התוועדות י"ט כסלו תשמ"ו כפר חב"ד

12:41 דובר 1 קהל נכבד, לפני שאנחנו פותחים אבקש מכל הקהל העומד בכניסה לתפוס מקום. יש הרבה מקום, ומן הילדים אני מאוד מבקש לפנות את המקום למבוגרים. אני חוזר, הקהל העומד בכניסה מוזמן ומכובד להיכנס פנימה. יש מקומות פנויים ונבקש מן הילדים לפנות מקום למבוגרים. לעזרת נשים, נתבקשתי להזהיר באזהרה חמורה ביותר כי הדרך שאתן עומדות שם היא סכנת נפשות! אנא לא להישען על המעקה ולהיזהר. כדי שנוכל לפתוח אני חוזר ומבקש מן הילדים לפנות מקום למבוגרים, והמבוגרים נא להיכנס פנימה, יש מקומות פנויים. כבוד מרא דאתרא שליט"א, רבני ערים, ראשי ערים, חברי כנסת, קציני צה"ל, אישי ציבור, חסידי ואוהדי חב"ד מכל הארץ, קהל קדוש ונכבד. מכפר חב"ד, מרכז ובירת חסידי חב"ד בארצנו הקדושה, שמחים אנו... מכפר חב"ד, מרכז ובירת חסידי חב"ד בארצנו הקדושה, שמחים אנו לקבל את פני כל הבאים לחוג איתנו בהתוועדות הגדולה והמסורתית של חג הגאולה י"ט בכסלו, בברכת ברוכים הבאים לאוהלה של חסידות. זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. זה היום, י"ט בכסלו לפני מאה שמונים ושבע שנה, יצא לחופשי מייסד ומחולל תנועת חסידות חב"ד, רבינו שניאור זלמן, אדמו"ר הזקן נשמתו עדן. זה היום חג הגאולה י"ט בכסלו, בו ניצחה תנועת החסידות את כל אויביה ומשטיניה. ביום זה הובטח לה, לתנועת החסידות, כי תלך ותתפשט, תגבר על אויביה ותנצח את מתנכליה. אחיי ורעיי, קהל גדול וקדוש, יחד עם רבבות אלפי חסידי חב"ד ואוהדיהם בכל רחבי תבל, נסב יחד להתוועדות החסידית המרכזית כאן בכפר חב"ד, אותו כפר חב"ד שהרבי שליט"א מעיד ואומר שכבוד קדושת אדמו"ר הריי"צ אמר וכתב שהוא מעורר רחמים רבים על יושביו ועל משפחותיהם, על כל התומכים בכפר ועל כל הדואגים להתפתחותו ולהצלחתו, להם ולמשפחותיהם. נפתח אפוא

16:40 דובר 1 את התוועדות חסידית זו באותם הפסוקים שאמר כבוד קדושת אדמו"ר הזקן עת התבשר על הבשורה ועל הגאולה. כידוע, שאדמו"ר הזקן היה נוהג לומר בכל יום את יום התהילים, ומסופר שבשעה שהגיע לפרק נ"ה בספר התהילים של היום השלישי, לפסוק פדה בשלום נפשי, נתבשר על הבשורה ועל הגאולה. נתכבד אפוא להזמין את תזמורת משה מונה רוזנבלום עם המקהלה לפתוח ב"פדה בשלום נפשי".

17:33 דובר 2 פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי. ישמע אל ויענם ויושב קדם סלה, כי ברבים היו עמדי. ישמע אל ויענם, ויושב קדם סלה. ישמע אל ויענם, ויושב קדם סלה. אשר אין חליפות למו, אשר אין חליפות למו, ולא יראו אלוקים, ולא יראו אלוקים. שלח ידיו בשלומיו, חילל, חילל, חילל בריתו. חלקו מחמאות פיו וקרב לבו, רכו דבריו משמן והמה, והמה פתיחות. השלך, השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. לא יתן לעולם מוט לצדיק. ואתה אלוקים תורדם לבאר שחת. ואתה אלוקים תורדם לבאר שחת. אנשי דמים ומרמה לא, לא יחצו, לא יחצו ימיהם.

21:38 דובר 6 אנשי דמים ומרמה לא, לא יחצו, לא יחצו ימיהם. ואני אבטח בך, ואני אבטח בך, ואני

24:21 דובר 7 אבטח בך, אני אבטח בך, אני אבטח בך, אני אבטח בך, אני אבטח בך, אני אבטח בך, אני אבטח בך, אני אבטח בך, אני אבטח בך, אני אבטח בך, אני אבטח בך, אני אבטח בך, אני אבטח בך, אני אבטח בך, אני אבטח בך, אני אבטח בך.

25:28 דובר 8 תודה, תודה וישר כוח לפתיחה יפה ונפלאה של המקהלה ותזמורת משה מונה רוזנבלום, שתלווה אותנו לאורך כל ההתוועדות הערב. ובהתוועדות החסידית הזאת, קהל נכבד, מוריי ורבותיי, נאזין לקולותיהם של מורינו ורבותינו החקוקים בליבנו, מן האדמו"ר הזקן, דרך כל שושלת נשיאי חב"ד ועד לדורנו אנו. זכה דורנו ליורש, ממשיך ומפואר. הלא הוא הרבי שליט"א, הממשיך בעוז ונושא ברמה את שלשלת נשיאי חב"ד, אבירי הרועים מדור לדור, וקולו של הרבי שליט"א, כביכול, דופק מתוכנו כמו שבו בין קירות ליבנו. נפתח אפוא כמנהגם של חסידים, את התוועדות חגיגית זו בברכתו הקדושה של הרבי שליט"א, הברכה הפותחת חלונות ללב כל אחד להכניס לתוכם את אור החסידות. נתכבד להזמין את יושב ראש כפר חב"ד הפעיל והנמרץ רבי מנחם לרר, להתחיל את ההתוועדות בקריאת מברקו, ברכתו של הרבי שליט"א להתוועדות חסידית זו. הרב לרר בבקשה.

27:30 דובר 9 לכל המשתתפים בפארברענגען הגדולים בי"ט כסלו שליט"א, לחיים, לחיים ולברכה. יהי רצון מהשם יתברך שכל אחד ואחת יהיה ויקוים פדה בשלום וגומר במלואו ושיצליחו בעשיית הכלים לזה. כביאור חז"ל והכתוב שזהו העסק בתורה הנגלה והחסידות, בגמילות חסדים ובתפילה. וכל זה באופן דאופרצת וגומר, ומתחיל במבצעים כל אחד ואחת מהם, ומיום זה לימי הכנה דחנוכה ולחנוכה, יומין זכאין, למהר קיום הייעוד. בספר נעים זמירות ישראל דוד מלכא משיחא: ילכו מחיל אל חיל, יראה אל אלוקים בציון, בגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו. מקום החתימה. לחיים, לחיים.

42:15 דובר 10 משה, משה, משה, משה. כל הכבוד לך. היי, היי, היי. איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי. היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי. משה, משה, משה, משה, משה. ישששש יפוצו, משה, משה, משה, משה. ישששש יפוצו.

43:43 דובר 11 כן, אחרי השמחה האדירה הזאת, קהל נכבד, אני חושב שהמילים, המילים שאפשר לומר, כל מילה היא חולין. לכן תרשו לי לומר את השורה שהרבי אמר במברקו: "וכל זה, כל זה שנאמר קודם על פארברענגענס הגדולים באופן דאפרתא". זה מה שהיה ההתחלה. לכן כל מילה אחרת כאן היא רק חולין. ושמענו את הרבי אומר שמראש חודש ועד י"ט צריכים להיות בשמחה אדירה ההולכת וגוברת. אני נאלץ לדקה אחת להפסיק ושוב לחזור ולבקש מן הקהל העומד בכניסה: אנא ייכנסו פנימה, יש עוד מקומות ישיבה. ולכם הצעירים הזדמנות נאותה לקיים "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן". אנא פנו מקום למבוגרים. ועל ברכתו של הרבי ששמענו מפי היושב ראש, מפי יושב ראש ועד הכפר ר' מנחם לרר, נאמר אמן ואמן. ונאמר אנו גם לחיים, לחיים ולברכה. לחיים, לחיות כדי להיות חסיד של הרבי. מוריי ורבותיי, ההתכנסות המרשימה והמרגשת הזאת כאן בכפר חב"ד היא אחת העדויות החיות והחותכות מני אלפים שוב ושוב על אותה הבטחה שהובטחה לתנועת החסידות, על ניצחונה, התפשטותה והצלחתה. כפר חב"ד משמש היום מגדלור להפצת תורה ויהדו-- כדרכה של התוועדות חסידית פותחים באמירת לחיים, לחיים, לחיים, לחיים. כולנו יחד נאמר לחיים, נאחל לרבי שליט"א אריכות ימים ושנים טובות. לחיים, לחיים! אנו שמחים הערב בהתוועדות של חג הגאולה י"ט בכסלו בפעם המאה שמונים ושבע. מאה שמונים ושבע שנים עברו מאז היום הגדול בו יצא רבנו הגדול מייסד שיטת חב"ד, חסידות חב"ד. הוא יצא ממאסר לגאולה, ולא רק ממאסר לגאולה, אלא על ידי פסק דין של שופט שאינו מקרב ישראל ואולי ההפך מזה. הוא פסק ואמר: לך ותפיץ את תורתך, את מעיינותך חוצה. הייתה זו מעין המשך להבטחה שנאמרה לבעל שם טוב כמה עשרות

47:39 דובר 11 שנים לפני זה, והיא האמרה המפורסמת שרק לפני כמה דקות רקדנו ושרנו כל כך בהתלהבות את הניגון על המילים האלה: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". אימתי קאתי מר? לכשיפוצו מעיינותיך חוצה. זו הייתה שאלתו של הבעל שם טוב ממשיח צדקנו כפשוטו, כך מסופר. שאל אותו הבעל שם טוב: אימתי קאתי מר? מתי תהיה גאולתנו האמיתית? מתי נצא לחירות אמיתית כפי שהובטחנו על ידי הנביאים? הוא ענה לו: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". הרבה מעיינות היו כבר לפני הבעל שם טוב, אבל דווקא המקרב והמביא את הגאולה היא דווקא התפשטותם של מעיינות הבעל שם טוב דווקא. מה הם מעיינות הבעל שם טוב? כפי שהם נוסדו על ידי בעל השמחה והגאולה. הלא היא תורת חסידות חב"ד, פנימיות התורה, הנשמה של התורה. כשם שהאדם בנוי מגוף ונשמה, כך גם התורה בנויה מגוף ונשמה. הגוף הוא תורת הנגלה, ההלכות, הלכות הפסוקות לכאורה אולי קצת יבשות. הנשמה היא החיות של האדם, החיים שבאדם. האדם נראה שלם עם כל רמ"ח איבריו, אבל כשהוא בלי נשמה הוא לא חי, הוא לא זז, הוא לא יכול לנוע, הוא ההפך מהחיים. כשרוצים להגדיר את האדם בשם חי, הכוונה כשהוא, כשנשמתו מאירה בתוכו. כך גם תורת ישראל בנויה מגוף ונשמה. הגוף הוא תורת הנגלה. אבל בכדי שאדם יקיים מצוות ויתנהג בהלכות התורה הוא זקוק לחיים, הוא זקוק לשמחה, והשמחה הזו תעורר אותו ותעיר אותו לעלות מחיל אל חיל, כפי ששמענו במברקו של הרבי, עד כי ייראה אל אלוקים בציון. לשם כך פתח הבעל שם טוב את המעיין החדש הנקרא בשם פנימיות התורה, הנשמה של התורה, והיא, היא תורת החסידות. וכשנתגלתה התורה הזו היה קטרוג גדול. הייתכן? איך לגלות סודות כל כך גדולים וכל

50:40 דובר 11 כך נעלים לכל יהודי פשוט? ומשום כך בא הקטרוג וההלשנה וכן הלאה. עד שביום זה לפני מאה שמונים ושבע שנה פסק בית דין של ערכאות של גויים ואמר להפך: עם ישראל זקוק לתורה זו. הגוי אינו בעל בחירה כפי שמבואר בתורת החסידות. יש לו מזל מלמעלה. שרו של עשיו, כשיעקב מתגבר עליו הוא מוכרח לעשות את מה שיעקב רוצה. עד כדי כך שעמי הארץ אמרו: עם ישראל ותורת ישראל זקוקה להתפשטות של תורת החסידות. כידוע, הרבי שליט"א הכריז בשנים האחרונות על מבצע המקיף את כלל ישראל, מבצע הקשור במיוחד לעסק התורה, כפי ששמענו במברקו של הרבי שליט"א, והוא התאחדות כולנו יחד בלימוד אחד ובלימוד של הלכות פסוקות שאין בהם מחלוקת, המקובלות אצל כל ישראל וכל מפלגותיו, והוא לימוד משנה תורה של הרמב"ם, שהוא המקיף את כל התרי"ג מצוות שבתורה. ובימים האלו הסמוכים לחג י"ט בכסלו למדנו בהלכות מקוואות על גודל כוחו של המעיין. כידוע, בדיני טומאה וטהרה, כשאדם נטמא יש לו אפשרות לטהר את עצמו. אבל ישנם שני מיני טהרה, שני מיני מימות מטהרים: מי גשמים ומי מעיין. ההלכה קובעת שניהם אומנם מטהרים, אבל יש הבדל גדול ביניהם. מי גשמים, בכדי שהם יטהרו הם צריכים להיות באשבורן. זאת אומרת הם צריכים להיות מרוכזים במקום אחד. אם הם זוחלים הם לא מטהרים, אפילו יהיו כגודל של ים, אם הם מי גשמים. המעיין מטהר בזוחלים אפילו כשהוא הולך, הולך ומתפשט. אם אדם טבל בו הוא טיהר את עצמו. אבל תנאי אחד: מתי המעיין מטהר? מתי מי המעיין מטהרים? אם המעיין עדיין קשור למקור, אם הוא עדיין אומנם זוחל, הוא כבר הגיע כגודל הוולגה, אבל הוא עדיין קשור למקור, מקור נביעתו,

53:25 דובר 11 מגידי הארץ. אם אין שום הפסק, ילך ויתפשט ויקיף את העולם מסופו ועד סופו, עדיין הוא נקרא בשם מעיין והוא מטהר והוא נקרא מים חיים. הרבי שליט"א, באחת משיחותיו הקדושות, מדגיש ומבאר את הסמל של האמרה שהזכרנו קודם: "יפוצו מעיינותיך חוצה". לא נאמר יפוצו מימיך חוצה, נאמר יפוצו מעיינותיך חוצה. הדבר מלמד אותנו על הדבר המיוחד שישנו אצלנו חסידים ואשרינו שזכינו לכך. אנו הולכים ומתפשטים ומפיצים את תורת ישראל כמעיין מסוף העולם ועד סופו. אבל מה כוחנו? ובמה זכינו דווקא אנו? על ידי זה שאנו קשורים למקור המפכה את המעיין. אנו קשורים למקור הנמצא ב-770 איסטרן פארקוויי, ששם יצאו המים החיים. אנו יכולים ללכת ולהתפשט ולטהר בכל מקום ומקום. יהי רצון שביום גאולה זה נזכה לגאולה אמיתית ושלמה ונלך לקראת משיח צדקנו עם הרבי שליט"א בראשנו. לחיים, לחיים.

55:01 דובר 12 תודה רבה וישר כוח למרא דאתרא, הגאון הרב מרדכי אשכנזי, ומתגבר מחיל אל חיל. התזמורת.

1:10:35 דובר 13 ושוב ושוב יישר כוח ותודה לתזמורת של משה מונה רוזנבלום. קהל נכבד, קריאה לבבית. הרבי הזקן, האדמו"ר הזקן, אחת האמרות המפורסמות שלו — הפעם הרשו לי לאלה שלא שומעים רק את האמרה הזאת. אנא, אני חוזר. אמרה מפורסמת של האדמו"ר הזקן: "איזהו חסיד? שהוא חסיד כ"ד שעות מעת לעת, בהילוכו, במבטו, באכילתו". מדוע הבאתי אמרה זו? כלפי אלה שמדברים עדיין. אם חסיד בשירה, חסיד באמירת לחיים, אנא קהל נכבד, כדי לשוות את הכבוד הראוי למעמד המרגש הזה, להתוועדות הגדולה הזאת, אנא נשמור כולנו על שקט ודממה לאורך כל ההתוועדות, ואני חוזר ומבקש מכל המדברים, אנא, מי שמוכרח, שזה יהיה בלחש כדי שנוכל להמשיך בתוכנית. נמצא כאן ילד, הנה כאן ליד הבמה, ליד המיקרופון, שמחפש או את אביו או את אמו או את אחיו. אנא שימו לב כאן על יד הבמה. איתנו כאן על הבמה אורח יקר וחשוב, איש חינוך מובהק, ידיד ואוהד חב"ד, ראש עיריית אשדוד מר אזולאי. כולנו מתכבדים להזמינו לפרשת "וזאת הברכה", ברכת ראש עיריית אשדוד, בבקשה.

1:12:51 דובר 3 ברשות נשיאות נכבדה, איש איש על שמו, תפקידו ומעלתו, והאורחים נכבדים מאוד, קהל קדוש. כבוד גדול נפל בחלקי כראש עיריית אשדוד, העיר בת עשרים ותשע, שבשמה אני עומד כאן להתוועדות הקדושה המאה שמונים ושבע ממאסר לגאולה. מי ייתן והתוועדות כזו תאפשר לכל עם ישראל לצאת מכל מצוקותיו ולפרוץ צפונה ונגבה, ימה ולכל כיוון, שעם ישראל יוכל להפיץ את מעיינות התורה ואהבה. התברכתי כאן לארח בתוכנו ידיד אמת של ישראל, ראש עיריית ברלין שפנדאו, מר סולומון, שבא היום מברלין, גרמניה, להתוועדות זאת, ונברך אותו עם סגנו. ומי ייתן שהסמל שבנוכחות כאן בתוכנו היא בהחלט סמל לאהבה, לאחדות עם ישראל ולהכרת הגויים לא רק בצדקת תורתו של האדמו"ר מליאדי, אלא בצדקת דרכה של מדינת ישראל. של עם ישראל נהיה כולנו ברוכים ומאוחדים בשמחה וברינה. תודה רבה.

1:15:25 דובר 4 ובאמת בשמחה וברינה, כסיום דברי ראש עיריית אשדוד שבא מנגבה, התחיל ימה צפונה ונגבה, נזכה שיהיה ופרצת בכל הברכות. קהל נכבד, אני חוזר על הבקשה ואני מקווה שלא נזדקק לה יותר. חסיד עשרים וארבע שעות, הפעם לפחות שלוש ארבע שעות של ההתוועדות נהיה כולנו קשובים לכל הדברים שייאמרו כאן הערב. ידוע לכולנו ומסופר שחסידים ביום הגאולה ויום הבשורה רצו לכתוב מגילה לי"ט כסלו כדוגמת מגילת אסתר. אך כשאמרו זאת לבעל השמחה, לאדמו"ר הזקן, לא הרשה להם ואמר, אני מצטט את דברי האדמו"ר הזקן: "זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל, אשר בו יתגדל ויתקדש שמיה רבא ויתעוררו אלפי לבבות בישראל בתשובה ועבודה שבלב, כי המעשה חקוקה בלב ישראל דלעילא וכתובה בלב ישראל דלתתא". כתובה בלב ישראל דלתתא. הרבי שליט"א אומר כשאנחנו הולכים אל אלוקים לא נלך לבד, אלא קח את כל הבריאה איתך ואת כל הנבראים. זכינו לבוא יחד ולהסתופף ביום גדול וקדוש זה, שהיא כתובה בלב ישראל דלתתא. צריך לגלות זאת על המהות של היום הזה, על מה שנאמר זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל. נשמע עכשיו מפי הרב שמואל חפר, מנהל מוסדות בית רבקה ויושב ראש הוועד למען שלמות העם. הרב חפר על מהותו של יום, בבקשה.

1:17:32 דובר 5 שירה שרונה פעם אחת ולהתחלה.

1:17:51 דובר 4 אולי אפשר לבקש את הילדות שם לשבת? זו סכנה לעמוד בצורה כזאת. אחד מיסודות החסידות היא מוח שליט על הלב. גם ברגעי התעלות ושמחה אנחנו צריכים להימצא במצב של מוח שליט על הלב. אה, אני פונה אה לכל המשתתפים בהתוועדות וגם לתלמידות בית רבקה למעלה, לשמור על שקט גמור. אתן מפריעות ברעש להתוועדות. י"ט בכסלו מכונה בפי החסידים ראש השנה לחסידות. ובו — ובו הם מברכים ומתברכים כמו בראש השנה. ביום זה בא לידי גילוי התכלית של הכוונה האלוקית, כפי שהמדרש אומר: "נתאווה לו הקדוש ברוך הוא דירה כאן בעולמות תחתונים דווקא". במקום הזה, בעולם שלנו, כאן יהיה הגילוי האלוקי במלואו, וסדר העבודה של גילוי זה, של גילוי הכוונה הפנימית של הבריאה, התחילה בי"ט בכסלו. תורת החסידות נקראת גם בשם פנימיות התורה. היא באה לגלות את פנימיות האלוקות בבריאה על ידי פנימיות נשמות ישראל. תורת הנגלה עוסקת בעולם הטבע הסובב אותנו, עולמנו החיצון, והיא עוסקת במיונם של הדברים. אסור, מותר. דברים אסורים דוחים אותם, דברים מותרים מקרבים אותם. אבל התורה הנגלית ממיינת את התופעות החיצוניות של עולם הטבע. תורת החסידות עוסקת במהות הפנימית, הן של האלוקות, הן של העולם, הן של נשמות ישראל. עיקר החידוש הוא באופן של יפוצו מעיינותיך חוצה. כפשוטו, הפצת מעיינות החסידות באופן של חוצה, היינו שהמעיין יגיע לכל נקודה ונקודה הנמצאת בחוץ. גם לפני י"ט בכסלו, היה והיו גם גדולי ישראל שעסקו בנגלה וגם בסודות התורה, אבל כל אחד תפס חלק בפני עצמו. האיחוד וההתאחדות ביניהם התחילה דווקא בי"ט בכסלו. הרבי הקודם נתן פעם משל על מהותה של חסידות חב"ד. הוא נתן משל משני סוגי אנשים העוסקים במלאכה. הסוג הראשון כורי פחם. אנשים היורדים למעבה האדמה עוסקים

1:22:25 דובר 4 בכריית פחם על מנת להפוך את הפחם אחר כך לחומר הסקה, לגחלים, לחימום, גם להאיר. הסדר הוא שהפועלים היורדים, הכורים למעבה האדמה, מקבלים את ההוראות מהמהנדס, מהגיאולוג המומחה לענייני קרקע. הוא מצביע להם על המקום המסוים ששם הפחם נמצא, אבל הוא רק מראה על המקום. כל אחד מהם חייב להיות מחובר אל מכל חמצן או בעזרת צינורות שממשיכים את האוויר מעל פני האדמה. כי אם לא כך, הרי בוודאי הם ייפלו, ומחוסר חמצן לא יוכלו להמשיך, בריאותם תיפגע ואולי אפילו יותר חמור מזה. הסוג השני הוא אלה המחפשים פנינים, מרגליות, במעמקי הים, על קרקעית הים. גם הם צוללים לעומק הים ומחפשים שם פנינים, אבל גם אצלם העיקר הוא שהם יהיו מחוברים עם פני הים באמצעות של מסכה וצינור שמבטיח להם את החיות, את האוויר. בתורת החסידות מבואר שההבדל בין אדמה לים: אדמה נקראת בשם עלמא דאתגליא, העולם הגלוי. כל הברואים שעל פני האדמה הם נראים לנו, מוכרים לנו, והקשר שלהם עם האדמה איננו קשר ניכר. לא נראה ולא ניכר שחיותם היא מהאדמה. כל אחד ואחד מהנבראים הוא מציאות בפני עצמו. לעומת זאת, ברואים שבים הם מובלעים במקורם. דג, איך שהוא פורש מן הים, מיד הוא מת. הברואים שבים הם מובלעים במקור ולכן הם נקראים בשם עלמא דאתכסיא, עולם הנעלם, עולם הסתום. הנמשל בזה גם לגבי העולמות הנבראים. עולמות העליונים נקראים בשם עלמא... עלמין דסתימין. בעולמות העליונים האלוקות היא בגילוי. העולם מלשון היעלם איננו מורגש. כל הנבראים ונאצלים עליונים מובלעים במקורם, ומיד שהם פורשים הם תכף מתבטלים ממציאותם. אצלם מורגשת החיות והקשר, הזיקה למקור האלוקי כל רגע ורגע, ועל כן הם מובלעים ממש במקור. בעולמנו אנו, עולם הזה נקרא בשם עלמא

1:25:51 דובר 4 דאתגליא, עולם הגלוי. כל נברא ונברא הוא מציאות בפני עצמו, איננו מרגיש את המקור אשר ממנו הוא חי. נדמה לו שהוא מציאותו מצד עצמו ולכן נקרא העולם בשם היעלם. בעולם הזה האלוקות היא בהעלם והישות היא במציאות בגלוי. לעומת זאת, בעולמות עליונים האלוקות היא בגילוי והעולם הוא בבחינת ההעלם. הנמשל הוא ברור. הן כורי הפחם והן מחפשי המרגליות. הדברים מצויים גם בנשמה היהודית. בכל יהודי ויהודי יש בו הגלוי והנעלם. ולפי הסבר זה אנחנו נוכל להבין עוד עניין חשוב מאוד שקשור ביום זה וגם בתורת החסידות. רבים וטובים שואלים במשך השנים: במה זכינו אנחנו, הדור דעקבתא דמשיחא, שתתגלה התורה הזאת, פנימיות התורה, נשמת התורה, דווקא לנו? מדוע לא זכו דורות קודמים גדולים וטובים מאיתנו? ולשאלה הזאת ישנן שתי תשובות. שתי תשובות משתי הקצוות. תשובה אחת היא היות ובדור זה של עקבתא דמשיחא, ועקבתא מלשון עקב, העקב הוא אותו החלק בגוף האדם, בקומת האדם, ששם החיות היא המועטת ביותר, עד כדי כשחותכים את העור העבה בעקב אין מרגישים כאב. החיות היא כה מצומצמת שם שהיא איננה מרגישה גם כשמפרידים אותה מהגוף. הדורות האחרונים הם יורדים ירידה אחר ירידה, והאור הוא כה מועט שרק אור עליון בעל עוצמה אדירה שבא ממקורות עליונים יכול להרים את הדור הזה, לתת לו את הכוחות הפנימיים, לגלות את פנימיות הנשמה, את עצם הנשמה, כפי שהיא קשורה בעצם האלוקות. כלשון הזוהר הקדוש: תלת קשרין מתקשראן דא בדא, שלושה קשרים מתקשרים זה בזה: ישראל ואורייתא, ישראל בתורה ואורייתא בקודשא בריך הוא, התורה והקדוש ברוך הוא. פנימיות התורה מגלה את פנימיות הנשמה, את הנשמה האלוקית שביהודי, והיא ממשיכה את הגילוי של פנימיות האלוקות בעולמות. לכן רק כוח עליון זה

1:29:08 דובר 4 יכול להרים אותנו משפלות מצבנו. זה מקצה אחד. עניין שני הוא, והיא הלכה פסוקה בשולחן ערוך, שבערב שבת לאחר חצות סמוך לשבת ישנה מצווה לטעום מתבשיל שבת, וכך לשון השולחן ערוך: טועמיה חיים זכו. טועמים מעין שבת כדי להמשיך את האדם מבחינת הכנה נפשית להיכנס לשבת, נכונות כבר גם מבחינת הגוף וגם מבחינת הנפש. אנחנו נמצאים באלף השישי בערב שבת לאחר חצות, רגעים ספורים לפני הגאולה העתידה שתבוא במהרה בימינו. ישנה מצווה של טועמיה חיים זכו, לטעום מעין עולם הבא, לטעום מאותו הגילוי האלוקי שעתיד להאיר ולמלא את כל המציאות של כל העולמות, להטעים לנו את זה גם בימינו. וכפי שאמר אחד מגדולי החסידות על מאמר חז"ל: אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד. הסביר אותו החסיד מה משמעות המאמר, אמר: כאן עולם הזה, כאן משיח. אין ביניהם אלא שעבוד מלכויות. מלך ראשי תיבות: מוח, לב, כבד. אלה הם המרכזים של כוחות האדם, שכל, רגש והכוחות המוציאים לפועל. כאשר יהודי משעבד את המלך שלו, קבלת עול מלכות שמיים, לאלוקות, זהו משיח. לא כפי שההמון סובר שמשיח, אמנם גם זה יהיה, ממילא צריך לפתור

00:02 דובר 1 מפולטבה, ר' זלמן בבקשה.

04:15 דובר 2 אמ, אמ, אמ, אוי, אוי, אוי, אוי. יה, יה, יה, יה, אוי, אמ, אמ, אמ, אמ, אמ, אמ, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אמ, אמ, אמ, אוי, אמ, אמ, אוי, זה אוי, אה, אה, אה, אוי, יהודי מאוד.

05:08 דובר 3 ר' זלמן, ר' זלמן. אני לא פותח במילות תודה על ניגון כזה כמו ששמענו אותך, ניגון ללא מילים, לנו גם אין מילים. לנו יש רק געגועים לשמוע אותך פעם נוספת. ומן השיר, קהל נכבד, נשוב אל הלשון. אני מתכבד להזמין אל הבמה את ידידנו הדגול מר מתתיהו דרובלס, היושב לשמאלי כאן, יושב ראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית, ידיד ורע לחב"ד, לשאת את ברכתו. מר דרובלס בבקשה.

06:01 דובר 4 כבוד הרב הראשי הראשון לציון, כבוד הרבנים, אורחים נכבדים, קהל נכבד. בשם הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ובשם הנהלת הסוכנות היהודית, רוצה אני להביא את ברכתנו בפני ההתוועדות הגדולה הזו. אבל בתחילה רוצה אני להודות ליושב ראש כפר חב"ד על הכבוד הגדול שהעניק לי לזכות להיות הערב עמכם כאן. היו לי הרבה חוויות בחיים, אך חוויה כזו, כמו שהערב כאן עוד לא הייתה לי ועל כך תודתי. מכאן יכול אני להבין ולהרגיש כמה זה טוב להיות יהודי. אכן. להיות יהודי זה יוצא מהלב וזה נכנס ללב. וחשבתי כאיש ציבור שמוגן אני בפני התרגשויות, אך טעות הייתה בידי. הערב התרגשתי. והרשו לי מוריי ורבותיי, נימה אישית מספר דקות, כי אינני יכול להתאפק מלהתחלק עמכם מה זה העם היהודי. נולדתי בגולה בפולין בוורשה, באלף תשע מאות שלושים ואחת. במלחמת העולם השנייה הוכנסתי ביחד עם היהודים האחרים לגטו ורשה. אחרי תקופה קצרה ממשפחה שמנתה למעלה ממאתיים נפש, נותרנו רק שלושה אחים, אחות גדולה ממני בשנתיים, השני אנוכי ואחי הקטן ממני בשנתיים, ואז הוא היה בן תשע. והשנה היא 1943, פרוץ המרד בגטו ורשה, ולאחר שנשארנו לבדנו בעולם, יצאנו איכשהו בדרך ללא דרך מהגטו ופנינו ליערות ולכפרים, בחורף של חמש עשרה ושמונה עשרה מעלות מתחת לאפס, והיינו משוכנעים שלא נותרו יותר יהודים בעולם, כי הרי ראינו מה שהגרמנים ימח שמם עוללו לנו בגטו. וכשהיינו נודדים מכפר אל כפר, ולפעמים כשהיינו נפגשים עם האיכרים הפולנים, הם היו מספרים בתוכם באיזו שמחה שהגרמנים כבר חיסלו את כל היהודים ולא נותרו יותר יהודים בעולם. ובימים הקשים ההם, שהמוות היה עדיף מהחיים, הייתי שואל את אחותי, כי היא הייתה הגדולה, היא הייתה גדולה מאוד, כבר הייתה כמעט בת

10:01 דובר 4 שלוש עשרה, "מה יקרה כשהמלחמה תיגמר? ואם אנחנו נישאר בחיים? הרי אנחנו היהודים היחידים שנותרנו בעולם. איך אנחנו נחדש את העם היהודי?" ואחותי חכמה הייתה והייתה אומרת לי בימים קשים אלה, "אין דבר, אל תדאג אחי, כשהמלחמה תיגמר ואם נישאר בחיים ישנו מקום שקוראים לו פלשתינה. אנחנו ניסע לפלשתינה ושם ישנם יהודים ואנחנו נחיה כיהודים בין היהודים". אכן, אם היה כדאי לסבול בימים הקשים ההם בכפר, ללא בגדים, ללא היגיינה כלשהי, ללא מזון. אני מתפלא היום איך אפשר היה לחיות בצורה כזו. היה למען מטרה אחת וכדי להגיע לאותה פלשתינה שהיא ארץ ישראל. והנה בעזרת השם זכינו וכולנו חיים בארץ ישראל שלנו, ואנו כאן חיים בתוך עמנו. אבל בימים אלה עלינו לזכור שרק רבע מעמנו חי בארץ ישראל, ואילו שבעים וחמישה אחוז מעמנו עדיין חי בנכר, ואילו רבים מבני אחינו נמצאים מאחורי מסך הברזל ובארצות ערב ומונעים מהם לחיות כיהודים ומונעים מהם לשמוח ולשיר כמונו בערב כזה. מי ייתן ונקווה היות ואנו עכשיו ערב חג הניסים, חג האורים, שלא רחוק היום ורוב מעמנו יהיה מרוכז בארץ ישראל. מי ייתן ונראה שאנו נמשיך ליישב את ארצנו, את כל חלקי ארץ ישראל. ואתם חסידות חב"ד, אתם שאתם אוהבים את עמנו ואת ארצנו, אני מזמין אתכם להמשיך במסורת היפה. עד כה לא התגלו הרבה אוצרות טבע תת־קרקעיים, אבל אוצר הטבע הגדול ביותר מה שיש לעמנו זה הציבור הזה. בדרך זו, בדרככם שהיא דרכנו אנו ננצח ונקרב את היום שיבוא המשיח. והמשיח יבוא אם כולנו נבין ונעשה זאת. אני מזמין את הציבור להמשיך בעקבות של אלה שהלכו ליישב את חלקי ארץ ישראל במקומות שיש צורך בהם. ביהודה ושומרון, בגליל ובנגב ובכל ארץ ישראל

13:38 דובר 4 . נשלח ברכה לאחינו האלה שעדיין לא חופשיים, שמי ייתן ובשנה הבאה יוכלו להיות עמנו כאן ולשמוח ביחד איתנו. ושוב תודתי לכל אלה אשר נתנו לי את ההזדמנות, וכל לחי הוא לחיים ולחיים.

14:25 דובר 5 ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, משיח נאו! אוי! אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, אני מאמין. אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, אני מאמין. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. היי! ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, משיח נאו! אוי! אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, אני מאמין. אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, אני מאמין. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. היי! ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, משיח נאו! אוי! אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, אני מאמין. היי! אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, אני מאמין. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. היי! ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, משיח נאו! היי! אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, אני מאמין. אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, אני מאמין. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. היי! ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח— ווי וואנט משיח,

20:26 דובר 6 חיים, משיח, משיח! היי! חיים, משיח, משיח! חיים, משיח, משיח! חיים, משיח, משיח! חיים, משיח, משיח! חיים, משיח, משיח! חיים, משיח, משיח! חיים, משיח, משיח! חיים, משיח, משיח! חיים, משיח, משיח! חיים, משיח, משיח! חיים, משיח, משיח! חיים, משיח, משיח! חיים, משיח, משיח! חיים, משיח, משיח! חיים, משיח, משיח! חיים, משיח, משיח! חיים, משיח, משיח! חיים,

24:15 דובר 7 נאו. ווי וואנט משיח, משיח נאו! אני מאמין באמונה שלמה, בביאת המשיח אני מאמין. אני מאמין באמונה שלמה, בביאת המשיח אני מאמין. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, משיח נאו! אני מאמין באמונה שלמה, בביאת המשיח אני מאמין. אני מאמין באמונה שלמה, בביאת המשיח אני מאמין. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, משיח נאו! אני מאמין באמונה שלמה, בביאת המשיח אני מאמין. אני מאמין באמונה שלמה, בביאת המשיח אני מאמין. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח, ווי וואנט משיח נאו. ווי וואנט משיח...

26:14 דובר 8 "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". אמר האדמו"ר הזקן, אמר המגיד לאדמו"ר הזקן: "אש תמיד תוקד על המזבח כדי שהלא תכבה", והסביר את זה ואמר לו במילים אלה: "אתה, שניאור זלמן, זקוק תהיה לאש תמיד כזאת כדי שהאש תכבה את הלא של מתנגדיך". קהל נכבד, אש תמיד כזאת יכולה באמת לכבות רק את הלא של המתנגדים. לך, מר מתתיהו, אנחנו חייבים קודם כל... אני חוזר. לך, מר מתתיהו, יושב ראש המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית, חייבים לך תודה וברכה על דבריך המרגשים. מר מתתיהו היקר, כשאמרת את דבריך בהתרגשות הזאת, מיד נזכרנו במתתיהו העומד ומתקרב. ימי האור, ימי החנוכה. מתתיהו ההוא זכה לטהר את ארץ ישראל מבחינה רוחנית. אנחנו מאחלים לך, מתתיהו, בתוקף תפקידך כיושב ראש הסוכנות והמחלקה להתיישבות, תזכה בתוקף תפקידך ליישב את ארץ ישראל גם מבחינה גשמית. ארץ שלמה, שלמות הארץ יחד עם תורה ומצוות. אחיי ורעיי, קהל קדוש. הרואה חכם מברך ברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם. הברכה היא לנותן החכמה, צור משלו אכלנו. אבל לפעמים, קהל נכבד, אנחנו משתוקקים, רוצים גם להביע את תודתנו וברכתנו אנו לאיש אשר ההשגחה העליונה בחרה בו להיות מורם מעל, רב ראשי לישראל, ראשון לציון. זוהי העת, זוהי העת וזהו הזמן להביע את תודתנו העמוקה לגאון הראשון לציון, הרב הראשי לישראל, ידיד ורע לחב"ד, הרב מרדכי אליהו, שנאות לכבדנו ולהיות האורח המרכזי שלנו בהתוועדות חג הגאולה של י"ט, שנת משיח ודאי. אנו מתכבדים להזמין את כבוד הרב ראשון לציון, הרב הראשי, לשאת את ברכתו.

29:49 דובר 9 כבוד ידידי ורעי הרב הגדול מעוז ומגדול, המרא דאתרא, הרב אשכנזי, ה' ישמרהו ויחיהו. כבוד מעלת הרבנים ראשי הישיבה והמשפיע של הישיבה. רבני הערים, גאוני הדור, ראשי הציבור. ברשותו של ידידי היקר מר מתתיהו דרובלס, שלא פעם אחת אנחנו נפגשים בשמחות של יישוב יהודי, של חינוך בית כנסת, והוא עושה ומעשה הרבה להרחיב ולהגדיל את ארץ ישראל בגשמיות ורוחניות. כל לחיים. אנחנו קראנו בפרשה תפילת יעקב אבינו, "ואתה אמרת היטב איטיב עמך, ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא ייספר מרוב". מקשה רש"י, אומר רש"י, "היכן מצינו שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב, 'את זרעך כחול הים?' הרי כתוב והיה זרעך כעפר הארץ". שאלת רש"י. אומר רש"י, "מכיוון שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו, 'ככוכבי השמיים וכחול אשר על שפת הים', אומר יעקב אותה ברכה של יעקב-- שהשם ברכת אברהם מגיעה גם ליעקב ולזרעו". מה רוצה יעקב? הברכה של הקדוש ברוך הוא כעפר הארץ, גם עפר הארץ רב, גם עפר הארץ הוא הרבה, אבל עפר הארץ הוא סמל של ענווה. סמל, אנחנו אומרים בתפילה, "ונפשי כעפר לכל תהיה". אומר יעקב אבינו, "ישנן תקופות בעם ישראל הענווה טובה. וישנן תקופות בעם ישראל 'ויגבה לבו בדרכי השם'. ישנן תקופות בעם ישראל שמסתפקים בעפר, אבל ישנן תקופות בעם ישראל כחול הים, חול הצמוד למים, חול הצמוד למים, אל מים, אל התורה. אותה תקופה מזהירה כחול אשר על שפת הים, חול הצמוד למים היונק ממים ולא כעפר הארץ בלבד, אלא בהגבה לבו בדרכי השם. אותה תקופה נפלאה היא התקופה של האדמו"ר הזקן, שהערב זה חג הגאולה שלו. הגמרא אומרת שחג הפורים, למרות שלא כתוב בתורה, גם כשיבוא המשיח החג יישאר. שנאמר 'וזכרם לא יסוף מזרעם',

33:26 דובר 9 זרעם". ומה הטעם? בחג פורים כתוב "קיימו וקיבלו". קיימו מה שקיבלו כבר. הנעשה ונשמע שנאמר בזמן משה רבנו היה נעשה ונשמע בלי קבלה ובלי קיום. בזמן מרדכי הצדיק קיימו וקיבלו עליהם מה שנעשה כבר. ולכן מכיוון שקיבלו תורה בשמחה בחג הפורים, לכן לא יסוף מזרעם. נדמה לי לומר אותה תפארת של חסידות, אותו פאר של קדושה, אותו הוד והדר שהאדמו"ר הזקן הנחיל לעם ישראל, אותו חג הגאולה לא ימוש מקרב עם ישראל גם בזמן שיבוא המשיח. "ואתה אמרת היטב איטיב עמך". יעקב לא מסתפק בטובה אחת, טובה ועוד טובה. ואין טוב אלא תורה, שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". וחובה קדושה לומר בערב זה: אם יש מקום נידח בעולם שיש שם תורה, אם יש מקום נידח בעולם שיש שם יהדות, תדעו לכם שחב"ד נמצאת שם. הם אינם מקיימים מפרצה בגשמיות, הם מקיימים מפרצה ברוחניות. בארץ, אחרי תעלת סואץ, מי נמצא? חסידי חב"ד. בגולן ובלבנון מי נמצא? חסידי חב"ד. הם שמכניסים קדושה ויראת שמיים, התאהבות בקדושה בקרב עם ישראל. מוריי ורבותיי, כתוב בגמרא: "אמר רבי יוחנן: כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיו כי מלאך ה' צבאות הוא". אם דומה הרב למלאך, תורה יבקשו מפיו; אם לא, לא ילמדו ממנו תורה. מה חידש כאן רבי יוחנן? "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו". אתה רוצה לבקש תורה? אתה רוצה ללמוד תורה? לך לרב שדומה למלאך ה' צבאות. אני אמרתי פעם לפני שנתיים במקום הזה: שמעתי על האדמו"ר שליט"א. שמעתי עליו רבות, אבל כשנפגשתי איתו, כשראיתי אותו, אמרתי: דין בר נש מלאך. היום אני אומר אחרת. נכון שכתוב בגמרא "כי מלאך ה' צבאות הוא". זה אם תורה

36:53 דובר 9 יבקשו מפיהו. אבל אם הוא לא יושב והוא לא מצפה שיבואו אליו ללמוד תורה, אלא הוא מפיץ את התורה ומלמדה לאחרים, הוא למעלה ממלאך. אנחנו נקרא השבוע בפרשה על יעקב אבינו. כתוב "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו". אומר בתרגום: "ארי בר חכים הוא ליה".

37:25 דובר 10 בעזרת נשים, אהבה, שקט.

37:27 דובר 9 ישראל שווה. מה דורשים מכם? לא לקפוא על השמרים, לא לעמוד באותו מצב. "וישראל אהב את יוסף מכל בניו". להוסיף תוספת קדושה וטהרה, תוספת קדושה ויראת שמיים. זה עושה האדמו"ר שליט"א כל יום וכל שעה, כל דקה וכל רגע: מוסיף לנו עוד תורה, עוד קדושה, עוד מצוות, עוד מעשים טובים. "וישראל אהב את יוסף מכל בניו" — תוספת יראת שמיים. ומה שהגמרא פסקה הלכה כבית הלל, מפני שענווים היו. הלל כל יום הולך ומוסיף. ברכתי לחסידי חב"ד בארץ ובעולם, שהם ראשי תיבות של חכמה בינה ודעת. הרי אתם תדעו לכם, כל מעשה שאתם עושים, עושים מתוך אהבת ארץ ישראל, אהבת תורה, אהבת עם ישראל. אם האדמו"ר שליט"א וכל עם ישראל נסחפים אחריו בתיקון חוק מיהו יהודי, מה המטרה שלו? מה הכוונה שלו? לאהוב את כל עם ישראל, שכל עם ישראל יהודים כדת וכהלכה. זו מטרתו של האדמו"ר. וממקום קדוש זה ובערב קדוש זה אני פונה לכל אותם האנשים היושבים בכנסת ובידם לתקן את החוק. דעו לכם, לא טובה אתם עושים לנו. אתם עושים טובה לעצמכם, טובה לכלל עם ישראל שלא יתבולל. מי יודע אם לא לעת כזאת הגעת למלכות? כל חבר כנסת וחבר כנסת יעשה חשבון הנפש, יזכור את אבותיו הקדושים, יזכור את אבותינו שמסרו את נפשם על השם יהודי. אם לא לעת כזאת הגעת למלכות, אם לא לאותו הרגע, אותה שנייה שצריכים להצביע עבור החוק, יתבונן ויחשוב מה היה אומר לו אביו ומה היה אומר לו סבו. "היטב איטיב עמך". דעו לכם אתם, כל מי שיצביע עבור חוק לתיקון מיהו יהודי, הקדוש ברוך הוא ייטיב עמו ויוסיף וייטיב עמו. כתוב בספר זה אליהו, של רבי אליהו חזן עליו השלום, וכותב, הוא

40:56 דובר 9 כותב שהיה בבית הסוהר, נכנס אליו הקיסר בלבוש אדם רגיל. ראה אותו ואמר לו: אתה הקיסר. אמר לו: מנין לך? אמר לו: אני רואה מלאך של מלכות נמצא עליך. כותב שם באותו מקום, כשיצא האדמו"ר מבית הסוהר אמרו לו: "דע לך, פלוני הלשין עליך, פלוני דיבר עליך לשון הרע, פלוני מסר אותך". אמר: מה? אתם רוצים ליצור מחלוקת בתוך עם ישראל? אני נותן לכם הוראה לא לנגוע בשום יהודי, לא להזיק בשום יהודי, גם לאותו שהזיק לי. תראו עד היכן אהבת עם ישראל הייתה לו. וכשישב בבית הסוהר, על מה ישב? ישב על תורת ישראל, על קדושת ישראל ועל ארץ ישראל. האשמות שלו היו במירכאות שהוא עזר וסייע ליושבי הארץ. זו הייתה האשמה שלו. הנשמה שלו קשורה הייתה עם ארץ ישראל. ברכתי עליכם, חסידי חב"ד כאן ובעולם כולו, ברכתי לכלל עם ישראל. יהי רצון שיפוצו מעיינכם חוצה, ואותם האנשים הנמצאים רחוקים יתקרבו ויתברכו בכל הברכות כולם. "ואתה אמרת היטב איטיב עמך". אותה הטובה, אותה הברכה שהקדוש ברוך הוא בירך את אבות העולם יחולו על ראשכם. ויהי רצון בזכות הקדושה, בזכות יראת שמיים, בזכות אהבת ישראל, אהבת עם ישראל, אהבת תורת ישראל, נזכה כולנו לביאת הגואל במהרה בימינו אמן. גואל צדקנו וגואל דורנו ולישועתנו קומו ונודה. גואל צדקנו וגואל דורנו ולישועתנו קומו ונודה. גואל צדקנו וגואל דורנו ולישועתנו קומו ונודה. גואל צדקנו וגואל דורנו ולישועתנו קומו ונודה. גואל צדקנו וגואל דורנו ולישועתנו קומו ונודה. גואל צדקנו וגואל דורנו ולישועתנו

02:22 דובר 1 היה זה שיר שבח והלל, תודה וברכות הנהנין לדברים הלבביים חוצבי להבות אש ששמענו מפי הרב הראשי לישראל, הראשון לציון. ברכה ותודה ותשואות חן. ראינו את הראשון לציון רוקד עם איש רוסיה, חסיד מרוסיה שחזר ממסירות הנפש שם. נזכרנו באמרתו של הרבי הריי"צ שהיה אומר בהתוועדות: "אנחנו חייבים לצאת לרקוד יחד עם כל יהודי רוסיה, גם עם אלה שלא איתנו כאן. אלה שאינם איתנו כאן הם רק בממלא לא פה, אבל בסובב הם נמצאים איתנו". והוא התבטא: "יחד, יחד, יחד נרקוד עם יהודי רוסיה". היה זה הסמל של יחד, יחד נזכה לרקוד עם כל יהודי רוסיה ועם כל אלה הנמצאים בגולה. וקהל נכבד, הימים האלה נזכרים ונעשים. מתי הם נזכרים? כאשר הם נעשים. כשאנחנו מגיעים לשעת נעילה לפני מאמר החסידות ואנחנו רוצים לשמוע דברים לסיום ולנעילה, נזכיר ונאמר שלכל קול יש בת קול, כך לכל שם יש בן שם. הנבחר ומרומם מכולם, הנמצא איתנו כאן, שהוא לא רק בבחינת נזכר, אלא חקוק בלב, חקוק בלבבות של כולם. ידיד מובהק של בית חיינו. פתח לנו שער הגאון הרב ישראל מאיר לאו, רבה של נתניה. פתח לנו שער בעת נעילת שער. בבקשה.

04:42 דובר 2 ישראל מאיר. שלום עליך. יש. תודה רבה. מזל טוב. כבוד מרן הראשון לציון, הרב הראשי לישראל. כבוד הרב מרא דאתרא. כבוד הרבנים ראשי הישיבה. מר דרובלס. מוריי ורבותיי, קהל קדוש. עם ישראל, תורת ישראל, ארץ ישראל נזכרו פה הרבה מאוד. מהו השם הזה ישראל? מתי הוא נולד? הוא נולד אתמול. אתמול שקראנו שבת פרשת וישלח: "לא יעקב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל". מה יש בו רמז בשם הזה שמעניק לנו את כל הקדושות? ישראל בא להורות את דבקותנו בשורשים, את נאמנותנו למקורות, את היצמדותנו לעבר המפואר של עם ישראל אשר יסדו אותו האבות והאמהות. שמתם לב למילה ישראל, איך היא מורכבת מחמש אותיות י', ש', ר', א', ל'. ובחמש האותיות האלה נרמזו כל שלושת האבות וארבע האמהות של עמנו. היו"ד של ישראל זה כנגד יצחק ויעקב, והשי"ן זו שרה, והרי"ש רבקה ורחל, והאל"ף זה אברהם והלמ"ד היא לאה. זהו ישראל. שלושה אבות וארבע אמהות. אלה עמודי התווך, אלה היסודות שעליהם נשען בית ישראל. לא יעקב ייאמר עוד שמך כי אם ישראל, כשהוא חוזר בחזרה אחרי עשרים שנה בבית לבן ומשלים בלקיחת רחל ולאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל. הושלם המעגל ונקבע בסופו של דבר מיהו יהודי. יהודי הוא זה אשר נאמן ויוצא ירך. שלושה אבות וארבע אמהות אשר שבעתם מרוכזים ומרומזים בשם הזה ישראל. מהי חב"ד בתוך בית ישראל? חב"ד היא הרופא. חב"ד היא הרי-- הרופא הגדול. איזה? הייתי אומר האורתופד הגדול, אולי הכירורג הגדול. בעקבות דבריו של מרן הרב הראשי, אתמול, כשנולד השם ישראל, איך הוא נולד? בסערה של קרב, בעמידה עיקשת, בלתי מתפשרת מול שר של עשו בקרב שנמשך כל הלילה. גם גלות נמשלה ללילה. לילה שאין

08:45 דובר 2 לו סוף, כמים אשר אין להם סוף, "ויוותר יעקב לבדו", "הן עם לבדד ישכון" ומולו "ויאבק איש עמו עד עלות השחר". זה השחר שאליו אנו עוד מצפים, מקווים ומייחלים, שאור חדש על ציון תאיר. עומד יעקב בסערה של קרב, לא מוותר, ובתוך הקרב הזה על עצם הקיום של יעקב, שם הוא מקבל את התעודה ביד להיות ישראל, כי שרית. אבל הסערה של הקרב איננה רק על הקיום הפיזי של יעקב. הסערה היא עוד יותר על קיומו הרוחני של יעקב, כי שר של עשיו מתנכל לא רק לגופו של יעקב, אלא לנשמתו הוא מתנכל. ומה כתוב שם? "וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהיאבקו עמו" והוא צולע על ירכו כתוב אחר כך. כאשר שר של עשיו הוא השמאל, הוא השטן, הוא היצר הרע. כאשר הוא רואה כי לא יכול לו את יעקב הוא לא יכול להזיז. הוא לא יכול לכופף, הוא לא יכול להדביר, הוא לא יכול למגר, הוא לא יכול לנצח, הוא לא יכול להשפיל. יעקב, ראינו פה איזו דמות של יהודי שמסמל לנו את אותו היעקב שבא מן הגלות, והוא עיקש על הטלית והתפילין שלו, על השבת והחג שלו, על המעיין הטהור ועל השולחן הטהור. והשטן הזה המשחית רואה כי ליעקב לא יכול. יעקב נשאר יהודי של מנחה מעריב. יעקב נשאר יהודי של דף היומי ומשנה יומית, של מאמר בתניא. אי אפשר להזיז אותו. ויגע בכף ירכו. ירך זה הילדים. ירך זה הדור הצעיר. ברא כרעא דאבוה. בן הוא הירך של אביו. לא לחינם נאמר בספר שמות שבאים מצרימה, יוצאי ירך יעקב. יוצאי ירך יעקב אלה צאצאיו של יעקב אבינו. והוא

11:46 דובר 2 הפיקח הזה, הערום הזה, שר של עשו. הוא רואה שעם יעקב הוא לא מצליח. את היהודי הזה, יעקב, שעבר שם ועבר י"ד שנים ועשרים שנה, התחשל ברוסיה שלו. זה בית לבן הארמי, עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים. עם יהודי כזה שיש לו חיסונים כאלה, שר של עשיו מרים ידיים. הוא נכנע, הוא לא יכול לו, אבל הוא לא מוותר. "ויגע בכף ירך יעקב בהיאבקו עמו". אם לא לפגוע באבא, הוא מנסה לפגוע בילדים, בדור הצעיר. הו, ותקע כף ירך יעקב, ותקע, נקעה ממקומה. הקשר בין החוליות בשרשרת הדורות נתרופף כמעט. קמו למשל מתייוונים בדור שאותו נבטא במוצאי שבת, וקמו לפני מאתיים חמישים שנה מהרסים ועוקרים ומחבלים בכרם, כרם בית ישראל. אלה אשר בשמם רוצים היום להכיר בגיור שאינו כהלכה. אלה אשר שר התקשורת עומד להוציא בול לכבודם. אלה אשר אביהם הרוחני לפני מאתיים חמישים שנה, מייסד הרפורמה של ימינו, את שמו לא אזכיר בהיכל הקודש הזה, כותב בין היתר, "ירושלים מתה". כך כותב אבי התנועה הזאת. "ירושלים מתה. תנו לה כבוד, כפי שחולקים כבוד לנפטר גדול אשר עבר היה לו, אך עתיד לא נשקף לו". ובעקבות ה"ירושלים מתה" שלו, הוציאו לפני כמאתיים וחמישים שנה כל זכר לציון וירושלים מכל סידורי התפילה שם. גם אלה יוצאי ירך יעקב. אבל יעקב צולע על ירכו, כי הירך הזו נקעה ממקומה. סרה מעט מן הדרך ועלינו לעשות את הכל להיות האורתופד, הכירורג. רופאים אלה של הדור הצעיר להשיב נדחי ישראל. ואמרתי מי זה חב"ד בתוך בית ישראל? הרופאים, האורתופדים והכירורגים. כפי שהזכיר מרן הרב הראשי, תלכו למלבורן, תלכו לסידני, תלכו לניו זילנד, תגיעו לגלאזגו או לבאפאלו, תחנו באטלנטה

15:36 דובר 2 או בדנבר קולורדו, תלכו לממפיס, תלכו לטולסה, אוקלהומה. את מי אתם פוגשים בלנינגרד או בקייב, בטנג'יר או במרקש או במקנס? שם מרפאים את תחלואי כרם בית ישראל ומשיבים את נידחיו במסירות נפש שאין למעלה הימנה. זוהי התנועה של הרבי, אדמו"ר הזקן, אשר היום אנו מציינים מאה שמונים ושבע שנים לגאולתו, גאולתה של חסידות חב"ד בפרט, גאולתה של חסידות בכלל, גאולתו של בית ישראל אשר מבית מדרשו של אדמו"ר הזקן, וייבדל לחיים, להבדיל בין החיים לחיים, מבית מדרשו של כבוד קדושת האדמו"ר שליט"א, יוצאים אותם הרופאים האורתופדיים המומחים והכירורגים המעולים אשר את הנקעים האלה מחזירים חזרה, את החוליות האלה מרפאים, להעלות ארוכה לשבר בית עמי, ובאים לרפא את מזבח ה' ההרוס. קודם כול חג הגאולה הזה שהיה שם, מה שהיום מעבר למסך. הלוואי ויסמל ויסמן לכולנו את הגאולה העתידה בעוד בקרוב ובמהרה של כל היהודים, אסירי ציון וכולם כאלה שנמצאים עדיין בברית המועצות ובגרורותיה, אשר נפשם איוותה לחיות כיהודים בארץ ישראל. כשם שהוא יצא מבית האסורים שלו בי"ט כסלו, יצאו לקרוא לאסירים דרור ועניים מרודים תביא בית, להביא הביתה נדחי ישראל בזכות חג הגאולה הזה, היום י"ט כסלו, ואנו מצווים להמשיך ולשמור על אותה הגחלת של ריפוי השברים, של איחוי הקרעים ושל שיבה למקורות של ישראל האמיתי, אלה האבות והאימהות. הרבה התלבטו איך לקרוא למדינה הזאת לפני שלושים ושבע וחצי שנים. ציון, יהודה, שמות שונים. החליטו לקרוא לה ישראל. אולי נזרקה איזה מין רוח לקרוא למדינה בשם ישראל כדי לבטא את החובה שלה להיות נאמנה למקורותיה. המקורות שלנו זה ההרים והגבעות, אלה האבות והאימהות. ובשבוע הבא בעזרת השם, כפי שהוזכר כאן, כאשר בכנסת ישראל יעלה מחדש והפעם ברוב עם תיקון חוק

19:25 דובר 2 השבות, תעמוד לנגד עיני נבחרינו, תעמוד לנגד עיני בית ישראל כולו תפילתו של הנביא עובדיה, אותה קראנו אתמול בהפטרת השבוע, ובזה אסיים. "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה" וכולי. שאל הרדב"ז: מי יותר חזק ממי? שני אויבים נצחיים, אש ומים. מי יותר חזק, האש או המים? לרגע אחד אתה עונה: בטח שהמים. כי ברגע שפורצת אש, מה עושים? מביאים מים לכבות אותה. היום יש קצף כימי, יש עזרים, אבל בעיקרון אתא מיא וכבא לנורא. המים אם כן חזקים מן האש, מכבים אותה. מצד שני, שימו מים בקומקום, בסיר, הבעירו את האש והניחו את המים על גבי האש, ותשכחו לפרק זמן מה שעשיתם. כעבור זמן תחזרו אל התנור. אם תמצאו את הקומקום, מזל. אם תמצאו את התנור, לפעמים נס. מים כנראה שכבר לא תמצאו. מה קרה? האש גברה על המים והמים התאיידו והיו כלא היו. אז מי יותר חזק? האש מאיידת את המים, המים מכבים את האש. יש הבדל פשוט מאוד בין שני המצבים. אם האש והמים נוגעים זה בזה בלי שום מחיצה ביניהם, במגע ישיר בלתי אמצעי, המים מכבים את האש. אבל עם מחיצה של ברזל, מתכת, אלומיניום, ניקל, נירוסטה, פיירקס, מחיצה רצינית מפרידה בין האש והמים. יש סיר, יש קומקום. לא זו בלבד שאין המים מכבים את האש, האש עוד גוברת על המים ומאיידת אותם. מוריי ורבותיי, אומות העולם נמשלו למים. אומר הנביא ישעיהו: "הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון", "כל גליך ומשבריך עלי עברו". הם המים, כמו מים שאין להם סוף. ומה אנו? קראנו אתמול בהפטרה: "והיה בית יעקב אש". אנו נר ישראל, אנו מצווים להיות אש התמיד. אם חס ושלום "ויתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם", אם חס

22:51 דובר 2 ושלום האש והמים באים במגע ישיר, אם חס ושלום ככל הגויים מנסה להיות בית ישראל, חלילה וחלילה נשקפת סכנה נוראה שלא יכבו המים הרבים את האש הזאת. אבל אם נשמור על המחיצות שלנו, על השולחן הטהור והמעיין הטהור, על הטלית והתפילין, אם נשמור על התורה שבכתב עם התורה שבעל פה, אם לא נתגמש ולא נתקפל ולא נתכופף בקוצו של יוד, אם נשמור על הגחלת, היא מחיצה של ברזל. לא זו בלבד שהמים לא יכבו אותנו, אנו נבלע אותם, אנו נאייד אותם. אנו נביא למצב של "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה לה' המלוכה". ויבוא היום הנכסף הזה, "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה". ואז נכון, "יהיה הר בית ה' בראש ההרים", וכולם יבואו ויגידו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". אמן. כן, ועל דברי סיום אלה יש לומר... יש לומר שלוש מילים שאנחנו רגילים לומר בסיום: חזק, חזק ונתחזק. יישר כוח ותודה רבה על הא', על האש שהייתה קודם בלי א', היא הייתה גולה. ברגע ששמנו את הא' בתוך הגולה היא הפכה להיות גאולה. יישר כוח, יישר כוח לרב לאו. והנה בהתוועדות חסידית הנהיג הרבי תורה, תפילה וצדקה. תפילה, נשמע תפילה מפי החזן החסידי הרב מנחם פליישמן, "יהי רצון שיבנה בית המקדש".

26:27 דובר 3 יהי רצון. יהי רצון. יהי רצון. יהי רצון מלפניך, מלפניך. יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו, אלוהי אבותינו, שייבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך. שייבנה בית המקדש במהרה בימינו, ותן חלקנו בתורתך. שייבנה בית...

30:15 דובר 4 mucho mejor. De mis amigos, pero me llamo a mí. Se me quiere mucho mejor. De mis amigos, pero me llamo a mí. Se me quiere mucho mejor. De mis amigos, pero me llamo a mí. Se me quiere mucho mejor. De mis amigos, pero me llamo a mí. Se me quiere mucho mejor. De mis amigos, pero me llamo a mí. Se me quiere mucho mejor. De mis amigos.

31:48 דובר 5 תודה, תודה. נבקש מהקהל לשבת. ואנחנו עכשיו, קהל נכבד, נפרדים מכבוד הראשון לציון. ועתה, רבותיי, הקהל מתבקש לשבת. אחרי שאומרים חזק, מסיימים את הפרשה במפטיר. אצל חסידים נשיקה חסידית. מי שזוכה-- מי שרוצה לזכות לנשיקה חסידית יואיל נא לשבת. מסופר על הרבי הרש"ב שישב עם חברו ולמד, ובנו הרבי הקודם רבי יוסף יצחק שכב במיטה וישן, והוא היה יפה תואר, והרבי מרוב אהבה רצה לנשק אותו. נמלך בדעתו ואמר: "הנשיקה הטובה ביותר תהיה מאמר חסידות שאני אומר בשבילו". וזהו-- זו הייתה הנשיקה החסידית שנתן הרבי לבנו. אנחנו עכשיו, לסיום ולמפטיר, נקדים בניגון לפני המאמר, שתפקידו של הניגון לפתוח את הלב, להרגיע את הנשמה, וכולנו לניגון לפני המאמר ולמאמר מפי משפיע בישיבה בכפר חב"ד, הרב החסיד הרב דב קסלמן. בבקשה, ניגון, מאמר ומאמר.

38:40 דובר 6 בבקשה, תזמורת והקהל.