טקס סיום "מבצע תורה" תשס"ט בישיבת תומכי-תמימים לוד

00:12 דובר 1 איי יא, מיי יא, מיי יא יאי יאי יאי יאי דילי. איי יא, מיי יא, מיי יא יאי יאי יאי יאי דילי. איי יא, דילי איי יא, ירדם איי יא. איי יא, מיי יא, מיי יא יאי יאי יאי יאי דילי. איי יא, מיי יא, מיי יא יאי יאי יאי יאי דילי. איי יא יא, דילי איי יא יא, ירדם איי יא יא. איי יא יאי דילי איי יא יא, ירדם ירדם אוי יא. איי יא יאי דילי איי יא יא, ירדם—

00:44 דובר 2 בתוך שנת תשס"ט הרבי ביקש מכל אחד ואחד להיכנס לתוכנית מימים ברחוב חשון וללמוד שם מקטעי אוצר של בעל יום ההולדת. נפתח אם כן את ההתוועדות, את המסיבה, עם ביאור קצר של הרבי משיחה על פרשת השבוע, שמתקשר גם כן למסיבה שלנו. והפסוק "ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל". מדייק הרבי בשיחה הזו שבשונה מהברכות שאברהם אבינו התברך לאחר הציווי לך לך, ששם הברכות הן מפורטות, "ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך", ולאחר מכן "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך", הרי שכאן בפסוק הזה התורה לא מפרטת מה הן הברכות. התורה רק אומרת באופן כללי "וה' ברך את אברהם בכל". מה המשמעות של בכל? בנוסף לזה מדייק הרבי, מלשון הפסוק נלמד שהברכה הזו, בכל, באה בהמשך לזה שאברהם זקן בא בימים. שואל הרבי בשיחה: מה הקשר של הברכה הזו לכך שאברהם זקן בא בימים? והרבי בשיחה מבאר על פי דברי הזהר שהפסוק הזה, "ואברהם זקן בא בימים", מתאר את היגיעה העצומה של אברהם אבינו בלימוד תורה. כפי שחז"ל אומרים, זקן פירושו זה שקנה חכמה. ובעצם זה מופיע גם כן בגמרא כאיזה... הגמרא ביומא אומרת, אברהם זקן ויושב בישיבה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים. ומבאר הרבי בשיחה שלכאורה אברהם אבינו מצד עצמו לא היה צריך כל כך להתייגע בלימוד תורה. עם כל זה, אומר הרבי בשיחה, לא הסתפק אברהם אבינו ביכולות האדירות שהיו לו, והוא התייגע בעניינים כאלו בתל— בתורה שהם למעלה מהיכולות שלו מצד עצמו, למעלה מהכוחות שלו. ובזכות היגיעה הזו שהוא התייגע בעניינים שהם למעלה מהיכולת שלו, הוא זכה לברכה המיוחדת "וה' ברך את אברהם בכל". הוא זכה לקבל חכמה בלי הגבלה, חכמה בלתי מוגבלת, כוחות

04:32 דובר 2 חדשים שלא היו לו לפני כן. ולכן התורה לא מפרטת מה, מה הן הברכות. משום שהברכות היו בכל, בלי שום הגבלה. בזכות היגיעה קיבל אברהם אבינו חכמה בלי שום הגבלה, וזה התוכן של בכל. אומר הרבי במאמר: "מיישא הוי שימ אלבני". הפסוק הזה מלמד אותנו דבר נפלא, אומר הרבי. לפעמים קורה שאדם, בחור, לא נולד עם כישרונות מיוחדים. הוא מרגיש שללמוד מסכת שלמה בעל פה זה למעלה מהיכולת שלו. מלמדת אותנו התורה שגם אם זה אכן כך, גם אם זה באמת למעלה מהיכולת שלו, יש לו אפשרות לקבל את היכולת. יש לו אפשרות לקבל כוחות חדשים שלא היו לו על ידי יגיעה. על ידי יגיעה, מלמדת אותנו התורה, יכול כל אחד לקבל את היכולת ואת הכוחות ואת הכישרונות בהתאם לאותו עניין שבו הוא מתייגע. אני רוצה לומר לכם, תלמידים והורים יקרים, אנחנו כאן בישיבה רואים את זה במוחש יום יום ושעה שעה. תלמידים שלא האמנו שהם מסוגלים להיבחן מסכת שלמה בעל פה, ולפעמים גם כן ניסינו בעדינות להוריד אותם מהעץ, כמו שאומרים, בכדי שחס ושלום לא ינחלו אכזבה. הוכיחו לנו אותם תלמידים שאין שום דבר שעומד בפני יגיעה. יגעתי ולא מצאתי אל תאמין. בחור שמתייגע, גם אם נניח שלא היו לו את היכולות, בזכות היגיעה הוא מקבל את היכולות והוא מקבל את הכוחות. התלמידים שנבחנו על מסכת בבא בתרא בעל פה הגיעו לאן שהגיעו, לאו דווקא בזכות הכישרונות שלהם. הם הגיעו לאן שהגיעו אך ורק בזכות היגיעה. אנחנו מקבלים בברכה את הרב ווקנר[?], הרב האיר[?]. אפשר לשבת. והערב הזה התכנסנו כאן להצדיע לאותם תלמידים על היגיעה שלהם, על ההתמסרות ללימוד תורה, על הוויתור, על שעות המנוחה, על שעות השינה, על

08:14 דובר 2 שעות... והעיקר הוא שממני יראו וכן יעשו. שכל אחד ואחד מאיתנו יצא מכאן הערב עם החלטה נחושה שבעזרת השם בשנה הנוכחית הוא יהיה בין אלה שייבחנו על מסכת סוכה בעל פה. השנה היא שנת הקהל והכינוס הזה לכל לראש הוא כינוס הקהל. הרבי מבקש בשיחות לדבר בכינוסים הללו, בכינוסי הקהל. אנחנו מקדמים בברכה את הרב ירוסלבסקי. אפשר לשבת. אם כן, נשתדל כולנו להאזין ולשמוע, למען ישמעו, לדברים שבעזרת השם נשמע כאן הערב מפי הרבנים החשובים שהגיעו לכאן, שבוודאי יעוררו אותנו כפי שהרבי מבקש בהקהל לעורר אותנו בכל העניינים שנוגעים ליראת השם ובכל העניינים שנוגעים לנו בפרט, תלמידי התמימים. נבקש לפתוח את הכינוס הזה עם דברי תורה וברכה את המרא דאתרא של העיר לוד, הרב נתן אורטנר, בבקשה.

10:30 דובר 3 כבוד ראש הישיבה, כל הסגל הרוחני של הישיבה. כבוד רב השכונה רבי יעקב שליט"א. כבוד הרב ירוסלבסקי שליט"א, בעלי הישיבה הרב חדד, רבנים, מורים, ואחרונים אחרונים חביבים, תלמידי הישיבה. אני שמח בכל שנה לשתף כאן באירוע הזה שבו מחלקים תעודות לתלמידים שלמדו, שיננו, חזרו והצטיינו בלימודיהם. נדמה שחוץ מעצם העובדה שהתלמידים חוזרים על החומר ויודעים את החומר ומקבלים על זה פרסים, ברור שהם מקיימים בכל רגע שלומדים את מצוות "והגית בו יומם ולילה". יש פה תועלת נוספת בשינון הזה. הגמרא אומרת במסכת אבות: השוכח דבר ממשנתו הרי זה מתחייב בנפשו, שנאמר "לֹא תִשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ". ומזה הגמרא לומדת שאם אדם שוכח דבר מתלמודו אז עובר על לאו של "השמר", "השמר" זה אחד מהביטויים של לאו. זאת אומרת שיש לאו שאסור לשכוח את מה ש... את מה שלמדו. אז הייתי חושב שאפילו אם זה קרה באונס, הוא שכח. הוא למד אבל באונס שכח או לא זכר, גם על זה חייבים. על כן כתוב "פן יסורו מלבבך". ה-- עליו זה רק נאמר כאשר אדם מסיר את זה מליבו. זאת אומרת הוא לא חוזר ועל ידי זה הוא שוכח. אגב, מובא בשם החוזה מלובלין שחזרה על הלימוד זה סגולה לזכ-- לזכור את ה, את מה שלמדו. מה החידוש שזה סגולה? כי לכאורה אפשר לחשוב אם אדם חוזר הרבה פעמים אז בוודאי שהוא זוכר. אם הוא לא יחזור אז הוא לא יזכור. אבל מה יעשה אחד שאולי אין לו ראש כל כך טוב ואפילו אם הוא יחזור הרבה פעמים הוא גם כן לא יזכור. הייתי חושב שלא כדאי שהוא יחזור. אז זה אומר שזה סגולה. זאת אומרת, לחזור, חוץ מהתועלת שיש

13:23 דובר 3 בדבר ולפי הסברה, לפי השכל, יש לזה גם סגולה, דבר סגולי שאם חוזרים אז זוכרים. זה נפקא מינה שגם אחד שאין לו ראש כל כך טוב. אבל אם זה סגולה אז זה פועל בכולם. זאת אומרת אם אדם חוזר על מה שהוא לומד זה סגולה שבוודאי הוא יזכור. בכל אופן, מה אנחנו רואים כאן בהלכה הזאת? שאדם עובר בלאו אם הוא שוכח את מה שהוא לומד. איך הוא שוכח? על ידי זה שהוא לא חוזר. והוה אמינא לומר שגם אם הוא שוכח באונס, זאת אומרת שגם הוא למד והוא שכח, הייתי חושב שגם אז הוא יעבור על הלאו. אז יש לנו פסוק "פן יסורו מלבבך", שהאיסור הזה, הלאו הזה, עוברים עליו רק כאשר הוא יושב ומסיר את הדברים מליבו. זאת אומרת הוא לא חוזר ובגלל זה הוא לא שוכח-- בגלל זה הוא, הוא שוכח. אבל אם מאונס, שהוא חזר ובאונס זה קרה, אז בכל זאת הייתי חושב ש-- שגם יעבור על האיסור. אז לומדים פסוק שלא. אבל כ-- על זה שואל הרבי: הרי בעצם למה אני צריך פסוק שאם אדם שכח באונס שלא יעבור על האיסור? יש לנו הרי כלל בכל התורה כולה "אונס רחמנא פטריה". אז ברור שכמו בכל איסור, גם באיסור הזה שאסור לשכוח מה שלמדו, אז ודאי אם זה, זה שהוא שוכח זה בא לו באונס, אז ברור שהוא, שהוא על זה הוא לא חייב, הוא לא עובר איסור. אז למה צריך על זה פסוק מיוחד? אז הרבי אומר שיש לדון בהסבר של הדין "אונס רחמנא פטריה". אם "אונס רחמנא פטריה" הפירוש הוא שגם אם אדם עשה עבירה באונס זה נקרא שעבר עבירה, אבל התורה לא נותנת

15:25 דובר 3 לו עונש על זה. בעצם כל משמעות המילים "רחמנא פטריה". התורה פטרה את מי שעבר עבירה באונס, פטרה אותו. זה אומר שהוא לא מקבל עונש על זה, אבל איסור הוא עבר. או נגיד לא? שאם אדם עובר עבירה באונס זה בכלל לא נקרא עבירה. כיוון שעבירה נקרא שאדם עובר על רצון השם, אבל זה אם הוא עושה את זה ברצונו, במזיד. אבל אם בעל כורחו הוא עושה את העבירה הזאת, אז ברור שלא עבר על רצון השם. אז בכלל לא נקרא שעבר עבירה. לא רק שלא מקבל עונש. האמת, אפשר להשוות את זה. הנתיבות אומר שבאיסור דאורייתא, אם אדם עובר בשוגג אז הוא גם עבר עבירה. אמנם העונש הוא לא כמו במזיד. אם זה בשבת אז חייב קורבן חטאת, אם זה ברציחה, גלות וכדומה. אבל אם אדם יעבור איסור דרבנן, איסור דרבנן הוא יעבור בשוגג, אז הוא בכלל לא עבר עבירה. כי כשאדם עובר איסור דרבנן, מהו האיסור? שצריכים לשמוע בדברי חכמים. ואם אדם לא מקיים מה שחכמים אמרו, אז הפירוש הוא שהוא מרד בדברי חכמים. אז האיסור למרוד בדברי חכמים. אז זה הכל אם עשה את זה במזיד, אז הוא מרד בדברי חכמים. אבל אם זה היה בשוגג או לא ידע שעובר כאן איסור, אז הוא לא התכוון למרוד בדברי החכמים, אז הוא בכלל לא עשה איסור. אז אז אין בכלל איסור כשהוא עשה את זה בשגגה. אז גם פה באונס. כן, מצד הזה אפשר לומר שגם בדאורייתא אם אדם עושה את הדבר באונס, לא בשוגג, באונס, אז זה נקרא שהוא לא עבר עבירה. האמת היא שחקירה דומה יש גם כן לגבי קטן, שקטן הרי לא מצווה על איסורים

17:25 דובר 3 ולא מקבל עונש על איסורים, לא חייב במצוות מן התורה. אז יש גם דיון אם הפירוש הוא שקטן הוא בעצם חייב על האיסורים וגם חייב במצוות, אלא שמאחר שאין לו דעת אז הוא לא מקבל עונש על האיסור שהוא עבר. או נגיד לא, הפירוש הוא שקטן, מאחר שאין בו דעת, הוא בכלל לא מתחייב. אין עליו בכלל איסור. אלה שאומרים שיש איסור על הקטן, הרי הוא לא מקבל עונש. ויש ראיה, מכיוון שישנה הלכה ידועה שאסור להאכיל ילד קטן איסור בידיים, וזה איסור מן התורה. אסור לתת לילד קטן לאכול משהו שאסור או להגיד לו שיעשה משהו שאסור. אבל אם נגיד, לכאורה, אם אנחנו נגיד שקטן בכלל לא מצווה, אז למה אסור לתת לו את זה? אלא הראיה שבעצם הוא חייב. לכן אסור לתת לו איסור, אלא שלא מקבל עונש. אבל אלה שאומרים שקטן לגמרי פטור, הם מביאים ראיה מכיוון שישנה הלכה אחרת, שקטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו. אז אם אומרים שילד קטן עושה איסור, לא חייבים למנוע אותו. את זה הם מדברים מן התורה לגבי כל בן אדם. פירוש, מדרבנן יש מצוות חינוך, אז זה כבר עניין אחר. אז גם פה השאלה גם כן לגבי עונש של שכחת התורה, אם הפירוש הוא ש-- שהוא עבר איסור אלא שהוא לא מקבל עונש, או זה בכלל נקרא שלא, שלא עבר איסור. אז אמר הרבי שאפילו, אפילו אנחנו נגיד שיש בזה כן איסור, אבל זה הכל איפה שהאיסור הוא מעשה. אבל-- ואז, ואז אני יכול להגיד שכאשר הוא עשה את זה באונס אז הוא לא עבר על רצון השם, אז לא נקרא שעבר עבירה בכלל. אבל כאן, כאן האיסור

19:26 דובר 3 הוא לא פעולה, אלא אדם אסור שיהיה במצב של שכחת התורה. אז אם הוא נמצא במצב של שכחת התורה, אז יכול להיות גם אם הוא הגיע לזה, גם אם הוא הגיע לזה על ידי זה שזה קרה באונס. בכל אופן, במציאות הוא הגיע לשכחת התורה, אז היה מקום, היה מקום לומר שאולי הוא יהיה חייב גם, גם אם, גם אם זה קרה באונס. לכן אנחנו צריכים לימוד שגם באונס, גם שבאונס באמת הוא באמת פטור. עכשיו אמרתם שבאמת אסור לאדם לשכוח. אז יש באמת אומרים שזה בגלל שאם הוא ישכח את מה שהוא למד אז הוא יתיר את האסור או יאסור את המותר. אבל הרבי מביא, מהאדמו"ר הזקן משמע שלא ככה. היום, בזמן הזה, שיש לנו כבר ספרים, יש שולחן ערוך, יש מפרשים. אז אם באמת אדם ישכח הוא לא יבוא לידי ל-להתיר את ה-- את האסור. אם הוא ישכח, לא ידע, לא יזכור, אז הוא ילך להסתכל בספר. אבל בכל זאת, עד שהוא יסתכל בספר אז הוא עובר על האיסור. זאת אומרת שיש פה מצב של שכחת הדבר שאסור. ומה הסיבה באמת? אז אומר, מכיוון שהסמ"ג אומר שאדם שוכח מה שהוא למד, אז הפירוש הוא פורש מהתורה ומתנתק מהתורה. אז יוצא שכאשר תלמידים חוזרים ועל ידי זה הם זוכרים, אז מלבד כל ה-הרווחים האחרים שיש בנושא הזה, גם כן נמנעים מזה שלא עוברים על האיסור שלא לשכוח דבר מ-מתלמודו. ומהסיבה ההיא, מכיוון שאדם אסור לו לפרוש מהתורה. ועל אחת כמה וכמה אמורים הדברים היום, בימים האלה שלצערנו הרחוב הוא לגמרי מנותק מן התורה, פרוש מן התורה, שהרחוב הוא מאוד מאוד מקולקל ומאוד רקוב. אז ודאי שאה אנחנו

21:41 דובר 3 חייבים להיות צמודים וקשורים לתורה. וכאשר שוכחים מה שלמדו אז כאמור אומר הסמ"ג שנקרא שמתנתקים מן התורה. ולכן שוב זו תועלת נוספת, על ידי זה שחוזרים על הדברים ויודעים אותם בעל פה וזוכרים אותם היטב. באמת יבורכו ראש הישיבה וכל הצוות הרוחני שהם, שהם דואגים, ממריצים את התלמידים שיחזרו על הדברים הרבה פעמים ויזכרו את זה היטב. על ידי זה הם מזכים אותם באמת בידיעת התורה, שעל ידי זה יהיו קשורים לתורה. ויהי רצון שבאמת יתרבו ספסלי הישיבה ונזכה בקרוב לביאת משיח צדקנו, אמן.

22:44 דובר 4 תודה רבה וישר כוח גדול לרב וורטנר על דברי התורה העמוקים ועל דברי הברכה. ונאחל לרב וורטנר שיזכה עוד שנים רבות לבוא ולהשתתף איתנו בכינוסים הללו. אני מתכבד להזמין את המרא דאתרא של שיכון חב"ד לוד, הגאון החסיד הרב ברוך בועז יורקוביץ שליט"א, לשאת דברים בפני התלמידים. בבקשה.

23:30 דובר 5 כבוד ראש הישיבה, הרבנים, הרב וורטנר, הרב ירוסלבסקי, הרב הנדל, ותלמידים יק-- תלמידים תמימים יקרים. זה באמת יום גדול לאלה שגמרו את המסכתא, וזה גם יום גדול לכל אחד שנמצא פה. לאו דווקא אלה שקוראים להם מצוינים, כי באמת כולנו מצוינים. שכל אחד, זה לא חס ושלום להגיד, אה, באמת צריכים, צריכים באמת להגיע לכל מה שיכולים להגיע. אבל היום זה יום מיוחד. כולנו מרגישים ויודעים שכל אחד שלומד בתומכי תמימים, עם הזכות הגדול שיש לו. עד כדי כך שהרבי הרש"ב אמר שהקדוש ברוך הוא בחר ובחרו בנשמות אלה שיבואו ללמוד בתומכי תמימים. כי הלימוד בתומכי תמימים זה לא כמו לימוד סתם בעוד ישיבה שלומדים תורה, גם לומדים חסידות. זה גם דרך בעבודת השם ודרך חדשה בעבודת השם. מי שלומד חסידות מתחיל להתבונן ולדעת הרבה דברים שהאנשים בחוץ לא יודעים. העניין של אהבת השם ויראת השם. איך שהרבי הרש"ב כתב כמה קונטרסים. הקונטרסים האלה יש כאלה שקשים ללמוד וקשים להבין אותם לצעירים, אבל יש כאלה שכבר יכולים ללמוד ויכולים להבין. אבל הנקודה העיקרית של הרבי הרש"ב, הרבי הרש"ב, הרבי הרש"ב בעצמו היה שיט-- לא יכולים להגיד שיטה חדשה, אנחנו לא. אבל בתקופה של הרבי הרש"ב, הרבי הרש"ב חידש רעיון חדש בעבודה של החסידים, והוא העניין של אה, אה, ״נרות להאיר״, זה המילים של הרבי הרש"ב. לפני זה, בזמן אדמו"ר הזקן, מספרים הסיפור על רבי בנימין קלצקר, שהוא היה בעל עסק גדול. היה לו יערות והיה עוסק ב-בעצים וכל הדברים האלה. אז העבודה, עיקר העבודה היה שהוא הרגיש באמצע העבודה, שהוא עשה את החשבון של כל הביזנס, הוא כתב: ״סך הכל אין עוד מלבדו״. אז העיקר העבודה

26:26 דובר 5 היה לבן אדם בעצמו. אבל ללכת ולהאיר את החושך בחוץ, אפילו העניין של יפוצו מעיינותיך חוצה, הפירוש לא היה בצורה כזאת איך שהרבי הרש"ב התחיל להאיר את העולם. זה בגלל שבזמן הרבי הרש"ב היה יותר חושך בעולם, לכן היה צריך להיות הנהגה אחרת ממה שהיה קודם. אבל הרבי הרש"ב גם בנה ישיבה. ישיבה זה מלשון ישיבה, שילמדו נגלה וחסידות, ושילמדו את שניהם לא כמו שתי תורות, רק שיהיו ביחד. ועל זה יש קונטרס, קונטרס עץ חיים, שהרבי חילק את זה, הרב חיים יוסף, זכרונו לברכה, חילק את זה ואמר שבכדי ללמוד מזה. שמה הרבי הרש"ב כותב מאוד שהעיקר העבודה, העיקר אגודתנו, הוא גם ללימוד החסידות ואיך שזה פועל בנפש האדם. עד בסוף הוא מדבר על אופן תפילה גם כן. שצריכים להרגיש את זה בנפש, איך שזה פועל על הבן אדם. בין הדברים יש דברים עמוקים שהוא אומר שמה, אבל יש דברים שהוא אומר להכנה בכדי להגיע לייחוד עילאה, ייחוד תתאה, שהוא מדבר שמה בעיקר. אז הוא אומר צריך להיות העניין של אתכפיא, ככה הוא מדבר בקונטרס עץ חיים. אבל העיקר הנקודה הוא שבחור, הרבי הרש"ב כותב גם כן מאמר, שכל המאמר הזה מאוד מפורסם: כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו. והרבי בתוך המאמר הזה מביא, המאמר שהרבי הקודם כותב שהרבי אמר את זה בערך שלוש שעות או משהו, אבל הדברים שהוא מביא מהמאמר ומההמשך, כל היוצא למלחמת בית דוד, הוא מסביר ככה, שיש שתי תקופות. יש תקופות, שני דורות, שיהיה דורות של אשר חרפו אויביך ה', ואחר כך יש עוד דור, אשר חרפו עקבות משיחך. הדור הראשון הרבי אומר שזה כל האפיקורסים וכל אלה

28:56 דובר 5 שחרפו אויביך ה', שהיה תקופה שזה היה הזמן של הרבי הרש"ב, אמר צריכים להאיר את החושך. מה היה החושך? העיקר החושך היה של אפיקורסות שהיה ברחוב, וכולם דיברו נגד, נגד, נגד הדת ונגד תלמיד חכם ונגד יהודי שהיה הולך אה ויפרו מריד. כולם היו צוחקים ממנו. מביאים ראיות שההשכלה זה לא אומר כמוהם וכל מיני דברים. ואחר כך יש את הדבר השני, אשר חרפו עקבות משיחך, שזה גם כן הרבי אומר על זה שזה יכול להיות אפילו אנשים בני תורה ויודעים ללמוד. ועם כל זה, כל הרעיון לדעת שיש רבי בעולם הם לא יודעים. כי זה אחד מהעיקר העבודה שלנו. הבחור צריך להיות ככה. הוא צריך להפיץ שממנו יראו וכן יעשו רבים שרואים בחור. לא רק ברחוב. יש שני רחובות. יש רחוב, רשות הרבים, רחוב בכלל שאין לו קשר עם אידישקייט. ויש גם כן אצל חסידים אחרים או אצל בני תורה. שצריכים, כשרואים בחור של הישיבה, רואים את הערנסטקייט שלו, רואים את הערנסטקייט, את אהבת השם שלו, אהבת ישראל שיש לו, אהבת התורה שיש לו. צריך להיות כל כך חזק, כי כל אחד ואחד שליח, כל אחד ואחד הוא מייצג את הרבי. בכל מקום שהוא הולך הוא מייצג את הרבי, והרבי גם הולך איתו, אבל הוא מייצג את הרבי. אז הוא צריך העניין הזה של קידוש השם, שזה יהיו מצוינים שם, והבחור בעצמו ירגיש את ה"ונפלינו", שהקב"ה זיכה שהוא מאלה שלמדו תורת החסידות. זה כמו שהרבי אומר בעניין עשירות ועניות. אז יש כסף ואמת, מעיינות, שיש חס... שיש צריך להיות עשיר ועני. ככה זה גם באידישקייט. יש עשיר ויש עני, וכל המטרה שהקב"ה נתן לבן אדם

31:28 דובר 5 שהוא יהיה עשיר, שזה אלה שלמדו תורת הפנימיות, שזה ברוך השם כל הבחורים עשירים. הם יודעים את המטרה של הבריאה, יודעים מה הקב"ה רוצה מאיתנו. אז עליהם צריכים לתת צדקה לעניים, ואין עני אלא בדעת. זה גם כן אותו דבר כמו העשיר והעני. זה העניין שלוקחים מהרבי הרש"ב, שאנחנו צריכים להיות קודם כול להרגיש את ה"ונפלינו". להיות גאים שהקב"ה זיכה אותנו, שאנחנו לומדים בתומכי תמימים, שיש לנו רב שמבינים מה זה חסידות, שמבינים מה זה תורת השם ומה הקב"ה רוצה. וצריך להיות כל כך חם בפנים עד שזה מתחיל להאיר מבחוץ. זה הנקודה. ויהי רצון שאנחנו נצליח כולנו, כולנו שלוחים, כולנו רוצים לעשות את רצון האלוקים, כולנו רוצים למלא את השליחות שהרבי מוסר לנו ונצליח בזה. והעיקר שנצליח להביא לימות המשיח. אז ויהי רצון שהרבי יתגלה, משיח צדקנו.

32:52 דובר 6 תודה ויישר כוח גדול לרב יוקוביץ[?] על דבריו המעוררים. נאחל לרב, לרב שלנו, הרבה אריכות ימים ושנים טובות, ויאריך ימים על ממלכתו מתוך בריאות הגוף וכל המצטרף. ננגן את ניגון ההכנה לרבי נשיאנו.

36:17 דובר 7 רציתי לספר לכם נקודה שאני חושב שכדאי לספר את זה. זה היה בתש"ל, י' שבט, תשע עשרה, עשרים. אז נכנסתי אז ליחידות. זה היה שנה ראשונה שנוסדה נחלת חב"ד. והיה הרבה נושאים שהרבי דיבר. אבל אחד הנושאים שהרבי דרש בכל התוקף, הוא דיבר אז על עניין של שמירת הסדרים, והכלל שהוא הגיע לאוזניו שמועות שחסר בשמירת הסדרים. אז אני רציתי לתרץ. אז אמרתי לרבי שאז הרבי יצא במבצע תפילין קודם ש... שנתיים קודם. אז יש אנשים שנוסעים להניח תפילין בבוקר. אז הרבי אמר לי בכל התקיפות: כל אלו לא מקבלים כסף? כמה שמקבלים, אבל מאה שקל, מאה לירות, אז זה היה עוד לירות. אני לא יודע איזה תשובה יכול להיות על כזה גזל, שנותנים כסף בשביל ללמוד. כשאני יצאתי במבצע תפילין לא הייתה כוונתי, אומר הרבי, שיסגרו את העסק באמצע היום וילכו להניח תפילין ברחוב. כוונתי הייתה שבשעת הצהריים, במקום לקרוא עיתון ולנוח, אז ילכו להניח תפילין. אותו דבר גם כן שיש את הזמנים של שמירת הסדרים. אז לא רק שמירת הסדרים שהתלמיד יושב בסדר, אלא שמירת הסדרים. זאת אומרת שהוא יושב ללמוד בסדר נגלה, יושב ללמוד נגלה; שהוא בתחילת היום עם סדר חסידות, אז יושב ללמוד חסידות. כמו שהרבי אמר שתלמיד זה, למשל, בלשון הידוע, יהיו תואמים. שבשעה שלומדים נגלה צריך להיות ניכר שלמד חסידות. בשעה שלומד חסידות ניכר שלומד נגלה. כפי שהרבי כותב גם כן בקונטרס עץ חיים, שלימוד החסידות צריך להיות גם כן באופן כזה שההבנה וההשגה כאילו שלומד נגלה. כתוב שבאמת הרבי דיבר על היחידות בר"ח מנחם אב, שאז שהרבי בשבת דיבר את השיחה הידועה שקודם הרב הזכיר כאן בקשר לשנערך לו יחי חפץ.

38:38 דובר 7 משכירך[?]. השיחה ידועה. אז זה לא היה רק לאותם אנשים שהיו בלובביץ' בשעת שהרבי אמר את השיחה, שאצלם היה גם כן "וינח רוזנך ברכה"[?]. כיוון שהרבי הדפיס את השיחה והגיה אותה ופרסם אותה, זה שייך לכל אחד ואחד מאיתנו גם כן היום. זאת אומרת שכל אחד ואחד יש לו את החוב להילחם יחי חפץ משכירך[?]. אבל צריך לדעת גם כן, שמעתי את זה מהרבי ואני חושב שכדאי לי לפרסם את זה. היה בתקופה מסוימת לפני עשרים ושבע שנה, בתשמ"ב. זה היה כנס של צעירי אגודת חב"ד ברחוב חושן[?], ששמה נעמד יהודי מסוים ודיבר כל מיני דברים חמים, כיוון שישנם היום כל הסיסמאות האלה שאז התחילו גם כן לדבר על הנושא הזה, ושצריך לפרסם ואיך לפרסם. וערב אחד אני מקבל טלפון מהרב חדקוב, כמו שהיה הסדר שהוא היה מוסר דברים. ידעתי שהרבי נמצא על הקו, אבל באותה שיחה הרב חדקוב אפילו לא חזר את הדברים. למרות שאני אצל הרבי כל כך כאבו הדברים ששמעתי. הרבי פשוט צעק, לא צעק באופן נורא מבהיל: איך שרבנים יתנו לפרסם דברים כאלה שמרחיקים יהודים מלימוד החסידות? והרבי אמר שאני אסתכל בתיק, שאם סתם יש לי איזה קונטרס שהדפיסו, ואז דווקא זה לא היה. שלחו לרבי איזה קונטרס. אני לא אאריך כאן בכל הדברים, אבל ראיתי שגם לרבי זה כאב, ופשוט צעק. הוא רצה שאני אתן לו תוך יום מכתב שיחתמו כל אלה. אם יש כאלה שנתנו רשות לפרסם כאלה דברים, שייתנו מכתב שמתחרטים על זה, ושהוא רוצה שיהיה לו את זה, ושיהיה לי את המכתב עוד לפני שאני אשלח, אז שאני אתקשר להודיע. היו עוד דברים. אני לא רוצה כאן להאריך בכל הדברים

40:52 דובר 7 האלה. זאת אומרת, אני רוצה להבין דבר אחד. התפקיד של התלמידים זה ללמוד נגלה, ללמוד חסידות וללכת בדרך של ראשי הישיבה. התלמידים, ואומרים, האחראים על התלמידים זה הנהלת הישיבה. ככה הרבי קבע. יש סיפור ידוע שפעם תלמידים הזקנים בליובאוויטש באו לרב היד[?], שהיה נקרא אליעזר פייר[?], ואמרו לו שצריך להכניס צעירים להנהלת הישיבה שמבינים יותר את הרוח של הבחורים הצעירים. אז הרבי אמר להם: תראו, הישיבה, צריך להגיד את זה לאבא, למסור לרבי הרש"ב, והרבי הרש"ב הוא יחליט. אני לא יכול להחליט. עברו כמה ימים, הרבי הרש"ב ביקש, רבי שמעון ביקש שייכנסו כל ההנהלה, ראשי ישיבה, המשפיעים וגם כן אותם התלמידים המבוגרים גם כן שייכנסו. הוא רוצה לדבר איתם. אז הרבי אמר מילים פשוטות ביותר. אמר להם כך, שיש הפיצר[?]. פיצר[?] בלגור[?] היה העגלון שלקח תמיד את הרבי, אז הוא יודע שבשעה שהסוס לא הולך בתלם אז צריך לתת לו כמה מכות. הוא מתייצב. לא צריכים להגיד להנהלת הישיבה איך לנהל את הישיבה. אתם מתעצלים? אז ייתנו לכם מה שצריך לתת לבן אדם שמתעצל. לכן התפקיד שלכם זה לשמוע את הנהלת הישיבה ולפרסם את מה שהרבי אמר לפרסם, ולא שכל אחד יגיד מה לפרסם ואיך לפרסם, לפי הדרך והתוואי שהנהלת הישיבה נותנת לכם. צריכים ללמוד נגלה וחסידות, להיות תמימים, להיות נרות להאיר ולהאיר כמו שהרבי רוצה, שזה נשמע בעין הקול הנעלה[?], ואז בעזרת השם תצליחו כל אחד ואחד ללמוד, לדעת ולהגיעו באמת נרות להאיר ולגרום הרבה נחת רוח להורים ולרבי.

43:08 דובר 8 תודה ויישר כוח גדול לרב ירוסלבסקי על דבריו המאוד מיוחדים ומעוררים. אנחנו באמת מודים לרב ירוסלבסקי מקרב לב שמטריח את עצמו ובא להשתתף איתנו ביום שמחתנו מדי שנה.

00:01 דובר 1 אנחנו כרגיל בשנים האחרונות מחלקים את חלוקת התעודות לשני חלקים, ונתחיל עם החלק הראשון. לפני שאנחנו מחלקים את התעודות, הייתי רוצה לומר כמה מילים. כל שנה מחדש אנחנו מתחבטים עם השאלה: חגיגה זו, מה היא עושה בתומכי תמימים? ולמרות שבמהלך השנים שמענו מגוון רחב מאוד של תשובות, אבל השאלה עדיין מעיקה ומטרידה, ואולי טוב שכך. אני רוצה לומר לכם שכמה מהתלמידים הגיעו אליי לפני המסיבה וביקשו שלא נעניק להם את התעודה בפורום כזה, כי זה סותר למה שכתוב בתעודה, שהתעודה ניתנת גם על הנהגות חסידיות. הייתי רוצה לצטט קטע מהתוועדות של הרבי בי"ב תמוז תשכ"ט. ואני מצטט כמובן בתרגום חופשי ללא שום נקדש. זה כבר תשע עשרה שנים, אומר הרבי, מאז תש"י, שלא כותבים לי איזה בחורים יודעים מאות דפי גמרא בעל פה. ואני לא חושד שאין בין הבחורים כאלו שיודעים מאות דפי גמרא ומאמרי חסידות בעל פה. ובוודאי שאם היו כותבים לי על כך, היו שומעים ממני א גוט ווארט, היו שומעים ממני מילה טובה. וזה בוודאי היה מכניס חיות בלימוד. אבל מכיוון שאף אחד לא כתב לי, וממילא לא שומעים ממני כלום על זה, אז אפשר לטעות ולחשוב שהעניין כלל לא נוגע לי. מה היה עם זה לפני תש"י? אני לא יודע, אבל אז זה לא היה באחריותי. אבל כעת זה כן על אחריותי. והרבי ממשיך: למה בעצם לא רוצים לכתוב לי? משום שחוששים שלבחור יהיה מזה ישות, ולא רוצים שלבחור יהיה ישות, שהרי כך נהגו בליובאוויטש. אז לכן אומר הרבי: כדאי להבהיר גם בנוגע לזה, בליובאוויטש בחורים גם לא היו מתעניינים מה שקורה בעולם. בליובאוויטש גם לא היו הולכים עם עניבות, אבל היום שלא מקפידים על

03:07 דובר 1 כל הדברים הללו, אז צריך ללמוד גם אם כתוצאה מזה יהיה לו ישות. והרבי מסיים ואומר כך: ואם הוא יטען שללמוד בשביל ישות זה שייך למתנגדים ולא לחסידים, אז צריך לדעת שאדמו"ר הזקן, שהיה חסיד כמובן, פוסק בשולחן ערוך: לעולם ילמד אדם שלא לשמו. והרבי מדייק שמזה שאומר את הלשון לעולם, סימן שאין אפשרות אחרת להגיע ללימוד לשמו אלא על ידי לימוד שלא לשמו. עד כאן דברי הרבי. אני חושב שהדברים מדברים בעד עצמם. אין צורך להוסיף שום דבר, אבל כאן המקום להזכיר שהנהלת הישיבה כתבה דו"ח מפורט לרבי על כל אלה שלמדו את המסכת בעל פה, עם הדרגות השונות שכל אחד קיבל, ואין לנו שום ספק שגם היום הרבי אומר לנו א גוט ווארט, גם אם אנחנו לא זוכים לשמוע את זה. והידיעה הזו כשלעצמה, שהרבי אומר לנו, לכל אחד ואחד מאיתנו שלמד את המסכת בעל פה, שהוא יודע שהרבי אומר לו א גוט ווארט, זה אמור להכניס בנו חיות, כפי שהרבי אומר, חיות מיוחדת במינה. חיות כזאת שנלמד ונתנהג כפי שהרבי רוצה ומצפה מאיתנו. כאמור, אנחנו נתחיל עם חלוקת התעודות. אנחנו כרגיל נותנים גם כן תעודות על הנהגות חסידיות והצטיינות בשקידה והתמדה. נתחיל אם כן עם חלוקת התעודות הללו. חזק חזק, והרב נר דבור[?] מחלקים את התעודות. התלמיד יוסף יצחק אוחיון. אני מבקש מאבא, אנחנו מבקשים מכל האבות שנמצאים כאן לבוא ולגשת לקבל את התעודה יחד עם הבן. אני מבקש, יוסף יצחק. התלמיד שוכר[?] ברכמן. התלמיד יהודית אייזנבאך[?]. נמצאת, יהודית? התלמיד מנחם מנדל מיטל. התלמיד רז גוג'ה. התלמיד מנחם מנדל קורדאנקר. התלמיד ליבי גוטמן. התלמיד נחמן דירמן. אני מאוד מבקש לא לשמוע. יש מיקרופון. התלמיד מנחם מנדל

09:00 דובר 1 אבוס[?]. התלמיד נוח ברלינסקי. התלמיד אורחי גוטמן מילה[?]. יש כאן שרה גוטמן. התלמיד ישעיהו חי. יישר כוח. התלמיד נוי[?] ז'יהאלה[?]. מה בסדר. תודה רבה. התלמיד נדב זקמון. בסדר. כל הכבוד. התלמיד יצחק חפד[?]. תודה רבה, יתד הרבש גדלתי. את הרב רבקי, רבקי, הרב הרב ראש המצעיר. התלמיד של חבל ישעיהו[?]. תודה רבה. התלמיד של מור כהן[?]. התלמיד חננאל ארב. התלמיד מנחם מור מזרחי. התלמיד אבנר מתיאו. רגע. התלמיד של יוסף מגנר[?]. בסדר. התלמיד שרזארד אכמל[?]. רב דס, רב דס, רב דד. בבקשה. התלמיד אכמל[?] פה? התלמיד נחום אכמוס[?]. בסדר. התלמיד מנחם מנדל סטפלר. התלמיד רזיאל פרץ. יפה, מזל טוב.

16:04 דובר 2 צ'אקו, צ'אקו, צ'אקו.

16:14 דובר 1 התלמיד שמעון קפלן. אנחנו נחכה לאבא עוד חמש דקות, עד שהוא יגיע. התלמיד איציק ריבקין. התלמיד שניר זאבן לייטקו[?]. עתה ניגש לחלוקת התעודות על מבצע תורה לתלמידים שנבחנו על כל מסכת גמרא בגירסא. חילקנו את התעודות לארבע דרגות ונתחיל מן הקל אל הכבד. יש כאן תלמיד שאביו ממהר, טס לכינוס השלוחים. התלמיד מרדכי הכהן כץ. כבוד לתלמידה. התלמיד, שחר דוד בן אליעז. התלמיד, התלמיד, יונתן אפרתי. התלמיד, ישראל באש. התלמיד, יוסף יצחק רדיה. רדיה. התלמיד אליאור הנדל. אני מבקש מהאבא, הנדל, לבוא ולהניף את התעודה יחד עם הכתף ועם המורה. התלמיד מנחם חצרון. רבי משכום[?]. הרבי ליפ[?]. התלמיד מנחם מני חמו. כתף עם המורה. התלמיד יוסף טייכלבוים. הרב אסייג, בוא. הרב אסייג. רבי, הרב רביתי[?]. הרב לויטין. התלמיד יוסף יצחק לנדאו. הכל. התלמיד יוסף יצחק מיכאל שמילי. הרב אסייג והרב לויטין בבקשה. הרב טירכל[?] פשוט ימצה לחו"ל עקב סיבה משפחתית. התלמיד שמואל חיים מונטו[?]. יש לי אבא, אם הוא נמצא, הרב. נעמוד כאן הרבה. התלמיד מנחם מנדל נפרסטק[?]. הרב וינטרב[?]. הרב וינטר. הרב רויטמן. התלמיד יוסף יצחק פינסקי. הרב אסייג והרב לויטין ורב שרייב. מבקשים מהרב

24:42 דובר 3 לבוא בבקשה.

25:05 דובר 1 ואחרון לדרגה הזו, התמים בנימין רוזניר[?]. ולרב שרייב[?] גם אתה. כעת נעבור לדרגה שלישית. מצטיין במיוחד, אטוסיס למחז, התמים אליעזר גורובסקי. הרב פיטר[?]. התמים שלוזמן ביטון[?]. הרב ויינברג, הרב גולדמן. התמים נחמן דרייזמן. התמים יעקב קרפני[?]. מושקו ינאי[?], הרב סקליור[?]. התמים מנחם מנדל מיכאלי. אני מבקש מהאבא, הרב שבתאי, לבוא לקבל יחד איתו את התעודה. התמים... התמים לוי בן דובסטי[?]. הרב גולדמן, הרב גולדמן. התמים שלומן פינסקי[?]. בסדר. התמים אלנתן קרא[?]. התמים נתנאל הויצמן. הרב קופרמן. ואחרון לדרגה הזאת, התמים מנחם מנדל שניאורסון. הרב אסייג, הרב לוינקי. יש כאן, אה, פשוט הורים שאותם הם מעלים. אני אקרא לשני-- לשניים מחתני התורה. התמים דוביט קפלן[?]. דוביט קפלן[?], חתן תורה, דור של ס"ח. הרב כהן. מחיאות כפיים לאחים התמימים. שמואל קפלן. בבקשה. הרב מילר. התמים מנדי ריבקין, חתן תורה, דור של ס"ח.

32:44 דובר 4 חשוב להזכיר שגם השנה הלימוד וחלוקת הפרסים נעשו לעילוי נשמתם של שלושת תלמידינו הבלתי נשכחים, התמימים משה גולן ויונתן פינטו, לוי עדן, עליהם השלום. שכפי שדיברנו ש-- שנה שעברה, מה שאיחד את כולם זה היה לימוד התורה, ההתמסרות ללימוד התורה. אז שבאמת המבצע הזה יהיה לעילוי נשמתם. נמצא איתנו מרא דאתרא של כפר חב"ד, הגאון החסיד הרב מרדכי שמואל אשכנזי. נבקש מהרב לשאת דברים בפני התלמידים, בבקשה.

33:50 דובר 5 כבוד הרב, מרא דאתרא, רבנים, ראשי ישיבות, משגיחים, תלמידים חביבים, תלמידי הכפרס, הפרסים היקרים לנו. פעם אני משתתף פה כמשגיח. כל השנים אני בא לפה כמגיע לדבר. הפעם אינני, אין לי פה אחד מילדיי שהוא בין מקבלי הפרסים. למען ההנאה היא שמאתיים תלמידות, ברוך השם, את הילדים, את התלמידים, את התמימים הולכים וגדלים בתורה ובחסידות. אנו נמצאים עכשיו בשנת הקהל שהרבי ציווה עלינו במשך כל השנה לעשות תפילות קהילות, להתאסף, להתחזק בתורה ויראת שמיים. הדבר המעניין שיש במצוות הקהל הוא שיש כאן הראיה שהרבי מצדיק את זה, שהרי בדרך כלל לימוד התורה אצל עם ישראל נעשה על ידי הסנהדרין, נשיא, בית דין. המלך, תפקידו היה העניינים הפוליטיים, העניינים שקשורים לעם. אמנם היה צריך להתעסק בתורה וקרוב לקב"ה מי חיים. זה הכל עניין אישי שלו. אבל הקשר בין המלך ובין העם, תפקידו של המלך היה לנהל את המדינה, אבל דווקא בהקהל, פעם אחת בשבע שנים, המצווה היא, הקב"ה ציווה עלינו שהמלך יאסוף את העם ולהראות ולבסס שהקשר בין המלך לעם הוא בעיקר על ידי לימוד התורה. תקרא באוזניהם שפתה הוא עז אז. לכן בימינו אנו, בזמן הזה החושך הכפול והמכופל, אנחנו צריכים עוד יותר ועוד יותר לדעת, במיוחד אצל תלמידי התמימים, שהקשר שבין התמימים לבין הרבי, לבין המלך, זה על ידי התורה, על ידי לימוד התורה, ילמדו נשבר ובעשש ליראת ה'. כל מה שנאמר בתורת החסידות בפיני מסעי בנימין. כל מה שנאמר בדרש הצדיק לצדיק לבית אל. וזה הקשר הפנימי המאחד ומאוחד של התמימים במיוחד עם הרבי. ולכן, כשאנחנו נמצאים עכשיו בעזרת השם בשמחה, בשמחה של מצווה, שוודאי וודאי לרבי יש נחת רוח מזה, מהפרסים המראים על ההצטיינות והשקעה, השקעה

36:53 דובר 5 וההתמדה בידיעה והבנה בשינון פרקי תניא. זהו התפקיד. אחד התפקידים העיקריים שיש לתלמיד לשנן במוחו ובליבו את אותיות התורה. זה היה. זהו הרצון של הרבי וזה הנחת רוח של הרבי. אכן, שהקב"ה יעזור שהתמימים ילכו מחיל אל חיל. יש להם את כל הכוח של רבותינו נשיאינו, במיוחד ביום של כ' בחשוון, שזה יום ההולדת של הרבי הרש"ב, אשר הוא ייסד את התמימים. שאז יגיע המשיח כתוב בישעיה. המזל שלו זה מזל כללי. מזל של כל, של כל התמימים כולם. ממילא ביום הזה המזל שלנו, של התמימים, גובר, מנצח, לכבוש את העולם על ידי התורה ולימוד התורה, וזה יזרז במהרה עוד יותר את הגאולה המיידית והשלמה והגאולה שאין מלך מיוסף דרזא לאלימה.

38:04 דובר 6 תודה רבה גדולה לרב אשכנזי על הדברים. בהמשך לדברי הרב אשכנזי בנוגע למצווה של הקהל, אני רוצה לומר לתלמידים שבעזרת השם בימים הקרובים אנחנו נצא עם מבצע מסודר בנוגע להקהל, בשילוב ובהנהלת השלוחים, תלמידים השלוחים שזכינו שהביא הרבי משנת י"ב, את המומחים שבתלמידים שכבר בשבועיים שהם נמצאים כאן בישיבה הצליחו לחולל מהפכה אצל רבים מהתלמידים בקשר האישי שהם יוצרים עם התלמידים. אז בעזרת השם בימים הקרובים נשב ההנהלה יחד איתם וכמובן שכולכם תקבלו הודעה מסודרת בנוגע למבצע הקהל כאן בישיבה. בהזדמנות הזאת אנחנו גם כן רוצים לאחל לתלמידים השלוחים הצלחה רבה בשליחות שלהם ושיצליחו באמת להגשים את השליחות שהרבי הטיל עליהם בכך ששלח אותם אלינו לישיבה.

00:00 דובר 1 בהזדמנות הזאת אנחנו גם כן רוצים לאחל לתלמידים השלוחים הצלחה רבה בשליחות שלהם, ושיצליחו באמת להגשים את השליחות שהרבי נתן להם בכך ששלח אותם אלינו לישיבה. אני רוצה להזמין את אבי מורי, ראש הישיבה, שעומד מאחורי המבצע הזה, לשאת דברים ולסכם את המבצע. בבקשה.

00:48 דובר 2 לחיים, לחיים! אנחנו כל שנה מחדש חוגגים את המעמד הזה וראוי לברך כל פעם מחדש: ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, שברוך השם גם השנה, ברוך השם, יש ריבוי תלמידים, כפי שכולם רואים, ששיננו את המסכת בעל פה, שקלא וטריא וגירסא, בהצלחה גדולה. כפי שהגמרא אומרת שאביי היה עושה סעודה כשאחד מהתלמידים סיים מסכת. כל שכן שכמה וכמה תלמידים למדו את המסכת. עד כמה צריך לחגוג את הדבר הזה? כפי שכבר ציינו קודם, אז אפשר לומר כל התלמידים או רובם ככולם התייגעו ביגיעה עצומה. זה לא בא להם בקלות. אפילו אלו שיש להם כישרונות טובים, אבל אם לא חוזרים הרבה פעמים אז אי אפשר לזכור. וכל אחד שנבחן על המסכת והצליח, בוודאי זה בא על ידי יגיעה גדולה. וכפי שאנחנו ראינו, יגעתי ומצאתי תאמין. לא אאריך. נאמר נקודה אחת שהרבי אומר בשיחות-- בשיחה בארוכה של חיי שרה. על זה שכתוב, המדרש אומר לגבי שרה אמנו, כתוב "יודע ה' ימי תמימים". אז, אה, אומר על זה המדרש, אה, המדרש מציין שזה הולך על שרה, שכשם ש-- צדיקים, כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים. זאת אומרת, "יודע ה' ימי תמימים" הכוונה היא על צדיקים, שכמו שכתוב לפני כן בפסוק "וסומך צדיקים ה'", ובהמשך לזה כתוב "יודע ה' ימי תמימים", שכשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים. מציינים כאן את המעלה של תמימות, וזה כמובן קשור לתלמידי תומכי תמימים באופן מיוחד. שהרבי הרש"ב הרי הכריז שהוא נותן שם הישיבה תומכי תמימים, וכל מי שלומד ומתנהג כמו תמים, אז הוא ראוי להיקרא בשם תמים. אז כאן גם אנחנו רואים שיש כאן עניין מיוחד בתמים. הרי לכאורה צדיק, מה יכול להיות יותר גדול מצדיק?

04:12 דובר 2 אבל המדרש אומר לא. שצדיק זה עדיין לא המעלה הכי גדולה, אלא הצדיק, יש לו גם מעלה של תמים. כשם ש-- כשם שהוא תמים, כך שנותיו תמימים. אז הנקודה שהרבי אומר: מהי המעלה של תמים על צדיק? לכאורה צדיק הרי יוצא-- עושה את רצונו של הקדוש ברוך הוא לכאורה בשלימות. מה כאן העניין של תמים? אז הרבי מציין, הנקודה היא על דרך מה שכתוב על אברהם אבינו, "ואברהם זקן בא בימים". אומר המדרש שיש מי שהוא זקן אבל הוא לא בא בימים, ויש אחר שהוא בא בימים והוא לא זקן. ואברהם אבינו היה גם זקן וגם בא בימים. אז בפשטות עכשיו, לכאורה כשאומרים בפשט, הכוונה היא כפשוטו. יש אחד שהוא נראה כזקן, כמו שהגמרא אומרת על רבי אלעזר בן עזריה, שהוא בעצם היה צעיר ולא היה בא בימים, אבל הוא היה נראה כזקן. יש לעומת זה אחר שהוא כן בא בימים, אבל הוא נראה צעיר ולא נראה זקן. ואברהם אבינו היה גם בא בימים וגם זקן. נו, מה באים פה ל-ל-למה שזה המעלה של אברהם אבינו? בפשטות הרי זה לא מובן. אבל על פי מה שמבואר ב... מה הכוונה של זקן? מה הכוונה בא-בא בימים? הכוונה היא ככה: זקן, כפי שכבר הזכירו קודם, "איזהו זקן? זה שקנה חכמה". עניין, עניין זקן מבטא את העניין של לימוד התורה, שהוא קנה את החכמה. הוא לא רק למד תורה. יש כאן דגש. לא כתוב איזהו זקן זה שלמד תורה, אלא הוא קנה. הוא קנה חכמה. זאת אומרת, אפשר לפעמים ללמוד וללמוד, אבל זה לא קניינו. כאן מדגישים, וזה באמת העניין של המבצע הזה, שהבחור לא רק ילמד את התורה אלא שיקנה

06:16 דובר 2 את התורה, שזה יהפך לחלק ממנו כקניין, שזה יהיה חקוק במוחו. וזה הכוונה אברהם זקן בא בימים. הוא קנה את החכמה. זה עניינו של זקן, עניין של לימוד התורה. יש-- מה העניין של בא בימים? בא בימים זה מבטא יותר לא את מהותו העצמית של האדם, אלא כמו שהגמרא אומרת, שלא היה עובר יום-- כל הימים היו מלאים אצלו. זאת אומרת, כל יום הוא קיים את המצוות של היום. אז זה לא כל כך מבטא את המהות העצמית, אלא איך שהוא החדיר את הקדושה בימים. ב-- כמו שכמו שמבואר בחסידות, שנתאווה הקדוש ברוך הוא לדירה בתחתונים. זה לא מספיק שהאדם הוא קונה לעצמו, אלא הוא צריך להחדיר את הקדושה בימים. ימים זה מבטא את הזמן, את העולם, וזה העניין של בא בימים. באופן כללי זה החילוק בין תורה ומצוות. תורה זה בעצם יותר חכמת-- האדם קונה את התורה, אז הוא מתעלה. זה יותר מעלת עצמו. בא בימים זה מבטא יותר את ה-- את מה שהוא נותן לאחרים, לעולם. הוא מחדיר את הקדושה. הוא לא מסתפק בזה שהוא עצמו יתעלה, אלא הוא מחדיר את הקדושה לעולם, וזה בעצם העניין של אברהם אבינו. זאת אומרת, זה המעלה של תמים, אומר הרבי. צדיק יכול להיות צדיק אפילו כשהוא עוסק, נאמר אם הוא רק עוסק בתורה כל היום. כמובן שהוא מקיים את המצוות, אבל עיקר עניינו זה, זה לימוד התורה. הוא גם צדיק. אותו דבר אם אחד עוסק רק בעניינים של צדקה וכדומה, כל היום הוא עסוק בזה. הוא גם יכול להיות צדיק, אבל זה לא תמים. כי יש אדם שיותר נמשך ל-ל-ל-לעניין של תורה. כל אחד יש לו את הטבע שלו.

08:06 דובר 2 יש אחד שהוא בגדר מורשתו, הוא יותר לעצמו. יש אחד שהפוך, הוא אוהב להתעסק עם הבריות ולקרבם, אז כל אחד יש לו את הטבע שלו. אז בדרך כלל הוא יכול להיות צדיק, אבל הוא צדיק בקו אחד, בקו מסוים. אברהם אבינו, המעלה שלו הייתה שהוא היה תמים. מה זה תמים? גם זקן וגם בא בימים. זאת אומרת, היה לו את שתי המעלות, וזה מה שהמדרש מציין גם על שרה אמנו, שהיא גם מצד אחד כתוב שפרחה נשמתה, זאת אומרת זה עניין של, כפי שמבואר בחסידות, שהיה אצלה כלות הנפש. מצד אחד זה היה לעצמה, היא הייתה בדרגה כזאת של פרחה נשמתה. ומצד שני, כפי שידוע ששרה הייתה מגיירת את הנשים והייתה עוסקת יחד עם אברהם אבינו לקרב את הבריות. זאת אומרת, גם אצלה ראו את העניין הזה של תמימות. מה-מה-מה גורם לדבר הזה שאדם יהיה תמים? זה הביטול. הוא לא עושה רק מה ש-- מה ש-- הטבע שלו מושך אותו לעניין הזה. אף שזה בקדושה, טבע בקדושה. אבל הוא יודע שהוא צריך לעשות את רצון הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה גם זקן וגם בא בימים, גם עם עצמו וגם להשפיע על הזולת, העניין של הפצת המעיינות. זה העניין של תמים. זאת אומרת, מתמים תובעים הנחת עצמותו. לא ש... כמובן הוא צריך ללמוד, אבל לא רק מה שמתחשק לו, מה שיש לו נטייה לזה, אלא כל מה שצריך. כי בדרך כלל יש תלמידים שיש להם יותר משיכה ל-- אם נדבר בקדושה, ללימוד הנגלה. יש אחד ללימוד החסידות וכדומה. אז תובעים מהתמים שהוא צריך לעשות, הוא צריך להיות תמים. והכוח הזה אנחנו מקבלים ב-- קיבלנו בירושה מאברהם אבינו. הוא

10:01 דובר 2 היה הראשון שהמדרש מציין את זה, הוא ושרה אמנו. הם היו הראשונים במעלה הזו של תמימות. אבל מאז שאברהם אבינו פתח לנו את הדרך, יש בכל אחד בכוח כל אחד ואחד להיות תמים. בפרט תלמידים שלומדים בתומכי תמימים, וכפי שהרב הזכיר קודם שהרבי הרש"ב בחר את הנשמות האלה. זאת אומרת שיש להם בוודאי, יש לנו לכל אחד את הכוחות האלה להיות תמים כפשוטו. זאת אומרת, קודם כל להיות זקן שקנה חכמה, ורק אחר כך יש סדר בדברים. אמנם צריך להיות גם זקן וגם בא בימים, אבל אי אפשר להיות בא בימים לפני שיש לו את המעלה של זקן. בפרט תלמידי תומכי תמימים שבוודאי כל אחד רוצה אבל להיות נר להאיר. אז קודם הוא צריך להיות נר. קודם צריך להיות זקן, לקנות חכמה. עוד מסכת ועוד מסכת ועוד מאמר חסידות ועוד מאמר חסידות וכן הלאה. ואז כשהוא זקן אז הוא יכול להיות נר להאיר ולהיות גם בא בימים. והרבי מציין שהעניין של בא בימים, אין הכוונה דווקא לזולת בעבודה. בלימוד התורה עצמו יכול להיות. אפשר לבטא את העניין של בא בימים. זאת אומרת, ימים. זה מבטא, כמו שכתוב, שנותיהם תמימים. מה זה שנותיהם? מלשון שינוי. זאת אומרת, יש לפעמים בן אדם אומר ככה, הרבי מציין בשיחה, הוא אומר: אני נמשך... יש דברים שהוא יודע שבזה הוא יכול לעמוד. לא יהיו שינויים בזה. הוא יודע שאם הוא יהיה בלימוד בנגלה הוא יכול להיות בסדר, אבל יש דברים שלפעמים הולך לו, לפעמים לא הולך לו. זה עניין של שינוי שנותיהם. זמן. בזמן מסוים הוא כן הצליח להתגבר, זמן מסוים לא. זאת אומרת, אז לפעמים אדם חושב למה לי להתעסק בדברים

11:59 דובר 2 שקשה לי? אני אתעסק בדברים שקל, שהולך לי, שאני יכול להצליח בזה. אומרים לו לא. תובעים את זה דווקא מתלמידי תומכי תמימים. אתה צריך דווקא להתגבר בדברים שקשים לך, שזה יש בזה שינויים. לפעמים אתה כן מצליח, לפעמים לא. דווקא בזה אתה צריך להתייגע ולהתגבר ואז אתה תצליח. זאת אומרת, לפעמים הבחור אומר: למה אני יכול ללמוד גירסא? זה הולך לי בקלות, אבל עיון, להתעמק ולהתאמץ, למה לי? אני גם יכול ללמוד גירסא. מה? זה גם תורה וגם... אומרים לו: אתה תלמיד, אתה צריך להשלים את כל מה שלומדים בישיבה, אם זה עיון, אם זה גירסא, אם זה סדרי, אם זה עניין של תפילה, הכל צריך. תלמיד יכול לעשות את הכל, נותנים לו את הכוחות, ואנחנו ברוך השם רואים את זה במוחש, שהבחור-- הבחורים שמתמסרים, מתייגעים בתורה, אז הם מצליחים. בדרך כלל בחור שמצליח בנגלה זה גם בסדרי וכן הלאה. הוא תלמיד בכל הדברים. ובאמת זה יום, כפי שהזכירו קודם, זה יום גדול. כפי שהרב הזכיר, הרב ששון ארז[?] עם הזוהר גויור. זה יום שכל אחד יכול לקבל החלטה טובה. אלו שכבר, שכבר למדו מסכת בבא בתרא בעל פה, כמובן, אז מי שיש לו מנה רוצה מאתיים. וכמו שהרבי אומר, ככה זה ברוחניות. אם יש לו מסכת אחת אז בוודאי הוא רוצה שיהיה לו עוד מסכת ועוד מסכת. אז בוודאי שבעזרת השם ימשיכו ללמוד מסכת סוכה בעל פה, וגם אלו שעדיין לא התחילו, זה הזמן להחליט החלטה טובה ביום זה, שבוודאי יש את הכוחות באופן מיוחד לקבל החלטה טובה וליישם את זה, שבעזרת השם כל אחד ואחד מתלמידי הישיבה ימסור את עצמו לעניין הזה. ללמוד גם, גם עיון וגם גירסא

13:56 דובר 2 וגם סדרי. ובעזרת השם, כשיהיה יגעתי אז בוודאי שיהיה יגעתי ומצאתי. כאן המקום גם ל-לתת תודה להנהלת הישיבה. המבצע הזה זה לא... זה מבחינה מסוימת מסירות נפש מצד ההנהלה. זה נותנים פרסים וזה עולה כסף, והרבה. ואין ספק שזה לא קל, בפרט במצב של היום. כל אחד יודע שהמוסדות מתקשים ב-ב-בהחזקת כל ה-כל הדברים להחזקת הישיבה, אז כמובן שזה מגיע להם תודה מיוחדת ל-להנהלת הישיבה, ובפרט למנהל, הרב חצרו[?] חב"ד ליבר[?], שממשיך לשאת בעול הזה, ו-כי-כי יודעים עד כמה התועלת והנחת רוח של הרבי מזה. ולכן אז עד כדי, עד כדי מסירות נפש מממנים את זה. וברוך השם אנחנו רואים את הפירות, ושהשם יעזור באמת שיוכלו מכאן ולהבא, שזה יהיה יותר קל ו-וזה יהיה בהצלחה רבה ומוחלטת בכל העניינים. ובעזרת השם אנחנו נ-נמצאים בכ' מרחשוון, שזה יום, יום גדול. וכפי שהזכירו קודם, שמה שהרבי הרש"ב אמר עליו, שחיילי בית דוד משיחך. זאת אומרת, שתלמידי תומכי תמימים הם בוודאי, בזה שהם יתמסרו לכל מה שתמים צריך לעשות לרצונו של הרבי, אז בוודאי שאנחנו בעזרת השם, על ידי לימוד התורה וכל, כל גם בנגלה וגם בחסידות, שזה המעלה של ישיבת תומכי תמימים, אנחנו נזכה תכף ומיד ממש לביאת, לביאת הרבי, ושנזכה ושנזכה תכף ומיד ממש לגאולה האמיתית והשלמה במלך משיח צדקנו אלינו.

16:25 דובר 3 תודה, יישר כוח לראש הישיבה. וזאת ההזדמנות גם כן להודות בשם כולם לכל הצוות הרוחני מהישיבה, לראש הישיבה, למשגיח, למשפיע הראשי הרב בוטמן, לכל הר"מים, המשפיעים, המדריכים, על המסירות הבלתי רגילה במהלך כל השנה למען התלמידים. ואנחנו באמת רוצים לאחל לכולם שהשם ימלא כל משאלות לבם לטובה, בטוב הנראה והנגלה, ושיוכלו להמשיך ולהתמסר לעבודת הקודש מתוך בריאות הגוף ומנוחת הנפש. אני גם רוצה להצטרף לברכות להנהלת הישיבה, ובמיוחד למנהל ר' מנשה חדד. אני יכול לומר לכם פשוט מקרוב, מתוך קשר כמעט יומיומי עם ר' מנשה: ר' מנשה פשוט מוסר את הנפש שלו למען הישיבה. אנחנו חייבים לו. זה לא ייאמן. מי שלא רואה את זה לא יאמין, אבל אני כן רואה את זה, ואנחנו באמת רוצים לאחל לו מקרב לב הצלחה רבה בכל העניינים. וגם אנחנו רוצים לאחל שהישיבה בעזרת השם תצא מן המיצר אל המרחב בכל הפרטים, ושיוכל להמשיך ולנהל את הישיבה מתוך בריאות הגוף ומנוחת הנפש עד ביאת משיח צדקנו. וכנציג ההורים אני מתכבד להזמין את הגאון החסיד הרב יעקב גולדשמיט, ר"מ ומשגיח בישיבה הגדולה המרכזית בכפר חב"ד. הרב גולדשמיט, בבקשה.

18:52 דובר 4 האמת שאני יושב פה כבר, אה, משך זמן, ואני לא אשקר, אני די מתרגש. אני חושב שמהעבר הזה, שהייתי במשך שלוש שנים כבחור בישיבה, ואני חושב שמהתקופה ההיא עד עכשיו לא יצא לי לשבת פה כל כך הרבה זמן. זה עצמו מרגש. גם כשאני מתבונן בצדדים אני רואה שבעצם, אה, הצוות שלימד אותי נמצא פה עכשיו וממשיך. זה באמת, אה, מראה את ההמשכיות שלנו, את השרשרת. אני רוצה להגיד לכם עוד נקודה ממבט אישי. אני עומד פה כהורה שדבר ראשון רוצה להודות בשמי, וכנראה בשם כל ההורים, באמת על ההשקעה, על המסירות. כששולחים ילד מהבית, וברוך השם אחרי שנה אחת הוא כבר חוזר עם הצלחות, עם חינוך, והכי חשוב שהוא מגיע הביתה בשמחה ובחיוך. הוא עוזב את הבית בשמחה. זה מראה רק על החמימות ועל החינוך, ותודה רבה וכל הכבוד, דבר ראשון. וכמובן אני גם רוצה להצטרף ככה לכל הדרג, ואני גם יכול להגיד שאני מכיר את זה מגוף ראשון ומכיר אישית את המאמצים והעבודה בנושא הגשמי. אני לא רוצה לחזור עוד פעם עם מחיאות כפיים, אבל כל מחיאות כפיים שייתנו לרב מנשה זה לא מספיק. אני אומר את זה בשם ההורים. אני קצת, אני קצת התפלאתי, כי חשבתי עד עכשיו, היה לי איזשהו מונח בראש משום מה, שהכסף למבצע הזה מגיע אולי ממקורות אחרים. אני שומע שזה מגיע פשוט מהכיס של ההנהלה. כל הכבוד. אני רוצה להגיד לכם עוד דבר. עוד פעם ממבט אישי, והפעם אני קצת אצרף את הכובע, את הכובע הנוסף שלי. יש כאלו שמהרהרים לפעמים על מבצעים, על, אה... בפרט מבצעים

20:59 דובר 4 שדורשים מהתלמידים הרבה חזרה והרבה שינון. המבחנים פה בישיבה, אני עוד, מאז שאני זוכר את עצמי בישיבה, מעולם לא פתחו את הגמרא. המבחנים היו בעל פה, הכול בשינון, בחזרה. יש כאלו שלפעמים יכולים לנטות ולחשוב שאולי הפתיחות והריבוי, כמות של לימודים, יכולה אולי להפחית מהעומק, מהעיון, מהלומדות. אני רוצה להגיד לכם, אני כבר כמה וכמה שנים בעסק. עוד לא מצאתי תלמיד שמגיע אלינו לישיבה מישיבה אחרת שמגיע ברמת הלימודים העיוניים לתלמידים של תומכי תמימים בלוד. אין, אין תחליף לישיבה פה, ו... הבחורים, הבחורים מגיעים, כמו שנקרא בלשון המקצועית, מגיעים בנויים, מוכנים, וברור, אפשר להגיד בפה מלא, שזה שמשקיעים בהם בעניין של הכמות והחזרה לא פוגע בשום אופן בעניין של העומק והעיון. אני רוצה להגיד עוד, לסיים בעוד נקודה אחת. לא נאריך. אנחנו מצווים ועומדים עוד מימי אדמו"ר הזקן לחיות עם הזמן. כל מי שזכה להיות אצל הרבי בתקופה שאני הייתי אצל הרבי, זכינו לשמוע מהרבי שיחות, אפילו אפשר לומר דבר יום ביומו. היו תקופות שהרבי דיבר שיחות במשך חודשיים ברצף כל יום. והרבי, אפשר להגיד, בעקשנות, כמעט לא הייתה שיחה שהוא לא קישר אותה לחומש, לפרשה, למידת ז', וכזה קבלו ס"א לקיים את ההוראה של הרבי ללמוד מידת ז'. אבל הרב קניג, ראש הישיבה, כבר הזכיר את הנושא של פרשת השבוע. אני בכל אופן רוצה לשתף אתכם במה שאני חשבתי היום. מה באמת פרשת השבוע יכולה להציג לנו, התמימים, בפרט שאנחנו נמצאים בחודש מרחשוון? איזו נקודה מרכזית אפשר לקחת מהפרשה וללכת איתה בהחלטות טובות? ובאמת החלטה טובה שנוגעת לכל בחור, לכל תלמיד, בכל מצב, בפרט לעת שלנו, לזמן שלנו, שהחושך יכסה את הארץ וכולי. אם מתבוננים רגע בפרשיות, ואני מדבר,

23:28 דובר 4 דברים שמופיעים בלקוטי שיחות, לא כל כך בצורה כמו שאני אציג אותם, אבל רוח הדברים ברור שנמצא בלקוטי שיחות. החילוק בין פרשת וירא לפרשת חיי שרה בהתנהגות של אברהם ושרה הוא מאוד בולט. בפרשת וירא יש כביכול, עוד פעם אני מדגיש כביכול, ויכוח מעניין בחינוך, בצורת החינוך בין אברהם לשרה. אברהם רצה-- שרה רצתה לחנך את יצחק בלשון שהרבי נקט תמיד, חינוך על טהרת הקודש. ברגע שהיא ראתה שיש ישמעאל בבית היא אומרת לאברהם, "גרש האמה הזאת ואת בנה", היא לא רוצה קשר. היא לא רוצה שום תקשורת, שיצחק לא יכיר את ישמעאל, לא יידע מהעולם, לא יכיר את העולם. אברהם לא אהב את זה. "וירע הדבר בעיני אברהם". והקדוש ברוך הוא אומר לו, "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה". יש איזשהו ויכוח, בחסידות כתוב שיש פה ויכוח בין אברהם לשרה כי אברהם היה למעלה מהעולם ושרה הייתה בתוך העולם. אברהם ראה את הדברים בצורה עליונה, בצורה גבוהה. הוא לא ראה כביכול את החסרונות שיש בישמעאל. מגיעה פרשת חיי שרה, כפי שהרבי מגדיר בשיחות, מתהפך הרעיון. אברהם מתנהג בדיוק בשיטה ששרה השאירה לנו. כל הפרשה הולכת בכתיבה אחת, כפי שהרבי מבאר, להוכיח ולברר שבעצם החינוך וההסתכלות כיהודי מנותק מכל העולם, לא קשור לכל העולם. זה בעצם כל הפרשה. כפי שכולנו מכירים את השיחות איך הרבי מבטא שזה הרעיון של חיי שרה. תמימים. אנחנו נמצאים בעולם מלא פיתויים. אנחנו נמצאים בעולם מלא מלא קשקושים. פרשת השבוע מלמדת אותנו מילה אחת. אנחנו נמצאים בחודש מרחשוון, כפי שהזכירו, כל היצר הרע 04:15. התורה מלמדת אותנו היום, ועם זה אנחנו צריכים ללכת הביתה. וכל אחד, מי שקיבל פרס ומי שלא קיבל

25:48 דובר 4 פרס, מי ששייך לרמה לימודית כזאת או לרמה לימודית אחרת, בנקודה הזו כולנו שווים. מי שיושב בקהל ומי שיושב במדרג. לדעת, אם אנחנו רוצים להיות קשורים לרבי, רוצים להיות קשורים לחסידות, חינוך על טהרת הקודש. להתנתק מכל עניין שלא קשור לחסידות. להתנתק מכל עניין שלא קשור ליידישקייט. לא לנסות להגיד אני יכול את שניהם. זה לא הולך אצלנו. זה הרבי חינך אותנו, זה ההוראה מפרשת השבוע. זה הדרך היחידה שתציג אותנו ותעמיד אותנו מקושרים לרבי, קשורים לרבי. זה הדרך היחידה שתעשה אותנו חיילים לרבי. אין לנו שום דבר בעולם חוץ מיידישקייט. אין לנו שום דבר בעולם חוץ מחסידישקייט, חוץ מהתקשרות. ניקח על עצמנו החלטה ללמוד יותר, להתקשר יותר, ללמוד נגלה, חסידות, תפיסיות. ובטוח לנו לכולם שהרבי נמצא איתנו פה עכשיו ומחכה לראות את התוצאה מהחלטותינו שלנו, וזה יביא לנו מיד את החיבור והקישור שלנו עם הרבי בגאולה האמיתית והשלימה בקרוב ממש.

27:03 דובר 5 תודה רבה. יישר כוח גדול לרב כולצ'מי[?] על דבריו. יושבים איתנו עוד רבנים חשובים. היינו רוצים לשמוע את כולם, אבל מכיוון שישנם הורים שמאוד ממהרים ורוצים לקבל את התעודה יחד עם הבן, אנחנו ניאלץ להסתפק בנאומים עד כאן, ובעזרת השם בהזדמנויות אחרות נשמח לשמוע גם את דברי הרבנים שלא הספיקו לדבר היום. אנחנו כעת ניגש לחלק את התעודות של סגני חתני התורה. אני מאוד מאוד מבקש בלי שריקות, בבקשה. לפני שאנחנו מסיימים אני רוצה להודות לכל התלמידים שעזרו לסדר את הזאל ואת חדר האוכל, אלו זוחלים. שמואל כרגסי[?], איציק ליפקיס[?], איתך איציק גורלי[?]. כל התלמידים שעזרו שאני לא זוכר את שמם, באמת יישר כוח גדול. אם ישנם תלמידים שקראתי להם קודם ולא היו והגיעו, מתבקשים ליידע אותי. את מנחם סתם אני כבר רואה. ואם ישנם עוד, אז בבקשה לא להתבייש. אנחנו רוצים להעניק לכולם את התעודות. התמים שלום דובער אייזנברג. התמים יהושע לייב בן יוסף. התמים דוד בבו[?]. נמצא פה? התמים נביאט חופני עמי[?]. התמים ישראל זנל[?]. רב, תודה. התמים לוי יצחק הרשקוביץ. התמים יהושע לייב בן יוסף. התמים שמואל בר נפת[?]. התמים לוי לאסקר[?]. התמים ישראל לבל[?]. התמים עזואל יוסף מוי יוסף[?]. אחרי ביט. אחרי ביט. אחרי ביט. התמים אלילן מוסיאשוי[?]. התמים מלחספים ארזליות[?]. התמים. כעת אנחנו עוברים לחתני התורה. שלושים חתנים. שלושים חתני התורה תשס"ט. אז אני רוצה שתבינו, חתני התורה הם אלה שנבחנו עיוני וגירסא על כל המסכת, והוציאו בכל המבחנים מעל תשעים וחמש. התמים ינקי אברהם, חתן תורה תשס"ט. התמים שמואל איינגרן[?], חתן תורה תשס"ט. התמים מנחמן גלבוש[?], חתן תורה תשס"ט. התמים מנחם מנדל פלינוף[?], חתן תורה תשס"ט. התמים יצחק מאיר

36:45 דובר 5 בריכטה[?], חתן תורה תשס"ח. הרב לויטין. התמים נתי גולדברג, חתן תורה תשס"ח. התמים ישראל קודיאק, חתן תורה תשס"ח. התמים מנחם מנדל גולדשמיט, חתן תורה דור שישי לנח. הרב לויטין. התמים מרדכי גרוזמן, חתן תורה דור שישי לנח. מבקש מהסבא הרב גרוזמן להניף את התעודה יחד עם הרב סתיו. התמים יעקב דוברובסקי, חתן תורה דור שישי לנח. מבקש מאבא הרב דוברובסקי ולאשה להניף את התעודה יחד עם ראש הישיבה והרב לויטין. הרב לויטין. התמים מנחם נחום דנבי, חתן תורה דור שישי לנח. הרב לויטין. התמים מוישה יצחק הך, חתן תורה תשס"ח. התמים שלמה אליעזר ברוך, חתן תורה תשס"ח. התמים מוישה בנט, חתן תורה תשס"ח. התמים חנניה יוסף יעקובוביץ', חתן תורה תשס"ח. התמים סמור[?] יפרח, חתן תורה תשס"ח. התמים נחמני[?] כהן, חתן תורה תשס"ח. אחלה. התמים יואל דייוויד בויד, חתן תורה תשס"ח. התמים שניאור זלמן כהן כץ, חתן תורה תשס"ח. התמים שניאור זלמן לסקר, חתן תורה תשס"ח. תורה תשס"ח. התמים נחום נוב, חתן תורה תשס"ח. מה קרה? התמים מנחם מנדל עובדיה, חתן תורה תשס"ח. התמים חיים צבי פינקלשטיין, חתן תורה תשס"ח. התמים מנחם מנדל הכהן פרידמן, חתן תורה תשס"ח. התמים מוישה כהן פרידמן, חתן תורה דור תש"ח. התמים שמואל רבינוביץ, חתן תורה דור תש"ח. התמים אהרון חביב, התמים יואל רוזן, חתן תורה דור תש"ח. תודה רבה וערב טוב לכולם. עם פרסים וחידות בעזרת השם עוד חצי שעה. אה, טבליר, הרב טבליר, הרב טבליר. יוספין[?] זוהר טבליר, בוא תקבל בבקשה את התעודה יחד עם הרב. התמים אלחנן סטמבלר, סליחה ששכחתי אותך. בוא בבקשה לקבל את התעודה. רגע. התמים שניאור זלמן קמל. אני מצטער, אתם הגעתם קצת מאוחר.