חגיגת 110 שנים לתומכי-תמימים

00:00 דובר 1 קין, חסיד, צדיק, חכם, זה הכל תארים. ציור זה לא עצם. עצם של יהודי זה אין משהו אחר. וזה מה שהרבי פה יצא, שגם כשהוא ראש ישיבה ומשפיע, והוא בעל עסק, כל זה, זה ציור. מהו העצם שלו? העצם שלו שהוא נשאר תלמיד חכם. אפשר להסביר: תלמיד פירושו מקבל. לא פעם בחסידות, כשרוצים לתת משל משפיע ומקבל, נותנים את המשל רב ותלמיד. תלמיד, או תלמיד חכם גם, כי מפרשים מקבל חוכמה. תלמיד פירושו מקבל. מה שהוא קיבל בזמן שהוא היה תלמיד בתומכי תמימים, ואומר לו אז זה הקדושה שלו נעקרה ממקומה, אז כאילו מקבל את זה בכל החיים שלו. אלא מה? במשך הזמן יכול להיות שהוא לא מרגיש את זה. כמו שיש מאמר מהרבי בתשי"ח לגבי העניין הזה של ״אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה״, אז הרבי שמה שואל: אם יעלה זכרוניכם לפני, אז פירוש שיש מה להזכיר. מה זה? הכריתת ברית שאברהם, שהקדוש ברוך הוא כרת עם אברהם אבינו ברית, ויהי מה, כורת השם עם אברהם ברית. אבל בכל זאת, במשך השנה יכול להיות דברים כאילו שמתעלם קצת. לכן צריך להזכיר מחדש. אותו דבר העניין הזה. יכול להיות, חס וחלילה, במשך הזמן איזשהו קאַלטקייט, איזשהו העלם על מה שהוא קיבל מתומכי תמימים. ועל ידי זה שמתכנסים ומתאחדים יחד. ויש על זה מכתב מהרבי. הרבי קורא לזה ״כינוס לצדיקים הנאה להם והנאה לעולם״. ואיך כולם צדיקים? אז הרבי כותב: על ידי זה מעוררים עניין אתערותא דלתתא שמגיעה למעלה מעלה עד רום המעלות. והרבי ממשיך: כנ"ל, אתערותא דלתתא זו מגיעה למעלה מעלה, ו״וקמת ועלית״, שהוא הילוך אמיתי בלי גבול, שעל ידי זה מגיעים

03:46 דובר 1 אל המקום אשר יבחר. מה זה המקום אשר יבחר? זו ירושלים, על ידי בניין בית המקדש. וכל אחד ואחד מאיתנו וכל בני ביתו, ותיכף כלל ישראל שליט"א, יכוסו ויכוסם לשנה טובה ומתוקה.

04:26 דובר 2 ומברכה לברכה, ברכת האכסניה. נמצאים עמנו בכפר חב"ד. נזמין לברכה את המרא דאתרא, הגאון החסיד הרב מרדכי שמואל אשכנזי, בבקשה.

05:09 דובר 3 כבוד מוריי ורבותיי ראשי הישיבה, שגם אני, אני זכיתי להיות תלמיד שלהם. כבוד הרבנים. האורחים שבאו להשתתף בהתוועדות הזאת המיוחדת לכבוד מאה ועשר שנים לייסוד ישיבת תומכי תמימים. מוריי ורבותיי, אני לא חושב ש... ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם. לחיים, לחיים! אני לא חושב שהרבה ישיבות בעולם יכולות לחגוג יובל כזה של מאה ועשר שנים. אמנם ישנן ישיבות שאולי נוסדו לפני זה, אבל עברו גלגולים, שינו את השם מסלובודקה לחברון, מחברון לסלובודקה וכולי וכולי. אבל העצם הזה של תומכי תמימים, השם הזה והישיבה, מקום תורה של תומכי תמימים. חגיגה כזו של מאה ועשר שנים, אף אחד, אף ישיבה לא יכולה לחגוג את זה. וכשנזכרים קצת בהיסטוריה, את הגלגולים שעברה ישיבת תומכי תמימים, הרי זה רק כאילו על דרך מה שכתב הרמב"ם בהלכות קידוש החודש, שאפשר לקדש היום את החודש, כיוון שישנם בארץ ישראל יהודים ישראלים, ואף פעם לא זז לה המצב שלא היה בארץ ישראל ללא יהודים מאז שהם נכנסו לארץ. אותו הדבר בעניין של תומכי תמימים. יום אחד לא פסקה הישיבה מאבותינו במצבים הקשים ביותר, תחת השלטון הקומוניסטי, ברדיפות האיומות ביותר והאכזריות ביותר. תומכי תמימים עמדה והמשיכה את הדרך בה היא נוסדה. מוריי ורבותיי, בשביל לייסד את תומכי תמימים, אמר הרבי הרש"ב שהוא היה צריך להתגלגל חמש עשרה שנה בכדי להקים את ישיבת תומכי תמימים. כשמתבוננים בדברים, לכאורה הרבה פירושים בדברים האלו. אנחנו רואים היום שברוך השם קמות ישיבות מיום ליום, ופה הרבי הרש"ב היה צריך להתגלגל, להתגלגל חמש עשרה שנה, לאיהולים, בכדי להקים את ישיבת תומכי תמימים. ואחד הדברים שאני פעם חשבתי לעצמי. פעם שאלתי את הרבי בקשר לעניין מסוים, והרבי ענה לי בזה

08:18 דובר 3 הלשון: אף על פי שבישיבות תומכי תמימים לומדים נגלה מבחינת השעות פחות מישיבות אחרות, אבל הברכות של הרבי — הוא הזכיר את הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ בפתק, ואחר כך ביחידות חזר על זה עוד פעם — והברכות של הרבי נותנות לתלמיד את הכוח וההצלחה בשעות האלו יותר מאשר אחר בישיבות אחרות מצליח ב... הרבי כתב אפילו בכפל של שעות. מה פירוש הדברים? כל אחד יפרש לעצמו. ודאי אנחנו יודעים שאדמו"ר הזקן אומר בהלכות תלמוד תורה שאפילו עם כל היגיעה צריך לבקש את השם להצלחה מאת השם יתברך. ופה הרביים נותנים את הכוח לאדם, לבחור, בשש או בשמונה שעות להצליח ולהבין ולהגיע לידיעות התורה שבחור אחר צריך לעמול על זה בשמונה עשרה שעות. אני הייתי מתקן. כבוד המנחה הזכיר את הכנס הזה ככנס בוגרים. אני לא חושב שרק המקום לתאר את הכנס ככנס בוגרים. אני חושב שזה יותר להגדיר את הכנס הזה ככנס של חיילים. התמימים הם חיילי בית דוד, והכנס הזה הייתי מגדיר אותו ככנס חירום. לפני שנה הייתה מלחמה, ואחרי המלחמה, כמובן, לא נאריך בדברים, הצבא לא כל כך הצליח. מה עשו ראשי הצבא? כינסו את הוותיקים. כינסו את אלו שיודעים להתייעץ מה לעשות. אני חושב שאחת ממטרות הכנס הזה לכנס את כל החיילים ביחד מכל הדורות, לחזק ולהתחזק אחד את השני. אנחנו נמצאים במצב של חושך כפול ומכופל. שלוש עשרה שנים אחרי ג' תמוז. השם יעזור שעוד נצא תכף ומיד מחושך לאור גדול, אבל כל עוד שאנחנו נמצאים בחושך הזה, ישנו ציבור שהם שלוחים ממשיכים, אבל ישנו ציבור גדול, ברוך השם, של תלמידי הישיבה שהם לא משמשים כשלוחים, בעלי בתים, חסידים בעלי בתים, קובעים כמובן עיתים לתורה, לומדים חסידות, אבל הריחוק הזה,

11:02 דובר 3 המרחק הזה בין אחד לשני. ובפרט שהדבר נמשך הרבה זמן. זה לא הדבר הבריא ביותר, ולכן המטרה של הכינוס הזה לאסוף ולאגוד את כל התמימים ביחד, לשבת ולתקן שיצה. ווי האלט מען זיך צוזאמען? איך מחזיקים ביחד? איך להתחזק ביחד? איך לעבור את הקירן לרגע קטן אז הבטיח ובחמישה דני מקפצה את הרגע הקטן הזה. איך להחזיק את לבבי ביחד? איך לחזק את לבביץ ביחד? וזה אחת המטרות של הכנס הזה. לכנס הזה מוכרחים לקרוא ולאסוף את החיילים, החיילים הוותיקים, אלו שבמשך שנים נמצאו במסגרת של תומכי תמימים. יודעים מה זה תומכי תמימים? יודעים מה זה חסיד? יודעים מה זה תמים? יודעים מה זה התוועדות חסידית? מה זה אלטער חסיד? מה זה חסיד מבוגר? מה הוא יודע ומה יש לו לספר? ומה יש עוד ועוד לשמוע? ולכן הכנס הזה הוא כנס שמטרתו לאסוף את אלו שזכו להיות באווירה של תומכי תמימים במשך שנים, במשך עשר שנים, שתים עשרה שנים. ביחד לחשוב ולתכס ווי האלט מען זיך צוזאמען. מוריי ורבותיי, אני זכיתי לשמוע מהרבי ביחידות בהיותי בחור בקשר לעניין מסוים, והמילים האלה מהדהדות באוזניי כמו עכשיו. זה כבר למעלה מ-- סתם. מטוב שיחוב ד' ארבעים ושלוש שנים. הרבי אמר לי בזה הלשון: "דאס געדענק, דו ביסט א תמים בן תמים, בן של תמים". והוא חזר על זה שלוש פעמים. זה היה איזה יחידות של למעלה מעשרים דקות. "דאס געדענק, דו ביסט א תמים בן תמים, בן של תמים". אני זוכר שאני חזרתי, אה, אז עוד לא היו טלפונים. חזרתי ארצה וסיפרתי את זה ברכב לאבא שלי שיצא מכפרו סמשקובי[?], וסיפרתי את זה לאבא שלי, את המילים שהרבי אמר אז.

13:22 דובר 3 הוא פרץ בבכי ואמר, זכיתי לשמוע שהרבי אמר עליי תמים. בבכי, הוא לא יכל להתאפק, והרבי חזר על זה כמה פעמים. והרבי אמר: "דאס געדענק, דו ביסט א תמים בן תמים, בן של תמים, און דיין פלאץ איז אין תומכי תמימים". הרבי אמר עוד יותר, והתבטא בצורה יותר חריפה. הוא אמר, עס קען זיין אין, אין אנדערע מסגרת, אנדערע ישיבה, במסגרת אחרת, בישיבה אחרת, שיגדל בחור ווי זדפץ זה לשמיים, לערנען. אבל אבער א תמים בן תמים בן של תמים. אם הוא חס ושלום יעבור למסגרת אחרת, קען זיין דאס איז שוין וכולי. אני בשעת מעשה הייתי מאוד מבולבל. הרבי צעק, דפק עם היד על השולחן, ואני לא הבנתי מה פירוש הרבי אומר שוין וכולי. מה זה שוין? מה זה ככה? אמרתי ש-- הרבי הבין שאני לא מבין. אז הרבי אומר לי סידור מייס אין בורא מיתת תלמיד בסדר גדליה מתגלה שפירא שונו, אבל כבר הבנתי מה הרבי מתכוון. הכוונה שונו פירש. אבל בכל אופן, המילים האלו תמים בן תמים ובן של תמים. הזכות הזאת לא רק שאתה תמים, אלא בן תמים ובן של תמים. השושלת הזאת זה מראה על ההמשך של הדורות, על ההמשך של הקשר שלך בתומכי תמימים, המקום שלך בתומכי תמימים. וזה לא רק כשלמדת בישיבה. ההמשך אחר כך. אז אנחנו צריכים לדעת, תומכי תמימים זה לא רק מסגרת בשעה שנמצאים בה. זה מסגרת שמחייבת לכל החיים. כי ידוע השיחה של הרבי על דיגי סליקה של תומכי תמימים, קשר של תומכי תמימים איז חיים, ויש הרבה הרבה סיפורים. אני לא הרבה דברים, יש הרבה שצריכים עוד לדבר ב-ב-בכנס הזה, אבל איך

15:27 דובר 3 שהקשר של תומכי תמימים הציל האדם אפילו כשהיה אחר כך מחוץ למסגרת. זה לא רק חס ושלום בצד ההיפך, זה גם בצד הטוב, בצד בזכות ובאפשרויות ובכוחות שניתנו לו. ולכן, מוריי ורבותיי, אחרי שנמצאים או עוזבים את הישיבה, מי שנמצא בשליחות נמצא בשליחות. אבל ישנם אברכים. אנחנו צריכים לדעת. צריכים לחפש היום כל אחד ואחד מיט פוסו האלט איז.

16:02 דובר 4 אבער טרינקס אז האלט מען זיך אן א שטריי.

16:05 דובר 3 שתביאים הלאה.

16:06 דובר 4 פדחנו האלט

16:07 דובר 3 שטריי. אנחנו מחזיקים ביתד נאמן ומוצק. הישיבה תומכי תמימים, צריכים להתאסף מפעם לפעם, לבוא לישיבה. לא רק כשהישיבה נמצאת במצב קשה וצריכים להציל אותה. אנה, תפתח את הכיס שלך. זה המקום שלנו. פה אנחנו, סביב זה אנחנו חיים. לשבת ביחד דור ודור, דור, דור ודור ודורשיו. לשבת ביחד, להתוועד ביחד, לחזק אחד את השני. אבל צריך גם את המקום. המקום הוא הגורם. המקום זה תומכי תמימים. כתוב בספרים על העניין הזה, על הקדושה של המקום, הייחוד של המקום והאחד, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בתלמידי חכמים. מוריי ורבותיי, אנחנו נמצאים בספינה שהיא מטלטלת. יש כל מיני רוחות. הרבי הגדיר אותנו כחיילים. חיילי בית דוד, חייל בחיל. אפשר ללמוד כמה דברים. חייל. הדבר הראשון זה הקבלת עול, המשמעת. זוכר, היה לי אלטער זיידע, יהודי בן. ישנם יהודים אולי שזוכרים אותו עוד בירושלים. הוא היה יהודי בן תשעים ושש, אבל הוא זכה להיות שש עשרה שנים חייל בצבא הרוסי. בימי ניקולאי עוד היה סוף הקנטוניסטים, כשהיה בן תשעים ושש. אני זוכר שהוא היה קם מהמיטה, ראו עליו שהוא חייל. הוא קם עם שתי הרגליים. הוא נעמד ועבד הסבירה. זה אחד היסודות שלמדת מלמדת אותנו. אבל אחד הדברים העיקריים, חייל פירוש הדברים שיש לו מפקד. יש מפקד שמוליך את הצבא. אם חס ושלום כל חייל וחייל יעשה מה שהוא רוצה וירה לכל צד, הוא יהרוג את חברו. יש מפקד, והוא אומר מתי לירות והוא אומר מתי לא לירות, ועם מה לירות ואיך לירות ולאן לירות. יש מפקד. חיילי בית דוד, הכוונה היא לא רק שאנחנו חיילים, אלא גם יש רמטכ"ל. יש מפקד לצבא הזה, והמפקד הוא הרבי. ולכן אנחנו לא רק חיילים

18:42 דובר 3 של תומכי תמימים. יש לנו ברוך השם מפקד, ואת המפ-- ההוראות של המפקד צריכים לשמור בכל פעולה ופעולה שנעשית. לחשוב מהי דעתו של המפקד, האם יש הוראה, האם הייתה פקודה לעשות את זה? האם ההוראה לעשות את זה? וכל אחד בדרך שלו ימצא את הדרך איך לשמוע מהמפקד את הפקודה. אבל יש עוד, יש עוד דבר שחייל מלמד את-- אותנו. אני זוכר שכשהייתי ילד לימדו אותנו מה ההבדל בין שוטר לחייל. השוטר מטיל פחד, החייל מפגין כוח. הוא לא מטיל פחד, רק מפגין כוח, כאילו הוא משרה ביטחון. תסמוך עליי, כל חייל וחייל, שחייל בית דוד, יש לו את הכוח הגלום בעוצמותיו, הגלום בכוחותיו. הברכות של הרביים, כפי שהזכרנו קודם, שנותנים לו את הכוחות לקרב, להתקרב, לחנך את המשפחה, לגדל את הילדים. להמשך של דורות חסידיים, להמשך של דורות של תומכי תמימים. יהי רצון שמהכנס הזה נצא יותר חזקים, יותר מחוזקים. אויס מאלטער לעבן און צוייטן און דריט טייטן תגיעו לעמידיס ושליימא ועקצו יחסי מיטה ולשון טובה וניכוסי וניחוסם בטובה נירווה ניגלה.

20:19 דובר 5 יישר כוח למורד[?] על העשרה דברים כדורבנות. כפי שהזכרנו מקודם, התאספנו להתוועדות חסידית. נזכרתי שבין ט' באלול לח"י אלול ישבו והתוועדו. מבקשים שכל אחד, על השולחנות יש כוסיות, יש לחיים, שכולם יגידו לחיים ביחד. לחיים, לחיים ולברכה. הרב סלביצקי, גיב דרבון לחיים. ניני ניסוג גיב נידהנד הו. כפי שמובא בשיחות, שמהזמנים שהיו מנגנים את הניגון של האלתר רבי בחודש אלול. נגיד לחיים ונתחיל מיד עם הניגון הכנה מר' מאיר. וכולנו ביחד הניגון הכנה, ואחר כך את הניגון של האלתר רבי.

27:36 דובר 6 רבותיי, יש פה בצד ימין שלי עוד כמה מקומות ריקים, אלו שעומדים אפשר פה לשבת. יש כאן כמה שולחנות עם מקומות ריקים. וכעת אני רוצה להזמין את הרב הראשי וראש בית דין לעיר בני ברק, שהוא לבד מהתמימים שלמדו, אני חושב, עדיין בפרדס, ואחר כך מראשי הישיבה פה בכפר חב"ד, הרב הגאון הרב משה יהודה לייב לנדא שליט"א.

29:01 דובר 7 כבוד קדושת אדמו"ר הרש"ב, אשר ייסד את ישיבת תומכי תמימים, נתן בשנת תרס"ד לתלמידי התמימים קונטרס בשם עץ החיים. בקונטרס הזה הוא מסביר את המניעים להקמת הישיבה וקובע את סדרי הישיבה, סדרי הלימוד והנדרש מן תלמידי הישיבה התמימים. ישנם קונטרסים אשר שמם נקרא לפי הדיבור המתחיל של הקונטרס, כמו קונטרס ומעין או קונטרס החלצו. השם של הקונטרס עץ החיים אינו על שם דיבור המתחיל, אלא הוא שם התואר של תוכן הקונטרס, קונטרס עץ החיים. עד כדי כך שהרבי מסיים את הקונטרס הזה במילים הללו: "כה דברי ידידם ואוהבם באמת החפץ בחייהם", וחותם את קונטרס עץ החיים. החפץ בחייהם, זהו סיום בלתי שגרתי כלל. הרבי חפץ בחייהם של תלמידי הישיבה. מיהו שאינו חפץ בחיי התלמידים ובחיי כל יהודי? איזה לב יהודי אינו נצבט כאשר שומע-- שמע רחמנא ליצלן היפך חיים של יהודי, ועל אחת כמה וכמה של בחור צעיר, תלמיד ישיבה, וכאן הרבי מגדיר את עצמו "ידידם ואוהבם באמת החפץ בחייהם". ידידם ואוהבם באמת. במה זה מתבטא? שהוא חפץ בחייהם, חפץ בחייהם בגלל ידידות ואהבת אמת. הרי ברור, ברור כשמש, שאין כאן הכוונה לחיים בשריים. הרבי חפץ בחייהם, חיים מסוג אחר לגמרי, חיים שהרבי מגדיר אותם חיים, חיים שהרבי חפץ בהם. זכרנו לחיים, מלך חפץ בחיים. זכרנו לחיים כאלו אשר המלך חפץ בהם. מהם החיים האלו שהרבי חפץ בהם? איך מגדירים את החיים של תמים אורגינלי שהרבי ידידו, הרבי אוהבו והרבי חפץ בחייו, אה, חפץ בחיים? בעבודת השם ישנם כמה דרגות והרבה דרגות. דרגות באהבת השם, דרגות ביראת השם, דרגות באמונה, דרגות בהכרה באלוקות. תלמיד תומכי תמימים בכל דרגה שהיא, הכינוי שלו הוא תמים. מהו האפיון לתמים מתומכי תמימים? מהו האפיון שמתאים

33:02 דובר 7 לכל דרגה שהיא ואותו אפיון? איך מגדירים את החיים של תמים? אותם החיים שהרבי חפץ בחייהם. חושבני שהגדרה של חיי התמים, תמים אורגינלי עומד במצב של "נפשי לך עורגה". באיזו דרגה של יראה שהוא נמצא, באיזו דרגה של אהבה שהוא נמצא, באיזה מצב של עבודה שהוא נמצא, הוא עומד אבל במצב של "נפשי לך עורגה". הוא חפץ לעבוד את השם, הוא חפץ לעלות בעבודת השם, הוא רוצה לעשות נחת רוח ליוצרי, הוא רוצה להיות ראוי לשם תמים. בוודאי יש לו יצר הרע שמפריע בעבודתו. בוודאי הוא צריך לנהל מלחמה עם הנפש הבהמית שמושכת אותו לצד אחר. פעם זה גובר ופעם זה גובר, אבל בכללות הוא מרגיש את עצמו עומד בחזית. הוא במצב מלחמה. הוא מפחד מדברים שמגשמים. הוא מפחד מהרגש של ישות, כי אין אני והוא יכולין לדור. הוא מפחד מהשתלטות הגוף והנפש הבהמית, וכל זה למה? כי נפשי לך עורגה. הזכרתי את הפחד של תמים מהרגש של ישות. ברצוני להדגיש, אולי לא כולם מבחינים בזה. המיאוס מההרגש של ישות, הפחד מישות והידיעה כי מעט ישות פוסל את הכל, זה מיסודות תומכי תמימים. תומכי תמימים החדירה את הנושא, והדבר אינו מוכר כלל בישיבות אחרות. אמנם פסול הישות מבואר בתורת הבעל שם טוב. הבעל שם טוב הדגיש מצד אחד הקדוש ברוך הוא שוכן איתם בתוך טומאותם. גם רחמנא ליצלן כשהיהודי חטא, בכל זאת הקדוש ברוך הוא איתם בתוך טומאתם, אבל מאידך, אם יש בו ישות, אין אני והוא יכולין לדור. רחמנא ליצלן אם הוא נכשל בחטא, אז הקדוש ברוך הוא איתו בטומאתו ובחטאו שהוא חטא. אבל ישות זה הפטור הכי גדול. אין אני והוא יכולין לדור. להביא להרגש

36:21 דובר 7 וההכרה בפסוק של ישות הביא חסידות חב"ד. כמעט שחסידות חב"ד היא היחידה, אני מדבר על חסידים לא על רביים כמובן, היא היחידה שדברי הבעל שם טוב הללו חדרו לתוכם. וכך עניין הישות תופס שני פרקים בקונטרס עץ חיים, מיוסד על ההקדמה של רבי חיים ויטאל. וכידוע אשר הרבי הדפיס בסוף הקונטרס לכן את ההקדמה של רבי חיים ויטאל. והרבי מציין שם לדברי השל"ה על הפסוק "פקודי ה' ישרים משמחי לב". מפרש השל"ה: מה זה משמחי לב? כמו שהגמרא אומרת, מי הוא ליבן של ישראל? זה הקדוש ברוך הוא. משמחי לב מדובר על הלב, על ליבן של ישראל, זה הקדוש ברוך הוא. והשל"ה אומר, ישנם הזוכים ליישור עם דרכי השם ועליהם נאמר משמחי לב, ליבם של ישראל, וישנם כאלו הגורמים ל"ויתעצב אל לבו", רחמנא ליצלן. הרבי גומר את קונטרס עץ חיים בתפילה, וזה לשונו: "אשא כפי אל ה' בתפילה ובתחנונים, יהי רצון מלפניו יתברך אשר אור תורת אמת שגילה לנו על ידי אבותינו רבותינו הקדושים לשמחת לבב עד אין קץ, ויישקטו בשלום". כפי שהזכיר כבר הרב מרדכי אשכנזי, הרבי הרש"ב לפני ייסוד ישיבת תומכי תמימים התגלגל על ציוני הרביים כהכנה לפתיחת הישיבה. לכאורה, אם נשאל כל מייסד ישיבה, האם כדי לפתוח ישיבה צריך להתגלגל על ציונים עשר שנים? אולי צריך לדאוג לקנות כספים להקמת הישיבה? צריך לדאוג מניין יבואו התלמידים. אבל מה יש להתגלגל על ציונים עשר שנים? אבל כאשר הישיבה היא עץ חיים, כאשר הקמת הישיבה היא בגלל שהרבי חפץ בחיים, זה סוג אחר של הקמת ישיבה. זו הקמת ישיבה שמוקמה כדי לבנות סוג חיים אחרים, סוג חיים שונה מכל ישיבה אחרת, וכדי להקים סוג חיים שונה

39:52 דובר 7 הרבי מתגלגל על הציונים עשר שנים. בואו וראו, הרבי מכריז: שם הישיבה תומכי תמימים. תומכי תמימים מיהם? התלמידים הם התמימים. מיהם תומכי התמימים? ריחוקה[?], הנדבנים, תורמי הכספים הם תומכי התמימים. הישיבה היא תומכי התמימים, והרבי קורא לישיבה תומכי תמימים. אלא כאשר בונים אופן חיים שונה, כאשר בונים חיים במטרה שונה, כאשר באים לשנות את כל ראשיות החיים. מה שהיה פעם רצוי עכשיו נלחמים בו כי יסודו ישות. מה שהיה פעם אהוב עכשיו הוא שנוא כי הוא מגשם. אופן עבודת השם שהייתה עד עכשיו היא פסולה מפני שהיא באה מחיצוניות. שינוי כזה בחור ישיבה בעצמו לא יכול לעשות. הוא צריך תמיכה, ותמיכה רצינית מאוד, להגיע לסוג חיים חדש. לזאת נוצרה ישיבת תומכי תמימים. הישיבה תומכת בתמים, בתלמיד, להיות תמים ולכן שם הישיבה תומכי תמימים. אחרי עשר שנים על הציונים, הרבי הקים ישיבה שתומכת בבחור להיות תמים, לחיות כמו תמים ולרצות כמו תמים. מאה ועשר שנים לתומכי תמימים. כלומר מאה ועשר שנים אשר נוצרה וקיימת הישיבה הזאת, אשר תומכת בבחור להפוך ולהיות תמים. הישיבה תומכת בבחור על ידי לימוד החסידות, על ידי התוועדות, על ידי הדרכה ובעיקר על ידי הכוחות העילאיים של הרביים. הרביים המייסדים והרביים אשר על ציוניהם התגלגל הרבי עשר שנים. הם הם תומכי תמימים. הם הם המשפיעים כוחות רוחניים לכל תלמיד ותלמיד. לעמוד בחזית, להצליח במלחמת היצר, לעלות בעבודת השם טהורה ולהפוך להיות תמים. כל שושלת היחס של הרביים, כל שושלת הקודש של הרביים, הם הם תומכי תמימים. בחסידות מובא, כאשר אבא מחתן בן יחיד מאיר אצלו יחידה שבנפש. זה מדובר באדם רגיל, אדם מן השורה. מה קורה כאשר רבי, נשמה דאצילות, אשר הנשמה מאירה אצלו

43:38 דובר 7 תמיד, כאשר הוא מחתן בן יחיד? אפשר להבין כי אצלו בחתונת בנו יחידו מאיר אור מופלג מאוד, ומתוך האור הנפלא הזה בסעודת החתונה של בנו יחידו וממלא מקומו הכריז כבוד קדושת אדמו"ר הרש"ב על ייסוד ישיבת תומכי תמימים. האם זו ישיבה רגילה או שיש כאן אור נפלא אשר האיר אצל הרבי בחתונת בנו יחידו? ברצוני להאיר את תשומת לבכם: כאשר מייסדים ישיבה יש היררכיה. יש מייסד הישיבה, יש מוסד, יש ראש ישיבה ויש תלמידים. כאשר הרבי מייסד ישיבה ועוד לא קרא לה שם, איך הוא מגדיר את המצב? כותב הרבי באות כ"ב בקונטרס עץ חיים: "ועתה עליי להודיע לכם מטרת ייסוד אגודתנו". ולשונו בקיצור של אות כ"ב: "מטרת אגודתנו עסק בתורה בהרגש פנימי באהבה ויראה. הדרך לזה על ידי לימוד דא"ח זמן קבוע בכל יום". כאשר הרבי מייסד ישיבה הוא רואה את זה כייסוד של אגודה. אגודתנו, הרבי עם התמימים. אגודה של הרבי עם התמימים, התלמידים, הרבי עם התמימים. לא תמצאו בשום מקום כי רבי עם חסידים זה הגדרה של אגודה. רבי עם חסידים מוגדר כרבי ומקושרים, משפיע ומקבלים, מנהיג, נושך וחסידים. בשום אופן לא באופן של אגודה. הרבי אבל מייסד ישיבה ומגדיר אותה אגודתנו. לא דבר ריק הוא מכם. ובסיום הקונטרס, כאשר הרבי נושא תפילה, כמו שהזכרתי כבר, כותב הרבי: "ונראה פרי טוב בעמלנו ובעמלכם". עמל דאורייתא דלעילא משמש ומצרף עמלנו ועמלכם. האגודה, אגודתנו, עמלנו ועמלכם, עמל משותף של חברי האגודה, הרבי והתמימים. אם הרבי אמר בפירוש בכבודא דלב סוף רעזון זיין שחסידים און רבי מקושר געוואָרן מיט אַ איז געשאשט עצבי דער וואָס האַלט זיך אָן אין דעם רבי'נס קלאַמקע, היט דעם רבי בגשמיות

47:06 דובר 7 און ברוחניות. אני אתרגם לעברית אף על פי שאני מניח שכולם מבינים את זה. חסידים, הרבי קשר אותם בהתקשרות עצמית. זה שמחז-- שמחזיק בידית הדלת של הרבי, הרבי שומר עליו בגשמיות וברוחניות. על אחת כמה וכמה כאשר הרבי מייסד אגודה שהוא מגדיר אגודתנו, הרבי והתמימים. עד כמה יש קשר הדוק רוחני בין תלמידים לרבי? מי מוכן לוותר מלהיות באגודה אחת עם הרבי, עם הרביים? מי מוכן לוותר על התמיכה של הרבי, של הרביים? השמירה של הרבי והרביים בגשמיות וברוחניות? מי מוכן לוותר על תומכי תמימים המיוחדים? הרביים קדושי אל. ידועה האמרה כי בהקמת ישיבת תומכי תמימים הרבי החזיר את העולם חמישים שנה אחורנית. כלומר העולם כמנהגו מתקדם בירידת הדורות. הרבי הרש"ב החזיר את המצב חמישים שנה אחורנית. התמימים בתומכי תמימים, לימודם, בעבודתם, בעבודת התפילה, הייתה מתאימה לתקופה קודמת בחמישים שנה. חמישים שנה לפני תומכי תמימים הייתה התקופה של הישיבה של הצמח צדק בליובאוויטש. אני מוכרח לומר כי בהיותנו בתומכי תמימים בפרדס תחת המשפיע רבי שלמה חיים עליו השלום, הרגשנו שאנחנו במצב אחר משאר הישיבות. הרגשנו גם אנחנו שאנחנו אחורנית ממה שקיים בעולם. אני לא יכול לומר שיכולנו להגדיר חמישים שנה אחורנית, אבל בוודאי זה לא היה up to date. באם היום אנחנו מתאימים כן לתקופה בה אנו חיים, באם היום אנחנו up to date, אם כן עשינו פסיעה גסה לפחות של חמישים שנה. הרבי החזיר את המצב חמישים שנה. אם אנחנו התקדמנו ואנחנו במצב הנורמלי של ירידת הדורות, אז זו הייתה פסיעה גסה של חמישים שנה. ופסיעה גסה, אומרת הגמרא, נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו. כדי להרגיש את הדרגה של תמים, להרגיש את הדרגה, להיות תמים, להרגיש את הדרגה

50:40 דובר 7 להיקרא תמים ולהרגיש את המעלה של תומכי תמימים צריך מאור עיניים. הפסיעה הגסה שפסענו ואולי כמה פסיעות גסות שפסענו מקלקלים מאור עיניים זה. ועל כן באה מסיבת היום, מאה ועשר שנים לייסוד תומכי תמימים, להחזירנו, להזכירנו ולהחזיר לנו את המאור עיניים, להכיר במעלה התמימים ובמעלה שיש בתומכי תמימים. נצא מערב זה בהכרה ברורה. אנו מן האגודה שהגדיר הרבי אגודתנו. אנו קשורים לתומכי תמימים בעבותות אהבה ובעבותות חובה. אנו זכינו לשם התואר תמים, השם מחייב אותנו לעמוד תמיד במצב של נפשי לכל עור.

01:25 דובר 1 הגיע אורח חשוב מחוץ לארץ, מאירופה, שלמד בתומכי תמימים, ידוע, מפורסם על ההתוועדויות ועל הכתבות. שליח שעושה, נודע לתהילה, ויש לנו גם-- יש לו מסר חשוב להעביר לקהל הנכבד, ורוצה מיד להזמין את הרב החסיד, השליח, רב פעלים, הרב שבתאי סלבטיצקי. בבקשה.

02:27 דובר 2 לחיים, לחיים, לחיים. לחיים, אידן. לחיים! אה, הדבר הראשון, דבר ראשון אני רוצה לבקש סליחה, אולי זה לא המטרה שלי, אבל עד עכשיו אף אחד לא הודה לכל אלה שארגנו את הערב הנפלא הזה. זה מרגש מאוד לראות תמימים חסידים יושבים ביחד ובאולם כזה מפואר, שהשם ישלח שיהיה לערב הזה הצלחה רבה ברוחניות ובגשמיות. לחיים, לחיים! אה, אני זוכר שבאתי... א-אני בא ממשפחה לא ליובאוויטש חסידים. התחנכתי בהתחלה לא בישיבות ליובאוויטש, ואז התחלתי לאט לאט להתקרב לליובאוויטש, ונכנסו לי ספקות האם להיכנס לכפר חב"ד או לא להיכנס לכפר חב"ד. והתייעצתי ושאלתי, ובהתחלה החלטתי שאני נכנס, ואחרי זה החלטתי שאני לא נכנס, ואחרי זה כן נכנס. היה לי רצוא ושוב. כשבאתי לכפר חב"ד הלכתי לרב שלמה חיים ושאלתי אותו מה לעשות, להיכנס או לא להיכנס, ואמרתי לו את כל הספקות, רצוא ושוב. אז רב שלמה חיים אמר לי ככה: "כשהרבי הרש"ב החליט לעשות את הישיבה, עשר שנים לפני זה הוא התגלגל באוהלים של הרבי המוהר"ש והצמח צדק. אין ראש ישיבה, כך רב שלמה חיים אמר לי, שלפני שהוא פותח את הישיבה עשר שנים הוא מתגלגל באוהלים. אין כזה דבר. או שהוא מחפש את הבניין או שהוא מחפש את הכספים. הוא מחפש איזה אחד גביר גדול. אין כזה מושג שהוא מחפש. הוא הולך לאוהלים עשר שנים. אז הוא אמר לי, רב שלמה חיים אמר לי, מה הרבי הרש"ב עשה שמה? הוא אסף את כל הנשמות שילמדו בתומכי תמימים עד ביאת משיח. הוא אסף אותם שם והוא החדיר בהם אלוקות. הוא החדיר בהם את הכוחות למעלה מדרך הטבע, והוא אמר: את הנשמה שלך, כך רב שלמה חיים אמר לי, הוא החזיק ביד הרבה

05:30 דובר 2 זמן. הוא שם אותו קצת פה וקצת פה והוא לא החליט. עכשיו נראה איפה הוא החליט להכניס אותך. אני חושב שאת כל הנשמות של כולנו היו בידיים של הרבי הרש"ב, היו בידיים של הפרידיקער רבי, נמצאים היום בידיים של הרבי, והרבי הכניס אותנו לתומכי תמימים, ואנחנו צריכים לדעת מה העניין הפנימי של תומכי תמימים. מה רוצים מאיתנו? מה המטרה שלנו? אז יש שיחה. אתם ודאי זוכרים שיחה שהרבי אומר שמתי הרבי הרש"ב הקים את הישיבה, זה היה בדיוק בשבוע הזה שהשם אומר כי תבוא, שנכנסים לארץ ישראל והולכים לכבוש את הארץ, לרשת אותה, לשבת בה. ויש פה, יש-יש מאמר של אדמו"ר הזקן, שאדמו"ר הזקן שואל: כשבני ישראל נכנסו לארץ ישראל, איך התחלקה ארץ ישראל בשתי דרכים? דרך אחת, הוא התחלק על פי שכל, על פי טעם ודעת. כל שבט שהיה מרובה באוכלוסין, היה לו הרבה, נתנו לו חלק אדמה מאוד גדול. כל שבט שהיה מיעוט, מועט באוכלוסין, נתנו לו חלק מאוד קטן. זאת אומרת שהשם חילק את ארץ ישראל על פי שכל, על פי טעם ודעת. מצד שני רואים שהשם חילק את ארץ ישראל על פי גורל. מה הפירוש של הגורל? בלי טעם ודעת. מתי בן אדם עושה-- אני זוכר שיוסל ויינברג, הרב רבי יוסל ויינברג אמר לי שהוא נכנס לגביר והוא לא יודע כמה לבקש ממנו, עשר אלף או מאה אלף, אז הוא עושה לפעמים גורל. מתי בן אדם עושה גורל? כשעל פי שכל הוא לא מבין מה לעשות. השכל שלו, המידה שלו, המציאה שלו לא יכולים לקבוע, אז עושים גורל. אז מצד אחד בני ישראל נכנסו לארץ ישראל על פי טעם ודעת. מצד שני, היפך טעם ודעת, עשו

07:59 דובר 2 הגרלה. מה הם שני העניינים האלה? והרבי אומר בשיחה שהישיבה של תרנ"ז נוגע להיכנס לארץ ישראל, לכבוש את ארץ ישראל. אז את מה שהרבי הסביר, יש שני עניינים. יש עניינים על פי שכל, על פי טעם ודעת; יש עניינים על פי הגורל, למעלה מטעם ודעת. מה הפשט שהשם עושה את הגורל על פי שכל, על פי טעם ודעת? כל בן אדם, כל בן אדם יש לו מעלות עצומות. לכל שבט יש מרובה באוכלוסין. כל בן אדם השם נותן לו תכונות שבזה הוא עשיר, מרובה. יש לו המון מעלות או בשכל, או שהוא יכול להרגיש את השני, יכול להשפיע על השני, יכול לחנך, יכול להרגיש את השני. יש עניינים שהשם עושה לכל בן אדם שהוא מועט באוכלוסין, שאין לו את המעלות שלו. בא הקדוש ברוך הוא ואומר: ארץ ישראל זה לא רק ארץ פיזית, ארץ ישראל זה נמצא בכל אחד ואחד, בלב שלו, בנפש שלו, בנשמה שלו זה נמצא, ואתה צריך לכבוש את ארץ ישראל. למה אתה צריך לכבוש? מכיוון שיש ז' מידות רעות. יש הרבה אנשים, אתם ודאי מכירים הרבה אנשים גדולים מאוד, חכמים מאוד, מבינים מאוד, אבל כשיש לו איזה מידה רעה, שיש לו תשוקה לתאווה ולכבוד או לפטשמתש, פתאום הבן אדם הגדול הזה נהיה קליין מענטשעלע. אז בן אדם צריך לדעת שאני בא לארץ ישראל, שאני בא לקדושה, יש ז' מידות רעות ואני צריך לכבוש אותם, מכיוון שאם אני לא אכבוש אותם הם יעשו מהאדם הכי גדול, אדם הכי קטן שיכול להיות. אז השם לקח את ארץ ישראל, החדיר בכל אחד מעם ישראל ואמר לו: לך כבוש אותה. וכשאתה כובש את ארץ ישראל אתה מגלה את הכוחות הפנימיים שיש

10:27 דובר 2 בך, את המעלות שיש בך. אז כל בן אדם צריך לדעת. אני בא לארץ ישראל, אני יש לי מעלות, יש לי דברים שאני מרובה באוכלוסין. אתה מקבל שטח גדול, אדמה גדולה שאתה צריך לכבוש. אם בן אדם יודע שיש לו כוחות לחנך, להשפיע, אתה צריך לקחת עניינים גדולים לכבוש אותם. במה שאתה מועט באוכלוסין אל תיכנס לזה בחוזק. אל תיכנס לתחומים שלא שלך. לכל אחד יש את החלק שלו, את העניין שלו. שם אתה צריך להיכנס. אתה צריך לחפש במה אתה מרובה באוכלוסין. איך בן אדם מתחיל, או במרובה או במועט? אז יש סיפור. אתם ודאי מכירים סיפור שבו הייתה התוועדות והיה בהתוועדות הרשב"ץ. מישהו שמע את הרשב"ץ שדיבר כל כך בחוכמה, כל כך בעווני וסוג, אז הוא שאל אותו, "הרשב"ץ, אתה בחיים שלך עשית פעם שגיאה? פעם טעות עשית? או אף פעם לא עשית טעות?" אמר הרשב"ץ: "עשיתי טעות." שואל אותו אותו חסיד, "איפה עשית טעות?" הוא אומר, "במעלות שלי." מה זאת אומרת במעלות שלי? לא פירוש שהוא חשב שיש לו יותר מעלות ממה שהאמת. הוא חשב שיש לו פחות מעלות ממה שהאמת. וכשהרבי הרש"ב שמע את הסיפור הזה מהפרידיקער רבי, אז הרבי הרש"ב אמר "זך סידס." אתה מתחיל באלול חשבון הנפש. אתה לא מתחיל עם החסרונות שלך. אתה מתחיל עם המעלה שלך. אתה מתחיל במה שאתה מרובה באוכלוסין, מכיוון שאז אתה יודע מה אתה חייב לעשות, וכמה שאתה יותר מתבונן את המעלות שלו, במה שאתה מיוחד, במה שהקדוש ברוך הוא הכניס בך את הכוחות, התשובה שלך יותר פנימית. יש סיפור שפעם אחת נכנס לרבי ואמר אל הרבי, למה בחסידים שמקרבים בן אדם לומדים איתו ספר התניא? מיד ספר

12:54 דובר 2 התניא. למה לא אומרים לו שאסור לחלל שבת? שזה סקילה? למה לא אומרים לו שאסור לעשות ברירה בשבת? למה לא אומרים לו את כל העבירות שאסור? והוא אמר אל הרבי, כמו למשל בן אדם ערום שבמקום להלביש אותו אני שם לו עניבה לפני שאני אלביש אותו. אמר לו הרבי, בן אדם ערום שהוא לא מרגיש שהוא ערום, תשים לו עניבה, הוא ירגיש שהוא ערום. זאת אומרת חסידות. בא זה הרבי הרש"ב אומר, דבר ראשון תראה את המעלה שלך, תראה את העניבה שיש לך, ואז זה יעורר אותך לברר את עצמך, את החסרונות שלך. אז אתה יכול. אז דבר ראשון בן אדם צריך לדעת את המעלות שלו ואחרי זה את החסרונות שלו. אז זה הפשט שהשם עשה בהתחלה לחלוק על פי טעם ודעת. השם עושה לכל בני אדם את שני המאורות הגדולים. יש שמש וירח, יש לכל בני אדם שמש, את המעלות שלו, את האור שלו, ויש לו את הירח שזה חושך. ותדע לך, כל העבודה שלך שהשמש יאיר את הירח, שהמעלה שלך יגלה שגם הירח יכול להאיר, ולעתיד לבוא הירח יהיה יותר מהשמש. אז העבודה הראשונה הראשונה אתה צריך לדעת, אני צריך לדעת את המעלות שלי, במה שאני מרובה ומה שאני מועט, ואז לחלוק את הארץ. בא ה-- בא ה-- בא השם ואמר, לא מספיק לעבוד בבגדי זהב. אתם יודעים שבבית המקדש נכנסו בבגדי זהב עם המעלות שלנו. בא השם ואומר, להיכנס לארץ ישראל אתה צריך גורל. מתי בן אדם עושה הגרלה? הוא עושה הגרלה ברגע שעל פי שכל, על פי טעם ודעת, על פי המציאות שלו, הוא לא מוצא הסבר, הוא לא מוצא דרך איך לעשות. הוא עושה

15:17 דובר 2 הגרלה למעלה מטעם ודעת. בא השם ואומר, אתה הולך להיכנס לארץ ישראל. תדע לך שחוץ מזה שיש לך מעלות של על פי טעם ודעת, יש לך מעלות למעלה מטעם ודעת. יש לך את המעלות של הגורל, של בלי טעם ודעת. וא-אתם ודאי יודעים שכתוב שכל בן אדם עולם מלא. בעולם יש המון ארצות, המון מדינות. יש אנשים שחיים כל החיים שלהם במדינה אחת. הוא לא יודע שיש לו עוד המון מדינות. יש אנשים שנוסעים במכונית כל החיים שלהם בהילוך ראשון, לא יודעים שיש במכונית, באותה מכונית שאתה חי בה, יש הילוך שני, יש הילוך שלישי, יש הילוך רביעי, יש הילוך חמישי, ואם ירצה השם יהיה הילוך שישי או שכבר יש. אתה יכול לשים את עצמך, יש לך עוד יותר הילוכים. בא השם ואומר, אתה חושב שהמעלה הגדולה שלך זה לעבוד את הקדוש ברוך הוא בטעם ודעת? יש לך עוד מעלה למעלה מטעם ודעת, גורל. מה העבודה הזאת של הגורל? יש ל-- אתם יודעים, יש לכולנו, יש זמנים שכל בן אדם אומר לעצמו, את הבעיה הזאת אני לעבור לא יכול. יש הורים שאומרים, עם הילד הזה אני להסתדר לא יכול. עם כולם אני יכול, איתו אני לא יכול להסתדר. עם הבעיה הזאת אני לא יכול להסתדר. יש מצבים שהקדוש ברוך הוא עושה מצב שבן אדם או שהוא נכנע או שהוא הולך להילחם והוא יודע שאני אפסיד במלחמה. איך בן אדם מתנהג במצב שעל פי טעם ודעת הוא לא יכול להילחם? אז או שהוא נכנע או שהוא מחליט להילחם אף על פי שאני יודע שאני לא אצליח. בא הקדוש ברוך הוא ואומר, יש בך כוחות להילחם גם במצב שעל פי טעם ודעת

17:37 דובר 2 אתה לא יכול להילחם. יש בך כוחות להתקשר אליי, אומר הקדוש ברוך הוא, למעלה מטעמך. אני רוצה לספר סיפור. אני הייתי לפני זמן, נסעתי לארגנטינה, לארגנטינה לצבי. אתם מכירים את צבי גרינבלט? אז באווירון, גרינבלט. באווירון הלכתי לכמה אנשים להניח תפילין, ופתאום אני רואה איש עם קצת זקן ואמרתי לו, אני לא יודע אם כן יהודי, לא יהודי, שאלתי אותו. התברר שהיהודי הזה, שאותו בן אדם היה יהודי, שם תפילין. התחלנו לשוחח, אז הוא סיפר לי: כשהייתי בשואה נכנסתי למחנה אושוויץ. הוא אומר לי, אני למדתי אצל הרבי מגור, האמרי אמת. נכנסתי לאושוויץ, ראיתי צריפים בערך כמו הצריף הזה, כמו הבית הזה, אבל לא כזה לוקסוס. ובצריף הזה היו צריכים לישון שמונה מאות איש בלי שמיכות, בלי כרים, רק חתיכות עץ, שבכל חתיכת עץ שכבו שמונה אנשים, בלי חימום בפולניה. מי שהיה בפולניה יודע שקר שם מאוד. נכנסתי לשם, שמעתי רק צעקות: שנל, שנל, שנל. להיכנס מהר, לעשות מהר. ועמדתי בצד וחשבתי מה הולך פה. התחלתי להבין שמה שהיטלר רוצה, המלחמה היא פה, היא לא בצבא. המלחמה היא פה. המלחמה היא אם נחזיק צלם אלוקים או לא נחזיק צלם אלוקים. התחלתי להבין שהיטלר רוצה שהצלם אלוקים שלנו יתבטל. התחלתי להבין שהיטלר רוצה שנלך להילחם אחד עם השני על פירור לחם, על מקום יותר טוב, על החתיכת עץ, ואמרתי לעצמי: אני לא הולך להיכנע פה. ונזכרתי שהרבי שלי, האמרי אמת, אומר שהדבר הכי גדול של בן אדם זה אהבת ישראל. החלטתי לעצמי, אני לא נמצא בלבל שלו, ב־ באותה רמה שלו. אני נמצא מעל הרמה שלו, ואני מחליט לעצמי שאני לא חושב אם יש לי אוכל או אין לי אוכל, אם

20:31 דובר 2 אני אשאר חי או לא אשאר חי. אני מחליט לעצמי, אני רוצה להישאר צלם אלוקים. והוא אמר: התחלתי לעשות חסד באושוויץ בלי כסף, בלי בגדים, אבל עם חיוך. אם לתת לשני מכה על השכם, אם לשאול אותו מה שלומך, אם לשבת כל הלילה, לשמוע לבן אדם שהוא בוכה איך שאמא שלו, איך שסבא שלו נהרגו באושוויץ, זה החסד הכי גדול. והוא אומר: ואז לא חשבתי מה אני עושה. חשבתי מה הקדוש ברוך הוא רוצה שאני אעשה. זאת אומרת שיש מצב שבן אדם אומר: לא אכפת לי האגו שלי, לא אכפת לי המידות שלי, התאוות שלי. אכפת לי מה שהקדוש ברוך הוא רוצה, ואני מרגיש צינור לקדוש ברוך הוא. אני לא חושב על המציאות שלי. אני חושב על הקדוש ברוך הוא. זה הפירוש. הקדוש ברוך הוא אומר: גורל. אתה צריך לדעת שאתה הולך לקחת את הקדושה. תשים את האגו שלך בצד. תשים את הנפש הבהמית שלך בצד, את המידות שלך בצד. תחשוב מה הקדוש ברוך הוא רוצה. כשהרבי הרש"ב, כשהבעל שם טוב התחיל חסידות, הוא, הוא, הוא רצה להדליק את הנקודה של הגורל בעם ישראל. רצה להדליק את המצב למעלה מטעם ודעת. בלי, אתה נמצא למעלה מטעם ודעת. אתה לא חושב מה האינטרסים שלי, מה זה יעזור לי, מה זה לא יעזור לי. אתה חושב מה הקדוש ברוך הוא רוצה, ולכן לכבוש את ארץ ישראל אתה צריך למעלה מטעם ודעת. אתה צריך לחשוב מה הקדוש ברוך הוא רוצה. בא הרבי, והרבי אמר ש־ מה שהרבי הרש"ב החדיר, שבן אדם יכול לצאת ממ־מ־מדידה והגבלה, שייך לכולם. אני רק רוצה־ אני, אני אספר סיפור. אני זוכר שהיה פעם, אם אתם זוכרים, היה פעם

22:57 דובר 2 בכפר, בא, למד אחד בשם רב אליהו פ' פרידמן, ר' אלי פרידמן ז"ל. אני זוכר, עמדנו, עמדנו פעם לעשות הנחת תפילין בתחנה מרכזית, לא החדשה, הישנה, ועמדנו ועשינו תפילין ושמנו שולחן והנחנו תפילין. עשרים מטר, עשרים מטר יותר מקדימה בא בחור ליטאי שלמד בסלובודקה, ושם תפילין והתחיל להניח תפילין. שני שולחנות מניחים תפילין. אצלנו, אני לא יודע למה, היה מלא, ואצלו לא היה כל כך מלא. ופתאום עבר איזה בן אדם עם עניבה, נראה בן אדם יותר... עובר לאותו, לאותו בחור, אברך, אני לא יודע מי הוא היה, מבקש מאותו בחור להניח תפילין, ואותו בן אדם אומר לו: "זה לא בשבילי, אני מצטער." עובר על יד השולחן שלנו, ר' אלי פרידמן הולך אליו, שם לו את היד על הפלייצע, על הכתף, ואומר לו: "אתה רוצה להניח תפילין?" היהודי הזה הלך להניח תפילין. אותו בחור מסלובודקה, בחור, אני, אני לא מכיר אותו, אני בטוח שבחור מאוד טוב, עומד בצד ולא מבין למה אצלי, שאני הולך עם עניבה, עם חליפה, נקי, מסודר. מי שזוכר את ר' אלי פרידמן, הוא לא הלך בחיים שלו עם עניבה. גם כשהוא היה המנהל של צפת, גם כשהוא בא אצלנו לאנטוורפן לאסוף תרומות לישיבה, הוא הלך בלי עניבה. אז הוא לא הבין למה אצלי הוא אומר לא ואצלו הוא אומר כן. אוקיי, אז הוא הלך לאותו יהודי ושואל אותו: "אני מאוד שמח שאתה שם תפילין. אולי אתה יכול להסביר לי למה אצלו אתה שם תפילין ואצלי לא?" אז הוא אמר לו מילים שאני זוכר את זה עד היום. הוא אמר לו: "אני יכול להגיד לך דבר שאולי יכול להכאיב לך, ל־ל־להעליב, להעליב?" אז הוא אמר לו

25:20 דובר 2 "כן". אז הוא אמר לו: "כשאתה ביקשת ממני להניח תפילין, הרגשתי שאתה דואג לעולם הבא שלך. כשאותו חסיד ביקש ממני להניח תפילין, הרגשתי שהוא דואג לעולם הבא שלי". זה תומכי תמימים. הנחת עצמותו. אתם יודעים שהרבי אומר שהנקודה של תומכי תמימים זה הנחת עצמותו, זה גורל. שים את עצמך בשביל השני. אני דיברתי עם אחד, יהודי, ראש ישיבה בבלז. הוא, הוא היה אצל הרב לזרוב בבית כנסת. הוא בא לאנטוורפן בחזרה והוא אומר לי: "אני לא מבין אתכם, אתכם הליובאוויטשער אני לא מבין". "למה אתה לא מבין?" הוא אומר: "אתם כל כך עושים רעש להביא את המשיח, ואתם מעכבים את המשיח". מה, אנחנו מעכבים את המשיח? אז הוא אומר שהקדוש ברוך הוא מסתכל בעולם הזה ורואה מה שתמימים, מה ששלוחים נוסעים לחורים ברוסיה בלי כבוד, בלי פרנסה, בלי אינטרסים, ועושים רק בשביל לקרב לקדוש ברוך הוא. לא דואגים לעולם הבא שלהם. אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא יביא את המשיח, שכל זה יפסיק? אתם מעכבים את המשיח. כל העניין של תומכי תמימים, הנחת עצמותו. תיקח נקודה אחת ביום, פעם אחת ביום. לך לעשות אהבת ישראל בלי אינטרסים. לך לעשות דבר אחד בשביל הקדוש ברוך הוא. לך תעשה דבר אחד בתמימות, באמונה פשוטה. אני עושה את זה בשביל הקדוש ברוך הוא. זה כל העניין של תומכי תמימים. אנחנו לא צדיקים. אנחנו לא יכולים לעשות את זה בכל היום, אבל לפעמים, לפעמים, פעם אחת ביום, נחשוב לעצמנו: אני עושה דבר לשם שמיים. אני עושה דבר בלי אינטרסים. אני עושה דבר בתמימות, כמו שילד עושה. ילד הקטן, אתם יודעים, עושה דברים באמונה שלמה, בתמימות, ברצינות, בקלות. הוא לא עושה סיבוך מכל דבר. אנחנו צריכים לבוא

28:02 דובר 2 אל הקדוש ברוך הוא עם אותו נער, עם אותה תמימות, עם אותה אמת, עם אותו לשם שמיים. מכיוון, איך שאמר, איך-- אתם, אתם ודאי זוכרים מה שכתוב: "איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי?" איך נבוא לרבי? איך נבוא לקדוש ברוך הוא ונגיד: אנחנו פה בלי הנער, בלי התמימות הזאת, בלי האמונה הפשוטה הזאת, בלי העבודה לשם שמיים, בלי אינטרסים. כל העבודה שלנו היא להגיע לנקודה הפנימית של גורל, למעלה מטעם ודעת. ואז שבא הרבי, והרבי אמר, אתם יודעים, ודאי זוכרים, חידוש עצום. הרבי אמר ש-שהיום בזמננו כל כך הסיר, הכד התמלא שנשפך. גם אברכים שלא למדו בתומכי תמימים יכולים לקבל את האור של תמים. זאת אומרת, גם בן אדם שלא למד בכפר חב"ד, מ-מגדל העמק או בכל הישיבות, יכול לקבל את הכוח הזה של הנחת עצמותו. ואני רוצה לספר לכם סיפור שמישהו אמר לי ש-כשנכנסתי פה לכפר. היום באתי. מישהו אמר לי את הסיפור הזה: אתה מוכרח לספר. יש אצ-אצ-אצלנו אברך, לא למד בליובאוויטש, למד בוויז'ניץ, פעם הולך בלי זקן. יהודי מאוד נחמד, מאוד חסיד, מחזיק מהרבי, מעריך את הרבי. כשהוא שמע בכ"ז אדר, פעם הראשונה, מה שקרה לרבי, הוא נכנס לבית חב"ד, מביא לי מכתב, אומר לי: תעשה לי טובה, תשלח את המכתב הזה ל-770. אתם ודאי יודעים שעל פי ההלכה מכתבים אסור לפתוח, אבל המכתב הזה היה לא מודבק, פתוח. אפילו שלפי ההלכה אני לא יודע אם מותר, שאף אחד לא יחשוב שזה מותר. אבל למעשה אני לא עמדתי בניסיון, פתחתי את המכתב. והיה כתוב: לכבוד קדושת האדמו"ר שליט"א, מצורף בזה צ'ק של שישים ושבע אלף דולר. רבי, אין לי את הכסף הזה. הלכתי לאסוף את

30:41 דובר 2 הכסף הזה, לקחת הלוואות. אצל זה אלף דולר, אצל זה אלפיים דולר, אצל זה שלושת אלפים דולר. רבי, אני לא יודע איך אני אחזיר את זה. אני בטוח שאני אחזיר את זה. אני לא יודע איך אני אחזיר את זה. ואז הוא מסיים את המכתב לרבי וכותב: רבי, כמו שאני, רבי, יצאתי, יצאתי ממדידה והגבלה, לקחתי הלוואות בשישים ושבע אלף דולר, והרבי, אני רוצה שתיתן את זה לצדקה. כמו שאני יצאתי ממדידה והגבלה, רבי, צא אתה ממדידה והגבלה ותיתן לך ברכה שתהיה בריא. הוא לא ביקש בשביל עצמו, הוא ביקש: רבי, אתה תהיה בריא. בן אדם שלא למד בתומכי תמימים, הוא לא למד לא ס"ו ולא ע"ב, ויש לו את הנחת עצמותו לרבי. זה מה שהרבי אמר, שהיום גם, מה שהרבי הרש"ב אמר, זה הנחת עצמותו, זה, זה שייך לכולם, לא רק לאלה שלמדו בתומכי תמימים. אז אנחנו צריכים לדעת שבכל אחד ואחד מאיתנו יש את הכוחות העצומים, כוחות אדירים לכבוש את העולם. גם כשנראה לנו בשכל, בטעם ודעת, שאין לנו את הכוח. אנחנו צריכים ללכת מלכתחילה אריבער. צריכים לדעת שברגע שאנחנו קשורים, לא באגו שלנו, בקדוש ברוך הוא, אנחנו יכולים לכבוש את כל העולם כולו. איש אחד ב-ב-באמריקה הלך להתפלל בבית כנסת. יהודי לא כל כך דתי, אבל הוא בא לבית כנסת. כל פעם לפני ברכת כוהנים הוא יצא החוצה, ואותו רב של הבית כנסת לא הבין למה. היה פעם אחת שאותו רב הזמין אותו הביתה, ואכלו את הפיש, את ה-- את הפלייש, את הקוגל, ואמרו קצת לחיים, והלב נפתח. ובאמצע ההתוועדות, באמצע סעודת שבת, הוא אומר לו: טוב, בן אדם שכל פעם בברכת כוהנים יוצא החוצה. הוא אומר לו,

33:15 דובר 2 "אני יכול לשאול אותך שאלה אישית?" אז הוא אומר לו כן. אז הוא אומר לו, "למה בברכת כוהנים אתה תמיד יוצא מבית הכנסת החוצה?" אז אותו יהודי בהתחלה לא ענה. בסוף הוא אמר, "אני אספר לך סיפור שלא סיפרתי לאף אחד." הוא אומר לו, "אני הייתי באושוויץ והיינו בצריף שמונה מאות אנשים שם. היה יהודי אחד שהיה נקרא הזקן. אני לא יודע את השם שלו עד היום, ואותו יהודי תמיד עודד אותנו להתפלל. הוא עודד אותנו, הוא הזכיר לנו סוכות, שבועות, פסח, כל חג הוא הזכיר לנו. הוא היה צור החלמיש. הוא החזיק את כל הצריף, עודד אותו, החיה אותו, חיות. לפני פסח אותו זקן אסף את כל השמונה מאות אנשים בצריף ואומר להם, פסח מתקרב, צריכים שמור ומצה. איפה מוצאים שמור ומצה?" אז הוא אמר, "בבקשה תפתחו את העיניים, בעיקר תפתחו את הלב לראות איפה יש שמור ומצה". כשהם עזבו את אושוויץ, הלכו-- אתם יודעים, אז מי שעבד באושוויץ הלך כל יום אל העצים מחוץ לאושוויץ לחתוך. כשהלכו בשביל לח-לחתוך את העצים מצאו אַ קליין שטיקעלע מצה, חתיכה קטנה של מצה. הבינו מיד שיש פה יהודי שעושה מצות. אמרו לעצמם, "נחפש". אתם יודעים, יהודים יש להם חוש ריח. מצאו שיש אדם שעובד אצל המפקד של אושוויץ, נאצי, אבל יש יהודי שעושה אצלו נקי, עושה שפונג'ה, ובזמן שהמפקד מחוץ לבית אותו יהודי אופה לו מצות בתנור. אני פעם סיפרתי את הסיפור למישהו לא, לא, לא, לא ליובאוויטשער. הוא אומר לי, "אבל התנור היה לא כשר, ריבונו של עולם". אני אומר לכם, המצות היו גלאט כשר, וזה עשה רעש גדול בשמיים. אז הלכו לאותו יהודי ואמרו לו, "אם

35:33 דובר 2 אתה מוכן לאפות בשבילנו מצות". אז הוא אמר, "אני לא יכול לאפות הרבה, אני אאפה שתי מצות". אפו שתי מצות. בליל סדר אספו את כל השמונה מאות איש של הצריף, כמו הצריף הזה, ונתנו לכל אחד אַ ברעקעלע מצה, ואותו זקן התחיל להגיד את ההגדה כמה שהוא זכר בעל פה. להגיד ולהגיד ולהגיד. אתם יודעים, לאט לאט נכנסו להתלהבות והתחילו לשיר שירים ובסוף התחילו להתלהב. עובר נאצי על יד הצריף, שומע קולות, שומע קולות, פותח את הדלת, וכל השמונה מאות שהיו בעיגול מיד כל אחד קפץ לעץ שלו, לחתיכת עץ. אי אפשר לקרוא לזה מיטה, לעץ שלו, והנאצי מוציא את האקדח ולוקח את הבן אדם שעומד על ידו ואומר לו, "מי ארגן את הערב הזה? מי ארגן את המסיבה הזאת, את השירה הזאת? באושוויץ לא שרים, באושוויץ בוכים", הוא אומר, והוא אומר, "אני אלך להרוג אחד אחד עד שאני אדע מי ארגן את הערב הזה". נעמד אותו זקן שהוא אומר לי אני לא יודע את השם שלו, נעמד אותו זקן, הוא קורע את החלוק. אתם יודעים, היה החלוק עם כאלה פסים. הוא קורע את החלוק ואומר, "אני ארגנתי. אני עומד לפניך, תהרוג אותי, תהרוג אותי". אומר הנאצי הזה, "לא מתים כל כך מהר", הוא אומר לו. "מחר אני אעשה בימה ועל הבימה אני אשים אותך ואני אשים עץ ושם אני אספר את החטא הנורא שעשית ושם אני אהרוג אותך". ובאמת למחרת עשו בימה, אספו את כל אלפי האנשים שהיו באושוויץ, שמו אותם על יד הכיכר ואותו יהודי נעמד והוא מכריח את כולם להסתכל איך שהוא מת ומספר את החטא הגדול שלו, החטא הגדול שהוא עשה על ליל סדר. ואז אותו

38:04 דובר 2 יהודי אומר, "יש כלל. בן אדם שהולך למות נותנים לו בקשה אחרונה. אני רוצה לבקש בקשה אחרונה". אומר לו הנאצי יימח שמו, "אתה יכול לשאול מה אתה רוצה?" אומר לו, "אני כהן. אני רוצה לתת משהו לאחים שלי. כסף אני לא יכול לתת. בגדים אני לא יכול לתת. נעליים אני לא יכול לתת. אני רק יכול לתת להם ברכת כוהנים. אני רוצה לברך את כל היהודים במחנה אושוויץ ברכת כוהנים". אומר לו הנאצי, "אוקיי". נעמד, פושט את שתי הידיים שלו ומתחיל להגיד, "יברכך השם וישמרך". מספר אותו יהודי, הבכיות שהיו באותו זמן אי אפשר לתאר. אתם מבינים? יהודי הולך לעזוב את העולם, הולך להחליף דירה, והראש שלו לא איך אני אעשה יותר קל, מה אני יכול לתת, לתת לאחים שלי, לעם ישראל. ובירך את הברכת כוהנים והדמעות, הוא אומר, נשפכו שם כמים. ובסוף, אחרי שהוא סיים את הברכת כוהנים, הוא עלה למעלה. אומר אותו יהודי, "הברכת כוהנים שלו הצילה אותי מלהתבולל. הברכת כוהנים החזיקה אותי ליהודי עד היום. הברכת כוהנים שלו הצילה את הילדים שלי עד היום. אני לא רוצה לש-- אני לא רוצה לשמוע ברכת כוהנים אחרת שחס ושלום אני לא אשכח את הברכת כוהנים של אותו יהודי. לכן כל פעם בבית כנסת שומעים ברכת כוהנים אני יוצא החוצה. לא רוצה לשמוע ברכת כוהנים אחרת. אני רוצה להישאר עם אותו ברכת כוהנים. אנחנו למדנו בתומכי תמימים, לכל אחד מאיתנו היה חלום לכבוש את העולם, לעשות מה שהרבי רוצה, לקרב יהודים, לקרב את עצמנו, לקרב את הילדים שלנו. אסור לנו לשכוח את הברכת כוהנים שקיבלנו בתומכי תמימים. אסור שהעולם הזה, שהתאוות של העולם הזה, שהאינטרנט של העולם הזה, של כל

41:13 דובר 2 העניינים שיכולים להשכיח אותנו את ה-- את המטרה שלנו, אסור לנו לשמוע עליהם! כל פעם שאנחנו באים למצב שחס ושלום יכול להשכיח את ברכת כהנים ששמענו בתומכי תמימים, אנחנו צריכים לצאת מזה. יש לנו שליחות. הרבי אמר לנו שהמטרה שלנו להביא את המשיח, והתאוות והקנאה והכבוד והנצחנות רוצים להוציא מאיתנו את השליחות הזה. המטרה שלנו לקרב את המשיח, וכל אחד צריך לקחת את הבנים שלו, את הבנות שלו, לספר להם על ר' שלמה חיים, על ר' מענדל פוטרפס, על תומכי תמימים, על מה שלמדנו. אם אנחנו נותנים תרומות לתומכי תמימים, לא צריכים לעשות את זה בהצנע לכת. צריכים לקחת את הילדים שלנו. אתה רואה? אני נותן תרומה לתומכי תמימים מכיוון שזה המקור של חסידות. שם יוצרים חסידות, שם יוצרים שלוחים, שם יוצרים תמימים. כל השלוחים בעולם מאיפה הם קיבלו את הכוחות האלה? מאיפה הם הולכים למסירות נפש, שעוזבים את המשפחות שלהם, את הפרנסה שלהם, הולכים לקרב ייד? מאיפה הם? איפה הם נוצרו? נוצרו בתומכי תמימים. לחיים, לחיים, לחיים! שבקרוב ממש ממש נזכה, נזכה לביאת משיח צדקנו, ושנבוא לרבי, שנגיד לרבי, "רבי! לא שכחנו את ברכת כהנים שלנו. אנחנו המשכנו, ובזכות זה בקרוב ממש השם ישלח שפע, ברכה והצלחה לכל אחד בעניינים הפרטיים שלו, בעניינים הכלליים שלו, ושיהיה לכולנו נחת מהילדים." לחיים, לחיים.

43:54 דובר 3 להגיד ברוכים הבאים.

43:59 דובר 4 יש לנו את העונג לקבל את כבוד הרב הראשי לישראל, הרב שלמה משה עמאר, הגאון הרב שליט"א, הרב הראשי והראשון לציון, בברכת ברוכים הבאים בשם השם.

00:00 דובר 1 הזמן קצר. אני רוצה מיד להזמין אורח הכבוד של הערב. אני יודע שהכינו משהו, אבל מוותרים בגלל קוצר הזמן. יש שמתארים אותו כתורם גדול, מפיץ תורה גדול, מקים מוסדות תורה ברחבי תבל. אבל אני חושב שהתואר הכי מתאים, שעולה על כולנה, הוא שהוא זכה שדרכו מתקדש שם שמיים ושם ליובאוויטש בעולם כולו. והערב זה גם היארצייט של האימא עליה השלום, מרת חנה, שבכל העולם כולו יש היום, בעיקר בחבר העמים, אבל גם בארץ ובעולם כולו, מוסדות אור אבנר, אור חנה. כבר דור שני של מסירות נפש להפצת התורה, להפצת היהדות, להפצת החסידות. אני רוצה להזמין את הנגיד הרב לוי לבייב הלוי, בבקשה שיגיד לנו דברי ברכה.

01:33 דובר 2 ערב טוב. כבוד הרב הראשי, ראשון לציון הרב עמר שליט"א, שבהחלט ידוע עוד מלפני שהכרתם אותי בחב"ד, שידיד אמיתי של חב"ד, בתור אחד שבכל מקום, בכל הזדמנות, מספר, זוכר להגיד ולא לשכוח את הכרת הטוב של רבי: דאגו לשלוח לכל מקום בכל העולם, הן בבוכרה והן במרוקו והן בכל מקום, את השליחים הנאמנים שהשאירו חותם של עשייה גדולה מאוד. אני רואה פה רבני ה-- חב"ד, למעשה את כל נכבדי חב"ד. אני חושב שכולם רבנים פה ממני. לכבוד גדול הוא לי פה להיות, אה, כמו ששמענו, כבר ראינו בסרט, כמו שאמר הרב סלבודסקי בדבריו המרגשים, שצריכים לתת חינוך כבר מגיל קטן לילדים, חב"ד, תמיכה לחב"ד, תומכי תמימים. אז נזכרתי מהסיפור באמת שעוד לא מלאו לי שניים עשר שנים. אבי עליו השלום קרא לי ואמר, "תשמע, שנה הבאה אתה כבר לא הולך לבית ספר". למעשה זה היה פלילי ברוסיה לא ללכת לבית ספר, היו בודקים. "אתה נוסע, ישנו מקום ללמוד תורה". מה זה מקום, מה זה לא מקום, הוא לא הרחיב בדיבור ואמר, "אתה נוסע". לאן נוסע? "לסמרקנד, אבל אתה לא הולך לא לדודים ולא לדודות ולא לאף אחד. זה בסוד. אתה נוסע". אני מאוד שמחתי שאני מתפטר מהבית ספר ו-- יצאנו לדרך. הגענו לסמרקנד. זה היה מבצע סודי מאוד. הזהירו אותי, הפחידו אותי לא לדבר כי זה סכנת נפשות, חס ושלום. כשיצאתי אמרתי לאבא שלי, תביא כסף, אני נוסע, אתה רוצה שליחות? אולי זו הזדמנות שפעם אחת תיתן לי דמי כיס? אמר, "כסף, יגיע הזמן גם יהיה. אתה לא צריך כסף. איפה שתהיה הכל יש, סע". והוא מסר לי מעטפה למסור שמה כשאני אגיע למקום, לבית ספר לתת. כשהגעתי שמתי את

03:55 דובר 2 המזוודה מתחת למיטה ובכל זאת לא התאפקתי. אמרתי, אני אפתח את המעטפה ואני אסתכל מה יש בפנים. פתחתי וראיתי שטרות של עשרים וחמישה רובל. זה היה-- כל שטר, זה היה חצי חודש עבודה של פועל, זה היה הרבה כסף. אמרתי, מעניין למי צריך למסור כל כך הרבה כסף? אה, בכל אופן, לקחו אותי בלילה, בחושך, אמרו, אתה תיקח את המזוודה, אתה יוצא לדרך. הגענו, לא בעיר העתיקה, זה היה בעיר, איזה מקום, איזה כתובת. הכל היה מפחיד, הכל היה סודי. אסור לדבר. הכניסו אותנו לאיזה מקום שהכרתי שמה איזה עשרה בחורים בגיל שלי. אמרו, פה אתם לומדים תורה. והאמת היא, אני, כשהילדים שלי מתלוננים על האוכל בישיבה או בכלל, אני אומר, אני לא זוכר שאנחנו שנה שלמה אכלנו משהו חם בכלל, אבל אכלנו אוכל דיאטטי, אכלנו הרבה ירקות, אכלנו בצלים, אכלנו ענבים. בימי שישי זה היה במקום דגים ובשר כנראה, אבל זה מה שהיה ולא היינו יכולים לצאת מהישיבה, והכל היה בסוד ורק בחושך. פעם בחודש יכולנו לצאת משמה, ואחד אחד, ולא להסתכל אחורה ולא להסתכל קדימה. ולא פעם היו מעקבים והרגשנו שאנחנו עושים איזושהי שליחות של מסירות נפש. אבל את המעטפה אני שמרתי כי לא יכולתי להיפרד ממנה כל הזמן. עד שהגיע יהודי אחד, אמר, אני חזרתי מטשקנט ואבא שלך מסר לך משהו. למה אתה לא מוסר? ואז בלית ברירה אני מסרתי, נפרדתי מהמעטפה. למעשה זה היה החינוך הראשון שקיבלתי, שלפחות שליח מצווה צריך לא להיות קמצן, כל שכן כסף שאתה עובד עליו, ו-להשקיע אותו בנושא הצדקה. כשאנחנו מדברים על הנושא של חב"ד יש הרבה דברים מרגשים, כמו שאמרתי, יכולים לדבר מפה עד להודעה חדשה. ישנם אירועים שאתה צריך

06:11 דובר 2 להתאמץ מה להגיד ומה לשבח או במה לרומם את האירוע. אני חושב כל מה שקשור, אה, לתנועת חב"ד, לרבי מליובאוויטש במיוחד, ייקח זמן מה ובוודאי ילמדו את זה בטובי האוניברסיטאות בעולם בכל התחומים. בתחום כלכלי, איך לפתח, איך לתחזק, שזה משנה לשנה מגדיל את עצמו, כשהרי בעולם ההכנסות עולות בחמישה אחוז בשנה זה הישג אדיר. כשזה עולה בשבעה אחוז זה... אבל כשזה גדל בשלושים אחוז כל שנה זה לא קיים. זה כנגד כל חוקי הכלכלה העולמית, חוקי טבע למעשה. יחסי ציבור, PR, אה, כמו שלומדים בחב"ד, למעשה גם כן זה לא קיים בשום מקום. אבל אם אנחנו ניקח פשוט, ראינו תמונה איפה למדו בחב"ד, והאמת היא לא מזמן גם אנחנו, אמנם אני כבר לא צעיר, אבל כשבאנו לארץ בשבעים ואחד גם אני זכיתי ללמוד בתחנת רכבת שם בלוד, ואחרי זה למדנו בקריית מלאכי אצל הרב מוטל קוזלינר זכרונו לברכה. ישנו באולפן, מרתף היה למטה אם מישהו זוכר. ישנו שמה. האמת היא, מה שאומרים, מספיק שאכלת קאשה של חב"ד זה מספיק להגיד שלמדתי הרבה שמה? לא, שם חיפשתי איך להרוויח כסף, לקטוף תפוזים בלילה. חשבתי על הביזנס כל הזמן, אבל כנראה עדיין אותה קאשה שאכלנו כנראה השפיעה. ואני מסתכל על הגודל שהיה לפני שלושים ושש, שלושים ושבע. וידוע הרי בספרים כתוב שאצל הרבי הריי"צ, כשהגיע גם לארצות הברית, גם מניין בקושי היו אוספים. וכבר לא לדבר, אה, שלא היו-- לא היה כסף לדברים הכי חשובים, לשים מצבה ובכלל. אנחנו מסתכלים איך שזה משתבח עם הזמן. אז יכולים להגיד שזו תיאוריה. יכולים להגיד שזה הרבה דברים להמציא, אבל אני חושב שבסך הכל את הרוח האמיתית שמעבירים בישיבות, הכיוון הנכון שמעבירים בישיבות חב"ד,

08:43 דובר 2 עצם הבנייה של לתת, כמו שמדברים על זה ומסבירים את זה, זה הניצחון עצמו של כל העניין. עצם זה שכל בחור יודע שהוא הולך ללמוד בשביל להקריב את הידע ואת הזמן ואת העתיד שלו בשביל דור הבא, זה מראה את עצמו, את זה אנחנו רואים וברוך השם. כשפעם בחב"ד התפארו שישנה ישיבה עם חמישים בחורים, היום רובנו לא יודעים כמה ישיבות יש בחב"ד. אני בטוח שאף אחד שיושב כאן באולם לא יודע את המספר המדויק של ישיבות חב"ד בעולם. אף אחד לא יודע. אז כל אחד יכול לטעות בעשר ישיבות יותר או בעשר ישיבות פחות. אז היום תומכי תמימים פרצו ברוך השם בכל מקום. אבל מאוד מעניין ומאוד מוזר מאיפה התחיל למעשה כל הדבר הזה לצמוח, מישיבת תומכי תמימים שאנחנו נמצאים פה ומציינים. ומאוד עצוב לשמוע. זה מין, כנראה מן השמיים, העניין שכל הישיבות צומחות ומתפתחות וכל היו-- וכולם יצאו למעשה מאותה ישיבה פה, וכולם חונכו פה וכולם עברו כאן את ההכשרה וקיבלו את הפנימיות האמיתית ואת החסידות כמו שצריך. ובכל מקום ברוך השם טוב. ופה יש כל הזמן את הצרות הקבועות ש... איך אומרים, מיד לפה וכן הלאה. קל מאוד כשבאים אליי ואני לא רוצה לתת כסף, אז אני מתחיל לתת עצות. כן. אז אגיד זה כנראה מן השמיים, כנראה ככה זה צריך להיות. אה, לחם, אה, איך אומרים? ומים נשתה. אבל אני בטוח שאפשר לשנות כל דבר. אני בטוח שאם אפשר היה לשנות את החלום של, אה, החלום שהרבי תמיד דיבר מאחורי מסך הברזל, אנחנו מסתכלים מה קרה שמה במשך, אה, למעשה חמישה עשר, שישה עשר שנים האחרונות. הרי אין לזה שום אח ורע. אנחנו מסתכלים, ההתפתחות

10:58 דובר 2 הגדולה שישנה שמה. אפשר לחשוב, ברכה של הרבי, בוודאי. למה מעבר לזה? למה זה מצליח? מכיוון שמגיעים שליחים חדשים צעירים עם הרבה כוח ורצון. אני חושב שרובם לא זוכרים, לא יודע אם כל כך זוכרים גם את הרבי, כי כולם צעירים. כל מי שמתחיל מגיע בכוחות של בלי סוף. מגיעים לשמה, ועבודה בכל מקום שאתה מגיע, לא רק בחבר המדינות. עכשיו הייתי בבלטיות, הייתי בסקנדינביות. אתה מגיע לכל מקום, אתה רואה את אותו שליח חב"ד שקהילה מקומית, אם יש לה כסף אז יש צרות לשליח. אם זו קהילה מסכנה, אין לה כסף, אז הוא מלך, השליח. בכל מקום מתחילים מאפס ואתה פוגש אנשים שבאים ומודים על הדרך ועל הכנסת אורחים ועל קירוב ועל עשייה לאותם הבחורים הצעירים שאתה רואה בכל מקום ומקום. למעשה רואים בכל העולם. נכון, בשביל להיות כנה, אני באופן אישי לא מרגיש שבישראל יש איזושהי מהפכה. דווקא אני מרגיש שבתחום העשייה משום מה בישראל יש צניחה מסוימת לפי דעתי, אבל כל אחד יכול להגיד שזה בגלל פוליטיקה, בגלל שמערבים כך או אחרת. אני מקווה שגם פה יסתדרו העניינים ואנחנו גם מוכנים לעזור, שגם פה תגיע רוח של עשייה חדשה וכן הלאה. פחות פוליטיקה, יותר עשייה. אבל אם נסתכל בסך הכל על מספר הישיבות, יש לנו באור אבנר בכפר סיטרין פה ישיבה שהשנה נרשמו מעל מאתיים עשרים בחורים, בחורים. תארו לעצמכם ישיבה אחת וכמעט כולם בחורים בישיבה אחת. זה מספר קל להגיד אותו, אבל עד שמגיעים לזה זה עבודה של הרבה שנים, של רמה ושל רבנים טובים והשקעה כספית גדולה. אבל בסך הכל, כשאני רואה עם הזמן את התוצאות ואת הפירות, מה שקורה. ישיבת תומכי תמימים במוסקבה,

13:17 דובר 2 יש לנו ישיבות באוקראינה, יש לנו הרבה ישיבות ברוסיה, יש לנו מוסדות אור אבנר ברוך השם בלי סוף. אין ספק. אז הרבה אנשים אומרים שמילא כשמנכ"ל או המנהיג נמצא העסק פורח. איך זה עכשיו? הרי בכל זאת עברו מספר שנים לא מעטות ומאז הכל צומח ומתרבה בקצב גדול יותר ובכל מקום. היו רק ילדי שלוחים מחבר המדינות. עשינו קייטנה פה אצלנו בכפר סיטרין. היו, לא היה לנו יותר מקום. מעל מאתיים ילדי שלוחים רק היו שמה. אני לא יודע אם בחב"ד עצמם מבינים את הגודל ואת ההצלחה הגדולה. זה פשוט נס בעצמו ולזה אני מתכוון שילמדו בכל האוניברסיטאות, ירצו להעתיק את זה, אבל אף פעם לא יבינו, כי בשביל להצליח צריך לעשות את זה מתוך האמונה העמוקה. כמו שאמרו, אנחנו עבד נאמן לפרסם את בעל הבית, לא לפרסם את עצמך, לא לפרסם אותנו, לא להגיד שזה אנחנו אלא להביא נשמה. ולא חסרים סיפורים, אני לא אתחיל לספר לכם, אתם בטח כבר יודעים אותם בעל פה, את כל הסיפורים המפורסמים בחב"ד על עצם הקדשה, הקרבה עצמית ועשייה עצמית, ואנחנו רואים את זה בכל מקום שמגיע שליח ומקריב את עצמו לעבודה קשה, אין שום דבר קל בהתחלה. לא עבר הרבה זמן ואתה רואה כל אחד מאותם הילדים הצעירים שכבר במשך חמש, שש, שבע שנים במקום נהפך לרב חשוב ומכובד בקהילה. כמו שאני אומר, אותו בחור צעיר הוא מח-- מקדש, עושה חופות, הוא הולך, לא עלינו, לוויות, הוא רוקד עם כולם בקרקס ומשמח את כולם בפורים, הוא הולך ומייצג את הקהילה אצל ראש העיר ואצל המושל. הוא למעשה הכל, עושה שלום בית, עושה הכל בקהילה ואתה רואה בחור צעיר שהוא נערץ. אז

15:31 דובר 2 שואלים אותי אנשים, אומרים: אני כבר ראיתי כמה רבני חב"ד, אפשר לחשוב שהם תאומים סיאמיים. איך זה הם אותו דבר, שטנץ, לא בפרצוף אלא בהנהגה, אלא בהתנהגות. זה הבית ספר, זה הבית ספר שמפה, מאיפה כל זה התחיל, כמו שאמרנו, הנה מפה. מפה זה התחיל, מאותם הזרעים שהתחילו רבני חב"ד ששלחו לסמרקנד לפני מאה שנה. אני כבר אמרתי באחד האירועים, הרי גם השקעה לטווח רחוק אנחנו רואים את הפירות. אומרים שאנחנו הכל בסייעתא דשמיא, הכל בזכות אבות, הכל בברכות. אבל לפני מאה שנה, כשהגיע הרב אליעזרוב לסמרקנד, הרבנים, לא רק ראשי הקהילה, לא רצו לקבל. הם אמרו: איזה ילד הגיע, עוד לא צמח לו אפילו זקן. הוא בא ללמד אותנו שלא מתנהגים בדברים מסוימים כך או אחרת. לא, לא ייתכן. לא לקח הרבה זמן. הוא מבין שאסור להתייאש. אין ברירה. את מי אוספים? ילדים של או יתומים או מאלמנות או אין כסף. אז אספו עשרה ילדים, ביניהם היה סבא שלי, והשקיעו בהם. וכבר אחרי ארבעים שנה, במלחמת העולם השנייה, למעשה לא היה שום רב בקהילה הבוכרית בסמרקנד, חוץ מעשרה הרבנים האלה שעברו הכשרה אצל הרב אליעזרוב. אלה הם היו הרבנים, אלה הם שנשלחו לסיביר ואלה הם שמסרו את נפשם. והיו הרבה רבנים. אתם בוודאי מכירים, שמעתם הרבה מהם. בדיוק בשבת דיברנו על הרב, אהה, רבי רפאל חודיידטוב, ש-- אצלנו בבית הרי היה בית מלון, לא היה אוכל כשר בעיר, וכל יהודי שהיה מגיע מכל עיר היו ישר מגיעים אצלנו הביתה, והכנסת אורחים, דלת פתוחה. וזה לא כמו היום. אתה מזמין, מביאים לך תחת הכשר של הרב לנדא. צריך ללכת לחכות. פעם בשבועיים היו שוחטים, ולחכות ולהתפלל שזה יצא גלאט.

17:45 דובר 2 ואז להביא-- עד הערב היינו מביאים הביתה, ואז להכשיר את הבשר, וכל התהליך הזה, וכל ערב היו אורחים שבאים מכל מקום ומכל מקום, אז היינו צריכים לקבל אותם ולארח אותם, וכל זה נעשה בבית. וזה לא היה קל. בכלל לא היה קל. ואותם אנשים שעשו את זה שנים רבות ובמסירות נפש. אני מספר, היום נשים של דורנו לא מבינות את זה. איך זה ככה להביא אנשים הביתה, לארח אנשים הביתה. ובאחד הימים היו כתבות נגד רבי רפאל חודיידטוב בעיתונים ברוסיה, שקראו לו שטן לא נרגע. הוא כל הזמן יוצא נגד השלטון. היה סיפור של מקווה בסמרקנד שבאו אליו, אמרו, פשטו על הבית שלו, מצאו מקווה. אמרו: אתה עושה דבר לא חוקי. הוא אומר: לא, זה לא מקווה, זה לא מקווה. זה מים. אני אוגר פה מים לשתייה. אז אמרו לו: מה זה מים לשתייה? הרימו, אמרו: זה מים מזוהמים, זה. הוא אמר: מה? הכניס את הכוס, אמר שהכל נהיה בדברו ושתה את המים. אמר: אני כל יום שותה ואני נראה מצוין. ואז הוא חזר לטשקנט והלך לעשות הפגנה מול צקה פרטי, במקום, להבדיל, קודש קודשים של הקומוניסטים. הוא בא ומספר את זה בבית, ואבא שלי אומר לו: מתי זה היה? אומר לו: היום. אז אבא שלי אומר: ומשמה לאן הלכת? אומר: באתי לבית שלך. אבא שלי אומר: משמה ישר באת לבית שלי? ישימו אותנו בבית סוהר. מה אתה עושה? זה היה מסירות נפש של היהודים שלמדו וחונכו ולא חשבו פעמיים מה יהיה איתם. זה מין מסירות נפש כמו ברוסיה. קל מאוד להיות חב"דניק בארץ. קל להיות, קל לצעוק סיסמאות ולחשוב שעל ידי זה יביאו את המשיח. כן, אבל

19:39 דובר 2 להיות משיחיסט אמיתי, לתת, לעשות מסירות נפש, להיות יהודי וחב"דניק אמיתי, לעשות עבודה על ידי סכנת הנפש והמשפחה כולה, זה נקרא מסירות נפש אמיתית. אלה היהודים שהיו שמה. ואנחנו רואים, עברו שנים ברוך השם, הנה אנחנו היום, הילדים שלנו לומדים בתומכי תמימים כבר, והנכדים שלנו אני מקווה ילמדו שמה. אנחנו מסתכלים, אותה השקעה שהגיע אותו ילד צעיר, הרב אליעזרוב, ואנחנו רואים היום אותנו פה עומדים מעל הבמה. אני תמיד מספר את זה בכל אירוע שאני מגיע לכל מיני מקומות בעולם, ואני אומר: זו נקראת השקעה לטווח רחוק. הרבי הרש"ב שלח שליח, ותסתכלו היום מה קורה, אנחנו פורחים בחבר המדינות, פורחים בכל מקום. זה מין-- באים אליי אנשי שלטון. באים אליי מושלים, אומרים: תסביר לנו איך זה אתם כל כך מצליחים? אני כשאצלנו בחוגים סגורים אני אומר: הלוואי ופה בארץ אנחנו נקבל כזו אהדה ותמיכה כמו שאנחנו מקבלים מהמושלים, כמו שאנחנו מקבלים מראשי העיר, כמו שאנחנו מקבלים מהציבור. היהודים ברוסיה, יהודים חמים שכל אחד מהם רוצה להתקרב ליהדות ורוצה לעשות משהו. אבל עוד פעם נחזור, למה אנחנו פה? אנחנו מתחילים פה, מתחילים לחזור לאותו אירוע. אני לא מבין. הרי סיפור של התומכי תמימים, של הישיבה, אני בוודאי שאי אפשר לבוא לדבר על הערב מבלי להזכיר את רבי אפרים וולף עליו השלום, וולף עליו השלום, ואת ברק'ה וולף עליו השלום. רבי אפרים, הוא לא היה מאנשים שחיפש כותרות כל הזמן, וכל הזמן שתמונה שלו תופיע באינטרנט עשרים וארבע שעות ו-- ולהצטלם בכל מיני פוזות בשביל שהתמונה שלו תהיה בעיתון. לא, יהודי תם פשוט. הוא היה מגיע כל חודש, הוא היה מגיע לאבא שלי למשרד לקבל את הצ'ק, והיית יוצא פתאום אתה

21:40 דובר 2 ר' אפרים היה מגיע, היה אומר למזכירה: אני הגעתי, ואם המזכירה הייתה שוכחת, אז הוא היה גם יכול לשבת שעה להגיד תהילים בשקט בלי להפריע. העדינות שלו הייתה כזו של כאילו הוא נולד, לא יודע, בשווייץ, באיזה ארמון מלוכה, אני לא יודע. עדינות מושלמת של... שזה לא מתאים לחב"דניק שתמיד אומר: הנחת תפילין, לא הנחת תפילין. הוא היה איש מאוד מיוחד במינו. ר' אפרים וולף שהשאיר חותם, ואנחנו רואים את זה על ידי הילדים שלו שהיום ממשיכים בכל מקום שהם נמצאים. אנחנו רואים את המוסדות שפורחים וגדלים בקצב מסחרר. אנחנו רואים עשייה, עשייה, עשייה, עשייה. את זה בוודאי רואים הילדים בבית וזה עובר, כמו שאומרים. זה דווקא עובר בירושה על ידי עשייה ועל ידי חינוך. והלוואי שאנחנו נזכה שכל הצאצאים שלנו ילכו באותם הדרכים. אבל אם אנחנו כבר פה ומדברים סביב האירוע שזה מעיק על המוסד פה, אני תמיד אומר: הרי עברו פה אלפי בחורים, למדו כאן בישיבה. כל אחד היום נמצא, עושה שליחות באיזושהי נקודה בעולם, וברוך השם כולם מסתדרים. הרי אם כל אחד היה מרים תרומה חד-פעמית של מאה דולר, מאתיים דולר, אני כבר לא מדבר על עשרות אלפים דולר, היה אפשר לאסוף בערב אחד עשרים מיליון שקל, שלושים מיליון שקל, ולפתור את כל הבעיות. ומה שלא עושים, תמיד החור נשאר ובעיות העבר נשארות ובעיות העבר נשארות. אני חושב שהישיבה פה צריכה להיות הישיבה הגדולה והמרכז. להבדיל, אני נוסע לאירופה, אני שואל: מה זה הבניין הכי יפה בעיר? זה האוניברסיטה, סורבון, איזו אוניברסיטה פלונית, אוניברסיטה. גויים זוכרים לטובה את המוסדות. אה, נכון שמאותם המחסנים שראינו עכשיו פה יצאו פה טובי המחנכים בחב"ד, ובאוניברסיטאות מפוארות יכול להיות

23:45 דובר 2 בדיוק התהליך ההפוך. אבל אנחנו צריכים ללמוד מכל אחד לכבד את המוסד, לכבד את היקר שהיה לרבי, והמוסד הזה אכן היה בין החשובים והיקרים לרבי, ואני חושב שמחויבות של כל אחד מאיתנו לעזור ולעזור כמה שהוא יכול. אני רוצה לחזק את ידיכם, ואנחנו בעזרת השם, בכל זאת אנחנו תומכים באופן קבוע ואנחנו אכן נמשיך לתמוך. שמעבר לדברים יפים, כל אחד מאיתנו צריך לעשות השתדלות מעבר לכך. אני חושב שהמוסד הזה הוא דוגמה ומופת בתור החומר שהוא הוציא עד עצם היום הזה של הרבנים והשלוחים בכל העולם. זה אחד המוסדות הוותיקים ביותר בחב"ד, ואני בטוח שהוא הביא הרבה נחת לאדמו"רי חב"ד, ואני בטוח שהוא ימשיך להביא עוד הרבה הרבה נחת לרבני חב"ד. כל הישיבות שאבו את הכוח שלהם פה מהישיבה הזאת. תודה רבה שהזמנתם אותי. שיהיה בהצלחה. תודה.

00:06 דובר 1 יישר כוח, הרב לוי. אני חושב שעד שהערב ייגמר ייפתח עוד איזה ישיבה או בית חב"ד או עיר אבנר[?] או עיר כהנא[?] או באיזה מקום בעולם, אבל זר לא יבין זאת. אולי ילמדו על זה באוניברסיטאות, אבל לא יבינו אף פעם. איך קוקה קולה מפרסמים, היזהרו מחיקויים? זה דברים שלנו יש את הכוח של הרבי ואף אחד לא מבין את זה. הזכיר הרב לוי על הבית סוהר שישבו. שמעתי פעם מרב שמואל, הרב לוויטין המשפיע, אמר: לשבת שנה בבית סוהר זה חובה. שנתיים זה כבר הידור מצווה. שנה שלישית זה כבר מעשה כיעור, זה כבר גוי. הזכירו מקודם בסרט שראינו, הזכירו, דיברו על לייבל רסקין, הרב לייבל רסקין. אני זוכר כשהרב הראשי הראשון לציון התמנה לרבה הראשי של תל אביב, התקשר אליי הרב רסקין ממרוקו בשמחה גדולה. הוא רוצה להביע ברכת מזל טוב. אכן כתב מכתב ואומר לי: רשום אצלנו שתקופת זמן למד במוסדות חב"ד. וכפי שהזכירו מקודם שהרבי הרש"ב בחר את הנשמות שילמדו בתומכי תמימים, יש לי את העונג ואת הזכות. ידיד אישי, ידיד בית חב"ד, להזמין את כבוד הרב הגאון, הרב הראשי הרב שלמה משה עמאר שליט"א, הראשון לציון, שיבוא ויברך בערב מיוחד זה, מאה ועשר שנים לתומכי תמימים.

02:15 דובר 2 ברשות מוריי ורבותיי, כבוד הרבנים הגאונים, רבני חב"ד, הרב מרדכי אשכנזי, אישי ציבור וכל הקהל הקדוש שיחיו. התורה תמיד התקיימה רק על ידי מסירות נפש. בכל הזמנים ובכל המקומות. מעולם לא היה קיום לתורה בלי מסירות נפש. מסירות נפש הוא סוד הקיום של עם ישראל והוא סוד קיומה של התורה. ובדורות האחרונים ראינו את המסירות נפש שהייתה אצל אדמו"רי חב"ד והקרובים אליהם ברחבי רוסיה תחת שלטון קשה, אכזר, ואז בלטה ביותר הצורך של המסירות נפש. אז היה ברור יותר שבלי מסירות נפש אין קיום לתורה כלל ועיקר. הפלא הגדול שבתוך המסירות, בתוך הדוחק, מתוך הלחץ שהיו צריכים למצוא קיום לעצמם, דאגו למקומות הרחוקים ביותר. והעניין הזה של השלוחים שהתחיל כבר הרבה הרבה זמן הוכיח את עצמו שהוא מקיים תורה בעולם, וגם זה במסירות. כשאני מתבונן באותם שלוחים ראשונים שהגיעו למרוקו ישר מתוך רוסיה. כמעט ישר מתוך בית הסוהר, כמו הרב שלמה מטוסוב, השם ייתן לו רפואה שלמה, וחבריו שבאו. זו מסירות מיוחדת ללכת לארץ שלא ידע אותה מעולם, לא שמע עליה. ארץ זרה שלא יכול להתקיים בה לפי כל מיטב הידיעות, ארץ ערבית, לא יודע את שפתה ולא את מנהגיה ולא איך יוצאים ונכנסים בה, ובאים לשם. הרי גם אם היה רוצה להתקיים לבד שם, השאלות הן גדולות ועצומות והקושי הוא אדיר, והוא לא בא רק להתקיים אלא לקיים אחרים. לחנך את ילדי ישראל שם, להקים מוסדות וללמד בני ישראל תורה ולהכניס בהם רוח של קדושה, של מסירות. זה באמת דברים בלתי מובנים. ועל כן ההצלחה באמת לא נמדדה מעולם, לא בגודל המבנים, לא ביופי התנאים ולא בשום דבר שקשור עם גשמיות. הצלחה תמיד נמדדה עם גודל המסירות.

06:30 דובר 2 זהו ההבדל היסודי בין חכמי ישראל ובין חכמי אומות העולם בכל דבר עד ימינו. גם בעצם הימים האלה חכמי אומות העולם והמדענים שלהם, גם הם רוצים לתת התקדמות לעולם. אז הם יוצרים לנו דברים חיצוניים. עשו טלפון, עשו מכונית, עשו מטוסים, עשו פקסים, מה לא עשו לנו? דברים שלא ייאמן כי יסופר. והכול כדי להקל את החיים, להנעים את החיים. פעם כשרצו לכבס, אנחנו עוד זוכרים את זה. מי חלם על מכונת כביסה? כיבסו ביד. גם משפחה שהיה לה המון ילדים כיבסו הכול ביד ובישלו על פחמים ומים היו צריכים או לשאוב או לקנות משאבת מים. והייתה שלווה והייתה נעימות והיה זמן והיה אפשר לשבת לדבר אחד עם השני. וכשרצו לשתות כוס תה זה לקח שעתיים. והיום יש מכונת כביסה ויש טלפון ויש מטוסים ויש פקסים ולאף אחד אין זמן. תמיד תשמע בגדולים וקטנים: אין זמן, אין זמן, אין לי זמן. חכמינו עליהם השלום כשרצו להנעים לאדם את החיים, כשרצו לתת הקלה וטובת החיים, לא הלכו לחפש דברים מבחוץ, אלא דיברו על הפנימיות של האדם. שיסתפק במועט, שישמח בחלקו, שילמד את עצמו לחפש את הרוחני ולא את הגשמי. הכול מדבר על הפנימיות. שמחפשים מצד החיצוני להיטיב, העלו חרס בידם. שום דבר לא נתנו בהקלה. ואם בחיים הגשמיים כך, הרי בתורה ובחינוך דור ודורות על אחת כמה וכמה. ועל כן המדידה היא מדידה של מסירות נפש, היא שנותנת את התוצאות. אפשר לבנות בניינים גדולים, יפים ומהודרים ואפשר לעשות דברים עצומים ולא לקבל תוצאות. אבל כאשר יש מסירות נפש באמת, ואני חושב שבדורנו לצערי, הדבר הנעלה הזה שהוא אולי המשובח ביותר, אולי הקדוש ביותר בין כל הפעולות שנעשו על ידי האדמו"רים, שהוא

09:45 דובר 2 השליחות, קצת נחלש בימינו. קצת התחלף המסירות נפש האמיתית בדברים אחרים קצת, וזה חבל וזו ירידה שיש להצטער עליה. כשאנחנו חוגגים היום את החג של תומכי תמימים, צריכים לשאוף לחזור לאותה תמימות. לא בכדי קראו לזה תומכי תמימים. לתמוך בתמימות הזאת הפנימית, לשמור עליה מכל משמר, כי היא שעמדה והעמידה דורות של תלמידי חכמים ושל מנהיגים. אם חלילה וחס נאבד אפילו מעט מן התמימות הזאת, אז זה לא יימדד בכמויות. זה לא יכול לכסות ולא יכול להשלים את ההפסד הנורא הזה. חייבים ראשי הקהל ומנהיגיו, כולנו גם כן, לנסות בכל כוחנו לשמור אותן הנהגות בתמימות מלאה שהיא שלמות המעשה כדי להמשיך את הדרך שהתוו הקדמונים. אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותייך. לא לחפש חדשות, אלא לבנות את חורבות ירושלים. להמשיך אותה דרך. יהי רצון שנזכה בעזרת השם להמשיך את דרכי אבותינו ורבותינו בלי שום סטייה, לא לימין ולא לשמאל. ימין ושמאל תפרוצי ואת השם תעריצי. ללכת בדרך הזאת, לשמר את הדרך הישנה שכבשו הקדמונים ולהמשיך בה. ובעזרת השם נזכה לכתיבה טובה וחתימה טובה וספרן של צדיקים לאלתר, ונזכה להתגלות משיח צדקנו במהרה בימינו, בשובה ובנחת. אמן ואמן.

12:37 דובר 3 בשם כל הקהל אנחנו מאחלים לרב הראשי בריאות איתנה, שיאריך ימים על ממלכתו, כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה בכל המצטרך. לפני שנציג... לפני שנציג את הנואם הבא, הנואם האחרון, אני רוצה להודות בראש ובראשונה למנהל הרב מנשה על הטירחה ועל כל הארגון. לרב החסיד רב גושן[?] ורעייתו סודוקביץ[?], שטרחו בכל מאודם לילות כימים. רב ליידי ולנקין[?], רב שניאור פליישמן, רב זושא וולף, רב יוסי הלפרין, כידוע יוסי בארי, שמוליק הבר, וכן לקייטרינג ריבקין, הצלם מאיר דהאן, רב זלמן סטמלר על היי"ש, שאני חושב עדיין אפשר להגיד לחיים, ורב מאיר בורקיס על היין. כמו כן, אנחנו מבקשים שכולם יגידו לחיים ויברכו בברכת רפואה שלמה את רב אורי, רב אורי בן חנה רוחל, רב רפאל עמוס בן חנה לאה ורב אלתר אהרן שמואל בן אתל לרפואה שלמה ולרפואה קרובה. אחרון חביב, ברכה להצלחה לרב נצי"ן[?] ורב אליאור. הנה האורח הבא, הנואם הבא, אני חושב שאין צורך להציג אותו. רובנו למדנו אצלו או אצל תלמידיו, ובפרט שקרוב לשישים שנה הוא דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. המשפיע, החוזר, הגאון החסיד הרב רבי יואל כהן, שכולנו מחכים לשמוע אותו, הגיע במיוחד לכנס. נבקש מרבי יואל לגשת.

15:33 דובר 4 ל-ל-אחרי כ-כל הדיבורים, ובפרט אחרי הסרט, שהסרט משפיע עוד יותר לפעמים מאשר דיבורים. אני מבין שתלמידים שלמדו כאן ורואים סרט, זה מזכיר זיכרונות, וזיכרונות פועל על רגש הלב. ו... ואחרי הדיבורים ואחרי הסרט אני לא יודע בכלל אם יש עוד מה להוסיף, אבל אף על פי כן הרי מוכרח משהו להגיד. רציתי להגיד סתם ראשית כל קצת ביקורת. אני ראיתי ב-בעיתון, בחדשות של כפר חב"ד, ואני לא זוכר כבר איפה. השם של הכנס זה כנס של בוגרי-- הבוגרים של תלמידים. איזה בלע"ז. אני אף פעם לא שמעתי מילה כזאת. אף פעם לא שמעתי מילה כזה, כזאת. בוגרים, בוגרים של תלמידים. מה? מה פירוש בוגרים? תעודת בגרות? אצל אומות העולם אומרים ש... אני יודע, אומרים graduated בית ספר. זה לא, זה מילה שונה. תמימים, כפי שהזכירו קודם כמה פעמים, זה שם העצם. אני לא יודע בדיוק ואני לא מתיימר להגדיר דברים כאלה. יש עניין של חסידות שהבעל שם טוב קבע. אחר כך מה שהרב סעיף[?] חב"ד מבחינה מיוחדת. בחסידות יש הבדל בין צדיק לחסיד, חסיד לבעל מוחין. אחר כך בחב"ד גופא, בוודאי בכל דור מתוסף יותר עומק, יותר רוחב. אבל כאן נעשה דבר חדש, שם, שם חדש, שם תמימים. טוב, יש שם חסיד ויש שם טוב. אם אומרים שם מיוחד ודאי שזה פשוט, זה משהו יותר עמוק. אני לא יודע מה, על כל פנים זה פשוט איזה עניין, עניין, עניין לא, לא עניין חיצוני. והשם תם, ולאו דווקא השם תמימים. הן במוסדות של הרבי הקודם רואים, הן אצל הרבי שלנו רואים פשוט שם תואר דווקא לאלה שלומדים כעת בישיבה, ותואר תמים אומרים על זה, כמו שכותב הרבי הריי"צ, כותב לפעמים הרה"ת

18:11 דובר 4 הרב התמים. אלו שכעת לא בכותלי ישיבה, זה שם, שם אחר, שם חדש, תם. להגיד על זה עניין בוגרים זה, זה קצת צורם מאוד במילים כאלה. שמעתי פעם סיפור, אני לא זוכר את השם שלו. אחד מ-- מהתלמידים, מ-- מהתלמידים בליובאוויטש, מתלמידים בליובאוויטש של ליובאוויטש ממש. ומספרים שאחרי החתונה היה לו משפחה, היה לו חנות. בחנות הרי לא, לא כל הזמן נכנסים קונים לקנות. באמצע, בין קונה אחד לשני, ל-- ללמוד, אז הוא ישב ולמד. מה הוא למד? אז תמיד הסתכל ראשון מה כעת הסדר בישיבה. כעת סדר של נגלה או סדר של חסידות? אם כעת סדר של נגלה אז למד נגלה. בנגלה גופא אז היה סדר של גמרא, סדר של שולחן ערוך. אם סדר של חסידות, חסידות. אז מישהו שאל אצלו איזה עניין זה? קח לך איזה סדר, מה שתלמד כל כך גמרא. מה, מה אכפת לך כעת מה זה בישיבה? אז אמר, מה הפירוש? אני בעצם בישיבה. רק מה, אני זוכר שכשעשיתי בישיבה, אז זוכר שפעם היה-- אמא שלו הייתה חולה ו-- וביקש רשות מהמשגיח לנסוע הביתה ונתנו לו רשות לנסוע הביתה. אז מה זה אומר את זה? נתנו לו רשות לנסוע הביתה. כעת הוא מבין ככה, ש-- שלאחרי שהוא התחתן ויש לו אישה וילדים אז הוא משער שבוודאי אם היה שואל את המשגיח רשות לנסוע-- להיות בחנות אז המשגיח ודאי היה נותן לו רשות להיות בחנות. מדוע? צריך לפרנס את המשפחה. אבל זה לא אומר שהוא כעת לא בישיבה, הוא תלמיד בישיבה וממילא כעת מה הסדר? הסדר נגלה, נגלה. הוא לא בחנות. זה רק מה? הוא שאל רשות אצל המשגיח

20:24 דובר 4 ללכת. כמובן שהרגש כזה זה רגש נעלה מאוד, דרגה נעלית מאוד, אבל אף על פי כן, מבחינה מסוימת זה אחד העניינים, לא אחד העניינים, העניין העיקרי אפשר, אפשר להגיד. מה שחסידות בכלל וחב"ד עוד יותר ובחב"ד גופא, מה שהרבי שם סידר קשר חסידות ונגלה יחד בשלושה דורות אלה, כפי שהיה אצל הרבי, בוודאי אצל הרבי הקודם ועוד יותר אצל הרבי. אחד העניינים העיקריים: מהי ההסתכלות על העולם ומהי ההסתכלות על האדם? הרבי פירש פעם. ח"י אלול, מה פירוש ח"י אלול? אז הוא פירש ככה: אלול כידוע זה מרמז על כל, על כל הקווים של עבודת השם. מרמז, יש ראשי תיבות מרמז על תורה, יש מרמז על עבודה, יש נושאים בכל העניינים. אז העניינים של אלול, זאת אומרת העניינים של תורה ועבודה ונושאים, עניינים של יהדות. מה זה? זה דבר שנוסף על האדם או שזה החיות שלו? יש לפעמים בלי חסידות, עד כמה שיהיה ירא שמיים ויהיה למדן גדול ויהיה זה וזה, זה הכל דבר נוסף עליו. חסידות חידשה שזהו המציאות שלו, זה החיות שלו. בלי זה לא חי. מה זאת אומרת? זה אומרת פשוט. הרבי דיבר הרבה פעמים שהיה מזכיר תמיד הגמרא "אני נבראתי לשמש את קוני" או כפי הגרסה השנייה "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני". זה בעצם גמרא ולכאורה כל אחד יודע מזה. אף על פי כן לא שומעים מאף אחד הגמרא הזה. זה שמעו, שמעו בהתוועדויות אצל הרבי תמיד. מה זה זאת אומרת? הרבי הסביר פעם. זאת אומרת ככה, איך-- מה זה תורה ומצוות? זה דבר נוסף על האדם או שזה המהות שלו? מה זאת אומרת? בלי חסידות מסתכלים ככה: יש עולם והעולם היה קיים כמה וכמה שנים,

22:45 דובר 4 יותר משני אלפים שנה עד מתן תורה יש עולם. פתאום בא הקדוש ברוך הוא ונתן תורה ואמר: זה מותר וזה אסור. זה צריך לעשות ככה, זה צריך לעשות ככה. מה זאת אומרת? זאת אומרת שהאדם הוא אדם ועולם הוא עולם. על מה כעת צריך למותר על הקיים? אפשר להסתכל אחרת. לדוגמה, מצוות תפילין. תפילין זה עניין כללי. אפשר להסתכל ככה. שואלים את הבן אדם: "מי אתה?" מה פירוש מי אני? אני ראובן, אני שמעון. רק מה? בא הקדוש ברוך הוא ואמר שעל היד הזה ועל הראש הזה צריך להניח תפילין. מה זה היד? מה זה הראש? היד זה יד והראש זה ראש. זה בן אדם. אפשר להסתכל אחרת. יש הקדוש ברוך הוא, ואין עוד מלבדו, וחוץ ממנו אין שום דבר, והוא רוצה תורה ומצוות. אחת המצוות זה תפילין. איך מתבצעת תפילין? מה פירוש? הקדוש ברוך הוא, הוא רצה תפילין. מה זה מצוות תפילין? איך מתבצעת תפילין? בכדי שיהיה קלף מוכרח להיות בעל חיים. בכדי שיד יהיה צריך להיות אדם. ויש עוד עניין בתפילין, שתפילין צריך להיות מונח על היד ועל הראש. אז לכן יש בן אדם עם יד, עם ראש, ככה זה ביצוע של מצוות תפילין. מה ההבדל בין שתי השקפות? זה מן הקצה אל הקצה. השקפה ראשונה היא שמה זה אדם? אדם הוא אדם ועולם הוא עולם. על זה באה תורה ומצוות ואמרה: אתה צריך על היד הזה ועל הראש הזה, צריך לעשות ככה, צריך לעשות ככה. יש הסתכלות אחרת. קיים דבר אחד, אחדות השם, אחדות השם. על פי דברי הבעל שם טוב שאין עוד מלבדו. אין שום מציאות אחרת. ומה זה אדם? ככה זה ביצוע של מצוות תפילין. רבי דבילי[?] היה

24:40 דובר 4 תמיד מביא הדוגמה מהלכות שבת, שאדם מוציא אוכל פחות מכשיעור בכלי. אז הוא פוסק: פטור אף על הכלי. האוכל אין כאן כשיעור. למה פטור גם על הכלי? פטור זה פשוט. הוא מוציא כלי או לא מוציא כלי? הוא מוציא אוכל. רק איך הדרך שמוציאים אוכל? דרך הכלי. וכך הרבי פירש את הגמרא. ואני לא נבראתי אלא לשמש את קוני. מה יש כאן? יש הקב"ה רוצה שיהיו יהודים, שיש ישראל, יש תורה, יהיה עניין של לשמש את קונו. אז איך זה מתבצע? איך יכול להתבצע תפילין? על ידי יד ועל ידי ראש. אבל מה זה? זה לא מוציא כלי. זה כל הכלי. זה דבר כזה שעל ידו מוציאים אוכל, זה כל הדבר. הנחה כזאת זה כדי שאדם יהיה, יהיה מונח אצלו השקפה כזאת. זה לא דבר פרטי, זה השקפה כללית, שינוי בכל ההשקפה שלי. בזה התחיל חסידות, ב-ב-קודם היה באופן יותר מופשט. אחר כך בא לתאר באופן של חב"ד, שיהיה מובן, ושיהיה זה פלא על גבי פלא. כל גדר של שכל ומציאות, שיהיה מובן בשכל. מה יהיה מובן בשכל? שיונח ויהיה מובן בשכל שמה? שהאדם הוא כלום וכל המציאות רק ביטול לגמרי. ואם זה היה בחב"ד גופא, אז לא צריך לשכוח שעניין של תומכי תמימים היא השיחה המפורסמת של הרבי, של היוצאים למלחמת בית דוד. זה עניין של תומכי תמימים. מה זה מלחמת בית דוד? להביא את גילוי המשיח. מה זה גילוי המשיח? ויש מלחמה נגד גילוי המשיח, ותלמידי התמימים הם צריכים לסיים את המלחמה, להביא גילוי המשיח. איך, איך, מה עושים במלחמה ואיך מנצחים את המלחמה? אומר באותה השיחה: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי". מבאר

27:00 דובר 4 מה פירוש לא בחיל ולא בכוח. חיל וכוח, פירוש פשוט, על זה בכלל אין לך צריכה, כל דעתי צריך לשלול. אמר לא בחיל ולא בכוח, אמר זה לא מוסר. יש עניין של מוסר, אמר בשיחה, מוסר בשיחה אמר: לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי. ורוחי, אמר, זה גילוי פנימי, פנימיות יותר. פשוט צריך להחדיר חסידות, וזה חיילי בית דוד. ובדור האחרון לפני ביאת המשיח נוסף עניין של תומכי תמימים, עוד יותר כוחות ועוד יותר כוחות לעניין של יפוצו מעיינותיך חוצה. מה פירוש יפוצו מעיינותיך חוצה? פשוט, פשוט, פשוט ופשט. להסביר עוד, שעוד יהודי ילמד פרק תניא ועוד יהודי ילמד פרק תניא ועוד יהודי ילמד מאמר חסידות ועוד יהודי ילמד ליקוטי שיחות. זה פירוש יפוצו מעיינותיך חוצה. פשוט כמו שמו. מה זה קשור למשיח? מה זה המשיח? מה זה משיח? משיח זה "וראו כל בשר כי פי ה' דיבר", שיתגלה בכל העולם, שיורגש בכל דבר המציאות שלו, שמה המציאות שלו זה לא הוא אלא דבר השם. אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני, וזה צריך להפיץ בעולם. איך מפיצים בעולם? ודאי בפשטות. לארגן עוד שיעור ועוד שיעור. ואז זה מתחיל. זה מתחיל מהתלמידים עצמם. הרי יש יהודים שזכו להיות שליחים, אז זכו לעבוד בישיבות, זכו להיות שליחים. זה גם שליחות. אז זכו להיות שליחים, אז שמה הם בגלות. יש יהודים שבעלי עסק. אז מה זאת אומרת? אצל בעל העסק שמה זה פירוש בוגרים של תומכי תמימים? הם לא. זה גם כן שליחות. זה שליחות אחרת. יש שליחות באופן כזה ויש שליחות באופן כזה. מעניין. יש ב... יש, יש בגמרא, בהלכה: "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש". מה פירוש המבזבז

29:08 דובר 4 המבזבז אל יבזבז יותר מחומש? לכאורה זה פלא. יהודי רוצה לתת צדקה, אז אומרת לו התורה: לא! אסור, אסור לך לתת יותר. הוא רוצה לתת צדקה. מה, מה, למה אומרים אל יבזבז יותר מחומש? אז הרבי אמר פעם: זה לא הכסף, זה לא אתה בעל הבית. זה הכל הקדוש ברוך הוא נתן לך. הקדוש ברוך הוא בעל הבית. והכוונה העליונה היא שחלק מהכסף יהיה בתור צדקה. חלק מהכסף. איך יהיה הקשר שלו עם מלכות? על ידי נתינת צדקה, וחלק מהכסף על ידי כל מעשיך לשם שמים. אז מי את-- אז אין לך רשות לשנות את הדרך כמו שהקדוש ברוך הוא ברא. מה זאת אומרת? זאת אומרת דברים שניתנו אליך ואתה, ואתה צריך להשתמש איתם בדברים פרטיים, באופן אישי. כל מעשיך. כל מעשיך זה לכאורה זה לא מצוות. כל מעשיך ובכל דרכיך דעהו. אז גם על הכסף הזה אתה לא יכול לעשות כמו שאתה רוצה. הקדוש ברוך הוא גם אומר חלק מהכסף שאומרים ליהודי שצריך לתת צדקה ככה וככה, וכתוב על זה שזה לא הכסף שלך, זה פיקדון. זה לא חידוש של השיחות של הרבי, זה כתוב קודם. זה כתוב אפילו בנגלה בתורה. ביורה דעה כתוב דבר כזה שיהודי, זה הכסף שלך. הקדוש ברוך הוא נתן לך פיקדון שתיתן להם, תיתן להם. טוב, זה על מה רואים כאן הקשר לבעלות של הקדוש ברוך הוא? על מה רואים את הקשר עם הבעלות של הקדוש ברוך הוא? על ידי מה? על ידי שאומרים שאתה לא בעל הבית. זה לא שלך. אתה צריך את החלק הזה, אסור שיישאר ברשות שלך. אתה צריך לתת ולזרוק. אז איפה? אז על מה רואים את הכוח שמה? על ידי ששוללים

31:17 דובר 4 את הבעלות שלך. על ידי שאתה, ואתה לא. הכסף הזה אתה צריך לתת. כאן הרבי מחדד דבר הרבה יותר עמוק. לא, לא, אתה צריך לתת. אתה צריך להישאר ברשות שלך, צריך להישאר ברשות שלך, וזה שצריך להישאר ברשות שלך. מדוע? כוונה עליונה, ככה כוונה עליונה. הכוונה העליונה שחלק זה צריך להיות, צריך להיות כל מעשיך לשם שמים. בעצם זה חידוש של חידוש. בכלל, ובפרט במאמרים, בשיחות של הרבי זה מאוד מאוד מודגש ובולט שכל העניין זה עניין של עבודת השם. לא על ידי שלילת המציאות, במציאות, במציאות גופא. זה אחת הדוגמאות. אומרים לא, לא, אתה לתת את זה, אבל זה צריך להישאר ברשות שלך. כשאומרים פיקדון לתת דווקא אומרים זה לא שלך, זה פיקדון אצלך. זה שייך לעני. ריבונו של עולם נתן לך לפי שעה את הכסף הזה שתיתן צדקה. תיתן. זה של העני, זה לא שלך. כאן אומרים אחרת. זה בפירוש כן שלך ואסור לתת את זה למישהו אחר. זה צריך להישאר אצלך. אצלך? אז זה שלו? לא, לא. מדוע זה שלו? ככה כוונה עליונה, שזה יהיה שלו. וממילא, נעבור לענייננו. אולי יכול להיות שיהודי שעובד רבו לא שליח, או למד בתומכי תמימים והוא לא שליח בגלוי. עובד רבו. השליחות שלו אולי יותר עמוקה. הוא לכאורה בעל עסק ומסחר, ומה מונח לו בראש בעסק ובמסחר? את זה ב"היום יום". דרכי החסידות, הוא כזה אומר. אומר, מה זה דרכי החסידות? כתוב ב"היום יום": שינצל כל ימים אלו. פוגש-- תזכור לראות שי-- שיעור, לראות שיעור, לקרב יהודי ליהדות. שם הוא מדבר פשוט עניין שיש שיעור בחסידות. אאוט אוף וואנינג. אמ, אני חושב שכנס הזה צריך לתת לכל אחד.

33:41 דובר 4 והרי כשמתאספים קהל גדול זה יפה מאוד וטוב מאוד, וברוב עם הדרת מלך, ודאי שזה דבר גדול, אבל אפרופו כן, שיושבים כמה אנשים יחד, חברים, ומדברים ביניהם פשוט לחזק את שיעורי החסידות. צריך להיות יפוצו מעיינותיך חוצה. ממילא להתחיל חוצה בעצמנו, חוצה בעצמנו. פשוט שיהיה ניכר: כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'. לא אכפת אם הוא שליח או משפיע או ראש ישיבה או בעל עסק. לא אכפת מה. צריך שזה תם. מה פירוש תם? ראשית כל להתנהג כמו תם. בכל העניינים. במקום שיש כמה, כמה יהודים מהנערים, כמה יהודים שזכו ללמוד בתומכי תמימים. צריך לארגן שיש שיעור, כמה שיעורים כל שבוע. שיעור אחד שבת בבוקר, רואים יהודים לומדים חסידות בפני עצמה, וזה לא נורא שרואים שיהודים קצת מתפללים אחרי המניין, קצת ניכר שרואים: יכירום כי הם זרע ברך ה', ותמים זה משהו אחר. זה עניין אחד, ולא זה באותו עניין. זה הולך בהרבה קווים. ולראות באמת לארגן שיעורי חסידות יפה על חשבון חוץ כפשוטו וחוץ מעצמנו וחוץ כפשוטו. לראות שעוד יהודי לומד פרק תהילים ועוד יהודי לומד פרק תהילים, וזהו. להחדיר בכל העולם גיל הלקוט וזה עניין של שמחתם חיות בית דוד. וזה נזכה שהרבי יכריז אותנו כממיוס לרטן.

00:00 דובר 1 שלמה חיים, הכין הוועד המארגן כמה דקות התוועדויות שנוכל לראות כעת, התוועדויות של ר' שלמה חיים ושל ר' מנדל. בבקשה, מיד.

00:52 דובר 2 נו, זה החיים שלנו. הרי החיים שלנו זה חיים שלנו. זה חיים. חיים שלנו, מילא אני אומר לך. זה הדור הזה. זה פשוט גנב רגע. כן, פולבי[?] שומע אותינה? איי, מצויר! זה הלשון הזאת, הלשון. אבל בטח זה היה קצת אחרת. איי, אפשר להגיד את זה. הוא אדם רציני. אז איך זה עובד? מה זה הפנים שלו? מה חבל לך? תודה. הפנים שלו, מניסיוני, בניאק די גלנט מני יונג. זה אין לי כוח. אבל זה אותו איזה שיינפלד או אותו כיס על דווקא זה. אז איש אחד אמר שם, יש איזה חבר'ה, שמעו, גם אז אנחנו נטפל. אין לי טיימפו. אני רוצה לדעת מה יש לי. אז יש לך טיול עם טאצ'ינה נאך ירושלים. אז חשבתי שאולי אתה יודע יותר טוב מכיף את הנשמה שלי. אבל. אז בטח אתה יודע יותר טוב ממני. אבל זה לא צייג לי שמנית טאצ'ינה סוויפט. אז היא צייגה לי בסדר. אז כזה כן, זה סגר. זה מתאר איך הקשר בין הגרסה הזו. מה חבל לך? תן וירט דיר נישט געגעבן, אבער אבן יא אויך דאס אנדערש. מה פרסם? ואיך הוא שיזן עזים? איפה זה איוונט? איפה זה איוונט? אמרו שזה איוונט. 200 אנשים היו. הוא זה איוונט. הוא זה הסיפור, חיים, חיים. אין אונזער, גם זלמן, פיל זלמן היה. זה היה פוד בשולם נשינו. אבל אוי, זה אוי זה קצת גויים יתרו. נגיד לך באמת, הייתי יתרו. כתבת ככה, ילדות של דעה, הוא לא שחרר. כל השנים הוא נשב. הוא זלבין אייך, זלבין זה לא נתן לו ניחשיות לחבר אים. הוא חי, זה מהחיים, זה ניסה לנו לחיים, חיים.

00:02 דובר 1 כשאני באתי לישיבה, עוד לפני שבאתי בא ר' זושא וילימובסקי אלינו הביתה וסיפר לנו שיש כאן ישיבה והישיבה בבית מלון של חמישה כוכבים. למעשה זה לא היה חמישה, אלא היה יותר מחמישה. היה אלפי כוכבים כי הגג לא היה כל כך כמו שצריך. אז בלילה ראינו כוכבים של השמיים. היה, היה בכל זאת חבלי לידה של המוסד הזה. זה היה חבלי לידה קשים מאוד. כיום כשאני רואה את המוסד הזה זה נראה לי מה זה כמו בית הבראה אל"ף אל"ף. הכניסה הראשית הייתה כאן בערך. אני רואה כאן, כאן היו חדרי לימוד, פעם זה שימש גם כחדרי שינה למטה גם כן וגם חדרי לימוד. אבל הם שינו כאן, הוסיפו כאן. הנה החלונות עוד אני זוכר אותם, את הקימור הזה. הזאל היה כאן למעלה, איפה שהחלונות האלה.

01:25 דובר 2 פה הייתי, אה, היינו בפרדס השני יושבים ומתוועדים שם עם יסמל[?] וכל המשוגעים.

01:33 דובר 1 עם כל האלכוהוליסטים.

01:34 דובר 2 כן, אני הייתי, באתי לפה פעם בבוקר, לפנות בוקר, היי! באתי לפה לפנות בוקר, יושב הרב גרוזמן עם דוד מרוזוב עליו השלום ולומדים סידור. אני שואל אותם, הרי בוא נשאל מה קרה פה? אז הם אומרים ר' שלמה חיים אמר להם, ר' שלמה חיים אמר להם שביום חמישי בבוקר מתגלה פנימי שבפנימי. אנחנו, אני, היה לנו חסר וודקה שם בפרדס. היינו באים לפה לקחת ושלמה חיים היה יוצא ו... אתה זכית לקבל כמה כוסיות תה מר' שלמה חיים.

02:13 דובר 1 למעלה היה אולם של הזאל ומצידי האולם היו חדרי שינה. מצד זה היה שלוש או ארבע חדרי שינה. מצד אחד היה רק חדר שינה אחד והיה חצר שיצא מהזאל ומהחצר הזה היה עוד אגף של הבניין של עוד חדרי שינה. בניין די רציני. בחדר האחרון היה חדר של ר' שלמה חיים כשהוא בא אלינו.

02:42 דובר 3 אוי, שאוי לו. אוי, שאוי לו. דובי דוחף את כל.

02:54 דובר 2 אנחנו היינו פה סנאלים שלמדנו פה. אני הייתי מתרחץ בבריכה.

03:02 דובר 1 טוב, היו ממלאים את הבריכה ל-- למה? היו ממלאים אותה של הפרדס.

03:06 דובר 2 של הפרדס. אבל אנחנו ילדים יהודים.

03:08 דובר 1 היה צריך להתקרר, להתקרר קצת.

03:11 דובר 2 קצת מסתכל.

03:12 דובר 1 הוא היה מזיע, הוא היה לומד ומזיע מאוד, אז הוא היה קופץ לבריכה.

03:16 דובר 2 אתה היית השומר פה.

03:18 דובר 1 כן.

03:18 דובר 2 אז אם אתה לא זוכר, היינו שותים ביחד קצת וודקה ביחד.

03:22 דובר 1 יכול להיות. יכול להיות. זה היה אולם גדול.

03:26 דובר 2 פה זה היה המטבח כמעט שלהם, של המורים. היו עושים את ה...

03:29 דובר 1 היה חדר שינה. כן, נכון. עכשיו זהו, עכשיו ככה. זה היה אולם גדול. זה חלק מהאולם. האולם, האולם נמשך מהקיר הזה.

03:41 דובר 2 מהקיר לקיר.

03:41 דובר 1 הלאה, הלאה. יותר.

03:43 דובר 2 זה מהקיר לקיר, משם. פה הייתה דלת.

03:45 דובר 1 דלת והיה עוד-

03:46 דובר 2 עוד חדר.

03:47 דובר 1 נכון. וכאן היו איזה שלושה חדרים.

03:49 דובר 2 הנה.

03:50 דובר 1 אחד, שניים, שלושה חדרי שינה. וכאן היה רק חדר אחד.

03:54 דובר 2 זה היה הסלון הזה, איך שאומרים, ה...

03:56 דובר 1 וכאן היה חצר והיה כאן שירותים, שירותים, שירותים. היה שירותים גם, גם כן.

04:02 דובר 2 פה היה שירותים ומקלחת.

04:03 דובר 1 כן, מקלחת. זהו. אז אני למדתי, כאן הייתה למטה כיתה.

04:07 דובר 2 נכון, שניים היו.

04:08 דובר 1 שניים. היה גם כן, היה באר.

04:09 דובר 2 רגע, אני אגיד לך. אחת, שתיים, שלוש, ארבע כיתות היה.

04:12 דובר 1 והיה באר של מים כאן. מה שאני זוכר ש-- ישראל דוברוסקין עליו השלום, אנחנו פחדנו לישון למטה. זה היה חדרי שינה למטה היינו, הגדולים למעלה, ואנחנו פחדנו. אז הרב שדרומיור[?]-

04:29 דובר 2 רואים את זה?

04:30 דובר 1 עודד אותנו, אין לנו. אבל כשהוא עודד אותנו הוא בעצמו רעד. הרב רומיור[?].

04:36 דובר 4 לום שלוילום מבויינו שלוילום דוויז דך און זע רותט. מיזיינע דיינו.

04:54 דובר 1 כרגיל, כן. זה היה המלמד רבי שלוימי הלפרין.

04:57 דובר 2 נכון.

04:58 דובר 1 ואני בזמנו לימדתי בכיתה הזו.

05:01 דובר 2 נכון, פה.

05:02 דובר 1 בתשכ"ו לחצי שנה הייתי שם, בשנת אלף תשע מאות שישים ושש. זהו.

05:12 דובר 2 הנה פה, אתה רואה?

05:16 דובר 1 עכשיו שימו לב, הייתה כאן כיתת לימוד וכאן היה גם כן כיתת לימוד וכאן היה גם כיתת לימוד. אחרי כן זה שימש גם כחדרי שינה, פא-- שינו ועלינו למעלה לישון. זה כל פעם היה שינויים. אהה. נכון שיש. וזה היה טוב. העובדים היו עומדים על יד החלון.

05:44 דובר 2 כן.

05:44 דובר 1 אלו שהתפללו באריכות היו עומדים על יד החלון, מסתכלים, "מה רבו מעשיך ה'", ומתפללים.

05:51 דובר 2 מה שאני זוכר.

05:52 דובר 1 מה אתה אומר על החמור הזה, תגיד לי?

05:54 דובר 2 אני, הו, אני בין החמורים, אני. חמור טוב.

06:00 דובר 1 אתם רואים את הבניין אבנים, זה הבניין ששמה היו חדרי שינה והחדר האחרון היה חדרו של המשפיע רבי שלמה חיים קסלמן. שמה הוא קיבל אותנו ליחידות. אני הייתי בן, אני הייתי בן אחת עשרה כשהגעתי הנה. מלאו לי שלוש עשרה, אז חודשיים לפני כן הייתי צריך להכין מאמר. אז אני אמרתי היות וזה לפני בר מצווה, אני אסע הביתה ושם אמר לי רבי שלמה חיים, "שמע, עוד לא למדת", אבל הוא אמר, "אתה יודע מה? אל תיסע. אני אלמד אותך את המאמר ואתה, אני אבחון אותך מתי". הוא קיבל אותי, הוא לא ביקשני, הוא שמע שאני חושב לעזוב בשביל ללמוד את המאמר בבית. היה, זה לא היה כמו היום שיש לזכור, ויזות. קיבל אותי, לימד אותי את המאמר ובאתי לגני, אני לא באתי לגני, אני דויידל, דויידל מספר מאמרים אידיש, טוב שנטס. הוא לימד אותי, עבד קשה עד שאני ידעתי את האידיש אפילו להתבטא, כי עוד לא הייתי עם ידע טוב אידיש-

07:07 דובר 5 ידע טוב אידיש.

07:08 דובר 1 וכל הכבוד לר' שלמה חיים, היה מסור אליי. וואלה, וואלה דפוס. וואלה, וואלה. זהו. יופי. כל הכבוד.

07:22 דובר 5 כן, מה לעשות?

07:23 דובר 1 יפה.

07:24 דובר 5 שישי גם אבני, שישי גם זה.

07:27 דובר 1 תראה, יש את התמונה, אה, יש את התמונה שכולם מצולמים על הרקע של הקיר הזה. זה עושה רושם בתמונה שזה היה גדול. שהגיעו מהישיבה, הבחורים הגדולים מתל אביב באו, עברו הנה, אז היה לוי רסקין, גרשון מענדל גרליק ונחמן סודק וצבי לרמן, אם אתם זוכרים. והיו אריות באו. אנחנו היינו כילדים, זוכר, הם באו אז ממש הפכה הישיבה להיות ישיבה גדולה, ישיבה גבוהה. ואז, כפי שהוא מספר, שהם היו שותים משקה וזה בליל שישי בדרך כלל, היה גרשון מענדל ולוי רסקין בלילה, בליל שישי אחרי שהם למדו, יושבים תחת איזה עץ, לוקחים איזה שולחן והיו יושבים מתוועדים במשך כל הלילה. זה היה-

08:26 דובר 5 וודקה.

08:27 דובר 1 והיו ראשי ישיבות למיניהם, עברו דרכנו הרבה ראשי ישיבות. היה, הראשון היה אני זוכר, היה חסיד בעלז, אני כבר לא זוכר את שמו. אחר כך היה ברוך שמעון שניאורסון-

08:41 דובר 5 סליחה, אני מפריע לך.

08:42 דובר 1 אחר כך היה-

08:43 דובר 5 ברוך שמעון שניאורסון-

08:44 דובר 1 יצחק, אימן מסוף.

08:45 דובר 5 הגיע, הגיע מודי[?] גרינבוים מפוניבז'.

08:48 דובר 1 היה מנהל פה.

08:49 דובר 5 אז אומר לו, אה, אומר לו, אה, שניאורסון, ברוך שניאורסון-

08:53 דובר 1 ברוך שמעון שניאורסון.

08:53 דובר 5 אומר לי שיגש אלי וללמוד איתי את, את הסוגיה שגסרלי באבן עזרא. זה היה שניאורסון, ראש ישיבה.

09:02 דובר 1 אני זוכר את שף פרוימב, אני מצטער, זה סיפרתי לכם איך שהוא היה מתנהג. הוא היה, הוא נכנס למטבח לאכול, אז הוא לא היה, לא היה לוקח מנה, אלא היה נכנס בשקט שהטבחית לא תראה אותו, כי היא הייתה תמיד מ-מ-מכינה לו, והוא היה לוקח מהשאריות של הצלחות של הילדים שנשארו והיה אוכל את זה. היה נוסף לצלחת אחת.

09:30 דובר 6 תמזוג, תמזוג לרב.

09:31 דובר 1 שיהיה לך אריכות ימים ושנים, ובעוד שישים שנה יעשו עוד כנס של דברי הספדי-- של-

09:37 דובר 5 אבל תדע לך, הוודקה ששמחה נתן לך ואת השעון תה, זה לא ילך לאיבוד.

09:44 דובר 1 לחיים ולחיים.

09:44 דובר 5 אם זה לא עזר עד שישים, באיזה גיל הרב, שבעים? עד מאה ועשרים. אחרת אני אתחיל לקרוא לך פרוש הקפיץ. הרב דוברוסקין-

09:55 דובר 1 או

09:55 דובר 5 היה נוסע כל יום אחרי הצהריים מפה, היה נוסע ללמד חסידות ב-ב-בית ספר ממלכתי כפר חב"ד, ומה שקרה זה שמה קרה.

10:08 דובר 1 בקיצור, אז הוא הזכיר את זה-

10:10 דובר 5 הוא היה שר את הניגונים: "משק השמיים שמה, ואתי את שיאולי נקע". הוא היה פנאטי.

10:24 דובר 1 שכחת את ההתחלה. את ההתחלה הוא היה שר ככה.

10:28 דובר 5 כן?

10:28 דובר 1 מי היתה לי איזה עיוור כיוינו. אווופועש קוינו עם כבד, גלגל גלגל תפוז שואל הרה בעוללל.

10:46 דובר 5 והוא גם היה שר בבוסבוס.

10:49 דובר 1 מה שאני ראיתי פעם, יה יה, זה לא ספיניש, רבותיי. טוב, תודה. אנחנו כאן, יושבים כאן באולם של הזאל, שכאן למדו אז והר"מים ככה. כאן היה המקום שישבו, אני זוכר, רב אברום אייזן, בלהה זהרביץ, זה מהראש ישיבה כשהיה, רבי ברוך שמעון היה בא פעם בשבוע והיה כאן. כאן היו מסדרים שולחנות, שולחנות, שולחנות ככה של שני תלמידים. כאן היו יושבים ולומדים וחוזרים.

11:31 דובר 5 פה.

11:33 דובר 1 הקטע, לא. יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא אוי יא יא יא אוי יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא יא טוב.

12:07 דובר 5 האמביאנט.

12:23 דובר 7 איי, איי,

12:23 דובר 5 איי, איי, איי, איי,

12:23 דובר 7 איי, איי, איי, איי,

12:25 דובר 5 איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי.

12:26 דובר 7 טוב.

12:26 דובר 5 אה, הבניין הזה מעלה לי זיכרונות מימי קדם, לפני חמישים שנה. היינו כאן, למדנו כאן, התוועדנו כאן. היה כאן מעניין. שלמה חיים היה מתוועד איתנו. היינו כאן בפינה בודדת, רחוק מהעיר, רחוק מכל העולם הזה. זה היה כולו, הבניין הזה כולו טבול בין פרדסי תפוזים. אם היה ביכולתי הייתי עובר חזרה להנה, ל-, להיות כאן, לפתוח שוב את הישיבה עם כל החבר'ה יחד, לחזור לחיים שהיינו אז. זהו זה.

13:09 דובר 7 איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי, איי,