טקס סיום "מבצע תורה" תשס"ח בישיבת תומכי-תמימים לוד

11:13 דובר 1 ברוכים הבאים לכל ההורים והאורחים שהגיעו להשתתף איתנו במסיבת חלוקת התעודות לתלמידים שלמדו, שיננו ונבחנו על מסכת גיטין בעל פה והצטיינו באופן מיוחד בהנהגה חסידית, בשקידה והתמדה ובשמירת הסדר. השנה היא השנה האחת עשרה ברציפות שהנהלת הישיבה מקיימת את המבצע הזה ואת המסיבה הזו. בדרך כלל, כאשר דבר חוזר ונשנה פעם ועוד פעם, הוא מאבד את הייחודיות שלו, הוא נעשה פחות מעניין, פחות מרגש ואולי אפילו קצת נדוש. והנה במקרה שלנו, לא רק שההתרגשות של כולנו לא פוחתת, אלא היא רק הולכת וגוברת משנה לשנה. אמר לי אבא שהשתתף במסיבה הזו שמונה שנים ברציפות. בשנה שעברה לא הזמנו אותו משום שכבר לא היה לו בן כאן בישיבה. הוא פגש אותי שבועיים אחרי המסיבה ואמר לי שלמרות שלא הזמנתם אותי ולמרות שאין לי בן בישיבה, אבל היה לי מאוד קשה לוותר על המסיבה הזו. אתם אולי רגילים לזה, כך הוא אומר לי, אבל בשבילי לראות כמות כל כך גדולה, בלי עין הרע, של תלמידים שלמדו מסכת שלמה בעל פה, זה מחזה כל כך מרגש שקשה לי לוותר עליו. שנה שעברה השתתף איתנו במסיבה סבא של אחד התלמידים, יהודי מכובד מאוד שבין יתר עיסוקיו הוא עוסק ודואג במשך שנים רבות, עשרות שנים, למען כבודה של חב"ד בכלל וכבודו של הרבי בפרט. ובסיום המסיבה הוא התבטא ואמר: אילו יכולתי להעביר לאנשים בחוץ את האווירה החסידית הכל כך מיוחדת שהייתה פה הערב, את הפנים העדינות של התמימים, את הענווה של התלמידים המצטיינים, את האווירה שכולם שמחים בשמחתו של החבר, הייתי עושה הרבה עבודה. משום שהערב הזה, כך הוא אומר, זה קידוש שמו של הרבי ושל ליובאוויטש בכלל באופן הנעלה ביותר. וממילא אנחנו כחסידים

14:48 דובר 1 שמה שעומד בראש מעיינינו זה לגרום לרבי עוד ועוד נחת רוח, אז בוודאי שמשנה לשנה השמחה שלנו רק הולכת וגוברת על כך שעוד תלמידים יצטרפו לנחת רוח הגדול הזה וילמדו מסכת בעל פה. הורים ותלמידים יקרים, בכל השנים הללו אנחנו שמים לב לתופעה מאוד מעניינת: תשעים ותשעה אחוז מהתלמידים שלמדו מסכת בעל פה ועשו את המבצע הזה חוזרים ועושים אותו פעם שנייה ופעם שלישית. יהיו שיאמרו שזה בזכות הפרסים שאנחנו נותנים. אז אני לא צריך לספר לכם שמי שרוצה לעשות כסף יכול לעשות הרבה יותר כסף בהרבה פחות מאמץ. ויהיו שיאמרו שזה בזכות המסיבה והתעודות שאנחנו נותנים. אז בלי לזלזל בחשיבות של התעודות, יעידו כולם שזה לבד לא שווה את המאמץ, בפרט למי שטעם את הטעם של ההתמסרות וההקרבה שנדרשת מבחור שרוצה לדעת מסכת בעל פה. אלא אם כן נאמר שלימוד המסכת בעצמה, התלמיד שלמד פעם אחת מסכת בעל פה, היא זו שגורמת לו לרצות לדעת עוד מסכת ועוד מסכת. לפני כמה שנים לא ידענו אם לעשות את המבצע, לצאת עם המבצע או לא, משום שלא היה לנו את האמצעים. ניגש אלינו תלמיד וביקש שנצא עם המבצע גם בלי פרסים, אבל שההנהלה תצא עם המבצע, שיהיה מבצע של שינון המסכת. לקחתי את הבחור הצידה ושאלתי אותו: תגיד לי אתה, אתה באמת מתכוון לזה? אתה מוכן כל כך הרבה להשקיע ולא לקבל כלום? אולי אתה רוצה להרשים אותנו? אז הוא אומר לי: הרב, אני לא מתכוון להרשים אף אחד, אבל כשאני נזכר בהרגשה הנפלאה שהרגשתי בז' במנחם אב כשעזבתי את הישיבה וידעתי שאני יוצא עם מסכת שלמה בעל פה אחרי המבחן, זאת הרגשה כזאת שלא הרגשתי אותה בחיים. זה שווה

17:54 דובר 1 לי הרבה יותר מהכסף שאתם נותנים ובטח מהכבוד שאתם נותנים. ואני לא מוכן לוותר על זה. ואני יודע שאם ההנהלה תצא עם המבצע הזה, זה ידרבן אותי וייתן לי את הכוח להשקיע ולדעת גם השנה את המסכת בעל פה. אנחנו באים לא מזמן משמחת תורה. כולנו שמחנו ורקדנו עם התורה. והשמחה קשורה לזה שזכינו ביום הזה לסיים את התורה כולה. המנהג הוא הרי שמסמיכים סיום להתחלה ומתחילים מיד שוב: בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ. הרבי שאל פעם בפבריינגען: יהודי שסיים את כל התורה כולה, ליהודי כזה צריך לספר את העובדה הכביכול פשוטה הזו שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם? מדובר הרי ביהודי שלמד את כל התורה כולה. אומר הרבי נקודה מאוד עמוקה: יהודי שלמד את התורה, כל התורה, השמיים שלו הם לא אותם שמיים. הארץ שלו היא כבר לא אותה הארץ. יהודי שלומד, יהודי שמונח בלימוד, יהודי שלמד את כל התורה כולה, מקבל מבט שונה לגמרי על כל העולם. כל העולם מקבל אצלו משמעות שונה. ממילא גם העובדה הכביכול פשוטה הזו שהקדוש ברוך הוא ברא את השמיים והארץ, גם זה מקבל אצלו משמעות הרבה יותר עמוקה, שלא בערך למה שהוא הבין לפני שהוא למד את התורה. ידוע הסיפור שחסיד נכנס פעם לרבי הצמח צדק וסיפר לרבי בדיוק את סדר הלימוד שלו, מה הוא לומד בנגלה ומה הוא לומד בחסידות. שאל אותו הצמח צדק: "אתה כל הזמן מספר לי מה אתה לומד. השאלה היא אבל מה התורה מלמדת אותך? מה התורה לימדה אותך?" תלמיד שלמד מסכת, זה לא רק שכעת הוא יודע את מסכת גיטין בעל פה. הוא נעשה מהות שונה לגמרי. הוא מקבל מבט שונה לגמרי על כל עניין ובכל

20:47 דובר 1 תחום. יש ביטוי עממי נפוץ, "בא לי לעשות חיים", בוא נעשה חיים. השאלה היא אבל מה זה חיים? תלמיד שלומד מסכת בעל פה, מבחינתו לשבת וללמוד זה חיים. להתבטל חס ושלום זה היפך החיים. תלמיד שלומד מסכת, כשהוא אומר בתפילה "כי הם חיינו ואורך ימינו", הוא יודע על מה הוא מדבר. הוא לא אומר את זה רק כי כך כתוב בסידור. ועל זה נאמר "טעמו וראו כי טוב ה'". בכדי לראות כי טוב ה', שלשבת וללמוד זה דבר טוב, חייבים לטעום. וזאת הסיבה האמיתית שתלמידים שכבר טעמו את הטעם הטוב הזה שללמוד מסכת בעל פה חוזרים ולא מוותרים על זה, ועושים את זה עוד פעם ועוד פעם. כי לימוד המסכת, בחור שטעם את הטעם הזה לא יוותר על זה שוב. וזו בעצם המטרה של המסיבה הזו. כדי שגם תלמידים שעדיין לא טעמו את הטעם הטוב הזה יחליטו כבר היום החלטה טובה שבעזרת השם בשנה הקרובה גם הם ילמדו וייבחנו על מסכת בבא בתרא בעל פה. הרב אלתר גביש[?]. נמצא איתנו כמידי שנה רב העיר לוד, הרב אורטנר. נבקש מכבוד הרב לבוא ולשאת דברים בפני התלמידים.

22:58 דובר 2 כבוד ראש הישיבה, הרבנים המשתתפים, כל הרבנים, הורים, אורחים ואורחים חביבים, תלמידי הישיבה. נדמה לי שאפשר להגדיר את האירוע, הערב שחוזר על עצמו כבר שנים רבות בעיר לוד, שזו בעצם שמחת התורה של העיר לוד. מכיוון שהישיבה של התמימים בלוד היא בעצם האור הרוחני הגדול ביותר שמאיר ומשפיע על העיר, ביהודים ולא יהודים. ואם קיימת תופעה כזאת ותלמידים רבים נבחנים במסכת שלמה בלימוד בעל פה, אז שמחת התורה הזאת היא בעצם שמחת התורה של העיר. ברור שתלמיד שנבחן על מה שלמד בעל פה, חוץ מה-- ויש בזה הרבה תועלת. עצם הפרסים, והפרסים גם כן מביאים שוב תועלת רוחנית, וגם בעצם הלימוד שעל ידי זה, אם רוצים להיבחן, ודאי שמוסיפים שעות לימוד. אז יש עוד ניצול רב של לימוד תורה. ידוע שכל מילה שלומדים מקבלים ניצוץ של לימוד תורה, ודאי אם מוסיפים עוד שעות כדי להיבחן, וגם שעל ידי זה זוכרים יותר את הדברים. אבל יש עוד נקודה נוספת, תועלת נוספת שיש לתלמידים כשהם נבחנים, כדוגמת אלה שקיבלו את הפרסים שלכבודם נערכת המסיבה הזאת היום. המשנה אומרת בפרקי אבות ש"כל השוכח דבר אחד ממשנתו הרי זה מתחייב בנפשו", כי כתוב "רק השמר לך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". יכול אפילו תקפה עליו משנתו. אפילו נגיד שאדם למד ובכל זאת הוא שכח, באונס, או היו נתונים או היו סיבות שהוא שכח. היית חושב שגם אז הוא עובר או מתחייב בנפשו? הרי כתוב "רק השמר לך פן יסורו מלבבך כל ימי חייך". רק בא למעט: מתי מתחייב בנפשו, מתי זה איסור? הגמרא אומרת שזה איסור לאו, "השמר לך", השמר זה לשון לאו. מתי אדם עובר איסור כששוכח דבר ממשנתו? רק כאשר

26:01 דובר 2 הוא יושב ומסיר את זה מליבו. זאת אומרת, לכאורה הפירוש שהוא לא לומד, בגלל זה הוא שוכח. אבל האמת היא שבהלכות תלמוד תורה אדמו"ר הזקן הוא מוסיף כמה מילים, שזה בעצם מלשון חלק מהראשונים: "וכן השוכח דבר אחד ממשנתו מכיוון שהוא לא חזר על לימודו כראוי, הרי זה מתחייב בנפשו ועובר בלאו". והרב מוסיף שבעצם אפשר גם לראות את לשון הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה, שעד כמה חייב אדם ללמוד? חייב ללמוד תורה עד שימות, שכל מי שלא לומד הרי שוכח את התורה. זאת אומרת שהעניין הזה שאסור לשכוח דבר מן התורה, זה לא רק שהוא לא חוזר, לכן הוא שוכח. אז אם הוא שוכח, זה אומר שהוא לא למד. אז הוא פנה, שהוא לא למד מספיק. כאן רואים שיש, אומר הרב, שיש מציאות של שכחת התורה. אסור שאצל אדם תהיה המציאות של שכחת התורה. הוא מסביר גם מדוע המשנה אומרת, הייתי אומר אפילו תקפה עליו משנתו. איזו הווה אמינא הייתה שאם אדם באונס שוכח, אז הוא מתחייב בנפשו? זה כלל גדול בכל התורה כולה: אונס רחמנא פטריה. אבל מה אונס רחמנא פטריה אומר? שבלי זה המעשה עבירה לא נקרא מעשה עבירה. הוא לא מקבל עונש על זה, אבל כאן זה לא עוד מעשה עבירה. כאן יש עניין שאצל אדם צריכה להיות מציאות שלא תהיה שכחת התורה אצלו. ואז היה מקום לומר שגם אם זה קרה באונס, אמנם הוא לא מתחייב בנפשו, לא יקבל עונש, אבל בכל זאת זה איסור שעובר עליו. לכן באה התורה ואומרת "רק", למעט, שהתורה לא חייבה את הבן אדם על זה שהוא שוכח משנתו רק אם זה קרה לו

28:20 דובר 2 באונס. אם זה באונס, התורה לא חייבה אותו. יוצא מזה שכאשר תלמידים נבחנים, אז ברור שהם עוברים על הספר הרבה פעמים ולומדים הרבה שעות. אז זה נקרא שהם חוזרים על מה שלמדו כראוי. וכאשר הם חוזרים ולומדים את הדברים כראוי, אז ממילא הם לא מגיעים למצב של שכחת התורה, וממילא לא חלילה מגיעים להתחייב בנפשו, ולא עוברים על לאו "השמר לך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". יוצא שכאשר נבחנים בבית הישיבה, אני מדבר עם התלמידים על מנת שלא לשכוח את הפרסים. לא שזה נקרא שלא נשמע, כי הפרסים עצמם גם כן הם סיוע רוחני. אז על ידי זה מסייעים לתלמידים שלא יגיעו למצב שלא יחזרו ללמוד כראוי, וממילא חלילה וחס יעברו בלאו של "פן תשכח את הדברים", וחלילה לא יתחייבו בנפשם על ידי שכחת התורה. יוצא שיש עוד תועלת נוספת על כל מיני התועלות הנוספות. זה שעל ידי זה שחוזרים ונבחנים וחוזרים היטב, אז זה נקרא ש-- אז לומדים את מה שלמדו כראוי, ואז על ידי זה ניצלים מלבוא על לאו של שכחת התורה. וכן יברכו ראשי הישיבה ומנהלי הישיבה, שהם דואגים להוביל את הבחורים גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה גשמית, שיוכלו באמת להיבחן ולחזור על לימודם כראוי. ויהי רצון שיתרבו התלמידים, יתרבו השלוחים, אלה שעוסקים בתורת הנגלה והנסתר, ובזכות לימוד התורה נזכה בקרוב שיימשכו כל הגלויות הקיימים עלינו ונזכה לגאולת משיח צדקנו, אמן ואמן.

30:50 דובר 3 תודה רבה וישר כוח גדול לרב בוקר[?], הרב, על דברי התורה ועל דברי הברכה. ותודה על כך שהוא באמת מקפיד לכבד אותנו מדי שנה. ה' ייתן לו את הכוחות, ויהיה לו הרבה נחת, וטוב בריאות וכל המצטרך. אני מתכבד בזה להזמין את אבי מורי ראש הישיבה, שעומד מאחורי כל המבצע הזה, לשאת דברים, בבקשה.

31:40 דובר 4 אפשר לומר היום הזה "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". אמנם אנחנו מקיימים את זה מדי שנה ושנה, את המסיבה הזו, אבל כל שנה, כפי שכבר הזכירו קודם, זה כמו דבר חדש. ההתרגשות היא חדשה. ההתרגשות היא ביתר שאת וביתר עוז. אנחנו רואים עד כמה המבצע הזה גורם שתלמידים ישקיעו בלימוד ויחזרו על המסכת וידעו את המסכת שלמדו. אפילו תלמידים כאלה שלכאורה נראה שאפילו הם עצמם חושבים שהם לכאורה לא שייכים לזה. הרי יש תלמידים שיותר מוכשרים, יש תלמידים פחות מוכשרים, יש תלמידים שחושבים שלכאורה הם לא שייכים לזה, אבל אנחנו רואים בפועל שגם תלמידים שלכאורה מצד הכישרונות הם לא כל כך מוכשרים, אבל ההשקעה, היגיעה מביאה אותם לידי, כמו שהרבי אומר, "יגעתי ומצאתי". זה בגדר מציאה. רואים את זה במוחש שתלמידים שמתייגעים בלימוד הם מגיעים לידי הישגים כאלה שהם עצמם לא חלמו על זה. אנחנו רואים את זה במובהק. לכן השמחה היא מאוד גדולה כשאנחנו רואים עד כמה התלמידים באמת השקיעו והצליחו והגיעו להישגים. הרי כבר זה דבר-- דברים ידועים, אבל תמיד צריך לחזור על זה. על החשיבות של ה-- של השינון של המסכת. לפעמים חושבים, הרי אנחנו יושבים ולומדים. העיקר זה ללמוד, ללמוד את התורה, ואנחנו יושבים ולומדים בסדרים וגם מחוץ לסדרים, ולא כל כך מבינים את התועלת של החזרה והשינון כדי לדעת את מה שלומדים. יש מצווה ללמוד תורה, אבל זה לא ככה. כפי שמובא גם בשולחן ערוך, יש שתי מצוות: יש מצווה ללמוד את התורה, אבל יש מצווה לדעת את התורה. צריך לדעת את התורה, לא רק ללמוד את התורה. זו מצווה מיוחדת לדעת את התורה, ולכן יש סדר איך צריך ללמוד. כי יש מצווה לדעת

34:42 דובר 4 את התורה, וכמה שאדם יכול יותר לדעת, הוא מחויב יותר ללמוד באופן כזה שהוא ידע יותר את התורה. זאת אומרת, בחור שלומד ומשנן את המסכת והוא יודע אותה, על ידי זה שהוא נבחן הוא יודע את המסכת, זה נקרא מצוות ידיעת התורה. ויש הבדל גדול, כפי שמבואר בתניא, בלקוטי תורה אדמו"ר הזקן אומר שיש עניין ב-במאמר הידוע של בדיבור המתחיל קטונתי בפרשת וישלח, שיש עניין ללמוד בעל פה את התורה, שזה יהיה חקוק במוחו, ואז יש לו את התורה בתוך מוחו. זאת אומרת הוא... הרי התורה היא חוכמתו של הקדוש ברוך הוא. אם הוא רוצה להיות מיוחד ומאוחד עם הקדוש ברוך הוא כל הזמן, ככה כשהוא לומד, אז בשעה שהוא לומד הוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא. אבל כשהוא יודע את התורה, כשהתורה חקוקה במוחו, אז יש לו את הקדוש ברוך הוא כביכול כל הזמן במוחו. "ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד". זאת אומרת, זה עניין אחר ועניין הרבה יותר נעלה, שהוא כל הזמן מאוחד עם הקדוש ברוך הוא. יש לו את התורה במוחו, היא חקוקה במוחו. לכן הוא אומר שמה לפחות ללמוד את החמישה חומשי תורה בעל פה, שזה כולל את כל התורה כולה בסדר פרשיות. זאת אומרת, יש עניין מיוחד בידיעת התורה, ולכן העניין הזה שמשננים את המסכת ויודעים אותה בעל פה, אז זה עניין מיוחד... כפי שמבואר בתניא שהתורה היא מזון, מזון רוחני. הרי החילוק בין תורה ומצוות. תורה זה עניין של מזון, "וסוע דסכי וסוע איכיל". ומצוות זה עניין של לבוש, זה בדרגת לבושים. זאת אומרת, מהו המזון הרוחני של האדם? מהו החיות? מה נותן לו חיות? חיות רוחנית זה התורה, זה המזון הרוחני שהיא התורה.

36:54 דובר 4 זאת אומרת, כל מה שאדם יותר לומד, יותר יודע את התורה, הוא אוצר בקרבו עוד ועוד תורה ועוד תורה. אז יש לו עוד חיות ועוד חיות. זה המזון הרוחני, זה החיות, כמו שהזכירו קודם "כי הם חיינו..." כמו שיש חיים גשמיים, שעל ידי זה, על ידי המזון, הוא מקבל חיות. זה נהפך להיות דם ובשר כבשרו. על דרך זה החיות הרוחנית של האדם היא התורה. זה המזון. ולכן התועלת כמובן כשבחור, כפי שכבר הזכירו קודם, כשהוא יודע מסכת, הוא יודע חלק בתורה, אז הוא נהפך להיות אדם אחר. הוא נהיה רוחני יותר. וממילא יש לזה השפעה על כל ההנהגה שלו וכולי וכולי. יש דבר מעניין, כלומר, יש נקודה מעניינת שרואים ברמב"ם ש-- עד כמה הדבר הזה צריך להיות חדור אצל כל אחד שה-שה-שהתורה היא החיות שלו. הרמב"ם אומר את זה לגבי ההלכה ש-- הרמב"ם בהלכות רוצח פרק ז' מביא את ההלכה הזאת, שתלמיד שגלה לערי מקלט אז מגלין רבו עמו. אם הוא הולך לגלות, תלמיד שגלה, או רצח נפש בשגגה וצריך ללכת לגלות להיות בערי מקלט, אז לוקחים את הרב שלו ומגלין אותו יחד איתו. למה גלה רבו עמו? מה הרב צריך להיות בגלות בגלל התלמיד? אומר הרמב"ם, כי כתוב "וחי", עשה לו כדי שיחיה בו. צריך לחיות שמה. אז התלמיד לא יוכל לחיות בלי הרב, לא יהיה לו חיים שמה, כי אם אין לו את הרב שילמד אותו את התורה אז חסר לו בחייו, אין לו חיות. אז אין ברירה, כדי שהוא יחיה שמה חייבים להגלות את רבו עמו. והרמב"ם מתבטא שמה, הוא אומר שבעלי החכמה ומבקשיה, מי שהוא בעל חכמה ומי שמבקש את החכמה, אם אין לו את ה--

39:03 דובר 4 אם אין לו את החכמה, אם אין לו את התורה, הוא כאילו מרגיש שהוא אינו חי. הוא לא, הוא לא חי. ככה הדברים של הרמב"ם שמה שכתוב. בלי, בלי התורה אין לו חיים. אז ממילא חייבים להגלות את רבו עמו. אז הרבי מסביר שהרמב"ם הרי לא מדבר פה על תלמיד מדוכא, מיוחד במינו, שהוא בלי תורה לא יכול לחיות. הרמב"ם, ההלכה הזאת היא על כל תלמיד ותלמיד, ועוד יותר, מדברים פה על תלמיד שהוא, שהוא רצח נפש בשגגה. זאת אומרת, יש אפילו מקומות שאומרים: למה הרב צריך לגלות עמו? כי הוא לא היה צריך ללמד אותו, כיוון שהוא תלמיד לא הגון, ותלמיד לא הגון אסור ללמדו. אז ממילא, כיוון שהוא כן לימד אותו, תלמיד שאינו הגון, אז הוא צריך כאילו גם לשאת בעונש הזה. אבל הרבי שולל את זה, כי זה לא כעונש. הרמב"ם אומר את זה לא כעונש על הרב, זה בגלל שהתלמיד צריך לחיות. אז לכאורה מדברים פה בתלמיד, אפילו תלמיד כזה שהוא לא כל כך הגון. נו, אז איך אפשר לומר שהתלמיד הזה מרגיש שהוא לא יכול לחיות בלי התורה? אומר הרבי: כן, הרמב"ם אומר פה לא רק בעלי חכמה אלא מבקשיה. זאת אומרת, מדברים פה אפילו על תלמיד שהוא עדיין לא בעל חכמה. הוא תלמיד שרק התחיל ללמוד, ועדיין הוא לא בדרגה שהוא חכם, אלא הוא רק מבקש. הוא מבקש ללמוד. זאת אומרת, הרבי אומר ככה, שכל אחד שהוא תלמיד, פירוש, אם הרב לומד פה, פירושו שהוא תלמיד שרוצה לחיות, הוא מבקש לחיות, וכיוון שהוא מבקש לחיות הוא מבקש את התורה. אז, אז גם הוא נכלל בעניין הזה שצריכים להגלות את רבו עמו כדי שיוכל ללמוד,

40:49 דובר 4 אחרת אין לו חיים. זאת אומרת, הרבי אומר כאן שברמב"ם רואים שמהו הגדר של תלמיד. כל תלמיד, איזה שלא יהיה, אם הוא יודע שזה החיים שלו, אחרת הוא לא בגדר תלמיד. כך הרבי מתבטא שם. הרב מה היה מלמד אותו אם הוא לא מבין שהתורה היא החיים שלו? אז הוא לא יכול להיות תלמיד, הוא לא יכול ללמוד. זה לא תלמיד. זאת אומרת שהגדר של תלמיד, כל תלמיד, הוא שהוא יודע שזה החיים שלו, ולכן איזה תלמיד שלא יהיה חייבים להגלות, אם לא, אחרת חסר לו בחיים שלו. זאת אומרת, אנחנו רואים מכאן עד כמה חשוב העניין הזה שכל אחד צריך להחדיר את זה לעצמו, שזה הא'-ב', כמו שאומרים. צריכים לדעת שבלי תורה אין חיות, אין חיות רוחנית כפי שאמרנו. ובאמת, כפי שכבר הזכירו קודם, כל ה-- המסיבה הזאת, המטרה שלה זה קודם כל באמת לשמוח. כמו שיש גם לשמוח בשמחת התורה, כמו שהגמרא אומרת בשבת, בדף קי"ח, שאביי, כי הוה חזי צורבא מרבנן דשלים מסכתיה, עבידנא יומא טבא לכולהו רבנן. כשאחד מהתלמידים היה משלים מסכת, הוא היה עושה סעודה, עבידנא יומא טבא לכולהו רבנן. כך כתוב בגמרא. אז רש"י אומר שהוא היה ראש ישיבה, ממילא אם אחד מהתלמידים היה גומר, הוא היה עושה יום טוב לכל התלמידים. כך אומר שם רש"י. ורש"י מדגיש שם מה הכוונה דשלים מסכתיה? הוא גרס את המסכת, גורס. זאת אומרת הוא, הוא לא רק-- הוא יודע את המסכת. אם הוא יודע מסכת צריך לעשות יום טוב לכולהו רבנן. אז קודם כל זה כדי לשמוח באמת, וכולם שותפים לשמחה הזאת. כך רואים שם, אפילו אלה שלא למדו את המסכת, כיוון שהם לומדים יחד באותו מקום, באותה ישיבה, אז לכולם יש חלק בשמחה הזאת.

42:55 דובר 4 ו-וגם כדי, כדי ל-- אפשר לומר שיש כאן עוד עניין, כדי להגדיל את העניין הזה, שהתלמידים יבינו עד כמה העניין הזה חשוב ויקר, ולכן זה מעודד, זה יעודד את כולם ללכת בדרכו ובאמת ו-ו-ושגם הם ישלימו מסכת. כפי שאנחנו רואים, כבר הזכירו את זה קודם, שברוך השם אלה שלומדים, בדרך כלל הכלל הוא הרי מי שיש לו מנה רוצה מאתיים. אז גם פה זה כך. מי שיש לו מסכת הוא רוצה עוד. הוא רוצה עוד מסכת ועוד מסכת. וגם התלמידים שעדיין לא הצטרפו למבצע הזה, רובם של התלמידים מצטרפים למבצע הזה, אבל יש כאלה שמשום איזושהי סיבה חושבים שהם לא שייכים לזה, אז צריכים לדעת שכל אחד שייך לזה וצריכים רק ל-להתמסר. והכלל תמיד, אם מתמסרים לעניין, אין דבר העומד בפני הרצון, ורואים את זה במוחש כפי שאמרנו. רואים את זה במוחש שאלה שמתייגעים הם, הם פשוט משיגים הישגים נפלאים בגיל צעיר, ולכן צריכים באמת גם אלה שכבר, שכבר עשו את המבצע, וגם אלה שעוד לא הצטרפו למבצע, כבר מיד צריך להתחיל. מסכת בבא בתרא היא מסכת גדולה, ואנחנו גם בשנה מעוברת, ושנה מעוברת בכלל, הרבי אומר, זו היא שנה מיוחדת שהיא משלימה את השנים הקודמות, אז ממילא יש את הכוח בשנה הזו. אפילו מי שלא עשה את זה יכול להשלים את זה בשנה הזו. יש כוחות מיוחדים בשנה מעוברת שאפשר להשלים, ולכן אז כל אחד צריך להחליט החלטה טובה להצטרף למבצע הזה. ובעזרת השם, אם הוא רק יתמסר ברצינות, אז הוא יצליח ויגיע להישגים בגדר מציאות. עלינו להזכיר גם ה-- המבצע הזה השנה הוא גם לזכר התלמידים היקרים שלמדו כאן, יונתן ביטון ומשה גולן ולוי הנדל עליהם השלום, שכבר

45:26 דובר 4 חזרנו על זה כמה פעמים. הם, התלמידים, היו מיוחדים גם בעניין הזה של יגיעה בלימוד התורה באופן נפלא, כל אחד מהם. אז הם היו דוגמה לעניין הזה של יגיעה בלימוד התורה. אז ודאי שצריכים, כל אחד צריך להתחזק בזה, ללמוד מהם. וודאי כשכל אחד באמת יחליט החלטה טובה ויבצע את זה בפועל, זה ודאי יהיה עניין גדול לעילוי נשמתם, ושהשם יעזור שתיכף ומיד נזכה. הרבי אומר את זה לגבי מה שאמרנו קודם, שתלמיד שגלה מגלין רבו עמו. אז הרי כתוב שהקדוש ברוך הוא מגיד דבריו ליעקב, חוקיו ומשפטיו לישראל. אז כשבני ישראל נמצאים בגלות, עמו אנכי בצרה, אז הקדוש ברוך הוא כביכול, מגלין רבו עמו. הרב, שהוא הקדוש ברוך הוא, נמצא עם כל אחד ואחד מבני ישראל בגלות. אז בוודאי, כמו שכתוב, ושב ה' אלוקיך, ושב. אז בוודאי שהרבי אומר שלא צריכים להתייאש מהגלות, כי אם הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו, אז בוודאי שתיכף ומיד ממש נזכה לגילוי מלך המשיח, ושנזכה לזה תיכף ומיד ממש. אבל הוא הציע שיקדישו את זה לזכותם של שלושת התמימים, כמו ששמענו עכשיו. העניין הוא שזה מה שעשו למען שלושת התמימים, מה שהם לא יכולים לעשות עכשיו, שהם נמצאים לא נשמה בגוף, ולא חסר להם כלום. הדבר היחיד שחסר להם זה קיום מצוות בנשמה בגוף. ולכן מה שעושים לזכותם זה דבר הכי גדול שיכול להיות. כפי שידוע, שסיפרו קצת שאצלם שאפו לשלמות בכל דבר. בחיים הקצרים שלהם הספיקו הרבה. היה אצלם מה שכתוב באברהם, זקן בא בימים, שהיו ימים שלמים. גם האופן שנלקחו מאיתנו היה גם בשיא השלמות. הגמרא אומרת בשבת, אמר רב יוסי: יהא חלקי, יהא חלקי ממתי בדרך מצווה. והמהר"ל מסביר

48:16 דובר 4 מה הפירוש: שאדם הולך בעולם הזה, הולך להתחבר לעולם רוחני ועוזב את הגשמיות ומתחבר לקדוש ברוך הוא. כשאדם עושה מצווה הוא מתחבר עם הקדוש ברוך הוא. אז גם בדרך הזה היה בדרך מצווה, להתחברות לקדוש ברוך הוא. וכפי שאומרים בחסידות, שמצווה מלשון צוותא, שמתחברים לקדוש ברוך הוא, גם זה היה. ובפרט בחידוש של דורנו, גם עניין של השלוחים של הרבי שהלכו בשליחות במבצע חנוכה, שזה המבצע שהיה הכי חביב אצל הרבי, וגם המבצע היה עם חיילי צה"ל, שהרבי מימן את זה מכיסו הפרטי. אז בזמן שהלכו לקיים את השליחות, שלוחו של אדם כמותו, שהרבי מדגיש עם כל ההדגשות שבזה, כמותו ממש. באותו זמן היה העניין הזה, אז זה גם היה בשיא השלמות. ולכן צריכים, ואחרי כן הלאה, לעשות את הכל, לשאוף להיות בשלמות. לאחרונה התפרסם סיפור שהיה אחד עשיר, בעל עסק, שהיה לו בן יחיד שנפטר בצעירותו, והוא איבד כל עניין בחיים. הוא עזב ולא התעדכן בעסק שלו. הוא נכנס לדיכאון והגיע ליחידות לרבי. הרבי שאל אותו: אם הבן שלך היה מבקש ממך לנסוע לתקופה באיזה מקום טוב, היית מסכים? הוא אמר כן. כשהוא היה נוסע לשם, היית שולח לו כסף וחבילות של דברים שהוא צריך? הוא אמר כן. אז הוא אמר לו: הבן שלך נמצא עכשיו במקום טוב. כל דבר שאתה תעשה, כל מצווה, כל דבר שתקיים, תן צדקה, זה חבילה שאתה שולח לו. העניין הזה, מה שלמדו פה במבצע, זה חבילות ששלחו התמימים האלו. ולכן, נוסף על העניין שיש הבטחה, כמו שכתוב בכתבי האריז"ל, מי שעושה גמילות חסדים נעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, שכל אחד שיתעסק בזה יקבל החזר יותר

50:49 דובר 4 ממה שהוא הכניס בזה. נוסף לזה גם אלו נמצאים בהיכל של הרבי, אז הם ידאגו לאלו ששלחו להם. היום זה כ' חשוון, שזה יום ההולדת של הרבי הרש"ב, שזה קשור עם חיילי, חיילי בית דוד, שהרבי ייסד את תומכי תמימים. מלפני עשרים וחמש שנים, בתשמ"ג, אז היה מאה עשרים ושלוש שנים, כ' חשוון, ליום הולדת של הרבי הרש"ב. הרבי דיבר אז על העניין, על המספר הזה של מאה עשרים ושלוש. הוא הביא את הרמב"ם בהלכות חנוכה, שהרמב"ם מדבר שם על הלל, מה שפעם, איך היה בהתחלה כשאמרו הלל, שהעם לא ידע להגיד את הכל. היו עונים הללויה אחרי כל קטע שהחזן אמר, ואמרו מאה עשרים ושלוש פעם הללויה. הרמב"ם מציין שזה רמז לזה, השנים שחי אהרן הכהן. שאצל אהרן, אהרן הכהן, הייתה עבודתו בשלמות. זה היה הזמן שהוא חי. הרבי מדייק שהרמב"ם לא מביא את זה, הרי אומרים בכל החגים. הוא מביא את זה רק בחנוכה, שזה קשור במיוחד עם חנוכה, שחנוכה זה מלשון חינוך ומלשון חנוכה. חנוכת המזבח, חנוכת בית המקדש. שעניין של חינוך, שמחנכים ללמוד, גם נותנים מתנות ופרסים, וגם עניין שעושים חנוכת הבית ועושים חנוכת המזבח. מוסיפים עוד קרבנות ועושים את זה בשטורעם גדול ורעש גדול, שבזה צריכים ללמוד שצריכים להיות, שיהיה שלמות העבודה כמו שהיה בחיים של אהרן הכהן, וצריכים להמשיך את זה שיהיה בעצם שולחים לו כדי שתורן כמו חנוכת המזבח או בית המקדש. וזה מה שבמבצע תורה צריכים ללמוד. העבודה של אהרן הכהן, אוהב שלום ורודף שלום, שזה גם אחד הדברים שראו אצל כל אחד מהשלושת התמימים האלו. העניין הזה של אי אפשר ואי אפשר, שזה קשור

53:24 דובר 4 במיוחד עם תומכי תמימים, בפרט עם נשיא מכתש התלל, שתלמידים מגיעים מהבית. זה שנה ראשונה, בפרט שנה ראשונה שרחוק מהבית וצריכים מישהו שיעזור להם. כמו שהמשפיע הרב פרידמן אז תמיד היה תובע מהתלמידים שיקדישו חלק מהזמן לעזור לתלמידים צעירים או חלשים מהם, והיה אומר תמיד את ההבטחה שמי שעושה גמילות חסד נעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה. אז אותו עניין שצריכים ללמוד, שיהיה בחיי אישי לליבי, שהעניין הזה של עבודה בשלמות, שכל אחד יקדיש חלק מהזמן שלו לעזור לאחרים להסתדר, להתאקלם או בלימודים, ועל ידי זה זה יעזור וזה יהיה לזכותם. אני רוצה לסיים עם סיפור שקשור עם הזמן שלנו. מצאתי מכתב שכתב ר' שמואל לויטין לאבא שלי. אבא שלי הגיע ולמד באוטווצק, והגיע בזמן המלחמה משנגחאי עם קבוצה של תלמידים למונטריאול ופתחו את הישיבה. הרבי שלח אז את שמואל לויטין שהוא יהיה איתם וידריך אותם. אז היו בקשר איתו. כמה חודשים אחרי שהגיעו, אז יש את המכתב הזה שהוא כותב לו, שכנראה ר' שמואל היה אוכל בשבתות, סעודות שבת היה אוכל מהשולחן של הרבי הקודם. אז הוא כותב לו שבסעודות הרבי הקודם התעניין ושאל כל מיני שאלות עליהם והוא ענה להם. הוא כותב גם סיפור שהרבי הקודם סיפר, שהרבי סיפר שהוא שמע מאבא שלו, הרבי הרש"ב, שר' צבי, הבן של הבעל שם טוב, היה תקופה שהוא היה בגרודנה ולמד שם בבית מדרש של הפרושים. והוסיף שהוא לא שמע מאבא שלו מתי זה היה בדיוק ומה היה המטרה. אבל זה מה שהיה. ושם היה המנהג שהיה אסור לדבר בזמן הלימוד. היה שומר מיוחד שישב וראה מישהו מדבר, הוא טיפל בו. ר' צבי היה מדי פעם יוצא

55:58 דובר 4 החוצה, שהיה בתקופה שהיה את הדיכוויסטר, והיה מדבר עם העניים שהיו עוברים שם והיה מקרב אותם. פעם אחת הוא יצא ודיבר עם אחד העניים. אז השומר ניגש אליו. אז צבי אמר: "האונשיקיניש משיח וועט קומען, דאן וועט מען נישט וויסן דאס איז גוט". איך אומרים אונשיקין? הוא אמר שמשיח יבוא, לא ידעו אפילו. ובזמן שהרבי אמר את זה הוא צחק. אז ר' שמואל הוסיף שזה כנראה קשור עם הזמן שאז תכף שבת. אז הרבי הקודם דיבר הרבה לעורר את התשובה, לעורר את הגאולה. שצריכים לדעת שלומדים תורה, לא לשכוח לזכור תמיד שכל רגע, כמו שהרבי אמר כמה פעמים, שכל רגע ייפתח הדלת, הרבי ייכנס ויגיד: יהודים, צאו מהגלות. שצריכים ללמוד תורה וצריכים לחיות עם משיח ולזכור שכל רגע הרבי יתגלה ויחזיר איתו ביחד גם את התמימים האלו, ונזכה שיהיה גם בחודש חשוון, שיש הבטחה שיהיה חנוכת בית המקדש השלישי, נהיה ממש.

00:00 דובר 1 הרב'ה לרבן לעל תוריו. הפעם, כאמור, למדנו את מסכת גיטין. עניין הגט מתקשר ישירות לעניינו ולתפקידו של תמים. לכאורה, מה לתמים ולגט? ידוע לכולנו, ידוע לכולנו השיחה של הרבי נשיא דורנו, שתמימים הם חיילי בית דוד. ובנוגע לחיילי בית דוד אומרים חז"ל ש"כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו". מי שרוצה לצאת למלחמת בית דוד, שכפי שהרבי נשיא דורנו אומר שהמלחמה היא לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי, צריך לתת גט כריתות לכל ענייני עולם הזה. והרבי במאמר באתי לגני מדייק שכשם שהגט ניתן לאישה שמותרת לו על פי תורה, כך הגט שתמים צריך לתת לענייני עולם הזה זה לא רק לדברים האסורים, אלא גם לדברים המותרים על פי תורה. מה זאת אומרת גט לדברים המותרים? הרבי הזכיר פעם את המשנה בפרקי אבות ש"כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל וחיי צער תחיה". אומר הרבי, זה לא שיהודי צריך לבקש מהקדוש ברוך הוא לחיות חיי צער, חס ושלום. אדרבה, יהודי צריך לבקש מהקדוש ברוך הוא שייתן לו את כל המצטרך לו בבריאות, בפרנסה, בכדי שיוכל לשבת וללמוד מתוך בריאות הגוף ומנוחת הנפש. חיי צער פירושו, אומר הרבי, שיהודי שרוצה להצליח בלימוד התורה צריך לבטל את התענוג מענייני העולם הזה. תעשה הכל, תאכל, תישן, תשתה וכו' וכו', אבל בלי תענוג. התענוג, התענוג היחיד צריך להיות אך ורק בלימוד התורה. רק כך אפשר להצליח בלימוד התורה. הרבי הסביר פעם את מאמר חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". אז הרבי שואל שלכאורה אין המשל דומה לנמשל. תבלין, תבלין כל עניינו זה לתת טעם באוכל, לשבח את האוכל. התורה לכאורה אמורה לבטל את היצר הרע. אם כן, למה המשילו חז"ל את התורה לתבלין?

03:24 דובר 1 האם התורה אמורה לשבח את היצר הרע? אומר הרבי, זה בדיוק מה שחז"ל רוצים להשמיע לנו. שמיהודי נדרש לא רק לשבור ולבטל את היצר הרע, אלא להפוך אותו. לתורה יש את הכוח לשנות את היצר הרע, שאותו יצר הרע שיתאווה ויתענג ויתאווה לדברים, גם לדברים המותרים מענייני העולם הזה, אותו יצר הרע ממש יתאווה ויתענג עם אותו תענוג ללמוד עוד גמרא, עוד מאמר חסידות, עוד מצווה ועוד מצווה. לכן המשילו חז"ל את התורה לתבלין, שהיא באמת משנה את היצר הרע מדבר מר לדבר מתוק. וזה הפירוש חיי צער תחיה. בכדי להצליח בלימוד התורה, יהודי צריך למסור את עצמו לגמרי, עד שאפילו את כוח התענוג, שהוא כוח פנימי ועמוק מאוד בנפש, גם הוא מסור ונתון ללימוד התורה. הורים יקרים, כל התלמידים שעשו את המבצע ללא יוצא מן הכלל, התמסרו והקריבו מעצמם. הם ויתרו על הרבה מהתענוגי העולם הזה. אם זה בזמני ההפסקות, במקום לעלות לפנימייה ולנוח, הם ישבו בזאל ולמדו. אם זה בשעות הבוקר המוקדמות, שעה ושעתיים לפני חסידות, הזאל היה מלא עם בחורים שישבו ולמדו. אני לא אשכח שרצינו לארגן שבת ישיבה לצפון עבור תלמידי שיעור א' לקראת סוף השנה. ניגשו אלינו קבוצה גדולה של תלמידים וביקשו מאיתנו שלא, שנבטל את הנסיעה הזו משום שזה יפריע להם ללמוד. אז אמנם בשבת אפשר ללמוד בנגלה, אבל זה ייקח להם את יום שישי ואת מוצאי שבת וחבל להם על הזמן. האמת היא שהפרסים והתעודות היו צריכים להינתן לפי מידת ההקרבה וההתמסרות על הלימוד. אלא משום שאין לנו את הכלים המתאימים למדוד מי השקיע יותר, מי השקיע פחות, אנחנו נאלצים לתת את התעודות ואת הציונים, את הפרסים לפי הציונים, שלמרות שבדרך כלל הם משקפים

06:37 דובר 1 את היגיעה ואת ההתמסרות. אבל חשוב להדגיש שזה לא בהכרח משקף. ישנם תלמידים מסוימים שהשקיעו והתמסרו וגם ידעו היטב את החומר, אבל מסיבה כזו או אחרת הציון היה קצת פחות גבוה. זה לרגע לא מוריד מהערך העליון והנעלה ביותר שהם למדו מסכת שלמה בעל פה. ולכן מבחינתנו כל התלמידים, כל מי שעשה את המבצע הוא חתן התורה במלוא מובן המילה, ללא יוצא מן הכלל. כרגיל בשנים האחרונות המבצע נערך בשני מסלולים: מסלול א' לתלמידים שנבחנו על עיון וגירסא. מסלול ב' לתלמידים שנבחנו על עיון לבד או על גירסא לבד. וכרגיל אנחנו נתחיל מן הקל אל הכבד לפי סדר הא'-ב'. אני אבקש מהרב בוטמן לבוא ולחלק את התעודות. התמים דובער הירשמן. התמים יהודי אייזנברג. מבקשים מההורים שנמצאים איתנו לבוא ולהעניק את התעודה לבנים. התמים שניאור זלמן אליאס. התמים מנדי גוטמן. התמים יעקב שמואל בן אהרון. התמים מנחם מנדל חדד. נבקש מהמנשה. התמים שמואל קפלן. נבקש מהאבא, מהסבא, הרב קפלן, לבוא ולהעניק את התעודה.

10:30 דובר 2 התמים יצחק ריבקין. התמים שניאור וינטרוב. נבקש מהסבא הרב שניטביט[?], שיושב איתנו, לבוא להגיש את זה. כעת ניגש לחלוקת התעודות של מבצע תורה. התמים אושר אבאייב.

11:31 דובר 9 אושר, אושר, אושר.

11:44 דובר 2 התמים מנחם מנדל אייזנברג. בבקשה. התמים יונתן אפרתי. אני מבקש גם מהר"מ לבוא ולגשת, אה, הרב קדן[?]. שנייה, שנייה. התמים רפאל בירמה[?]. בוא. התמים יוסף יצחק אמדיר[?]. קדט[?]. התמים ישראל טרס[?]. התמים מנחם חכמו[?]. התמים נדב חכמון. בבקשה, מהאבא. התמים אליהו משה שמיל[?]. רותם מנליון[?]. התמים מנחם משה שמיל[?]. התמים אריה זאב מנציסוב[?]. ארז משה[?]. רותם מנליון[?]. התמים אברהם מטור[?]. התמים עם שור וקרבו[?]. התמים שמעון פריידל. התמים חיים פרץ. התמים יעקב צ'קמשמילי. התמים שרלטומט קדוש[?]. כעת אנחנו עוברים לדרג מצטיין. התמים שלום אייזנברגר. בהזדמנות הזו אני רוצה להודות לשלום על המבצע שהוא ניהל בהצלחה לתלמידי שיעור א'. גם זה יהי לו נשמע[?]. התלמיד משה גולן, כמובן ניהל אותו במסירות יוצאת דופן. התמים יוסי וישניבסקי. התמים מנחם מניקון יוסף[?]. תודה רבה. תודה רבה. התמים דוד קטמו שישבילי[?]. תודה רבה. התמים יהודה סטניסלבסקי. טוב, כנראה שהוא יצא, הוא עוד מעט יחזור. התמים מנחם מנדל פרויקן[?]. כעת אנחנו עוברים למצטיין במיוחד. התמים יזל מיטרופו חיון[?]. התמים ישראל ישי. בבקשה מהר, מהבמה. התמים שבתאי אטון ישי[?]. התמים לוי יצחק ארסקוביץ[?]. התמים לייבי מנדלסון. התמים פנחס בן אלטריו[?]. אהרן מנדלסון. למרות שהוא משוחרר כבר שנה שעברה, הוא למד בגירסה בישיבה ועשה את המבצע והצליח יפה מאוד. התמים לוי מרינובסקי. התמים שמוליק מרד[?]. התמים שמוליק כרמי. התמים בנימין קינברג[?]. התמים שמוליק ארזי. התמים נתנאל זויטמן. יש כאן שני חתני תורה שהאבות קצת ממהרים, אז אנחנו נעניק להם כעת את התעודה. התמים ישראל סגל. הרב מרדליות[?], הרב מרדליות[?]. התמים נחמני ריבקינד. בעצרת חירום שקיימנו כאן בישיבה בסוף השבעה של שלושת התלמידים, החלטנו החלטה טובה, החלטה כללית, להשתדל מאוד להוסיף בתפילה, לא לדבר חס ושלום מתחילת

28:47 דובר 2 התפילה עד סוף התפילה. ואפשר לומר שברוך השם כל התלמידים השתדלו מאוד לעמוד בזה. אבל בחרנו שמונה עשר תלמידים שהצטיינו באופן מיוחד בתפילה. וחשוב להדגיש שישנם הרבה תלמידים ורובם ככולם מתפללים כמו שצריך. אבל לקחנו בחשבון גם את ההגעה בזמן ואת הלהתחיל להתפלל עם החזן וכו'. ואני מראש מבקש סליחה אם שכחנו פה ושם תלמידים שהיה מגיע להם ולא כללנו אותם ברשימה הזו. אני מבקש מהרב ביטון לבוא ולהעניק לתלמידים את הפרסים.

29:52 דובר 10 אלי. אלי.

30:00 דובר 2 חלק גדול-- חלק גדול יצטרכו לבוא פעם נוספת. התמים שניאור זלמן קץ. התמים שניאור זלמן אספיל[?]. התמים ישראל לראי[?]. התמים נחום נוב. התמים חיים צבי פילדשטיין. התמים יעקב צ'יקרו שמילי[?]. התמים דודי קפלן. התמים יחזקאל... עכשיו

32:31 דובר 11 אפשר יותר.

32:38 דובר 2 התמים מנחם מנדל ריקתי[?].

32:44 דובר 11 באמצע.

32:47 דובר 2 התמים שמואל אייגרמן. התמים מנחם מנדל קורש[?]. בהזדמנות הזו נעניק לו גם את התעודה שהוא שהיה בו ממאהד[?]. נבקש מהרב סגל לבוא ולהעניק לו את התעודה. חתן תורה, חשוב להדגיש, ברור. התמים שבתאי בטון ישימי[?]. התמים יהושע בן יוסף. התמים נחמיה דרייזמן. התמים משה יצחק איך[?]. התמים יואל טייטלבוים. התמים מאיר איפלה[?].

35:32 דובר 12 מאיר, מאיר, מאיר, מאיר, מאיר, מאיר, מאיר, מאיר, מאיר, מאיר, מאיר, מאיר, מאיר.

35:32 דובר 2 אני מבקש לקבל במחיאות כפיים. יש כאן תלמיד נוסף, חתן תורה, שגם עומד למהר. התמים ישראל אילן וולושין[?]. כעת נעשה-- התמים יהודה סטניסלבסקי. תלמיד נוסף וגם חתן תורה, התמים יהושע לייב בן יוסף. כעת נעשה הפסקה קצרה. נמצא איתנו הגאון... נמצא איתנו הרב יעקוביץ[?]. נבקש מהרב יעקוביץ[?] לשאת דברי ברכה לכבוד התלמידים.

38:21 דובר 13 זוי דה בונדער[?]. זוי דה צמינדער[?]. היום ז' חודש אב, יום הילולא של הרבי הרש"ב. יש דרך הלימוד שהרבי הרש"ב רצה והגדיל. יכולים לראות כמה דברים מאוד מעניינים. יש כמה אופנים של דרך הלימוד. יש בישיבות, הרבה ישיבות, שהעיקר הלימוד הוא לעיון. כמו שאומרים, העיקר זה היגיון. זה דרך אחת של לימוד. יש עוד דרך הלימוד, שזה לשנן את הלימוד בראש, שינון יותר מהיגיון. זה לא בסתירה, זה לא צריך להיות בסתירה. אבל בין הדברים שאנחנו ראינו, איך שהרביים עם הילדים שלהם, מה הם בעיקר השתדלו? ואם אנחנו גם מסתכלים בהלכות תלמוד תורה של אדמו"ר הזקן, שכל מה שלומדים צריכים לזכור בפה, איך שהרביים למדו עם הילדים שיחזרו את המשניות בפה. העניין של שינון המשנה, שינון, לזכור את זה. זה לא מספיק. זה לא מספיק שבחור יש לו ראש טוב ויכול להתפלפל. אז צריך שיהיה לו, ותלמודו בידו, שיהיה לו מסכת בראש כמו שעשיתם. כשיש מסכת בראש, כשהולכים ברחוב יש עם מה ללכת. אם אין מסכת בראש אז אין עם מה ללכת, אין עם מה ללכת ברחוב. יש הסיפור המפורסם שאומרים על ההבדל בין... מדברים על מסנג[?] כשעולה למעלה, עלה למעלה, והקדוש ברוך הוא שואל לו, מה סודו ונסתר וכבדתי את מתנה וזו גם פסקה חידוש[?]. תגיד משהו. זה ככה מספרים על מסנג[?], זה יכול להיות לקרוא בכל מיני, אבל מזה אנחנו רואים את הדרך, את ההבדל בין דרך הלימוד. אז מה הוא ענה? אני טוב בעיקר בעיון. תגיד אתה משהו ואני יכול דירש פלפול[?]. ככה הוא אומר, תגיד קושיה, תגיד משהו ואני אגיד הפוך. זה שלומדים עם כל הלימוד זה עיון. עיון. יכולים להגיד ככה,

41:29 דובר 13 יכולים להגיד אחרת, יכולים להגיד ככה, אבל יש העניין של שינון, שצריכים לשנן את זה. אם רוצים העניין של "ושיננתם לבניך", זה ללמוד את זה בעל פה. ללמוד את זה שיהיה טמון בראש. זה הדרך. הדרך שהיה כל הזמן אצל חסידים. יש הרבה סיפורים שהיה יהודי אחד שחסידים מסנגרים. פתחו ספר, היה רשום, והחסיד אמר את כל הגמרא וכל התוספות על מה שהיה רשום מדבר. איך זה קרה? זה עניין ניסי. מה פתאום קרה? כי ככה למדו דורות. למדו דורות לחזור את זה ולחזור את זה ולחזור את זה, שהכל יהיה מונח בקופסה. צריך לזכור את זה בעל פה. זה אחד מהדברים שככה לימדו, שלמדו כל השנים. ככה למדו בתומכי תמימים. ככה למדו. הרבי הרש"ב לימד את הרבי הקודם בעל פה. הכל, שיידע בעל פה. כי דרך הלימוד אני לא צריך להגיד לכם. יש לכם ברוך השם ראשי ישיבה, מנוסים, גאונים, ובאמת יודעים בדרך. אבל דבר מאוד חשוב, דבר מאוד חשוב, מה שאתם עשיתם, וללכת ברחוב עם תלמודי בידו, שבחור לא הולך ברחוב, יש לו מה ללכת. יש לו בגמרא גם סיפורים. הלכו ברחוב, דיברו בדברי תורה. ככה זה. זה נטורל, זה ככה. זה אפילו בלימוד, הלימוד. בלימוד החסידות זה בטוח. אנחנו צריכים לדעת שהשם של הרבי זה על המוסד הזה. השם של הרבי זה עליכם. כשאתם הולכים ברחוב, אנחנו הילדים של הרבי. זה, זה אנחנו מיוחסים, נכון? אנחנו הילדים של הרבי. אנחנו, ממילא כל בחור ובחור צריך לדעת שההליכה שלו זה אחרת. דרך המחשבה שלו זה אחרת. וצריכים לדעת שכשהמשיח מגיע, והרבי יגיד, נו, תסתכלו, אלו כלים שגידלנו. הרבי יתפאר בנו, וצריכים לזכור את זה.

44:07 דובר 13 וצריכים לדעת ולנסות שיהיה לרבי מה להתפאר בנו. רואים שזה הרבה פעמים, רואים שזה הרבה פעמים. שתצליחו בלימוד התורה ובדרכי, בלימוד החסידות ובדרכי החסידות, והרבי יהיה הרבה נחת מכולנו.

44:29 דובר 14 תודה רבה ויישר כוח גדול לרב יופוביץ'[?]. נמצא איתנו מרא דאתרא של כפר חב"ד, הגאון הרב אשכנזי, שהוא גם אבא לאחד מחתני התורה. נבקש מהרב אשכנזי לשאת דברים, בבקשה.

44:51 דובר 15 ערב טוב. אחרי מה שאמר המורד האסרה[?] על דרך הלימוד, אני כבר אין לי מה להוסיף, אבל בכל אופן, בשבילי זה יום מיוחד וחגיגה מיוחדת. בכל פעם שאני משתתף פה כל שנה, אבל אני גומר איזשהו סיום של מחזור שהתחלתי אותו לפני עשרים ושש שנים, שהבן הגדול שלי נכנס לישיבה, והיום אני מסיים בעזרת הקב"ה, הלך אחר חיתום, סיום של הבן התשיעי. וברוך השם, יכולנו, נאמר במובן של זוג, על כל עשרים ושש שנים שעברו עם כל ילד וילד, כל בן ובן, כל אחד יחיד ומיוחד. וברוך השם, אני יכול להודות להשם, להודות לצוות של הישיבה, למשגיח, לראש הישיבה, למורה, שהגענו עד הלום, וברוך השם תמימים, יראי שמיים, לומדים, חסידים. הרבי אמר פעם, שאני זוכר שבשיחה שלי, ב... בשנה, זה עכשיו אני מדבר על העניין של גור גור[?] בישיבה הזאת. אחרי שבת שאחרי זה, אז הרבי דיבר על עניין של משפחות ושל ילדים. ותוך כדי דיבור הרבי אמר שעושים לו נחת מהילדים, ואז, אז כנראה מאיזה הם באים. הרי כל אחד לא מושלם, אבל ממילא כשיש ברוך השם כמה וכמה ילדים, אז מאחד יש טררר, מה שזה הוודאי, מה שלישי חסידי, וברוך השם פה בישיבה קיבלו את כל החינוך החסידי שהיה יכול להיות. סך הכל גדולה, נגלה, גם תכסיס, ובעזרת השם גם עניין של טרר והוודאי חסידים. השם יעזור שהישיבה תמשיך ותצליח ותתפתח עוד יותר ועוד יותר. ושיעמיד חיילים, צמח מהרב האשם[?], שהיה פה הלא סינכל[?], חייל בסדומית[?], שלפי שתמימים היו צריכים להיות, וכך הם להיות שם גם היום. אני לא יכול לשכוח. זה היה לפני כט"ז ניסן, ט"ו תשרי, תשע"ז. היינו פה בישיבה, למדנו. זה היה...

47:13 דובר 15 קיסמה וקיסמה, קיסמה, אחרי ההתלהבות של השולחן. באו לתחנה, זה היה הבניין הישן. באמצע הלילה הגיעה איזו ידיעה שהגיע חסיד מרוסיה. אז היתה עלייה. באו אז יחידים, ושהיה אז הגיע חסיד, ר' ברוך דוכלמן[?]. הגיע מטיסה ישירה מרוסיה, ואמרו שצריכים לעבור. היה לו משפחה פה, היה לו אח בתל אביב. בכל אופן, שייצאו בחורים לקבל את פניו. היה באמצע ההתלהבות. יצאו, זה היה הטנדר הירוק. אני לא יודע אם יש מי שזוכר את הטנדר הירוק הסגור. הכניסו שם איזה עשרה, חמישה עשר בחורים לתוך הטנדר, דחפו את המנועים ונסעו לשדה התעופה. אני לא יכול לשכוח את הדברים האלה. זה דברים שנחקקים. הרב היה מתוסר עם קסקט ארוך. הוא ראה, הוא שאל: מי זה? אז אמרו: זה תמימים. אז הרב פרץ בבכי ואמר: זה תמימים. אותם תמימים היו יושבים ב... רחוק. והוא אמר: "אותם תמימים שהיו איתנו בליובאוויטש". זה דבר אחד שהוא שם. גם העלימו את ה... את הסרטוקים הארוכים בליובאוויטש שהיו תמיד. וזה הדבר היחידי שמשום שהוא ראה שכך באים עם רכב והיה להם. ובכל אופן, העניין זה שזה התמימים, התמימים היו הגזע הזה שהרבי הרש"ב נטע, שממשיך עד לרבי, יותר במסירות נפש, יותר התמסרות. הייתי בסביבות שנת תש"ט, תש"ח, אז עליתי למונטריאול. היה שם משפיע ידוע, קראו לו פרץ מושקין. הוא היה מתארח כל שבת, והוא היה לפעמים מתארח. הנושא של ההתארחות שלו, שהוא היה אומר שבליובאוויטש היו החסידים התמימים המפורסמים, כל אחד בשמו, צ'ילר[?] או דובער. כל אחד מהשמות האלה שכולנו מכירים. היום אולי אין את הדמויות האלו, אבל מצד שני ההתקשרות וההתמסרות של התמימים היום לרבי זה בל יתואר. היתרון וה... שיש היום לתמימים של

49:31 דובר 15 היום, ההתמסרות ומסירות נפש בשביל עניינים של הרבי, בשביל רצון של הרבי. אם זה בחור ליק"ט ח"ב ללמוד ני דה בלנד, ללמוד חסידות. הוא יודע שזה החלום של הרבי, זה הרצון של הרבי, זה נחת רוח של הרבי, שבחורים ילכו ללמוד בפשטות. ואולי לא צריך להיות בשביל מיון איזה איפכא מסתברא. אפשר, יש גם מיון, גם דרך הישר. ו... אם זה ביוד, אם זה בגרסה, השם יעזור שתגדלו ושתהיו לחיילים כפי שהרבי הרש"ב ייסד את הישיבה וכפי שהרבי היום מנהל את הישיבה. שתצליחו ותגרמו נחת רוח לרבי. מיודשע, מזל טוב ממש.

50:25 דובר 3 לפני שניגש לחלוקת התעודות, אני רוצה להזמין את התלמיד אליהו הנדל, שלמד מסכת לעילוי נשמת, להבדיל בין חיים לחיים, אחיו ריימי[?]. נבקש מאליהו לבוא ולסיים את המסכת ולאחר מכן לומר קדיש.

50:51 דובר 4 אליהו בן אחיה, עם שאחריו עקבים היה מתחיל ובואו חילק לא תור המים. אמר רבי אלעזר בריתי אומרים חסידו לא פתר רבין. רבי אלעזר אמר שסודס נתן, ומשום דענין במלכו אבל בן לא. יהי רצון מלפניך, ה' אלוקינו, שתהא תורתך אומנותנו בעולם הזה ותהא עמנו לעולם הבא. כן ברוממו וברוך אנחנו ואלוקינו. אחינו בת קול, בת קול אמנו, בת קול כף, בת קול רוחוש, בת קול שורק. קול עוד בת קול דור בת קול. יהי רצון מלפניך, ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שלא תמוש התורה מפי ומפי זרעי ומפי זרע זרעי עד עולם. אי לי, אי לי ביתון וחוקיך עולמי וש לא יש לעולם לאיש כבוד חקי בן חיסון. יבוא רחוק עד דיני למדינ חקיקה. אמן, אמן, אמן. מודים אנחנו לפניך, ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקנו מיושבי קרנות. שאנו משכימים והם משכימים; אנו משכימים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים. אנו עמלים והם עמלים. אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אנו רצים והם רצים. אנו רצים לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת. ואתה אלוקים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ואני אבטח בך. יהי רצון מלפניך, ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שכשם שנתת לי לסיים את ספר דברים, כן תעזרני להתחיל מסכתות וספרים אחרים ולסיימם, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. וזכות כל התנאים ואמוראים ותלמידי חכמים יעמדו לי ולזרעי ולזרע זרעי. זרע זרעי יעמד להם, וזכני ובעל צאנך טנכי. בשכבך תשמור עליך, והקיצות היא תשיחך, כי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. החזירנו בתשובה שלמה לפניך, ברוך אתה ה' שומע תפילה.

53:04 דובר 5 אמן. אמן. אמן. אמן. נתחיל עם מזכמי חתני התורה. התמים מנחם מנדל בריכטר. התמים לוי צח דינרי[?]. התמים מוישה בן[?]. התמים יוסף יצחק פיאנו. התמים מנחם מנדל מיכאלי. תלמיד, תלמיד סוסובר[?]. התמים דוד קפלן. התמים שמואל עמיתוביץ. כעת ניגש לחלוקת התעודות לחתני התורה. אני רוצה להדגיש שלא זכור לי שנה שהיה לנו כל כך הרבה חתנים. שלושים ושבעה חתנים. וזה בהחלט מעיד שהתוספת השנה הייתה לא רק בכמות אלא גם באיכות. התמים שמואל אייגמן, חתן תורה. התמים שלומי אייזמן, חתן תורה. רגע, רגע. התמים צבי איר זלצרומי[?], חתן תורה. התמים יהודי אשכנזי[?], חתן תורה. התמים מנחם מנדי ברינו[?], חתן תורה. התמים אהרון ברוך, חתן תורה. התמים עם התוכניי אברכטה[?], חתן תורה. התמים לוי גולדברג, חתן תורה. התמים ישראל גולדין, חתן תורה. התמים מרדכי קוזמן, חתן תורה. התמים שמעון מנדל קוזמן, חתן תורה. התמים נחמי קיימן[?], חתן תורה. התמים שמואל דייץ', חתן תורה. התמים אליעזר רומי, חתן תורה. התמים משה יצחק ארכט[?], חתן תורה. התמים חיים צבי הרשקוביץ, חתן תורה. התמים משיח וייצמן, חתן תורה. בוצרה ליכטטט[?], התמים שמואל כהן. התמים מרי יפרח[?], חתן תורה.

1:04:42 דובר 6 היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי, היי.

1:04:45 דובר 5 התמים מנחם מנדל כהן, חתן תורה. התמים שולר, זלמן בנח כהן כץ[?], חתן תורה. התמים ישראל לישנר, חתן תורה. התמים לוי נסטר, חתן תורה. התמים ליואב בן לסטר[?], חתן תורה. התמים ישראל הלר, חתן תורה. התמים נחום נוב, חתן תורה. התמים יוסף יצחק עובדיה, חתן תורה.

1:08:00 דובר 7 טוני! טוני! טוני! טוני! טוני! טוני! טוני! טוני! טוני! טוני! טוני!

1:08:14 דובר 5 התמים

1:08:15 דובר 7 לנחת נתי לובטיה[?], חתן תורה. התמים צבי פילדשטיל, חתן תורה.

1:08:44 דובר 8 יוסי, יוסי, יוסי, יוסי, יוסי, יוסי.

1:09:07 דובר 7 התמים מוישה פרידמן, חתן תורה.

1:09:13 דובר 8 יוסי, יוסי, יוסי, יוסי, יוסי, יוסי, יוסי, יוסי, יוסי.

1:09:28 דובר 7 התמים מנחם מורגש[?], חתן תורה.

1:09:35 דובר 8 יוסי, יוסי, יוסי, יוסי, יוסי, יוסי, יוסי, יוסי, יוסי.

1:09:42 דובר 7 התמים יואל רוזן, חתן תורה.

1:09:52 דובר 8 יואל, יואל, יואל, יואל, יואל, יואל, יואל, יואל, יואל, יואל.

1:10:10 דובר 7 והאחרון חביב, התמים יחזקאל, חתן תורה. תודה רבה וערב טוב לכולם. אני מבקש מכולם להתארגן מיד לתמונה קבוצתית עם הצוות וכל אלה שקיבלו תעודות. תודה רבה וערב טוב. אנשים מהצוות, אנשים מהבדיקות.