כינוס כ' מר-חשוון תשס"ה

00:00 לחיים ולחיים. אנחנו נמצאים עכשיו בהתוועדות חסידית לרגל כ' מרחשוון, ובהמשך למה שדיברנו פה בעבר על השיחות הקדושות של הרבי, ובמיוחד ביום הבהיר של כ' מרחשוון, יום הולדתו של הרבי הרש"ב. ועם פרשת השבוע ועיקר ההפטרה של פרשת השבוע, כאשר בת שבע הכריזה את ההכרזה: "יחי אדוני המלך דוד לעולם". הרבה פירושים בפסוק הזה, אבל הפירוש שכולם מסכימים לו וכולם מאמינים לו, שרואים את הדברים של דוד המלך חיים וקיימים לעולם. כבר שנים וכבר דורות רואים עד כמה צדקו דברי דוד. הזכירו פה קודם את השיחות של הרבי בקשר לשלימות הארץ, שנאמרו מתוך כאב וגם מתוך רוח הקודש ונבואה לעתיד. אני רוצה לומר את הרגשתי האישית, לא מחייב את אף אחד, כיוון שאנחנו נמצאים בהתוועדות חסידית מותר לומר את מה שיש בלב. בשבוע שעבר הייתה הצבעה בכנסת בקשר להתנתקות. כמובן, זו הייתה הצבעה שהיא היפך דעתו של הרבי. אבל דווקא אחרי ששמעתי את התוצאות של ההצבעה הייתה לי שמחה בלב. מה הייתה השמחה כל כך גדולה? שבפעם הראשונה במשך חמישים שנה, התקיים רצונו של הרבי במילואו. הזכירו פה קודם את התקופה, את השיחות של הרבי בקשר להחזרת שטחים או לסכנה של פיקוח נפש. הזכירו פה את השאלה אם זה כתוב בשולחן ערוך, ואז תראו את הפסק דין של הרבנים. אבל אנחנו זוכרים היטב, וכיום אנחנו עדים היום, כשבאים לרב ומראים לו את ההלכה בשולחן ערוך, אז הוא אומר: "אין זה שייך לענייננו". ההלכה בשולחן ערוך היא כך, אבל מי אומר שההלכה שייכת לנושא הנידון? הרבי פעם הזכיר בשיחה ואמר דרך מילתא דבדיחותא, ששאלו פעם רב שאלה על כורכום, אז הוא אמר: "אם כורכום זה פלוגתא, אז זה כך וכך".

02:55 ומי יודע שכורכום זה פלוגתא? בכל אופן, כשנאמר לפני שנים ולפני עשרות שנים וגם בתקופה האחרונה, שנאמר עניין של פיקוח נפש, רבנים ופוסקים, מה לעשות? אלה הם פוסקי הדור, טענו שמותר, אולי מצווה, אין זה שייך לענייננו וכולי וכולי. לא צריך לחזור על כל השטויות שנאמרו. אבל בפעם הראשונה בשבוע שעבר, שכל הנציגות הדתית מדן ועד באר שבע, על פי הוראה של כל הרבנים שלהם, אמרו ועמדו בדעתו של הרבי שאסור. ההתנתקות אסורה כי זה עניין של סכנה ושל פיקוח נפש. אני זוכר כמה שהיינו מתרוצצים לרבנים ופוסקים וגדולים שיסכימו, שייתנו פסק דין. זה עבר בקול וזה עבר בקול וזה עבר בקול. אני זוכר שהיינו פעם אצל אחד מפוסקי הדור, היום כבר לא בחיים, וישבנו והתחננו לפניו, לפניו, וביקשנו ממנו שיחתום, שיסכים. אז הוא אמר לי, הוא סיפר לנו סיפור כזה: תשמעו. בא אליי אברך אחד וביקש ממני הסכמה לספר. אז כתבתי איתו כתב, הסתכלתי בו קצת. כעבור כמה ימים הוא בא אליי, אני שואל אותו, ואני שואל אותו: "תשמע, ראיתי מקום אחד בספר שאתה שואל שאלה על הרמ"א. ושהרמ"א מביא איזה רשב"א, ולכאורה ברשב"א לא כתוב כך. אתה לומד פשט ברשב"א לא כמו שהרמ"א למד. מקום אחר בספר ראיתי שאתה מביא שאחד מה שהיה בבני ברק בעלון האחרון מביא איזה רמב"ן, ואז שואל שאלה: איך פוסק הרמב"ן דברים כאלו? אז נשארתי מצוחצח עם התוכן: איך נלמד מגדול כזה פשט ברמב"ן? על הרמ"א למדת מדברי הרשב"א אחרת, אבל על הרמב"ן אתה לא אומר שהפירוש ברמב"ן לא כך צריך. הוא גדול, אותו. איך, איך הוא למד כך ברמב"ן?" אז האברך אומר לי: "הרב, מה אני אעשה? ברמ"א אין כאלה בבני

05:34 ברק". זה מה שהוא ענה לי. וממילא אז על הרמ"א אפשר, אבל בבני ברק אני מפחד להתחיל. וזה מה שהוא ענה לנו, שאני פוחד לחתום כי יש כאלה בבני ברק. ועכשיו בשבוע שעבר ראינו איך שכולם הסכימו לדעתו של הרבי. הרבי צריך את ההסכמה שלהם? אני לא יודע, אבל הרבי רצה את זה והוא הבין את זה והוא הנחה שזוהי הדרך שבה אנחנו צריכים לפעול. וראינו עד כמה שזה עבד, שתוך עשרים וארבע שעות התפגר אותו האיש, כמו ש-כמו, כמו ש-כמו שהזכירו פה קודם שהרבי כינה אותו. עד כמה הרבי היה מדייק בלישניה. הרבי לא אמר על אדם הזה שום דבר לא מכובד, אפילו על כל חי, ואותו הוא כינה בשם ימח שמו. שני אנשים בעולם ששמענו מהרבי ימח שמו, זה על היטלר ועל אותו האיש. ותוך עשרים וארבע שעות התחיל הרדיו לפרסם שהוא כבר התפגר, מתפגר, יתפגר. דווקא עכשיו, בכנס הזה, לפני שבאתי לפה, שמעתי את הבשורה שהוא במוות קליני בדרגה הכי גבוהה. השם יעזור שנראה אותו באמת עם כל שונאי ישראל במקום הנכון. וממילא רואים עד כמה הדרך שהרבי הנחה אותנו, אם זה עניינים של שלימות הארץ ואם זה כל העניינים האחרים, עד כמה אנחנו צריכים להיות דבקים בדרך שהרבי נתן לנו. הרבי ראה את הכל ורואה את הכל, עד להתגלות של מלך המשיח. לכל דבר הוא נתן את העצה ונתן את התרופה וראה את זה מקודם. אם עוסקים בשלימות הארץ, הרבי נתן את הדרך איך לפעול בשלימות הארץ. ולכאורה כל אחד יבוא ויגיד: יש לי עצה יותר טובה. לא מבקשים ממך. אם יש לך עצה שלך טובה, היינו נודה ונקבל. אבל כשאנחנו הולכים בכוחו של

07:50 הרבי, אז אנחנו בטוחים שאנחנו ננצח. וראינו שזה ניצח ברוך השם. זה רק התחלה ונראה את הגאולה האמיתית והשלמה והגאולה הטובה והתגלותה של הרבי מלך המשיח. ככה זה בעניינים של שלמות הארץ. ככה בכל העניינים הכלליים צריכים לשמור את דבריו של הרבי. ואם אתה לא יודע, השם יעשה, אבל מי נתן לך רשות? מי נתן לך את הסמכות? בעצות חדשות, דברים חדשים. הייתי פעם נוכח בשמחת תורה, במוצאי שמחת תורה, בזמן של חלוקת כוס של ברכה. אז אתה יודע מה הסדר היה, שהרבי היה נותן לכל אחד כוס של ברכה ו... בדיוק היו שם תלמידי חכמים, משקים, אדונים אדונים וכולי. מישהו לא רצה ללכת. היו מוריקים משקה, מניחים על השולחן והרבי מזג עם הכוס, ומישהו רצה ללכת לתת לו כוס משקה. הוא שם את הכוס, נתן לו כוס ביד ימין, אבל אני עמדתי שם. אני זוכר איך זה היה. עבר יהודי אחד שהוא הבין שהרבי צריך לתת לו כוס משקה והרבי לא נתן לו משמה. אז הוא לקח לבד. הוא לקח מהשולחן לבד. הגיע לו משקה, יפה לו. מה? אז הרבי אומר לו ככה בשקט: מה אכפת לך אם הוא עוזר לי? כל אחד מבין את השאלה ואת התשובה. הרבי לא ביקש שיעזרו לו. הרבי לא ביקש שייעצו לו. הרבי ביקש דבר אחד: תעשו את מה שאני מבקש מכם. אל תמציאו דברים חדשים, אל תמציאו רעיונות חדשים, אל תמציאו דרכים חדשות. מספיק, מספיק. עם נרחב מערכי שוב, זה הדרך להצלחה. ראינו כבר את ההצלחה, את הילך למלחמת מיתומיו. נזכה לניצחון המלא. כשמדובר על חיזוק מין משפחה, יש הרבה מה לדבר על הנושא הזה. אפשר להקיף את הדבר מכמה וכמה צדדים, אבל מה

10:16 שנוגע לנו, מה שנוגע לענייננו, מה שנוגע להורינו, מה שנוגע לימינו בתקופה שאנחנו עכשיו נמצאים. מה הפירוש של משפחה? מה הן הגבולות של משפחה? מצד אחד משפחה זה דבר טוב, אני חושב שאין בזה בעיה. אבל במשפחה יש עוד דבר. למשפחה, כך מקובל בכל אופן אצל יהודים, לא אצל הערבים והאמריקאים, במשפחה יש הגבלות, יש הגבלות. אפשר להתווכח, אפשר לא להסכים. אין איסור שאסור, אבל יש הגבלות. עד איפה מותר להתווכח? עד איפה אפשר לנקוט אמצעים? יש איזה קו אדום שיודעים עד כאן. אני עם האח שלי, אני עם הבן שלי, אני עם אפילו עם הבן דוד שלי. לא יותר. אני לא אקרא את החבר'ה. זה הפירוש משפחה. אחד הדברים במשפחה. ועוד דבר, זה אולי אפשר גם ללמוד. ללמוד. למדתי מהרבי. יש בבית ישראל כבוד המשפחה, כבוד המשפחה, הכבוד של המשפחה. אם הכבוד של המשפחה, אם מישהו רוצה לפגוע וזה עלול לפגוע בכבוד המשפחה הזאת, אתה פוגע בי. לשמור על הכבוד של המשפחה. גאין ינקה בשורות סר את הכבוד של הבחורץ, ועל זה כל אחד ואחד חייב לשמור, וזה צריך להיות בראש מעייניו. אפשר להתווכח, אפשר לריב. שומר לא יאמר כזכרי גם במי שסובלים. אפשר אפילו בקידוש לתת אחד לשני עם בקבוק. אבל זה בקידוש.

12:37 מותר לתת, כן. אני לא אמרתי. אמרתי בקבוק חלב, לא עם בקבוק כזה. סליחה, עם בקבוק חלב. אבל אני מקווה שזה לא ייצא באינטרנט, את הכותרת שלי. היה פסק דין שאחד לתת לשני עם בקבוק. אני מוחה נגד זה. אבל בכל אופן לא לזה הייתה כוונתי. אבל גם אם זה יקרה זה גם לא נורא. אבל בכל אופן, בהתלהטות זה מי שצריך. אבל כבר בחוץ יש כבוד המשפחה, יש השלמות של המשפחה. תארו לעצמכם, נתאר לעצמי, שחב"ד יוצאת לבחוץ מפולגת, שסועה, קרועה לחתיכות. זה סוחב לכאן, זה סוחב לכאן, זה סוחב לכאן. איך אדם מסתכל על הבנאדם? אפילו שהוויכוח אולי ויכוח ענייני, אולי יש מקום לסברא הזו או יש מקום לסברא הזו. אבל בסוף אפילו שאול המלך, אחרי שדוד המלך, אחרי ששמואל, לא דוד, קרע ממנו את המלוכה, ואמר: "כבדני נא נגד זקני עמי". מה הציבור יסתכל על זה? מה יראו? איך מסתכל העולם על זה? זה אחד הפירושים לכבוד המשפחה. עוד דבר, שהורים, גם אתה, גם כל אחד רוצה להיות בראש-- להיות בראש. זה לא התחיל מהיום, אבל יש איזה שני מדרגות. עד כמה? עד כמה למצע? עד כמה בכללי שאני אגיע למה שאני חושב בעיניי צודק? האם בשביל זה, כמו שאחד אמר, רצה פעם להינקם בפשפשים אז הוא שרף את הבית? אבל בגלל שהוא שרף את הבית, אין כבר פשפשים. וכל אחד מבין עד כמה שזה עצוב. אני לא מדבר כרגע על הצד החיובי של המשפחה. לא שמוכיח זה. יש הרבה, הרבה להיות נשפך בהלכה, ובפירוש זה... מה הגדרה של מחיצה? מחיצה היא מחיצה כלפי חוץ וגם מחיצה כלפי פנים. הסוכה, המחיצות שלה עשויות כדי לעשות את הפנים לסוכה. בשבת

15:37 אולי זה אחרת, ההפך. כלפי חוץ, להבדיל את הפנים מהחוץ. אבל בכל אופן, אבל בכל אופן יש את הצד החיצוני ויש את הצד הפנימי. דבר ראשון נתחיל עם הצד החיצוני. ידע כל אחד לעצמו. אם הוא לא יודע, שישאל רב, שישאל את המשפיע שלו. דבר ראשון שיחשוב: מה שהוא עכשיו עושה, זה מביא לכבודו באמת? זה מביא לכבודו של הרבי? או שזה לא כך? ואם זה לא כך, מי נתן לך את הרשות לחלל את שמו הקדוש של הרבי על שמי הם חולון וגויים. אלא ש-- שנצא מהכנס הזה יותר מחוזקים, יותר מעודדים. של אחדות, אחדות כלפי חוץ, אחדות כלפי פנים, וכמו שנאמר הרבה פעמים בשיחות של הרבי, שהאחדות של חסידים ותדומ רחל, את כל הדברים האלה סתר. דווקא אנחנו רואים שכנראה סנחריב מבין את זה, ודווקא בעניין הזה הוא זכרון קח פצח. היום אחרינו כבר המיתה עליהם לא אכפת לו. הוא יודע שפה יהיה הסוף שלו. אנחנו צריכים ללמוד ממנו. הוא יזכור קח פצח, שם אנחנו צריכים להילחם. יום זה יום זכאי. יום הולדת של הרבי הרש"ב. ורק אספר ששמעתי אחד מגדולי, היום כבר מגדולי ירושלים, שסיפר לי פעם שסבא שלו מירושלים נהג לקחת לעצמו פרויקט לנסוע. אז בתקופה ההיא מדובר על לפני מאה שנה. לנסוע לחוץ לארץ, לראות את צדיקי הדור. ואז היו, היה מה לראות, היה מה לראות. הוא עשה סיבוב בפולין, בגליציה, ברומניה, בהונגריה וברוסיה. הוא עבר וראה בטישנה יחיד, אינני יודע איך שמו, וראה את זיו פניהם של כל גדולי ישראל על שלוחותי החסידות שהיו בדור של לפני מלחמת העולם הראשונה. הוא אמר לו כך: "תשמע, ראיתי את הפנים של כל גדולי ישראל בתקופה ההיא. פנים

18:23 כאלו כמו שראיתי לפניו עכשיו, לא ראיתי". זה סיפר לי. גם פנו שלו היה רב, היה רב ברחובות, היה ראש ישיבה של ישיבת הדרום, קראו לו ברצלן[?], גדליה ברצלן[?]. והוא סיפר לי פעם שהוא היה בשנים של תר"פ, הוא היה ברוסטוב. כידוע, אז הייתה תקופה של ישיבת נובהרדוק, שאז התחילו הגלויות והיא גם עברה לרוסטוב. הוא סיפר לי כמה פעמים, אני גם הייתי נותן שיעור תניא בישיבת הדרום, היינו נכנסים אליו אחרי השיעור תניא, ביום חמישי בלילה. תשמע, זה היה יהודי נחמד, יהודי מעניין. אפשר היה לדבר איתו בתניא כל הלילה. אז הוא סיפר לנו שהוא היה בתקופה שלמד בשנת תר"פ, הוא היה הולך הרבה פעמים בליל שבת לשמוע את המאמר של הרבי הרש"ב. הוא היה בן של רב ברצלן[?], מי ששמע עליו, היה מגדולי ראשי הישיבה בדור הקודם. אבל הוא לא התפעל מזה. הוא הלך לראות, לשמוע, לראות את ה-- לשמוע את המאמר. הוא אומר שהוא עמד שעה, שעה וחצי, שמע את המאמר. הוא אומר: "הרבה לא הבנתי ממה שהרבי מדבר, אבל דבר אחד", הוא אומר לי, "אני לא יכול לשכוח", וזה עומד בעיניי, הוא התחיל ותיאר לי. היה לו גם חוש ציור. לראות את המבט של הרבי הריי"צ כלפי הרבי הרש"ב, כשה-כשהרבי הרש"ב היה עוד עם הזיינער, הוא היה אומר את זה בעיניים פתוחות. הרבי הריי"צ היה עומד מול הפנים שלו. לראות את הביטול של הרבי הריי"צ כלפי הרבי הרש"ב. נגיד ככה, ברור שצריך. אצלנו לא ראינו את זה. אבל בכל אופן, הזכות של הרבי הרש"ב, זכות, זכות זה לא היה לו. הוא כבר הקים את כל הישיבת חכמים של חיי ליובאוויטש דאמרים של כל הציבור

20:44 חב"ד מבי"ת דאמרים קריסוס יצאו נהיו שתיים. זה השאיפה של כולנו. יהי רצון שכולנו ביחד נשמור על המילים של הרש"ב, נלך בדרכים של הרש"ב, בדברים המפורשים של הרש"ב, ונהיה זה שנצליח, נגיע לפרק משיח צדקנו.