ערב הצדעה לשלוחי הרבי בארץ הקודש

15:54 דובר 1 לבקש-- לבקש מכל הקהל להתיישב במקומות כדי שנוכל לפתוח מייד. תודה. כבוד מרנן ורבנן, הנהלת צעירי אגודת חב"ד, אישי ציבור, אורחים נכבדים, אחיי ורעיי, בני העלייה, שלוחי הרבי, מנהלי ופעילי בתי חב"ד בארץ הקודש והעומדים לימינם, התומכים והמסייעים, זבולון לצד יששכר המקיימים יחדיו עולה של תורה וחסידות, נשות השלוחים והוריהם היקרים, קהל קדוש ונכבד. נעים לי להיות שליח ציבור, לקבל את פני כולכם בברכת ברוכים הבאים לערב ההצדעה הגדול למשפחת השלוחים הגדולה והמתרחבת, מנהלי בתי חב"ד בארץ הקודש. ברוכים הבאים בשם השם. מוריי ורבותיי, קהל קדוש ונכבד, חסידים הראשונים היו שרים: אשרינו מה טוב חלקנו בכוחות הגלויים של הנפש האלוקית, ומה נעים גורלנו בכוחות הנעלמים של הנשמה. אף אנו, מוריי ורבותיי, שזוכים להשתתף בשבט אחים הגדול של השלוחים, משפחותיהם ותומכיהם גם יחד, כשטליתו של הרבי פרוסה על כולנו להיות כאחד מהם ועמם, אף אנו שרים אשרינו. אשרינו שאנו כאן שואפים לתוכנו את האוויר הטהור של תפקיד השליח מכוח המשלח. אשרינו שעינינו רואות בכוחות הגלויים שלנו את פלאי העשייה האדירה של משפחת השלוחים. אותות המהפכה שמחוללים השלוחים ניכרים היטב ברחבי ערי ומושבות ארצנו הקדושה. השלוחים פועלים בכל התחומים, בחיזוק בניינה מבחינה גשמית ובעיקר מבחינה רוחנית. השלוחים עוסקים בהקמת מוסדות חינוך ותורה לתפארת, במרכזי עזרה וסיוע לנזקקים ונוטלים חלק בראש מערכות הרבצת תורה ויהדות. את שליחי הרבי אנחנו פוגשים בכל מקום, בכל זמן ועם כל הלב. נפגוש אותם במוצבים הנידחים של צה"ל וביישובי ספר, בעיירות פיתוח ובקיבוצים, במרכזים רפואיים ובתי סוהר, בבתי ספר ובאוניברסיטאות, במרכזי קליטה ובתחנות משטרה, בדרכים, בצמתים. בכל המקומות הללו פועלים השלוחים מתוך תחושת שליחות להביא שמחה לכל יהודי ולהוסיף טעם לחייו. רבותיי, נפגוש את השלוחים פועלים בחגים ובסתם

19:48 דובר 1 ימים של חול. השכם בבוקר ומאוחר בלילה, בעיתות שמחה ולהבדיל בשעות קשות. כל שעה, אומר שליח, יפה לשליחות. מוריי ורבותיי, בכל הלב, מכל הלב לכל אחד. מחיצות של ברזל נמסות מפני החום והשמחה ששופעים השלוחים. כל מעשיהם נעשים תמיד בחיוך ובאהבה. כל יהודי מתקבל כמות שהוא. כל איש ואישה, בן ובת זוכים לאוזן קשבת ותשומת לב אישית בנועם ובמאור פנים. ההכרה ביופיה של כל נשמה יהודית, אני חוזר, ההכרה ביופיה של כל נשמה יהודית הינה אבן היסוד של כל שליח ושליחה. בהיותנו כאן בצוותא מתגלה לעין כל כוחו של המשלח, הרבי, שהעניק ומעניק מכוחותיו הקדושים לשלוחים ומכנה אותם בחורים מעם, נבחרים מעם המכינים את העולם כולו לקבלת פני משיח צדקנו. ובהתאסף יחדיו למעלה משלוש מאות שליחים הקדושים של הרבי, נאחזים יד ביד לשרשרת, לשאוב כוחות חדשים. כוחו של כל שליח נעשה כפול ומשולש. האווירה רוויית עשייה, שכל מי שינשום בחללה ימשש בה אור, שמחה ורבי. מעין ודוגמת מה שנאמר על אדמו"ר האמצעי בהיותו בחיים בעולמנו זה: אילו חתכו את עורקיו הייתה שוטפת משם חסידות ולא דם. ומנשים באוהל תבורך. אלו הן השלוחות, נשות השלוחים הנושאות בעול במסירות נפש, בצניעות, בענווה ובצניעות. בשם כל הקהל אנו מצדיעים לנשות השלוחים ואומרים להן כל הכבוד. והנה איתנו כאן בהצדעה הגדולה ראשי ערים, הידידים והתומכים שזכו להיכנס למחיצתם של השלוחים, להיות שותפים גדולים וחשובים לעשייה הברוכה של השלוחים. התומכים עוזרים ומסייעים בנדיבות רבה בגופם, בנפשם ובממונם. כלשון חז"ל על אבי האומה, אברהם אבינו: נדיב בגופו, נדיב בנפשו, נדיב בממונו. מוריי ורבותיי, קהל קדוש ונכבד, כשהרבי דיבר על השלוחים ששלח לארצנו הקדושה, ציין את דברי רבנו הזקן באגרותיו על המאסר וגאולתו. אדמו"ר הזקן אמר

23:25 דובר 1 שזכות ההתעסקות ביישוב וצדקת ארץ ישראל, ששלח חסידים, שלח עזרה כספית לארץ, אומר אדמו"ר הזקן: כל אלו עמדה לי ולנו בגאולה, בגאולתו ובגאולת החסידים והחסידות. יהי רצון שזכות זו ההולכת ונמשכת תעמוד לנו לראות בשותפות את השמחה הגדולה בבניין בית חב"ד הגדול, בית זבול, מכון לשבתך עולמים בגאולה השלימה והאמיתית על ידי משיח צדקנו והרבי נשיאנו בראשנו, אמן ואמן. מוריי ורבותיי, הוועדה המארגנת של האירוע החליטה שאת הערב הזה ינחו שני מנחים, ככתוב: וקרא זה אל זה ואמר. וקרא ביחיד, נקראים ברבים, כמו שנאמר: ויהיו נקראים לפני המלך. נקראים ראשי תיבות אבשלום קור, נפתלי רוט יחיו, מנחים. דוקטור אבשלום קור, בבקשה.

24:56 דובר 2 תודה לרב נפתלי רוט, ששמו נפתלי סימן שהוא נותן אמרי שפר, והוא רוט סימן שהוא צח ואדום דגול מרבבה. רב אחד אמר פעם לרבי מליובאוויטש: אני עוסק בקירוב רחוקים. אמר לו הרבי מליובאוויטש: מניין כבודו יודע מי קרוב ומי רחוק? יש לנו, רבותיי, בית חב"ד חדש במקום הנמוך ביותר בעולם, באזור המלונות של ים המלח. מנהל בית חב"ד ים המלח, הרב שמעון אלהרר. אלהרר, אתם יודעים מה זה? אלהרר זה כמו ובר האורג, הטווה, ואם הוא טווה הרי הוא כדרכה של רשת חב"ד כולה, שהיא טווה את הכל, טווה שתי וערב. הרב אלהרר יפתח את המעמד בפרק תהילים של הרבי, שזה פרק ק"ג. הוא גם מונח לנו על השולחנות וגם נראה אותו מוקרן על כל המסכים סביב סביב. רק אני שאלתי מדוע דווקא מזמור ק"ג? הסבירו לי: ככה זה אבשלום, אנחנו פותחים את הבוקר כל אחד במזמור שלו כשנותיו ועוד אחת, ואחר כך לכבוד הרבי כשנות הרבי ועוד אחד. מלאו מאה ושתיים שנה להולדת הרבי, לכן נקרא את המזמור שסימנו מאה ושלוש, ק"ג. קומו בבקשה. הרב שמעון אלהרר. המזמור של הרבי, מזמור ק"ג.

26:46 דובר 3 לדוד ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קודשו. ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו. הסולח לכל עוונייך, הרופא לכל תחלואייך, הגואל משחת חייך, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדייך, תתחדש כנשר נעוריכי. עושה צדקות ה' ומשפטים לכל עשוקים. הודיע דרכיו למשה, לבני ישראל עלילותיו. רחום וחנון ה', ארך אפיים ורב חסד. לא לנצח יריב ולא לעולם יטור. לא כחטאינו עשה לנו ולא כעוונותינו גמל עלינו. כי כגבוה שמיים על הארץ גבר חסדו על יראיו. כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו. כרחם אב על בנים ריחם ה' על יראיו. כי הוא ידע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו. אנוש כחציר ימיו, כציץ השדה כן יציץ. כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו. וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. לשומרי בריתו ולזוכרי פקודיו לעשותם. ה' בשמיים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה. ברכו ה' מלאכיו גיבורי כוח, עושי דברו לשמוע בקול דברו. ברכו ה' כל צבאיו, משרתיו עושי רצונו. ברכו ה' כל מעשיו בכל מקומות ממשלתו. ברכי נפשי את ה'. מוריי ורבותיי, מגלגלים זכות ליום זכאי, יום שמחה, פורים קטן. ערב זה, ליל פורים קטן, זכור וחקוק בלב כל חסיד חב"די כיום היסטורי. פורים קטן, גדול ושמח מאוד. בלילה הזה לפני עשרים ושבע שנים שיגר הרבי את קבוצת השלוחים השלישית לארצנו הקדושה במטרה לעודד יהודים לקיים תורה ומצוותיה, לבנות את הארץ בגשמיות וברוחניות, כלשונו הקדוש של הרבי. מוריי ורבותיי, זכות גדולה נתגלגלה לידינו הערב להציג ולהזמין את אחד מחשובי השלוחים של קבוצה זו, החוגג הערב עשרים ושבע שנות שליחות, שעשה כברת דרך ארוכה בשליחות מצליחה ופורייה. הוא החל את שליחותו כתלמיד

29:54 דובר 3 ישיבה. זכה במשך השנים להקים קהילה מפוארת של מוסדות חינוך ו-- מוסדות חינוך ובתי חב"ד באחת הערים הגדולות של ארצנו, ומכהן כיום כחבר בית דין רבני חב"ד בארץ הקודש. ברשות המרא דאתרא של כפר חב"ד, בירת חב"ד בארץ הקודש, הגאון החסיד הרב מרדכי אשכנזי שליט"א, כפר חב"ד, שם נמצאים גם משרדי מרכז צעירי אגודת חב"ד. ברשותו אתכבד וברשות כל הקהל אתכבד להזמין את שליח הרבי לארצנו הקדושה, רב קהילת חב"ד ברחובות, גם מזכיר בית דין רבני חב"ד, הרב מנחם מנדל גלוכובסקי שליט"א, לקיים את מה שאמרנו זה עתה: "ברכו ה' מלאכיו גיבורי כוח עושי דברו לשמוע בקול דברו", להשמיע דבר מלכות, קול דברו של המשלח, הרבי נשיא דורנו. הרב גלוכובסקי, בבקשה.

31:24 דובר 4 ברשות הרבנים הגאונים, הרב הראשי הרב לאו שליט"א, הרב אשכנזי שליט"א, מרא דאתרא של כפר חב"ד, הרב ירוסלבסקי שליט"א, המזכיר של בית דין רבני חב"ד, שאר הרבנים הגאונים וקהל קדוש. באמת זה יום גדול בשבילי. עשרים ושבע שנים בפורים קטן שהרבי שלח אותי עם עוד קבוצה של כעשרים שליחים, שלוחים של הרבי לירושלים עיר הקודש ולצפת, ואחר כך התפזרנו לכל המקומות בארץ. הצטרפנו לשלוחים שהרבי שלח במשך שלוש שנים. פעם השתתפתי בהתוועדות של הרבי, והרבי דיבר על הפסוק בעניין יציאת מצרים, כתוב "והיה כי ישאלך בנך מחר", מה זאת? הבן שלך ישאל אותך מחר מה הולך פה? אתה צריך להסביר לו כי בחוזק יד הקדוש ברוך הוא הוציא את עם ישראל ממצרים. ורש"י כותב על ה-- על המילה מחר: יש מחר שזה עכשיו ויש מחר שזה לאחר זמן. אומר הרבי, יש שני בנים. יש בן שהוא שואל שאלות מחר של עכשיו. שאלות ענייניות להבין. שאלות של ידע. שאלות להבין את הפרטים. אין בין הבן הזה לאבא שלו פער הדורות. הוא מחר של עכשיו. אבל יש בן שהוא שואל לאחר זמן, מחר לאחר זמן. יש בינו לבין אבא שלו פער הדורות. השאלות שלו הן שאלות לפעמים קנטרניות, לפעמים שאלות של ספק, שאלות של ציניות, שאלות שמנמקים ולא רק מנמקים, מראים על פער הדורות. אמר הרבי בהתוועדות, אז אתה עלול לחשוב להתעסק רק עם הבן שהוא מחר של עכשיו. הבן של לאחר זמן, מי רוצה להתעסק איתו? ואז הרבי התחיל לבכות. ואז הרבי אמר: זה בנך. הרבי אמר בהתוועדות, זה הבן שלך, גם הבן הזה שהוא מחר לאחר זמן, גם הבן הזה שיש לו הפער הדורות בינינו, הוא הבן שלך. אל תשכח

34:17 דובר 4 אותו. צריכים לדאוג גם לו, וזה אחד מהמסרים הגדולים ביותר שהרבי לימד אותנו במשך כל הנשיאות והחדיר בנו להרגיש כלפי כל יהודי שזה בנך, הבן שלך. רק אפשר אז להבין את האהבה שהייתה לרבי לכל יהודי ויהודי, איך שזה הבן האישי שלו. אבא שלי פעם סיפר שגרנו בטורונטו, בקנדה, והוא קירב שני אחים צעירים ליהדות. אחד היה בן שלוש עשרה, השני בן אחת עשרה. הם גרו עם האמא האלמנה והוא שלח אותם לישיבה בבוסטון. כשהתקרב הזמן לחג הפסח, האמא, היא לא שמרה על הכשרות שאפשר לעשות את חג הפסח בבית. אז הם תכננו לנסוע לניו יורק למרכז חב"ד, שמה להיות עם אחת מהמשפחות לחג הפסח, והם כתבו לרבי את התוכניות שלהם. הרבי ענה מיד לדאוג להיות בחג הפסח יחד עם האמא בטורונטו, ובטח תדבר. והרבי כתב את השם של אבי לדבר איתו, שהוא ידאג לסדר את הבית שאתם תוכלו כן לחגוג את החג עם האמא. מיד אבא קיבל את הטלפון מהאחים. הוא נכנס למשפחה, הוא נכנס לאמא והוא דיבר איתה. הוא הביא את הרב של קהילת חב"ד בטורונטו והם דאגו והסבירו לה. והם הכשירו את הבית לפסח והאחים נסעו הביתה. אבל אנחנו, המשפחה שלנו עם אבא, אנחנו נסענו דווקא לניו יורק לחג הפסח, לחגוג את החג אצל הסבא, ועמדנו בתור בערב פסח. הרבי היה מחלק חתיכות של מצה שמורה של מצות מצווה. הוא היה נותן לכל אחד חתיכה קטנה לליל הסדר ועמדנו בתור. עומדים מאות אנשים, מאות, אלפי אנשים. הגענו בתור לרבי. האבא מבקש מצה. הרבי נותן לו חתיכה קטנה. אני כילד קטן, אח שלי, ואז אבא פונה לרבי ואומר: "האחים קפלן מבקשים מצה." זה האחים מטורונטו. הרבי מסתכל. עומדים

37:02 דובר 4 אלפי אנשים. הרבי מסתכל והרבי אומר, "הם עם האימא? הם יחד עם האימא לחג?" אז אבא אומר, "כן, כן, סידרנו את זה. הבית כשר לפסח." אומר הרבי, "מה עם לילות הסדר?" אז אבא אומר, "הלילה הראשון הם נמצאים אצל הרב אהרונוב," האבא של הרב אהרונוב שלנו, ראש מרכז צעירי אגודת חב"ד ויושב ראש אגודת חסידי חב"ד פה בארצנו הקדושה. אבא שלו גר בטורונטו, אז הוא אמר שהוא נמצא בלילה הראשון אצל אבא שלו, בלילה השני אצל עוד משפחה חב"דית. הרבי חייך חיוך אי אפשר לתאר והסתובב ולקח מצה שלמה. לא חתיכות קטנות, מצה שלמה, ואמר, "למסור את זה לאחים קפלן." זה הרבי שלנו. עומד בתור ערב פסח עם אלפי אנשים, רק מזכירים לו שם אחים קפלן והרבי שואל מיד, "הם עם האימא לחג? מה עם ליל הסדר?" מצה שלמה לתת. השמחה. לא להפסיד אף יהודי. לא, ל-לתייחס לכל יהודי, לכל פרט. מנהיגות לכלל ומנהיגות לפרט. את האהבה לכל אחד ואחד. אבל הרבי גם לימד אותנו איך. איך לעשות את זה. היה פעם באיזו עיירה קטנה בפולניה, באזור גליציה, שהמצב היה קשה מאוד, המצב הכלכלי שם בעיירה, לא היה כסף לשלם לשום השירותים מהעיירה. עיירה יהודית. והגיע לעיירה אחד מהדמויות החשובות באזור גליציה, הרבי מבעלזא בסוכה בער[?]. והם נכנסו אליו לבקש עצה וברכה, מה עושים בעיירה שלהם? והם תיארו לו את המצב הקשה בעיירה. הרבי שומע ואומר להם: היה פעם סטודנט שהוא למד להיות רופא. הוא גמר את כל שנות הלימודים בהצטיינות. הוא עשה סטאז', הוא היה מוכן. אבל הדבר האחרון, מבחן בעל פה, מבחן בעל פה אצל הפרופסור הגדול. הוא נכנס לפרופסור. הפרופסור מתחיל לשאול אותו שאלה כזו, שאלה

39:26 דובר 4 כזו, תופעה. מה עושים עם כזה חולה? פתאום הפרופסור שאל אותו: מה קורה כשאתה הולך ברחוב ומישהו נופל והוא נחתך ויש שטף דם? מה אתה עושה אז? אז הוא אומר: אני מיד פותח את התיק הרפואי שיש לי או משהו, ואני לוקח תחבושת ואני קושר ואני עוצר את הדימום. ומה קורה כשאין לך את התיק איתך? מה אתה עושה אז? אז הסטודנט עונה: אני מחפש סמרטוט באזור ואני קושר לעצור את הדימום. ומה קורה כשלא מצאת סמרטוט? הסטודנט מהרהר לכמה שניות. הפרופסור אומר לו: אתה יכול ללכת הביתה, אתה לא מוכן להיות רופא. אז הוא אומר: "לא מבין. שמונה שנות לימוד, הצטיינות, סטאז', הכל אלף אלף. שולחים לי הביתה בגלל שאני מהרהר כמה שניות?" אומר לו הפרופסור, "אם לא ענית מיד מה שהיית צריך לענות, אתה לא יכול להיות רופא." אז הוא אומר, "מה הייתי צריך לענות?" אז הוא אומר, "יש לך חולצה? יש לך חולצה? יש שטף דם? תוריד את החולצה, תקשור. אתה לא יודע להוריד חולצה, אז אתה לא יכול להיות רופא." אמר הרבי לאנשי העיר, "כל זמן שלא יהיה פה מי שמוכן להוריד את החולצה, שום דבר לא ישתנה פה בעיר." הרבי לימד אותנו כדוגמה איך שהוא הוריד את החולצה שלו לעם ישראל, איך שהוא נתן מכל כוחותיו ומכל נשמתו לעם ישראל, והוא לימד אותנו כשלוחים שלו כמה שאנחנו צריכים להוריד את החולצה. זה השליחים, שליחים של הרבי שמורידים את החולצה ומרגישים שכל יהודי הוא בנך, הבן האישי שלו, ודואג לכל פרט ופרט. זה השליחות שהרבי נתן לנו. זה שליחותנו לברך את כולם שאנחנו בעזרת השם נצליח כל אחד ואחד במקומות, במקום שלו, בבית חב"ד שלו,

41:37 דובר 4 בשליחות שלו, שנצעד קדימה להביא את המסר הגדול של הרבי עד שאנחנו נצליח להביא את משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

41:57 דובר 5 תודה ויישר כוח לשליח הרבי בארץ הקודש, משלוחי הרבי בקבוצה השלישית, הרב מנחם מענדל גלוכובסקי שליט"א. והרי בשלושה, אומרים חז"ל, הווי חזקה. אחרי הדברים המאלפים ששמענו יוצאים אנו מחוזקים בכפליים. חזק, חזק ונתחזק.

42:23 דובר 6 תודה הרב נפתלי. מהי בעצם עבודת השליחים? מה הם עושים בשטח? עוסקים בכל תחום יהודי, בחינוך, בהלכה, בתחום החברתי. נציג השלוחים עכשיו הרב מרדכי גל, מנהל בית חב"ד ברמת גן, מנהל בית חב"ד ברמת גן יש לו ייחוד בכך שהוא עוסק גם בבימוי והפקה של סרטים חינוכיים, מה שאומר שיש מי שנמצאים בהוליווד ויש מי שעוסקים רק בהולי, רק בקודש. הרב מרדכי גל, מנהל בית חב"ד רמת גן.

43:21 דובר 7 כבוד הרבנים, אישי ציבור. אחיי ורעיי השליחים, משפחת חב"ד. תשל"ח, אלף תשע מאות שבעים ושמונה למניינם, הייתי סטודנט באוניברסיטת ניו יורק. ואחרי תפילת ערבית בערב מאוחר ישבתי וכתבתי מכתב לרבי. מכתב רגיש, מכתב עם הרבה מאוד לבטים. מכתב שדן בעניינים כלליים, רוחניים וגם עניינים אינטימיים, אישיים ודקים מאוד עד לעומק הנפש. בשעת לילה מאוחרת הוכנס המכתב אל הרבי למזכירות. זו הפעם הראשונה שהכרתי, הפעם השנייה בעצם שהכרתי את תנועת חב"ד והפעם השנייה שפגשתי בתפילה את הרבי. למחרת בבוקר, מוקדם בבוקר אני מקבל טלפון שהמזכיר של הרבי מודיע לי שקיבלתי תשובה. שמונה ומשהו בבוקר. אני מספר לכם על הרושם הכי ראשון, הראשוני ביותר, הנקי ביותר שיש לי מן הרבי. וכך הגעתי אל המזכירות והזדהיתי. כדי להקל להבין, הייתי סטודנט עם שיער ארוך, שנות השבעים המאוחרות, והמזכיר ר' לייבל גרונר מוציא לי מכתב. המכתב שאני הכנסתי ואל המכתב הרבי עונה לי בכתב יד צפוף ומסודר עם הרבה סימנים והרבה דקויות שאח"כ הסבירו לי, פורם כל שאלה ועונה לי על כל שאלה תשובה, על כל התלבטות ופרפורי נפש, הרבי עונה לי בעדינות הכי גדולה שמישהו אי פעם יכול להעלות בדעתו. עכשיו הסיטואציה היא כזאת שאני עומד בתוך חדר המזכירות ואני רואה הררים של חבילות, חלקן סגורות ועטופות, חלקן פתוחות ופרומות, ערימות של מכתבים. אני מסתכל הצידה ליד הדלת ואני רואה שניים שלושה שקי דואר מונחים ואני מסתכל על המזכיר ואני שואל בפליאה כי תפקידי להתבונן. אני אומר: תגיד, כל המכתבים האלה נכנסים אל הרבי? אני מסתכל לראות אם יש צוות, אם יש מזכירות, אם יש אנשים שפותחים את המכתבים, ממיינים אותם, מכניסים אותם בסדר מסוים באופן מסוים והמזכיר מחייך ואומר לי לא. אני

46:23 דובר 7 מסתכל על שקי הדואר ואני שואל אותו: ותגיד, כמה שקי דואר כאלה מגיעים? אז הוא אומר לי: בדרך כלל מגיעים שניים, שלושה, לפעמים ארבעה ביום. עברו שנים. נכנסתי באותו שבוע ליחידות לחדרו הקדוש של הרבי. הרבי התעניין בפרטי פרטים על ההורים, על-על-על-על האישה, על ה-- על ה-

00:08 דובר 1 שנים חלפו, כבר זכיתי להיות שליח הרבי. זכיתי לראות את ההיקף העצום המופלא של פועלו של הרבי, את כוחות ההנעה שלו, את הלהט, את האמונה, את הגאונות. לא היו לי כלים להבין את ה... את הגודל הזה, את העוצמה לבד. ואז אני זוכר שישבתי שנים יותר מאוחר ב-770, בהתוועדות חסידית בשעת לילה מאוחרת, התוועדות כזאת פנימית. לקחנו הרבה משקה, דג מלוח. מספר אחד מחברי ועד הנחת שיחות סיפור שסגר לי את כל המעגל, וזו הנקודה שאני רוצה להעביר בערב זה, אחיי השליחים. הוא מספר, סיפר על האינטנסיביות בעבודה עם הרבי, כמה הרבי דרש וכמה הם הרגילו את עצמם לישון שעה שעתיים בלילה. ככה הרבי דרש מעצמו, והיו מכניסים לרבי ספר להגהה והרבי היה מגיה את זה באותו לילה, הוא מסמן והם מחזירים, עד שהם נמנו וגמרו ביניהם לא להכניס, כי תמיד הרבי היה מגיה עוד פעם ועוד פעם בחריצות בלתי נלאית. ואז הוא מספר שסוף כל סוף הם מצאו משהו מופלא. מכונה, הומצאה מכונה לפתיחת מכתבים. מכונה אוטומטית. הם קפצו על המציאה, הכניסו את זה לרבי, ולמחרת הרבי מוציא את המכונה חזרה בתוספת תשובה: תודה, אבל אינני יכול לפתוח את המכתבים שיהודים שולחים לי עם המכונה הזאת. הוא מנמק: מכיוון שהרבה פעמים היהודים חותמים, סוגרים את המכתב בדמעות שנשרו בזמן כתיבת המכתב, ואינני יכול לפתוח עם מכונה אוטומטית. קהל קדוש, על היקף הפעילות של הרבי אנחנו יודעים. אין מי ששוטט היום בעולם, במרחבי העולם, בכל מקום, ולא ראה את גודל הפעילות, את איכות הפעילות, את הלהט של הפעילות. אבל ביחד עם זה נחרט בדמיוני הדקות, הרגישות. כל כך רציתי תשובה באותו לילה. האכן בתשובה, הטיפול בכל מכתב, הרי הלבבות

02:23 דובר 1 שנהרמו שם באותו חדר, זה זיכרון מאותו חורף בשנת תשל"ח שלא אשכח אותו. נדמה לי זה כבר היה, אה, זה היה לפני האירוע שלא אשכח אותו לעולם. זאת אומרת, מצד אחד יש לנו את המשלח, המשלח, הרבי, שלמעשה לקח את כדור הארץ, לקח את מהלך ההיסטוריה והפך אותו. הרבי אחרי תקופה כאובה בעם ישראל, השואה, "היה לא תהיה ולא תקום צרה פעמיים". עם ישראל מבולבל, מפוזר, מטורף. והרבי לא רק שהוא נגד הרוח הכללית של ההסתגרות וההגנה ויצירת חומות, אלא יוצא בקריאת "ופרצת". יהודי הוא בעל הבית על הטבע. אין לטבע שליטה על יהודי. אנחנו יוצאים, אנחנו הדור שעומד לממש את הגאולה. ואיפה? בכל פינה בעולם. אין נקודה בעולם שנמצא בה יהודי שלא נגיע אליה ולא נספק לו את כל צרכיו. אם זה סדר פסח בקטמנדו אצל מטיילים ואם זה בארץ האש בדרום אמריקה, בכל פינה בעולם צריך להגיע אל היהודי ולעורר בו את הניצוץ היהודי האלוקי ולהזכיר לו שכתר מלכי המלכים מונח על ראשו. כך הרבי ראה כל יהודי. פעם ניסיתי להסביר לעצמי איך הרבי יכול היה לעמוד בגיל מופלג שעות ולראות את התורים משתרכים וכל יהודי מגיע אליו עם המשאלה הכי פנימית. זה לפני ניתוח וזה לפני חתונה וזה בהתלבטות הכי קריטית בחייו. והרבי עומד באותה תנועה, כולו מרוכז, כולו מגיב אל היהודי מעומקא דליבא, רק אם הוא רואה ביהודי הזה את כתרו של מלך מלכי המלכים מונח על ראשו, את האלוקות בגופו של היהודי, נשמתו של יהודי. והמשלח הזה, הגדול, שרוצה להגיע אל כל יהודי וזו המטרה, משתמש במטרה הזאת בנו השליחים. זכינו להיות הממוצע, זכינו להיות הזרוע הארוכה, זכינו להיות הכוח שיכול להוביל את המקור,

04:32 דובר 1 את המאור אל הנקודה הסופית. אבל יש תנאי, והתנאי הוא להיות קשור למשלח. התנאי הוא להיות בטל למשלח. התנאי הוא להבין את רוח השליחות ולהתמסר אליה, וביחד עם זה להשתמש בכל הכוחות שקיבלנו ובכל הכישרונות שניתנו לנו ובטביעת האצבע המיוחדת של כל אחד מאיתנו. אבל התנאי הוא לשמור על כוונת המשלח, ואנחנו רואים את השליחים קמים. הדלק שלהם זה השיחות, המאמרים, הקריאת כיוון של הרבי, המשימה, המטרה. מגיע שליח, כולנו יודעים, מגיע לעיר, לא בא עם אסטרטגיה מי יודע מה מסובכת ולא טקטיקה ולא קורסים רבים. בתחילת הדרך בכלל לוקח מפה ומכיר את העיר מאפס. אבל דבר אחד הוא יודע: שהרבי איתו, שהמשלח איתו, שהמשימה הזאת תצליח, ששום דבר לא יכול לעמוד בדרכו, למרות שיש קשיים רבים, קשיים כלכליים, לעיתים רבות תסכול, עייפות, אה אה אה, בלבול. אתה צריך להפעיל את כל הקסם האישי שלך, בעיקר על מנהלי הבנקים, להשיג פה עוד קו אשראי, פה עוד כמה לירות, פה עוד קצת אוויר לנשימה, אבל אט אט אתה רואה בעיר מוקם בית חב"ד, מוקמים עוד מוסד ועוד מוסד ועוד יהודי מתקרב, והשליח הזה הופך להיות נקודת אור וחום במקום שהוא נמצא בו. והכי חשוב, הציבור מתחיל לזהות את בית חב"ד כמקור של חום, כמקור שניתן לבוא בדברים הכי פנימיים. שליחים הפכו להיות רופאים, יועצים, יועצי נישואים, מלווים, בעלי גמ"חים. כל הכישורים שבעולם הוטלו והועמסו על כתפיו של השליח. אבל הדבר הכי מופלא שקרה לשליחים זה שהרבי סידר להם חבורה שמסייעת להם. השליח שחי את השליחות ורוחו של הרבי מפעמת בו וזורמת בעורקיו, אותו בעל ממון, אותו גביר, אותו תומך שיש לו נשמה גבוהה והוא בא בהזמנה אישית של הרבי, הוא כבר

06:48 דובר 1 יודע שהברית הזאת עם השליח היא ברית נצחית. הרבה פעמים המשלח דואג שאותו גביר יבוא וידרבן את השליח ויעזור לו בגשמיות, אבל יתבע מהשליח לרוץ ברוחניות, לעשות יותר ולהגיע להישגים גדולים יותר, וככה נוצרת ברית בין התומכים, בין האוהדים, בין הציבור לשליחים ולבתי חב"ד. לאחרונה הרבי דיבר באינטנסיביות בלתי רגילה ובתוקף בלתי רגיל על המשימה האחרונה. תפקידנו לבשר לכל העם היהודי ולכל העולם כולו שאנחנו נכנסים לתקופה חדשה לגמרי. חדשה לגמרי מבחינת הכשרת הלב, ההכרה שאנחנו מתקרבים וצועדים אל תוך הגאולה השלמה, הכשרת המוחות להיות כלים לקבל את הדבר האדיר הזה, ובעיקר תחושת השליחות להגיע ולהתאמץ ולעשות את הפיניש הזה האחרון ולהגיע אל כל יהודי ויהודי. אני בטוח בדבר אחד: שזכינו זכות שאין לנו מושג, אין לנו אפס קצהו של מושג מה גודל הזכות שכל הציבור הזה כאן וכל מי שנדבה אותו רוחו להתמסר לרבי זכה לה. וכך גם גודל האחריות. ואין לי ספק שסוף כל סוף כל בתי חב"ד יתלכדו לבית חב"ד העיקרי והגדול מכולם, בית המקדש, ונזכה לראות את ההבטחה של הרבי מתקיימת ואת כל עם ישראל נגאלים והרבי בראשינו בבית המקדש, והעיקר, בעזרת השם, תכף ומיד ממש. הייתי רוצה לגנוב רק עוד דקה, למרות שמאותתים לי לסיים, על התקופה הקרובה בעם ישראל, ולדעתי זהו מסר חשוב לנו החב"דניקים, למשפחה הגדולה והנפלאה הזאת. עם ישראל עומד בפני אחת התקופות הכי חשובות בתולדותיו והמוקד הוא פה במדינת ישראל. יש תחושות קשות של זעם, של תסכול, של מרירות, של חוסר אונים. יש עננים קודרים שמבשרים קרע, היו לא תהיה, בעם ישראל. אנחנו צעירי חב"ד, שליחי הרבי, בד בבד עם עמידה תקיפה על כל עקרונות הרבי ולהשמיע בשופר גדול

09:40 דובר 1 את דעת הרבי ולזעוק ולמחות ולפעול ככל יכולתנו, שומה עלינו לא לשכוח שהמשימה שהרבי הטיל עלינו במיוחד היא בראש ובראשונה שלמות העם באהבת ישראל. לא להיגרר, לא להיגרר ולא להתלהם ולא להתבלבל. יש לנו כאן מרתון, ריצה ארוכה, לאחות את השברים, לפרק את המוקשים ולהיות אלו שבסיכומו של דבר יעוררו בכל יהודי ויהודי, גם אם הוא טועה, גם אם כרגע אנחנו זועמים על הטעות וכואבים אותה, תפקידנו לשמור על אחדות העם ואהבת ישראל, ובזה נגרום את הנחת האמיתי שתהיה אחדות פנימית ואמיתית גם בתוכנו וגם בתוככי עם ישראל. תודה רבה.

10:43 דובר 2 אני רואה שמנהל בית חב"ד ברמת גן הוא לא רק במאי סרטים, הוא גם תסריטאי. בן שבע שנים יהואש במלכו. כך מתחילה ההפטרה של שבת שקלים, ואני אומר את הדברים כי עוד מעט יתייצב כאן על הבימה יהודי יקר, ראש העיר שדרות, ושדרות קיבלנו מן המבוא לבית המקדש בפרק ההוא בספר מלכים, כאשר ממליכים את יהואש בן שבע שנים. שדרות, טורי העמודים בכניסה לבית המקדש. שדרות העיר נקראה כך משום שראשוניה עסקו בנטיעת שדרות של עצים במבואות הנגב. ומדוע ראש עיריית שדרות הוא עורך דין? כי שדרות זקוקה שיהיה מי שיבוא וילמד עליה זכות. אבל האמת היא שכולנו מלמדים זכות על תושבי שדרות, אנשים אדירים בכושר העמידה שלהם, ומכאן אנחנו שולחים ברכה, ברכת חזק לתושבי שדרות. יעלה ויבוא נבחרם של אנשי שדרות, ראש העיר, העורך דין אלי מויאל.

12:05 דובר 3 ערב טוב, אדוני הרב הראשי הרב לאו, הרב אשכנזי, חבריי ראשי הערים, רבנים, גאונים בתורה, מכובדים. לא הזדמן לי לפגוש את הרבי, לצערי, אבל אני מרגיש כאילו פגשתי אותו. ברגע שאני יושב באולם הזה ורואה את האנשים ורואה את האנרגיות של אהבת ישראל ושל עם ישראל, וצריך להגיד מה שלא אמרו פה, את תורת ישראל, אז אני מרגיש כאילו גם אני שליח של הרבי, במיוחד אני מרוקאי. אתם קוראים לשליחים שלכם שלוחים. מי שבינינו מרוקאי יודע שאני שלוח מקורי. הרב גל אמר דברים שאני אקדיש להם כמה משפטים. עם ישראל נמצא באחת מהתקופות הכי קשות שהוא עבר. דומה שברגעים האלה אין בעם הזה לא חוכמה, לא בינה ולא דעת. אנחנו נמצאים בקו שבר. חלקנו חושבים כך, חלקנו חושבים אחרת. תוכניות כאלה נרקמות, אמורות להתבצע. ריח של מלחמת אחים באוויר, נאצה. ופה אני רוצה את חב"ד. השקט הזה, החוכמה. אם יש לכם שליחות, לכו לעם ישראל ותסבירו לו מה ש-- מה שאמר הרב גל. יהא אשר יהיה, וכל מה שעושה אלוהים עושה לטובה בסוף היום. דבר אחד אסור, שיהודי ירים יד על יהודי במדינת ישראל. ואתם השלוחים של חב"ד, כפי שאתם נמצאים בתוכנו, אתם הרי באים אלינו משום מקום, משום דבר, עם אהבה גדולה בלב, עם חיוך, עם נחת רוח, עם אהבת ישראל ואהבת האדם שבכם, ואתם מצליחים לסחוף את כולנו להיות אחד. זה לא משנה אם אנחנו חילונים, זה לא משנה אם אנחנו דתיים, זה לא משנה אם אנחנו מהעדה הזאת או מעדה אחרת. בסוף כל יהודי יש נשמה יהודית מבעבעת שצריך להגיע אליה, רק צריך את הסבלנות של חב"ד ואת האהבה של חב"ד ואת העוצמה של חב"ד, וזה הזמן

15:19 דובר 3 שאנחנו צריכים אתכם. שעם ישראל חלוק וכאילו דור הפלגה בשער ואיש קם על רעהו ושנאת אחים. לכו אל העם הזה. נדמה לי שהרבי היה מבקש את זה מכם ותמנעו את הקרע הזה בעם ישראל, יהא אשר יהא. אני מאמין שבסוף היום הכל יהיה לטובה. חבריי ראשי הערים, אליכם אני פונה, אלה שיושבים פה עכשיו. יש לנו המון עמותות ביישובים שאנחנו מנהלים. יש לנו המון אנשים שבאים לבקש מאיתנו עזרה ולקדם רעיון כזה ואחר, ויש לנו כל מיני גופים שסמוכים לשולחננו בדרך כזאת או אחרת. אני אומר לכם כאן ועכשיו תנו לחב"ד מכל הלב את כל מה שהיא צריכה משום, משום שאני אומר לכם את זה מניסיון אישי, מניסיון מועט עם הרב פיזם שיושב פה, איש גדול שחשף אותי לחב"ד וקירב אותי לשם. יהודי עם עיניים טובות, לב טוב, מחשבה נבונה. בית חב"ד קם בשדרות לתפארת, אתם רואים אותו שמה, והכל נעשה מאהבת ישראל ומאהבת המשימה הזאת. ונמצאים בבית הזה שאתם רואים חילונים ודתיים ויהודים מאתיופיה ויהודים מרוסיה, מהקווקז, ממרוקו, מאיראן ואין הבדל, לא במוצא ולא בשום דבר אחר, כולם יושבים ביחד. הרבה מצוות נעשות שם, הכנסת כלה וברי מצוות ולא עליכם גם אזכרות ודברים כאלה ופעילות בקהילה והכל לא בכוחנות, לא בדרישה, אלא מתוך צניעות, מתוך אהבה, מתוך רצון לאחד את העם הזה. אני קורא לחבריי ראשי הערים מכאן, אנא תנו את הלב לחב"ד. תודה רבה ושלום.

17:58 דובר 4 תודה ויישר כוח לראש העיר שדרות מר אלי מויאל. אלי מויאל, הדברים שלך נאמרו בחן מיוחד, וזה הגימטריה של שמך אלי מויאל, בחן מיוחד, אבל גם נאה דורש ונאה מקיים. תודה ויישר כוח. מוריי ורבותיי, ואחרי הדברים המרגשים והנפלאים האלה של מר מויאל, זכות נעימה היא לי להציג בפניכם את האורחים הנכבדים התומכים והמסייעים לשלוחי הרבי, ראשי הערים, ויהיו נקראים לפני שלוחי המלך. אבקש מכל ראש עיר שנקרא בשמו לקום ולהציג את עצמו, ככתוב כי בכם בחר השם לעמוד. מוריי ורבותיי, נצדיע לראש עיריית אופקים, מר אבי אסרף. ראש עיריית אור יהודה מר יצחק בוכבזה. ראש עיריית אור עקיבא מר שמחה יוסיפוב. ומר רוני מהצרי, ראש עיריית אשקלון. ראש עיריית גבעתיים מר אפי שטנצלר. ראש עיריית טירת הכרמל מר אריה פרג'ון. מר צבי גוב-ארי, ראש עיריית יבנה. ומר סימון אלפסי, ראש עיריית יוקנעם עילית. ראש עיריית כפר סבא מר יהודה בן חמו. ראש עיריית מגדל העמק מר אלי ברדה. מר יצחק אוחיון, ראש עיריית פתח תקווה. מר אבירם דהרי, ראש עיריית קריית גת. וראש עיריית קריית מלאכי, מר מוטי מלכה. ראש עיריית רחובות, מר שוקי פורר. ראש עיריית רמת השרון, מר יצחק רוכברגר. ראש עיריית שדרות, עורך דין מר אלי מויאל. ומראשי הערים וראשי המועצות, ראש המועצה האזורית באר טוביה, מר דרור שור. ראש המועצה האזורית חבל מודיעין, מר שמעון סוסן. מר בנימין בן מובחר, ראש המועצה האזורית מבואות החרמון. ראש המועצה האזורית מטה יהודה, מר חיים בן דוד. ראש המועצה המקומית אבן יהודה, עמוס עזני. ראש המועצה המקומית באר יעקב, מר ניסים גוזלן. ראש המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה, מר אריה זייתוני. ראש המועצה המקומית גן יבנה, מר

21:40 דובר 4 אהרון דרור. מר אבישי לוין, ראש המועצה המקומית גני תקווה. עורך דין מר אליהו בוטבול, ראש המועצה המקומית זכרון יעקב. ראש המועצה המקומית חצור הגלילית, מר שאול קמיסה. ראש המועצה המקומית ירוחם, מר ברוך אלמקייס. מר מאיר דהאן, ראש המועצה המקומית מזכרת בתיה. מר סמי שושן, ראש המועצה המקומית מצפה רמון. ראש המועצה המקומית נשר מר דוד עמר. ראש המועצה המקומית עמנואל הרב ישעיה אהרנרייך. וראש המועצה המקומית צורן קדימה מר יצחק גולברי. ואחרון חביב יושב ראש ועד כפר חב"ד הרב בנימין ליפשיץ. המה רבותיי כולם אנשים ראשי ערי ישראל הם. והרשו לי להיות לפה בשם כל חסידי חב"ד לברך אתכם ראשי הערים, ראשי הערים, בזכות מתח-- תמיכתכם ועזרתכם הנדיבה למנהלי בתי חב"ד, שלוחי הרבי, תזכו ויקיים בכם הפסוק של פרשת השבוע "כי תישא את ראש בני ישראל", שהקדוש ברוך הוא ירומם וינשא אתכם מעלה מעלה. להכין את העיר של כולכם לקבלת פני משיח צדקנו בקרוב ממש. אחיי ורעיי. ביום כ"ו בחשוון תשנ"ב עמדנו קבוצת חסידים במעמד חלוקת הדולרים ושמענו מן הצד את הרבי אומר לאישיות רבנית חשובה, שגם ניבא לו שעתיד להיות רב ראשי לישראל, וכך אמר הרבי בין השאר לרב, שיהיו לכם כאלה שיחקו אתכם. איני יודע אם הם יוכלו, אבל משהו הם יפעלו. מוריי ורבותיי, נטה אוזן ונקשיב למשא המרכזי של הרב שהרבי בחר בו כדוגמה ומופת לחיקוי. הלא הוא מי שנתמנה בברכת הרבי להיות רב ראשי לישראל. אורח הכבוד שלנו, הגאון הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, בבקשה.

24:49 דובר 5 דיאקטיב.

24:56 דובר 6 כבוד אחיי ורעיי, רבני ישראל ובראשם רבה של כפר חב"ד, חברי ועד רבני חב"ד בארצנו הקדושה. ראש אגודת חסידי חב"ד בארצנו הקדושה, שהוא גם יושב ראש מרכז צעירי חב"ד. ראשי הערים והמועצות המקומיות והמועצות האזוריות, כל ידידי בית חב"ד ברחבי המדינה, ואחרונים חביבים, האורחים המרכזיים של הערב, לעניות דעתי, שלוחיו של הרבי ברחבי הארץ, הם ונשותיהם ועמם בניהם ובנותיהם וכל אשר להם, אשר למענם, לכבודם ובעידודם נתכנסנו הערב הזה להמשיך ולשאת את הלפיד שהדליק הרבי מליובאוויטש והאיר בעזרת הלפיד הזה את כל מחשכי תבל בכל ארבע כנפות תבל, מקום אשר דבר הרבי מגיע, הגיע ויגיע. אנחנו ממשיכים לשאת את הלפיד הזה בגאון, בגאווה, בזקיפות קומה, בכבוד והדר. אני מבקש לומר קודם כל מילה על המושג שליח או שלוח. שליחות של הרבי. ממש כדאי להזכיר לעצמנו: מהי שליחות? מי היה השליח הראשון בדברי ימי עם עולם? במעמד נשגב כל כך, מרומם כזה שאין דוגמתו ולא יהיה עלי אדמות. והנה ה', בלבת אש מתוך הסנה, קורא לו: "אנוכי אלוקי אביך, אלוקי אברהם, יצחק ויעקב. לך ואשלחך אל פרעה מלך מצרים, והוצא את עמי בני ישראל מארץ מצרים." השליח הראשון, משה רבנו, מקבל את השליחות במעמד של סנה בוער באש ואיננו אוכל, ורק כאשר הוא מתחיל להתרגש והוא אומר: "אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה. מדוע לא יבער הסנה?" "וירא ה' כי סר לראות." יש תשומת לב, יש התעניינות, יש דריכות, יש ערנות. הוא המתאים. רועה צאן יתרו. מי שגדל מעברו השני של המתרס. הוא לא גדל בבית חב"ד. הוא לא גדל ב-770, הוא לא גדל בלאדי, הוא לא גדל בליובאוויטש, הוא לא בניקולאי. הוא גדל בבית פרעה, מלך עריץ רשע,

28:18 דובר 6 מלך שעושה את הסלקציה הראשונה לפני מנגלה. "וראיתן על האבנים, אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחיה." בבית כזה גדל משה והוא הנבחר! לך, איזה כפל לשון, שימו לב. "לך ואשלחך." "ויאמר משה מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל מארץ מצרים?" באיזו זכות? אז הוא משתמש רק באחד משני הפעלים. "מי אנוכי כי אלך?" וה' אומר לו, "כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך." איזה אות? אתה רואה את הסנה בוער באש, אבל איננו אוכל כי אני בפנים. "כי עמו אנוכי בצרה. וירא אליו ה' בלבת אש מתוך הסנה", ולכן ומשום כך הוא איננו אוכל. "וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך." אבל אתם שמתם לב? הפנייה הראשונה הייתה "לך, לך ואשלחך". משה אומר "מי אנוכי כי אלך" וה' עונה לו "אנוכי שלחתיך". מעניין. זאת לא הפעם היחידה, רק הפעם הראשונה. בפעם השנייה, "ואשמע את קול" — ישעיהו בפרק ו', פרק ההתגלות שלו, גם הוא רואה איך אמות הסיפים נעו והבית מלא עשן, "ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל. שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפיים, שש כנפיים לאחד", ופתאום אני שומע קול. ומה אומר הקול? שימו לב, אותם שני הפעלים. "את מי אשלח ומי ילך לנו?" אשלח, ילך. ואומר שוב "הנני שלחני". הוא לא אומר "הנני והלכתי". הוא לא אומר "שלחני ואלך", רק "שלחני". ובפעם השלישית, בפרק הראשון של ירמיהו: "כי על כל אשר אשלחך תלך, ואת כל אשר אצווך תדבר." וואו. זה לא אומר דורשני? שלושה שליחים כאלה, משה רבנו, ישעיהו הנביא, ירמיהו הנביא. יש פה שליחות ויש פה הליכה. פה הוא נשלח, פה הוא הולך. מה

30:54 דובר 6 קורה פה? מה הפשט של הדברים האלה? כשאני מסתכל על האולם אני מקבל את ההסבר הפשוט. ללכת יכול מי שיש לו כלים, שיש בו אישיות, הוא הולך. אצל אברהם אבינו בפעם הראשונה, "לך לך!" ובפעם האחרונה בהר המוריה, "ולך לך אל ארץ המוריה". ללכת יכול אדם גדול. "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל." משה יכול ללכת. אברהם אבינו, כל מסכת חייו, מ"לך לך" ועד "לך לך", זה דוגמאות נוספות. שליח, לכאורה השליח מתבטל בפני המשלח אותו. כאשר אתם מקבלים מברק שיכול לשנות את חייכם, חשובה אישיותו של נושא המברק? כשמישהו קיבל צו שמונה, חשוב מי הביא את הצו או מי חתום עליו? מי שלח אותו? מי כתב את המכתב? מי חתום על הפתשגן? נושא המכתבים לכאורה לא חשוב. חשוב ממי הוא מביא את המכתב, את המסר. עכשיו הכל מתבהר וזוהי גדולתם של שליחים אמיתיים כמו משה, ישעיהו, ירמיהו וכל היתר. ה' אומר למשה: לך, לך, לך, זה כמו שכתוב אצל גדעון "לך בכוחך זה והושעת את ישראל". לך, לך, ואם אתה לא מאמין בכוחותיך, "ואשלחך אל פרעה", תהיה שליח שלי. משה שומע קודם כל את ה"לך לך". "ויאמר משה", שימו לב את המילים, "מי אנוכי כי אלך אל פרעה?" מה? מי אני? מה אני? איפה גדלתי? באיזו ישיבה למדתי? באיזה תלמוד תורה חונכתי? "מי אנוכי כי אלך אל פרעה?" אומר ה', אל תדאג, אם אתה חושש מללכת, "כי אהיה עמך וזה" הסנה "לך לאות כי אנוכי שלחתיך". אתה פוחד ללכת, אבל משליחות אתה לא צריך להירתע. אני איתך. "את מי אשלח?" שואל ה' אצל ישעיהו. אולי יש מי שילך לנו בכוחות עצמו. הצניעות של הנביא, ואומר ללכת

33:53 דובר 6 אינני ראוי. הנני שלחני. אם הוא אומר הנני שלחני, לך ואמרת אל העם הזה, אתה ראוי. ולו בשל הענווה, בבחינת האיש משה עניו מאוד. ירמיהו אומר לו ה': אל תאמר נער אנוכי, כי על כל אשר אשלחך אתה תלך. תתחיל בשליחות, תגיע למעלה שאתה תוכל ללכת בכוחות עצמך, באישיותך. אל תאמר נער אנוכי, כי גם אם אתה מרגיש כך, כשליח אתה יכול להתחיל. אם אתה תלך כשליח, אתה תמשיך ללכת, ואני אהיה איתך ונתתיך לעמוד ברזל, לעיר מבצר, לעמוד נחושת, להרוס ולבנות, לנטוע ולבנות. השליחות היא התחושה של השליח. ההליכה היא התפקיד של השליח. הוא נבחר משום שהוא מרגיש שהוא שליח, אבל הוא יצליח משום שהוא הולך. ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. כך אומר השם ליהושע בן יהוצדק הכהן הגדול בספר זכריה. פה יושבים אנשים באולם הזה, ואני אומר את זאת לחבריי ראשי הערים והמועצות ולכל הידידים והתומכים של חב"ד בארץ, המה וחבריהם שאינם פה. אבל אתם תספרו להם את הרשמים של הערב הזה. חברך חברא אית ליה, וחברא דחברך חברא אית ליה. אתם תפיצו את הרעיון של הלפידים המאירים שאפשר לראות אותם פה במקום הזה. כל אחד מהם מרגיש שליח ורואה לנגד עיני רוחו ביום ובלילה את השולח הגדול, זה שתמונתו נשקפת אליכם, וזה שתורתו ואישיותו עומדת מול לוח לבכם כל העת. לפחות אצלי זה כך. הם מרגישים כשלוחיו, אבל הם הפעילו, והתקיים בהם מה שאומר דוד המלך: "ילכו מחיל אל חיל עד שיראה אל אלוקים בציון". לא רק ישלחו, ילכו מחיל אל חיל, כי על כל אשר אשלחך תלך. משום שאתה אומר, אני בסך הכל הנני שלחני, לך אל העם הזה, בגלל שאתה מקטין את עצמך לכך נבחרת להיות

36:48 דובר 6 בגדר הולך, ונתתי לך מהלכים. זה אמרתי על השלוחים. אני רוצה לומר מילה לתומכים של חב"ד. הפעם הראשונה שזכיתי ליחידות של הרבי זה היה לפני שלושים ואחת שנים, בדיוק החודש, אחרי מלחמת יום הכיפורים, ואני לא אכנס לפרטים. ישבתי, זכיתי לשבת במחיצתו שעתיים ועשרים דקות, מאחת וחצי בלילה עד עשרה לארבע לפנות בוקר. ועדים רבים יש לאלה שצבאו על הפתח מבחוץ וניסו לשאוב ולתלות ממני מה היה, מה דיברתם כל כך הרבה זמן וכו'. זה סיפור ידוע בחב"ד, אני לא אחזור עליו. כעבור שמונה שנים, רק את האפיזודה הזו אני רוצה להזכיר, כי אותה לא סיפרתי מעולם. שולית לגמרי, אבל חשובה בעיניי לערב הזה ולמסר אל התומכים. כעבור שמונה שנים נזמנתי לניו יורק בשנית, וממילא שמתי פעמי אל הרבי, כי בתשל"ד זה היה ביקורי הראשון בחיים בארצות הברית, שבאתי אליו כרב שכונה בתל אביב. בפעם השנייה הגעתי כרב ראשי של העיר נתניה. בכניסה בדלת הוא אמר לי: איי, יוסי[?], שמונה שנים לא היית אצלי. היה בדיוק שמונה שנים. ולא התכתבנו באמצע ימי. רק קיבלתי ממנו מכתב ברכה גדול לבחירה לנתניה, מכתב על החשיבות של חינוך, חינוך של נוער. קבוצה של ידידים של בית חולים חשוב בארץ. נודע לאחד מהם שם בניו יורק שאני אמור לבקר אצל הרבי, ובוודאי ייתנו לי להיכנס אליו. פנו אליי אל המלון לפני שנסעתי לקראון הייטס ואמרו לי: כבוד הרב, אנחנו נאנקים על קיומו של בית החולים. הוא עומד לכרוע תחת נטל ההוצאות. אנחנו לא מצליחים להחזיק את בית החולים. אנחנו זקוקים לעזרה ממש הנשמה, לאפשר לבית החולים להמשיך ולפעול. מדובר על הצלת חיים של אנשים רבים. אני מכיר את בית החולים ומקרוב. ידענו שברכה של

39:26 דובר 6 הרבי מליובאוויטש תעזור, ואנחנו משוכנעים בזה, והם לא חסידי חב"ד. אבל יש תור ארוך להיכנס לרבי ואנחנו נדחים כבר פעמים אחדות. אז לא היה הסיפור של הדולרים. אז היו נכנסים אל הרבי ואמרו לנו: תבואו בעוד חודש, תבואו בעוד חודשיים. יש תור ארוך. הרבי עסוק. היות ואתה הגעת לניו יורק ואנחנו יודעים שאתה מתכוון לבקר אצל הרבי, תן לנו לתפוס עליך טרמפ. תכניס אותנו בשולי הגלימה שלך. ולא נגזול ממך מהיחידות עם הרבי יותר מחמש דקות. זה מה שאנחנו צריכים. לפרט בפניו את המשימה ולקבל ממנו ברכה. תן לנו לנצל את הביקור שלך, כי אתה קרוב אלינו וכולי וכולי. תעשה לנו טובה. אמרתי להם: פעם אחת בחיים בסך הכל הייתי. עברו שמונה שנים. לא יודע עד כמה הרבי יזכור אותי בכלל. כרב שכונה צעיר, אם אני אוכל להיכנס בעצמי זה דבר גדול, עוד להכניס איתי, אין אורח מכניס אורח, אני לא מבטיח לכם שום דבר. אני רק יכול להבטיח לכם דבר אחד: אני אבקש לאפשר לכם להיכנס איתי, אם ייתנו לי להיכנס. בשעה זו וזו אני אמור להיות שם בפתח הבית. חכו לי בשער, וחיכו שלושה או ארבעה, אני לא זוכר. שלושה אני זוכר. שניים מהם אני זוכר את השמות בדיוק. אחד כבר בעולם האמת, יכול להמליץ יושר על כולנו. ואני סיפרתי, אולי זה היה הרב לייב גרונר, מי שאמר לי להיכנס. הפעם הראשונה זה היה הרב חודקוב. יצא. אמרתי להם: הם אגודת ידידי בית חולים זה וזה, נאבקים על נפשם ומבקשים אם אני יכול לעזור להם להיכנס איתי אל הרבי, ומבטיחים לצאת כעבור חמש דקות לכל היותר. נכנס, יצא מהחדר של הרבי ואמר: גוט. בסדר, טוב, זה כן

41:55 דובר 6 נראה כמו מטאך או בניתי within דמינות לא יותר מאשר לחמש דקות, כי הרבי רצה לדבר איתי, וישבתי אגב בתשמ"ב לשיחת יחידות לא דקה פחות ולא דקה יותר משעתיים ועשרים דקות. אותו דבר, שיחות אחרות. והם נכנסו וסיפרו לו על המצב, ואחד מהם עמד לבכות. זה בית חולים שלא שייך שום קשר עם חב"ד. הרבי קרא באמת ללייב, לרב לייב גרונר, יש איתו משהו, ראיתי אותו חותם על נייר. השולחן תמיד היה עמוס בספרים ובהרבה מאוד איגרות ומכתבים ומסמכים, ואז הרבי עם החיוך הזה שאתם רואים פה מאחורי גבי, אני רואה אותו גם מאחוריי, בחיוך כזה הושיט להם ביד צ'ק, שהוא כתב והוא מילא צ'ק על ח"י דולר. נתן להם את הצ'ק, אמר: "נוסף לברכה אני רוצה לתת לכם תרומה אישית שלי לבית החולים", ובחיוך עוד יותר רחב הוא הוסיף ואמר ובעיניים הפקחיות: "אם אתם רוצים לפרוט את הצ'ק, להפקיד אותו בבנק ולמשוך או לעשות בו כל שימוש שהוא, עשו כטוב בעיניכם וה' יברך אתכם להנחות אתכם בדרך האמת". לתומכי חב"ד פה באולם וחבריהם מחוץ לאולם אני אומר, כשמדובר היה באגודת צעירי חב"ד ובפעילות בתי חב"ד בכל מקום, הרבי חתם יותר מאשר על צ'ק אחד ויותר מח"י דולר. אם האנשים ההם הבינו את המשמעות של החתימה הזאת, ובית החולים ברוך השם נבנה מאז מקליניקה למרכז רפואי. בוודאי יש לו בעיות תקציביות גם היום, כי למי אין? אבל הוא פורח ומשגשג, ומאז תשמ"ב עד היום עשרים ושלוש שנים אלפי ורבבות אנשים ניצלו חייהם ובאו לאוויר העולם ונולדו בין הכתלים הללו בעקבות הברכה והחתימה ההיא. הרבי חתם פה על הרבה מאוד צ'קים, כי כל צעיר שהגיע לכל מקום ומקום כשליח של הרבי

44:47 דובר 6 מליובאוויטש הוא הביא איתו את החתימה והחותמת והברכה, ומה שיותר חשוב, הגיבוי והכיסוי שיהיה לצ'ק של אישיותו של הרבי, שהוא אמר לו לך ואשלחך. והצעירים האלה באו ואמרו הנה נשלחני. אני מכיר, נדמה לי, את רוב השליחים בעולם, ביניהם דור ראשון של שליחים, שמות שהפכו לכוכבים מזהירים של מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. אני פוחד שאתקע בשמות ולכן אני מפחד ואומר בזהירות רבה, אבל שמות שהחיו יבשות שלמות. יהודי כמו רבי יצחק גרונר שרק יהיה בריא במלבורן. יהודי כמו הרב פבזנר בצרפת או הרב גורליק במילאנו. יהודי כמו רבי אברהם שם טוב, יהודי מפילדלפיה, יהודי כמו רבי צבי גרינבלט מאורוגווה, מארגנטינה. יהודים במזרח אירופה לאחר מכן, דור הרבה יותר צעיר. השליחים במרוקו. אלי, אתה הרי צריך לדעת על מי אני מדבר. באיזו מסירות נפש ישבו שם יהודים בימים שלהיחזות יהודית היה נראה כסכנת נפשות. והגחלת שהפכה לשלהבת בארצות של רוסיה הסובייטית במשטר אתאיסטי קומוניסטי שרדף כל סימן ואות וזיק של חיים יהודיים. ושם לעמוד במסירות נפש של ממש בסיכון של הגוף והנפש גם יחד כי הרבי שלח והם אמרו הנני, הנני שלחני, ושמות וארצות שלא הזכרתי זה ממש מעט מזעיר.