סיום מסכת וכינוס תורה בהלכות בית הבחירה - תל-אביב

00:42 דובר 1 שמו, שמו. אתה דיברת שמו. בסדר. זה בסדר. רק רציתי לדעת אם זה בסדר. טוב, אז ברשות כבוד הרב גליצקי, רב בית הכנסת, כבוד האורחים, כל הקהל הקדוש הזה. כמדי כל שנה ושנה אנחנו עושים כנס של תורה, בו מתאספים מתפללי בית הכנסת גאולת ישראל וכן לומדי הכולל תפארת זקנים לוי יצחק, אשר שוכן בבית הכנסת, ואלינו באים מכל קצווי העיר. בכנס הזה משתתף כל שנה, וגם השנה בעזרת השם, הראשון לציון מרן הרב מרדכי אליהו שליט"א, אשר יש לנו הכבוד להשתתפותו בכל שנה ושנה. לרגל האירוע הזה יש לי הכבוד לברך את כל הקהל הקדוש הזה, אשר אני אישית אתרום ואקדיש כמה דברי תורה וברכה כיאה לאירוע נכבד זה. בספר ויקרא, פרשת אמור, נאמר בפרק כ"ג פסוק ה': "בחודש הראשון בארבעה עשר לחודש בין הערביים פסח לה'". בהמשך, בפסוק ו', אומרת התורה: "ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה', שבעת ימים מצות תאכלו". רש"י מתעכב לבאר את המילה שבפסוק ה' כתוב: "בחודש הראשון בארבעה עשר לחודש בין הערביים". מה זה בין הערביים? ובפסוק מסיים: פסח לה'. מתי מ-מ-מקריבים את קורבן הפסח? בין הערביים. נשאלת השאלה: מה זה בין הערביים? אומר רש"י: בין הערביים, משש שעות ולמעלה. רבותיי ורבותיי, תגידו לי מה זה משש שעות ולמעלה? כך כתוב בתורה. על זה חייבים להסביר. באיזו תקופה אנחנו מדברים? זה חודש ניסן. פסח, מתי חל? החג הזה בחודש ניסן. חודש ניסן יש לו מעלה אחת, שהיום והלילה שווים. יש תקופות הלילה ארוך והיום קצר. יש תקופות היום ארוך-- להפך אני רוצה לומר, ה-ה-היום קצר והלילה ארוך. חודש ניסן, היתרון שבו שהיום והלילה שווים. ועכשיו בואו נעשה חשבון. אם אני אומר

05:55 דובר 1 שחודש-- שהיום והלילה שווים, כמה שעות יש ביממה? עשרים וארבע שעות. תחלקו את העשרים וארבע שעות, אז שתים עשרה שעות יום, ושתים עשרה שעות לילה. ומתי זה מתחיל לחשב? הוא אומר בין הערביים. מה זה בין הערביים? אז אם אני אומר שהיום והלילה שווים, אז היום ה-היום מתחיל בשתים עשרה. ואם אני אומר בין הערביים, אז מתי זה? בעשר- בערך בין שלוש לארבע. אם כן, היו מקריבים את קורבן הפסח ב-בין שלוש לארבע ביום ארבעה עשר. לכן אומרת התורה: "בחודש הראשון בארבעה עשר לחודש בין הערביים פסח לה'". אז היו מקריבים את קורבן הפסח. ועכשיו, בסדר, אנחנו יודעים את החשבון של קורבן הפסח, מתי מקריבים אותו. ולמה קוראים לו קורבן פסח? פסח יש גם כן עוד מובן של המילה, כי פסח כתוב בתורה. כתוב בקורבן הפסח על שם הדילוג, שה' דילג על בתי ישראל שלא יבוא בהם המשחית. ממנו למדים שהחג הזה נקרא בשם חג הפסח. כך מראה הפסוק הראשון: פסח לה'. וגם בשם חג המצות, הפסוק השני: "ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה'". זאת אומרת שלפסח יש שני שמות. שני השמות האלה נקראים על שתי-- על שם שתי המצוות שנצטווינו בחג הזה. א', כפי שדיברנו, שחיטת והקרבת קורבן הפסח ואכילתו. זה לא מספיק שאנחנו שוחטים את הפסח. צריכים-- חייב-- חייבים לאכול את כל הפסח. אסור להשאיר שום דבר. מצווה שנייה, ח-ח-אכילת מצות שבעה ימים. כך כתוב, כך כתוב בפסוק השני: "ובחמישה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה', שבעת ימים מצות תאכלו". אם כן, אנחנו יודעים שחג הפסח כלול שתי מצוות. ומתי מקריבים את הקורבן? ומתי אוכלים את המצות? את הקורבן, הקורבן מקריבים ביום הארבעה עשר, והמצות מצווה

09:49 דובר 1 לאכול החל מהחמישה עשר. כך סיכמנו את הפסוקים ב-ב-בפרשת אמור. עכשיו בואו נראה מה כתוב בספר יהושע. ספר יהושע. הספר הראשון ש-ש-יהושע הכניס את בני ישראל לארץ ישראל. תראו, אני אקריא לכם מה כתוב שם. כתוב שמה: "ויחנו בני ישראל בגלגל", זה על שפת הירדן, "ויעשו את הפסח בארבעה עשר יום לחודש בערב". תראו מה יהושע כותב: "ויעשו את הפסח בארבעה עשר יום לחודש". מתי? יום, ערב, כתוב במפורש בערב. "בערבות יריחו". היה המשך כתוב ביהושע: "ויאכלו מעבור הארץ". מה זה מעבור הארץ? מטוב הארץ. "ממחרת הפסח". מה הם אכלו? "מצות וקלוי בעצם היום הזה". אז הוא אומר ממחרת הפסח. מתי זה ממחרת הפסח? חמישה עשר. קורבן פסח מתי הקריבו אותו? בארבעה עשר. "וישבות המן ממחרת". עד אז הם עוד ניזונו מהמן שיצא, שיצא, שירד במדבר. אבל ברגע שהם הגיעו לארץ ישראל, "וישבות המן ממחרת באכלם מעבור הארץ, ולא היה עוד לבני ישראל מן ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא". אם כן, אם אנחנו נסכם את הפסוקים, יתברר לנו כך: שהפסוק הזה בספר יהושע בא לספר שאחרי שהקריבו ישראל את העומר, כך גם ממחרת הפסח אומר. מה זה ממחרת הפסח? ממחרת. שהקריבו ישראל את העומר אכלו מתבואה חדשה. הרי שהפסח כאן הוא בט"ו. כך יוצא. בא תוספות במסכת ראש השנה דף י"ד, הגמרא הידועה בראש השנה, וזה אומר התוספות. התוספות אומר ככה: "דהקריבו את העומר והדר אכלו". שקודם הם הקריבו את העומר, ככה קודם אמרנו לפני שמקריבים את העומר אסור לאכול מתבואת הארץ. והדר אכלו. אחר כך הם אכלו. כך כתוב בתוספות, לשונו. הו, כתוב ממחרת הפסח, כן? אז הוא ממחרת הפסח היינו ט"ו בניסן, שהוא ממחרת שחיטת

13:49 דובר 1 הפסח הנשחט בי"ד. ככה דיברנו. ממה אנחנו יודעים שככה זה היה? ויש עוד פרשה בירוש-- ב-בתורה. כתוב בפרשת מסעי. מטות ומסעי קראנו, קראנו את זה בשבת האחרונה בתורה. פרשת מסעי... כתוב שבפרשת מסעי ט"ו בניסן. ככתוב, "ויסעו מרעמסס בחודש הראשון, בחמישה עשר לחודש הראשון ממחרת הפסח", ככה הפסוק אומר. "יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים". מתי זה היה? וזה היה ב-ט"ו בניסן. אז אם אנחנו נעשה פה את החשבון, יש גם מכל הפסוקים שהבאתי, מכל-- יש גם בלבול מוח מתי מצה נקראת י"ד, ט"ו בניסן. אם זה נקרא הקרבת הקורבן פסח או שזה נקרא אכילת מצה? אז בין כה וכה המפרשים מתלבטים בשאלה הזאת. יש ספר שנקרא המקנה, זה שם הספר. זה מסכת קידושין. יש ספר שנקרא המקנה על הגמרא בקידושין דף ל"ז עמוד ב'. הספר המקנה רוצה להסביר, הוא משתדל, יותר נכון, נכון להגיד, משתדל להסביר שלא תהיה אי הבנה בקידוש, בפסוקי התורה בנביא. והוא אומר כך: תקשיבו, אני מבקש להקשיב, שזה הסבר דק מאוד. הוא רוצה להסביר את הסתירה לכאורה בין מחרת הפסח שבפרשת מסעי לבין מחרת הפסח שבספר יהושע. בזה ככה הוא מסביר. ה-ה-המקנה אומר ככה, הכלל הוא היום הולך אחר הלילה. מה פירוש היום הולך אחר הלילה? איך אנחנו אומרים? ויהי ערב ויהי בוקר. היום מתחיל, המעת לעת יותר נכון, מתחיל מהערב ונגמר למחרת בערב. אז ממה אני יודע שככה זה היה נהוג? כי זה נתחדש בתורה במתן תורה. מניין אני יודע? הנה כתוב, כרגע הזכרתי: "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד". כך כתוב וכן הלאה שני, שלישי וכן הלאה. זה היה לפני זה, לפני מתן תורה. זה, סליחה, זה אחר

17:56 דובר 1 מתן תורה. אבל קודם מתן תורה, היה לפני שניתנה התורה. איך, איך, איך נחשבת? הלילה הלך אחר היום, כמו שנאמר בפרשת נח: "ויום ולילה לא ישבותו". כתוב קודם יום ואחר כך לילה. קודם יום ואחר כך לילה. אם כן, הוא אומר המקנה, אין סתירה בין הדברים האלו. אם כך, אם אין סתירה מלשון פרשת מסעי, לפרש מלשון, לבין הלשון שבספר יהושע. זה היה שהיום הלך אחר הלילה, וזה היה הלילה הלך אחר היום. עכשיו אני רוצה לסיים את דבריי. איזה דבר שבשם רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. אז הוא אמר כך. למה בתורה נקרא החג כולו חג המצות? ובלשון חכמים נקרא חג הפסח. איך אנחנו קוראים את המסכת? חג פסחים? אנחנו לא קוראים לזה מסכת מצות אלא פסחים. נכון? למה בתורה נקרא החג כולו חג המצות? ובלשון חכמים חג הפסח? על זה מסביר לנו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. הוא אמר, כדרך שמצינו בתפילין, הקדוש ברוך הוא, כמו שאנחנו מניחים תפילין, כך גם הקדוש ברוך הוא מניח תפילין. רק השאלה היא מה כתוב בתפילין שלנו ומה כתוב בתפילין של הקדוש ברוך הוא? אז אם תראו, מיד אני אסביר. אני אגיד לכם מה כתוב בתפילין של הקדוש ברוך הוא. אז אם כן, בתפילין הקדוש ברוך הוא משבח את ישראל וישראל משבחים לקדוש ברוך הוא. איך? בתפילין של ישראל מה כתוב? שמע ישראל. זה מתחיל. התפילין מתחילים. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. ומה כתוב בתפילין של הקדוש ברוך הוא? כתוב "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". אז כך גם כאן הקדוש ברוך הוא בתורה. אמרנו קודם, כאן כתוב חג המצות ושם כתוב ולא חג הפסח. הקדוש ברוך הוא בתורתו קרא את החג בשם

21:35 דובר 1 חג המצות. כך כתוב בתורה. בתורה לא כתוב חג הפסח, כתוב חג המצות, שהוא שבחם של ישראל שנזדרזו כל כך עד שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ. לכן אנחנו מציינים חג המצות. וישראל קוראים את החג חג הפסח. למה? כי ישראל מזכירים שבחו של הקדוש ברוך הוא שפסח על בתי בני ישראל במצרים. תודה רבה רבותיי, ובזה אני סיימתי את ברכתי.

23:05 דובר 2 יישר כוח. ומפסח נעבור לתשעת הימים. אנחנו מודים ליושב ראש בית הכנסת על דברי התורה, ובעזרת השם שיאריך השם ימיו על ממלכתו ויצליח לפעול ולהפעיל את בית הכנסת באריכות ימים ושנים טובות, לאריכות ימים ושנים טובות ומתוך בריאות נכונה. על שלושה דברים העולם עומד: על התורה, על התפילה, על העבודה ועל גמילות חסדים. פתחנו את הכנס בתפילה, תפילת המנחה. נסיים את הכנס בתפילת ערבית בבית המקדש בעזרת השם. ואנו כעת, אנחנו יושבים פה ומבחינת "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום". כי בשעה זאת יושבים הרחק מפה שני ראשי מדינה ודנים איך לחנוק, לחלק ולהרוס את ארץ ישראל. אנחנו הקול קול יעקב. אין כוחנו אלא בקולנו. לפני שנמשיך בערב נאמר ביחד בציבור את פרק התהילים, פרק ק"ב, פרקו של הרבי, ואחרי כן ניתן גם צדקה, ניתן צדקה ביחד ובתוך מחשבה שבאמת עת צרה היא ליעקב וממנה ייוושע. עומדים לחתוך את ארץ ישראל, לעשות הרבה צרות לארץ ישראל, ואנחנו צריכים להתפלל לקדוש ברוך הוא שיהיה "עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל". נבקש את המשפיע של אנ"ש תל אביב, הרב החסיד רבי שלום דובער בוטמן, לבוא ונאמר את פרק התהילים, ונאמר כולנו ביחד פסוק ופסוק, וכדי שנרגיש את זה נגיד את הכול בעמידה ביחד, כל הציבור. תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. ה' שמעה תפילתי ושוועתי אליך תבוא. אל תסתר פניך ממני ביום צר לי. הטה אלי אוזנך ביום אקרא מהר ענני. כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמוקד נחרו. הוכה כעשב ויבש לבי, כי שכחתי מאכול לחמי. מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי. דמיתי לקאת מדבר, הייתי ככוס חרבות. שקדתי ואהיה

26:52 דובר 2 אהיה כציפור בודד על גג. כל היום חרפוני אויבי, מהוללי בי נשבעו. כי אפר כלחם אכלתי, ושיקויי בבכי מסכתי. מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני. ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש. ואתה ה' לעולם תשב וזכרך לדור ודור. אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחננו. וייראו גויים את שם ה' וכל מלכי הארץ את כבודך. כי בנה ה' ציון נראה בכבודו. פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם. תיכתב זאת לדור אחרון ועם נברא יהלל יה. כי השקיף ממרום קדשו ה' משמיים אל ארץ הביט. לשמוע אנקת אסיר לפתח בני תמותה. לספר בציון שם ה' ותהילתו בירושלים. בהיקבץ עמים יחדיו וממלכות לעבוד את ה'. עינה בדרך כוחי, קיצר ימי. אומר אלי אל תעלני בחצי ימי, בדור דורים שנותיך. לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמיים. המה יאבדו ואתה תעמוד וכולם כבגד יבלו, כלבוש תחליפם ויחלופו. ואתה הוא ושנותיך לא יתמו. בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך ייכון. יישר כוח. כפי שכל אחד קיבל את הדף, עד כמה מתאימה תפילה נוראה על בני הגולה, וכל אדם יוכל לומר זה המזמור בעת צרותיו בדרך תפילה. וכל מילה ומילה בפסוק הבהירה את המצב הקשה עליו דיברנו קודם. ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה. ברגע זה קופת הצדקה עוברת משורה לשורה, וצדקה בציבור ותפילה בציבור ותורה בציבור. שלושת הקווים עליהם העולם עומד בוודאי יעזרו לנו לקיים את עוצו עצה ותופר. עוצו עצה ותופר ודברו דבר ולא יקום. עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל. עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל. עוצו עצה ותופר

32:03 דובר 2 דברו דבר ולא יקום. עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל. אההה עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל. אוי עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום, עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל. עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל. אההה עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל. אוי עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום, עוצו... עמנו אל. עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל.

33:45 דובר 3 קופת הצדקה עוברת. כולנו נותנים צדקה ביחד, כפי שאמרנו, התכנסנו פה ביחד ללמוד ולהתעסק בהלכות בית הבחירה. וכפי שציינו, שעל ידי זה אנו בעצם בונים בימינו אלה את בית המקדש. תפילת ערבית תהיה גם אחרי הכנס. מצוות עשה, פותח הרמב"ם את הלכות בית הבחירה, מצוות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקורבנות וחוגגים אליו שלוש פעמים בשנה, שנאמר "ועשו לי מקדש". וכבר נתפרש בתורה משכן שעשה משה רבנו והיה לפי שעה, שנאמר "כי לא באתם עד עתה" וגומר, כמו שהפסוק אומר, "אל המנוחה ואל הנחלה". ובכן, בימינו אלה בעצם זו מצוות עשה לדורות, שבכל דור ודור, בכל רגע ורגע, כל יהודי ויהודי חייב לבנות את בית המקדש. וברגע בימינו אלה, הכיצד אנו בונים? זה נתן לנו הרבי את הרצפט: על ידי שאנחנו לומדים את הלכות בית הבחירה, ששם מבואר כיצד היה בית המקדש וכיצד היה נראה בית המקדש וכיצד ייראה בית המקדש לעתיד עם שינויים נוספים, אז אנחנו ברגע זה בונים את בית המקדש. ולכן בכל רגע שעדיין אין לנו את בית המקדש הפיזי, הבית המקדש עצמו בעיני בשר, על ידי הפעולות שאנחנו עושים ברגע זה אנחנו בונים. ועל זה אמר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל הנביא: "הגד להם צורת הבית", וכאשר הם מתעסקים בתורת הבית הרי הם בונים את הבית. נבקש כעת ממרא דאתרא, שליחו של הרבי לעיר תל אביב יפו, רב מרכז תל אביב, הרב גערליצקי, להביא את ברכתו ואת דברי התורה מענייני דיומא. הרב גערליצקי, בבקשה.

37:06 דובר 4 ערב טוב. קהל נכבד. הרב בוטמן. הרב בן שחר, יושב ראש בית הכנסת, הרב פנחס הלוי. אורחינו מר משה לשם, יושב ראש ארגון "שנית גמלא לא תיפול". אני מקווה, משה, לא רק גמלא לא תיפול. משה דההארץ[?]. אני מקווה לא רק גמלא לא תיפול. רבותיי, אנחנו התאספנו כפי תקנת הרבי להתעסק בימים אלו בהלכות בית הבחירה, גאולה, סיום מסכת, להוסיף שמחה בתוך תשעת הימים על פי הדרך כמובן שמותר על פי תורה, עד שבקרוב יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה. אבל שמעתי כמה שואלים: מה זה על פי תקנת הרבי? הרי לימוד התורה הוא מצוות עשה מן התורה. ולא רק כאן, יש גם אומרים: הולכים להניח תפילין על פי בקשת הרבי. מצוות תפילין, מצוות מזוזה. למה הרבי? הרי זו מצווה מן התורה, הנחת תפילין, לקבוע מזוזה. מה זה העניין של על פי תקנת הרבי, על פי הבקשה של הרבי? והנה, לא מזמן ביקרתי בג' תמוז בציון של הרבי בניו יורק. פגשתי שם שליח ותיק מטקסס, והוא מספר לי שאצלו בעיר, ביוסטון, אמר הרב לזרוב, ביקר ראש ישיבה מפורסם. ונהנה מהמניין, מהמקווה, מאוכל כשר ביוסטון. שם יש בתי רפואה מפורסמים. הוא בא לענייני בריאות. והוא אומר: כל הכבוד לחב"ד, אנשי חסידי חב"ד. אבל למה באמת אתם כל הזמן מזכירים את הרבי? לנו יש את הקדוש ברוך הוא. אמר לו, ענה לו השליח מיניה וביה, והוא ציטט לו את הרמב"ם. ואני אצטט מהלכות חמץ ומצה, אם אני לא טועה, פרק ז', פרק ז' הלכה ב'. מדבר כאן הרמב"ם על המצווה של "והגדת לבנך", מצווה של לספר לבנך על יציאת מצרים. מצווה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו, שנאמר "והגדת לבנך". לפי דעתו של בן

40:32 דובר 4 אביו מלמדו. ואומר הרמב"ם כך: "כיצד? אם היה קטן או טיפש, אומר לו: בני, כולנו היינו עבדים, ובלילה הזה פדה אותנו הקדוש ברוך הוא והוציאנו לחירות." זה מה שאומרים לילד קטן או טיפש. "ואם היה חכם, ואם היה הבן גדול וחכם, מודיעו מה שאירע לנו במצרים", שימו לב, "וניסים שנעשו לנו על ידי משה רבנו". אומר הרמב"ם, אם הילד הוא חכם והילד הוא גדול, הבן הוא גדול, הוא לא סתם מספר לו היינו במצרים והקדוש ברוך הוא פדה אותנו, אלא הוא מספר לו, לבן חכם, שהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ועשה לנו ניסים על ידי משה רבנו. וכתוב בתיקוני זוהר "התפשטותא דמשה בכל דור ודור", התפשטותו של משה רבנו בכל דור ודור. אז הנה אמר לו, אם הוא חכם והוא גדול, מספרים: תשמע, הניסים שהקדוש ברוך הוא עשה זה הכל עובר דרך משה רבנו. וכן גם אנחנו היום מתעסקים לפי התקנה של הרבי, היוזמה של הרבי להתעסק בימים האלו בהלכות בית הבחירה, ומעלה עליו הכתוב, כפי שהמדרש אומר, כאילו מתעסק בבניינו. כי אתה עוסק בעניין של הלכות בית הבחירה. יש פלא גדול בכל העניין של בניין בית הבחירה. אנחנו יודעים שעיקר בבית המקדש זה ארון הקודש, לוחות הברית, עדות שהקב"ה שורה בישראל, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". וזהו ארון הקודש. כשמסתכלים ברמב"ם, שהרמב"ם מונה את המצוות, הוא לא מונה עשיית ארון קודש למצווה. הפלא ופלא. לא רק שהוא לא מונה את ארון הקודש למצווה, אלא בפרק ג', כשהוא מדבר על המנורה, על השולחן, על המזבח, הפרטים ופרטי פרטים של הכלים, הוא בכלל לא מזכיר את העניין של ארון הקודש. וכן בפרקים הלאה הוא לא מזכיר את עשיית ארון, מה

43:22 דובר 4 הגודל, איך עשו אותו, מפרט פרטי פרטים על המנורה, על המזבח, על השולחן. ארון קודש מה? חרש, לא מזכירים, לא מונה אותו למצווה וגם לא מסביר ומפרט איך עשו את ארון הקודש. איפה כן מזכיר הרמב"ם את ארון הקודש? אני אצטט הלכה, פרק רביעי הלכה א': "אבן הייתה בקודש הקודשים במערבו, שזו אבן השתייה שעליה היה הארון מונח, ולפניו צנצנת המן." וזהו כל ההלכה בעניין של ארון, שאבן הייתה בקודש הקודשים, אבן הייתה בקודש הקודשים ועליה היה הארון מונח. מה כן מאריך הרמב"ם? שימו לב. בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו להיחרב, בנה, בנה בו מקום לגנוז בו ארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות. ויאשיהו המלך ציווה וגנזו במקום שבנה שלמה, שנאמר וגו'. מזכיר כל העניין של ארון במילה אחת, היה מונח על אבן השתייה, אבל שלמה המלך ידע שבית המקדש עשוי להיחרב, ולכן הוא בנה מקום לכתחילה בתוך המקדש, למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות, ששם ייגנז ארון הקודש. ובאמת שאלה זו, שהרמב"ם לא מונה את ארון הקודש למצווה ולא מדבר בכלל על העניין של עשיית ארון קודש, שואל המנחת חינוך בסימן צ"ה, והוא מקשה על הרמב"ם ומנסה לתרץ שהיות שהארון הקודש בנה אותו משה רבנו ומאז לא נגעו בו. יאשיהו המלך גנז אותו, ולעתיד לבוא בגאולה האמיתית והשלמה יוציאו ויתגלה ארון הקודש, עם ארון הברית עם הלוחות. אז אם כן, אין לנו סיבה שהרמב"ם יזכיר איך עושים אותו כי אנחנו לא מתעסקים בו. משה רבנו עשה אותו חד-פעמי וזה נמשך כל הדורות עד שהוא נגנז. ברגע שיתגלה משיח, יוציאו את ארון הקודש, יתגלה ארון הקודש עם הלוחות מהמקום שנגנז, מהמטמוניות, וכן אין צורך לספר לנו איך עושים

46:29 דובר 4 אותו. ככה מנסה המנחת חינוך לתרץ, אבל הוא לא מקבל את התירוץ כי הוא אומר: יש לנו כלל, אין סומכים על הנס. כל העניין הזה שהארון קודש מחזיק מעמד אלפי שנים זה נס גדול. הוא עשוי מעץ, יכול להישבר, ואם הוא נשבר יש לנו מצווה "ועשו ארון קודש", וגם לעתיד לבוא יכול להיהרס, לא כולו, חלק קטן. אז יש מצווה לבנות אותו מחדש. אז אם כן, למה הרמב"ם לא מונה את עשיית ארון למצווה? ולמה הוא לא מפרט את כל הפרטים של עשיית ארון הקודש? ונשאר המנחת חינוך בצריך עיון. הוא לא מתרץ את השאלה. ראיתי בהערה של הרבי בלקוטי שיחות חלק ד', הערה בהוספות של חלק ד', ששם הרבי מתרץ באופן נפלא את השאלה הזו. ובהקדם, איך באמת יאשיהו המלך מגיע וגונז את ארון הקודש? הלא ארון הקודש הוא חלק מהמקדש והוא לא נצטווה לגנוז את ארון הקודש על דעת עצמו. באדישות הולך וגונז במטמוניות שבנה שלמה המלך הרבה הרבה לפני החורבן. אלא מאי? הוא פחד שמא יגלה ארון הקודש לבבל. ידעו שהגלות בדלת. היום אנחנו אומרים הגאולה בדלת, עוד עם רגל בפנים, אבל אז ידעו שהגלות בדלת ופחדו. פחד יאשיהו המלך, ולכן הוא גנז את ארון הקודש. אבל אם ארון הקודש הוא חלק מבית המקדש, אז איך יש לו את הזכות בלי ציווי מהקדוש ברוך הוא לשנות את המקום? מנין? ובזה מתרץ הרבי: עצם הדבר שיאשיהו המלך גונז את ארון הקודש, זה מראה לנו שארון הקודש הוא לא עניין בפני עצמו. במילים פשוטות, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". על ידי מה? בעיקר על ידי ארון הקודש. ברגע שארון הקודש עם הלוחות נמצאים במקומם בקודש הקודשים, זה פועל פעולה

49:09 דובר 4 נצחית שאינה בטלה לעולם. מה זה פועל? השראת השכינה בתוך בית המקדש. כשיש השראת השכינה, הפעולה הזו אינה בטלה. אם ארון קודש יהיה בפנים או ארון קודש לא יהיה בפנים, לא משנה מה יהיה. רגע אחד שארון קודש נמצא בקודשי הקודשים, הוא כבר פעל את השראת השכינה, ופעל "ונועדתי לך שמה". הוא כבר את העניין שלו פעל. לא משנה אחר כך מה יהיה עם ארון הקודש, את העניין שלו כבר נעשה. ולכן, היות שארון הקודש אין עניינו להיות כל הזמן בבית המקדש, אלא לפעול את הפעולה, והפעולה נפעלת ברגע כמימרא. אם כן, יאשיהו המלך, שיש לו חשש אולי יגלה לבבל בגלות, אז הוא מחליט ומכניס אותו לגניזה במטמוניות עמוקות, כי זה לא חלק שצריך להיות כל הזמן בקודשי הקודשים. יתרה מזה, הרבי מסביר בלקוטי שיחות בפרשת תרומה: לא רק חלק, עוד פלוס. הרבי מסביר שיש מקדש ויש כלים של המקדש. כלי המקדש, כלי המקדש זה לדוגמה המנורה, השולחן, המזבח. זה הכל כלים של המקדש. כמה שהם לא יהיו גבוהים וחשובים, המנורה וכל הדברים זה הכל דברים שהם כלי המקדש, אבל לא יותר. ארון הקודש הוא לא כלי. ארון הקודש הוא חלק מבניין המקדש. ארון הקודש הוא חלק מקודשי הקודשים, לא בתור כלי, אלא בתור חלק מהבניין, חלק מקודשי הקודשים. ולכן בפרק ג' הרמב"ם מדבר על כל הכלים, הוא לא מזכיר את ארון הקודש. כשמגיע לפרק רביעי, ששם הוא מדבר על המבנה, על הבניין של בית ראשון וכן הלאה, שם הוא מזכיר את העניין של ארון הקודש. הוא אומר: העיקר, לא רק חלק, חלק עיקרי של המבנה של בית המקדש. מה זה החלק העיקרי? זה ארון הקודש. ומה

51:46 דובר 4 מתחיל הרמב"ם להסביר על ארון הקודש? שדבר ראשון אומר: ידע שלמה שסופו להיחרב, בנה לו מקום לגנוז בו את הארון. שכאן יש דבר נפלא. אמרנו, גם אם ארון הקודש יהיה בבית המקדש וגם אם הוא לא יהיה, את העניין שלו הוא פעל, השראת השכינה. אבל שלמה המלך עשה לכתחילה פעולה במקדש שלא יחסר העניין הזה שנקרא ארון קודש, שהלוחות הברית לא יחסרו ויהיו שם כל הזמן. הרי יש כלל בהלכה: צריכים לקדש בזמן הבניין. אם לא קידשת את המקום בעת הבניין, הוא לא מקודש. שלמה המלך ראה שסופו להיחרב, אז הוא קידש לכתחילה שני מקומות. קידש את המקום בקודשי הקודשים לארון הקודש, ששם הוא היה על אבן השתייה, וקידש מקום במטמוניות עמוקות, שיש שם גם מוכן מקום שהוא מקודש לארון הקודש, גנוז למטה במטמוניות עמוקות, שגם בבית שני לא יחסר ארון הקודש עם לוחות הברית. מה זה אומר לנו? דבר ראשון, על פי זה מובן למה הרמב"ם לא מונה את זה למצווה. איך הוא יכול למנות ארון קודש למצווה? זה לא המצווה של ארון הקודש. זה המצווה של כל בית המקדש. כל בית המקדש היא השראת השכינה. זהו העניין של ארון הקודש עם הלוחות. ידועים דברי השל"ה, השל"ה הקדוש: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד". למדנו כאן דבר נפלא. אפילו שבחיצוניות בית המקדש חרב, אבל העצם, התמצית של בית המקדש, ארון הקודש, לא חסר. הוא נמצא, או שנמצא באבן שתייה, או שהוא נמצא למטה במקום במטמוניות. ככה גם אצל כל יהודי באשר הוא. לא משנה באיזה מצב הוא נמצא, אפילו אם הקדושה שלו בגלוי חריבה, אומרים: אבל עמוק עמוק במטמוניות הכל

54:31 דובר 4 שלם. בפנימיות, עמוק עמוק, נמצא ארון הקודש אצל כל יהודי. הוא נגנז, אבל הוא נמצא. ומחכה לרגע שיתגלה החלק אלוקה ממעל ממש, יתגלה ארון קודש שבכל יהודי ויהודי. בכ"א תמוז ב"היום יום" הרבי מביא אריכות גדולה. אבל אומר שם שהשממון זה רק בבניין. החורבן זה רק בבניין, ביסודות אין חורבן, וככה זה גם אצל כל יהודי. בחיצוניות, במבנה, יכול להיות חורבן. היסוד, הפנימיות, שם אין חורבן. והרבי מסביר שהרי כתוב פה ברמב"ם דבר לא רגילים לראות מילים כאלו: במטמוניות עמוקות ועקלקלות. אנחנו יודעים, אדם אומרים הוא הלך בדרך עקלתון, סר מדרך הישר, בדרך עקלקלות, דרך לא טובה. אומר הרבי שמהדרך עקלקלות מכיוון הלא טוב הופכים אותו לדרך עקלקלות שמגלים את הנפש האלוקית, את הפנימיות, את ארון קודש שבתוך כל יהודי ויהודי. אנחנו אמרנו, עכשיו יש כאן חוברת, כתוב עליה "תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו". תפילה לעני כי יעטוף. זה המזמור שאומר הרבי, מזמור ק"ב. שמעתי פעם מהרבי שאמר פירוש מהבעל שם טוב. תפילה לעני כי יעטוף. כשאדם מגיע למצב שהוא עני ואביון, אז יש אדם, הוא נכנס לארמון המלך, אז הוא מתפעל משר האוצר, מכל מה שנמצא אצל שר האוצר, שר המלחמה, מהנשק וכולי, והוא כבר נשאר שם. הוא כל כך מתפעל ומתפלא שכבר לא מעניין אותו דברים אחרים. אומר הבעל שם טוב: תפילה לעני כי יעטוף, תפילה של עני, שעני, אביון, אין לו שום דבר, מהי הבקשה שלו? "ולפני ה' ישפוך שיחו". הוא רוצה לפני ה', הקדוש ברוך הוא, לשפוך שיח. זהו כל הבקשה שלו וזהו היום הבקשה שלנו. וכי יש גם פירוש תפילה לעני, עני זה עני ורוכב על החמור, שמדובר על משיח צדקנו. כי יעטוף מלשון

57:05 דובר 4 בעיטוף, שהוא מתאחר. תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, שיהיה לפני ה' לכתחילה, שיתגלה כבר משיח צדקנו. וזאת היא המשאלה שלנו, הבקשה, התפילה, התקווה, שיהיה "לפני ה' ישפוך שיחו", שנוכל לראות את הגאולה האמיתית והשלמה בפשטות, לפני ה', בהתגלות משיח צדקנו במהרה בימינו, כולנו ביחד ומלכנו בראשנו.

57:47 דובר 5 תודה רבה. והזכרנו קודם שאנחנו נמצאים בעת צרה ליעקב. ברגעים אלה אנחנו מצליחים לבטל בכוח התורה והתפילה שלנו את אותן מחשבות רעות ועצות רעות, שיושבים כעת שניים בסעודה ואוכלים אולי מאכלים שם בהכשר הבד"ץ. אני לא יודע איזה הכשר. ויושבים ביחד ואוכלים, ויחד כאשר הם חותכים את אותו בשר שהם אוכלים, רוצים לחתוך את ארץ ישראל. ושנית גם לא תיפול. נמצא איתנו פה יהודי שהוא איש צבא לשעבר, אבל לא איבד את שפיות דעתו בנושא הצבא, וגם כשהוא אזרח הוא לא שכח מה זה צבא ויודע את חשיבות וערכיות של כל שעל ושעל בארץ ישראל. הוא אחד מאבני החושן: לשם, שבו ואחלמה. נבקש ממך, אלוף משנה במילואים מר משה לשם, להבהיר ולהכתיר לנו עד כמה המצב קשה.

59:21 דובר 6 מכובדיי, קהל נכבד, ערב טוב. לא רק שאני איש צבא לשעבר, אני גם עושה מילואים בהווה, וברוך השם יש לי שישה ילדים כבר שמשרתים בצבא, במילואים ובסדיר. וברגע זה יש לי בן שיושב בעזה, ובן אחר שיושב ליד חברון. ואני עומד פה לפניכם כאחד שלוחם ולחם למען חירות ישראל. וגם כשהשתחררתי מהצבא לא הפסקתי. אני אדבר על ענייני דיומא שהם בנפשנו, מתוך תקווה שנתגבר עליהם בעזרת השם ונראה ונזכה לחזות בביאת המשיח ובבניין המקדש. ואני אדבר, אני אדבר כאן על כמה דברים שאתם שומעים אותם, על כמה דברים שמנסים לשטוף את מוחנו. אולי גם בסוף דבריי אקרא לכם לעשות אולי מעשה. אנחנו היהודים בארץ ישראל אוהבים להשתמש במילים... אפשר? אנחנו היהודים בארץ ישראל משתמשים בשפה עברית, אבל משרבבים לתוכה, אם מתוך חיקוי או מתוך התבטלות, מילים לועזיות רבות וגם מילים בערבית. וכשאנחנו רואים חבר, במקום להגיד לו שלום אומרים לו אהלן. ובימינו אלה יש שני ביטויים בעייתיים ומשמעותיים שאני מניח שאתם שומעים אותם יום־יום, ואני לא בטוח שאתם יודעים ויורדים לסוף דעתם, כי המנהיגות שלנו בדרך כלל מסתירה מאיתנו את האמת. ושני הביטויים האלה: אחד זה אינתיפאדה, שאנחנו כבר שומעים אותה שנים רבות, והשנייה מילה חדשה שנכנסה ללקסיקון ונקראת הודנה. הרחוב הערבי והמנהיגות הערבית לא לחינם משתמשים במילים שלגבי הערבים הם רמז לבאות, ואנחנו ברוב תמימותנו מתרגמים אותם למילים שאנחנו מתוך שאיפת לב היינו רוצים שכך הם יהיו. הרחוב הערבי גאה שהיהודים קוראים למלחמה הנוראה שנכפתה עלינו מאז ראש השנה לפני שלוש שנים כמעט. הם נהנים שאנחנו קוראים לזה אינתיפאדת אל־אקצה. מפני שאינתיפאדה זה התקוממות, ואינתיפאדת אל־אקצה זה ההתקוממות על שם הר הבית שאותו אנחנו היינו אמורים לגאול, והוא

1:02:55 דובר 6 היה בידינו, ועכשיו לבושתנו הוא רק לידינו ולא בידינו. אנחנו גם אימצנו את המונח הודנה. אנחנו מתרגמים את זה לעצמנו בעיתונות ובתקשורת הפסקת אש, ואם אנחנו מתרגמים את זה כך, למה שלא ישתמשו באותה מילה, ceasefire, בקול העולם המערבי? הרי היהודים אומרים זה הפסקת אש. אצלנו השבוע מי שקרא עיתונות ראה איך שהפרשנים מפליגים בשבח ההודנה. חלק אפילו בעיתון ידיעות אחרונות קרא לזה שלושים להודנה. אתם מבינים, הוא חוגג שלושים. ונתן לנו שם רשימה כמו תעודת, אה, תעודה בבית ספר, עבר ולא עבר. חלק אומר שבגלל שאנחנו כל כך חזקים הצלחנו לכפות עליהם הודנה. ובשעות שהתקשורת מתמוגגת מההודנה, הערבים ממשיכים לעקוץ בנו ויש תקריות. ואתמול התבשרנו את הבשורה הנוראה על הרצח המתועב של החייל אולג שייחט, השם יקום דמו, כאילו בתוך ההודנה. והוא הצטרף למאות נרצחים שבזמנו פרס קרא להם קורבנות שלום, ועכשיו עוד יקראו להם קורבנות הודנה. כאילו שהשלום זה איזה אל מיתולוגי שצריך להקריב לו קורבנות. ואני אומר לכם, רבותיי, בשפת העם הפשוטה אנחנו הפראיירים של ההודנה. מפני שמה זה הודנה? ותנו לי להסביר לכם כמה מילים מהמסורת המוסלמית. הודנה הוא קודם כול מושג דתי אסלאמי מראשית האסלאם, והוא אומר שמותר וצריך מנהיג מוסלמי לבקש שביתת נשק במלחמת ג'יהאד בכופרים, כאשר המלחמה משתבשת לו ויש לו צורך להתארגן מחדש, להמשיך במאבק. ההודנה, מותר להפר אותה כאשר הזמן מתאים והאויב נחלש. על ההודנה יכול להכריז רק מנהיג הכוחות המוסלמים כלפי אנשיו, כי אין לצפות מהזר והאויב שיסכים לתת לצבא האסלאם מנוחה להתארגנות והרשאה מראש לחדש את המלחמה במועד שנוח ללוחמי הג'יהאד. זהו ההסבר של הודנה. הם צריכים אותה להתארגנות. אחרי שצה"ל הכה בהם והכה בהם ובמנהיגיהם, הם צריכים היום

1:06:26 דובר 6 להתארגן ולהפר אותה ביום שנוח להם. קהל נכבד. הם מסתכלים להיסטוריה שלהם יותר מאשר לפעמים מנהיגים אצלנו להיסטוריה של עצמנו. כי מוחמד, כשהוא רצה לאסלם כמה שיותר אנשים, פנה לשבט קורייש בזמנו וניסה לאסלם אותו, וכשהם לא רצו הוא יצא למלחמה, וכשלא הצליח הוא הכריז הודנה לעשר שנים, הוא אמר להם. אחרי שנתיים הוא שחט את כולם. כי כך זה הודנה, ואנחנו מוכרים לעצמנו את האשליות שאנחנו בהפסקת אש. מדינת ישראל יש בה את מאגר אנשי המדע הגדול ביותר בתחום האסלאם, וממשלת ישראל יכולה להיוועץ בהם ולשמוע מהם את הדברים שאומר פה לפניכם אני. למה הם לא ביקשו מהם שישתמשו במילה פשוטה בערבית מודרנית, הפסקת אש? מפני שהמוסלמים, והערבים, מדברים ברמזים לעצמם, ותרשו לי לצטט לכם. אני לא יודע אם שמעתם או קראתם על זה. זה התפרסם בצנעה. אני רוצה לקרוא לכם קטעים שיצמררו אתכם מתוך המסמך שהוציא החמאס והג'יהאד האסלאמי כשהם מתייחסים להודנה הזאת. ואני מצטט: "זאת להשעיית הפעולות הצבאיות נגד האויב הציוני לשלושה חודשים בשם אללה הרחום והחנון, לשם ביצור עמדתנו הלאומית מתוך הדגשת זכות ההתנגדות עד לסיום הכיבוש הציוני. זאת תמורת התנאים הבאים: הפסקה מיידית של כל דרכי התוקפנות הישראלית, בכללן פלישות, הרס, הרג ומצור, כולל הסרת המצור המוטל על הנשיא ערפאת. התנקשות באישים, במעשי הטבח בהמונים וכל פעולות המעצר והגירוש. שתיים, שחרור כל האסירים והאסירים הפלסטינאים והערבים ללא סייג וללא תנאי והחזרתם לבתיהם. למצב שבו האויב לא ייענה, הרי שאנו נראה עצמנו משוחררים מהיוזמה. אללה אכבר! והניצחון לעמנו". זה מה שאמר החמאס והג'יהאד על ההודנה. אני לא בטוח שאתם שמעתם את זה, ואני לא ממציא את זה. חזרתי מארצות הברית לא מזמן, ושם גם כן משתמשים

1:09:20 דובר 6 הודנה, הודנה, כאילו יש פה איזושהי מילת קסם. המדינאים היום, אם תשימו לב לאותיות הקטנות בעיתונות לפעמים ובתקשורת, שוב פעם אחז בהם אותו וירוס בדיסקט שיש להם במוחות, וירוס דומה למה שהיה לנו באוסלו. וכשבחומת מגן אמרנו, רגע, אולי כבר החליפו את הדיסקט. בום! כמו בווירוס קטלני של מחשב, חזר הווירוס לתוך המוחות חזרה. והם אומרים לנו שכל מה שעכשיו הקראתי זה רק לצרכים פנימיים. אתם בטח מכירים את המילים האלה, שכשהערבים מדברים בשפה ברורה אצלנו מסבירים אותם ואומרים: עזבו, זה לצריכה עצמית, תנו להם לדבר. הם מתכוונים מאוד מאוד לכל מילה שהם אומרים. יש היום קצינים, וזה מופיע מדי פעם בשורות בעמוד עשרים באיזה עיתון, שמתריעים שיש שם התארגנות מחדש, שהם מייצרים אלפי טילי קסאם ופצצות מרגמה ומעבירים נשק ומארגנים חזרה את התאים. ואנחנו שומעים כל יום על איזה סיכול של פיגוע. את הקצינים האלה, רבותיי, מהיום מחביאים. מתחילים להופיע אלה שאומרים: אלה הסחבקים שלנו, הדחלאנים, הרג'ובים וכל המנהיגים של הטרור פתאום נהיו עמיתים ואיתם נתחיל מחדש את כל הסיפור. והעם שיושב בציון, שבשלוש השנים האחרונות הוכא במכות קשות וכואבות על ידי אותם רוצחים ימח שמם. העם סופג את מעשי הרצח. כשנרצחה בכפר יעבץ הגברת בביתה, אז אמרו: ברוך השם הוא הלך לבית הכנסת. מזל שהוא נכנס אליה ורצח אותה ולא פגע בכל בית הכנסת. אתם מבינים כבר לאן הגענו? ואני בכל במה שאני מופיע ובאמצעי התקשורת שאני מדבר, אני שואל מתי נבין את המשמעות הערבית האמיתית של הערבים ולא בתרגום, בבורות ובאשליה העצמית. מה אנחנו עושים כאשר הם פוגעים בנו והם מפרים כל דבר ואפילו מעיזים-- קרה משהו? אנו מקדמים בברכה את כבוד מרן הראשון לציון הרב מרדכי אליהו

1:12:42 דובר 6 שליט"א, שבא להשתתף עמנו כמדי שנה ושנה. שנייה, רק שנייה. וכפי שאמרתי, עם הצרות הגדולות שנפלו עלינו בשלוש השנים האחרונות, אנחנו לא שמנו לב שבשלושים ימים האלה שהם נתנו לשם המוזר הזה, לכאורה הודנה, כמה דקירות סכינים היו, כמה סיכולים היו, וכשנרצח אדם אחד או שניים אז אמרו כולם: טוב, זה לא פיגוע גדול. למדנו לחיות עם הרצח. זה הדבר-- אחד הדברים האיומים ביותר. למדנו לחיות עם שפיכות הדמים, ובמקום להשיב להם מכה, במקום לומר הבא להורגך השכם להורגו, אנחנו ברוב טיפשותנו עומדים בימים אלה לשחרר רוצחים. ואני אומר לכם שבין אלה שמשחררים יש רוצחים, וזה לא משנה, שלא ישקרו לכם, דם על הידיים או לא דם על הידיים. מי ששולח או מחביא או מביא מחבל להרוג יהודים הוא שותף לרצח כמו הרוצח. וכמה דם נשפך על ידי חיילי צה"ל כדי לתפוס את אותם רוצחים? והאם לא למדנו את הלקח? ששחררנו רוצחים, הם חזרו לרצוח. תראו לי מדינה אחת בעולם שהייתה עושה את מה שאנחנו עושים. האם נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש שחרר איזשהו פושע כשהוא היה מושל טקסס? אני אומר לכם, לא רק שהוא לא שחרר, הוא גם לא נתן חנינה לרוצחים או אנסים שהיו בטקסס. ומאיתנו הוא מבקש לשחרר רוצחים. האם ברוסיה שחררו צ'צ'נים שפגעו ברוסים? האם בגרמניה מישהו שחרר את הרוצחים של באדר-מיינהוף, כנופיית טרור, בשביל איזושהי מחווה? אבל אל היהודים יכולים לבוא בדרישות כאלה. במצרים נרקב אסיר, עזאם עזאם. מובארק, שאומר לנו שחררו אסירים, הוא לא מוכן לשחרר אסיר אחד. ג'ורג' בוש אומר לנו שחררו אסירים, הוא לא מוכן לשחרר יהודי יקר אחד, את יונתן פולארד. למה? כי יונתן פולארד פגע באמריקאים, לדבריו. אז מה

1:16:24 דובר 6 הוא ישחרר אותו? האם ג'ורג' בוש ישחרר אסירים עיראקים שפגעו בחיילים אמריקאים כמחווה לרצון טוב ולרצות את העיראקים במשטר החדש? אני מסופק, ואני מודיע לכם, זה לא יקרה, אבל מיהודים אפשר לדרוש. מי שהכריז מלחמה על הטרור העולמי, ג'ורג' בוש, הוציא מתוך התמונה הזאת עם קטן אחד, את היהודים. בנו מותר להכות. הטרור כאן הוא-- יש טרור מדיני ויש טרור צבאי, ושייח' יאסין הוא רק מדיני. ואל תגעו בהם ותשחררו אותם. אנחנו ראינו איך האמריקאים נלחמים בטרור. שמעו על שני הבנים של סדאם, מחקו את הבית. הם בדקו מי נמצא בבית, ילדים או לא ילדים, כמו הטייסים שלנו? הם מחקו את הכל, כי ככה נלחמים בכאלה שבאים לרצוח אותך. חוץ מאשר אלה שבאים לרצוח יהודים. ואפשר להאריך בדברים האלה, ואת הדברים האלה הם בנפשנו. ואני אומר לכם, קהל מכובד ויקר, אתם גם יכולים לעשות מעשה. אם תשאלו אותי מה אפשר לעשות? אז תראו, בימים אלה יש אמהות חסרות בעל, מה שהם קוראים משפחות חד-הוריות. אמהות חסרות בעל לוקחות דגל, הולכות כי לא נתנו להם את הכסף ואת הקצבה. אז אם על מצב כלכלי אפשר לקחת דגל ולצעוד לירושלים, אז למה על מה שבדמנו ובנפשנו לא נצעד לירושלים? אז כל אחד שנמצא פה, גם צעיר וגם מבוגר, יכול לעשות את הדברים האלה ולנסות לזעזע את המערכת. אני משוכנע ואני תמיד האמנתי בצור ישראל שבסוף ננצח. אבל כמה דם יישפך עוד עד שננצח? אני רוצה לסיים כאן בתפילה אישית שלי שלא נראה יותר דם, למרות שאנחנו יודעים שמחר נראה דם, ובתקווה שהערב שהוקדש פה לעניין בניין המקדש, שהערב הזה יהיה ערב נוסף בקריאה למשיח להופיע, וכשהוא יופיע ייבנה בית המקדש במהרה

1:19:22 דובר 6 בימינו, אמן.

1:19:33 דובר 7 דברים היוצאים מן הלב, רק הם צריכים להיכנס ללב, וצריכים הרבה לשם שבור והחלמה כדי לשבור את הלב של אלה שאינם רוצים לשמוע. תודה רבה לאלוף משנה במיל' מר משה לשם, וכולנו תקווה שאכן בסופו של דבר עוצו עצה ותופר. ושמחנו לקדם בברכה את כבוד מרן הראשון לציון שבא להשתתף עמנו, ועימו את הרב זעפרני שליט"א. הרב אלפסי מתל אביב שבא, וכמנהג, נוסף נוסף ללימוד תורת הבית, אנחנו כבר נמצאים ברגעים ש"משנכנס אב ממעטין בשמחה", וכפי שהרבי אמר, איך ממעטים את ימי אב? על ידי שמחה, על ידי שמחתה של תורה. חברי הכולל אשר לומדים בה בכל יום ויום זכו ללמוד משך השנה, וכעת ראש הכולל הרב אורי בן שחר יערוך סיום מסכת ברכות, וככה נזכה גם לשמוע סיום מסכת כדי לשמוח בשמחתה של תורה בתוך ימים אלה, ימי בין המצרים ותשעת הימים. הרב אורי בן שחר, בבקשה.

1:21:27 דובר 8 הגמרא בסוף מסכת ברכות מסתיימת בכמה קטעים המדברים על עניין של לימוד תורה. אמר רבי לוי בר חייא: היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר: "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלוהים בציון". זה יהודי שיוצא מבית הכנסת, כלומר ממקום התפילה, ועובר לבית המדרש, שזה מקום התורה. אז על זה נאמר "ילכו מחיל אל חיל". ממשיכה הגמרא ואומרת: אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר, שוב אותו פסוק, "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלוהים בציון". מסיימת הגמרא ואומרת: אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: "וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך". אל תקרא בניך אלא בוניך. כלומר, תלמידי החכמים הם בונים את העולם והם מביאים את השלום. שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול. יהי שלום בחילך שלווה בארמנותיך. למען אחיי ורעיי אדברה נא שלום בך. למען בית ה' אלוהינו אבקשה טוב לך. ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום. הדרן עלך הרואה, וסליקא לה מסכת ברכות. הדרן עלך מסכת ברכות והדרך עלן. דעתן עלך מסכת ברכות ודעתך עלן. לא נתנשי מינך מסכת ברכות ולא תתנשי מינן, לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי. יהי רצון מלפניך ה' אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתהא תורתך אומנותנו בעולם הזה ותהא עמנו לעולם הבא. חנינא בר פפא, רמי בר פפא, נחמן בר פפא, אחאי בר פפא, אבא מרי בר פפא, רפרם בר פפא, רכיש בר פפא, סורחב בר פפא, אדא בר פפא ודרו בר פפא. הערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו ובפיות עמך

1:24:28 דובר 8 בית ישראל, ונהיה כולנו אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך. מאויבי תחכמני מצוותיך כי לעולם היא לי. יהי ליבי תמים בחוקיך למען לא אבוש. לעולם לא אשכח פיקודיך כי בם חייתני. ברוך אתה ה' למדני חוקיך. אמן, אמן, אמן. סלה ואמן. מודים אנחנו לפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש ולא מיושבי קרנות, שאנו משכימים והם משכימים. אנו משכימים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים. אנו עמלים והם עמלים. אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אנו רצים והם רצים. אנו רצים לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת, שנאמר: "ואתה אלוהים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ואני אבטח בך". יהי רצון מלפניך ה' אלוקי, כשם שעזרתני לסיים מסכת ברכות, כן תעזרני להתחיל מסכתות וספרים אחרים, ספרים אחרים ולסיימם. ללמוד וללמד, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה. וזכות כל התנאים והאמוראים ותלמידי חכמים יעמוד לי ולזרעי, שלא תמוש התורה מפי ומפי זרעי וזרע זרעי עד עולם. ותתקיים: "בהתהלכך תנחה אותך ובשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך. כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים. אורך ימים בימינה, עושר וכבוד בשמאלה". ה' עוז לעמו ייתן, ה' יברך את עמו בשלום. אמירת קדיש. יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא די ברא כרעותיה. יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא. יתברך ויתעלה ויתנשא ויתהדר ויתעלה ותתעלה ותתנשא בריך הוא, לעילא מן כל ברכתא ושירתא תשבחתא ונחמתא דאמירן בעלמא, ואמרו אמן. על ישראל ועל רבנן ועל כל תלמידיהון ועל כל תלמידי תלמידיהון ועל כל מאן דעסקין באורייתא די באתרא הדין ודי בכל אתר ואתר

1:27:11 דובר 8 יהא להון ולכון שלמא רבא, חנא וחסדא ורחמי וחיי אריכי ומזוני רויחי ופורקנא מן קדם אבוהון די בשמיא, ואמרו אמן. יהא שלמא רבא מן שמיא וחיים טובים עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן. עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, אמרו אמן. כפי שנהוג במנהג ישראל, נאמר מספר מילים בתור הדרן על המסכת שעכשיו נלמדה. לא אאריך בזה, כמה מילים. מסכת ברכות היא המסכת הראשונה של הש"ס, של התלמוד הבבלי. מסבירים מדוע פותחים את הש"ס במסכת ברכות דווקא, בגלל שהמסכת הזו מתחילה במשנה "מאימתי קורין את שמע בערבין?" המסכת הזו מתחילה בנושא של שמע ישראל, ששמע ישראל זה העניין של קבלת עול, שכל יהודי ויהודי בקריאת שמע מקבל עליו את עול המלכות ואת עול המצוות. והמסכת מתחילה כשהיהודי מתחיל ללמוד, אז הלימוד שלו הוא בא מתוך קבלת עול, והמסכת הזו של קבלת עול נמשכת עד שהיא מגיעה לסיום, ששם אנחנו מסיימים במילים של-- בסיום של תלמידי חכמים. כלומר תלמידי חכמים, שזה כבר לא עניין של קבלת עול, אלא זה עניין של עיון ושכל ולימוד. זה מראה לנו שהקבלת עול חדרה והגיעה עד לסיום של הבנה והבנה בעניין הלימוד, שזה כולל את כל מה שאנחנו למדנו עד עכשיו. אנחנו אמרנו בסוף שתלמידי חכמים היוצא-- סליחה, היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלוהים בציון". חיל זה במובן של הרבה, עם רב. כאשר אנחנו נמצאים בבית הכנסת אנחנו נמצאים בקהל. כלומר תפילת רבים תמיד מתקבלת. אז עסקנו בתפילה ברבים בבית הכנסת. אחר כך עברנו לבית המדרש ולמדנו תורה. ועל תורה נאמר שאין התורה מתקבלת אלא בחבורה. אין התורה נקנית אלא בחבורה.

1:30:28 דובר 8 כשיש קהל גדול שלומדים תורה, אז התורה מתקבלת, נקנית יותר. וזה אכן אנחנו באמת עושים כל יום כאן במקום הזה ולומדים בחבורה בבית המדרש. ומה אנחנו אחר כך זוכים לזה? ויראה אל אלוקים בציון. אנחנו זוכים כשאנחנו נבוא לבית המקדש, ששם נאמר יראה כל זכורך את פני השם. הרשב"א, סליחה, המהרש"א, סליחה, טעיתי. המהרש"א, רבי שמואל אליעזר איידלס, שואל קושיה על המאמר הזה של רבי אלעזר, אמר רבי חנינא, תלמידי חכמים אין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר ילכו מחיל אל חיל. אז הוא שואל: הלא אנחנו יודעים שעולם הבא זה יום מנוחה, יום שכולו שבת, דווקא אז יש מנוחה. למה אנחנו אומרים ילכו מחיל אל חיל? אז יש פה תשובה שהוא עונה על זה, אבל לא אאריך בזה. אבל יש תשובה אחרת שמובאת בשם האר"י ז"ל, שהוא כותב את זה בליקוטי הש"ס, ואני אצטט מה שהאריז"ל כותב. הוא כותב כך: "בעולם שלאחר המיתה", שאנחנו קוראים לזה עולם הבא, כן, "תלמידי חכמים עוסקים בתורה ועולים ממדרגה למדרגה ומישיבה לישיבה. אפילו משה רבנו עליו השלום בכל יום עולה ומשיג יותר." מדוע? "כי כמו שהשם יתברך אין לו סוף, כך תורתו אין לה סוף. וזהו סוד יצא אדם לפועלו." כלומר הוא עוסק בתורה גם בעולם הבא, בפועל, בפעולה שהוא עשה בעולם הזה, הפעולה של העולם הזה שהייתה כשהוא למד כאן בהיותו כאן, כשהוא בא אחרי המוות, כלומר לעולם הבא, אז גם שם הוא עוסק באותה התורה שהוא למד כאן. אבל זה מדובר רק בעולם הבא. כלומר הכוונה היא לגן עדן. שם באמת אין מנוחה. ילכו מחיל אל חיל, אבל בעולם התחייה, ששם תחיית המתים

1:33:19 דובר 8 זה יום שכולו מנוחה, ושם באמת יום שבת ומנוחה לחיי העולמים. יש כאן שתי גרסאות ב-ב-במאמר הגמרא: "תלמידי חכמים אין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא." אז הסברנו כי תורה זה דבר שאין לו סוף ומחאה ואין לו סוף, אז אפשר להגות בה בלי סוף כל הזמן. לכן אפשר לומר על זה ילכו מחיל אל חיל. ישנה גרסה אחרת האומרת צדיקים אין להם מנוחה. מי הם הצדיקים? אלו מארי עובדין טבין, בעלי המעשים הטובים, כלומר אנשים שמקיימים מצוות, הם גם הם תמיד עולים ועולים ממדרגה יותר גבוהה למדרגה עליונה יותר. אז נשאלת השאלה, הלוא במצוות אין שם דבר מה לחדש? הלוא אי אפשר, זה לא תורה. בתורה אנחנו יכולים לעלות מדרגה לדרגה בהבנה יתרה ועוד יותר להבין ועוד יותר להבין. אבל המצוות הן מצוות מוגבלות. אסור לנו לעשות משהו אחר. אז איך אפשר לומר על המצוות שגם כשהם מגיעים לעולם הבא, אז גם הם ילכו מחיל אל חיל? הלוא אין שם מה לעשות חוץ מהמצוות שאנחנו עשינו בעולם הזה, ובפרט שבעולם הבא אין, אין שם מקום לקיום המצוות המעשיות שאנחנו עשינו כאן. אבל במצוות, כפי שנאמר, יש שתי דרגות. יש דרגה של מצווה שאנחנו מקיימים אותה והמצווה הזו היא מוגבלת. לא יכולים לקיים את המצווה תמיד, לא בכל מקום, לא בכל זמן. יש למצוות הגבלות מסוימות שרק אז אפשר לקיים אותן. אבל יש דרגה עליונה יותר במצוות, שהמצוות באופן כולל, כל המצוות כולן הן רצונו של הקדוש ברוך הוא. לא משנה איזו מצווה, ומפאת הרצון הזה של הקדוש ברוך הוא, שאנחנו אומרים "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו", אז פה כל המצוות הן שוות ביחד ביחס לכל האחרים. ולכן אומרים

1:35:49 דובר 8 גם שהעוסק במצווה פטור מן המצווה. מדוע? מפני שבמצווה הזו שהוא מקיים הוא כולל את כל המצוות האחרות. וכאן כאשר אדם לפני שהוא מקיים את המצווה הוא מתבונן במצווה. מיהו המצווה? ואז אנחנו מגיעים לדרגה עליונה יותר, כי כל אחד בדרגה שלו מרגיש את הציווי העליון שהקדוש ברוך הוא ציווה אותנו. והקדוש ברוך הוא יעזור שימים אלה, ימי תשעת הימים, יהפכו לששון ולשמחה, ונזכה בקרוב עוד הערב לגאולה השלימה על ידי משיח צדקנו.

1:36:49 דובר 9 ונברך אכן את חברי הכולל שילכו מחיל אל חיל ובכל שנה יוסיפו עוד מסכת ועוד מסכת. וברוך השם יוסיפו תלמידים וספסלים בבית המדרש ויזכו לראות ללמוד בכל שנה ושנה עוד ועוד, כפי שרצונם וחשקם, כפי שהם שומעים. אני שומע שחברי הכולל תפארת זקנים לוי יצחק שומעים שיש בין הזמנים. הם אומרים: אנחנו לא מבינים מושג כזה, למה צריכים בין הזמנים? אין בין זמן לזמן. אנחנו צריכים ללמוד. צריכים להשלים, להוסיף ועוד ועוד. ובעזרת השם שימשיכו וילכו מחיל אל חיל. גדול מרבן שמו. לא נאריך בתארים. נזמין, יעלה ויבוא כבוד מרן הראשון לציון הרב מרדכי אליהו שליט"א, שמזכה אותנו בכל שנה ושנה ויברך אותנו ויוסיף וייתן לנו מטעמים שאיתם נוכל להתענג בדברי תורה בתשעת הימים. הרב אליהו, בבקשה.

1:38:06 דובר 10 כבוד הרב הגדול, המאור הגדול, המרד de עטרה, הגאון הרב גרליצקי, השם ישמרהו ויחיהו ויאריך ימיו בטוב ובנעימים. כבוד הרבנים החשובים והיקרים, ברשות הרב אלשחר[?], השם ישמרם ויחיים. כבוד אישי הציבור, ברשות איש צבא, הקדוש ברוך הוא יאריך ימים בטוב ויזכה לימים. קהל קדוש ונכבד, בחוברת שנמצאת לפניכם כתוב בקטע הראשון על הפסוק "ונתת את הכפורת על הארון מלמעלה, ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך". הרב מביא את המחלוקת בין רש"י לרמב"ם על הפסוק הזה. אבל הפסוק הזה כפשוטו הוא קשה. אדם יש לו ארון, אז בדרך כלל הדלת היא מול האדם שבא לארון. הארון של בית המקדש לא היה ככה. הוא עשוי כמו קופסה והדלת שלו זה מלמעלה. אז אם הדלת היא מלמעלה, והדלת הזאת, מה זה הדלת? זה הכפורת. אז מכניסים את שני לוחות הברית ואחר כך שמים את הכפורת. כשבא הפסוק והוא אומר, "ונתת את הכפורת על הארון", אז כלומר שמת אותו מלמעלה, סגרת את הארון. אז מה כתוב אחר כך? "ואל הארון תיתן את העדות אשר אתן אליך". איך אפשר להכניס את העדות, את שני לוחות הברית, לתוך הארון כשהכפורת נמצאת? נכון שרש"י והרמב"ן מבהירים את זה כמו שמוזכר כאן בדף, אבל אני חושב פה מדברים שאלה פשוטה במציאות. איך עושים את זה? אבל לפני כן. כתוב: שאלו לנביאים, שאלו לחכמים, שאלו, שאלו על מה אבדה הארץ? לא ידעו לתת תשובה. אז כתוב, אומר הקדוש ברוך הוא: "על עזבם את תורתי". אומר הר"ן: אז אם, אם עזבו את תורתי, אין ישיבות, אין תורה. אז איך, איך הנביאים וחכמים לא ידעו? אז אומר: "על עזבם את תורתי", שלא ברכו בתורה תחילה. זאת אומרת כך, אדם יכול ללמוד

1:41:07 דובר 10 תורה כמדע. זה לא תורה. אין על זה ברכה "אשר בחר בנו". אבל אם לומדים תורה מתוך שזה תורה של הקדוש ברוך הוא, זה תורת אמת. ובה הסתכל וברא עלמא, שהעולם כולו היסוד שלו זה תורה. אז זה דבר חשוב מאוד. אז בית ראשון חרב בגלל שעזבו את תורתי. בית שני חרב בגלל שנאת חינם. מה עושים חב"ד? הם עושים לתקן גם את בית ראשון וגם את בית שני. בית ראשון, "על עזבם את תורתי". לומדים תורה עכשיו. הבית השני, על שנאת חינם. אין לך תנועה נפלאה כמו תנועת חב"ד שעושה אהבת חינם, לחבר ולדבק את עם ישראל כולו. ולא משנה מפלגה, מין, עדה, העיקר לחבר את עם ישראל. אז הם באים לתקן גם את בית ראשון וגם את בית שני. ועכשיו נחזור על מה ששאלנו בתחילה. אם שמים את הכפורת על הארון מלמעלה אז אי אפשר להכניס. אז אולי אפשר לומר חצי הכפורת שמים ואחר כך מכניסים. גם זה לא יכול להיות, כי חז"ל אומרים מה אורך הלוחות ומה רוחב הלוחות ומה רוחב הכפורת ומה רוחב הארון, נכנס ככה, משחילים אותו. אי אפשר לשים חצי כפורת מלמעלה. אלא העניין הוא כך. יש כאן דבר חשוב מאוד: כשמשה רבנו עולה לשמיים לקבל תורה, אז מתחילים המלאכים לריב איתו. "מה לילוד אישה בינינו?" מה עושה פה בן אדם? אז אמר הקדוש ברוך הוא: לקבל תורה בא. אז הם טוענים: ריבונו של עולם, חמדה גנוזה תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם, ואתה רוצה לתת אותה לבני אדם? "מה אנוש כי תזכרנו?" למה אתה נותן? "תנה הודך על השמים". אז אומר ה' למשה רבנו: תן להם תשובה. אומר משה רבנו: אני פוחד

1:43:48 דובר 10 שמא ישרפוני בהבל פיהם. אומר לו הקדוש ברוך הוא: אחוז בכיסא כבודי, תן להם תשובה, שנאמר "מאחז פני כיסא פרשז עליו עננו". אז הוא אומר להם: תורה שה' נתן, מה כתוב בה? "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? עוד מה כתוב בה? "לא תגנוב". יש לכם כסף לגנוב? עוד מה כתוב בה? "כבד את אביך ואת אימך". יש לכם אבא? יש לכם אמא? אז אמרו: אם ככה המצב, קח את התורה. בסדר, תקבל את התורה. מה הדעתים של המלאכים? ועוד איזו הגדרה. המלאכים אומרים: חמדה גנוזה תתקע"ד דורות לפני בריאת העולם. זה נכון. "דבר ציווה לאלף דור". אז אם תחסיר מאלף דור, מבריאת העולם עד משה רבנו עשרים ושישה דורות, אז יישאר תתקע"ד דורות. המלאכים קוראים את התורה חמדה גנוזה. מוזיאון. מוזיאון! הם מנשקים את התורה, מחבקים את התורה ושמים ארון יפה לתורה. אנחנו קוראים לתורה כלי חמדה, כלי שמשתמשים בו אנחנו. הוגים בתורה, מקיימים את התורה. ואנחנו מכניסים את התורה בכל מקום ומקום שבעולם. כמו שהקדוש ברוך הוא מלא עולם, ככה התורה בכל מקום ומקום נמצאת. והתורה זה קיום העולם. "אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי". אז כשרוצים על בית ראשון שאין תורה או כשרוצים על בית שני יש שנאת חינם, ביום מחרת צריכים לתקן. אומר הרמב"ם: אדם שהיה קמצן ורוצה לחזור בתשובה אז ילך ויהא פזרן. אדם שהיה גאה יהא עניו ושפל. קיצוניות עד שמגיעים לדרך האמצעית. אז אנחנו פה היום צריכים להרבות תורה, להרבות אהבת עם ישראל. רואים היום מפלגות מפולגות. ובתוך המפלגות יש שם פלגי פלגות. איפה אחדות עם ישראל? איפה

1:46:36 דובר 10 "ויחנו נגד ההר ויחן שם ישראל נגד ההר"? כשיש תורה אז תורה מאחדת, מלכדת, מחברת את כולם. מה יש לאדמו"ר מחב"ד עם הרמב"ם? הוא היה באמריקה, היה ברוסיה, והרמב"ם היה במצרים, הרמב"ם היה בטבריה קבור. מה יש לו עם הרמב"ם? עד שהתחיל להפיץ, ללמוד כמה פרקים ברמב"ם כל יום. ואני עוד זוכר את המלחמה הגדולה שהייתה נגדו. מה אתה מחליט ללמוד הרמב"ם? מה יש? מה הסכנה? מה יש? רמב"ם. וניסו לגדף והיום ברוך השם, מי לא לומד הרמב"ם? כולם לומדים הרמב"ם, יש פרקים ברמב"ם. רמב"ם היה אישיות מיוחדת שכוללת את כל התורה כולה. אומר הרמב"ם אני כותב את ה... את המשנה תורה שאדם לא יזדקק לשום דבר. וילמד את ה... את משנה תורה. זה כולל הכל. אדם שנחשב לכלל עם ישראל אז הוא כולל את הכל. יש לפעמים אה בעולם כולו שרים את "לכה דודי" בקבלת שבת. שלמה אלקבץ בצפת. מה קשור צפת עם ירושלים? מה קשור צפת עם, עם רוסיה? עם אמריקה? כולם אומרים אחדות. מי בקבלת שבת לא אומר את הלכה דודי של רבי שלמה אלקבץ? שוב הפעם הוא היה נשמה של כלל עם ישראל. כשיש נשמה של כלל עם ישראל אז כולם מתחברים אליה. בא השולחן ערוך. אחרי הרמב"ם היו רי"ף ורא"ש ועוד, עוד רי"ף היה לפני הרמב"ם. רא"ש ומפרשים אחרים, פוסקים אחרים. אז חיברו את השולחן ערוך. לקחו מכאן, לקחו מכאן ועשו שולחן ערוך. בא הרמ"א. שימו לב לגדלות של רמ"א. רמ"א חיבר שולחן ערוך. ברגע ששמע שהבית יוסף חיבר שולחן ערוך, אמר אני לא אכתוב שולחן ערוך, אני אפרוש מפה על השולחן ערוך. וכותב הרמ"א לבעל השולחן ערוך "כל החולק עליך כחולק על השכינה". איזה דרגה של.

1:49:42 דובר 10 אתם מתאחדים. רמ"א מקראקא וזה בצפת. התורה מאחדת. "ויבואו ויחנו ויחן שם ישראל נגד ההר" באחדות. התורה מאחדת את כלל עם ישראל. יש מנהג נוסף פה, מנהג נוסף פה. מנהגים, מנהגים יש, אבל בסודות התורה הם מאוחדים כולם. אבל נכון, רבי עקיבא למד בגיל מבוגר. אבל חז"ל אומרים ילד שמתחיל לדבר אומר אבא, אמא. אז היום כ-כ-כולם קופצים. הוא היה גמר אמא-- אבא היה גמר אמא. לא. הוא מתחיל להגיד אבא גם אומרים לא אל תגיד אבא. תגיד תורה ציוונו משה מורשה קהילת יעקב. תגיד שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. משעת קטנותו אנחנו מכניסים בו את הדבר הזה. תורה ציוונו משה מורשה קהילת יעקב. חז"ל אומרים היה רבי ינאי. רבי ינאי היה רגיל שכל יום היה מחפש אורח לבוא לאכול אצלו. יום אחד הוא הולך בדרך מחפש יהודי אורח, לא מוצא. רואה איזה אדם. שאל אותו, "אתה יהודי?" אמר לו כן. אמר לו בוא אליי ותאכל אצלי. אמר לו, "אני לא צריך לאכול, יש לי כסף, אני אכנס למסעדה לאכול." אמר לא, אין מסעדות כשרות. אמר לו, "אני אוכל אה עגבנייה, מלפפון, דברים לא מבושלים, פירות." אמר לו בוא אצלי, תעשה טובה. התחנן לפניו רבי ינאי. בוא. בא. אומר רבי ינאי ונוטל ידיים. גם הוא נוטל ידיים. רבי ינאי מרים את הידיים שלו כפי שמברך על נטילת ידיים אז גם הוא מרים. רבי ינאי מנגב וגם הוא מנגב. והדין שבעל הבית בוצע. רבי ינאי מברך המוציא לחם מן הארץ וחלק. בסדר. באמצע הסעודה אומר רבי ינאי לאורח תגיד דבר תורה, כל דבר תורה על השולחן תגיד. אומר לו מה זה דבר תורה? תגיד אומר לו, ממתי קוראים את שמע

1:52:27 דובר 10 בערבית? מה זה ממתי קוראים את שמע בערבית? מה אתה לא יודע? ראש דבריך אמת. אמר לו מה זה ראש דבריך אמת? אמר תראה, התורה התחילה באנוכי ה' אלוקיך. והמשניות מאימתי. והגמרא תנא היכא קאי, הראשי תיבות אמת. אנוכי מאימתי תנא. אומר לו מה אתה אומר לי דברים אני שומע חידושים אני שומע. אז אומר לו אז מה? תגיד פתגם, מאמר. לא יודע. תגיד אשרי, לא יודע. התרגז רבי ינאי אמר לו תגיד: אכול מה שאני אומר תגיד. אמר טוב, אכול כלבא, כלבא, פיתא, פיתא. ינאי, אכול כלבא, אכול כלבא לחם של ינאי. התרגז האורח הזה מה אני כלב? הרי אתה רצת שם וביקשת ממני שאני אבוא והתחננת בפניי ואתה קורא לי כך? יצא האורח הזה ושאל אם יש כאן בית דין. אמרו יש פה בית דין. הולך לבית דין, רוצה לפתוח תביעה נגד רבי ינאי. בסדר, אומר לו הפקיד לפי הרשימה בעוד חודש התאריך. אומר מה זה בעוד חודש. אני כבר רוצה לחזור היום. מה אתם מחניפים לרבי ינאי? ראו ככה. טוב היום שולחים שליח לרבי ינאי. בוא יש קריאה נגדך. בוא. והוא בא. מי רואה בחוץ את עם הארץ הזה? אמר תגיד לי מה אתה רוצה ממני? אומר לו אני אגיד לך בפנים, מה אני אדבר איתך. טוב, נכנסים בפנים. הדיין אומר לתובע תתבע. אומר תראו, אני נולדתי אחרי שאבי נפטר. אמי הייתה בהריון, אמי ילדה אותי. נולדתי אני בלי אבא, בלי אמא, ושמו אותי אצל הבדואים אצל כלופים[?] לא יהודים. כלום. כלום דבר אני לא יודע. יום אחד אני עובר ברחוב, רואה אותי זקן אומר לי בוא תשלים מניין. אני שואל אותו מה זה מניין? עשירי. אני

1:55:09 דובר 10 שואל אותו: מה זה עשירי? אבל מה, אתה לא יודע מה זה מניין? מה זה עשירי? בוא. משך אותי, הכניס אותי לאיזה בית. אני רואה יושבים שמה תשעה אנשים ורב אחד מדבר. פעם ראשונה בחיים שלי אני נכנס לבית כנסת. אני שומע שהרב אומר כך: "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב". התורה ניתנה למשה ולא לבניו אחריו, אלא ליהושע. יהושע לזקנים, זקנים לנביאים. תורה ציווה לנו משה מורשה. התורה ירושה לכלל עם ישראל, כולם. אז העם הארץ הזה אומר: אם התורה זה ירושה, אז למה רבי ינאי יש לו הרבה תורה ולי אין תורה? ירושה צריך לחלק כל אחד בחלק שלו. התחילו הדיינים מרימים את כף היד שלהם לפה, לצחוק. מה אתה? מה אתה מדבר שטויות? מה אתה שואל שאלות? אז ההלכה היא אומרת שהשני צריך לענות. אז אומרים לו לרבי ינאי: תענה. עומד רבי ינאי אומר: "חטאתי, עוויתי, פשעתי. נכון, הירושה שלך אצלי, בוא תקבל אותה." טוב, עם הארץ הולך, מלמד אותו א, ב, ג, ד. אחר כך אבא, אמא, אברהם. אחר כך מלמד אותו תורה, משנה. אחרי שלמד אמר לו: בוא בבקשה לבית דין. כלומר, קיבלת את הירושה, שהתיק ייסגר. בא עם הארץ: קיבלתי את הירושה. התורה היא ירושה לכלל עם ישראל. לא לרבנים, לא לחכמים, לא לראשי ישיבות, לא לדיינים. שכולם, התורה שייכת לכולם. היא ירושה לכלל עם ישראל. כל אחד ואחד מגיע לו חלק מירושה. אבל כשמשה רבנו עולה למרום, מתווכח עם המלאכים ואומר להם: "מה אתם, אסור לכם בתורה? קח, קח". בסוף הודו: טוב, קבל את התורה. מגיע לך תורה. אומר: אם אתם אומרים חמדה גנוזה, אני אומר אצלי חמדה. בא משה לקבל תורה, אומר לו

1:57:43 דובר 10 הקדוש ברוך הוא: "אתה עם המלאכים הסתדרת. תן לי ערבות. אתה תקבל תורה, תן לי ערבות." אה, הקדוש ברוך הוא רוצה ערבים. ודאי, הנה, יש לי אברהם, יצחק, יעקב. אומר לו השם: לא. אומר משה רבנו: אולי הקדוש ברוך הוא רוצה בזכות נשים צדקניות, שרה, רבקה, רחל ולאה. אומר לו: לא. מה שאומר משה רבנו, אומר לו: לא. נדב ואביהוא, אהרון, הזקנים, הסנהדרין? לא, אין לו. אומר משה רבנו: טוב, הילדים שלנו יהיו ערבים. אה, הם ערבים, היינו דכתיב: "מפי עוללים ויונקים יסדת עוז", אין עוז אלא תורה. זאת אומרת כך. איך אמר פעם מישהו בדרך מליצה? "זה א-לי ואנוהו, אלוהי אבי וארוממנהו". אם אדם אומר: זה א-לי, הקדוש ברוך הוא אלוה שלי, אני עובד ומשתחווה לקדוש ברוך הוא ומקיים גם מצוות שלו, זה "ואנוהו", זה יפה. אבל אחד אומר: אני, אבא שלי היה חכם. אבא שלי היה צדיק וסבא שלי היה ככה. סבא שלי היה ככה. ואתה מה? "אלוהי אבי", רמה, יערו ממנו, רמה לא שווה כלום. צריך אדם אדרבה, אם אבא שלך היה וסבא שלך היה, אתה צריך יותר ויותר להיות. בא משה רבנו, מקבל תורה, שם את זה בארון, שם על זה כפורת. על הכפורת, הכפורת היה בה שני כרובים מלמעלה, סוככים בכנפיהם על הכפורת, פניהם איש אל אחיו. חז"ל, רש"י אומר: כרובים כרביא, פני ילדים היה. על ארון, בתוך, בפנים יש שני לוחות הברית. על זה למעלה יש ילדים, יש כפני רביא. לומר: אם יש לך חינוך לילדים, אתה מחנך אותם בתורה, אז יש תורה בפנים. אין ילדים לומדים תורה, אז כלום אין. אז ארון נשאר כמו קופסה. "ונתתה את הכפורת על הארון מלמעלה". אז

2:00:25 דובר 10 ישנו כיסוי, זה מכוסה. ואיך אפשר אחר כך "ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך"? אז התשובה היא כזאת: "ונתתה את הכפורת על הארון". תשים לב, אתה מכניס את התורה, אתה אוחז את הכפורת, הילדים האלה אתה אומר להם: אתם חשובים בעם ישראל. חז"ל אומרים: כשתלמי המלך ביקש לתרגם את התורה, לקח שבעים ושניים זקנים. האומות העולם אומרים תרגום השבעים, גם כן מזייפים, שבעים ושניים זקנים. שם אותם כל אחד בחדר, ואמר להם: תתרגמו את התורה. תרגמו ליוונית ונהיה חושך, והם שינו בתורה וכולם שינו אותו שינוי. כשכתוב "וישלח את נערי בני ישראל" להעלות עולות ושלמים אחרי מתן תורה, הם כתבו "וישלח את זאטוטי בני ישראל". למה? אם יכתבו "וישלח את נערי בני ישראל" יאמר תלמי המלך, יאמרו הגויים: גרועים שבכם שלחתם לקבל תורה? אצל הגויים הילדים זה גרועים שבכם. אצלנו "וישלח את נערי בני ישראל", המשובחים שבעם ישראל. הם החשובים שבעם ישראל. "ואת עמלנו" אלו הבנים. זה החשיבות. כשפרעה אומר לו למשה רבנו: "אשלח אתכם, לכו נא הגברים ועבדו את ה', כי אותה אתם מבקשים". אומר לו משה רבנו: "מה זה לכו נא הגברים? אתה רוצה לעשות הפרדה בין דור ישן לדור חדש?" גברים אתם לכו, לכו נא לשון בקשה, לכו ללמוד תורה. אבל הילדים יישארו אצל פרעה. אומר לו משה רבנו: "בנערינו ובזקנינו נלך", ונערינו לפני זקנינו. "ואת עמלנו" אלו הבנים. אנחנו צריכים לעמול על הבנים שילמדו תורה, לעמול על הבנים שיקיימו מצוות. הם הערובה שלנו. יגדלו ויהיה המשכיות לעם ישראל. ועל זה הכפורת. יש שם למעלה שני ילדים, זה על ארון העדות. אם אין כפורת, אם אין ילדים, אז אין ארון ואין עדות ואין תורה. ברוך

2:03:25 דובר 10 השם לא השבית לנו גואל. אני תמיד, כל פעם שבא לכאן, משתדל לבוא לכאן. אם הרב גרצר[?] מזמין, אז אנחנו חייבים לבוא לכאן. אבל אני מתפעל איך שבשכונות האלה אני רואה ריק, ריק, ריק, ריק, ריק. פתאום אני רואה בית מלא אורה. באים למקום הזה, בית מלא אורה. כל כך הדבר הזה חשוב. אבל צריכים לזכור מה שאומר אור החיים הקדוש: "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל". אומר אור החיים הקדוש: "לך ולזרעך, כי ביצחק יקרא לך זרע". ביצחק ולא כל יצחק, לא עשיו. ליעקב אומר הקדוש ברוך הוא: "הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך". הקדוש ברוך הוא, כשבורא את העולם, בוחר מכל העולם את עם ישראל. בורא את העולם, בוחר מכל העולם את ארץ ישראל. ארץ ישראל, עם כל גרגירי אבנים שלה, שייכת לעם ישראל בלבד, לא לעשיו ולא לישמעאל, לא לפוטין ולא לבוש, לא לערפאת ולא לדומיהם. אסור לנו לתת את נחלת אבותינו. את מה שהקדוש ברוך הוא נותן לנו, ניתן לאחרים? איך יעלה על הדעת? איך יעלה על הדעת? והייתי תמיד אומר על יפתח: איש ריק. אחר כך אני התחרטתי בתשובה ואמרתי: חטאתי, עוויתי, פשעתי שאני אומר ככה על יפתח. כתוב: "ויתלקטו אל יפתח אנשים ריקים". ובהתחלה כתוב, אומרים לו: תראה, עמון בא אלינו, לוחמים נגדנו, אנחנו לא יכולים. תשימו אותי קצין, תשימו אותי ראש. ככה מדברים? אתה רואה? יפתח לא בסדר. מה ככה אתה אומר? ככה מדברים? עם ישראל בצרה. רוץ, רוץ להציל. לא, תשימו אותי ראש, תישבעו בפני השם. לא ככה עושים. אמרתי, זה איש ריק. אחר כך אני, אני לומד בהפסקה ואני אומר כל שנה: חטאתי, עוויתי ופשעתי נגד יפתח. איפה

2:05:58 דובר 10 המנהיגים שלנו שילמדו? מה אומר יפתח? אומר לו מלך עמון: עם ישראל הלכו, כבשו את הארצות של אלה, להחזיר לי אותם בשלום. בוא נעשה הסכם שלום, החזרת שטחים. אומר לו יפתח למלך בני עמון: אתה, זה מה זה? המצאה של החזרת שטחים זה שלום? "את אשר הורישך כמוש אלוקיך תירש, ואת אשר הוריש לנו השם אלוקינו לנו". הקדוש ברוך הוא עשה לנו ניסים ונפלאות כשנכנסנו וכבשנו את הארץ. בשבילך עשה את הניסים והנפלאות או בשבילנו? מה אתה רוצה כאן? אז אני אומר, יפתח, זה זה יפתח את עיניהם ואת ראשיהם של אנשי, אנשי, אנשי הציבור. מה זה מפת דרכים? לא מפת דרכים. אני לא יודע מה זה מפת דרכים. יש דרך אחת של הקדוש ברוך הוא: "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך". דרך של הקדוש ברוך הוא. מה זה כל מפות הדרכים האלה? כל הדברים האלה דברים בטלים. היום לא תהיה. הכל דברים יהיה. מכיוון שהקדוש ברוך הוא הבטיח לנו, אבל אנחנו צריכים להחזיק בארץ ישראל, אנחנו צריכים לתפוס את ארץ ישראל. איך כתוב ב-ב-בפרק של התהילים שרשמו פה היום? אני רוצה התהילים. אה, זה פה. כתוב: "תפילה לעני כי יעטוף ולפני השם ישפוך שיחו". בסדר. "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד". אתה זה הקדוש ברוך הוא. הגיע העת, ריבונו של עולם, הגיע העת לגאול אותנו. אומר הקדוש ברוך הוא: "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". אנחנו כל אבן ואבן מארץ ישראל רוצים, כל גרגר עפר מארץ ישראל אנחנו רוצים. "וייראו גויים את שם השם וכל מלכי הארץ את כבודך". ריבונו של עולם, תגאל אותנו, תציל אותנו מאויבים שבפנים ואויבים שבחוץ, וכל

2:08:36 דובר 10 העולם יראו את הכבוד של הקדוש ברוך הוא. במה כבודו של הקדוש ברוך הוא יתבטא? "כי בנה השם ציון נראה בכבודו". כשהקדוש ברוך הוא יחזיר אותנו לארץ ישראל, ל-לציון, שאנחנו נשלוט בה, בכל ירושלים, בכל ציון, אז זה נראה בכבודו. כתוב אחר כך: "פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם", ולמעלה כתוב: "תפילה לעני כי יעטוף". אמר פעם אחד הרבנים: עומד, עומד עשיר, מתפלל, ריבונו של עולם, יש לו מיליון דולר. ריבונו של עולם, אני רוצה עוד מיליון דולר. אני רוצה ככה ורוצה ככה ורוצה וילה ורוצה זה, מתפלל. אומרים המלאכים שם: מאה מיליון דולר, מאתיים מיליון. איך אתה מדבר שטויות? עומד העני, אומר: ריבונו של עולם, אני הבוקר אכלתי לחם וגבינה ולחם ומרגרינה. אני רוצה שיהיה לי לאכול לחם וחמאה. אז אומרים המלאכים: אתה רוצה לחם וחמאה? יאללה, תנו לו, תנו לו שיקבל. קח. בא עני, אומר לעשיר: תראה, אם אתה תתמוך בי, אם אתה תעזור לי, אני אעטוף את התפילה שלך של זה מיליון דולר, אני אעלה אותה למעלה. מה? "תפילה לעני כי יעטוף". הוא עוטף לו את התפילה שלו, ועכשיו לכן העשיר חייב לתת לעני, חייב לפרנס אותו. למה? אני, בגללי אני העליתי לך את התפילה שלך לקבל למעלה. אבל לא רק זה: "המה יאבדו ואתה תעמוד וכולם כבגד יבלו כלבוש תחליפם ויחלופו. ואתה הוא ושנותיך לא יתמו. בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון". רבותיי, זה המטרה של הלימודים שלומדים תורה. זה המטרה שהאדמו"ר, בעיניו הנפלאות, שראה למרחוק בתקופות האלה, בתקופה הזו, ללמוד ענייני הגאולה. היה לשכוח, פעם היו אומרים משיח, היה לא נכנס בפה שלנו משיח. היום יודעים, משיח צריך לבוא, משיח יודעים אנחנו

2:11:18 דובר 10 של אוציב אנחנו, ושלושתם אנחנו מבקשים, אנחנו מבקשים את אליהו ואת המשיח ואת בית המקדש שייבנה בעגלא ובזמן קריב, ואמרו אמן. יישר כוח לרב הראשי, ראשון לציון. "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית". תפילת ערבית. ובעזרת השם כולנו מפה, מתפילת ערבית, נוסעים לירושלים לבית המקדש השלישי. "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית".