שלושים לפטירתו של הרב אפרים וולף

00:25 דובר 1 ברשות ראש הישיבה, הרבנים, האורחים, משפחת וולף היקרה, אורחים חשובים ואחרונים חביבים, תלמידי הישיבות, גולת הכותרת של ישיבות חב"ד בארץ הקודש, ישיבת תומכי תמימים מרכזית לוד ומכפר חב"ד. ברוכים הבאים בשם השם לעצרת זיכרון ולסיום משניות לרגל ציון השלושים להסתלקותו, לפטירתו של מי שהיה איש אמונו של הרבי בארץ הקודש והמנהל הכללי של מוסדות חב"ד בארץ הקודש, הרב ר' אפרים בנימין וולף ע"ה. כנהוג נפתח באמירת פרק תהילים, פרקו של הרבי. אני מתכבד להזמין את רבו של שיכון חב"ד בלוד, מקום בו התגורר הרב וולף במשך שנים רבות, הרב ברוך בועז יורקוביץ לומר עם הקהל את פרק התהילים של הרבי. הקהל מתבקש לעמוד, הרב ברוך בבקשה.

02:17 דובר 2 לדוד מזמור. חסד ומשפט אשירה, לך ה' אזמרה. אשכילה בדרך תמים, מתי תבוא אלי? אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי. לא אשית לנגד עיני דבר בליעל, עשה סטים שנאתי, לא ידבק בי. לבב עיקש יסור ממני, רע לא אדע. מלושני בסתר רעהו, אותו אצמית; גבה עיניים ורחב לבב, אותו לא אוכל. עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי, הולך בדרך תמים הוא ישרתני. לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה, דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, להכרית מעיר ה' כל פועלי און.

04:00 דובר 13 הרב ישר כוח, הרב יורקוביץ. נבקש מהקהל שזה עתה הצטרף אלינו לתפוס את מקומו באולם. יש עדיין מקומות פנויים בצד ימין. הרב אפרים בנימין וולף נולד בתשעה מנחם אב תרפ"ג בעיר נירנברג בגרמניה. בבית שתורה וגדולה הסתופפו על שולחן אחד. כבר בצעירותו, לאחר שעקרה המשפחה בעקבות המלחמה להולנד, קיים הרב וולף את המאמר הווי גולה למקום תורה, כפי שסיפר לי סבי, הגאון הרב דוד משה ליברמן, רב אנטוורפן, שהיה באותם ימים גם כילד צעיר באנטוורפן, הגיע הרב וולף ללמוד בישיבה שהייתה באנטוורפן לפני הבר מצווה. מאוחר יותר למדו יחד בישיבה המפורסמת בהיידה שבבלגיה. מספר לי סבי שכבר אז ניכר ברב וולף שעתידו לגדולות. הוא מספר לי שכבר אז הוא התפעל מאופן התפילה של הרב וולף כבחור צעיר לאחר הבר מצווה. תפילה בכוונה ובמתינות, כאשר מי שראה אותו מאוחר יותר יודע על מה מדובר. בשנת תרצ"ט, בהשפעתו של המשפיע הרב שמואל לויטין, נסע בפעם הראשונה לחצרו של האדמו"ר הקודם. זה היה בחודש תשרי ובאותה הזדמנות הוא התוודע גם לרבי שהיה אז אצל אביו, אצל הרבי הקודם. החל מאותו חודש תשרי הוא נטל לברכה ברכת הברכה טוב רבש"ע עליון. אנחנו משערים ממש את הרקע. החל מאותו חודש תשרי, בהיותו בן חמש עשרה שנים, קשר הרב וולף לראשונה, קשר את עצמו בחבלי עבותות אהבה של התקשרות לרבי הקודם ובהמשך לממלא מקומו, הרבי מליובאוויטש. לאחר טלטולים ארוכים ברחבי אירופה הגיע הרב וולף לארץ הקודש. בהמשך השתדך עם בתו של החסיד הנודע רבי אהרון פריד. בחודש אדר, ראש חודש אדר תש"ב התקיימה חתונתו. בשנת תשי"ט. בהמשך אני בטוח שידברו ויספרו על אודותיו, אני רק מעלה ראשי פרקים קצרצרים, כאשר הנואמים החשובים בהמשך

07:41 דובר 13 בוודאי עוד יזכירו ויספרו לנו מהנהגותיו כדי שניקח אותם כהוראה בחיי היומיום שלנו. בשנת תשי"ט, לאחר שהגיעה קבוצה גדולה של עולים חדשים מרוסיה והתיישבה בכפר חב"ד ובלוד, התבקש הרב וולף לקחת על עצמו את ניהול הישיבה שהקים אז הפרטיזן החסיד הנודע הרב זושא וילימובסקי בעיר לוד. באותה תקופה התגורר הרב וולף בירושלים ובמשך כמה שנים נהג לצאת מביתו בכל יום ראשון בבוקר ללוד. שם הוא חלק חדר עם אחדים מתלמידי הישיבה ולקראת שבת חזר לביתו למשפחתו בירושלים. עם קבלת הנשיאות לאחר הסתלקותו של הרבי הקודם וקבלת הנשיאות של הרבי, הפך הרב וולף להיות בא כוחו ואיש אמונו בארץ הקודש בכל התחומים. שליחויות רבות, מהן מפורסמות ומהן עלומות שעוד יתפרסמו, בוצעו על ידו לצד העברת כל הוראותיו של הרבי לשלוחים, הוראות לניהול המוסדות, הוראות באופן ניהול המוסדות, העברת הכספים של הרבי לארץ הקודש, כל אלו ועוד נעשו על ידי הרב וולף בתור בא כוחו ושליחו של הרבי בארץ הקודש. הרב וולף, או כפי שהיה מוכר יותר בשמו ר' אפרים, היה מחד מפקד בצבאו של הרבי ומאידך נהג כחייל פשוט. לצד עבודתו בחלונות הגבוהים וניהול המוסדות ביד רמה, לא פספס הרב וולף שום יום שישי בבית המרקחת שדה רופא להניח תפילין. לא ויתר על אף יום מימי חול המועד לזכות אנשים במצוות ארבעת המינים ובכל הזדמנות שיכל הפך להיות גם חייל פשוט בצבא של הרבי. ומהמיוחד ביותר, הרב וולף לצד עיסוקיו הרבים והטרדות הרבות שבניהול מוסדות, מצא גם זמן ויותר מזמן את הכוח לעקביות עתית לתורה באופן שאין לו אח ורע, כפי שעוד ידובר בהמשך. במשך השנים שימש הרב וולף כחבר אגודת חסידי חב"ד העולמית, כיושב ראש אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש, כמנהל

10:47 דובר 13 של ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, בתי ספר למלאכה, הכוללים בכפר חב"ד, מחנה להס עין חב"ד, מנהל המרכז לענייני חינוך, מחנה ישראל, מקהלת המוסדות שעליהם עומדת ובלב שמי שיאמר בארץ הקודש, שימש גם כחבר הנהלת כולל חב"ד העולמית ויושב ראש כולל חב"ד בארץ הקודש. הפסוק, כאשר מדבר על אברהם אבינו עליו השלום, אומר: "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ", והטעם לכך, ממשיך הכתוב ואומר: "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". המבחן העיקרי בו ניתן לראות את הצלחתו של האדם, אברהם אבינו עליו השלום, שעמד בכל הנסיונות, במה בא לידי ביטוי הכוח העצום שבו? "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'". לא סתם "ושמרו דרך ה'", "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". כפי שידוע הפירוש של אדמו"ר הזקן על המילים צדקה ומשפט, שהדרך בנתינת הצדקה היא שקודם כול יהיה משפט. כאשר אדם עושה משפט צדק בנפשו, מה מגיע לו? למה הוא ראוי? נתינת הצדקה שלו היא באופן אחר. הרב וולף לא עשה למען עצמו. משפ-- המשפט שלו היה משפט צדק ואף חמור יותר, הוא החמיר על עצמו, ולהיפך, כל עניינו היה לעשות צדקה. אבל שוב, הכוח והעוצמה של הדברים האלו באה לידי ביטוי למען מה שהיה צועד בנאמנות ביתו חבר. ולכן, לצד הציון של, של המפעל הגדול שהוא הקים וניהל ביד רמה, אי אפשר שלא לציין את הירושה שהותיר עם כל בניו שממשיכים כולם בדרכו, "ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". ואני חייב לציין לפי הסדר, בנו בכורו, מנהל מוסדות חינוך בנחלת חב"ד, מנהל תלמוד תורה וישיבה בנחלת חב"ד, הרב נתן

13:39 דובר 13 שיחיה. בנו, יד ימינו בקידוש שם ובעבודת שמו של הרבי מארץ הקודש, השליח והעסקן החסידי הבלתי נשכח, דובר חב"ד בארץ הקודש שהרים ורומם את קרן חב"ד בארץ הקודש, הרב שלום דובער וולף שיחיה. בנו, העסקן המסור האחראי להפצת התורה והחסידות בארץ הקודש, מנהל הוצאת ספרים קה"ת בארץ הקודש, הרב מרדכי מנדל שיחיה. בנו, חתנו שבמשך שלושים שנה שימש כראש ישיבת מרכז בניו ג'רסי ועתה לקח על עצמו את האחריות של כל ההנהלה של מוסדות בארץ הקודש וממלא מקומו של אביו, הרב אליקים שיחיה. בנו, מנהל מוסדות חינוך, בית דין, מוסד חינוך בית רבקה בניו יורק, הרב בנימין שיחיה. בתו למשפחת דרא[?] עוסקת בחינוך וחתנו הרב דרא[?] שהוא עזר ואחי סמך בניהול המוסדות ושליח מנהל פעילות חב"ד בקארד[?] בירושלים. כאן, לצד המוסדות הקיימים, לצד תלמידים המחונכים בכל רחבי העולם, ניתן לראות גם כן "כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". כפי שציינו, האירוע נפתח בסיום משניות. אני מתכבד להזמין את בנו בכורו של הרב אפרים וולף, מנהל החיים הרב נתן שיחיה, לסיים את המשניות. הרב וולף, בבקשה.

15:44 דובר 14 עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות, שנאמר "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא". אמר רבי שמעון בן חלפתא: לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום". הדרן עלך המשנה והדרך עלן, דעתן עלך המשנה ודעתך עלן. חד נרש את המשנה ואת הנון בית נרנשיס את המשנה לרבות על סיום משניות. אני מבקש שוב מכל התלמידים והקהל שעומד בכניסה, בחדר הכניסות יש מקומות שוב בצד ימין שלי, צד שמאל שלכם ליד ארון הקודש. הקהל שוב מתבקש להיכנס. תמצאו את המקומות שלכם על הכיסאות. כפי שאמרנו כבר רבות, שהנה דור ישרים מבורך שממשיכים את פעילותה, פעילותו הרבה והענפה. ממשיך גם לבניו ובני ביתו אחריו ובני בנים הרי הם כבנים. אני מתכבד להזמין את הרב מנחם מנדל וולף, בנו של הרב נתן שיחיה, שליח הרבי באשקלון, מגיד שיעור בישיבת תומכי תמימים בקריית מלאכי, לומר הדרן על סיום משניות. הרב וולף, בבקשה. כנהוג, גם פותחים בדברי ברכות. לאחר סיום משניות יחזור הרב וולף שיחה של הרבי כהדרן על המשניות.

19:23 דובר 15 ברשות אבי שיחיה, ברשות המשפחה, הרבנים החשובים רבי לנדו, הרב לוין, הרב ליפסקר, הרב גרליצקי, כל ראשי הישיבות, לוד, כפר חב"ד, הרב כץ, הרב קניג, ברז'ינסקי. המשניות האחרונות של הש"ס, של השישה סדרי משנה, של מסכת עוקצין עוסקות; משנה אחת עוסקת בכוורת דבורים, משנה שנייה מדברת על חלות דבש, מתי חלות, מתי דבש מתקבל משום משקה, יש בה מחלוקת רבי שמעון ורבי סילם. האם מישהו יטעם, מישהו יאמר ויאכל או מישהו יעשה בפועל. אחרי זה אומרת המשנה, אומר רבי ישמעאל ברבי לוי: עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות, "להנחיל אוהבי יש" וכולי וכולי. אחרי זה מביאה הגמרא בסיום, מביאה משנה בסיום, מה שהראשונים מכנים: "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". נשאלת פה שאלה פשוטה שהרבה מפרשים שואלים ומתעכבים עליה. לכאורה מה הקשר בין מה שדיברנו קודם, כוורת דבורים, חלות דבש, לבין מה שאומרת המשנה בהמשך-- ולמה שאומרת המשנה בהמשך? עתיד הקדוש ברוך הוא להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות, "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". מה הקשר בין זה לזה? אז האמת היא שאפשר להסביר בפשטות, כמו שהרבה מפרשים מסבירים, ועיקר הרמב"ם, שבאמת אין שום קשר בין המשניות. אין קשר בין דין חלות דבש, כוורת דבורים, לבין לא מצא-- לבין "להנחיל אוהבי יש"-- "להנחיל אוהבי יש" וכולי, אלא פשוט פה אנחנו עוסקים בסיום המשנה, בסיום השישה סדרי משנה, ולכן פה מתאים לדבר על השכרן של מצוות, כמו שהרמב"ם אומר: כאן הוא חותם את ההלכה וחותם את המשנה וחותם את הדברים בגמול. זה ודאי נכון מה שהרמב"ם אומר ללא שום ספק, אבל אנחנו הרי יודעים שאם בכל דבר-- אם בכל דבר ודבר

21:48 דובר 15 בעולם ישנה השגחה פרטית, על אחת כמה וכמה כל מה שבני אדם יכולים לומר כשאנחנו מדברים על עניין בתורה. כשמדברים על עניין בתורה, ללא שום ספק כל דבר ושם זה בהשגחה פרטית. אז אם כך, מה הקשר בין כוורת ודבורים לבין העניין של "להנחיל אוהבי יש"? עוד דבר שהרבי שואל. לכאורה הרי פה מדובר על יהודי שכבר מסיים את המשנה, מסיים את כל השישה סדרי משנה כולה. מי שהגיע לעוקצין, לפני זה למד אבות. במסכת אבות כתוב: "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס". ודאי מי שלמד את מסכת עוקצין, מי שלמד את כל המשנה כולה, הוא לא סתם למד, אלא למד ומבצע את כל מה שהוא לומד. אז הוא למד לכאורה במסכת אבות שלא צריך, שקבלת פרס זה לא העניין. אז מה פתאום רבי יהודה הנשיא, כשהוא מסיים את המשנה, אז הוא מבטיח לאותו יהודי שמקיים את הכל, הוא מבטיח לו: "אתה תקבל שכר גדול, שלוש מאות ועשרה עולמות". במקום לכתוב שלכאורה מי שמקיים את המצוות, מי שלומד את התורה ומקיים את המצוות, השכר שלו זה שהוא קשור בקדוש ברוך הוא על כל מצווה ומצווה. מצווה מלשון צוותא וחיבור, על ידי כל מצווה מתקשרים בקדוש ברוך הוא. במקום זה מבטיח לו שלוש מאות ועשרה עולמות. במיוחד הרי פה אנחנו מדברים על אוהב השם. "להנחיל אוהבי יש". אוהב השם. הרמב"ם כבר אומר ש"אוהב השם עושה את האמת מפני שהיא אמת, לא מפני שום סיבה אחרת". אמנם נכון, סוף השכר לבוא-- סוף הטובה לבוא בגללה, אבל לכאורה זה הדבר הטפל. זה הדבר המשני.

23:44 דובר 15 זה נראה לכאורה מאוד מאוד לא מתאים שבסיום המשנה מדברים על שכרן של מצוות. עוד דיוק קטן הרבי מדייק. לכאורה רבי יהושע בן לוי היה צריך לומר: "עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לכל צדיק וצדיק שלוש מאות עולמות". מה זאת אומרת להנחיל? ליתן לכל צדיק וצדיק. וזה לא איזה סתם דיוק קטן. מה זה משנה ליתן או להנחיל? אלא הרי יש הבדל גדול בין לתת לבין להנחיל. להנחיל הרי זה ירושה. פה מדובר הרי על צדיק שהתייגע, יגיעת נפש, יגיעת בשר, התייגע כל כך בעבודת השם, קיים את כל השישה סדרי משנה. ירושה זה דבר שמגיע לו ממילא. פה הוא לא מקבל את השכר כדבר שמגיע מאליו, ממילא, כאילו הוא מקבל את זה כלאחר יד. פה מדובר על צדיק שהתייגע קשות מאוד בעבודת השם. מה פתאום אומר התנא להנחיל? במיוחד שבמסכת סנהדרין מובא שמה בשם רובה רובה בר חמא[?] מאמר מאוד מאוד דומה, ושם באמת אומרת הגמרא: "עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לכל צדיק וצדיק". מה פתאום פה, כשמגיעים למסקנה סופית, להנחיל? ההסבר לכל זה, הרבי מסביר: באמת מדובר פה ובמסכת סנהדרין על שני אנשים שונים. בחיצוניות הם נראים מאוד מאוד דומים, אבל בפנימיות יש הבדל ביניהם. בחיצוניות שתיהם מקיימים את התורה ואת המצוות, מקיימים מצוות בהידור, עובדים את הקדוש ברוך הוא בחיצוניות. שוב, נראה כמעט אותו דבר, אבל ההבדל ביניהם: יש יהודי שפשוט הבין כמה זה טוב, כי טוב הוא, כמה זה טוב לקיים את המצוות. כמה זה טוב לעשות את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. כמה הנשמה מזככת את הגוף על ידי כל מצווה ומצווה. הוא פשוט הגיע למסקנה שזה טוב.

25:57 דובר 15 טוב לקיים את המצוות הקדושות. אמנם הוא מקיים את המצוות בהידור, אבל המחשבה היא אישית. הוא חושב על העלייה האישית שלו, על ההזדככות האישית. הוא כמובן חושב על ההזדככות האישית, אבל בלי שום ספק מגיע לו שכר עצום. תכלס, הוא עובד השם. עליו אומרת הגמרא במסכת סנהדרין, אומרת: "עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק". ודאי שהוא יקבל שכר בלי... אין סופי מהקב"ה. פה, בסיום השישה סדרי משנה, אחרי שכבר למדנו מסכת סנהדרין, מדברת המשנה על משהו שונה לחלוטין. מדברת המשנה על סוג צדיק שונה. על זה, על סוג עבודת השם של הצדיק שאנחנו מדברים כאן, רומזת המשנה במשלים שלפני זה. לפני זה מדברים על כוורת דבורים, חלות דבש. מדרש רבה על דבורים מביא, כשהקב"ה אומר "כדבורים עוי בואלי", עם ישראל נמשל לדבורים. מה הדבורה הזאת, כל מה שמסגלת מסגלת לבעליה, אף ישראל כל תורה ומצוות, כל מעשים טובים שמסגלים, מסגלים לאביהם שבשמיים. פה מדובר על יהודי שונה לחלוטין. הוא מבין את המעלה של המצוות. הוא מבין כמה זה כדאי וכמה זה טוב לקיים כל מצווה ומצווה, אבל המחשבה שלו היא שונה לגמרי. מסגלת לבעליה, "כדבורים עוי בואלי", מסגלת לבעליה. על כזה צדיק אומרת המשנה: "להנחיל אוהבי יש". יש, זה היש האמיתי, היש המוחלט, הקב"ה. ומפה לכאורה נשאלת שאלה: איך נברא פה בעולם הזה, נברא בעל גבול, יכול להתקשר עם הקב"ה בעצמו? הרי זה כבר שני דברים מוחלטים לגמרי. בעל גבול, נברא שכל עניינו הוא גבול, והקב"ה שהוא בלי גבול. על זה אומרת המשנה, על זה אומר התנא: "להנחיל אוהבי יש". להנחיל, לא ליתן, להנחיל. כידוע, ההבדל בין ליתן לבין להנחיל: לתת, זאת אומרת דבר שהוא היה קודם אצל הנותן.

28:19 דובר 15 ואחרי זה עבר למקבל, או קודם אצל המוכר ואחרי זה אצל הרוכש. ירושה: "תחת אבותיך יהיו בניך". היורש עומד במקום המוריש. זה לא שהוא מקבל איזה משהו מהמוריש, אלא הוא עומד, הוא כביכול נחשב מציאות אחת עם המוריש. יהודי כזה שהעבודה שלו היא כמו של הדבורה, "אל תקרי בניך אלא בוניך". יהודי כזה הוא לא מקבל מהקדוש ברוך הוא, הוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא. על ידי עבודה כזאת מתגלה בעצם שהמציאות האמיתית שלו זה היש האמיתי, היש המוחלט. וזה מסיים את המשנה. אומר רבי שמעון בן חלפתא: "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום". לישראל. שוב, "אל תקרי בניך אלא בוניך", לישראל שהעבודה שלהם היא באופן של בונאים, לפעול לבורא. יהודי כזה עניינו זה שלום. שלום הרי כידוע הוא מאחד שני דברים נוגדים. אותו דבר על ידי עבודת השם באופן של סיום מסכת הסופים, על ידי זה מאחדים שני נוגדים. את הנברא שכל כולו גבול מתאחד עם הקב"ה שהוא כמובן למעלה למעלה מגבול. אני חושב שאנחנו, שאנחנו היום מתאספים לסיום השלושים של הסבא, עליו השלום. הרי צריך להיות העניין של "והחי יתן אל לבו". בלי שום ספק, יש כל כך הרבה ללמוד ממנו. יש כל כך הרבה לנסות להתבונן כמה אנחנו, כמה הוראות בעבודת השם אנחנו יכולים ללמוד מעבודת השם שלו. הרי לשם כך התאספנו. לא התאספנו סתם לספר סיפורים על יהודי יקר. התאספנו הרי לנסות קצת ללמוד מה כן אפשר ללמוד. כל כך הרבה דברים אפשר ללמוד מכושר הניהול העצום שלו, מעבודת השם שלו, התפילה, ניצול הזמן, ניצול ממש כמעט מדהים, ניצול של כל רגע ללימוד תורה. אבל אני חושב כדוגמה, מי שאפשר לומר שעיקר מה שמבדיל

30:49 דובר 15 אותו זה קודשא בריך הוא ... בעולם. לא היה לו שום דבר חוץ מלעשות את העבודה. כל עניינו היה לעשות את העבודה. אני מצטער, אני בדיוק שמעתי לא מזמן שהיה פעם איזה סיפור, שאחד מהעסקנים מהמשכנים בעלי הצרכים המיוחדים בארץ גזל איזה משהו מהסמכות שלו, משהו שהיה תחת סמכותו הציבורית נלקח. הגיע אליו איזה יהודי אחר ואומר לו: תשים לב, גוזלים מתחת לסמכות שלך. אז אומר: תעזוב, זה יש. אצלו זה לא היה חשוב מי עושה את העבודה, העיקר שהעבודה כמו שצריך תתבצע. הוא אפילו לא הרגיש שהוא ויתר על איזה משהו. זה באמת לא משנה, העניין שהעבודה צריכה להתבצע. מי מבצע אותה? מה זה משנה? לעשות את העבודה. עוד עניין שהרבי הזכיר בשיחה הזאת: שלום, לאחד שני הפכים. הרבי תמיד היה דורש. הרבי אומר שיהודי נדרש לאחד שני הפכים. הרבי תמיד היה דורש שיהודי יהיה מצד אחד בתנועה של רצוא, מצד שני בתנועה של שוב, מצד אחד יגיעה בשכל בלימוד התורה, מצד שני ביטול מוחלט, מצד אחד "ונפשי כעפר לכל תהיה", מצד שני "ויגבה לבו בדרכי ה'". הרבי תמיד, בהרבה הרבה מקומות הרבי מסביר את זה, שלכאורה איך יהודי יכול לחיות? איך יהודי יכול להתנהג באופן שזה ממש שתי תנועות הופכיות ממש אחד מהשני? אז הרבי מסביר תמיד שבאמת תלוי איך שיהודי מתנהג. יהודי, למשל, שלומד תורה מתוך תענוג וחיות, אם הוא לומד את זה בגלל שהוא רוצה, אז כאשר הוא לומד מתוך תענוג יהיה קשה לו ללמוד בביטול. כאשר הוא מתנהג באופן של "ויגבה לבו בדרכי ה'", הוא לא יוכל להתנהג באופן של שפלות, של "ונפשי כעפר לכל תהיה". אבל כשיהודי בכל רגע ורגע לא חושב על

33:03 דובר 15 התענוג שלו, לא חושב על הרצון שלו, יש לו מטרה אחת: לעשות לו דירה, לעשות את הדירה להקדוש ברוך הוא פה בעולם הזה. זה המטרה האחת והיחידה. אם זה גם המחשבה שלו, אם זה צי-- אם זה השיטה וההתנהגות שלו, כאשר צריך רצוא אז יש רצוא, כאשר צריך שוב אז יש שוב, כאשר צריך ביטול אז יש ביטול ותקיפות וכולם, וזה בכלל לא סותר, כי הכל זה עוד חלק מעבודת השם ועוד חלק מעבודת השם ואין סתירה בין הדברים. ואני שוב חושב ששוב, כשמדברים על הסבא, העניין של שני הפכים אצלו זה היה כל כך בולט. החל מההוראה המפורסמת של הרבי הקודם אליו: "תתפלל בקול אבל שאף אחד לא ישמע". היה בו כל כך הרבה חסד, מצד שני, מתי שהיה צריך, כל כך הרבה גבורה. היה בו-- הרי כולם יכולים להעיד, כל עם ישראל יכול להעיד כמה ביטול היה בו. מצד שני, לפעמים כשצריך כל כך הרבה תקיפות. זה מגיע מעבודת השם באופן של לעשות לו דירה. הביטול הוא לא ביטול שלו, והתקיפות זה לא תקיפות שלו. הלימוד של-- לימוד תורה, ניצול הזמן, זה לא היה שלו. הכל, הכל היה לעשות לו דירה. להתפלל כל כך בקול ושכל כך לא ישמעו, אי אפשר רק על ידי עבודה של לעשות לו דירה. במיוחד שאנחנו עומדים היום בערב כ"ז אדר, אז ודאי שכל אחד בכלל ואנחנו בפרט בענייני הפעולות, בלי שום ספק, אם אנחנו נאמץ קצת, קצת כל אחד בעניינו שלו. לא כל אחד חייב להיות מנהל כל כך גדול, מנהל כל כך גדול, אבל כל אחד בעניינים הקטנים שלו, אם עבודת השם שלו תהיה באופן של לעשות לו דירה, בלי שום ספק

35:06 דובר 15 בקרוב ממש נזכה כבר לגאולה, לראות את הרבי בגאולה האמיתית והשלמה. תודה רבה.

35:18 דובר 16 תודה רבה ויישר כוח. הרב מנחם מנדל גולד. הרב וולף מדבר על "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום", אז אי אפשר להתעלם משיעור התניא של היום. בפרק ל"ב, זה לב של התניא. אומר על זה: "וזהו שאמר הלל הזקן על קיום מצווה זו, זהו כל התורה כולה ואידך פירושא הוא". וכשמסיימים את שיעור הפרק-- שיעור התניא של היום הוא: "ברכנו אבינו כולנו כאחד". הרב וולף מדבר בקשר עם סיום המשניות על האופן בו הרב-- הרבי הרש"ב, עשה את ההפכים. הרבי כתב במכתב על סיום משניות, שזה לא סתם שהמשניות מסתיימות בסדר טהרות במסכת עוקצין ובדין של חלות דבש. הרמב"ם מסביר שסיום המשניות במסכת טהרות בא לרמז ולהזכיר שלימוד התורה צריך להביא בסופו של דבר לידי טהרה. זהו הסיום, המטרה והתכלית של לימוד התורה. ובאיזה אופן? אומר הרמב"ם שלוקחים את העוקצין, לוקחים את העוקץ והופכים אותו לדבש, למתוק. אבל הרמב"ם מיד אומר, מצד שני צריך להיזהר כי גם דבש לבד, "כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה'". אם זה מדי מתוק, חסר. צריך שיהיה עוקץ שנהפך לדבש. מדברים על הלימוד של הרמב"ם, ושאלתי את נכדו, את הרב מנחם מנדל וולף, אם יש לו איזשהו סיפור אישי, איזו אפיזודה, איזו אמרה מעניינת שהוא שמע מהסבא. לאחר מחשבה קצרה הוא אומר: אתה יודע מה? הדבר היחיד שיש לי ממנו היה קשור בלימוד. מתי שרק נפגשנו, באיזו הזדמנות שזה לא היה, הוא מיד שאל: "איפה אתה לומד? איפה אתה אוחז? באיזו מסכת?" הוא לא רק שאל, הוא הלך ופתח את הגמרא. לפעמים הוא יזם, פתח את הגמרא בקטע שבו הוא אחז ושאל את הנכד לדעתו. כל רגע היה

37:52 דובר 16 מנוצל ללימוד התורה. כפי שציינו, הערב הזה, לאחר סיום המשניות, הוא עצרת זיכרון. בחב"ד לא נהוג לשאת הספדים. שלמה המלך בקהלת אומר: "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי ייתן אל ליבו". על הפסוק הזה, "והחי ייתן אל ליבו", אומר המדרש כמה פירושים. רבותיי, הקהל שעומד בכניסה יכול להיכנס פנימה, יש עוד מקום. מבקשים מכל מי שעומד בכניסה מאחור לתפוס את מקומו מקדימה על יד ארון הקודש. אנו מקדמים בברכה את הרב הראשי לישראל, רבי ישראל מאיר לאו שליט"א. ושוב, על הפסוק "והחי ייתן אל ליבו" אומר המדרש כמה פירושים. פירוש ראשון אומר המדרש: מה תלמוד לומר "והחי ייתן אל ליבו"? עביד חסד ויעבדון לך, לווה וילווונך, ספוד ויספדונך, קבור ויקברונך, גמול חסד ויגמלו חסד. והחי ייתן אל ליבו: כאשר אדם מסתלק מן העולם, אדם צריך להשתתף באירועים שקשורים עם אותה הסתלקות מהסיבה הפשוטה, אם הוא רוצה שיעשו את זה לו, אם הוא רוצה שיבואו ויחלקו כבוד לו, הוא אמור להיות שותף לחלוקת כבוד ל-ל-לאדם אחר. פירוש נוסף אומר הרבי: "והחי ייתן אל ליבו" אלו הצדיקים שנותנים מיתתן כנגד ליבן. בכל יום, "שוב יום אחד לפני מיתתך", ובכל יום נותנים מיתתן כנגד ליבן. החי ייתן אל ליבו. פירוש שלישי מביא המדרש: דבר אחר, "והחי ייתן אל ליבו" זה חי העולמים, שהוא משלם שכר לבר נש על כל פסיעה ופסיעה בגמילות חסדים. והחי זה הקדוש ברוך הוא שנותן לליבו, משלם שכר לכל דבר טוב שאדם עושה. הרבי שחזר ואמר: התורה היא מלשון הוראה, הוראת חיים, הוראה בחיים. מתרגם את הפסוק הזה ברובד נעלה יותר, ברובד אחר לגמרי. החי ייתן לליבו ללמוד ממעשיו של

41:33 דובר 16 הנפטר ולקחת הוראה בחיים שלו, בחיי היומיום, מהנהגותיו. כאשר מתאספים בכינוס של עצרת התעוררות, כפי שאמרנו, לא מדובר על הספדים, לא מספידים בחב"ד. מעלים סיפורים שמהם ניתן ללמוד הוראות והדרכות כיצד לנהוג בחיי היומיום. כפי שהרב תמיד אומר: לא המדרש עיקר, אלא המעשה, וגם את זה ניתן לתרגם בצורה קצת שונה. לא המדרש, רק לעמוד ולתת דרשה, אלא המעשה, סיפור שממנו ניתן ללמוד הוראה בהנהגה שלנו. גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, המעשה הוא העיקר, ומעשה בכלל... מי יכול להתווכח עם ר' אפרים? אבל גם במובן של מעשה רב, המעשה והסיפור, הסיפורים הקטנים שהיו מסכת מופלאה של חיים של קודש שיכולים להיות הוראה בחיים שלנו. התפקיד שלי הוא לא להאריך בדברים. נמצא איתנו כאן, כולנו עוד זוכרים את הדברים המרגשים והיוצאים מן הלב, הלב של "והחי ייתן אל ליבו", שאמר כבוד הרב הראשי לישראל בהלוויה של בנו של ר' אפרים, ברגר[?] עליו השלום. הדברים חרוטים על לוח ליבנו. כבוד הרב הראשי ידוע כידיד המשפחה, כשאני אומר המשפחה זה משפחת חב"ד בכלל ומשפחת מוסדות חב"ד ומשפחת וולף בפרט. אני מתכבד בזאת להזמין את כבוד הגאון הגדול, הרב הראשי לישראל, רבי ישראל מאיר לאו שליט"א לומר דברי התעוררות. הרב לאו בבקשה.

43:35 דובר 17 כבוד מרנן ורבנן, הרבנים הגדולים, ראשי הישיבות וראשי הקהל. ואחרונים חביבים בני הישיבה, בני תורה יקרים, מוריי ורבותיי קהל קדוש. הרבה קראנו בזמן האחרון, בחודש האחרון, על אדם שהיה קשה לקרוא עליו לפני כן. הרב אפרים וולף זכר צדיק לברכה היה שייף עייל ושייף נפיק ולא מחזיק טיבותא לנפשיה מעולם. מעולם. שקט, מופנם, נחבא אל הכלים והצנע לכת עם אלוקיך. והיה לו גם כושר האיפוק והכוח לעצור דברים בפנים, שאני חושב שבזה הצטיין. ואם הזכירו פה כרגע את אותו לילה קשה בירושלים, שהבאנו למנוחות את ברקה וולף זצ"ל. מי שראה את האבא בשעות הנוראות ההן, בהתאפקות שלו, וידום אהרן במלוא משמעות המילה. איך היה נראה אבא, ואני לא קרעתי ממנו עין בחשיכה שם בבית ההלוויות ובהר המנוחות. איך היה נראה רב אפרים? לי היה נדמה כאילו הוא מרגיש צורך שהוא צריך לתמוך בכלתו שנתאלמנה, בנכדים שהתייתמו, והוא התאפק והעביר על מידותיו והתגבר על עצמו ולא נתן ביטוי קולני אחד של כאב של אב שמביא לקבורה, לא עלינו, את בנו האהוב שלו. בקוצק אמרו על זה משפט. רב אפרים הוא בשבילי דוגמה לדברים האלה של הרבי מקוצק. כשהגמרא בסוכה אומרת שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן. קטן שבכולם רבן יוחנן בן זכאי. אמרו עליו, מה לא ידע רבן יוחנן בן זכאי? מקרא, משנה, הלכה, ספרי, הגדות, משלי כובסים, משלי שועלים, שיחת דקלים. דבר גדול ודבר קטן. דבר גדול מעשה מרכבה. דבר קטן הוויות דאביי ורבא. זה כל הש"ס, כל התלמוד בבלי. כל מה שהיה בין אביי לרבא, מברכות עד נידה ועד בכלל. עוד לפני שאביי ורבא נולדו, לפני שכל התלמוד הבבלי בא לעולם, רבן יוחנן בן זכאי הכיל

47:10 דובר 17 במוחו את כל מה שעתיד להיות על השולחן, על סדר היום בין אביי לרבא, שלוש מאות שנה של תלמוד בבלי. הוא לפני זה כבר היה, וזה נקרא אצלו דבר קטן. כשהגמרא גומרת את השבחים של רבן יוחנן בן זכאי, שמוגדר שם בדף כ"ח כקטן תלמידיו של הלל הזקן, שואלת הגמרא: אם קטן שבכולם כך, גדול שבכולם מה? אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל, שהיה גדול תלמידיו של הלל הזקן, שכשהיה יושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח מעליו נשרף. ואש הקודש שלהטה בד' אמותיו של יונתן בן עוזיאל, אשר ברוח הקודש תרגם תורה, תרגם נביאים. כשהוא רצה לתרגם כתובים, נזדעזע העולם. מי זה מגלה את הסודות של בני אדם? כי אם הוא היה מתרגם גם כתובים, היה מגלה לנו את קץ הגאולה. יונתן בן עוזיאל. זה גדול תלמידיו. בא הרבי מקוצק ואמר: אם זהו גדול התלמידים של הרבי הלל הזקן, הרבי עצמו, הלל הזקן, מה אפשר להגיד עליו? הקטן של תלמידיו זה רבי יוחנן-- רבן יוחנן בן זכאי. הגדול שבתלמידיו זה יונתן בן עוזיאל. אז מהו הרבי? הרבי בעצמו אמר. אמרו בקוצק, הרבי היה במדרגה כזו שכשהוא ישב ועסק בתורה, כל עוף שפורח מעליו לא נשרף, כי הוא היה במדרגה כל כך גבוהה שידע להחזיק את האש בפנים ולעצור את כל הלהט של הקדושה בפנימיותו. ועל זה רמזו בקוצק: "מה יפו פעמייך בנעלים". פעמי הלב של יראת שמיים מתי הם יפים? בנעלים, כשהם נעולים מאחורי מסגר ובריח. מי שעבר ליד הרב אפרים וולף, מי ששוחח איתו, מי שראה אותו בפעילויות שלו. ואני זכיתי, טוב, שלושים ושתיים שנה, שלושים ושתיים שנה. לפני זה שמעתי את השם, אבל שלושים ושתיים שנה היכרות

50:10 דובר 17 ובכל פעם היה מזכיר לי את הגמרא הזאת של "מה יפו פעמייך בנעלים". שתי להט. מה משערי פעל שערי פרץ. היה מוצא ברכה. כל מה שהרבי עשה, לפחות בארץ ישראל, הוא היה עמוד התווך של כל היוזמות וכל המבצעים וכל הרעיונות וכל ההגשמה של החזונות. נראה לי שלא היה דבר שהוא לא היה מעורב בו, מרכזי בו, אבל תמיד בשקט, תמיד בהצנע לכת ובנעליים. משה רבנו עומד מול הסנה. הקדוש ברוך הוא מחליט להטיל עליו את השליחות, להוציא את ישראל ממצרים. אמרתי פעם בכנס שלוחים בתל אביב לפני הרבה שנים. הקדוש ברוך הוא פונה אליו בשני פעלים, ולכאורה למה צריך את שניהם? ומשה רבנו עונה באחד מהם, וה' משיב לו באחר. מה אני מתכוון? "אנוכי אלוקי אביך, אלוקי אברהם" וכולי וכולי. "ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ועתה", עכשיו מה המסקנה? לך-- "לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים". לכה ואשלחך. בשביל מה צריך שני דברים? לך אל פרעה או אשלחך אל פרעה. אבל לכה ואשלחך? ומה אומר משה רבנו, הדבר הראשון שהוא אומר? ויאמר משה מי אנוכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל ממצרים? והיה אומר השם מה התשובה? כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך. והתורה קובעת מילה, מילה במקום. הכותרת היא לכה ואשלחך. הוא אומר מי אנוכי כי אלך. השם מראה לו על הסנה הבוער ואומר לו וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך. אז ללכת? להישלח? בישעיהו אתם זוכרים בהתגלות שלו בפרק ו', בשנת מות המלך עוזיהו בהפטרה של יתרו. דבר דומה מאוד. וישמע הקול. מה אומר הקול? את מי אשלח ומי ילך לנו?

53:11 דובר 17 מי אשלח ומי ילך? ואומר, מה אומר הנביא ישעיהו? הנני, שלחני. שאלתי מי אשלח ומי ילך? הוא לא אומר אני אלך, שלחני. שלחתיך. אצל ירמיהו בפרק הראשון: כי על כל אשר אשלחך תלך ואת כל אשר אצווך תדבר. אל תאמר נער אנוכי, כי על כל אשר אשלחך תלך. אז מה זה לשלוח ומה זה ללכת? ורואים את זה לאורך כל הדרך. הזכרתי רק שלושה מקורות: משה רבנו, ישעיהו הנביא, ירמיהו הנביא, ויש עוד. מה זה? אוהל יעקב, כמובן. ללכת יכול אדם שיש לו אישיות משלו. הוא הולך, הוא הולך. אברהם אבינו, האדם הגדול בענקים. הפרשה הראשונה, "לך לך". והניסיון האחרון של העקדה עוד פעם, "ולך לך אל ארץ המוריה", "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". "וילך אברהם". "וילך". "הלוך ונסוע". "וילך", "וילך". זה אדם גדול, ענק, שהוא בכוח האישיות שלו הולך, מכאן הפסוק בתהילים, "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלוקים בציון". ללכת. הוא הולך, הוא לא עומד על המקום, הוא לא קופא על השמרים. "במקום גדולים אל תעמוד". או כמו שאמר רבי צבי רב בורקה[?], "ארץ אוכלת יושביה". אלה שיושבים על זרי דפנה ואומרים, "לא צריך מבצע נוסף, לא צריך פעולה נוספת, לא צריך מסכת נוספת, לא צריך. אני כבר עשיתי מספיק. אני עושה מספיק, אני בסדר. שלום עלייך נפשי". "ארץ אוכלת יושביה". ארץ ישראל לא סובלת אלה שיושבים ושוקטים על השמרים. "במקום גדולים", במקום שבו עברו גדולי עולם, "אל תעמוד". צריך ללכת, לשאוף כל הזמן קדימה. אברהם אבינו הולך. משה רבנו, כתוב, "וילך משה". לא כתוב לאן ומאיפה. "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל". פרשת וילך. לומר לך שמשה רבנו בכל חייו הלך, התקדם. שליח זה יכול

55:53 דובר 17 להיות אדם שאפילו לא מעריך את התכונות שלו ולא רואה את האישיות שיש בו. אצל שליח החשוב מי שלח. אם אני מקבל מכתב או מברק, חשובה האישיות של נושא המכתבים או חשוב מי כתב את המכתב? מה הוא רוצה? מי חתום? מה הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו בסנה הבוער? ועתה לך. לך. כמו שנאמר, לך בכוחך זה. זה אדם שיכול ללכת בכוחות עצמו והושעת את ישראל. לך. אם אתה לא מרגיש את עצמך ראוי מספיק בשביל ללכת, אז לפחות ואשלחך אל פרעה. אז תהיה שליחי. אם אתה לא חושב שאתה מתאים ללכת בכוח אישיותך, אני אשלח אותך. אומר משה, מי אנוכי כי אלך אל פרעה? איזה כלים יש לי? איזה ידיעות יש לי? אני רועה צאן של כהן מדין ובישיבה לא למדתי, ואצל רב לא הסתובבתי. אני לא הייתי שתול בבית ה'. אני גדלתי בבית פרעה ואני חי בבית כהן מדין. מי אנוכי כי אלך? אני, יש לי אישיות ללכת? יש לי את הכלים, יש לי את הנתונים? מה יש לי? אני לא מתאים, לא ראוי. אומר השם, וזה לך האות כי אנוכי שלחתיך. אהיה עמך, וברגע שאהיה עמך אז לפחות כשליח אתה בוודאי יכול. סנה בוער באש ואיננו אוכל. זה הגיוני? זה נגד הטבע. אם אני אהיה עמך כמו שאני פה, בלהבת אש בתוך הסנה, אין לך ממה לירא. וזה ששומע ישעיהו את מי אשלח ומי ילך לנו. מי מציע את עצמו לשליחות ומי חושב שהוא ראוי ללכת בכוח עצמו? ואומר לו ישעיהו בענווה, הנני, שלחני. ללכת אני לא יכול, אבל לשלוח תן לי את המכתב, אני אמסור אותו. לירמיהו אומר הקדוש ברוך הוא "כי על כל אשר

58:43 דובר 17 אשלחך תלך", אל תאמר נער אנוכי. זה מתחיל משליחות. זה מה שאני רוצה להגיד לכם. בני ישיבה יקרים, תשמעו טוב. "על כל אשר אשלחך תלך." הנה אני נותן אותך כעמוד ברזל, עמוד נחושת. זה מתחיל ממה? הוא אומר, מה אני אתחיל, לא ידעתי דבר, לא ידעתי דבר, אני לא בקיא, אין לי כישרון, אני לא יודע לנהוג, אני לא יכול להשפיע. אני לא אוכל לשכנע. הם לא ישמעו לי. מי ישמע לי? לא ישמעו לי. אומר הקדוש ברוך הוא, אתה תתחיל בתור שליח. אתה תעשה מה שאני אומר לך לעשות, כי על כל אשר אשלחך, אם תמלא את השליחות אז תלך בכוח האישיות שלך, אני אעזור לך, יהיה לך סייעתא דשמיא. למה אמרתי את כל זה? ואני יכול להרחיב בזה שעות. רב אפרים זכר צדיק לברכה ראה את עצמו כל חייו לכל היותר שליח. הוא היה הולך, הלך. היו לו הכלים והיו לו הידיעות והייתה לו האישיות. שלא לדבר על יראת שמיים טהורה ומידות צרופות ותכונות של איש ירא אלוקים אמיתי שאפשר לומר עליו שמת לבך עליו איש תם וישר, ירא אלוקים וסר מרע, אבל הוא הרגיש את עצמו כל החיים לא יותר מאשר שליח של הרבי. הייתה כותרת יפה, ראיתי עליו, "האיש של הרבי בארץ". הוא אפילו לא ראה את עצמו האיש של הרבי. אולי לא האיש באל"ף אל"ף, אולי איש של הרבי. הוא היה שליח אמיתי. חזקה על שליח שעושה שליחותו, אפשר להגיד על ר' אפרים. חזקה על שליח שעושה שליחותו, ולכן כל כך הרבה טביעות אצבע הניח אחריו בכל תחומי העשייה בממלכת חב"ד. אני לא יודע בדיוק את חלקו בבניין הזה שאנחנו מולו בישיבה או בבית מנחם

1:01:13 דובר 17 או בכל דבר. אתם יודעים כמה אפשר להגיד עליו: כותלי בית המדרש יוכיחו, מה שכתוב בבבא מציעא על תנורו של עכנאי, כותלי בית המדרש. כמה כותלים של כמה בתי מדרש יוכלו להעיד על פועלו של ר' אפרים. אבל יותר מכותלי בית המדרש, כמה נפשות של צעירים ושל בתר שקמו בישראל בחינוך שלו, בפעילות שלו, כתוצאה מכל האישיות הזאת בר' אפרים. כמה יכולים להעיד מי היה האיש ומה גדול היה האיש הזה? איש גדול ממש, צדיק ועניו, שאפשר-- שעליו יש לבכות. אי שופרא דבלי בעפרא, ואי להאי שופרא דבלי בעפרא. עליו אפשר לומר חבל על דאבדין ולא משתכחין. סמל ומופת האישי שלו, בדוגמה שלו, בנאמנות שלו, במסירות שלו. הוא עשה את כל מה שעשה מתוך אמונה לוהטת ובוערת ויוקדת שהוא פועל בשליחותו של נשיא הדור, של מנהיגם של ישראל, והוא אינו אלא כמו שליח ומביא ומוציא לפועל של שיחות, של הוראות ושל הנחיות שקיבל. מי שרואה את עצמו כשליח כמו משה, מי שרואה את עצמו שליח כמו ישעיהו, "הנני שלחני", מי שרואה את עצמו שליח ירמיהו, יכול להבין את כל האיש הגדול הזה. נכון שפטירתו של ר' אליעזר זצ"ל היא מכה אנושה לאבא הגדול, אבל מי שראה אותו חורק שיניים ומתגבר על כאבו האישי וממשיך בעשייה שלו אפילו בלוויה, על כמה דברים שנוגעים להמשך העשייה, לבניין התורה, לבניין החסידות, לאחדות של חב"ד, מאוד מאוד הדבר הזה בער בעצמותיו. להמשיך במפעלו של הרבי, לקדש שם שמיים בעולם ולאהב שם שמיים על הבריות. הרבי אמר לי פעם: לא אומרים קירוב רחוקים, צריך לדבר על קירוב יהודים. כך אמר לי בתשמ"ד. ר' אפרים זכר צדיק לברכה, כל חייו היה קירוב של יהודים, קירוב

1:04:35 דובר 17 של לבבות, קירוב של אחים יחד אל אבינו שבשמיים. ולכן אנחנו מבקשים ממנו שיהיה מליץ יושר למשפחה היקרה המיוחדת במינה שהשאיר אחריו לברכה, שיהיה מליץ יושר לכל אנ"ש בארץ ובעולם, ויהיה מליץ יושר לכלל ישראל שזקוקים למליצי יושר גדולים. יקיים את הפסוק שאומר משה רבנו: "והיה כצאתי את העיר, אפרוש את כפיי אל ה'". ר' אפרים יצא מן העיר, יצא מלוד, יצא מכפר חב"ד, יצא מקריית מלאכי. הוא יצא מן העיר. כצאתי את העיר אפרוש את כפיי אל ה'. הוא צריך להתפלל לביאת גואל צדק ולגאולתם של ישראל במהרה בימינו, אמן.

1:05:54 דובר 18 תודה רבה, יישר כוח לכבוד הרב לאו שליט"א, רבה של ישראל. הרב הראשי מבקש להתנצל על כך שנאלץ לצאת לאירועים אחרים. אנו מודים לו על ההזדמנות וההשתתפות. הרב, הפסוק אומר כמו שציינו קודם: טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה. אנחנו מאחלים לרב לאו שיהיה זוכה ויכול להמשיך ולבוא להשתתף באירועים משמחים. המשפחה הקרובה, משפחת וולף, משפחת המוסד ומשפחת חב"ד בכלל. אני מבקש לנצל את ההזדמנות. יש עדיין אנשים בכניסה? יש לנו מקומות ליד הקודש בשביל הרווקים בכניסה, שישבו בפינות שולחן. הרב לאו אומר שכותלי בית המדרש יוכיחו, ואכן כותלי בתי המדרש בארץ ישראל, אם מדובר על שיכון חב"ד בלוד, שכונת נחלת הר חב"ד בקריית מלאכי. אם מדובר על תלמוד תורה בלוד, הישיבה הקטנה בלוד, אחרי זה בכפר חב"ד, הישיבה הגדולה בכפר חב"ד, המקום המארח, הישיבה בנחלת הר חב"ד, בתי הספר למלאכה בכפר חב"ד, בקריית מלאכי. הם הם כותלי בית המדרש שיוכיחו על עבודתו ומסירותו בקודש. פן נוסף לאמירה כותלי בית המדרש יוכיחו. הרב וולף, ר' פרוימע, ר' אפרים ניצל כל רגע פנוי. כולנו זוכרים, אם זה בחתונה של בן משפחה, אם זה בסעודה רבה או בכל אירוע ציבורי, כאשר הוא יושב בשולחן הצדדי עם ספר פתוח בידו. כל מקום שבו ישב ר' פרוימע הפך להיות בית המדרש שכותליו יוכיחו על לימודו ועיסוקו בתורה. הפלא שבדבר, מי שמנהל מוסדות, מי שיש לו לחץ, יש לו עיסוקים וטרדות, לא טרדות אישיות, טרדות של המוסדות. הטרדות היו רבות וקשות והיו ימים קשים. לא פספס יום או שעה והזדמנות לפתוח ספר. מספר לי חותני הרב אליקום שיחיה, עד כמה מדהים היה באחת ההזדמנויות שהיו באמת ימים קשים וימים של

1:09:15 דובר 18 לחץ קשה. הוא ישב במשרד וניסה לקבל איזו הלוואה לתקופה, איזשהו סכום, ובאמת היה יום של לחץ קשה, לחץ מדהים. כאשר הגיע הזמן והעת שבו הוא יושב ללמוד, כאילו שהגיע אדם אחר. היו לו שני מוחות. מוח אחד שעשה כל כולו בעשייה הציבורית, אבל כאשר הגיע הזמן המוח הזה נסגר ונפתח מוח אחר, מוח של לימוד בבקיאות, בהבנה, ביושר, בשורה ישרה. שוב מספר לי הרב אליקום, זה היה אחרי חותני. גם כאשר הוא לא הרגיש טוב, כשהוא חלה בשעותיו האחרונות, כאשר הוא פתח ספר והתחיל ללמוד, הוא אחז בסוגיה כאילו שהוא לומד אותה לפני עשרים שנה. המוח הצלול של הלימוד לא פסק לרגע. הרבי אמר לו ביחידות, בהתוועדות פורים תשכ"ב, פעם הראשונה שהוא נכח בהתוועדות אצל הרבי: "אינך רק המנהל הגשמי של הישיבה כי אם גם המנהל הרוחני". הרבי גם כותב על זה במכתב מראש חודש אייר תשי"ב, מתאים למה שאמרתי לו גם בהתוועדות כאן, אשר המנהלים של המוסדות כבוד קדושת מורי ורבי האדמו"ר הינם גם כן מנהלים רוחניים, כי זה היה רצון כבוד קדושת מורי ורבי האדמו"ר שהגשמיות של מוסדות כבוד קדושת מורי ורבי האדמו"ר זהו גם היא רוחני. איש שגם הגשמיות שלו היא רוחנית, כל כולו רוחניות, כל כולו מסירות לעבודת הקב"ה. מדברים על הכוח שלו בלימוד התורה, כמה תלמידים, עשרות, מאות ואלפים שלמדו במוסדות שלו, מוסדות של הרבי. כמה ראשי ישיבות, שלוחים, רבנים, חכמים בכל רחבי תבל, תלמידים שיצאו ממוסדותיו. גם ראשי הישיבה. נמצא איתנו כאן מי שכיהן בעבר כאחד מראשי הישיבה כאן בבית המדרש, ידיד עד היום למוסדות, חשוב הרבני ובהרבני בעולם. נבקש לקבל ברשות להזמין את הרב הראשי ורב בית הדין של בני ברק וראש הישיבה

1:12:10 דובר 18 בעבר, הגאון רבי משה יהודה ליב לנדא, לחלוק איתנו דברים ולומר דברי תורה וברכה. הרב לנדא, בבקשה.

1:12:40 דובר 19 ר' אפרים, מה לך פה? מי לך פה? התשובה היא: כי חצבת לך פה קבר. הקבר הוא המקום בו טמון הגוף, בו טמונה עצם הלוז אשר ממנה תבוא התחייה בתחיית המתים. ואין ספק כאשר ר' אפרים יקום בתחיית המתים, הוא יקום שוב כמנהל של תלמידים. וזה הביאור של כי חצבת לך פה קבר. ר' אפרים הקדיש את כל מהותו, את כל ישותו לתלמידים. לא מקובל אצלנו לומר הספדים, אבל כן מקובל אצלנו ללמוד מדרכי החסידים, מעבודתם וממסירות נפשם לענייני קדושה ועבודה. ור' אפרים היה חסיד אמיתי, מקושר לרבי בכל נימי נפשו. ההתקשרות של ר' אפרים הייתה התקשרות אמיתית, נאמנה. אינני יודע אם יש עוד דומה לו בנאמנות לרבי. גם דברים קשים, מצבים קשים קיבל על עצמו. לא חיפש אפילו לנסות לתקן דברים של אחרים. היה קשה, דברים שקוממו את אחרים, הוא קיבל באהבה. רבים מאוד פועלים היום בשליחות של הרבי, אבל אצל חלק גדול מהם מהווה השליחות כיסוי לשלמותם. גם אם חסר אצלם בפרטים אחרים, כיוון שעיקר עבודתו, עיקר עיסוקו היא שליחות, ההרגשה היא שזה מכסה על הכל. לא כך היה אצל ר' אפרים. ר' אפרים ז"ל, חוץ מכל העסקנות שלו, ניצל כל רגע פנוי ללימוד. גם במשרד ישב בקביעות ולמד. היה פעם שהוא בא לביתי לברר את הכתובים, וביקשתי אותו לשבת ואמרתי, אני נכנס מיד. יצאתי ובאתי, בינתיים ר' אפרים הוציא קונטרס מהכיס ולמד. הוא לא איבד אף רגע. הוא ידע מה עליו לעשות. אף על פי שהוא עסקן ועוסק בעסקנות, זה לא מכסה עניינים אחרים. הוא עבד על עצמו בכל העניינים ושמר על כל פרט. אדם לעמל יולד. אומרת הגמרא: ועדיין אינני יודע אם לעמל שיחה או לעמל תורה. כשהוא

1:16:27 דובר 19 אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, הווה אומר עמל תורה. אדם נולד לעמל תורה. שואל הרבי: איך זה ייתכן? הווה אמינא כזאת בגמרא שאדם נולד לעמל שיחה. לכן אדם בא לעולם, לכן ירדה הנשמה בגוף כדי עמל שיחה. במשנה כתוב לא מצאתי טוב לגוף משתיקה. ואדם נולד לעמל שיחה. מסביר הרבי, שיחה, הכוונה היא לעשרה המאמרות בהם ברא הקדוש ברוך הוא את העולם. עמל שיחה היא עבודת הבירורים של יהודי, שהיא מקיימת את השיחה, את דיבוריו של הקדוש ברוך הוא, את עשרה המאמרות שברא, שברא את העולם. כאשר אדם מקיים שכל מעשיו יהיו לשם שמיים. כאשר אדם מקיים בכל דרכיך דעהו, הוא מקיים על ידי זה את עשרה המאמרות. הוא מקיים את העולם שנברא בעשרה מאמרות וזה נקרא עמל שיחה. ועל זה הייתה השאלה בגמרא: האם התכלית של ירידת הנשמה בגוף, האדם יולד לעמל שיחה, לעבודת הבירורים, או האדם נולד לעמל תורה? והגמרא אומרת: ראיה מן הפסוק כי לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, שאדם נולד לעמל תורה. כי עמל שיחה, עבודת הבירורים, שייך לעולם בסדר השתלשלות, מה שאין כן עמל תורה, תורה היא למעלה מסדר השתלשלות, תורה היא למעלה מהעולם. ולכן אדם נולד לעמל תורה. נכון, כדי שהוא יוכל להגיע לעמל תורה צריכה להיות ההקדמה של העבודה של עמל שיחה, אבל התכלית היא עמל תורה. אנחנו מוצאים במרדכי היהודי כתוב שהוא היה רצוי לרוב אחיו. אומרת הגמרא: לרוב אחיו ולא לכל אחיו, מפני שחלק מן הסנהדרין פירשו ממנו. שפירשו ממנו מן הסנהדרין, אומרת הגמרא. ורש"י מפרש, כיוון שהוא הפך להיות משנה למלך. קודם כל עיסוקו היה בתורה. כאשר מרדכי הפך להיות משנה למלך והתחיל להיות

1:19:39 דובר 19 עסקן, להתעסק בעסקנות ציבורית, היו חלק מן הסנהדרין שפירשו ממנו. אף על פי שעסקנותו הייתה עניין של הצלת נפשות. אומרת הגמרא: גדול תלמוד תורה מהצלת נפשות. העסקנות של מרדכי היהודי הייתה כדי להציל יהודים. אבל גדול תלמוד תורה מהצלת נפשות. והראיה, אומרת הגמרא, לפני שמרדכי הפך להיות משנה למלך, בפסוק בנחמיה הוא נחשב שם החמישי, ואילו אחרי שהוא הפך להיות משנה למלך הוא נקרא בפסוק אחר כך, כתוב שהוא השישי. זאת אומרת שבעצם הייתה ירידה במרדכי על ידי זה שהוא ירד לעסקנות. בכל זאת, אבל רוב אחיו, רוב הסנהדרין, הסכימו עם העסקנות של מרדכי היהודי. לרוב אחיו הוא היה רצוי. וההלכה היא כרבים. רוב הסנהדרין היו בעד זה, אם כן, למה בעצם נשתנה הגודל? הוא הפך להיות לשישי במקום החמישי. היו אמנם חלק מהזקנים שפירשו ממנו. זאת אומרת, הטענה הייתה שהוא יורד מדרגה היות והוא למד תורה קודם ואחר כך הפך להיות גם עסקן. אבל ההלכה כרבים ולרוב אחיו הוא היה רצוי. הם היו בדעה שזה נכון שהוא צריך להיות משנה למלך. הם ודאי היו בדעה שהוא צריך לעסוק בעסקנות. הוא צריך לעסוק בהצלת נפשות, אבל זה לא שייך לזה. הגריעה מהשלמות זה היה גריעה משלמות. זה לא עמל תורה גרידא. יש כאן עסקנות שהיא במידה יותר פחותה מעמל תורה. את זה ידע ר' אפרים, שעסקנות היא לא השלמות. היא יכולה להיות מסירות נפש, לוותר על הדרגה שלו ועל השלימות שלו, אבל היא לא מכסה על מה שחסר מעבודתו. ובוודאי לא מכסה על חסרונות. ולכן ר' אפרים, למרות העסקנות, עסק בעבודת השם, בלימוד, שמר על כל רגע, כל רגע שיכול היה להתפנות מעסקנותו, ישב ולמד וקיים

1:22:45 דובר 19 את העמל תורה. בעצם גם העמל של העסקנות של ר' אפרים וולף לא היה עמל שיחד רעיו ששייך בסדר שטר שורש. גם הוא היה עמל תורה. הוא עמל שאחרים ילמדו, שאחרים יוכלו ללמוד, שהצעירים, הדור הבא, יישב וילמד. וכך כתוב בתנא דבי אליהו: "היה להם לסנהדרי גדולה לילך ולקשור חבלים של ברזל במותניהם ולהגביה בגדיהם למעלה מעקבותיהם, ולחזר לכל עיירות שבישראל וילמדו ישראל." סנהדרי גדולה יושבת בלשכת הגזית. אם היא יוצאת משם, היא יורדת מדרגתה. כאשר הם אינם בלשכת הגזית והם אינם יושבים בסנהדרי, הם אינם סנהדרי. ובכל זאת היה להם, הם חייבים היו לצאת מלשכת הגזית, לצאת מהדרגה של סנהדרי וללכת לדאוג שילמדו תורה בכל עיירות ישראל. ר' אפרים וולף מילא את החיוב הזה לדאוג לצעירי הצאן, לבחורים, ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, מוסדות. אם זה בנים, אם זה מוסדות של בנות, לדאוג שילמדו תורה. הוא מילא את החיוב, אבל ידע שזה לא ממלא את כל התפקיד ואת כל השלימות. בכל רגע ורגע שיכל ישב גם בעצמו ולמד תורה. הסברנו אמנם שנגרם חיסרון מהעסקנות, אבל החיסרון הזה שנגרם מן העסקנות שחסר רעש ולימוד של עמל תורה, אומר אדמו"ר הזקן בתורה אור בשם המגיד ממעזריטש שכיוון שעוסק כל מה שאפשר לו, תשלים לו הקב"ה. הקב"ה ישלים לזה שניצל את כל יתר הזמן מן העסקנות ללימוד תורה, לא מבטל מזמנו. בכל רגע שהתפנה לו הוא ישב ולמד. אומר אדמו"ר הזקן שהקב"ה משלים לו מה שהיה חסר לו בשלימות של עמל תורה. ובאמת בגמרא בפירוש בסנהדרין, הגמרא אומרת על הפסוק "נפש עמל עמלה לו", אומרת הגמרא: הוא עמל במקום זה ותורתו עומדת לו במקום אחר. מפרש רש"י: מפני שעמל בתורה, תורה אומרת לו שמחזרת עליו ומבקשת

1:26:09 דובר 19 מאת קונה. התורה שהוא למד בזמנים שהיו לו וכשהוא לא בזבז זמן שלא ללמוד. התורה הזאת אומרת לו ומחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למצוא לו טעמי תורה מוצדקת. כן אומרת הגמרא, הקדוש ברוך הוא משלים לו התורה שהוא למד בכל עת פנוי, מחזרת ומבקשת מאת קונה, את הקדוש ברוך הוא, להשלים לו את הזמנים של העסקנות להגיע גם בהם לשלמות. בירושלמי ברכות כתוב, "אמר רב חנינא משכני רבי ישמעאל ברבי יוסי לפונדק אחד ואמר לי כאן התפלל אבא של שבת בערב שבת." נשאלת השאלה, הוא רוצה לספר לו שאביו התפלל ביום שישי בערב שבת ביום כבר תפילה של שבת. בשביל זה הוא צריך משכני לפונדק אחד. הוא יכל לומר לו אבי התפלל. אם זה היה רק פעם אחת, אז פעם אחת התפלל ביום שישי בפונדק תפילה של שבת. למה הוא היה צריך למשוך אותו דווקא לפונדק? משכני לפונדק אחד, וכאן, כשהגיע לפונדק, הוא אמר לו כאן התפלל אבי של שבת בערב שבת. אלא מה? זה מתקבל לגמרי אחרת. ההשפעה היא אחרת. אם היינו מספרים כך הוא עשה, כך הוא נהג וכך הוא עבד את השם, או כאשר מביאים לאותו מקום. אותנו הביאו היום כאן למקום הזה לומר לנו כאן הקדיש ר' אפרים וולף את חייו למען תלמידיו. כאן המקום ללמוד ממעשיו, מדאגת החסידים שלו ומכל עבודתו והנהגתו. וכאשר אנחנו נלמד ממעשיו, יהיה זה לזכותו ולעליית נשמתו. ייתן השם שנזכה בקרוב לגאולה שלימה על ידי משיח צדקנו, ויקיצו וירננו שוכני עפר.

1:28:55 דובר 20 אמן ואמן. תודה רבה וישר כוח לכבוד הרב לנדא. הרב לנדא מדבר על המקום, הישיבה בכפר חב"ד. כפר חב"ד שבה נמצא הרוב מניין ורוב בניין, רוב התלמידים ורוב הבניינים שהיו תחת שרביט ניהולו של הרב ר' אפרים וולף עליו השלום. נמצא איתנו רב כפר חב"ד וחבר בית דין רבני חב"ד, הגאון הרב מרדכי שמואל אשכנזי שליט"א. נבקש לשמוע ממנו גם כן דברי תורה וחכמה. הרב אשכנזי בבקשה.

1:29:54 דובר 3 כבוד הנשיאות, כבוד הרבנים של הישיבות, כבוד הרב לנדא. כשנכנסים לישיבה פה שאני זכיתי ללמוד בה ארבע שנים, ללמד פה שנתיים, אז הייתי צעיר ביותר. ולראות את הישיבה בלי הרב אפרים זה דבר שקשה להשלים איתו. יש מנהלים, יש עסקנים, דור הולך ודור בא והם מתחלפים. דורות מתחלפים, מנהלים מתחלפים. חבל. אני זוכר את הרב אפרים כמעט כמו שאני זוכר את עצמי, עוד משנים שלפני שהוא הגיע לישיבה בירושלים. ברוך השם זכיתי להכיר הרבה מעסקני חב"ד. אבל ראיתי בו תמיד דמות מיוחדת בשני דברים; הרבה דברים. הדבר הראשון, סיפרתי את זה לבני הישיבה, שאני זוכר הייתי ילד בבית הכנסת בתל אביב. בא יהודי עשיר מאמריקה, אחד מעסקני חב"ד אז היה ר' רוזנטל והתאכסן אצלו. בבית הכנסת דיברו והוא ניסה להשפיע על הרב שייתן כסף לישיבה. אז התחילו לבנות את הבניין הראשון פה. ואני שמעתי שמדברים בבית כנסת קטן, זה קנייה פסים. היהודי הזה היה מקורב מאוד לרבי הריי"צ, שלוימה פאונר[?] קראו לו, ש... מאוד טוב. ידעתי ששמעתי. אז שלוימה פאונר[?] שואל את בני אלטוי[?], שקראו לו גררי[?], רייז'ה גררי[?] שהיה לו בית כנסת: "מי זה החוואנגוד? מה? איזה, איזה מין טיפוס הוא?" אז הוא אמר להם, אמר לו אחד מהם: "אתה יכול לתת לו מיליון דולר", והיה יכול לתת מיליון דולר, "בלי לספור, הוא יכניס את זה לכיס ואתה יכול להאמין לו שהוא יחזיר לך את זה כמו שנתן לך". אני בתור ילד אני שמעתי את זה. זה עשה עליי רושם כל כך עמוק. אני יהודי, אתה יכול להאמין לו. לא שתלווה לו מיליון דולר והוא יחזיר לך. תן לו שק של כסף ותאמין לו שהוא

1:33:24 דובר 3 יספור את זה והוא יגיד לך כמה היה, והוא לא יגרע אפילו בפרוטה אחת. אולי בדוגמה הזו רואים בעניין של הבעל שם טוב, של הרבי הרש"ב, של הרבי הריי"צ, בקשר לחשבונות שהיו מתנהלים, חשבון על כל פרוטה ופרוטה. אנחנו לומדים עכשיו בפרשת השבוע של ויקהל פקודי, ידועה השיחה של הרבי, המגיד מרבינו, שהוא היה גם גבאי צדקה והוא יכול לתת דין וחשבון על כל פרוטה ופרוטה. והרבה צאן גמלו והרבה זהב והרבה כסף ועשיית המשכן. היושר והישרות זה היה דבר מיוחד במינו, אפילו בדור הקודם. אני חושב שזה מוסר השכל לכל אחד מאיתנו. הכהנים שהיו נכנסים, שעוסקים בצדקות של בית המקדש. למדנו, בבגדים שלהם לא היו כיסים, שלא יחשידו בהם. אבל הרב אפרים היה יכול להיכנס לבית המקדש עם הכיסים ולצאת, לאף אחד לא היה אפילו, חס ושלום, אפילו במחשבה. הוא היה מסוגל במשך כל ארבעים חמישים שנה שהיה מנהל של ישיבת תומכי תמימים למסור דין וחשבון על כל פרוטה ופרוטה. זה דבר מיוחד. זה דבר מיוחד ודבר מפליא. זה מוסר השכל לכל אחד מאיתנו. והדבר השני שאני יכול לומר בתור ילד, בחור שלמדתי בישיבה, מתי שהיינו הולכים, למדנו בלוד, מתי שהיינו הולכים, היינו הולכים מהזאל למטבח, מהמטבח לזאל, מהזאל לתחנה, מהתחנה לזאל. היו עוברים תמיד ליד המשרד. לא היה פעם, אם זה היה מוצאי שבת או שזה היה ערב שבת, היה שבת בין השמשות, או שעת לילה מאוחרת או שעת בוקר מאוחרת או שעת צהריים. תמיד ר' אפרים היה במשרד. תמיד הוא ישב ועבד. מכתב, טלפון, כל מיני עיסוקים שייכים לישיבה. ובחורים דיברו על עצמם פעם בהתוועדות. צריכים פעם לפעמים לעשות קצת חשבון נפש. לפעמים עוסקים בלאסוף כסף

1:36:49 דובר 3 בשביל מוסדות, בשביל ישיבה. ניגשים ליהודי ואומרים לו: "תן לי עשרת אלפים דולר בשביל הישיבה. עשרים אלף דולר". אולי ליהודי הזה יש מאה פעמים עשרים אלף דולר, אבל קשה לו להוציא את זה. אז המנהל אומר לו: "תן לי את זה למען הישיבה. מה אכפת לך?" למרות שהבחור ישיבה בא ואוסף כסף, אז אני שומע הרבה שחושדים ביהודי הזה. למה לא לתת? למה לא לתת? שמעתי פעם אחד הנדבנים, הוא אומר: "הבחורים האלו הבינו פעם, הרגישו פעם מה זה? איך אפשר להביא עשרת אלפים דולר? כמה כוחות צריכים להשקיע בזה? הם חושבים לעצמם, אתה אומר". ככה גם כשבחורים היו עוברים ליד המשרד וחשבו לעצמם, היו עושים דין וחשבון לעצמם, חשבון נפש. היהודי הזה שבא לחמש שש שעות במשרד, אחרי זה נוסע עם הרכב שלו, נוסע להתעניין עם המשפחה והוא מנהל את הישיבה. היהודי הזה משקיע את כל חייו, שמונה עשרה שעות ביממה, בשביל הישיבה, בשביל שהבחורים יוכלו לשבת וללמוד. ש"לחם לחם אכל וגפני דגש ובית המונצח כי למדרשי ישיבס" בספרים. שמונה עשרה שעות ביממה היהודי הזה עובד בשביל הישיבה. ואתה בחור, האם אתה משקיע שמונה עשרה שעות או תשע שעות ביממה בשביל ללמוד? אתה מחזיר לו בתשע שעות או בשמונה שעות או בשש עשרה שעות. אני יכול לומר ברוך השם, בתלמידי היו דמויות למופת, רבנים, ראשי ישיבות, יש כל הגדולות. אבל גם ממי הבחורים היו מקבלים? וזה טבעי. אבל הדמות הזו של הרב וולף נתנה לא פחות כסמל ודוגמה של מסירות למען הישיבה, למען עניינו של הרבי, לא פחות מאשר הדמויות הגדולות. זה לא רק שהוא היה אב הישיבה, היה אחד, היו לו החיים הפרטיים

1:39:31 דובר 3 שלו, הוא הקדיש את החיים שלו בשביל מה? בשביל דבר אחד, שהישיבה תיבנה ותתפתח. מה אומרת לנו הגמרא בברכי מור? שיש עבודה של תורה, יש עבודה של תשובה. הוא זכה להקים את עולם התורה, תורה של ליובאוויטש פה בארץ. כמובן שעכשיו ברוך השם יש ישיבות ועוד ישיבות ועוד ישיבות, אבל זכות ראשונים וזכות יוצרים הייתה לו. וכתוב בשולחן ערוך של הרבי, שכשאדם למד והוא שכח, כשהוא מגיע לעתיד לבוא, יש לו בית דין, מזמינים אותו ומזכירים לו את כל התורה שהוא למד בעולם הזה. ועל אחת כמה וכמה, שהוא לא למד ושהוא לא שכח. המעשים האלו והדברים האלו מלווים אותו בכל מקום שהם. אבל מה עוד יותר? זה הזמן לבקש לא רק להיזכר, אלא המפעל שלו חייב להמשיך, להמשיך להתרחב ולפרוח ולהתבסס יותר ויותר. גם בתקופה שלו היו זמנים קשים ותקופות, תקופות קשות ביותר. ואני זוכר הרבה פעמים דיברו אצלנו בבית: מי כן מסוגל לשאת על עצמו כזה עול? חובות מכל הצדדים. עיקולים. אבל האמונה שלו והמסירות שלו גברה על הכל והיא מדברת בנו. לכן... גם להמשיך להקשיב על יצרו ויצר החיים. אבל אנחנו צריכים לחשוב, אנחנו נמצאים ביום הזה. אנחנו צריכים לדאוג ולראות שהישיבה, ישיבת תומכי תמימים, הכל תצליח, תצא מן המיצר למרחב. על ידי הבנות של רבי סעדיה גאון וסייענו. בעזרת השם נזכה לחודש הגאולה, נזכה לגאולה וגאולה, התגלות של מלך המשיח תכף ומיד ממש. שמעו בשופר קץ העולם בשכנות וראו ישועה.

1:42:30 דובר 4 אמן. תודה רבה לרב, רבו של כפר חב"ד הרב מרדכי שמואל אשכנזי. הרב אשכנזי מדבר על הטהירות, היושר המדהים והמופלא שלו בענייני כספים. אני יכול לחלוק רק, לא זכיתי הרבה להכיר את הסבא, את הרב וולף, אבל סיפור קצר מהניסיון האישי שלי. כידוע, אולי לא מספיק, אבל ידוע ל-ל-לרבים, הכולל בצפת נוסד על ידי הרבי ככולל שהוא תחת כנפי המזכירות, תחת הנהלת המזכירות של הרבי. כאשר את המלגה לאברכים משלם מדי חודש בחודשו, הרבי משלים את הסכום שצריך לשלם לאברכים. כמובן, כיצד זה נעשה? ישנו הסדר שכבר נמשך שנים ארוכות מאז שאבא שלי, הרב משון [?], הגיע לצפת בשליחותו של הרבי, שרב וולף מעביר את סכום התמיכה החסר עבור האברכים בתור מי שמנהל את כספי הרבי בארץ. גם הדבר הזה בוצע על ידו. לאחר פטירתו הפתאומית של אבי, הרב משון [?], כאשר הוטל עליי עול מילוי המקום שלו בצפת ולא ידענו מאיפה להתחיל. לא שלא קיבלנו טלפונים, קיבלנו הרבה מאוד טלפונים והרבה מאוד פניות, אבל כולם היו פניות של בעלי חוב שחייבים להם כסף. היה טלפון אחד ויחיד של שהתקשר ואמר שהוא צריך לתת כסף. לא חושב שהיה עודף כסף. לא חושב שהכסף הזה שכב בכיס שלו מהבנק. ימים היו קשים. הכסף של הג'וינט לדעתי הוא לא מגיע כפי שהוא היה מגיע בימי ימים כתיקונם. אבל הוא התקשר ואמר, אתה לא... הוא אמר לי, "אני לא יודע אם אתה יודע, אבל אני אמור להעביר את הכסף עבור הכולל. תאמר לי לאיפה לשלוח את זה." לא היה עדיין חשבון בנק, לא היו עדיין מורשי חתימה, אבל נגע לו שהאברכים יוכלו לקבל את הסכום החודשי שלהם. הוא ביקש ממני, כך עשיתי, שלחתי

1:44:56 דובר 4 לו את השמות של האברכים שלומדים בכולל מכיוון שלא היו עדיין מורשי חתימה, לא הייתה אפשרות להוציא צ'ק משלנו והוא דאג לשלוח צ'קים ישירות לאברכי הכולל. זו דאגה, זו מסירות לא רק למוסד אלא גם לפרט. הרב וולף היה שותף וחבר בהנהלת כולל חב"ד העולמית, כך שהיו קשיים בחלק מהמוסדות של כולל חב"ד בארץ, הוא לקח על עצמו את המשימה להציל את המוסד הקדוש הזה וכיהן יו"ר כולל חב"ד בארץ הקודש. נמצא איתנו כאן מנהל כולל חב"ד, הרב שלום משה הלוי שליט"א דוכמן. אני מבקש לשמוע ממנו גם כן כמה דברים קצרים. הרב דוכמן בבקשה.

1:46:14 דובר 5 היי, שלום רב, רדיר [?]. לפני שלושים שנה בשבוע זה היה סיפור שבהמשך הסיפור היו כמה התוועדויות מהרבי. היה אחד מהשלוחים של הרבי במיאמי, פלורידה, שלום ליפסקר. היה לו קשר עם יהודי גדול אחד בשם מל מנדל. היהודי הזה היה תורם גדול של הישיבה שם במיאמי, אבל בחייו הפרטיים לא היה שומר מסורת, לא היה שומר מצוות והיה לו קשר חזק עם הרבי. למנדל הזה היו כמה מכתבים. שלום ליפסקר קיבל טלפון מהרבי דרך אחד הדוד [?], שהרבי מאוד מבקש ממל מנדל הזה שיניח תפילין והוא התנגד בזה ואמר: "אני לא אניח תפילין". הרבי שלח מסר לשלום ליפסקר שעד שהיהודי הזה לא יניח תפילין, אז הרבי מתעכב בבואו לנסוע לאוהל. הוא ביקש משלום ליפסקר שייסע ליהודי ויגיד לו את החשיבות, כמה זה כל כך חשוב והרבי נמנע מלנסוע לאוהל ושהנסיעה תהיה רק אחרי שהיהודי הזה יניח תפילין. וליפסקר נסע אליו, דיבר איתו פעם אחת, פעם שתיים, עד שבסוף סוף אמר: "תשמע, זה כל כך חשוב לך ולרבי, אני אעשה את זה, אבל אין לי שום טעם בזה. אני לא מבין בזה. אני מתנגד בזה. זה לא האופי שלי, אבל אני אעשה את זה" והוא עשה את זה והרבי נסע לאוהל. באותה שבת הייתה התוועדות. עכשיו כבר יש שלושים ושמונה שנים. והרבי דיבר אז כמה שיחות, היה המשך. חלק מזה זה כבר נדפס בלקוטי שיחות. אני אגיד רק תמצית מהשיחה. הרבי שואל על זה מה שרש"י אומר: "זה יתנו", מה פירוש זה יתנו? הרי הקדוש ברוך הוא הראה למשה מטבע של אש. הוציא כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראהו מחצית השקל. אז הרבי שואל, אז השאלה פשוטה: מה הבעיה? זה מטבע גשמי?

1:48:36 דובר 5 למה צריכים להראות מטבע של אש? אנחנו מוצאים כמה דוגמאות שהרי הקדוש ברוך הוא "החודש הזה לכם", להראות לו לבנה. אבל זה, אומר הרבי, זה מובן. למה שהקדוש ברוך הוא צריך להראות את משה רבינו? לבנה זה קשה לדייק את הדקה הבלעדית של קידוש החודש, זה דבר קשה ביותר. אז לכן צריכים להראות את זה. מנורה זאת קשה, צריך להיות כיכר זהב מצד אחד. מצד שני, "מקשה תיעשה", אז זה צריך יכול להיות. אז לכן צריכים להראות את זה. אבל מטבע, למה צריכים להראות מטבע של אש? ולפנים צריכים להראות מטבע. אז הרבי שואל: להראות מטבע גשמי, כמו הלבנה. אז לא הראו מטבע של-- לבנה של אש, הראו לבנה גשמית. המנורה זה מובן. למה צריכים להראות לבנה? המנורה עצמה. מובן למה צריכים להראות מנורה של אש? לא הייתה מנורה, אבל מחצית השקל כמו כן הלבנה היה, היה יכול להיות גם מטבע של אש. הרבי מסביר שהעניין של מחצית השקל זה כפרה. הרבי מסביר בשני אופנים, יש מחלוקת אם זה כפרה של מחצית השקל בעצמו זה כפרה או בשביל זה שממחצית השקל קונים את הקרבנות שזה כפרה. אבל בכל זאת כתוב כפרה של מחצית השקל וזה מחבר לשון על לשון אחר וזה כפרה וזה חטאים. אז אומר הרבי שמשה רבינו שאל, אפילו משה רבינו שאל: "איך, איך זה יכול להיות שיהודי נתן מחצית השקל ובזה הוא לא נתן אפילו כל השקל, נתן מחצית השקל ובזה נהיה כפרה, כפרה עליו וחטא קטן כזה כמו חטאים. ועוד יותר, אפילו אם היהודי לא רצה לתת את המחצית השקל, הדין הוא שהרמב"ם אומר שבית דין ממשכנים, לוקחים

1:50:39 דובר 5 אותו בכוח. בית דין הוא מתנגד בכל התוקף בזה שמוציאים ממנו את מחצית השקל ואומרים שבכל זאת יש לו כפרה על זה שסוף סוף הוציאו ממנו מחצית השקל. איך זה יכול להיות? אז על זה עונה הרבי: ולכן גילה לו הקדוש ברוך הוא מטבע של אש שמתחת לכיסא הכבוד. אמנם היהודי הזה לא מרגיש שמה שהוא נותן, מחצית השקל, זה ברצונו, אבל יש לו בפנימיות נפשו מטבע של אש. יש לו קשר, יש לכל יהודי בפנימיות נשמה של הנשמה החצובה מתחת כיסא הכבוד. וכאן הדיוק זה שמחצית השקל. זה לא מספיק שיש מטבע של אש, זה לא מספיק שיש את הפנימיות של הנשמה, אלא זה גם כן מתבטא בחלק הנשמה שיש במשכן. החלק הנשמה שנמצא בתוך הגוף, אז גם כן היא מושפעת מחלק הנשמה שנמצאת למעלה, מטבע של אש. איך מגלים את זה? זה מגלים על ידי משה רבנו. "נתקשה משה והראה לו". והרבי נתן את שני הדברים. דבר אחד, יהודי שנמצא, הוא מרגיש שהוא לא מרגיש את המטבע של אש שלו, מה? לא מרגיש את הנשמה שלו, הוא לא מרגיש את הפנימיות שלו, אז הוא צריך לגלות את בחינת משה שבנפשו. "נתקשה משה והראה לו". על ידי שהוא מגלה את בחינת משה שבנפשו, על ידי זה בא הקב"ה לדבר יש הרגש של משכון ומחצית השקל על ידי ההתקשרות לרבי. אז הרבי מגלה בו שהפנים של הנשמה יתגלה בחיצוניות של הנשמה. מצד שני אומר הרבי שאפילו מישהו שעדיין לא מרגיש את החצובה מתחת לכיסא הכבוד, אבל זה נמצא בו, לכן הוא צריך לעבוד ולעשות את המצוות. אני חושב. דיברו כאן הרבה דברים. רב אברהם קשה לו לדבר. מכמה סיבות,

1:52:55 דובר 5 אבל אני חושב במחשבה מכל הדברים שזכינו להיות איתו ולעבוד איתו ולראות ההשכלה שלו כבר כמעט עשרים וחמש שנים. אני חושב שזה היה. דיברו כאן הרבה דברים, אבל זה היה הנקודה. הנקודה היה רבה יש הרגש עם עציץ ומשכון מחצית השקל. זה לא היה שני דברים בנפרד. זה היה דבר אחד. זה היה ההוראה וגם מצד ההתקשרות של הרבי. אבל יש לנו, ברוך השם, רבנים ויש ראשי ישיבות. יש אנשים שצריכים. אם לובשים, מתלבשים דברים חשוכים, אז לאו דווקא צריכים להתלבש לדבר על נפרד. מצד אחד בנה מוסדות בדרגות שונות, אפילו מוסדות שאם היו לו אמצעים הצריכים לבנות או להרחיב ולקיים את המוסדות ההם היו צריכים להיות גאון עולם בהשכלה ובהידור. זה לא הולך סתם ככה, ובפרט שזה לא היה סתם, שאפילו את האמצעים לבנות את המוסדות, לקיים את המוסדות, היה גם כן, היה צריך לחפש. זה היה מצד אחד. מצד שני, בכל דבר ודבר הראה עצמו שזה כאן יהודי, אישיות יהודי שלט בכל הסיפור הזה. יהודי עושה קדרה, לא פסול. לא פסק. קונה ביגוד סתם. יהודי עובד השם. יהודי בזמן החופש עובד כל היום ומתייחס למינו. ואיך, וזה איך זה באמת? זה בגלל שהרבי התחלנו עם רבי שמעון ורבי שמעון שהתקשרו כנראה בשם החיים של הרבי. אנחנו זוכרים טוב מאוד, מאלה שהיו כאן, שהלכו מיד כאן השליחים הראשונים בטוב של הגדול. התחלנו עם הרב בנדיט[?]. אני לא זוכר. נדמה לי שקיבל הוראה שבכל דבר שיהיה לו ספק שישנה הוראת הרב חרדים ככה נדמה לי. אבל מה שאנחנו זוכרים, שהיה כאן דבר, אני לא זוכר בדיוק מה היה הבעיה, אבל היה ספק איך צריכים לעשות, אז הרב בנדיט[?] קם

1:55:17 דובר 5 ואמר: מה אתם חושבים? איך הרב ז Haroim אומר, וככה צריכים לעשות. וזה היה ברור עצמו. ומי שהכיר את הרב בנדיט[?], את השליחות, את היהודי הזה שהיה איתנו בשליחות הזה, פשוט לא ישן כל הזמן בגלל ה... בגלל הביטוי, ההתמסרות שלו. אבל אני צריך להוסיף רק דבר אחד, וזה אני מסיים, שאת הדברים שאנחנו ראינו חוץ מההתמסרות לישיבה ואז והעסקנות, זה היה ההתמסרות שלו לכל דבר של הרבי. אנחנו זוכרים טוב. את סיום הרמב"ם, הרב כהן, הרב צבי, הרב קסל, הרב קסל. כל דבר, כל שיחה שהייתה של הרבי, היה מתמודד, היה מתמודד עם כל ראשי העסקנים, והוא היה עומד בראש. איך לבצע את הדברים של הרבי. לא רק הדברים שנגעו לישיבה, אבל סתם בכל דבר שנגע, מגיע לרבי, הוא היה חושב איך לבצע, ואם היה רואה שמישהו לוקח את זה ומבצע את זה, אז היה עוזב את זה. כשראה שזה בסדר אז לא צריכים אותו, הוא יכול לחזור לבית אחר. לא בגלל שיש ככה ושון או שזה צריך להיות כך וככה, שזה צריך להיות, אה, אה, דרך שלו. והדברים ה... הכי מפריעים. אומר השם יהודי שיש לו כל מיני עבודות ודברים. אבל היו כמה אנשים פרטיים ואפילו אנשים שבדורנו היו ראשונים בדעות שלהם וההשקפה החסידית שלהם. ר' נפתלי היה להם דברים, קצת צרות ודברים שהם היו צריכים עזרה, אז הוא היה הראשון שיעזור בהם. אני זוכר בדיוק מקרה אחד שנקלע לקשיים. ר' נפתלי כתב אלינו ואומר: אני נותן כך וכך. כמה אתה יכול להגיד להלוות? וזה היה דווקא מהפרייר שלא היה משתלב משנה בהשקפות החסידיות של ר' נפתלי. אבל בכל זאת אז הוא עשה ועשה את זה ועשה את

1:57:32 דובר 5 זה. ושוב אני חושב שהנקודה כאן הייתה פרטיות. אני כבר אומר את זה ישירות, שהשליחות של הרבי והעסקנות והכוונה מצד הכוונה, אין הבדל בין יושבי אוהל למר כסף. זה יכול להשתלב וצריך להשתלב ולהתחבר. לכן אנחנו מקווים לאחר ניסיון גימי של דבר אחד. אני יושב כאן ומקבל איזשהו דבר, איזשהו מסר מהחגים, ואני אקח את זה לדוגמה בחגים שלנו. זה נהיה הזכות. אנחנו בטוחים שזה שיהיה זכות לנשמה שלו, שזה מה שהוא רצה, שיזכה שיקיץ ורב בשריף, ודווקא בזה שזכה להתקרב כאילו ראינו את פני רשב"י הקדוש.

1:58:24 דובר 6 תודה רבה. יישר כוח! כל מה שאומר הלב נכנס לתוך הלב. הלב שלך יתן עליו. אני מבקש לנצל את ההזדמנות שוב לכבוד המעמד. אלו שעומדים, כל האורחים והתלמידים שעומדים, מתבקשים להיכנס. אני מבקש מכל הרבנים החשובים שיושבים בין הקהל לעלות אל הבמה גם כן. הרב שמואל חפר, הרב שלמה רוזנברג, הרב רינבלט[?], הרב ברקובסקי, מתבקשים לעלות לבמה. הרב גרדובית[?], בבקשה, הרב דניאל מזרחי. לכבוד המעמד. הרבי הקודם התבטא: "נטעתי ארז בארץ הקודש". בשיעור החומש של היום אומר הפסוק: "ויעש את הבריח התיכון בתוך הקרשים", "ויעש את הבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה". במדרש מובא שהבריח התיכון שהבריח מן הקצה אל הקצה בין קרשי המשכן היה מהאשל שנטע אברהם אבינו, שלקח איתו יעקב למצרים. בחסידות מוסבר שהבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה מורה על הפנימיות, אבל מצד שני זהו עיקר, עיקר עמידת הקרשים היא באמצעות הבריח התיכון המבריח בין הקרשים. הבריח התיכון, שהוא מוסתר ונעלם מעין כל. הוא לא גלוי והוא לא ידוע. הוא נמצא בהעלם ובהחבא, אבל הוא, הוא עיקר עמידת הקרשים. הבריח התיכון מבריח מן הקצה אל הקצה, ובמידתו של יעקב אבינו, מידת האמת. אין ספק שהבריח התיכון של מוסדות חב"ד בארץ הקודש, של הפנימיות של הרבי בארץ הקודש, הבריח התיכון בתוך הקרשים היה רבי אפרים וולף. בכל תחומי העסקנות, בכל מה שקשור לכבודו של הרבי. בין תפקידיו היה אחראי על ההפצה, על דברים של הרבי, המכתבים של הרבי והמאמרים של הרבי. אחד האנשים הקרובים, שמתי אותו בקשר לדו"ח שצריך להיות המתרגם של דברי הרבי והמכתבים של הרבי לארץ הקודש. נמצא איתנו הרב טוביה בלוי, מחשובי רבני ירושלים, מנהל

2:01:16 דובר 6 מוסדות בית חנה בירושלים. מבקש לשמוע דברי התעוררות, דברי זיכרון, דברי תורה וברכה על הרב אפרים. בבקשה.

2:01:50 דובר 7 כל ההיתר לעשות את העניין הזה, שאומנם כל, כל אחד אומר שלא מספידים אבל כן מספידים. כל ההיתר נתן הרבי ב-ב-בזמן הצטרפות הרבנים בביטוי "בכינא ליה". כי ידוע, הרבי בכמה וכמה דברים עשה דברים ש-שבכלל לא בדיוק היה שם נהוג, למען העניין הגדול של הפצת יהדות והפצת תורה וחסידות וכולי. "והחי יתן אל לבו", כאשר הוא יושב, שהרי ישבנו כולנו ושמענו הרבה זמן אנשים גדולים מאוד, שמענו את המעלות של הרב אפרים, את הדרך שלו וכולי וכולי. גם כתבו עליו הרבה, וכל זה מאוד בשביל "והחי יתן אל לבו". אז יכול להיות שהתמצית, אם מותר לומר, דיברו את כל המעלות ובעיקר את המסירות, את השליחות, את ההתמסרות לשליחות של הרבי וכולי. אבל גם דיברו את העניינים האלה שיחד עם העסקנות הוא עסק בתורה ודינים וחסידות. אני רוצה, אני רוצה להדגיש נקודה מסוימת שלמעשה משלימה, או למעשה היא התוכן של כל מה שמדובר עכשיו. חסידות חב"ד נוסדה על ידי אדמו"ר הזקן. והיו ויכוחים גדולים עם חבריו, תלמידי המגיד, חלק מהם הרבי מקאליסק ואחרים. והתכתבות קיימת של כל המכתבים, הוויכוחים. הוויכוח, היסוד היה בעניין שאדמו"ר הזקן הכניס את העניין הנוסף ממה שהיה לפני כן, העניין שלו, של הבעל שם טוב ושל המגיד, כמו שהרבי הגדיר שהם היו פנימיות המושכל. הרבי הגדיר — אדמו"ר הזקן הכניס את העניין של גמרא שכל ישראל יודע. ללמוד בעיון ולהתאמץ ולהשקיע, כמו שאדמו"ר הזקן מסביר בתניא, שמי שלומד תורה אז הייחוד שלו זה ייחוד שאין כמוהו, זה ההתייחדות שלו עם הקדוש ברוך הוא כשהוא לומד. הכוונה כמובן לנגלה ועוד יותר לחסידות. הנקודה אם כן, שזאת חסידות חב"ד, שמדברים על הפצת המעיינות, שזה המשיח בעצמו אמר לבעל שם טוב

2:04:27 דובר 7 ש-ש-שזאת דרך כדי שהוא יהיה המשיח. אז הוא אמר, מה הכוונה הפצת המעיינות? המעיינות זה העניין של החסידות, של העניינים של התורה, של אדמו"ר הזקן, שתי האורות שלו כפי שהם באו בגמרא. אני אומר את זה, זה עצמו של הבעל שם טוב. מה אני אגיד, אבל זה כל דבר בהרחבה והסברה. שתי האורות, אור של נגלה ואור החסידות כפי שמסבירים. כל זה, כל זה היה מטרה וזאת הדרך להבאת המשיח. אין דרך אחרת להביא את המשיח אלא להפיץ את המעיינות האלה, להפיץ, להפיץ אותם החוצה. כלומר, העניין של להיות שקוע כל היום בעניינים של מעיינות, גם קשור לנקודה של בעל התניא. איפה קצת מה שדובר מקודם? הנקודה היא לא שהוא היה עסקן והקדיש מקום לתורה וזמן, והוא למד תורה מתי שהיה לו זמן וכולי. כל המציאות שלו למעשה, עוד הרבה לפני כן, עוד כשהיה בחור בישיבת חב"ד, העניין של ללמוד חסידות בעומק, להתפלל באריכות כפי שהיה אצלו תמיד עד השנים האחרונות, זאת הייתה המציאות שלו כתורם, כתורם לבית רוס, כתורם לישיבת מרכז ובית תעש וכולי, לחסיד. זאת הייתה המציאות. זאת אומרת, העניין של הנקודה של חב"ד, העניין של ה-- כמובן, זה לא צריך לחזור חלילה וחס, גם אחרי זה העניין של ההזדהות וההתמסרות לרבי במסירות נפש. אבל הנקודה מה היה, מה היה חפץ בשיחות של פרשת קודם, עשה הרבי הבחנה בין ה-, בין החפץ לבין הכלי. אז ה-העניין של החפץ זה העניין של חב"ד, חוכמה, בינה, דעת. זאת המציאות האמיתית, זאת של תורה. הגניבה הפנימית של התורה, זאת המציאות האמיתית של אבותינו הייתה. וכמובן כשיוצא לשלוח לברר את הבירורים, אז כנוע ובשליחות ובכל דבר אחר. אז הולכת התורה כי

2:06:30 דובר 7 הוא מיוחד עם התורה, כמו שהרבי מסביר גם בעניין של אברהם, יצחק, יעקב. יעקב יחד. זה יצחק היה מקום הר תמר, ואברהם היה עניין של "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי". אז איך עושים את זה שניהם יחד? זה הולך. קודם כול הולך איתך חפץ שלם כי יראת שם ה'. הבית מדרש הולך איתך, הכול הולך איתך. העסקנות, כפי שהייתה אצל אבותינו, זה לא הייתה עסקנות. אפילו אותו חלק שכן היה כביכול, שלא רואים אותו ליד העניין וליד הסדרים או ליד עבודת התפילה, היא הייתה כל כולה בירור. ה-- זאת אומרת, היצחוק היה בתוך הזוהים גם בצאת יצחק. אז היה אותו דבר כמו כפשוטו. כמו המפורש בסיפור של הרב. זו הנקודה שאסור לאבד אותה אפילו לרגע אחד. אסור-- החיוב בעניין הזה הוא שכשאנחנו יוצאים, וכל אחד, אנחנו מחונכים על כן בלב השיחות של הרבי תמיד, ויוצאים את זה כמובן ברוך השם עם זהירות נפש לשליחות, לברר את העניינים של העולם הזה. כל עבודת הבירור ועבודת הישיבה, כל זה צריך בלי להיפרד לרגע. לא שאני הולך לסטודיו תפירה או לבית הכנסת ואני הולך לעשות משהו. לא. אני לוקח את כל העניין הזה בראש שלי, כי זה נשמה חוכמה בן נחש. אנחנו לא צריכים. יש אצלנו גזירות בכל מקום. לא, לא, לא ניתן לגזול. אולי לא באותה מציאות כמו אצלנו. אבל ברוך השם אנשים, אנשים טובים, אנשי חסד וכולי וכולי, ואנשים שעוסקים הרבה בצד טוב באמונה וזהירות נפש. זה לא דבר נדיר בעם ישראל, אבל הנקודה שלנו שצריכה להיות היא שאנחנו לא רק שאנחנו הולכים בכוחו של רבנו, שזה העיקר כמובן, אלא שאנחנו לוקחים איתנו בכל מקום הראש שלנו, המציאות

2:08:25 דובר 7 שלנו, כל הנפש שלנו היא קשורה בעניין של האמת, יעמיד משיח. זו הנקודה האמיתית שלנו. הנקודה הזאת מחייבת את העניין של האמת, שזאת המציאות האמיתית שלו. בלי חוכמות, בלי בשלה ובדיחות. עניינים של כמה, כמה העברת את הזמן. לא, יש לך רצון ממש ממשי להשפיע, לדבר, להוסיף, לקרב יהודים, לדבר וכך הלאה. זאת-- זה עניין המציאות האמיתית של החיים דודים. זה שמה שמאפיין את זה, שאני זכיתי להבין את זה באפרים וולף כשהייתי איתו כמה דקות ברוך השם מקרוב, עבדתי איתו יחד הרבה דברים. זה מה שראיתי אצלו. ראיתי לא עסק שהוא לומד תורה, שהוא לומד חסידות, שבשבת הוא מתפלל בערבים, אלא המציאות, הוא כל כולו המציאות של חסידות במציאות, מבחינת המשוואות של חוכמת בן אדם, של הבנה. זה האיכות של התורה. זה העניין של ההפצה מהעניין, וכשזה יהיה אז מה שברור לי זה מה שצריך לומר את זה, וצריך לומר את זה אולי גם נאך על זה. הרי התרופה היחידה לכל הצרות וכל האסונות, אולי תפארת של אנשים שקוראים את של אנשים שקוראים, של אסונות פרטיים וצערי משפחות וכיוצא ברוח, חס ושלום. אין תרופה אחרת. כל השלטונות, כל הפטנטים, כל שום דבר לא עובד, לא עוזר שום דבר. דבר אחד צריך לעשות: להביא את המשיח. ואיך מביאים את משיח? משיח עצמו קבע את זה. לא מישהו אחר. הוא אומר, הנה בבקשה, אתה חושב שאפשר לדון מתת המם? אתה מתלבט בחיים שלך? למה אתה? מה זה? מה אתה? אני, זה אני מוכן להראות מה צריך לעשות. להפיץ את המעיינות. מעיינות! חסידות. להפיץ את זה החוצה. ללמוד חסידות כמובן. ללמוד, להגיע ולהפיץ את זה. זה יביא את המשיח. כך, וזה עשה

2:10:16 דובר 7 ר' אפרים, ובזה צריכים לעשות בשביל הכנת הלבבות.

2:10:26 דובר 8 תודה רבה, יישר כוח. לשותף, שותף בכיר לפרסום דברי הרבי מליובאוויטש הקדוש, הרב טוביה פרוינד. כשמדברים על הרב אפרים וולף, מדברים על הקצוות שהוא איחד בתוכו. מעניין, מכתב שהרבי כותב פה בעניין פרטי לחותנת, חותנת טוביה טוב שיני פאלט[?]. הוא שאל שאלה פרטית איך לנהוג בהנהגה פרטית לגבי בניין הבית שלו בלוד. והרבי כותב לו: מתכבד לכתב ברכה את הנגיד החסידי, יושב ראש ארגון אוהבי שבח בקרב העמים ובארץ הקודש, נגיד רבי לוי לבייב. המכתב שהרבי כותב לר' אפרים לגבי שאלה אישית לגבי בניין הבית שלו בלוד. וזה הלשון: "הנה ידועה חוות דעתי מאז, אז מן דאורייתא שטר ברית, וממילא כדאי אותו לבנות מחדש כולל את הברית קייק, והשם יתברך עזרכם". ר' אפרים לקח את ההוראה הזו בפשטות ומילא אותה בשלימות. על פי שטר ברית הוא עמד והרחבה. כל מה שהוא עשה היה בהרחבה באופן מושלם ביותר, גדול ביותר, מפואר ביותר. הוא לא התפשר על אף פרט, למעט בדברים האישיים שלו. סיפר לי חבר אחד מהאנשים שהגיע אליכם בימי השבעה לארנונה, והוא יצא נדהם מהפשטות של הבית, של הריהוט, של החיים הצנועים שהוא נהג בעצמו. פעם בשעה שהוא לא נהג כך ביחס לציבור, לשני הוא דאג שיהיה את כל הבריית כאן, את כל ההרחבה, את כל הרוחב, את המקסימום. לעצמו הוא הסתפק במועט שבמועט. אנחנו מכירים מנהלי מוסדות רבים. רוב תלמידי הישיבות מכירים ויודעים ומודעים לאדם שנושא בעול הניהול של הישיבה. תחת הרב וולף למדו ולומדים מאות תלמידים מדי יום ביומו משך עשרות שנים, כאשר רובם רובם כמעט שאינו יודע שהוא לומד בישיבה שמנהל אותה הרב וולף. כך בצניעות, כך בפשטות. מסר לכולנו. הרבי תמיד מצטט את הרמב"ם שאומר: ולא

2:14:03 דובר 8 שבט לוי בלבד, אלא כל אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו לעמוד ולשרת, הרי הוא קודש קודשים. אני זוכר, יצא לי לקרוא פעם כתבה, ריאיון עם ידידנו ר' לוי שיחיה, והוא נשאל מה הרקע שלו להצלחה העסקית שלו, מה הרקע שמאחוריו? והכתב כותב: ר' לוי הסתובב אחור, הצביע על תמונה של הרבי ואומר: זה הרקע שלי. ר' לוי שיחיה ינק וקיבל את החינוך, חינוך של תומכי תמימים, מאביו החסיד המפורסם ר' אברהם אברהם השלמה[?]. ממשיך בפעילות של שיירת לוי שלוש פעמים לוי. ר' לוי, עליכם לבייב, שותף לפאר ולהרחבה של מוסדות חב"ד בארץ הקודש. יושב ראש ארגון אור אבנר בחבר העמים, שמחיה את הניצוצות, שהחיה את הגחלים לאש מתלהטת ואש של תורה וקדושה. דוגמה ומופת בין אנשי החסד והצדקה בעולם כולו, מקדש את שם שמיים בעולם כולו. אני מתכבד בזאת להזמין את הנגיד החשוב ר' לוי לבייב לחלוק איתנו דברי ברכה.

2:15:39 דובר 9 ערב טוב, יושב ראש הוועד. אני לא התכוונתי לדבר, לא חשבתי, אבל אם חיכיתם לי בכמה מילים, אז אני בוודאי אומר. אתם יודעים, אנחנו ברוך השם עוד זכינו שלמדנו בתשק"ם בסמרקנד עם המורים והרבנים שהיו כולם חסידים אמיתיים. למדנו בישיבה בסמרקנד. הישיבה הראשונה כשהגענו לארץ הייתה ישיבה בלוד. כשבאתי לשמה בתור עולה חדש, הייתה קבוצה גדולה של עולים חדשים שבאו לארץ והיינו מודעים בגיא טללרקי והיינו בכפר חב"ד. אז שאלו איפה השם הר"ת בחב"ד? אנחנו נלמד שמה. בהחלט הגענו לפה. היה ריבוי ישיבה וישיבה צנועה, שקטה ליד רחוב הגפנה בלוד. הדמות של הרב וולף זיכרונו לברכה בעיניי תמיד, כשאני זוכר את השקט ואת השלווה, הדיבור הרך, איך שהוא היה ניגש ומתעניין. אבל משום מה מגיל צעיר, עוד מלפני שלושים שנה, שלושים שתיים, אני זוכר אותו תמיד כשהיה עם עומס, עול כבד מאוד על הגב. כל הזמן אהב עם האחרים. ואנחנו מסתכלים: בן אדם בעסק משתדל מאוד בשביל שהעסקים יהיו טובים. אז הוא עובד ועובד ורוצה שתהיה לו פרנסה יותר גדולה. בעסק בן אדם עובד ומשתדל שיהיה לו הרבה כסף, בשביל צרכים ועוד דברים אחרים. כשאתה מסתכל שיהודי במשך עשרות של שנים לקח על עצמו עול כזה כבד והצליח להקים מוסדות חינוך, שאני חושב שיש כאלה כבר, אבל אני חושב שאין מקום בעולם שאין יוצא ישיבה של כפר חב"ד או מהמוסדות של הרב וולף. תלמידים, שלוחים, תלמידי חכמים שלמדו ולומדים בדרך בדיוק של הרבי, מבלי תוספות של פנימיות, שכל הזמן אנחנו לצערנו הרב שומעים בזמנים האחרונים. יש כל מיני פרשנים שמדברים, ממציאים דברים חדשים ומתחילים הרבה דברים שכל אחד מפחד לדבר על זה כי אצלנו זה לא מקובל, כמו שאומרים.

2:18:26 דובר 9 אבל לצערנו הרב, איך אמרתי? אחד מהיהודים החשובים, שופכים את דמו שלהם בכל יום בכל מיני מעשים מטופשים שעושים. ואני חושב שאין שום רב, אין שום מנהיג שהשאיר כל כך הרבה שיחות, כל כך הרבה דברים כתובים וקלטות כמו שהשאיר הרבי, שאנחנו בהם יכולים ללמוד בדיוק מה זה הנהגה. לא צריכים להיות תלמידים גדולים. אתם יושבים ולומדים פה, ואני, כשאני מגיע לפה, אני מרגיש שאני מגיע לבית. אני בטוח שהמוסד פה מוסד שמביא הרבה נחת לרבי. וכל זה הודות לכך שמי שניהל את המוסדות ומי שדאג למוסדות היה יהודי כמו רבי אפרים וולף. הוא לא בנה לעצמו שם. הוא ידע כל יום שזה לא שלו. אבל הדאגות היו שלו, הבעיות היו שלו, הטירחות היו שלו. לעבור מאחד לשני ולבקש ולחפש כסף, תמיכה ותמיכה ותמיכה בשביל לקיים את הישיבה, זה לא דבר פשוט. כל אחד אחר היה אומר: אני קורס, בואו, אני כבר לא מסוגל יותר. מה מעניין אותי? אני מקבל בזה אחוזים? אני מקבל בזה יותר כסף? זה נקרא חסיד אמיתי. עד יומו האחרון הוא היה שקוע במחשבות איך לקיים את הישיבה ואיך לקיים את הישיבה. אני לא יודע אם הרבה אנשים היו מסוגלים לעשות את זה, אבל התוצאות מדברות. הנה יוצאים כאן דור של תלמידים אמיתיים, דור של שלוחים אמיתיים, וכשאנחנו יושבים בחדרי מדרגות ומדברים על הישיבות, איפה כל שליח היה רוצה שהילדים שלו ילמדו, כל אחד מדבר: כן, כפר חב"ד או בלוד, בישיבות שנמצאות תחת השגחה של הרבי. אין ספק, לא מכיוון שגם אני למדתי לא כזאת תקופה ארוכה אמנם פה בחב"ד, כי הלכתי לעבוד. אדי אבא שלי סיים את המבחן: ממני לא יצא, אבל אולי איש עסקים כן.

2:20:19 דובר 9 ואולי אוכל לעזור יותר לחב"ד כשאני בחוץ בעבודה. וברוך השם, הנה אתם רואים מה קרה עם אותו חינוך, עם אותו חינוך שאנחנו פה בחב"ד, חבר המדינות. ברוך השם, הנה אנחנו מסתכלים היום, שמונים וחמישה בתי ספר, בתי ספר, כל בית ספר בעניין. ישיבות, אני סיפרתי בטח, אני לא יודע איפה במקומות. נסענו בדיוק עכשיו במוסקבה, וקשה לנו להסתכל על הילדים שאתה מגיע בשנה הראשונה. ילדים כאלה רוסים, חוסים, טיפוסים. אתה מגיע אחרי שנה וכל הילד נראה לו פחות מגיעים. זה בדיוק ככה, גם בדיבור, גם בלימוד. הקליטה שלהם יוצאת מן הכלל. הם מתקרבים מהר מאוד, לומדים מהר מאוד וגם מתייחסים בשיא הרצינות, כי אצלם זה דבר חדש והם מאוד רוצים. כל זה שוין כבר הודות לכך שרוב השלוחים בחבר המדינות היום הם יוצאי ישיבות חב"ד. ההדגנה הגדולה של הרבי מליובאוויטש. אין לי צל של ספק שהישיבה הזאת שנוסדה בברכתו של הרבי, היא תמשיך ותשגשג ותוציא הרבה הרבה הרבה תלמידים טובים שיהיו הרבה שלוחים, שלוחים נאמנים לדרך החסידות. הדרך של רבי יאקב יליפ[?] המגיד לנו, והכי חשוב לא לסטות מהדרך של הרבי. לא לסטות לא ימינה ושמאלה, הכל כתוב. יש רבנים חשובים, לא להיות, לא ללמוד מאחרים, וכל אחד מבין למה אני מתכוון. אני פשוט מנסה לשמור. אתה לא קצת, אה, להתאפק, אבל אני חושב שאנחנו פה והיום ביום השלושים, אני בטוח שר' אפרים וולף עליו הברכה ש-- תרם ועשה רבות בשביל הישיבה, והיום יש כאן ממשיכים, משפיעים, ראשי ישיבה, ואנחנו גם כן נשתדל לעזור ולתרום לכך שהישיבה הזאת תמשיך ותחזיק מעמד. בהחלט זו תפארת לכל חב"ד, ואנחנו-- כשאני מסתכל, כשאני מסתכל אני נזכר בהרבה. היה כל כך הרבה אפשר

2:22:53 דובר 9 ללמוד מהצניעות ומהפשטות. הוא היה מגיע כל-- שתי, שלוש דקות תמיד היה יושב עם ספר, וכי אם באים בזמן, סליחה, את מי זמנו, תמיד בשיא הענווה, פשטות, דלת פשוטה. נכון שעברו עליו הרבה מכשולים, צרות שווא, אבל ברוך השם הצמיחה של הישיבה והתוצאה של תלמידים טובים ונכונים זה למעשה הציון, ציון החיים שלו. אז תודה רבה גם שהענקתם לי לדבר כמה מילים. אני בטוח שכולם ימסרו.

2:23:48 דובר 10 תודה וברכה למגיד החסידי ר' לוי שיחיה. ידוע שהישיבה היא כור ההיתוך של התלמידים לפני הפיכתם לשלוחים, ור' לוי לוקח על עצמו את המשך הביצוע של המטרה של הישיבה, החייאת היהדות במקומות נידחים באמצעות השלוחים. נאחל לר' לוי, בפרשת השבוע נאמר על משה רבנו: "מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה". עד כדי כך שמשה רבנו: "איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש". "ויכלא העם מהביא", והתורה מסיימת ואומרת: "והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר". נאחל לרב לוי שהוא יוכל להמשיך לעשות חיל באופן שיוכל להמשיך ולהחזיק את מוסדות התורה והחסד בארץ הקודש ובכל מקום שהוא, באופן שבאמת המלאכה דיה, היא מספיקה והותר. לפני סיום עוד דבר אחד מדהים ומעניין אצל הרב וולף עליו השלום. בפרשת השבוע כתוב: "ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב". אומר רש"י: משווה המקום אהליאב שהגיע משבט דן, מהפחות שבשבטים, לבצלאל שהגיע משבט יהודה, החשוב שבשבטים, לקיים מה שנאמר: "ולא ניכר שוע לפני דל". ישנו מכתב מעניין מאוד. בחודש, בחודש תשרי תשמ"ב הרב וולף כותב לרבי שישנם אנשים מבין אנ"ש שאומרים לו שענייני הרבי יכולים להתנהל במלואם רק על ידי צעירים. הוא כותב: לפי דעתם אני כבר לא בין הצעירים, ואני שואל אם כדאי לנסות למסור את כובד האחריות למישהו אחר ואני אהיה כעין עוזר שלו. מדהים! מדהים! המילים מדהימות. או שבכלל אעשה משהו אחר. הרב וולף שהשקיע חמישים שנה, שישים שנה במסירות נפש כותב: אומרים שאני זקן, שאני מבוגר וצריך שיהיו צעירים, אז אני מוכן להיות עוזר של צעיר שייקח על עצמו את המלאכה. אבל מדהים עוד יותר מה שהרבי כותב לו על

2:26:09 דובר 10 המילה צעירים. הרבי מציין: "צעירים ברוח ובמרץ, ואין זה נוגע כלל לשנים". הרב וולף היה צעיר ברוח ובמרץ. אחרי זה מוסיף: "בעוונותינו הרבים כמה וכמה צעירים הישנים שינה עמוקה". הרבי מסיים באותו מכתב: "כבר עניתי שינהל המוסדות והעניינים בשמחה ובטוב לב, וזכות הרבים והתעוררות רחמים רבים ונשיאינו מסייעתו". הדוחק לא יסולא. לא ניכר שוע לפני דל. הוא החליט את עצמו גם כאחד מהצעירים ובקביעות. אני זוכר כשלמדתי בלוד, הייתה החברותא שלו למשך הצהריים, הוא היה יוצא ויושב במשרד עם הרב וולף, לומד גמרא כאחד מהתלמידים. במשך כל השנים האלו תמיד תלמיד חבר איתו, הוא למד וחלק את שעות הלימוד שלו. נבקש מאחד התלמידים שלמד איתו במשך שלוש שנים שלמד בישיבה בלוד, התלמיד איתן אליהו קרמר, בראש השנה היה רב בטבריה, לחלוק איתנו קצת ממה שהוא למד מהרב וולף. בבקשה. מבקש בשם הנהלת הישיבה להודות לרב אלישע בצר על זמנו לבוא ולחלוק איתנו כמה מילות פרידה קצרות.

2:28:04 דובר 11 אנחנו שומעים הרבה על גדלות הרב וולף, המנהל או מנכ"ל המוסדות, איך שקראו לו. כתלמיד לשעבר בישיבה הקטנה בלוד, כחברותא האחרונה שלו בלימוד התכנית של פרשת מדי שבת, אני רוצה לומר מספר מילים על רב וולף בשנים האלה. רב וולף הלמדן, רב וולף המסור, רב וולף הדואג, רב וולף המענטש. זכות גדולה הייתה לי ללמוד איתו מדי שבת את התכנית של פרשה, תורה אור וליקוטי תורה השייכים לפרשת שבוע. את רב וולף אני הכרתי בדאגה ובסבלנות שלו אליי. לא היינו מתחילים ללמוד לפני שרב וולף היה שואל אותי: "האסטו שוין געגעסן? האם כבר אכלת הבוקר?" רק כשקיבל תשובה חיובית לדעתו, אז התחלנו ללמוד. רב וולף הראה לי תמיד את הקשר שלו אליי. אני זוכר שסיפר לי פעם שלמד פעם אצל אבי רבי רבי צבי אברהם שלום רבי אלי לבקה[?], המלך עוד ביותם בעצמו וגם בהמשך. וגם בהמשך שצבי אבא שלו, על אביו שלו מנה כמין מוסדות חב"ד למון טול הוא שמר עמו על קשר ידידות. ככה הוא סיפר לי. ברגעים אלה פתאום הרגשתי פתאום קרוב אליו יותר. את רבי אברום אני הכרתי, אני הכרתי בהסברה הקולחת והברורה שלו. כך בהיותי תלמיד בישיבה א', פעם למדנו את הנושא שתי אותיות בנות ארבע בתים וממשיך בלימוד. אך לפתע הפנה מבטו אליי ושאל: "האם אתה הבנת את המושג הזה?" אמרתי לו: "לא". אבל הוא שאל: "למה אתה לא שואל?" אז נשארתי נבוך. לא ידעתי מה לענות. וכאן הוא ישר החל בהסבר קולח כמו כל דבר שהיה מסביר לי. הסביר לי את המושג הזה. כשלמדתי אצל רב וולף כל כולו היה נתון בלימוד. אפשר היה לשכוח שהוא מנהל מוסד, מנהל, מנהל מוסדות מסועפים בהם לומדים

2:30:59 דובר 11 תלמידים רבים. אבל באותם רגעים יפים של שבת בבוקר הוא כל כולו היה שלי. רב וולף מעולם לא החסיר, ומדי שבת באתי ללמוד איתו ביחד. חוץ משבת אחת. היה זה באחת השבתות האחרונות בהן למדנו יחד. תקופה קצרה אחרי פטירתו בטרם עת של בנו היקר, ר' ברקה עליו השלום. חשבתי שאולי, שאולי אין טעם לבוא השבת, אך הרב וולף התעקש. פתחנו את הספרים והרב וולף כהרגלו החל קורא את המאמר. לאחר מספר דקות נעצר. ניכר, ניכר היה שקשה עליו הלימוד, אך בכל זאת הוא המשיך בהסבר התיאוריות. לאחר שלמדנו שני מספר פעמים השתרר פתאום שקט. הרמתי עיניים מהספר, והפניתי את מבטי אל הרב וולף. ראשו היה מושפל ומעיניו זלגו דמעות. הייתי נבוך. לא הורגלתי לראות את הרב וולף במצב כזה. ואז הוא פתח את ידיו בפניו, ואמר לי: "נו טוב, אולי נמשיך אחר כך". דמותו של הרב וולף עליו השלום ומסירותו אליי, כמו אל כל תלמיד, נחקקה עמוק בליבי. אני זוכר גם איך שהוא היה מבקר בישיבה והיה תמיד, היה תמיד נמצא מאחורי באזור של כיתת הרב עבר והיה מתאר יושב והיה, והיה מדבר עם התלמידים ושואל משהו. שאל משהו מהתלמידים, מתעניין בשלומם. אותה מסירות נחקקה עמוק בליבי ותלווה אותי לעד.

2:33:12 דובר 12 תודה רבה ליצחק על הדברים החמים. דברים שבאמת יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב. הרב וולף, כפי שכולנו יודעים, סלד מפרסום. הוא היה רואה את השם שלו מתנוסס על השלט והיה מזדעזע. הוא התחבא, מעולם לא נדחף להגיע לבמה ולא הסכים לשבת על במה. אבל מצד שני, אין ספק שאם יצא מן הכינוס הזה, מיום הזיכרון וההתעוררות הזו, איזו הוראה שניקח איתנו בחיי היומיום, בהנהגה שלנו, הוא מוכן לוותר. אציב אל אדון פלאן ורן כדי שאנחנו נלמד איזושהי הוראה ואיזו הנהגה טובה. נתפלל ונבקש שהרב וולף ורב חיים יאניב[?] ימליצו יושר עבור משפחתו הקרובה, אשתו, הבנים, הנכדים, אני בתוכם, כל המשפחה. נבקש שימליצו יושר עבור המשפחה הנרחבת הנה פה, משפחה של מוסדות חב"ד ברחבי ארץ הקודש, ההנהלה, הצוות, התלמידים, שיצליחו כולם איש איש במלאכתו שהם עושים לפתח ולהרחיב, לבסס ולחזק את המפעל האדיר והכביר הזה שהרים והקים הרב וולף הרבה שנים. הערב הזה תם ונשלם, אבל המסר וההוראה שהייתה פה חייב להמשיך וללוות אותנו לכל השנים הבאות. אני מבקש בשם הנהלת הישיבה, הרב אליהו גולד וחברי ההנהלה להודות לכל אלה שעמדו מאחורי הארגון של הערב הזה, להודות לכל האורחים החשובים שבאו מקרוב ומרחוק, להודות לתלמידים שבאו מקרוב ומרחוק ולאחל לכולנו שנזכה בעזרת השם לשמוע אך ורק בשורות טובות משמחות של בניין, פיתוח והתחזקות המוסד. ערב טוב, כל טוב.