כינוס נשים כפר חב"ד

00:07 דובר 1 חינוך הוא רצף שמקיף את האדם מלפני לידתו ועד לאחר שהוא מעצב את אישיותו, בעצם כל ימי חייו. לגבינו, מרגע לידתו ועד המשך דרכו במעון ובגנון ובגן ובבית הספר עד לסמינר, עד שהחניך הופך להיות לשלהבת עולה מאליה. חנוכה הוא חג החינוך. ראינו קודם את הדלקת נר חנוכה בחצרו של הרבי. ליבנו התמלא געגועים. הרבי היה רגיל לומר שהרבי הריי"צ אמר שיש להאזין לסיפורן של הנרות. נרות חנוכה מספרים. הם מספרים הרבה סיפורים. אתעכב כאן על פרט אחד. אנחנו הרי יודעים שנס חנוכה המצוין בגמרא וברמב"ם הוא אותו הנס על מציאת פך השמן הטהור. ולכאורה, שואלים רבותינו, שואלים חז"ל: מדוע היה הקדוש ברוך הוא זקוק לעשות נס של מציאת פך השמן? יש הלכה האומרת שטומאה דחויה בציבור, טומאה הותרה בציבור. זאת אומרת, שאם קורה שהכוהנים הם כולם טמאי מת לדוגמה, ויש צורך להקריב קורבנות ציבור, אז אין צורך לדחות את הקורבנות. טומאה דחויה בציבור ויש אפשרות להקריב את הקורבנות גם כשהכוהנים הם טמאים. ובעצם, אם היו החשמונאים בשעתו ניגשים לרב ושואלים, "האם מותר לנו להדליק את המנורה בפך שמן טמא, בשמן טמא?" התשובה לכאורה הייתה כן, כי טומאה הותרה בציבור. ובכל אופן אנחנו רואים שהם לא עשו זאת. הם לא שאלו. הם לא קיבלו אפילו את התשובה הזאת. להיפך, תשובה אחרת הם קיבלו, תשובה מלמעלה. היה להם נס ונמצא להם פך שמן, שמן טהור שהספיק לשמונה ימים עד להימצאותו של השמן החדש. מדוע באמת נזקקנו לנס הזה? מסבירים הגאונים: יש הבדל בין עבודה שנעשית מתוך שגרה לבין עבודה שהיא מחנכת, מקדשת את הכלי. כדי לקדש את כלי בית המקדש, ההלכה היא שעבודתם היא מחנכתם. על ידי שמקריבים במזבח, על ידי

03:17 דובר 1 זה מקדשים אותו. על ידי שמדליקים את המנורה, על ידי זה ש-... על ידי זה מקדשים אותה. אם כן, יש הבדל. אם כבר הקריבו במזבח הרבה פעמים לפני כן וזה כבר הפך לשגרה, ואז קורה שהנה קרתה תקלה וישנם כוהנים שהם רק במצב של טומאה, אומרת ההלכה, "בסדר, זה מותר." אבל אם העבודה הזאת באמצעותה צריך להתקדש המזבח, באמצעות העבודה צריכה לחול הקדושה על המנורה, אז הדבר הוא שונה. כשצריך לחנוך, לקדש, אז צריכים אך ורק שמן זית זך טהור, ומזה נמצאנו למדים בנוגע לחינוך. יש הבדל אם האדם הוא כבר בשגרה באמצע שנותיו ואז פה ושם הוא נזקק או נאלץ לפשרות מסוימות. אבל כשנוגע לחינוך של ילד, כשנוגע לחינוך שאנחנו על ידי הדברים האלה מכניסים לילד הזה את הקדושה, מחנכים אותו, הופכים אותו לכלי של קדושה. פה עלינו לדעת שבכך אין פשרות. פה צריכים לתת לו אך ורק שמן זית זך. אם כן חנוכה, חג החינוך, ואת זה מספרים לנו הנרות. ומהדברים האלה אעבור וברשותכן אקרא לפניכם קטע מאיגרת של הרבי הריי"צ שכתב אותה לפני חמישים וחמש שנה. והוא כותב כך: "ימים יבואו והדור הצעיר יבוא בתביעה נפשית אל כל מנהיגיו, ובפרט אל מנהלי הישיבות וראשיהן לאמור: מפני מה לא הוכחתם אותנו על דרכינו? מפני מה לא אמרתם לנו את האמת אמיתה של תורת אלוקים חיים במלואה? מפני מה לא הוריתם לנו את דרך החיים בחיים היומיומיים לאמור איך עלינו להתפלל בכל יום לפני אבינו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא? איך עלינו ללמוד תורתו? וכמצווה עלינו באימה, ביראה, ברתת ובזיע. איך עלינו לקיים מצוותיו וכמצווה עלינו בשמחה ובטוב לבב אשר עבודה גדולה היא." עד כאן ציטטה מדבריו. נדמה

06:20 דובר 1 לי שלא אטעה אם אומר שהדברים של הרבי מלפני חמישים וחמש שנה ניצבים מול עינינו כיום. הדור הצעיר משווע לחינוך. נבקש מכבוד הרב חפר, שחלק נכבד מן היושבות כאן, כולל אנוכי ביניכן, זכינו להיות תלמידותיו, אדם שעוסק שנים בחינוך, מנהל של מכללת החינוך בית רבקה בכפר חב"ד ב', להביא בפנינו את תשובתו לשאלות אלו. בבקשה הרב חפר.

07:44 דובר 2 חנוכה שמח. מצד אחד שמחה רבה להיפגש עם הרבה מהתלמידות שסיימו מכבר הימים את הסמינר, חלקן לא מזמן. אבל הערב הזה עורר אצלי רגשות מעורבים. היות ואני מלווה כבר את חינוך הבנות בכפר חב"ד. זה העשור הרביעי. בשנים האחרונות התרעתי כמה וכמה פעמים שהחינוך שלנו הוא בסכנה. לפעמים השתמשתי אפילו בביטויים חריפים. והבאתי כדוגמה את כפר חסידים שבעמק יזרעאל, שבשעתו נוסד כפי ששמו מעיד עליו, כפר חסידים. ייסד אותו יהודי שבשם אדמו"ר יכונה וכוונותיו היו בוודאי טובות. בראשיתו היישוב היה יישוב חרדי לכל דבר. אחר כך, ברבות הימים, נותר רק השם. חס ושלום לעשות אנלוגיה, השוואה. אפילו לצורך העניין. אבל ישנם כמה סממנים שבכל זאת קיימים גם אצלנו. בל נשכח שאותו היישוב שהזכרתי אותו מקודם נוסד לפני שבעים שנה, בסוף שנות העשרים ובתחילת שנות השלושים של המאה, בתנאים שונים ובאווירה שונה מאשר אנחנו חיים היום. אנחנו חיים בחברה מאוד פתוחה. פתוחה לרוחות הלא טובות, להשפעות הלא טובות. ואנחנו כציבור לא מסתגרים. ולהפך, אנחנו רואים כשליחות לבוא אל הציבור הזה, לפעול בקרבו, להשפיע מבלי להיות מושפעים. גברת וישצקי הזכירה מקודם את העניין של פך שמן. לגבי האפשרות של להדליק בשמן טמא עם דחייה או הותרה כפי שקיימות האפשרויות בהלכה, ובכל זאת מסרו את נפשם כדי להדליק בשמן טהור שהיה חתום בחותמו של כהן גדול. והרבי מסביר בשיחותיו הקדושות מהו עניין הזה פך של שמן. שמן היא חוכמה. הסמל לחוכמה, היא התמצית של החיים. בכל דבר בעולם אנחנו מוצאים שמן או אסנס, התמצית. אפילו באבן. היום מצאו שגם מאבן אפשר להפיק נפט למשל. זהו האסנס שלו. לא מכל אבן, אבל ישנן שכבות מסוימות שאפשר להפיק מהם שמן. האסנס של אותה האבן זהו

14:07 דובר 2 הנפט. כל דבר, בין צומח, בין חי, תמצית החיים זה לשד העצמות, זה השמן. זו היחידה. היוונים, שהיו אוהבי חוכמה, לא נלחמו בחוכמה. כפי שאנחנו אומרים ב"על הניסים", הם נלחמו רק ביסוד האלוקי של החוכמה: תורתך. הם לא היו מוכנים לקבל את היסוד האלוקי של תורת ישראל, ולכן הם נלחמו במצוות ובחוקים שהם היו נגד השכל. הקריטריון האחרון, קנה המידה העליון אצל היוונים, זה היה החוכמה האנושית. אם אנחנו אומרים שהתורה קובעת "בצלם אלוקים נברא האדם", הרי היוונים הפכו את הניסוח ואמרו את זה בניסוח הפוך: "בצלם האדם נברא האלוקים". הם יצרו את אליליהם בדמות עצמם. הם מצאו לכל כוח וכוח אליל: אל החוכמה, אל היין, אל היופי. אפילו לגנבים היה אליל מיוחד. זאת אומרת, הם יצרו את אליליהם בדמות עצמם. זה היה, אה, ההאנשה. זאת אומרת, האנוש, האדם בשיאו, האני, תוקף הגסות, תוקף החומר, החומרנות והגשם בא לידי ביטוי בתרבות יוון, תרבות הגוף, וגם מבחינת הפילוסופיה המרכז היה האדם. המושג ביטול, להתבטל בפני כוח עליון, לוותר את האני. הלוא כל היסוד של התרבות היה להביא את האני לידי שלמות. המושג תחרות, ספורט, אני הראשון. מה זאת אומרת אני הראשון? אני. בתהילים אנחנו אומרים לדוד "אל תתחר במרעים", לא להתחרות. ושם הייתה התחרות. להביא את האני, אני צריך להיות הראשון. מכאן גם המושג הראשון בכיתה הוא לא כל כך חיובי. כן, להיות ראשון. הם רצו ליטול את היסוד האלוקי. הם רצו לטמא את נקודת היהדות, את היחידה שבנפש. אבל זו הייתה מסירותם של החשמונאים, למרות שאפשר היה על פי הלכה להשתמש בשמן. אבל שמן שנגעה בו חוכמת יוון זהו שמן מאוד, מאוד מסוכן. אנחנו זקוקים לשמן שחתום בחותמו של כהן

18:02 דובר 2 גדול. חנוכה, הלוא גם עניינו של חג, של חינוך. אנחנו היום עומדים במצב שאנחנו זקוקים, אה, מצד אחד לעשות חשבון נפש, ו... לתכנן את צעדינו לגבי העתיד. אמרתי את זה בהזדמנויות שונות בזמן האחרון, שהייתי בין אלה שלחמו בשנים עברו, אה, בראשית היווסדו של הסמינר בית רבקה, שבנות הכפר לא תצאנה לרעות בשדות זרים, ללמוד במסגרות אחרות. וברוך השם במשך עשרות בשנים לא הייתה תופעה שבת מכפר חב"ד תלמד במסגרת אחרת. היו לזה השלכות, לעיתים גם שליליות. היה הרבה יותר טוב לו יכולנו לבודד פה ושם תלמידה אחת או יותר כדי לשמור על שלמות או על טהרת המסגרת. אבל הקרבנו כמה דברים על מנת לא לפגוע בשלמות. היום אני מהרהר האם הגישה הזאת היא מתאימה עכשיו? ברוך השם, כפר חב"ד גדל, כן ירבו. אה, נתווספו הרבה משפחות. לא כולם מאותו החוג, מאותה המסגרת, באים לעיתים ממסגרות חינוכיות שונות עם מסורת שונה. וקשה מאוד היום לשמור על המסגרת, ואני מעלה הרהורים גם ברבים. האם גם היום אנחנו צריכים להיות דבקים כל כך בכלל הזה שמכפר חב"ד לא תצא בת ללמוד במסגרת אחרת? או כדי להגן על עצמנו, אולי עדיף שאלו שרוצים לצאת ילמדו במסגרות אחרות כדי שנוכל לשמור על טהרת המסגרת. אני אפילו לפני שבועיים, תוך שיחה עם המחנכות, העליתי מחשבה שהיא בוודאי עוד תעורר הדים חיוביים או שליליים, יהיו בעד ונגד, ליצור על המשקל כיתות תורניות, כיתות חסידיות, ליצור דיפרנציאציה בתוך הכיתות בבית רבקה, בנות שמקבלות על עצמן דרישות של הנהלת בית הספר להתנהגות חסידית וכל המשתמע מכך. הן תלמדנה בכיתות חסידיות. וכפי שיש היום התמחויות שלומדים תפירה או פקידות, וכל אחד לומד ומתנסה, ואחרי שנים הוא מחליט במה הוא

22:32 דובר 2 רוצה להמשיך, כך תהיינה כיתות חסידיות שבמקום אופנה ובמקום פקידות בשנים הראשונות הן תלמדנה תוספת לימוד חסידית ועם פעילות חסידית עם תגבור מיוחד של בית הספר. כמובן שזה לא יהיה חוג סגור, הוא יהיה פתוח בפני כל אחת ואחת שתסכים לקבל על עצמה את הדרישות של אותה המסגרת. האמת היא שלמעשה כל בנות בית רבקה היו צריכות להיות באותן הכיתות. הדרישה הזאת היא צריכה להיות מופנית אל כל אחת ואחת וליצור דיפרנציאציה. זאת אומרת אי שוויון. המעלה שאנחנו נקבל קבוצות מסוימות הישגיות, מצד שני, אולי נפטור אחרות להתאמץ ולהגיע לזה. מילא אני לא במסגרת הזאת, אז הדבר לא מחייב אותי. לנו ישנה בעיה. אני כל השנים טוען את זה שהבעיה שלנו בחינוך הבנות כאן הוא שונה מכל המסגרות האחרות החינוכיות בכפר. ישנה ישיבת תומכי תמימים. אני רואה שנזכרים בשנים הטובות שהיו בבית רבקה, מאחרים כרגיל. מה? כן. טוב, אני, אה, ממשיך. אבקש את המאחרות לפחות לא להפריע. חינוך הבנים בכפר חב"ד הוא בשתי מסגרות: ישיבת תומכי תמימים, ואלה שהחינוך הישיבתי היה קשה להם או דרישה גדולה מדי, אז ישנו בית ספר למלאכה, שחלק לימודים תורניים, אבל יחד עם זה לימוד מקצוע. וכמובן שהדרישות שם, אה, הרבה פחות מאשר בחור ישיבה שתורתו אומנותו. אה, בבית רבקה לא הייתה הפריבילגיה הזאת. במסגרת אחת אנחנו קיבלנו מכל החוגים לאורך כל השנים, אה, קיבלנו גם בבחינת תומכי תמימים בנות ממשפחות חסידיות, אבל קיבלנו גם ממשפחות שאורח חיים חסידי היה רחוק מהם. אנחנו לא יכולנו ליצור את המסגרות האלה, הם היו ביחד וזה תמיד הלך על חשבון משהו. יחד עם זה התמודדנו עם הבעיות האלה במשך השנים. היום גם המסגרת החסידית קצת מתרופפה, ואני

27:02 דובר 2 לא מדבר על העניין אחרי ג' תמוז או לפני ג' תמוז. אני לא נוגע בכלל בעניין כי הבעיות התחילו כבר גם לפני זה. אני שומע את השיח של הבנות, את הסגנון, את הדיבור, את השירה. בעל כורחי שאני שומע את הלבוש של הבנות. וזה לא מה שהיה לפני שנים רבות. משהו נשתנה אצלנו. האמצעי, אמצעי התקשורת, הם מגיעים גם לבתים חסידיים, ואני פונה בקריאה נרגשת אל כל אחת ואחת מהיושבות כאן שתיתן את ידה להרחיק מתחום כפר חב"ד את הפגע הקשה ביותר של וידאו וטלוויזיה. ואני רוצה להיות קיצוני: גם וידאו שמציגים בו סרטים של הרבי. אני כבר שמעתי מפי ילדה קטנה שהיום ראינו בווידאו של הרבי משהו מהטלוויזיה. הילדה אמרה את זה לתומה. זה התחיל בדבר שבקדושה וגלש לתופעות בלתי רצויות שאנחנו יודעים. תלמידות שהיו חולות, לא עלינו, הייתה בבית ובאה חברה והם צפו בסרטים ולקחו בהשאלה. ההורים לא תמיד מבקרים, לא מסוגלים, הם לא בבית. מי שרוצה לראות סרט וידאו של הרבי, אולי צריך להעמיד במקום ציבורי כמו כאן מכשיר שאפשר יהיה להגיע אליו, להשתמש בו אם באמת כלתה נפשו של פלוני אלמוני לראות את הרבי. בבית, בנפשנו הדבר. הדבר לא מבוקר, לא תמיד אנחנו מצליחים להשתלט, לבקר, ואחר כך עובר זמן, זה מקבל תפנית בלתי רצויה ואנחנו באוזלת ידיים. כל התקשורת היום, החל מעיתונים, רדיו וטלוויזיה, עוברים על שלושת הלאווים של ייהרג ואל יעבור: גילוי עריות, שפיכות דמים ועבודה זרה. ובזה אנחנו חייבים לשמור את הילדים שלנו שלא יהיו חשופים לדברים האלה. אני לא רוצה להרבות ולדבר, הלא כאן יושבות מחנכות, כולן מבינות את הסכנה הגדולה. האם היא, היא צופה בדברים שלא צריכה לצפות?

31:45 דובר 2 היא מאזינה לתוכניות רדיו, היא שרה את הפזמונים של הרחוב ואלה בנות מבתים חסידיים. התחלנו הלא לדבר על חינוך חסידי ועל מסירות נפש. הדברים האלה מטמאים את היחידה שבנפש וזה צריך להיות מסירות נפש. ואף אחד לא יכול להגיד: "אני יודעת לשמור, אני אבקר, אני יכול להתמודד, אני אסביר, אני אקרא". אף אחד לא יכול לצאת נקי מהדבר הזה. הדברים מחלחלים מסף להכרה. אין לנו ביקורת על הדברים ואחר כך הם פורצים גם כן החוצה ללא ביקורת. אין לנו שליטה על הדברים. לכן, כשאנחנו מדברים בחנוכה על חינוך חסידי, פעם חינוך חסידי הייתה לה משמעות לגמרי לגמרי אחרת. היום אנחנו צריכים לדבר על דברים אלמנטריים שכל יהודי, שולחן ערוך מחייב אותו. ברור אצלו שהדברים האלה אסורים. אני נזכרתי פעם שהרבי אמר לי, זה היה תשכ"ד תשכ"ה, כשהיו בעיות של לבוש, של אורך הלבוש, וכפי שקראו אז בשעתו, כן, מידי ומיני וכולי, אינני יודע. אמר לי הרבי בזו הלשון, אני אתרגם. אמר לי פעם, שמעתי, זה היה כבר בסוף היחידות, שהגוי בפריז שינה את הדברים, שבמקום קצר עכשיו המודה יהיה ארוך. "אוי און וויי", אמר הרבי, צענץ אם אנחנו נשנה בגלל הגוי שיושב בפריז ולא בגין שולחן ערוך. והרבי אמר אז ביטוי קשה, אמר לי אפילו אחר כך שאני לא אפרסם את הדברים, כי אז בשמו, כי אז הוא יצטרך, אמר הרבי בלשון זו: "אני אצטרך להשליך אותם מד' אמות שלי". אלו שלא יקבלו את זה. לכן הרבי אמר: "אל תגיד את הדברים בשמי". אני אז נכשלתי, אמרתי את הדברים בשמו. היה אז כנס של אמהות. זוכר כשחזרתי ואני כתבתי לרבי שנכשלתי באידנא דריתחא של הדברים, אבל הדברים קיימים היום

35:05 דובר 2 וביתר חריפות. אם אנחנו לא נשמור על הדברים האלה, הרבי יצטרך חס ושלום להשליך מד' אמות, ולהשליך מד' אמות זה חס ושלום כהידרדרות מבחינה חינוכית. אנחנו חייבים להיאחז בכל כוחותינו, בדרישותיו, באיגרותיו, באמרותיו, מה שכפי שהוא רצה חינוך בנות ולא לסור מזה ולא לוותר על קוצו של יוד. אותו הדבר אני בזה רוצה לסיים. יש מזון רוחני ויש מזון גשמי. העניין הזה של לבוש. הבנות שלנו אינן לבושות כמו שצריך להיות. ואני אומר שכל פעם כשאני בבוקר יוצא לרחוב בבני ברק ואני רואה את בנות בית יעקב הולכות בבוקר לסמינר, צועדות עדרים עדרים, מאות כנטיר דנא ולאלפים, אז פניי נופלות. אני פשוט מקנא בהם. ממרחקים רואים שזאת חניכת בית יעקב, הלבוש הצנוע, התלבושת, החולצה לא מעל החצאית, לא הנעליים הלבנות וגרבי הצמר וארוך עד הקרסוליים והשערות וכל מה שקשור בזה, אלא לבושות בצניעות ובפשטות, כפי שזה מתאים לתלמידת בית ספר, בת שלומדת בבית ספר ותלמידה של מחונכת חסידית. כאן יש חלק גדול להורים. לא תמיד ההורים מסוגלים להתמודד. וזו הנקודה האחרונה שבזה אני מסיים. אנחנו צריכים להבין שהיום חינוך הוא לא תלוי בגורם אחד. בוודאי שבית הספר לבד לא יכול לחנך. הוא מרכיב חשוב בחינוך, אבל הוא רק מרכיב אחד. הורים לבד אינם יכולים לתת את החינוך השלם, כי יש מה שנקרא קהילה, שכנים, השפעות חיצוניות ובית ספר. אנחנו צריכים לעשות יד אחת, מוסדות החינוך וההורים. ואני רוצה להגיד להורים כאן, לא משום אינטרס אישי וכולי, אבל הרבה פעמים ההורים חוטאים ולא יודעים. כמובן לא בכוונה. שואלים, "מי אמר?" "חבר אמר", "המורה הזאת אמרה". זלזול בבית במורה, מי שלא יהיה, במורה בראש ובראשונה זה פגיעה

38:47 דובר 2 בילדה. כשאנחנו הורסים את הסמכויות החינוכיות, ואנחנו כל כך סובלים היום מזה שאין סמכות בחב"ד, והרבי ברוח קודשו הלוא ראה ואמר רבנים ומשפיעים, ורצה ליצור את המסגרות כדי שאנחנו באמת נהיה מוגנים מפני כל אותן ההשפעות השליליות, ואנחנו לפעמים במו ידינו הורסים את הדברים האלה. אם יש ביקורת, והמורים גם כן אינם מלאכים, למרות אם רב לא דומה למלאך ה' צבאות אסור לקבל תורה מפיו, אבל זה לא אמור לגבינו, ולכן אם יש ביקורת בהחלט יש מקום שהאמא תרים טלפון או תטריח את עצמה ותבוא לבית הספר לשוחח עם מורה, עם מחנכת, עם מנהלת, והן תמיד תתקבלנה בסבר פנים יפות. לא דחינו אף פעם הורה כשבא לדבר על בעיה חינוכית. הביקורת בלב ולא כלפי הילדים. אל תהרסו את הסמכויות החינוכיות כי זה יפגע בראש ובראשונה בילדים עצמם. זו נקודה מאוד מאוד חשובה. אם אנחנו נצליח ליצור ביחד עם ההורים ועם צוות המחנכות, והחינוך מתחיל כבר מגיל צעיר ביותר, בגן ולפני זה, מה הם השירים שאנחנו מלמדים? לשמור על טהרת לשון אצל הילדים. אני שומע לפעמים ילדים קטנים מדברים לא יפה. גננת תקפיד על דיבור של ילדה ובחיידר על דיבור של ילד, ובבית הספר להגביר את החינוך החסידי בפרטים קטנים, ואם כל הגורמים ביחד, אז בעזרת השם יכול-- נוכל להתגבר על הבעיות ואנחנו נמשיך עד באמת ביאת משיח צדקנו, וזה יהיה בקרוב ממש.

41:32 דובר 3 תודה רבה לרב חפר על הדברים החשובים והנוקבים. אנחנו מקווים שלדברים האלה יהיה המשך במעשה, כי המעשה הוא העיקר. כפר חב"ד עתיר מוסדות, מוסדות חינוך לילדי ולילדות כפר חב"ד ומוסדות חינוך עבור בני ובנות ישראל בארץ כולה, כך שאתגר החינוך הוא אתגר ראשון עבור כפר חב"ד ובוודאי עבור ועד כפר חב"ד ובראשם יושב ראש הוועד הרב מנחם לרר. נבקש מהרב מנחם לרר לשאת את ברכתו לכנס הזה שבסיועו הצלחנו להכינו בצורה כל כך נאה. תודה רבה מראש.

42:35 דובר 4 ערב טוב וחנוכה שמח! אה, אני רוצה לשמור על כבוד הרבנות, אז אני לא הרב מנחם לרר. זה גם מתאים לחנוכה שאני מדבר לפני הרב מרדכי אשכנזי, כי חנוכה יש לה עניין של מוסיף והולך, אז בוודאי שלאחר מכן יהיה תוספת גם בכמות וגם באיכות. בראשית הדברים צריך לומר תודה למארגנות שארגנו את הערב הזה. זה הערב השני שהן מארגנות, גם את הערב של מוצאי שבת של הגברים. זה היה ביוזמתם או בדחיפתם. ו-- אם הופעל מעט זה בזכותם, ובוודאי הערב הזה, שהוא גם בהשגחה פרטית יצא בימי החנוכה, של עניין של אור וזכות ומעט אור דוחה הרבה חושך. בוודאי שבזכות הימים האלה יפעל את פעולתו ביתר שאת וביתר עוז עד שיראו את הדברים כמו שהם צריכים להיות. זכינו כולם והיינו אצל הרבי והיינו ביחידות, וכל אחד שנכנס לרבי העלה את בעיותיו, את בעיות בני ביתו, ויצא עם תשובות, עם פתרונות, ויצא בהרגשה נפלאה. מעבר לעניין הנעלה הרוחני שביחידות, גם נכנסו עם הדברים, עם חיי היומיום, ויצאו עם-עם-עם פתרונות. בכ"ו בתשרי תשד"מ, ביוזמת הרבי, הייתה יחידות לתושבי כפר חב"ד ונחלת הר חב"ד. ומי שיעבור על היחידות של הרבי מאז יראה כמה מפליא הדבר וכמה נפלא הדבר שהדברים שנאמרו אז הם מתאימים וקולעים, ובעצם הם הפתרון שהרבי נותן באותה יחידות למצב שבו אנחנו נמצאים ושלשמו התכנסו כאן הערב. ולהקדים במשפט אחד ב-ב-בנקודה אחת, הייתה פעם תשובה מהרבי על פתק שכתבו, והרבי, אה, אה, כתב שמה שהעניין של שלום בפנימיות העניין, כמו שמוסבר בחסידות, זה עניין של שלמות. ובשיחה של חנוכה בתשל"ו הרבי מגדיר מה העניין של שלום על פי פנימיות. זה לא הפירוש שיש לי דעה ויש לזולתי דעה ואני מבטל

46:12 דובר 4 את דעתי בפני דעתו של חברי, אלא בפנימיות העניין של שלום שדעתי ודעתו זה היינו הך, זה דבר אחד. ומכיוון שכך, ומכיוון שישנה היחידות של הרבי, אז בוודאי כאן בכפר חב"ד אצל חסידים אין דעה אחרת לשום דבר. יש דעה אחת והיא דעתו הברורה של הרבי. אני רוצה ל-- להקריא כמה שורות ממה שנאמר אז כאשר הרבי מדבר על כפר חב"ד מהו: "כידוע ומפורסם התייסד כפר חב"ד ולאחר מכן בהמשך לזה גם נחלת הר חב"ד על ידי נשיא דורנו כבוד קדושת מורי וחמי האדמו"ר. מיד עם היסוד הורה נשיא דורנו את היסודות הרוחניים עליהם צריך כפר חב"ד וכן נחלת הר חב"ד להיות מושתת, עליהם יהיה מושתת ועליהם הנו מושתת. ויסודות אלו תפקידם של התושבים שיפיצו אותם בכל ארץ הקודש, וממנה וממנה אורה יוצא, משם יתפשט הדבר בכל ארצות העולם." ראו מה נדרשים תושבי כפר חב"ד, להיות אלה שיפיצו את היסודות שלשמם נוסד כפר חב"ד בכל ארץ הקודש וממנה בכל העולם כולו. "וההנהגה באופן כזה ממשכת ברכות הוי' בכלל, ובפרט את הברכה המשולשת בתורה כתובה על ידי משה רבנו, ובענייננו בפרט ובעיקר את ברכתו של מייסד כפר חב"ד ונחלת הר חב"ד, שהיא ברכה נמשכת ופעולה נמשכת באופן דמוסיף והולך, ועד כדי כך שהוא גם מנהלו בפועל. אבל לצערנו התפתחות, ההתפתחות שמדוברת לעיל אינה באותה מידה ובאותה שלמות כפי שרצה המייסד." וכאן הרבי ממשיך והוא חוזר ומדגיש עד כמה ששפע של ברכות יש מנשיא הדור על כפר חב"ד. וממילא בנוגע לפועל יש לדעת שבכפר חב"ד, בנחלת הר חב"ד, ישנם מורי דאתרא, הרבנים, וכן בין אם מסכימים לפסק דינם ובין אם לא מסכימים, אומר השולחן ערוך שהוא רצונו של הקדוש ברוך הוא שצריך לשמוע

49:09 דובר 4 בקול אחד. ומכאן לעניין שהרבי מדבר לתפקידן של הנשים. והרבי נותן לנ-לנשים תפקיד של ראש חץ לכל עניין שצריך תיקון. ויתר על כן, יעשו זאת בקרוב מאוד ובפועל בשמחה וטוב לב ובאופן דמוסיף והולך ועולה. והתורה מספרת לנו כי לנשי ובנות ישראל יש השפעה גדולה מאוד על בעליהן וכן על הוריהן, אחיהן ואחיותיהן. מובן אם כן, שקיום כל עניינים אלו תלוי בהם ובוודאי הן תראינה דוגמה חיה בכך

00:02 דובר 1 ובשמחה ובטוב לבב. וכך לא תהיה למלך זקן וכסיל שום דריסת רגל, לא בכפר חב"ד ולא בנחלת הר חב"ד. וקרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. צריך רק לרצות באמת, לא לשים לב לחישובים אישיים ולסמוך על חישובו של נשיא דורנו, כבוד קדושת מורנו ורבנו האדמו"ר. מכאן ולהבא, מה שהיה היה, או מפני טעות או מפני צער גופו, וזה, ואין כאן בלעדית פסל צערו. אך מכאן ולהבא תראינה הנשים דוגמה חיה בכך. וכפי שהנשים הראו זאת במשכן, שהן היו הראשונות להביא מהדברים היקרים ביותר לבעליהן ובנדיבות לב לבניין המשכן. זאת כדי שהמשכן ייבנה מה שיותר מהר ומה שיותר טוב כרצון השם. וכן צריך להיות בנוגע לבניין המקדש מעט, בניין כל בית יהודי, ובפרט בניין הרבה בתים יהודיים בעיר או במושב, ובפרט שזהו מושב חסידי, יישוב חסידי אמיתי. לפיכך, מכאן ולהבא בוודאי יוסיפו כולם, והנשים והבנות בראשם, במצוות ואהבת לרעך כמוך, באופן שיביא למעשה בפועל והנהגה יומיומית באופן כזה. לכן אין שום ספק שהיוזמה הזאת היא ברוכה, וזה מה שהרבי נתן לנשים תפקיד להיות ראש החץ, להוביל את הדברים, את כל הדברים שצריכים תיקון. אם הבנתי נכון בדברי הרב חפר קודם, בעניין שיש מחשבה שנייה שאולי צריך לבדוק במקרים מסוימים לתת את האפשרות למי שאינה יכולה וכולי לעבור למקום אחר. זה נכון? זאת הייתה ההבנה? אני חושב. אז אני חושב, ולעניות דעתי, שהדבר הזה הוא מנוגד, מכיוון, סליחה, מכיוון שיושבות פה התלמידות שלך, אבל הן גם יהיו מחנכות, ואם אני הבנתי כך, יש להניח שעוד כמה וכמה נשים הבינו את זה, וזה היפך העמדה של הרבי לאורך כל השנים. הרבי רצה שאנחנו נקלוט בנות מבתים אחרים וממוסדות אחרים שיבואו

02:23 דובר 1 לכפר חב"ד, והיום יש מחשבה אולי להעביר מכפר חב"ד למישהו למקום אחר. אני אסיים בזה, רק יש לי איזושהי הערה אחת. אולי בקשה. בכפר ישנה בעיה ולכן גם התכנסו, ולא צריך לחזור על הבעיות שבכפר. בוודאי כל אחד יודע אותן. מה שצריכים לחפש זה את הפתרונות ולא לחזור על הבעיות. הבעיות הן בוודאי בעזרת השם תיפתרנה בדרך זו או אחרת. יש לנו היום בכפר חב"ד, יש לנו היום בכפר חב"ד בעיה שהיא תוצאה של הבעיות. מדברים בכל מקום, כל אחד עם כל אחד וכל אחת עם כל אחת, על מה שהיה ועל מה שלא היה. ברוב המקרים מדברים על מה שלא היה, וזה לא יעזור אם זה לא היה, אבל אני יודע ממקור ראשון שזה היה. מעבר לזה, וחמור מזה, שנושאים שפעם אנשים מבוגרים היו מתביישים לדבר עליהם, הם היום נחלת המשפחה בשולחן שבת או אחר הצהריים באיזו ישיבה של כל המשפחה. וילדים, אם זה מהישיבה באים עם סיפורים, אם זה מהסמינר באים סיפורים, מהחיידר באים סיפורים, מהתלמוד תורה באים סיפורים. זה הרבה יותר חמור מהמעשה עצמו. מעבר לזה, מעבר לכך זה מביא לאיזשהו היתר לילדים אחר כך, או ביתר קלות להיכשל במעשה. כאשר אומרים הס, על זה לא מדברים, יודעים שזה חמור. אם זה חמור שלא מדברים על זה, בוודאי שלא עושים את זה. אבל דבר שמדברים עליו זה יותר קרוב גם כן לעשייה. מעבר לכך שלוקחים אחד את השני ושופכים את דמו. מספרים שהחפץ חיים שלח לאדמו"ר הרש"ב את שמירת הלשון לקבל הסכמה. לא יודע אם זה הוא בעצמו בא אליו או שהוא שלח על ידי שליח. והאדמו"ר הרש"ב לא נתן את ההסכמה משום שהוא אמר שהוא

05:22 דובר 1 לא כותב שם שגם אסור לחשוב, לא רק לא לדבר. לפי גרסה שנייה הוא אמר שהוא לא נותן את ההסכמה כי הוא לא כותב שמה שאפילו אסור לעקם את האף על משהו, כי גם זה דבר חמור, על אחת כמה וכמה לשבת ולדבר ולנתח את השני ולחתוך את השני על מה שלא היה ועל מה שכן היה. בוודאי זה חמור. עד כאן דבריי. תודה רבה למארגנות ובהצלחה.

06:08 דובר 2 להגיב?

06:11 דובר 3 תודה רבה. פשוט להבהיר דברים, כן? לא להגיב. הדברים נאמרו רק בתור מחשבה. זאת לא החלטה ובהחלט יש מקום למחשבה. אני רק אגיד, ורוצה בסוגריים, שאנחנו יודעים יפה שלמשל הישיבה בכפר חב"ד היא בהחלט סלקטיבית, וכל הישיבות. יש לזה תוצאות שליליות, תוצאות שליליות מאוד, כן? של ילדים שלא מקבלים חינוך מכיוון שכל מוסד רוצה להיות אליטה וכולי וכולי. אני לא מדבר על מגמה כזאת, כן? ליצור מוסד אליטיסטי וכולי, בשום פנים ואופן. אבל אם ישנם מקרים, כן? שהשיקול הבריא אומר שאפשר להגן על ידי הרחקת מישהי, כן, מהמוסד, מה שלא עשינו עד היום ולעיתים שילמנו מחיר. אני אומר, היום עולות המחשבות האלה והן בהחלט לגיטימיות.

07:36 דובר 2 טוב, תודה רבה לרב חפר. נאחל לך הרבה נחת, נחת חסידי יהודי אמיתי מכל תלמידותיך. תודה רבה ליושב ראש הוועד הרב לרר, גם על העזרה וגם על הדברים. אני ראיתי את הסכמת כל הנוכחות כאן לדברים שאמרת. אני חושבת שזאת צריכה להיות החלטת הערב. לחנך את עצמנו, לחנך את תלמידותינו, לחנך את ילדינו בשמירת הפה והלשון. על ידי זה בוודאי נביא ברכה על עצמנו, על תלמידותינו ועל כפר חב"ד כולה. שמעתי בשם הרב מנדל פוטרפס, שאיזשהו גוטער איד עם השמש שלו נקלעו בזמן מלחמת העולם השנייה למערה חשוכה נטולת חלונות. החשיכה הייתה כבדה ולפתע הדליקו אור מאיזשהו פח שמטיבו להאיר, ואז השמש פלט, "אוי יופי, יש כבר אור, עוד מעט נתרגל לאור הזה", והגוטער איד פרץ בבכי, "עוד מעט נתרגל לאור הזה. הוי האומרים לחושך אור." לפעמים קשה לנו להבחין בין אור לחושך. נבקש מכבוד הרב, מרא דאתרא דכפר חב"ד, הרב אשכנזי, להאיר בפנינו את האור האמיתי. בבקשה, הרב אשכנזי.

09:53 דובר 4 ערב, ערב טוב וחנוכה שמח. בהמשך לכל הדברים שנאמרו פה קודם, ובראש ובראשונה תודה וברכה לקבוצת נשים שלקחו על עצמן לארגן גם את הערב שהיה לפני שבוע וגם הערב. אבל זו רק התחלה. אני מקווה שהן תמשכנה ביתר שאת וביתר עוז לעלות בקודש, ולאסוף, נגיע לכל הציבור בכפר ונאמר את הדברים שצריכים להיאמר. התכנסנו הערב, זה כבר עשרים שנה. כבר עוד מעט עשרים שנה שאני פה נושא בעול הציבור. במשך עשרים שנה יצא הרבה פעמים לנאום, לדבר, להרצות. הערב הזה לא באתי לא לנאום ולא להרצות ולא לדבר בפני הציבור, אלא לזעוק ולבקש ולהתחנן. אף פעם במשך עשרים שנה שאני כאן, כבר עוד מעט שלושים שנה כאן, אבל עשרים שנה שאני בתפקיד, לא הייתי במצב נפשי כל כך קשה כמו שאני היום בתקופה האחרונה. לפני שבועיים יצא לי בפעם הראשונה מאז ג' בתמוז, בהשגחה פרטית, בהשגחה פרטית, להיות באוהל הקדוש. לא הייתי שם בג' תמוז וגם אחר כך לא הזדמן לי להיות שם. אבל הייתי באוהל. הייתי שם פעם ראשונה ביום. מיד איך שהגעתי, עמדתי שם כמה שעות. אחר כך, במשך ארבעה חמישה ימים ששהיתי שם, השתדלתי לא להחסיר אף תפילה אחת בחדרו הקדוש של הרבי.

00:01 רגילים להיכנס ליחידות. זכיתי להיכנס לפני שלושים ושתיים שנה. פעם הראשונה כשנכנסתי לחדר ראיתי את הרבי כפי שראיתי אותו בפעם הראשונה, ואחר כך במשך השנים של היחידות, היחידות כלליות. עמדתי ליד השולחן. עיניי זלגו דמעות. השתדלתי להיכנס עשר דקות לפני הזמן, מיד איך שפותחים את הדלת לפני, לפני התפילה שלוש פעמים ביום, ולהישאר עד האחרון. לנצל כל רגע שאני יכול להיות שם בחדר ולהתייחד עם הרבי. אני אומר לפניכם מה היו המחשבות שהיו לי, שחשבתי אז. אנחנו נמצאים במצב קשה ביותר. מצד אחד, חס ושלום לאבד את האמונה, חס ושלום לאבד את הביטחון. להיפך, לחזק ולהתחזק באמונה האמיתית והשלמה של יחי אדוננו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד. אין על זה שום ספק ושום ספק ספיקא. אבל דווקא משום האמונה הגדולה ודווקא משום הביטחון הגדול, דווקא פה גוברת הסטרא אחרא. ופה, דווקא פה הס"מ גובר ואומר: הבה נתחכמה לו. הבה נכניס לו את הזבובים לראש ונאמר להם: עלובים, במה אתם בוטחים? ודווקא משום כך הסכנה היא גדולה ביותר. ומצד השני אפשר לחשוב שאנחנו נמצאים בחושך, מגששים באפלה. אין לנו את האור הגדול של הרבי בגילוי, בהתגלות. דווקא משום כך הסכנה היא גדולה ביותר. ועמדתי ליד השולחן וביקשתי, אומר לכם את האמת, אני באוהל לא כל כך... הייתי שבור, נשברתי כשהגעתי לאוהל, אבל את העידוד ואת החיזוק קיבלתי בחדר של הרבי. שם ראיתי והרגשתי, ראיתי, מי אני שאני אראה, אבל בכל אופן אני אומר את רגשי לבבי. הרגשתי שהרבי יושב ליד השולחן, השולחן, ה-ה-החדר כולו מלא קדושה וטהרה ותורה. מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו? אבל לא צריכים לעשות חשבונות ולא לחשוב מי אתה או מה אתה. דחק ונכנס.

03:19 ואין על זה שום ספק. הרבי ישב ליד השולחן ושמע בכל מה שכל אחד חושב בליבו. סיפרתי את זה אצל הגברים כשהייתי שם. סיפר לי רב זלמן גוראריה שהוא כתב לרבי לפני, לפני תשנ"ב, תשנ"א. הוא הציע לרבי שה, שה, לעשות את החדר, בחדר בקומה השנייה היה חדר היחידות של הרבי הריי"צ, והוא הציע לרבי לפתוח את החדר שכל מי שירצה יבוא ויתפלל. זה היה עוד כשהרבי היה בריא, אז הוא כתב שם בפתק שהמקום שהרבי הריי"צ קיבל עשר שנים ביחידות והתפלל בו. אז הרבי הוסיף בכתב יד קודשו: וגם קרא בו פדיונות. זאת אומרת, במילים, הרבי קיבל וקרא פדיונות בחדר הזה. אז ודאי וודאי, וכאילו הרבי מאשר שגם עכשיו הרבי שם עומד ומקבל פדיונות. על אחת כמה וכמה כשנמצאים ליד השולחן של הרבי. ומה חשבתי ומה ביקשתי? ביקשתי, ריבונו של עולם, אני נמצא בכפר חב"ד. הנטל הוא גדול ומפחיד. פשוט מפחיד. מי שרק חושב לקחת על עצמו אחריות של חמש מאות משפחות, כן ירבו. אנשים, נשים וטף. ולמעשה, באמת משמעותי, שמו אותי. אני, אתה אחראי לכל זה. אחראי ל-ל-לרוחניות שנעשית פה, שצריכה להיות פה. אין שום משחק היום, אין לנו לאן לברוח. אנחנו עומדים, אני, אנחנו עומדים עם הגב אל הים. זה אחד מהשניים. או דה תית או דה רית. אפשר ברגע לפרוץ חס ושלום את כל המסגרות. ומי יודע לאן שאנו נגיע. ועכשיו ברגע להתעלות ולהיות ראויים לקבלת פני משיח צדקנו. הישכם מאמינים בה' אם אין? או נשובה למצרים, לחושך כפול ומכופל, או שנפרוץ לים. אפילו אם אנחנו לא מבינים ולא יודעים איך זה יקרה פתאום שהים, הים ייחלק לשניים. ביקשתי שם בקשר לכפר חב"ד, בקשר לכפר

06:23 חב"ד בכלל, בקשר לפרט. כמובן, לא הזכרתי שמות, אבל הרבי הרי התגלה, אין שום ספק. שנזכה למסור לרבי את המפתח של כפר חב"ד לכל הפחות לא יותר גרוע מהרגע שבו הוא נעלם לרגע קטן מאיתנו. אבל ליידער המצב הולך ומידרדר, הולך ומידרדר בפשטות ואין פה מה להתבייש. אני מימיי נמנעתי לדבר, במיוחד בפני ציבור של נשים, בדברים שקשורים לצניעות. אומרים אצל חסידים שמפקירים נשמה ועושים אותה לרב. הרי יהודי חסיד צריך להסתכל בספר או צריך להסתכל בתניא, בליקוטי תורה, בליקוטי שיחות. מה לו ולדעת על תלבושת של נשים או על פאות או על כל הדברים האלו? הוא צריך להסתכל, אסור לו להסתכל מחוץ לד' אמותיו. אבל למעשה, למעשה אני יכול לומר, ואני מתבייש להגיד את זה, אבל אני מוכרח להגיד את זה. מזדמן לי לצאת לכפר. לצרכנייה, ליד המעון ילדים. ברחוב לפעמים. אני חושב לעצמי איפה אנחנו, איפה אני נמצא? אני נמצא בכפר חב"ד או שאני נמצא בכפר של המפד"ל, של מזרחי? בצפריריה או בשל היישובים פה. זה לא ייתכן שאישה תצא לרחוב, תצא לצרכנייה עם חצי ראש גלוי בלי, בלי גרביים. לצרכנייה או ליד המעון ילדים. מביאים את הילדים, מביאים, נוסעים עם הרכב, יוצאים מהרכב. אני לא רוצה להתבטא בצורה גסה, ממש כמו על שפת הים. זה כפר חסידי. עומדים גברים. איפה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"? זה הרי לאו מן התורה. את הרי מכשילה! איפה אנחנו נמצאים? גברים, אפילו חסידים גדולים גם יכולים להיכשל. "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". ואחר כך מתפלאים איך קורים דברים כאלו. אולי על ידי זה שאת עברת על דת משה ויהודית, גילית את שיער ראשך. הכשלת גברים או בחורים או ילדים או

09:21 נערים, ואולי משום כך אחר כך הנערים מסתובבים ברחוב? כל אחד יגיד חוכמות ופסיכולוגיות וכל מיני סיבות. הסיבה הראשונה היא מה שכתוב בתורה: "והיה מחנך קדוש". כשיש קדושה יש מחנה. פירוש מחנה: יש לו מחיצות, יש אוהלים, אחד לא מסתכל באוהל של השני, המחיצות מקבילות, המחיצות מסתירות, אבל כאשר פורצים את הדבר, הקדושה בטלה. ודאי וודאי שאיך זה לא ייתכן ש-ש-שמי שרק רואה מה שכתוב בתורה, למה, למה, למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? והדבר חס ושלום הולך ומידרדר מיום ליום. זה התחיל לעמוד, לצאת מהבית, לעמוד עם השכנה ברחוב, וזה המשיך לצרכנייה או לירקות, וזה עבר למעון, וזה עבר ל-- אחר כך ל-ל-להביא ילדים לבית הספר ואפילו לחדר. מביאים ילד לחדר, שכתוב, הגמרא מספרת במסכת קידושין שסגרו לו את העיניים כדי שלא יראה דבר טמא באותו יום שמכניסים אותו לחדר, מביאים אותו לחדר בצורה כזאת של היפך צניעות. אתם תסלחו לי שאני מדבר בצורה כזאת, אבל ליבי מתפלץ כי אני אחראי לכך. ישנם דברים שצריך לחשוב פעמיים, כן לומר אותם, לא לומר אותם, אבל פה זה דברים כאלה שחס ושלום יביאו לידי איסורי כרת, לידי איסורי מיתת בית דין, לידי לאווים, לידי איסורים דרבנן. כל מיני איסורים שבתורה. אם חס ושלום נפרוץ גדר, והגדר כבר נפרצה. ומה אומרים חז"ל? בשעת המפזרים אומרים כנס. בשעה שיש איזושהי פרצה אז צריכים לזעוק. צריכים לצרוח. אני מבקש ממכם, אני מתחנן, רחמו עלינו, רחמו על כפר חב"ד, רחמו על הרבי. הרבי בדם וביזע ארבעים שנה עמל בכדי להקים את כפר חב"ד. פה מתוך קלות ראש, מתוך, מתוך דברים ש-ש-ש, עניינים ש-ש-שאין להם שום מקום בשכל, יביאו חס ושלום אני לא יודע מה. הרופאה,

12:35 הרופאה בכפר זועקת שהמקרים בכפר, לא עלינו, הם מעל הפרופורציה של-של-של לפי גודל היישוב. ואני לא רוצה להאריך בפרטים, וכל אחד מבין את הדברים. איפה הברכה של הרבי? הברכה נמצאת. אבל כמו שהרבי אמר, ברכה של רבי זה כמו גשם. בכדי לקבל שהגשם יצמיח צריכים לחרוש, צריכים לזרוע, ואחר כך הגשם יצמיח. אבל כשלא חורשים ולא זורעים הגשם יצמיח קוץ ודרדרים. ודאי שהברכה נמצאת, כמו שהזכירו פה קודם את היחידות של הרבי שאמר 5668. אבל מבריחים את הרבי. ואני אומר לכם עוד יותר, מי שמעיין בשיחות של תש"י, שכולם על הכוח בשיחות האלו, הרבי שם אומר דבר נורא ביותר. הוא אומר שהרבי בגילוי עכשיו יותר משקודם. מה פירוש הדברים? כשהרבי היה מוגבל בגוף, הייתי יכול לחשוב שאתה יכול לרמות אותו. כשהרבי לא מוגבל בגוף, בגוף גשמי, הוא נמצא יותר, אבל הוא יותר גלוי לאמת. הייסתר איש במסתרים ואני לא אראנו. ואם הרבי אמר פעם בליובאוויטש שיודעים מה, יודעים מה שנעשה אצלו בחדרי חדרים, על אחת כמה וכמה שהדברים עכשיו גלויים וברורים לפני הרבי. זה לא ייתכן. איך-- ריבונו של עולם! איך זה ייתכן? איך זה ייתכן ש-- ממש דברים כאלו, אישה שיוצאת לרחוב עם, עם חצי ראש בחוץ או עם, זאת אומרת, חצי שיער בחוץ, היא עוברת על דת משה וישראל. על פי דין הבעל אסור להאמין לה אחר כך גם ב-גם ב-גם בכשרות המאכלים וגם בתורה וגם בקדושה וכולי וכולי. הרבי ייסד את כפר חב"ד, אחד היסודות שהיו אז לפני ארבעים שנה, וזה גלוי ומפורסם בכל האיגרות קודש, בקשר לפאה נוכרית. הרבי נלחם נגד הדעה של הספרדים, של ה-- של ה-- של הרבנים הספרדים שאמרו שדווקא ה-המטפחת

15:22 עדיפה. הם חששו בשיע-- בפאה מכיוון שזה דומה קצת לשיער האישה, והרבי העדיף. זה אחד החידושים של הרבי בהלכה, בהלכה בפועל ממש ובמיוחד בכפר חב"ד. ודווקא בזה נהייתה פרצה. נשים התחילו להסתובב עם כובעים. בהתחלה אמרו לי שהכובעים מכסים יותר, יותר מאשר הפאה, אבל אנחנו רואים הרי את הסוף. כל אחד שרק תתבונן ותראה. זה הרי דבר פסול מעיקרו, אם הביאו אותו מפריז או שהביאו אותו ממקום אחר. הרבי רצה שבכפר חב"ד כן רק ילכו עם פאות, ובמיוחד ברחובות ובמיוחד ב-ב-במקומות, ברחוב או בקניון או בכל מקום, אה, מרכזי ודאי וודאי. ובבית גם אותו דבר. אז איך זה ייתכן שת-שת-שתופיע אישה בכפר חב"ד, אישה נשואה, עם הילדים לעיני הילדים? מה אחר כך הילדים יחשבו? מה הם יראו? מי יעצור אותם? במצב שאנחנו נמצאים עכשיו, מי יעצור את הילדים? מי יעצור את הנכדים? אם אנחנו לא ניקח את עצמנו עכשיו בידיים! חס ושלום! אנחנו נמצאים מצד אחד בעלייה להר גדול, להר גבוה, אבל מצד שני נמצא מורד תלול. מי יודע לאן שנתגלגל? ואני חושב שכל אחד מסכים איתי עם המצב שאנחנו נמצאים. התחיל סיפור עם הווידאו, זה התחיל עם קדושה ועל זה שום ספק. ואני אומר לכם, רבותיי, בפעם הראשונה לפני שנתיים שדיברתי בקשר לזה, דיברתי ב-ב-לב שסוע משני הצדדים. מצד אחד חששתי מאוד, אני, אני גם ברוך השם יש לי משפחה ואני מזדמן מפעם לפעם לניו יורק וגם הילדים שלי מבקשים וידאו, רוצים לראות את הרבי. אבל החלטתי, איך זה ייתכן? מה? אבל לפועל הרי יכול להיות ש-ש-אפשר לראות גם דברים אחרים שהם לא טובים. אז החלטתי לא להכניס לבית את הווידאו. זה אמנם קשה, הילדים רוצים לראות את

18:05 הרבי, אז אמרתי להם: יש, יש פה ספרייה, שנמצא יו"ר ועד הכפר. אדרבה, נקים מקום מרכזי בכפר שבו יראו רק את הווידאו של הרבי. עשרים וארבע שעות, מי שרק יבוא וירצה, ביום ובלילה ייכנס. ברוך השם נמצא תקציב לזה. יקנו את כל הקסטות שיש על הרבי מאז-- מתחילת שנות נישואיו, ומי שירצה יבוא ויראה. אם זו הסיבה כדי לראות את הרבי. הרי כל אחד יודע את האמת ש-ש-שהאמא לא הייתה בבית והבן או הבת אספה חברים או חברות והראו דברים מכוערים ביותר לילדים קטנים, לתינוקות של בית רבן. הלהיטו אותם במראות כאלו שאצל חסידים אומרים חמישים שנה עבודה אי אפשר יהיה להוציא מהם, מהראש ומהמוח שלהם, את מה שהם ראו במשך חמש דקות. ישנם ילדים, אני מדבר אל המחנכות, אני מימיי לא הייתי מחנך, אבל המציאות מראה: ישנם ילדים שהם יותר נוטים ל-- ישנם מזג יותר קר, מזג יותר חם. כשיש בן או בת שהם במזג קצת נוטה למעלה מן הממוצע, אז מה העצה? להשקיט אותו, להרגיע אותו עוד מקטנות. במקום זה מפתחים לו. מביאים אותו לידי, ל-לידי מחשבות ולידי דברים כאלו שזה יכול אחר כך, דבר שהוא רואה בגיל חמש או בגיל שש יכול אחר כך לתת את ה-- את ה-- ההקרנה שלו יכולה להיות בגיל שמונה עשרה או בגיל שבע עשרה. נדמה לי שגם הפסיכולוגים אומרים, מודים לכך, אומרים כך. מה המחשבה? ילד עוד קטן, מה הוא מבין? הוא לא צריך להבין, הוא מספיק מה שהוא ראה. אבל המראה הזה, כתוב בחסידות, ראייה פוגמת הרבה יותר משמיעה. המראה לא, לא ימוש מנגד עיניו. וזה המציאות היא כך הרי. מה, אנחנו נהיה בת היענה? נטמין את הראש באדמה ונחשוב

20:40 שום דבר לא קרה. מסתכלים רק את הרבי, רואים רק את הרבי. האמינו לי, אם כל אנשי הווידאו בכפר חב"ד היו מסתכלים רק את הרבי כל היום, לא היינו מגיעים למה שאנחנו נמצאים היום בכפר. זה הרי דבר, זה טמא ומטמא. ואם יכול לבוא חסיד ישיבה עמן[?], לטלפן אליי לפני כמה שבועות ואומר לי: "אני רוצה לצאת מכפר חב"ד". שאלתי אותו למה? אז הוא אומר: "אני לא מוצא לי פה מקום. אני רוצה לחנך את הילדים שלי בקדושה ובתורה". שאלתי אותו: "לאן אתה הולך? איפה מצאת קדושה ותורה? בבני ברק?" "לא, אני אלך לראשון. נלך לרחובות." "לחולון? קדושה ותורה בחולון? שמה תמצא קדושה ותורה בחולון?" הוא אומר לי: "כן. אתה יודע מה? שמה אני נמצא עם הילדים שלי בבית. אני אומר לילדים: אתם, אתם רואים כל השכנים האלו? אין לכם מה להסתכל עליהם. זה לא אנחנו, זה לא שלנו. אני גם גדלתי בתל אביב. ראיתי חילולי שבת לנגד העיניים. אז מה אמרו לי? מה חינכו אותי? מה לך ולהם? אתה יודע רק דבר אחד: יש לך את החדר, יש לך את בית הכנסת, יש לך את הבית. שמה אתה רואה? זה המקום שלך, ושאר הדברים כאילו זה לא משלנו. אין לך. אבל כשאני נמצא בכפר חב"ד אני לא יכול להגיד. אני לא יכול להגיד ל..." כך אומר האברך הזה, "אני לא יכול להגיד: תשמע, השכן הזה, מה משנה הגזע? טוב, אל תסתכל עליו. מה זאת אומרת? זה אחינו ובשרנו. הוא לומד איתנו יחד בחדר. הבת נמצאת יחד איתנו בבית הספר. אז לאן נגיע?" הרי יש אברכים חסידיים פה, ויש ברוך השם בלי עין הרע ריבוי גדול. נהיה פה שני מחנות?

22:35 נגיע למצב כזה שאחד יגיד על השני: "אל תסתכלו עליו, אל תיכנסו לבית הזה." ננדה פה בתים? ננדה שמחות חס ושלום? לאיזה אהבת ישראל נגיע? דבר אחד ברור: ההלכה אומרת, ברגע שיש רוב ומיעוט הולכים אחר הרוב. כשיש שאלה בציבור, מה אתם רוצים? דבר שאורח החיים יתנהל כך או יתנהל אחרת? אפילו אם זה לא עניין שנגיע להלכה. מה כתוב בשולחן ערוך? מה כתוב בתשובות של הפוסקים? אוספים את כל הציבור ועל פי רוב יישק דבר. ואיך שהרוב מחליט זה מחייב את המיעוט ללא יוצא מן הכלל. על אחת כמה וכמה אם זה נוגע להלכה או למנהג ישראל. אין שום ספק שרוב הציבור בכפר חב"ד רוצה לראות את כפר חב"ד כפי שהרבי ייסד אותו, ואם יש מיעוט בציבור שלא מסכים לכך, הוא חייב לקבל את דעת הרוב. הרבי ייסד את כפר חב"ד שיהיה מושב חסידי. מושב חסידי שהאישה מתנהגת ומתהלכת כבת ישראל כשרה, ואני כבר לא אומר כבת ישראל חסידית כפי שמקובל בארץ. זה היה רצונו של הרבי ועליו הוא מסר את נפשו. הרבי רצה שהתקנון של כפר חב"ד ש-ש-שאחד הסעיפים יהיו שלומדים שם, כל אחד לומד פרק תניא וליקוטי תורה כל יום. אבל לא חס ושלום שמכניס תועבה אל ביתו. בשביל זה הרבי ייסד את כפר חב"ד? בשביל זה כל הרביים עד כל סדר השתלשלות באו בשביל מה? בכדי להכניס תועבה לכפר חב"ד? אני... אני הייתי אומר, האסיפה הזאת של המחנכות, בידכם הדור הצעיר, גם אימהות לילדים שיהיו בריאים. כל העתיד שלנו נמצא בידכם. כל העתיד של כפר חב"ד. כמו שראיתי פה באחת השיחות של הרבי שהדפיסו פה, האוצר הגדול ביותר טמון בידכם, גם בתור אמא וגם בתור מחנכת. האמא

25:30 היא דמות לילדים. המחנך או המחנכת היא דמות לתלמידות, המחנך לתלמידים. וילדים, כך אומרים, נאָז ווי אַ קאַץ, כמו חתולים הם הכל מריחים. ומה שאני חושב שהילד לא ראה הוא גם ראה. יש להם חוש, חוש מפותח. ואם הם שותקים זה עלול להתגלות בעוד שנים. ואני אומר לכם מתוך ניסיון, אני אומר לכם מתוך ידע, לא הייתי אומר אפילו סטטיסטיקה, שאם יש בתים, וברוב הבתים שיש בעיות עם חינוך, זה מתחיל עם החינוך בבית. כמובן, לא כל ההורים הם מחנכים, אבל זה מתחיל עם הכנסה לבתים ד-ד-דברי תועבה, עיתונים מלוכלכים. כל מכשירי התקשורת, והרדיו כל כך קדוש? וכל שכן טלוויזיה. למה? מכיוון שבטלוויזיה המראה, כך כתוב בחסידות, ראייה פוגמת הרבה יותר משמיעה. וכי לא ידוע ש-ש-שהיו מקרים בבתים שההורים הלכו ולקחו בייביסיטר ומצאו שהבייביסיטר עם הילדים יחד שמעו כל מיני תוכניות ברדיו או כל מיני טלפונים. אני יודע שיש שם איזה תחנות שמתקשרים וכל מיני דברים המלוכלכים ביותר. השם ירחם, השם ירחם. ככל הגויים בית ישראל. אני צועק, אני מתחנן. רחמו, רחמו עלינו! כל אחד ואחת יכולה לעשות בזה והיא חייבת לעשות בזה וזה צו השעה. אני יודע שהיה מקרה ב-- הזכרתי את זה באסיפה הקודמת. היה מקרה שאני באתי, הגעתי למונטריאול, זה היה בשנת תש"ט, אז המקרה שם עוד היה טרי. כמה שנים לפני זה היה שם מקרה לא עלינו של-- על כל בית ישראל, שתינוקות נפטרו בחטף. היו כמה שישה שבעה מקרים. תודה רבה, אני לא צודק. והקהילה, והקהילה, ממש הקהילה החסידית הייתה בזעזוע עמוק. מה לעשות? עשו אסיפה ושלחו שליח מיוחד לרבי, והרבי דיבר על שלושה דברים. בקשר לאחדות, היה שם מחלוקת נוראה דווקא בין אנשים, בין אנשי חב"ד

28:43 שם. והרבי דיבר על טלוויזיה והרבי דיבר על כיסוי ראש, על פאות. ואומנם אז קיבלו על עצמם וזה עזר בהרבה דברים. התאספנו פה הערב לא לשם דיבורים בלבד. אני חושב שכל אלו שנמצאות פה, להעביר את המסר הלאה לאלו שלא הגיעו הערב. המחנכות להורים, לעשות תקנות בבית הספר, לעשות תקנות ב-בסמינר, בתיכון. כולנו ביחד ולעמוד על כך. זה לא פשוט, זה לא קל. ישנם יפי נפש, ישנם עמלקים למיניהם. ישנם כאלו שמתביישים. ישנם כאלו שאומרים: טול קורה מבין עיני-- אתה אומר לי טול קיס-- טול קיסם מבין שיניך, טול קורה מבין עיניך. לא חסר, אבל ביחד לא להתפעל. אני קורא לכל ציבור הנשים שהתאסף פה הערב, כל ציבור הגברים שהיה מוצאי שבת, לעמוד ביחד איתנו כחומה בצורה ולא להתפעל. האחדות של המחנה בנושאים האלו, ואני ראיתי את זה בעשרות דברים. כשקם קומץ אפילו של עשרה אנשים מתוך כוונה פשוטה וכוונה טהורה לדבר אחד הם הצליחו לפרוץ רקיעים. ברוך השם, יש פה מכל המוסדות שבכפר, מהמעון ועד הסמינר, מחנכות ואמהות. זהו צו השעה להגביר את הרוחניות שבכפר. ואין לך הכנה לקבלת פני המשיח יותר מזה. איך נקבל את פני המשיח? עם שיער בחוץ? עם טלוויזיה? עם עיתון? אם הרבי אמר שהמשיח יבוא עם שטיוול נישט געפּוצט, כבר מעצמנו נדע. הבה נחוש על עצמנו. הבה נהיה קצת אמיצים. אני יודע, זה לא נעים. זו מתביישת מזו וזו מתביישת מזו וזו תגיד לשנייה, "ממתי היא נהיית כזאת צדקת? מתי נהיית פתאום כזאת שמרנית?" פנאטית, במילים אחרות. אבל זה פיקוח נפש. זה פיקוח נפש של כל אחד ואחד מאיתנו. זה פיקוח נפש שלנו. זה נוגע לבני, חיי ומזוני של כל אחד ואחד. אפילו אלו

32:15 שמעצמם כן מתנהגים כמו שצריך, אבל יש בהם ערבות. אם אנחנו נמצאים בקהילה אחת, הם ערבים בשביל הצד השני והם לא יכולים להגיד אני את נפשי הצלתי. זה לא מספיק שהם אומרים לעצמם ברוך השם, אצלי בבית הכל בסדר. ההלכה אומרת שכל ישראל ערבים זה בזה. רק אתה לא יכול להיות ערב בשביל אדם שנמצא בתל אביב או בראשון לציון. אבל לשכן שלך? לחבר של הבן שלך או לחברה של הבת שלך אתה כן ערב. למה? כי אתה יודע מה שנעשה שם. היית יכול למחות. ועד מאה ואחת פעמים. ועוד יותר. זוהי הרי מחלה מדבקת. אף אחד לא יכול להגיד אני את נפשי הצלתי! כי אם החבר בבית הספר לא בסדר, הוא גם ידביק את הילד שלי. ועובדה ראינו את זה בהרבה מקרים שהילדים האלו שראו את הטלוויזיה, אלו שראו את העיתון המלוכלך, אלו ששמעו את התוכנית הלא טובה, באו וסיפרו לילדים שלא רצו לשמוע אותה, שלא קיבלו את זה. אז איך הוא יכול להגיד אני את נפשי הצלתי? מה אתה ערב בשביל הילדים שלך? אלא מה, העצה שתהיה תליצי קולת חלל. כמובן, אני אומר בדרכי נועם ובדרכי שלום, לא בהפגנות ולא במכות ולא באבנים. ובהשפעה וברוח טובה. ואיך אומר הרבי ב"היום יום": "חזקה על תעמולה שאינה חוזרת, שאינה..." איך כתוב? שאינה חוזרת, שאינה חוזרת ריקם. וזו הדרך. אם הרבי אומר שאפשר להשפיע על כל העולם, לכבוש את כל העולם לקראת משיח צדקנו וכל אחד מאמין, אז את כפר חב"ד יהיה אפשר לעשות כפי שהרבי רוצה? ודאי וודאי שאפשר. אם את כל העולם אפשר לכבוש, רק את-את-את ד' אמות שלנו אי אפשר לכבוש? זה אפשרי. אבל מה? קצת צריך

34:39 לעשות. לא צריך להתפעל, לא צריך להחביא את הראש בקיר, לא-לא להיות כבת היענה. לראות את הבעיה. הדיאגנוזה, אומרים הרופאים, זוהי חצי רפואה. ולנסות איך לפתור אותה. ואני מאמין שבעזרת כולכם, בעזרת המחנכים ובעזרת המחנכות יהיה אפשר לפתור את הבעיה ויהיה אפשר להשפיע. לכל שכן או לכל שכנה שייכנסו כמה אנשים ברוח טובה ויסבירו לה כמה שההלכה נוגדת את ההתנהגות שלה, אפילו בתוך הבית. אם הולכים בתלבושת לא צנועה, הולכת ככה וככה ברחוב, זה סכנה לך, סכנה לילדים שלך. הרבי פעם אמר ביחידות לאחד שאם אדם נמצא במקום לא במושב שלנו, הסכנה היא לא כל כך גדולה כמו שנמצא פה בד' אמות שלו והוא מטמא אותה. "מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי". אלא מה, את לא יכולה להתאפק? את לא יכולה להיות אחרת? תצאי מפה! אף אחד לא מכריח. אף אחד לא מפסיד ברוך השם. הדירות בכפר חב"ד עולות מיום ליום. כל דירה שנבנתה פה יכולה למכור אותה, אפשר למכור אותה ב-ב-ברווח ולצאת מפה. אבל למה? למה לסכן את כל הציבור? אם הוא חס ושלום, אם היה נודע לנו שיש איזו, חס ושלום, לא תהיה על כל הגויים, שאיזושהי מחלה מדבקת נכנסה לכפר. אני זוכר שלא עלינו שהיה פה סיפור עם צהבת לפני כמה שנים. רצו בהמוניהם ל-ל-ל-לקופת חולים לקבל את החיסון. חס ושלום, איך נדבק? זה היה נוגע לכל אחד ואחד. אנחנו במצב הרבה הרבה יותר גרוע מזה, ומכיוון שה-האויב הוא כל כך רוחני, הוא כל כך מכוסה, הסכנה היא פי, פי אלף ואני חושב שלא הגזמתי אפילו במילה אחת ואולי עוד יותר. היו צריכים עוד להאריך בדברים. אז לפועל באתי, אני קורא עוד הפעם לכל המחנכות אם יש

37:03 איזשהן עצות מה לעשות ואיך לעשות מה שהן רוצות לעשות. אני מוכן... אני מוכן, אה, לעזור עד כמה שאפשר. מה שקשור לעזרה כספית, אם זו תהיה הצעה מעשית אני מקווה שוועד הכפר יעזור בזה. אני פונה למנהל הסמינר, רב שמואל, שברוך השם במשך ארבעים שנה חינך דורות. ביחד, ולמעשה החינוך של חלק גדול של הבנות שלנו נמצא תחת השפעתו וברכתו של הרבי. ביחד לטכס עצה, אבל לא רק בעצה, הלכה למעשה. לקבוע מוסכמות. כך צריכה להיראות בת של הסמינר, בת בסמינר. כך, כך צריכה להיראות בת בתיכון, כי אלה ל-בת, לבת של כפר חב"ד. למה כשבנות, כשבנות של כפר חב"ד תסתובב, תהיינה במקום אחר, יוכלו להצביע עליהן ולומר, "רואים שזו בת של כפר חב"ד" ולא על הצד הטוב. למה זה? חשבתי היום לעצמי, אנחנו נמצאים בכפר חסידי, בכפר חסידי. כולם יודעים שהזקן זה דבר אצל חסי-- אצל, אצל חסידים חמור ביותר. מה זה, מישהו נגע בזקן, זה כבר הגיע בשמיים עד-- אפילו שגם בזה, לא עלינו, לצערנו יש מה לדבר בנושא הזה כיום. אבל למה? מה כל כך החומרה שבנגיעה בזקן? הנה ישנם בבני ברק ובירושלים גדולי, גדולי תורה שנוגעים בזקן, ושם הולכים בלי זקן בכלל. אלא מה, הצמח צדק, הצמח צדק מחמיר בחומרה נוראה גם על פי הנגלה וגם על פי זוהר, שזה קשור להשפעה של י"ג, י"ג תיקוני דיקנא, של י"ג מידות הרחמים. אדם שנוגע בזקן. אותו צמח צדק מחמיר ב-ב-בשערה אחת של אישה שיוצאת מחוץ למטפחת באותה חומרה כמו נגיעה בזקן. אותו צמח צדק, רק בחלק אחר של התשובות. לא באורח חיים, אלא ביורה דעה. אותו רבי. בלא הבדל. כמובן שיש מה להוסיף עוד בקשר לעניין

39:57 של אחדות. אני לא אאריך, כי כבר דיברו פה לפניי, ורק מילה אחת של אחדות שקשורה לחנוכה, שראיתי אותה בשיחה של הרבי. וזה דבר כל כך מעניין שאף אחד מהמפרשים לא אומר כך, ואולי זה קשור לענייננו וזה קשור לקדושה של חג החנוכה. אנחנו יודעים שבחנוכה הייתה מלחמה בין המכבים לבין היוונים, צבא יוון. אבל היה גם חלק גדול בעם ישראל שקראו להם המתיוונים. מה היה איתם בסוף? אחרי ניצחון המלחמה? לא כתוב בספרים, בהיסטוריה. האם לקחו שני שליש מבני עמנו ודנו אותם בארבע מיתות בית דין, הרגו אותם, שרפו אותם. הם היו מתיוונים, הגיעו לידי עבודה זרה ממש. מה קרה איתם? כתוב שיהודה המכבי ניצח וטיהר את ההיכל ותיקן את המקדש וכבש את ירושלים וזרק את הרומאים, את היוונים מארץ ישראל. ממודיעין הוא הגיע לשם. אבל מה קרה עם כל המתיוונים האלו? איפה הם? לאן הם נעלמו? האדמה בלעה אותם. אז ראיתי בשיחה של הרבי שהרבי אומר ככה פירוש: ועל הנסים, מסרת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים, טמאים ביד טהורים, רשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך. מפרש הרבי ככה: מסרת גיבורים ביד חלשים. מי זה הגיבורים? היוונים. מי זה החלשים? יהודה המכבי. רבים ביד מעטים. מי זה? היוונים. מסרת אותם ביד מעטים. מתתיהו ובניו. טמאים ביד טהורים. שוב פעם היוונים ביד טהורים, אנשי מתתיהו, אבל רשעים ביד צדיקים, זדים ביד עוסקי תורתך. הכוונה היא לא, לא, לא ליוונים. אלו שפרשו מעם ישראל באותה שעה, המתיוונים, הם היו הרשעים שמסרת אותם ביד צדיקים, ואת הזדים, אלו שזדו, שבזדון רצו לחטוא ולהחטיא אותם, מסרת ביד עוסקי תורתך. נשאלת השאלה מה עשו עוסקי תורתך הצדיקים האלו? מה

42:22 הם לקחו את ה-- את הרשעים האלו? מה הם עשו איתם? אספו אותם? הרגו אותם? הם היו חסידים, הם קירבו אותם, עשו אותם לחסידים. ופירוש המילים "מסרת רשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך": מסרת אותם בידם, והם כבר ידעו איך לקרב אותם, איך להעלות אותם בקודש, וזה הגדולה בחג החנוכה. האחדות שנהייתה בעם ישראל, האחדות בקודש בכל חלקי העם. היה ויכוח קשה בעם ישראל. איך צריך להיות ההנהגה? האם כמתיוונים או כמכבים? ניצחו המכבים בתוך עם ישראל עצמו, וזה קשה מאוד למצוא בהיסטוריה, בוויכוח בין יהודים, שצד אחד יודה לשני, כי יהודים לא כל כך מהר מאמינים-- משתכנעים שהצד השני הוא הצודק. בחג החנוכה היה שאלו, אפילו שמלכתחילה חשבו אחרת, אולי צריכים קצת להכניס את הרפורמה, אולי קצת להכניס את ה-- את הרוח של הרחוב, חס ושלום, הם באו באמונה טהורה ואמרו: צדקתם, ניצחתם. מי לה' אליי, כל הקדוש אליי, הוא ה-ה-התכלית של עם ישראל היא השראת השכינה והשראת הקדושה, וזהו הניצחון של חג החנוכה וזה האחדות שבאה בתוך עם ישראל. אני מצטרף לכל מה שנאמר קודם פה בקשר לעניין של אחדות, אחדות בתוך המערכת, שזה גם אחד הדברים החריפים ביותר, עניינים של לשון הרע ורכילות וכל הדברים שכמה וכמה לאווין נאמרו בזה, וודאי וודאי, ותמיד הרבי אמר את זה שזה אחד היסודות לכפר חב"ד. א. ברוך אחדות. א ב בשם הצמח צדק, "הנה יש אחדות ישנה ברכה". אני רוצה רק להודיע עוד דבר אחד בקשר לעניין ההסעות שהיה פה. אמרתי את זה, וכמה וכמה טלפנו אליי בקשר להסעות של הילדים. אה, מהיום והלאה, זאת אומרת מיום שני, תתחיל הסעה אחרת, וכל ההסעה הקודמת, מי שהסיע קודם, הוא בטל, ואני

44:29 אמרתי לו שאין לו מקום פה יותר בכפר חב"ד, שיהיה ברור וידוע וגלוי לעיני כל העמים. מלכתחילה, כבר לפני שבוע היו צריכים להפסיק את זה, אבל מכיוון שהדבר לא היה מאורגן וזה קשור עם כל מיני גורמים וכל מיני ילדים קטנים שקשה להסיע אותם. אבל ברוך השם מתארגן את ההסעה, ומי שיכול יארגן הסעה.

00:01 דובר 1 שם את זה בשמי בכל מקום. אין לו מקום בתוך ד' אמותינו. אני רוצה לסיים בדברי ברכה לכל אלו שבאו פה הערב. השם יעזור שביחד נחזק ונתחזק, ובעזרת השם נזכה להתגלות של הרבי מלך המשיח, ונאמר ביחד: יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.

00:36 דובר 2 סליחה, פשוט שאני עוד פעם נוטל את המיקרופון. אני לא רציתי להיכנס לפרטים, אבל אני חושב שתי נקודות קצרות חשובות מאוד, שכל הנוכחות ישימו לב אליהן. א', יש לי בקשה אל כל האימהות. הגבולות קצת היטשטשו, רואים היום, כן, שנוצר מושג חדש. קוראים לזה חב"קוק, חב"ד וקוק ביחד. המושגים, היות והרבי דיבר על שלמות הארץ מבחינה הלכתית, מבחינה של פיקוח נפשות, זה הפך להיות משהו לאומי. אני מבקש, אימהות, לא לתת בשום פנים ואופן לבנות לנסוע להפגנות לבד. רק אם האמא בעצמה גם כן-- מה? אני לא מדבר עכשיו פוליטיקה חב"ד, אני מדבר אפילו אם מולדת, אם מולדת יארגנו שום הפגנה. לא דיברתי לא לתחום הזה. אני מבקש לא לתת לבנות ללכת לבד להפגנות, והייתי מוסיף גם למפעלות שבמעטה של קדושה, הזמר החסידי וכולי, שגם כן קרו פרצות רבות בתחום הזה, פרצות חמורות ביותר. ואולי עוד הערה קצרה, היות והרב פירט כאן באמת את הבעיות הקשות. חז"ל אומרים: הרבה נערות עושה, הרבה חברותא לא טובה עושה. יש לפעמים מצוקות נפשיות שהן שולחות איתותים, ואם הייתה כאן בקרב אנשי כפר חב"ד קבוצה שמקבלת על עצמה את הטיפול במקרים, רואים אצל מישהו איתות או מצוקה נפשית, בעיתו ובזמנו תופסים את זה, יכול להיות שאפשר היה למנוע הרבה דברים לא טובים. מה שהיה היה, אבל לגבי העתיד, לא רק לטפל בבעיות רוחניות, כן, שבוודאי הן בראש וראשונה, לפעמים גם מצוקות גשמיות יכולות להביא לתוצאות לא טובות וכדאי לטפל בדברים האלה גם במועדם.

03:47 דובר 3 שמענו דברים קשים, דברים היוצאים מן הלב ובלי ספק נכנסו אל הלב, ונקווה שלדברים האלה יהיה המשך והדברים האלה יתורגמו להחלטות טובות שיבוצעו במעשה ונראה את התוצאות בשטח. אנחנו בהזדמנות זאת רוצות לאחל לרב כפר חב"ד הרבה נחת מאיתנו, שכפר חב"ד ישגשג ויפרח בגשמיות ורוחניות. כל הדברים הטעונים תיקון שיתוקנו ושנוכל לבשר רק על דברים טובים ובשורות טובות ושמועות טובות. זכורים ימי חנוכה למסירות נפש. אנחנו נדרשים למסירות נפש, ובימי חנוכה שתי נשים מסרו את נפשן. אחת חנה, שמסרה את נפשה על חינוך בניה, על חינוך ילדיה בתוך הבית, עד כדי כך ששמות בניה אינם ידועים ולא מוזכרים, והשנייה היא יהודית שמסמלת את האישה שיוצאת גם החוצה למען העם, למען שלמות עם ישראל בכללותו. נלמד ממסירות הנפש של חנה ושל יהודית, ובעזרת השם בימים אלה, כשנחליט על מסירות נפש תהיה לנו בעזרת השם סייעתא דשמיא שתורגש בשטח ונצליח. אני אסיים את דברי הרב בכמה שורות מתוך איגרת של הרבי משנת תשי"ד, שבאיגרת זו מכנה הרבי את המחנכים והמחנכות בשם שלוחים של הקדוש ברוך הוא, ואקרא את זה בלשונו. "אשר מחנכים ובעלי השפעה אלה להביט על עצמם כשלוחיו של הקדוש ברוך הוא במקום פלוני ובזמן פלוני, להאיר, לברר ולזכך ולקדש את סביבתם בנר מצווה ותורה אור והמאור שבתורה." והרבי מוסיף, "שבכוח מאור זה להחזיר למוטב אפילו את אלו שסטו מן הדרך עד קצה האחרון. כמאמר רז"ל: 'ואין לך דבר העומד בפני הרצון'." אם כן, עם רצון ומסירות נפש נצא לדרך ובעזרת השם נצליח. נבקש מהרב אורי בן שחר, חבר בוועד הרוחני של כפר חב"ד, שפועל ועושה הרבה למען חינוך ילדי כפר חב"ד, להביא בפנינו את דבריו. בבקשה.

07:00 דובר 4 ערב טוב לכולם. למעשה אין לי הרבה מה להוסיף על מה שנאמר כאן על ידי קודמיי. ברצוני רק להביא בפניכם קטעים מיחידות שהייתה בתשי"ד, שאחד מהאנ"ש היה אצל הרבי, והרבי דיבר אז איתו על שתי נקודות עיקריות. אמנם הזכירו אותם כאן, את הנקודות הללו, בכל זאת רוצה אני להביא את הדברים כפי שהם נאמרו על ידי הרבי, כמובן בתרגום לעברית. הרבי אמר לו אז, זה היה באלול, חודש אלול תשי"ד, "לחבוש פאה נוכרית זה נוגע לבנים ולבני בנים, פרנסה ובריאות, כפי הנאמר בזוהר חלק ג' שזה נוגע לבני חיי ומזוני." עכשיו הרבי מוסיף ואומר, "אין מקום לשאלה מדוע אישה זו וזו שאינה חובשת פאה ואינה עושה את מה שצריך לעשות, ובכל זאת אנחנו רואים שהיא מבורכת בכל הדברים האלה, בבני חיי ומזוני. אז אומר הרבי: ראשית, אנחנו לא יודעים בדיוק מה שנעשה שם אצלה, כי לא כל אחד מספר לנו בדיוק מה קורה אצלו בבית, איזה צרות יש לו בבית. לנו נדמה שהיא מבורכת בכל. ושנית, אומר הרבי, מה אתה מסתכל על הזולת? אתה תעשה את מה שהקדוש ברוך הוא מצווה עליך. ואם הקדוש ברוך הוא מצווה עליך לעשות את הדבר הזה, שזה במקרה זה כיסוי ראש, אז תעשה את זה. האם, הרבי אומר, אנחנו נרצה להידמות אל הגויים שהם יותר מרובים מאיתנו ואנחנו רואים הצלחה אצלם? האם אנחנו היהודים נרצה גם כן לחקות אותם בגלל שהם מצליחים? ואם כך, אז אם היינו עושים כך, אז כבר מזמן מזמן לא היה זכר, רחמנא ליצלן, לעם היהודי. והרבי אומר לו: כאשר אישה יהודית הולכת ברחוב ללא פאה, הרי אין הבדל בינה לבין נשים אחרות. אבל כאשר היא חובשת

09:47 דובר 4 פאה אפשר להצביע עליה כעל אישה יהודית חרדית. והרבי שואל: ממי מתביישים? מהחברה? מפלונית בת פלונית? מה יאמרו עליה? שזו אישה שומרת דת משה? אם כן, מה היא החרפה? האם יש כאן מסירות נפש שדורשים ממנה, מהאישה הזו? והרבי אומר, אני-- הוא לא אמר את המילים "אני מבין", אבל אומר: כאשר אין בבית מה לאכול, רחמנא ליצלן, הילדים רעבים ללחם, ודורשים מהאבא מסירות נפש לשמור על השבת, שזה בוודאי יגרום לו להפסדים כספיים, והמצב בבית, המצב הכלכלי, הוא קשה מאוד. זה נקרא מסירות נפש, ועל זה בוודאי היהודי הזה יסכים למסור את נפשו כדי שלא לחלל את השבת. אבל בזה איזו מסירות נפש יש כאן? הסיבה, אומר הרבי, פשוט מאוד מדוע לא רוצים לחבוש פאה: זה בגלל שאין מבינים את החשיבות שבזה. ואם לא מבינים את החשיבות, אז מדוע לא לסמוך על הקדוש ברוך הוא בעניין הזה? הרבי דיבר גם מהו ההבדל כשחובשים פאה או שלובשים מטפחת. אומר: ההבדל בין פאה נוכרית לבין מטפחת. כאשר חובשים פאה, אין לאישה ברירה אלא להישאר באותה פאה שיש על ראשה גם כשהיא נמצאת במסיבה של אנשים מסוימים. אבל כאשר יש לה מטפחת, הרי היא יכולה להסירה במקרה והיא נקלעת למסיבה של אנשים מסוימים. אבל כאשר על ראשה ישנה פאה, הרי אפילו אם ייכנס הנשיא אייזנהאואר, זה היה הנשיא של ארצות הברית, היא לא תוריד את הפאה. מה שאין כן כאשר היא נושאת מטפחת על הראש, הרי בקלות היא תסיר אותה. ואומר הרבי, וממשיך, ואני לא קורא את הכל: יכולה היא לטעון, טוב, אני אלבש מטפחת ואני אלך כראוי בתכלית. אומר הרבי: בוודאי אם זה כך יהיה, זה טוב מאוד, אבל מתוך ניסיון ידוע

12:27 דובר 4 שזה לא בדיוק כך. ועוד דבר: לשם מה צריכים להכניס את עצמה בניסיון? יום יום אנחנו מתפללים ואומרים: "ואל תביאנו לידי ניסיון". אז איך לוקחים על עצמם דבר, ניסיון כזה? "ומי לנו גדול", אומר הרבי, "מדוד המלך?" הגמרא אומרת עליו: "דוד המלך לא היה, לא היה לו יצר הרע כי הרגו בתענית", ובכל זאת דוד המלך לא עמד בניסיון והוא נכשל. כשהוא לא עמד בניסיון הוא נכשל. זוהי נקודה אחת והדברים שהרבי דיבר אז בקשר לפאה, כי אז המצב היה חמור בנושא הזה. אבל כיום, תרשו לי שהיום הבעיה היא לא רק פאה, אלא הצניעות בכללותה. כפי שהרב גם הזכיר את זה קודם. אני רק רוצה לחזור בקצרה. איפה נשמע דבר כזה שבכפר חב"ד אישה תלך בגילוי ראש? הכובעים האחרונים שנכנסו לאופנה כאן הם מכסים טפחיים, הם-- סליחה, הם מגלים טפחיים ומכסים טפח. נוסף על העניין הזה, גם התלבושת, זה ממש ישנן נשים שבושה וחרפה שהאישה הזו נמצאת בתוככי כפר חב"ד. ממש בושה! כאשר הולכים ברחוב ובלי רצון, בפירוש בלי רצון, נתקלים בשסע עמוק, שסע שמגלה את הכל. האם לזה ייקרא צניעות? לא מתביישים? הן אצל מי רוצות למצוא חן כאן בכפר חב"ד בשסע הגדול הזה? וצניעות זה גם לא עניין של כיסוי לבוש מלא. צניעות זה לא דווקא העדר כיסוי. כאשר לובשים לבוש וולגרי, לבוש זול, לבוש שמזכיר לנו את פריז ולא עלינו גם את תל אביב. הלבוש הזה יכול להיות מכוסה מכל הצדדים, אבל זה לבוש זול ביותר. בת ישראל חייבת ללכת בצורה כזו? לזה ייקרא צניעות? אז בתשי"ד המכה הזו לא הייתה כנראה באותו היקף שהיה צריך לפעול בנושא הזה, אבל היום זה לא רק פאה,

15:26 דובר 4 היום זה גם לבוש! והלבוש הזה מסגיר אותנו. מי אנחנו? מיד כבר הסבירו, אמרו כאן את זה. מיד מכירים שזו תושבת כפר חב"ד ולא תמיד לטובה. ברור, זה רק מיעוט קטן. לא כולם כך, חס ושלום, אבל המיעוט הזה מצביע על מחלה כלשהי, על ריקבון מסוים. הדבר השני שהרבי אמר לו, אומר, זה אותו דבר גם בנוגע לטלוויזיה. זוהי פרצה-- ואני אומר דברים של הרבי. זוהי פרצה גדולה שאין כמוה. אפילו הגויים כבר יצאו בגלוי נגד הטלוויזיה העושה שמות בנפש ילדיהם, והם מחפשים דרכים כיצד להתגבר על התוצאות השליליות של המכשיר הזה. אוי ואבוי לנו כאשר היהודים צריכים ללמוד מהגויים. הרבי אומר: יש כאן עוד משהו. והרבי שוב הזכיר את הטלוויזיה כי אז הווידאו עוד לא היה. הרבי אומר: כאשר מישהו יחליט שהוא יסתכל בטלוויזיה רק בתוכניות חרדיות, שזה ודאי לכל העולם, לכולי עלמא, מותר להסתכל בהן. כך הוא יחליט. אז נשאלת השאלה, אומר הרבי: איך יכולים ההורים הללו לערוב שהתלמידים, הילדים שלהם, לא יראו גם דברים שאסור לראותם? אם מותר להורים לראות תוכנית טלוויזיה, מותר גם להם לראות תוכניות איזה שהם רוצים? ובפרט הרבי הזכיר את זה בארצות הברית, שהילדים אינם נשמעים להוריהם, ולצערנו זה לא רק בארצות הברית, זה גם כאן בכפר חב"ד. ומי יערוב להורים עצמם, אומר הרבי, שהם לא יתפתו לראות גם תוכניות שליליות? היום יראו תוכנית שמותרת, למחרת יראו גם תוכנית אחרת, ולאט לאט הרי זה נעשה להם כהיתר גמור. והרבי אומר: יש פה עוד דבר לראותה. כלומר, כאשר באמת נאמר אדם מסוים החליט שאני בטלוויזיה אראה רק דברים טובים, ואפשר להאמין לו. בסדר, נאמר שהוא כל כך חזק שהוא לא יראה דברים אחרים.

18:15 דובר 4 אז אומר הרבי: כאשר יודעים שהיהודי הזה הוא יהודי ירא שמיים, יהודי חסיד עם זקן מלא, יש לו בבית טלוויזיה, אז השני לא יודע שהחסיד הזה החליט לראות רק דברים טובים. הוא לא יודע מזה. הוא יודע: לו יש טלוויזיה וזה מותר, והוא יהודי חסיד, אז גם אני אעשה את זה. למה לא? למה לא? וזה נעשה בהיתר של היהודי הראשון. אם כן, שואלים, אומר, זה ששואלים מדוע לפלוני בן פלוני יש טלוויזיה, והרי הוא ידוע כירא שמיים ואפילו יהודי חסידי, ואם כן אפשר לעשות כמוהו. ואומר הרבי על זה: זה דומה למשל שאדם יש לו רמ"ח איברים, ולאדם לא תמיד כל האיברים הם בריאים בתכלית. יש אדם שסובל מהעיניים, מהאוזניים ומאיברים אחרים, הוא סובל. אז האם יאמר מישהו, אומר הרבי, זה לא הדברים שלי, מאחר ופלוני חולה בעיניו, הרי גם הוא רוצה להיות חולה כמוהו? האם יאמר את זה מישהו? אין אדם מושלם, אומר הרבי. כל אחד משתדל לקיים תורה ומצוות כראוי. אבל למה ללמוד מהזולת דברים שליליים דווקא? דווקא את זה אתה צריך ללמוד ממנו? והרבי אומר עוד דבר. טוב, זה כבר היום כבר לא אומרים את זה אפילו. כל אלה שבביתם מצויה טלוויזיה, אף אחד לא יאמר שהוא קנה את המכשיר הזה כדי שעל ידי זה תגדל יראת שמיים שלו או כדי לרכוש לעצמו מידות טובות. לכן יש לו את המכשיר הזה. והרבי ממשיך, ואני פה מסיים: בשנים עברו, אומר הרבי, היו נזהרים שלא לעבור ליד כנסייה. תמיד היו מחנכים את הילדים: כשאתה הולך בדרך ויש כנסייה באותו צד, אז לעבור לצד השני של הרחוב כדי לא להיתקל בצלב וכו' והדברים האחרים. היום, אומר הרבי, מכניסים

20:53 דובר 4 את הכנסייה לתוך הבית, את הכומר לתוך הבית, את הצלב לתוך הבית. אז מה אתם רוצים? והרבי מבקש ממנו: תשתדל לתקן את הדברים באותה עיר שאתה גר, ומותר לך להתחיל את זה גם בניו יורק, כי גם פה הדברים האלה צריכים תיקון. מחנכות יקרות, הרבה נאמר כאן, והרבה גם אין מה להוסיף על הדברים. אנחנו יודעים דבר אחד: שאנחנו כחברה סגורה, כקבוצה הומוגנית, כפר שבנוי בתכלית הקדושה והטהרה, לאחרונה חלה כאן התדרדרות מסוימת. ואנחנו חייבים לעצור בעד הנגע הזה. אומרים חז"ל: "אחד מן החבורה שמת, תדאג כל החבורה". בשבוע שעבר העלה כפר חב"ד קורבן יקר, שאינני יודע אם יכולים אנחנו לומר בניקיון כפיים "ידינו לא שפכו את הדם הזה", כפי שהציגו כאן את הדברים בשם דוקטור ארז. הנגע בכפר חב"ד הוא בשום פנים לא ביחס למספר האוכלוסין כאן, והדברים האלה חייבים אותנו ללמד משהו. וכפי שאנחנו יודעים, בחסידות, בתורת החסידות, והרבי הרבה הרבה מאוד לדבר בנושא הזה, שכל דבר בגשמיות זה נובע מהרוחניות. אם יש בכפר חב"ד נגעים גופניים, הרי זה בוודאי ללא ספק בא בגלל הנגעים הרוחניים שיש לנו כאן. הנגעים הרוחניים, כשם ש-- הם גורמים לנגעים גופניים, בכוחנו לעצור את הנגע הזה אם רק ניתן את דעתנו על כך. אם רק נאמר למשחית הרוחני הרף, אז נזכה גם שאותו קורבן שהעלינו בשבוע שעבר יהיה הקורבן האחרון, ונזכה כולנו, מכאן ולהבא, כל אחד ואחד לעשות בד' אמות שלו את מה שהוא יכול לעשות על מנת להבריא את כפר חב"ד גם ברוחניות וגם בגשמיות.

24:16 דובר 5 יישר כוח על הדברים. חנוכה הוא חג הנר, חג האור, חג הרוח. נקווה שבעזרת השם נדליק את הנר מצווה, נפיץ את אור התורה והרוח ינצח את החומר. תודה רבה לכל האורחים החשובים שלנו, ונקווה שבאמת המעשה הוא העיקר, תהיינה פעולות בשטח. כן, בטח. כן. אחרי-- בסוף. עזבי את זה עכשיו. עזבי עליו. כן. לא. הרבי הריי"צ מספר בזיכרונותיו שכשהוא היה ילד קטן הוא חשב לתומו שהמילה נגינה היא מילה נרדפת למילה תפילה. ולמה? כי כשהיה רואה את אבא שלו מתפלל, אז אבא שלו, הרבי הרש"ב, היה מתפלל עם ניגון, היה הרבה מאוד מנגן בתפילה. כמו כן היה הרבי הרש"ב מנגן גם בסעודה, בין ארוחה לארוחה הוא היה מנגן. פעם הדוד שלו, הרז"א, שאל אותו: "תגיד לי, מה עושה אבא שלך?" אז הוא ענה: "הוא עכשיו אוכל ומתפלל." זאת אומרת, הוא ראה אותו לאכול ולנגן. את המילה מנגן הוא תרגם להתפלל. אז הוא אמר הוא אוכל ומתפלל, כי לתומו נגינה הייתה שווה אצלו לתפילה. אחרי הדברים הקשים ששמענו אנחנו רוצים להתפלל באמצעות ניגון. נבקש מהרב ברודסקי שנמצא איתנו לנגן בפנינו ניגון חסידי, ובפינו ובלבנו נישא תפילה לריבון העולמים שנהיה אנחנו וצאצאינו שנעסוק בתורתך תמיד כל הימים. בבקשה. אלה שאומר כאן הרבי מתמצתים בצורה הטובה והיפה ביותר את הנושא כולו. ששש. ובכן, אה, מדובר על כנס של מורים ומורות בעיר שיקגו, י"א שבט תש"ב. אתם, מורים ומורות, צריכים לזכור תמיד אילו אוצרות נמסרו בידכם. כל האוצרות החומריים, זהב, אבני חן ויצירות האומנות המפוארות ביותר, הרי הם כאפס לעומת האוצרות הבלתי נערכים... ששש. של מתנת אלוקים אשר הורי הילדים מסרו בידכם. כל ילד יהודי, בלי הבדל של מוצא ורקע, מהווה האוצר הגדול ביותר,

28:24 דובר 5 לא רק אצל הוריו ומשפחתו, כי אם גם אצל כלל ישראל. הקדוש ברוך הוא בנבואתו הקדושה לישעיהו הנביא מציין את עם יש-- את עם השם, בני ישראל, בתואר כרם. בני ישראל הם כרם השם. מה נפלא ומה נאה הצלצול של שם זה, כרם השם, ומה מרשימה התאמת תואר זה לעם ישראל. הרי שם זה מתאים במידה בלתי רגילה לעם ישראל, שם שרק הקדוש ברוך הוא מסוגל לתת אותו. אינני מביאה את דברי עצמי, לכן אני מעיזה לבקש הקשבה. זה ציטטה מדברי הרבי הריי"צ. בכרם ובפרדס ישנם פירות שונים, הנבדלים זה מזה בקומתם, ענפיהם, העלים שלהם ופירותיהם. הפירות שונים זה מזה במראה, ריח, טעם ואפילו בקליפה. אלה שיש להם ידע בבוטניקה יודעים כמה יגיעה דרושה בנטיעת פרדס וכמה תשומת לב יש להקדיש לכל נטע רך, שתצליח קליטתו ושיגדל כראוי. יש להקפיד על השקייתו בזמן, להגן עליו ממזיקים ורוחות רעות. שנים רבות עמל הגנן עד שהוא זוכה לראות את השיח הקטן גדל לאילן חזק ובריא הנותן פירות טובים ישבו לו. או אז, כאשר האילן נותן פריו, מקבל הגנן את מלוא סיפוקו ביודעו שעבודתו הקשה, רבת השנים, הוכתרה בתנובה טובה ארוכת ימים. בני ישראל הנם הפרדס האלוקי, ואתם, מורים ומורות, מהווים הגננים שלו. עליכם לנקות את הגן מאבנים ולכלוך. עליכם לעמול קשות לנטיעת שיחי עצי פרי בפרדס האלוקי. עליכם להשקיע את כל ידיעותיכם, תבונתכם וכוחותיכם בהצלחת קליטת השתילים. עליכם לקשור יפה ולחזק את השיחים הרכרוכיים כדי שהרוחות הרעות לא יעקמו אותם. עליכם להעניק את מרב תשומת הלב להגנה עליהם מפני מזיקים ותולעים של כפירה וכיוצא בזה. עבודתכם, מורים ומורות, דורשת תבונה ויכולת ומידה מסוימת של הקרבה ומסירות נפש. ברם, בשכר זה תזכו לסיפוק

31:33 דובר 5 רוחני כשתראו בעזרת השם ששתילכם הרכים נעשים לאילנות גדולים ובריאים, רבי פירות, הנותנים פירות מובחרים וטעימים ומפארים את פרדס השם. בגורל תינוקות של בית רבן חתום גם גורל הוריהם וגורל כלל ישראל, וכל זה נתון בידי המורים והמורות. עליכם, מורים ומורות, לדעת את גודל האחריות לגורל כלל ישראל, וכל זה נתון בידי המורים והמורות. החיים והמוות מבחינה דתית ומוסרית ורוחנית של כלל ישראל בידכם. כאשר המורים והמורות מנהלים חינוך כשר, הרי המוסדות בהם מתלמדים ומתחנכים הילדים בדרך התורה והמצווה יקרים וקדושים, ולהפך. מנהלי, מורי ומורות החינוך הכשר הם הגאון של עם ישראל. ברוכים תהיו. הדברים מדברים בעד עצמם. ומחינוך לחיוך, ובעצם אין חינוך בלי חיוך, נבקש את המורה דבורה רסקין עם קבוצת תלמידות להציג בפנינו מופע, אה, חינוך... איך זה בדיוק נקרא? איך? קטעים מחויך-- קטעים חינוכיים מחויכים. בבקשה. אנחנו נצטרך להפנות את הפנים לכיוון