סיום הרמב"ם תשמ"ז

00:06 דובר 1 שהוא יגיד את ההדרן על, אה, הרמב"ם, על ספר היד החזקה. בנוסף לכך, כמו שאמרנו, גופא בתר רישא אזיל. איני יודע, אלא עם הרבנים, ובמילא איתו ביחד הוא מביא את ברכת בני ברק.

00:36 דובר 2 בבקשה הרב לנדא.

01:16 דובר 1 הרמב"ם בספרו יד החזקה הינו סדרן מופלא. כשם שספר יד החזקה מדויק לאותיותיו, כך גם הסדר בהלכותיו מדויק מאוד. ולכאורה, בפרק האחרון של היד החזקה תמוה הסדר ברמב"ם. הרמב"ם מתחיל את פרק י"ב בהלכות מלכים: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, אלא עולם כמנהגו נוהג. וזה שנאמר בישעיה, וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, משל וחידה. עניין הדבר שיהיו ישראל יושבים לבטח עם רשעי גויים המשולים כזאב ונמר." ובהלכה ב' אומר הרמב"ם: "אמרו חכמים, אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד." ולכאורה ההלכה הראשונה היא דברי הרמב"ם עצמו אשר אין להם מקור מפורש בגמרא. ואילו ההלכה השנייה, "אמרו חכמים", היא המימרה של שמואל כמה פעמים בש"ס, שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד. ואם כן תמוה. הרמב"ם מתחיל את הפרק בדבריו עצמו ומביא סייעתא לדבריו בהלכה ב' מדברי שמואל. הרי כל הספר היד החזקה מיוסד על דברי חכמים במשנה ובגמרא. ואם כן לכאורה היה הרמב"ם צריך ראשית כל להתחיל, "אמרו חכמים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד", אשר זו היא מימרתו של שמואל בגמרא, ואחר כך להמשיך מה שהוא אומר בהלכה א', "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו". אלא הרמב"ם, בדיוק הסדר ב-בפרק הזה, רצה לתרץ קושיה של הכסף משנה בהלכות תשובה. הכסף משנה בהלכות תשובה מקשה על הרמב"ם. בגמרא בכמה מקומות, פעמיים בשבת ופעמיים בסנהדרין ובעוד מקומות, מביאה הגמרא מימרה של רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: "כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח. עולם הבא, עין לא ראתה אלוקים זולתך." כל הנבואות של הנביאים אשר נאמרו

06:11 דובר 1 על העתיד לבוא נאמרו על ימות המשיח, לא על ימי עולם הבא. כי עולם הבא, עין לא ראתה אלוקים זולתך. אומרת הגמרא: "ופליגא דשמואל". על המימרה הזאת של שמואל, שאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד, חולקת המימרה של רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן. מפני שאם כל הנבואות נאמרו לימות המשיח, כמו הנבואה הזאת של "וגר זאב עם כבש", איך אומר שמואל שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד? כך אומרת הגמרא. ושואל הכסף משנה: הרמב"ם בפרק ח' מהלכות תשובה מביא את דבריו של רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: "כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל עולם הבא עין לא ראתה אלוקים זולתך." ואילו בפרק ט' מהלכות תשובה, וכאן בפרק האחרון של הלכות מלכים, מביא הרמב"ם את המימרה של שמואל, שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות. איך ייתכן שהוא פוסק את שתי המימרות, כשהגמרא אומרת שזו מחלוקת, פליגא דשמואל מימרתו של רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן? וזה בא כאן הרמב"ם לתרץ. בוודאי אם נאמר שפירושן של הנבואות "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ" פירושן כפשטן, ודאי מאמרתו של רבי חייא בר אבא חולקת על מאמרתו של שמואל, פליגא דשמואל. ולכן לא יכול הרמב"ם להתחיל את הפרק עם אמרתו של שמואל: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות". זו סתירה לפסק הרמב"ם בהלכות תשובה שפסק את דבריו של רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן. היה הרמב"ם מוכרח להקדים: הנבואות שנתנבאו הנביאים משל וחידה. "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ". עניין הדבר שיהיו

09:26 דובר 1 ישראל יושבים לבטח עם רשעי גויים. ואם כך, הרי מאמרתו של רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אינה חולקת על שמואל. אני יכול לפסוק גם את דבריו של רבי חייא בר אבא וגם את דבריו של שמואל. "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות. ובכל זאת כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח", מפני שנבואתם לימות המשיח, פוסק הרמב"ם, שהם משל וחידה. אין כאן המקום והזמן להסביר איך הרמב"ם יפרנס את דברי הגמרא שהגמרא אומרת ופליגא דשמואל. אבל גם ברמב"ם עצמו אפשר לומר שזוהי כוונת הרמב"ם בהקדמתו לדברי שמואל: לתרץ את הקושיה של הכסף משנה. אין כאן מחלוקת. אין כאן סתירה בין שני הפסקים. מצד אחד לא נתנבאו אלא לימות המשיח, עולם הבא עין לא ראתה אלוקים זולתך, ומצד שני נשארת האמרה של שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות. ואם אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות, נשאלת השאלה: מהי הכמיהה הגדולה לימות המשיח? האם אלו שנמצאים במלכות של חסד ואינם סובלים משיעבוד המלכויות אינם כמהים לימות המשיח? על כך בא הרמב"ם וממשיך: לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, לא כדי שירדו בגויים ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח. לא לכן מצפים אנו לימות המשיח, אלא כדי שיהיו פנויים בתורה וחוכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה. לכן נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, כדי שיהיו פנויים בתורה וחוכמתה. והרמב"ם מסביר זאת באריכות יתירה בפירושו על המשניות, בתחילת פרק חלק בסנהדרין. מסביר שם הרמב"ם מה שנאמר בתורה: "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי"

13:07 דובר 1 ואספת דגנך ותירושך ויצהרך. אין הכוונה ששכר המצוות של שמוע תשמעו אל מצוותי, השכר הוא ואספת דגנך ותירושך ויצהרך. זה אומר הרמב"ם, דומה למלמד שמלמד את התינוק ומבטיח לו סוכריה עבור הלימוד. לפי דרגתו של התינוק זה פרס על הלימוד. כאשר התינוק יתבגר ויתפקח, אי אפשר כבר לתת לו פרס של סוכריה, ואז מבטיחים לו דינר. וכך הלאה וכך הלאה, כמו שהרמב"ם מאריך שם. אותו הדבר, אין זה שכר המצווה, ואספת דגנך ותירושך ויצהרך, והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי. אלא השכר הוא כאן שכאשר יש העניין של ואספת דגנך ותירושך ויצהרך, הפרנסה מצויה. יש לך האפשרות, תהיה לך האפשרות להמשיך ללמוד ולקיים מצוות. ועל זה אמרו חז"ל: שכר מצווה מצווה. השכר האמיתי למצוות הוא קיום תורה ומצוות. וזה מה שהבטיחה התורה: והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי, ואספת דגנך ותירושך ויצהרך, וממילא תוכל במנוחה להמשיך ללמוד ולהמשיך לקיים את התורה. אולם גם כאשר הפרנסה מצויה עדיין ישנן תאוות שונות, ישנן מידות רעות באדם, קנאה, שנאה, תחרות, אשר הן גם כן ועוד יותר מפריעים ללימוד ולקיום המצוות. ולכן ממשיך הרמב"ם: "ובאותו הזמן, בימות המשיח, לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, לא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויים כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד". לימות המשיח יהיו כולם נקיים מן המידות הרעות, מן הקנאה והשנאה והתחרות. ולפיכך לא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד. וכאן הוסיף הרמב"ם עוד יותר. קודם אמר הרמב"ם כדי שיהיו פנויים בתורה וחכמתה. וכאן הוסיף הרמב"ם עוד יותר: עסק כל העולם לדעת את ה' בלבד. נוסף על עצם עניין של חכמת התורה, העניין של הלימוד

17:11 דובר 1 של דע את אלוקי אביך, לדעת את ה' בלבד, אשר זהו מעין עולם הבא. כי תענוגות עולם הבא, אף על פי שאין לנו שום מושג בהם, כמו שהרמב"ם מסביר שכמו שאי אפשר להסביר לחירש תענוג בצלילי הנגינה, כך אי אפשר להסביר לבעל הגוף תענוג של עולם הבא. אבל יודעים אנו שתענוגות עולם הבא הם שנהנים מזיו השכינה, מידיעת בוראם. מעין עולם הבא הוא העניין של הידיעה לדעת את ה' בלבד. דע את אלוקי אביך. ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים, וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. והתענוג הזה, המעין עולם הבא שיהיה בימות המשיח, אשר הוא לדעת את ה' בלבד. כאשר התחילה התנוצצות אורו של משיח, כאשר עיר וקדיש משמיא נחית, הבעל שם טוב הקדוש, אז התחילה התגלות פנימיות התורה ומעיינות החסידות אשר הם בבחינת טועמיה, טעימה של הידיעה הזאת של לדעת את ה' בלבד. ידוע ומפורסם אשר הבעל שם טוב פנה אל המשיח בהיכלו בשאלה: אימתי קאתי מר? ומשיח ענה לו: לכשיפוצו מעיינותיך חוצה. כבוד קדושת אדוננו, מורנו ורבנו נשמתו עדן, אשר היום י' שבט הוא יום ההילולא שלו, שאל באחת משיחותיו: מה הייתה כאן השאלה של הבעל שם טוב אצל משיח? הרי זו היא שאלה ידועה שרבי יהושע בן לוי שאל את משיח, כמו שמבואר במסכת שבת. ומשיח ענה לו היום. רבי יהושע בן לוי שאל "אימתי אתי מר?" ענה לו משיח "היום", ואליהו הנביא הסביר לרבי יהושע בן לוי את דבריו של משיח. כוונתו הייתה היום אם בקולו תשמעו. ואם כן, מה בא הבעל שם טוב וחוזר על השאלה של רבי יהושע בן לוי בזמן

21:02 דובר 1 שהתשובה מפורסמת ומבוארת בגמרא. והסביר הרבי נשמתו עדן: מנהיגי ישראל אשר באו לעולם כדי לגלות ולפרסם תורתו של הקדוש ברוך הוא, חייבים היו להיות מיוחדים בעניין של אהבת ישראל. כך אומר המדרש על הפסוק "ומשה היה רועה", "ה' צדיק יבחן". הקדוש ברוך הוא בחן את משה בסיפור הידוע עם השה מצאנו של יתרו. וכן הבעל שם טוב אשר בא לגלות פנימיות התורה ומעיינות החסידות, עליהם אמר לו משיח יפוצו מעיינותיך חוצה, גם הוא ניחן היה כידוע ומפורסם באהבת ישראל יתירה. ומצד אהבת ישראל של הבעל שם טוב, כאשר הבעל שם טוב התבונן במסירות נפשם של יהודים לקיום המצוות, בהתלהבותם של יהודים באמירת פרקי תהילים, החליט הבעל שם טוב שהייעוד הזה של היום אם בקולו תשמעו הוא כבר הגיע. ואז הוא פנה אל משיח ושאל: אימתי קאתי מר? כבר נתמלאה התשובה שענית לרבי יהושע בן לוי, היום אם בקולו תשמעו. ענה לו משיח: לכשיפוצו מעיינותיך חוצה. ייעוד חדש, פירוש חדש בהיום אם בקולו תשמעו: לכשיפוצו מעיינותיך חוצה. כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א, באהבת ישראל המופלגת שלו, חזר והתבונן שגם הייעוד הזה של יפוצו מעיינותיך חוצה הגיע כבר בכל קצווי תבל, מקצה העולם ועד קצהו, מעבר למסך ומבעד למסך. בחצי כדור העולם הזה ובחצי כדור העולם אשר מעברו לא נמצאה פינה אשר מעיינות החסידות לא הגיעו אליה. ואם כן הגיע כבר גם הייעוד של יפוצו מעיינותיך חוצה. מה חסר? חסר לימוד התורה כולה. ישנן מסכתות שלמות שאינן נלמדות. ישנן חצאי מסכתות שאינן נלמדות. ומכאן באה התקנה הנפלאה, לימוד ספר הרמב"ם. ספר הרמב"ם חובק בתוכו את כל תורה שבעל פה, משנה וגמרא, ספרי וספרא ומכילתא. כמו שהרמב"ם בעצמו מעיד בהקדמת

25:28 דובר 1 ספר הרמב"ם. ספר היד החזקה, שהספר הזה מקבץ בתוכו את כל תורה שבעל פה, ומכאן באה התקנה לימוד ספר הרמב"ם ועל ידי זה לימוד כל תורה שבעל פה. ובכמיהתו היתירה של הרבי שליט"א לביאת המשיח, הוא רצה למהר את הסיום וסידר לימוד הרמב"ם שלושה פרקים ביום. אולם לאו כל מוחא סביל דא, לא כל אחד מסוגל ללמוד שלושה פרקים ברמב"ם בכל יום, נוסף על כל לימודיו האחרים ועיסוקיו האחרים. ולכן באה גם התקנה השנייה של לימוד ספר הרמב"ם, פרק אחד ביום. וכיום ברוך השם אנו מסיימים את שתי התקנות. סיום הרמב"ם של שתי התקנות זה הסיום השלישי של הלימוד של שלושה פרקים ביום והסיום הראשון של הסדר של פרק אחד ליום. ואם כן, עתה נתמלא כבר גם הייעוד הזה. כל הייעודים לביאת המשיח נתמלאו. הייעוד של היום אם בקולו תשמעו נתמלא כבר בימי הבעל שם טוב. הייעוד לכשיפוצו מעיינותיך חוצה גם הוא נתמלא. לימוד כל התורה שבעל פה. כיום כולנו מסיימים לימוד תורה שבעל פה, גם אלה שלמדו רק פרק אחד. ואם כן כל הייעודים נתמלאו. מה חסר עדיין? הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתן של צדיקים ועמך כולם צדיקים, והקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתנו שהגיע כבר זמן עת פדותנו. ולכן במעמד קדוש ונשגב זה, בעיר הקודש והמקדש, ברוב עם הדרת מלך אשר הן א-ל כביר לא ימאס, אנו מפילים תפילתנו ותחינתנו לפני הקדוש ברוך הוא. עד מתי תתאווה? עד מתי לא תאמר לעם עת גאולי באה? עד מתי קץ הפלאות? בנה מקדש והרחב עיר ושלח מבשר ישראל. אמן כן יהי רצון. וכהשלמה לדברי רבה של בני ברק, הרב הגאון הרב משה לנדא שליט"א, שהעניין הזה של הפצת המעיינות בא

29:37 דובר 1 לידי ביטוי שלם. יש לנו כאן עדות נאמנה. נמצא איתנו איש מסירות הנפש שלא מזמן בא מעבר למסך הברזל מלנינגרד, רבי יצחק קוגן, שמסר את נפשו על קיום תורה ומצוות וקירוב רבים לתורה ומצוות. ראש וראשונה אנחנו נבקש אותו שיעלה על הבמה ובהמשך אנחנו ניתן לו גם את רשות הדיבור. רבי יצחק בבקשה. ואת היתר אנחנו נשמע מפיו. אנחנו מברכים בתוכנו את כבוד הרב הראשי לישראל, הראשון לציון, הרב הגאון רבי מרדכי אליהו, את רבה של ירושלים, הרב הגאון הרב משאש, שבאו להשתתף עמנו בחגיגת הסיום, ואנחנו נבקש את הראשון לציון לשאת דברו וברכתו. בבקשה.

31:24 דובר 3 כבוד רבה הראשי של ירושלים וראש אבות בתי הדין. כבוד מעלת הרבנים היקרים, רבני בני ברק, הרב של בני ברק ועוד הרבנים, רבני ערים, ראשי אלפי ישראל. אמנם איני יכול למנות את כולם. רבנן ותלמידיהון, קהל קדוש ונכבד. אנחנו היום נמצאים בשבת שירה. בשבת נקרא את השירה, אז ישיר משה ובני ישראל, ואחד הפירושים שהביא רש"י על אז ישיר ולא נאמר שר, לומר שאותה שירה ישיר משה ובני ישראל גם בעת הגאולה. באותה שירה נאמר עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. רש"י האריך להסביר את הפסוק עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה. המפרשים האחרים האריכו להסביר את זה. כותב הרב חיד"א, ושמעתי משמו של הפר"ח, פרי חדש. זה דבר פלא שפרי חדש עוסק גם בדרשות. אומר הפרי חדש כך, בגמרא במסכת סוטה יש מחלוקת באיזה יום נזרק משה רבנו ליאור. באיזה יום הצילו את משה רבנו. מאן דאמר אחד אומר נזרק ביום כ"א לחודש ניסן. אמרו מלאכי השרת, רבונו של עולם, ביום כ"א ניסן יאמר משה זה שירה ויטבע בים? מאן דאמר אחר אמר אחרת, הוא נזרק ביום ו' לחודש סיוון. אמרו מלאכי השרת, רבונו של עולם, ביום זה עתיד לקבל תורה ויטבע בים? אז מחלוקת בגמרא אם ניצל משה רבנו בזכות תורה או בזכות שירה שאומר. אומר הרב פרי חדש עליו השלום, זה פירוש הפסוק. עזי וזמרת יה. מאן דאמר שאומר אין עוז אלא תורה או בזמרה, זה ויהי לי לישועה. אומר הרב חיד"א הפירוש הוא יותר עמוק. כולם מודים שבזכות שתי המצוות האלה ניצל משה רבנו. מאן דאמר אחד אומר עיקר תורה ושירה נלווית אליו, והשני אומר עיקר שירה והתורה נלווית אליו. וזה פלא. אומר הרב חיד"א עוד

34:24 דובר 3 פירוש. כתוב בזוהר הקדוש. והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. בזכות מה ניצלו ישראל בקריעת ים סוף? הרי המלאכים אמרו הללו עובדי עבודה זרה, והללו עובדי עבודה זרה. הייתה קטגוריה גדולה על עם ישראל, אלא והמים להם חומה בזכות שעתידים לקבל תורה. אין מים אלא תורה. הם עמדו להם כחומה. אומר הרב חיד"א וזה פירוש הפסוק עזי וזמרת יה, כי התורה גם כן נקראת שירה, כמו שכתוב ועתה כתבו לכם את דברי השירה הזאת ולמדה את בני ישראל. בזכות שני הדברים האלה ניצל משה רבנו. ברחמיו המרובים אומר הרב חיד"א, וכך פירוש זוהר הקדוש שעתידים לקבל תורה, עתידים ללמוד תורה, עתידים לומר שירה על זמן שעתידה לבוא הגאולה וניצלו-- ניצל ממצרים. וזה פלא. לא מצינו שכתוב שירה, או יותר נכון שכתוב בצורה מודגשת שירה בזמן שמלמדים את בני ישראל. "ועתה כתבו לכם את דברי השירה הזאת ולמדה את בני ישראל". כשמלמדים את התורה לאחרים זו שירה אמיתית. זו שמחה בפיהם. אבל כשהתורה נשארת בשבילי בלבד, כשאני לומד תורה וחדאי נפשי בלבד ולא מלמד את האחרים, אז זה לא שירה. זה תורה בלי שירה. אין שמחה. פשוט מאוד. אנחנו רואים את זה היום בחוש. אם היו לומדים תורה לא היו מתרעמים על רב שפוסק הלכה כדין. לצערנו הרב, הגענו היום למצב כזה שאם רב נמצא במגדל העמק ופוסק הלכה כדינה של תורה, כפסק הרמב"ם, כפסק השולחן ערוך, מדברים עליו, מתלוננים עליו מפני שלא למדו תורה. אילו היו לומדים תורה, לא היו מדברים כך. כל אלה שפערו פיהם לבלי חוק לא למדו. אילו היו לומדים תורה, אז התורה הייתה נפתחת ישרה ושמחה בפיהם. ולמדה את בני ישראל זו השירה האמיתית. אם אנחנו נלמד את בני

36:55 דובר 3 ישראל תורה, תורה כמו שניתנה לנו מסיני. מוריי ורבותיי, מי שנמצא היום בקרב עולם הישיבות אין לו מה לדאוג. אני רואה רבנים, אני רואה חכמים, אני רואה דיינים, אבל אדם שהולך היום ברחובות ורואה את המצב הירוד, איזה חינוך נותנים לילדים שלנו? הם ילדים שלנו, זה לא משנה אם זה בן של מישהו אחר. הם בני אברהם, יצחק ויעקב, ואנחנו ערבים כולנו להם. זה נקרא חינוך, שילד שולף סכין לדקור את חברו? לזה אנחנו ציפינו? זה נקרא חינוך? ככה אנחנו מלמדים את בני ישראל? היכן תורה? היכן קיום מצוות? איך אפשר לומר על תורה שירה, על תורה שמחה בפיהם, אם הנוער לא לומד תורה? אם מוציאים כל מיני גזרות וחוקים לא ללמוד תורה, אם מוציאים כל מיני גזרות וחוקים לא לדבר על תשובה בבית הספר, האם זה נקרא חינוך? מה שאנחנו צריכים לדאוג, לא רק ללמוד תורה, אלא ללמד תורה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות. כשהגמרא באה לספר על מעשיו של רבי חייא, אז כתוב: אמר רבי חייא, אני עושה שלא תשתכח תורה מישראל. ועל זה אמר רבנו הקדוש: כמה גדולים מעשי חייא. כשעומד רב גדול בישראל והולך ונותן ומלמד אחרים, ומלמד ילדים ללמוד תורה בקדושה וטהרה, והוא זורע והוא חורש את הפשתן, והוא שוחט וכותב ומלמד. מה גדולים מעשי חייא. כמה גדולים מעשי חייא. מוריי ורבותיי, היום התפקיד שלנו להילחם בחושך, להילחם בבורות, להילחם בעם הארץ, מה שיש היום בארץ ובעולם. כמה גדולים מעשי חייא. אני יכול לומר הדברים האלה שאמר רבנו הקדוש על האדמו"ר מחב"ד שליט"א. כמה גדולים מעשי חייא. הגמרא אומרת שחייא, רבי חייא ובניו, משולים לאברהם, יצחק ויעקב, שתפילתם לא חוזרת ריקם. מוריי ורבותיי, האדמו"ר

39:34 דובר 3 שליט"א, במעשיו הכבירים, בהוראות שנותן. איזו שמחה ללכת ביום חג סוכות ולראות יהודי עומד ברחוב יפו, וכל מי שעובר: קח, תקיים מצוות ארבעת מינים. איזו שמחה גדולה לראות יהודים עומדים בכותל המערבי. כל אדם שבא לשם, הוא אף פעם אולי לא הניח תפילין, שם מניח תפילין. איזו שמחה גדולה לראות את הילדים שנותנים את הפרוטות האלה לצדקה. איזו שמחה גדולה לראות בכל העולם כולו, בכל פינה ופינה נקודת אור, בכל פינה נקודת תורה, נקודת יראת שמיים, תורה ומצוות. מה גדולים מעשי חייא? לא רק בלימוד תורה, אלא גם בקיום מצוות. חינוך ללימוד תורה, חינוך לקיום מצוות. ואם הגמרא אומרת: מי שמסיים מסכת אחת, עבידנא יומא טבא לרבנן, אחד מסיים, אם רבים מסיימים, כמה ימים טובים צריכים לעשות. וכשאדם מסיים את כל הרמב"ם, שכולל את הכל, וכבר אמרתי, יכול להיות, ואני חושב שזה ודאי קרוב לאמת, שהנשמה של האדמו"ר שליט"א ניצוץ של משה רבנו, ניצוץ של משה הרמב"ם, שהוא כולל את הכל, כלל עם ישראל. הוא לא דואג בפרט על מי הוא יהודי לחם ולוחם, והיום אנו רואים שהוא צדק על כל דבר ודבר, שהוא ראה מראש את הדברים האלה כולם.

41:26 דובר 3 כל דבר ודבר שאמר, הדברים האלה כולם, כולם רואים שהוא ראה למרחוק כרוח הקודש. מי שנפגש איתו, מי שדיבר איתו, מי שהתקרב, ראה אותו ממש כפני אלוהים, פני מלאך אלוהים, כולו מלא קדושה ויראת שמיים, מלא תורה בכל, בכל החלקים שבתורה, בכל ארבעת חלקים שבתורה, ועוד הולך ומוסיף, הולך וגדול. הרב רבי יוסף חיים עליו השלום כותב, הגמרא אומרת שמשה רבנו קיבל פקודה מהקדוש ברוך הוא: קדשם היום ומחר. בא משה רבנו והוסיף יום אחד מדעתו. אומר רבי יוסף חיים עליו השלום, ראש כל בני הגולה: מה זה הוסיף יום אחד מדעתו? למה לא כתוב משכלו? מסברתו? מדעו? מה זה מדעתו? אומר רבי יוסף חיים עליו השלום כך: אדם שרוצה ללמוד תורה צריך להתכונן, להכין לעצמו חכמה, בינה ודעת. יומיים אפשר לקבל חכמה ובינה. אמר משה רבנו להוסיף יום אחד מדעתו, והקדוש ברוך הוא הסכים עמו. זהו חב"ד. חכמה, בינה, דעת. מוריי ורבותיי, אין דרכנו בזה. מוריי ורבותיי, להוסיף יום אחד מדעתו. זוהי הדרך שהדריך אותנו משה רבנו. לא לעמוד במקום אחד, הלוך וגדול, הלוך ומוסיף. לא, נכון שהקדוש ברוך הוא אמר לו יומיים. להוסיף יום אחד מדעתו בקדושה ויראת שמיים. זו הדרך שהקדוש ברוך הוא רצה מעם ישראל. לא לשהות מה שכתוב בתורה, לקיים, להוסיף תורה, להוסיף מצוות, להוסיף מעשים טובים. כך בדרך זאת מדריך ומחנך האדמו"ר שליט"א. ויהי רצון בזכות המצוות ובזכות לימוד תורה ובזכות לימוד צדקה, שיש מחלוקת אם בצדקה תיקון עני יבוא המשיח או בלימוד תורה יבוא המשיח, בזכות כל המצוות כולן נזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו, אמן.

44:10 דובר 4 אנחנו מודים לכבוד הראשון לציון, הרב הגאון רב מרדכי אליהו, על דבריו הנלבבים, ואנחנו רגילים כי תמיד אצלו דברים היוצאים מן הלב והם נכנסים אל הלב. זה עתה קיבלנו, אה, מכתב משליחו של האדמו"ר מסדיגורה; ביקש להתנצל שמטעמי בריאות איננו יכול להגיע לירושלים, אבל מבטיח מחר להשתתף בחגיגת סיום הרמב"ם בתל אביב. ועכשיו אנחנו נבקש את, אה, התזמורת עם הפייטן אבי אנטבי. אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. אנחנו בירושלים ואנחנו מעלים על ראש שמחתנו את ירושלים. בבקשה.

45:43 דובר 5 י-אלי, י-אלי, י-אלי, י-אלי, י-אלי. שבחי ירושלים את ה', הללי אלוהייך ציון. שבחי ירושלים את ה', הללי אלוהייך ציון. כי חיזק בריחי שערייך, כי חיזק בריחי שערייך, ברך בנייך בקרבך, ברך בנייך בקרבך, ברך בנייך בקרבך. הללי, הללי אלוהייך ציון. הללי, הללי אלוהייך ציון. שבחי ירושלים את ה', הללי אלוהייך ציון. שבחי ירושלים את ה', הללי אלוהייך ציון. כי חיזק בריחי שערייך, כי חיזק בריחי שערייך. ברך בנייך בקרבך, ברך בנייך בקרבך, ברך בנייך בקרבך. הללי, הללי אלוהייך ציון. הללי, הללי אלוהייך ציון. הללי, הללי אלוהייך ציון. הללי, הללי אלוהייך ציון.

03:58 דובר 1 אדון כל העולמים, בשש את כליתו מלך כל העולמים. מלך כל העולמים. בצל גומים אשכדו ברכתך. יום זה לישראל אורה ושמחה, שבת מנוחה. יום זה לישראל אורה ושמחה. יום זה לישראל אורה ושמחה. אורה ושמחה, אורה ושמחה, שבת מנוחה, אורה ושמחה, אורה ושמחה, שבת מנוחה. ציווית פקודים במעמד סיני. שבת ומועדים לשמור בכל שנה, לערוך לפני מטה ערוכה. שבת מנוחה, לערוך לפני מטה ערוכה, שבת מנוחה. יום זה לישראל אורה ושמחה. יום זה לישראל אורה ושמחה, אורה ושמחה, אורה ושמחה, שבת מנוחה, אורה ושמחה, אורה ושמחה, שבת מנוחה. חמדת הלבבות לאומה שבורה, לנפשות נכאבות נשמה יתרה, לנפש מצרה יסיר אנחה, שבת מנוחה, לנפש מצרה יסיר אנחה, שבת מנוחה. יום זה לישראל אורה ושמחה. יום זה לישראל אורה ושמחה, אורה ושמחה, אורה ושמחה. שבת מנוחה, אורה ושמחה, אורה ושמחה, שבת מנוחה. כולם. יום זה לישראל אורה ושמחה. יום זה לישראל אורה ושמחה, אורה ושמחה, אורה ושמחה. שבת מנוחה, אורה ושמחה, אורה ושמחה. שבת מנוחה. ועתה אנחנו נבקש את הגאון רבי יצחק פלאקסר שליט"א, ראש בית הדין של אגודת ישראל, להגיד את הפתיחה לספר היד וכן דברי ברכה בשם בית הדין של אגודת ישראל. הרב פלאקסר.

10:21 דובר 2 מה אתה אומר? איזו יציאה זה? איזו ברכה זה?

10:37 דובר 1 פה מרנן ורבנן, ראשי ישיבות, גדולי התורה, רבנים ראשיים, ירושלים, בני ברק. קהל קדוש. התאספנו הלילה לסיום משולש. סיום אלו שסיימו בפעם השלישית את כל ספרי היד החזקה, כל הרמב"ם. אלו שסיימו אחרי שלוש השנים את הרמב"ם, אלו שסיימו את ספר המצוות. סיום משולש. חגיגה משולשת. שמחה משולשת. כמה השמחה גדולה בהתאסף קהל קדוש כזה! כמה השמחה והשתתפות אלפי מבני ישראל חרדים לשם ולתורתו. כמה השמחה גדולה בשמיים! שאלפי יהודים שמחים בסיום הרמב"ם. אבל ידידיי, אחיי, לא רק שמחה חגיגית, לא רק שמחה של סיום. לעניות דעתי זהו מעמד של קידוש שם שמיים. זהו מעמד למען לקדש את שם שמו יתברך. שלוש קדושות יש לנו. אנחנו רגילים להגיד הקדוש ברוך הוא, קדושת השם, תורתנו הקדושה ועם ישראל קדוש. קדוש, קדוש, קדוש. הכנס הזה בא להבליט את קדושת עם ישראל. לקשור בקשר אמיץ, בקשר אחד עם הקדוש ברוך הוא, עם תורתנו הקדושה, את עם ישראל הקדוש, ממלכת כהנים וגוי קדוש. הרמב"ם מתחיל. תחילת דבריו. דבריו הקדושים. יסוד היסודות ועמוד החכמות. לידע שיש שם מצוי ראשון. יסוד היסודות ועמוד החכמות. כשהרמב"ם התחיל לחבר את חיבורו הגדול, את חיבור יד החזקה, שאין לנו שום השגה איך בן אדם היה יכול להשיג חוכמות, חוכמה כל כך גדולה ורחבה. במה התחיל הרמב"ם? הוא התחיל בשמו של הקדוש ברוך הוא. יסוד היסודות ועמוד החכמות הן אותיות, כך אומרים במקום הכסף בשטווה מפלסים. אותיות של שם הוויה ברוך הוא וברוך שמו. יסוד היסודות י-ה ועמוד החכמות ו-ה. הרמב"ם לימד אותנו כל החוכמות שבעולם. כל היסודות שבעולם. מטרתם לדעת שיש מצוי, שיש בעל הבית לבירה, שיש בורא עולם שברא את העולם. רבותיי, אחיי! אנחנו עומדים בפני תקופה קשה

17:40 דובר 1 ונוראה. עושים כל המאמצים איך חס ושלום לא לזכור את שם השם. חרפה ובושה! למחוק את שם השם. למחוק מהצבא את שם השם. חרפה ובושה! לזלזל בתורתנו, תורת חיים. המטרה של אותם עוזבי התורה: איך לנתק את עם ישראל מקדושתו? אותם החילונים החולניים. מה הם לא עושים? לערטל כל דבר שבקדושה. הם שירדו עד לעומקי התהום. הם שחיללו את כל הקדוש לנו. הם שירדו עד העפר. מה הם רוצים לעקור? קדושת עם ישראל. שלוש הקדושות. הקדוש ברוך הוא, תורתנו הקדושה, עם ישראל הקדוש. שומר ישראל שמור שארית עם קדוש. המשלשים שלוש קדושות לקדוש. הרמב"ם כשהתחיל את חיבורו הענקי, שאין לנו שום מושג העומק, הגדלות, הקדושה. במה דברים אלו מתחיל את חיבורו הגדול? ביסוד היסודות ועמוד החכמות. לידע שיש שם מצוי ראשון. והוא ממשיך: והוא ממציא כל נמצא וכל מה שיש בעולם. הוא הממציא, הוא סיבת הסיבות, הוא עילת העילות, הוא המצוי הראשון, וכל הנמצאים משמיים וארץ ומה שביניהם, הכל, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו. אז מי בא ומטיף לנו מוסר איך להתנהג? האם אלו שירדו עד לתהום? האם אלו שטימאו את ילדי עם ישראל? האם אלו שפיתו את הנוער בכל מיני תועבות? האם אלו שרואים כבר שעומדים בפני שוקת שבורה? רבותיי, אחיי, לא בקומה נמוכה, לא בכפיפות. לא על הברכיים. בקומה זקופה לנו להגיד לאלו: אין לכם כלום. יש לכם שריד מדור המבול, יש לכם. אותו השריד מדור המבול, מלאה הארץ חמס. יש להם עלון בחוץ שיש לבכות לנו על העלונית הזאת. בכל פעם כשיש משהו שקשור לדת, לתורה, כנשוכי נחש הם קופצים. להם, בפניהם עלינו להתכופף? בפניהם עלינו להצטדק? לנו שיש לנו תורה קדושה, זכה ובהירה. הכנס הזה לא

23:57 דובר 1 רק כנס של סיום. כנס של קידוש שם שמיים. כינוס איך לקשור את שלושת הקשרים, קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל כולא חד. תראו רבותיי, יושבים כאן בלי עין הרע אלפי יהודים, קשישים, צעירים, נוער, ילדים. אף סכינאי אחד לא תמצאו בתוך הקהל הזה. אף שיכור אחד לא תמצאו כאן. ואף אחד שעובר את כל התועבות הללו, שאסור אפילו להוציא בפה, לא תמצאו כאן. זהו הקידוש שם שמיים שלנו. זהו, זהו שהגה ויסד כבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש, זכות לאריכות ימים ושנים. כל חייו קודש למען עם ישראל, למען תורת ישראל, למען קדושת שמו יתברך. על הפסוק בפרשת בחוקותיי, "ואולך אתכם קוממיות", רש"י במקום, של חז"ל בספרא, קוממיות — בקומה זקופה. אומר השפת אמת על פרשת ויקרא, זכר צדיק וקדוש לברכה, על הפסוק הזה, ואני מצטט את דבריו הקדושים: "ואולך אתכם קוממיות." תשמעו רבותיי, דברים קדושים של שפת אמת, שגם הייתה יומא דהילולה שלו בחודש זה, בה' שבט, באותו החודש, בחודש שבט. הוא אומר, ואני מצטט דבריו הקדושים שלא אחסר אף מילה אחת. הוא אומר: "קוממיות, שתי קומות." פירוש, מה קוממיות שתי קומות? "כי ציור האדם," מה שאנחנו רואים אדם, "הוא רק לבוש לאור נשמת חיים אשר בקרבו." זהו רק לבוש לנשמת חיים שיש בתוך האדם, וזה שיש שתי קומות. "אשר אחרי תיקון כל הקומה מראשו עד רגלו, אז זוכה לקומה העליונה." אז זוכה. וכלל הדברים, תשמעו רבותיי, ואיתא קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל כולא חד. זה קשר אחד. אם אורייתא, בתורה יש סתום וגלוי, כמו שיש בשמו של הקדוש ברוך הוא, לעולם ולעולם סתום וגליא. כמו כן נפש איש ישראל יש בו סתום וגלוי, ועל ידי שמתקן את הנגלה זוכה לפנימיות שהיא

29:16 דובר 1 החיים הנסתר באדם. הוסיף כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש, השם יחזקנו וירפאנו, שזה מלמד: ואולך — זה הקדוש ברוך הוא. אתכם — זה כלל ישראל. קוממיות — זה בתורתנו הקדושה. רבותיי! הרמב"ם, לימוד הרמב"ם. אין אנחנו יודעים את כל הכוונות של כבוד קדושת אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש. אבל כפי שהזכירו, חזקה עלינו שגדול ישראל, שכל החיים שלו הכל מסר לציבור, לכלל ישראל, לעם ישראל הקדוש. תיקון הלימוד של הרמב"ם בא לגלות את האור הפנימי של עם ישראל שבנפש האדם. לגלות את אור התורה. לגלות את הסתום, גילוי עקבות השם יתברך שמו. אני גומר, רבותיי, בסיום דברי הרמב"ם, רק בסיפור קטנצ'יק. סיפור חסידי חב"די. כשהסתלק, כשנפטר לגנזי מרומים, אדמו"ר האמצעי, זכותו יגן עלינו, חלק מהחסידים נסעו על שבת זו אז לרוז'ין, לרב הקדוש מרוז'ין. אז הרב הקדוש מרוז'ין אמר תורה בשולחנו. איזה תורה הוא אמר? על הפסוק "אהיה אשר אהיה". אהיה זה עשרים ואחת, אשר אהיה שוב פעם עשרים ואחת. עשרים ואחת פעמים עשרים ואחת זהו בגימטריה אמת, ארבע מאות ארבעים ואחת. ואותה התורה אמר גם כן הצמח צדק, זכותו יגן עלינו, רב מנחם מנדל הרב הקדוש. אותה התורה אמר בשולחנו, לפי סיפור החב"די. הרוז'ינר הוסיף עוד מילה: אמת, הוא אמר, זה נוטריקון תורת מנחם אמת. כך אמר להם, תורת מנחם, הכוונה לצמח צדק שהיה שמו רב מנחם מנדל שניאורסון. כך הוא הסיפור החסידי. רבותיי! תורת משה רבנו אמת. אלה הם ראשי תיבות אמת. תורת משה רבנו, הרמב"ם אמת, תורת מנחם מנדל אמת. אמת קושטא קאי, שום דבר לא יזיז את האמת. אמת אי אפשר להזיז. השם אלוקים אמת, אמת קושטא קאי לעולמי עד. הרמב"ם גומר. ואנחנו בכל פעם מחפשים רמז שפת אורה

34:09 דובר 1 על כל דבר. הרמב"ם גומר את חיבורו: "שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים." כמים — זה משה רבינו, שני מ"מים, משה בן עמרם. כמים — מן המים ישתו מים חיים, שזכינו תורת השם על ידי משה רבינו. לים — שוב פעם שני מ"מים. למ"ד יו"ד מ"ם, לים, מ"ם מ"ם. זאת תורת הרמב"ם, רבי משה מימון, שהכניס את כל ים התלמוד לתוך הרמב"ם. מכסים — שוב פעם שני מ"מים. זה מרמז על גדול דורנו אדמו"ר מליובאוויטש, שני מ"מים, שמגלה את הדברים הכבירים, דברים מכוסים של כסא עתיק יומין. מים, אמת תורת משה רבינו, אמת תורת משה הרמב"ם, אמת תורת מנחם, אמת. יעזור השם יתברך שנזכה בקרוב לפסוק "ואולך אתכם קוממיות", ובקומה זקופה נקבל את משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.

36:13 דובר 3 יישר כוח לרב הגאון רבי יצחק פלקסר על דבריו הנלבבים. כולנו מצטרפים לברכות ולאיחולים, ואולי רק עוד איחול אחד. כפי שהרבי שליט"א פירש את שמו של בעל ההילולא דהיום, הרבי הריי"צ, רבי יוסף יצחק נשמתו עדן. הרבי אמר: יוסף נקרא על שם "יוסף לי השם בן אחר", מהאחר לעשות בן. מכל אותם שהרב פלקסר הזכיר אותם שעדיין אינם כדבעי למהוי, שמהאחר יהיה בקרוב בן. "יוסף לי השם בן אחר". יצחק, צחוק מלשון תענוג. "צחוק עשה לי השם אלוקים". כאשר מאחר יהיה בן זה יהיה התענוג האמיתי לשמו יתברך. נמצא איתנו כבוד הרב הגאון רב מנחם מנדל, עם כל הפירושים של השם, הגר, רבה של קריית ויז'ניץ בנתניה, בנו של כבוד קדושת האדמו"ר מוויז'ניץ, שבא במיוחד על פי בקשת אביו שליט"א. אנחנו מברכים אותו בקרבנו, וביקש אותי, אה, שאני אמסור את הדברים, ועוד תהיה הזדמנות שהוא בעצמו ימסור את הברכה. אנחנו, אה, בסוף השבוע מקיימים גם בבני ברק, אה, סיום גדול, חגיגה של סיום הרמב"ם. בוודאי תהיה הזדמנות לברכה. וכמו כן אנחנו נבקש עכשיו את כבוד הרב הראשי לירושלים עיר הקודש, הרב משה שליט"א, שהוא יישא ברכתו. בבקשה, כבוד הרב.

38:51 דובר 4 כבוד הרב הראשי לישראל, הראשון לציון, הגאון הגדול רבי מרדכי אליהו שליט"א. כבוד מרנן ורבנן, הרבנים הראשיים לערים, ראשי ישיבות, הגאונים, החכמים, כל הקהל הקדוש. התאספנו הלילה הקדוש לחזק ולעודד את לומדי הרמב"ם, זכותו יגן עלינו אמן. בתקופת השנה, מלבד עצם קביעות עיתים לתורה בכל יום, אשר מעלתו גדולה, מלבד שבאותן שעות לימוד נמנעים מלעשות עבירות. אמרו רבותינו: "ישב אדם ולא עבר עבירה, נותנים לו שכר כעושה מצווה", "אף לא פעלו עוולה, בדרכיו הלכו". עוד זאת, זוכים ולומדים כל מצוות התורה כולה, כאילו קיימו כל המצוות כולן, כמו שאמרו רבותינו: "זאת התורה לעולה ולמנחה", כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, מנחה כאילו הקריב מנחה. כן על זה הדרך. כל העוסק בתורת מילה, פדיון, מעקה, ולא יכול לעשותם, כאילו עשה מצוות בעצמם. ובשביל זה בחר רבנו הקדוש, האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, היוזם והמייסד עניין זה, ללמוד מהרמב"ם ולא בשאר פוסקים, הרי"ף והרא"ש והשולחן ערוך, כאשר הקשו עליו, משום שכולם לא דיברו על מה שהוא הלכתא למשיחא, וחסר הרבה הרבה ממצוות התורה כידוע, ורק הרמב"ם בספרו הנעלה העלה כל הכתוב בתורה ובש"ס ודיני הקורבנות וטומאה וטהרה, טומאת מת ועוד ועוד. מלבד מה שספרו הקדוש מסודר היטב ומחולק להלכות, כל דבר בעתו, ובלשון עברית צחה ומשובחת, דבר דבור על אופנו, ונקרא משנה תורה, שיש בו כל התורה כולה. מה שלא עשו הקודמים לו. הנה רבנו הגדול התחיל ספרו הקדוש בספר המדע, שהוא עניין לדעת את השם, כמו שכתב בתחילת דבריו: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא". הוא סיים את דבריו גם כן בסוף ספרו בעניין זה, לדעת את השם. כמו שאמר שבזמן המשיח יהיו

42:43 דובר 4 כל ישראל חכמים גדולים וישיגו דעת בוראם, כמו שכתוב: "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים". נראה לעניות דעתי שכוון בזה להורות לנו שכל תכלית חיבורו מראש ועד סוף, שהוא כולל תורה כולה, בנוי על דבר אחד ועל תכלית אחת: לידע שיש בורא מצוי ראשון. כמו שאמרו רז"ל: "לא ניתנו המצוות לישראל אלא לצרף בהם הבריות". כמו שנאמר: "אמרת ה' צרופה". דמה אכפת לו לה' יתברך בין שוחט בצוואר לשוחט מן העורף? כך אמרו רבותינו. אלא אמרתי ונעשה רצוני. זאת אומרת שעל ידי שעשינו מצוות אנו יודעים ומכירים במי שציווה אותנו עליהם, ושומרים כל פקודיו, חוקיו ומשפטיו כפי רצונו עלינו, שהוא אדון כל הארץ, וזו היא כל התורה כולה. זאת הייתה עיקר כוונת שעבוד מצרים ויציאתנו משם באותות ומופתים, כדי שנדע ונכיר את השם. כמו שכתוב: "ולמען תספר באוזני בנך את אשר התעללתי במצרים, וידעתם כי אני ה'". וכן כתוב עוד: "אמור לבני ישראל: אני ה', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים ולקחתי אתכם לי לעם, וידעתם כי אני ה' אלוהיכם". רצה לומר, על ידי שנקבל פקודיו, כמו "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוהים על ההר הזה", שהיא קבלת התורה, לעיקרה גם כן, כדי להשריש בליבנו הכרת וידיעת הבורא. ובלי תורה כמותה, יבוא האדם לשכוח אותות ומופתים. ובזה יש לפרש מה שאומרים בהגדה: "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה, דיינו". והקושיה הבולטת היא מה טיבו להר סיני בלי תורה? הלא כל עיקרו להר סיני בשביל התורה שניתנה עליו, ולבכי מריבותיו. ולפי הנזכר לעיל מתורץ, כיוון שכל עיקר התורה היא כדי להכיר את השם שהוא הבורא. לזה היה מספיק והותר מה שראינו בהר סיני

45:51 דובר 4 כל הברקים וההר עשן, ויחרד כל העם, ואמרו למשה: "דבר אתה עמנו ונשמעה, ואל ידבר עמנו אלוהים פן נמות". וכן כתוב: "כי מי כל בשר אשר שמע קול אלוהים חיים כמונו ויחי". אם כן, לא היה צריך לקבלת התורה לידע שיש שם מצוי ראשון, ושם ראינו זה בחוש הראות. והנה בעניין ידיעת השם כתוב: "דע את אלוהי אביך ועבדהו". וזהו שאמרו רבנן, שמותר לחקור עד מקום שידינו מגעת כדי להכריע ולהכריח שיש שם בורא כל. כמו שאמרו: "חקור פעליו, רק אליו אל תשלח ידיך". כמו שהרמב"ם עליו השלום הבין שברור לזה שכל סובב יש לו מסובב, והגלגל סובב בלי הפסק, ואי אפשר שיהיה סובב בלי מסובב, והוא ברוך הוא המסובב אותו בלא יד ובלא גוף. זה לשון הרמב"ם. לכן מפרשים "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". רוצה לומר, הבן ישראל, כמו "ונתת לעבדך לב שומע", רק שאם לא הגיע אדם להבין עד הסוף ונשארו לו קושיות ובעיות, יתלה בעצמו שכלו חסר ויחזור לאמונה שלמה ותמימה. כמו החוקים שבתורה, אי אפשר להבין טעמם. כמו שאמרו רבותינו: "חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אין לך רשות להרהר עליה". על פי זה אפשר לפרש מה שהתחיל הרמב"ם בהקדמת ספרו בפסוק "אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותיך". כוונתו, אם אחר החקירה לא הגעתי לעמוד על האמת ולהבין מציאות השם, לא אבוש בזה. "בהביטי אל כל מצוותיך", מצוות וחוקים. חושב שאי אפשר להבין החוקים, ואין לבוש את בזה, כך בעניין מציאות השם. אם לא הגעתי להבין, אחזור אל האמונה התמימה, כמו שכתוב: "אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'", "אחריך תלכו דרכיי, לשמור חוקיך". שאין להם טעם. "אז לא אבוש בהביטי אל כל מצוותיך" כולה. בין שיש להם טעם

48:59 דובר 4 ואין להם. לא אחקור על שום דבר. וחקירת אמיתיות של השם היא בכלל זה. ובזה פירשו פסוק "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות". מה זה בלילות עם בוקר? אומרים כך. פעם אחת היה איזה רב גדול בא לדרוש באיזה עיר. והיה באמת רב גדול בישראל. היו אלפי רבבות כמו כאן. היו רבנים, חכמים, נבונים ועמי הארצות. התחיל. התחיל בדברים קלים. כל העם היו מבינים. אחר כך העמיק עוד. יש רבע האנשים שלא הבינו, אבל שלושה רבעים הבינו. עוד העמיק. מחצית הבינו. מחצית לא הבינו. עוד העמיק. שלושה רבעים לא הבינו. רביע הבינו. עוד העמיק. שום אחד לא הבין. ועוד הולך, הולך. כאשר גמר, התחילו לשבח החכם. באמת זה חכם גדול. שום אחד לא הגיע להבין דבריו. אמר להם אחד: "מה אתם משבחים דבר שלא ידעתם? ואולי הוא צוחק עליכם, היה מדבר דברים ואתם אומרים זה חכם גדול". השיבו אותו: "בשלמא אילו מתחילה התחיל כך, לא אמר שום דבר שאנחנו מבינים, דבריך אמיתיים. אבל אנחנו רואים שמתחילה דיבר דברים טובים. כל העם הבינו. אחר כך מחצית, אחר כך רבע. כן, בוודאי. גם הסוף בוודאי אמת". זה שאומר "להגיד בבוקר חסדך". דברים שהם כבוקר, ברורים ובהירים כמו בוקר. משם נעבור להאמין באמונתך בלילות. נעבור להאמין בדברים שהם חשוכים כלילות, כמו חוקים, כמו דברים אחרים. ולכן אני, אני רוצה למשוך מעט עד דברי הרב לנדו שליט"א בעניין עולם הבא. הוא דיבר הרבה. אני אומר, גם היום ברוך השם יש לנו אנשים, אנשים צדיקים שחיים בעולם הבא. הם קיימים. אמר: שכר מצווה מצווה. מה זה שכר מצווה מצווה? ידוע מה אמרו במסכת אבות: שכר מצווה מצווה, שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה. אבל הם

52:03 דובר 4 מפרשים כך: שכר מצווה. מי שעושה מצווה כהוגנה אינו דורש שום שכר, לא של העולם הזה ולא אפילו של עולם הבא. רק נחת רוח שיש לו מן המצווה, שקיים מצוות בוראו וזכה לקיים מצוות הבורא. אומר: מה, מה עוד צריך? איזה שכר עוד צריך? אני זכיתי לקיים מצוות הבורא. אני צריך עוד, עוד דבר אחר? באמת הם אלו האנשים שהם חיים בעולם הזה, הם חיים בעולם הבא. ככה מפרשים עניין דוד המלך עם גוליית. כאשר בא גוליית, שאול המלך מצטער הרבה ואמר: מי, מי יכול לעמוד נגד גוליית? היה כרוז אומר: מי שיביא את ראשו של גוליית, המלך יעשרנו עושר גדול וייתן לו את מיכל בתו לו לאישה. היה קול קורא, קורא. דוד המלך, אומר הנביא, הלך אל האיש באוזניו ואמר לו: מה ייעשה לאיש אשר יביא את ראשו של גוליית, אשר חרף מערכות אלוהים? מה זה? וכי הוא לא שמע את הקול? לא שמע את קול קורא עד שהלך אל האיש לשאול אותו? הנה קול שומעים. דוד לא היה חירש, שומע, אלא אומרים לא הלך לשאול. ה...

00:01 דובר 1 היסוד הראשון כולו כמו השמש והירח. ולכן אני-- אנחנו בכולם בשביל זאת עם הגעת לאדוננו והגאון הגדול אשר יושב באמריקה, ומצודתו פרושה על כל העולם. כל העולם, כל פינות העולם. אין לך פינה או פינה, מי שייקח את העיתון של כפר חב"ד יראה בכל שבוע, יש פינה בעולם, תראה כיצד מהמקומות שאין בהם לא ריח יהדות, אין להם יודעים לא תורה לא יהדות, כיצד הולכים השלוחים, שלוחי דרבנן לאדמו"ר, כיצד הולכים וכיצד מצליחים לעשות פרסום לתורתו. זה באמת דבר מפליא מאוד, ואם זכו הרי זה מכוח קדושת האדמו"ר שהוא משפיע עליהם, ולכן אין לנו אלא לברכו שהשם יאריך ימיו ושנותיו בשיבה טובה ומופלגת עד ביאת גואל צדק, אמן.

01:33 דובר 2 יישר כוח לכבוד הרב הראשי לירושלים והראשון לציון שבאו להשתתף עמנו בחגיגת הסיום. והשם יתברך יזכנו עוד לשמחה הגדולה של כלל ישראל, ביאת משיח צדקנו, ושוב נשמח ביחד, ביחד עם כלל ישראל. ולפני שאנחנו נמסור את רשות הנגינה, אה, לתזמורת, אי אפשר להמשיך מבלי להתעכב רגע. ואין מערבבים שמחה בצער, אבל אי אפשר מבלי להגיד כמה מילים על כבוד קדושת האדמו"ר מלעלוב, זכר צדיק וקדוש לברכה, שלא מזמן נסתלק מאיתנו, אחד מגדולי צדיקי הדור, וברכת כל הקהל הקדוש הזה לבניו ממלאי מקומו, כבוד קדושת האדמו"ר ר' אברהם שליט"א וכבוד קדושת האדמו"ר ר' שמעון שליט"א, שזכות אביהם הקדוש תעמוד להם לנהל את עדתם ולזכותם באור שבעת הימים. אור תורת החסידות שהנחיל רב-- לנו רבנו הבעל שם טוב הקדוש, זכרו יגן עלינו ועל כל ישראל עד ביאת משיח צדקנו. בבקשה, התזמורת.

04:20 דובר 3 איך קומען ידע לך מספלל זיין עצם. איך קומען מסוואדי זיין אופלמעין זין. איך בעט ביים כותל מערבי בדהיירי כבד. איך קומען פארגיסן פילטויך און טרערן. ביז דער הייניקער שייפער וועט ליכט מוזן צערן. און אונז לאזן מויענס פאריג. דוז ביי סמירוני הייניק פירא. ארי ווזע האסט מניש קיין עם נור דה מיינציק יין. ווזע ווילט טירפן אין זע סאנים איך זינג מיר מיין ליד. וואנט, וואנט דו ביסט דייטליך און קלאר. איך בעט שוין ביי

08:25 דובר 4 "בפי ישרים". "בפי ישרים תתרומם, ובשפתי צדיקים תתברך, ובלשון חסידים תתקדש, ובקרב קדושים תתהלל". "בפי ישרים תתהלל". ובשפתי צדיקים תתברך, ובלשון חסידים תתקדש, ובקרב קדושים תתהלל. בפי ישרים תתרומם, ובשפתי צדיקים תתברך, ובלשון חסידים תתקדש, ובקרב קדושים תתהלל, תִּתְהַלַּל. וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלַּל. וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלַּל.

12:46 דובר 5 וכעת, היות ואנחנו ביום ההילולא של כבוד קדושת האדמו"ר הריי"צ, נשמתו עדן, המקובל, יחזור הרב יוסף יצחק גולדברג, ראש ישיבת תומכי תמימים מגדל העמק, מאמר ההסתלקות, ולפני המאמר הניגון מרוסטוב. הרב גולדברג.

17:56 דובר 6 באתי לגני אחותי כלה, ואיתא במדרש רבה: בא למקומו. לגן אין כתיב כאן אלא לגני, שהכוונה בזה לגנוני, למקום שהיה עיקרי בתחילה. דעיקר שכינה בתחתונים הייתה, ועל ידי חטא עץ הדעת נסתלקה השכינה מהארץ לרקיע. ואחר כך על ידי חטא קין ואנוש נסתלקה השכינה מרקיע א' לב' וג'. ואחרי זה בדור המבול נסתלקה השכינה מרקיע ד' לה'. וכמו שכתוב במדרש על הפסוק "וישמע את קול ה' אלוהים מתהלך בגן", אמר רבי אבא: מהלך אין כתיב כאן אלא מתהלך, שזה מראה על הסתלקות השכינה, קפיץ ואזיל, קפיץ ואזיל. ולאחרי זה על ידי שאר החטאים הסתלקה השכינה עד רקיע השביעי. אבל אחרי זה עמדו שבעה צדיקים והורידו את השכינה בחזרה למטה. אברהם זכה והוריד את השכינה מרקיע ז' לו', ויצחק מו' לה', עד משה רבנו שהוא השביעי. והרי כל השביעין חביבין, אז הוא זכה והוריד את השכינה למטה בארץ. ועיקר גילוי אלקות שנפעל על ידי משה היה בבית המקדש. וכמו שהכתוב אומר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". אבל הרי אמרו רז"ל: בתוכו לא נאמר, אלא בתוכם, שזה מלמד אותנו שה"ושכנתי" של השכינה הוא בתוך כל אחד ואחד מעם ישראל. וזהו באתי לגנוני, למקום שהיה עיקרי בתחילה, דעיקר שכינה גם לפני זה בתחתונים הייתה. והעניין בזה הוא דהנה תכלית הכוונה בבריאת והתהוות העולמות, שנתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. אז תכלית הכוונה בזה הוא שיהיה גילוי אלוקות למטה על ידי עבודת האדם, ועל ידי העבודה של אתכפיא ואתהפכא, שנשמה תרד למטה ותתלבש בגוף ונפש הבהמית, והן יצליחו להעלים ולהסתיר על אור הנשמה. אבל בכל זה תתגבר הנשמה ותפעל בירור וזוכ-- וזיכוך בתוך הגוף, הנפש הבהמית וחלקו בעולם, שזהו מה שכתוב ועשו

21:36 דובר 6 לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחד, שזה נעשה ונפעל על ידי עבודת הבירורים של אתכפיא ואתהפכא. וכמאמר הזוהר: כד אתכפיא סטרא אחרא לתתא, אז על ידי זה פועלים שאסתלק יקרא דקודשא בריך הוא, שמתגלה אור השכינה בכולהו עלמין. ומזה שהוא אומר כאן הלשון בכולהו עלמין, אז מובן שהכוונה כאן על מדרגה נעלית ביותר באור האלוקי, שהכוונה למדרגת אור הסובב כל עלמין, שהוא זה שסובב ומקיף את כל העולמות בשווה. דהרי בעולמות ישנם חילוקי מדרגות, ואינו דומה האור האלוקי איך שהוא מאיר בעולמות עליונים מכמו שהוא מאיר בעולמות התחתונים, ויש בזה הרי חילוקי מדרגות. וכמו שכתוב "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים". אומר על זה המדרש: נטה ימינו וברא שמיים, נטה שמאל וברא ארץ, ששמיים-- נטה ימינו וברא שמיים, נטה שמאל וברא ארץ. שימין הרי מראה על קירוב וגילוי האור, ועל זה הוא אומר נטה ימינו וברא שמיים, ששמיים הכוונה לעולמות העליונים ששם מאיר גילוי האור האלוקי. וארץ, הכוונה לעולמות התחתונים, ששמה אין האור מאיר בגילוי כל כך, וגם המעט האור האלוקי שנמצא שמה אז גם הוא נעלם ונסתר וצריך יגיעה ועבודה רבה לגלותו. אמנם כל זה הוא כשמדובר בשייכות לאור האלוקי שבא בעולמות באופן של התלבשות, האור האלוקי שמחיה את העולמות, אור הממלא כל עלמין שהוא מתלבש בתוך העולמות, ולכן הוא גם נמדד ונגבל לפי ערך העולמות. אבל כשמדובר על האור האלוקי שהוא למעלה מן שייכות לעולמות, וזה נקרא אור הסובב כל עלמין, שהוא סובב ומקיף את כל העולמות בשווה, אז הוא גם בא בכל העולמות בשווה, וזה מה שאומר הזוהר בכולהו עלמין. אמנם כדי להמשיך ולגלות את האור הזה פה למטה, שהיהודי יכיר

24:41 דובר 6 וירגיש את האור האלוקי הנעלה הזה, זה נעשה ונפעל על ידי העבודה של היהודי בעבודת הבירורים, באתכפיא ואתהפכא חשוכא לנהורא. שהרי יתרון האור מן החושך דווקא. זאת אומרת, כאשר מהפכים את החושך עצמו לאור, אז נפעל יתרון באור, שהאור הזה מתגלה ומאיר למטה ממש. וזהו מה שכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם": על ידי שכל יהודי פועל בעבודתו את העבודה הזאת של אתכפיא ואתהפכא, אז מתקיים מה שהזוהר אומר, שמאיר ומתגלה האור הנעלה הזה הנקרא אור הסובב כל העולמים. והנה זאת הייתה העבודה במשכן ומקדש גם כן, עבודת הבירורים, עבודה של אתכפיא שמביאה ומעלה אחר כך לידי אתהפכא. שלכן הרי אחת מן העבודות העיקריות שהיו במקדש הייתה עבודת הקרבנות, שעבודת הקרבנות היא עבודה רוחנית שבנפש. כמו שרואים את זה מעניין השתתפות הכהנים והלוויים בעבודתם, בשירם ובזמרם, שכל זה הרי מראה על עבודה רוחנית. ובמילא הרי מובן שכשם שבבית המקדש, כדי שיתקיים "ושכנתי בתוכם", אז זה היה נעשה ונפעל על ידי עבודת הקרבנות, אז ככה גם כדי שיהא "ושכנתי" בתוך כל אחד ואחד מישראל, אז צריך לזה את עבודת הקרבנות, עניין עבודת הקרבנות בנפש האדם. ולהבין את עניין הקרבנות בעבודה בנפש האדם, זה יובן על פי מה שכתוב בתורה, "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה, מן הבקר ומן הצאן". ולכאורה קשה בזה: אם כוונת הכתוב הייתה פה רק לבאר את משפטי הקרבן, הרי אז היה צריך להיות כתוב, אדם מכם כי יקריב קרבן, אז כך וכך יהיה משפט הבאת הקרבן. למה כתוב "אדם כי יקריב" ורק אחרי זה "מכם קרבן לה'"? אלא ידוע שהכוונה בזה שהפסוק כאן בא לבאר לנו גם את עניין עבודת הקרבנות בנפש

27:59 דובר 6 האדם, וזהו מה שאומר: "אדם כי יקריב" — כאשר האדם מתעורר והוא רוצה להתקרב לאלוקות, עליו לדעת שמכם ובכם הדבר תלוי. שמכם ובכם תלוי הדבר להיות קרבן לה'. שהרי קרבן לה' הכוונה להיות קרוב לה'. וזה מה שאומר לנו הפסוק, שכדי שהאדם יתקרב לאלוקות עליו לדעת בראש ובראשונה שכל העניין תלוי אך ורק בו. ואל יאמר אדם: איך אתקרב לאלוקות? ובפרט אם הוא יודע את מהותו העצמי, שהוא בשפלות ובתכלית הריחוק, והוא מלוכלך בכמה עניינים לא טובים, ובמילא הוא בתכלית הריחוק מאלוקות. אז הוא שואל לעצמו את השאלה: איך אני יכול להתקרב לאלוקות? על זה עונה לו הפסוק: "מכם", בך הדבר תלוי, כי הרי כל אחד ואחד יכול לומר ולשאול עצמו: מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי אברהם, יצחק ויעקב? ואין בזה הגבלות כלל, כי אין שום דבר שיכול למנוע חלילה מלהתקרב לאלוקות. וכמאמר הזוהר, אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניה עם בריותיו, עם בריותיו, אלא הוא מתגלה ומאיר לכל אחד ואחד לפי כוחו ויכולתו. וכמו שהמדרש אומר: כשאני מבקש איני מבקש לפי כוחי, אלא לפי כוחן של כל אחד ואחד מעם ישראל, אשר לפי זה מובן שכל אחד ואחד יכול לעלות ולהגיע למדרגות היותר נעליות. וזה מה שהפסוק אומר, "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'", שגם הקרבן שהוא צריך להקריב זה צריך להיות מכם, מכם ממש. וזה מה שהפסוק ממשיך, "מן הבהמה, מן הבקר, מן הצאן", שהבהמה הכוונה לבהמה שבליבו של אדם, שהוא הנפש הבהמית. אז ממנו צריך להיות הקרבן, וזה מה שהוא ממשיך "מן הבקר ומן הצאן", שזהו פרטי המדרגות הנמצאים וקיימים בנפש הבהמית, שהרי אינו דומה בהמתו של זה לבהמתו של זה. כל אחד עם הבהמה שלו. יש אשר

31:04 דובר 6 אצלו הבהמה היא בבחינת שור נגח, בעל מידות גסות, ויש אשר אצלו הבהמה היא בבחינת צאן, בהמה דקה, וכמו שהכתוב מסיים, "תקריבו את קרבנכם", כל אחד הבהמה שלו. וכמו שבקרבן הגשמי הרי היה הסדר בזה שהיו לוקחים את הקרבן הגשמי והיו מביאים אותו על גבי המזבח, ועל גבי המזבח שמה היה מונח האש של מעלה, כמו שהגמרא ביומא אומרת שהייתה גחלת שנפלה בימי שלמה מן השמיים והייתה רבוצה כארי על גבי המזבח. ובזוהר הלשון "אריה דאכיל קרבנין", ועל זה היו מקריבים את הקרבן. כך גם בעבודה בנפש האדם יש האש של מעלה, וזהו ה... רשפי אש, אהבה ותשוקה שנמצא בתוך הנפש האלוקית. וכמאמר "רשפיה רשפי אש שלהבת י-ה", והמדרש אומר על זה שהאש הזה הוא בדוגמת אש של מעלה. אין האש מכבה למים ואין המים מכבים לאש. זאת אומרת שהאש הזה, הרשפי אש, האהבה והתשוקה שנמצא בתוך הנפש האלוקית, הוא בדוגמה של האש של מעלה שאין המים מכבים אותה. שמים הכוונה למים רבים של טרדות הפרנסה וריבוי טרדות ובלב... בלב... בלבולים שונים המבלבלים את האדם היהודי מתורה ועבודה. אבל בכל זה גם נהרות לא ישטפוה. ולמה? כי האש הטבעי הזה שנמצא בתוך הנפש האלוקית הוא בדוגמת האש של מעלה שאין המים מכבים אותו. אבל בזה צריך להיות הקרבה של הנפש הבהמית, שגם הוא יתמלא עם אהבת השם. וכמו שכתוב "ואהבת את ה' אלוקיך". אומרים על זה רז"ל, "בכל לבבך" — בשני יצריך, שגם הנפש הבהמית, גם לו צריך שיהיה אהבה לאלוקות. ואיך זה נעשה ונפעל? אז זה עושים על ידי שהנפש האלוקית מתלבשת בתוך הנפש הבהמית, כי הנפש הבהמית מצד עצמו אין לו שום ידיעה ושום רגש בעניין אלוקי

33:54 דובר 6 כי הוא בהמי. אבל על ידי התלבשות הנפש האלוקית בתוך הנפש הבהמית, זאת אומרת על ידי שהנפש האלוקית מתבונן בהתבוננות אלוקות כזאת שניתן להבין ולהשיג את זה גם בשכל של הנפש הבהמית, זה עושה ופועל התקרבות כללית של הנפש הבהמית לאלוקות, וכמו שכתוב במקומות אחרים שזה עושה חקיקה כללית על הנפש הבהמית, שגם אלוקות זה דבר המובן והמושג. ואחרי זה נהיה "ורב תבואות בכוח שור", שכל הבהמה כולה, כל הנפש הבהמית כולו מתהפך מבהמיותו ונכלל ונשרף ברשפי אש, בתשוקה של הנפש האלוקית. וזהו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בתוך כל אחד ואחד: על ידי שכל יהודי עושה את העבודה הזאת של אתכפיא ואתהפכא, על ידי זה הוא מגיע להרגיש ולהכיר את האור של "אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא", האור האלוקי הנעלה הזה הנקרא אור הסובב כל העולמים, ואז מתקיים "ושכנתי" בתוך כל אחד ואחד מישראל.

35:34 דובר 7 נתקבלו מברקים. ברכת כבוד קדושת האדמו"ר מרחמסטריווקא שליט"א: אל כבוד משתתפי חגיגת הרמב"ם, השם עליהם יחיו. אף אני מצטרף לברכת גדולי ישראל לחגיגת סיום המחזור השלישי של לימוד הרמב"ם. יהי נועם השם עליכם ותזכו להרבות כבוד שמיים ולהגדיל תורה ולהאדירה. תחזקנה ידיכם ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו, אמן. חתימתו של האדמו"ר מרחמסטריווקא. אה, אנחנו מקדמים בברכה את כבוד הרב הראשי, הרב הגאון רב אברהם כהן שפירא, וכפי שהוא אומר, הוא חש בגרונו. אה, אנחנו בפרשה של יציאת מצרים, מיצר הגרון, כפי שזה מבואר בחסידות. וכמה וכמה חשים הערב בגרונם. יהי רצון שבקרוב יצאו ממיצר הגרון, אה, למרחב. אנחנו מודים לכל אחד על השתתפותו, וכן אנחנו מברכים בקרבנו את חתניו של כבוד קדושת אדמו"ר מסלונים, הרב הגאון רב ישראל לוריא שליט"א, הרב הגאון רב שלמה ויינברג שליט"א. וכאן אני רוצה לקרוא את ברכתו של האדמו"ר מלעלוב שליט"א, שכתב למשתתפים כאן. כבוד החוגגים בשמחת התורה של סיום הרמב"ם. מפאת היותי בתוך שלושים של הסתלקות כבוד קדושת עטרת ראשי קדוש ישראל, אדוני אבי מורי ורבי, הריני כפרת משכבו. זכר צדיק וקדוש לברכה ולחיי העולם הבא. זכותו יגן עלינו. קשה עלי ההשתתפות בשמחה קדושה זו ומצטער על כך, באשר ידעתי את גודל הערצתו וחיבתו של כבוד קדושת אדמו"ר, זכר צדיק וקדוש לברכה, לרעיון הקדוש שיזם כבוד קדושת אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א לזכות את כל ישראל עם ידיעת כל התורה שבעל פה. אני מצטרף לתפילת כלל ישראל לבריאות גופו של כבוד קדושת האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, ונזכה כולנו יחד לשמוח בשמחת סיומה יחד עם משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן. חתימת ידו של האדמו"ר מלעלוב. כן קיבלנו את ברכתו של האדמו"ר מקרלין, שגם כן

38:38 דובר 7 מתנצל שבגלל השלושים איננו יכול להשתתף בשמחה. וכעת אנחנו נבקש את ידידנו רבי יצחק כוגן, איש המסירות נפש, שימסור לנו כיצד מאחורי מסך הברזל, במחשכים, קיימו גם כן את הבקשה של כבוד קדושת האדמו"ר שליט"א ללמוד את הרמב"ם, או שלושה פרקים או פרק ליום, וכיצד ערכו סיומים שם בתנאים הקשים האלה. רבי יצחק כוגן.

39:48 דובר 8 רבותיי, קהל הקדוש והנכבד. אני חושב שלהבין את הרגשות שלי היום, שאחרי חודשיים שאני נמצא בארץ הקודש, בארץ הקודש, בסיום הרמב"ם, אי אפשר למסור במילים בעברית קלה. אני רוצה לחגיגת היום, אה, להביא כמה מילים על, אה, לימוד רמב"ם ברוסיה. אה, ברגע שהיה ידוע לנו שרבי שליט"א נתן הוראה ללמוד רמב"ם, התחלנו לחפש ספר רמב"ם בלנינגרד, איפה היינו נמצאים. מצאו, אה, בבית הכנסת כמה כרכים, אבל לא, אה, כל הכרכים של יד חזקה. ולא היינו יכולים, אה, לחלק אפילו לכמה אנשים, אה, שהיו רוצים ללמוד. ובאותו יום-- באותו זמן הייתה חגיגת, אה, ח-חתונה אצל ידידינו, ולחגיגת החופה בא גם גבאי מעיר קובנה. זה בליטא של, אה, USSR. הוא בא והיה משתתף, אה, איתנו בשמחה, ופתאום שאלתי אותו אם הוא, אה, יודע איפה אפשר לקבל, אה, רמב"ם. הוא אמר שדווקא אצלם במרתף בית הכנסת הגדול בקובנה יש הרבה ספרי רמב"ם. אבל הוא אמר שאי אפשר לעשות-- אה, לקחת את זה בבת אחת וצריך לעשות את זה לא רשמי, כי עליו תפקיד לשמור כל עניין לממשלה. ואינני רוצה להסביר כל פרטים על זה, אבל ממש מצאנו שם מאות כרכים של רמב"ם, אה, ישנים מאוד. הם היו בגיל שלוש ארבע מאות שנה, וחילקנו את זה למוסקבה ולנינגרד והרבה מקומות ברוסיה שהיו לומדים שמה. וממש זה מסירות נפש. האיש הזה שהיה עושה את זה ברוסיה, למרות שהוא קיבל תפקיד גבאי בבית הכנסת, ולמרות זה הוא מסר בידינו ספרים קדושים. זה ממש עניין גדול מאוד, ואני רוצה להודיע לכם היום שהוא עכשיו נמצא בארץ ישראל, חודש שהוא עלה ארצה, והיום ביקשתי מחבר שלי שיביא אותו לפה. אפשר הוא פה אפילו, אפשר שמו אורי זבין, ומי

43:48 דובר 8 שיפגוש אותו באשקלון. אני חושב, אה, שצריך לתת כבוד גדול לאיש כזה שממש, אמ, עשה הרבה בשבילנו וגם בשביל הוראה של הרבי. ולסוף העניין רציתי להוסיף כמה מילים מדוע היינו מקפידים כל כך לקיים הוראות רבי ברוסיה. אה, כי היינו רואים איך זה עובד ברחמי רבי והוראות רבי ברוסיה. הייתי בסיביר שתים עשרה שנה

44:33 דובר 9 וכאן יש אזעום

44:36 דובר 8 אחר כך

44:37 דובר 9 ניני

44:37 דובר 8 והיה תלויה. איך זה שהרבה אנשים ש... עומדים במאבק, במאבק עם רוסים בעד היהדות, בעד תרבות יהודית, הם נמצאים בתפיסה בבית הסוהר, ואתה עדיין בין אנשים שהולכים, וממש לא ידעתי מה לענות לו. רק במשך זמן הבנתי שמלחמה שיש היום בין יהודים שרוצים לקיים תורה ומצוות יהדות ברוסיה, זה ממש מלחמה, לא רק ברוחניות, ממש מלחמה בגשמיות גם כן. ובכל מלחמה יש אלוף, יש קצינים, יש חיילים. והייתי חייל פשוט. אצלי היה קצין מחסידי ליובאוויטש שעבר גם תפיסה, גם הרבה שנים בבית הסוהר. והאלוף שלנו זה אדוננו מורנו ורבנו, רבי שליט"א, ובעד ההוראות שלו הייתי מצליח, אה, לעלות ארצה, להיות אתכם היום ולראות בזה נקודה ממש, הוכחה לזה שיצאנו מרוסיה בפרשת לך לך. וזה אני חושב בשבילי זה היה סימן הכי גדול, וגם לידידי שעכשיו

46:19 דובר 9 אני לא יודע, זה

46:22 דובר 8 זה יהודי שעכשיו נמצא פה, זה... בת היהודים כמו רב אורי, וגם היהודים שעכשיו מחסידי חב"ד ששם עוזרים לחוזרים בתשובה ברוסיה, היינו מצליחים לארגן קבוצה גדולה. ואני חושב שבקרוב אתם תראו הרבה אנשים שיבואו לכאן, ממש אנשים שומרי מצוות, ובעולם הזה יהיו יותר גדול-- יותר הרבה אנשים ש-- מרוסיה. נו, כל טוב! תודה רבה לכם.

47:21 דובר 9 היות ואנחנו עוסקים בפרשה של בשלח פרעה, אנחנו מקווים שבקרוב ממש נזכה שפרעה, אותיות של עורף, מסך הברזל מאחורי מסך הברזל, ייפתח בקרוב ובני ישראל יוצאים ביד רמה ובקרוב ממש. והיות ואחת מתקנות הלימוד של הרמב"ם, בנוסף לשלושה פרקים ופרק אחד, התקנה גם לימוד ספר המצוות של הרמב"ם. אנחנו נזמין את התלמיד לוי יצחק מונשיין מתורת אמת, ישיבת תורת אמת ירושלים, שיסיים את ספר המצוות. בבקשה.

48:27 דובר 10 בסדר.

48:37 דובר 9 בוא, בוא. נגיד כאן. בוא הנה. בוא הנה. אנחנו נותנים לך את זה. תעמוד כך ליד השולחן הזה. לא תתרגש, לא תתרגש. בקול רם.

49:05 דובר 10 כבוד מרנן ורבנן שליט"א, קהל עדת ישורון. נעים לי להיות שליח ציבור של חבריי ילדי ישראל הקדושים והטהורים, תינוקות של בית רבן, לסיים את המחזור השלישי של לימוד ספר המצוות לרמב"ם ולפתוח את המחזור הרביעי הבא עלינו לטובה. המצווה קצ"א: הציווי שנצטווינו למנות כהן שיעמוד לפני העם בנאום המלחמה ויחזיר מי שאינו ראוי שיילחם, הן מפני חולשתו, הן מפני שמחשבותיו תלויות בדבר הגורם לו חוסר גישה למלחמה. והם שלושת הדברים שביאר הכתוב, ורק אחר כך מתחילים במלחמה. וכהן זה נקרא משוח מלחמה, ויאמר בנאומו כלשון הנזכר בתורה ויוסיף בעניין זה דברים המעוררים את העם ה...

00:06 דובר 1 חמה וניגש הכהן. ומ-- ומסמיכים סיום להתחלה. המצווה הראשונה היא הציווי שנצטווינו להאמין באלוקות, והוא שנאמין שיש שם עילה וסיבה שהיא הפועל לכל הנמצאים, וזהו אמרו יתעלה: "אנוכי ה' אלוקיך". ובסוף גמרא מכות אמרו: "תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה בסיני". מאי קרא? תורה ציווה לנו משה. כלומר, מניין תורה. והקשו על זה ואמרו: "תורה בגימטריה כמה הם? שש מאות ואחת עשרה הם". ובאה התשובה: "אנוכי ה' אלוקיך, לא יהיה לך, מפי הגבורה שמענום". הנה נתבאר לך ש"אנוכי ה'" מכלל תרי"ג מצוות, והוא ציווי להאמין כמו שביארנו. ועם פתיחת לימוד ספר המצוות במחזור הרביעי אני מפנה קריאה לכל ילדי ישראל בארץ ובתפוצות, הצטרפו ללומדי השיעור היומי בספר המצוות לרמב"ם כדי לאחד על ידי לימוד זה את כל ישראל מנער ועד זקן, טף ונשים. ובשם חבריי, כל ילדי ישראל, נישא תפילה וברכה לנשיא דורנו כבוד קדושת האדמו"ר שליט"א, יוזם והוגה הרעיון של לימוד הרמב"ם היומי. יאריך ה' ימיו ושנותיו בטוב ומתיקות ויחזק בריאותו ויראה הרבה נחת מכולנו, ובקרוב ממש נלך כל בני ישראל שליט"א קוממיות לארצנו הקדושה, אמן ואמן.

02:13 דובר 2 יישר כוח לתלמיד יוסף יצחק. וכן, רבותיי, קהל קדוש, אנחנו מגיעים לסיום חגיגת הרמב"ם, המחזור השלישי, ויזכנו הקדוש ברוך הוא שנזכה להתחיל ולסיים עם כל ישראל ביחד את הרמב"ם בפעם הרביעית. וכפי שזכינו לסיים את הרמב"ם, כן נזכה לברך על סיום הגלות ולברך על ביאת משיח צדקנו ובקרוב ממש, אמן כן יהי רצון. תפילת ערבית! נא לא לשכוח תפילת ערבית. היי, היי לכל הבנים. והורה.