הרב פרץ חן | איך מספרים סיפור בליל הסדר? טיפים מעשיים עם ישבעם המספר

00:00 דובר 1 צופים יקרים, שלום לכם. חג הפסח מתקרב ואני שמח לארח פה איתנו ב... בשיעור ב... איך נקרא לזה?

00:09 דובר 2 מפגש.

00:10 דובר 1 המפגש המיוחד הזה את הרב ישבעם הלל, שהוא מנחה סדנאות גיבוש של ODT בכל רחבי הארץ. אם מישהו רוצה להזמין אצלו סדנה אז כמה חודשים מראש, אה, ואחד מהדברים המיוחדים שהרב ישבעם עושה, מעבר לזה שהוא איש חינוך כבר שנים, הוא גם מפעיל ערוץ יוטיוב שכל מוצאי שבת, זמן קצר אחרי שיוצאת השבת, כבר הוא משגר בערוץ שלו סיפור. סיפורי חסידים, סיפורי צדיקים, סיפורים מרגשים לפתיחת השבוע. בערוץ שלו יש כבר, כבר נושק לשלוש מאות סיפורים. אז מכיוון שחג הפסח מתקרב ואחד מהדברים של פסח זה מצוות "והגדת לבנך", לספר סיפורים, אז אני חושב שהכי מתאים זה הרב ישבעם שיבוא ויעשיר לנו את המידע, את הידע, את ההבנה, את ההעמקה בעוצמה שיש בסיפורים ואיך לספר סיפור בצורה נכונה. אז זה מה שנעשה במפגש הקצר שלנו. אז נצא עכשיו לדרך, הרב ישבעם. ודבר ראשון, אני חושב הדבר הראשון המרכזי המשמעותי זה מה הכוח של סיפור. למה סיפור זה משהו כל כך מרכזי בחיים שלנו? בבקשה.

01:29 דובר 2 טוב, שלום וברכה קודם כול לכולם. ובאמת סיפורים, אחד הדברים שאנחנו, אה, אמ, מלווים אותנו כל הזמן זה סיפורים. כל דבר שקורה תמיד בינינו. אני פוגש אותך בוקר טוב, אני פוגש סיפור, אני פוגש בן אדם, אני פוגש משהו, והסיפורים מלווים אותנו תמיד. אה, העולם מתקדם בגלל סיפורים. כל בן אדם יש לו את הסיפור שלו, הסיפור הפנימי שלו שאיתו הוא הולך וזה מה שמנחה אותו. וככה סיפור זה משהו שהוא מאוד, מאוד נמצא איתנו כל הזמן. עוד יותר מזה, התורה כבר אומרת ב... ב... בהקשר הזה של יציאת מצרים, של פסח, "למען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים". התורה רוצה שאנחנו נספר, שנעביר את המסר הזה הלאה, שניקח אותו מלשון של סיפור. ואנחנו כחסידים, כחב"דניקים, יודעים שאחד הדברים המרכזיים בחסידות זה, זה הסיפור. הסיפור החסידי. למה? אחד הדברים המאוד, מאוד מעניינים זה שסיפור הוא מאוד, מאוד גורם לי להזדהות עם גיבורי הסיפור. אם, אם ניקח את הסיפור החסידי הקלאסי שיש יהודי שהפריץ מתעלל בו, הולך לצדיק והוא מבקש ברכה והוא נושע, אז זה מגדיר לי תמיד את המסר של תדע לך, גם אם נכנסת לצרה, לא משנה, יש מגוון סיפורים, הרבה סוגים של צרות. יש דרך. תלך, תתפלל, תבקש בזכות העניין כזה, בזכות הקשר. אז הסיפור ככה מעביר לנו איזשהו, איזה מסר של, של מה כדאי לעשות, איך כדאי להתנהג בסוג של דרך עקיפה כזאת ואז אני מרוויח. כשאני לוקח סיפור טוב, אני מספר אותו ואני מתחבר אליו ואני מצליח לחבר את השומעים לסיפור. אז ממילא הם מרוויחים איזה מסר ככה, אפילו לפעמים לא באופן ישיר, שאם אני אבוא ואגיד לו תעשה ככה וככה וככה

03:09 דובר 2 ואתה צריך לעשות ככה וככה, זה קצת כבד. אבל כשאני מגיע בסיפור, אומר תראה, היה בן אדם בדיוק כמוך. הוא התמודד עם דבר כזה או אחר. הוא עשה פעולה כזאת וכזאת וזה הצליח לו. אז המסר מתקבל הרבה הרבה, הרבה יותר חזק, כי גם כשאנחנו נמצאים עכשיו לקראת ליל הסדר ואנחנו רוצים להעביר את המסר הזה הלאה, את המסר של יציאת מצרים, את המסר של להתקדם כל יום. אז כשאני מגיע ואני מספר את הסיפור, תדעו לכם, היינו עם במצרים, אז זה נותן לי גם איזה גאווה כזאת. אנחנו יצאנו משמה, התקדמנו משמה ותראו לאיפה אנחנו הגענו היום ואתם תדאגו להעביר את המסר הזה הלאה. ממילא זה הופך את זה לדבר מאוד, מאוד חזק, מאוד עוצמתי.

03:45 דובר 1 זאת אומרת שהסיפור זה משהו שמקרב אלינו הרבה יותר את העניין.

03:49 דובר 2 כן, הוא מקרב לנו את המסר, כן, הרבה הרבה יותר חזק. אדמו"ר הזקן, בזמן שהוא למד אצל המגיד, אז הוא אומר שכשהמגיד היה אומר דברי תורה אז הם היו מתייחסים אל זה כתורה שבעל פה. וכשהמגיד היה מספר סיפור הם היו מתייחסים לזה כתורה שבכתב.

04:05 דובר 1 זה בכלל מעצים את העניין לרמות הכי גבוהות. האמת, יש לך ערוץ יוטיוב וכבר כמה שנים, נכון, של סיפורים, ומה שומע מאנשים? מה התגובות שאתה מקבל? הבנתי ממך שאתה פוגש אנשים אפילו סתם ככה באמצע השבוע ואומרים לך תקשיב, הסיפור שלך הרים את השבוע שלנו. בוא תשתף בכמה תגובות.

04:25 דובר 2 אז זה מאוד מעניין. זה באמת מאוד מאוד מעניין. להוציא סיפור כל שבוע זה דבר שהוא מאוד, אה, זה קשה ותובעני והרבה זמן, והרבה פעמים לוקח לי הרבה זמן, הרבה מאוד זמן בשבוע, יותר מלספר את הסיפור, זה למצוא אותו ולהכין אותו. כלומר, יכול להיות לפעמים בזמנים מסוימים שלוש שעות בשבוע אני רק מחפש סיפור וזה מעניין. עכשיו הרבה פעמים זה קשה לי ואז כמה פעמים שאלתי את עצמי, שמע, אולי אה השבוע

04:48 דובר 1 נוותר.

04:48 דובר 2 כן, כמה אפשר? וכל שבוע כזה, הנה סיפור. כל שבוע כזה כשאני פוגש, אני, אני ככה אומר לעצמי יאללה, אני אוותר. אני פוגש מישהו שאומר לי תקשיב, אני שומע את הסיפור שלך כל מוצאי שבת, אל תפסיק, אל תוותר. וזה מכניס אותנו, פותח לנו את השבוע עם קדושה. והנה השבוע פגשתי יהודי שככה, והוא משתף אותי שכל מוצאי שבת יושבים כל המשפחה ומפעילים את הסיפור והוא אומר זה מרי... פותח לנו את השבוע במשהו, אה, קדוש יותר. עכשיו, כי אני גם משתדל מאוד תמיד, אה, לקחת את הסיפור ואה קודם כול סיפור שאני מתחבר אליו. דבר שני, לחבר אותו לאיזשהו מסר, מסר מעשי. כלומר, אם זה להיות בשמחה, אם זה להתפלל יותר טוב, לא משנה, כל דבר לפי העניין. אז זה באמת משהו שהוא נוגע ואנשים אוהבים ומתחברים ודרך הסיפור הם מרגישים שהם מתקדמים הרבה יותר. זאת אומרת שזה נוגע בהם עמוק יותר וזה מאוד מעניין.

05:38 דובר 1 יפה, אז זו גם הזדמנות שמי שמעוניין לרשום ביוטיוב

05:43 דובר 2 ישבעם הלל.

05:44 דובר 1 ישבעם הלל, ומיד תפגשו את הערוץ, תעשו שם מנוי. אה, אני כל שבוע גם רואה את הסיפור החדש שמגיע וזה באמת מרגש, ובלי שבוע, שבוע אחר לגמרי. מומלץ מאוד, מאוד מומלץ אפילו בחום גדול.

05:58 דובר 2 זה סגולה.

05:58 דובר 1 זה סגולה, נכון?

05:59 דובר 2 סגולה לכל הדברים הטובים. כן, סיפורים

06:01 דובר 1 סיפור מהבעל שם טוב דווקא או כל סיפור?

06:03 דובר 2 אז זהו, יש פתגם שאומר, שאומר ככה: יש סגולה במוצאי שבת לשמוע סיפור מהבעל שם טוב. אמרו החסידים שיש במשפט הזה שלוש טעויות. האחד זה שזה לא רק מהבעל שם טוב, אלא מכל הצדיקים. סגולה לעשירות, אומרים סגולה לעשירות, לשמוע סיפור הבעל שם טוב במוצאי שבת. יש שלוש טעויות. הסגולה והסיפור הוא לא רק מהבעל שם טוב, אלא מכל הצדיקים, לא רק במוצאי שבת, אלא כל השבוע, ולא רק לעשירות, אלא לכל הדברים הטובים. אז, אז באמת סיפורים, סיפורי צדיקים באופן כללי וסיפורי חסידים, לפעמים יש שם אפילו איזו מעלה מסוימת. כי אני לפעמים שומע סיפור על צדיק גדול וקדוש שאני ככה קצת אומר, תשמע, הוא אולי רחוק ממני קצת.

06:41 דובר 1 עולם אחר.

06:41 דובר 2 בדיוק, הוא, הוא לא ברמה שלי. אבל כשאני שומע על חסיד שהתמודד והיה לו קשה, ולא, לא בהכרח סיפורים מלפני שלוש מאות שנה, אלא סיפורים גם מ-מ-מעצמנו. כל אחד וההתמודדות שלו, שלפעמים אבא שמגיע מספר לבן שלו: תשמע, היום היה לי קשה יותר, אבל אתה יודע מה? אני התגברתי. אני, אה, ו-ו-דווקא עוד יותר התאמצתי. מה עושה דבר כזה לילד ששומע את הדבר הזה? מה עושה מורה שמוכן לשתף את הכיתה שלו? היה לי קשה, אבל אני התמודדתי, התגברתי, ודבר שהוא סיפור האישי שלי כבן אדם לפעמים מרים הרבה יותר את ה-, את מי ששומע אותו.

07:14 דובר 1 אז מי שמתלבט אם באמת לפתוח את השבוע בסיפור, עכשיו הוא קיבל את ההסבר הכי מושלם למה זה אפילו, זה אפילו בגדר חובה. אני רוצה לשאול אותך, רבי ישבעם, הרי סך הכול כולנו, אה, היינו ילדים, היינו נערים, גדלנו. כל אחד עבר את אתגרי חייו ותמיד לכל אחד היה איזשהו רגע, איזה מפנה מסוים שעשה לנו את זה, שבגלל זה המקרה הזה, אז זה גרם לאיזשהו שינוי, שינוי התנהגות, להיות משהו הרבה יותר טוב ממה שהייתי עד אז. והשאלה אם אתה מוכן לספר או לשתף, האם באמת אתה מרגיש, אתה חש שבמהלך ה-הבנייה האישית שלך הסיפורים היו חלק מהסיפור הזה?

08:01 דובר 2 זו שאלה טובה ושאלה מאוד, מאוד מעניינת. וככה, ספוילר, דיברנו על זה קצת לפני.

08:07 דובר 1 כן.

08:08 דובר 2 וככה פתאום זה החזיר אותי קצת אחורה לישיבה, ואחד הדברים המרכזיים בישיבה זה התוועדויות. זאת אומרת, זה הרבה פעמים מה שמושך דווקא בהתוועדות. בשונה משיעור, זה לא שיושבים עכשיו ולומדים ומתפלפלים ודנים באיזו סוגיה, אלא אנחנו רוצים לקחת את מה שלמדנו, את מה שזה, ולהתחבר אליו במקום קצת יותר פנימי.

08:26 דובר 1 התוועדות, זה למי שלא מכיר, זה ישיבה משותפת.

08:30 דובר 2 כן, ישיבה משותפת שיושבים חסידים ביחד ו-ו-ולפעמים אומרים לחיים או אוכלים משהו.

08:34 דובר 1 מדסקסים על החיים.

08:35 דובר 2 כן, מדברים על החיים. ואז ככה, ופה אני, אה, מה שנקרא, אמ, נזכר שאני הייתי בישיבה קטנה, זה כבר היה מזמן, והרב פרץ היה אצלנו שליח בישיבה. מדי שבת בצהריים הם היו קבוצה של חבר'ה מבוגרים יותר, שמה שנקרא מהשלוחים בישיבה. הם היו מגיעים ונותנים לנו עזרה, אם זה עזרה לימודית, עזרה רוחנית, מה שלא יהיה, והם היו עושים התוועדות כל שבת בצהריים. עכשיו אני זוכר את עצמי מגיע כל שבת ומאוד, מאוד חשוב לי להיות שמה, כי קודם כול היה כיף, הייתה אווירה טובה והיה, והיה נחמד ואפילו אולי גם טעים, אבל עוד יותר מזה זה הסיפורים. זאת אומרת, יושבים ככה בהתוועדות ופתאום מספרים סיפור על חסיד שהיה לו איזה עניין כזה, וסיפור, סיפור מהרבי שהיה לו עניין כזה, ואתה, אה, ופתאום זה מחבר אותך לעוד איזו נקודה שהיא פנימית יותר בעצמך, למצוא עוד איזה כוח בך אולי ל-ל-להתגבר טיפה. אתה אומר, מספרים לך איזה סיפורים על חסידים, אה, ברוסיה, איך ששברו את הקרח כדי לטבול ו-, אה, נלחמו ב-ב-ב-ברוסיה הסובייטית ובקומוניזם ואני לא יודע מה, פתאום אני אומר לעצמי ככה, שנייה, רגע, אני נמצא כאן בבית שלי. אני-אני מה, אני לא אלך למקווה ב-ביום ראשון? מה אני, אה, אפספס איזו שינה טובה? אבל אתה יודע מה? אף אחד לא מפריע לי. תראה מה זה, אנשים היו מוכנים למסור את הנפש, ולא אנשים ש-שאנחנו לא מכירים אותם. חלקם היו גרים, אני מקריית מלאכי, נחלת הר חב"ד, חלקם אנשים ש-ש-שגדלנו איתם, ופתאום אתה רואה את הבן אדם. אתה אומר, שומע את הסיפור, אתה אומר, אוקיי, אמ, אני יכול לקחת מזה משהו. אני יכול להתקדם איזה משהו, אפילו קטן, בחיים שלי.

10:01 דובר 2 וזה, וזה העוצמה המאוד, מאוד גדולה בזה של הסיפור, ושל סיפור טוב וסיפור שמדבר אלינו. זה, זה דבר שהוא בלתי נתפס.

10:10 דובר 1 כן, באמת אני גם ככה, מחזיר אותי אחורה גם בזמן. אני גם זוכר את אותן שבתות. היינו יושבים, מדובר בשבת אחר הצהריים, כשהחבר'ה הצעירים שאז הרב ישבעם היה מהם, היו חוזרים הביתה מסעודת שבת ושינה, והיינו כמה בחורים מבוגרים יותר שהיינו מארגנים לעצמנו סעודת שבת מאולתרת של קצת קרקרים ופיתות, לחמניות, כמה סלטים קנויים, אבל הישיבה הזו יחד באותה התוועדות עם אותם סיפורים, אותן חוויות שהחלפנו, זה, זה מרגש-- היה מרגש במיוחד, וזה הרים גם את הצעירים וגם את אותנו היותר מבוגרים, זה הרים אותנו בהחלט, אה, לגבהים. הכוח של-של סיפורים. רציתי גם לשאול אותך שאלה אולי קצת, אה, שאלה שאלתית אני חושב. בעידן של היום, שבעידן של היום, אה, נכון שסיפורים זה עוצמה, אבל היום ה-הדברים הוויזואליים, הסרטים, הסרטונים, הדברים האלה בעצם שואבים אותנו הרבה יותר חזק, בפרט הצעירים. אז האם באמת יש מקום היום ואפשר דרך סיפור גם היום למשוך את האדם, למשוך את ה-- את ה-- את הילדים למקומות עוצמתיים למרות העולם הוויזואלי של היום?

11:26 דובר 2 וואי, שאלה טובה. באמת, בעולם שהוא, אמ, המון המון המון דברים מגרים אותנו והגירויים הרבה, הרבה יותר חזקים. באמת פעם, לפני הרבה שנים, בכל מיני מקומות בעולם היה מקצוע שנקרא לספר סיפורים. היו יושבים אנשים שהם מומחים והיו מחליפים את המסך של היום.

11:42 דובר 1 קריאטיבה[?] מספר זאת דמות שמכירים הרבה.

11:45 דובר 2 ואני מדבר אבל עוד הרבה, הרבה קודם, אם זה בארצות המזרח או במקומות אחרים שהיו-- שהיה מקצוע שפשוט יושב בן אדם שזה היה המומחיות שלו לספר סיפורים, ואנשים היו מגיעים לשמוע אותו כאילו זה, כאילו הוא מסך. זאת אומרת, העוצמה של זה הייתה מאוד, מאוד, מאוד חזקה, והייתה לו יכולת, הייתה לו יכולת לרתק מן הסתם. ואז קודם כול לגבי היום, איך אנחנו שצריכים להתמודד עם ה-- התלות במסכים. אז קודם כול אנחנו ברוך השם זכינו, יש לנו שבת. כשאנחנו פה מנותקים מהמסך אז אנחנו חייבים, אה, איזשהו תחליף. ו-- אבל גם יש איזו עוצמה מיוחדת לסיפור שאני שומע, אה, או קורא, או, או לפעמים אני יכול אולי לשתף משהו קטן עם הילדים שלי, שלפעמים הם מעדיפים שאני אספר להם סיפור ולא שאני אפעיל להם סיפור כשהם הולכים לישון. כי יש משהו ב-- אני אקרא לזה באנרגיה הזאת שעוברת בין, בין האדם שמספר סיפור לאנשים ששומעים אותו, לאנשים ששומעים את הסיפור, שלפעמים הוא יכול לבחור, אמ, איך הוא יספר את הסיפור. לפעמים הוא יכול לבחור מה להדגיש יותר, מה לתאר יותר. אם אני עם ילדים אז אני אתאר יותר משהו מסוים, עם מבוגרים אני אתמקד על משהו אחר בסיפור. כלומר, כשאני, אמ, מגיע לאיזה מקום הרבה הרבה יותר עמוק, הרבה יותר עוצמתי, כשאני עומד ויש מולי אנשים ואני מספר להם את הסיפור, יש איזה משהו שעובר ששום מסך לא יכול להחליף אותו. ואז ה-

12:59 דובר 3 הטאץ' האנושי הזה, האישי.

13:01 דובר 2 וזה גם מביא אותי למקום כזה שאומר: אני אף פעם לא מקריא את הסיפור מתוך הספר. אני אקח סיפור. אולי נתייחס לזה עוד מעט כשנדבר על איך לבנות סיפור, אבל זאת אומרת, אני אף פעם לא רוצה לקחת סיפור ולהקריא אותו ככה, אה, ישר. אני רוצה לקחת את הסיפור, להתחבר אליו, להתחבר איתו, להיות חלק מהסיפור, ואז אני יכול לספר אותו. זה כבר עולם אחר.

13:22 דובר 3 זה כבר עולם אחר. יפה מאוד. האמת היא גם אני ככה חושב לעצמי, הרי אנחנו נמצאים עוד מעט בליל הסדר. וליל הסדר, כמו שהזכרת בהתחלה, יש את מצוות "והגדת לבנך".

13:32 דובר 2 וואו.

13:32 דובר 3 שזה, זה ה-- זה אחת המצוות החשובות בליל זה לספר, להעביר לילדים את הניסים, את ההיסטוריה של העם שלנו, את זה שאי אפשר נגדנו בסוף וכמה זה אקטואלי שבסוף ננצח. לא משנה מה יהיה וכמה האויב יהיה קשה ואכזרי, אבל השאלה היא: יושבים בליל הסדר עם הילדים ורוצים לספר להם סיפורים. סיפורים מה-- סיפורי אגדה, אולי סיפורים בכלל מההיסטוריה של עם ישראל, של המשפחה שלנו. האם יש איזשהו מבנה מסוים שאם נאמר אותו בצורה המסוימת אז זה יכול להיראות אחרת לגמרי? הרי לפעמים אנחנו רואים שני דרשנים, כדוגמה, שאומרים את אותה דרשה, את אותו דבר תורה. הם קראו את זה באותו ספר, אבל לאחד מהם הקהל מאזין עם פה פעור ואצל השני הקהל נרדם. מה המבנה לספר סיפור בצורה נכונה?

14:23 דובר 2 וואו, זה ש-- זה כבר שאלה גדולה ושאלה מאוד משמעותית.

14:27 דובר 3 שאלה של מקצוענים.

14:28 דובר 2 כן, ופה אני רוצה להגיד איזה משהו, אולי דו-- וזה מה שהזכרתי אולי גם עמדי, הזכרתי את זה קודם, שבאמת לפעמים לוקח לי להכין סיפור המון זמן. למשל, שבוע שעבר יש לי סיפור שהיה לי חצי שנה בראש ולא סיפרתי אותו. זה לא היה הזמן שלו ורק שבוע שעבר הוא יצא. ובאמת אחד הדברים, קודם כול, בשביל להגיע לסיפור טוב אני חייב להכין אותו. זאת אומרת, אין דבר כזה שאני מגיע ואני מספר את הסיפור סתם ככה. אני לוקח את הסיפור וקודם כול קורא אותו פעם אחת וקורא אותו פעם שנייה. ותדע מה, אפילו היה לי גם פעם שהרמתי טלפון למישהו, אמרתי לו: "תקשיב, אני לא מבין מה הולך פה. תעבור איתי שנייה אחת. אני רוצה להבין מה קורה כאן בסיפור. לא הצלחתי להתחבר ל-למה שקורה כאן." וישבנו איזה רבע שעה ודנו בלהבין את מה, מה היה פה המהלך של, של הדברים שמסודר בראש. ואז הדבר הבסיסי, קודם כול, שאני רוצה לבוא ולספר סיפור טוב, בטח אם אנחנו מדברים על ליל הסדר, זה להכין את החומר, להיות בתוך החומר. הדבר השני שכשאני-- עכשיו בוא נצא מנקודת הנחה שאני שולט בחומר במאה אחוז והכנתי את הסיפור טוב, אני מכיר את כל הדמויות. אני, אה, זהו, אני יודע מה, מה, מי הפריץ ומי זה מושקה ומי הצדיק ומי היה בדיוק. ולפעמים אני גם רוצה טיפה להרחיב מי היה אותו הצדיק ובאיזה שנים הוא פעל. מה אולי איזה משהו חשוב שהוא עשה ככה כדי שיהיה לי איזה טיפה רקע, או מי הפריץ או מי המלך, כדי ככה לקבל איזה מושג. זאת אומרת, מעבר לסיפור של היה יהודי, אה, נפל לבור, ביקש ברכה ויצא.

15:51 דובר 2 אני רוצה קצת להכיר את המשהו הרחב יותר. אז זה הדבר הראשון, להכין את הסיפור וככה טיפה את הרקע שלו. אם אנחנו מדברים על ליל הסדר אז בוודאי. זאת אומרת, מעבר לזה שבני ישראל יצאו ממצרים, קצת ללמוד על השעבוד לפני, מה עבר עליהם, לפתוח קצת מדרשים, לפתוח קצת דברים כדי לראות. ולא פחות חשוב מזה זה לסנן מה אני מכניס, מה אני, מה אני-- מה חשוב לי שהילדים ידעו, מה אולי קצת פחות. אז להכין את החומר כמו שצריך. והדבר השני זה לבחור מי מספר את הסיפור. כלומר, האם אני מספר את הסיפור עכשיו כמו שאני רואה סרט ואני מתאר מה היה בסיפור? לפעמים אני מ-- אני מספר את הסיפור כאילו אני, אני אחת הדמויות בסיפור. אני, אני עכשיו המושקה ש-ש-שהולך לפריץ ואני מספר את כל הסיפור עליי ואני, ואני מדבר בגוף ראשון. אני מספר שבא אליי הפריץ והוא אמר לי ככה וככה ועשו לי ככה וככה ו-וזה נותן איזה, אה, מבט הרבה הרבה אחר לסיפור, כי אני נכנס לסיפור ועליי הסיפור קורה ואני מכיר את הסיפור טוב מאוד ואני, וממילא גם קורה דבר מעניין, זה הקול שלי נהיה, מה שנקרא, האינטונציה שלי קורית לפי הסיפור. אני, ואני יכול להגיד לכם לפעמים שכשאני מספר את הסיפור ככה ב-ב-- ל-מ-מקליט אותו, הרי תמיד אנחנו מקליטים אותו מראש. יש סיפורים שככה שהתחברתי אליהם כמו שצריך אני, ואני תוך כדי הסיפור אני מקבל צמרמורת. כאילו אני נכנסתי לתוך הסיפור, עכשיו אני חווה את הסיפור ביחד עם אותו אדם, עם אותו צדיק, עם אותו עניין שקורה שמה. זאת אומרת, אם רגע אחד לסכם מה שאמרנו עכשיו, קודם כול להכין את זה כמו שצריך.

17:18 דובר 2 דבר שני, להחליט מי מספר את הסיפור, איזה דמות בתוך הסיפור מספרת אותו או שאני מתאר-

17:22 דובר 4 זאת אומרת, אני מספר. השאלה באיזה צורה אני מספר.

17:24 דובר 2 באיזה צורה אני מספר אותו כמובן, וא-אני רוצה להיכנס לזה. זאת אומרת, ל-ל-לעבד את הסיפור, אה, אה, להיות עם ה-- עם מי שאני הולך לספר לו את זה. אני רוצה לחשוב מיהו, באיזה גיל הוא פחות או יותר, ו-ו-ולתאר לו לפעמים לפרטי פרטים מה בדיוק היה שמה. זאת אומרת, כדי להכניס אותו לתוך החוויה שהיא מעבר ל-- למשל, ניקח איזה דוגמה אולי מפסח. אני יכול לספר שבני ישראל היו במצרים והיו עשר מכות והיה, אמ, ו-ו-והיה להם מאוד מאוד מאוד קשה. עכשיו בינתיים פה שום דבר לא, לא ריגש אותי, אבל אם אני אבוא ואני קצת אכנס לפרטים ואני אגיד להם: תחשבו רגע אחד על, אמ, על שמעון, יהודי סתם שנמצא בבית שלו במצרים, ופתאום הגיע אליו הנוגש בבוקר ודופק לו על הדלת, ואני דופק על השולחן תוך כדי, והוא מושך אותו והוא מכה אותו, ותעשה וככה ואני ככה נכנס קצת, איזה מה שנקרא איזה זום אין רגע אחד מכל הסיפור של יציאת מצרים לשמעון שמקבל מכות מהנוגש המצרי האכזרי, זה פתאום הופך את הסיפור ל-- הרבה יותר מדבר אליי.

18:25 דובר 4 אלייך, אליך וגם אליהם.

18:27 דובר 2 וכמובן שזה נוגע בשמיים גם כן, כי רגע אחד לפעמים, זאת אומרת, לא לקחת את כל הסיפור כסיפור ענק, אלא רגע אחד לנסות להצטמצם ולראות מי הדמות שאני מדבר עליה עכשיו. אם זה היהודי שסובל, אם זה משה רבנו בתוך הארמון של פרעה, אז גם פה אנחנו יכולים לתאר. אנחנו לא להגיד שמשה רבנו נכנס לארמון ואמר לפרעה ככה וככה. אוקיי, זה מעולה. זה מה שכתוב. אבל אני רוצה רגע אחד להיכנס למה משה רבנו חשב כשהוא נכנס לארמון? מהא-- לארמון. מה, הוא לא פחד לראות את מה שהמדרש מספר? ואנחנו חוזרים פה לנקודה של ההכנה. כל החיות הרעות שהיו שמה, האריות, הנמרים, אני לא יודע מה, ו-וכל צעד שמשה רבנו עשה כנראה באמונה גדולה וב-ב-ב-ב-ב-בשמחה בטח שהוא מקיים את הרצון של השם, אבל אני גם מאמין שיש שם פחד ו-ו-ו-ואיזו התמודדות. ומשה רבנו הולך ונכנס שער אחרי שער ורגע אחרי רגע. כשאני מתאר את זה ואני נכנס לזה, אז כל הסיפור מקבל-

19:17 דובר 4 הסיפור הופך למשהו חי.

19:19 דובר 2 הופך להיות חי. חד משמעית.

19:21 דובר 4 יפה מאוד. אני האמת היא, אמ, אני אגיד ככה, יש היום משפחות שמתחפשים, שאבא כבר מתחפש בבגדים, אז גם מי ש-- להתחפש זה כבד עליו. אבל גם מה ששמענו עכשיו זה גם סוג של להתחפש. להתחפש, זאת אומרת להתחפש, להתחבר לסיפור, להיות הדמות בסיפור, להכניס באמת ל-למצב עצמו שהיה, שיחושו מה באמת חשו אז ואז יתחברו אחרת לגמרי. האמת אצלנו אנחנו שנינו מחנכים, אה, תלמידים. אז הייתה הרצאה שהייתה אצלנו, אותה הרצאה פעמיים. המרצה הראשון אבל העביר את ההרצאה מאוד יפה. המרצה השני אבל סיפר את זה כאילו שהוא הנער שחווה את הכל. יכול להיות שהוא המציא את זה, אבל זה קיבל משמעות אחרת כי-

20:04 דובר 2 כשאני מדבר על עצמי-

20:05 דובר 4 זהו, אני עברתי את זה, אני-

20:06 דובר 2 אני מספר אותו מתוכי. כשאני מספר אותו מתוכי זה כבר נהיה עולם אחר ואז אני יכול, הרבה יותר קל לי גם להיכנס ל-ל-לתחושות. מה אני הייתי מרגיש אם הייתי עכשיו יהודי במצרים? מה הייתי מרגיש, את זה אני רוצה לספר. וכשהילדים שלי שומעים את זה, ואז אני יכול לתאר להם שוב כל אחד בגילאים ובהתאם ל... זאת אומרת, פה אנחנו חוזרים עוד הפעם להכנה, כי כשאנחנו פותחים את המדרשים, את הסיפורים, אז יש דברים שאולי לא הכל יתאים לילדים מאוד קטנים, אבל יכול להיות שילדים גדולים כן. אני רוצה לספר, בוא נגיד, העניינים שהיו בשביעי באוקטובר. חלקם יכולים להיות זהים למה שעברנו במצרים, ו-ו-וכשאנחנו נכנסים לזה ומספרים את זה וככה נכנסים את זה בפנים, אז אנחנו באמת מרוויחים את הסיפור של יציאת מצרים. כי אולי ככה, זו נקודה קטנה. זה ש״ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים״, זה לא רק לקרוא את ההגדה. אנחנו לפעמים מפספסים את זה. אנחנו נכנסים לתוך הטקסט-

21:00 דובר 4 רצים לטקסט וזהו.

21:01 דובר 2 כן, רצים על הטקסט וצריך להספיק, להספיק. אני אומר את זה בזהירות. אני לא רב ולא פוסק הלכות, אבל יכול להיות שאפשר לקרוא את ההגדה קצת יותר מהר. לוותר על איזה עשר דקות, לוותר אולי על איזה פירוש יותר עמוק שרק המבוגרים יבינו. ורגע אחד להתמקד בילדים. איזה עשר דקות, רבע שעה בתוך הסדר להיכנס לסיפור שוב, להכין אותו טוב, שיהיה לו אולי עוד נקודת חשיבה. זה שלכל סיפור צריך להיות פתיחה, אמצע וסוף. כלומר, שנדע איך נכנסנו לעלילה, מה קורה בתוך העלילה ואיך היא מסתיימת. אז אם זה סיפור של יציאת מצרים, לדעת איך ירדנו למצרים כמו שההגדה מתחילה לספר לנו, אחרי זה מה קרה לנו במצרים ואיך יצאנו משמה. רגע אחד לשים לב שאנחנו לא מפספסים את הכל. להקדיש לכל דבר בין חמש לשש דקות. וכך יש לנו נתח מכובד מליל הסדר של חמש עשרה, עשרים דקות שבו התמקדנו בילדים, סיפרנו להם. כמובן שאיך אנחנו דואגים על ההפעלה של ליל הסדר כשתהיה טובה. אז להכין שאלות, חידות, סיפורים, לשאול שאלות אולי אחרי הסיפור וככה לתגמל את הילדים. אבל באמת לתת להם את הזמן הזה בתוך ליל הסדר. הרי הם שאלו מה נשתנה?

22:05 דובר 4 צריכים תשובה.

22:06 דובר 2 צריכים תשובה. אנחנו לפעמים בורחים מיד. עבדים היינו. רגע, בוא נענה להם ואז נלך לכל שאר ההגדה. ומי שרוצה ממש להשקיע בפירושים של ההגדה, יש לו את כל הלילה אחרי זה.

22:15 דובר 4 יפה. אני חושב האמת שאני אישית מאוד מאוד נתרמתי מהשיחה הזו. אני חושב שבעזרת השם אצלי ליל הסדר ייראה קצת שונה בעקבות הדברים ששמענו, בעיקר בסוף. איך להתכונן ולהכין בצורה נכונה ולהגיש את זה בצורה נכונה שיתאים לילדים והם ייהנו ויתחברו. ואני מקווה שגם אתם תפיקו את המירב מזה. ותודה רבה רבה לרב ישבעם.

22:39 דובר 2 בשמחה רבה. שבת הגדול.

22:41 דובר 4 על השיתוף הבאמת החשוב, האיכותי, המועיל כל כך. שיהיה לכולנו פסח כשר-

22:48 דובר 2 כשר ושמח.

22:49 דובר 4 ושמח, ובנחת מהילדים נזכה לגאולה שלמה.

22:52 דובר 2 תיכף ומיד.

22:53 דובר 4 תיכף ומיד, אמן כן יהי רצון. תודה רבה.

22:56 דובר 2 פסח כשר ושמח.

22:56 דובר 4 תודה.