הרב פרץ חן | אני רוצה להקדיש הרבה זמן לילדים בחופש ולא מספיק. מה עושים?

00:00 אנחנו מגיעים לתקופה של החופש מלאים בתוכניות. נטייל עם הילדים, נהיה איתם, נפצה אותם על הזמן שלא היה לנו מספיק זמן בשבילם. נלמד עם הילד ונכין אותו לקראת שנה הבאה. נחזק את הילדה בלימוד לקראת שנה הבאה, והמחשבות האלו והתוכניות הללו ממלאים אותנו בהרגשה טובה שאנחנו הורים טובים ואנחנו הורים מסורים ואנחנו פשוט הורים לדוגמה. אבל אז מתחיל החופש ופתאום דברים צצים והזמן בורח לנו בין האצבעות, ומה שתכננו ממש לא קורה, והרגשה לא נעימה נכנסת לתוכנו, והרגשה מתסכלת, והרגשה שאנחנו אולי לא מספיק הורים טובים, כי הנה תכננו כל כך הרבה דברים ואנחנו פשוט, פשוט לא עושים את זה. אז בשיעור היום נרגיע את עצמנו ונבין שאנחנו ממש הורים מצוינים. ונלמד היום בשיעור שנכון, אי אפשר להשיג הכל, אבל גם הקצת שכן אנחנו מצליחים לעשות - מגיע לנו על זה כל הכבוד וישר כוח ענק וחזק וברוך. ולפעמים במעט אולי שכן נספיק. יש בזה הרבה, יש בזה המון. יש בזה הרבה הרבה למען הילדים שלנו. בשיעור היום נראה איך שגדולי האומה בעם ישראל האמינו שגם בדבר קטן ישנם עוצמות מאוד מאוד גדולות. נראה גם היום שגם מה שיביא את הגאולה בעזרת השם, זה לפעמים פעולה אחת קטנה שהיא זו שתביא את הגאולה. נלמד היום אם כן על כוחה של פעולה אחת, על העוצמה של פעולה אחת. מכיוון שהשיעור הזה כל כך נוגע לנו כהורים, אני בטוח שיש לכם גם מה לומר, מה להוסיף. אני ממש אשמח שתגיבו, תאמרו מה דעתכם, מה אתם חושבים? תנו לי עצות וטיפים טובים, כל אחד וכל אחת מניסיון חייכם. אז בואו נצא לדרך. אז דבר ראשון, בואו קצת נוריד דברים לפרופורציה. ילדים הם לא צפויים.

02:20 לפעמים יש דבר שנראה לנו שהוא ממש טוב וממש ישמח אותם, ומתברר פתאום שלא בדיוק. ולפעמים יש דברים שנראים לנו שמה הם לא יהנו מזה כל כך, אבל זה מה שעושה להם את כל הכיף. אתמול הייתי מחוץ לעיר ואשתי אומרת לי תקנה פלאפל לכל הילדים, יהיה להם שמח כי הילדים אוהבים לאכול פלאפל. אז אמרתי לה אוקיי, מסכים, קונה פלאפל. אז קניתי פלאפל ודווקא עלה, עלה מאוד מאוד יקר, ואני מגיע הביתה ואני ציפיתי שיתלהבו, ישמחו. אבל פתאום ההוא לא רעב וההיא נכנס לה לפיתה כמה מלפפונים חמוצים, אז לא בא לה עכשיו לאכול מזה. וההוא ככה וההיא ככה. וחלק אכלו, אבל חלק מהמנות נשארו, נשארו בצד, הם לא אכלו את זה. אנחנו חשבנו שזה ישמח אותם, יעשה להם כיף ושמחה, מתברר שלא בדיוק. לעומת זאת, בשבוע שעבר הבטחתי לילדים שלי מחר נוסעים לים. וואי איך הם שמחו. ים זה כיף. הגיע המחר הזה וצצו כמה דברים. כבר מגיע הערב, כבר אני רואה שלא שייך ללכת לים כאילו רצינו. לא, לא שייך, לא יקרה. אז אני אומר להם: ילדים יקירים, אני ממש מתנצל, לא נלך היום לים, אבל במקום זה נלך לגן שעשועים בשכונה. יש לנו בשכונה גן שעשועים מאוד גדול ויפה, נלך לשמה וזה מה שנעשה כי אין, אין אפשרות אחרת. אז אמרו מה? ונורא נורא התאכזבו, נורא נורא התאכזבו, ומה ולמה? טוב, אבל זה מה יש. אז בדרך לפארק יצאנו למכולת השכונתית, קנינו פחיות שתייה וכמה חטיפים, והלכנו לפארק והם כל כך נהנו והם לא רצו לחזור הביתה ואמרו שכבר הם מחכים לפעם הבאה שנלך לשם. דבר שלנו, ההורים, היה נראה כמשהו לא כזה מרתק, לא כזה

04:22 מעניין. מה, הפארק בשכונה? היה להם כל כך כיף, לעומת הפלאפל שחשבנו אנחנו שיהיה טוב, אבל זה לא היה טוב. זאת אומרת, קשה מראש לקרוא ולדעת בדיוק לכוון לדעתם של ילדים. לפעמים ההורים לוקחים אותם לאיזה בילוי יקר ללונה פארק, משלמים מאות שקלים, והיום עובר אחרי עמידה של שעות בתור, בתור, בתור בתורות, בשמש חם, והם לא כל כך נהנים. לעומת זאת, הולכים לאיזה, לאיזה חורשה, לאיזה יער קטן, מביאים גזייה, כמה ביצים, מתפרעים וקונים במאה שקל דברים שזה המון בשביל כזה סוג של בילוי, ועושים להם שם שקשוקה וכמה דברים נחמדים וכדור, והילדים נהנים עד השמיים. אז דבר ראשון, אנחנו חושבים לפעמים לעשות להם את זה ואת זה ואת זה. לא בטוח שלאו מחשבותינו מחשבותיהם של הילדים, אבל באופן כללי, גם לקצת שנספיק, לחלק שנספיק, לשליש שנספיק איתם בחופש, יש לזה ערך מאוד מאוד גדול, כי לכל פעולה, גם לפעולה אחת, יש ערך גדול מאין כמוהו. מסופר עליהם על האר"י הקדוש, האר"י הקדוש שהיה גר בצפת, עיר הקודש, עיר המקובלים, ומסופר שהאר"י הקדוש היה בכל ערב שבת יוצא עם תלמידיו לשדה לקבל את פני שבת המלכה. ושבת אחת אומר האר"י הקדוש לתלמידיו: אולי בואו נקבל, בואו נלך לקבל את השבת בירושלים. עכשיו מה זה בירושלים? עוד כמה דקות שבת והם בצפת. היום ברכב ירושלים-צפת זה כשעתיים נסיעה. אז איך נלך בדיוק? איך נלך בדיוק לירושלים לקבל את השבת? אבל ככה אומר האר"י הקדוש. אבל היה שם תלמיד אחד שאמר שהוא צריך ללכת הביתה ולבדוק אם זה מסתדר לו העניין הזה. אמר האר"י ז"ל: טוב, נשארים בצפת. והתברר שאילו היו הולכים לירושלים לקבל את השבת, משיח היה בא. זאת

06:34 אומרת, פספסנו אז את ביאת משיח. אבל מה? בגלל מה? הליכה לירושלים? אז מסתבר שזו הייתה כנראה איזו עת רצון גדולה, ואם היו הולכים אז לירושלים משיח פשוט היו בא, היה בא. זאת אומרת לפעמים מעשה אחד, פעולה אחת. יש לה כאלה עוצמות וכזה כוח שיכול עד כדי שיכול להביא את הגאולה. אם כן, זה הכוח של פעולה אחת, כוח של מעשה אחד. אנחנו יודעים שלאחרונה היה בארץ פולמוס גדול שצץ מדי תקופה בנושא הנחת תפילין, שחסידי חב"ד יוצאים לכל המרכזים בארץ ובעולם להניח ליהודים תפילין, ותמיד קמים כאלה שמדברים נגד וכל מיני מפריעים להם. זה דבר שכל הזמן חוזר על עצמו. לרוב הדברים האלה רק מעצימים אחר כך יותר את את כל נושא הנחת התפילין. והסיפור התחיל בשנת אלף תשע מאות שישים ושבע, ערב מלחמת ששת הימים. העם היושב בציון דואג, מודאג. צבאות ערב עומדים עלינו מסביב ורוצים חלילה להזיק לנו. והרבי בשבת פרשת במדבר בשבת מברכים חודש סיוון פרשת במדבר. הרבי מתוועד עם חסיד מהחסידים בבית מדרשו 770, ושם הרבי אומר לחסידים שצריכים לצאת ולהניח לכמה שיותר יהודים תפילין לאזרחים בכלל, לחיילים בפרט, כי התפילין כתוב בגמרא שהתפילין שמי שמניח תפילין זה מאריך את ימיו. כתוב ב-ב-בספר בספר אה, בספר אה, מ-מנורת המאור של הרב יצחק אבוהב כתוב שם, הרבי ציטט את זה שמי שמניח תפילין ניצול משלוש מאות עונשים. שם כתוב שיום אחד שלא מניחים אז חלילה יש שלוש מאות עונשים. אז הרבי פעם דיבר וציטט ואמר "מזכים יהודי תפילין והנחת תפילין זה מוריד ממידת כל העונשים שלו. זה, זה זכות בשבילו". הרבי דיבר על זה אז לפני מלחמת ששת הימים, שכתוב בגמרא שכאשר יהודי מניח

08:49 תפילין, התפילין גורמים לפחד לאויבים וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך ויראו ממך. מסבירה הגמרא שכאשר יהודי מניח תפילין של ראש אז זה מביא פחד, פחד לאויב, והרבי דיבר על זה בהתלהבות. ויצאו החסידים לכל ריכוזי החיילים. יצאו החס-החסידים לכל רחבי הארץ והניחו וזיכו כמה שיותר יהודים בהנחת תפילין, וככה זה נמשך עד היום. הרבי התבטא אחרי כמה שנים ואמר שאותם תפילין הצילו המ-- הרבה, הרבה יהודים. זה הציל להרבה יהודים את החיים שלהם, אותם תפילין שיהודים הניחו, וככה נמשך עד היום הזה. אבל עד שזה התחיל היו כאלה שבאו ובתלונות, כי כל דבר קדוש שמיד אנשים מנסים להזיק לו, להפריע לו. באו ואמרו מה זה עוזר? יהודי מניח פעם אחת תפילין. מה כבר יש בפעם אחת תפילין הזה? אפשר לחשוב. אז הר-- בהתחלה הרבי לא התייחס לטענות האלה, אבל אחרי איזה כחצי שנה הרבי התייחס והרבי, היו עוד כמה טענות, והרבי התייחס ואמר שכשיהודי דבר ראשון מניח פעם אחת תפילין, דבר ראשון זה פותח לו את השער לעולם הבא. כי מי שלא מניח לעולם אז יש לו בעיה להגיע לעולם הבא. השם ישמור. אז כבר, כבר עזרנו לאותו יהודי. הרבי ציטט את דבריו של מה שהזכרתי קודם, רבי יצחק אבוהב, איך שהתפילין שיהודי מניח זה, זה, זה מציל אותו מכל הדברים השליליים. הרבי אמר שהמטרה היא בהחלט שלא יניח רק פעם אחת, שיניח כמובן עוד ועוד ועוד. חסידי חב"ד יצאו עוד ויניחו לאנשים, להנשים, הלוואי ש-- המטרה היא שהוא בעצמו ימשיך ויניח, אבל הפעם אחת שהוא מניח זה פותח אצלו דברים. זה מקדם אותו, כי לפעם אחת יש משמעות. לפעם אחת של מעשה טוב, של דבר

10:34 חיובי יש כוח. לכן אנחנו יוצאים בחופש עם הילדים ביחד. לא נספיק הרבה, נספיק כמה פעמים בודדות, כמה שנספיק. לכל פעם כזו יש ערך. בעניין של תפילין אני רוצה לספר, לשתף בסיפור. כשלמדתי אצל הרבי בבית המדרש 770 בניו יורק במשך קצת יותר משנה, אז היינו יוצאים כל יום שישי כל הבחורים לכל רחבי ניו יורק לזכות יהודים בהנחת תפילין, ואני הייתי הולך גם עם, עם חבר בב-- לאיזשהו רחוב בברוקלין, גרהם אווניו, ושם היינו עוברים בחנויות, מציעים לבעלי החנויות שרובם היו יהודים להניח תפילין. והייתה שם חנות אחת, חנות אלקטרוניקה, שבעל החנות היה אדם, הוא במקור ישראלי והיה אדם קצת כזה ממורמר. אז פעם אחת שאני הצעתי לו להניח תפילין אז הוא כל כך כעס, הוא התחיל לצעוק עליי. הוא אומר, "אתה לא מתבייש? אתה מציע לי תפילין? הנחתי תפילין כבר לפניך. אולי אתה לא מניח תפילין?" צעק עליי וצעק עליי, ויצאתי מהחנות שלו בוש ונכלם, וקיבלתי החלטה שלחנות אני אמשיך להגיע, אבל אני לא מציע לו תפילין. אני פשוט אתן לו עלון לפרשת שבוע, שיחת השבוע ואגיד לו שבת שלום, וכך עשיתי. אחרי תקופה הגיע ערב חג הפסח ועשינו סיבוב ברחוב לחלק לבעלי החנויות חבילות של מצה שמורה בשביל ליל הסדר, וכשהבאנו את המצה הוא ככה הייתה, היה כזה בב-- כנראה במצב רוח כזה רגוע, ואז הוא ככה פתח שיחה איתנו ומספר לנו סיפור והבנו למה הוא כזה אדם מר ממורמר ועצבני. מספר על אחד הילדים שלו שעזב בית ספר יהודי והלך לבית ספר של גויים, השם ישמור. והידרדר מבחינה רוחנית ומוסרית ואנושית וגומר על החיים שלו. אז הבנו למה העולם כל כך ממורמר, אבל אחרי תקופה

12:34 אני בא לחנות שלו ואני מביא לו שיחת שבוע שבת שלום ואני רואה שם איזה אדם גבוה כזה מתולתל. היה נראה לי בהתחלה גם כמו מישהו שהוא לא יהודי, אבל ככה מחשבה שנייה ניגשתי אליו, אמרתי לו excuse me you are jewish? Yes I am jewish. אתה רוצה אולי להניח תפילין? אז הוא אומר לי, הוא אומר תפילין, אני לא רוצה להניח. הוא מספר שהוא הבן של בעל הבית. מתברר זה לא אותו בן ש שעושה לו צרות, אבל זה אחד הבנים. אבל הוא לא רוצה להניח תפילין והוא כאילו אפילו לנג[?] מהשאלה כאילו מה אני ותפילין איפה בדיוק הדבר הזה מתחבר? הוא לא רצה ושבוע אחרי זה הוא גם לא רצה. בסדר. שבועיים אחר כך אנחנו מגיעים ביום שישי ואני מציע לו להניח תפילין, כי לאבא לא העזנו, אבל לבן הרשינו לעצ-- הרשינו לעצמנו להציע תפילין. אז הוא אומר, אומר לי הבן, אומר הבן, אתה יודע מה? אני רוצה להניח תפילין, אבל לא בשבילי, הוא אומר. אמרתי לו בשביל מי? הוא מספר שיש לו, שהייתה לו איזושהי ידידה שהיא נפטרה לא עלינו ובשבילה הוא רוצה להניח תפילין, כי אתמול בלילה הוא חלם עליה. אז הוא אומר בשבילה, למענה את המילים לעילוי נשמתה הוא לא כל כך הכיר, אבל אומר בשבילה. אמרתי לו אז מצוין, תניח בשבילה, אז הוא הניח תפילין. שבוע לאחר מכן הוא לא רצה להניח תפילין. שבועיים לאחר מכן הוא אמר שהוא שוב פעם מניח למען אותה ידידה. אמרתי לו מצוין, תניח תפילין, ושבוע אחר כך הוא כבר כן הניח תפילין. והפכנו לאט לאט להיות חברים והיינו מגיעים אליו למשרד. היה יושב בקומה השנייה של החנות ומסדר

14:07 את כל החשבונות הכספיים. הוא היה מפנה את כל העיסוקים, מנתק שיחת טלפון. איך שאני והחבר היינו מגיעים, בואו. היה מניח תפילין, מביא לנו בקבוקי שתייה קרה קבוע. ובשבת האחרונה, ביום שישי האחרון שהיינו אצלו לפני הנסיעה חזרה לארץ, כשסיימנו שם את חוק לימודנו, אז הוא אומר לי יש לי הפתעה בשבילך. והוא מספר לי שהוא הזמין תפילין חדשות והוא אומר אני מתחיל להניח תפילין כל יום, והוא אומר לי בזכותך. אז כל כך שמחתי. אני והחבר כמובן כך בזכותנו ככך שמחנו על על על הפעולה הזו שנפעלה בו. אבל אז ראינו שהכוח של פעולה אחת, אותה פעם ראשונה שאותו יהודי יניח תפילין, הפעם הראשונה שהוא לא רצה בשביל אותה ידידה לעילוי נשמתה. זה פתח אצלו משהו, זה נגע בנשמה שלו וזה קידם אותו מבחינה רוחנית עד כדי שהוא קנה תפילין והתחיל להניח תפילין בכל יום. כמה כוח יש לפעולה אחת? כמה ערך יש למעשה אחד טוב. אנחנו יוצאים עם הילדים, מטיילים, נלך איתם לאיפה שנלך איתם. דבר ראשון הילדים מרגישים, מוקירים אותנו. הם מרגישים שאנחנו מתאמצים למען זה ומתמסרים למען זה וזה יוצר אצלם הערכה. אבל העיקר צריך לדעת שיש לזה בהחלט ערך. ואנחנו ההורים צריכים להרגיש עם עצמנו ממש ממש טוב. אנחנו, אנחנו, אנחנו בסדר, אנחנו משקיעים, עשינו את זה. אנחנו הורים טובים, אנחנו בהחלט הורים לדוגמה. לא להכניס מחשבות לראש. כמה הספקנו? בקושי הספקנו. אנחנו לא. אנחנו הורים מצוינים. אנחנו בהחלט משקיעים ועושים למען הילדים שלנו. אברהם אבינו. אברהם אבינו, האבא הראשון, היה לו כידוע אוהל במדבר, וכל עובר ושב בא לאוהלו של אברהם אבינו מקבל ארוחה דשינה באמצע המדבר, ומסופר שבסיום הארוחה היו אומרים האנשים אברהם

16:15 אבינו תודה רבה. אז היה אומר להם אברהם אבינו אל תודו לי, תודו למי שהכל באמת שלו, למי שאמר והיה העולם תודו לקדוש ברוך הוא. היו כאלה שהודו לה', היו כאלה שלא, מי זה השם? לא מכירים. אברהם אבינו היה אומר לאנשים כאלה אוקיי, אתם לא רוצים לברך את השם? אין בעיה, אז תשלמו על האוכל. אז אמרו אין בעיה לשלם. טוב, כמה כמה לשלם? אז אברהם אבינו היה עושה להם חשבון של ארוחה במדבר, כמו שלפעמים עושים איזה מסלול הליכה, הולכים את הבניאס, הולכים את החצבני ובסיום המסלול עומד שם הטנדר הזה, מה שנקרא הגזלן, ומוכר ארטיק בעשרים שקל כי זה מחיר של מדבר. מחיר של של, של באמצע שום מקום. אומר להם אברהם אבינו אין בעיה, בשר אכלתם פה מביא להם מחיר גבוה של בשר במדבר. אכלתם לחם? מחיר גבוה, מים? מחיר גבוה. הם ראו כזה מחיר גבוה אמרו טוב טוב נברך למי שאמר והיה העולם. יבוא אחד וישאל מה החוכמה של הברכות האלה? הרי הם עשו את זה כי כפו עליהם. אז השאלה היא שאלה טובה ויש לזה הסבר נפלא מאוד, אבל את זה נשאיר לפעם אחרת. אבל מה שנוגע לענייננו, שאברהם אבינו דרך הפעולות האלה אדם שפעם אחת בירך, הוא הקים את האומה העברית, אותנו, את עם ישראל. כתוב הרי שאברהם אבינו היה מגייר את הגברים ושרה אשתו גיירה את הנשים. הם סחפו אחריהם המונים, אותם המונים, חלק מאותם המונים שנסחפו, שהלכו אחריהם ובעצם נהיו בעצם עם ישראל, הם כאלה שבירכו פעם אחת על האוכל אצל אברהם אבינו, והברכה של פעם אחת על האוכל אצל אברהם אבינו זה מה שהקים את עם ישראל. משם קם עם

18:09 ישראל, משם אנשים השתנו, הפנימיות שלהם השתנה, הלב שלהם התחיל ללכת אחרי אלוקי העולם. מה הכוח שיש לפעולה אחת? מה הכוח שיש למעשה אחד טוב? למעשה אחד חיובי? כמה הוא יכול להרים? כמה הוא יכול לקדם? כמה זה יכול להשפיע על הילדים שלנו? והם יחושו את ההשקעה ובאמת יודו עליו וזה ילוותם להמשך השנה. האדמו"ר הזקן בא בתניא בפרק כ"ז של התניא, הוא מדבר שם על הכוח העוצמתי גם של מעשה אחד. אומר שם האדמו"ר הזקן שלפעמים אדם רוצה לומר איזה משהו, משהו לא לעניין, איזו לשון הרע טוב, ואדם מחליט להימנע מזה. או יש לי מחשבה לא טובה בראש, מחשבה לא טובה על מישהו, על משהו, ואני מתאמץ להעיף אותה מהראש שלי. או איזה מעשה לא טוב שאדם רוצה לעשות והאדם נמנע. אומר האדמו"ר הזקן שכשאדם עושה מעשה כזה, עושה פעולה כזו, עושה השתדלות כזו לאדם זה נראה כמשהו קטן. לסביבה זה יכול להיראות כמשהו קטן, אבל בעיניים של הקדוש ברוך הוא זה מעשה כל כך גדול, עד שבלשון הזוהר אסתלק יקרא דקודשא בריך הוא בכל עולמין. האור הגדול של הקדוש ברוך הוא מתפשט לו בכל העולמות. ישנם עולמות גבוהים, עולמי אצילות ובריאה ויצירה והעולמות האלה מקבלים אור חדש, אור נעלה, אור עליון. כי אדם יהודי פה למטה עשה מעשה כזה קטן, התאמץ בהתאמצות כזו קטנה, דחה מחשבה רעה קטנה, כי לכל מעשה ולכל פעולה יש כוח עוצמתי. אמר רבי לוי יצחק מברדיטשוב כתוב דע מה למעלה ממך. אדם צריך לדעת מה יש מעליו. אבל הוא הסביר ודרש על המילים האלה. הוא אמר דע, תדע לך שמה שיש למעלה, מה שיש בעולמות העליונים, הכל זה ממך. הכל זה מאיתנו, הכל

20:14 זה בזכותנו. בזכות הפעולות שלנו הקטנות כאן, נפעלים דברים נפלאים בעולמות העליונים. יש כל כך הרבה סיפורים על אדם שעשה מעשה קטן, קרא תהילים, עשה איזושהי פעולה ופעל גדולות ונצורות בכל העולמות העליונים. יש כוח עוצמתי לפעולה אחת, ולכן אנחנו שמתכננים המון תוכניות לחופש עם הילדים ורוצים להספיק כל כך הרבה, אבל, אבל במבחן המציאות לא תמיד זה הולך. צריכים לדעת ולשמוח על מה שכן עשינו ולדעת שכפי שלמדנו מהארי הקדוש שפעולה אחת יכולה להביא את המשיח. מה הכוח של פעולה אחת? כפי שראינו מהרבי מליובאוויטש, לרבי היה חשוב שהיהודי פעם אחת יניח תפילין, כי לפעם האחת הזו יש עוצמה, יש לזה כוח בל תואר. זה יכול לגרור אדם למקומות הכי הכי טובים עלי אדמות מפעם אחת. ראינו גם. ראינו גם איך שאדמו"ר הזקן אומר בתניא את הכוח של פעולה אחת. ראינו אצל אברהם אבינו איך שפעולה אחת של ברכה שינתה אנשים והפכה אותם להיות חלק מהעם העברי, מהעם שמאמין באלוקי העולם. הכוח של פעולה אחת. ולכן אנחנו הורים הכי טובים, הכי מוצלחים, הכי עוצמתיים. אנחנו הורים לדוגמה ולתפארת על הפעמים שכן הצלחנו. בעצם גם הגאולה שכולנו כל כך מייחלים שכבר תבוא, שתשעה באב יהפוך בעזרת השם ליום של חג, ליום של שמחה גדולה. אומר הרמב"ם, והרבי מליובאוויטש חזר על זה המון פעמים, שה, ש, ש-- הגאולה תבוא על ידי, אומר הרמב"ם, פעולה אחת קטנה, כי אדם צריך לראות את עצמו ואת העולם, אומר הרמב"ם, שהוא שקול חצי חייב חצי זכאי, ככף מאזניים, חצי זכאי חצי חייב. ואומר הרמב"ם שפעולה אחת טובה יכולה, יכולה להכריע את הכף, יכולה לגרום שק-- ש, ש-- קו הזכויות, שחלק הזכויות ישקל קצת יותר ואז

22:23 תבוא בעזרת השם גאולה לעולם. פעולה אחת יכולה להביא את המשיח, ולכן הרבי דיבר על זה שצריכים לחטוף עוד פעולה ועוד פעולה, כי לכל פעולה טובה יש כוח להביא את הגאולה. אז גם בבית שלנו, בגאולה הפרטית, בבית שלנו עם הילדים שלנו, הפעולה האחת, הבילוי האחד, הטיול האחד, היציאה האחת, כל אחד מהם שנספיק, יש לזה כוח ויש לזה עוצמות ויש לזה השלכות עליהם וזה ודאי יעשה טוב ויעזור ויקדם ויהיה מוצלח ביותר. ולכן בואו נעריך את מה שאנחנו מצליחים לעשות, כי אנחנו בהחלט הורים טובים. שיהיה תודה-- שיהיה הצלחה לכולם, שבעזרת השם נזכה שכבר משיח יבוא ונצעד עם הילדים לגאולה השלמה ושנזכה לעוד מעשה טוב ועוד מעשה טוב שיכריע את הכף בעזרת השם לכיוון הזה של הגאולה. ושיהיה לכולם חופשה נעימה וחופשה טובה עם הילדים וחופשה שתמלא את הילדים ואותנו במצברים ונעריך את עצמנו מאוד, מאוד. נדע להעריך את מה שאנחנו בהחלט עושים. שיהיה המון, המון הצלחה. תודה רבה.