הרב פרץ חן | למה האתגרים של הילדים הם הדבר הכי טוב עבורנו?

00:00 בואו נודה על האמת, אנחנו מאוד אוהבים את הילדים שלנו, אנחנו מאוד מודים לה' על הילדים שלנו, אבל לפעמים מתגנבת לנו איזו מחשבה. אולי אם הבן שלי היה לומד כמו הבן של דוד היה יותר טוב. אם הבת שלי הייתה מסודרת כמו הבת של שרה, היה הרבה יותר נחמד. אבל האמת היא שהמחשבות האלה לא רק שהן מאוד מנמיכות אותנו, יש בהן גם איזה חוסר אמונה. בשיעור היום נצלול לעניין של השגחה פרטית ונבין עד כמה הילדים שלנו הם הדבר הכי טוב בשבילנו. נדבר היום גם על אחד מהדברים המרתקים והנסתרים ביותר בגאולה על תחיית המתים, ונבין מהסיפור של תחיית המתים איך שלכל אחד יש בעולם את החלקת אלוקים שלו, את החלק המיוחד שזו משימת חייו. אז שמעתי סיפור על חסיד בשם הרב מיכאל טייב, חסיד מכפר חב"ד, משפיע גדול, אדם מאוד מרתק, מאוד מאוד מעניין שהוא סיפר שפעם הזמינו אותו לסדרת הרצאות בארגנטינה, הרצאות ושיעורים והתוועדויות והוא נסע לשם. טיסה מאוד ארוכה, הרבה שעות מישראל ועד ארגנטינה וכשהוא הגיע לארגנטינה הוא מסר שיעורים, מסר הרצאות וגם הוא קנה מחשב נייד, לפטופ בהמון כסף, בחמשת אלפים שקל. היה צריך לנושא מסוים את המחשב הזה ובטיסה חזור לארץ הטיסה שוב פעם מאוד מאוד ארוכה והטיסה היא לא ישירה מארגנטינה לטורקיה. מטורקיה מחליפים מטוס לארץ וכשיורדים מהמטוס בטורקיה והולכים למטוס הבא שמוביל לארץ צריכים לעשות מחדש בידוק ביטחוני ואת הכל. הוא מספר שחניית הביניים הייתה מאוד קצרה והיה צריך להזדרז מהמטוס שנוחת מארגנטינה למטוס שמוביל לארץ, והוא הזדרז נורא נורא מהר ועשה את הבידוק הביטחוני והספיק ברוך השם להגיע למטוס שנוסע לארץ, ופתאום הוא שם לב שהמחשב נייד שעולה חמשת אלפים שקל, נשאר כנראה

02:24 במסוע של הבידוק הביטחוני בטורקיה וזהו. והלך המחשב. למי? למי עכשיו אפשר לפנות? למי עם מי בדיוק הוא ידבר? הוא מבין שהמחשב נייד חמשת אלפים שקל הלכו לאיבוד. ואז הוא מספר שהוא נוחת בארץ ואשתו באה לקבל את פניו ואומרת לו שלום. ברוך הבא! שמחה לראות את בעלה אחרי כמה ימים שהוא לא היה, אבל הפרצוף שלו היה נראה כמו פרצוף של מישהו שאיבד מחשב נייד שעולה חמשת אלפים שקל. והוא אומר לאשתו ברוך השם הכל בסדר ואל תשאלי. והוא אומר התחלתי לבכות לה כמו ילד קטן על המחשב הנייד, הוא אומר. ואז אשתי מסתכלת עליי ואומרת לי תגיד, אתה לא במקרה מוסר לאנשים שיעורים, מדבר איתם על השגחה פרטית, מחזק את כולם. עכשיו באת מארגנטינה, בטח סיפרת שם לכולם שהכל בהשגחה פרטית ותראה איך אתה בעצמך נראה. תסתכל על הפרצוף שלך, תסתכל במראה. והוא אומר איך שאשתי אמרה לי את זה בן רגע הכל אצלי השתנה והתחלתי לחייך. כן, כי הכל בהשגחה פרטית וגם מחשב נייד חמשת אלפים שקל הוא נעלם. הכל הכל בהשגחה, בהשגחה פרטית. האמת היא שהיום ברור לכולנו שהכל בהשגחה פרטית. כל אחד, כל ילד שנשאל היום יגיד כן, הכל מלמעלה. כל אדם, כל איש, כל אישה, כל יהודי עם אמונה. ולכל יהודי יש אמונה. יבוא ויאמר הכל, הכל מלמעלה, הכל בהשגחה פרטית, הכל מאת השם יתברך. אבל אם נפתח בספרים ונעיין נראה שהרמב"ם לא מדבר כך. כותב הרמב"ם, כותב הרמב"ם בספר מורה נבוכים שההשגחה הפרטית זה בעיקר על מין האדם. הרי בעולם יש בני אדם ויש גם בעלי חיים, ויש גם צמחים ויש גם דומם, דומם, צומח, חי ומדבר. מדבר זה בני האדם. כותב הרמב"ם במורה נבוכים על

04:31 מי יש בעיקר השגחה פרטית? על בני אדם ובבני אדם עצמם, על מי יש בעיקר השגחה פרטית? על אותם בני אדם שיותר מחוברים לקדוש ברוך הוא. זאת אומרת לפי זה לפי הרמב"ם הזה, אותה חתולה שמקפצת לה בין הפחים עליה אין השגחה פרטית, ואותם עצים, אותם עשבים שגדלים להם על איזשהו הר למעלה, עליהם אין שום סיבה, שום היגיון שיהיה להם השגחה פרטית. מה? וכי הקדוש ברוך הוא מתעסק עם דברים כאלה קטנים? וכך כותב הרמב"ם, כותב הרמב"ם בספר מורה נבוכים. דבר שמפתיע אותנו לשמוע את זה היום וכבר נבין למה. אבל אז הגיע הבעל שם טוב הקדוש והבעל שם טוב גילה לנו שההשגחה הפרטית בעולם זה על כל פרט, על כל עלה שמנשב ברוח, עלה שמתגלגל ברוח יש השגחה פרטית נפלאה, כמה גלגולים הוא יעשה, לאיזה כיוון הוא יעוף, איפה בדיוק הוא ינחת באדמה? הכל בהשגחה פרטית. עד כדי כך כותב אומר הריי"צ, הרבי הקודם אומר שאפילו עשבים, דשא, עשבים שנמצאים על ההרים הגבוהים ביותר ונמצאים בעמקים הנמוכים ביותר ואף רגל של של אדם לא דרכה שם מעולם. הוא כותב הריי"צ כמה תנודות העשב יזוז לצד ימין וכמה יזוז לצד שמאל וכמה זמן הוא בכלל יתקיים. זה הכל בהשגחה פרטית מדוקדקת, לא רק בקשר לאותו עשב פרטי, אלא יש לעשב הזה על התנודות שלו ימינה או שמאלה השלכה על מה שמתרחש בכל העולם. לכל פרט הכי קטן יש משמעות ויש השלכה למה שמתרחש בכל העולם. בשפה המקצועית זה נקרא אפקט הפרפר. מה שקורה כאן משפיע ומשליך על כל רחבי העולם כולו. הריי"צ מדמה את זה ואומר זה כמו עקרת בית, עקרת בית טובה, עקרת בית טובה,

06:44 אישה שהיא יודעת להחזיק את הבית טוב, אז היא יודעת בדיוק באיזה ארון נמצא האורז, איפה נמצאים השקדים הריק, איפה נמצאים תפוחי האדמה, איפה המלח הדק ואיפה המלח העבה יותר. יודעת הכל ויודעת גם למה דווקא זה שם וזה שם. יש הסבר. זה שם בגלל זה והארון הזה הוא בצורה הזו בגלל כך וכך, הכל אצלה מחושב. היא רואה תמונה שלמה ואצלה בראש כל דבר נמצא פה כי זה כי זה קשור גם לדבר ההוא שנמצא שם. הכל אצלה בצורה זה מובנה אצלה בצורה מאוד מסודרת. אצל עקרת בית טובה, ככה אומר הרבי, הרבי הריי"צ. אותו דבר אצל הקדוש ברוך הוא, הכל הכל מובנה לחלוטין. כל דבר משליך על דבר, הכל בהשגחה פרטית נפלאה. כך כך אומר הרבי, כך אומר הבעל שם טוב. כיום כולנו מדברים בשפה הזו. כולם היום מדברים בשפה הזו שכל פרט ובהשגחה פרטית. למה זה השפה היום? לא כתוב כך במורה נבוכים של הרמב"ם, כי שיטת הבעל שם טוב בהשגחה פרטית היא כל כך נכנסה והיא כל כך חדרה לעולם, עד שאף אחד לא מכיר בכלל משהו אחר. אף אחד לא מכיר שום דבר אחר. אז רגע, מה? אז יש מחלוקת בין הבעל שם טוב לבין הרמב"ם? כאילו איך זה עובד? מה יש להם מחלוקת? מהי השגחה פרטית? אז הנושא הזה הוא מרתק והוא עמוק, אבל ככה בקצה המזלג יש הסבר נפלא של הרבי מליובאוויטש. מסביר הרבי שאין מחלוקת בין הרמב"ם לבין הבעל שם טוב. אין מחלוקת. למה אין מחלוקת? כי יש, ישנם שני סוגים של השגחה פרטית. ישנה השגחה פרטית גלויה וישנה השגחה פרטית נסתרת. מה הכוונה? לפעמים אנחנו רואים בצורה גלויה שקרה כאן משהו

08:40 לא שגרתי, לא רגיל. זה לא... זה מדהים מה שקרה, מה שקרה פה. איזו השגחה פרטית? מתפעלים מזה מאוד. זו נקראת השגחה פרטית גלויה. הייתי אמור לנסוע לאיזה מקום ולפגוש מישהו. הוא בכלל לא היה אמור להיות שם, אבל בדיוק הוא הגיע לשם, כי בגלל שזה וזה וזה וזה והכול הסתדר בצורה שלא דמיינתי, לא חשבתי. זו השגחה פרטית גלויה. רואים כאן בעיניים דברים שלא היו אמורים לקרות או זה פשוט מדהים שהם יקרו וזה קרה. זו השגחה פרטית גלויה. השגחה פרטית נסתרת זו ההתנהלות הרגילה של העולם. השמש זורחת והציפורים מצייצות והעננים זזים בשמיים והגלים של הים, אה, אה, נמצאים בים והכול קורה רגיל. העולם שאנחנו מכירים. זה, זה הכול בהשגחה פרטית, זה הכול מדויק, אבל זו השגחה פרטית נסתרת. אנחנו לא רואים פה איזה משהו לא שגרתי. מסביר הרבי אם כן, שמה שהבעל שם טוב מדבר על מה? על זה שהכול, הכול בהשגחה פרטית, גם הרמב"ם מסכים לזה. אלא מה? זה שהכול בהשגחה פרטית זה בהשגחה פרטית נסתרת. לא, פשוט רואים שהעולם מתנהל בצורה כאילו רגילה, אבל זה בהשגחה פרטית. מה שהרמב"ם מדבר שיש כאלה שאצלם רואים השגחה פרטית אצל, אצל, אה, מין המדבר ובעיקר מי שיותר מחובר לקדוש ברוך הוא, זה מדבר על השגחה, על השגחה פרטית גלויה. לראות באמת דברים מדהימים מול העיניים, דברים שלא דמיינו, דברים לא שגרתיים. השגחה פרטית גלויה זה נמצא באמת אצל אנשים כאלה שהם א', הם בני אדם, ב', הם יותר כמה שיותר קשורים להשם, כמה שיותר מחוברים להשם יתברך יותר רואים דברים מדהימים, איזה סוג של מופתים מול, אה, מול העיניים שלנו. אם כן, אין מחלוקת בין הרמב"ם לבין שיטת

10:39 הבעל שם טוב. אם כן, כשמתבוננים בזה מבינים שהכול בהשגחה פרטית, שזה אומר הילדים שלי בבית, הילד הזה יש לו אתגרים כאלה וכאלה וקשה לו בזה והוא לא מסתדר בזה ולא הולך לו בזה. בדברים האלה הוא חזק, בדברים האלה הוא פחות חזק, והילדה היא אצלה יש לה את התיק שלה, כל אחד עם החבילה שהקדוש ברוך הוא העניק לו. אבל רגע, מאיפה בא להם כל האתגרים האלה? מה זה בא להם פתאום סתם? זה בא-- הכל בהשגחה פרטית, זה בא להם מהשם. למה השם בחר שאותם ילדים, אותם אתגרי חיים, הם דווקא יהיו הילדים שלי, הילדים שלה? למה? למה? הכול בהשגחה פרטית. כנראה שזו משימת חיי. הקדוש ברוך הוא מכוון כל אחד למשימות חייו. כתוב, יש פסוק שאומר "מהשם צעדי גבר כוננו". מסביר הבעל שם טוב הקדוש שהצעדים של הגבר, אה, אה, לאיפה אני הולך, האם אני נמצא שם, אם אני גר שם, האם אני מגיע לשם, זה הכול מהשם. "מצעדי גבר כוננו", זה הכול בהשגחה פרטית. שם אני אמור להיות, כי זה חלקת האלוקים שלי בעולם. זה, זה משימת חיי. ואם כן, זה שהילד שלי יש לי איתו אתגרים כאלה ואחרים זה לא שחבל שכך. אם לא היה את זה אז החיים היו יותר, יותר מאושרים. זה אבל זה החיים. זה לא שזה החיים. זה אם אני באתי לעולם בשביל לעבוד את מה שהשם רוצה לבצע את המשימות שהוא דורש, אז זה המשימה שהוא רוצה באופן פרטי ממני. לכל אחד יש את משימות חייו ואם כן, כשמסתכלים על זה במבט הזה בצורה הזו, מבינים שכמו שיש בחיים מלא מלא אתגרים של פרנסה, של, של לימודים מלא מלא אתגרים

12:37 ואתגרים והאתגרים האלה מובילים לשלמות למקום טוב. הילדים שלי והסגנון שלהם זה זה זו משימת חיי. ככה אני מגיע לשלמות האישית שלי. הנקודה של להבין שהכל בהשגחה פרטית היא כל כך חזקה, עד כדי כך שבעוד כמה ימים נציין את חג הגאולה י"ב וי"ג תמוז שהרבי זאת אותו חג שהרבי הקודם, הרבי הריי"צ יצא ממאסר מאוד מאוד מסוכן ברוסיה. הרבי הריי"צ היה יהודי שהפיץ יהדות ברוסיה הסובייטית למרות כנגד כל הסיכויים, למרות כל הקשיים שהרימו עליו ובסוף לקחו אותו לבית הסוהר. בהתחלה גזרו עליו גזר דין של היפך החיים, ככה הרבי נהג לומר. במקום להגיד מוות חלילה, הרבי אומר היפך החיים. אחרי זה המירו לו את זה בגלות ולאחר מכן שלחו אותו לגלות בעיר קוסטרומה לעשרה ימים היה שמה, ואז הוא השתחרר בי"ב תמוז בי"ג תמוז השתחרר משם, אבל המאסר שם היה מאסר מאוד, מאוד קשה. תנאים תת אנושיים, יחס ממש מחפיר ליהודי קדוש כמו הרבי הריי"צ והרבי הריי"צ בעצמו מספר את זה בפרטי פרטים כל מה שעבר עליו שם. מאסר מאוד קשה. ממש ממש ממש לא מתאים. לא מכובד לאדם ברמתו של הרבי הריי"צ. אז הרבי הריי"צ אמר שבאותה שנה שבה היה המאסר המאסר הזה היה בשנת תרפ"ז אלף תשע מאות עשרים ושבע, ואמר הרבי הריי"צ שבאותה שנה בראש השנה המאסר היה לקראת סוף שנה, אבל באותה שנה בראש השנה הוא אמר מאמר חסידות ובאמצע מאמר חסידות, בלי קשר לאותו מאמר, הוא התחיל לדבר על העניין של השגחה פרטית, והוא אמר שאחר כך הוא לא הבין למה ככה מלמעלה הכניסו לו לדבר על השגחה פרטית בתוך איזשהו מאמר שדיבר על נושא אחר. הוא אמר ואז, כשבאותה שנה הגעתי למאסר,

14:53 הבנתי למה דיברתי על זה. זה שדיברתי על זה בראש השנה, בתחילת השנה, בראש של השנה שהראש משפיע על כל הגוף, על כל השנה. זה מה שהביא לי כוחות שלמרות המאסר הקשה והתנאים התת אנושיים אני אצליח לשרוד. הרבי עצמו, הרבי מליובאוויטש, האריך הרבה בסיפור הזה והסביר שבעצם לרבי, לרבי הריי"צ בעצמו באמת המאסר לא, הוא לא התייחס לזה בכלל. הוא ראה דברים בראייה שלו. היה אדם קדוש, אדם אלוקי, אבל מה שיותר הטריד אותו זה מה יהיה עם החסידים ועם החסידות, איך זה יתקדם אחרי כל המאסר? הוא לא פחד על עצמו, אבל חשב מה יהיה עם כל ההמשך של החסידות. וכשהוא חשב על זה הוא נזכר שבאותה השנה הוא דיבר על השגחה פרטית. אז הוא אמר לעצמו הכל יהיה בסדר, הכל יהיה בהשגחה פרטית. הרבי הריי"צ נמצא באתגרים של איזה ילד בבית שמשגע אותנו. מצב קשה מאוד. לוקחים את התפילין שלו, פוצעים אותו, מדברים אליו בצורה בזויה, לא מתאימה כל כך. ועם כל זה הוא מתבונן בעניין של השגחה פרטית והעסק אצלו נרגע. אז גם אנחנו בקשיים שלנו בבית עם הילדים, באתגרים של בבית עם הילדים אנחנו צריכים להבין. מוכרחים להבין שזה בהשגחה פרטית. זה שהבן של דוד השכן הוא יותר חכם כי בשליחות של דוד בעולם צריך להיות בן כזה, ובטוח גם לו יש אתגרים אחרים. וזה שהבת של שרה היא כל כך מסודרת בצורה מדהימה ומופתית, כי בשליחות שלה בעולם היא צריכה שתהיה כזה סוג, כזו סוג של בת, וגם מן הסתם יש לה את האתגרים שלה והילדים שיש לי בבית, שיש לנו בבית זה האת-- זה השליחות שלנו, זה אתגרי החיים, זו השליחות. זה בהשגחה

16:51 פרטית, משימות החיים שלנו. אז בואו נירגע, ניקח את זה בפרופורציה. נשמח עם זה. תודה רבה השם! הבאת לי משימות ואני הולך להסתער, לעבוד איתם, לעבוד, כן, וזה ממך והכל ממך והכל בסדר. שמעתי סיפור, אה, אה, אמ, חזק מאוד, שיותר אולי יישב לנו את הדברים וגם ירגיע אותנו. מס-סיפר ר' יואל כהן. ר' יואל כהן הוא היה החוזר האישי של הרבי. המשמעות הוא היה, הוא היה אותו יהודי שיכל לשמוע את הרבי מליובאוויטש מדבר בשבת ארבע, חמש שעות ואחרי השבת לחזור כמעט מילה במילה מה שהרבי אמר. היה לו זיכרון מדהים והיה יהודי, יהודי, אה, מרתק בצורה מדהימה. אה, ר' יואל, זכיתי ללמוד אצלו, ללמוד אצלו, אה, שנה או פחות משנה, וסיפר ר' יואל שבאחת השנים הוא היה מוסר שיעור בספר התניא באיזושהי ישיבה, אה, בניו יורק, והיו מגיעים לשיעור שלו בחורים מאותה ישיבה ולומדים. והיה שם בחור אחד שהבחור הזה, ר' יואל רואה שהבחור הזה, הפנים שלו לא, לא שמחות כמו תמיד, ככה שבוע אחרי שבוע. אז הוא ניגש אליו, הרב יואל ניגש לאותו בחור ואומר לו, "מה קרה? למה? מדוע נפלו פניך?" אז הבחור הזה מספר שיש משהו שמאוד מציק לו כבר הרבה זמן. מה מציק לו? מציק לו שהוא יושב בישיבה ולומד עם החברותא שלו, לומדים שניים ביחד, הוא אומר, "והחברותא שלי, הוא כזה חכם, הוא מספיק כל כך הרבה בזמן קצר ואני מספיק הרבה פחות ממנו וגם את זה לא מספיק. אני מבין טוב כמו שהוא מבין והפערים בינינו כל כך גדולים וזה שובר אותי. למה? למה השם עשה שהוא כך ואני כך?" הוא אומר, "אז ניגשתי לראש הישיבה איפה שאני לומד. אמרתי לראש הישיבה,

18:56 "למה השם עשה ככה? למה הוא כך ואני כך? זה לא פייר." אז ענה לי ראש הישיבה, "תקשיב, אי אפשר שכולם יהיו בעתיד ראשי ישיבות. כנראה שהחבר שלך נועד להיות ראש ישיבה ואתה, אתה כנראה שלא. אז כ-כ-כל אחד והייעוד שלו." אומר הבחור, "התשובה הזו לא, לא סיפקה אותי. מה זאת אומרת? כאילו אז למה לא הפוך? למה שלא אני אהיה ראש ישיבה והוא יהיה מ-והוא לא יהיה ראש ישיבה? ל-ל-למה דווקא הוא?" הוא אומר, "הלכתי למשגיח בישיבה," משגיח זה יותר דמות כזו רוחנית, "וסיפרתי למשגיח את מה שמציק לי והמשגיח ענה לי, 'תקשיב, כנראה שבגלגול הקודם כבר היית ראש ישיבה, אז אי אפשר שכל פעם אתה תהיה, אה, ראש ישיבה. היית פעם בגלגול הקודם שלך.'" הוא אומר, "שמעתי את זה, יותר מששהתשובה לא הייתה מקובלת עליי, אפילו הצחיקה אותי קצת. כאילו אמרתי לעצמי, מה, הוא-- ממתי המשגיח מבין בגלגולי נשמות? מה הייתי פעם? מאיפה הוא יודע?" הוא אומר, "אבל אז אני, אבל אז אני הבנתי שאין תשובה וכולם מסבנים אותי ו-ו-ואין תשובה ואני וזה מתסכל אותי." ר' יואל אומר לאותו בחור, "נשמע שאת השאלה גם לי אין תשובה, אבל אם אתה רוצה תכתוב את זה לרבי ואני, אני אגיש את הפתק לרבי ואם תזכה גם הרבי יענה לך." אז הבחור עשה את זה. כתב את השאלה ור' יואל לקח אותה, העביר את זה למזכירות של הרבי, העבירו את זה לרבי ואחרי כמה זמן הרבי עונה תשובה. בתשובה הרבי כותב לאותו בחור שאומרת הגמרא בסוף מסכת קידושין אני נבראתי לשמש את קוני. יש עוד גרסה אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני. זאת אומרת כשאדם מתבונן למה אני נמצא כאן

20:44 בעולם? אם אנחנו, אם אנחנו מגיעים למסקנה שאנחנו נמצאים בעולם בשביל רווחים אישיים של כבוד, של כסף, של המון דברים, אז באמת תמיד נשבר מזה שהוא יש לו את זה יותר, יש לו יותר כסף ויותר כבוד ממני, אז ודאי שזה ישבור אותנו. אם אני חושב סביב עצמי, אבל אם מתבוננים בדברי הגמרא שאני לא נבראתי אלא לשמש את קוני, שכל הסיבה שאני חי כאן בעולם בשביל לעשות את מה שהוא רוצה ממני, אז אני רגוע כשאני עושה את מה שהוא רוצה ממני. ואם ממני הוא רוצה שאני אספיק קצת, אז אני אשמח, כי זה מה שהוא רוצה ממני, כי אני בעצם המטרה שלי היא לשרת אותו, את הקדוש ברוך הוא. ואם הוא רוצה ממני שאני אספיק הרבה, אז אני אספיק הרבה. זאת אומרת, לפי זה יכול להיות מאוד שאותו בחור, אותו תלמיד שמספיק נאמר דף אחד לשבוע והבחור השני מספיק חמש לשבוע, ואותו בחור שיכול להספיק חמש יספיק רק ארבע. ואני הספקתי רק את הדף הבודד שלי. אני הרבה יותר השבוע הרבה יותר מוצלח ממנו, כי אני עשיתי את המטרה שהשם רוצה ממני דף לשבוע, אבל הוא אכל אכל חמש ועשה ארבע. הוא לא השלים את המטרה. זאת אומרת, אם אני חושב על עצמי, על השלמות שלי, יש הרבה סיבות להישבר ולהיכנס למצב רוח לא טוב, אבל אני חושב מה השם רוצה, אה זה מה שהוא רוצה. זה מה שהוא רוצה ממני. אני עובד אצלו, אז אני אעשה את זה מתוך שמחה גדולה. כמובן שנדרש מהאדם להתאמץ ולמצות את היכולות שלו, אבל לדעת שהפזילות האלה יש שם יותר הילדים שלו והילדים שלי יותר זה לא. זה לא נכון, כי

22:31 מה שיש לי זה שלי. זה מה שהשם רוצה ממני. זה בדיוק כמו שנגיד יבוא מלך ויש, יש שם על הרצפה יהלום יקר ושם על הרצפה תהיה קליפה של קלמנטינה. אבל אם, האם כשהמלך יבוא אליי ויגיד לי תרים את היהלום או תרים את הקלמנטינה, האם זה יותר כבוד להרים את היהלום מאשר את הקלמנטינה? אין הבדל. עצם זה שהמלך פנה אליי זה ה-- זה הכבוד, זה השמחה, זה מביא את ההרגשה הטובה. מה זה משנה בכלל אם זה בשביל להרים יהלום יקר או להרים קלמנטינה? עצם היחס של המלך אליי זה מה שירומם אותי. אותו דבר עצם זה שהקדוש ברוך הוא מתייחס אלינו ודורש מאיתנו דרישות, זה הדבר. זו משימת החיים. מה זה משנה אם זה חמש או אחד? מה זה משנה אם זה אתגר כזה או אתגר אחר? זה מה שהוא רוצה ואנחנו עובדים אצלו, עובדים אצל הרצונות שלו. כשמסתכלים ככה על הדברים, מבינים שמה שיש לי בבית והאתגרים שיש לי עם הילדים אלו הם משימות חיי. זה בהשגחה פרטית, זו שליחות חיי ואני צריך לשמוח עם השליחות הזו מאוד, מאוד, מאוד, מאוד. ולדעת ככה אני משלים את מטרת, מטרת בריאתי בעולם. אז מה אכפת לי בכלל איך הבן שלו ואיך מה זה בכלל רלוונטי? אני מתעסק עם שלי כי זו שליחות חיי. אני צריך לחבק את שלי, להגיד תודה רבה להשם על האתגרים. זו שליחות חיי ואני בזאת אני עושה אותה. כך צריכים לראות את הדברים. נסיים בזה כמו שהובטח בהתחלה, שאנחנו נחזק, נחזק את העניין מתוך אחד הדברים המרתקים בקשר, בקשר לתחיית המתים. תחיית המתים בעזרת השם יקומו, יקומו המתים. כן, כולנו מצפים ומייחלים שזה יקרה.

24:34 ואחת השאלות הגדולות על תחיית המתים זה-- הרי רוב הנשמות, כמעט כל הנשמות היום, זה נשמות שעוברות בגלגול. זאת אומרת שנשמה אחת הייתה אצל הרבה, הרבה אנשים. לאותה נשמה היו גופים שונים במהלך הזמן שהיא התגלגלה. אם כן, נשאלת השאלה כשמשיח יבוא ותהיה תחיית המתים, הנשמה הזו עם איזה גוף היא תקום? עם הגוף הראשון שלה? האחרון שלה? האמצעי? עם איזה גוף היא תקום? זאת אומרת, לפי זה גם יוצא לכאורה שיהיו כאלה שלא יקומו, כי הרי זה נשמה אחת בהרבה גופים, אז רק אחד מהגופים יקום. זו אחת השאלות ואת השאלה הזו שאל פעם, היה איזה יהודי פעם שכתב מכתב לרבי ושאל הרבה דברים על תחיית המתים, והרבי ענה לו במכתב מאוד, מאוד ארוך. הרבה דברים איך יהיו בתחיית המתים. זה מכתב מאוד, מאוד מרתק ששווה קריאה. ושם הרבי אומר בקשר לנקודה הזו, אומר כך. הוא אומר בעצם למה הנשמה עוברת הרבה, הרבה גלגולים? כי הנשמה צריכה, צריכים ש-- צריכה איזשהו תיקון. עכשיו כל אחד במשמרת שלו מתקן חלק מסוים בנשמה. כשהיא עוברת לגוף אחר, אז יש דברים שכבר מתוקנים בה, יש דברים שלא מתוקנים, אז הגוף האחר מתקן בה עוד חלק וכשהיא עוברת לעוד גוף מתקן בה עוד חלק. כשמשיח יבוא, מה שיקרה, כולם יקומו, כל הגופים יקומו. אבל עם מה? עם אותו חלק נשמה שהוא תיקן. אה, אז אם ככה, מה אז יהיה חלקי נשמות? אז לא, זה לא בעיה, כי נשמה זה משהו רוחני ודברים רוחניים גם ב-- גם בחלק אחד יש את הכל. כמו לדוגמה אם ניקח מדורה ענקית ונדליק ממנה איזשהו נר קטן. אז האם בגלל שהנר קטן והיא גדולה אז בנר חסר משהו?

26:32 לא. בנר הקטן יש את כל התכונות של האש מההתחלה לסוף, רק יותר בקטנה, אבל יש שמה את הכל. אותו דבר גם בחלק של נשמה יש את כל מה שנשמה צריכה. יוצא לפי זה שלכל אחד אם כן יש את חלק הנשמה שהוא מתקן, ועם החלק הזה הגוף יקום בתחיית המתים ולכן יקומו כל הגופים. זאת אומרת לכל אחד מאיתנו יש את החלק שהוא צריך לתקן את חלקת האלוקים שלו כאן בעולם, את החלק הפרטי שלו, ועם החלק הזה צריך לעבוד. וכשעובדים על החלק הזה מגיעים לשלמות. ואם כן, כך גם בבית שלנו עם הילדים שלנו, המשימות איתם והאתגרים סביבם זה החלק נשמה שלנו, זו חלקת האלוקים שלנו, זו משימת חיינו. לכן אנחנו צריכים לחבק את המשימה הזו בשני ידיים ולשמוח איתה ולהגיד לה' תודה רבה. זה מה שאתה דורש ממני? תודה רבה. אני, אני, אני שמח על זה שאתה בכלל צריך דברים ממני, דורש דברים ממני שאתה בכלל מכניס אותי לתמונה של כל הסיפור. תודה רבה ואני בעזרת השם גם יעבוד ויעשה את זה. וכך נראה את הדברים בצורה שמחה, בצורה רגועה, בצורה מיושבת. לא ניבהל, לא ניכנס לטרדות מיותרות ולסרטים מיותרים ולמי יודע מה. ויהי רצון שנצליח באותה חלקת אלוקים שלנו, באותה משימת חיינו עם אותם ילדים ועם אותם אתגרים מתוקים שיש לנו בתוך הבית שלנו. שנצליח במשימה הזו ונזכה לראות בעזרת השם את הילדים שלנו גדלים, גדלים מתוך בריאות טוב, גדלים עם, עם רווחה כלכלית, גדלים שמחים, גדלים מאושרים, גדלים טוב, גדלים יראי שמיים שזה הדבר העיקרי ביותר. גדלים בעזרת השם הכי טוב ונוביל אותם בעזרת השם לתורה, לחופה ולמעשים טובים ונצעד איתם יחד לקבל את משיח

28:32 צדקנו. ואיתם יחד אנחנו נראה את תחיית המתים בעזרת השם ויהי רצון שכל זה יהיה בקרוב ממש. בביאת משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש. תודה רבה.