חינוך לגיל הרך: הסודות של מלמד עם 37 שנות ניסיון | הרב שגב לוי #010

00:00 דובר 1 פרק מספר עשר. פותחים את הפרק העשירי של התוכנית. מאוד מאוד מרגש. אני רוצה להגיד תודה רבה. תודה רבה לקדוש ברוך הוא. תודה רבה לרבי ותודה לכם. בסוף השאלות, העידוד, התגובות שלכם נותנים המון המון כוח להמשיך עם הדבר הזה הלאה. אין איזה ארגון או איזה משהו שדוחף מאחורה. זה פשוט אתם. ולדעת שהחומר יוצא ואתם מקבלים ושומעים ומקבלים ממנו ערך, זה נותן את הכוח להמשיך. לפרק הנוכחי, אם עד עכשיו דיברנו על גיל ההתבגרות יותר, אנחנו עוברים לגיל הרך. חינוך לגיל הרך. לפרק הזה ישבתי לשיחה עם הרב שגב לוי, מלמד מטול עוגי [?]. שלושים ושבע שנים נמצא באותה עמדה בחינוך של כיתת מכינה בבית ספר בצפת. פרק מרתק. אני באופן אישי למדתי ממנו הרבה וממליץ לכם בחום. אני מאיר וישניבסקי ואתם מקשיבים ל"על החינוך החב"די". הרב שגב לוי, ברוכים הבאים.

00:50 דובר 2 ברוכים הנמצאים.

00:52 דובר 1 דבר ראשון תודה שהגעת אלינו. אמ, בדרך כלל בפרקים האחרונים יצא לנו לדבר הרבה על גיל ההתבגרות והפעם אנחנו מביאים משהו שונה. אתה מביא, אה, נושא אחר בחינוך. אה, הגיל הרך, חינוך הגיל הרך. אתה שנים, עשרות שנים כבר ב-ב-בעמדה הזאת ועם המון ניסיון. אז אני אשמח ככה שנדבר על הגיל, על התקופה, על הגיל הזה וקצת נראה לי תתחיל ל-- נתחיל להכיר אותך קצת. מאיפה, איך הגעת לחינוך? איך הגעת ל-ל-לעבוד עם הגיל הזה בחינוך וכולי.

01:24 דובר 2 טוב, אז קודם כל שלום. אה, אני מודה לקדוש ברוך הוא ששם אותי במקום הזה שנקרא חינוך. חינוך ילדי ישראל. ואיך הגעתי לשם? אז בגיל, אה, לקראת גיל שש עשרה, אה, כשלמדתי בישיבה תיכונית, אה, התקרבתי לחב"ד. אה, חיפשתי ומה שמשך אותי בחב"ד זה הסיפור של ר' ברכיה חן, איך הוא הדליק את החנוכייה.

01:51 דובר 1 ספר עליו.

01:52 דובר 2 איך הוא הדליק את החנוכייה בכלא. ו... הסתכלתי על זה בצורה כזאת של מלמטה למעלה.

02:00 דובר 1 רגע, מה הסיפור?

02:01 דובר 2 הסיפור, הסיפור הוא שהוא נכלא, אה, ברוסיה, הגיע לכלא. חדר גדול עם לפחות ארבעים אסירים שם בחדר, והוא התחבב על, אה, על ראש הכנופייה שם. אה, נתן לו את המרק עם הבשר, עם העצם שהיה שם. לא היה בשר, היה עצם אז הוא לא יכול היה לאכול ואת הביצה עם הטיפה דם הוא נתן לו. הוא הסתפק בלחם וקצת חמה. ו-וראש הכנופייה אהב אותו, ויום אחד הוא רואה את ברכיה חן ככה עם פנים עצובות. שואל אותו, "למה אתה עצוב?" אז הוא אמר לו שמגיע החג. אומר לו, "אז תשמח." אומר לו, "אבל כן בחג שלנו אני צריך להדליק חנוכייה." אז הוא אומר לו, "אתה תדליק". אומר לו, "איך? אתם לא מעשנים פה סיגריות, רק בחצר. איך אפשר להדליק אש בחדר?" אומר, "אני הבטחתי לך, אתה תקבל." ואז הוא סיפר איך שהוא לקח בצל, לא בצל אלא בצל וחתך אותו לחצי ושם בפנים חמה והוציא מתוך המקטורן שלו, מתוך המעיל, הוציא קצת צמר גפן ושם איזה פתילות ושם את זה בתוך החמה. ואז הוא גלגל מקל על הרצפה ויצאו שם ניצייצס. אז באותו מקרה כן, ר' מנדל פוטרפס מתקן אותו ואמר לו, "ניצוצות". אז הוא אומר, "ניצוצות" ואז זה לא הסתדר לו כך ניצייצס זה יותר, יותר גאוני. ועם הניצוצות האלו הוא הדליק את ה, את החנוכייה והחנוכייה דלקה. כמה דקות אני לא יודע, אבל כמה חמה יכולה לדלוק בתוך חצי בצל עם, אה, פתילה מצמר גפן שיש בו אחוזי זיעה ואלכוהול איומים ונוראים. אז אפשר להבין שזה לא הרבה זמן. גם הריח לא היה מאוד נעים ואחרי שזה נגמר אז הגוי שואל אותו, "נו, עכשיו אתה שמח?" אומר לו,

03:36 דובר 2 "כן, אבל זאת רק ההתחלה. יש עוד שבעה ימים." אז הוא הדליק את החנוכייה ואני בדרך חזרה, בלילנד המקרטע [?], חוזר בחזרה למדרש-

03:44 דובר 1 איפה שמעת את הסיפור?

03:45 דובר 2 בכפר חב"ד, י"ט כסלו. חוזר בחזרה למדרשיית נועם וחושב לעצמי כאילו מה, מה הבן אדם, מה הבן אדם עושה? כאילו הוא נמצא בכלא מכיוון שהוא הפיץ יהדות. לא, לא גנב ולא פשע. אה, עושה את מה שהקדוש ברוך הוא מצפה שהוא יעשה. בכל אופן ככה הרבי הריי"צ אמר לו אז ודאי שזה דברי אלוקים חיים. ותפסו אותו. ועכשיו, במקום לדאוג לעצמו ולאשתו ולילדים ולראות מה יקרה לו, אז מה שהוא עושה זה בעצם מחפש כיצד הוא מקיים מצווה מדרבנן. על מצווה דרבנן, נוסח ר' מנדל פוטרפס, זה מצווה מדרבנן. הדבר הזה משך אותי ואז התחלתי לשאול שאלות ואמרו לי יש שיעור תניא. ורב מאיר בוסדונסקי [?], שהקדוש ברוך הוא יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובעניינים. הוא עשה את השיעור תניא שם שהיה סיפורים חסידיים יותר הנהגות ויותר הכוונה גם למדנו תניא ודרך זה הגעתי, הגעתי לחב"ד. זה היה קצת לפני גיל שש עשרה, ושש עשרה וחצי החופשה הגדולה אה התחברתי לבית חב"ד בחולון אז בזמנו היה שם את לוי וילימובסקי [?] ויוסקה לידר, ולוי ארגן קייטנה והצעתי לעצמי בתור מדריך. הוא אמר לי כן, בוא תהיה מדריך איתנו, למה לא? בשמחה רבה. והגילאים שקיבלתי זה בוגרי גן חובה, שזה בעצם שווי גיל למכינה ובוגרי כיתה א'. הייתי הקבוצה הקטנה של הבנים וזהו. והתחלתי שם את הפן החינוכי הראשוני שלי אצלו. ושנה אחרי זה עוד פעם שם ואחר כך הגעתי ללמוד בישיבה בצפת ומילוי מקום פה ושם בבית ספר. אבל מילוי המקום הראשון שהיה לי זה בכיתת המכינה. הרב שיפמן היה אז חתן והוא טס לרבי והחליף אותו רפי בכר, שהוא מגדולי המחנכים בדורנו, ורפי בכר רצה לנסוע הביתה לשבת אז הוא ביקש ממני שישי

05:47 דובר 2 וראשון להחליף אותו. לא היה לי קל. אני כמעט נדרתי נדר שאני לא נכנס לחינוך. אבל אה-

05:54 דובר 3 כן, זה גיל מעניין.

05:55 דובר 2 כן, אבל בסופו של דבר מילוי מקום הראשון בצפת באור מנחם זה היה במכינה.

06:00 דובר 3 והיום כמה שנים אתה כבר ב-ב-מכינה?

06:02 דובר 2 זהו, התגלגלתי בינתיים גם לקריית גת וגם לחדר בתל אביב. אבל כשחזרתי בחזרה אני מתשנ"א, שנות הלימודים תשנ"א במכינה אלול מת, וברוך השם שהקדוש ברוך הוא נתן לי את הכוחות ושייתן גם הלאה בעזרת השם כוחות ושמחה. סיימתי שלושים ושבע שנים ברציפות במכינה.

06:20 דובר 3 וואו.

06:22 דובר 2 וזהו מתחילים בעזרת השם את השנה שלושים ושמונה.

06:25 דובר 3 מטורף. מטורף. טוב, אז זה גיל מעניין. אני יש לי ילדים בגיל עוד לא, עוד לא תום מכינה ואני רוצה לשאול שאלה. דבר ראשון האם הגיל הזה באמת קריטי וחשוב בכל מה שקשור ליידישקייט? הרי זה גיל שאיך אומרים ממש התחלתי לדבר על זה קצת בהמון דברים. האם חינוך ליידישקייט וערכים או הנהגות או רגילים חסידיים זה משהו שהוא קריטי בגיל הזה בעיניך?

06:51 דובר 2 אתה הקדמת מקודם ולא רציתי לסתור את דעתך. אני רק אוסיף עליה. אתה אמרת שאתה מתעסק בעיקר עם גילאים מבוגרים יותר, גיל ההתבגרות.

07:00 דובר 3 כן.

07:01 דובר 2 אני יכול להגיד שבדור שלנו גיל ההתבגרות מתחיל עוד לפני גיל המכינה.

07:06 דובר 3 עד כדי כך?

07:06 דובר 2 עד כדי כך.

07:07 דובר 3 וואו.

07:07 דובר 2 הילדים, הילדים בגיל ההתבגרות והילדים עם תסמינים שרואים אותם בשנים האחרונות, בכל אופן שראינו אותם בזמנו, רק עם ילדים שמעל גיל בר מצווה או מופלא הסמוך לאיש. אממ התנהגות של של בין תלמיד לתלמיד. אמירות לכיוון המורה, דעתנות שיש להם, שהם יכולים לעמוד על שלהם, שהם יכולים להביע דעה. ידע נרחב מאוד שלא היה לפני כן. מידה מסוימת גם יש עקשנות מעבר לדעתנות ודברים שבעצם היו נתקלים בהם יותר בגילאים יותר מבוגרים שבגילאים האלו זה היה יותר כאילו ככל מה שהיותר-

07:48 דובר 3 אתה ממש רואה בשנים האחרונות?

07:51 דובר 2 כן.

07:51 דובר 3 וואו.

07:52 דובר 2 אני יכול להגיד שיש גם מה שמדברים יותר על הפרעות קשב וריכוז. כן, אז יש הרבה יותר הפרעות קשב וריכוז בדור שלנו, אבל מצד שני היכולות קליטה שלהם בטווח קצר וההפנמה לא היה את זה במקומות אחרים. זאת אומרת זה מעין באלאנס כזה, מעין איזון שהקדוש ברוך הוא נותן, שאם הוא לוקח דבר מסוים אז הוא נותן ב-ב-בפן הנגדי את ה, את העלייה. ו... אם הוא סוגר חלון אז הוא פותח דלת או להפך, כן? וכך, אה, הילדים ב-ב-בדור שלנו זה במילים קצרות, ב-ב-ב-בשיעורון קטן, לא במאסות גדולות, לא ב-בהמון סיפורים, אלא בנקודה מסוימת להגיד אותה. ואני יכול להגיד שהם מפתיעים אותי כל פעם מחדש, שכשאנחנו מדברים על איזשהו נושא והם נזכרים מיוזמתם, אה, המורה סיפרת לנו את זה בחומש בראשית, ואת זה למדנו בשיעור על חנוכה ואת זה למדנו, עשינו באיזושהי פעילות מסוימת. הם פשוט זוכרים את הדברים ועוד פעם, הכמות, אה, זמן פרונטלי שיש לי מול הילדים היום היא בין רבע לשליש לעומת מה שהיה לי בתחילת העבודה שלי בתור, אה-

09:06 דובר 4 וואו

09:06 דובר 2 מורה במכינה או גנן במכינה. כן, וכן, יש, יש עליות ויש ירידות ואני רואה, אני רואה את זה בצורה, בצורה מאוד יפה.

09:14 דובר 4 אז שזה קשור לידישקייט?

09:16 דובר 2 לא, מתקשר לידישקייט. אני חושב שבגיל הזה שמסיימים את הילדות, מסיימים את התינוקיות שלהם והופכים להיות גדולים יותר, מבינים יותר, אה, מדברים ורבליים יותר. אה, יש המון, המון, המון, אה, כוח למילה שאומרים להם כדי לשים אותם על התלם הנכון, לשים אותם על ה, על השורה הנכונה שיכולים לצעוד בשורה הזאתי ולהתקדם קדימה.

09:45 דובר 4 מממ

09:45 דובר 2 בהחלט בידישקייט, בהחלט בחסידישקייט, בהחלט ב-בהנהגות חסידיות. אמ, אחד מהדברים ש-ש-שדיברו על זה מאז ומעולם, שככששליח מגיע לאיזושהי עיר מסוימת אז דבר ראשון הוא פותח גן ילדים. יש שם גן, של גן יהודי. זה כבר ילדים קטנים. מה הם יקלטו? לא. פותחים גן יהודי מכיוון ששריטה קטנה בגרעין עוד לא, לא לגרום לעץ להתפתח בצורה לא יעילה ולא טובה.

10:16 דובר 4 ממ-ממ.

10:16 דובר 2 אחר כך, כשהעץ מבוגר אפשר לשרט אותו קצת, אה, בסדר, הוא ימשיך לגדול ישר והכל יהיה בסדר. זה לא יפריע לענבת הפירות שלו. ה-הנקודה היא שברגע שהם, שהם פיצקלעך, שהם קטנים וכל דבר נקלט אצליהם וכל דבר, אה, עוד שהם אלישע בן אבויה, כן, שלא יגיעו למצב של אחר.

10:35 דובר 4 כן.

10:35 דובר 2 הלומד תינוק למה הוא דומה. זה, זה נייר חדש. זה ילדים שהכל, הכל, הכל נכנס לתוכם. אז באמת כמה שמקפידים יותר על הנהגה חסידית, כמה שמקפידים יותר על, אה, על יראת שמיים, כמה שמקפידים יותר על, אה, לימוד של דברים חיוביים וטובים, אה, נוטעים בהם את זה מתוך אהבה. אז רואים את הפירות אחר כך.

10:58 דובר 4 איזה, איזה דברים אתה עושה במשך השנים גילית שיותר נכון לעשות בגיל הזה או להתעסק בהם? איזה הנהגות חסידיות אתה אצלך ב-בשליחות עושה?

11:07 דובר 2 זהו, אז קודם כל סיפורים חסידיים מאוד, מאוד, מאוד מכניסים את הילדים לאווירה. אה, אני משתדל מדי יום לספר להם סיפור ומעבר למשלים או לסיפורים אחרים שתוך כדי לימודים של פרשת שבוע או חגים.

11:22 דובר 4 ממ-ממ.

11:22 דובר 2 אז מעבר לזה אני מספר להם סיפור חסידי. זה יכול להיות מסיפורים, אה, של, אה, האדמורים שלנו או סיפורים של צדיקים אחרים, או מסיפורי תנאים ואמוראים כמו עשו חכמינו, אה, ועם מסרים מסוימים כדי ללמוד הם איך, אה, איך אנחנו, אה, מסיקים מזה מסקנות יפות ל-לחיים שלנו.

11:41 דובר 4 ממ-ממ.

11:42 דובר 2 אה, לפעמים גם קיים גם דיון אחרי הסיפור. האם הדבר הזה כן יכול להתאים לנו או לא יכול להתאים לנו?

11:48 דובר 4 עם הילדים הקטנים.

11:48 דובר 2 עם הילדים הקטנים. אם אדמו"ר הזקן לא כעס, האם אנחנו יכולים להגיע למצב כזה שיבוא מישהו ויציק לנו וירגיז אותנו בכוונה ולא נכעס?

11:59 דובר 4 ו-ויש תשובות? זה שיח ממש?

12:00 דובר 2 יש שיח.

12:01 דובר 4 וואו.

12:01 דובר 2 יש שיח, יש שיח פורה ויש הכוונה ל-לאחד אחרי השני והתייחסות של אחד לשני ולשמוע מה הזולת אומר ולא לחזור על הדברים שהוא אמר או לחזק אותם. בהחלט יש שיח. זה די, די מזכיר שיח של, של נערים, אה, של אפילו נערים מבוגרים או של, של אנשים בוגרים, כן?

12:21 דובר 4 וואו.

12:22 דובר 2 אמ, ברמה עוד פעם, בהתאם לרמה שלהם, בהתאם ליכולות שלהם. המשפטים קצרים יותר, אבל בהחלט, אה ...

12:29 דובר 4 בשיחה המקדימה דיברנו קצת על ניגונים שאתה עושה.

12:32 דובר 2 נו. וכל שבוע ניגון חדש. אז הכנתי מצגות של ניגונים, אה, והמצגות הם או הניגונים של ימי ההולדת של הרבי שהתחילו ממזמור ס"ט ו-- או ניגונים שתואמים לחגים או תואמים לפרשת שבוע. אז יש את ה-- ואתה אמרת "היטב איטיב עמך" לפרשת וישלח. ויחד עם זה יש גם את הניגונים של י"ט כסלו, כי וישלח תמיד יוצא לפני י"ט בכסלו.

13:03 דובר 4 כן.

13:04 דובר 2 ו-וו יש את הניגון של י"ט בכסלו, את פדה בשלום נפשי ואת ההמנון של י"ט בכסלו. אה, י"ט בכסלו, חג הגאולה, אדמו"ר הזקן יצא ממעצר ושרים את השירים האלו. ומיד אחרי זה מגיעים לחנוכה. אז יש את ה, את הניגון של, של חנוכה, הנרות הללו.

13:22 דובר 4 אז תמיד עם הזמן ניגונים של ניגוני חב"ד וחסידות.

13:25 דובר 2 וכשאין זמן מיוחד או כשאין ניגון מיוחד שתואם זמן, אז יש את הניגונים של ימי הולדת של הרבי והילדים שרים אותם. וסוף שנה שאנחנו מתכוננים למסיבת סידור וסיום אז אני עובר עם הילדים על הניגונים ובוא נ-נתחיל ניגון אחד, מתחיל אותו באמצע והילדים מתפרצים פנימה ועוד ניגון ועוד ניגון.

13:42 דובר 4 וואו.

13:43 דובר 2 ואז אני בוחרת שניים או שלושה ניגונים-

13:44 דובר 4 כמו זה בכנס

13:44 דובר 2 שהם יודעים טוב, כן, הכי טוב, שהכי נהנים מהם, יודעים את זה, לשיר אותם הכי יפה ואנחנו מצרפים אותם למסיבת סיום.

13:51 דובר 4 וואו. ובאמת רציתי לשאול, אני חושב שכשאתה מתעסק עם בחורים או עם נוער שיוצא לך ל-לעבוד איתם אז הם זוכרים, הם יכולים גם להכיר תודה. איך אתה מחזיק כל כך הרבה זמן בתפקיד שאני חושב שהפידבק שאתה מקבל, אה, אני מדבר, לא יודע, לאורך זמן זה ילדים קטנים. איך אתה מחזיק שם, שאמרת שלושים ושבע שנים, שלושים ושמונה שנים עכשיו מתחיל. איך אתה מחזיק במקום הזה, ב-בעמדה הזאת כל כך הרבה זמן כשאתה יודע, מה נותן לך את ה-- אני מסיים שנה עם החבר'ה, אז חלק אה הוא תודה, מעריכים. בסוף אני יודע שקרה פה. איך אתה מצליח ל-- מה נותן לך את הכוח שם?

14:31 דובר 2 אז ככה, אה, אני מעדיף לא לסיים איתם את השנה אלא להמשיך אותה, להמשיך איתם הלאה.

14:36 דובר 4 מה הכוונה, איך?

14:37 דובר 2 אנחנו שומרים על קשר.

14:38 דובר 4 אה, כן? מה, מה, רואה אותם ב...?

14:40 דובר 2 רואה אותם והם רואים אותי. ועכשיו בדרך לפה, אה, עצרתי באיזושהי חנות ובוגר המכינה, אה, הוא במוסדות, אה, של, של חינוך נר [?] במכון הטכנולוגי, כן? גם כן נזכר ב-בדברים הנחמדים שהיו במכינה והזכיר את זה עם חיוך על הפנים. ובאמת אני שומר איתם על קשר.

15:00 דובר 4 והוא מישהו בגיל שש עשרה, שבע עשרה בערך.

15:02 דובר 2 אה, לא יותר גדול הוא. לדעתי הוא בשיעור בית, סיים שיעור בית עכשיו ב-במכון במכון הטכנולוגי.

15:10 דובר 4 וואו.

15:10 דובר 2 אז אני כן שומר איתם על קשר. ואני אגיד יותר מזה, זה גם, אה, גם על זה, אה, דיברנו קצת ב-בהקדמה שבעצם יש פה עניין של, אה, של אסימונים, הז'יטונים הטובים שנותנים לילדים, ה-המטבעות הטובות נותנים להם. אני משתדל לפתוח כל בוקר עם הילדים שמגיעים למכינה עם חיוך וכל אחד עם הדבר שמת-מתאים לו. אחד זה כאפה ואחד זה חיבוק קטן ואחד זה בוקר טוב עם חיוך על הפנים ואחד זה לשאול אותו אם הביא את ארוחת הבוקר ושישב ויאכל וכל אחד עם הדבר שמתאים לו, ותוך שבוע שבועיים קולטים בדיוק מה כל אחד צריך, איזה, איזה אמירה או איזה, אה, חיבוקון הוא צריך ולהתחיל איתם יום טוב. לעיתים היום לא ממשיך טוב. אנחנו בני אדם.

15:51 דובר 4 ממ-המ.

15:51 דובר 2 ו-ואבל אני מחפש לס-לסיום של היום שנפרדים מחמאה טובה. היה לי כיף איתך היום, השתדלת, היום הצלחת. הציור שלך היה היום משהו מיוחד. ראיתי איך חזרת לחבר שלך. שיחקת בהפסקה כל כך יפה. פשוט עמדתי בצד והסתכלתי, נהניתי ואז אני זורק להם את המשפטים הקצרצרים האלו לפני שהם הולכים הביתה עם חיוך על הפנים והם הולכים הביתה עם חיוך על הפנים. הם מתחילים אחר כך יום טוב. עכשיו זה לא פרידה סופית. סוף שנה. יום יום אנחנו נפרדים אבל נפרדים בחיוך. וגם עכשיו כשנפרדנו זה לא היה טקס של פרידה וזה לא היה טקס כזה של אה זהו, הסתיימה השנה במכינה. נכון, הם קיבלו תעודת סיום והם קיבלו שקית עם הרבה דברים נחמדים, אבל זה לא איזושהי נקודת סיום, זה אתם מוזמנים לבוא תמיד ואנחנו נפגשים ברוך השם נפגשים הרבה. אז ככה שאין איזשהו אה משהו שיכול להגיד שסיימתי עם הילדים. עכשיו אני יכול להגיד דבר נוסף שאני מבקש מההורים פתקי נחת. אה

16:54 דובר 5 שאתם מקבלים.

16:55 דובר 2 כן, עם הפתקי נחת האלו אני מגלה מה הילדים עשו ואני נותן להם את המחמאות. וכשאני נותן להם את המחמאות אני מדי פעם גם מקבל בחזרה מהילדים את המחמאות. ואני אגיד יותר מזה אני לא מצפה. לא, לאאא שאם אין ציפיות אין אכזבות. אני לא מצפה מילדים בגיל הזה ש-ש-שייגידו, "תשמע מורה שגב, אנחנו זוכרים את הטיול השנתי שעשינו במשך שלושה ימים במכון ואיך היה שם." לא, זה לא עובד, כן? אני גם לא מצפה שהם יגידו לי שהשיעור שלמדנו באיזושהי סוגיה מסוימת בפסוקים, אה כמו שיגידו למגיד שיעור שלהם בשיעור א', ב', או ג' בישיבה גבוהה. לא מצפה. אני כן מצפה שהם יגדלו. אני כן מצפה שהם אה יפרחו. אני כן מצפה שיהיה להם יותר טוב בחיים, שיהיה להם חיוך על הפנים, שהם ישמחו לחיות כמו חסידים של הרבי בדור השביעי. אה בהחלט כן. זה, זה הציפייה שלי ועם זה אני עובד. אז ככה שאני לא, אין. עכשיו בנוסף לזה, אה סוף שנה אני כן מקבל את הפידבק, אומנם לא מהילדים אבל אני מקבל את זה מההורים.

17:55 דובר 5 מההורים.

17:55 דובר 2 כן, וההורים ברוך השם מודים אה, מודים על, על השנה הנחמדה שהייתה. וכשאני מקבל את ה, את הפידבק החיובי של, זה לא רק בסוף שנה, אני מקבל את זה גם מדי פעם עם הפתקים או עם כל מיני דברים אחרים. מקבל את זה במהלך השנה וזה באמת נותן טוב. זאת אומרת, למרות שלא מצפים אבל כשאומרים מילה טובה זה בהחלט אה מוסיף.

18:16 דובר 5 נותן את הכוח.

18:17 דובר 2 כן, בהחלט נותן את הכוח.

18:19 דובר 5 ידוע לך הוראות של הרבי לגיל הזה? זאת אומרת דברים עם הניסיון שלך בתחום. הוראות ספציפיות לגיל הזה. בוא נגיד יש את העניין של אה שלא, ילדים צעירים לא יראו, ילדים קטנים לא יראו אה חיות לא טהורות או דברים כאלה. חבר'ה, עוד פרק של על על החינוך החב"די מתחיל. אם אתם מתחברים למה שקורה כאן, תלחצו על עוקב או Follow באחת הפלטפורמות. ככל שהקהילה שלנו תגדל כך נוכל להגיע לאורחים מיוחדים ולייצר תכנים ברמה הכי גבוהה שיש. תהיו שותפים לדרך. ממשיכים.

18:51 דובר 2 נכון, יש את ההוראה של חיות לא טהורות, יש את ההוראה של אה כמה שיותר נושא של הפרדה, להפריד בין, בין הילדים ו-

18:57 דובר 5 אה כבר בגיל כזה?

18:58 דובר 2 כבר בגיל הזה, כן, מגיל שלוש אם אני זוכר, מגיל שלוש ואילך כבר צריכים אה להשתדל שזה יהיה בהפרדה. אה הנושא של אה, של צניעות. אה ובנוסף לזה הרבי דיבר המון המון פעמים שהילדים הם אלו שהצביעו ואמרו זה כלי. אה הילדים בגיל הזה הם בהחלט בהחלט יכולים להצביע ולראות, ואני יכול להגיד יותר מזה, אמ הילדים מסוגלים ללמוד רעיונות חסידיים מעובדים, טחונים, לעוסים כביכול. אה לא לעוס כ-כדבר שקורה הרבה פעמים, אלא לעוס כ-כלרכך אותו, לתת אותו. ואני אתן את זה כדוגמה שיש את השיחה הידועה של הרבי אה על חמישה עשר בשבט, על שבעת המינים בעבודת האדמה, על החיטה והשעורה של הנפש האלוקית והנפש הבהמית והגפן שהיין ישמח לבב אנוש והעבודה של זית שזה מרירות ו-ו-וכל המסירות נפש של כל הדברים האלו. ועברתי, עובר את זה עם הילדים. אני מסביר להם את זה בשפה שלהם. אחרי שאנחנו עומדים להכיר את שבעת המינים סתם כשבעת המינים שהתברכה במרצנו עם כל הנושא הזה, ולאחר מכן אנחנו בונים טבלה והילדים יודעים לבד להדביק כל דבר מה המשמעות שלו ומה ומה הסיבה שלו. ויש כאלו שגם חוזרים את זה בבית אחר כך בשולחן שבת או ב-ב-בסדר ט"ו בשבט, יש כאלה שנוהגים, כן? ואני מקבל את הפידבק אחר כך מההורים שהילד סיפר כל כך יפה על מה ש-- יש מסוים שאפילו אומרים, אומרים לי-

20:31 דובר 6 זאת אומרת, סליחה שאתה רבי, שעשית התאמה ו-

20:34 דובר 2 יש הורים שאומרים אפילו למדנו מתוך זה משהו.

20:36 דובר 6 וואו.

20:37 דובר 2 כן.

20:37 דובר 6 שההורה למד.

20:38 דובר 2 כן.

20:39 דובר 6 וואו.

20:39 דובר 2 אז יש, יש את הדברים האלו. עכשיו, אה, אני חושב שהניגונים החב"דיים זה גם כן איזושהי הדרכה חסידית, אה, כי הניגון הוא קולמוס הנפש, וברגע שמנגנים את הניגונים החב"דיים, יותר מזה בבוקר כשמגיעים למכינה למעט שלשת השבועות, אז יש מוזיקה חסידית ברקע.

20:57 דובר 6 וואו.

20:58 דובר 2 אני לוקח את ההיתר של המוזיקה החסידית של הרב דבורקין עליו השלום ומוזיקה חב"דית אני משמיע גם בספירת העומר. וו-ויש בבוקר משבע וחצי עד, אה, רבע לתשע-

21:09 דובר 6 כשמתחילה

21:10 דובר 2 שזה הזמן שבהם אני איתם זמן יותר, אה, אה, אישי עם כל אחד. זמן של משחקים, זמן של, אה, ממש פתיחת היום. היום הזמן הכי כיף לי בחורף עם כוס תה וביסקוויט, החורף הגשום. אז, אה, בזמן הזה מה שמתנגן ברקע זה ניגונים חסידיים.

21:27 דובר 6 מממ.

21:28 דובר 2 והניגונים החסידיים האלו חודרים פנימה לתוך הנשמה ומעדנים אותה, מזככים אותה, שוטפים אותה.

21:33 דובר 6 וואו.

21:34 דובר 2 ופשוט תענוג לשמוע את הילדים תוך כדי משחק מפזמים את הניגון.

21:38 דובר 6 הניגונים. וואו.

21:39 דובר 2 כן.

21:40 דובר 6 דיברנו אז גם על נוסח התפילה. אמרת לי שראית משהו.

21:43 דובר 2 זהו, נוסח התפילה גם כן. אה, נוסח התפילה שהאדמו"ר הזקן תיקן, הוא ברר אותו מתוך שישים או שבעים נוסחאות של נוסח האר"י שהיו, וברר וזיכך אותו. ואני מ-משתדל כאילו גם לה-להפיץ את זה החוצה לכיוון גננות ומורים אחרים. לא להוסיף על נוסח שהאדמו"ר הזקן מאומה. אה, בסיום התפילה, בסיום ברכת המזון כשמתפללים שתבוא הגאולה, בסדר, הסתיימה ברכת המזון, אפשר, אבל לא להכניס, לא תוך כדי תפילה ובטח לא לפני התפילה את הדברים שהם אולי בנוסחות אחרים, אולי הם יפים, אולי הם מושכים את האוזן. אולי זה כיף לשמוע, אה, איזה משנה או איזה פסוק או כמה פסוקים כמו ששומעים בכל מיני קהילות. אבל צריך לשמור נוסח שהאדמו"ר הזקן והוא קדוש, קדוש, קדוש. לא, לא מוסיפים-

22:29 דובר 6 אז ההוראה זה להקפיד לא, לא, לא לצאת מה-- להיות מודע לנוסח.

22:32 דובר 2 אתן עוד דוגמה אחת ברשותך.

22:33 דובר 6 כן.

22:34 דובר 2 אמ, חיברתי לילדים חוברת של לימוד הקריאה וגם היא עברה הרבה, הרבה שלבים. התחלנו עם חוברות שתואמות בנות בכיתה א', בנות בכיתה א' לומדים, לומדות איתם ובנים בגיל מכינה זה שתי רמות למטה. הבנים פחות מפותחים מהבנות ביכולת קוגניטיבית בגילאים האלו, אה, ולכן אנחנו חוגגים את בר מצווה בגיל שלוש עשרה לעומת השתיים עשרה של הבנות.

23:01 דובר 6 בנות ב-בקריאה שלהן יותר מהירות מה-

23:03 דובר 2 ביכולת הקוגניטיבית, ביכולת החשיבתית שלהן יותר מבריקות מהבנים. בהחלט. ברובה דרובה של המקרים. אמ, עד, עד איזה שהוא גיל ואז... כן, פה מתחילה המחלוקת. כן. מי יכול להגיד-

23:15 דובר 6 כל בית ובית המחלוקת שלו.

23:16 דובר 2 ואת הלית אכולנא[?], כן. על שאלה מי זה אכולנא. אבל מעבר, מעבר לזה, בגיל הזה וזה לא התאים, לא התאים לילדים. עכשיו בנוסף לזה זה היה מחובר עם כתיבה והילדים עדיין לא בשלים לכתיבה, אז הם נכשלו בכתיבה ותוך כדי זה גם גילו שהם נכשלים בקריאה כי זו חוברת קריאה אבל לומדים כתיבה.

23:36 דובר 6 ממ.

23:36 דובר 2 בקיצור, שדרגתי את החוברת הזאת ועשיתי ממנה כמה, כמה וכמה מהדורות של החוברת וניגשתי לרב סטריצקי עליו השלום, שהתייעצתי איתו המון המון המון, אה, גם בנושאים חינוכיים, גם, אה, נושאים הלכתיים, גם בנושא, אה, הבית. ו-

23:54 דובר 6 שנראה לי אם אני לא טועה היום זה ה-

23:56 דובר 2 אתמול היה היארצייט שלו.

23:57 דובר 6 אתמול.

23:57 דובר 2 כן, אתמול היה היארצייט שלו. וזהו, שדיברתי איתו לגבי הנושא הזה. אם אני יכול לתת מול מילה ציור גם של חיות שאינן טהורות. אז הוא שאל אותי שתי מילים: "אתה חייב את זה?" זהו. הבנתי את, את המסר ולא, לא שמתי את זה. זאת אומרת, אם יש מחויבות, אם יש דבר שהוא מכניס, אה, דרך זה נכנסים, אה, דברים אחרים, כן, ואנחנו לומדים, אז, אה, פרשת שמיני או פרשת ראה כמו שלומדים עכשיו עם ה, עם בעלי החיים הטמאים, כן, הרי לרוב לא יוצא לנו בשנות הלימודים, שנים-- נדיר מאוד שהוא, שהוא בתחילת שנת הלימודים. אז אבל שמיני אנחנו לומדים ו-ולומדים על בעלי החיים ש-שהם במקרה הזה צריך להגיד טמאים, כי זה להלכה. אז בהחלט צריך להסביר לילד כיצד נראה בעל החיים הטמא, שהוא לא יחשוב שעכבר שהוא ראה באיזשהו, אה, אה, ליד איזשהו פח זבל בחוץ זה לא איזושהי פרה קטנה, אלא יש לו אוזניים, שפם וזנב ארוך. זה עכבר והוא לא פרה. כן. לדעת שיש דברים שהם כשרים ויש דברים שאינם כשרים.

25:01 דובר 7 אבל אם לא, אז ת'מי-- גם-

25:03 דובר 2 בדיוק. כל נושא של משחק או כל נושא של לימוד קריאה או כל נושא שאין חובה להכניס את זה, אז זהו, זו הוראה של הרבי והרב

28:15 דובר 8 שהכל מגיע עם עידוד, עם מילים טובות, עם צ'ופרים מדי פעם. צ'ופרים זה לא בהכרח אה סוכריה, כן? צ'ופר יכול להיות גם מילה טובה, אה פתק לאבא ואמא שהיום אתה היית הכי מצטיין בכיתה או תספר להם ושיתקשרו אלי ואני אאשר להם את זה שאתה היית היום פשוט ב-ב-ב מעל ומעבר לכל ציפייה שיכולתי לצפות ממך. בהחלט כן. ויש את הילדים שהם הילדים הטובים של הכיתה. אה, ראה הקדוש ברוך הוא שהצדיקים מועטים, עמד ושתלם בכל כיתה וכיתה, ויש כמה פנסים כאלו. יש כמה מאורי אור, כאלו שהם הילדים הטובים, שהם אלו שמסוגלים לעזור לזולת ולעודד אותו ולתת את התמיכה אה ואותם אני שולח להיות עם ה, עם הילדים שצריכים כרגע קצת עידוד, קצת חברותא, קצת מישהו שייקח אותם ויוציא אותם מאיזושהי בדידות מסוימת שהם נכנסו אליה או שהוכנסו אליה, או שזה הטבע שלהם, שהם יותר יותר בודדים ופחות חברותיים.

29:12 דובר 9 ו ודיברת על זה קצת. אתה רואה כ-כמה אתה חושב שההשפעה? אני לא מדבר רק על הרמה של המכנס הסגול או הכתום. כמה ההשפעה על המצב בבית אמ משפיע על איך ש הילד מגיע, הילד בסוף מגיע והאם יצא לך פעם אה לראות איזשהו מצב ו לדבר על זה עם ההורים? כאילו יש משהו בבית שקורה כנראה באופן קבוע או סדיר. יצא לך כזה כזה מקרה?

29:43 דובר 8 בהחלט כן. אמ אומרים על ילדים באיזושהי אמירה שאני לא כל כך אוהב אותה, שהם ילדים אכזריים. והסיבה שאומרים את זה כי ילד מסוגל ללכת ולפגוע במישהו או, או להגיד דבר מסוים בלי לחשוב פעמיים אם זה מתאים או לא מתאים. אנחנו מבוגרים לא שקופים כמו ילדים. כשאני רוצה להגיד משהו למישהו, אני חושב שלוש או ארבע פעמים לפני כן איך זה יישמע ומה יצא מזה ואם זה יגיע לפועל נכון. ילדים לא כאלה. עכשיו זה מתבטא במידה מסוימת באיזשהו סוג מסוים של אכזריות, אבל אני לא רואה את זה כאכזריות, אני רואה את זה כשקיפות. ילד הוא שקוף.

30:18 דובר 9 ממ

30:19 דובר 8 כשילד חווה חוויה מסוימת, הוא משקף אותה החוצה. היא לא יכולה להישאר בפנים, הוא מוציא אותה החוצה. כש-כשיש להם משהו שהוא נמצא בבית, הילדים משקפים אותו החוצה. אז אבא נמצא במילואים או טס לרבי. האמא יצאה להבראה או שנמצאת בכנס נשי חב"ד ליומיים שלושה מחוץ לבית, ואז הזמנים שמחליפים הגברים את הרצפטים על ה איך מכינים חמין, כן או כל דבר אחר לידה של אח או הגעה של, של אח בוגר אחרי קבוצה שהוא או אחרי שליחות שהוא חזר בחזרה. כל הדברים האלו גורמים לילדים לאיזשהו זעזוע מסוים ואיזשהו אה יציאה מהאזור הנוחות שלהם הרגיל והדבר הזה בהחלט משפיע עליהם.

31:08 דובר 9 אתה רואה את זה אצלך בבוקר.

31:10 דובר 8 בהחלט, בהחלט רואים את זה. עכשיו אני אגיד שלצערי אה בשנים היותר האחרונות אה כל הנושא הזה של שלמות הבית אה עוד פעם ממש אני אומר את זה ועם, עם בבכי פנימי, כל הנושא של שלמות הבית של הזוגיות.

31:29 דובר 9 קשר בין ההורים עצמם.

31:30 דובר 8 קשר בין ההורים עצמם אה מאוד בעייתי, והדבר הזה מאוד, מאוד, מאוד מחלחל לילדים. ואת ילדים שחווים אה בית על גלגלים בעקבות אה בעיות בשלום בית או בעקבות אה מחשבה על גירושים, או שהם חווים את המושג של גירושים, שלא נדע מצרות, כן? הדבר הזה מטלטל אותם ב-ברמות אה מאוד, מאוד גבוהות, מאוד, מאוד, מאוד מפריע להם. זאת אומרת, הבסיס שלהם, היציבות הבסיסית שלהם היא.

32:05 דובר 9 מתערערת.

32:06 דובר 8 כן, היא לא קיימת. עכשיו, אם אין לו בסיס לעמוד עליו, אז זה לא, לא ידבר אליו שום דבר לימודי. יהיה הדבר היפה ביותר, הנחמד ביותר, הכיפי ביותר, זה לא ידבר אליו. כן. כי הוא צריך את הבייסיק. הוא צריך את שני הרגליים שלו יציבות על הקרקע, ורגל אחת זה אבא ורגל אחת זה אמא. ואם שתי הרגליים כרגע לא מסוגלות להיות ביחד על או-- על אותו קרקע- אהמ. אז הוא ב-בבעיה מאוד, מאוד גדולה. מה היכולת שלך בכזה דבר? אתה מזהה, אתה מבין שקורה משהו? היכולת שלי, קודם כל, אה, כשזה קורה ולצערי יותר ויותר קורה בזמן האחרון, אני, אה, מודה להורים שמשתפים אותי בנושא הזה כמה שיותר מהר, אמ, מתוך ידיעה שזה לא יצא ממני החוצה. זאת אומרת, זה נשאר בינם לביני, ובזמן הזה מה שאני עושה זה נותן לילד הרבה יותר מקום, הרבה יותר יציבות, הרבה יותר חיבוק, הרבה יותר יכולת להכיל את מה שקורה בבית. אמ, מילים, משפטים, אה, נתינת מקום מיוחד בשבילו במכינה כדי שיהיה לו את היציבות מצד עצמו עם פחות הישענות על מה שקורה בבית, ובעצם לתת לו את היכולת להיות, אה, יציב. אה. לתת לו את המקום ש-שהוא אהוב, שהוא אהוב בגלל שזה הוא ולא מכיוון שכרגע אבא צריך אותו או אימא צריכה אותו, או שרוצים שהוא יהיה יחד איתם, אלא הוא אהוב מכיוון שהוא זה הוא. ווהדבר הזה בהחלט, אה, בהחלט מחזק. אני יכול להגיד שבשנה האחרונה התמודדתי עם שלושה אירועים כאלו אצלי בגן. או-אה. אמ, אחד- שההורים, ההורים עדכנו או שגילית עם הזמן? אז אחד היה מלכתחילה וידעתי מזה, והשניים ההורים, אה, הודיעו ואני יכול להגיד בצורה ברורה שעברנו, צלחנו

33:55 דובר 8 את השנה הזאת, אה, עם הילד הראשון צלחנו שנה שלמה, שנה מיוחדת במינה, שנה שהוא פשוט, אה, היה במקום הכי טוב שיכול להיות מבחינתו, ועם השניים האחרים במהלך השנה, אה, אחד לקראת אמצע השנה ואחד לקראת סוף שנה, אה, גם כן, אה, היה להם את המקום שלהם, היה את היכולת שלהם, היה את ה, את הנתינת מקום שלהם, את הנתינת דברים שאני יכול לתת להם בכדי שהם יבנו את עצמם וירימו את עצמם בידיים, וירגישו שהם אישיות בפני עצמם ויכולים לצעוד. וברוך השם שצלחנו אתם את השנה ב-בצורה, בצורה מאוד טובה. איזה מדהים. זה מדהים כמה פרטים אתה צריך לאחוז שם ב-- על המצב שלו היומי הכללי, זה מטורף. נכון, אבל, אבל עוד פעם, כיוון שזה ילדים אז אני רואה אותם. זה לא סיר. כן. זה כוס, זה שקוף. כן. רואים, רואים את הדברים. זה הפוך. נער יכול להסתיר הרבה. אתה לא יודע, ילד הכול- סיר. מטורף. ובאמת כמה המקום של הקשר שלך וההורים קריטי בדבר הזה? לא, לא, לא דווקא במקרה מצער, בכלל, באופן כללי, בשגרה של השנה. הילד יודע שהוא מגיע למכינה עם ההורה או עם אח גדול שההורה שלח אותו, והוא חוזר בחזרה עם ההורה, עם אח גדול ששלח אותו, והוא יודע שההורים שמים אותו במכינה וזה המשך של היום. וכשאני שולח אותו בחזרה- אהמ. זה ההמשך של המכינה, זה הבית. הוא יודע שיש קשר ויש מעין חוט משולש כזה של אבא, אימא, מורה, שהחוט הזה הוא סביב הילד, ובעצם הילד נמצא, אה, בשמירה. אני יכול להגיד עם חיוך גדול על הפנים שאת השעות הטובות אני קוצר, כי השעות של הבוקר זה הלחץ, כן? עד שקמים, עד

35:40 דובר 8 שחוזרים מה, מהתפילה או שמתכוננים לתפילה, כל אחד עם ה, עם היכולות שלו והאימא לעבודה ולהכין את כל הסנדוויצ'ים. מביאים ל... בדיוק, וזה לא הזמן הכי כיפי, זה הזמן של הלחץ והדחק ובוא נגיע בזמן שחס ושלום לא לאחר. ואחרי הצוהריים כשהילדים מגיעים אנחנו עושים את המכינה בארבע אחרי הצהריים, כאשר, אה, שנה מתוך שלושים וארבעה ילדים שלושים ושלושה המשיכו בצהרון. כלומר, אה, זה היה המשך אחד משבע וחצי עד ארבע אחרי הצוהריים, המשך רצוף של ה, של המכינה, ווואה הילדים חוזרים בארבע. עכשיו, אחרי שהם חוזרים בארבע, זה אחרי יום שלם של תפילה, של משחק, של לימוד, של חוויות, של עליות וירידות, הם כבר חוזרים מפורקים הביתה. שלוש שעות אחרי זה הם כבר עם מקלחת, פיג'מה ולישון. אז, אה- ההורים, כן אז ההורים מקבלים את השעות לחץ של הבוקר, את השעות עייפות של אחרי הצוהריים, ערב, ואני מקבל את הדבש באמצע. רגע, אבל, אבל אז- יש קשר והקשר הוא, הוא חובה, כי ילד שיודע שההורים בקשר עם המורה והמורה בקשר עם ההורים ודברים שנעשים הם בעצם לטובתו, אה, כמו שאבא אימא דואגים לטובתו, כך המורה או הצוות החינוכי במכינה דואג, אה, דואג לטובתו ורוצים שיהיה לו עוד יותר טוב ועוד יותר מוצלח, אז הוא יודע שהוא נמצא בעטיפה אחת. הוא יודע שהוא נמצא במקום, אה, מקום טוב, מקום שמור, ובהחלט, אה, מחויב המציאות שיהיה קשר בין ההורים למורה. כן. סמארטפונים. אנחנו בדור של, אה, שזה נמצא. יש, יש, ברוך הש-- ברוך השם יש הרבה בתים שלא, אבל יש גם בתים שכן. יש הרבה בתים שכן. אמ, מה אתה רואה בכל מה שקשור לדבר הזה? מה אתה חושב על

37:27 דובר 8 זה? על השימוש. תש-- זה הבייביסיטר הכי זול והכי מהיר והכי, אתה יודע, אתה שם ילד מסך, קח בום. מה אתה, אתה רואה שזה משפיע? איך אתה חושב שנכון להתנהג עם זה, יותר נכון? האם בכלל זה נכון בגילאים האלה? אנחנו מדברים על גילאי ארבע, חמש, נכון? גילאי חמש, שש. חמש, שש. כן. אוקיי. אז, אבל גם הילדים נחשפים לזה כבר מגיל שלוש, ארבע, אפילו לפני כן. כן. אני אגיד שיש מחקרים של השנתיים הראשונות, לא על המסכים הקטנים, אלא על המסכים הגדולים בבית, אה, שזה גורם לאוטיזם במידה מסוימת. מחקרים שהתפרסמו לאחרונה. עד גיל שנתיים. עד גיל שנתיים שילד פשוט לא ישב ב-מ-מ-- שום מסך מולו, לא מסך של טלפון ולא מסך מחשב, ולא מסכים שיש בבתים אחרים, ברוך השם לא אצלנו, מסכי טלוויזיה למיניהם, לא עם סדרות ילדים ולא עם סדרות של ציורים של, של משחקים ושל שום דבר, פשוט שלא יראה את זה. אה, זה פשוט הורס ויכול להגיע עד למצב של, אה, על הספקטרום האוטיסטי ממש בצורה, בצורה ברורה. אה, אבל נגיד יותר מזה. אמ, אנחנו יודעים שמי שמנהל את העולם זה הקדוש ברוך הוא, ואם עד לפני מאה חמישים שנה לא היו מכוניות ועכשיו יש מכוניות, אז אי אפשר להתעלם מהמציאות ולהגיד טוב, אני אמשיך לרכב על החמור כי אברהם אבינו שם את העצים ואת האש ואת המאכלת על החמור, אז אני אמשיך לרכב, או לפחות ארכיב את האישה ואת הילדים על החמור כמו משה רבנו. לא. אנחנו צריכים לרכב על החמור. אנחנו צריכים במקום לנסוע, אה, במקום לרכב על החמור, כן, לרכב על החומר, על החומריות. אנחנו משתמשים ברכבים, אנחנו משתמשים ברכבות, אנחנו משתמשים

39:04 דובר 8 ב-ב-במחשבים, אנחנו חושבים ב-ב-בכל מיני דברים. גם הפודקאסט הזה משודר ב-ב- בנטפליקס תשדורת, כן, של נט והכל זה קיים. אמ, ואנחנו נהנים מהדברים האלו והדברים האלו מצמצמים לנו יכולות, כן? אה, אומרים בדרך הצחות שתלמיד חכם נקרא שבת. את זה גילו רק בשנים האחרונות, כי בשבת אי אפשר לגגל ולמצוא את התשובה הנכונה, אז הוא צריך לזכור לבד את התשובה. לכן הוא תלמיד חכם, כי בשבת הוא גם עונה תשובות נכונות. אנחנו חיים בעולם כזה שבאמת, אה, הכל, הכל מתוקשר והכל מתועד והכל קיים. עכשיו, מי שמנהל את העולם זה הקדוש ברוך הוא, וכשהקדוש ברוך הוא שם את זה לפתחנו, הוא בא ואומר, אני רוצה שתתמודדו עם זה. אז אם אבותינו לפני שלושה-- שלוש אלפיים ושלוש מאות שנה התמודדו עם לקחת עומר לגולגולת ולאכול חצי בוקר וחצי בערב ולהישאר בלי כלום בלילה ולשרוד את הלילה ולקום בלי חלומות ובלי סיוטים, אז אנחנו צריכים להתמודד עם דברים אחרים. וההתמודדות עם הדברים אחרים היא לדעת שהמכשירים האלו הם מכשירים שמשתמשים בהם, מכשירים יעילים, אבל הם צריכים להיות במידה. וכשאנחנו המבוגרים נשתמש בהם במידה. אה, לא נחביא אותם, לא נעלים אותם. הילדים לא טיפשים, אי אפשר לעבוד עליהם. הם יודעים טוב מאוד מה יש לנו גם בחדרי חדרים. אה, ואם אנחנו נעלים את זה אנחנו להפך, אנחנו נגרה אותם יותר, אה, לחפש- כן. את הדבר הזה או להעלים מאיתנו דברים ואנחנו לא רוצים לחנך אותם בכיוון הזה. לא לזה, ודאי. אז לא להעלים את זה. כן, זה קיים, אבל בחיים זה לא ישמש לי כתחליף. כשאני משוחח, כשאבא משוחח עם אמא, אה, כשמגיע אורח, כשיושבים לאכול ארוחת צהריים או ערב בבית ביום חול

40:50 דובר 8 המכשיר לא יוצא החוצה. הוא נמצא בכיס או נמצא בתיק או נמצא על השולחן השני, לא במקום הזה. וכשאבא יושב משוחח עם הילד שלו, אה, וזה דבר שהוא מומלץ לעשות פעם בכמה זמן, איזושהי שיחת נפש כזאתי, לשאול איך היה ומה קרה ומה יש ומה אין ובוא תספר לי חוויות טובות ואולי גם דברים לא נעימים, אבל להתחיל בטוב, מה שצריך לשמר ואחר כך את מה שצריך לשפר. ו-ו-והטלפון מתקשר. אז לוחצים על הכפתור בצד ומשאירים אותו בשתיקה, אפילו לא מסתכלים מי התקשר. מניחים אותו בצד ועכשיו אני בזמן עם הילד או שעד רואה שאבא ואמא כרגע מדברים והטלפון מצלצל אצל אחד ההורים והוא לא מתייחס לטלפון, הוא לומד שהטלפון הוא לא מעל השיחה של ההורים, הוא לא מעל השיחה שלו עם ההורים, הוא לא מעל הארוחה המשותפת. יש לו את התפקידים שלו. יש בטלפון גם משחקים, יש בטלפון גם, אה, סדרות, אה, סרטים חינוכיות לחלוטין, לא חס ושלום דברים ש- כן. שהם לא חינוכיים ואין פרווה. פרווה זה טרף. אה. אין פרווה, לא קיים פרווה. לא, לא קיים דבר שהוא, אה, אם הוא לא חסידי אז הוא טרף בצורה הכי ברורה שיכולה להיות, כי נכנסים שם כל מיני ניואנסים, אה, אם זה סרט, אה, תוצרת חוץ זה ניואנסים של עבודה זרה ואם זה, אה, סרט, אה, ישראלי אז כל מיני דברים שאנחנו לא היינו מצפים שהילד שלנו יקרא בעיתון או יראה ספר, אה, שהוא לא ספר, אה, סיפורים חסידים, אז אנחנו לא נכניס אות-- את הסרטים האלו וכשכן רואים משהו חסידי אז לעשות את זה בהגבלה. מה זאת אומרת בהגבלה? קודם כל זה יכול להיות סדר. פעם ביום ילד

42:36 דובר 8 אחד, אה, יכול לראות, אה, ב-סרט במחשב או ב-מ-- ב-סמארטפון למשך איקס זמן. זה יכול להיות שבע דקות, זה יכול להיות, אה, רבע שעה. לא להגזים, לא במעט ולא בהרבה. כן. לתת את הפרק זמן שתואם וכל משפחה תחליט לבד מה בעצם תואם לה ומה בעצם טוב לה וילד אחד או שני ילדים יכולים לראות ויש לה תורנות. ומה קורה אם בדיוק, אה, שבועות נפל ביום שבו אני צריך לראות? אז הוא-- אז יקבל את זה ב-בפעם אחרת, כן? ודבר נוסף, סרט הוא לא פרס. סרט הוא לא מתנה, אה, או משחק מחשב זה לא מתנה. זה לא תעשה את זה ובגלל זה תקבל את זה. בדיוק, אם תגמור את שיעורי הבית אז תקבל שוקולד. אנחנו יודעים כמה זה לא חיובי. או אם לא תגמור את שיעורי הבית אני אקרא לשוטר. גם זה לא חיובי, כן? כן. אז באותה מידה אם תגמור את שיעורי הבית או אם תסדר את החדר שלך אם תוך דקה וחצי- אבל לא. תכל'ס. כי אז אני- למה הבעיה, למה זה בעיה שאני מציב את זה כפרס? כי אז אני מגדיל את זה והופך את זה לדבר וואו. יקר. כן, כי ז-- אם זה פרס, כן, אם אני נותן לילד, אה, אם סידרת את החדר שלך וזה דבר נהדר, לעשות לוח נקודות, סידרת את החדר שלך, אה, הכנת נגל וואסער, קמת בבוקר ודבר ראשון אמרת "מודה אני" והרמת את הידיים בלי שום דבר אחר, אתה מקבל נקודה על כל דבר כזה ומצטבר איקס נקודות, עשרים נקודות, עשרים וחמש נקודות, אנחנו הולכים לאיזושהי חנות, אה, ו-וקונים לך, אה, פרס ב-ב-ב- וואו. סדר גודל מסוים. איזה פרס אני

44:05 דובר 8 אבחר לו? דבר שהוא יוכל ליהנות ממנו, כן? דבר שאני יודע שהוא יפתח אותו. אצלי הילדים היו מקבלים ספרוני מחניים, בלי פרסומת צמויה, כן, אבל זה, זה היה הפרס שלהם, זה היה הדברים הטובים שהם קיבלו, אה, הילדים ה-הפרטיים, כן? כן. אה, היו אומרים תהילים של שבת מברכים או שהיו לומדים משניות בעל פה או תניא בעל פה. היו צוברים כסף והכסף הזה היה מיועד לשמירה לטיסה לרבי. הם טסו לרבי על חשבונם, הם טסו עשרות פעמים וזה רק על חשבונם, אה, ומעבודה שלהם. אבל זה היה הפרס. הפרס היה כדי לטוס לרבי, כי זה פרס חינוכי. אם אני אומר לילד, "תקשיב, אם אתה תסדר את החדר ואם אתה תהיה ילד טוב ואם אתה, אה, יומיים וחצי לא תציק לאחותך הקטנה", שאתם לא מסדרים ביחד כל כך טוב, כן, אחד עם השני, "אז אני אתן לך, אה, אה, לא יודע מה, חבילה של, של מאה גרם שוקולד", זה לא נשמע חינוכי. בדיוק באותה מידה אני אתן לך לשחק בטלפון עשרים דקות או חמש דקות, זה ממש לא חיובי. יש את זה, זה צורך, זה קיים. ילד רואה את זה אצל השכנים, הוא רוצה את זה ו-ו-ותוך כדי, אה, ואי אפשר לתת לו את ה-- את ה-- להגיד לו את ה'לא', כן? אני תוך כדי, אה, דבר נזכר בסיפור שקרה עם הרב ביסטריצקי עליו השלום. אהמ. שקריית חב"ד נבנתה בהתחלה, בהתחלה, בהתחלה, עוד לפני שאני חשבתי שאני אגור בצפת או אראה את העיר צפת, אז, אה, אמרו שה-- כל מי שגר בקריית חב"ד צריך לשלוח את הילדים שלו ל-למוסדות של חב"ד כדי שהמוסדות יתפתחו ויגדלו. ברוך השם שהיום זה יושב בתפארת

45:41 דובר 8 שאנשים אחרים, לא היום, שנים רבות, שאנשים רצים לשלוח את הילדים שלהם לשם. והייתה שם משפחה חרדית שגרה והאבא ניגש יום אחד אל הרב ביסטריצקי ואמר לו שהוא רוצה להוציא את ה-- לבקש אישור להוציא את הילד מהמוסדות. הוא אומר, "למה?" הוא אומר כי הילד שלו גנב, הוא לא למד את זה בבית, לא מאבא ולא מאמא, אז הוא כנראה למד את זה בבית הספר ולכן הוא רוצה להוציא אותו משם ולהביא אותו לתלמוד תורה אחר. אז הרב ביסטריצקי שאל אותו מה הוא גנב. אז כיהודי טוב מחזיר לו בשאלה, דין פרוטה כדין מאה, מה זה משנה מה הוא גנב? אז הרב ביסטריצקי אומר, "אני בכל אופן מתעקש לשמוע מה, מה הילד שלך?" אז הוא אמר שהוא הגיע למכולת וגנב שם קרמבו. באופן עקרוני ילד מגיע למכולת, קונה קרמבו או שוקולד או סוכריה על מקל או וופל, מגיע למוכר, "תרשום אותו על כרטיס, אה, שמונים וחמש", שזה הכרטיס המשפחתי, כן, ו-וזה הכל בסדר. הוא ידע שהוא לא, אין את ה-- אין את הצ'אנס לרשום את זה. למה הוא ידע את הצ'אנס? הרב ביסטריצקי שואל אותו, "תגיד לי, יש לכם ממתקים בבית? יש לכם קרמבו בבית?" הוא אמר, "פתאום?" זה מאה אחוז רעל. לא נכנס לו שוקולד ולא קרמבו ולא סוכריה על מקל, לא צבעי מאכל ולא סוכר לבן. אצלנו ממתקים זה צימוקים ותמרים. האמת שהוא צודק. אז הרב ביסטריצקי אמר, "תקשיב, הילד שלך רואה בסביבה וזה לא משנה איפה תשים אותו, בכל מקום, בכל בית ספר, בכל תלמוד תורה, בכל מקום, הילד שלך רואה בסביבה ילדים שאוכלים ממתקים ואין לו את זה והוא רוצה את זה, כי המתוק הזה מושך

47:15 דובר 8 אותו. אתה גרמת לילד שלך לגנוב. לא הבית ספר ולא התלמוד תורה ולא שום דבר אחר. ברגע שאתה נתת לו גרמת לו לגנוב." אהמ. וזה בעצם מה שיכול לקרות- אז אתה אומר לפעמים כשאני לא- בדיוק, עם הסמארטפון, אם אני לא אתן את זה, מצד שני אני גם נעשה מזה את הדבר הכי גדול. הדבר הכי גדול זה ארוחה בריאה, זה הסיפור לפני השינה מתוך הספר. אבא אמא יושבים על הכיסא ליד המיטה או על המיטה עם הילד וקוראים בספר מתוך הספר לילד את הסיפור או שמחזיקים את הספר ומספרים בלשון שני ומראים את התמונות ושואלים שאלות ומה לומדים מזה, איזו הנהגה חסידית, איזה לימוד יפה שאפשר להוציא מזה, איזה מוסר השכל יפה ועם זה קריאת שמע, לילה טוב לרבי, נשיקה על המזוזה והולכים לישון. אהמ. זה ה-- זה הדבר הכי טוב. אפשר לשחק. אתה אומר זה קיים, בוא לא, אולי, אולי אם נעלים את זה זה סך הכל יכול לגרום משהו יותר גרוע. ואם זה קיים וזה אצלכם בבית והחלטתם שיש מחשב או סמארטפון בבית אז שלא יהיה פרס, אל תציבו את זה כפרס. המכינה זה מעבר מגיל מאוד צעיר, כיתות גן וכולי לבית ספר, לתלמוד תורה, לחיידר. איזה, מה הם הדברים שאתה שם לעצמך כמטרה להכין אותו לשלב הבא? מה בשנה הזאת? מה הדברים שאתה אומר אני צריך להכין את ה, את הילדים שהגיעו נכנסים ממש ממש קטנים ושיהיו מוכנים מכאן ללכת לכיתה א'. נכון, הבא זה כיתה א'. כיתה א', כן. עולים לכיתה א'. אז קודם כל מה שדיברנו מקודם זה הנושא של הנהגה חסידית של ילדים אה נכנסים לתלמוד תורה, אה ל'אור מנחם', שזה המוסד הראשון

48:58 דובר 8 שהרבי הסכים שיקראו על שמו שייכנסו בצפת כן, שייכנסו חסידים, שייכנסו ילדים ש-ש-שיותר חסידיים שצועדים קדימה שזה יהיה הפרס, שזה יהיה ה-ה-התשובה, החוד החנית שאיתו צועדים קדימה. זה אחד. שתיים יש נושא של בשלות ובגרות שילדים יבשילו, יבגרו, שידעו כיצד מתייחסים לזולת, כיצד מדברים, לא להתפרץ לדברי חבר, אמ, לדעת מה סדרי העדיפויות, מה, מה חשוב יותר, מה חשוב פחות. עוד פעם בהתאם ל-ל-לגיל שלהם. ונקודה מאוד מאוד חשובה שעוברת אצלנו כחוט השני זה נושא של לימוד קריאה. אז אם אני אזכיר את השנים הראשונות אז כשאני התחלתי את העבודה שלי באור מנחם כגנן, הייתי הסייע, הבעהעלפער של אהרון שיפמן, שהמון המון המון למדתי ממנו והרבה הרבה זה בזכותו. הוא היה המורה האגדי של המכינה והייתי הבעהעלפער שלו. לקחתי ילדים אה בקבוצות קטנות ומדי פעם נכנסתי לפורום וסיפרתי סיפור ומדי פעם פרשת שבוע וככה הכנתי את עצמי לנושא הזה, כאשר בעצם התפקיד שלו היה במכינה לקדם את הילדים ברמת הקריאה, מקריאה הברתית לקריאה רציפה, לקריאת משפטים ולהיות מוכנים לכיתה א' כבר להתחיל אה אה במצב תחומה שאתה כבר במכינה להתחיל ללמוד משניות בצורה מסודרת. ועם ירידת הדורות בשנה הבאה בשנת תשע"א כבר קיבלתי קבוצה של שנים עשר ילדים ופתחנו כיתה נפרדת, כיתה של לימוד קריאה. ועם השנים המצב של לימוד הקריאה אה באיזה שהוא שלב נהיה יותר ויותר קשה וילדים יותר ויותר ילדים מגיעים בגיל חמש, כאשר הם יודעים חלקית את הקריאה או לא יודעים בכלל את הקריאה, או הגרוע מכל יודעים את הקריאה בצורה לא נכונה וצריך הוראה מתקנת. ובעצם אנחנו מתחילים בשתי, שתי כיתות המכינה, שתי כיתות מקבילות, שתי כיתות המכינה מתחילים ממש מהתחלה, התחלה, התחלה של הקריאה

51:13 דובר 8 לעבוד על הקריאה, לקדם את הילדים ולקדם את הילדים לפי הסדר של הניקוד עם סדר האותיות. ותודה לקדוש ברוך הוא שממש אה ברוב רובם של השנים למעלה מתשעים אחוז מהילדים שולטים בקריאה וקוראים בצורה יפה. אה השנה יש סדרת ספרי המכינה שהילדים מאוד מאוד אוהבים אותה ויש שם כמה בדיחות כאלו נחמדות. אז בהתחלה הם היו אומרים אני קראתי וחלק הבינו מיד וחלק היו צריכים איזה הסבר קטן כדי להבין את הבדיחה, ואחרי כמה ימים אמרו לא תקרא לנו פה עוד איזה בדיחה אחת נחמדה? אמרתי למה שאני אקרא? תקראו לבד. אני כרגע משחק עם קבוצת ילדים באיזהשהו משחק חשיבה. המשחקים של הבוקר זה בעיקר משחקי חשיבה. שבו תקראו לבד. אז הם התחילו להתאמץ ופתאום פה התפרץ הקטע הזה של אני חייב לדעת לקרוא. אז כל מה שלמדתי לפני כן ושיננתי וזה נכנס פנימה אל תוך הקופסה, עכשיו אני מוציא את זה החוצה בצורה של אני רוצה, אני חייב. זה נדרש לי בצורה הכי חזקה שיכול להיות. והם קוראים באמת? והם קוראים. למעלה מתשעים אחוז מהילדים של המכינה יוצאים כל שנה ברוך השם במצב קריאת טוב. אה השנה בזכות הקייטנה שהייתה לנו הצלחנו לסיים כי הייתה לנו שנה די גזורה עם כל האזעקות ו-ו- עם המלחמות. בדיוק. התחיל, לא התחיל, נגמר, לא נגמר, לא יודעים מה ילד יום ומה ילד שעה. ואבל ברוך השם סיימנו את כל הניקודים, כולל הניקודים הנלווים שזה פתח גנובה והחטפים למיניהם. עד כדי כך שהגענו גם לעוד ראשי תיבות ואותיות במילים מלועזית שנכנסים אותיות מוזרות כמו הגימ"ל, הזי"ן והצדיק עם הגרש למעלה. אז גם את זה הם ידעו שיש קוטג' ויש ז'קט ויש ריצ'רצ'. וואו,

53:07 דובר 8 עד לרמות כאלה. ב-ב-במכינה. עד הרמה הזאתי. כן, כן, כן. מטורף. וברוך השם ש-ש-שהם גם עושים את זה בכיף. הם עושים את זה באהבה ובצחוק. טוב, היום נעשה עשרה דפים בחוברת. אנחנו עובדים על שניים, שלושה דפים בחוברת, לפעמים ארבעה. אז היום נעשה עשרה דפים בחוברת. לא, בפיטור מורה[?], נעשה עשרים דפים בחוברת. כאילו כל כך אוהבים את זה שממש- איזה מדהים. ברוך השם שכן, זה כיף. מה אתה חושב ש-- א-אמרת שהילדים מאוד יפה אמרתי שהם כמו כוסות שקופים שרואים אותם ואת המצב בבית. מה אתה חושב שהטעויות ש-שהורים עושים ומה אפשר לתקן? אפשר לדבר על החיוב. איזה דברים אפשר לתקן כהורים בעבודה עם הילדים הקטנים? כמובן, הורים שיש להם שגרת חיים מאוד, מאוד מלאה של פרנסה וכולי. פרנסה וחומריות. וכן, בהחלט כן. ברוך השם ש-ש-שההורים עסוקים כן ולא בטלה וקלות דעת. אה אני אגיד דבר כזה. בזמן שיש להורים, אה וזה יכול להיות סופי שבוע, שישי ארוך של קיץ או מוצאי שבת ארוך של חורף, אה בשבתות, אה אולי אפילו אחרי הצוהריים, ערב, אם יש את היכולת לעשות את זה, בחופשים, בחגים, בחול המועד, אה להקדיש לילדים כמה שיותר, להקדיש לילדים את תשומת הלב כמה שיותר. עכשיו, תשומת הלב מתחלקת לשתיים. יש תשומת לב ביתית ויש תשומת לב אישית. אה ותשומת לב עצמה מתחלקת גם לשתיים, יש את תשומת לב של הסור מרע ויש את תשומת לב של עשה טוב. שואלים על דוד המלך שהיה הרי חסיד אמיתי, כן דור השביעי. איך יכול להיות השביעי מה- כן. כן. איך יכול להיות שדוד המלך פותח בסור מרע? סור מרע ועשה טוב? איך יכול להיות? אנחנו על החיובי בלבד, עשה

55:03 דובר 8 טוב ותעשה יותר טוב. למה סור מרע ועשה טוב? אומר צריך לסור מרע. איך צריך מרע? על ידי ועשה טוב. צריך לנקות את הכיס כדי לפני שממלאים אותו בבשר ובשומן ושמים אותו, טומנים אותו היטב בתוך הסיר של החמין. אבל גם כשעושים את זה על ידי ועשה טוב, גם כשמחטאים, גם ש-ש-שמנקים את המקום, עושים את זה עם הזדהות ל-ל-לפציינט שסובל כרגע מחתך ואין ברירה, צריך לחטא את זה ו-ו-וזה שורף. אז מזדהים איתו בכאב שלו. אז מזדהים הילד ב-ב-בנפילה, מזדהים הילד בדבר ש-ש-שלא, כבר אמרתי לך לפחות מאה חמישים ותשע פעם שלא עושים דבר כזה ואז אנחנו בתוכחה אליו ואז הוא מסתגר והוא לא לומד ובפעם הבאה זה יגיע בפעם המאה שישים. אלא יותר בחיבוק, יותר באמפתיה, יותר בדברים האלו והמניעה הטובה של, של הצורך להגיע ל-ל-לסור מרע. אין ברירה, אנחנו חיים בעולם הזה. צריך גם את הסור מרע, צריך גם את ה- סור, סור מרע זה כשעם ילד קטן בן ארבע, בן חמש, שש, אני אומר לו, "זה לא עושים", נכון? נכון. או "תיכנס לחדר כי התנהגת בצורה מסוימת". נכון, אבל תאר לעצמך שהילד הקטן והחמוד, אה הציק לאחותו ומשך לה בשיערות. קורה. כן. ושזה קורה יותר משלוש פעמים בדקה זה כבר עובר את הגבול ומוריד את העצבים של האבא והאמא. לגמרי. נכון. אז פה אנחנו לפעמים יכולים ליפול לאיזשהו מצב של, אה, של כעס יותר מדי, כי משהו מציק לי. רגע, אני אמרתי לו כמה פעמים אני אמרתי לא, ומצד שני צריך ללכת לראות איך פותרים את הבעיה. ו-ואיך מודים, מסבירים שזה לא יפה, מסבירים כמה זה כואב ואומרים לו בוא תנסה לראות אם אתה מצליח להתגבר

56:47 דובר 8 ואתה מצליח להתגבר, אנחנו נעשה משהו. או לחילופין לקחת אותו, ואני אומר את זה בצורה גורפת לכל ההורים, אני אמרתי את זה לעשרות רבות של הורים במשך השנים. קחו את הילדים לזמן פרטי שלכם לתשומת לב האישית והחיובית. אנחנו נוסעים פעם בשבוע לעשות קניות. קחו את הילד. פעם את מנדי, פעם את שניאור, פעם את דבורה לאה, פעם את חיה מושקה. קחו כל פעם ילד אחר לקניות. אם הוא קטן יותר בעגלה, אם הוא גדול יותר יחד איתכם, תשלחו אותו להביא את הקופסת שימורים הזאת. תסבירו לו איך בוחרים את העגבניות תוך כדי סיפור איך בוחרים את העגבניות? לספר לו כמה ויטמינים יש בעגבניות וכמה זה בריא ושהעגבניות בכלל משה רבנו לא ראה עגבנייה וגם לא הרמב"ם, כי הם הגיעו רק אחרי, אה, שגילו את אמריקה וכל דבר שיש, כל ידע, כל פירור ידע שיש ולא צריך לחקור את המדעי באנציקלופדיה, אבל כל מה שיודעים לתת ו-ולהיות יחד עם הילד ולהיות מרוכז עם הילד בקניות. ואז- אז אם אני אגיד את זה על צד השלילה, זה אתה אומר אין מספיק זמן איכות של ילד אפילו קטן עם אבא שלו. נכון. עם ההורים, אבא אמא. נכון. זמן איכות של ילד עם הורים הוא זמן איכות מדהים. אני יכול להגיד, אה, כן, גם בעוונותיי כ-כאבא כן, ברוך השם שהקטנים שלי כבר עברו את ה, את העשרים, כן. אה, גם לי כאבא לא היה יותר מדי זמן חופשי, אבל כשיכולתי להשקיע וכשיכולתי לתת זמן איכות, נתתי את הזמן איכות וגם כן לפעמים זמן איכות משפחתי כשיושבים ביחד ומתעסקים או משחקים או, או כל דבר אחר שיכול להיות כן או לומדים ביחד גם כן,

58:38 דובר 8 גם זה יכול להיות כן. מתוועדים ביום ד' פגרא ויש גם את זמן האיכות הפרטי. אז ברוך השם היום שהקדוש ברוך הוא זיכה אותי שאני יכול לעשות את זה עם הנכדים. יש זמן איכות של כל הנכדים ביחד ויש זמן איכות שלוקחים כל פעם ילד אחר, נכד אחר. וואו. ועושים איתו את הפעילות ועושים איתו את ה, את המשחק המשותף ועושים איתו את מה שסבא סבתא יכולים לתת ל-לנכד או לנכדה אחת וזה אחר לגמרי. אני אגיד יותר מזה, יש מחקרים שגילו שאדם שמקבל, אה, מילה לא טובה, מילה פוגעת, הוא צריך כנגדה לפחות שש מילים טובות כדי לאזן אותה. המ. כלומר, אנחנו נפגעים פי שש מאשר שאנחנו מסוגלים לקבל מחמאות, וזה גם סוג מסוים של עבודה, כי קשה לנו לקבל מחמאות. קשה לנו לקבל דברים טובים. אה, דברים טובים זה נראה לנו או לא בשבילי, כאילו מי אני שאני אקבל מחמאה או, אה, בסדר, זה טבעי, כאילו שם משכנתא בבוקר. מה אתה מתאר, מה אתה עושה מזה עניין? כן, שעה משכנתא בבוקר, אז מה אני אגיד תודה רבה, כאילו. בסדר, אז אני נושם. תודה. אבל צריך לדעת באמת, צריך לדעת ל-לקבל את המחמאות. באמת להגיד שהכל מהקדוש ברוך הוא והכל יופי, אבל שאדם מקבל מחמאה ויודע לקבל את המחמאה אז הוא אוהב את עצמו ואם הוא אוהב את עצמו זה גם יכול לאהוב את הזולת. אם הוא לא מסתדר עם עצמו הוא בחיים לא יסתדר עם הזולת. אבל נחזור בחזרה ל-לילדים שלנו. ילד מגיע לגן ויכול להיות שהוא יקבל איזשהו תשומת לב לא כל כך נחמדה מהגנן, גננת, סייע, סייעת. יכול להיות שאחד החברים או אחת החברות לג-- ל-לילדה, אה,

1:00:15 דובר 8 תפגע בה. ופגיעה שהיא כואבת. פגיעה מילולית או פגיעה חברתית כזאת. "לא בא לי לשחק איתך" או "לא בא לי לשחק איתך" או- דחייה. כן. "לא, אני כבר משחק איתו". אז זה יותר מדי. כאילו אנחנו לא יכולים לצרף עוד מישהו. והלא הזה או עם העיקום או החוסר תשומת לב שהוא לא ענה לו, הוא שאל אותו שאלה ולא ענה לו. זה איזשהו מטבע רע שהוא מקבל. והמטבע הרע הזה מכניס אותו למינוס של שש מטבעות טובים. ואם אנחנו רוצים לתת לילד את היכולת לעמוד אנחנו חייבים למלא לו את הבנק כל בוקר. אז הבוקר של שעת הלחץ, כן? חייב להיות ממולא בהמון המון המון מחמאות. המון מילים טובות, המון אה- קומה. אני אומר בוא ננסה להוריד את זה קומה. בוא נוריד את זה. הראשון שמגיע למטבח כאשר הוא לבוש ונעול, מקבל את המנה הראשונה של הקורנפלקס ששמתי בה קצת יותר. כן. והמון חיובי. המון אמירות חיוביות. עכשיו שהוא מגיע ואומר אני הראשון. הנה המנה שלך, הלו. כל הכבוד. שימחת אותי. אין כמוך בעולם. הצלחת להיות ראשון. אתמול ושלשום אני גם זוכר שהיית ראשון. אתה פשוט מדהים. עכשיו כל המילים היפות האלו עם החיוך על הפנים. מסתכל אליו עיניים לעיניים, פייס טו פייס. ואז אני נותן לו את הצלחת של הקורנפלקס ומוזג לו את החלב בפנים. לא צריך להוסיף סוכר, יש מספיק. מוזג לו את החלב. הוא גם מתוק, לא צריך יותר מדי, כן. הוא מתוק, מתוק בפני עצמו. ואני נותן לו את זה. אבל לא, הנה כך. לא פעולה אוטומטית. כן הבטחתי. קיבלת. כן. אני לא, לא יצאתי שקרן, אבל גם לא יצאתי לבבי. להביע את האהבה, להביע

1:02:00 דובר 8 את ההערכה, לתת את זה בצורה של, של הכי טוב בעולם. זה ממלא לו את הבנק. זה פשוט מוסיף לו עוד ועוד ועוד. הארנק שלו מתמלא. הוא ייקח בהלוואה עוד ארנק אחד כדי למלא אותו בעוד אסימונים. ואחר כך אם איזה חבר פגע בו, אין דבר. אבא ואימא אוהבים אותי. ואם חבר לא רוצה לשחק איתו אומר אין דבר. אבל כשאני אחזור הביתה אני בטוח שאמא שלי ואחותי שעזרתי לה היום למצוא את הסנדלים שאיבדה אותם, נשב יחד לשחק, כי היא אמרה לי שאני האח הכי טוב שלה. והדברים האלו בעצם בונים את הילד הכי הרבה. אז כמה שיותר מחמאות, כמה שיותר מילים טובות, כמה שיותר דברים. אני אומר את זה באספת הורים הראשונה שנערכת פחות או יותר עשרה ימים מהשנה. אני לא אצליח לעשות את זה כי אנחנו נוחתים עשרה ימים לפני תחילת, אה, לפני ראש השנה. נכון, השנה זה יוצא ממש- ממש כן. אז זה כנראה שאספת ההורים הראשונה תידחה ל-- אחרי החגים, כמו כל הדיאטות למיניהם. ו-ו-ואז אני אומר להורים תקשיבו, אני מכיר את הילדים שלכם כבר כמה ימים. הם מלאים מצוות ומעשים טובים יותר מרימון. זה אבטיח שמלא גרעינים של רימון. תעשו לי טובה, תשטפו אותי. בשבילי. חסד, חסד עם העלובה. שטפו אותי בפתק של נחת. כי ברגע שאתם כותבים את הפתק של נחת והילד יודע שאתם כתבתם את הפתק של נחת פעמיים, הוא יודע שאבא או אמא כתבו לו את הפתק ואני קורא את זה בפורום הכיתתי במפגש בוקר והילד מקבל על זה גם צ'ופר מתוק, אבל הוא מקבל את התשומת לב. איזה יופי. איזה מתוק אתה. תראה איך שימחת את אבא ואימא. התלבשת לבד.

1:03:35 דובר 8 לטלת ידיים. מי לא נוטל ידיים עד המיטה בגיל חמש? כולם. כן. מי לא מצליח, אה, לתת נשיקה למזוזה לפני היציאה? כולם. זה הדבר הכי בנאלי, נכון? זה כמו נשמתי הבוקר, כן? תרשמו לי פתק. מוישל'ה נשם היום בבוקר. מבחינתי זה בדיוק אותו דבר. הוא יקבל את תשומת לב על הדבר הבנאלי והפשוט, אבל זה ייכנס לו בכיף. זה יוסיף לו כל כך הרבה שמחה. זה יוסיף לו כל כך הרבה טוב. ואני אומר עוד פעם. אז המון אמרנו להיות זמן אישי ומחמאות. נכון. זה שתי הדברים ש- גם בגן כן. אה, אליי כ-כ-כמחנך בגן, כגנן, אה, משתדל, אני ממש משתדל כמה שיותר בפן אישי לקחת כל ילד, כמו שדיברתי מקודם, הנושא של פתיחת יום וסיום אבל גם באמצע היום לקחת ילד, גם אם זה ילד שלא זקוק לזה. הכל טוב אצלו בבית. אבא ואימא חסידיים, חייכנים וטובי לב. הוא מגיע תמיד מסודר, תמיד עם הצעינבית [?] שטוף עם מה שהוא אוהב בפנים. אה, תמיד יש לו סכין- אין אירוע שלילי שקורה שם. ואין שום דבר שלילי. כן, ה-ה-האירוע המרעיד, אה, אדמה היחידי שהיה, שהדוד שלו המתוק שהוא כל כך אוהב אותו גם כן התחתן לפני יומיים, אז הוא פספס יום אחד הגיע מאוחר מכיוון שהם חזרו או שהוא לא היה בגלל השבע ברכות. הכל טוב, הכל יפה, הכל דבש. כן, אה, יש גם מצבים כאלו, כן, אבל גם ילד הזה זקוק לתשומת לב אישית. הוא זקוק ל-ליד על הכתף. הוא זקוק ש-ש-שישמעו אותו או ש-ש-שיספר את החוויות הטובות שיש לו. כמה זה חשוב, כמה זה בונה, כמה זה מוסיף לו את היכולת להתמודד עם כל מיני דברים שלכאורה נראים כמו מפולת

1:05:11 דובר 8 שלגים עליו, גם נופל על הראש וגם קפוא. לא צריך את זה. שלוח. תן לי רגע או תשתף אותנו ברגע שאתה או סיפור משהו מיוחד שאתה הולך איתך ככה מכל השנים האלה ב-בתפקיד הזה, בשליחות הזאת. אני לא יודע אם יש לי רגע כזה ואני אגיד יותר מזה, אני גם לא מחפש את הרגע הזה. אני יותר הטיפוס של השגרה. החגים מוציאים אותי מדעתי לפעמים. אני אוהב את השגרה. אני אוהב להתחיל את השבוע ביום ראשון ולסיים אותו ביום שישי. אני יודע שיש את ה, אה, צורך לספר את הפרשת שבוע עם הפשוטות של מקרא והמדרשים שניתן לתת לילדים. אני יודע שיש את כל הדברים שאנחנו צריכים לעשות ואני אוהב את התלמידים כסדרה. הם עושים כליחתם[?] פחות, הם מדברים אלי אבל הם טיפוסים. יש אחד שהוא שמש שרוצה את הבוקר ואת הערב ויש אחד שהוא ירח שכל פעם הוא גדל או קטן לפי ה- כן מצב של החגים או המצב רוח או ה-המזג אוויר בסביבה. אני משדר, אני, זה הטיפוס שלי. כן, אני יותר מזה. אני גם לא מצפה לדברים בומבסטיים, לא מצפה לדברים כאלו, אבל אני אומר עוד פעם בצורה ברורה, אה, כשאני רואה שאח גדול מביא את האח שלו הקטן או בא לקחת אותו אבל נשאר עוד קצת במכינה כי הוא זוכר שהוא היה פה לפני שנתיים או לפני עשר שנים או לפני חמש עשרה שנים, וכשאני רואה או שאבא שהיה פה לפני, אה- אה, זה גם קורה לך כבר. כן, כן, כן, לפני עשרים וחמש או שלושים או שלושים וחמש שנה, אה, אני אגיד ככה שהנכדים שלי, כאילו בני הבנים, המחזור השני שלמדו במכינה, עולים לישיבה

1:06:52 דובר 8 גבוהה עכשיו. וואו. לשיעור אלף, ישיבה גבוהה. אז, אה, ברוך השם, ממש, אה, מתנה, מתנה מהקדוש ברוך הוא. ו-וכשאני רואה שהם נשארים במכינה והם כאילו לספוג את ה, את האווירה של המכינה. טוב לי פה, זה כמו, זה כמו חממה, זה כמו קן מלטף כזה. נשארים עוד כמה דקות או באים לספר סיפור או, או משהו כזה עם חיוך על הפנים. זה נותן לי הכל. בזמנו דיבר הרב שטיינזלץ באחד מכינוסי המחנכים, אה, הוא סיפר, הוא למד בבתי ספר לא דתיים. אה, אבא שלו לא רצה שיצא מהארץ, רצה שיצא אפיקורס אז הוא חיפש רב שילמד אותו, אה, תורה. אז אף, והוא היה מספיק ישר כדי להגיד שזו הסיבה. אז אף אחד לא היה מוכן והיחידי שהיה מוכן, אה, כן ללמד אותו זה היה, אני חושב שזה היה הרב ליכטנשטיין אם אני זוכר נכון, אבל גם אחרי הוראה מהרבי שניתן לעשות דבר כזה. בעצם הוא למד בבית ספר שהוא לא- בית ספר לא דתי עד התיכון ואחר כך, אה, אה, כבר, אה, אחרי גיל שמונה עשרה כבר עמד על דעתו ויכול לעשות מה שהוא רוצה ו- אהמ כן, והוא סיפר שהזמינו אותו, אה, לשבעה, לטקס של שבעה, לסיום השבעה של אחד המורים באחד מבתי הספר שלמד, בית ספר יוקרתי, מורה ידוע שמאות או אלפים של תלמידים עברו, אה, תחת שבטו. שבטך ושנתך, לא חס ושלום שבט המכים. וביקשו מכמה בוגרים ידוענים ש-ש-שידברו שם, אז ביקשו גם ממנו. הוא ניסה להיזכר מה הוא זוכר מהמורה הזה.

1:08:30 דובר 10 מורה, אתה יודע באיזה שכבה המורה?

1:08:33 דובר 8 אה, בתיכון. אז הוא זכר שהוא, אה, איזושהי תנועה מסוימת שהמורה אמר, עשה ואיזושהי בדיחה מסוימת שהמורה סיפר שזה הוא בטוח שזה המורה עשה. אבל הוא אמר שחלק מהידע שלו הוא בוודאי, אה, מהמורה הזה, אבל הוא לא יכול היה להצביע בוודאות.

1:08:52 דובר 10 להגיד זה מה-

1:08:52 דובר 8 מהמורה. כן. הוא לא יודע אם איזושהי נוסחה מסוימת בפיזיקה או איזשהו סיפור מסוים. לא יודע איזה מורה למתמטיקה היה כן, אבל הוא דיבר על מורה באופן כללי, ואז הוא בעצם הגיע למסקנה של תהיו חסידים, תהיו טובים, תהיו נחמדים, תשדרו כמה שיותר טוב לילדים. הילד לא ידע, הוא לא יזכור אם הוא למד לקרוא ממני או לא ממני. זאת אומרת, אני מכיר את הילדים שהם הגיעו לכיתה והם לא ידעו צורה של אלף ומסיימים את הכיתה באורח קטן, מכינה, קוראים. שלב המילה משפטים בשקיעת עונה יש פקולטה למשפטים. שלב המילה הם קוראים כמו שצריך.

1:09:27 דובר 10 אהמ.

1:09:28 דובר 8 וואיך אתה יודע לקרוא? מה זאת אומרת? אני יודע. יופי, אל תגיד. אל תגיד ששגב לימד אותך. לא צריך. זה בסדר. אני לא מצפה לזה. אתה יודע לקרוא, אומר אני יודע לקרוא. עצם זה שהוא אומר אני יודע.

1:09:44 דובר 10 אה.

1:09:44 דובר 8 יופי. הוא על הסוס עכשיו הוא יכול לדהור הלאה. הוא יכול להתקדם קדימה כי הוא יודע לקרוא והוא בטוח שהוא יודע. הוא אומר את זה בצורה בטוחה. אני לא אחפש את הקומפלימנט שאני לימדתי אותו לקרוא או לימדתי לקרוא. גם עוד עשר שנים או חמש עשרה שנה הוא יספר לי. אז הוא אומר היה לי כיף במכינה. אני זוכר את החוויות של המכינה. אני זוכר את את הדברים הנך-- היפים, את הקונצים, את כל הדברים האלה שזה זה בעצם איזשהו דבר ש-שמבחינתי זה הכי טוב. אתה זוכר את המכינה בתור מקום טוב. אתה תרצה להמשיך את ההוויה של המכינה בחיים שלך. זה ישמר אותך הלאה.

1:10:19 דובר 10 צריך כמו מה שאמרת שהם שהם נשארים, שהם באים ופשוט נשארים. לא אומרים משהו או עושים משהו, פשוט נשארים שם.

1:10:25 דובר 8 כן וטוב להם. כן.

1:10:27 דובר 10 יפה. לסיום אני אשמח לטיפ ממך. אנחנו מבקשים מכל האורחים פה טיפ ממך בעבודת השם או בחינוך. משהו ש-שעובד לך שתוכל לשתף אותנו.

1:10:42 דובר 8 הטיפ בחינוך הגדול, הגדול, הגדול יותר מהכל זה להגיד תודה לקדוש ברוך הוא. אני יכול להגיד תודה לקדוש ברוך הוא כפולה ומכופלת על אחת כמה וכמה. טוב כפולה ומכופלת שהקדוש ברוך הוא מאז שהגעתי לחב"ד שם אותי מול הילדים בגיל הזה. אמ, יש כאלו שצריכים להסתובב הרבה, הרבה עד שהם מוצאים את הדבר שמתאים להם.

1:11:07 דובר 10 את השליחות.

1:11:08 דובר 8 את השליחות שמתאימה להם, את הדבר שטוב לעצם נשם. הזכרתי מקודם את הרב דוסונסקי[?] אז אבא שלו דרך גרפולוגים הבין שהוא צריך להיות מורה ווהוא לא רצה שהבן שלו יהיה מורה, אז הוא שולח אותו לטכניון ללמוד להיות מהנדס או הנדסאי.

1:11:30 דובר 10 אהמ.

1:11:31 דובר 8 ואז שם הוא הכיר את את הרב דוננך[?] וחזר בתשובה.

1:11:34 דובר 10 בחזרה.

1:11:35 דובר 8 ואת הרבי ושם הוא נהיה חתן. מספר לאבא שלו שהוא נהיה חתן והוא הולך להתחתן. אז אבא שלו אומר לו ממה תתפרנס? כלומר השאלה הידועה של הרבה הורים לחוזרים בתשובה כי ממה תחיה? כן. אז אה אומר שהוא היה ביחידות אצל הרבי והרבי הכווין אותו לעבוד בחינוך. אז הוא אומר לו הרבי בדק אותך באיזושהי בדיקה מסוימת? הוא אמר לו לא, הוא הוא גרפולוג, הוא פסיכולוג, מה? לא, הוא הרבי. אומר איך הוא ידע? ואז הוא סיפר את הסיפור שבעצם הוא לא ידע ממנו שהוא היה צריך לפי כל ה...

1:12:08 דובר 10 אה, אבא שמר את הסיפור ממנו.

1:12:09 דובר 8 זה בושה וחרפה. חס ושלום הבן יצא מורה, שומו שמיים כן. אז אז הוא אמר לו, מספר לו את הסיפור שהוא זה ככה. כן, אז הוא אומר לו אבא, הרבי זה ראש בני ישראל. הוא יודע בדיוק איפה מתאים, כן, האצבע צריכה לגדול בקצה כף היד ולא חס ושלום באמצע המצח. וטוב שכך. ויש כאלו שצריכים לעבור את המהנדס או את ההנדסאי או כל דבר אחר כדי אחר כך למצוא את זה שהם בעצם צריכים להיות מורים. אני מודה לקדוש ברוך הוא. מודה לרבי שמהרגע שהגעתי לחב"ד שם אותי מול הגילאים האלו ופשוט תודה. ו-ו-וטיפ נוסף שיש לי.

1:12:46 דובר 10 לא, טיפ ראשון זה הודיה. להודות לקדוש ברוך הוא.

1:12:49 דובר 8 להודות לקדוש ברוך הוא, להודות לקדוש ברוך הוא על הכל. כאילו כל אחד יש לו את הכישרונות שלו, לכל אחד יש את המעלות שלו. נכון, יש גם דברים הפחות מוצלחים ואת הדברים שצריך לתקן ואת הדברים שצריך להעיף. נכון, הכל נכון, אבל יש את הדברים היפים והטובים של כל אחד להגיד לו תודה רבה לקדוש ברוך הוא ולסמוך על זה שזה קיים ולנצל אותם כמה שיותר. זה לא נגמר. לנצל את זה כמה שיותר, עוד ועוד ועוד, לנצל את זה. ובנוסף לזה, מי שלא אוהב ילדים שיחפש מקצוע יותר מכניס. חינוך זה א' ב' לאהוב את הילדים בצורה הכי חזקה שיכולה להיות. התחלתי לעבוד, עוד הייתי בחור, אהבתי ילדים כמו חברים שלי. שנה אחרי החתונה כבר ברוך השם זכיתי להיות אבא. אהבתי אותם כמו ילדים. אני כבר כמה שנים טובות סבא. אני אוהב אותם כמו נכדים וזה תואם גיל. סבא לא רואה כל כך טוב, לא שומע כל כך טוב, יודע לעגל את הפינות. זה מתאים לגיל הזה יותר, לשנים האלו יותר. ו-ואני אומר עוד פעם אני באמת כאילו ילד מגיע לכיתה, יכול להיות שאתמול הוא גרם לי את העוגמת נפש הכי גדולה שיכולה להיות. כמה שניסיתי וכמה שהשתדלתי וכמה שדאגתי שיהיה לו הכי טוב בעולם, הוא החזיר לי בחזרה את הצלחת לפנים. היום יום חדש. אין אתמול להיום לא קיים. זה ילד אהוב, זה ילד חמוד, זה ילד בריא, זה ילד הכי טוב בעולם שאותו אני מקבל בשמחה ליום חדש.

1:14:24 דובר 10 ואתה מצליח ככה שלושים ושמונה שנים?

1:14:26 דובר 8 שלושים ושבע.

1:14:27 דובר 10 שלושים ושבע.

1:14:28 דובר 8 ברוך השם אני מודה לקדוש ברוך הוא שכן אני אוהב אותם ועד היום אני אוהב אותם. עד היום הילדים האלו ואני מסתכל על חלק מהם שגדלו ואני מסתכל עליהם כננס אל-- גם מתחת לעמק. אני לא מגיע לגובה של הברכיים שלהם מבחינת היכולות והמקומות שהם הגיעו בהם. זה פשוט אבל אדם כתוב לא מתקנא לא בבנו ולא בתלמידו. כן? אבל אדם לא מתקנא לא בבנו ולא בתלמידו. כזה שהבן והתלמיד עולים על ה על האבא או על המורה אז זה לא, זה לא קנאה, להפך זה זה זה

1:14:58 דובר 10 למה?

1:14:58 דובר 8 כמעט במידה מסוימת של גאווה. גאווה חיובית, כן, אבל אני עדיין מסתכל עליהם בתור הילדים של פעם המתוקים האהובים החביבים, ומקווה שכל זמן שזה שזה קיים בתוכי היכולת לאהוב כל ילד, להגיע לעבוד לא לעבודה, להגיע להיות עם ה עם הילדים במכינה חלק מהמכינה ממש להיות חלק מהמכינה, חלק מהגן כל זמן שזה קיים אז בעזרת השם אני יכול להמשיך עם זה הלאה. אז תודה לקדוש ברוך הוא שנתן את הכוח ותודה ל-להכוונה של לאהוב את הילדים ועוד פעם זה הטיפים הכי גדולים. אני אגיד יותר מזה, אנחנו אומרים את הפרקי תהילים האישיים שלנו, אנחנו אומרים את הפרקי תהילים של הילדים.

1:15:43 דובר 10 אהמ.

1:15:43 דובר 8 אני אומר את הפרקי תהילים האישיים של הילדים.

1:15:46 דובר 10 את ד'

1:15:47 דובר 8 את הגיל של הילדים. זה בתוך סדר התהילים של אחרי התפילה.

1:15:53 דובר 10 וואו.

1:15:54 דובר 8 הפרקים של הילדים כי הם הילדים שלי בצורה.

1:15:58 דובר 10 כן, זה ממש מורגש בשיחה שאתה מדבר עם חיות מאוד גדולה עליהם.

1:16:04 דובר 8 וברוך השם שזה כך ושזה כל זמן שזה ימשיך כך ושהקדוש ברוך ימשיך לתת גם כוח פיזי אז אני אני איתם בעזרת השם.

1:16:11 דובר 10 אין ספק. תודה רבה, היה שיחה ממש מרתקת. הרבה, החכמתי הרבה. תודה לך על כל השיתוף ובעזרת השם.

1:16:18 דובר 8 תודה ואני עוד פעם שולח מפה את המסר למי ששומע אותנו כמה שיותר לאהוב, כמה שיותר להראות שאוהבים, כמה שיותר להגיד שאוהבים למרות שזה נראה מה הוא לא מבין? לא. להגיד כמה אנחנו אוהבים אותך ילד, כמה אנחנו אוהבים אותך ילדה בצורה הכי ברורה שיכולה להיות.

1:16:37 דובר 10 מדהים. שיהיה כוח. הרב שגב לוי, תודה רבה.