לגדל ילדים באפריקה מתוך תחושת זכות: חינוך בשליחות | הרב חיים בר סלע #009

00:00 דובר 1 השליח הרב חיים בר סלע. ברוכים הבאים.

00:03 דובר 2 ברוכים הנמצאים. איזה כיף להיות פה, מאיר.

00:06 דובר 1 אשכרה, אשכרה. את האמת שאנחנו גיסים ויש לי היכרות איתך כבר כמה שנים.

00:10 דובר 2 מודה באשמה.

00:13 דובר 1 ומאז שהכרתי אותך אז קצת נחשפתי יותר ל-ל-לאתגרים ולדברים, אה, של שליחות. כן, נתחיל אתה שליח באפריקה, נדבר על זה, ברואנדה, ואני אשמח שנדבר גם על השליחות באופן כללי. האתגרים, ה-ה-המקום שממנו אתה בחרת לצאת לשליחות ובעיקר בסוף נדבר על ה-הנושא העיקרי זה חינוך הילדים בשליחות. אני חושב שהרבה מאיתנו, כן, שולח את הילדים לגן לחיידר, חוזרים הביתה. בשליחות, במיוחד במקום שאתה נמצא בו זה קצת שונה ואני רוצה שככה נדבר על ה, על העולם הזה.

00:46 דובר 2 בשמחה רבה, בשביל זה אני פה.

00:48 דובר 1 יאללה, אז בוא נתחיל. קצת תספר, אה, פרטים טכניים.

00:51 דובר 2 אז אנחנו נמצאים בשליחות ברואנדה, קיגאלי. זו מדינה במזרח אפריקה, ליד קונגו, בורונדי, אוגנדה. מדינה קטנה, ארבעה עשר מיליון תושבים. אנחנו שם כבר, אה, האמת היא אתמול בחמישה עשר באב חגגנו שבע שנים.

01:09 דובר 1 או.

01:09 דובר 2 נכנסנו לשנת השמונה. וכשהגענו לא היה שום דבר מבחינת, אה, חיים יהודיים וקהילה. אנחנו הראשונים שהגענו ל-- למדינה ולאט לאט בנינו קהילה. אז היום יש לנו קהילה של כמאה יהודים, אה, מאוד מחוברת, מגובשת, מכל העולם. זאת אומרת יהודים מאמריקאים, אירופאים, ישראלים.

01:33 דובר 1 כשהגעתם היה את הכמות, הייתה...?

01:35 דובר 2 לא, לא. היו כמה עשרות בודדים.

01:37 דובר 1 מממ.

01:37 דובר 2 אה, ועם הזמן התווספו, השתנו. אנשים, אה, הולכים-- אין, אין בעצם קהילה, זאת אומרת, זה לא רואנדים, זה יהודים זרים שעובדים או שכל אחד והסיבה שלו למה הוא נמצא ברואנדה. ועם הזמן, אה, יש יותר ויותר יהודים שמגיעים. אמ, והפעילות שלנו רוב הזמן עם הקהילה. יש גם תיירים שמגיעים, מבקרים, הרבה ארגונים ש-- NGOs.

02:05 דובר 1 מה הכוונה?

02:06 דובר 2 עמותות. לפני שלושים שנה, בכלל באפריקה זה מאוד מקובל ויש המון עמותות וארגונים שמסייעים ועוזרים ל-ל-לחלשים. אבל ספציפית ברואנדה לפני שלושים שנה היה שמה רצח עם, ג'נוסייד. נהרגו למעלה ממיליון איש בשלושה חודשים וזו מדינה שמאז בעצם סוג של נולדה מחדש ו הם בונים את עצמם בכל התחומים, בבריאות, בחינוך והיום זו אחת המדינות הבטוחות ביותר באפריקה. מאוד נקי, מאוד מסודר, אבל זה עדיין אפריקה.

02:41 דובר 1 אז מה זה ה-NGOs האלה?

02:43 דובר 2 אמ, מגיעים יהודים, מתנדבים בתחום החינוך, תחום הרפואה. יש, יש לנו רופא, אה, בקהילה שהוא מנתח לב לילדים, שהוא עובד תחת ארגון יהודי, אה, להציל לב של ילד.

02:56 דובר 1 אז יש הרבה ארגונים שתומכים ב-ב-בשיקום של המדינה הזאת.

02:59 דובר 2 נכון.

03:00 דובר 1 רגע, ו-ו-מה גרם לך להחליט שאתה הולך על הדבר הזה? כי אני יש לי ילדים, אני רוצה שהם יהיו שלוחים. אנחנו מתעסקים בעולם הישיבות וכולי. איך, מאיפה זה מגיע? אתה מהמשפחה? זה משהו שאתה ראית, חווית?

03:15 דובר 2 וואו. אז מהבית, האמת היא ההורים שלי, שניהם ארבעים שנה היו עובדים בבנק, הורים בוסים. האחים שלי, היום כל אחד מתעסק במקצועות, אה, כלליים. עורך דין, רואה חשבון וכדומה. אה, אני הצעיר מביניהם ואני היחיד ש-- ב-ב-בשליחות כיום. אז האמת שזה הגיע בעיקר, בעיקר בישיבה. זאת אומרת, כמובן שגדלנו על המושג הזה של שליחות וכולי, אבל בישיבה זה היה ברור לי שאני יוצא לשליחות ולפני השידוכים זה היה תנאי שלי.

03:47 דובר 1 איך? מה קרה שם?

03:49 דובר 2 אמ, האמת היא אני למדתי בישיבה גדו-- בקריית גת, ישיבה קטנה וגדולה, מקום מאוד מיוחד. ובישיבה גדולה באחד השנים השלוחים, תלמידי השלוחים ארגנו פארברענגים לאורך השנה עם שלוחים מהארץ שבאו להתוועד. ואני זוכר שבפארברענגים האלה, כשהשליח, היה שליח מאלעד ומכל מיני מקומות, מבאר שבע, וכשהם התוועדו אז היינו יושבים, מקשיבים ובאותם רגעים החלטתי שאני רוצה להיות בשליחות.

04:19 דובר 1 וואו.

04:20 דובר 2 לשמוע אותם, את ה, את הסיפור שלהם ואת המסירות שלהם ומיד ידעתי-

04:27 דובר 1 אז ההתוועדויות האלה לאורך השנים בך-

04:29 דובר 2 הם בנו אצלי את הרצון ואת ההחלטה שאני יוצא לשליחות וברוך השם באמת זכינו גם לצאת לשליחות.

04:35 דובר 1 ואיך זה קרה? אתה אברך צעיר, אתה אומר אני יוצא לשליחות, מתחתנים ו...?

04:40 דובר 2 מיד אחרי החתונה היינו שנה ראשונה כולל בירושלים ואחרי זה לקראת סוף השנה התחלנו לחפש מקום וכשהת-- כשיצאנו ל, יצאתי לשידוכים אז בפגישות דיברתי עם אשתי ואז, כבר שנפגשתי איתה, שאנחנו נצא לשליחות ולא משנה איפה זה יהיה, זה יכול להיות בדימונה, בירוחם או בפלורידה. איפה שיצטרכו אנחנו נהיה שם. אז המקום הראשון שאמר לי תבוא זה היה בניגריה, מדינה במערב אפריקה, מדינה מאוד קשה.

05:15 דובר 1 אה לא התחלת ברואנדה?

05:16 דובר 2 לא, התחלנו, התחלנו בניגריה, בלגוס. מדינה מאוד, מאוד קשוחה בכלל לגור שמה ובטח ובטח יהודי, בטח שליח. וזו הייתה חוויה מאוד מיוחדת ואחרי כמה חודשים יש שם שליח באבוג'ה, בעיר בירה. באנו לעבוד תחתיו ולעזור ולקדם את הפעילות בלגוס. אחרי כמה חודשים הגיע לשם זוג צעיר ואנחנו עברנו בעצם לפתוח מדינה חדשה ברואנדה וניגריה טסנו לרואנדה עם מה שאספנו משם, כמה-

05:47 דובר 1 לא חזרנו לארץ.

05:48 דובר 2 לא חזרנו לארץ משם עם שתי מזוזות, כיפה, ברכון, סידור וככה פתחנו את הבית חב"ד.

05:55 דובר 1 וזה אני משער לעצמי שזה לא, היום בטח עוד מעט תספר קצת על המקום עצמו, אבל זה לא, זה, אתה לא מגיע ויש לך בית כנסת וקהילה. בשלבים האלה מה מחזיק אותך? כאילו מה?

06:08 דובר 2 הההכמובן זה ה-ה-ה-

06:11 דובר 1 כי זה שיה... זה שיגעון. אני חושב, אתה לוקח את כל הילדים שלך גדלו, כל הילדים שלך גדלו ברואנדה.

06:16 דובר 2 נכון, כולם בעצם נולדו. רשם[?] נולד כשהיינו עוד בתקופה של ניגריה, אבל כל השלושת הילדים אחריי נולדו ברואנדה. זאת אומרת הם חיים כל הזמן בשליחות. אף פעם לא גרו בארץ. אמ, בהתחלה זה ההבנה שיוצאים לשליחות וצריך לעשות מה שצריך לעשות ואתה מגיע למקום חדש וכמובן יש את הריגוש הזה ובעיקר במקומות כאלה אתה מתחיל מאפס. אין שום דבר. כל דבר זה, זה מבצע, כל דבר זה ארגון ואופרציה. להביא מחלב להכשיר, לעשות חלב ישראל ולהביא עוף כשר ומזוזה וסידור ותפילה. כל דבר זה מבצע ובעצם השליחות היא מאפס למאה ואם אתה לא עושה משהו אז זה לא קיים. אז הדבר הזה בעצם כל הזמן יוצר אצלנו את ה, את הצורך לייצר עוד ועוד ועוד, כי, כי אם אנחנו לא עושים אז אין. עכשיו למשל שאנחנו פה-

07:09 דובר 1 אתם בעצם בביקור בארץ.

07:10 דובר 2 אנחנו בביקור בארץ. ההבנה היא שאם אני לא נמצא אז אין מי שיעשה קבלת שבת. אין, לא יהיה קידוש, לא יגישו אוכל כשר.

07:18 דובר 1 אז מה אתה עושה?

07:19 דובר 2 אז הבאנו בחורים ממרכז השלוחים, יש שני בחורים שנמצאים שם בזמן הזה כל התקופה. זאת אומרת בית חב"ד ממשיך לעבוד כרגיל, נותן מענה את כל הצרכים, אה כי השליחות היא בעצם כל רגע ורגע. אתה לא יכול לסגור את האור ולעזוב אפילו ליום. והאמת היא שדווקא זה כל פעם קורה לנו, דווקא כשאנחנו ב, יוצאים מהמדינה למסיבה כזו או אחרת, באותם זמנים דווקא אנחנו מקבלים כל מיני הודעות וטלפונים מאנשים. למשל עכשיו אתמול התקשר אליי ראש הפדרציה של צרפת.

07:53 דובר 1 שזה, מה זה בעצם?

07:54 דובר 2 הוא בעצם האחראי על כל הפדרציה היהודית בצרפת, הקשר של הקהילות היהודיות מול הממשל. זה תפקיד מאוד בכיר, פוליטי, עם המון השפעה, שהוא במקרה מבקר ברואנדה ורוצה לבוא לתפילה ולארוחת שישי. אז-

08:09 דובר 1 אז אתה לא שם.

08:09 דובר 2 ואני לא שם. אז זה ועוד כל מיני אירועים כאלה ואחרים. וזה תמיד קורה כשאנחנו נמצאים בחוץ, כי ואני תמיד אומר לעצמי שהרבי דואג שזה יקרה דווקא ככה, כי כשאתה נמצא במקום עם הזמן אתה מתרגל ואז אתה שואל את עצמך מה אני עושה פה? והכל נראה שגרתי והכל נראה דינמי. ואז כשאנחנו יוצאים אנחנו מקבלים כל מיני, אה, טלפונים כאלה מיוחדים. אנחנו אומרים וואי למה אני לא שם עכשיו? למה אני לא שם עכשיו? אז זה נותן לנו את הכוח לחזור חזרה עם כל הכוח ו-ועוד יותר.

08:42 דובר 1 חבר'ה, עוד פרק של על החינוך החב"די מתחיל. אם אתם מתחברים למה שקורה כאן תלחצו על עוקב או Follow באחת הפלטפורמות. ככל שהקהילה שלנו תגדל כך נוכל להגיע לאורחים מיוחדים ולייצר תכנים ברמה הכי גבוהה שיש. תהיו שותפים לדרך. ממשיכים. אז בקושי אתה אומר בהתחלה זה שליחות וריגוש גם ממש בהתחלה, אבל אחרי זה בסוף זה הנקודה שאם אתה לא שם, אין כלום והיהודי לא יקבל את מה שהוא צריך.

09:08 דובר 2 ובעצם זו עבודה יומיומית. זאת אומרת, היציאה לשליחות היא לא רק באותו יום, כמו שכל יום יהודי צריך לצאת ממצרים, כאילו היום יצאת ממצרים. אז, אז בעצם אתה יוצא לשליחות כל יום ויום. אתה מתחיל כל יום מחדש עם ההבנה שאתה יוצא לשליחות, שאתה במשימה ויש לך, אה, אחריות ואם לא תעשה לא יקרה. אז אתה עכשיו אה, אה, יש גם קושי התמודדות עם זה. זאת אומרת מדי פעם יש נפילות ואתה שואל את עצמך למה אני עושה את זה ואם זה שווה את זה ומאיפה הכוחות ובשביל מה אני עושה את כל זה? בשביל מה אני מקריב את כל החיים שלי כביכול, ואת הילדים שלי והמשפחה וחיי חברה וקהילה וכל כך המון דברים. בשביל מה ולמה? בדיוק בהשגחה פרטית. פרסם שבוע שעבר מכתב ב-בדבר מלכות הדפיסו, אה, שהרבי כותב ליהודי שנוסע לאפריקה. הרבי כותב לו שלא כל חודש נוסעים לאפריקה ולא כל שנה וזה אירוע מאוד מיוחד ובטח יש סיבה וצריך לפעול בעניין הזה ב-בעבודת השם בשליחות. והרבי מזכיר את הסיפור עם הרבי מוהר"ש שנסע במיוחד לפריז כדי להציל אברך אחד, יהודי אחד וגם לא בטוח שיצליח להשפיע עליו. אבל הרבי מוהר"ש השקיע את זמנו בדבר הזה, אז אפילו בשביל יהודי אחד צריך לנסוע ולעשות את השליחות.

10:26 דובר 1 וואו.

10:27 דובר 2 וזה בטח במקום כזה שיש לנו פחות ממאה יהודים בקהילה. אמ, שהסיבה שהם הגיעו לשם אף אחד לא הגיע כי הוא חיפש אידישקייט. כל אחד מהסיבות שלו.

10:40 דובר 1 רציתי לשאול אותך למה יהודים בעצם חיים שם? מה לבן אדם להגיע לרואנדה? מה יש שם שזה שהיהודי יעזוב פה חיים בארץ? אמרת אירופאים ממקומות למקומות ומגיעים לרואנדה.

10:49 דובר 2 אז כמו שאני עונה תמיד אף אחד לא הגיע לרואנדה כי הוא חיפש, אה, אידישקייט. אמ, חלק לעסקים, חלק דיפלומטיים, חלק מתנדבים. לצערי הרבה נשואים למקומיים ומקומיות.

11:01 דובר 1 התבוללות.

11:02 דובר 2 התבוללות מאוד גדולה, ואנחנו הגענו כביכול כדבר נוסף, ולאט לאט המטרה היה בעצם לחבר את אותם יהודים ליהדות שלהם ולהנגיש להם את היהדות ול-להראות להם שהם צריכים את זה וזקוקים לזה, ועם הזמן זה כבר התהפך, שבעצם הסיבה שהם נמצאים זה כבר בגלל הסביב הקהילה וסביב בית חב"ד. עד כדי כך שיש כמה משפחות שעזבו, היו זוג שעשו עלייה לארץ. הם יהודים מצרפת שגרו ברואנדה ולא מצאו את עצמם פה. לא מצאו קהילה ולא התחברו ואחרי שנה ומשהו הם חזרו חזרה רק כדי כי הם הרגישו בית וקהילה שהם יכולים לבוא ל-לשבתות ולחגים, ואנחנו בעצם המשפחה שלהם ועוד כמה דוגמאות כאלה.

11:52 דובר 1 מטורף. בעיקר אנחנו מתעסקים פה בחינוך. אז דיברנו עד עכשיו על, על השליחות. אני רוצה שנדבר על החינוך, חינוך הילדים בשליחות. אז שליח יכול להתעסק הרבה בלחנך אחרים כל הזמן. בסוף יש לך גם ילדים ומעבר לזה שניהול כספים וגיוס כספים ורעב וכולי וכולי, שאני מבין שיש עוד הרבה תפקידים ששליח נושא. מה, מה הם האתגרים והפתרונות שאתה מצאת לדבר הזה של לחנך ילדים במקום כל כך רחוק, כל כך זר, שאין שום קהילה בטווח של עשרות קילומטרים הקרובים.

12:29 דובר 2 אני קודם יאיר שבעצם דבר ראשון זה חינוך הילדים שלנו. זאת אומרת לפני הכל, לפני כל המשימות החשובות וה, והמיוחדות בראש ובראשונה צריך לדאוג לילדים בשליחות.

12:42 דובר 1 זה יצא פעמים ש, שהאמירה הזאת באה לי כמו

12:47 דובר 2 בוודאי. זאת אומרת יש באופן טבעי, אני חושב שכל אחד חווה את זה ביום יום, שפתאום הוא מקבל שיחת טלפון מהבוס שלו או משהו, ובדיוק הוא בארוחת ערב עם הילדים או הוא מתיישב ללמוד עם הילד שלו והוא עוצר ועונה לטלפון או יש הסחות דעת כאלה ואחרים. אז, אז כל הזמן אנחנו כהורים צריכים לזכור ולשנן שהדברים האלה לא יכולים לבוא על חשבון הילדים.

13:09 דובר 1 נכון, אבל בוס ועבודה אני חושב פה שתיהם יכולים להיות דברים מאוד קדושים ואלוקיים. אתה מבין? לבוא ולהגיד אז יש לי כסף. אז זה גם על חשבון הילדים. יצא לך מקומות שאתה?

13:20 דובר 2 תראה.

13:20 דובר 1 מה דעתך שם?

13:21 דובר 2 כן, חד משמעית. יש הבדל בין העבודה שלך לבוס שמתקשר בערב לבין יהודי שבא להניח תפילין עכשיו או יש לו שאלה הלכתית. עדיין, אם זה עכשיו הזמן שמוגדר לילדים אז זה השליחות. זאת אומרת בשליחות שלנו, חוץ מהקהילה, חוץ מהמבקרים והיהודים, הילדים שלנו הם חלק מהשליחות שלנו.

13:42 דובר 1 וואו.

13:43 דובר 2 זאת אומרת, אנחנו לקחנו, הם לא אשמים שהם הגיעו לרואנדה. אף אחד לא שאל אותם, הם לא בחרו בזה. הם כמובן מאוד שמחים בזה, אבל זו לא אשמתם. אנחנו זה היה החלטה שלנו כהורים ו, והם נולדו למציאות הזאת. אבל אנחנו כהורים צריכים לדאוג לכל ה, לכל המחסורים שלהם, כל ה.

14:04 דובר 1 כל הצרכים.

14:05 דובר 2 לכל הצרכים שלהם ולוודא שזה לא יבוא על חשבונם. זאת אומרת, כמובן שיש שוני בין איך חיים פה בארץ ישראל לבין חיים במקום כזה, אבל מבחינה גשמית שלא יחסר להם שום דבר ובטח ובטח מבחינה רוחנית שהחינוך שלהם לא יפגע או לא יירד במאום מזה שהם חיים במקום כזה.

14:26 דובר 1 וואו.

14:26 דובר 2 אז זה השליחות שלנו. ולכן אם עכשיו לצורך העניין זה הזמן שבו אני יושב ולומד עם הילד שלי א', ב', או תניא או מה שזה לא יהיה, אז אני לא, אני לא אענה לאותו יהודי, כי עכשיו אני עסוק עם השליחות הזאתי.

14:40 דובר 1 נראה לי אפשר להתבלבל שם הרבה.

14:42 דובר 2 כמובן שיש, שיש.

14:45 דובר 1 בהתחלה זה קורה הרבה מאוד זמן.

14:47 דובר 2 זה משהו שאתה זה כל הזמן, כל הזמן לחזק את זה שוב ושוב ולהזכיר לעצמינו עוד פעם. ואתה יודע, אדם צריך לחשוב כל הזמן על חינוך ילדיו כל יום להתבונן בזה. אז זה חלק מזה בעצם לחשוב איך לנהל את הזמן יותר נכון, ואיך להיות לעמוד על העקרונות שלך יותר. ובוודאי שהילדים לא אמורים להיפגע מזה שהם בשליחות. אז חזרה לשאלה המקורית אה זה אכן אירוע מאוד מאתגר. בעצם הגענו למדינה, אין שום דבר, אין, אין שום פתרונות ואין, אין מענה לחינוך הילדים. אז בשנים הראשונות כשהילדים קטנים אז הם היו בבית וזה היה קל ויחסית הצלחנו גם לתפקד במשך היום וגם הילדים היו סביבנו. אבל ככל שהם גדלו.

15:35 דובר 1 מממ.

15:36 דובר 2 בעיקר לאשתי זה היה מאוד מאוד קשה, בעיקר לראות אותם בבדידות שלהם. זה שאין להם חברה, זה שהם אין להם אינטראקציה עם ילדים אחרים וזה השפיע על השליחות שלה. והיא הגיע למצב שהיא לא, לא הייתה מוכנה להישאר יותר במצב הזה. זאת אומרת שאנחנו נמשיך ככה והילדים יישארו סביבנו כל היום.

16:00 דובר 1 כלומר הילדים בבית זה כבר היא אמרה.

16:02 דובר 2 לא יכלה יותר עם זה. והתייעצנו עם כמה רבנים ושלחנו את הילדים לגן מקומי אינטרנשיונל סקול, שהוא בעצם גן גוי עם ילדים. הם אז היו הילדים היחידים היהודים בגן הזה. כמובן שחיפשנו דווקא גן שהוא אין לו שום דת ולא, לא נצרות, לא אסלאם, שום דבר. וכמובן שהם יודעים שהילדים אוכלים רק כשר. אז היו שולחים אוכל איתם והם היו מתחילים את היום מאוחר. זאת אומרת עד עשר בבוקר הם היו עם אמא, התפללו, למדו משהו, עשו איזושהי יצירה ורק אחרי זה הם הלכו לגן. יותר בשביל חברה, יותר בשביל לפתח אינטראקציה עם ילדים אחרים.

16:43 דובר 1 כישורים של חברה.

16:44 דובר 2 כישורים כן, כישורים של ילד. בסוף הם צריכים חברה וכשהם גדלו וכבר הגיעו לשלב שהם יכולים ללמוד במחשב בחיידר נט, אז כמובן שמייד שמנו אותם.

16:55 דובר 1 שבעצם חיידר נט זה.

16:57 דובר 2 חיידר נט זה בית ספר אינטרנטי של ילדי השלוחים מכל העולם שבמקומות כאלה שאין להם בית ספר, אז הם לומדים בזום. קיים כבר עשרות שנים לפני הקורונה. אז בכיתה א שהבן שלי עכשיו סיים אז הם לומדים ארבע שעות ביום של ילדים חברים מכל העולם אוסטרליה, ניו זילנד, יפן. הפרשי שעות גם שונים. חלק נכנסים בערב עם פיג'מה וכשאצלו זה בוקר לשחרית. אז הוא ארבע שעות ומנדי שהוא סיים כיתה ג זה רק שעתיים. אז אחרי זה כשזה מסתיים אז הוא הולך. הוא המשיך ללכת לגן שנה הוא סיים עם זה אז שנה הבאה הוא עולה לכיתה א. הוא יהיה כל היום ושתי הקטנים.

17:45 דובר 1 שבעצם גילאים שעדיין לא יכול להיכנס לחבר'ה.

17:47 דובר 2 נכון שאחד בן מתחת גיל שלוש והשני בן ארבע, אז הם הולכים כבר לגן גן שאנחנו פתחנו, שזה סיפור בפני עצמו.

17:59 דובר 1 מה הכוונה? איך הגעתם לזה? גן יהודי מה?

18:02 דובר 2 אז הרבה שנים רצינו לפתוח גן. כל שנה ניסינו וכמו שאמרתי בהתחלה ההורים לא כל כך התלהבו ולא חיפשו דווקא גן יהודי. מבחינתם הם רואים אפילו יתרון בזה שזה גן בינלאומי ויש ילדים מכל העולם ושפות שונות ותרבויות שונות, אז לא דיבר אליהם ולא עניין אותם גן יהודי, בטח לא גן מתחיל ולהיות שפני ניסיון כביכול. מה שקרה לאשתי יש כבר כמה שנים פעילות שנקראת סנדיי סקול. זה בימי ראשון מגיעים ילדי הקהילה ולומדים א-ב מסורת מתכוננים לחגים, אבל זה מגיל מסוים. עם הזמן נוצר הצורך לדאוג גם לילדים קטנים יותר. זאת אומרת מגיל שנתיים שלוש. אז פעם בשבוע היא הייתה עושה מפגש. זה היה נקרא בייבי ג'ואיש ביום שלישי והיו קוראים סיפור בעברית, שומעים קצת שירים בעברית, עושים איזושהי מלאכה, יצירה. לומדים כמובן יהדות.

19:03 דובר 1 שזה לילדים ממש קטנים.

19:05 דובר 2 תינוקות שהיו מגיעים ביחד עם האמא או האבא. אז אני הייתי עושה מפגשים עם ההורים ובזמן שאשתי עם הילדים עם עם הפעוטות ובפעם הראשונה שזה קרה אני פתאום רואה שתיים עשרה ילדים. אני אומר מה יש כל כך הרבה ילדים פה בקהילה צריך לעשות עם זה משהו. אי אפשר להבניח את זה יותר. אז באותו ערב ישבנו ואמרנו אנחנו נפתח גן, ובשביל שזה יצליח בעצם יצרנו מודל של גם כן גן אינטרנשיונל. לא שיווקנו את זה כגן יהודי. כמובן יודעים שאנחנו מנהלים את הגן ופתחנו את זה, אבל זה גן אינטרנשיונל שמיועד לכולם. מבחינתנו היה המטרה הייתה שגם אם יירשם לשם ילד אחד יהודי, עשינו את שלנו, אז הוא יהיה תחת ההשגחה שלנו. וכמובן שהגן יהיה כשר וסגור בחגים וכולי, ולאט לאט נכניס שם יהדות או נקבץ את אותם ילדים יהודים שנרשמו ונעשה להם פעילויות כאלה ואחרות. מה שקרה בפועל שכל אותם שתיים עשרה ילדים הם הראשונים שנרשמו לגן. היום סיימנו שנה עם שבע עשרה ילדים, מקווים ששנה הבאה יהיה עשרים וחמש ילדים. זאת אומרת זה עדיין גן מעורב.

20:16 דובר 1 שבעצם שם זה גן ברמה גבוהה יחסית למקום בינלאומי, לומדים שפות וכולי ואתם מכניסים את ה-

20:24 דובר 2 נכון. אז דבר ראשון ניצבנו סטנדרט, אה, גבוה. אה, כשפתחנו את הגן הבנו שאנחנו רוצים לעשות משהו שהוא יתחרה בכל הגנים הכי טובים ברואנדה. אה, בשביל להצליח אתה צריך לעשות הכי טוב, לתת, אה, אה, שלא יהיה, שהורים לא ירגישו שהם עושים פשרה.

20:41 דובר 1 מממ.

20:42 דובר 2 והיום זה באמת נחשב לאחד הגנים הטובים ב-ברואנדה, גם מצד ה-ה-הדברים, הבאנו, הבאנו המון דברים מחו"ל, כאילו אי אפשר להשיג שם. הצוות, ההשקעה במקום, אפילו התפריט התזונתי. זאת אומרת, שמנו דגש על כל הדברים הקטנים כדי שהורה ירגיש שזה באמת המקום הכי נחשב בקיגלי, שאגב, ב-בעולם המקביל גם ב-במסעדות של בתי חב"ד, בשביל שמסעדה תצליח ושהיהודי יבוא בשמחה לאכול שם כשר והוא לא ירגיש שהוא אוכל איזה שניצל ועושה פשרה, זה חייב להיות בסטנדרט מאוד, מאוד גבוה. מתחרה של כל מסעדה-

21:20 דובר 1 חזק.

21:20 דובר 2 הכי יוקרתית בעיר.

21:22 דובר 1 לא צריך להרגיש שהוא מתפשר. זה מאוד קשור למה שאמרת בהתחלה על הילדים, שהם לא צריכים להרגיש, אה, אתה יודע.

21:28 דובר 2 נכון שהם מפספסים משהו בזה שהם, הם-

21:30 דובר 1 כן.

21:30 דובר 2 גרים ברואנדה. אז זה הגן שלנו שפתוח ו-

21:36 דובר 1 וזה כבר תפקד שנה ב-

21:38 דובר 2 שנה פלוס ועכשיו נכנסים לשנה השלישית.

21:41 דובר 1 אבל כשאתה מסתכל קדימה, אני יש לי ילדים צעירים, או לא יותר צעירים משלך, אמ, הגדול שלי, ואני גם פוגש את הילדים של השלוחים בישיבות. אם שאתה פגשת, אני גדלתי בישיבות גם, היו לנו ילדים של שלוחים ב-ב-בכיתה. אמ, זה משהו שאתה חושב עליו? כלומר, מה יהיה אז, כשהוא מסיים את התקופה, הבחור הולך ככה, נוסע לארץ לכמה שנים ובסוף מה שנתת תמיד, תמיד אנחנו נותנים, אבל יש לך איזה...?

22:14 דובר 2 פעם ראשונה ששואלים אותי את השאלה הזאת.

22:16 דובר 1 כן.

22:16 דובר 2 בדרך כלל שואלים את אשתי מה יקרה בגיל שלוש עשרה, ארבע עשרה, כשהילדים יוצאים לישיבות. אמ, אני עונה את מה שהיא עונה. שכמובן שזה, זה עובר במחשבה, אבל ב-בגלל שאנחנו יודעים שיגיע יום כזה שהם בעצם יעזבו לטובתם, יצטרכו ל-לעזוב, לפרוש כנפיים ולהגיע למדינה אחרת כדי ללמוד בישיבות ולקבל חינוך, אה, טוב יותר, אז אנחנו מבינים שהיום, כל עוד הם איתנו אנחנו צריכים, אנחנו צריכים לנצל כל רגע ורגע איתם ולהשקיע בהם את ה, כל מה שאנחנו יכולים ברמה החינוכית, ברמה הגשמית, החברתית, מה שאנחנו יכולים, כי בעוד כמה שנים הם עוזבים.

23:00 דובר 1 כן.

23:01 דובר 2 אה-

23:01 דובר 1 מטורף. ו-ו-

23:02 דובר 2 אז חיים את הרגע.

23:04 דובר 1 חייב. ו-ויש דברים שאתה רואה בשליחות ש-שהילדים שלך מקבלים, שאתה אומר זה רק ב, רק בבית של שלוחים, אה...?

23:15 דובר 2 וודאי. תראה, זה לטוב ולמוטב. מצד אחד, אה, כמו שאתה רואה את זה אני בטוח ב-בעולם הישיבות וגם אני גדלתי בארץ עם ילדים, אה, של שלוחים שהיו מגיעים, אם זה ב-בחופשים, זאת אומרת בקיץ או בקמפים, והייתי רואה את השוני הזה. אז מצד אחד ילדים בשליחות באופן טבעי בגלל שרוב הסביבה שלהם סביבה בוגרת, אנשים מבוגרים, מטיילים, אז ממילא השיח שלהם הוא הרבה יותר עם אנשים מבוגרים. אני לא רוצה להגיד שיח בוגר, אבל האינטראקציה שלהם עם אנשים יותר בוגרים ולכן יכול להיות איזשהו פער, אה, חברתי.

23:52 דובר 1 כלומר הם ידברו יותר עם המטיילים בבית חב"ד, אנשי הקהילה.

23:56 דובר 2 נכון, הם ישאלו שאלות יותר, אה, ש-שאלות ל-ל-למישהו מבוגר וסקרנות והתעניינות כזו או אחרת שלא בטוח שילדים קטנים בגילאים שלהם, אה, אה, יתעניינו באותם דברים. זה אחד. אבל מצד שני, אה, יש להם המון יתרונות ב-- זאת אומרת, לא שזה חיסרון, אבל, אה, מצד שני הדווקא להיות בכזה מקום. הרבה פעמים אנחנו, יצא לי ולאשתי ככה לדבר ולחשוב, ובעיקר זה קורה לפני חגים, אה, כשאנחנו בערב חג ואנחנו מתגעגעים לזיכרונות ילדות שלנו. גדלנו, שנינו גדלנו בירושלים ואני זוכר ערב פסח, אתה נכנס לסופר, אז כל המוצרים זה של פסח. ובעיתונות הפרסומות ברדיו, בכל מקום אתה נ-- אתה מרגיש את אווירת החג ובטח ובטח בקהילות שלנו שברחוב אתה, אתה מרי-- אתה רואה את הניקיונות ואת כל ההמולה. ובערב סוכות השווקים של ארבעת המינים וכל הסוכות שנבנות. אווירת חג ש-

25:01 דובר 3 זה מקיף כזה, כן.

25:02 דובר 2 ואצלנו אין את זה. זאת אומרת, זה מה שאנחנו עושים. אה, אז לפעמים אנחנו שואלים את עצמנו, כאילו, א-א-איזה פספוס, אין לילדים שלי את החוויה הזאתי. אבל מצד שני, ה-המענה לזה, נכון, אין להם את החוויית ילדות הזאת, אבל יש להם חוויית ילדות אחרת שזה החוויית ילדות שלהם. זאת אומרת, מה שהם חווים זה, אה, חודש לפני פסח ל-ל-להתארגן עם מצות ולחלק את זה ל-ל-לשלישיות מצות ולבוא איתי למפעלים ולחלק לאנשי הקהילה. או בערב סוכות אנחנו הולכים ובונים כל שנה עשר סוכות אצל משפחות. אז ביחד אנחנו נוסעים ומרכיבים וסוחבים ובונים את זה, ולקבל את ארבעת המינים כבר בערב ראש השנה. ו-- אז, או בערב חג או כל יום שישי בבוקר הם קמים ומיד רואים את השולחן הערוך שמוכן לשלושים איש. או היום יום שישי ו-ומתרגשים כבר מהבוקר. משהו שלי לא היה בתור ילד. זאת אומרת, הם חווים חוויה שונה, אה, אבל שהיא, שהיא לא פחות טובה, וזה החוויית ילדות שלהם. וכל אחד בעצם צריך לחוות לחי-- אה, לחיות את החוויה שלו ולא לנסות להעמיס או להביא משהו שהיה לך, לנסות להעביר את זה הלאה. ואני זוכר את עצמי בתור ילד שהייתי נפגש עם אותם ילדי שלוחים, הייתי מקנא בהם ואומר, "וואי הלוואי ואני הייתי גדל בב כמו איפה שהם גדלים כמו שהם גדלים". אז זכיתי היום שהילדים שלי גדלים ככה. אז אני חושב שלא חסר להם ועוד יותר יש להם מה שאין לאחרים.

26:39 דובר 3 יצא לך איזשהו רגע ששזה הילד שאל אותך למה אתם שם? או שהבן שואל אותך, "אבא, מה אני עושה ב-- למה אנחנו פה?" ומה, איך אתה עונה לכזה דבר?

26:49 דובר 2 אה, כן, קרה כמה פעמים, בעיקר כשהם גם קטנים ומתגעגעים לסבתא או לביקור בארץ או לפני שחוזרים, אה, חזרה לרואנדה. אה, למה אנחנו פה ולמה אנחנו לא יכולים לגדול בארץ? אז התשובה הפשוטה היא כי אנחנו בשליחות וזה ה-- וזה השליחות שלנו וזה מה, וזה ה-המשימה שלנו, וזה מה שהרבי רוצה מאיתנו. ואנחנו עושים את זה בשמחה. ו-ואני אגיד לך מה, הילדים האלה גדלים בהבנה שזה המקום הכי טוב להם והם, אה, מקום שהכי שמח להם. פעם השליח, אה, אמר לי ש-שהרבי לא צריך את הטובות שלנו. זאת אומרת, כשאתה חי במקום ואתה בטוח שאתה במסירות נפש ובהקרבה ואתה כל היום מסכן ובאיזה מסירות, אל תעשה טובות. אף אחד לא ביקש ממך. מסירות נפש זה לגור בכפר חב"ד, זה לגור בקראון הייטס. להיות בשליחות זה זכות. כמובן שיש אתגרים ויש התמודדויות ויש, אה, דברים ששליח, שאדם מהקהילה לא, לא יחווה את זה. אבל זה הזכות שלנו וזה ה-- וזה האושר הגדול שלנו. וגם הילדים שלנו חיים ככה ומבינים שבעצם אנחנו נבחרנו ואנחנו זכינו להיות בשליחות והם חיים את זה יום יום. והיום ככל שהם גדלים הם מבינים את זה יותר והם גאים בזה והם שמחים בזה, והם, כל פעם שמגיעה קבוצה הם אוהבים לעמוד ולדבר בפניהם ולספר להם על השליחות שלהם ולחוויה שלהם. זאת אומרת, אין לנו בכלל את התחושה הזאת של מסירות נפש או הקרבה, כי באמת באמת לא חסר לנו שום דבר. נכון, זה תופס אותי ביום-יום, פתאום אין לי את האפשרות לשבת ולהתוועד עם חברים או אירועים משפחתיים שקורים ואנחנו מפספסים. אבל זה, אתה יודע, זה נקודות לאורך הדרך שמצד שני יש לנו כל

28:43 דובר 2 כך הרבה מעלות. אנחנו חיים בזכות ואנחנו חיים במקום אחר לגמרי, במציאות אחרת לגמרי, שזה זה המחיר שאנחנו משלמים. אבל זה לא מחיר שאתה.

28:53 דובר 4 מתמסכן איתו.

28:54 דובר 2 מתמסכן איתו וסובל ממנו. להיפך, אנחנו שמחים כל רגע ורגע שאנחנו נמצאים שמה. והאמת היא שדווקא זה בכלל בכל שליחות שהיא, אבל בטח ובטח במדינה כזו באפריקה שיש שם המון עוני והמון מחסור והפסקות חשמל ובעיות מים וכאילו הכל נורא מאתגר. זאת אומרת אפילו מוצרים בסיסיים קשה להשיג והתרבויות שונות ולהתנהל מול המקומיים. כל דבר הוא משימה והיא והיא קשה. אבל אנחנו לומדים ועובדים, עובדים על זה יחד עם הילדים, שאנחנו נהנים מהמקום הזה ולהיות חלק מהמקום הזה. זאת אומרת, כדי להתחבר לשליחות שלנו ולקהילה שלנו. אז הילדים שלנו אף פעם לא תשמע אותנו מדברים על זה שכמה קשה פה וכמה חסר לנו ואיך אנחנו מפספסים דבר כזה או אחר, או כמה איזה עניים פה האנשים או איזה מסכנים. להיפך. זאת אומרת המציאות היא מציאות, אבל אנחנו מדברים על הדברים הטובים שיש במקום. וכשמגיעים תיירים או אנשים שרק מבקרים ושואלים את אותן שאלות, אז הילדים שלי עונים להם באופן טבעי באופן טבעי שהחיים פה טובים ובאמת ברוך השם לא חסר שום דבר.

30:09 דובר 4 ממש.

30:10 דובר 2 זה תודעה שאתה חי איתה ובעצם המסר שאתה מעביר לילדים שלך. אני שומע סיפורים וקורה על ילדים שגדלו בשליחות ותמיד ראו איך שההורים סובלים הן מבחינה בפרנסה, מבחינה כלכלית ועם אתגרים כאלה ואחרים.

30:26 דובר 4 צריכים להתמודד.

30:27 דובר 2 ודאי שצריכים להתמודד. גם אנחנו מתמודדים, מתמודדים מאוד, אבל הילדים לא צריכים לחיות בהבנה שאיזה קשה פה ואיזה מסכנים אנחנו. בטח ובטח אם אני רוצה שהילדים שלי גם כן יהיו שלוחים וגם כן יתמסרו להוראות של הרבי וינצלו את החיים שלהם פה כדי לעזור ליהודי אחר, אז הם צריכים לדעת שזה הזכות הכי גדולה שיש וזה האושר הכי גדול ואנחנו לא סובלים מזה. להיפך, אנחנו נהנים מזה.

30:56 דובר 4 חזק. לפני שאנחנו מסיימים אנחנו נוהגים פה טיפ, טיפ בעבודת השם בחינוך. ככה שואלים את כל האורחים. אז אם יש לך איזה טיפ בעבודת השם או בחינוך שעובד לך ואתה רוצה לשתף אותנו.

31:10 דובר 2 אמ כמה דברים אני אגיד. דבר ראשון, דווקא במקום כזה של שליחות שאתה אם לא, כמובן שהם לומדים בחיידר, אבל בסוף יש חסר להם הרבה דברים ולמורה נורא קשה להעביר שיעור מול חמש עשרה ילדים. הם עושים את זה בהצלחה, אבל בסוף קשה לעקוב אחרי התקדמות של כל ילד. אמ אז כשהם מסיימים ללמוד אנחנו בעצם מתיישבים ולומדים איתם, חוזרים איתם על השיעורים. אנחנו, אשתי בעצם היא זו שמלמדת אותם א-ב ומחזקת להם את הקריאה ואת כל הלימודים. ובימי שישי עוברים שוב פעם על הפרשה וכל יום שישי בערב הילדים שלי הם חוזרים את הדבר תורה על השולחן שבת. בעצם את הסיפור של פרשת שבוע שהם למדו עם אמא וכמובן בחיידר. בעצם אתה נמצא במקום שאתה מבין שזה בידיים שלך ואתה צריך להשקיע. עכשיו פה בדרך כלל הורים שולחים את הילד בבוקר בשמונה אוספים אותו בשתיים ארבע, כל אחד לפי השעה שלו, ומצפים שהחיידר יעשה את כל העבודה. זה נכון, החיידר עושה הרבה מן העבודה, אבל בסוף בסוף הילד חוזר הביתה ו-ו-והוא רואה ושומע וזה התפקיד שלנו כהורים להשקיע בחינוך ולתת מעצמנו ו-ולא לצפות שהחיידר יעשה את כל העבודה. אמ, ובעניין הזה, אה, אתה יודע, כל אחד יש לו תלונות ו-ו-והערות על דברים כאלה ויש לך רעיונות איך לשפר ואיך לקדם את המוסד ושצריך שיעשו מבצע כזה או יקימו ועד כזה. ו-- אני הבנתי באיזשהו שלב שאת כל הרעיונות שיש לי ואת כל האנרגיה שאני רוצה להשקיע בשינויים בומבסטיים, שזה הרבה יותר, אה, יפה ו-ונראה טוב-

32:51 דובר 5 ונוצץ

32:52 דובר 2 ונוצץ. או שיצליח או שלא יצליח, אז לקחת את אותו אנרגיה ובעצם להשקיע בילד. אם אני רוצה שהילד שלי יתקדם במשהו מסוים, אז אני פשוט צריך לשבת ולהשקיע את הזמן הזה בו ולתת לו, במקום להתעסק בפוליטיקה או ב-ב-בסביבה, בחברה, בבית הכנסת ולדון איך צריך לשפר ולייעל. קח את כל האנרגיה הזאתי ותשקיע את זה בילד שלך.

33:13 דובר 5 כן.

33:14 דובר 2 באמת תשפר ותייעל נקודתית בו ואתה תראה שזה יעבוד הכי טוב ואתה תגיע לאותו מטרה שאתה רוצה להשיג. אה, זה, זה נקודה ראשונה. נקודה שנייה, ב-ב-בהמשך לזה שילדים לומדים בזום, אה, עכשיו סיימנו שנה, הילד סיים כיתה א' והייתה לו מסיבת סידור. ו-

33:31 דובר 5 איך זה קורה באמת, כזה דבר?

33:32 דובר 2 אמ, אז הייתי בטוח שזה בסדר, זה יהיה חלש כזה. קשה להעביר מסיבה, איזו אנרגיה ו-ו-ואתה כמו שילד מתרגש פה וקם כבר בשש בבוקר עם ה-- מחכה למסיבת סידור בחיידר. אה, ציפיתי שזה לא ייראה ככה. האמת היא שמאוד, מאוד הופתעתי. א', החיידר עשו עבודה מדהימה, הרב סופר ומנהלת חוי קסטל, אה, שלחו כמה חודשים מראש ערכה לכל אותה, לכל ילדי הכיתה ערכת הפעלה, לכל העולם, אה, שהילדים ישבו עם אותו, אה, סט לבוש ועם אותו תפורה ועם אותו, אה, אה, משחקים ומה שהם ארגנו למסיבה שזה ייראה אותו דבר כאילו הם יושבים יחד. ואפילו השאירו מכתב שלקרוא עם הילד ערב לפני, לפני שהוא הולך לישון, כש-- למחרת בבוקר יקום עם ההתרגשות הזאתי. ו-וזה עבד. זאת אומרת הילד קם והתרגש ושמח ו-ו-וכל היום הסתובב עם הווסט וה-ה-העניבה ש-- והכתר שהיה לו והסידור. אה, ממש התרגש כמו שאני התרגשתי כשהייתי ב-ב-במסיבת סידור שלי בפי-פיזית בחיידר. ואז הבנתי שלפעמים לא צריך להתערב, כאילו לא, לא, לא לקלקל. כאילו לילדים יש תמימות וטוהר והם מקבלים את הדברים בפשטות, אה, כמו שב-- בכניסה לחיידר זורקים, אה, סוכריות והילד, אה, ואומרים שזה מהלך מחול. כן, הילד מקבל את זה בפשטות ובאמונה פשוטה, מבין שזה זה. אז גם פה בעצם הילד כל כך התרגש וחווה את זה שאמרתי לעצמי צריך לתת לילדים, אה, לזרום עם ה, עם ה, עם, עם מה שנותנים להם, עם ה-- מה שהחיידר נותן ועם ה-ה-היצירתיות והדמיון שלהם ולא לקלקל, לא לגעת.

35:17 דובר 5 לפעמים אתה אומר בחינוך זה לא, לא להתערב, אלא-

35:19 דובר 2 כן, לפעמים לקחת צעד אחורה, אה, כי אתה רוצה להשלים וזה ואתה רק יוצר, אה, פעולה הפוכה.

35:26 דובר 5 וואו, מדהים!

35:27 דובר 2 תודה רבה מאיר. היה מאוד, מאוד, אה, כיף ומיוחד. כיף להתארח פה, מאוד יפה. ואני רוצה לשאול אותך מאיר, מה גרם לך לעשות את הדבר הזה?

35:36 דובר 5 וואו, באמת אתה מתקיל. לא תכננתי את זה. אה, טוב-

35:40 דובר 2 החלפת תפקידים.

35:42 דובר 5 כן, לגמרי. אתה ממש מתקיל אותי. אמ, האמת שאני, אני כמה שנים זכיתי כבר לעבוד בחינוך עם נוער ו-אני ובין היתר אני, אתה יודע, שהייתי שומע כל מיני תוכניות של פודקאסטים, כל מיני נושאים, והרגשתי ש-שהרבה פעמים, אמ, הכלי הזה, שהוא כלי מטורף היום בעולם, הוא לא בא לידי, הוא, כאילו אין, אין בו שום משהו, דברים שאני הייתי רוצה לשמוע, דברים שמעניינים אותי, חינוך או אתגרים שאני חווה בעבודת השם או דברים בכלל. כל מה שצריך בדברים האלה. ואז ברוך השם כתבנו לרבי. לקחתי מה ש-- כמה אנשים התייעצתי עם כמה אנשים שדחפו אותי לעניין. אשתי ממש דוחפת לעניין והלכנו על זה בכל הכוח. כל מה שקורה פה זה עולה לא מעט. אני גם לא עושה את זה לבד, אבל ברוך השם יש ברכות מהרבי והתגובות מטורפות. אין לי ספק שזה יצמח ויגדל ויגיע והמטרה זה בסוף, אה, אה לענות לאותו, מה זה לענות? להשפיע דרך הכלי הזה. זה כלי מטורף. נוער, אברכים צעירים, הורות. עכשיו מתחילים תוכנית מדהימה לכל מה שקשור לשידוכים, זוגיות. יש המון המון נושאים והרבה תכנים טובים ולהביא את זה לאנשים סך הכל, להאיר. זה, זה התוכנית.

37:07 דובר 6 כל הכבוד.

37:08 דובר 5 יישר כוח.

37:09 דובר 6 בהצלחה בשליחות שלך.

37:10 דובר 5 כן.

37:11 דובר 6 תודה רבה.

37:11 דובר 5 השם יצליח אתכם גם פה. יישר כוח הרב חיים בר סלע. תודה רבה.