פרק 301 · י' בניסן תשפ"ו · 2026-03-28 · 9:26
When the Frierdiker Rebbe’s Afikoman Was Stolen
בתכנית מקוצרת לקראת י"א בניסן ופסח מובאים שני סיפורים על אדמו"ר הריי"צ מהתקופה שלאחר הגעתו לארצות הברית בת"ש. בראשון, שמקורו בהרב ניסן מינדל, חסיד חשוך בנים נטל בליל הסדר את האפיקומן מתחת לכרו של אדמו"ר הריי"צ, והתנה את השבתו בהבטחה לברכה. כעבור כשנה וחצי עד שנתיים נולדה לו בת שלא רווה ממנה נחת, והרב שמואל לויטין, שנכח בסדר, הסיק מכך שאין לכפות ברכה מהרבי. בשני, בסעודת חול המועד, הקימו בחורים מהומה על יהודי שאינו חב"די שטבל מצה בבורשט, בניגוד למנהג להימנע משרויה, ואדמו"ר הריי"צ העיר שמוטב להאדים את המצה מאשר את פני האדם. בסיום מובא ביאור הפסוק "והיה כאשר תריד" כרמז להוספת חומרות מיותרות: "תרי"ד" מצוות.
הפרק המקורי (וידאו) ב־COLlive · הערך על הסדרה בחב"דפדיה
ברוכים הבאים לתוכנית השבועית שלנו, "מנהג ישראל [?]". הערב הוא י"א ניסן, יום ההולדת של הרבי שלנו. וגם זה לפני פסח. זמן עמוס מאוד. לכן התוכנית הערב תהיה קצרה מאוד. עלי ללכת, קודם כל, לאוהל. וגם אני הולך להתוועד. אז אין זמן. לכן התוכנית השבוע תהיה קצרה יותר מכל שבוע.
Welcome to our weekly Mitzvah Yisroel [?] program. Tonight is Yud Aleph Nissan, the Yom Huledes of our Rebbe. And it's also before Pesach. It's a very busy time. So tonight's program will be very short. I have to go, first of all, to the Ohel. And also I'm going to farbreng. So there is no time. So this program this week will be shorter than every week.
ומכיוון שזהו מנהג ישראל לספר סיפור על צדיק, "מנהג ישראל [?]", ואין הרבה זמן, אז לפני פסח אני רוצה לספר לכם שני סיפורים, סיפורים קצרים, שקרו בפסח.
And since it's a minhag Yisroel to say a story of a tzaddik, Mitzvah Yisroel [?], and there's not too much time, so before Pesach I want to tell you two stories, short stories, that happened on Pesach.
הסיפור הראשון שאני רוצה לספר, ואותו שמעתי מחמי, הרב מענטליק [?], אצל אדמו"ר הריי"צ. הוא בא בשנת 1940. אינני יודע באיזה פסח זה היה, אם זה היה, נגיד, בלייקווד, אולי ב-770, אינני בטוח. אבל זה היה ליד שולחנו של הרבי, בסדר של פסח, אצל אדמו"ר הריי"צ.
The first story I want to tell you, and this I heard from my father-in-law, Rabbi Mentlik [?]. By the Frierdiker Rebbe. He came in 1940. I don't know what Pesach this was, whether it was, you know, maybe Lakewood, maybe 770, I'm not sure. But it was by the Rebbe's table, by the Seder on Pesach, by the Frierdiker Rebbe.
אתם יודעים, ליד אדמו"ר הריי"צ ישב איש [לא ברור] הרבי, רב שמואל לויטין. ואצל אדמו"ר הריי"צ הגיע לצפון, כלומר להטמין את האפיקומן. אז אדמו"ר הריי"צ הטמין את האפיקומן מתחת לכר. יש כאלה שנוהגים אחרת, אבל הוא שם אותו מתחת לכר.
You know, by the Frierdiker Rebbe was sitting a man [unclear] the Rebbe, Reb Shmuel Levitan. And by the Frierdiker Rebbe, it came to Tzafun, you know, to hide the afikoman. So the Frierdiker Rebbe hid the afikoman under the pillow. Some people have a minhag to do it otherwise, but he put it under the pillow.
היה שם יהודי, יהודי חב"די, שהייתה לו בעיה גדולה. לא היו לו ילדים. אשתו הייתה במצב נורא. הם היו נשואים שנים רבות בלי ילדים. הוא הלך לרופאים, והרופאים אפילו לא ידעו למה. הוא פנה לרבי, כתב לרבי, לאדמו"ר הריי"צ. והרבי ענה לו, והוא אמר שזה לא היה ברור.
There was a Yid there, was a Chabad [Yid], that had a big problem. He didn't have children. His wife was going terrible. They were married many years without children. He went to doctors, and doctors didn't even know why. He asked the Rebbe; he wrote to the Rebbe, to the Frierdiker Rebbe. And the Rebbe answered him, and he said it wasn't clear.
אז הוא החליט: יש מנהג, מנהג ישראל, שהילדים גונבים את האפיקומן. לנו אין את המנהג הזה, אבל לאחרים יש. אז כשאדמו"ר הריי"צ הלך ליטול ידיים, הוא ניגש אל הכר, לקח את האפיקומן, שם אותו בכיסו. תארו לכם, לקחת את האפיקומן של אדמו"ר הריי"צ, לגנוב אותו? אנשים הביטו בו ואמרו: "תחזיר אותו". והוא לא זז.
So he decided: there's a minhag, a minhag Yisroel, that the children steal the afikoman. We don't have this minhag, this custom, but other people do. So when the Frierdiker Rebbe went to wash, he went over to the pillow, took the afikoman, put it in his pocket. Can you imagine, to take the Frierdiker Rebbe's afikoman, take it away? People were looking at him and they said, "Put it back." And he didn't move.
בקיצור, הגיע הזמן לצפון. אדמו"ר הריי"צ הרים את הכר: אין אפיקומן. מי שראה אז את פניו של אדמו"ר הריי"צ... אינני יודע, הוא היה מודאג מאוד, או לא יודע. האנשים דחפו אותו: "תחזיר אותו. לך. תן אותו לרבי".
Anyways, bekitzer, it came to Tzafun. The Frierdiker Rebbe picked up the pillow: no afikoman. So whoever saw the Frierdiker Rebbe's face... I don't know, he was very worried, or I don't know. So the people were pushing him, "Give it back. Go. Give it to the Rebbe."
בקיצור, הוא אכן הלך. הוא ניגש לרבי ואמר: "רבי, אין לי ילדים. אני צריך ברכה. אתן לך את האפיקומן, אבל תן לי ברכה".
Anyways, he did go. He went to the Rebbe, and he says, "Rebbe, I don't have children. I need a brocha. I'll give you the afikoman, but give me a brocha."
אז אדמו"ר הריי"צ, כך סופר לי, הניח את ידו על מצחו. ואתם יודעים, לאדמו"ר הריי"צ היו גבות ארוכות מאוד. ניתן היה לראות שפניו התכווצו. והוא אמר משהו. אף אחד לא שמע או הבין מה הוא אומר. ואז הוא הפסיק. כלומר, במילים אחרות: "תן לי את האפיקומן".
So the Frierdiker Rebbe, that's what I was told, put his hand on his forehead. And you know, the Frierdiker Rebbe has very long eyebrows. You could see he crunched his face. And he was saying something. Nobody heard or understood what he was saying. And he stopped. Like, in other words, "Give me the afikoman."
אז הוא אמר: "רבי, אני רוצה הבטחה. לא [לא ברור], הבטחה". אז הרבי המתין, ושוב הוא אמר משהו. בדיוק מה קרה, אינני יודע. וכאילו הרבי כבר היה מוכן לאכול את האפיקומן. אז הוא נתן לרבי את האפיקומן. הוא מסר אותו לרבי; נגמר הסיפור. זה מה שקרה.
So he says, "Rebbe, I want a promise. Not a [unclear], a promise." So the Rebbe was waiting, and again he was saying something. Exactly, I don't know what happened. And like the Rebbe was ready to eat the afikoman. So he gave the Rebbe the afikoman. He gave it to the Rebbe; finished. That's what happened.
כעבור שנה וחצי או שנתיים, נולדה לאותו אדם בת. היא גדלה. בהמשך אספר לכם מה קרה אחר כך. רב שמואל לויטין היה בסדר ההוא; הוא זוכר את הסיפור. הבת גדלה, ולא הייתה לו ממנה הרבה נחת. נדמה לי שאני יודע מי היא. לא הייתה לו ממנה הרבה נחת.
After a year and a half or two years, this person had a girl. She grew up. Later, I'll tell you what happened later. Reb Shmuel Levitan was at the Seder; he remembers the story. The girl grew up, and he didn't have much nachas from her. I think I know who she is. He didn't have much nachas.
ורב שמואל לויטין, לאחר שהכיר את האב, אמר: "מכאן ישר שלא כל ברכה ש... [לא ברור]". כל הזמן הרבי לא באמת ענה. הוא הכריח את הרבי. הוא לקח את האפיקומן. הוא הכריח אותו לתת ברכה. הרבי נתן. "אבל זה לא נגרר ישר [לא ברור]".
And Reb Shmuel Levitan said, after knowing the father, he says, "Micheni tarish lebn a brocha funem [?]." All the time the Rebbe didn't answer really. You forced the Rebbe. You took the afikoman. You forced him to give a brocha. He did. "Ober mishleped nit tarish [?]."
וזה לקח שלמדתי מהרבי, כשהרבי היה כאן. כשהרבי עונה מיד, זה טוב. אבל לפעמים אנשים רוצים לשמוע תשובה והרבי לא עונה. ובסוף, סוחבים מהרבי ברכה, והרבי נותן את הברכה. אבל לפעמים זה לא כפי שצריך להיות. זהו סיפור מספר אחת, סיפור של פסח.
So this is a lesson that I learned with the Rebbe, when the Rebbe was here. When the Rebbe answers right away, it's good. Ober sometimes people want to hear an answer and the Rebbe doesn't answer. And in the end, they shlepped from the Rebbe a brocha, and the Rebbe gives the brocha. But sometimes it's not the way it should be. That's story number one, Pesach.
סיפור נוסף שאני רוצה לספר, סיפרתי אותו פעם ואספר אותו שוב. גם הוא אצל אדמו"ר הריי"צ. זה לא היה בסדר. זה היה בסעודה, נדמה לי שבת חול המועד פסח. הגישו בורשט, אדום, מרק סלק, אתם יודעים. מרק הבורשט היה אדום.
Another story I want to say, I said the story once and I'll say it again. Also by the Frierdiker Rebbe. This was not by the Seder. This was by a meal, I think Shabbos Chol HaMoed Pesach. They served borscht, red, you know, beet soup. Borscht soup was red.
והיה שם יהודי שעמד שם, גם הוא לא חב"די. והוא לקח מצה ושם אותה לתוך הבורשט. אתם יודעים שאנחנו לא משתמשים בשרויה, כי אצלנו זה חשוב מאוד, מאוד. והמנהג שלנו הוא לא להשתמש בשרויה. זה לא חמץ, אבל אנחנו לא משתמשים בשרויה. היהודי הזה לא ידע. אז הוא שם מצה בתוך הבורשט.
And there was a Yid standing there, not Chabad, also. And he took a matzah and he put it into the borscht. Now, you know that we don't use shruya, because by us it's very, very important. And our minhag is not to use shruya. It's not chametz, but we don't use shruya. This Yid didn't know. So he put a matzah in the [borscht].
והבחורים, אתם יודעים, לפעמים בחורים יכולים להיות חמי מזג. אז הם עשו מהומה. אינני יודע אם הם ביישו אותו או לא, אבל הייתה מהומה: "איך אתה יכול לעשות את זה? אצל הרבי אתה שם מצה? אל תעשה את זה".
And the bochurim, you know, sometimes bochurim can be hotheads. So they made a commotion. I don't know if they embarrassed him or didn't embarrass him, but it was a commotion: "How can you do it? By the Rebbe you put in a matzah? Don't do it."
אז אדמו"ר הריי"צ שמע את המהומה, ולא ידע מה זה. הוא פנה לרב שמואל, ורב שמואל גם לא ידע. אז רב שמואל שאל מישהו, וזה סיפר לרבי שהוא שם מצה בתוך הבורשט.
So the Frierdiker Rebbe heard the commotion, and he didn't know what it is. He turned to Reb Shmuel, and Reb Shmuel didn't know either. So Reb Shmuel asked somebody, and he told the Rebbe that he put a matzah in the borscht.
אז אדמו"ר הריי"צ פנה לבחורים ואמר ביידיש, "ס'איז בעסער מאכן די מצה רויט איידער דעם פנים רויט." כלומר, עדיף לעשות את המצה אדומה מאשר את הפנים אדומות.
So the Frierdiker Rebbe turns to the bochurim and he said in Yiddish, "S'besser machen die matzah red vi dem ponim red." It's better to make the matzah red than the face red.
כמובן, אסור שתהיה שרויה. את זה אנחנו יודעים. אבל זה לא מגיע לידי אותו דבר נורא של להלבין פניו של מישהו. זה ממש מטריד [?]. זהו מנהג ישראל. אז כאן גרמת לפניו של אדם [להאדים]. במילים אחרות, הרבי לא הסביר את זה, אבל אני אומר שזו הייתה כוונת הרבי.
Of course, you shouldn't have shruya. We know that. But that doesn't come to the terrible thing of embarrassing somebody. This is mamish disturbing [?]. This is minhag Yisroel. So here you made a person's [face red]. In other words, the Rebbe didn't explain it, but I'm saying this is what the Rebbe meant.
וזהו דבר שאפשר ללמוד ממנו [לא ברור]. שלפעמים אנחנו חושבים שאנחנו חסידים גדולים.
And this is something that we can learn a [unclear] from that. That sometimes we think that we're big chassidim.
אתם יודעים, פעם שמעתי דבר מאבי. הוא אומר, "והיה": כשיצחק בירך את עשיו, יצחק אמר בברכות, כשיעקב לקח את הברכות, הוא אמר לעשיו, "והיה כשתריד ופרקת [ו]למוס [?]": כשהיהודים יסירו מעליהם את העול, אז תשתמש בחרב נגד היהודים. זאת הבעיה שיש לנו בגלל ברכה זו.
You know, I heard once a word from my father. He says, "V'hoyo": when Yitzchak bentsched Esav, Yitzchak said by the brochos, when Yaakov took away the brochos, he said to Esav, "V'hoyo k'she torid u'farakta u'le mos [?]": when Yidden will take off the yoke, then you should use the sword on the Yidden. This is the problem we have because of this brocha.
אז הוא אמר פעם, "והיה כשתריד": לא תרי"ג אלא תרי"ד. כשהיהודים יקיימו 614 מצוות, הם יוסיפו, הם ירצו להיות יותר דתיים. הם חושבים שבכך הם יהיו יותר דתיים, יהיו חסיד גדול יותר. הם יוסיפו, מה שאינו הכרחי. "ופרקת [ו]למוס [?]..." שמעתי דבר כזה. אז לפעמים אנחנו עושים דברים, וכאן להלבין פני הזולת הרבה יותר גרוע.
So he once said, "V'hoyo k'she torid": not taryag, taryad. When Yidden are going to do 614 mitzvos, they're going to add, they're going to be more religious. They think by doing this they'll be more religious, they'll be a bigger chassid. They're going to add, which is not necessary. "U'farakta u'le [?]..." I heard a word. So sometimes we do things, and here embarrassing is much worse.
בכל אופן, אין זמן עכשיו. ואני רוצה לתת ברכה לפסח כשר [?] ושמח. והסיבה שאנחנו אומרים "כשר" היא, שכמה שלא נעשה לקראת פסח, עדיין צריכים ברכה שהוא יהיה כשר. זה חשוב.
Anyways, there's no time now. And I want to give a brocha for a kosheren [?] and a freilichen Pesach. And the reason we say kosher is because as much as we do for Pesach, we still have to have a brocha that it should be kosher. It's important.
והרבי אמר [?], כמו בשבוע הבא, מצוה ישראל [?], שבת חול המועד, לא יהיה לנו תוכנית. לעולם אין לנו תוכנית בחול המועד. ושכולנו נזכה ליום טוב שמח. תודה.
And the Rebbe said [?], like next week, Mitzvah Yisroel [?], Shabbos Chol HaMoed, we will not have a program. We never have a program Chol HaMoed. And we should all have a freilichen Yom Tov. Thank you.