תמלולי פודקאסטים · חב"ד Englishחב"דפדיה

פנינים מר' מיילך – הרב אלימלך צוויבל ע"ה · קטע 69 · כ״ד אייר תשפ״ו · 7:19

מבט טוב יותר

תמלול אוטומטי מהשמע, ותרגום מכונה לעברית. קישורים לחב"דפדיה נוספו אוטומטית.

04:15 שם היה אדם פשוט. הוא גר, נו, [לא ברור], במקום שזרמו בו מים. המקום היה מתחת להר, והמים זרמו מן ההר דרך החצר שלו, וכך נוצר בוץ ליד הבית. אומרים: שנינו אנשים מבוגרים, אבל ננסה לקחת את הבית ולהעביר אותו לראש ההר — ואז הרי לא תהיה הבעיה הזאת. הם לוקחים את ה[לא ברור] ומעלים אותו להר. בעל הבית, הכפרי, מרים את ראשו ומביט בפסגת ההר. הוא רואה כמה היא רחוקה. אומרים לו: ״בעל הבית, למה אתה מסתכל לשם? תסתכל מלמטה, [לא ברור].״ אדמו״ר הזקן [לא ברור]. טוב, הוא [לא ברור] בתורה, אבל היה חסידי יותר; כשהבוץ כבר מואר, אז כבר... אני [לא ברור] ללכת לרקוד שבע פעמים. אבל כל אחד יכול להסתכל לשני הכיוונים, ויכול להסתכל כבר קודם. ופעם הסתכלנו על זה. אבל הרבי אומר: ״חשבון הנפש צריך לעשות פעם בשנה״. [לא ברור] במשך הזמן. אבל אצלנו, ברוך השם, לומדים מאמר, [לא ברור]. למאמר יש זמן. אפילו, אפילו, הרבי — למאמר יש סדר. אפילו כשהוא כשר עכשיו, [לא ברור]. הוא אומר: ״[לא ברור] לא נעשה כשר״. [לא ברור], אנחנו מסתכלים פנימה כל הזמן. [לא ברור].

04:15 דארט איז געווען א פשוט'ער מענטש. און ער איז געווען, נו, [לא ברור], אויף א פלאץ וואו ס'איז גערונען וואסער. דער פלאץ איז געווען אונטער א בארג, און ס'איז גערונען וואסער פונעם בארג אריין דורכן הויף, און ממילא בלאָטע ביי זיין שטוב. זאגט מען, מיר ביידע פרובירן, אלטע מענטשן, אבער נעמען די שטוב און אריבערפירן צום שפיץ בארג — וועט דאך נישט זיין דער פראבלעם. נעמען זיי די [לא ברור], פירן ארויף אויפן בארג. הייבט אויף דער בעל הבית, דער דארפסמאן, דעם קאפ, און ער קוקט אויפן שפיץ בארג. זעט ער ווי ווייט ס'איז ביזן שפיץ בארג. זאגט מען אים: „דו, בעל הבית, וואס קוקסטו אהין? קוק פון אונטן, [לא ברור].“ דער אלטער רבי [לא ברור]. גוט, ער האט [לא ברור] אין תורה, אבער חסידישער געווען, ווען שוין פון דער בלאָטע איז ליכטיק, שוין. איך [לא ברור] זיבן מאל גיין טאנצן. אבער יעדער איינער קען קוקן צוויי זייטן, און קען קוקן שוין פריער. און אמאל האבן מיר דערויף געקוקט. אבער דער רבי זאגט: „א חשבון הנפש דארף מען מאכן איינמאל א יאר.“ [לא ברור] במשך דער צייט. אבער ביי אונז, ברוך השם, מ'לערנט א מאמר, [לא ברור]. דער מאמר האט א צייט. אפילו, אפילו, דער רבי — דער מאמר האט א סדר. אפילו ווען ער איז יעצט כשר, [לא ברור]. ער זאגט: „[לא ברור] ווערט נישט כשר.“ [לא ברור], מיר קוקן כסדר אריין. [לא ברור].

06:08 [לא ברור] המאמר. אפשר לומר שאנחנו יכולים לרקוד שבע, שש שנים מה[לא ברור], וזה מתוך שמחה. [לא ברור] לקחת את הראש של עצמך. וכל ה[לא ברור] של השמחה. אני לא יכול. יש לי רק את ה[לא ברור], כבר אצל הבחורים. אתה לא לומד את הטקסט, את הטקסט. ובישיבה של מתנגדים נכנס בחור. אומרים לו: ״[לא ברור]. אה, אתה עוד לא יודע? זה יותר מדי [לא ברור], הרבי קצת. אבל ב[לא ברור] הרי כבר עכשיו [לא ברור].״ אני רואה, בישיבה נכנס בחור. אומרים לו: ״[לא ברור].״ מה יוצא מזה? [לא ברור]. נו, זה [לא ברור]. את זה אני יודע. זה [לא ברור]. וכאן אומר הבחור, הרבי סיפר פעם: היה ראש ישיבה בישיבה של מתנגדים. הוא אומר לבחור: ״[לא ברור] משיח? אני יודע שאתה [לא ברור] משיח, וממילא אתה צריך ללמוד דרך ה[לא ברור], אבל אתה לא יכול ללמוד.״ אה, כך הרבי אומר [לא ברור]. האמת היא שזו הדרך הנכונה. הדרך הנכונה היא [לא ברור].

06:08 [לא ברור] דער מאמר. מיר זאלן נעמען און זאגן, מיר קענען טאנצן זיבן, זעקס יאר פון דער [לא ברור], און דאס איז מיט שמחה. [לא ברור] נעמען דעם אייגענעם קאפ. און די גאנצע, גאנצע [לא ברור] פון דער שמחה. איך קען נישט. איך האב נאר די [לא ברור], שוין ביי די בחורים. לערנסט נישט דעם טעקסט, טעקסט. און אין דער מתנגד'ישער ישיבה קומט א בחור אריין. זאגט מען אים: „[לא ברור]. אה, דו קענסט נאך נישט? דאס איז צו [לא ברור], דער רבי א ביסל. אבער אין [לא ברור] איז דאך שוין יעצט [לא ברור].“ איך זע, אין דער ישיבה קומט א בחור. זאגט מען אים: „[לא ברור].“ וואס איז פון דעם? [לא ברור]. נו, דאס [לא ברור]. איך קען דאס. דאס איז [לא ברור]. און דא זאגט דער בחור, דער רבי האט אמאל דערציילט: עס איז געווען אין א מתנגד'ישער ישיבה, דער ראש ישיבה. צו דעם בחור זאגט ער אים: „[לא ברור] משיח? איך ווייס, דו [לא ברור] משיח, און ממילא דארפסטו לערנען דורך דעם [לא ברור], אבער דו קענסט נישט לערנען.“ אה, אזוי דער רבי זאגט [לא ברור]. דער אמת איז, דאס איז דער ריכטיקער וועג. דער ריכטיקער וועג איז [לא ברור].