פנינים מר' מיילך – הרב אלימלך צוויבל ע"ה · קטע 2 · כ״ב כסלו תשפ״ד · 4:40
הקאך בלימוד
תיאור הפרק
כשבחורים חזרו על וורט בנגלה, הרבי השיב להם במענה מיוחד.
השמע המקורי · הערך על הרב אלימלך צוויבל בחב"דפדיה
תמלול אוטומטי מהשמע, ותרגום מכונה לעברית. קישורים לחב"דפדיה נוספו אוטומטית.
00:00 לחיים, לחיים. לחיים. זה היה [לא ברור]. זה היה [לא ברור] יום. אתה לא יכול להיות אצל בחור [לא ברור]. אתה יודע מה היה דווקא באותו יום? זה היה בישיבה, כי נוסעים מהישיבה בכפר חב״ד, אני חושב שזו הייתה הישיבה. שלא עזבו את הישיבה כדי לעשות חסיד [לא ברור] י״ב תמוז, י״ט כסלו. פשוט צריך [לא ברור] את הבחורים, כי תוך כדי הנסיעה לרבי, הנסיעה ל[לא ברור]. בכפר חב״ד, כי שם לכל אחד יש [לא ברור] שייכות לרבי. אתה לא צריך לעזוב את הישיבה. י״ט כסלו, י״ב תמוז, י׳ שבט. ופעם אחת, תגיד לי מה היה: כשנוסעים מהישיבה, לא דיברו רק על הנסיעה, ולא רק על עניין חסידי [לא ברור]; דיברו על עניינים חדשים. דיברו על סוגיות הגמרא שלומדים, ועל סוגיות נמשכות. אבל כשמגיעים לישיבה, כבר מרוצים [לא ברור], והבחורים [לא ברור], וזה הכול. [לא ברור] הרי לומדים [לא ברור], לומדים משניות. זה היה, זה היה הטעם בישיבה, שזה היה מונח [לא ברור]. מגיעים לשם, והיינו כאן אצל הרבי. הולכים לרבי וכך הלאה. הרי הייתה שיחה על הישיבה [לא ברור]. כי הרבי הוא [לא ברור], וילדים, בחורים בני שמונה עשרה, בני עשרים. מה יש כאן [לא ברור]? בוודאי יש שייכות לרבי. ש[לא ברור], כי לא טוב לראות. אה, הרי הייתה שיחה על הישיבה [לא ברור]. אבל רק זה נאמר על נגלה.
00:00 לחיים, לחיים. לחיים. ס'איז געווען [לא ברור]. ס'איז געווען [לא ברור] יום. דו קענסט נישט זיין ביי א בחור [לא ברור]. ווייסט וואס ס'איז געווען פונקט יענעם יום? ס'איז געווען אין דער ישיבה, ווייל מ'פארט פון דער ישיבה אין כפר חב״ד, איך האלט, ס'איז געווען די ישיבה. אז מ'האט זיך נישט געלאזט פון דער ישיבה צו מאכן א חסיד [לא ברור] י״ב תמוז, י״ט כסלו. מ'דארף פשוט [לא ברור], די בחורים, ווייל פון — אין מיטן נסיעה צום רבי, נסיעה צו די [לא ברור]. אין כפר חב״ד, ווייל דארט האט יעדער [לא ברור] א שייכות צום רבי. דו דארפסט נישט לאזן די ישיבה. אז י״ט כסלו, י״ב תמוז, י׳ שבט. און איינמאל, זאג מיר וואס ס'איז געווען: אז מ'פארט פון דער ישיבה, האט מען נישט נאר גערעדט וועגן דער נסיעה, און נישט נאר וועגן א חסיד'שן [לא ברור]; מ'האט גערעדט נייע ענינים. מ'האט גערעדט די סוגיות הגמרא וואס מ'לערנט, און סוגיות נמשכות. אבער מ'קומט אן אין דער ישיבה, איז מען שוין צופרידן [לא ברור], און די בחורים [לא ברור], און דאס איז אלעס. [לא ברור] מ'לערנט דאך [לא ברור], מ'לערנט משניות. ס'איז געווען, דאס איז געווען דער טעם מיט דער ישיבה, אז דאס איז געלעגן [לא ברור]. מ'קומט אהין און מ'איז געווען דא צום רבי. מ'גייט צום רבי און אזוי. איי, ס'איז געווען א שמועס וועגן דער ישיבה [לא ברור]. ווייל דער רבי איז [לא ברור], און קינדער, בחורים, אכצן יאר, צוואנציג יאר. וואס איז דא [לא ברור]? ס'איז זיכער א שייכות צום רבי. אז [לא ברור], ווייל מ'טוט נישט גוט צו זען. אה, איי, ס'איז געווען א שמועס וועגן דער ישיבה [לא ברור]. אבער נאר דאס שטייט פון נגלה.
02:46 אבל [לא ברור]. אבל כשנסעו מהישיבה, לא דיברו רק על הנסיעה, [לא ברור], ואלו עניינים חדשים. שוב [לא ברור] דיברו. רבי, כי [לא ברור], סליחה, לרבי. בסוף [לא ברור]. ״נועם לי במיוחד לקרוא [לא ברור] בכתבו על דבר האסיפה בפלפול דאורייתא״. ״נועם לי במיוחד״. לא [לא ברור] הרבי. ״נועם לי״ — הרבי, [לא ברור], אבל אפשר לראות את הנחת רוח של הרבי. הרבי הוא איש אמיתי. ״נועם לי במיוחד״ הוא אכן ״נועם לי במיוחד״. ולנו הייתה הזכות [לא ברור]. ״נועם לי במיוחד לקרוא [לא ברור] בכתבו על דבר האסיפה בפלפול דאורייתא״. שם זה נמצא, זה [לא ברור], עד היום המילה הזאת היא עם [לא ברור]. הרבי, שעה אחת [לא ברור]. ״נועם לי במיוחד״ — מרגישים את הרבי, אצל הרבי יש כאן ״נועם לי״, ״נועם לי״, נועם, נועם. מתוך תענוג; לרבי יש תענוג, וזה לא רק זה. בוודאי, לרבי יש תענוג, אבל [לא ברור] כוחם של הבחורים הוא כזה. כי חסידות היא נגלה. זה, זה מה שצריך להוסיף. איפה [לא ברור]? לומדים, לומדים, לומדים. [לא ברור].
02:46 אבער [לא ברור]. אבער פארט די ישיבה, האט מען נישט נאר גערעדט וועגן דער נסיעה, [לא ברור], און דאס זענען נייע ענינים. צוריק [לא ברור] גערעדט. רבי, ווייל [לא ברור], סליחה, צום רבי. צום סוף [לא ברור]. „נועם לי במיוחד לקרוא [לא ברור] בכתבו על דבר האסיפה בפלפול דאורייתא.“ „נועם לי במיוחד.“ נישט [לא ברור] רבי. „נועם לי“ — דער רבי, [לא ברור], אבער מ'קען זען דעם רבי'ס נחת רוח. דער רבי איז אן איש אמיתי. „נועם לי במיוחד“ איז טאקע „נועם לי במיוחד“. און מיר האבן געהאט דעם זכות [לא ברור]. „נועם לי במיוחד לקרוא [לא ברור] בכתבו על דבר האסיפה בפלפול דאורייתא.“ דארט איז עס, ס'האט [לא ברור], עד היום איז דאס ווארט מיט [לא ברור]. דער רבי, איין שעה [לא ברור]. „נועם לי במיוחד“ — מ'דערהערט דעם רבי, דער רבי איז דא „נועם לי“, „נועם לי“, נועם, נועם. מיט א תענוג; דער רבי האט א תענוג, און דאס איז נישט נאר. דאס איז זיכער, דער רבי האט א תענוג, אבער [לא ברור] איז די בחורים' כוח אזוי. ווייל חסידות איז נגלה. דאס איז, דאס איז וואס מ'דארף צולייגן. וואו איז [לא ברור]? מ'לערנט, מ'לערנט, מ'לערנט. [לא ברור].