פרק 278 - הרבי הרש"ב במעז'בוז'- ספר התורה המופתי.

00:01 מספר לנו רבי יוסף יצחק, בנו של הרבי הרש"ב, על מסע שהרבי הרש"ב עושה לבקר את מקומות הקבורה, מה שנקרא ציונים. ציוני הקודש של הרבנים של חב"ד או של של החסידות בכלל. במעז'בוז' קברו של הבעל שם טוב, בפסטוב קברו של רבי אברהם המלאך הקדוש, בנו של המגיד ממזריטש. באניפולי של הרב המגיד ממזריטש, בברדיצ'וב הקבר של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, בעיר האדיטש של הוד רבנו הזקן ובניעז'ין של הרבי האמצעי. הרבי הרש"ב ביקר בכל המקומות האלה כדי להתפלל שם. כאשר נכנס הרבי הרש"ב לבית הכנסת של הבעל שם טוב במעז'בוז' כבר הלכו רוב המתפללים לביתם והיה שם רק זקן אחד בשם טוביה לייב. הוא טוביה לייב היה השמש של בית הכנסת והוא ישב בבית הכנסת עטוף בטלית ולבוש בתפילין, ולידו עמדו עוד מספר אנשים והוא מספר להם סיפור על הבעל שם טוב. סיפור שקיבל מאביו ומאבי אביו. טוביה לייב, מכיוון שהוא זקן מופלג, לא היה באמת יכול לעשות משהו מעשי בבית הכנסת. אבל מכיוון שהוא יושב תמיד בבית הכנסת ועוסק בתורה ובתפילה, והוא גם מגזע בני ביתו של הבעל שם טוב, כי הסבא שלו שקראו לו יוסף צבי היה שמש בביתו של הבעל שם טוב במשך עשר השנים האחרונות, והבעל שם טוב בירך אותו ואת ילדיו עד לדור שלישי באריכות ימים. בגלל כל זה כיבדו אותו מתפללי בית הכנסת בשם השמש של בית הכנסת של הבעל שם טוב. בזמן ההוא, כשהרבי הרש"ב ביקר בבית הכנסת הזה במעז'בוז' היה בית הכנסת דורש תיקון גדול מאוד, ולא היה בכוחם של מתפללי בית הכנסת שרובם היו עניים או זקנים, לעשות את התיקון הזה. אנשי העיר מעז'בוז' שהיו בעלי יכולת לא שמו

02:49 לב לזה. הזקנים בעלי הדעה ובראשם טוביה לייב בעצמו היו בצער גדול, כי הייתה להם קבלה שכל זמן שבית הכנסת עומד על תילו יהיה שלום בעיר מעז'בוז', וחס ושלום אם ייפול הבית כנסת תחרב העיר כולה. ולכן התייעצו הזקנים וטוביה לייב השמש, והחליטו מה הם יעשו. מזמן לזמן הם יוציאו מארון הקודש את ספר התורה שנקרא ספר התורה המופתי, ואז מי שירצה לעלות ישלם כסף ובזה הם יתקנו את בית הכנסת. כאשר הרבי הרש"ב נכנס לבית הכנסת, טוביה לייב שוחח על קדושת אותו ספר תורה ואמר שהרבה מצדיקי הדור שהיו באים למעז'בוז' במטרה מיוחדת לעלות לתורה באותו ספר תורה ולנשק את הכיסוי של ספר התורה של הבעל שם טוב שהיה מונח על שולחן הקריאה. ומעולם, וכאן טוביה לייב בוכה, אמר: לא מכרו את הקדושה בכסף ובזהב. וזה שנים רבות שחוץ מבהושענא רבה בשעת אמירת ההושענות ובשמיני עצרת ובשמחת תורה בשעת ההקפות לא העז אף אחד להוציא את ספר התורה הזה מארון הקודש. אבל עכשיו, בגלל הצורך בכסף, יוציאו את ספר התורה ויכבדו את בעלי ההון העשירים בעליות וטוביה לייב בוכה. ובינתיים הגיע יהודי בשם בנימין ברלין וסיפר והודיע שהמקווה מוכן וגם העגלה מוכנה לנסוע לבית החיים. כלומר בשביל שהרבי הרש"ב יוכל לטבול במקווה ואחר כך לנסוע לציון הקדוש של הבעל שם טוב. והרבי הרש"ב ביקש מטוביה לייב לספר על ספר התורה המופתי, וזה הדבר שסיפר טוביה לייב. בשנת תקי"ב, כלומר אלף שבע מאות חמישים ושתיים למספרם היה לא עלינו קטרוג גדול על מעז'בוז', כלומר בשמיים היה קטרוג בגלל סיבות שאנחנו לא יודעים והרבה אנשים, נשים וטף חלו במחלות שונות. כמה מהם היו גוססים והייתה צעקה גדולה בעיר, כי

05:46 אין בית אשר אין שם חולה אחד או שניים. כמובן שבאו כולם מהר אל הבעל שם טוב ובכו על החולים והתחננו שהבעל שם טוב יתפלל עבורם. אמר להם הבעל שם טוב שהוא לא יכול להושיע אותם בזה, רק הם בעצמם יכולים להציל את החולים. גם רק הם בעצמם יכולים להחליש או לבטל את רוע הגזרה. אמר להם הבעל שם טוב שבתפילת שמונה עשרה אנחנו מתפללים את התפילה ותהי לרצון תמיד עבודת ישראל עמך. וההסבר לזה הוא שתמיד העבודה של ישראל עמך עושה רצון להחליש את הגזירה ולבטלה. מהי אותה עבודת ישראל שהיא עושה את זה? זה אותיות התורה, ובזה יש שתי דרכים: אמירת אותיות שבתורה ובספר תהילים, וכתיבת ספר תורה שבה ישתתפו כולם. זה מה שאמר הבעל שם טוב. מיד החליטו כולם לכתוב ספר תורה. כולם התחייבו להשתתף בכתיבתו. הבעל שם טוב אמר לסופר שלו, הצדיק רבי צבי, שהוא יכתוב בעצמו שתי יריעות מספר התורה, ואז מיד התחילו החולים להירפא והספר תורה שנכתב קראו לו בשם ספר התורה המופתי, וזהו ספר התורה שנמצא כעת, כאשר הרבי הרש"ב מגיע לשם. הרבי הרש"ב כבר נמצא בשנות אלף שמונה מאות תשעים, אלף תשע מאות. כן, אז הרבי הרש"ב הגיע לשם וזה הסיפור שהוא שומע על אותו ספר תורה מופתי שנמצא בארון הקודש, ושעכשיו רוצים להוציא אותו כדי לתת עליות לעשירים שבכסף הזה הם יוכלו לתקן את בית הכנסת. הרבי הרש"ב התפלל מנחה הלך אל המקווה, משם הלך לבית החיים לציון של מורנו הבעל שם טוב היה שם עד שעה מאוחרת חזר לבית הכנסת של הבעל שם טוב להתפלל ערבית, שהוא נמצא כל הזמן בתענית, ואמר לבנימין ברלין לבדוק אצל טוביה

08:17 שאל את השמש ואת הזקנים כמה צריך כדי לתקן את בית הכנסת. הם ענו שיש שתי דרכים לתקן. תיקון בינוני, שזה בערך שלוש מאות רובל כסף ותיקון חזק ומהודר שיעלה בערך ארבע מאות וחמישים רובל כסף. אמר הרבי הרש"ב לבנימין ברלין לומר להם שהאיש הזה, כלומר הרבי. בנימין ברלין אומר להם האיש הזה כן, הוא סוחר מעיר אורשה פלך מוהילב. למה הוא דיבר על המקום הזה דווקא? כי שם הרבי הרש"ב היה רשום שהוא משלם מס של תעודת סוחר שנקראת גילדה, ושהוא מסכים, אותו האיש הזה מסכים לתת את כל הסכום הנחוץ לבדק הבית לתיקון מהודר וחזק, בתנאי שמחר בבוקר ביום שני יעשו מניין ויקראו את הפרשה בספר התורה המופתי ויכבדו אותו את האיש הזה. כלומר הרבי הרש"ב בעלייה ובגלילה והלבשת המעיל וכל התנאים יהיו כך. א. זמן התפילה יהיה בהשכמה. ב. הרבי הרש"ב רוצה שיהיה מניין מהזקנים. ג. שבין העולים לתורה יהיו גם כהן וגם לוי. ו-ד. שבשלושת הימים הראשונים אחרי זה, כלומר בשני שלישי רביעי, אולי אפילו חמישי אף אחד לא ידע מכל מה שקרה. כאשר ברלין הודיע להם והם הסכימו, נתן להם הרבי הרש"ב מאתיים רובל כסף דמי קדימה. בנימין ברלין כתב זכרון דברים על שם עצמו והכתובת אליו על שם החסיד רבי מאיר מרדכי צ'רנין לעיר ויטבסק. הרבי הרש"ב הלך לאכסניתו, שתה כוס תה, אכל מהלחם שהיה איתו, חזר לבית הכנסת, קיבל את טוביה'לה בשמש של הזקנים במשקה ופורטר לא יודע מה זה. וישבו עד שעה מאוחרת בלילה והתוועדו. הלך הרבי הרש"ב לאכסניתו לנוח, ובעוד לילה עמד משנתו, הלך לטבול, מצא במקווה כבר אחדים מהזקנים, ומשם הלכו לבית הכנסת של הבעל שם טוב והכינו את עצמם לתפילה

10:52 כפי שדובר. לאחר התפילה נסע הרבי הרש"ב שוב אל הציון של הבעל שם טוב הקדוש, ומשם נסע ישר לבית הנתיבות אל הרכבת