פרק 253 - סיפורים על הרבי הרש"ב.

00:00 אנחנו מספרים סיפורים על הרבי הרש"ב. סיפרנו אתמול על הולדתו, ועכשיו אנחנו נספר מספר סיפורים גם עליו וגם על החסידים של הרבי הרש"ב. שני בניו של הרבי מהר"ש, אדמו"ר הרש"ב ואחיו רבי זלמן אהרון היו בילדותם נכנסים יום יום לסבם הרבי הצמח צדק, ובפעם האחרונה לפני שהרבי הצמח צדק נפטר הייתה לרבי זלמן אהרון איזושהי מניעה שלא יכול היה לבוא. חיכה לו הרבי הרש"ב זמן רב והוא לא בא, ולכן נכנס לבדו אל סבו צמח צדק. הרבי הצמח צדק היה נוהג לתת לכל אחד מהם בכל פעם שביקרו מטבע של חמש קופיקות. אבל הפעם, כאשר הרבי הרש"ב נכנס לבדו, נתן לו חצי רובל ואמר, רואה אתה? זהו מחצית השקל. במילה מחצית האות צ' נמצאת באמצע. האותיות הרחוקות מן הצדיק הן מם ותיו, והקרובות אל הצדיק הן חי ויו. כאשר הרבי מהר"ש נפטר הסתלק. היה אז בנו הרבי הרש"ב צעיר מאוד, בן עשרים ושתיים שנה. עברו שנים עד שהוא קיבל עליו את הנשיאות של חב"ד, ואז הוא אמר פעם שמובא בכתבי האדמו"ר האמצעי, כלומר הסבא שלו, שמשא ומתן באמונה גבוה יותר מלימוד התורה לשמה. ואם כן בוודאי גם קשה יותר. והרי בכל אופן צריכים לעשות משהו בעניין עשיית כלי לפרנסתו של האדם. ומפני שזה קשה פחדתי לקבל זאת על עצמי, ולכן בחרתי בזה, כלומר בלימוד התורה. בתחילת ימי נשיאותו של הרבי הרש"ב שאל את אחיו רבי זלמן אהרון אחד ממכריו של אחיו, האם אחיך הרש"ב ראוי להיות רבי? ענה לו רבי זלמן אהרון. בכל הדברים שבעולם יש ממוצע בין שני קצוות. למשל, בין עשיר מופלג לבין עני שמחזר על הפחחים יש ממוצע בין איש חסד לבין אדם אכזר יש ממוצע. בכל

02:59 דבר בעולם יש ממוצע. אבל בין רבי לבין אדם רגיל אין שום ממוצע. או שהוא רבי או שהוא רמאי. ואחי בוודאי שאיננו רמאי. המשך הסיפורים. ידוע שחתונת הרבי הרש"ב שהרבי שלנו, הרבי שליט"א, מכנה אותו אדמו"ר נשמתו עדן. החתונה שלו עם הרבנית שטערנא שרה הייתה באוברוץ'. אוברוץ' שהוא מקום מגוריו של אביה של הכלה, שקראו לו רבי יוסף יצחק, שהוא היה בנו של הצמח צדק. אבל המהר"ש לא היה בחתונת בנו בגלל סיבות שונות. אחרי החתונה באו החתן הרבי הרש"ב והכלה שטערנא שרה לליובאוויטש. אמר החתן לכלתו לכי ובקשי מחמיך את הברכות המגיעות לך ממנו. אילו היה בחתונתנו בוודאי היה מברכנו מתחת לחופה. הרבנית שטערנא שרה נכנסה אל הרבי מוהר"ש וביקשה ברכה. אמר לה הרבי מוהר"ש אני מסכים לתת לך את ברכתי, אבל זה בתנאי שתגזרי את הנוצה מהכובע שלך. כאשר הגיעה לליובאוויטש עם בעלה הרבי הרש"ב היה כובע עם נוצה שבולטת מהכובע חבוש על ראשה לפי אותה אופנה שהייתה בזמנים ההם. הרבנית הסכימה, עשתה כבקשת פניו של הרבי מוהר"ש ואז הוא בירכה. הרבנית שטערנא שרה סיפרה זאת לרב גרוסמן ז"ל, והוסיפה בדרך צחות מה שאמרו ז"ל חכמינו שלושה כלים הם הרי זו נוצה קלה. לרבי הרש"ב ולרבנית שטערנא שרה נולד בן יחיד שהוא נהיה ברבות הימים הרבי יוסף יצחק, הרבי הריי"צ. כאשר הגיע הרבי הריי"צ לגיל שידוכים, הציעו לו הצעות רבות לשידוכים. היו עשירים עם נדוניה רבה. בין השאר הייתה גם ההצעה של הרבנית הרבנית מרת נחמה דינה, ביתו של רבי אברהם שניאורסון מקישינב, שהיה בן הרב הצדיק מהרי"ם אדמו"ר מנז'ין. דעתה של הסבתא הרבנית רבקה, אמו של האדמו"ר הרש"ב, נטתה להיענות לשידוכים שהיו עם כסף בגלל שהמצב הכלכלי

06:13 בביתו של הרבי הרש"ב היה אז דחוק ביותר. אבל בנה הרבי הרש"ב נטה יותר לשידוך עם נחמה דינה, שידוך שבסופו של דבר אומנם מתקיים. הוא אמר לאמו הרבנית רבקה בואי ונקיים מה שכתוב בתורה. ונשאלה את פי הנשאל את פיו של החתן מה הוא חושב. קראו לחתן לרבי, לרבי יוסף יצחק וסיפרו לו את כל ההצעות ושאלו את דעתו. ענה הרבי יוסף יצחק הרי כתוב בתורה כי אל משפחתי תלך. ואז הם הבינו שגם דעתו כדעת אביו לקחת את הרבנית נחמה דינה. ואז מדי שנה בשנה, בערב יום הכיפורים, הרבנית רבקה, אמו של הרבי הרש"ב, נהגה היא הייתה האמא של כל התלמידים. והיא נהגה לחלק לקח לכולם. וראשית היה בנה האדמו"ר הרש"ב בא לבקש ממנה לקח. אחרי זה באו היו באים התמימים הגדולים והקטנים, רבים מאנשי העיר. היא הייתה נותנת לכל אחד חתיכת לקח ומברכת אותו. גם באותה שנה שבה דובר על השידוכים לרבי הריי"צ, בא בערב יום הכיפורים הרבי הרש"ב אל אמו הרבנית רבקה כדי לבקש לקח, ואז ביקש ממנה מחילה על השידוך שנעשה שלא כדעתה. אמרה לו אמו הרבנית רבקה מיין קינד, בני היקר, איך וויל דיר דערציילן א מעשה, אני אספר לך סיפור. כידוע היו אנשי היישובים והכפרים הגרים בין הגויים נוסעים לכבוד הימים הנוראים לעיר הסמוכה כדי שיוכלו להתפלל עם הציבור. פעם אחת התכונן יישובניק לנסוע אל העיר ליום כיפור הוא יחד עם בני ביתו. הוא היה כבר מוכן ואילו בני ביתו התמהמהו. התחיל לזרזם, אבל הם לא היו מוכנים. אמר להם שימו לב, אני אתחיל לצאת לדרך. אלך לאטי. כשיגיע לעץ מסוים ההוא, אחכה לכם שם. כשתגיעו לשם גם אתם נמשיך כולנו יחד בדרכנו.

08:38 והם הסכימו. יצא האב לדרך, הגיע אל העץ, ישב לנוח בצלו, ובינתיים, מרוב עייפות בגלל וגם בגלל שכנראה שתה מעט משקה בבוקר נרדם מתחת לעץ. ערבה עליו שנתו וישן. ילדיו יצאו גם הם לדרך, אבל הם שכחו לגמרי על אביהם, עברו על יד העץ, המשיכו בדרכם מבלי שיעירו ויצרפו אותו אליהם. לפנות ערב התעורר האבא. הוא הבין בהחלט שבניו שכחו לגמרי והוא כבר לא יכול להספיק להגיע העירה לפני שקיעת החמה, וגם לכפר כבר מאוחר לחזור מבלי לחלל את החג. הרים האבא עיניו אל השם יתברך ואמר ריבונו של עולם, ילדיי שכחוני לגמרי. אני הנני מוחל להם. מחל גם אתה ככה לבניך אשר שכחו אותך. סיימה הרבנית רבקה ואמרה לבנה הרבי הרש"ב. הלוואי והקדוש ברוך הוא ימחל לנו לכולנו, כפי שאני מוחלת לך. וסיפור נוסף. רבי הלל מפאריטש, אחד החסידים הגדולים, היה פעם אחת אצל הצמח צדק, והוא ראה את הצמח צדק מחזיק בידיו הקדושות את נכדו הרש"ב. הצמח צדק אמר לרבי הלל אלף וזין [?] הרבי הוא יהיה רבי ："ער איז פונקט די שוו [?]" הוא דומה בדיוק לחתני האדמו"ר האמצעי. ואחיו של הרבי הרש"ב, רבי זלמן אהרון, אמר פעם ככה אחת הסיבות שאני לא רציתי לקבל עליי את הנשיאות ולהיות רבי, מפני שיש לי מבט חד, ולכן פחדתי שלא אזיק חס ושלום למישהו. היה זה בשנת תרמ"ג. חג הסוכות חל אז במוצאי שבת קודש, והסדר היה שמקדשים יקנה"ז, כלומר יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן. החסידים שהגיעו אז לליובאוויטש דנו ביניהם האם יש צורך להסתכל בציפורניים כמו בכל מוצאי שבת קודש, ולבסוף החליטו לשאול את בני הרבי מוהר"ש, כלומר את הרבי הרש"ב ואת אחיו, רבי זלמן אהרון. ענה

11:49 להם רבי זלמן אהרון, שהיה גם הגדול בשנים ואמר אני זוכר שפעם בחול המועד פסח גם כן היה החג במוצאי שבת קודש, וראיתי שהסבא הצמח צדק לא הסתכל על הציפורניים. כאשר שמעו זאת החסידים התפלאו מאוד. כיצד זוכר זאת רבי זלמן אהרון? והרי הוא היה אז ילד קטן, אולי יותר צעיר מבן שש. כאשר ראה רבי זלמן אהרון את פניהם אמר להם, "אתם מתפלאים? אני זוכר גם שבאותו חג הפסח שאלתי את סבי הצמח צדק שאלה. הרי כתוב בהגדה כולנו חכמים, זוהי חוכמה. כולנו נבונים, זוהי בינה. כולנו יודעים, זוהי דעת. למה צריך להוסיף ולומר כולנו זקנים? הראה לי סבי הצמח צדק שאומנם יש הגדות אשר בהן המילים כולנו זקנים כתובות בסוגריים." וסיפור נוסף. פעם אחת הגיע הרבי הרש"ב לפטרבורג. הזמין אותו אליו קרוב משפחה שהיה מחלל שבת בפרהסיה. הרבי הרש"ב קיבל את ההזמנה. כולם התפלאו מאוד שהרבי מכבד אדם המחלל שבת ובא להתארח אצלו. אומנם הבינו שיש דברים בגו. קרוב המשפחה המארח לא ביקש מהרבי לאכול ביודעו שלא יאכל אצלו, אבל כיבד אותו בכוס תה וביקש ממנו לשתות. שאל אותו הרבי הרש"ב, "האם טבלת את הסמובר?" אמר לא. אמר לו הרבי, "אם כך אינני יכול לשתות את התה." לאחר מכן התייחד עמו הרבי בחדר אחד ודיבר איתו מה שדיבר. החל מאותה שבת הייתה חנותו סגורה בכל ימי שבת וחג.