פרק 243 - הסיפור הדרמטי על משפחת "מ".

00:01 אחד הסיפורים הדרמטיים ביותר על חסיד של הרבי מוהר"ש, סיפור חייו כואב מצד אחד, מרגש מצד שני. יומנו של הרבי יוסף יצחק בו מספר את סיפורו של החסיד. פטרבורג. יום שלישי יא שבט תרע"ב. כלומר אלף תשע מאות ושתיים עשרה. מלון אסתר חדר חמש מאות עשרים ושבע זה עתה בשעה אחת עשרה וחצי בצהריים באתי במסע המהיר אקספרס מפריז לפטרבורג, הנמשך דרך חוף הים הצרפתי והאיטלקי, וזה דרכו פריז, מרסיי, ניצה, מונטה קרלו, מנטון, ונטימיליה, ג'נובה, פרנקפורט, ברלין, קניגסברג, קובנה, פטרבורג. כשעתיים עשיתי בעיר וגם הודעתי למכרי שבאתי. אמנם להיותי עייף מעמל הדרך וגם בחפצי לרשום את אשר הזדמן לי במסעי זה, אמרתי שבשעה תשע בערב נוכל להתראות. נסעתי במרכבת המסע המהיר בתא מיוחד, כי כל התאים במסע זה הם רק עבור איש אחד בלבד. והסיפור כזה. במוצאי שבת קודש פרשת בא אור ליום א' ט' בשבט, כלומר לפני יומיים בשעה אחת עשרה וחצי יצא המסע מפריז. כשנכנסתי לתאי מספר שלוש וראיתי את סדרו בשולחן וכיסא נוסף על המיטה, וחדר הרחצה שבין שני התאים ומנורת המאור הבהיר, דמיתי שאוכל גם לכתוב, אבל כאשר החל המסע נוכחתי לדעת שמפאת מהירות הנסיעה אי אפשר לכתוב אלא רק רשימת דברים, וגם זאת בקושי רב. לאחר הלילה ביום א' ראשון ט' בשבט בהשכמה הגענו למרסיי. המסע הרכבת עומדת כעשרה רגעים וממשיכה בדרכה. משרת המרכבה מסביר לי שבתחנות מונטה קרלו, ונטימיליה ובורדיגרה יתעכב המסע חמישה עשר רגעים, ובניצה ומנטון כחצי שעה, ובכל זמן הליכת מסעה של הרכבת על חוף הים תהיה הנסיעה איטית יותר, כדי שהנוסעים יוכלו להתענג על נועם הדרת הטבע. בגעגוע מיוחד חיכיתי לבואנו למנטון כי אבי הרבי הרש"ב ואמי הרבנית נמצאים

03:32 כעת במנטון, ובהתאם למה שקבעתי עם אבי, כשיצאתי ממנטון לפריז, כאמור ברשימתי מיום שני ושלישי לחודש הזה חודש טבת. לא. חודש שבט. הנה בעברי דרך מנטון יואיל אבי לבוא לבית הנתיבות, ואז אמסור לו דוח על פעולותיי בפריז, והוא ייתן לי הוראות באופני העבודה בענייני הכלל בפטרבורג ובמוסקבה. השעה תשע וחצי בוקר. יום ראשון המסע מגיע לתחנת מנטון עוד לפני שהרכבת עמדה ראיתי את אבי יושב על אחד הכיסאות באולם בית הנתיבות שחלונותיו הגדולים פתוחים לרווחה כלפי מקום הגעת מסע הרכבת, ולכן מיד שעמד המסע מיהרתי אל אולם בית הנתיבות. אבי פגש אותי בפנים מאירות ובעטות צחוק נעים ורך החופף על פני קודשו התומך את הלב ומעודדו. רגעים אחדים עברו בשאילת שלום והרצאתי את כל אשר עשיתי בפריז. התחלתי לספר מביקורי הראשון וסיימתי באסיפה האחרונה שהייתה לנו במלון גורדי נורד[?] בחדרי מספר מאתיים עשרים ושלוש בשעה שבע בלילה במוצאי שבת, וגם על ההחלטות שהיו לנו. אבי נהנה מאוד מתוצאות נסיעתי זו וסידר את ענייני העבודה בהתעסקות הכללית בעתיד. הוא אישר את תוכנית העבודה על פי היה עליי להתעכב בפטרבורג לא יותר מיום וחצי, ובמשך הזמן הזה, הינם מלבד האסיפה להיות גם אצל אנשים מסוימים. ביום חמישי בבוקר להיות במוסקבה ובו ביום בלילה לנסוע דרך סמולנסק קרסנויה לביתנו ליובאוויטש. ביום שלישי כ"ה בשבט להשתתף באסיפת קייב. בימי שני שלישי שהם א' וב' אדר להשתתף באסיפת פטרבורג וביום ז' וח' באדר לבוא למנטון עם הרצאה מפורטת על כל אשר היה. משרת המרכבה ניגש אליי להודיעני שעלי לעלות למרכבתי, כי בעוד רגעים אחדים יוצא המסע לדרכו. אבי ברכני בדרך צלחה. מיהרתי לעלות על המרכבה ואבי נשאר באולם בית הנתיבות רק התקרב אל אחד

06:24 החלונות הפתוחים, וכאשר זז המסע פרס אבי את כפיו הקדושות בברכה כברכתם של הכהנים. כעבור רבע שעה היינו כבר בתחנת ונטימיליה, גבול איטליה, ומשם נסענו הלאה. מה נהדר המסע על חוף הים וראוי היה במאוד מאוד לרשום הדרת הרושמים ממחזות נפלאות כאלו. אבל אין הזמן גרמא והנני כותב על זה רק את הרושם שפעלה עליי הפגישה עם אחד מבני החסידים ממשפחת מם, אשר לא עלינו, בסיבות מסיבות שונות, ירד מדחי אל דחי וסיבת כל הסיבות שחשב מחשבות לבלתי דח ממנו נידח, הזמין לו רפואה. מי היא משפחת מם? משפחת מם היא משפחה מיוחסת בישראל בכלל ובקרב החסידים בפרט. אבי המשפחה, רב שלוימה היה שמו, היה יליד העיר ש. גזע ממשפחה כבודה והשם ברכו בבנים ובבנות ובעסקים גדולים במסחר אבנים טובות ומרגליות, ועיקר מסחרו היה בערים הגדולות פטרבורג ומוסקבה, ולעיתים קרובות היה נוסע לפריז, אנטוורפן ואמסטרדם להביא משם את האבנים הטובות והמרגליות. רב שלוימה היה חסיד נלהב כאשר היה נער היה אצל רבנו האמצעי ורבנו האמצעי ברכו בברכה משולשת בנים ובנות, עשירות ואריכות ימים. סיפור ארוך סיפר לבנו החסיד רמ"מ מפני מה זכה אביו החסיד רב שלוימה להתברך בברכה משולשת זו ורשומה היא ברשימות שנת תרס"א. רב שלוימה הדריך וחינך את בניו על פי הוראתם של מלמדים טובים, ובכל עת שנסע אל הרבי הצמח צדק היה לוקח איתו גם את בניו, וכאשר הגיעה עונת השידוכים חיתן את בניו עם משפחות חסידים וגבירים מבני גילו, ולקח את בניו בתור שותפים לבית מסחרו. בית מסחרו התרחב מזמן לזמן. גם בניו וגם חתניו נעשו בעלי משפחה עם בנים ובנות ועשו להם בתי מסחר במסחר האבנים הטובות והמרגליות. החסיד הגביר רב שלוימה האריך ימים והניח

09:19 אחריו יוצאי חלציו בעלי שם בקרב החסידים ובתוככי בעלי המסחר באבנים טובות ומרגליות. זהו הרקע לסיפור של משפחת מ'. ועכשיו נחזור אל מסע הרכבת אל פטרבורג. בשעה שש, מספר הרבי, נכנסתי למרכבת בית האוכל לשתות כוס חמין, ואגב כך גם לקרוא איזה מכתבים לחוצים שמסר לי אבי בעוברי דרך מנתון[?]. כאשר נכנסתי אל חדר האוכל ליד אחד השולחנות ישב לו יהודי בא בשנים ועסק באכילת סעודת צהריים, בשר ויין. כאשר נכנסתי ניגש אליי האיש וכובעו בראשו הושיט לי את ידו לברכת שלום ושאלני אם הנני בנו של הרבי מוהר"ש מליובאוויטש או אולי נכדו. בתחילה לא... בתחילה עלה בדעתי שלא לענות לו, כי חרה לי היטב על האיש על זה שהוא אוכל נבלה וטריפה. אבל ברגע זה, בראותי את פניו המפיקים הדרת חן, נמלכתי בדעתי ואמרתי לו כן הדבר אני הנני נכדו של הרבי מוהר"ש מליובאוויטש. פניו של האיש אדמו בשמוע תשובתי ודמעות נראו בעיניו ובלי לומר דבר חזר לשולחנו, קרא למלצר, שילם לו והלך מבלי לסיים את סעודתו.