פרק 234 - הדפסת הספר "ליקוטי תורה".

00:01 אחד הספרים החשובים ביותר שהודפסו בתולדות עם ישראל בזמן של תולדות החסידות לפחות, הוא הספר שנקרא תורה אור וליקוטי תורה. זה שני ספרים שבעצם הם ספר אחד. וזה העניין. באסיפת הרבנים בשנת תר"ג, כפי שכבר סיפרנו עליה באריכות רבה בפטרבורג מחה הרבי הצמח צדק נמרצות נגד הגזרה שאסרה הדפסת ספרי קבלה וחסידות, ואפילו שהוא נענש על ידי שר הפנים בעונש מאסר בגלל מחאתו הזו, לא חדל למחות נגד הגזרה. כעבור חמש שנים בשנת תר"ח אלף שמונה מאות ארבעים ושמונה בוטלה הגזרה, והצמח צדק הדפיס אז את הספר ליקוטי תורה, הכולל מאמרי רבנו הזקן, בצירוף ההגהות של הצמח צדק בעצמו על הספרים ויקרא במדבר ודברים ושיר השירים. זה כחלק שני מהספר תורה אור שהיה על בראשית ושמות. בספר הספרים הזה של חסידות חב"ד באה לידי גילוי ובהסברה פילוסופית מהותה הפנימית של שיטת הבעל שם טוב בשני היסודות של ידיעת הבורא ואהבת ישראל. על הדפסת הספרים תורה אור וליקוטי תורה של רבנו הזקן על ידי הצמח צדק, מספר לנו הרבי הריי"צ באחד ממכתביו את הדברים הבאים. כאשר היה הרבי הצמח צדק בן עשר שנים, היה כבר רגיל בכתיבה תמה באותיות מזהירות ובמהירות גדולה כזו שעמוד בן שלושים וחמש שורות היה כותב במשך חמישה או שישה רגעים, והייתה לו קביעות לכתיבה כשלוש שעות מדי יום ביומו, והשיעור של ימי שבת וחג היה משלים במוצאי שבת ומוצאי החג. בנו של הרבי הצמח צדק, רבי ישראל נח, התלונן פעם לפני אביו על המלמד רב גרשון שהוא מכביד על התלמידים ביותר. אמר לו הצמח צדק זוהי הכבדה? הכבדה זו איננה מגיעה לאותה הכבדה שאני הכבדתי על עצמי מהיותי בן תשע ואילך בדיוק זמני השיעורים בלימוד ובכתיבה.

02:21 בשנת תקס"א אלף שמונה מאות ואחד, כאשר נאסר רבנו הזקן בפעם השנייה, התחיל הרבי הצמח צדק לאסוף את מאמרי רבנו הזקן ולהעתיק אותם. לפי מה שסיפר הרבי הצמח צדק לבנו הרבי מהר"ש, הרי מאז אסרו חג סוכות תקס"א, כאשר הובילו את רבנו הזקן לפטרבורג בפעם השנייה כמובן, עד בואו חזרה לביתו בקיץ של אותה שנה היו כבר אצל הרבי הצמח צדק יותר מאלף ומאה בויגן. אני מזכיר שבויגן, בויגן אחד הוא שמונה עמודים. כלומר יש לנו מדברים פה על שמונת אלפים ושמונה מאות עמודים של מאמרי חסידות שהרבי הצמח צדק העתיק ממאמרים של אדמו"ר הזקן. ומשנת תקס"ב אלף שמונה מאות ושתיים עד שנת תקע"ג, שאז אדמו"ר הזקן הרי ברח מנפוליאון. עלו העתקות יחד עם ההנחות של המאמרים ששמע בעצמו ליותר מעשרת אלפים בויגן. אנחנו מדברים פה על שמונים אלף עמודים כתובים. מסודר נפלא היה הצמח צדק וזמן קבוע היה לו לכל לימוד ולימוד בייחוד. ומשנת תקס"ד ואילך קבע לו שיעור מיוחד ללמוד את דרושי רבנו הזקן, ועיטרם בהערות והערות ממדרשי חז"ל, מאמרי הזוהר וביאורים על פי שיטות ספרי הקבלה והמחקר. כבר מסופר שהרבי הצמח צדק מנה שלושה דברים שבזכותם הצליח בשנת תר"ג ואנחנו מדברים על אסיפת הרבנים הרבנים שכבר דיברנו עליה לאחרונה הרבה. הרבי הצמח צדק מנה שלושה דברים שבזכותם הוא הצליח שם. אחד מהם זכות שלושים ושתיים אלף השעות שטרח ויגע בדרושי רבנו הזקן במשך שלושים שנה משנת תקס"ד עד שנת תקצ"ד עשרים שעות בשבוע. בשנת תקצ"ב שזה. אלף שמונה מאות שלושים ושתיים עסקו שני מעתיקים. לא, לא אלף שמונה מאות שלושים ושתיים. רגע. כן. בהעתקת דרושי רבנו הזקן, כפי שסידרם הצמח צדק כסדר פרשיות התורה, מועדים ושיר השירים.

05:14 ההגהות וההערות של הצמח צדק על הדרושים העתיקו בכרכים מיוחדים, וכל זה ארך כשלוש שנים. בשנת תקצ"ד. התעורר ויזם חתנו של הרבי האמצעי, החסיד רבי אהרון. גיסו ומחותנו של הצמח צדק יזם להדפיס את המאמרים האמורים ובהסכמתו ובעזרת הצמח צדק הדפיס אותם בשם תורה אור. הספר תורה אור, כפי שסידר אותו הצמח צדק, כולל את מאמרי רבנו הזקן בשני חלקים חלק ראשון מאמרים על ספרי בראשית ושמות חנוכה ופורים ובפרשת יתרו מאמרים לחג השבועות ובפרשת וייקהל מאמר לחג הפסח. חלק שני מאמרים לספר ויקרא במדבר ודברים ולראש השנה ויום כיפור, שבת תשובה, סוכות, שמיני עצרת, שמחת תורה ושיר השירים. אז יש לנו כאן שני ספרים את הנוסח של השערים לספרים סידר הצמח צדק ונמסר לבית דפוסו של החסיד רב שבתאי בקאפוסט. בשנת תקצ"א אלף שמונה מאות שלושים ואחד היה אחד בשם וולף טוגנהולד. ששנא כנראה את החסידים ואת היהודים, והוא הטיף לשר ההשכלה במדינת רוסיה על החסידים וספריהם בהתנגדות גדולה. בשנת תקצ"ג אלף שמונה מאות שלושים ושלוש הלשינו שני יהודים לייב מרקל ויעקב ברנשטיין לשר הפנים על עדת החסידים, ששיטתם נוגדת את תורת ישראל וגם את האנושיות, ויש בה בתורת החסידות סכנה לא רק לעם ישראל, אלא גם למלכות רוסיה. והציעו שני המלשינים האלה לייב מרקל ויעקב ברנשטיין. א. לבקר את כל ספרי ישראל ולדון בשריפה את כל אשר יימצא ביניהם מספרי החסידות. ב. לסגור את כל בתי הדפוס העבריים שבמדינה ולהשאיר רק שלושה מהם בז'יטומיר, בריסק ושקלוב. ג. להעמיד מבקר מומחה בשלושת הדפוסים האמורים שלא ירשו הדפסת ספרי חסידות. על יסוד המלשינות הזו התחיל שר הפנים לעסוק בחקירות ודרישות אודות הדפסת ספרי ישראל בכלל וספרי

08:15 חסידות בייחוד. וכשלוש שנים עברו בחליפת דברים בינו לבין שר ההשכלה ושרי הפלכים מתחום המושב, עד שביום רביעי פרשת לך לך, ה' מרחשוון תקצ"ז, אלף שמונה מאות שלושים ושבע, הודיע שר הפנים את גזירת המלך. דבר ראשון לבקר את כל ספרי ישראל הנמצאים בכל רחבי מדינת רוסיה ואת החשודים לשרוף באש. דבר שני, לסגור את כל בתי הדפוס העבריים ברוסיה ולהשאיר רק שניים אחד בווינה והשני בז'יטומיר. בחודש טבת תקצ"ז נסגרו כל בתי הדפוס העבריים ברוסיה ונשאר רק דפוס השותפים רום וטיפוגרף בווינה. בין שאר הדפוסים נסגר גם הדפוס בקאפוסט ולא הספיקו להדפיס רק את החלק הראשון של הספר תורה אור בלבד. הדפוס האחד שנשאר בווינה לא הספיק על אף המאמץ למלא אחרי דרישת עדת ישראל ברוסיה, גם לא בספרים רגילים, חומשים, סידורים, סליחות, מחזורים, הגדות, קינות, תהלים, קל שכן ספרים אחרים. אמנם הממשלה הרוסית הרשתה לקיים דפוס שני בז'יטומיר, אבל מסיבות שונות לא נפתח דפוס זה כמה שנים. רק בשנת תר"ה אלף שמונה מאות ארבעים וחמש, בחקירה פומבית שנתקיימה בעיר קייב הנהלה בידי האחים הרבנים שפירא מסלוויטה לחכור לדפוס בז'יטומיר בסכום גבוה, ובשנת תר"ז קיבלו את האישור וניגשו להדפסת ספרים, ואז התחילו לחשוב על הדפסת החלק השני של הספר תורה אור. במשך עשרת השנים מתקצ"ז עד תר"ז נודע לחסידים שמאמרי רבנו הזקן שהם הדפיסו בתורה אור יש עליהם הגהות וביאורים של הצמח צדק, וביקשו מהצמח צדק שלחלק השני יצרף גם את ביאוריו והגהותיו. בתחילה סירב הצמח צדק להדפיס את ביאוריו והגהותיו, אבל בינתיים אירע דבר שהכריע את דעת קודשו להסכים, שבשנה ההיא מלאו שמונה עשרה שנים לנשיאותו של הצמח צדק, ואז הוא חלם שסבו רבנו הזקן בא אליו לבקרו

10:38 ומבקש ממנו להדפיס את ההגהות שלו, ומכל מקום הרבי הצמח צדק העלים את החלום הזה עד שגם שלושה מבניו חלמו את אותו החלום וסיפרו לאביהם הצמח צדק, ואז הרבי הצמח צדק הסכים להדפיס גם את ההגהות שלו והביאורים שלו לחלק השני של הספר תורה אור, ובשנת תר"ח, כלומר אלף שמונה מאות שלושים ושמונה, הדפיסו אותו בז'יטומיר בשם ליקוטי תורה. זה אנחנו מדברים על תר"ח. ואז החסיד הרשב"ץ, שמואל בצלאל כנראה, סיפר שבשנת תר"ט אלף שמונה מאות שלושים ותשע חגגו בפעם האחרונה את חג הל"ג בעומר בשדה הקרובה לנהר ואו[?], ובא השתתף הצמח צדק. באותה שנה חל ל"ג בעומר ביום חמישי, וביום רביעי אחרי תפילת שחרית הלכו כל האברכים היושבים ותלמידי הישיבה והאורחים שהגיעו לשבת פרשת אחרי קדושים ונשארו עד החג, וגם האורחים שהגיעו במיוחד לל"ג בעומר אל החסיד רב שלוי[?] על פי הזמנתו לחוג את ל"ג בעומר כפי הנהוג בכל שנה מאז התיישב הצמח צדק בשנת תקע"ד בליובאוויטש. הילולה וחנגה היה היום ההוא לנו, מספר רבי שמואל בצלאל. הזקנים ששיבה זרקה בהם רקדו בטליתים קטנים. אנחנו האברכים, התלמידים של הישיבה רקדנו כאילים באוזניים נטוות ופיות פתוחים, והקשבנו לקול הגה היוצא מפי זקני החסידים. ובל"ג בעומר עצמו, בשעה ארבע ליל אחרי חצות היום, באו הצמח צדק... בא הצמח צדק ואמר מאמר חסידות שהתחיל במילים "להבין עניין הכתר שהוא ממוצע בין אור אינסוף המציל לנצלים" והוא ביאור על המאמר שכבר נאמר בשבת פרשת אחרי קדושים והצמח צדק נשאר בל"ג בעומר שם כשלוש שעות. ולפני נסיעתו חזרה ציווה הרבי הצמח צדק לנגן את ניגונו של האדמו"ר הזקן בעל ארבעת הבבות, והצמח צדק ישב בדבקות גדולה, בעיניים עצומות ודמעות על לחייו. וכשגמרו לנגן עמד

13:08 מלוא קומתו ואמר זכותו של בעל ההילולה תגן על כלל אחינו בני ישראל ועל הכלל הפרטי, כלומר עדת חסידי חב"ד. כשסיים את דבריו פרצה בלי כל הכנה מפי כולנו קריאה עצומה "אמן!" זחוק קל עבר על פני קודשו ואמר אמן כן יהי רצון. כאשר נסע הרבי הצמח צדק לביתו, התאספו זקני החסידים ורבי הלל מפאריטש בראשם, וחזרו על מאמר החסידות שאמר הצמח צדק והתפלאו על אשר ציווה לנגן את ניגונו של רבנו הזקן ודאגו. וביום שני אחרי פרשת אמור הגיע רוכב מהיר מהעיר ז'יטומיר והביא איתו מכתב מהמדפיסים שביום שני באו מהמשטרה והבולשת וחקרו על הדפסת הספר ליקוטי תורה מספר העותקים שנדפסו לאיזה ערים נשלחו, וכמאתיים ושמונה עותקים שנמצאו בבית הדפוס חתמה המשטרה בחותמה וציוו להתייצב ביום הרביעי לפני הבולשת בעיר קייב. חיש מהר התפשטה השמועה בעיר ובניו של הצמח צדק באו אל השליח לשמוע מפי דברים מדויקים, כי בשעה אחת הספיקו בני העיר לספר גוזמאות ושקרים. בו ביום לעת ערב שמענו בשם החסיד אשר סופר בשם מהרי"ל שהצמח צדק אמר לו ולאחיו רבי שניאור זלמן בת דינא בטל דינא, כלומר הדין שהיה התבטל. ביום החמישי לעת ערב הגיע שוב רוכב מהיר מקייב בידו מכתב מהגביר דובער שביום הרביעי, כשהתייצב הרב שפירא, המדפיס מז'יטומיר לפני הבולשת בקייב, דיברו איתו קשות ואסרו אותו. וביום חמישי בבוקר הובא לפני החוקר, ולאחר חקירה הוחזר לבית מעצרו ובו ביום לעת ערב ניתנה לו חופשה ולמחרתו ביום שישי הורתה הבולשת בקייב לבולשת בז'יטומיר להסיר את החותמות מספרי ליקוטי תורה והעניין מסודר.