פרק 212 - הרבי האמצעי מנהיג החסידים.

00:02 הרבי מוהר"ש ממשיך את הסיפור שהוא מספר על רבי יקותיאל מליעפלא, מליעפלא, ש-- הרבי מוהר"ש שאל אותו שאלות מספר במאמרים עמוקים ביותר בחסידות. ועכשיו, באותו ערב בא אליי, מספר הרבי מוהר"ש, החסיד רבי יקותיאל, בתביעה לשלם לו את המחיר כפי שהותנה בתחילה. אני חזרתי בפניו את המאמר והוא הקשיב קשב רב. היה בהחלט מה לראות כיצד חסיד זקן שומע חזרת מאמר. כשסיימתי, ביקש שארחם עליו ולמחרת בבוקר בהשכמה אומר בפניו את המאמר עוד הפעם. הבטחתי וגם קיימתי, ואז התחיל לסדר את שאלותיו שעל רובן הצטרכתי לשאול את אבי הרבי הצמח צדק. היה לי אז שבוע של עונג בשאלות ובתשובות ההן, ומאז הנה בכל עת בו החסיד רבי יקותיאל מליעפלא הייתי מתענג בחברתו. הוא, רבי יקותיאל, זכר כל מה שראה מהיום הראשון לבואו לליאזנא בקיץ שנת תקנ"ו, והיה רגיל לומר כל שבוע אני הולך במחשבה ליחידות אצל אותו רבי שאני רוצה, כי הוא זכר את כל הפעמים שהיה ביחידות אצל רבנו הזקן, גם אצל רבנו האמצעי וגם אצל רבנו הצמח צדק. הייתה לו ברכה מיוחדת מרבנו הזקן לאריכות ימים, והוא חי קרוב למאה שנה. החסיד רבי שמואל דוב מבוריסוב מספר לרבי הרש"ב בשבח החושים והכישרונות של רבי יקותיאל ואומר שמשכיל נפלא ועמקן חריף ומסודר כזה לא ראה. ומעלה נפלאה הייתה לו שאהב אהבה עצמית את היגיעה במושכלות ולא הפריע לו שום דבר. כשהיה מעיין באיזה עניין היה סוגר את העיניים, אוטם את האוזניים ושום דבר בעולם לא היה מבלבל אותו. באחת מנסיעותיו של רבנו האמצעי הוא התאכסן פעם במלון לא רחוק מהעיר סמורגון. זה היה בחודש מנחם אב. מזג האוויר היה טוב ורבנו האמצעי החליט להתעכב שם כשבוע ימים. כאשר נודעה

03:00 החלטתו זו של רבנו האמצעי התקבץ קהל רב לקבל את פני קודשו והרבי היה מקבלם ליחידות כנהוג. בדרך כלל היו כמה מהחסידים הגדולים מתלווים אל רבנו בנסיעותיו, וכך היה גם בנסיעה הזו. והנה באחד הימים בשבוע זה, באמצע היום, בזמן שמאות אנשים עומדים צפופים ומחכים להתקבל ליחידות, פתאום ציווה הרבי האמצעי לסגור את הדלת והפסיק מלקבל ליחידות. החסידים שחיכו להיכנס ליחידות וגם החסידים שחזרו על מאמרי החסידות, שכך היה הסדר בכל הנסיעות שכל איש הבא לקבל את פני הרבי, בין אם הוא איש תורה ובין אם הוא איש פשט, לא היה נכנס ליחידות עד שלא היה שומע תחילה שתיים או שלוש פעמים את חזרת מאמר החסידות שאמר הרבי. כולם חשבו שבוודאי הרבי האמצעי עייף מריבוי הנכנסים ולכן הפסיק לשעה קלה את קבלת האורחים כדי להינפש ולהחליף כוח. אמנם כעבור חצי שעה יצא הגבאי רבי זלמן, טרוד ביותר, עיניו אדומות מבכי. לחש כמה דברים באוזני החסידים הגדולים שהיו שם. החסידים בשומעם את דבריו נבהלו, נהפכו ללבנים אדומים לבנים. ורגש של פחד עבר במחנה החסידים. אף אחד לא יודע על מה. כעבור שעה או שעתיים נכנסו כמה מהחסידים הגדולים לבית ושמעו מאחורי דלת חדרו של הרבי האמצעי שהוא אומר מזמורי תהילים בהשתפכות הנפש, וגם בבכי מר מעומק נקודת קדושת לבבו. אחדים מהחסידים התעלפו מרוב צער, מבלי לדעת מאומה על מה ולמה חרד הרבי את כל החרדה הגדולה הזאת שבאמצע יום חול פשוט יפסיק לקבל את האורחים, והתעורר בעבודה של מרירות כזו גדולה. ההמונים שעמדו בחצר בשומעם את הרעש הגדול, התחברו חבורות חבורות והתחילו לומר תהילים במניין. כעבור שעה פרץ מפי כל הקהל קול זעקה באמירת תהילים, בהשתפכות הנפש ממש. ואז, כאשר סיים

05:46 הרבי האמצעי לומר את התהילים, התחיל להכין את עצמו לתפילת מנחה. אבל הוא היה כל כך חלש מאמירת התהילים, שהוא נאלץ לשכב במיטה כשעה ויותר כדי להינפש, ולאחר מכן התפלל מנחה בסדר הנהוג בעשרת ימי תשובה. כאשר נודע לחסידים שהרבי מתפלל מנחה בסדר של עשרת ימי תשובה, התחילו להתפלל מנחה בסדר תענית ציבור, כי אלה שכבר נכנסו ליחידות וגם אלה שעמדו להיכנס ישבו בתענית. לאחר תפילת המנחה יצא רבנו האמצעי לחצר, עלה לבימה ואמר מאמר ארוך על הכתוב חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה, ותוכן דבריו היו שדמעות מכבסות את האותיות של דיבורים והרהורים רעים ומחשבות לא טובות. הסביר הרבי את המעלה באמירת אותיות התורה ואמירת תהילים, והאריך להסביר את עניין דרך רשעים באפלה ולא ידעו בה מי יכשלו. מה שמבואר באריכות בספר שלו דרך חיים פרק ד' וה'. המאמר הזה של חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה עורר רעש גדול בין החסידים ופעל התעוררות רבה ועצומה, ושנים רבות לאחר מכן זכרו את המאורע הזה. ביום המחרת היה רבנו האמצעי חלש מאוד ונאלץ לשכב במיטתו. אמנם ביום שלאחריו כבר התחיל שוב סדר קבלת האורחים כמו שבתחילה. החסיד רבי פנחס רייזס משקלוב אנחנו כבר זוכרים ומכירים אותו שהיה מנכבדי החסידים בימי רבנו הזקן, ומזקני החסידים בימי בנו הרבי האמצעי, והיה בין המלווים בנסיעה הזו. שאל כעבור כמה ימים את רבנו האמצעי לסיבת הדבר. הרבי התעצב מאוד ואמר לו כאשר אנשים נכנסים ליחידות ומגלים לי את נגעי פנימיות לבבם איש איש באשר הוא, הנה כל דבר שמספר המספר עליי למצוא גם בעצמי, אולי בדקות מן הדקות. אני לא יכול לענות לשואל שום דבר עד שאני לא מתקן תחילה את הדבר בעצמי. רק אז יכול

08:23 אני לתת עצה וסדר לתיקון. ובאותו היום, אמר רבנו האמצעי: נכנס אליי איש אחד, שנבהלתי לשמוע מה שסיפר לי. אני לא מצאתי בעצמי חלילה אפילו שמץ של שמץ ממה שסיפר, אפילו לא בדקות של דקות. חשבתי לעצמי אולי זה חלילה הרע הנעלם הנמצא בעומק ועומק, כפי המבואר בחסידות בעניין מה שאמר רבי יוחנן אינני יודע באיזה דרך מוליכין אותי. המחשבה הזו, מספר הרבי האמצעי לרבי פנחס רייזעס, הרעידה את עומק נקודת נפשי לשוב אל השם מקרב ולב עמוק. עכשיו נספר מעט מהסביבה של מה שהיה בנשיאות של הרבי האמצעי. כאמור, הכתירו רוב החסידים לאחר פטירתו או הסתלקותו של רבנו הזקן. הכתירו רוב החסידים את רבנו האמצעי לנשיאם ומנהיגם, אבל הייתה קבוצה אחת מבין החסידים שחלק לבם מבית רבנו. הם נתנו את עיניהם באחד מתלמידי רבנו הזקן, הרב הקדוש רבי אהרן מסטרושעלה, שגם הוא לצערנו חלק ליבו מרבנו האמצעי, על אף שעד אז היה אהוב עליו ובמקום אהבתם שהייתה גדולה ביותר כאחים ממש, נעשה ביניהם פירוד גדול לאחר מכן. מסופר שבחיי רבנו הזקן, בהיותם עדיין אוהבים נאמנים, כלומר רבנו, רבנו האמצעי בהיותו צעיר, ורבי אהרן מסטרושעלה, התחילו-- התהלכו שניהם לפני חלון ביתו של רבנו הזקן, אחוזים ושלובים יחד וחוזרים על דברי חסידות. אחד החסידים שעמד בבית רבנו הזקן אמר "אלה הם שני רעים שלא נפרדים". ענה לו רבנו הזקן, "הלוואי שלא נפרדים". עצם המחלוקת ביניהם התחילה עוד בסוף ימי רבנו הזקן, כאשר התעוררה על רבי אהרן מסטרושעלה מחלוקת מבית רבנו הזקן והרבה מגדולי החסידים. רבי אהרן נאלץ אז למכור את ביתו שבליאדי, איפה שישב רבנו הזקן וקבע את דירתו בעיר מולדתו אושווה[?], והיה בא לליאדי רק לעיתים. ומאז נפרדו דרכיהם של

11:17 רבנו האמצעי ורבי אהרן מסטרושעלה. אחרי הסתלקות רבנו הזקן פנה רבי אהרן אל כמה מהחסידים שיבואו אליו והוא יורה להם את דרך השם. והרבה מהחסידים קיבלו את דעתו בכי טוב וחלק לבם מבית רבנו. כמו כן טענו אחדים מתלמידיו הגדולים של רבנו הזקן נגד נשיאותו של רבנו האמצעי ועמדו לשטן לו. אחדים מהם טענו שכמו שהיה אחר פטירתו של הבעל שם טוב ואחר פטירתו של הרב המגיד ממזריץ', שהרבנות התחלקה בין כמה תלמידים גדולים, ככה צריך להיות גם עכשיו. ואחדים טענו שאין מי שימלא את מקום רבנו הזקן, והיו סובבים בעיירות וצועקים אוי אוי, אין לנו רב והחסידות שוקקת חיים. הרבי האמצעי פתח בשלום וכתב אליהם שלא יבלבלו את העולם, ולעורר מחלוקת חדשה בישראל. ונסע הרבי האמצעי על המדינה לקרב את המרוחקים, ובדעתו היה גם לנסוע לעיירה סטרושעלה להתראות פנים אל פנים עם חברו רבי אהרן. כאשר היה בויטבסק פנה אחד התלמידים אל רבנו האמצעי בעצה טובה שיקבע את דירתו במאלורוסיה, רוסיה הקטנה, כי שם יתקבלו דבריו ואילו כאן טען התלמיד לא יתקבלו, כי הרי דברי החסידות חדשים הם, ואם יחזור על דברי החסידות של אביו רבנו הזקן לא יתקבלו הדברים בפני החסידים הצמאים לחדשות. "ומה יהיה על מדינה זו?" שאל הרבי האמצעי. ענה התלמיד, התלמידים ייסעו לעיירות. אמר לו הרבי האמצעי אני אומר לכם ואומר לכם עד שייצא מה שייצא. והוסיף בדרך של בדיחות שזהו מה שאמר משה רבנו לקדוש ברוך הוא, כי אבוא אל העם הזה ואמרו לי מה שמו, מה אומר אליהם? פירוש אם אבוא אני לומר להם ואמרו לי מה שמו, שהם בעצמם יאמרו לי מה שמו. אם כן, מה הוא אומר אליהם? ענה לו הקדוש

13:41 ברוך הוא אהיה אשר אהיה. אהיה בגימטריה עשרים ואחד, ואהיה אשר אהיה עשרים ואחד כפול עשרים ואחד בגימטריה אמת. זאת אומר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו הם לא יוכלו לומר. וכך היה רגיל רבנו האמצעי לומר, כולם יכולים כמובן לדבר, אבל כדי לומר אמת על העיניים לצאת מחוריהן. ואז יצא הרבי האמצעי נגד בחוזק יד, ולאנ"ש הנאמנים שלא הלכו בגדולות כתב שלא יקשיבו לדברי המסיתים ולא יהיו כפויי טובה לאביו הקדוש אשר שם נפשו בכפו עליהם במסירות הנפש ממש. דבריו אלה של רבנו האמצעי עשו פרי ותלמידי רבנו הזקן דבקו בבית רבנו ועמדו לימין צדקו ככל האפשרי, וכתבו לאנ"ש שהם ייראו וכן יעשו. ובאחד המכתבים כותב הרבי האמצעי אל אחד החסידים. מכיוון שנפלו עליי הבלי שווא מטרדות השטן לבלבל ולעקור את העולם מבית ומחוץ אשר לא ידעתי מה זה, כי השם יודע לבבי שלא גבה ליבי ולא הלכתי בגדולות ממני, כלומר שלא אוכל לילך אם ארצה והשם ירחם על נפשי עמו סלה ויזכור צדקות אבותי ויביאני למנוחה. אחד מתלמידיו הגדולים של רבנו הזקן, החסיד רבי פנחס רייזעס, שכרגע ממש סיפרנו עליו, פנה במכתב אל כל החסידים להודיע להם נאמנה שנתגלו לו כל תעלומות רבנו הזקן בשנת תקע"א, שביקש ממנו להשגיח שהפדיונות ייעשו דווקא על ידי בנו רבנו האמצעי. וכך הוא כותב לחסידים, אנשי לבב שמעו לי ואת אשר איתי אגלה בפומבי. האזינו אמרתי ותתנו רוחכם ועשו אוזניכם כאפרכסת וישמע אלוקים אליכם. אגיד נא את אשר נקרה בדברי הימים בשנת תקע"א, בעת חתונת בת אדמו"ר מוהר"ד[?] עם בן הרב מצ'רנוביל ונקרא לבנו אדמו"ר הנ"ל וסגר את הדלת בעדנו. כלומר רבנו הזקן סגר את הדלת ויבא לדבר צוף נועם אמרתו ובקיצור תוכן

16:29 מאמריו הקדושים אומר לכם כך. מכיוון שבני כך סיפר, אמר רבנו הזקן שבנו רבנו האמצעי הוא בעל טבע טוב וזהו חפצו ותשוקתו להפיץ את מעיינות התורה. לכן אומר להם אדמו"ר הזקן, שלאחר שהוא האדמו"ר הזקן יסתלק מן העולם. אני רבי פנחס רייזעס אהיה אחראי לזה שגם הפדיונות יעשו דווקא על ידי בנו רבנו האמצעי ולא על ידי אף אחד אחר. כאשר שמענו את זאת חיל ורעדה אחזתנו. ולא רצינו להבין מה שהוא אמר לנו. ובכל אופן, כותב רבי פנחס רייזעס לכל החסידים שרבנו הזקן ציווה שבנו הרבי האמצעי הוא זה שימלא את מקומו. גם אחיו של רבנו הזקן, רבי יהודה לייב מיאנוביץ, שכתב את הספר שארית יהודה, פנה במכתב אל רבי אהרון בתוכחת מגולה מאהבה מסותרת וזה לשונו בקיצור. הוא כותב כי כך היא המידה שהבן ממלא את מקום אבותיו וממלא מקום אבותיו פירש רש"י שאין באחיו גדול ממנו. וכל שכן שאין בכל המדינה גדול ממנו, כלומר מרבנו האמצעי. ובפרט כותב לו רבי יהודה לייב לרבי אהרון, שכך הייתה דעת הרב אחי מורי ורבי, כלומר רבנו הזקן. ומחמת אהבתי אותו, כלומר את רבי אהרון, הרביתי לדבר. ואולי ייכנסו דברי באוזניו, ואשרי ידו ולתשובתו אני מצפה ידידו לנצח. מהרב אבה יהודה לייב[?]. אבל לדאבון לב לא הועילו דברי יושר ומעשה שטן הצליח ועט עברה יצא ללהב. חלק גדול מאנשי החסידות שדבקו ברבי אהרון וקבעו וקבעו את דירתו בעיר שקלוב בפלך מוהילוב, ומשם הפיץ את מעיינות חוצה על פי הדרך שסלל לעצמו רוב אנשי הנאמנים לבית רבנו הזקן דבקו דווקא בבנו רבנו האמצעי ונמשכו אחרי דברי קודשו בכל לבם ונפשם וגדלו והצליחו וגם עשו פרי. ובאותן השנים החל רבנו האמצעי לפרסם בדפוס

19:15 את חיבוריו הקדושים בהם ברר וליבן את דרכי העבודה הדק היטב, ובייחוד בספרו קונטרס ההתפעלות ושער התשובה והתפילה, בהם גילה חלק מצפונות כל איש ואיש בתוך תוכיות וכניעות לבבו. אומנם רבי אהרון מצא ביקורת על כל הספרים שכתב רבנו האמצעי. ורבנו האמצעי לא טמן את ידו בחיקו, ובירר והסביר כל דבר בטעמו ונימוקו, כי יד השם הטובה עליו וכל הרוחות הנושבות לא הזיזו את רבנו האמצעי ממקומו ומדעתו הקדושה והרחבה כים, ואדרבה, בגלל ההתנגדות התחזקו הוא והחסידים בתוקף עוז, עד כי קמה אלומתו וגם ניצבה והמתנגדים אליו לא יכלו להרים ראש נגדו. ולבסוף ביקשו רבים מהמתנגדים אליו לקבל אותם תחת צל קודשו אבל רבנו האמצעי לא קיבל את כולם כי אם אחדים שידע שבאמת ובתמים שבים הם אליו