פרק 203 - חיים יהושוע.

00:01 בקשר לפדיית החיילים היהודים שגויסו לצבא הרוסי חלקם נחטפו על ידי החוטפים. נביא את סיפורו של חיים יהושע, שהציל הרבה מאוד קנטוניסטים. מספר חיים יהושע: באחד מלילות החורף בשנת תקצ"ה או תקצ"ו, כלומר אלף שמונה מאות שלושים וחמש או שלושים ושש, והנה קול דופק בדלת וארד ממיתתי ואפתח את הדלת. ואראה והנה שני יהודים עטופים אדרות חורף מכוסים בשלג, עומדים בפתח. הושטתי להם ידי בברכת שלום עליכם. ביקשתי מהם להסיר את אדרותיהם ולגשת אל התנור להתחמם. כיבדתי אותם בכוס חמין. הגשתי בפניהם גם לחם, גם חמאה ומיץ חלב, והם ישבו לאכול. אנוכי, מספר חיים יהושע, יצאתי לרעות את הרפת. כאשר יצאתי החוצה שמעתי כמו קול ילד בוכה, אבל לא שמתי ליבי לזה, בחושבי כי זהו קול של חתול. אבל בהתקרבי יותר אל המקום שמשם נשמע הקול, שמעתי הברת קול ילד. קראתי "מיהו הבוכה?" "אנוכי בנימין", השיבני קול רועד. הלכתי אחרי הקול. התקרבתי אל עגלת החורף שהעמידו היהודים האורחים בקצה החצר. היבטתי ורעד עבר בכל עצמותיי. שני ילדים שוכבים אסורים בחבלים. אחד ישן והשני בוכה. בימים ההם התרבו, התרבו חוטפים, החוטפים, כלומר יהודים שהיו חוטפים וגונבים ילדים יהודים ומוכרים אותם לקהילות למסור אותם לצבא. בראותי את הילדים שיערתי מיד שהאנשים הללו חוטפים המה והילדים הם גנובים, ופחדתי שמא יגנבו גם את ילדינו. מיהרתי להסיר את החבלים מעל הילדים, הורדתי אותם מעל העגלה והולכתי אותם לבית אחי מיכאל, שעמד בגן. אחי מיכאל כבר התעורר משנתו. אמרתי לו את השערתי ומיהרתי הביתה. בבואי הביתה ראיתי אשר אחד היהודים יושב לו ליד ילדי אפרים זלמן. הערתי את אנשי ביתי וסיפרתי להם בלחישה שהיהודים האלה חוטפים המה, ואשר הם מוליכים שני ילדים אסורים בחבלים

03:00 שבלי ספק ילדים גנובים הם. היהודי שישב ליד בני אפרים זלמן אמר כנראה שילד זה הוא ילד טוב, ואותי היסר היושב בשמיים ושני ילדים משוגעים המדברים סרה והייתי מוכרח לאוסרם בחבלים ועניינים מוליכם לויטבסק אל הרופא המומחה אשר שם. אחי מיכאל בינתיים נתן לילדים לאכול ולשתות וסגרם בחדר. בא אל ביתי כראותו את היהודים בער חמתו בו וניגש אליהם ואמר שלום עליכם יהודים חוטפים, חוטפים. כרגע תעזבו את הבית ואם לאו מרתי אחרתכם. היהודים ציד הבינו כי נתפסו בכף, ויאמר אחד לחברו ניסע ונלך. הלוואי אתה שנפלנו בין יהודים בלי לב שאין מרחמים על אומלל כמוך המוליך בניו המשוגעים אל הרופא. אני, אומר היהודי, יושב גם כן בכפר כמוכם. בראותי שהזפטן סמולר [?] הגר ביער השתגעו לו שני ילדיו ואין רופא להם, חמלתי עליו. הראיתי אותו מצוסים ועניינים מוביל אותו ואת שני ילדיו אל הרופא המומחה בויטבסק. היהודים עזבו את הבית בחורי עף ובבהלה לגלותם וראו שהילדים אינם חזרו מיד בקול צעקה, אבל מיד הבינו שצעקתם לא תועיל להם ומיהרו לעזוב את הכפר, ושני הילדים נשארו אצלנו. כעבור חודש ימים בא מועד אשר אחי מיכאל נסע לליובאוויטש אל הרבי הצמח צדק, וכשנכנס אל הרבי סיפר לו אודות הילדים, וראה אחי שפני הרבי נהרו משמחה ובירך את כולנו וציווה כי נשמור על הילדים כשנה ולאחר מכן נוליכם לבתיהם. הילדים ישבו אצלנו ולמדו יחד עם ילדינו אצל המלמד ירוחם זאב ועשו חיל בלימודם. ומן אז, מספר חיים יהושע, באה בי התשוקה להתעסק בפדיון שבויים ולא יכולתי להתאפק. נסעתי אל הרבי הצמח צדק בליובאוויטש, וגיליתי לפניו את תשוקתי הגדולה הלזו. הרבי הסכים לזה וסידר לי סדר עבודה בזה וכשלושה ארבעה חודשים בשנה, פעם בקיץ ופעם

05:40 בחורף הייתי נוסע למקומות שונים לפדות את הילדים החטופים שנמסרו לקנטוניסטים. כשבע שנים עסקתי בזה, מספר חיים יהושע, עד אשר נפלתי בפח, וכפסע היה ביני ובין המוות. וכאשר נפדיתי נסעתי אל הרבי הצמח צדק, והוא בחר לי למקום שבתי את העיר גלוכוב ובירך אותי באריכות ימים, והבטיח לי הבטחת עמי במחיצתי. בהמשך הדברים עובד חיים יהושע בכל המרחב בפדיית ושחרור הילדים אשר נחטפו לעבודת הצבא הרוסי. ואז, לקראת סוף התקופה של שש שבע שנים שהוא עבד בזה, הוא הגיע לקזאן. כארבעה חודשים ישב החסיד רבי חיים יהושע בקזאן, ובהיותו בביתו סוחר את הכפר היה בקי בטבעם של אנשי הכפר, והיה נוסע מכפר לכפר לפדות את הילדים מהם שהיו בורחים לאחר שנפדו, מהם שהוא הוכרח לטפל בהם בעצמו למצוא מקום מקלט עבורם. החסיד רבי חיים יהושע עשה את עבודתו במועצות חכמה. בבואו לכפר הנה תחילה היה סוחר מיבול הכפר בצמר או פשתן וכיוצא בזה, כדי לומר זהו מצב בואי. ודרך אגב היה מתעניין אודות הנערים שנמצאו שם. והנה באחד הימים בהיותו באחד הכפרים הגיע לשם איש יהודי מדבר יידיש במבטא הוולהיני. גם הוא, אמר, בא לסחור את יבול הכפר בצמר ובפשתן, והוא התיידד עם החסיד רבי חיים יהושע. רבי חיים יהושע בתמימותו האמין בו וכחודש ימים היו יחד, והאורח אורב לחסיד רבי חיים יהושע עד אשר נודע לו כל מעשיו בפדיית הקנטוניסטים. שמונה ילדים היו לו אז לחסיד רבי חיים יהושע, שלא ידע עדיין איך לסדרם, ולכן היו עמו בקזאן. אחדים מהם היו באכסניה שלו, אחדים היו הולכים אל אנשי העיר לבקש אוכל. על פי עצת חברו הסוחר בצמר ופשתן הוולהיני, אשר היה עוזרו בפדיון הקנטוניסטים והסתדרותם, סידר שישה ילדים בקזאן,

08:32 ושניים החליט החסיד רבי חיים יהושע לקחת איתו כאשר התכונן לנסוע לביתו. אמנם באותו יום שרצה לצאת לדרכו באו לפתע שלושה אנשי חיל מזוינים ואיתם הסוחר הוולינאי אסרו את החסיד רבי חיים יהושע בכבלים. הילדים, בראותם את אנשי החיל ברחו על נפשם, גם הודיעו לחבריהם שהסתדרו בעיר וכולם יחד נעלמו ועקבותיהם לא נודעו. שבעה חודשים הוליכו את החסיד רבי חיים יהושע מכלא לכלא, אסור באזיקים עד שהביאו אותו לעיר ויטבסק. ואז שלח הרבי הצמח צדק איגרת אל החסיד רבי זאב וולף כדי להציל את החסיד רבי חיים יהושע. כאשר הביאו את החסיד רבי חיים יהושע אסור באזיקים לויטבסק, היה הישיש רבי גבריאל, שאנחנו זוכרים אותו מהסיפור של רבי גבריאל נושא חן. הוא היה בשקלוב לרגל חתונת נכד בנו הצעיר והתעכב במסעו זה כמה חודשים. כאשר חזר לביתו לויטבסק, אנשי העיר כבר פעלו אצל נציב העיר שימסור את רבי חיים יהושע למשפט אזרחי, כלומר לא למשפט צבאי שאז הוא היה בסכנת מוות, אלא למשפט אזרחי. ומכיוון שהישיש רבי גבריאל היה חשוב מאוד אצל נציב העיר, הלך רבי גבריאל אל הנציב לדבר איתו ולספר לו על זכויותיו של החסיד רבי חיים יהושע, והוא מצא חן בעיני הנציב ומילא את בקשתו לתת חופשה לרבי חיים יהושע בתנאי שהוא יעזוב את כל האזור ואיש לא ידע מזה. כשלושה חודשים ישב רבי חיים יהושע תפוס בבית האסורים בוויטבסק עד ששחרר אותו הנציב. הלווה לו הרבי הצמח צדק כסף כדי לעשות בו מסחר וקניין, ויעץ אותו לקבוע את דירתו בעיר גלוחוב, וברך אותו לדרכו. חי וגר חיים יהושע כעשרים וחמש שנים בעיר גלוחוב, התפרנס בכבוד. מזמן לזמן היה נוסע לליובאוויטש של הרבי הצמח צדק, ואחרי הסתלקותו

11:31 של הרבי הצמח צדק נסע אל בנו הרבי מוהר"ש. החסיד הידוע רבי דב זאב מיקטרינוסלב סיפר שבימי היותו שד"ר, כלומר שליח של הרבי מוהר"ש, היה מגיע גם לעיר גלוחוב, ושם גר אחד מזקני החסידים, רבי חיים יהושע היה שמו, ובכל פעם שבא לגלוחוב היה מתענג לשמוע ממנו סיפורים מחיי החסידים הזקנים. פעם אחת, כאשר הגיע רבי דב זאב לגלוחוב, הדבר היה בשנת תרל"ו. היה רבי חיים יהושע כבר זקן בן שמונים ושבע שנים, ובהרגישו שהגיע זמן פקודתו קרא לזקני החסידים בעיר רבי אברהם זלמן הכהן, רבי שלמה מנחם המלמד, רבי אפרים פישל מלמד, וביקש שיקראו גם לשד"ר, לשליח האורח, כלומר לדב זאב. כאשר שמע רבי דב זאב שהחסיד רבי חיים יהושע חולה נחלש, הלך לבקרו. כשבוע ימים חלה רבי חיים יהושע את חוליו, אפסו הכוחות, אבל דעתו הייתה צלולה עד לרגע האחרון, וסיפר למבקריו סיפורים שונים, ובקשתו האחרונה הייתה כך אמר. בשנת תקצ"ג או תקצ"ד, הייתי כל שמונת ימי החנוכה אצל הצמח צדק ושמעתי שלושה דרושי חסידות שהיסוד שלהם היה שמלחמת היוונים הייתה מלחמה רוחנית, כפי שהיוונים אמרו כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל, ועל ידי מסירות הנפש של עם ישראל ניצחו את היוונים והצמח צדק אה הפליא ובירך מאוד את העבודה של מסירות נפש על קידוש השם כמו רבי עקיבא וכדומה. אני, אמר רבי חיים יהושע, הייתי אז כבן ארבעים שנה ויותר, וארבעה אחיי ושני גיסיי ישבנו מנעורינו בכפר ז'צקי[?] הסמוך לקליסק, אשר אוד[?] אבינו רבי אברהם ישראל מחסידי רבנו הזקן ובנו אדמו"ר האמצעי התיישב שם והדריך אותנו ללמוד ולעסוק בעבודת האדמה, וגם היינו מתחזקים לעסוק במצוות הכנסת אורחים. ואז מספר

14:40 חיים יהושע על כל המאורעות שקרו לו עם פדיון הילדים הקנטוניסטים. וסיים רבי חיים יהושע. היום או מחר תשוב נשמתי אל יוצרה ובקשתי האחרונה מכם הוא אומר להם, היא אשר אחרי סתימת הגולל יאמרו מניין אנשים מאנ"ש, כלומר מהחסידים בלשון הזה כבוד קדושת אדמו"ר, חתן כבוד קדושת אדמו"ר, ונכד כבוד קדושת אדמו"ר. עבדכם חיים יהושע בן נסר[?] מת, וטרם מותו עשה אותנו לשלוחי מצווה להודיע לכבוד קדושת אדמו"ר כי עבדכם חיים יהושע בן נסר[?] מת, ולהזכיר לכבוד קדושת אדמו"ר את הבטחתו שהבטיח לעבדו חיים יהושע בן נסר[?] בעד עבודתו במצוות פדיון שבויים. הלא היא הבטחת עימי בם חיצתי. כולם הבטיחו לרבי חיים יהושע למלא את בקשתו. למחרת בבוקר, אחרי אשר התפלל רבי חיים יהושע תפילת שחרית, הניח תפילין דרבנו תם מסר את נשמתו בדעת צלולה ובאמרת שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. בו ביום הובל רבי חיים יהושע לקבורה, וכאשר נסתם הגולל עמדנו עשרה אנשים. כל זה סיפר הרב החסיד רבי דב זאב ואמרנו את הנוסח האמור זה הוא מספר לרבי מוהר"ש הבן של הרבי הצמח צדק. כאשר באתי לאחר מכן אל קבר כבוד קדושת אדמו"ר מוהר"ש בליובאוויטש סיים רבי דב זאב את סיפורו וסיפרתי לו את אשר סיפר רבי חיים יהושע ואת אשר ביקש מאיתנו אמר הרבי מוהר"ש עשייה לעילא עבודה בפועל מביאה למדרגות הגבוהות ביותר חסיד חכם הבטיח לעצמו מקום יפה אבי הוא אדם נאמן הוא בוודאי יקיים את הבטחתו.