פרק 131 : נחמן יצחק נהיה רבה של הרקי, המשך סיפורו של יצחק שאול לברוך

00:01 בתולדות העיירה הרקי, עיירה קטנה אבל שמשמשת מרכז בתורת החסידות, מכהן כרב הרב נחמן יצחק. ואנחנו כאן מדברים עכשיו על תולדותיו בהיותו צעיר וממשיכים בסיפור. כולם איחלו לשמש ברכת מזל טוב בפה מלא. רב יונתן השמש בקושי ענה לברכות אלה. הוא נשאר שתקן כמו תמיד, וחיוך קל קיבל את הערות המברכים על גודל הזכות שיש לו בכך שנפל בגורלו חתן כל כך גאוני. מועד החתונה נקבע בשעה טובה, ורבים ציפו שרב יונתן יקיים חגיגת נישואין מפוארת, הרי הוא קיבל חתן נפלא. אמנם נכון שהוא היה רק שמש עני, אבל במאמץ מסוים ובעזרת הכנסות אשתו כמיילדת ובעזרה מצד מתפללי בית המדרש שלו יכול היה לקיים חתונה מכובדת. כל המתפללים היו מוכנים בחפץ לב להושיט סיוע לצורכי החתונה, לא כל כך בגלל השמש עצמו, כי אם בעיקר בגלל החתן העילוי שכל העיר דיברה על גאונותו. אבל על דעתו של יונתן השמש לא עלה כלל ליהנות ממתנת בשר ודם, אפילו כחוט השערה, וגם לא מצא לנכון להתאמץ באופן מיוחד בשביל כך. האורחים שהזמין יונתן לנישואי בתו היחידה היו מוזרים ביותר. ארבעה מן המוזמנים היו אחסנאים בבית ההקדש להכנסת אורחים. היו אלה יהודים עם בגדים בלויים וקרועים שאף אחד לא יסתכל עליהם מעולם. עוד שישה או שבעה מוזמנים נאספו בין הקבצנים המחזרים על הפתחים. מלבדם הגיעו לחתונה עוד שני אורחים שהתאכסנו בבית המדרש שבו כיהן יונתן כשמש. אחד משני האורחים היה מסדר הקידושין והשני אמר את שבע ברכות. רוב בעלי הבתים של מינסק בכלל לא ידעו על קיום החתונה. רק למוחרת נודע בעיר על הנישואין שהתקיימו יום לפני כן. הזוג הצעיר עבר לגור בבית האלמנה, האימא של הכלה, שהחזיקה עדיין בבית המרחץ וגרה באחד

02:51 מאגפיו. לשם הגיעו למוחרת החתונה גדולי התורה של מינסק כדי לברך את נחמן יצחק, החתן העילוי, בברכת מזל טוב. זאת לאחר שנודע להם כבדרך אגב על נישואיו. רב נחמן יצחק השמיע בפניהם את דרשת הנישואין המקובלת וכולם התפעלו מעומק חידושיו ומבקיאותו הכבירה. עבר זמן קצר ובעלי הבתים במינסק התחילו להתייעץ כיצד למצוא מקור מחיה לזוג הצעיר. לנחמן יצחק הוצע כהונה כראש ישיבה. כל אחת מהישיבות הרבות שהיו במינסק הייתה שמחה שהוא יהיה לה ראש ישיבה. אמנם נחמן יצחק סירב לקבל את ההצעות. הוא אמר שיש לו עדיין הרבה מה ללמוד לעצמו לפני שהוא יהיה ראוי ללמד אחרים, וכך אמנם הוא עשה. הוא ישב ולמד תורה ביתר שקידה וביתר התלהבות יותר מאשר לפני הנישואין. ובינתיים התחילה מינסק להתעניין יותר באישיותו של יונתן השמש, חותנו של נחמן יצחק. מכיוון שהשידוך בין בתו לבין בנו של שמעון לייב, הבלן הנסתר, נעשה עוד בילדותם של הילדים ועל פי ציווי הבלן שמעון לייב לפני שהוא נפטר, היה ברור לכולם שגם יונתן הוא צדיק נסתר כמו המחותן שלו. שדכנותו של יונתן והתנהגותו המסתורית חיזקה עוד יותר את הרושם הזה. אנשים נזכרו כי שנים רבות חיו יונתן ואשתו בפרישות, כאשר הוא ישן בבית המדרש מאחורי התנור ואשתו בעזרת נשים. כולם התחילו לעקוב אחרי יונתן ואשתו באשא רחל לא גרעו עין מכל צעדיהם ושמרו את מוצא פיהם. יונתן ואשתו באשא רחל התחילו להרגיש לא נוח, כפי הנראה היה עליהם אכן מה להסתיר בצדקנותם וטרם הגיעה שעתם להתגלות. ולכן ביום בהיר אחד התברר בעיר מינסק שיונתן ובאשא רחל אשתו נעלמו מן העיר ואף אחד לא ידע לאן הם הלכו. בתם נשארה במינסק יחד עם בעלה נחמן יצחק. אף

05:33 אחד לא ידע על למדנותה של שרה רבקה. הדבר גם לא עלה על הדעת. כל תשומת הלב של אנשי מינסק הוקדשה לגאונותו של בעלה נחמן יצחק. הזוג חי מהכנסות הבלנית, האלמנה, אמו של נחמן יצחק, שהמשיכה לעבוד בבית המרחץ כאשר שרה רבקה כלתה מצטרפת כמסייעת לעבודת חותנתה, ונחמן יצחק יושב לו בבית המדרש ולומד. היהודים במינסק הצטערו על כך ששתי הנשים, האלמנה וכלתה, נאלצות לעבוד עבודת פרך כזו. אמנם הן מצידן סירבו אפילו לחשוב על פרנסה אחרת, וכך עברו שנים. שרה רבקה הייתה כבר אם לשני ילדים. אמנם אורח החיים לא השתנה במאומה. נחמן יצחק ממשיך לעסוק בתורה ובעבודת השם בשקידה, שאמו ואשתו מתעסקות בבית המרחץ ומסתפקות מזה למחיית המשפחות. וכך עברו להן ארבע שנים. במשך הזמן, כפי שאמרנו, נולדו לזוג שני ילדים, בן ובת. נחמן יצחק ישב ולמד בשקידה רבה. שרה רבקה סייעה לחותנתה בענייני הבית ובית המרחץ. ואז נפטרה אמא, אמו של, אה, של נחמן יצחק. ואז ראשי הקהילה של מינסק הוצבו בפני שתי בעיות. דבר ראשון, מה לעשות עם בית המרחץ? דבר שני, איך לארגן פרנסה עבור הגאון הצעיר ומשפחתו? עוד בעבר טענו ראשי הקהל שאין זה לפי כבודו של נחמן יצחק לשבת בבית אמו ולחיות על הכנסותיה מבית המרחץ, וביקשו ממנו מאוד להיות ראש ישיבה. כל עוד עמד נחמן יצחק על רצונו לחיות עם אמו שתמשיך לטפל בבית המרחץ, ויתרו לו. אבל עכשיו, עם פטירת אמו, סברו ראשי הקהילה שהגיעה השעה שהגאון הצעיר יעבור לדירה מכובדת יותר וגם יהיה לראש ישיבה. אמנם נחמן יצחק המשיך לסרב. הוא ביקש שלפחות בשנת האבל אחרי אמו יישאר בדירתה הישנה כדי לקיים בה מניין לתפילה יום יום וללמוד משניות ברבים.

08:14 ומכיוון שזכרה של אמו המנוחה היה קדוש בעיני תושבי העיר, כאשתו של שמעון לייב הנסתר וכאמו של נחמן יצחק הגאון, הבינו כולם לליבו של הבן והיו מוכנים לסייע לו בכיבוד זכר אמו. ולכן נחמן יצחק נשאר לגור בבית-- בדירת בית המרחץ לשנה נוספת ורעייתו שרה רבקה למדנית קיבלה לידיה את הטיפול בבית המרחץ. ציבור מבני העיר היה בא להתפלל יום יום בבית, ונחמן יצחק השמיע בפניהם שיעור יומי במשנה. שיעורי המשניות האלה עוררו עניין רב במינסק. גדולי הלמדנים באו לשמוע את נחמן יצחק משמיע את שיעורו, שכן הוא היה משלב בו חידושי תורה נפלאים, כך שגאונותו של נחמן יצחק קיבלה פרסום הולך וגדל, ובעלי הבתים במינסק ציפו בקוצר רוח לסיום שנת האבלות. הם היו בטוחים שאז יסכים נחמן יצחק לעמוד בראש אחת הישיבות הקיימות בעיר. הם אפילו היו מוכנים לפתוח עבורו ישיבה מיוחדת שלא היה להם ספק שיימצאו תלמידים רבים שיבואו לישיבה שלו. מה נדהמה מינסק כולה להיוודע, כי עכשיו גם כן עומד נחמן יצחק בסירובו להיות ראש ישיבה. ראשי הקהילה, שכל מאמצי השכנוע שלהם לא עלו יפה, הודיעו לו שאין בכוונתם לאפשר לו את המשך חכירת בית המרחץ בשום אופן. הם לא יכולים להשלים עם ביזיון כזה. הם גם קיוו שהדבר ייאלץ אותו להסכים לקבל את ראשות הישיבה. אבל נחמן יצחק, כשנוכח לדעת שלא יוכל להמשיך ולהתפרנס מבית המרחץ, לקח את אשתו ואת ילדיו ועזב את מינסק ועבר לגור בלמברג. כל העיר מינסק הצטערה מאוד על עקירת נחמן יצחק. היו כאלה שלאחר מעשה תהו על התעקשותם שלא למסור לו את המרחץ. מוטב היה כך מאשר שהקהילה תפסיד אותו לגמרי. אבל זה היה כבר עניין אבוד. נחמן יצחק הלך בדרכו

10:32 העצמאית. למה בחר נחמן יצחק דווקא בלמברג כמקום מגורים? היה פשוט, משום שחותנו, יונתן הנסתר, השמש לשעבר, גר בלמברג. הוא עבר לשם לאחר שכפי שסיפרנו במינסק עקבו אחריו הקדישו לו תשומת לב כצדיק נסתר. עשר שנים שהה נחמן יצחק בעיר למברג יחד עם חותנו. שניהם התפרנסו מהכנסות נשותיהם. אישה רחל, החותנת, הייתה מיילדת, ובתה שרה רבקה עזרה על ידה. כאשר לא היו לידות התעסקו בתפירה וכך הצליחו לפרנס את משפחותיהם. והבעלים, יונתן ונחמן יצחק עמלו בתורה יומם ולילה. לאחר עשר שנים החליטו השניים לצאת לנדוד מחוץ לעיר, לערוך גלות לתיקון עצמם ולתיקון העולם. במשך שנתיים הם נדדו על פני יישובים שונים מבלי לשהות במקום אחד יותר משתיים עשרה שעות. בדרכם הקפידו שלא יכירו אותם כלמדנים או אפילו כיהודים נכבדים, ומסתבר שגם ביצעו שליחויות חשובות תוך כדי נידודים. ואז, כעבור זמן, הגיעו לעיירה הרקי. נחמן יצחק קבע שם את דירתו. בתחילה עסק במלמדות, לימוד ילדים. במשך הזמן התחיל לתפקד גם כמורה הוראה לתושבים לפתירת שאלותיהם ההלכתיות. בהרקי הענייה לא היה אז לא מלמד ולא מורה הוראה, ולכן החליט נחמן יצחק להישאר שם ולמלא את שני התפקידים האלה. על משכורת הוא לא חשב בכלל. הדבר גם לא הדאיג אותו כאשר הוא נוכח לדעת שהוא רצוי בעיירה והתושבים מחבבים אותו, העביר לשם גם את אשתו ואת ילדיו ונעשה לרב של העיירה רבה של הרקי. העיירה הקטנה, למרות היותו מסוגל לחיים כרב באחת הקהילות היהודיות הגדולות ביותר. נחמן יצחק היה לעיירה הרקי יותר מאשר רב, ולמעשה היה מדריכם של הצעירים והזקנים כאחד. גם הרבנית שרה רבקה סייעה כמובן על ידו, ובשעה שהוא לימד תורה את הגברים מכל הגילים, היא לימדה את הנשים. הוא

13:06 היה לכולם כמו אבא. היא הייתה לכולם כמו אמא. תושבי העיירה מצידם אכן התייחסו אליהם כאל אבא ואמא, ובינתיים התרבו התושבים בעיירה הרקי וחשיבותה של הקהילה גדלה. נחמן יצחק התאמץ שהיהודים ילמדו תורה, כך שבמשך השנים הפכו פשוטי העם להיות תלמידי חכמים. בתפקידו כרבה של העיירה הרקי עמד נחמן יצחק על המשמר, שכל מי שבתו הגיעה לפרקה, הוא יבחר, יבחר עבורה צעיר למדן לחתן, ובמשך הזמן נוספו להרקי עשרות אברכים למדנים. הם גדלו והתעלו בתורה הודות למזונות על שולחן חותנם שהובטחו להם לפי דרישת רב העיירה. נחמן יצחק פתח בהרקי ישיבה ואת התלמידים המצוינים השתדל להשיא לבנות של בעלי בתים נכבדים בעיירה. הישיבה העמידה למדנים מופלגים שנשארו בעיירה והשפיעו באופן חיובי ביותר גם על העיירה וגם על כל הסביבה. יצחק שאול, שמספר כרגע את הסיפור הזה לברוך... יצחק שאול עצמו היה תלמיד בישיבה זו. בפרטים שיצחק שאול מסר על הרב והרבנית בהרקי, קישר בעיניו של ברוך את מינסק, העיר שממנו יצאו נחמן יצחק והרבנית יחד עם הרקי, עיירה שהצטיינה בחסידים הראשונים שהיו בה. ידוע לנו כבר שמינסק ה-ה-עוררה את התעניינותו של ברוך בגלל העובדה שהייתה עיר מגוריו של סבו רב מוישה, ראש קהילת פוזנא לשעבר, שעליו סיפרנו ארוכות. ברוך התלבט עכשיו מאוד בשאלה האם לבקר את מינסק ולהכיר שם את סבו המיוחס, אבל לפני שיעזוב את דובר מיסל[?] רצה ברוך להשיג מפי ידידו יצחק שאול יותר ידיעות על החסידות ועל מפיציו. היה לו ליצחק שאול הרבה מה לספר, לא רק על תלמידי וחסידי הבעל שם טוב, שביניהם כמובן היה גם אביו ניסן, אלא גם על הבעל שם טוב עצמו. יחד עם זאת, הרי יצחק שאול לא נפגש מעולם עם הבעל

15:49 שם טוב בכבודו ובעצמו. הוא כמובן הצטער על כך, אבל ברוך יותר ממנו השתתף בצערו. ברוך חשב שאילו יצחק שאול היה נפגש עם הבעל שם טוב, יכול היה למסור לו עוד יותר פרטים על מפיץ החסידות, ואז הייתה לברוך תמונה יותר בהירה מן הצדיק והנהגתו. אבל עכשיו היה עליו לשפוט רק לפי הידיעות של הבעל שם טוב שיצחק שאול היה מסוגל להעביר אליו. בשביל נפשו הכמהה של ברוך זה לא היה מספיק, כיוון שזה לא היה כלי ראשון ולמרות שליבו נמשך לחסידות, הרגיש ברוך וידע שעליו עוד ללמוד ולחקור הרבה עד שיגיע למסקנה הברורה בדבר הצטרפותו לחסידי הבעל שם טוב. ולכן החליט ברוך להישאר בדוברומיסל כדי להיות קרוב לידידו יצחק שאול ולהמשיך להוציא מים מן המעיין כפי שיצחק שאול שימש לו. לברוך הייתה גם כוונה נוספת בדבר שכן היה עליו למצוא איזשהו מקור מחיה להמשך שהותו בדוברומיסל וגם לצורכי נדודיו הבאים, ולכן הוא שוחח על העניין עם יצחק שאול שעבד אצל חותנו בנפחייה. יצחק שאול למד היטב את המלאכה והוא השתכר יפה במיוחד. במיוחד לאחר שהוא התגלה כאמן יד בייצור מחרשות ותיקונן, ופריצים ואיכרים הציפו אותו בעבודה. דעתו של ברוך הייתה להשתלב בעבודת הנפחייה לצידו של יצחק שאול. יצחק שאול מצדו כמובן שמח מאוד על כך והציע לו שכר נדיב בתמורה. ברוך הודיע על כוונתו להישאר עוד חודשיים בדוברומיסל לעבוד כל יום זמן מסוים בנפחייה, כשאת שאר היממה הוא מקדיש לתורה ולעבודה. ההודעה הזו שימחה את יצחק שאול, שכן עכשיו עלה במוחו רעיון לשדך את ברוך עם אחותו. יצחק שאול כתב על כך לאביו ניסן כדי לשמוע את דעתו, ובינתיים הוא לא רצה לומר לברוך את כוונותיו

18:08 כל עוד לא ידע אם אביו יאות לכך, ולכן במשך החודשיים שברוך יעבוד בנפחייה הוא יוכל לצפות בשקט לתשובה של אביו. מצד שני, ברוך לא גילה ליצחק שאול שבעצם הוא כבר משודך ורצונו להמשיך בנדודיו כדי למצוא את דרכו בעבודת הבורא ולרוות את צימאון נשמתו. לא חשוב כך או כך. ברוך המשיך כרגע להיות בדוברומיסל, להיות עם יצחק שאול שעות רבות בדברי תורה וחסידות תוך כדי עבודה משותפת, ואת שאר שעות היממה חולקו אצלו ללימוד עצמי בשקידה וגם ליציאה להתבודדות בשדות כדרכו מאז.