פרק 130 : סיפורו של רבי נחמן יצחק רבה של הרקי

00:01 כל הסיפורים שאנחנו שומעים עד עכשיו על רבי מויישה ועל תולדות מהר"ל מפראג עד לרבי מויישה זה סיפורים שמספר יצחק שאול לברוך בעיר דוברומיסיל, וברוך הצעיר שומע בעצם כאן על משפחתו שלו מפי יצחק שאול. ואז ממשיך יצחק שאול ומספר לברוך. כיוון שיצחק שאול שהה זמן רב במינסק, ידע לספר לברוך לא רק על המסתורים של מינסק, כי אם גם על האישים המובילים בחיי היהודים שם וביניהם סבו של ברוך רב מויישה. לראשונה בחייו שמע אז ברוך פרטים ממשיים על סבו. למרות שנימת הדברים של יצחק שאול לא הייתה אוהדת כלפי רבי מויישה בגלל התנגדותו לחסידות, אבל מכיוון שברוך היה עסוק עדיין בחיפושים אחרי דרך נכונה בעבודת השם, התעוררה בו תשוקה לבקר את מינסק ולהתוודע לסבא שלו. הוא היה בטוח כי יוכל ללמוד הרבה מפיו מכיוון שהיה גדול בתורה וגם להבדיל בחוכמות כלליות. שאיפתו של ברוך לבקר במינסק ניזונה גם מסיפוריו של יצחק שאול על הלמדנים והצדיקים שבעיר הזו, הידועים וגם הנסתרים. סיפורים שריגשו אותו מאוד, אבל דווקא בגלל זה שהוא שאב כל כך הרבה ידע והדרכה מיצחק שאול, חתנו של הנפח בדוברומיסיל לא היה ברוך מסוגל לנתק עצמו ממנו, והוא החליט להישאר בעיירה דוברומיסיל ולהמשיך בשיחותיו עם החסיד הצעיר. לא רק סיפורים מיוחדים במינם שמע ברוך בשפע מפי יצחק שאול, כי אם גם דברי תורה והדרכה, במיוחד בתורת הבעל שם טוב ושאר גדולי החסידות. ובינתיים הלך ואזל מעט הכסף שברוך חסך וצבר בעבודותיו השונות, וכך נאלץ ברוך להתחיל בחיפוש מקורות חדשים כדי להשתכר למחייתו. מצב זה הסב לו דאגה מסוימת, מכיוון שהחלטתו הייתה נחושה לחיות רק מיגיע כפיו. בכל ליבו רצה להיות בטוח שלא ייאלץ לעולם להזדקק וליהנות מסיוע

02:40 בשר ודם, ואפילו הקרובים ביותר. רבות חשב ברוך על אפשרות נסיעתו למינסק. ליבו משך אותו בכל זאת אל סבו, אבל היה ברור לו שהוא לא יוכל לאכול בבית סבו גם אם הוא ירצה ליהנות אותו מעושרו. לכן הוא זקוק לאמצעים לסיפוק צרכיו וכן כמובן להוצאות הדרך. צידה לדרך עד שיגיע למינסק, ובדרכו יהיה עליו להשכיר עצמו למלאכות שונות או בדוברומיסיל או במקום אחר. ברוך לא היה בררן בכלל לגבי המלאכות שהוא מוכן לבצע. הבעיה העיקרית בעניין הזה הייתה למצוא מלאכה שתתאים לדרישותיו. לא עניינו אותו טיב המלאכה או קושי המלאכה, אבל העיקרון שהציב לעצמו עוד בראשית דרכו העצמאית שהוא יעבוד רק מספר מצומצם של שעות ביום כדי שיוכל להקדיש את רוב שעות היממה ללימוד התורה ולעבודת השם. וכך נהג כל השנים. במובן של להשיג מלאכה כזו זה לא קל, ובנוסף לכך תשלום עבור מלאכה כזו היה קטן מאוד. כל זה הקשה על מציאת דרך מזורזת למילוי משאלתו להגיע למינסק ולהיות בה תקופת מה. בעוד ברוך מתלבט ועורך שיקוליו מצד אל צד, בינתיים נפגש מדי יום עם יצחק שאול וקיים איתו שיחות ארוכות. בר-- ש-- אה, יצחק שאול מצידו חיבב מאוד את ברוך ונהנה לרוות את צימאונו העז לשמוע על חסידות ועל חסידים. למעשה, ברוך היה היחיד בדוברומיסיל שהתעניין בכך ושתה בצימאון ובהתעניינות את דבריו של יצחק שאול. החסידות דיברה אל מוחו ואל לבו של ברוך ושבתה את נפשו, אבל ברוך לא ראה את עצמו עדיין כחסיד. מהסיבה הזאת הוא רצה לרכוש עוד ועוד ידיעות ופרטים על החסידות, על תולדותיה, ועשה כל מאמץ כדי לקבל מיצחק שאול תכנים שיכירו אותו יותר ויותר עם החסידות במידה מעמיקה ויפתחו לפניו את שעריה

05:03 לרווחה. וכך שמע ברוך בין השאר בהתלהבות את סיפורו המרתק של יצחק שאול על הקשר שבין הרב והרבנית של הרקי, שהיא כידוע לנו עיירת מולדתו של יצחק שאול, לבין העיר מינסק, שהיא עירו כרגע של סבו של ברוך. וכך מספר יצחק שאול: "הרקי הייתה עיירה קטנה. האוכלוסייה היהודית בה מנתה כשמונים משפחות. אמנם עיירה קטנה זו תפסה מקום מרכזי בתולדות הנסתרים והמקובלים ומאוחר יותר גם בתולדות החסידות. היהודים בהרקי הצטיינו ביראת השמיים שלהם. מספר גדול מיהודים אלה היו גם גדולים בתורה. אפילו בעלי המלאכה ידעו ללמוד ובדרך כלל לא היו בהרקי עמי הארץ. אפילו זלמן פושט העור, צדק אלי-- צדיק-- צדוק אליהו הזבלן, זליג צבי הקצב ואברהם יוסף ומשה אהרון, בעלי העגלה, היו מסוגלים לפתוח ספר, לעיין בו וללמוד בו, ואשר ליראת שמיים בזה יכלו להשתוות עם גדולי הלמדנים. חלק נכבד בעובדה שהרקי הייתה עיירה למדנית ויראת שמיים יש לזקוף לזכותו של הרב המקומי רבי נחמן יצחק ולאשתו הרבנית שרה רבקה הצדקנית. רבי נחמן יצחק ישב על כיסא הרבנות בהרקי לא פחות משישים שנה. במשך שישים שנה אלה נטע בקרב יהודי המקום יראת שמיים, מידות טובות ולימד אותם בתורה כך שכל יהודי ידע ללמוד גם באותיות הקטנות. רבי נחמן יצחק היה בעל אישיות נדירה. מקום הולדתו באמת היה בעיר מינסק. הוא היה בנו של הבלן המקומי, כלומר האחראי על המקווה, אשר נחשב כל ימיו כאדם פשוט, אבל בסוף ימיו התברר שהיה למדן וצדיק גדול, צדיק נסתר אמיתי. על הבלן הנפלא הזה יסופר להלן. תחילה נתוודע אל אישיותו הנדירה של בנו רבי נחמן יצחק, רבה של הרקי. נחמן יצחק היה לא רק למדן גדול, כי אם גם סמל ודוגמה של טוב

07:52 לב ויושר. בעלי הבתים של הרקי שהכירו אותו שנים רבות אמרו שמעולם לא שמעו מפי רבם אפילו מילה חמורה אחת על אדם כלשהו. הוא גילה חיבה יתרה ויחס של נימוס לכל אחד. גם כאשר רצה, למשל, להוכיח אדם שחטא, עשה זאת באהבה וברחמים גדולים ובכאב לב על שהוא נאלץ להשמיע דברי תוכחה באוזני יהודי. צדקתו הגדולה של נחמן יצחק באה לידי ביטוי מיוחד כאשר פרצה פעם מגיפה רחמנא ליצלן בעיר הרקי. רבים מתו במגיפה. הרב זימן אספה גדולה שאליה נקראו כל בני הקהילה, אנשים ונשים וטף, נער וזקן. רבי נחמן יצחק עלה לבמה ואמר, "ברור בהחלט שהמגיפה באה בגלל חטאים בעיירה, שהרי הקדוש ברוך הוא לא היה מביא עונש כזה על העיירה לולא בוצעו כאן חטאים כבדים, אלא שאני אינני יכול לשער מי יכול להיות בעלי עבירה כאלה בעיירה שלנו, ולכן אני בטוח שהאחריות מוטלת עליי, כפי שרש"י כותב על הפסוק 'ואשימם בראשך'." רבי נחמן יצחק פרץ בבכי ולאחריו פרץ כל הקהל בבכי רב. רבי נחמן יצחק התייחס לבני קהילתו כמו אבא לבניו. לא היה אצלו הבדל בין אחד לשני, כמו שאבא אינו מבדיל בין בן אחד למשנהו. אל כולם התייחס באהבה ובתשומת לב מודגשת, ואת כולם הדריך במידות טובות. הסדר המעניין והמחוכם קבע למשל בין שנים עשר החנוונים שבעיירה. לפי הסדר הזה היו כל שתים עשרה החנויות פתוחות יחד רק ביום השוק, כאשר כל איכרי הסביבה באו לעיירה לערוך את קניותיהם. אמנם בימים רגילים הנהיג הרב תורנות יומית של שלוש חנויות פתוחות, והסדר הזה אפשר לחנוונים פרנסה הוגנת בלי התחרות יתרה, בלי קנאה ובלי מחלוקת, וכן הותיר בידם זמן פנוי לעניינים רוחניים. דבר נוסף הנהיג רבי נחמן יצחק

10:31 שכל הסוחרים ישתתפו באופן שווה באספקת סחורה אל שלוש חצרות האצילים שהיו בסביבת הרקי. רק בעונת הציד, כאשר כל פריצי הסביבה התרכזו בעיירה כדי לערוך ציד ביערות הסביבה, ניתנה יד חופשית לכל יהודי להציע סחורה לאצילים ולמלוויהם הרבים. וכך נשמר הודות למאמציו וחוכמתו של הרב השלום בעיירה ועיירה זו לא ידע כל קנאה, שנאה או ריב. הרבנית שרה רבקה תרמה מצידה תרומה משמעותית לרמת יראת השמיים והמידות הטובות בעיירה. היא, שרה רבקה, הייתה אישיות דגולה, דגולה מצד עצמה. תמיד עסקה בעניינים כגון הכנסת כלה, ביקור חולים, גמילות חסדים. היא דאגה לגדל ולפאר כל שמחה שהייתה בעיירה ברית מילה, בר מצווה, מסיבת שידוכים, חתונה. יחד עם זה דאגה שבכל עניין של צער או אבל חלילה וחס, שיארע למישהו בעיירה ישתתפו כל אנשי העיירה, והיא עצמה הייתה ראשונה בצער ובנחמה, בשמחה ובעזרה. במיוחד הקדישה שרה רבקה מזמנה ללמד את הנשים מידות טובות שלא יריבו בינן לבין עצמן, לא תעלבנה זו את זו, לא תדברנה לשון הרע ורכילות ולא תגלינה שנאה וקנאה האחת לזולתה. כאשר הגיעה משפחה חדשה להרקי ולמשל, האישה לא הייתה כה טובה ומחונכת כתושבות העיירה הותיקות, התמסרה הרבנית שרה רבקה לשיחות ממושכות איתה עד שהשתנתה. בימי הקיץ הארוכים הייתה הרבנית מכנסת סביבה במרפסת ביתה נשים מן העיירה, ומספרת להן מסיפורי התורה, מהמדרש וספרים אחרים. היא הייתה מסבירה לכולן בהרחבה את הרעיונות העמוקים שבסיפורים ומפיקה את מוסר ההשכל שבהם, ובחורף הייתה אוספת את הנשים מבית פנימה וממשיכה בסיפוריה בהסברה מרתקת ומעלפת. ולכן הייתה הרבנית אהובה ונערצת על נשי העיירה. המבוגרות היו קוראות לה אמא, הצעירות סבתא, שלא בנוכחותה הייתה מכונה בפי כל הרבנית הקדושה. גם מוצאה של שרה רבקה,

13:08 כמו בעלה הרב נחמן יצחק היה מהעיר מינסק. העבר שלה היה מעניין לא פחות משל בעלה. ועכשיו נתוודע אל הבלן ממינסק, אביו של רבי נחמן יצחק. שמו של הבלן הזה היה שמעון לייב; בעיר מינסק לא העריכו אותו במיוחד, שכן סוף סוף אין הבלנות איזה מקצוע כזה מכובד. אמנם הייתה לו לשמעון לייב הדרת פנים בלתי מצויה, פניו היו מאירות, זקנו הוסיף לו חן, עיניו הפיקו חוכמה רבה, אבל עם כל זה, מי שם ליבו לבלן? מובן ששמעון לייב הוחזק לאדם פשוט, הדיוט. מעולם לא שמע איש מפיו מאמר חז"ל או אפילו לא פסוק חומש. ידוע עליו רק שהוא משלם את התשלום השבועי הקבוע לחברת תהילים, והוא משתתף תכופות באמירת תהילים בציבור בחברה הזו. מכיוון שלא בכל יום הוסק המרחץ במינסק של אז היה שמעון לייב משוטט ימים שלמים על פני הרחובות. מובן שדבר זה רק חיזק את הרושם על היותו הולך בטל ומתרועע עם יושבי קרנות, דבר שלא תרם להעלאת חשיבותו בעיני מכריו בעיר. אמנם במידה טובה אחת הצטיין שמעון לייב על דעת הכול. כל הכסף שחסך משך שנים היה מלווה לעניים. החסד שבדבר היה גדול במיוחד בזה שהוא לא המתין עד שמישהו יבוא אליו לבקש גמילות חסד, אלא בגלל שוטטותו הרבה ברחובות היה יודע תמיד היכן ולמי חסר קצת כסף, אם זה כדי לקנות סחורה ולמוכרה או כדי לפרנס את אשתו וילדיו. כבדרך פלא ידע שמעון לייב את כל מחסורי בני העיירה ובהתאם לכך פעל. לעיתים תכופות לא היה מסתפק במתן הלוואה, כי אם היה מביא שק תפוחי אדמה או שק קמח לביתו של עני, תלמיד חכם, או לביתה של אלמנה או סתם נזקק. הוא היה גבוה,

15:28 חסון ומלא כוח. היה נושא את השקים כמי שנושא אריזות קלות ומכניס שמחה לבתים רבים, אלא שכל זה לא הוסיף לו חשיבות במינסק. סוף סוף אין חשיבות לעם הארץ במינסק הלמדנית. במינסק היה גם רבי יונתן השמש, כלומר שמש בית הכנסת. אשתו הייתה באשע רחל. נולדה להם בת, והם החליטו שהם יגד-- את-- יגדלו את בתם ששמה-ששמה שרה רבקה, כאילו הייתה בן. כלומר ללמד אותה תורה משחר ילדותה שלא כפי שנהגו רבים אחרים באותה תקופה להימנע מללמד תורה את הבנות. רבי יונתן למד בעצמו עם שרה רבקה ובהדרגה בתחילה לימד אותה קריאה, לאחר מכן חומש, ונ"ך, משנה, גמרא, אגדה, מדרש. אמנם השמש ואשתו שמרו את דבר לימוד-לימודיה של בתם בסוד. הם פשוט חששו שמא יהודי מינסק ובמיוחד באי בית המדרש שבו כיהן רבי יונתן כשמש, יפרשו את הדבר שלא כהלכה. וכך עברו שנים ושרה רבקה גדלה להיות למדנית. מובן שבד בבד היא חונכה למוסר ולמידות טובות. טוב לבה, צניעותה הוכרו וציינו לשבח על ידי מכריה. כאשר הגיעה שרה רבקה לגיל שבע עשרה שנה שלח רבי מאיר נתן החנווני, שהיה ממתפללי בית המדרש של רבי יונתן, שדכן אל השמש. רבי מאיר נתן רצה ששרה רבקה, טובת הלב והצנועה, תינשא לבנו. הוא ידע היטב, רבי מאיר נתן, שלרבי יונתן אין כסף לנדוניה או להבטחת מזונות לזוג על שולחנו, ולכן היה מוכן לשאת בכל ההוצאות, כולל הוצאות החתונה ואפילו צורכי ובגדי הכלה. השדכן הגיע לביתו של שמעון לייב... לביתו של, סליחה, לביתו של רבי יונתן ולא כלום. רבי יונתן לא השיב לו לא כן ולא לא. אוקיי, הגיע השדכן לרבי מאיר נתן ואמר לו. רבי מאיר נתן הניח שהדבר נובע מאופיו השתקני של

18:11 רבי יונתן, אבל ודאי חשב לעצמו ודאי שהוא מסכים לשידוך, הרי סוף סוף הוא יודע בוודאי כי זה שידוך פז עבורו שהוא-- עבורו. לאחר שהשדכן דיבר עם רבי יונתן פעמיים ושלוש ולא הצליח לקבל ממנו תשובה ברורה, וחזר לרבי מאיר נתן ואמר לו, החליט רבי מאיר נתן לשלוח לו את השדכן יחד עם אחד ממקורביו, והפעם לא אל אביה השתקן של שרה רבקה רבי יונתן, כי אם אל אמה באשע רחל, שנחשבה למיושבת בדעתה יותר מבעלה הבטלן. והנה באשע רחל ענתה בלאו ברור והסבירה את הסיבה. שרה רבקה שודכה בחשאי בהיותה תינוקת רכה כסגולה לאריכות ימים. פירוש הדבר שדחיית השידוך עם רבי מאיר נתן לא נובעת מיחס שלילי שלהם אליו. באשע רחל לא גילתה מיהו המשודך אליו שודכה שרה רבקה, וגם אף אחד לא לחץ עליה שתעשה זאת, שכן הייתה זאת תופעה נפוצה לשדך ילדים בגיל רך כסגולה לאריכות ימים. אבל כאן היה לעניין רקע מיוחד, כפי שהסתבר יותר מאוחר. כעבור מספר חודשים נודע כי שרה רבקה שודכה מיד לאחר היוולדה אל לא אחר מאשר רבי נחמן יצחק העילוי, בנו של רבי שמעון לייב הבלן. רק לאחר פטירתו של שמעון לייב נודע על ידי בנו הגאוני שהוא היה צדיק נסתר, אבל בינתיים לא יודעים את זה. התברר שהשידוך נגמר בין שני ההורים, רבי שמעון לייב והבלה-- הבלן ורבי יונתן השמש. עכשיו הובן על ידי הכל כי רבי שמעון לייב, הצדיק הנסתר לא היה משתדך עם מישהו פחות. ואם הוא בחר בבתו של רבי יונתן מיד לאחר היוולדה עבור בנו העילוי, ודאי גם רבי יונתן עצמו הוא צדיק נסתר. כל מינסק דיברה על השידוך. רבים פשוט קינאו ברבי

20:43 יונתן העילוי. רבים פשוט קינאו ברבי יונתן. העילוי, רבי נחמן יצחק, אשר גדולי העשירים וגדולי התורה שאפו לזכות בו כחתן נעשה חתנו של רבי יונתן השמש