פרק 128 : די לצציאטה מוכיח את האפיפיור בשל התעללותו ביהודים

00:00 הסיפור על די לצציאטה. אנשי המשלחת האפיפיורית הכבודה מגיעים לאכסניתו של די לצציאטה כדי להביא אותו לקבלת פנים החגיגית שממתינה לו. ו... הוא איננו. והם אינם יודעים מה לעשות. שולחים פרש חזרה לוותיקן שיודיע מה קורה וישאל מה הצעד הבא. בתדהמה שמעו הקרדינלים בוותיקן את סיפורו של הפרש כי די לצציאטה הישיש נעלם מאכסניתו, וכי אנשי המשלחת שיצאה לקבל את פניו ממתינים להוראות. לאחר התייעצות קצרה הם הורו לפרש לבקש מאנשי המשלחת לחפש באכסניות נוספות, מתוך הנחה שדי לצציאטה החליט לעבור לאכסניה אחרת. דבר אחד היה ברור: מסיבת קבלת הפנים צריכה להיערך כמתוכנן. לא היה כל טעם לוותר על הופעת די לצציאטה, שכן כל האישים המוזמנים רמי המעלה כבר התאספו בארמון האפיפיור וציפו לבואו של אורח הכבוד לפתיחת הטקס. הפרש חזר מהוותיקן אל השיירה עם ההוראה וכל הכבודה פשטה על פני האכסניות. השיירה האפיפיורית המהודרת, מרכבות הכבוד בליווי פרשים במדיהם משכה תשומת לב רבה, אלא שכל החיפושים העלו חרס. די לצציאטה לא נמצא. הבה נברר מה קרה. די לצציאטה החליט לא להמתין עד שיבואו לקחת אותו למסיבה ויצא לשם לבדו ברגל. כאשר הגיע לוותיקן ניגש אל אחד המשרתים ואמר לו כי נקבע לו ריאיון עם האפיפיור ולכן הוא מבקשו להכניס אותו אליו. המשרת לא ידע שבאגף אחר של הארמון הוכנה קבלת פנים מפוארת לאורח רם המעלה שאינו אלא אותו יהוד-- אותו זקן שלפניו. הוא הושיב את האורח באחד מחדרי ההמתנה, כשהוא עצמו נכנס לחדרו של אחד הפקידים הבכירים ואמר לפקיד שאדם בלתי מוכר מבקש להתקבל על ידי האפיפיור. על דעתו של אותו פקיד בכיר לא עלה הרעיון לקשר בין אותו אדם בלתי מוכר לבין די לצציאטה שבארמון האפיפיורי מצפים בקוצר

02:58 רוח לבואו. הפקיד התרגז על המשרת, על סכלותו הרבה המגיעה עד כדי כך שהוא לא יודע להיפטר מתרדנים למיניהם וגם מעז לבוא להפריע לממונה עליו דווקא ברגעי מתח כאלה. וכגמול על טיפשותו וחוצפתו של המשרת, הנחית לו סטירת לחי מצלצלת ופקד עליו לשלוח מיד את האורח הבלתי קרוא. המשרת מצידו כמובן, יצא ושפך את כל חמתו שהצטברה כתוצאה מהסתירה המצלצלת והזלזול על די לצציאטה, ובקולי קולות דרש ממנו במפגיע לעזוב מיד את המקום. וכאשר די לצציאטה בתמימותו לא הבין מיד את המתרחש, אחז אותו המשרת בגופו וגרר אותו החוצה. די לצציאטה המופתע החליט להזמין ריאיון עם האפיפיור בדרך השגרתית ונכנס למשרד של קבלת הקהל. שם הוא התייצב בתור המיועד להמונים הרוצים להירשם לקביעת ריאיון עם האפיפיור. ובינתיים חזרה המשלחת הכבודה שנשלחה להביא את די לצציאטה אל הוותיקן בידיים ריקות. שר הטקס נאלץ להודיע לציבור המוזמנים על היעלמו של האורח הנכבד. כל המוזמנים התחילו להתפזר. הדעה הרווחת בפי האנשים הייתה שוודאי חש די לצציאטה ברגע האחרון שעדיין לא השלים את טהרתו והתקדשותו כדי להיות ראוי להתקבל אצל האפיפיור, ומשום כך חזר להתבודדותו. ולכן איש איש מהמשתתפים חזר לביתו. אחד מהאישים המכובדים בוותיקן שהיה נוכח באירוע נכנס בדרכו חזרה לביתו, ללשכת קבלת הקהל שבמשרדי הוותיקן כדי לסדר עניין מסוים. אין לתאר את גודל תדהמתו והזדעזעותו בראותו לפניו את די לצציאטה הישיש עומד וממתין לתורו. מיראת כבוד ובתימהון אזר אומץ וניגש אל די לצציאטה לשאול אותו לפשר העניין. די לצציאטה סיפר לו לפי תומו את כל אשר קרה ואמר שהוא ממתין לתורו להתקבל לראיון על ידי האפיפיור. מיד קמה מהומה חדשה. איש הוותיקן מיהר להכניס את האורח רם המעלה ללשכה והזדרז להיכנס להתייעצות

05:42 דחופה כדעת מה לעשות כדי לתקן את השגיאה שנעשתה. בסיכום, ולאחר התייעצות עם האפיפיור בעצמו, הוחלט לערוך מחדש את מסיבת קבלת הפנים ביתר חגיגיות וראש, ותוך כדי נקיטת צעדים להבטיח שהכל יהיה כשורה. להצלחת קבלת הפנים ולשם תכנון מעולה ואחראי, נדחה המועד לזמן מאוחר יותר כדי שיהיה סיפק להכין את הציבור לקראת המאורע המיוחד. אלא שדי לצציאטה הביע את משאלתו ההחלטית להתקבל אל האפיפיור בארבע עיניים, מכיוון שיש לו למסור לו דבר חשוב ולדבר איתו בנושא רב חשיבות. ולאחר שעמד על דעתו וסירב בכל תוקף להשתכנע בצורך לקיים את המסיבה והדבר עבר לידיעת האפיפיור. האפיפיור הסכים לקבל אותו באופן פרטי. אף אחד לא היה נוכח כאשר התייחדו הנזיר די לצציאטה והאפיפיור, וגם אף אחד לא ידע את תוכן שיחתם. הנזיר הישיש שהה בחדרו של האפיפיור עשרים דקות בלבד. כאשר יצא המתינו לו הקרדינלים, אבל די לצציאטה לא דיבר איתם מאומה ומיהר לעזוב את הארמון להשתוממותם העזה של הקרדינלים ונעלם. לאחר כמה דקות של מבוכה ופליאה, החליט אחד הקרדינלים להיכנס אל חדר האפיפיור, והוא נדהם לראות את האפיפיור יושב שרוי בדיכאון וצער, כשבעיניו ניכרים אותות של בכי עז. האפיפיור אפילו לא הסתכל על הקרדינל שנכנס ולא אמר לו דבר. הקרדינל עצמו לא אזר אומץ לשאול את האפיפיור לפשר הבכי, וחזר אל הקרדינלים האחרים לספר להם את אשר הוא ראה. כל הקרדינלים התאמצו בכל כוחותיהם לפתור את חידת הביקור ותוצאותיו. הם העלו השערות שונות, אבל אף אחד לא הצליח להבין באמת מה קרה. אווירת מתח השתלטה על הארמון. כל אנשי הארמון הסתודדו ימים ולילות ולא פסקו מלדבר בביקור המוזר של הנזיר הישיש. האפיפיור עצמו הסתגר בחדרו למשך כמה שבועות. הוא לא

08:28 לא נתן לאיש אף מן המקורבים ביותר להיכנס אליו. הקרדינלים התהלכו אבלים חפויי ראש, כשהם מתפלאים לפשר המאורע. קוימו התייעצויות סודיות, אבל שום דבר לא היה ברור. לאט לאט התחיל להתגלות הסוד הנורא. התברר כי כאשר נכנס דה לציאטה ללשכת האפיפיור, והאפיפיור צעד לקראתו בחמימות והושיט לו את הצלב לנשק אותו כפי שמקובל אצלם. דה לציאטה דחה את הצלב מעל פניו לתדהמתו הגדולה של ראש הכנסייה הקתולית, והתברר כי דה לציאטה גם אינו כורע ברך כנהוג על ידי הנוצרים במעמד כזה. האפיפיור הנבוך העמיד עיניים תמהות ושואלות לפשר הדבר. האם עזב דה לציאטה את הנצרות? התברר שאכן כך. אמנם לפני שלושים שנה הצטיין דה לציאטה בוויכוחים שניהלה הכנסייה עם היהודים, ובכישרונו הגדול וכושרו הרטורי הצליח לנצח יהודים רבים, אבל בנפשו עצמו התחילו לכרסם ספקות בצדקת הנצרות, והוא התחיל לפקפק בנכונות דרכו. דווקא מהוויכוחים שניהל וגם מאלה שניצח בהם לכאורה, ומן ההסברים בכתב שפרסם, התחיל לאט לאט דה לציאטה עצמו להשתכנע שדווקא אמונת היהדות היא האמונה הנכונה והצודקת. ובסופו של דבר השתכנע באופן סופי שהיהדות היא תורת האמת, והוא החליט לעזוב את הנצרות ולהיות ליהודי. היה ברור לדה לציאטה שהוא לא יוכל לעשות את זה כל עוד הוא נמצא בוונציה, ששם רכש לו את הכבוד והפרסום העצום, ועד שתהילתו הגיעה לשערי הוותיקן. הוא גם החליט שאסור לו להודיע אפילו ברמז לעמיתיו הנוצרים על מסקנתו, שכן הם ודאי יעשו כל אשר לאל ידם למנוע ממנו את ביצוע החלטתו, ולכן החליט להיעלם מן האופק. כאשר פשטו השמועות על נסיעתו להודו כדי להסתגר ולהתבודד, היה למעשה אותו דבר בדרכו לאמסטרדם שבהולנד. אמסטרדם הייתה אז מרכז של תורה ויהדות, ושם הוא התגייר ושמו נקרא בישראל אברהם.

11:13 באמסטרדם ישב דה לציאטה לשעבר, שהוא אברהם של עכשיו, ולמד תורה בשקידה מבלי שאיש ידע על עברו ועל זהותו. כאשר הגיע לגיל שבעים החליט לבקר את האפיפיור במטרה אחת ויחידה לספר לו שהוא יהודי. להסביר לו שהכנסייה טועה טעות חמורה ביחסה השלילי ליהודים ובהעלימה עין משפיכת דמי יהודים ומעינויים. הדבר הזה המעודד את הפעולות הנוראות הללו על ידי ה-ההמונים הנוצרים הוא דבר אסור. הכנסייה גם מעודדת באופן ישיר את צעדי הדיכוי אלה. על ראש הכנסייה לדעת, כי גם כשהכוח האלים בידיו הצדק הוא עם היהדות, ולאט לאט יצטרפו נוצרים בעלי שאר רוח אל היהדות. אברהם גר צדק, דה לציאטה גם מתכוון לקרוא לאפיפיור לעורר ולבחון את דרכו הוא ולקבוע כי הדת היהודית היא דת האמת. במשך עשרים דקות בלי הפסקה העלה הגר הישיש את טיעוניו כשהוא משמיע באוזני האפיפיור דברי תוכחה נוקבים. האפיפיור היה אחוז תדהמה ולא הצליח לפצות את פיו. זמן רב אחרי שהישיש עזב את חדרו, המשיך האפיפיור לשבת תפוס הרהורים ודמעות זולגות על לחיים. כעבור שבועות מספר התאושש האפיפיור וגילה למקורביו את תעלומת הביקור, כשיחדיו מתייעצים עצה כיצד להסתיר את הדבר מן ההמונים. הם הבינו היטב שרוח של ספקנות בצדקת הנצרות החלה לנשב בין נוצרים רבים, ואם התופעה הזאת תלך ותתגבר, עלולים נוצרים רבים להתגייר ומי יודע לאילו ממדים יגיע הדבר. עם תום סדרת ההתייעצויות נקבעו הצעדים שיש לנקוט כדי להגביר את התעמולה למען הנצרות מצד אחד, וכדי לשרש ואפילו תוך שימוש באמצעי אלימות, כל גילוי של ספקנות בצדקת הכנסייה שיראה אצל אנשי הקהילה הנוצרית, בוותיקן ובסביבתה. אבל למרות הכל התחיל הסוד להיוודע וגם עם האמצעים שננקטו על ידי הכנסייה הביאו לידי כך שכמעט ולא התרחש מקרה

13:53 נוסף של גיור. אבל אצל היהודים עצמם עורר סיפור מעשה דרמטי זה רגשי סיפוק ושמחה.