פרק 101 : המשך- פגישתם של ברוך מאוויזן ורבי שלמה ראש הישיבה

00:01 המשך סיפורו של רבי ברוך מוויז'ניץ. את כל היום בילה ברוך בתורה ובעבודת השם. דברים אלה נועדו בשבילו לשמש הכנה לפגישה הגורלית עם רבי שלמה, פגישה שבה עמדה להיות מוכרעת השאלה האם יתקבל כתלמידו. לאחר תפילת ערבית רמז לו השמש כי הגיעה השעה להיכנס, אמנם באופן חשאי, לחדרו של ראש הישיבה. לבו של ברוך דפק כהלום רעם, אבל הוא התעודד מייד עם כניסתו לחדר בראותו את סבר פניו הידידותיות של הצדיק. רבי שלמה התחיל לדבר אליו בנימה אבהית ונעימה. תחילה התעניין רבי שלמה לדעת אילו פרקים למד מספרי עבודת הקודש וראשית חכמה. ברוך אמר שבספר ראשית חכמה למד את שער היראה והגיע לפרק י"ד. בעבודת הקודש סיים כבר את כל ארבעים וארבעת הפרקים של החלק השני. יחד עם זאת, הוסיף ברוך ואמר שלמרות עמלו ומאמציו להבין את מה שלמד, נשארו דברים רבים סתומים בשבילו. כאן הפתיע אותו רבי שלמה ואמר לו "עכשיו אמור נא לי, האם כשלומדים מספר פרקים בעבודת הקודש ובראשית חכמה יש לעסוק בתעניות ובסיגופים? מי הורה לך את הדבר? חכמינו אמרו עשה לך רב כדי שהאדם לא יעשה דבר על דעתו העצמית, שכן דברים כגון אלו תעניות וסיגופים עלולים להיות מעשי היצר הרע כדי לבטל את האדם מלימוד התורה וגם כדי להחדיר בו הרגשה שהוא צדיק". רבי שלמה המשיך ואמר, "הפעם אינני מוחה נגדך לצום שבעים ושתיים שעות רצופות, אבל להבא אל לך לעשות כן, כי אם לאחר קבלת רשות מרב מובהק. חכמינו אומרים", המשיך רבי שלמה, "על היצר הרע שהוא אומן גדול והוא מפתה את כל אחד לעבירה על רצון בורא העולם. אבל הוא פונה לכל אחד בהתאם למצבו ולדרגתו, ולכן בכל דרך של עבודת הבורא

02:53 אורבת סכנה מסוימת, כי הדרך, ככל שהיא מושלמת, תנוצל על ידי היצר הרע להבאת האדם לידי קלקול חלילה". ברוך ניסה להתאושש וראה בבירור שרבי שלמה רואה את הכל ברוח הקודש. רבי שלמה דיבר כמי שמכיר היטב את מחשבותיו של ברוך ואת כל תולדותיו. האם ידוע לו גם מה שקרה בוויז'ניץ? לא זמן רב השאיר רבי שלמה את ברוך בהתלבטות בשאלה זו. רבי שלמה המשיך ואמר, "העמידה שלך בניסיון שהיה לך בבית האלמנה ובעיקר ההחלטה שלך הנכונה והמיידית לעזוב שם את עבודתך, הביאה לפסק הדין של בית דין של מעלה כי ליבך התעורר לעבוד את הקדוש ברוך הוא בדרך הנכונה". ברוך היה נדהם. האם אומנם השיג את מטרתו? רבי שלמה המשיך ואמר, "עכשיו תלוי הדבר בנכונותך לקבל על עצמך את התנאים שאותם אציג לפניך כדי שאוכל להדריך אותך בעבודת השם. בראש ובראשונה עליך ללמוד תורה ולהתפלל בלב שלם ונכון, ועליך לנהוג בענווה. תנאי עיקרי הוא שאין לשום אדם לדעת שאני לומד איתך ובכלל שיש לך איתי קשר מיוחד. ברוך קיבל מייד על עצמו את כל התנאים. בישיבתו של רבי שלמה היה נהוג שמייד לאחר שתלמיד זוכה לכך שהגאון יזמין אותו לחדרו לשוחח איתו היו כל התלמידים, מן הגדול שבהם ועד הקטן שבהם, מקיפים אותו עם צאתו מחדר הגאון ומברכים אותו במזל טוב. והתלמיד הזה שיצא מחדרו של הגאון צריך לחזור על דברי התורה שזכה לשמוע מפי ראש הישיבה. הייתה זאת הופעה נדירה שתלמיד יזכה להיקרא לחדר הגאון, והיו תלמידים שלמדו בישיבה שנים רבות ומעולם לא זכו לכך. למרות שמצידו של ברוך היה אמור ביקורו אצל רבי שלמה להישאר בסוד כמו ביקורו הראשון. אבל איכשהו נודע הדבר בישיבה ולכן מייד עם צאתו

05:40 מחדרו של ראש הישיבה קידמו אותו כל תלמידי הישיבה בברכת מזל טוב לבבית. ברוך היה המום. התלמידים התחילו לדרוש ממנו שיחזור על דברי התורה ששמע מפי רבי שלמה. ברוך לא ידע מה לומר להם. הוא נקלע למצב מביך מאוד. בין התלמידים שציפו למוצא פיו היה התלמיד החשוב ביותר בישיבה, שמואל גדליה, העילוי מפינסק, שעליו אמרו כי רבי שלמה כיבד אותו לא אחת להשמיע את השיעור הכללי בפני התלמידים. היה עוד תלמיד, תלמיד חשוב אחר שהיה שם קראו לו יחיאל גרשון, שברוך זכר היטב כיצד יצא הוא לפני זמן קצר מחדרו של רבי שלמה וכל התלמידים איחלו לו מזל טוב. וכיצד חזר אותו יחיאל גרשון לפני כל התלמידים על דברי התורה ששמע מפי רבי שלמה. ועכשיו נדרש גם ממנו, מברוך לחזור על דברי התורה ששמע מפי רבי שלמה ואין הוא יודע לשאת עצות בנפשו. ובינתיים הביעו התלמידים את פליאתם הגדולה על כך שברוך, שהוא התלמיד הצעיר ביותר בישיבה, ונוסף לכך הגיע לישיבה רק לפני זמן קצר כבר זכה להיכנס ביחידות אל ראש הישיבה. התלמידים סיפרו לברוך שרק פעמים בודדות קרה שרבי שלמה יזמין אליו תלמידים חדשים. פעם אחת היה זה תלמיד ביישן מאוד שהגיע בביישנותו, עד כדי כך שהיה פשוט מסתתר מפני כל אדם שנתקל בו. כאשר יצא מחדרו של הגאון היה לאיש אחר. התברר שהוא היה יתום מאביו ומאמו. אביו היה צדיק גדול, ואז, לאחר הפגישה עם רבי שלמה, הפך הצעיר להיות אחד התלמידים הכי טובים בישיבה. בפעם נוספת היה זה צעיר בעל מידות גרועות מאוד. הוא היה זולל וסובא, בעל גאווה, כעסן וגם שקרן. היו לו כישרונות גדולים. כאשר נכנס תלמיד זה אל רבי שלמה השתנה לגמרי ונהיה לתלמיד

08:14 אחר. ברוך היה שרוי בין המצרים. מה הוא יכול לומר? הרי את האמת על ביקורו אצל ראש הישיבה אסור לו לספר. שקר לא רצה לומר. מה יעשה? חשב ברוך לעצמו ואז סיפר לבני הישיבה שעמדו דרוכים למוצא פיו, כי לאחר שנוכח לדעת את גודל צדקותו של רבי שלמה, התעוררה בקרבו שאיפה גדולה לקבל ממנו דרך תשובה ותיקון על חטא שחטא פעם. לאחר מאמץ רב הצליח להיפגש עם הגאון ביחידות ולשמוע מפיו דברי מוסר ותוכחה על מידת הענווה ועל מידת האמת, ששתיהן מהוות הכנה מתאימה לעבודת הבורא כראוי. ברוך גם השמיע לפני התלמידים רעיונות מספר ממה שלמד בעבר בספרים "ראשית חכמה" ו"עבודת הקודש". הדברים הרשימו מאוד את התלמידים ובאופן זה הצליח ברוך מצד אחד להימנע מלדבר שקר, ויחד עם כך להעלים את הקשר המיוחד שנוצר בינו לבין רבי שלמה. כאשר חזר לבית המדרש שבו ישן בדרך כלל, שחזר ברוך במחשבתו את כל מה ששמע מפי רבי שלמה, והגיע למסקנה שעליו להתמסר לטיפוח מידת הענווה ולהתרחקות משקר. מדבריו של רבי שלמה עילא וביבים [?] שעדיין אין הוא משוחרר ממידת הגאווה והשקר. ברוך שלנו, ברוך בביאזין לא היה מסוגל להבין כיצד זה נשארו אצלו המידות השליליות של גאווה ושקר לאחר שהתענה מספר כה רב של תעניות ועבר סיגופים כה רבים. לכן התחיל ברוך לגנות את עצמו, לקרוא לעצמו שקרן בעל גאווה, כשהוא שופך תוך כדי כך דמעות לרוב. את הדמעות אסף בכפיו ורחץ בהן את פניו, כדי למחות בכך את עקבות חטאיו שהוטבעו בפניו. בצל הזה הלך ברוך בדרכם של בעלי המוסר של אותם הזמנים. הוא שמע על כך מפיו של זלמן לייב, אחיו המבוגר, שהיה איש מוסר. הוא גם שמע בשעתו על זלמן

10:59 חיים שרגא, הפרוש הזקן, שישב שבעים שנה בפרישות כי כאשר היה עורך תיקון חצות היה אוסף את דמעותיו ובהן היה רוחץ את פניו. סבו של ברוך בעצמו, ישראל אליהו הצדיק, סיפר לברוך כי עוד כשהוא היה נער צעיר נודע כבר זלמן חיים שרגא כפרוש והיה מקובל בעיני הכול כקדוש, ולמרות שהיה אז כבר ישיש מופלג, היה נראה כבן שישים. סבו של ברוך הסביר לו כי כאשר האדם רוחץ את כתמי חטאיו מעל פניו, הרי גם בגיל מאה שנה הוא נראה כבן שישים בלבד. תענית שלוש היממות שברוך קיבל על עצמו עמדה להסתיים ביום שישי ערב שבת פרשת בחוקותי, בחצות היום. הצום החליש מאוד את ברוך, ויחד עם זה ישב כל הלילה של אור ליום השישי ולמד תורה בשקידה רבה, וביום שישי ביצע את ההכנות הדרושות לקראת שבת קודש. ישב לקרוא את פרשת השבוע, שניים מקרא ואחד תרגום, והוא עשה זאת בהתעוררות ובדבקות רבה, כך שאיש לא היה יכול להכיר עליו שמאחוריו שלוש יממות של צום. בנוהג שהיה בישיבה היה רבי שלמה בוחר לו בכל זמן של הישיבה אחד מן התלמידים החדשים שישרת אותו בביתו. התלמיד הזה היה לן בביתו של ראש הישיבה וגם סועד על שולחנו. ביום ראשון לאחר שבת נמסרה הודעה לברוך שהוא נבחר להיות משמשו של רבי שלמה לזמן הנוכחי, ושביום שלישי עליו להתייצב לצורך זה בביתו של הגאון. אנחנו יכולים לשער את רוממות רוחו ואת הרגשתו הגבוהה של ברוך על כך. מצד שני, העיקה עליו הבעיה כיצד יוכל להתחמק מלסעוד על שולחנו של רבי שלמה כמו שאר התלמידים ששימשו אותו? כפי שאנחנו זוכרים, קיבל ברוך על עצמו כבר מתחילה שלא ליהנות משולחן אחרים, כי אם לכלכל את

13:29 עצמו רק מיגיה כפיו. ברוך לא ידע איך הוא יוכל לקיים את המנהג הזה כשיהיה בן ביתו של רבי שלמה. ביום שלישי בבוקר התפלל ברוך שחרית במניין הראשון ומיד מיהר לבית ראש הישיבה, מוכן ומזומן לבצע כל מטלה שתוטל עליו. רבי שלמה עמד אז לסיים את שיעורו היומי הקבוע במשנה ובגמרא, אותו נהג ללמוד ביחידות לאחר התפילה. כאשר הגיעה שעת הסעודה של שחרית לא הוזמן ברוך אל השולחן. הדבר גרם לו קורת רוח מעורבה, שהוא הבין מזה שרבו רוצה למנוע ממנו מבוכה ועשיית דברים שלא לפי רוחו. וכך יכול היה רבי שלמה לקיים את הבטחתו ללמוד ביחידות עם ברוך בעניינים שליבו חפץ בהם, וזאת מבלי שאיש ידע על כך. שהותו של ברוך בבית הגאון כמשמשו בקודש שימשה כסות עיניים לכך שכן תלמידים רבים לפניו כיהנו בתפקיד זה. בזמן זה למד רבי שלמה עם ברוך ספרים רבים ובעיקר ספרים המדריכים ומעוררים בעבודת הבורא, במוסר ובמידות טובות. לברוך היה עדיין סכום כסף מסוים שאותו חסך ממלאכות שונות בהן עסק עוד לפני שהגיע לבריסק. סכום כסף זה שימש לו מקור לסיפוק צרכיו ההכרחיים, וגם אחרי שנתן מזה מעשר לצדקה נשאר לו עדיין מספיק כסף ולכן לא ידע דאגה ומחסור זמן ממושך יחסית. בכלל, אהב ברוך מביאזין להתבודד והשתדל להימנע מכל שיחה עם אדם, ואם זאת היה נוהג ללמוד בקול. הוא ניחן בקול ערב וכשלמד היה קולו נשמע בכל חלל בית המדרש. הוא אהב תוך כדי לימוד להסביר לעצמו את הסוגיה בבהירות ובדייקנות רבה. התנאים והאמוראים כאילו ניצבו חיים לנגד עיניו, כשהוא משוחח עמהם בדברי תורה. דבריו וסברותיו של כל אחד מהם השמיע לעצמו בקול רם והאזין להם, כאילו הוא שומע אותם מפי התנא

16:04 או האמורא האומר אותם, וכך נהג גם לגבי הסברות שלו עצמו, להשמיע אותן בקול צלול, כאילו באוזני איש שיחו המדומה. היו אנשים רבים שאהבו לתפוס מקום ממרחק מסוים ולהקשיב בהתעניינות רבה וגם בהנאה לוויכוחיו של ברוך עם חכמי התלמוד ומפרשיו. מאחורי ביתו של רבי שלמה הייתה גינה. בגינה זו היה ברוך מתבודד מדי יום, שעה או שעתיים, כשהוא מתכנס לדומם באחת מפינות הגינה ומפליג במחשבותיו. לאמיתו של דבר אהב יותר להתבודד בשדה וביער מחוץ לתחום העיר, אבל מכיוון שעבודתו החדשה לא אפשרה לו להתרחק מבית רבו, נאלץ להישאר בחצר הבית. יחד עם זאת, הייתה בו שאיפה למצוא הזדמנות כדי להתבודד לשעה קלה מחוץ לעיר. לא ארכו הימים והזדמנות כזו ניתנה לו. רבי שלמה לקח אותו איתו לחגיגת נישואי בת אחיו הצעיר רבי חיים ישראל. האח הזה, חיים ישראל, היה חתנו של חוכר עשיר שאחוזתו הייתה במרחק שלושים ווערסט מבריסק. למרות שכבר עברו שנים רבות מנישואיו, המשיך עדיין רבי חיים ישראל להיות סמוך על שולחן חותנו לאכילת מזונות ולעסוק בשקידה בתורה ובעבודה. כאשר הגיעה בתו לפרקה, בחר חיים ישראל לחתן את שמואל גדליה, העילוי שהזכרנו קודם, תלמיד ישיבתו של רבי שלמה. לחתונת שמואל גדליה עם אחייניתו של רבי שלמה נסע רבי שלמה בליווי קבוצה מתלמידיו, כשגם ברוך נמנה עליהם, וזאת לפי בקשתו המיוחדת של רבי שלמה. רבי שלמה שהה באחוזת חותן אחיו עשרה ימים. התקופה הזו אכן נוצלה על ידי ברוך להגשמת שאיפתו להתקרב יותר אל הבריאה האלוקית שאותה כל כך חיבב. שעות רבות מדי יום בילה ברוך בשדות וביערות שבאחוזה רחבת הידיים