תולדות החסידות · פרק 99 · 2025-08-24 · 16:40
פרק 99 : ברוך הצעיר שומע מפי יצחק שאול סיפור מעניין במיוחד על ברוך מוויאזין
תיאור הפרק
פרק 99 : ברוך הצעיר שומע מפי יצחק שאול סיפור מעניין במיוחד על ברוך מוויאזין
תמלול אוטומטי מהשמע. קישורים לחב"דפדיה נוספו אוטומטית.
00:01 פייר לואי היהודי המתבולל, חברו של הנסיך בנדיקט לבית רדזיוויל, שומע מרבי ניסן שהבעל שם טוב אומר לו שהוא צריך לחזור ליהדותו. רבי ניסן נפרד ממנו, בהשאירו את פייר לואי לנפשו כדי שיעכל היטב את כל אשר ראה ושמע. ביום השלישי היה זה ערב שבת. היה הנסיך רדזיוויל די חזק כדי להתיישב על מקומו, ולאחר השבת כבר היה מסוגל לעמוד על רגליו וגם להתהלך. עכשיו שלח לקרוא לרבי ניסן והתחיל לחקור אותו לטיבן של התרופות שבהן השתמש וריפאו אותו באופן נפלא כל כך. הוא גם התעניין לדעת יותר על הבעל שם טוב ועל דרך החסידות החדשה. רבי ניסן הסביר לו את הכל בפירוט. "ואיזה גמול אתה רוצה לקבל?" שאל רדזיוויל. "אינני חפץ בשום גמול, הנני רק מבקש", אמר רבי ניסן, "שתתאים עם היהודים ותספק להם אפשרויות להתפרנס." כעבור ימים מספר היה הנסיך רדזיוויל בריא לחלוטין. הוא ומלוויו, ביניהם פייר לואי, עזבו את הרקי ויצאו לדרכם. אבל לא עברו ימים רבים ופייר לואי הגיע שוב להרקי. עכשיו הוא ניגש היישר לביתו של רבי ניסן. הוא אמר לו, "למן היום שבו יצאתי מכאן לא מצאתי מנוח לנפשי. לא הייתי מסוגל לטעום מזון לא כשר ולא יכולתי להישאר בין הגויים. ליבי החל מושכני ליהודים. משהו בקרבי דחףני לחזור לאמונתי ולדתי. גיליתי את לבבי לפני הנסיך רדזיוויל, והוא אמר לי שלמרות רצונו העז שלא להיפרד ממני, הוא חושב שעלי לעשות כפי שאומר לי ליבי." פייר לואי או פסח צבי, כפי שהעדיף עכשיו להיקרא, החליט להישאר בין יהודי הרקי ובראש וראשונה רצה ללמוד על יהדות. הוא חיפש אברך למדן שידע גם את השפה הגויית שילמד אותו תורה. כאשר מצא את האדם המתאים, התחיל ללמוד גם
02:51 אל"ף בי"ת. בתוך שנה אחת ידע פסח צבי ללמוד, להתפלל ולברך את כל הברכות וגם ידע כבר את החומש. כאשר התקרבו ימי חג הפסח אפשר היה לראות את התמונה הבאה. הגיע הזמן לשאוב את המים שלנו לאפיית המצות של ערב חג הפסח. האירוע הזה קויים בחגיגיות גדולה בהרקי כמו בשנים הקודמות. רבה הישיש של הרקי, רבי נחמן יצחק, ישב בקדמת המרכבה של הפריץ היהודי בעל התשובה רב ליפא ברוך. אנחנו כבר שמענו עליו בסיפורים הקודמים. המרכבה הונהגה על ידו אל הנהר, וגם פסח צבי ישב הפעם במרכבה כשפניו נוהרות מרוב שמחה על השתתפותו במצווה. נעול מגפיים גבוהים אותם נעל בעבר בשעת הציד נכנס פסח צבי, פייר לואי לשעבר, אל הנהר, כשהוא תומך בזרועות הרב הישיש שנכנס באמצעות מעבורת מיוחדת לתוך המים כדי להיות הראשון בשאיבת המים שלנו. הנסיך רדזיוויל נתן לידידו פסח צבי את אחוזתו שליד הרקי, ואילו לתושבי המקום היהודים נתן במתנה את חלקות האדמה שעליהן נבנו בתיהם. כך נודעת בכל העיירה הרקי על הבעל שם טוב ועל תלמידיו. רבי ניסן וחבריו לא יכלו וגם לא רצו להעלים את עובדת היותם חסידים וקיומה, וקיומה של התנועה החסידית התגלה ברבים. סיפורים מדהימים אלה שומע ברוך מפיו של יצחק שאול, ידידו בנו של רבי ניסן, ואנחנו נמצאים עדיין בחג הפסח שאותו מבלה ברוך בדובר מיסל אצל הנפח ויחד עם חתניו השונים. חג הפסח, שאותו בילה ברוך, אביו של מייסדה לעתיד של חב"ד בביתו של אליעזר ראובן הנפח מדובר מיסל. חג הפסח הגיע לקיצו. שני חתניו המבוגרים של הנפח חזרו לישיבות שבהן היו ראשי ישיבות או השמיעו בהם את שיעוריהם. גם שמואל נחום, בנו של הנפח, נסע לישיבה. מגמת פניו בפעם הייתה
05:45 ללמוד בישיבה בוויטבסק, שבה השמיע את שיעוריו רבי יוסף יצחק, גיסו של ברוך. אבל ברוך עדיין לא מצא את דרכו בחיים אותה חיפש, ולכן נדודיו טרם הסתיימו. בינתיים החליט להישאר בדובר מיסל. הוא היה מעוניין להמשיך לשמוע את סיפוריו של יצחק שאול, חתנו הצעיר של הנפח, על החסידות בכלל, על הבעל שם טוב בפרט. הייתה לו תחושה לברוך שיצחק שאול פותח עבורו פתח לעולם חדש. עד עכשיו היו ידיעותיו של ברוך על הדרך החדשה, דרך החסידות מועטות ביותר, אבל כאן נתגלה לפניו מעיין נובע ומקור ידיעות בלתי נדלה בדמותו של יצחק שאול. לסיפוריו והסבריו של יצחק שאול בנושא החסידות והבעל שם טוב לא היה קץ. ברוך חשב לעצמו שלאחר הפסח יוכל לבלות עם יצחק שאול כמו בימי החג, ולטייל בעקבותיו בארמונות הפז של החסידות. חדר אחר חדר. אבל יצחק שאול היה עכשיו עסוק בנפחייה. חותנו אליעזר ראובן יצא לערוך מסע על פני הכפרים בסביבה לפי ההזמנות של הגויים שהצטברו בינתיים, ולכן יצחק שאול נותר לבדו בנפחייה עמוס בעבודה רבה שכן, כפי שאנחנו זוכרים מאז המציא את המחרשה המשוכללת היה מוצף בהזמנות ייצור. לאחרונה גם עסק יצחק שאול בעיצוב סוג חדש של מכשיר לדילול האדמה החרושה. לצורך זה כבר הספיק לערוך ניסויים בשדותיהם של כמה מהאיכרים, והם נהנו מזה מאוד. לכן ברוך ניצל את הימים האלה בהם היה יצחק שאול טרוד בנפחייה כדי להתבונן ולהתעמק בכל אשר למד עד עכשיו בנושא החסידות. יחד עם זאת, ניסה גם להגיע בעצמו למסקנה בקשר למשמעותה של תורת החסידות. בערבים בהם היה יצחק שאול פנוי מן העבודה ועסק בתורה, כן הזדמן לברוך לשוחח איתו בדברי תורה, ותוך כדי כך גם לבקש ממנו הסברים או
08:33 סיפורים שמהם אפשר להגיע למסקנות ולהפיק לקחים על תורת החסידות. באחד הערבים סיפר יצחק שאול לברוך סיפור מדהים על יהודי נוסף שנשא את השם ברוך. קראו לו רבי ברוך מוויאזין, וויאזין, שם של עיירה. הסיפור הזה על רבי ברוך מוויאזין השאיר רושם רב על ברוך הצעיר. מי היה רבי ברוך מוויאזין? רבי ברוך מוויאזין היה בנו של יהודי בשם יוסף, שמוצאו היה מן העיירה איליה שליד וילנה. עוד מילדותו התפרסם ברוך מוויאזין בלמדנותו. כאשר הגיע לגיל המצוות, הוליך אותו אביו יוסף לעיר סלוצק, לישיבה המקומית שבראשה עמד רבי אלחנן מזלקובה[?], וששמה של ישיבה זו נודע כמקום תורה מעולה. רבי אלחנן היה תלמידו של הגאון רבי שכנא מלובלין. כאשר רבי אלחנן בחן את ברוך מוויאזין הצעיר, התפעל מאוד מבקיאותו וחריפותו, ולכן קיבל אותו מייד אל הישיבה שבה היה ברוך מוויאזין הצעיר ביותר. יוסף האבא הביא איתו מהבית שק שהכיל כמות של לחם יבש וגבינה יבשה. נתן אותה לברוך בנו כדי שיהיה לו במה להחיות את נפשו עד שיסודר בישיבה כתלמיד מן המניין. נהוג היה לכלכל את תלמידי הישיבה על חשבון הקהילה או בבתיהם של בעלי בתים פרטיים, אבל ברוך לא רצה ליהנות ממתנת בשר ודם, ולכן החליט להשתכר את פת לחמו ביגיע כפיו. ולכן, כאשר אזל המזון שאביו השאיר לו, יצא מזמן לזמן ליער הסמוך, חטב עצים, הביא אותם על כתפיו העירה ומכר אותם, ובתמורה היה קונה לו מזון. בדרכו זו גילה ברוך את מידותיו הטובות. למשל, מעולם לא אמר לקונה כמה הוא דורש עבור סחורתו. הוא קיבל כל סכום כסף שניתן לו מאנשים עניים לא הסכים לקבל כסף בכלל, וכאשר נודע לו על משפחה ענייה שאין לה עצים להסקת התנור,
11:25 לחימום או לבישול לכבוד שבת וכדומה, היה מביא חבילת עצים, מניח אותה ליד הפתח של הבית ונעלם. בכל פעם שסיים את מלאכתו היה ברוך ממהר מייד לישיבה ויושב ללמוד בשקידה גדולה. שלא כבחורי ישיבה אחרים, לא התחבר ברוך עם אף אחד ובכלל מיעט מאוד לדבר, ולכן כינו אותו בשם השתקן. בישיבה הזאת בסלוצק למד ברוך במשך שנתיים ולאחר מכן חזר לאיליה במטען רב של ידיעות התורה. וכיוון שבמשך הזמן סיגל לעצמו את המנהג ליהנות רק מיגיע כפיו, ראה בזה משום נדר, ולכן אפילו בבית אביו לא אכל חינם. עצת חכמינו להיות גולה למקום תורה הנהיגה את ברוך, ולכן החליט לעזוב שוב את איליה. למרות שהיו בה למדנים גדולים שעסקו בתורה בשקידה וחידושי התורה שהשמיעו באוזניו ערבו לו מאוד, אבל הוא כונן את צעדיו לעיר וילנה, שגם לה היה שם של מקום תורה. למרות המרחק הקצר שבין איליה לווילנה, ארכה הדרך לברוך מספר שבועות. למה? מכיוון שהיה נאלץ ללכת ברגל וגם התעכב במקומות שונים כדי להסתכר את פת לחמו. כאשר הגיע לווילנה עשתה העיר רושם רב על ברוך, בעיקר בלמדנות שבה וגם בעבודת הבורא. ולמרות זאת לא שהה ברוך מוויאזין בווילנה אלא שלושה חודשים בלבד. סיבת הדבר הייתה שמכיוון שמצד אחד הוא רצה ליהנות רק מיגיע כפיו, מצד שני, בכל מלאכה שניגש אליה היה נדמה לו שהוא מקפח את פרנסתו של מישהו אחר שיכול היה לעסוק במלאכה זו, ולכן בקושי רב אם הצליח למצוא לו מקור פרנסה. לכן הגיע למסקנה שבעיירה קטנה יקל עליו יותר להרוויח את פת לחמו, שכן חסרות בה ידיים עובדות, וכך הגיע לעיירה טרוקי. אבל עיירה זו הייתה מורכבת מאנשים פשוטים בלבד והיא לא הייתה מקום
14:05 ללימוד התורה. ולכן התחיל ברוך מוויאזין ללכת מעיירה לעיירה עד שהגיע לעיירה וויאזין. בעיירה וויאזין חי ופעל הגאון רבי שאול, מי שהיה מפורסם כאחד מגדולי מרביצי התורה וניהל שם ישיבה שנודעה לתהילה. ליד וויאזין... ליד וויאזין השתכנה אלמנה שהחזיקה במחלבה והייתה זקוקה לעוזר שיביא את החלב ותוצרתו לעיירה וויאזין. ברוך קיבל אפוא על עצמו עבודה זו. תפקידו התבטא בהבאת התוצרת לוויאזין פעמיים בשבוע וחלוקתה בין הלקוחות וברכישת מצרכים שונים והבאתם לביתה של האלמנה, שניהלה במקום גם חנות זעירה. ביצוע התפקיד הזה לא גזל מברוך זמן רב ושכרו עבור זה היה ברווח, עד כדי כך שגם היה מסוגל לחסוך מעט כסף לאחר חלוקת המעשר לצדקה. בישיבה הזו של רבי שאול שהה ברוך חודשיים ולמד בה בשקידה רבה. הוא היה שבע רצון גם מראשי הישיבה, ממנו למד הרבה וגם מן התלמידים. האחד מבריסק... במיוחד נהנה ברוך מהשפעתם הרוחנית של שני תלמידים האחד מבריסק והשני מהעיר פינסק. גם השפעה גדולה הייתה על ברוך על ידי זקן אחד בשם ליפא וולף. ליפא וולף התאכסן באחד מבתי המדרש שבעיר. ברוך עבר ללון באותו בית מדרש מבית מדרש אחר שבו לן תחילה כדי להיות קרוב יותר לרב ליפא וללמוד ממנו תורה וגם מידות טובות. ליפא הזקן גם מרבה בסיגופים והיה מתפלל בכוונה גדולה וגם היה בוכה תוך כדי התפילה. נו, זה היה נראה הסדר בהחלט מתאים ואין ספק שברוך היה ממשיך להישאר בוויאזין, שבה הרגיש בנוח. אבל באמצע החורף התרחש מאורע שמרר את חייו