פרק 93 : סיפורים על חסידים בעיירה הארקי

00:01 אנחנו מתחילים לשמוע על החסידים והחסידות בעיירה הארקי. כיצד החסידים לאט לאט הרחיבו את השפעתם באזור על כל היהודים, וישנם כמה וכמה סיפורים מאוד מעניינים על כך, שאותם אנחנו נספר עכשיו. עכשיו הבין משה לייב למה לא גילה רב ניסן, אביו של יצחק שאול, כאשר בא לחתונת בנו בדובר מיסל[?] את העובדה שהוא חסיד. משה לייב נזכר ואומר הוא השמיע דברי תורה ולא השאיר שום ספק בלמדנותו, אבל לא נתן כל רמז לכך שהוא מתלמידי הבעל שם טוב. הסיבה לכל זה, הסביר יצחק שאול, זה שחסיד לא מדבר על חסידות עם מי שאינו בשל לכך. החסידות, אמר יצחק שאול, דורשת הכנה מתאימה. ועכשיו לספר יצחק שאול סיפורים מעניינים על חיי החסידים בהארקי. וכך מספר יצחק שאול: לפני שנים, לפני שהיה ידוע בעיירות הסביבה על חסידות ועל חסידים, היה הרב של העיר הארקי, הרב נחמן יצחק, שנודע לתהילה בגאונותו וגם ניהל ישיבה עם עשרים תלמידים שהצטיינו באופן מיוחד בכישרונותיהם ובשקידתם בלימוד. בין עשרים התלמידים האלה היה תלמיד אחד בשם ליפא ברוך. ליפא ברוך ידע מספר מסכתות בגמרא בעל פה עם רש"י וגם עם התוספות, וגם נחשב לירא שמיים. הוא למד בישיבתו של רבי נחמן יצחק עד שהגיע זמן נישואיו. רבה של הארקי בעצמו, נחמן יצחק, היה השדכן של ליפא ברוך. ליפא ברוך נהיה חתנו של יהודי בשם צדוק הלל. צדוק הלל היה חוכר אחוזה עשיר שהחזיק בחכירה בין השאר את האחוזה הפריצית הגדולה ברוטבקה. אותו צדוק הלל היה ידוע כיודע ספר, אבל מעשיו הטובים עלו גם על ידיעתו בתורה. מלבד האחוזה ברוטבקה החזיק אחוזות נוספות, והוא מצידו השכיר את הנהרות, את בריכות הדגים, את תחנות בתי המרזח, תחנות הקמח, בתי המרזח

03:04 שהיו פזורים על פני האחוזות ליהודים, ובדרך זו סיפק פרנסה ליהודים רבים. מעולם לא דרש שכר גבוה מחוכרי המשנה שלו, ולאלה שהיו במצב דחוק ויתר לגמרי על דמי החכירה. צדוק הלל היה מבורך בפי כל על טוב ליבו, ולכן הקדוש ברוך הוא חנן אותו לא רק בעושר, כי אם גם בבנים ובנות מוצלחים. כבעל צדקה ומוקיר חכמים, תמך צדוק הלל ביד רחבה בישיבה שבהארקי, והיה לכן נכבד בעיני נחמן יצחק, ראש הישיבה. מובן אם כן, שרבי נחמן יצחק הועיד את ליפא ברוך לחתן לצדוק הלל, היה זה משום שהוא היה ראוי להיות חתנו של יהודי נכבד ועשיר כזה. בכלל, רבי נחמן יצחק היה זה שדאג לשידוכים מתאימים עבור כל ילדיו של החוכר שהתייעץ איתו בכל צעד. לפי הצעתו של רבי נחמן יצחק, הבטיח החוכר צדוק הלל לליפא ברוך שש שנים של מזונות, ובמשך שנים אלה ישב ליפא ברוך באחוזה באוטשק'ה[?] ולמד בשקידה. יחד עם זאת היה מעורב בין הבריות. הוא היה אברך נאה טוב לב, כך שהפך להיות שעשועם של כל באי האחוזה. גם אורחים למדנים היו נהנים לשוחח איתו בדברי תורה. החותן והחותנת, האישה והגיסים והגיסות כולם רוו נחת מליפא ברוך. ובנוסף לכל מעלותיו היה לו גם קול ערב וחוש של זמרה וזמירותיו כבשו לבבות. יחד עם זה, בצד סגולותיו האמורות לעיל, היו לו לליפא ברוך גם תכונות שליליות מאוד. שתיים מהן הקנאה ותאוות הכבוד. תכונות אלה עצמן אמנם גרמו לכך שהוא ילמד יותר כדי שהוא יגדל ויעלה על כולם מבלי שמישהו יהיה טוב ממנו, וכדי שתהילתו תגבר עוד יותר. אבל מובן שאופיו ומהותו הרוחנית נפגעו קשות על ידי כך. באותו זמן שליפא ברוך עסק בלימוד התורה, גיסיו סייעו

05:42 לאביהם בעסקיו. הבן הבכור עסק בנסיעות לחצרות הפריצים כדי להתחשבן על עסקי המסחר המסועפים שנוהלו שם, והיה בכלל נציגו של אביו אצל הפריצים. הדבר הזה שימש מקור קנאה אצל ליפא ברוך בגלל העובדה שלבן הבכור יש דריסת רגל אצל הפריצים. ואז, כאשר לאחר שש שנים הסתיימו שנות המזונות של ליפא ברוך על שולחנו של חותנו צדוק הלל, אז רבה של הארקי רבי נחמן יצחק ייעץ לליפא ברוך שיקבל על עצמו רבנות. ואכן מספר עיירות הציעו לו את כיסא הרבנות. מצד שני, חותנו צדוק הלל רצה שימשיך ללמוד תורה וגם הבטיח לו מזונות לשנים נוספות. אמנם להפתעתם, ליפא ברוך החליט לממש את שאיפתו ולהתמסר דווקא למסחר, ולכן הוא ביקש מחותנו צדוק הלל שיעביר לרשותו את אחת מאחוזותיו או שימנה אותו לתפקיד מתאים בעסקיו. צדוק הלל בחר את אחת האחוזות החכורות והעביר אותה לחתנו. ליפא ברוך הראה מיד את כושרו לעסקים והשיג הצלחה רבה. הוא למד את שפת הגויים, השיג לעצמו גישה אל הפריצים, הפך לאורח קבוע אצלם. גם הם, הפריצים היו מבאי ביתו, כיוון שבאחוזתו של ליפא ברוך עבדו כמה יהודים, ונוסף לכך היו לו שכנים יהודים, בנה לעצמו בית מדרש באחוזה, ולשם נכנס לעיתים קרובות כדי לעסוק בלימוד. המצב המוסרי של הפריצים באותו זמן היה ירוד ושפל ביותר. גם מבוגרים וגם צעירים בילו את ימיהם ולילותיהם בהוללות, בשכרות, משחקי קלפים. ואז כוחו של ליפא ברוך בזמרה, יחד עם פתיחותו ונטייתו למצוא חן בעיני הזולת, הביאו לידי כך שהפריצים הזמינו אותו תכופות לנשפיהם כדי ליהנות מזמרתו הערבה. הם גם באו אליו לבלות ולשמוע אותו. וככל שעבר הזמן הוסיף ליפא ברוך יותר ויותר מנגינות של גויים למבחר זמרתו, ובמשך הזמן גם

08:23 עד-- גם למד לנגן בכינור. העובדה הזו הגבירה את דריסת הרגל שלו בחצרות הפריצים ובנשפים שלהם, והבילוי בין ההוללים האלה התחיל לאט לאט להשפיע על ליפא ברוך, והוא למד מדרכיהם והתחיל להידרדר מבחינה רוחנית ומוסרית, וכך הגיע לידי דרגת שחיתות מעשית. יחד עם כך, זרחה לו שמש ההצלחה בכל הנוגע למסחריו ועסקיו. עושרו הלך וגדל משנה לשנה. העושר שלו והמגעים התכופים עם הפריצים עשו במשך הזמן להיות דומה להם. עכשיו, כשהוא כבר היה דומה לפריצים, התחילה לבעור בו אש הקנאה במלוא עוצמתה ביחד עם השאיפה להתבלט. למה שלא יחיה כפריץ? למה שלא יותר מאשר פריץ? המרכבה שלו עלתה ביופיה ובהדרה על מרכבות עשירי הפריצים. כך גם בגדיו שהיו מפוארים ומצוחצחים יותר משלהם. ביתו וחצרו הפכו לחצר פריצים לכל דבר, עד שגם התנהגותו הפכה להיות מעשה פריץ מכל הבחינות. בכל הסביבה כולה כבר ידוע שליפא ברוך יצא לתרבות רעה. סופר עליו שהוא עובר כל עבירה שבעולם, שלא לדבר על כך שהוא דוקר את עיני הגויים בהתבלטותו החולנית. שמע הדבר הגיע גם לאוזניו של רבי נחמן יצחק, הרב וראש הישיבה של הארקי. דבר זה סיער אותו מאוד, שכן הייתה לו הרגשה שיש לו חלק בכך שתלמידו החביב, שבאמצעותו נעשה לחתנו של רבי צדוק הלל, סר מן הדרך. רבה של הארקי, נחמן יצחק, שלח שליח לליפא ברוך וביקש ממנו לבוא אליו. בתגובה שלח ליפא ברוך אליו, אל הרב, שליח מיוחד עם מרכבה רתומה לסוסים אבירים, יחד עם מכתב שבו הוא מזמין אותו לבוא אליו לחצרו. המכתב נכתב אמנם ביראת כבוד ובביטויי דרך ארץ כלפי רבו לשעבר. יחד עם זאת, הובעה בו נחישות שהרב יבוא אליו ולא הוא שיבוא אל רבו. בגלל הסיבה הזו

11:22 התלבט נחמן יצחק אם להיענות להזמנה או לא. שלוש יממות שהה שליחו של ליפא ברוך בביתו של הרב, עד שלאחרי שיקולים רבים והתייעצויות החליט הרב בסופו של דבר לנסוע אל ליפא ברוך. הוא קיווה כי יעלה בידו להשפיע עליו לחזור אל דרך הישר. רבי נחמן יצחק לא נסע לבדו ולקח איתו מניין של תלמידים כדי שיוכל להתפלל בציבור במשך הזמן שבו ישהה בחצרו של ליפא ברוך, כבר בכך התכוון הרב לרמוז לתלמידו לשעבר על המרחק הרב שהתרחק מדרכו הקודמת. מן המניין שליפא ברוך החזיק בשעתו באחוזתו לא נותר דבר. מלבד את המדרש הריק והנעול שבו התקיימו בעבר התפילות בציבור שלוש פעמים ביום. לא רק ליפא ברוך, גם כל שאר יהודי האחוזה מלבד שלושה ארבעה זקנים חדלו להתפלל ולשמור את דרך התורה. כאשר הופיע רבי נחמן יצחק באחוזה קיבל אותו ליפא ברוך בכבוד רב והתחיל להציג בפני רבו את רוב עושרו ולהתפאר בתפארת כליליות. רבה של הארקי, רבי נחמן יצחק פרץ בבכי מר. עושר כזה אמר בדמעות ודלות רוחנית כזו. רבי נחמן יצחק התחיל להוכיח את תלמידו ולנסות להשפיע עליו שיחזור בתשובה. ליפא ברוך האזין לדבריו בחיוך של לעג, כאילו אומר רבי כל דבריך הם לשווא, אני לא אהיה לבעל תשובה. כאשר ראה נחמן יצחק שאין לו שום השפעה עליו, חזר לביתו בלב שבור. ביקורו של רבו, הגאון רבי נחמן יצחק, הרב וראש הישיבה של הארקי, לא השאיר על ליפא ברוך שום רושם קל. כהוכחה לכך שימשה עובדה שלאחר ביקור זה התרחק הסוחר העשיר עוד יותר מדרך היהדות, ולמרות שהדברים לא הגיעו לידי המרת דעת בפועל, הרי למעשה ניתק כל קשר עם היהדות. יהודים יראי שמיים מן הסביבה הצטערו על כך

14:01 צערו רב. היו מתוכם שאף ניסו בדרכים שונות להשפיע על ליפא ברוך שיחזור מדרכו, אבל הם לא העלו דבר והוא נחשב בעיני כולם כאבוד. וכך עברו שנים וליפא ברוך שקע עמוק יותר ועמוק יותר במ"ט שערי טומאה. העובדה שליפא ברוך תלמידו הטוב, יצא לתרבות רעה, גרמה לרבי נחמן יצחק תחושה עמוקה מאוד של צער וכאב על שכל המאמץ להחזירו למוטב היה לריק ובעיקר על האכזבה מן התקוות הרבות שתלה בו. בגלל סיבה זו היה נוהג רבה של הארקי בכל יום בשעה קבועה לומר תהילים על ליפא ברוך בלב שבור ובבכי הוא יתפלל לקדוש ברוך הוא שיחונן אותו ברצון לחזור בתשובה. רבי נחמן יצחק קיווה עדיין שתלמידו יחזור למוטב. דרכו של רבי נחמן יצחק הייתה ללכת בכל לילה לבית המדרש כדי לערוך תיקון חצות, ושם היה נשאר בתפילה ובלימוד תורה עד אחר הצוהריים, כשלאחר תפילת מנחה גדולה היה חוזר לביתו עד לתפילת ערבית. את הזמן היומי הקבוע לאמירת התהילים עבור ליפא ברוך נתן לפני מנחה גדולה בטרם חלץ את הטלית והתפילין מעליו. פעם אחת, בשעת אמירת התהילים הקבועה שלו, כאשר הוא עטוף טלית ותפילין ושופך דמעות רבות, נכנס אורח לבית המדרש. הוא התיישב באחת הפינות ומשם כיוון מבטו לעבר הגאון כאשר האזין לאמירת התהילים שלו, התרגש מאוד ומעיניו זלגו דמעות. הוא המתין עד שרבי נחמן יצחק סיים את אמירת התהילים, ואז ניגש אליו ואמר לו בקול שבור בוקר טוב רבי. הגאון הביט בו ושאל מי אתה בני? אינה הרב מכירני, הרי אני ליפא ברוך תלמידך לשעבר, אמר האורח ופרץ בבכי והוא סיפר לרבו זה חודשים מספר שהתחרטתי על העבר והחלטתי לשוב בתשובה שלמה ובקבלה לעתיד. זה זמן מה שעזבתי את חצר

17:01 חזרתי ויצאתי לאורך גלות. עכשיו באתי אליך רבי, כדי שתדריך אני כיצד להתנהג מכאן ולהבא. רבי נחמן יצחק התמלא בשמחה רבה ואמר כל העת חשתי שאינך עדיין אבוד לחלוטין. הוא אמר לתלמידו לשעבר לבוא אליו כעבור שלושה ימים, שאז יהיה מוכן לקבוע לו סדר הנהגה למשך החיים. רבי נחמן יצחק הזמין אליו את ידידו רבי ניסן המלמד מהארקי, אביו של יצחק שאול, חתן הנפח בדוברומיסל. רבי ניסן היה חבר קבוצת החסידים הנסתרים בהארקי, כפי שסיפרנו לפני שהיא עדיין התגלתה בציבור. התברר לרבי נחמן יצחק שרבי ניסן יודע היטב את קורות חזרתו בתשובה של ליפא ברוך, וזאת משום שהדבר בא באמצעות החסידים הנסתרים של הארקי, לפי ההוראה הישירה של רבם רבי ישראל בעל שם טוב ומעשה שהיה כך היה. מנהיגם הקודם של חסידי הארקי לפני רבי ניסן היה עזריאל יוסף, שהיה נוסע תכופות אל הבעל שם טוב למעזיבוז' יחד עם חברו אברהם מנדל, חסיד נסתר גם הוא. פעם אחת, לא מזמן, בבואו של הבעל שם טוב, הטיל על שניהם שליחויות חשובות. על עזריאל יוסף הטיל את המשימה להחזיר בתשובה את ליפא ברוך. על אברהם מנדל הטיל משימה לקרב לחסידות יהודי בשם חיים שמואל, שהיה מדרי הכפר הסמוך. ואז, מייד עם חזרתו של עזריאל יוסף ממעזיבוז', התחיל לחשוב לעצמו כיצד לחדור לאחוזתו הפריצית של ליפא ברוך, שנמצאה במרחק עשרים ווערסט מהארקי. ליפא ברוך חי והתנהג כאציל והתחבר רק עם בני אצולה. עזריאל יוסף ידע שבאורח ישיר לא יוכל ליצור קשר עם ליפא ברוך, ובוודאי שלא יוכל להשיג עליו השפעה, ומצד שני הבעל שם טוב הטיל עליו תפקיד והוא חייב למצוא דרך לבצעו. עזריאל יוסף היה למדן גדול וירא שמיים מקובל וחכם גדול בהוויות

19:35 העולם. יחד עם זאת התפרנס ממלאכת כפיים מכל מלאכה שהזדמנה לו כדי לא להזדקק לבריות. וכיוון שכך החליט עזריאל יוסף להשכיר עצמו לעבודה פשוטה באחוזה כשכיר יום. כאשר התקבל לעבודה, התחיל לעשות את מלאכתו באמונה, תוך מעקב מתמיד אחרי הפריץ, כפי שקראו לליפא ברוך בן בעל האחוזה. בדרכים שונות נפנה אל עצמו כמבלי משים את תשומת ליבו של הפריץ, ואם כי הדבר היה כרוך הצליח בכך. תשומת ליבו של מנהל האחוזה ושל הפריץ, ליפא ברוך עצמו הוסבה לתופעה מעניינת של אדם בעל חזות ברורה של תלמיד חכם העובד עבודת פרך כדי להרוויח את לחמו, ודוחה לחלוטין כל סיוע והטבה המוצעים לו בעבודתו. אותו בעל עבירה למדן לשעבר ליפא ברוך ידע להבחין בטיבו של בן תורה. הוא הבחין לא רק בלמדנותו של עזריאל יוסף.