פרק 92 : רבי יואל בעל שם מזאמוטש

00:01 ברוך הצעיר שומע מיצחק שאול, חתנו של הנפח מדובר מסיל [?] את תולדות התפתחות החסידות. ברוך כבר שמע את פרשת תולדותיו המעניינות של רבי אליהו הבעל שם מוורמייזא שייסד את חבורת הנסתרים במטרה לנדוד על פני העולם היהודי ולרומם את מצבם הרוחני של היהודים. יצחק שאול ממשיך עכשיו לטוות לפניו את חוט ההיסטוריה ולהכיר אותו עם אישיות מעניינת נוספת. רבי יואל הבעל שם מזאמוטש שהיה תלמידו של רבי אליהו בעל שם. כבר סיפרנו על המלחמה שניהל רבי פנחס זליג, הגאון משפר [?] נגד הבעל שם מוורמייזא והאיסור שהכריז פנחס זליג על לימוד הזוהר והקבלה, ודרש מרבי אליהו שיעזוב את וורמייזא ואת אשכנז בכלל. רבי אליהו בעל שם לא התרשם ולא התרגש והמשיך לשבת במקומו ולעסוק בעבודתו בהפצת תורת הקבלה. מספר תלמידיו הלך וגדל ותורת הקבלה הלכה והתפשטה יותר ויותר, והתלמידים שלא יכלו מחמת האיסור לעסוק בגלוי בקבלה, עשו זאת בסתר. העובדה הזו בעצמה שימשה דחיפה נוספת להתארגנות התלמידים בחבורה הפועלת לפי הדרכות רבם ועל פי תוכנית מסוימת, ולנדוד מעיר לעיר וממדינה למדינה כדי להפיץ את תורתו של רבי אליהו בעל שם ואת דרכו בעבודת הבורא. ובדרך הזו הובאה תורת הקבלה על ידי תלמידי רבי אליהו בעל שם לבוהמיה ולפולניה, והופצה שם במידה גדולה. שלושים שנה ישב רבי אליהו בוורמייזא, שם קיים את ישיבתו שעל תלמידיה נמנו גדולי הגאונים. בשנת שפ"ד או שפ"ה כלומר אלף שש מאות עשרים וארבע או אלף שש מאות עשרים וחמש למספרם, עזב רבי אליהו את וורמייזא והתיישב בפראג, לשם העביר גם את ישיבתו. אחד מתלמידיו הגדולים של רבי אליהו היה הגאון רבי יום טוב ליפמן הלר, המכונה בעל התוספות יום טוב. הוא היה כבר בן ארבעים

02:51 שנה כאשר הגיע לישיבתו של רבי אליהו בתחילה בוורמייזא שם היה שלוש שנים ולאחר מכן בפראג. רבי יום טוב ליפמן למד אצל רבי אליהו את תורת הקבלה. מאוחר יותר היה לרבה של פראג ולראש רבני בוהמיה ולאחד מגדולי מפיצי לימוד תורת הקבלה. אמנם בשנת שפ"ט, כלומר אלף שש מאות עשרים ותשע למספרם נאלץ בגלל הלשנה לעזוב את בוהמיה, ואז עבר לקרקוב שבפולניה, ותוך כדי כך העביר את הפצת תורת הקבלה למדינה הזו. באותו דור חי גם הגאון המקובל רבי מרדכי יפה, המכונה בעל הלבושים רבי מרדכי יפה, קיים את ישיבתו שלו בגרודנה. בישיבה הזו למדו גם את תורת הנסתר בנוסף על תורת הנגלה. מאוחר יותר עבר רבי מרדכי יפה עם ישיבתו לפוזנא. אחד מתלמידיו שם היה רבי ישראל יוסף, שהיה חריף ובקיא וירא שמיים מופלג, אבל עסק אך ורק בנגלה. את, את תורת הנסתר לא רצה רבי ישראל יוסף ללמוד למרות הערצתו הגדולה לרבו רבי מרדכי יפה וגם הסביר את נימוקיו. יחד עם זאת, לרבי ישראל יוסף היה צער גידול בנים. כל ילדיו, לא עלינו, מתו בילדותם ולא אחת השיח את צערו לפני רבו שעודדו וגם בירך אותו. בחורף של שנת שע"ב. כלומר אלף שש מאות ושתים עשרה למספרם, חלה רבי מרדכי יפה ובהרגישו כי קרב קצו הזמין אליו את בכירי וחביבי תלמידיו ובירך את כל אחד מהם לפי צרכיו ומשאלותיו. בין התלמידים הללו היה גם רבי ישראל יוסף, הגאון המקובל מרדכי יפה פנה אליו ואמר לו כדי שתתברך בבן עליך לקבל על עצמך ללמוד את תורת הקבלה, וגם אתה צריך לנדור שהבן שייוולד לך יוקדש ללימוד התורה, וכאשר ימלאו לו עשרים שנה עליך לשלוח אותו ללמוד

05:42 קבלה מפי רב מובהק בתורה זו. ביום שלישי או ביום ג' אדר שני שנת שע"ב נפטר רבי מרדכי יפה בגיל שמונים ושתיים שנה תלמידיו התפזרו איש איש למקומו, ורבי ישראל יוסף עבר לגור בעיר זאמוטש ושם התמסר ללימוד הקבלה כפי שציווה עליו רבו. בשנה השנייה נולד לו בן והוא קרא לו בשם יואל. יואל היה ילד בריא ומוכשר מאוד, הצטיין מאוד בלימודיו ובבוא העת שידכו אביו עם בת גילו, וכאשר הגיע לגיל עשרים החליט האבא לשלוח את בנו ללמוד את תורת הקבלה, אבל הוא התלבט קשות בשאלה אל מי לשלוח אותו. הוא בעצמו לא ראה את עצמו ראוי לכך, והרי רבו רבי מרדכי יפה ציווה עליו לשלוח אותו לרב מובהק. רבי ישראל יוסף היה שרוי בצער. הוא קיבל על עצמו תעניות וסיגופים ופעם אחת נרדם ובחלומו ראה את רבו רבי מרדכי יפה. רבו אמר לו אל תצטער, שלח את בנך לפראג אל רבי אליהו בעל שם. כאשר התעורר רבי ישראל יוסף משנתו, חש רווחה גדולה וקרא אליו את בנו וסיפר לו על נדרו ועל חלומו והורה לו לנסוע אל רבי אליהו בעל שם מפראג. זה היה זמן שרבי יואל חזר אז מישיבתו של רבי יואל סירקיס בעיר בריסק. שם למד חמש שנים והצטיין מאוד בלימודיו. הוא חזר מצויד בתעודות המביעות את גדלותו המיוחדת במינה של אברך זה. ראש הישיבה, רבי יואל סירקיס, היה תלמידו של רבי שלמה ליבוש, חברו של רבי אליהו בעל שם מוורמייזא. רבי יואל סירקיס קיים את ישיבתו תחילה בלובלין ולאחר מכן העתיק אותה לעיר בריסק. מישיבה זו יצאו גאונים גדולים שנודעו לשם בחריפות וכוח הפלפול שלהם. רבי יואל הצעיר ידע על רבו רבי יואל סירקיס שהוא

08:17 מקובל, ובישיבה נלמדים בסתר שיעורים בתורת הקבלה, אבל הוא לא הורשה להשתתף בהם בגלל שהיה גם צעיר וגם רווק. עכשיו, כשאביו גילה לו לראשונה על ייעודו וחלומו כבר היה נשוי, ומשום כך קיבל בשמחה את הוראת אביו לנסוע לפראג לרבי אליהו בעל שם. רבי אליהו בעל שם היה כבר אז זקן מופלג, אבל למרות זאת ישב ועסק בתורה יומם ולילה, שהוא מסוגר בחדר מיוחד בבית המדרש שלו. הישיבה נוהלה בעיקר על ידי תלמידיו הגדולים ועם כל זאת קיבל את רבי יואל הצעיר כתלמיד אישי ולמד איתו באופן מיוחד זמן ניכר מדי יום. חמש שנים שהה רבי יואל הצעיר בישיבתו של הבעל שם ובמשך כל אותה עת למד איתו רבי אליהו, כפי שאמרנו באופן מיוחד לא ידוע בבירור למה מצא רבי יואל חן במידה כזו בעיני רבי אליהו, אך יש להניח שתרמו לכך כישרונותיו הגדולים, צדקנותו ושקידתו העצומה. רבי אליהו בעל שם העביר לרבי יואל הצעיר את כל סודותיו, כולל כל ענייני סגולות ורפואות שישתמש בהם למטרות שונות. ואז, לפי הוראתו של רבי אליהו בעל שם, חזר רבי יואל לזאמוטש. בדרך לזאמוטש ביקר רבי יואל את רבו רבי יואל סירקיס, שממנו למד בשעתו את תורת הנגלה. עכשיו לאחר שלמד עם רבי אליהו בעל שם היה מסוגל לשוחח עם רבו גם בתורת הנסתר, ורבי יואל הצעיר הצליח להוסיף לימוד במידה רבה מפי רבי יואל הזקן גם בתורה זו כאשר חזר אל עירו הוכתר כבעל שם והתפרסם לתהילה כבעל השם מזאמוטש. בתקופת גזרות ת"ח ות"ט. כלומר אלף שש מאות ארבעים ושמונה, אלף שש מאות ארבעים ותשע למספרם הציל רבי יואל קהילות יהודיות רבות מחורבן בהשתמשו באמצעים שונים על-טבעיים. כך למשל, בעיר מסוימת

11:03 על נהר דנייסטר ברחו היהודים מן ההיידמקים שהתנפלו עליהם כדי לעשות בהם טבח. על יד החוף עגנה אונייה וכל יהודי העיר מיהרו לעלות עליה, אבל האונייה לא הצליחה למוש ממקומה וההיידמקים התקרבו ועמדו לפרוץ עליה. לפתע התגלה שם הבעל שם מזאמוטש. הוא כתב שם קודש על פתק והצמיד אותו אל ירכתי האונייה. מיד זז האונייה והחלה לשוט במהירות עם הזרם. הרוצחים עלו על סירות כדי לרדוף אחרי האונייה, אבל האונייה התרחקה במהירות רבה עד שהרוצחים נאלצו לחזור אל החוף בידיים ריקות. כך ניצלו יהודי העיר בכוחו של הבעל שם. רבי יואל, בעל שם מזאמוטש, התפרסם בעולם היהודי לא רק במעשי הנפלאות שביצע, כי אם גם בעיקר בפועליו הרבים, במיוחד בשטח לימוד התורה. בין השאר פתח ישיבה בזאמוטש שהצטיינה בכך שלמדו בה היטב גם את תורת הנגלה וגם את תורת הנסתר בתורת הנגלה הנהיג יואל הבעל שם מזאמוטש את דרך הלימוד של רבו רבי יואל סירקיס, שהתבססה על התעמקות בסוגיה להבנתה על אתר באופן הגיוני. רוב התלמידים בישיבתו הוחזקו על ידו, והוא גם נהג ללמוד בעצמו עם קבוצה נבחרת של תלמידים את תורת הקבלה. לרבי יואל בעל שם מזאמוטש היה בן בשם אורי שמשחר ילדותו הצטיין בלימודיו בגיל שתים עשרה שנה כבר רכש בקיאות במספר מסכתות בגמרא והיו לו מעלות חיוביות רבות. בנוסף לכך הייתה לאורי הדרת פנים. הבעל שם רבי יואל קיים בו את ציווי חז"ל "הוי גולה למקום תורה" ושלח אותו ללמוד בישיבת רבי דוד הלוי באוסטרה. שם באוסטרה היה נהוג סדר לימוד דומה לישיבה שלו של רבי יואל. כאשר נפטר ראש הישיבה נסע אורי ללמוד תורה אצל רבי אברהם אבלי גומבינר בעיר קליש, ושם למדו גם את תורת

13:34 המוסר ומידות טובות. שש שנים למד אורי בישיבה בקליש, וכשחזר הביתה היה כבר לא רק למדן גדול, כי אם גם בעל מידות טובות וחדור רוח של מוסר. אביו רבי יואל דאג מיד להשיאו ומינה אותו בישיבתו כראש ישיבה ללימוד תורת הנגלה. את תורת הנסתר המשיך הבעל שם ללמד בעצמו לפני תלמידיו הנבחרים. באותו זמן התחילה להתפשט בין בני התורה הנטייה להסתגפות. מדי יום הלך וגדל מספר לומדי התורה שעינו את גופם כחלק מעבודת הבורא. הסיגופים התבטאו, התבטאו בפעולות שונות, כמו למשל קשירת הגוף או חלקים בגוף בחבלים דקים, עמידה על הרגליים במשך יממה שלמה מבלי לשבת או לשכב, שינה של שלוש או ארבע שעות בלבד במשך שתי יממות, שינה על גבי הקרקע עם אבן למראשות הישן, התגלגלות עירום על גבי שלג בחורף או שכיבה על קן נמלים בקיץ במשך זמן ממושך וכמובן עריכת נדודי גלות. בעניין הזה של הסיגופים לא היה שוני רב בין אלה שעסקו רק בלימוד תורת הנגלה לבין אלה שעסקו גם בלימוד תורת הקבלה. לומדי התורה משני הסוגים עסקו בכך גם בעריכת גלות של נדודים ממקום למקום עסקו גם הגאונים המפורסמים שלא החזיקו בלימוד הקבלה וגם המקובלים. ההבדל ביניהם היה רק בזה שבעלי תורת הנגלה לא הסתירו את גדלותם בלמדנות בכל מקום בו הם רק העלימו את שמותיהם. אבל המקובלים הסתירו את למדנותם והופיעו כאנשים פשוטים לפיכך נקראו נסתרים. גם בישיבה בזאמוטש אותה קיים רבי יואל במשך חמישים שנה התפשט הנוהג של סיגופים. כל הדברים האלה שסיפרנו עד עכשיו מספר, כזכור, יצחק שאול, חתנו הצעיר של הנפח[?], לברוך[?]. כאשר הגיע לקטע זה הצטרף לשיחה גם גיסו של יצחק שאול, מוישה לייב, שכבר עליו סיפרנו שהאזין אליה

16:12 בתשומת לב מרובה ואמר "מעולם לא שמעתי על הבעל שם מזאמוטש". ב-ב-בבטאו בכך את יחס הזלזול שלו. אם מישהו הוא לא שמע עליו, הרי זה הוכחה על אי חשיבותו. "ישנם אישים דגולים רבים שלא שמעת עליהם", ענה לו יצחק שאול והמשיך ואמר, "לאמיתו של דבר, הרי אתה וזלמן מאיר גיסינו נלושים [?] מעיסוק כזו שעניינים החורגים מנושאים כגון אמירת פלפול לא מעניינת אותם בכלל". למרות שהדברים הכילו נימה של תוכחה וגם מעין מחאה, הם נאמרו בצורה כל כך עדינה וחלקה שהגיס מוישל'ה ליב לא הרגיש את עצמו נפגע, כי אם המשיך בשיחה ואמר, "לאחרונה שמעתי דווקא על בעל שם אחר בשם רבי ישראל", אמר מוישל'ה ליב ברצונו להוכיח בכך שאינו בור כל כך גם בעניינים אלה, "ואומרים עליו כי יש לו חסידים רבים הנודדים כנסתרים כמו תלמידיו של רבי אליהו בעל שם מוורמז'ה". יצחק שאול חייך ואמר, "כפי הנראה שני אלה הם מבחינתך דבר אחד, למרות שביניהם קיים פער של מאתיים וחמישים שנה ובין הראשון רבי אליהו לבין האחרון רבי ישראל כי הנו שני בעלי שם. האחד הוא אותו רבי יואל ששוחחנו עליו זה עתה, והשני הוא רבי אדם בעל שם מרופשיץ." אכן, מוישל'ה ליב לא שמע על כך וגם ברוך לא ידע בבירור את פרטי הדברים. ברוך רצה לדעת אם קיים שוני בשיטותיהם של ארבעת בעלי השם, כפי השוני הקיים בשיטות שונות בלימוד התורה. יצחק שאול אמר, "ביסוד הדברים ישנה אחידות בשיטותיהם, אבל קיימים בכל זאת הבדלים בפרטי תורתם ובדרכיהם." ברוך שקע בהרהורים. מוישל'ה ליב מצידו התחיל לגלות עניין בדברים. החסידות והרקע אליה, כפי שהוצגו על ידי רבי יצחק שאול, היוו חומר רב עניין ומקור להתבוננות. משום כך התחיל מוישל'ה ליב

18:52 להמטיר, להמטיר שורה של שאלות מתוך רצון כן לדעת ככל היותר על החסידות ועל יוצריה. "שאלותייך הן רבות מדי לתשובה על רגל אחת", אמר יצחק שאול בקול שלו, "ואני אענה לך על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. אבל לתועלת העניין מוטב לא לפתוח בתשובות ישירות לשאלותיך על רבי אדם בעל שם ורבי ישראל בעל שם ושיטותיהם. אני אתחיל בתיאור הנסיבות שהביאו לידי כך שעיירת מולדתי, העיר הרקי, הפכה למבצר של חסידות והחסידים שם שהיו תחילה נסתרים ולא העזו להתגלות בפומבי, ידועים עתה בכל הסביבה בדרכם ובתורתם, ואין להם כל פחד להופיע כחסידים." יצחק שאול התכוון להוכיח בכך כי החסידות הולכת וכובשת יותר ויותר את מוחותיהם ולבבותיהם של יהודים יראי שמיים, שהיא עושה זאת בהדרגה ובעקביות, שלב אחרי שלב. "החסידים בהרקי", סיפר יצחק שאול, "מונהגים על ידי הגאון רבי עזריאל יוסף, העומד שם בראש [?] המקומית. לפני שלושים שנה היה רבי עזריאל יוסף בין החסידים הנסתרים, ויחד עם חבריו נדד על פני המדינה. לפני עשרים שנה השתקעו בהרקי, אבל גם אז טרם התגלו בדרכם החדשה. הם למדו והפיצו את תורת החסידות והדרכותיה, אבל עשו זאת בחשאי. רק כאשר גדל מספרם והשפעתם התרחבה, התחילו לבטא בפומבי את שיטתם.