פרק 86 : ויכוח מעניין בעד ונגד הצדיקים הנסתרים

00:01 אנחנו ממשיכים לשמוע על תולדותיו של מוישל'ה ליב, החתן של אליעזר ראובן הנפח, שאנחנו כבר שמענו שבילדותו או בנערותו היה לו את החבר בשם גרונם אליהו, שאבא שלו היה קשור לצדיקים הנסתרים. פעם ישבו מוישל'ה ליב וגרונם אליהו ולמדו בחברותא. וולף, השמש שהוא אביו של גרונם אליהו, בא והתיישב לידם כאשר הוא מקשיב ללימודם. מפעם לפעם השמיע להם הסבר בעניין שבו התקשו במהלך הלימוד. הסבריו הקולחים הוכיחו גם את בקיאותו וגם את חריפותו בלימוד. באותו זמן הגיע לשם ישעיהו ליב החנווני. גם הוא התיישב ליד שני הנערים והעיר להם הערות מסוימות בסוגיה בעסקו מתוך מגמה לעמוד על מידת ידיעותיהם בלימוד. ישעיה ליב אכן שבע נחת ואמר הם יהיו בעזרת השם למדנים גדולים. הוא אמר את זה לרב וולף, וגם אמר לו שבנך הוא מצוין ממש. כאשר אמר זאת ישעיה ליב, הוא היה בטוח שהוא גורם בדבריו קורת רוח רבה לוולף, אבל וולף אמר לו חכמינו אמרו שלא המדרש עיקר, אלא המעשה. לי מוטב שבני יהיה ירא שמיים ובעל מידות טובות מאשר בן תורה הרודף אחרי הכבוד. דברים אלו הרתיחו את ישעיהו ליב. הוא בכלל היה כעסן מטבעו, אבל במקרה הזה הייתה לו גם תחושה שהדברים מכוונים אליו ואז הוא התפרץ. חוששני רב וולף כי הנך משתייך לכת וגם שאתה מתחבר עם עמי הארץ, כיוון שבעיניך חשוב איש ההמון יותר מן התלמיד חכם, כי כבר ידוע לי כי אתה מתרועע עם נסתרים, כביכול, שאינם אלא ריקנים ועוכרי ישראל. מוישל'ה ליב וגרונם אליהו הקשיבו בדממה מתוחה לנאמר. כפי שמוישל'ה סיפר יותר מאוחר לברוך, נחרת דו-שיח בין השמש לבין החנווני עמוק בזכרונו. לאחר האמירה הזאת שנתן ישעיהו ליב לשמש וולף, ציפה שוולף

02:49 לא יישאר חייב תשובה ועכשיו יפרוץ ריב דברים. אבל וולף נשאר שליו וגם השיב לו בקול רגוע. חכמינו אמרו, אמר לו אל תרצה את חברך בשעת כעסו. אם הדברים אמורים לגבי מי שכעסו מוצדק, קל וחומר שזה כך לגבי מי שכעסו הוא בלתי מוצדק. במצב כזה לא יועילו דברים כיוון שהוא לא יאזין להם. ישעיה ליב כאשר אתה תירגע וכעסך יפוג ממך, נמשיך בשיחתנו, אבל עכשיו אין בכך תועלת, מוטב ונחריש. הדברים האלה השפיעו על ישעיה ליב והוא נרגע מיד והודה כי הפריז על המידה. יחד עם זאת, חזר ואמר עכשיו בנימה מתונה, כי הוא לא מבין כיצד רבי וולף מסוגל לסבול את אותם נסתרים שכל שיחם ושיגם הוא עם עמי הארץ ועם נשים. הרי חכמינו אמרו, המשיך ישעיה ליב בנגינת מעשה למדן, כי אין עמי הארץ נאמנים בענייני מעשרות וטהרה וכי יש להימנע מלהתחתן איתם ואפילו מלשבת איתם ליד שולחן אחד, ובאופן כללי עלינו להתרחק מהם. מצד שני, נצטווינו לכבד את תלמידי החכמים והבאת דורון לתלמידי החכמים נחשבת כהקרבת קורבנות וניסוך נסכים על גבי המזבח. והנה עכשיו באים אנשים ולא זו בלבד שהם לא מקיימים את הוראות חז"ל, אלא גם נוהגים להיפך ועושים זאת במסווה של יראת שמיים. האם יש עוול גדול מזה? עכשיו שישעיה ליב דיבר בנחת ובשלווה שוב אכן לא נשאר לו וולף חייב תשובה, ואמר לו מנקודת המבט שלך אתה צודק. אבל כל נקודת הראות היא לא נכונה מעיקרה. אתה צריך לדעת שהנסתרים אינם רק צדיקים גדולים, כי הם גם למדנים גדולים. יש בהם בקיאים בש"ס וגדולים בנגלה ובנסתר. הם יראי שמיים באמת. הם צמים תעניות ומסגפים את עצמם. הם נודדים וגולים מעיר לעיר ומישוב ליישוב,

05:21 מתוך מסירות נפש במטרה ברורה להשפיע על יהודים להתקרב יותר ולהידבק יותר לבוראם. בגלל הסיבה הזאת הם מתחזים כאנשים פשוטים במגמה להשיג בכך השפעה גדולה יותר על ההמון ולהצליח יותר בהחזרת אנשים למוטב. וולף המשיך והסביר בהרחבה על פעולותיהם של הנסתרים, וזאת כדי שישעיה ליב ייטיב יותר לדעת את מהותם. תוך כדי כך התברר שוולף יודע היטב את המתרחש במחנה הנסתרים, כמו מי שנמנה בעצמו על המחנה הזה. הוא המשיך ואמר, הנסתרים מתחברים אל החנוונים והרוכלים בשוק, משום שרובם באים לעיתים לבית המדרש ואינם שומעים שיעורי תורה. גם כשהם שומעים אי פעם שיעור תורה הם לא מבינים על מה מדובר. לכן הנסתרים מדברים איתם בדברי תורה באופן שהם לא חשים בכך. בד בבד משתדלים הנסתרים להשפיע עליהם שיתנהגו ביושר בחיי היומיום שלהם, גם שינצרו לשונם מרע, שלא יקללו ולא יעליבו ולא ידברו רכילות ולשון הרע. גם ישעיה ליב, גם שני הנערים גרונם אליהו, בנו של וולף וגם חברו מוישל'ה פקחו עיניהם לרווחה לשמע הדברים שהיו חדשים בשבילם לגמרי. כאשר נסחף וולף בלהט שיחתו לנסתרים, סיפר עליהם בהרחבה רבה. הוא סיפר שאין הנסתרים פועלים איש איש בנפרד, אלא הם מהווים יחד חבורה מיוחדת שחבריה קשורים זה בזה ופועלים ביחד לפי תוכנית מסודרת. לאמיתו של דבר, אמר וולף, חבורת הנסתרים היא תופעה ישנה. היא נוסדה על ידי הגאון הצדיק רבי אליהו, בעל שם מוורמייזא שבגרמניה לפני מאה ועשר שנים לפחות. לפי המסורת הידועה לנו, ייסד רבי אליהו את החבורה לאחר שמקובל מסוים עלום שם ציווה עליו לאסוף אנשים נבחרים, גאונים וצדיקים הנכונים להקריב עצמם עבור כלל ישראל, והם ינדדו בין כל היישובים היהודיים ויעוררו את אנשי ההמון הפשוטים לעבודת הבורא.

08:09 היה זה בשנת שפ"א או שפ"ג, אמר רב וולף, ומאז התקרבו אלפי יהודים פשוטים לעבודת הבורא. "הצדיקים האלה", המשיך וולף, "לא מזלזלים בכבוד תלמידי החכמים. אדרבה, כל כוונתם לעורר בין היהודים הפשוטים ביותר יחס של כבוד לתורה. לכן, איך אתה יכול להאשים אותם באי קיום הוראות חז"ל? חלילה. הם מוותרים על כבודם לטובת המטרה העליונה. שהרי - רב שמחל על כבודו, כבודו מחול". אמנם קהל ישעיה ליב לא קיבל ברצון את הדברים. הוא השמיע טענות הפוכות ואמר כך "גם אם הנסתרים הראשונים היו צדיקים גדולים שכל כוונתם הייתה לטובת הכלל, אבל העיסוק הרב עם אנשים פחותים חייב להביא, ואכן כך אירע, שירד ערכם בעיני ההמון, והדבר הזה עוקר את כבוד תלמידי החכמים שהוא מצוות עשה". על זה אמר לו וולף שדאגתם המופרזת של ישעיה ליב והאנשים דוגמתו לכבודם של תלמידי חכמים פוגע בדאגה לכבודו של הקדוש ברוך הוא. "אותם נסתרים שאתה מתנגד להם", אמר, "עושים את עבודתם הקדושה בסדר הפוך משלכם. יכול להיות שהם לא דואגים כל כך לכבודם ולנוחיותם, אבל שאיפתם העיקרית היא לקרב יהודים אל הבורא ולנטוע בלבם אהבה לתורה ותשוקה לקיום מצוותיה". מוישל'ה, גרונם אליהו, הנערים הצעירים ישבו מרותקים למקומותיהם ובלעו בצמא כל מילה ששמעו. גרונם אליהו היה מבוגר בשנתיים ממוישל'ה וידע יותר ממנו על הנסתרים על פי מה ששמע וראה אצל אביו בבית. מוישל'ה ביקש לשמוע מחברו עוד פרטים על נסתרים, והסיפורים ששמע הלהיבו את דמיונו, ובכל הזדמנות ביקש מוישל'ה שחברו יספר לו מסיפורי הצדיקים הנסתרים, ובמשך הזמן גמלה בליבו תשוקה לראות צדיק נסתר במו עיניו. "עשה לי טובה", אמר לגרונם אליהו, "תפגיש אותי עם אחד הנסתרים הבאים לבישנקובץ[?] ומתחברים עם אביך". גרונם אליהו אמנם הניע

10:53 את ראשו להסכמה, אבל עברו חודשיים שלושה ומוישל'ה טרם זכה לראות צדיק נסתר. סיפוריו של גרונם אליהו המשיכו לקלוח, אבל כל הנסתרים שעליהם דובר היו ממקומות אחרים. ויהי פעם אחת בדרכו מביתו לבית המדרש ראה מוישל'ה מרחוק התקהלות של אנשים. היה זה יום בהיר ושטוף שמש ומוישל'ה הסתקרן לדעת מה הניע אנשים להתאסף בסתם יום של חול בכיכר השוק. הוא התקרב אל ההתקהלות ונדחק בין האנשים עד שהגיע למרכזה של ההתקהלות, וכאן הבחין באדם בלתי מוכר העומד ומדבר אל כל הציבור שמסביבו. מראהו החיצוני בלבד של אדם זה עורר פליאה בעיני מוישל'ה. הוא היה אדם גבוה, שחור שיער, בעל פנים מצומקות, לבוש פרווה וכובע שיער למרות החום הקיצי. דבריו של היהודי עוררו פליאה לא פחות ממראהו. הוא דיבר הרבה על המשמעות של משא ומתן באמונה וביושר, וסיפר על העונש המגיע למי שפוגע בפרנסתו של חברו. המתקהלים הקשיבו ברוב עניין הדברים ומוישל'ה הניח שהאיש הוא צדיק נסתר. הוא נתקף בהתרגשות רבה. כל הזמן הוא חולם על ראיית פני צדיק נסתר, והנה הוא עומד לנגד עיניו. מייד רץ לבית המדרש וסיפר לחברו, גרונם אליהו, על המאורע. גרונם אליהו הסכים שזהו כנראה צדיק נסתר, ומייד רצו אל הכיכר. בינתיים גדלה ההתקהלות, שכל המתקהלים שומעים בדריכות את דבריו של ההלך. ביניהם הבחינו בוולף שמש, אבל הפעם לא הצליחו שני הנערים להבקיע לעצמם דרך בגוש האנשים הגדול, ולאכזבתם הגדולה גם לא יכלו לשמוע את דבריו של הצדיק. מאז לא ראה מוישל'ה את הצדיק הנסתר וגם לא נסתרים אחרים. כאשר חזר באותו ערב לביתו, סיפר לאביו, כפי שאנחנו זוכרים, אביו הוא יוסף עקיבא, אותו יוסף עקיבא, ראש הישיבה, כן, על פגישתו עם הנסתר, וגם כל מה

13:19 ששמע מפי חברו גרונם אליהו על הנסתרים בכלל. אביו האזין לדבריו ברוב קשב. אמנם, כשסיים את סיפוריו, השמיע אביו באוזניו הסבר משלו על תופעה זו של הנסתרים. ההסבר הזה היה שונה לחלוטין ממה שחשב מוישל'ה, וזאת בפעם הראשונה נודע לו שאביו בכלל לא מחזיק מהנסתרים, וכי בעיניו הם אנשים פחותים, הדיוטות, המשתמשים בשמות הקודש והשבעות מלאכים בניגוד מוחלט לרוח התורה. המשיך יוסף עקיבא ואמר לבנו מוישל'ה, "עליך להתרחק לגמרי מחברת הנסתרים, ואני גוזר עליך בגזרת כיבודיו להימנע מלהקשיב לדבריו של נסתר, אם יזדמן לך אי פעם לפגוש כזה. אני גם דורש ממך לחדול מלהתחבר עם גרונם אליהו, ולשמוע לסיפוריו הנסתרים שאינם אלא דברי הבל וריק". מוישל'ה הרגיש כמו מישהו שנשפכו עליו מים קרים. הוא לא היה מסוגל להבין מניין נובע היחס הזה של זלזול או שנאה אפילו מצד אביו כלפי הנסתרים, שאצלו עוררו הערצה והשתאות. אביו הרס עליו את עולמו. מוישל'ה רצה לשמוע הסברים נוספים מפי אביו, אבל האבא, יוסף עקיבא, סירב להמשיך לדון בדבר, והוא הצהיר שהעניין מבחינתו חתום. נו, מוישל'ה ידע שעליו לשמוע בקול אביו. הוא יכול לסמוך על אביו שהוא יודע את אשר הוא אומר, ובוודאי יש לו סיבה מספקת ליחסו כלפי הנסתרים. למוישל'ה אפילו לא הייתה הזדמנות לשמוע על נסתרים נוספים, שכן אביו שלח אותו מייד לישיבה בויטבסק. כנראה שהוא חשש להשאיר אותו בישיבתו שלו שמא יושפע מגרונם אליהו. לפני שמוישל'ה נסע לויטבסק, חזר אביו באוזניו בצורה תקיפה על אזהרתו שלא יעז להתעניין בנסתרים ובמעשיהם, ושיתמסר אך ורק לתורה. שבע שנים למד מוישל'ה בישיבה בויטבסק. במשך כל העת שמר על אזהרתו של אביו שלא להתעניין בנסתרים. אמנם הגיעו אליו שמועות אודותם שכן, כפי הנראה, היה הנושא

16:07 הזה תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה, אבל היו אלה רק שמועות שליליות המדברות. למרות סקרנותו ולמרות תהיותיו לא העז לחקור על פי השמועות, שכן פקודת אביו הייתה לנגד עיניו והוא שמר עליה. כאשר חזר הביתה אחרי שבע שנים, השאלה הראשונה של אביו הייתה אם קיים את פקודתו בקשר לנסתרים. מוישל'ה אמר כן. יוסף עקיבא הביע קורת רוח על זה. אבל למרבה הפלא של מוישל'ה המשיך ואמר כי במשך השנים הסתבר לו שישנם בין הנסתרים גם גאונים וצדיקים גדולים. יחד עם זה הוא עומד על דעתו שאין לבוא במגע איתם, שכן דרכם מבוססת על תורת הקבלה ולהתעסקות בתורה זו הכרחיות הכנות מוקדמות מיוחדות. לאור כל זה אמר יוסף עקיבא למוישל'ה יש אומנם להימנע להתחבר איתם, מצד שני לא לדבר עליהם דברים לא טובים. מוישל'ה לא הצליח לרדת לסוף דעתו של אביו, לא על עמדתו הקודמת, לא על עמדתו החדשה. יחד עם זה לא יכול היה לשאול אותו לפשר הדברים, שכן הבחין שאביו לא נוטה לשוחח איתו בנושא הזה. טוב, מוישל'ה החליט לחפש הזדמנות נוחה לברר אצל אביו את פרטי הדברים, אבל ההזדמנות לא הגיעה, שכן אביו נפטר במשך השנה הקרובה. מוישל'ה המשיך וסיפר לברוך כי רבו בישיבת וויטעבסק היה מתנגד מושבע ויריב מר לנסתרים, ונלחם בהם בכל דרך אפשרית. בכל הזדמנות חזר ראש הישיבה והסעיר את הרוחות בהתייחסות רמוזה לפלוני מלמד דרדקי שהפך לשוחט אשר לפתע פתאום מופיע כבעל מוסר, והחל לכנות עצמו בעל שם טוב. כפי שהתברר היה זה רבי ישראל בעל שם טוב אשר הנסתרים קיבלו אותו כרבם ומנהיגם והתחילו לספר בכל מקום על גדלותו ועל נפלאותיו כמכשיר הדרך לגאולה. פתאום תוך כדי השיחה עם מוישל'ה הסתבר לברוך שהוא

18:39 בעצם עד למאבק שבין תלמידי ומעריצי רבי ישראל בעל שם טוב לבין המתנגדים אליו. כאן בין חתניו של הנפח ודוברי ישראל [?] הוא רואה את נציגם של שני המחנות שהחלו להסתמן כחוצים את העולם היהודי, החסידים מצד אחד והמתנגדים.