פרק 67 :ר' נחום עם הנסיך קומברי

00:01 המשך סיפור מרתק על העיר ויטבסק ותולדותיה. ר' נחום חזר לביתו וכעבור מספר שבועות נסע שוב אל הנסיך קומברי, והפעם התקבל ר' נחום ביתר ידידות מהפעם הקודמת, כאשר בית מיוחד היה מוכן עבורו מצויד במיטב הנוחיות, ועוד באותו יום התקבל ר' נחום על ידי הנסיך קומברי, שכבר דן איתו ברצינות בפרטי הרכישה של האחוזות. יחד עם זאת, רצה הנסיך שר' נחום יספר לו ביתר פירוט על היהודים. היה ברור שהנסיך מעוניין לשמוע הרבה על היהודים, שידיעותיו עליהם היו קלושות ביותר, ור' נחום התחיל לספר לו את כל ההיסטוריה היהודית למן אברהם אבינו. הנסיך ישב והקשיב בתשומת לב גדולה ואמר, "הייתי מעוניין מאוד שתשהה כאן כמה ימים, שכן רצוני לשמוע הרבה יותר על היהודים, ומוטב אם כן שתשלח להודיע למשפחתך כדי שלא ידאגו לך". ר' נחום נענה לנסיך ושלח לביתו את ר' שלום מלווהו ועוזרו להודיע למשפחה וגם להביא לחם וחמאה ומאכלים אחרים שכמותם לא רצה לאכול באחוזת הגוי, שכן מלכתחילה לא לקח איתו כמות מספקת. הנסיך קומברי הזמין את ר' נחום אליו מדי יום ועיכב אותו שעות רבות בשאלות על היהודים, אמונתם, אורח חייהם. היה ניכר שכל מה ששמע מר' נחום לא סיפק עדיין את סקרנותו. ר' נחום לא היה מסוגל להבין את פשר התופעה הזאת. מעולם לא נתקל בהתעניינות כזאת ביהדות מצידו של גוי. כאשר חזר ר' שלום משליחותו, הביא איתו לא רק מאכלים, כי אם גם בגדים. הוא חישב שר' נחום ישהה במבצר גם בשבת והביא איתו לכן גם יין ומאכלי שבת, ואף את בגדי השבת של ר' נחום, כולל הכובע הזעיר המיוחד בעל שלוש עשרה הקצוות ואת הטלית המיוחדת לשבת בעלת עטרה של זהב. כמו כן הביא איתו את

02:17 ספר התורה הזעיר שהיה לר' נחום בביתו, יחד עם ארון קודש קטן שבו הוחזק ספר התורה. עלינו לדעת שר' נחום היה מצאצאי משפחה יהודית שגורשה מספרד בשעת גזרת הגירוש. ספר התורה וארון הקודש הגיעו אליו בירושה מזקניו הספרדים ועברו מאב לבן במשך דורות. ספר התורה היה נתון בנרתיק כסף וארון הקודש היה עשוי באומנות מעץ. ר' נחום היה נוהג בכל יום חמישי לעבור על פרשת השבוע מתוך ספר תורה זה, בנוסף על קריאת שניים מקרא ואחד תרגום ביום שישי אחר הצוהריים. כאשר הגיע השבת הרגיש עצמו ר' נחום כמו בביתו והתנהג בהתאם לכך. ביום השבת הגיע לר' נחום שליח מן הנסיך השוודי המזמינו אל המבצר. ר' נחום הלך אל הנסיך כשהוא לבוש בגדי שבת וחבוש בכובע המיוחד, ובהיכנסו אל חדרו של הנסיך התרומם הנסיך ממושבו ביראת כבוד מיוחדת. ר' נחום עמד משתומם. האם בגלל בגדי השבת התרשם הנסיך כל כך? הוא הרגיש שתמונה משמעות מיוחדת בהתעניינותו הגדולה של הנסיך ביהדות. הרגשתו זו התחזקה עוד יותר כאשר במהלך השיחה התחיל הנסיך להציג שאלות על הדרך בה שומרים היהודים את השבת ועל המשמעות בכך. ר' נחום היה נרגש מאוד. הוא הרגיש שפניו של הנסיך קומברי לבשו ארשת של צער עמוק, וגם הבחין בדמעות הנקוות בעיניו. לא עבר זמן רב והכל התבהר לר' נחום. אל החדר נכנסה אישה קשישה, והנסיך קומברי הציג אותה כדודתו, האחות של אמו. ר' נחום נוכח מיד לדעת כי לפניו אישה נבונה והיא מעוניינת באופן מיוחד להכיר אותו. גם היא חקרה הרבה על היהודים ועל אורח חייהם, ור' נחום הרגיש שיש להם איזה סוד שהיא רוצה לגלות לו, אבל טרם הוחלט את דבר אצלה. וכך עבר הזמן, וביום

04:57 שני הבא נקרא שוב ר' נחום אל המבצר שם המתינו לו הנסיך ודודתו שקידמו את פניו כפני אדם קרוב. הפעם הייתה הדודה גלויית לב, וכפי הנראה נגוזו כל היסוסיה לגלות את סודה. התברר עכשיו לר' נחום שמוצאם של הנסיך ודודתו הוא מהיהודים, גם הם מצאצאים מגורשי ספרד. הדודה סיפרה לר' נחום את כל הידוע לה על מוצאם. הייתה בידם תמונה של סבו של הנסיך קומברי, אביה של הדודה, ששמו היה יוסף גבריאלי, והוא היה ממגורשי ספרד. יוסף גבריאלי היה בספרד עשיר גדול, והוא חיתן אותה ואת אחותה רגינה לצעירים עשירים. עם גירוש ספרד יצאו לגלות. הם נדדו מארץ לארץ עד שהגיעו למדינת מעהרין, כיום סלובקיה, שם השתקעו. שם פרצה מגפה ובעלה של הדודה נפטר. הדודה היגרה מגורה לבית אחותה, שלה נולד אז בן ונקרא שמו יהודה. מצבם הגשמי היה דחוק מאוד, שכן איבדו את כל רכושם. כעבור שנה נפטר גם בעלה של רגינה, ומצבה הוחמר עוד יותר. הם ממש רעבו ללחם, ובינתיים התוודעה רגינה לצעיר ממוצא רם מעלה, ממשפחה שוודית אצילית, היא משפחת קומברי. הוא גילה לה בסוד את היותו יהודי וביקש ממנה להינשא לו. רגינה נענתה לכך ואחרי נישואיהם נסעו לשוודיה. שניהם חשו עצמם כיהודים ושאפו תמיד לחזור לצור מחצבתם, אבל לא עלה בידם להינתק ממשפחתם העשירה ורבת ההשפעה. יהודה, בנה של רגינה מנישואיה הקודמים, קיבל את השם יוהאן וגדל כנסיך לבית קומברי. לפני מותה של רגינה ביקשה מאחותה שכאשר יגדל בנה תגלה לו את סוד היותו יהודי. ולפני שנתיים מת אביו החורג של יוהאן, ודודתו גילתה לו סוף סוף את סוד מוצאו היהודי וגם נתנה לו את תמונת סבו יוסף גבריאלי. הדודה, שסיפרה את סיפורה הארוך לר' נחום,

07:37 המשיכה ואמרה, "מזה כשנה שהחלטנו לעזוב את מקום מגורינו הקודם ולהשתקע במקום שבו נוכל להתנהג כיהודים, וזוהי הסיבה לבואנו לכאן לקרבת הגבול הפולני. במשך כל הזמן חיפשנו אדם המתאים שיוכל לסייע לנו לשוב ולהיות יהודים, וכאשר בן אחותי הודיע לי לפני זמן קצר שהוא הכיר יהודי נכבד מפולניה, נתבקשתי על ידו לבוא אליו ולדון בינינו אם להתגלות לפניו ולבקש את הדרכתו. שהנך רואה", סיימה את דבריה, "החלטנו לתת לך-- בך אמון מלא". הסיפור הזה השאיר על רב נחום רושם כביר, כך שבקושי הצליח לרכז את רעיונותיו ולהציע להם דרכי פעולה. כעבור ימים מספר הייתה לרב נחום תוכנית שלמה. לפי התוכנית הזו היה על הנסיך ודודתו לעבור לפראג במשך חודשים מספר. יסדיר רב נחום את ענייניו ואת ענייני הקהילה כדי שיוכל גם הוא לבוא לפראג ולסייע להם כפי הדרוש במעברם לחיים יהודיים, ועד אז הוא יעץ על הדבר להישמר בסוד. ותוך כך חזר רב נחום לביתו והודיע לאציל הפולני שיש לו קונה לאחוזותיו. חסרו רק סיכום המחירים וחתימת החוזים. העסקה בוצעה תוך זמן קצר והאחוזות של סגז'ש עברו לרשותו של הנסיך קומברי. רב נחום קיבל סכום הגון כדמי תיווך ובנוסף על מזומן העניק לו האציל זינקוביץ' אחוזה ליד העיר ואורווה עם סוסים וארבעים עגלים. עבר זמן קצר ורב נחום כינס את ראשי הקהילה והודיע להם שהוא ואשתו מתכוננים לחזור לפראג, משם הגיעו לפני עשרים ושלוש שנים אל ויטבסק. רצונם, אמר, להשתטח על קברי אבותיהם ובתוכניתם להישאר שם זמן ממושך, ולכן הציע לבחור אדם אחר במקומו כראש הקהילה. לרב נחום היה בן יחיד בשם תבל. תבל היה בעל אופי שונה מאביו. הוא היה בעל מידות טובות. באורח חייו היה שונה מאביו. בניגוד

10:18 לרב נחום, שעסק במסחר, התמסר תבל לעבודת האדמה. היו לו גינות ופרדסים וחלקות אדמה אותם קיבל מנדוניה. תבל עיבד בעצמו את חלקותיו והצליח בזה מאוד. תבל אמר שנוסף על כך שבעבודת האדמה אין גזלה ואין גניבה ואין מרמה, ובכלל אין היא כרוכה במגעים רבים עם בני האדם, הרי עבודת האדמה מצטיינת במיוחד בכך שהיא מביאה התקרבות אל הקדוש ברוך הוא. עבודת האדמה, אמר תבל, יוצרת שותפות עם בורא עולם. כאן יש צורך בגשם, כאן בשמש, לפעמים דרושה רוח, לפעמים מזג אוויר שקט, כך שכל העת תלויות העיניים אל הקדוש ברוך הוא. האחוזות בסגז'ש, שהנסיך קומברי רכש מהאציל זינקוביץ' בתיווכו של רב נחום, היו עכשיו בניהולו של מיופה כוח שהנסיך מינה. אותו מיופה כוח היה מעוניין שתבל יהיה אחראי לעיבוד הקרקעות באחוזות, אבל תבל לא רצה בכך, כיוון שלא רצה להיפרד משדותיו וגינותיו. ורב נחום יצא לפראג. שנתיים ימים שהה נחום בפראג, וכשחזר לסגז'ש התחיל לפזר צדקה ביד רחבה. בכל שנה היה שולח סכומי כסף גדולים לישיבות בפולין. לא על דעת-- לא עלה על דעתו של מישהו שרב נחום מחלק לצדקה למעשה לא רק את כספו שלו, כי אם גם את כספו של הנסיך קומברי, שחזר ליהדותו והעניק לצדקה באמצעותו של רב נחום. עבר זמן. רב נחום הזדקן. כאשר הרגיש ימיו ספורים, קרא אליו את תבל בנו וגילה לו את כל הסוד על הנסיך קומברי. הנסיך קומברי השתקע כבר בהולנד בארמון שרכש לו לא הרחק מאמסטרדם, והוא נקרא עכשיו בשם יהודה גבריאלי. בתחילה, כפי שסיפרנו, היה בפראג שם נשא אישה ממשפחה יהודית מיוחסת, וכעבור שלוש שנים לאחר שנולד להם בן, עברו בני הזוג לגור בהולנד. עוד סיפר רב נחום לבנו תבל.

12:58 שיהודה גבריאלי גם נהיה יודע ספר. רב נחום השביע את בנו שלא יגלה לאף אחד את הסוד, וגם שלא ייקח לעולם שום תגמול מן הנסיך או מנציגיו, ולא יקבל שום משרה בשירותו. מצד שני, הוא הטיל על תבל משימה לקחת אחרי פטירת האב נחום את כל הכסף הכנסות האחוזות בסגז'ש ולהביאו להולנד אל הנסיך. בהזדמנות זו יספר לנסיך על פטירת האב ויבקש ממנו שימנה אדם לחלוקת כספי הצדקה במקומו של רב נחום. כמו כן ביקש רב נחום מבנו שימסור לנסיך את עצתו למכור את אחוזותיו שבפולין.