פרק 58 : זלמן חיים השמש ומרדכי הטוחן

00:01 אנחנו נמצאים עם ברוך בוויטבסק אחרי שהוא כבר חזר מנדודיו. אבל תוך כדי סיפור על המשך דרכו אנחנו עושים פלאשבקים למאורעות שונים שקרו לו בזמני נדודיו על פני ערים ועיירות, והיום אנחנו נגיע לעיירה ינוביץ'. וכך הוא הסיפור. במשך כל החורף למד ברוך על פי סדר שגיסו ראש הישיבה רבי יוסף יצחק, קבע עבורו. התוכנית של הלימוד כללה הרבה גמרא, הרבה תנ"ך, משניות, רמב"ם, פירושים שונים, ספרי המוסר. ברוך, ברוך הרגיש את עצמו בעולם מלא ושלם. יחד עם זה הקדיש יום יום שעות מספר למלאכת כפיים ממנה הייתה פרנסתו. כאשר חלף החורף וחג הפסח עמד להופיע, עזב ברוך את ויטבסק ויצא שוב לדרך. אמנם דודו ודודתו ואחותו וגיסו הזמינו אותו לחגוג את הפסח איתם, אבל הוא אמר שיש לו תוכנית משלו ובכוונתו לחגוג את חג הפסח במקום אחר. מתוך הידיעה שבקרוב עליו להתחתן ולהתחיל בחיים חדשים, רצה ברוך לבקר את ידידיו הישנים שאיתם עמד בקשר קרוב ושהטביעו עליו את רשומם במשך ימי נדודיו בשנים שעברו. תשוקה מיוחדת הייתה לברוך להיפגש שוב עם השמש המופלא רבי זלמן חיים בעיר ינוביץ'. ברוך פגש שמש זה בתקופה שבה שהה בילדותו בבית המדרש הגדול שבשוק בינוביץ', וישב שם ולמד במשך תקופה ארוכה. בראשונה, מיד עם בואו לינוביץ', קבע ברוך את מקום מושבו בבית מדרש קטן שעמד בדרך לבית הקברות וסמוך אליו, ומסיבה זו גם עברו כל הלוויות של העיר ליד אותו בית מדרש. אנשים שבאו מלוויה היו נכנסים לבית המדרש כדי להתפלל תפילת מנחה. בחדר שליד בית הכנסת הוחזקו מכשיריהם של הקברנים וגם ארון המתים ודף הטהרה. בגלל הסיבה הזאת חששו אנשים להימצא ביחידות בבית המדרש הזה בשעות הערב, ואפילו ביום היה נדיר מאוד

03:01 שייכנס לשם אדם ביחידות. גם ברוך עצמו חש בתחילה פחד להימצא באותו בית מדרש ומה גם ללון בו, אבל לאט לאט הוא התרגל והפסיק לפחד, והוא אפילו התחיל להרגיש קורת רוח בעובדה שהוא נמצא שם בדרך כלל לבדו. המתפללים הקבועים של בית המדרש היו יהודי השכונה, כולם אנשים פשוטים די לא יודעים שקפצו לבית המדרש להתפלל במהירות והלכו להם חזרה לדרכם. רק בין מנחה למעריב האזינו מספר מתפללים לשיעור בפרק משניות או בעין יעקב. אמנם לאחר תפילת ערבית לא נותר איש במקום. השמש של אותו בית מדרש היה גם ראש הקברנים. משום כך, וגם משום הקרבה לבית הקברות, וגם בגלל העובדה שהיה מקום אחסון לכלי הקבורה, היו מתאספים שם קברנים תכופות ומקיימים שם את משתאותיהם. ביום שבו נערכה הלוויה היו הקברנים מבלים בבית המדרש שעות ארוכות לוגמים משקה משכר וגם משתכרים. פעם אחת התנפל אחד הקברנים השתויים על ברוך והתחיל לחבק אותו ולנשק אותו. הוא רצה בכך להביע את הערצתו לבחור הלמדן. ברוך כמעט ונמחץ מחיבוקיו של זה, שמפיו נדף ריח חריף של יין שרוף. שעות מספר עברו על ברוך לאחר מכן עד ששבה רוחו אליו ולכן החליט אז לעבור לבית מדרש אחר, ועבר אז לבית המדרש שבשוק שבו היה רבי זלמן חיים שמש, ושם הכיר ברוך מקרוב יותר את זלמן חיים ונודעו לו פרטים מדויקים יותר מצדקותו הגדולה. כל עצמו של בית המדרש שבשוק הוקם בהשפעתו של רבי זלמן חיים, האיש שמכספו נבנה בית המדרש היה יהודי בשם בער, עשיר ומפורסם בינוביץ'. אותו בער היה סוחר בהמות שהצליח בעסקיו והתעשר. אבל לא העובדה הזו הביאה לפרסומו. ר' בער היה נוסף לכך בעל צדקה גדול ובמיוחד הצטיין בהכנסת אורחים. ביתו

05:49 היה פתוח לרווחה ובעיקר קירב תלמידי חכמים. תלמיד חכם שהתארח אצלו היה מושב בראש השולחן שבער עצמו יושב ליד קצה השולחן, ובפיו של ר' בער היה שגור הפתגם: "בעל הבית צריך לתת לאורח כסף, האורח צריך לתת לבעל הבית ברכה. הקדוש ברוך הוא צריך לתת לשניהם הצלחה, שהכסף יצליח ושהברכה תתקיים". אותו ר' בער לא היו לו ילדים. הדבר הזה גרם לו כמובן צער גדול. אחד מהאורחים שהיה רגיל לבוא לינוביץ' היה אותו זלמן חיים, והוא התאכסן תמיד, כמו הרבה אורחים אחרים, בביתו של אותו ר' בער, ור' בער היה מגלה כלפיו מידה גדולה של הערכה ודרך ארץ. ולכן כאשר זלמן חיים דיבר על ליבו של ר' בער שיבנה בית מדרש באמצע השוק, הסכים מיד. כאשר הושלם בניינו של בית המדרש הגיע ר' זלמן חיים שוב לינוביץ' וניהל לשמשו של אותו בית מדרש. למעשה, אף אחד לא ידע מניין בא זלמן חיים ומה היה עיסוקו עד שנהיה לשמש. אבל תכף ומיד כשהגיע התברר למה השתדל כל כך זלמן חיים שר' בער יבנה את בית המדרש דווקא בשוק, ומדוע נעשה הוא עצמו שמש במקום זה. הוא הפך את בית המדרש למרכז גדול לתפילה, בגלל העובדה שבית המדרש היה קרוב כל כך לסוחרים, לחנוונים, לרוכלים שבאו לשוק לרגל עסקיהם, וכן לקהל הגדול שהגיע לקנות בשוק. יכולים היו כולם להיכנס בכל הזדמנות ולחטוף שם תפילה כלשהי. בגלל כך קוימו בבית הכנסת הזה תפילות מן הבוקר ועד חצות הלילה, כאשר נגמרו המניינים לתפילת שחרית, התחילו המניינים אחד אחרי השני לתפילת המנחה עד שנראו כוכבים ברקיע ואז התחילו בתפילת ערבית עד חצות הלילה. מובן שבית המדרש עצמו על המוני מתפלליו לא נמצא מקום מתאים ללימוד,

08:33 אבל זלמן חיים דאג גם לזה מראש והבטיח את קיומם של חדרים צדדיים ללומדים ובאחד החדרים האלו קבע ברוך את מקומו ולמד שם בשקידה רבה, ותוך כדי כך התבונן מן הצד על מידותיו הטובות של זלמן חיים השמש. ברוך ראה שאם באים לבית המדרש מתפללים כה רבים, הרי זה הודות לשמש זלמן חיים, שהיה נוהג לצאת לרחוב ולהזמין אנשים להיכנס פנימה. במיוחד התמסר זלמן חיים ליהודים הפשוטים, יהודי הכפרים, אותם משך לבית המדרש בדרכים שונות, כשהוא מעניק להם קירוב גדול. בימי קריאת התורה היה נותן לכפרים עליות לתורה, ובכך גרם להם קורת רוח שדרבנה אותם לשוב ולבוא לבית המדרש. אנשים אלו חשו כי בית מדרש זה שלהם הוא שבו מחשיבים אותם. לא מרחיקים אותם בגלל שהם אנשים פשוטים. התקשרותם אל זלמן חיים השמש התגברה כאשר הם ראו שהוא מביא את בית הכנסת והמדרש אליהם לתוך השוק. היה לו לזלמן חיים מנהג לצאת לשוק ולהתכנס סביבו יהודים, גברים, נשים ואף ילדים, ולספר להם סיפורים מן הגמרא ומן המדרש. הוא עשה זאת בשפה יפה וברורה והיה מוסיף לכך הסברים ופירושים משלו, כך שכל אחד מן השומעים יכל להבין וליהנות. במיוחד היה זלמן חיים מרבה לספר לאנשי השוק על התנאים והאמוראים שהיו בעלי מלאכה. המטרה שלו הייתה להראות להם שכמו שאפשר להיות גדול בתורה ולעסוק אגב כך גם במלאכה, כך אפשר להיות בעל מלאכה ולהיות קרוב אל התורה. בשיחותיו, שלהאמתו של דבר היו דרשות ארוכות שניסחו בשפה העממית תחת כיפת השמיים, הדגיש זלמן חיים במיוחד לפני יהודי השוק שצריך להיזהר מלרמות אנשים ומלסחור בדרכים בלתי הגונות. בכלל, הוא לא פסח בדבריו על אף פרט אחד מן המידות הטובות שיהודי צריך לסגל לעצמו, ובמיוחד

11:04 אהבת ישראל וגילוי חיבה והערכה איש לזולתו. רבות משיחותיו של זלמן חיים היו על הנחיצות לתת חינוך לילדים על מנת לנטוע בהם מידות טובות ולהעלות אותם על דרך התורה והמצוות. שיחותיו של זלמן חיים ברחוב השאירו רושם רב על השומעים, ובהשפעתן באו יהודים כה רבים לבית הכנסת כדי להתפלל שם בציבור, וגם להאזין לאחד השיעורים התורניים שנלמדו על ידי זלמן חיים עצמו. בין שיעוריו היה לימוד חומש עם פירוש רש"י תוך הסברה בשפה קלה שהייתה מובנת לכל. אומנם זלמן חיים לא הסתפק רק בהרמת המצב הרוחני של יהודי הרחוב, הוא גם עזר להם בסיפוק צורכיהם הגשמיים. לעצמו לא היה צריך ולא ביקש שום דבר, שכן הסתפק בלחם צר, אבל לאחרים דאג שלא יחסר להם כלום. דבר נוסף עשה זלמן חיים כך כמו כל השמשים, נהג גם הוא לסובב בכל שני וחמישי אחרי קריאת התורה כאשר קופת צדקה בידו. אבל כאן היה ההבדל. כל השמשים היו אוספים את הכסף עבור עצמם, אבל זלמן חיים הקים בסכומים שאסף בדרך זו קרן לגמילות חסדים, ומהקרן הזו היה זלמן חיים מסייע בהלוואות לבעלי מלאכה או לרוכלים עניים שלא יכלו להסתדר. במיוחד היה מרבה בהלוואות בערב יום השוק. לעיתים קרובות אירע שהכסף של הקרן לא הספיק להיענות לכל הנזקקים, ואז היה זלמן חיים פונה אל בעלי הבתים העשירים, לווה מהם כסף ומסייע לבעלי המלאכה העניים. ביום השוק היה זלמן חיים מבלה את היום בשוק בין החנוונים והסוחרים. הוא היה מתבונן בכל אחד מרוכלי השוק כשהיה מבחין במישהו שחסר לו סכום מסוים לביצוע הקנייה, היה מגיש לו מייד את הסכום המבוקש ואומר לו זה ניתן לך בהלוואה ויהיה בהצלחה. רק תהיה זהיר לסחור ביושר ובאמונה. לא

13:35 לרמות איש ואז ישמור עליך הקדוש ברוך הוא שלא ירמו אותך. את סכום ההלוואה תפרע כשהרווח לך אינך צריך להכביד על עצמך בגלל זה. לפעמים היה זה רוכל שעסק ברכישת עגלת תבואה. פעמים היה זה קצב שעמד בפני קניית בהמה, או הייתה זו יהודייה ענייה שהתמקחה עם איכר על עוף או על שקית ביצים. תמיד היה זלמן חיים מוכן לעזור לכל אחד, אם רק יספיק סכום הקופה, ולכן השתדל בכל יום שני וחמישי שכל אחד ישלשל מטבע לקופת הצדקה. כעבור זמן מה הנהיג שכל עולה לתורה יתרום לקרן גמילות חסדים. ברבות הימים העביר זלמן חיים את הקרן ואת ניהולה לידי הציבור, אבל גם אז לא חדל לאסוף כסף בקופה עבור הקרן, וגם המשיך לטרוח בחיפושיו אחרי יהודים הזקוקים לגמילות חסדים. הוא גם היה דואג להתנהגות רצויה של אנשי השוק שלא יריבו ביניהם, שלא ישיגו איש את גבול רעהו. כשהיה רואה יהודים רבים ביניהם היה ניגש אליהם ומסביר להם במילים רכות שלא נאה ליהודים לריב ביניהם. כל באי השוק כבר הכירו את זלמן חיים ואת נפשו הרכה, ומשום כך הטו אוזן לדבריו וחדלו לריב. כאשר לא הועילו דבריו הרגילים, היה זלמן חיים מספר סיפורי הגמרא והמדרש, ואז הקשיבו לו אנשים בהתעניינות ובתשומת לב ומרפים מן הריב. בכלל, הייתה לזלמן חיים תעסוקה מרובה בימי השוק במיוחד, התמסר לכפריים יהודים שהגיעו לשוק מן הכפרים שמסביב. הוא חקר כל אחד בנפרד על המצב בכפר, על החיים שם, על מצב היהדות אצלם. הוא שאל כל אחד אם יש לו הזדמנות להתפלל בציבור, אם הוא נותן צדקה כראוי ואם הוא זהיר במצוות הכנסת אורחים. זלמן חיים התעניין גם בדרכי החינוך של ילדי הכפריים, האם יש להם

16:03 מלמדים. הוא גם התעניין בקשר לבנות הבוגרות, והיה מדבר על לב האנשים לחתן את בנותיהם ללמדנים בני תורה. בדרך זו התוודע זלמן חיים אל כפריים רבים ורכש השפעה עליהם תודות להתעניינותו ומאמציו התחילה היהדות לפרוח ביישובים רבים בסביבת ליובאוויטש. בכל מקום אפשרי הוקמו מניינים לתפילה, נבנו בתי כנסת. הכפריים כבר יכלו להתפלל בציבור בכל ימות השנה ולא להמתין לימים הנוראים ולהיכנס אז לשם כך העירה. אחד מאנשי הכפרים שרב זלמן חיים יצר איתו קשר והשיג השפעה רבה עליו היה מרדכי הטוחן. מרדכי הטוחן היה אדם עשיר, אבל יחד עם זה לא למדן ולא ידע כלל לקרוא, אם כי היה טוב לב. הוא גר ביישוב שבו ובכפרים האחרים בסביבתו גרו עוד כמה יהודים. זלמן חיים התחיל לשוחח עם מרדכי הטוחן עד שהוא הפך ליהודי נלהב ומכספו שלו בנה בית כנסת ליד ביתו, ושם התאספו יהודי הסביבה לתפילה בציבור.