פרק 56 : ברוך מתחיל ללמוד ספרי מוסר

00:01 המשך הסיפור עם ברוך והצדיקים הנסתרים. העניים הנודדים הרגילים כן, לא הצדיקים הנסתרים אשר חטטו רגליהם לקבץ נדבות, דאגו למצוא לעצמם אכסניה או מזון בבתיהם של יהודים רחמנים. פה ושם השיגו גם ארוחה חמה מידיה של יהודייה טובת לב. בשבתות היו הקבצנים האלה מסתדרים ליד דלת בית הכנסת, ויהודים רחמנים היו לוקחים אותם בצאתם מבית הכנסת אל ביתם. אבל הצדיקים הנסתרים, אשר מצד אחד נראו כנודדים פושטי יד, מצד שני לא פנו לבקש עזרתו של מישהו, היו עלולים לרעוב, אלא אם כן ציידו את עצמם במקורות כלשהם לפרנסתם. את כל הסיפור הזה ידע ברוך היטב, ולכן חלם על זמן בו הוא יוכל לפתוח דלתות ביתו לפני הנסתרים האלה. הוא ידע שיגמול איתם חסד ממשי כבר בכך שיזכו בביתו למצע רך ולארוחה חמה שבה ישבעו את ליבם החלש. ברוך חשב אז גם בשאלה כיצד יתבצע הדבר כאשר הקדוש ברוך הוא יזכה אותו בבית משלו, כיוון שזה יהיה כאשר הוא כבר יהיה נשוי. יהיה הדבר תלוי גם באשתו שעליה להסכים לעשות את ביתם למקום של הכנסת אורחים, ולכן הקדוש ברוך הוא צריך לזמן לו אישה שתהיה תמימת דעים אתו בעניין הזה. ברוך גם ידע היטב מה שאמרו חכמינו שאישה צרה עינה באורחים, כפי שמופיע במסכת בבא מציעא, דף פ"ז עמוד א', וכפי שרש"י מסביר זאת לגבי שרה אמנו, שאפילו היא שרה אמנו כאשר אברהם אמר לה לתת סולת לאורחים אז היא אמרה לו קמח. משום כך היה תנאו הראשון של ברוך כאשר רבי אברהם הגנן הציע לפניו את השידוך עם בתו רבקה, אז התנאי הראשון של ברוך היה שרבי אברהם יבנה עבורו מיד לאחר הנישואין בית מיוחד. הוא הסביר לרבי אברהם את

02:25 כוונתו שיהיה לו בית עצמאי שבו יוכל לארח אנשים כרצונו. רבי אברהם הסכים מיד, אבל ברוך לא הסתפק בהסכמה של רבי אברהם ואמר לו, "עליך רבי אברהם לשוחח על כך עם בתך שגם היא תרצה שביתנו יהיה פתוח לאורחים, שכן הדבר תלוי מאוד גם בה". רבי אברהם כמובן הסכים וגם הבטיח לברוך מראש, מתוך ידיעת אופי בתו, שהיא תשמח לתנאי הזה. ברוך הציג עוד שני תנאים. ראשית, הוא לא רוצה לקבל מרבי אברהם נדוניה או מתנות. שנית, מיד לאחר שבעת ימי המשתה הוא לא יסמוך יותר על שולחן חותנו ויתפרנס דווקא מיגיע כפיו בלבד, ועל בתו של רבי אברהם להסכים מראש להסתפק במועט במידה שיזמן לו הקדוש ברוך הוא את פרנסתו ולא להזדקק לעזרת בשר ודם. רבי אברהם הסכים גם לזה והשידוך סוכם. לפני שנכתבו התנאים נסעו לליאזנא דודתו ואחותו של ברוך. כלומר דודתו פריידה ואחותו דבורה לאה כדי להכיר את הכלה המיועדת, וגם כדי לסכם עם המחותנים את כל פרטי השידוך. עכשיו ידעו כולם בבירור מה רצונו של ברוך וכיצד בדעתו להסדיר את חייו לאחר הנישואין, שכן סוף סוף גילה ברוך את ליבו לפני קרוביו. הוא הסביר להם שאחת הסיבות העיקריות לרצונו להשתדך דווקא עם בתו של רבי אברהם הייתה העובדה שרבי אברהם מתפרנס מגננות. גם הוא רצה כחתנו המיועד להתפרנס כגנן ולעסוק במקצוע שלמד ממנו בעצמו, ולכן רצו הדודה פריידה והאחות לאה שרבי אברהם יתחייב גם להקצות לברוך שטח אדמה מתאים על מנת לקיים עליו גן. רבי אברהם הסכים לכך. בביקורן של הקרובות בליאזנא גם הראה להם רבי אברהם את השטח עליו התכונן לבנות בית ולהכשיר את הקרקע לגינון. השכונה בה היה השטח נמצאה במרחק של מספר וירסטים מליאזנא,

05:08 ושתי הגברות, גם הדודה וגם האחות היו שבעות רצון. הכלה רבקה מצאה מאוד חן בעיני קרובותיה לעתיד, והן חזרו לויטבסק מלאות שמחה. עכשיו המתינו לרבי אברהם, אשר כעבור זמן קצר בא גם הוא לויטבסק, לחתום על התנאים בשעה טובה ומוצלחת. לפי כתב התנאים היה צריך ברוך להישאר בויטבסק במשך שנה עד הנישואין וללמוד שם בישיבה. במשך השנה הזו המשיך ברוך להקשיב לשיעוריו של רבי פלטיאל[?] ולשיעוריו של רבי יוסף יצחק, ולהתנהג בדרכו, להקדיש שעות מסוימות ביום למלאכה על מנת להתפרנס. ברוך עסק במלאכות הקשות ביותר. הוא נשא משאות כבדים או הוליך מריצות עמוסות מטען. שום מלאכה לא הייתה קשה או בזויה עבורו. בו בזמן שעסק במלאכתו היה משנן לעצמו בעל פה את מה שלמד, ואת יתר הזמן מן היום, וגם חלק גדול מהלילה הקדיש ללימוד התורה בבית המדרש. וכך עבר הקיץ והגיע חודש אלול. השיעורים בישיבה הופסקו. התלמידים התפזרו בחלקם למקומות מגוריהם ובחלקם נשארו ללמוד על חשבונם, וברוך ניצל את ההזדמנות להתקדמות עצמית בלימודים ולחזרה על מה שלמד בעבר. יחד עם זה התחיל להתמסר ללימוד מסוג חדש אשר גיסו רבי יוסף יצחק נתן לו והדריך אותו. היה זה לימוד תורת המוסר. בשקידה מיוחדת עסק ברוך בספרי מוסר כמו שערי תשובה לרבנו יונה, שער התשובה שבספר ראשית חוכמה, הלכות תשובה ברמב"ם וכמובן מסכת ראש השנה ומסכת יומא. ספרי המוסר הרשימו מאוד את ברוך. הם פתחו לפניו עולם חדש והדליקו בליבו אש שמעולם לא דלקה אצלו. עד אז הייתה התנהגותו של ברוך באופן כללי, התנהגות מחושבת ומאוד קרירה. הגורם הפעיל בנפשו היה המוח, לא הלב. הכל היה אצלו בחשבון, במידה. נימי הלב לא נרטטו אצלו. סערה לא פקדה מעולם את מעמקי נפשו.

07:50 תפילותיו היו בלי שום חום ושום התרגשות שבלב, וכל אורח חייו התנהל על מי מנוחות. לכן לא הייתה בו עם כל צדקותו הגדולה וגם יראת השמיים שלו לא הייתה בו אותה שאיפה מתסיסה ומדרבנת להתעלות בשלבי הסולם שבו מטפס כל צדיק אמיתי