פרק 32 : משפחתו של ברוך הצעיר דודו רבי קדיש

00:02 ברוך הצעיר שההשגחה העליונה הועידה אותו להיות בעתיד אביו של מייסד חסידות חב"ד, היה מרוחק ממשפחתו כל כך עד שהיה נאלץ לאבדע[?] פרטים על המשפחה מאנשים אחרים צדדיים. הדברים נודעו לו בעיקר כאשר היה בדוברמיסל[?] בחברת ידידו יצחק שאול, ממנו קיבל ידע רב גם על החסידות תוך כדי עבודה משותפת בנפחייה. החסיד הצעיר הזה סיפק לו ידיעות גם על משפחתו. כך שמע ברוך בפליאה, אמנם גם בהנאה, פרטים על דודו רבי קדיש. רבי קדיש, כפי שאנחנו יודעים, גר בויטבסק ובביתו הייתה אחותו של ברוך דבורה עליה עד לנישואיה לרבי יוסף יצחק, כפי שאנחנו כבר זוכרים. רבי קדיש היה בנו של יהודי בשם רב דוד. רב דוד, כפי שאנחנו עכשיו רואים, היה אחיו של ברוך בטלן, אבי אמו של ברוך שנקרא על שמו שחי בפוזנא, מקום מגוריו לשעבר של כל משפחת ברוך. כפי שאנחנו זוכרים שהסבא רב מוישה גר בפוזנא, היה מנהיג יהודי שם ונאלץ לעזוב את פוזנא בגלל הלחץ של הנוצרים הקתולים. אותו רב דוד... היה שייך כמו אחיו ברוך בטלן למחנה המקובלים, כלומר אלה שלמדו את תורת הקבלה וגם היו מהחסידים של רבי יואל הבעל שם מזאמוטש. מנהגו של רבי דוד היה שונה ממנהגו של אחיו ברוך בטלן. רבי דוד התגורר בכפר שנמצא במרחק חמישה עשר מיל מפוזנא. הוא גר שם יחד עם כמה יהודים נוספים ועסק בחקלאות. היו אלה קבוצה של מקובלים שהלכו בדרך הקבלה, כפי שקיבלו אותה מאבות אבותיהם, יוצאי ספרד ופורטוגל, שהיו ברובם מקובלים. ההתנהגות של המקובלים בימים ההם הייתה בכיוון של פרישות והתבודדות. הם היו עובדי אדמה ליד פוזנא. אמנם לא התבודדו בצורה מוחלטת, אבל אורח, אורח החיים שלהם היה דומה במידה רבה לדרך של

03:15 התבודדות. מצד אחד התפללו יחד בציבור את כל התפילות. אמנם מצד שני כמעט ולא קיימו ביניהם מגעים חברתיים. רבי דוד נמנה על חסידיו של רבי יואל בעל שם, אבל נסע אליו רק לעיתים רחוקות מאוד, לא כמו אחיו רבי ברוך, שהיה נוסע אל רבי יואל באופן קבוע. ועוד נספר על רבי דוד וחבריו המקובלים. הם היו מוכרים היטב בסביבה. למשל, הם לא היו צריכים להוביל את תוצרתם החקלאית, תבואות, פירות, צמר אל הערים הסמוכות כדי למכור אותה. הלקוחות שלהם היו לקוחות קבועים שהיו מגיעים אל כפרם ולוקחים משם את סחורתם. פעם אחת... הגיע אל יישוב המקובלים סוחר מפראג. הוא הציע למקובלים לקנות את כל תוצרת הכפר בבת אחת ובמחיר גבוה ביותר. היהודים, האיכרים המקובלים, התכנסו לאסיפה כדי להחליט האם לקבל את הצעתו של הסוחר. היו כמה דעות. אלה שחשבו שלא כדאי אמרו שהעסקה הזאת תפגע בסוחרים הזעירים שהיו קונים מהם את הסחורה לשיעורים. בסופו של דבר נמסר העניין להכרעת זקני היישוב ושני המלמדים שהיו שם, והם קבעו שצריך לדחות את ההצעה למרות הפיתוי הכספי הגבוה שבה, וזאת כדי לא לפגוע בפרנסת סוחרי הסביבה. מאוחר יותר נודעה הסיבה להצעתו המפתיעה של הסוחר מפראג. בפראג התפשטה הידיעה שתוצרת היישוב של המקובלים, ששמו של היישוב היה ארץ החיים, התוצרת הזו מבורכת במזל מיוחד. מפה לאוזן נמסר שכל דבר שבא מהול הכפר מביא עימו הצלחה. בין סיפורי הנפלאות שסופרו הייתה העובדה שרבי פרץ, יצרן המשקה החריף, היה מפיק מתפוחי האדמה והדגן שקנה אצל המקובלים כמות גדולה פי ארבע או חמש מן הרגיל של משקה. נוסף לכך היה המשקה המופק משובח וטעים מן הרגיל. סיפור נוסף היה על רבי שמעון החנווני שהתעשר מן הצמר והפשתן

06:14 הטווי שנרכש בארץ החיים. כאשר הגיעו סיפורים אלה לפוזנא, נוצר ביקוש לתוצרת ארץ החיים, והחל כמעט מרוץ אל היישוב כדי לקנות את תוצרתו. המקובלים היו יכולים לקבוע כל מחיר ולהתעשר מכך, אבל הם העדיפו להמשיך למכור את תוצרתם לסוחרים הקבועים במחירים הקודמים. אבל כרגיל, יש כאלה שמתחכמים. סוחר מסוים בפוזנא התחכם ורכש שטח אדמה בגבול שטח ארץ החיים. הוא הציע למקובלים שהם יעבדו את אדמתו לעצמם, ושכל תמורת התוצרת תהיה להם. רק אחוז מסוים מן הרווחים יינתנו לו תמורת השקעתו. אבל המקובלים לא קיבלו את ההצעה. ביישוב הזה, ארץ החיים גרו שני מלמדים שהם לימדו תורה את ילדי הכפר. אחד מהם קראו לו רבי נפתלי מלמד הדרדקי. שמו של השני היה רבי שמעון, מלמד הגמרא. נוסף על כך היה שם רבי יעקב קפלן הזקן, שהיה משמיע שיעור לפני הנערים המבוגרים יותר. שלושה, שלושה מלמדים אלה היו מקובלים מחסידיו של הבעל שם מזאמוטש. בדרך כלל עד גיל שמונה עשרה לא לימדו את הנערים קבלה. אמנם המלמדים החזירו את רוח הקבלה בתלמידיהם הרבה לפני הגיעם לגיל האמור. הדברים מצאו את ביטויים בהגדות חז"ל שהמלמדים סיפרו במידות הטובות שנטעו בנערים כבר מגיל צעיר. המלמד הדרדקי רבי נפתלי השתדל להחזיר בקרב תלמידיו מיד עם התחלת לימוד א ב את התחושה שבאותיות הסמן ישנה קדושה. צאן קודשים שלי היה רבי נפתלי אומר לילדים אתם לומדים את האלף בית. הן אותן האותיות הקדושות שבהן ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, ובהן באותיות אלו נתן את תורתו לעמו ישראל על ידי משה רבנו. רבי שמעון מלמד הגמרא היה משונן באוזני תלמידיו כי כאשר אומרים חידושי תורה משמו של מי שנמצא בעולם האמת, שפתותיו מדברות בקבר ונשמתו מתענגת

09:09 בגן עדן. לכן לימדו אותנו חכמינו זכרונם לברכה, שמי שאומר שמועה בשם אומרו צריך לראות את בעל השמועה כאילו עומד לנגדו. התנאים הקדושים, האמוראים הקדושים, שאת תורתם אנו לומדים נמצאים איתנו, ולכן עלינו להיות באימה ויראה בנוכחותם. וכאן, ביישוב הזה, בארץ החיים נולד רבי קדיש. אביו, רבי דוד, נחשב לאחד מגדולי המקובלים ביישוב. הוא היה מוכר כגדול גם בתורת הנגלה וגם בתורת הנסתר. רבי דוד היה אמנם איש רוח, אינטלקטואל גדול. יחד עם זה היה אדם קר ומחושב. מעולם לא התרגז. הוא נטל אמנם חלק באירועי שמחה או צער של הזולת, אבל אך ורק משום שכך מצווה התורה, לא בגלל שהוא חש רגש. שמחתו או צערו של אדם אחר לא נגעו לליבו. הוא לא היה מסוגל כמעט לצחוק או לבכות. רבי דוד התנהג בהתאם לכתוב בספרים הקדושים וכפי שהכתיבו לו הבנתו והגיונו השכלי. אמנם בלי רגש ובלי חמימות. הוא נהג אבלות בתשעה באב ושמחה בשמחת תורה גם כיוון בכל דבר את הכוונות הקבליות המתאימות, אבל נשאר סונן וקר בפנימיותו וגם בחיצוניותו. קדיש בנו של רבי דוד, גילה כבר בילדותו כישרונות גדולים. צביה אימו, פינקה אותו משום שהוא היה בן יחיד. הילד היה שונה מאביו ודומה יותר לאימו. אימו הייתה אישה עליזה, שופעת חמימות וטוב לב. עם זאת, בעקבות תוך כדי התפתחותו לאחר אביו, השפיע הדבר גם עליו להיות מאופק ומסויג ורציני בניגוד לטיבו. החינוך של קדיש לא היה שונה משל שאר ילדי ארץ החיים. בתחילה למד אצל מלמד הדרדקי רבי נפתלי, לאחר מכן המשיך אצל רבי שמעון מלמד הגמרא. כעבור זמן התקבל לשיעורו של רבי יעקב קפל והצטיין מאוד בלימודיו. כאשר מלאו לקדיש שש עשרה שנים נפטר אביו רבי דוד.

12:01 אמו צביה האלמנה, החליטה אז לעזוב את היישוב ולהתיישב בעיר פוזנא הסמוכה. כוונתה בכך הייתה כדי שבנה קדיש ילמד בישיבה גדולה ומבורכת בלמדנים, כפי שהייתה אז בפוזנא. אמנם בעיקר חפצה שקדיש יעמוד תחת השגחת גיסה, אחיה של בעלה רבי ברוך בטלן. לשם כך היה בדעתה למכור את נחלתה, העיזבון של בעלה, ובכסף הזה לקנות חנות בפוזנא. החנות הזו תשמש לה מקור מחיה. אבל מנהיגי היישוב הסבירו לה כי לפי התקנות שנקבעו עם ייסוד היישוב על חברי היישוב ללמוד ולהתפלל לעילוי נשמת הנפטר במשך שנת האבלות. במשך שנה זו עובדים החברים לפי גורל את נחלת האלמנה והיתומים כדי לפרנס אותם וכדי שכולם יהיו משוחררים לגמרי כדי לעסוק בתורה ובמעשים טובים למען נשמת הנפטר. צביה הסכימה אפוא להישאר שנה נוספת ביישוב. במשך השנה הורשה קדיש ללמוד את תורת הקבלה למרות שהיה לפני גיל שמונה עשרה. באותה שנה התרחש שם מאורע מעניין בכל הסביבה כולה הייתה בצורת קשה כל התבואות והפירות של כפרי הסביבה הוכו בשדפון. רק בארץ החיים ירדו גשמים והתבואה והפירות הצליחו בצורה נפלאה. כולם ראו בכך ביטוי לזכותם וצדקתם הגדולה של אנשי היישוב. הבצורת העלתה כמובן את מחירי המזון בכל המרחב, אבל המקובלים לא ביקשו מלקוחותיהם אפילו פרוטה אחת יותר מבכל שנה, אפילו שהוצעו להם מחירי עתק. הם גם התנו עם הסוחרים שקנו מהם, כי גם הם לא ייקחו מלקוחותיהם מחיר שונה מן הרגיל. כאשר עברה שנת האבלות מכרה צביה את נחלותיה לאחד מבני היישוב. לפי תקנות היישוב לא הותרה מכירת הנחלה אלא לאחד מבני היישוב או מצאצאיהם, וצביה ובנה קדיש עזבו את היישוב ועברו לגור בעיר פוזנא.