פרק 30 : זבולון בנימין מספר על רבי יוסף יצחק

00:02 במכלול הסיפורים שלנו על אה בניו, נכדיו וניניו של מהר"ל מפראג, שבסופו של דבר הובילו ללידתו של רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב"ד. במסגרת של הסיפורים האלה שמענו עד עכשיו על רבי מוישה, הסבא של האדמו"ר הזקן, הסבא של רבי שניאור זלמן מליאדי. עכשיו אנחנו ממשיכים בסיפורים על המשפחה ונשמע גם על רבי יוסף יצחק, שעליו כבר... אליו כבר התוודענו בסיפור המיוחד על אבא שלו, רבי יעקב קרפיל, וכל מה שקשור לזה עד להולדתו של רבי יוסף יצחק וגם נישואיו עם דבורה לאה, נכדתו של רבי מוישה. על סבו רבי מוישה, ראש קהילת פוזנא לשעבר, שמע ברוך, הנכד שלו, שהוא גם אביו של רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד, שמע הרבה מאוד מפי ידידו רבי יצחק שאול. הוא היה נפח ולמדן גדול. אמנם ברוך לא ציפה כלל שתוך כדי שהייתו בעיירה דובומילס כעוזרו של רבי יצחק שאול חתן הנפח, ישמע גם על גיסו רבי יוסף יצחק, בעלה של דבורה לאה אחותו, מי ששמענו עליו כבר כעילוי משירי. לאחר נישואיו לדבורה לאה, כפי שאנחנו כבר זוכרים, התמנה רבי יוסף יצחק לראש ישיבה בויטבסק, וברוך הופתע מאוד לשמוע סיפור עליו ובמיוחד בנסיבות שבהן סופר הסיפור. לאמיתו של דבר היה ברוך עד תוך כדי עבודתו בנפחייה לוויכוח בקשר לגיסו שבויטבסק, ובהתאם לדרכו המיוחדת, שמע ברוך את הסיפור מבלי לומר שהעילוי משירי, אותו רבי יוסף יצחק שעליו נסב הסיפור, הוא למעשה גיסו. כיוון שבדרך כלל ברוך לא דיבר על הייחוס של משפחתו וכל עניינו היה לשמוע וללמוד מפי כל מי שהוא יכול, יכול היה ללמוד ממנו, אבל הוא נמנע מלדבר על עצמו. יחד עם זאת, שמח ברוך בליבו על כך ששמו של גיסו

03:13 מגיע עד לדובומילס, אותה עיירה קטנה. במיוחד הוא שמח שהסיפור שהוא שמע הוכיח לו שגיסו הוא לא סתם למדן, אלא הוא בעל מידות ומעשים טובים, וכפי שהוא שיער על פי הסיפור הוא נמנה על חסידי הבעל שם טוב. וכך היה המעשה. בראשית חודשי האביב, כאשר הנפחייה בדובומילס הייתה פתוחה שעות רבות, משום שהרבה איכרים היו מגיעים כדי לתקן את מחרשותיהם או לפרזל את סוסיהם או לתקן את מרכבותיהם, היו מתאספים יהודים הולכי בטל למחצה לשליש ולרביע כדי להחליף מילים עם בעל הנפחייה ועם העובדים. מפעם לפעם היו מצטרפים גם יהודים למדנים וביניהם אחד בשם ירוחם פישל. ירוחם פישל היה ספוג התנגדות לדרך החסידות החדשה. הוא לא ידע שיצחק שאול עצמו, החתן של הנפח אותו העריץ בגלל למדנותו, הוא חסיד של הבעל שם טוב. יצחק שאול, מצידו, הבין שהוא לא יצליח להשפיע על ירוחם פישל, ולכן הוא שוחח איתו רק על ענייני תורה שאינם קשורים בלימוד קבלה או חסידות, וכך גם נהג ברוך הצעיר. הנפחייה מצאה חן בעיני ירוחם פישל, משום שבעליה אליעזר ראובן, למרות היותו יהודי פשוט, חיתן את שלושת בנותיו עם למדנים ואת בנו היחיד שמואל נחום שלח לישיבה, ולכן לדעתו של ירוחם פישל הנפחייה הייתה בית ועד לחכמים. שמואל נחום, בנו של אליעזר ראובן הנפח, נסע ללמוד בזמן החדש לאחר חג הפסח באחת מהישיבות של העיר ויטבסק, ומי שהסיע אותו היה זבולון בנימין, אותו פושט נבלות שהיה בעבר עם הארץ גדול, ורק הודות לקירובו של אליעזר ראובן הנפח נעשה ליודע ספר במידה מסוימת. ועכשיו חזר זבולון בנימין מהעיר ויטבסק וסיפר בנפחייה כי מכל הישיבות בויטבסק בחר שמואל נחום בישיבה של רבי יוסף יצחק העילוי משירי. וכך הגיע שמו

06:04 של גיסו של ברוך, מבלי שברוך ירמוז שזהו גיסו. ואז התפתחה שיחה על רבי יוסף יצחק זבולון בנימין, היהודי הפשוט, התחיל לשבח את הגאון הצעיר ואמר "לדידי ראוי למדן כזה לדרגתו, שכן", המשיך זבולון בנימין, "אפילו אדם פשוט כמוני מסוגל להבין את דברי התורה שלו". הוא סיפר שרבי יוסף יצחק נהג להשמיע את שיעור הפתיחה שלו בראשית כל זמן לפני ציבור רחב כדי שהרבה יהודים ישתתפו בשיעור ובכללם היו גם יהודים פשוטים. הסיבה שהרבה יהודים הגיעו כיוון שיוסף יצחק נהג לשלב בשיעורים האלה דברי מוסר מאגדות חכמינו באופן שיהיו מובנים גם לאנשים פשוטים שאינם למדנים גדולים. והנה זבולון בנימין מספר בהתלהבות רבה על כך שכאשר הביא את שמואל נחום אל הישיבה, הוא נשאר שם לשמוע את שיעור הפתיחה. "היה זה פשוט תענוג ומעמד מחיה נפשות", אמר זבולון בנימין. תארו לעצמכם, אני מוצא את עצמי יושב בין בני ישיבה ויהודים למדנים, מאזין לדבריו של הגאון ומבין כל מילה. לא האמנתי לעצמי שאני אכן מבין. אספר לכם סיפור ששמעתי ותיווכחו לדעת שאכן קלטתי אותו. וכך סיפר זבולון בנימין. חכם גדול הגיע לעיר ופגש באליהו הנביא. שאל החכם את אליהו הנביא מי מתושבי המקום מובטח לו בחלקו לעולם הבא, וזאת כדי לדעת מי ראוי להיות חברו. אמר לו אליהו הנביא, "אדרבא, אתה תצא לעיר, תראה את מעשי בני האדם, ותאמר לי מי מהם לפי הבנתך הוא בן העולם הבא. בזה התכוון אליהו הנביא לבחון את כוחו של החכם, להכיר בטבעם של בני אדם. יצא האורח לחפש את בני העולם הבא, וראשית דרכו הייתה כמובן לבתי המדרש שבעיר. בבואו לבית המדרש ראה יהודים יושבים ועוסקים בתורה בהתמדה. חשב החכם האורח בליבו בוודאי כאן

08:49 מצוי זה שהוא מובטח לשבת בגן עדן. אמנם בעודו עומד ותוהה מי מבין האנשים שלפניו הוא בן העולם הבא, ניגש אליו אליהו הנביא ואמר לו ודאי שיהודים אלה זכאים לשכרתו בגלל לימוד תורתם. אבל בוא ואראה לך את הראויים להיות חבריך בגן עדן, ומובטחים בחלקם בעולם הבא. הלך אליהו הנביא ואחריו החכם אל השוק. אליהו הנביא הצביע לו על שני יהודים עניים, שפניהם היו מצומקות ומסוגפות. הם היו חגורים בחבלים על מותניהם ולא היו שונים בשום דבר מבני ההמון שהתהלכו בשוק. שני יהודים אלה אספו סביבם אנשים מבוגרים וצעירים שהיו מדוכאים מעוני ומסבל והתחילו לספר לפניהם סיפורים. הם סיפרו להם סיפורים שונים ודברים מבדחים, והיהודים התחילו לצחוק ולחייך ושמחה התפשטה על פניהם. רואה אתה שני יהודים אלה אמר אליהו הנביא לאורח. שני יהודים אלה הם בני עולם הבא. מקומם מובטח להם בגן עדן. הם זכאים להיות חבריך. אין להם כסף כדי להחיות בהם את העניים, אבל עזרתם לנדכאים ומרי הנפש גדולה מכל עזרה אחרת. הם משמחים שבורי לב ובזכותם שוכחים העניים את עוניים והסובלים מסיחים דעתם מסבלם. זכותם גדולה ואשרי חלקם. זבולון בנימין סיפר את הסיפור בלשונו וכפי קליטתו והבנתו, והסיק מסקנה שכל יהודי מסוגל לזכות לחיי העולם הבא על ידי מעשים טובים. עיניו של זבולון בנימין נוצצו מחדווה וגם מסיפוק על הדרך שנסללה לפניו בחיים כדי להגיע לגן עדן בכוח מעשים טובים. יצחק שאול הקשיב בשמחה לסיפורו של זבולון בנימין, שתאם את השקפתו והלך רוחו. גם שמחתו של ברוך הייתה גדולה, מכיוון שגם מסלול מחשבותיו היה זהה לתוכן הסיפור. במיוחד שמח על כך שגיבור הסיפור הוא גיסו. מסיפורו של זבולון בנימין הבין ברוך שגיסו רבי יוסף יצחק הוא

11:52 לא רק למדן גדול, כי אם גם מצא לו את דרכו המיוחדת בעבודת השם. כאשר סיפר זבולון בנימין את סיפורו, היה בנפחייה גם אותו ירוחם פישל הלמדן שעליו דיברנו קודם. ירוחם פישל הכיר את זבולון בנימין שנים רבות והחשיב אותו לבור ועם הארץ, ולכן סיפורו של זבולון בנימין חרה לו מאוד וכעסו גדל על העזתו של זבולון בנימין לתת ציונים ללמדנים. כשסיים זבולון בנימין את סיפורו, התפרץ לעברו ירוחם פישל בדברי גנאי ונזיפה על כך שהוא מעז למדוד ולהעריך את גדלותו של הגאון משרי[?] ולמסור בשמו איזה סיפור אגדה פשוט המדבר על הבנתם של עמי הארץ. ירוחם פישל אמר רק בור ואדם נקלה יכול להעריך את גדלותו של גאון בקנה מידה של סיפור פשוט. הוא הוסיף דברי זלזול וגנאי על חשבון מבינותו של זבולון בנימין בענייני למדנים וגאונים. שטף הקללות והחירופים שהתפרץ מפיו של ירוחם פישל בזעם ובקצף הדהים את כל הנוכחים בנפחייה, ובמיוחד את יצחק שאול וברוך. בתדהמה גוברת והולכת ראו איך ירוחם פישל הלמדן יוצא מכליו, שתוך כדי כך הוא מוציא מפיו מילים שאינן רגילות גם אצל אדם פשוט. יצחק שאול וגם ברוך ניחמו לאחר מכן את זבולון בנימין ועודדו אותו, וכשלעצמם סיכמו את המאורע כהוכחה נוספת על החיסרון שבדרכם של הלמדנים שהם רחוקים מתורתו של הבעל שם טוב. יחד עם זה נודעו לברוך דברים נוספים בדרך משל על בעלי יחס ממשפחתו.