'פרק 20 : הקמת ועד 'ארבעת הארצות

00:01 אנחנו עוקבים בעניין אחרי ה ההתפתחות עם יעקב קרפיל והבן שלו יוסף יצחק, שכבר נמצא אז בוויטבסק יחד עם אשתו הצעירה דבורה לאה בתה של רחל, כפי שאנחנו כבר יודעים, מהשושלת של מצד אחד המהר"ל מפראג ומצד שני רבי ברוך בטלן מיוצאי פורטוגל. והאבא של יוסף יצחק, יעקב קרפיל, אותו יעקב קרפיל שהציל את ירשון יצחק[?] ואת הבן שלו דוד. ויעקב קרפיל כבר נעשה לחסיד נלהב של הבעל שם טוב, ואנחנו שומעים את המשך הסיפור. באותו זמן שמר יעקב קרפיל על קשריו עם הצדיקים הנסתרים ועם חסידים של הבעל שם טוב. הוא גם תמך בהם וגם בהבעל שם טוב עצמו ביד רחבה. ביתו בעיר מינסק, כפי שאנחנו זוכרים, הוא עבר למינסק כדי להיות קרוב לבן שלו. ביתו במינסק היה בית ועד לצדיקים ולחסידים נסתרים. יוסף יצחק ספג לתוכו את הדרך החדשה של החסידות והתוודע לתורת החסידות. יעקב קרפיל עצמו, שלא היה צריך לטרוח אחר פרנסתו וזמנו היה בידו, החליט עכשיו לערוך נסיעה אל הבעל שם טוב שנמצא באותו זמן בעיר שארי[?]. בפעם הזאת לא היה זקוק יעקב קרפיל למישהו שיוליך אותו אל הבעל שם טוב כמו בנסיעה הקודמת. הוא כבר היה אז ממקורבי הצדיק הגדול. הייתה לו, ליעקב קרפיל כוונה מיוחדת בביקורו זה אצל הבעל שם טוב. הוא רצה לשמוע מפיו מה עליו לעשות ברכוש שהביא אותו מהעיר שארי[?] אל העיר מינסק, בה הוא נמצא עתה. הבעל שם טוב הורה לו כי רק עשירית מרכושו עליו להשאיר לבנו יוסף יצחק, את תשעת החלקים הנותרים עליו לחלק לצדקה. יעקב קרפיל לא הרהר אחרי ההוראה ומיהר לקיימה. ביד רחבה החל לחלק צדקה למטרות חשובות, ובמיוחד נתן ממון רב לצורכי הנסתרים. הביתו

02:49 במינסק הפך לנקודת ריכוז עבור הצדיקים הנסתרים ושליחי הבעל שם טוב ומקום לסיפוק כל צורכיהם. הבעל שם טוב גם אמר באותו ביקור והעיר את תשומת ליבו לבנו של רבי יעקב קרפיל, יוסף יצחק, הבן העילוי שבינתיים התפרסם בכל סביבת מינסק וגם מעבר לה. קבע לו הבעל שם טוב סדר לימודים מיוחד. הוא עשה זאת, הבעל שם טוב עשה זאת באמצעות מכתב שהוא מסר ביד יעקב קרפיל, שהיה מופנה אל הצדיק הנסתר רבי משה ניסן בעיר מינסק. במכתב הזה מינה הבעל שם טוב את רבי משה ניסן למורה דרך ליוסף יצחק הצעיר. משה ניסן היה אז ראש הצדיקים הנסתרים בעיר מינסק וסדר הלימודים שקבע הבעל שם טוב עבור העילוי הצעיר באמצעות משה ניסן, התפרס על תקופה של שש שנים. הבעל שם טוב גם הורה שיוסף יצחק ילמד לאחר ששת השנים האלה, שנתיים בישיבה של סמרגון, ששימשה אז מרכז להכנה לחסידות, וקבע לו שם כחבר את נחום מאיר, בנו של אחד הצדיקים ה נסתרים. הוראות שלמות של הבעל שם טוב כיצד לנהוג עם אותו יוסף יצחק, העילוי הצעיר. כמובן שכל ההוראות שהבעל שם טוב נתן קוימו במלואן ובדייקנות. יחד עם חברו נחום מאיר למד יוסף יצחק בסמרגון, בסתר, לימודים מסוימים שהכניסו אותם לפני ולפנים של תורת החסידות. כאשר חזר יוסף יצחק אל הוריו במינסק, היה בידו כתב תעודה מן הישיבה בסמרגון שבה הכתירו אותו בשם מורנו הרב רבי יוסף יצחק העילוי משארי. יעקב קרפיל לא חי זמן רב לאחר מכן, אלא נפטר. לאחר פטירתו הפקידה ציפה ברכה ביד אחד ה הצדיקים הנסתרים סכום של אלפיים ושלוש מאות רובלי זהב, שזה היה חלק ירושתו של יוסף יצחק, שנועדו לפי הצוואה לשמש קרן שתישא

05:34 פירות לפרנסת בנה, כאשר הוא עצמו, יוסף יצחק, על פי הוראתה יעסוק אך ורק בתורה ובעבודת השם ולא ייכנס כלל לתחום המסחר. וזמן קצר לאחר מכן נפטרה גם ציפה ברכה. חכמינו זכרונם לברכה אומרים שהכול תלוי במזל. אפילו ספר תורה שבהיכל. וכך גם לגבי גורלן של ערים ועיירות יהודיות ובוודאי של מדינות. במהלך תולדות עם ישראל האיר אור התורה חליפות במדינה זו או במדינה אחרת, וכך גם לגבי ערים. פעם שימשה עיר זו כמרכז לתורה ופעם עיר אחרת. פעמים היו אלה ערים מספר בבת אחת, שאפילו קיימו ביניהן התחרות על כתר מרכז התורה. קנאת סופרים תרבה חכמה. אורה של העיר מינסק, שהייתה עיר ואם בישראל כמרכז של תורה, זרח עוד לפני שהחסידות סללה לעצמה דרך בחיי עם ישראל. רוח החסידות החלה לנשב במינסק זמן רב בטרם דרכו החדשה של הבעל שם טוב בעבודת הבורא נודעה ברבים. שימו לב, רבי יוסף יצחק, בעלה של דבורה לאה, דודו של מייסד חסידות חב"ד, מתוודע לחסידות וסופג מרוחה דווקא בעיר מינסק, לשם הוא נשלח על ידי הוריו ללמוד תורה, כאשר מאוחר יותר הם בעצמם עברו לגור בעיר הזו. בקצב ההתפתחויות של אותן שנים עבר זמן רב עד שמינסק הוכרה והתפרסמה בגדולי התורה ובישיבות שבה, ובכלל תהליך נדידת התורה לפולין ולליטא היה ממושך מאוד. כדי לקבל תמונה ברורה יותר על נדידת התורה באותה תקופה עלינו להתוודע מקרוב אל התפתחויות שבעקבות הגירושים מספרד ומפורטוגל. גירושים אלו השאירו רושם איום על יהודי ארצות אחרות, ובמיוחד יהודי פולין וליטא, כאשר ידעו שהגירושים הם פרי השפעת הכנסייה הקתולית, התמלאו שאר היהודים בארצות הקתוליות חרדה גדולה לגורלם ולעתידם. אמנם מצבם של היהודים בפולין של אז לא היה גרוע. מבחינה

08:35 חומרית היו במצב טוב ביותר גם במישור הרוחני של לימוד התורה וקיום המצוות לא היו להם הפרעות. גם הממשלות, גם האוכלוסייה התייחסו אליהם יפה, אבל הרוחות הרעות שנשבו מרומא, אלה שהביאו את הסערה לספרד ולפורטוגל, הגיעו בסופו של דבר גם לפולין ולליטא. הכמרים הרימו ראש. הרבנים והמנהיגים היהודים התחילו לטכס עצה בעוד מועד כיצד לקדם את פני הרעה הצפויה, והם החליטו ליצור גוף מרכזי שמאחד בקרבו את כל הקהילות ושתפקידו יהיה לעסוק בהגנתם הרוחנית והגשמית של היהודים. עד אז נעזרה כל קהילה בשירותי שתדלנים שונים, כאלה שהיו מוכתרים, כאלה שהיו בלתי מוכתרים. לא תמיד האירה על השתדלנים ההצלחה פנים. יחד עם זה התרבו המוסרים אותם מלשינים שגרמו לבני הקהילות צרות צורות. כל הנחה שהושגה על ידי המלשינים הייתה כרוכה בתשלומי שוחד גבוהים. בפולין מלך אז זיגמונד הראשון כאשר עלה על כיסא המלוכה, היה מצבה הכספי של הממשלה בכי רע. ההוצאות היו עצומות, ההכנסות לא התקבלו כמעט. היחידים ששילמו מיסים כראוי היו היהודים, ואילו השאר הסתדרו עם גובהי המיסים באמצעות בעזרת שלמונים. התנהגותם המסודרת של היהודים בעניין תשלום המיסים עוררה אצל המלך רגשי הערכה, והוא הזמין אליו את מנהיגי היהודים והבטיח להם שלא תאונה להם רעה, אלא שעובדה זו רק הגבירה את ההסתה הפרועה של הכמרים ושל פוליטיקאים שונים. הם התחילו לדרוש שהיהודים יגורשו מפולין, כפי שגורשו מספרד ופורטוגל. הם הפיצו עלילות כזבים שונות על היהודים והסבירו כי גירוש היהודים יביא להחרמת רכושם וכך תתמלא קופתה הריקה של הממשלה. על רקע זה פרץ מאבק בין המלך לבין יועציו וכמרים שלחצו כל הזמן לגזור גזירות על היהודים ולהטיל עליהם מיסים כבדים. מנהיגי הקהילות קראו לאחר התייעצות לאספה גדולה של נציגי כל הקהילות כדי

11:11 להכין את היהודים לקראת הסכנה המתקרבת. באספה זו הוחלט להקים ועד מאוחד של יהודי פולין וליטא כדי להגן על זכויות יהודי שתי מדינות אלה שהיו תחת שלטון ממשלה אחת. הורכב צוות מצומצם שהחל מייד בפעולות להשגת רישיון והכרת הממשלה בנציגות המאוחדת. בשנת חמשת אלפים ומאתיים ושמונים הרשה המלך זיגמונד ליהודים להקים גוף מייצג שייבחר על ידי כל הקהילות היהודיות ברחבי הממלכה. לגוף הזה הוענקה הסמכות המלאה בכל הקשור לענייני יהדות ויהודים, וכך זכו היהודים מעשית לאוטונומיה בפולין ובליטא. אספה גדולה מיוחדת יצרה את המכשיר למימוש האוטונומיה. הגוף הנציגי החדש נקרא בשם ועד הארצות והוא קיבל זכות ביקורת על כל ענייניהם הרוחניים והכלכליים של יהודי הארצות. מקום מושבו של ועד הארצות נקבע בקרו-- בקראקוב. האסיפות הכלליות שלו כוימו במקומות ובזמנים שבהם התקיימו הירידים הגדולים, שאליהם התאספו נכבדי הקהילות והרבנים, וכך נמשך הדבר מאה ושלוש שנים. בשנת שצ"ג, התכנסו גדולי התורה של בריסק, וילנה, גרודנה, סלוצק ופינסק, ובאו לידי מסקנה כי מאחר ועד הארצות אינו מסוגל לטפל בבעיות והדרישות של כל הקהילות, ייווצר גם ועד מיוחד לקהילות ליטא והוועד הזה הצליח מאוד בפעולותיו והתקיים כמאה שנים נוספות. על ידי ועד זה נוסדו ישיבות גדולות בשורה של ערים ליטאיות כגון ויטבסק, שקלוב, פולוצק, מינסק. מינסק הייתה כבר אז מרכז של תורה, ועל ידי ייסוד הישיבות החדשות גברה השפעתה, שכן חכמי מינסק לימדו בהן תורה. כיוון שכתוצאה מכך התר-- התרבו האורחים שביקרו בוויטבסק, הוקמה בה הכנסת אורחים, אכסניה ומסעדה ובה הוקצו חדרים מיוחדים לאורחים תלמידי חכמים. גם במינסק הוחלט להקים הכנסת אורחים תוך מתן תשומת לב מיוחדת לאורחים למדנים, שיתקבלו כפי הראוי להם. אחד המניעים להחלטה הזו הייתה עובדה מעניינת בבחור צעיר אשר כפי

14:21 שהתגלה לאחר מכן, היה זה מי שמאוחר יותר נודע כהגאון מווילנה, ועל כך יסופר בהמשך. כאן אנו מדגישים שהקמת הוועד של ליטא סייעה להפוך את ליטא למקום תורה, בעיקר על ידי ייסוד ישיבות בעריה ועיירותיה. הוועד הכיר בכך שהישיבה מהווה יסוד איתן להתפתחות היהדות במשך כל הדורות, כדרך היחידה לחינוך הנוער לתורה. כל קהילה שמנתה חמישים משפחות ומעלה התאמצה להחזיק ישיבה. להחזקת תלמידי ישיבה נקבע כי מכל ההכנסות של הקהילה יופרש חלק לישיבה. בכל שעת כושר כגון ברית מילה, חגיגת בר מצווה, חתונה או להבדיל לוויה, נאספו כספים למען הישיבה. חמישים המשפחות גם התחייבו לכלכל שלושה תלמידים לפחות מבני היישובים הסמוכים, ואלה סעדו ארוחותיהם בבית המשפחה המארחת. מכאן התפתח המנהג המפורסם של אכילת ימים. כלומר נקבעו ימים מיוחדים לכל תלמיד שבהם הוא סועד בבית זה או בבית אחר בתורנות. על הנשים של בעלי הבתים הוטל להשגיח שהמזון שיוגש לבחורי הישיבה יהיה טוב ומשביע. הנשים מצדן רעבו פה ושם כדי לאפשר מזון טוב לבחורים.