פרק 16 : הירש לייב מלמד את אנשי שריי

00:01 אנחנו ממשיכים לספר את סיפורו של רבי יוסף יצחק, הגאון הצעיר מהעיר שרי, ובינתיים מספרים על אביו יעקב קרפיל, ותוך כדי כך גם מספרים על הירש לייב, הלך מסתורי שהגיע לעיר שרי והחליט ללמד את עמי הארץ שבשרי קודם כל את האלף בית ולאחר מכן תורה. והנה המשך הסיפור. בקצה העיירה שרי נמצא בית מדרש קטן. הוא נקרא בשם בית מדרשו של פייבה זלמן, וזאת משום שאחד מבעלי הבתים בשרי בשם פייבה זלמן, שלא היו לו ילדים, בנה את בית הכנסת על שמו. בבית מדרש קטן זה קיבץ הירש לייב את היהודים עמי הארץ של העיירה שרי, והתחיל ללמד אותם אלף בית כפי שמלמדים ילדים. דבר זה הפיח רוח חיים רעננה ביהודים הפשוטים, והם נעשו מעודדים ומלאי תקווה שוב לא חשו עצמם עזובים ונידחים, כאילו הם עומדים רחמנא ליצלן מחוץ למחנה ואינם שייכים לעם היהודי. חמש שנים רצופות פעל הירשל'ה בשרי עם היהודים הפשוטים. רובם למדו לקרוא בסידור. רבים מהם הגיעו גם לדרגת הבנת פירוש המילים. הירשל'ה לא הסתפק בכך. הוא גם לימד אותם דרך ארץ ומידות טובות. הוא כל הזמן דיבר על כך שיהודים צריכים לסחור ביושר, להתייחס אל הזולת ברעות ובטוב לב. גם את הנשים לא הזניח. את הנשים לימד לנצור את לשונן, לא לקלל, לא לכעוס, לא לריב. במשך כל אותה התקופה שבה היה הירשל'ה בשרי לא לקח פרוטה מאיש. הוא לא סעד על שולחנו של מישהו מחשובי העיירה, גם לא בשבתות וגם לא בחגים, ובזמנו הפנוי היה יושב ולומד תורה לעצמו בשקידה גדולה. הוא כלכל את עצמו ממה שהיה בידו מכבר. בשרי, קיבלה כנפיים הידיעה שהירשל'ה, אותו הלך בלתי מוכר, יושב בבית מדרשו של פייבה זלמן

02:57 ולומד עם היהודים הפשוטים אלף בית. רבה של העיירה, כפי שסיפרנו, שמואל עקיבא ביטא את הערכתו כלפי פעולתו של הירשל'ה. והנה יום אחד מופיע הרב שמואל עקיבא בבית המדרש הקטן בשרי, שם ישב הירשל'ה על יד השולחן שעמד על יד הכותל הדרומי, כיוון שנהוג היה בפרזות ישראל שליד הכותל הדרומי של בית הכנסת עומד שולחן ארוך ושני ספסלים משני צדדיו, שם מתקיימים שיעורי התורה. באותו זמן מסביב לשולחן ישבו כשניים עשר יהודים, מהם יהודים בעלי זקן לבן. הם ישבו ליד סידורי תפילה ושמעו את פירוש המילים מפי הירש לייב. כאשר נכנס הרב שמואל עקיבא לבית המדרש, קמו הירשל'ה ותלמידיו לכבודו. הרב התקרב אל הירשל'ה, הושיט לו את ידו והביע בפניו את הערכתו לפועליו. תוך כך התפעל הרב כל כך מן המעשה עד שנשק לידו של הירש לייב. הדבר השאיר רושם עצום על הנוכחים. הרב נשא דרשה קצרה שכללה גם משל נאה, וכך סיפר: באחת המדינות היה מלך חכם גדול וטוב לב שכמותו לא היה בעולם. הוא אהב מאוד את נתיניו ודאג למלא את כל צורכיהם. המלך גם קבע זמן מיוחד שלוש פעמים ביום שבו יוכל כל אדם לבוא לפניו ולשטוח בפניו את בקשת צרכיו. בעיר הבירה של המלך היה רחוב שכל תושביו היו, לא עלינו, אנשים אילמים. כמובן שהם לא יכלו לגשת אל המלך ולהביא בפניו את בקשותיהם והם הצטערו מאוד על כך. עכשיו התגלה רופא. הרופא הזה הצליח לרפא את האנשים האילמים. בחוכמתו הרבה התאמץ לעשות את הפלא הזה של הפיכת האילמים לבעלי כושר דיבור, ואכן הקדוש ברוך הוא הצליח את חפצו והדבר עלה בידו. כעבור זמן באו כל האילמים לשעבר אל המלך, ולפליאתו הגדולה שמע אותם שוטחים

05:34 לפניו את כל בקשותיהם, אותן החזיקו בליבם זמן רב מבלי שיוכלו לבטא אותן אלא באמצעות סימנים שלא תמיד הובנו כראוי. המלך מילא את בקשותיהם. גם הזמין המלך אליו את הרופא והעניק לו מתנות יקרות. פנה הרב אל הקהל: "אתם אחים יקרים, הייתם אילמים כל חייכם לא ידעתם לקרוא, לא ידעתם את פירוש המילים של התפילה. עבדתם את השם בדממה ובצער בלב. והנה עכשיו בא הרופא הגדול הירש לייב והשתדל לפקוח את עיניכם ולתת לכם את כושר הדיבור והתפילה, והפיח בכם רוח חיים. הקדוש ברוך הוא הצליח בידו ואתם מסוגלים עכשיו לעבוד את השם כפי הראוי. יברך אתכם השם ויקבל תפילותיכם בתוך תפילות כל ישראל אמן". יחד עם זאת, למרות ההערכה שהרב גילה כלפי הירש לייב, הייתה בשרי קבוצת יהודים למדנים שלא יכלה לסלוח לו על מעשיו. הם היו רגילים להסתכל על עמי הארץ מלמעלה למטה ולשמור מרחק בינם לבינם. והנה בא אדם זר מן החוץ ומעלה את עמי הארץ לדרגה כזו שהמחיצה ביניהם לבין כלל ישראל סולקה לחלוטין. היריבות של אנשי קבוצה זו כלפי הירש לייב גדלה והפכה לשנאה גלויה בגלל מאורע מסוים, וככה זה היה. בשרי היה אליהו שמואל הפרוש, למדן גדול, והוא עמל קשות להבין סוגיה מסוימת בתלמוד. הוא התפלפל בעניין זה עם שאר למדני העיירה ולא הצליחו למצוא את ההסבר המתאים. ארבעה ימים תמימים נתקעו בסוגיה ולא יכולים היו להיחלץ מן הקשיים שגילו, ולפתע הגיע לשם הירש לייב והסביר להם את הסוגיה בדרך פשוטה ובהירה, וכל הקושיות נגוזו ונעלמו. עובדה זו עוררה קנאה ושנאה אצל הלמדנים הללו. הם החלו לחפש בהירש לייב פגמים וחיסרונות, אבל הם לא הצליחו למצוא מכיוון שהירש לייב היה מצוין במידות טובות יראת

08:24 שמיים. כאשר לא מצאו שום דבר, התחילו לזלזל בו, לכנות אותו בלעג בשם הירשל'ה הצהוב על שום צבע שערותיו. מצד שני, חשיבותו של הירשל'ה בעיני יעקב קרפל, אותו יהודי רוכל שהיה זה שהביא אותו לעיירה וגם היה תלמידו הראשון. חשיבותו של הירשל'ה בעיניו הלכה וגדלה. יעקב קרפל המשיך ללמוד כל העת עם הירשל'ה והתקדם בלימודו עד שהיה ליודע ספר באמת. התברר שאותו יעקב קרפל, שלא ידע כלום, ניחן בכישרונות גדולים שמצאו את ביטוים בלימוד התורה. מעכשיו שוב לא היה לפניו קושי להרהר בדברי תורה בלכתו מכפר לכפר ובזמן שסעד את ליבו. בתחילת דרכו חזר במחשבתו על קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה, שבזה התבטא כל הידע שלו. מאוחר יותר היה חושב על תוכן כל התפילות. כאשר סיים להרהר בתפילות ימות החול, התחיל להרהר בתוכנן של תפילות שחרית ומוסף של שבת קודש. עם התקדמותו בלימודיו כבר חזר בלי מאמץ במחשבתו וגם בפיו על תוכן חמישה חומשי תורה, כל ספר התהילים, פרקי אבות אותם ידע בעל פה והבין את משמעותם. וכך התקדם יעקב קרפל עוד ועוד בידיעותיו שמילאו את מוחו בכל עת. במשך הזמן גם השתפר מצב פרנסתו של יעקב קרפל. הוא ואשתו תלו את ההצלחה בזכות עצתו של הירשל'ה, שאמר להם שכדאי להפריש עשירית מהכנסותיהם לצדקה. הירשל'ה אמר להם כי יש לתת מעשר מהכספים לצדקה והסביר שהדבר מהווה סגולה להצלחה. ואכן יעקב קרפל הצליח בכל מעשה ידיו. מובן שדבר זה החזיק עוד יותר את הקשר הרוחני שלו אל הירשל'ה, והוא קיים את כל הוראותיו והדרכותיו. אמנם עדיין ציער מאוד את יעקב קרפל העובדה שלא קיבל מהקדוש ברוך הוא ילדים, אבל הוא לא התרעם על כך וגם

11:14 באוזני הירשל'ה לא התלונן. במקום זה ניסה למצוא עידוד בדאגתו לילדי אחותו, שאימם אחותו הייתה אלמנה, ונוסף לכך היה לו גם אח חולה, וגם את משפחתו של האח פרנס יעקב קרפל. הוא גם דאג לשלוח את בניו של אחיו לישיבה. יעקב קרפל הוציא כמעט את כל כספו לפרנסת משפחת אחותו ומשפחת אחיו. לגבי הירשל'ה כל מה שהוא לומד עם מישהו איננו. מלבד זה שהוא מבאר לתלמידיו את עניין הלימוד בשפה ברורה, גם מסביר אותו במשל מתאים אל הלימוד, בכדי שדבר הלימוד יצטייר יפה במוח התלמיד. ואם נמצא איזה סיפור באגדה או מדרש השייך לאותו עניין שלומדים היה הירשל'ה מספר לתלמידיו בידו, אשר על ידי זה יוקבע העניין בלב תלמידיו. כאשר סיפר הירשל'ה ליעקב קרפל על מצוות מעשר כספים, סיפר לו שיש ארבע הפרשות שהאדם צריך להפריש מפרי כרמו ומייבול שדותיו. ההפרשה הראשונה היא התרומה. התרומה ניתנת לכהן והיא מצווה הנוהגת רק בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ. לאחר התרומה באות הפרשת מעשר ראשון, מעשר שני ומעשר עני. הסביר הירשל'ה את ההבדל שבין מעשר ראשון למעשר שני, שהמעשר הראשון שייך רק ללויים. השני שייך גם לבעל השדה, אבל צריכים לקחת אותו לירושלים ולאכול שם אותו עם בני ביתו. המעשר הרביעי מעשר עני, מחלקים אותו לעניים. ומזה שככתוב עשר תעשר את כל תבואת זרעך כל הרווחים במשמע. הירשל'ה סיפר ליעקב קרפל את הסיפור המסופר בתוספות במסכת תענית דף ט בשם המדרש. וכך הוא הסיפור. מעשה באדם אחד שהיה זהיר ומהדר במצוות מעשר והשדה שלו עשתה אלף כורין ושלושים סאה. האיש ההוא היה מעשרה כדינה מאה כורין לשנה, וככה עשה כל ימיו. התעשר האיש ההוא עושר רב. כאשר הגיע זמנו להיפטר

14:08 מן העולם קרא לבנו ואמר לו תדע לך השדה הזו שאני מנחיל לך היא שדה גדולה וטובה ועושה שנה שנה אלף כורין. וגם הסביר לו כיצד לעשר אותה וציווה עליו לשמור ולעשרה כפי שצריך והאבא נפטר. ואכן, בשנה הראשונה עשתה השדה אלף כור כמו שהייתה עושה בחיי אביו, והבן הפריש מאה כורין כפקודת אביו. אבל בשנה הבאה אמר הבן מה אני מעשר כל כך הרבה? והחליט שלא לעשר אותה. והשדה בשנה הזאת עשתה רק מאה כור כפי שרגיל בשדה כזו, ולא אלף כורין כפי שהיה בזמן אבא. הצטער האיש על זה. כאשר שמעו קרוביו על העניין באו כולם לבקרו והיו כולם מלובשים בגדים לבנים, שמחים ורוחם טובה אליהם. אמר להם האיש נראה לי שאתם שמחים בצרתי שהשדה שלי עשתה רק מאה כור ואיבדתי תשע מאות כורין תבואה טובה. אמרו לו קרוביו הרי אתה בעצמך גרמת לך את הנזק הזה בגלל שנתת עיניך במעשר בשעה ששמרת להפריש את המעשר אז היה הקדוש ברוך הוא כביכול הכהן ואתה היית בעל הבית, ונתן לך הקדוש ברוך הוא את חלקך. אבל כאשר לא הפרשת מעשר נעשה הקדוש ברוך הוא בעל הבית ואתה הכהן ונתן לך את חלקך אחוז אחד מעשרה. יעקב קרפל סיפר את הסיפור לאשתו והחליטו להפריש מעשר כדינו וגם לעשות מסיבה משפחתית זכר לחגיגה שהיו עושים בזמן שבית המקדש היה קיים, וזאת מבלי לספר מהי סיבת השמחה. אסף יעקב קרפל וציפה-- ציפה ברכה אשתו את כל רכושם וכסף מזומן בשטרי חובות ספרו, מנו והפרישו חלק חמישי לצדקה ועשו סעודה גדולה. וכעבור שנה עשה יעקב קרפל חשבון מדויק מהרווח שהיה במשך השנה ושוב ניקה והפריש הוא ואשתו את המעשר בשמחה רבה, וכן המשיך

16:51 ועשה.