פרק 14 : דבורה לאה ואחיה ברוך

00:01 אנחנו ממשיכים בסיפור על תולדות החסידות ובפרט תולדות חסידות חב"ד, ואנחנו נמצאים עם שתי משפחות שלמעשה הביאו בנו את המשפחה של רבי שניאור זלמן מליאדי, מייסד חסידות חב"ד. אז יש לנו את רבי מוישה, נכד של המהר"ל שהוא היה מהמתנגדים ללימוד הקבלה ומהמתנגדים לנסתרים, ולו יש בן בשם שניאור זלמן. ויש לנו את רבי ברוך שנקרא רבי ברוך בטלן, חסיד של רבי יואל בעל שם מזאמושטש, שהוא חסיד והוא לומד קבלה כמובן, והוא מפיץ את תורת הקבלה והוא-- הבת שלו, רחל, משתדכת עם הבן של רבי מוישה, רבי שניאור זלמן, והם מקימים ביחד משפחה וסיפרנו על המקרה הקצת מבדח הזה שבו נודע פתאום לרבי שניאור זלמן שאשתו היא למדנית ואולי אפילו למדנית גדולה יותר ממנו. זה כמובן הביא אותו במבוכה, אבל בסופו של דבר הוא גם השלים עם זה וגם בסופו של דבר גם שמח עם זה. להם, לרבי שניאור זלמן ולאשתו רחל יש שני ילדים. יש להם את דבורה לאה הגדולה ורבי ברוך הצעיר יותר. ועכשיו נמשיך בסיפור הדברים. שניאור זלמן, הסבא של מייסד חב"ד, ואשתו רחל המלומדת הגדולה, ייצגו באופיים ובדרכם שני עולמות שונים, שתי שיטות ביהדות. והשוני הזה שבין רבי שניאור זלמן המתנגד ללימוד הקבלה והנסתר ואשתו רחל, שהייתה בעד לימוד הקבלה ותורת הנסתר, שתי השיטות האלה הועתקו אצל שני הילדים שלהם. ברוך ודבורה לאה היו שונים זה מזו לא רק בגיל, כי אם גם באופי. דבורה לאה הייתה בעלת רגש, מעורבת בתוך הבריות, מתעניינת במצב משפחות השכנים, נכונה תמיד לעזור ולסייע. ברוך לעומתה היה עצור, מכונס, פורש מן החברה ומתבודד. דבורה לאה הייתה דומה לאימה רחל. ברוך היה דומה לאביו שניאור זלמן. הניגוד בין האח והאחות

03:04 בלט לעין באופן מיוחד בשנותיהם האחרונות של רבי שניאור זלמן ואשתו רחל. מקום מגוריהם אז היה בעיר ויטבסק, ששם התפרנס רבי שניאור זלמן בקושי רב ממלמדות. דבורה לאה כזכור, הייתה כרוכה מאוד אחר אימה, לא רק בגלל יחסי ההבנה ההדדית המופלגת שהתפתחו ביניהן, אלא גם משום שהבת למדה תורה מפי אימה למדנית. דבורה לאה למדה בחשק רב, אם כי היו לה קשיים מסוימים. הקשיים האלה נבעו משאלות וקושיות בלימוד שהתעוררו אצלה, ולא תמיד יכולה הייתה לשאול את אימה. את אביה כמובן לא יכולה הייתה לשאול, שכן יחסו ללימודי הבת לא אפשרו את הדבר. לכאורה יכולה הייתה דבורה לאה להציע את שאלותיה לברוך אחיה, שלמרות גילו הרך כבר נודע אז בכישרונותיו ובידיעותיו. אבל ברוך התייחס בקרירות ואפילו בהסתייגות אל אחותו, כאילו לא הייתה שייכת למשפחתו. הדבר הכאיב מאוד לדבורה לאה. האם רחל ידעה על יחסו המסויג והמנוכר של ברוך אל אחותו והדבר גרם לה עגמת נפש? היו פעמים רבות שרצתה לשוחח איתו על כך ולספר את הדברים שסיפרה גם לדבורה לאה. היא חשבה שהמסורת המשפחתית תשפיע על ברוך, כפי שהדבר השפיע על אחותו. אבל ברוך אז היה עדיין צעיר מדי, ובנוסף לכך גילה ביטויי התרחקות אפילו כלפי אמו, כך שהיא לא חשה די אומץ בנפשה כדי לפתוח איתו בשיחה גלויה ולבבית, והיא דחתה את הדבר מיום ליום עד שהיה מאוחר מדי. רחל חשה חולשה שהלכה והתגברה עד שביום מסוים נפלה למשכב שממנו לא קמה יותר. כאשר הרגישה רחל ששעותיה ספורות, ביקשה מדבורה לאה וברוך שיבואו אליה. הניחה את ידיה על ראשיהם ובירכה, בירכה אותם. כפי הנראה היה לה הרבה מה לומר ברגעיה האחרונים, אבל לא היה לה כוח לזה. היא רק

05:25 הספיקה לומר וידוי ושמע ישראל ונפטרה. דבורה לאה פרצה בבכי תמרורים. שכנים באו במרוצה. גם רבי שניאור זלמן בא, התפרץ בבכי. ברוך מצידו עמד נבוך, אבל עיניו נותרו יבשות. רק מאוחר יותר, כאשר הורידו את אמו ממיטתה והשכיבו על הארץ וקולות יללה מילאו את הבית, בכה בבכי גם ממעמקי ליבו. הוא החל לזעוק מרר "אל תגעו באמי! דבורה לאה! אייך[?]" והתעלף. לאחר מות האם החלה דבורה לאה לנהל את משק הבית, כשבכך היא מסיחה את דעתה מאבלה הכבד. היא הייתה אז בת שש עשרה שנה והשקיעה את כל מרצה ואת נפשה לשרת במסירות את אביה ואת אחיה, שהמשיך להתייחס אליה בקרירות רבה. רבי שניאור זלמן, האבא היה חלש מאוד, שוב לא היה בכוחו להמשיך בעבודת המלמד. הוא ניסה להתפרנס מעזרה לתלמיד חכם מסוים בויטבסק בעריכת כתביו. דבורה לאה החליטה להפוך להיות מפרנסת הבית. היא ידעה היטב את אומנות התפירה והחלה לקבל עבודות תפירה, ובכך השיגה את מחיית הבית, ותוך כדי כך המשיכה בעבודות הבית כמובן. אומנם רבי שניאור זלמן לא הספיק לחיות זמן רב אחרי כן. מיום ליום עזבו כוחותיו יותר ויותר עד שנפטר. לפני פטירתו הזהיר את ילדיו כי עליהם להתנהג כראוי לצאצאי משפחתם רבת היחס. דבורה לאה מצידה הייתה מוכנה להמשיך ולשאת בעול החזקת הבית ולכלכל את אחיה כדי שהוא יוכל לעסוק בתורה. אומנם לברוך היו תוכניות משלו והוא נעלם מויטבסק. דבורה לאה נשארה לבדה. הסבא רבי מוישה, שכבר סיפרנו עליו כמובן, ראש קהילת פוזנא לשעבר, שגר אז בעיר מינסק, רצה שנכדתו דבורה לאה תעבור אליו. אבל דבורה לאה לא רצתה לעזוב את ויטבסק משום ששם נמצאו קברי הוריה. הקברים האלה הפכו לחלק מחייה. לעיתים קרובות ביקרה בבית

08:05 העלמין כדי לשפוך את ליבה על קברי ההורים. דבורה לאה נהגה לספר את הכל להוריה כאילו היו בחיים, ולכן העדיפה דבורה'לה להישאר בעיר ויטבסק ועברה לגור בבית של דודה רבי קדיש, שהיה גר בעיר הזו. היא התנתה עם דודה ודודתה שתמשיך לעבוד בתפירה ולכסות על ידי כך את הוצאות אחזקתה בביתם. הדוד רבי קדיש והדודה החזיקו אותה במסירות רבה. יום אחד באה אליה דודתה שבפיה הצעה לשידוך עבורה. השידוך היה רבי יוסף יצחק מהעיר צ'ריי[?], גאון גדול שכבר בצעירותו התגלה כאילוי. בטרם הביעה את הסכמתה לשידוך הלכה דבורה'לה לבית העלמין והודיעה להוריה על ההצעה. היא התפללה שאם השידוך המוצע הוא אכן עבורה, יהיה זה בהצלחה. לאחר מכן קיימה שיחה עם החתן המיועד. היא סיפרה לו את כל הידוע לה על משפחתה, וגם אמרה לו שהיא רואה את עצמה כמי שאלה שהולכים בדרך הקבלה והחסידות. היא הדגישה שהיא רוצה שהוא ידע את זאת מראש. רבי יוסף יצחק הקשיב לה בעניין רב. כאשר סיימה את דבריה החל הוא לספר לה על ייחוס משפחתו שלו. כאשר סיים אמר לה שגם הוא עצמו הולך בדרך החסידות כפי השיטה החדשה שמלמד אותה רבי ישראל בעל שם טוב. הוא גם סיפר לה שאחד מתלמידי הבעל שם טוב גילה לו על קיומה של דרך החסידות וגם הדריך אותו או הדריך אותו בדרך זו, ולאחר מכן גילה לה יוסף יצחק להפתעתה ולשמחתה של דבורה'לה שהבעל שם טוב הורה לו באמצעות אותו תלמיד לחפש את שידוכו דווקא בעיר ויטבסק. וגם ציין הבעל שם טוב שמדובר ביתומה מאב ומאם. כאשר שמעה דבורה'לה על כך שוב לא היה לה ספק שאכן זהו השידוך הנכון. הלכו שניהם לבית העלמין, ובין שני

10:47 קברי הורי דבורה'לה הסכימו ביניהם בסוד על התנאים הבאים. דבר ראשון, רבי יוסף יצחק יקבע לאחר הנישואין שיעור תורה משותף עם דבורה'לה פעמיים או שלוש בשבוע. דבר שני, דבורה'לה תמשיך לעסוק בתפירה ותשא בכך את עול הפרנסה. דבר שלישי, ששניהם יהיו שותפים שווים בכל הזכויות של התורה והמצוות של שניהם. ודבר רביעי, שדבר לימוד התורה של דבורה'לה יישמר בסוד. דבר חמישי, ביתם יונהג על פי דרך החסידות כפי הוראות הבעל שם טוב. דבר שישי, שהקשר שלהם לחסידות ישמר בסוד עד שתגיע השעה לגלות את הדבר. דבר שביעי, הם יחנכו ויגדלו את ילדיהם בדרך החסידות. דבר שמיני, אם ייוולדו להם בנות ילמדו אותן תורה. ודבר תשיעי, מעשר מההכנסות שלהם יחולק לצדקה. לאחר החתונה שלהם התמנה רבי יוסף יצחק לראש ישיבה בעיר ויטבסק. דבורה'לה הייתה מאושרת. הציק לה דבר אחד היכן נעלם אחיה ברוך?