פרק 11 : מינוי משה- נכדו של המהר"ל לראש קהילת פוזנא

00:02 בעניין תולדות התפתחות החסידות וחסידות חב"ד אנחנו נמצאים בתולדותיו של מהר"ל מפראג, שלמעשה מנכד נכדיו נולד רבי שניאור זלמן מלאדי המכונה האדמו"ר הזקן, שהוא ייסד בתוך החסידות הכללית את חסידות חב"ד. אנחנו מדברים כרגע על תולדות חייו של נכד של המהר"ל בשם רבי מוישה, שאבא שלו הוא רבי יהודה לייב. רבי יהודה לייב, כידוע לנו, עבר לעיר פוזנא על פי הוראת הרב שלו, התחתן שם ונולד לו בן בשם מוישה. פוזנא הייתה אז מקום תורה. רבי יהודה לייב מצא שם למדנים רבים ויכול היה לשוחח איתם בדברי תורה, ובמיוחד הרבה להתפלפל עם תלמידיו של רבי יצחק קלובר[?], רבו של מהרש"ל, שהיו גאונים גדולים הן בנגלה וגם בקבלה. אחד מילידי העיר פוזנא היה הגאון רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס, שמכונה בשם מהרש"א. הוא היה רב בטיקטין, לאחר מכן באוסטרהא ונודע בישיבתו המפוארת שהוציאה מקרבה גדולי תורה רבים. אמנם מהרש"א היה בזמנו מן המתנגדים לקבלה, ולכן רבים מתלמידיו שהיו ילידי פוזנא היו מתנגדים לקבלה, וכך התגבשה בפוזנא קבוצה גדולה של מתנגדים ללימוד הקבלה. ההתנגדות לקבלה בפוזנא גברה לאחר האירועים העצובים בקשר עם שבתאי צבי, משיח השקר. רבים סברו שההתפתחות העצובה הזו היא באשמת לימוד הקבלה, שכן לדעתם לולא לימוד הקבלה לא היו מגיעים הדברים לידי התדרדרות כזו. טוב, זו הייתה דעתם. עשרים שנה נמשך המאבק בין תומכי לימוד הקבלה לבין המתנגדים לה. לרוע המזל, היו אלה עשרים השנה שבהן התפתח רבי מוישה, בנו של רבי יהודה לייב, ובזמן זה עוצבה אישיותו, ומסיבה זו חונך רבי מוישה רק על לימוד הנגלה בלבד. הוא היה בקיא וידען גדול בהלכה ובחקירה, אבל לא בקבלה. כאשר היה רבי מוישה בן שבע עשרה שנה, שידך אותו

03:19 אביו עם שרה, בתו היתומה של יהודי בשם שניאור זלמן. שניאור זלמן היה מצאצאיו של רבי יצחק כץ, חתנו של מהר"ל, וכך נקשרו הקצוות של שני ענפי משפחת מהר"ל, הצאצאים של בנו היחיד והצאצאים של בתו. אותו רבי שניאור זלמן היה סוחר יהלומים ואבני חן. למרות שבתו הייתה צעירה מאוד כשנפטר אב, היא קיבלה לידיה את מסחר אביה והצליחה בו מאוד, וכך צברה רכוש רב נוסף על ירושת אביה. כעבור שנים מונה הרב מוישה, בעלה של שרה, להיות ראש קהילת פוזנא. היה זה בשנת תנ"ב בדיוק מאה שנים לאחר ביקורו של מהר"ל בפוזנא. לבן שנולד להם קראו רבי מוישה ושרה על שם אביה שלהם שניאור זלמן. שניאור זלמן זה היה סבו של רבי שניאור זלמן מייסד חסידות חב"ד. רבי מוישה היה בן עשרים ושתיים כשנולד לו בנו וכעבור שלוש שנים מונה לראש הקהל של פוזנא, כהונה שמעולם לא שימש בה אדם כה צעיר. לא היה זה בגלל ייחוסו או למדנותו או עושרו של רבי מוישה, כי אם בעיקר בזכות מעלותיו וסגולותיו המיוחדות במינן, שכן כבר בגיל צעיר נתגלו אצל מוישה אותם כישרונות מיוחדים של הנהגה המכשירות להיות מנהיג בישראל. אנו חוזרים מעט אחורה בזמן, לא מעט, מאה שנה אחורה לביקורו של מהר"ל בפוזנא, כפי שאמרנו קודם שזה היה בדיוק מאה שנה לפני שנכדו רב מוישה נהיה שם ראש הקהל, ואנחנו רוצים להבין למה מהר"ל ביקר בפוזנא. והנה הסיפור. כאשר נבחר רב מוישה בשנת תנ"ב, כפי שאמרנו, להיות ראש הקהילה היהודית המכובדת מאוד באותה תקופה בפוזנא, מלאו מאה שנה בדיוק לאירוע שבגללו נאלץ זקנו, כלומר סבו מהר"ל, לשהות במשך שנה תמימה בעיר זו פוזנא. היה זה כאשר מהר"ל הוכרח לעזוב את

06:18 פראג, העיר בה כיהן ברבנות והיה נערץ על ידי יהודים וגם לא יהודים. והנה השתלשלות הסיבות שהניעו את המהר"ל לעזוב את פראג. על כיסא המלכות בפראג ישב אז רודולף השני. רודולף היה בעל דעות חופשיות ולכן הושפע מעט מאוד מן הכמרים. הוא גילה ידידות מיוחדת כלפי היהודים והיה ממעריציו הנלהבים של מהר"ל מפראג. דלתות ארמונו היו פתוחות לפני מהר"ל, והמלך היה מבלה שעות ארוכות כשהוא שואב קורת רוח מחוכמתו וידיעותיו של מהר"ל. השיחות ביניהם היו דיונים נרחבים בנושאים חשובים העומדים ברומו של עולם, ענייני דת ומדע. הכמרים ייחסו את אדישותו של המלך כלפי הדת הנוצרית להתחברותו עם המהר"ל, ולכן פנו הכמרים אל האפיפיור בבקשה שיפעל לקירובו של המלך אל הכנסייה הנוצרית. בשנת שנ"ב שלח האפיפיור שלושה קרדינלים לפראג. היו אלה שלושת הקרדינלים הנכבדים ביותר. התפקיד שלהם כרגע היה להוכיח את המלך רודולף על אפיקורסותו ולעורר אצלו יותר התלהבות אל הנצרות, ובנוסף לכך היה עליהם למצוא דרך כיצד להרחיק את המלך מן המהר"ל אשר השפעתו עליו הייתה, כפי שנמסר לאפיפיור, מזיקה. בין השאר נצטוו הקרדינלים לארגן בארמון המלך ויכוח פומבי עם מהר"ל שבמהלכו יעמידו את המהר"ל אל עמוד הקלון, וזאת לעיני המלך והציבור. איך? על ידי שיוכיחו לא פחות ולא יותר את בורותו של מהר"ל בענייני המדע והדת הנוצרית. האפיפיור היה בטוח שבוויכוח המוצע ינצחו שלושת הקרדינלים שהוא שלח. כאשר הגיעו הקרדינלים אל המלך רודולף, הוא שמע את דרישת שליחי האפיפיור בחיוך. הוא היה בטוח כי מהר"ל ישים לאל את כל טענותיהם, ומשום כך הסכים מייד ובחפץ לב לרעיון הוויכוח הפומבי. הוא קיווה שתוצאות הוויכוח יביאו להשפלה פומבית דווקא של הקרדינלים. בגלל זה היה רודולף מעוניין להביא לוויכוח מספר גדול ככל

08:59 אלפי צופים, ודווקא מן הנכבדים ביותר במדינה. הוא שלח רצים על כל המדינה והזמין לוויכוח את האישים החשובים ביותר בכנסייה, באצולה. אם כבר ויכוח פומבי שיהיה זה בעל תהודה כזאת שייזכר לזמן רב. על דעת שני הצדדים מונו מזכירים שעלו על הכתב את כל פרטי מהלך הוויכוח כדי שלא יתעוררו לאחר מכן טענות כלשהן ביחס לתוכן הדברים וסגנונה. הוויכוח נמשך במשך עשרה ימים. במהלך הוויכוח הציפו הקרדינלים את מהר"ל בשאלות. המהר"ל השיב תשובה ניצחת לכל שאלה. כאשר הסתיימו עשרת ימי הוויכוח היה ברור לכל אחד ניצחונו המוחץ של המהר"ל. הקרדינלים היו מוכנים לבלוע בשקט את העלבון הצורב. אמנם המלך רודולף עמד על כך שהפרוטוקול, שנוהל על ידי המזכירים בדייקנות רבה, יאושר על ידי שני הצדדים בחתימת ידם. נו, מה יכלו הקרדינלים לעשות? הם נאותו לכך בחוסר ברירה. בפרוטוקול הופיע כל מילה שנאמרה על ידי הצדדים כך שניצחונו של המהר"ל היה ברור ובולט לכל קורא. הקרדינלים נאלצו לחתום על הפרוטוקול, כך גם המהר"ל. לאחר מכן הטביע המלך על המסמך את החותמת המלכותית. הידיעות על ניצחונו הגדול של מהר"ל התפשטו במהירות ברחבי המדינה וגם מחוצה לה והגיעו עד לידיעת האפיפיור ברומא. הבכיר בשלושת הקרדינלים שהאפיפיור השליך עליו את יהבו באופן מיוחד וקיווה שהוא ינצח את המנהיג היהודי, לקח את הכישלון עמוק לליבו. הוא ראה בדבר כישלון אישי בנוסף לעלבון לנצרות, ומשום כך לא מצא בנפשו עוז להתראות עם האפיפיור. הוא הסתגר-- הוא הסתגר אפוא בחדר מיוחד בכנסייה הנוצרית ולא נתן לאיש להיכנס אליו. כעבור זמן קצר נמצא תלוי בחדרו. הוא איבד את עצמו לדעת מחרפה ועוגמת נפש. דבר זה העניק לוויכוח משקל גדול בהרבה. הכמרים היו מדוכאים ביותר והמלך רודולף התהלך

11:46 בקורת רוח שקטה. אמנם מהר"ל לא חש עצמו מאושר כלל. מהר"ל חשש שהניצחון ישפיע לרעה על מצב היהודים. הוא ידע היטב שהכמרים לא יסלחו לו על ניצחונו והם ממורמרים עליו ומשום כך יחפשו כל דרך להתנקם בו ובאמצעותו ביהודים אחרים. לכן החליט המהר"ל לעזוב את פראג עד שהתקרית תישכח. ולכן שהה מהר"ל שלוש שנים בניכר, ומזה שנה אחת בשנת תנ"ב שבה שהה בפוזנא. למשך התקופה שהמהר"ל היה מחוץ לפראג השאיר את בנו רבי בצלאל כממלא מקומו. המהר"ל אמר לו כי בשאלה הלכתית מסובכת עליו להתייעץ עם אמו הלמדנית פרל. דבר זה מראה את החשיבות שייחס מהר"ל לאשתו וללמדנותה. בתקופת שהותו של המהר"ל בפוזנא הוא יסד שם חברה ללימוד משניות בכל יום. הוא הנהיג פנקס שבו רשם את תקנות החברה וכן את שמות חבריה, ומאז קיים מנהג ללמוד משניות בחברות מיוחדות בקהילות ישראל. אז זה הסיפור הרקע על שהייתו של מהר"ל בעיר פוזנא מאה שנים לפני שנכדו רבי מוישה נהיה שם ראש הקהל. עכשיו, במלאת מאה שנה לשהותו של המהר"ל בפוזנא, חגגה הקהילה את המאורע בהשתתפות כל רבניה וכל ראשי הישיבות שלה ונכבדיה ברשות רב מוישה, שנבחר באותו זמן להיות ראש הקהילה. נחזור לבנו של רבי מוישה, רבי שניאור זלמן. הוא, רבי שניאור זלמן, הצטיין משחר ילדותו בכישרונות גדולים. סבו, רבי יהודה לייב, היה המדריך שלו ולמד איתו תורה שנים רצופות. במיוחד למד איתו את תורת המוסר. רבי יהודה לייב נפטר בשנת תס"ד בגיל תשעים ושלוש שנים. כשהגיע רבי שניאור זלמן לגיל שש עשרה שנה נסע להורודנה שבליטא כדי ללמוד בישיבה המקומית שם. הוא היה שם חמש שנים. משם נסע לישיבת פראג שבה למד שנתיים ובשנת תע"ב התחתן עם רחל, בתו

14:38 המלומדת של יהודי בשם רבי ברוך בטלן שכבר פגשנו אותו בעבר.