פרק 1 : הגעתו של הרב יוזפא לקרקוב

00:02 תולדות החסידות וחסידות חב"ד. רבי ברוך היה אברך צעיר שיותר מאוחר היה אביו של רבי שניאור זלמן מליאדי, שמכונה אדמו"ר הזקן, והוא שייסד את חסידות חב"ד. רבי ברוך בצעירותו התקרב לאט לאט אל תורת החסידות שבאותו זמן הונהגה על ידי הבעל שם טוב. אבל רבי ברוך רצה לדעת את תולדות החסידות ונודע לו פרטים מרעישים על העניין. מצד אחד הייתה התפתחות החסידות, מצד שני הייתה ההתנגדות הקשה לחסידות. הגאונים רבי אברהם זאב מבישנקוביץ[?], רבי שמחה זליג מוויטבסק היו מן המתנגדים והיריבים המרים ביותר לחסידות וגם לחבורת הצדיקים הנסתרים שקדמו לתורת החסידות. מהיכן קיבלו רבי אברהם מבישנקוביץ[?] ורבי שמחה זליג מוויטבסק את ההתנגדות הקשה הזו? הם קיבלו אותה מרבי נחום, שנקרא הפרוש מזלוטשוב, שקיבל אותה מרבי שמאי זונדל מפראג, בנו של הצדיק רבי פנחס זליג משפירא, שהם רבי פנחס זליג משפירא ובנו שמאי זונדל מפראג אמרו שיש לרדוף את הנסתרים. ואכן אותו רבי פנחס זליג היה יריבו הגדול של יהודי בשם רבי אליהו בעל שם מוורמיישא. ברוך הצעיר התפעל מאוד כאשר שמע את הפרטים על אישיותו ותולדותיו של רבי אליהו בעל שם. היה זה בשנת רס"א או רס"ה לפי ספירתם של הגויים בערך אלף חמש מאות ואחד עד אלף חמש מאות וחמש, כלומר שנים ספורות מאוד לאחר גירוש ספרד. לעיר קרקוב הגיע יהודי שמוצאו מספרד. שמו של יהודי רבי יוסף יוזפא. הוא היה לא רק גדול בתורה כי אם גם צדיק גדול. הוא היה אז כבן חמישים שנה ומיד נודע בקרקוב שהוא פרוש לגמרי מחיי העולם ושקוע אך ורק בארבע אמות של תורה ותפילה, ללא שום קשר עם הבריות. הוא גם לא נשא אישה מעולם. בקרקוב עברו על רבי יוסף יוזפא

03:21 שלושים שנה בפרישות, כשכולם מעריצים אותו. היה ברור לכולם כי כך יסיים את חייו, אלא שלפתע אירע דבר מפתיע. באותו זמן התפרסם בקרקוב שמו של יהודי בשם רבי לוי, סוחר עשיר שניהל מסחר מסועף עם אחוזות האצילים ונודע כבעל צדקה גדול וכמי שביתו פתוח לרווחה לכל אחד. לרבי לוי היה בן בשם יוסף, שאביו השיאו לבתו של רבי אברהם, צורף הזהב, שהיה ירא שמיים נודע. לאחר נישואיו החל רבי יוסף לסייע לאביו במסחריו ומנער הפך להיות הרוח החיה שבהם. רבי יוסף היה לא רק סוחר ממולח, כי אם גם אדם פיקח בכלל. הוא ידע שפות רבות. הייתה לו גם ידיעה כללית בענייני העולם. הפריצים והאצילים שעמדו עם אביו בקשרי מסחר חיבבו אותו מאוד בגלל תכונותיו אלה, ואהבו לשוחח איתו בעניינים מדיניים ועניינים אחרים העומדים ברומו של עולמם. דלתותיהם של אותם פריצים היו תמיד פתוחות לפניו. כאשר ראו היהודים את חשיבותו של רבי יוסף בחלונות הגבוהים, החלו לנצל את היכרותו ואת קשריו להזדמנויות שונות של הציבור וגם של אנשים פרטיים שבאו אליו תדירות בבקשות להשתדלויות ולהפעלת השפעתו הטובה למענם. רבי יוסף מעולם לא סירב להיות שתדלן עבור היהודים, ובינתיים התפתחו מאוד מסחריו של רבי יוסף, ולכן נאלץ לערוך תקופות נסיעות ממושכות בדרכים, ובמיוחד הוא במיוחד ניהל קשרים מסועפים עם העיר פראג. והנה פעם אחת, כאשר הוא ומשרתו היו בדרכם הביתה, התנפלו עליהם שודדים והרגו אותם. כאשר הגיעה הידיעה העצובה הזו לקרקוב, השתרר שם דיכאון ואבל כבד. רבי יוסף השאיר אחריו אלמנה צעירה שלא ילדה לו ילדים עדיין. בהתאם להלכה קיבלה האלמנה חליצה מאחיו של הנרצח. בקרקוב היה מנהג לקיים את אותה חליצה בטקסיות רבה. לאחר החליצה בדרך כלל ברך בית הדין

06:33 את החלוצה שתמצא בהקדם בן זוג הגון ושתפקד תפקד בילדים ממנו. ולאחר הברכה הזאת הכריז בית הדין שמי שמוכן לשאת את החלוצה לאישה יבורך מפי בית הדין. המנהג הזה קויים גם במקרה של אלמנתו של רבי יוסף. אמנם אף אחד לא הודיע על נכונותו לשאת אותה לאישה. אמנם כעבור חמישה או שישה חודשים הגיע לבית הדין הצדיק הישיש רבי יוסף יוזפא, מי שכונה הספרדי הקדוש. הוא הודיע על נכונותו לשאת את החלוצה לאישה אם היא תסכים לכך. רבי יוסף יוזפא הסביר, הסביר לבית הדין שבעצם היה בדעתו להמשיך לחיות בפרישות ובבדידות, אבל בגלל סיבה מסוימת שאותה לא רצה לגלות, החליט להתחתן. בית הדין שלח שלוחים לקרוא לחלוצה. מיד כשהופיעה האישה הצעירה בבית הדין, עוד לפני ששמעה לשם מה הוזמנה, פרצה בבכי מר. לשאלת בית הדין לסיבת בכייתה אמרה האישה שיש סוד גדול המעיק על ליבה. אמנם היא איננה מסוגלת להחליט אם לגלות את הסוד לפני בית הדין או לא לגלות. לשאלות נוספות שנועדו להבהיר באמת דברים אמורים, הסבירה האישה הצעירה כי הדבר קשור בעובדה שאביה, שזה שנים רבות שהוא נפטר ונמצא בעולם האמת, התגלה אליה בחלום כבר חמש או שש פעמים ופקד עליה לעשות דבר מסוים, והיא איננה יכולה להחליט בנפשה אם לשמוע בקולו אם לאו. וכאמור, היא גם לא יכולה להחליט אם לגלות לבית הדין את תוכן פקודת אביה. לאחר יישוב הדעת והתייעצות אמר לה בית הדין שאין ברירה, היא תצטרך לגלות את סודה. ואז סיפרה החלוצה, כשהיא מתייפחת בבכי, שבפעם הראשונה התגלה אליה אביה בחלומה שהוא לבוש בגדי שבת. הוא הניח את ידיו על ראשה ובירך אותה וגם אמר לה מזל טוב, ואמר לה כיוון שנקבע שתינשאי לספרדי

09:33 הקדוש רבי יוסף יוזפא. כאשר הקיצה משנתה ונזכרה בחלומה, הזדעזעה בתחילה, אבל לאחר מכן נרגעה ואמרה הרי זה רק חלום. והנה לא עבר אפילו שבוע ושוב התגלה אליה אביה בחלום ופקד עליה להינשא לצדיק. גם הפעם לא התייחסה לכך ברצינות, וכעבור זמן קצר שוב הגיע אליה אביה. הפעם דיבר אליה אביה בתקיפות ופקד עליה בחומרה רבה לבקש ממישהו שידבר עם רבי יוסף יוזפא שישא אותה לאישה. אמר לה אביה שזהו רצונו של בית דין של מעלה. המשיך אביה ואמר אם תקיימי את הור-- את הוראה זו תזכי ללדת בן ואם לא יהיה סוף לא טוב. כאשר סיפרה האישה את סיפורה, הביטו הדיינים בהשתוממות איש אל רעהו. ואז סיפרו לאישה על אותו מקרה, כביכול, שרבי יוסף יוזפא בכבודו ובעצמו הגיע אל בית הדין והביע את רצונו להתחתן איתה. עכשיו הבינה האישה הצעירה כי אכן מן השמיים רוצים בשידוך זה והביעה את הסכמתה. בקרקוב היה נהוג לראות בחתונה של אלמנה עניין ציבורי שכל הקהילה צריכה להשתתף בו. גם החתונה הזו בין רבי יוסף יוזפא לבין האלמנה הצעירה נערכה אפוא על ידי הקהילה והשתתפו בה כל בני העיר. בהתאם למנהג הישן של העיר, התייצבו כל הכוהנים בעיר מגיל שלוש עשרה ומעלה בשתי שורות, כשהם עטופים בטליתות ובקיטל, והחתן והכלה עברו באמצע וקיבלו את ברכת הכוהנים בנשיאת כפיים. סעודת החתונה נערכה גם היא לפי מנהג עתיק בחצר בית הכנסת, וכל אחד תרם לה את ארוחתו. בקרקוב חשו הכל כי אין זה מאורע רגיל וכי עניינים נסתרים גלומים בנישואים אלו.