שומחת עלייך הפודקאסט- פרק 15- [עם אורח מיוחד!!] פיצוצים עם מתבגרים מה עושים?

00:01 דובר 1 פוס עמדה

00:02 דובר 2 אני בא

00:04 דובר 1 אתה הסכמת להתראיין אז שלא תברח לי.

00:07 דובר 2 אני הסכמתי?

00:08 דובר 1 מה לא?

00:09 דובר 2 כפי המינויים, הכל טוב. נמשיך. נמשיך.

00:12 דובר 1 דובי-

00:12 דובר 2 אל מגיש לי תלויים בזה. יאללה אני צוחק, אני צוחק

00:17 דובר 1 טוב אמ, ברוך הבא לשומחת עלייך, שומחת עלייך היום-

00:23 דובר 2 מוכנים, אני צעיר

00:23 דובר 1 דובי לויטין, בני השלישי בן העשרים, אמ מ-מ-מנהל המדיה, הרשת, הסושיאל, מועדון. אה מה עוד?

00:36 דובר 2 מה עוד? אני לא יודע, עוד כמה דברים בין היתר. הכל טוב

00:38 דובר 1 בין היתר. יפה-

00:39 דובר 2 בין היתר

00:39 דובר 1 אז איזה כיף שהסכמת לשבת כאן ולהתראיין איתי.

00:44 דובר 2 הסכמה זו מילה גדולה, אבל סתם אני צוחק. בשמחה ובאהבה

00:49 דובר 1 יפה, יפה. אה דובי לויטין מה שלומך?

00:52 דובר 2 בסדר, ברוך השם. מה?

00:54 דובר 1 ת-תאר לנו את חייך בשלב זה

00:57 דובר 2 לתאר את חיי? אמא תארי את חייך בשלב זה

01:00 דובר 1 בשלב זה? אמא לשמונה ילדים מתוקים, חמודים, מתבגרים מגילאים שונים מגיל שש, תכף שלוש עד עשרים ושלוש אמממ

01:10 דובר 2 זה סטטוס, זה לא תיאור חיים

01:12 דובר 1 אה סליחה. תיאור חיים כרגע אמ אמ-

01:16 דובר 2 עודכן, נכון?

01:17 דובר 1 מלאה בעשייה, אה בין הופעות לבין ניהול מועדון חדש לבין אה הכלה רגשית. מה עוד? יאללה דובי תורך

01:32 דובר 2 לתאר את חיי.

01:33 דובר 1 כן

01:33 דובר 2 אם זה נחשב לתאר את חיי, אה כרגע אני יושב, מסתכל על אמי היקרה, אה עובד אצלה במועדון בין היתר, לומד לימודי סמיכה לרבנות. אה כרגע נמצא בבית. בעזרת השם שנה הבאה טס לקבוצה

01:50 דובר 1 באמת? שנה הבאה?

01:51 דובר 2 כן, עם הזמן את

01:52 דובר 1 וואו

01:53 דובר 2 לוקח מטוס וףף

01:54 דובר 1 לא, לא אבל מה אני אעשה? מה מה-

01:56 דובר 2 אנחנו נסתדר. אני אני איתך ז-זה לא הנכון, אמא

01:59 דובר 1 לא, זה נשימה רגע, אז זה זה זה הנכון, זה הנכון.

02:07 דובר 2 אמרו לך תצוב... צא n. היי אני בהנהלה

02:10 דובר 1 אני מצדיעה להחלטותיך, גם אם הן לא תואמות את ה-

02:15 דובר 2 מה זה לא תואמות? אני פשוט רוצה-

02:17 דובר 1 זאת אומרת, אני מאוד רוצה שתלך לקבוצה זה ברור. זאת אומרת, הנפש האלוקית שלי רוצה. הנפש הבהמית שלי-

02:23 דובר 2 שמישהו יבוא ויושב ויצלם את הפ-פרקים. ואם את חוששת אז אנחנו נה...

02:29 דובר 1 בסדר, אנחנו נעשה מלא פרקים ו-- אוקיי, יהיה בסדר. אה דובי, אמ תודה שהסכמת לשבת פה ל-ל-להתראיין. אני חושבת שזה לא מובן מאליו למשפחות מסוימות, להורים מסוימים אה לשבת לדבר עם הילדים שלהם ככה. מה דעתך על זה?

02:48 דובר 2 אה כמו כל דבר בחיים, שיח, פתיחות פותר כל דבר. אין דבר בעולם שלא-- ברגע שמורידים את האגו בצד והשיח פתוח, הכל פתוח, אין שום דבר שמפריע. זה מתנהל בין, בין אנשים, בין בוס, עובד. כאילו עכשיו יש כל אדם כמה שיח רוצים לפתוח ביניהם. אה בני זוג וכדומה או דברים כאלו-

03:10 דובר 1 אבל הורים, בוא נתמקד בהורים ומתבגרים-

03:13 דובר 2 בהורים והורים ומתבגרים. אני לא יודע אם אמרתי את השם של המתבגר, אני לא יודע מה יהיה על הגבולות אבל זה בסדר, אנחנו נשמור על-

03:19 דובר 1 יש שטוענים שגברים לא מספיק, לא אממ-

03:21 דובר 2 אף פעם. אנחנו גברים שישים כן

03:22 דובר 1 כן בדיוק

03:23 דובר 2 זה עובר מ-מהורה לאישה

03:26 דובר 1 אוקיי

03:27 דובר 2 אבל אה עם הקו דו שיח, הכי חשוב זה פתיחות בסופו של יום. אין אה משהו בזה. יושבים, מדברים. זה ההבדל בין-

03:35 דובר 1 איך מגיעים לרמה של פתיחות עם מתבגרים?

03:38 דובר 2 זה צריך להיות מצד ההורה.

03:40 דובר 1 איך?

03:40 דובר 2 זה עבודה שזה מצד ההורה

03:41 דובר 1 איך? מה, מה הטיפ שלך ל-להורים שקשה להם-

03:45 דובר 2 אני לא, אני לא הורה בעצמי

03:48 דובר 1 נכון

03:48 דובר 2 אבל הבעיה העיקרית זה ה-charge, זה כאילו השפיטה. כשיש מקום של שפיטה-

03:52 דובר 1 Judge

03:53 דובר 2 יה, by the way

03:53 דובר 1 אמרת charge. charge זה טעינה

03:55 דובר 2 זה נכון. charge

03:57 דובר 1 judge

03:58 דובר 2 judge

03:58 דובר 1 אוקיי

03:59 דובר 2 It's okay mom

04:00 דובר 1 כן, it's okay

04:01 דובר 2 Don't worry about it

04:01 דובר 1 You wanna speak in English? Let's do an English podcast

04:05 דובר 2 For sure, yeah

04:06 דובר 1 Yes? אוקיי so tell me why do you think that parents judge their childrens?

04:11 דובר 2 אה because they have something in her mind for the parents. They think they know everything about the child and everything it's need. If it's do something, you know anyone in this world-

04:22 דובר 1 בוא נעבור לעברית. למרות שאתה מעולה. אתה צריך לשים תרגום, יהיה לך עבודה.

04:26 דובר 2 אוקיי, נעצור את זה.

04:27 דובר 1 אוקיי.

04:28 דובר 2 יש הסתכלות כל אחד בעולם בסופו של יום, תסתכלו על זה מה שאתם רוצים. ילד, הילד אולי נגיד ההורים היה להם את הזכות להביא את זה. הנשמה הם לא יודעים ממי באה, לכל נשמה יש את הדרך שלה, את התיקון שלה בעולם. עכשיו ההורה יבוא ויחליט מה הכי טוב לילד שלו. עכשיו לא נכון, מי אמר-- הנשמה שלו שצריך לעשות סיבוב, לעזוב, צריך לעשות סיבוב, לעבור בין חמישים ישיבות, לאסוף דברים כי הוא צריך לתקן איזה משהו בעולם.

04:47 דובר 1 וואו, איזו נקודה.

04:49 דובר 2 אי אפשר. אין החלטה. כל דבר היחיד שצריך להיות זה פשוט ההורה צריך להיות הקו שאלף כל להוריד את השפיטה בצד, וההסתכלות, כאילו שאני מסתכל, בשלי, הילדים, אם זה תישאר מתישהו, באים אליי נשמות, באים אליי גוף-- כאילו, אה, זה, ולי את הזכות לקחת חלק מאותה נשמה במסע שלה, ותהיה לי את ההזדמנות להראות להם מהדרך שלי. בסופו של יום, הדבר הכי טוב והחינוך הכי טוב זה לא עכשיו אבא יבוא לילד שיגיד, "צריך חת"ת", כי הוא חסידי זה, צריך חת"ת. אנחנו רואים את האבא יושב, לומד גמרא מעצמו. אז הילד זה החינוך הכי טוב, זה הדוגמה.

05:17 דובר 1 דוגמה אישית.

05:18 דובר 2 אז לי את האפשר-- אז אם אני רוצה שהילדים שלי את הכי טוב או דברים כאלו, אז צריך לתת את הדוגמה, להראות כביכול מה אני רואה שהדרך הכי טובה. כי אני דוגמה, יש המון סוגים ביהדות והכל וכל אחד בדרך שלו, ולהראות, אני רואה שהדרך הכי טובה לעבוד, לקבל את הקדוש ברוך הוא שנתן לנו את הרחמים ואת החסדים לחיות כל יום ולהעיר אותנו כל מה שראינו בשנים האחרונות שקורה. זה פלא שאנחנו קמים כל יום. זה לא הגיוני. זה כאילו מה... דברים שדוגמה, ראיתי סרטון של איזה ילדה שפשוט היה לה איזה בעיה ב-- איך קוראים לזה? עם איזה, זה בפנים, היא לא יכולה לעשות שירותים לבד. וכאילו, ובגלל זה היא צריכה כבר איזה שלושים, כל יום יש לה תהליכים כירורגיים והכל, וזה ממש באמת נס שכל יום יש לנו את האפשרות, הכל רגיל.

05:57 דובר 1 נכון.

05:58 דובר 2 זה לא ברור. אז...

06:01 דובר 1 אבל הורים, אמ, בוא רגע ניתן איזשהו, אמ, הסתכלות, כי אני, אה, הורה הורה, אוקיי. אה, הורה, אני אימא. אמ, הם לא שופטים ממקום של-

06:20 דובר 2 ברור.

06:20 דובר 1 אמ, כעס או זה בא מאיזשהו השוואה עצמית שאולי אנחנו נכשלנו. זאת אומרת שהילד בוחר, אה, דרך אחרת או לא יודעת, אה, לא לחשוף דברים ולא להיות פתוח עם הה-- עם ההורים או משהו כזה. זה כאילו כישלון של ההורה.

06:43 דובר 2 דקה.

06:44 דובר 1 אז זה בא עם כישלון ואכזבה.

06:46 דובר 2 זה גם כישלון וגם אכזבה וגם ציפייה. בסופו של יום.

06:49 דובר 1 נכון.

06:50 דובר 2 יש גם את הקו של הציפייה.

06:51 דובר 1 ודאי.

06:51 דובר 2 עכשיו בוא נעשה כזה דבר. אם אני בתור הורה אני יודע מה הדרך, אני אעשה דוגמה אישית שלי. הילד בחר אחרת, בסדר? אני אגיד, אני עשיתי את שלי, אני הראיתי לו מה צריך לעשות. אני לימדתי אותו חינוך. אבל אלף, כל זה עד גיל מסוים. יש גיל מסוים שכאילו משמה זה, יש עד גיל מסוים שהורה צריך להיות נוקב עם הילד. אין מה לעשות.

07:06 דובר 1 איפה בגמרא כתוב עד גיל שש?

07:09 דובר 2 כן, לא, לא יודע.

07:09 דובר 1 שזה...

07:12 דובר 2 פעם גם היה כתוב, קוראים לזה, יש כאלה שאומרים, כל אלה שאומרים מוקדם, חבר'ה אומרים שמונה עשרה לחופה, אז גם היה כתוב חמש למקרא, וזה רק שמונה עשרה לחופה זכרו, בסדר? אז אני לא יודע אם להגיד אם הגיל הזה הוא נכון היום, בסדר?

07:25 דובר 1 אוקיי.

07:25 דובר 2 יכול להיות שהשש, אני לא יודע בדיוק מה הגיל, אבל יכול להיות עד גיל מסוים, נגיד עד שיצא לישיבה, עד שיהיה עצמאי משלו, נגיד אצל בנים, אה, או זה גיל שהורה צריך להיות נוקב עם הילד ולהיות, אה, לשבת עליו באמת, לחייב אותו, כאילו, באיזה גיל מסוים כבר להתחיל לחייב אותו, להראות לו, כי הוא צריך חינוך בסופו של יום.

07:40 דובר 1 גבולות.

07:41 דובר 2 נכון, גבולות, הכל.

07:42 דובר 1 ממ-ממ.

07:42 דובר 2 ויש גיל מסוים שאין מה לעשות. זהו, הילד כבר בחר משלו. אני הראיתי-- אתה הראית לו את זה, עשית את העבודה שלך. מפה זה הקדוש ברוך הוא.

07:49 דובר 1 נכון, אני מסכימה איתך. מעניין מאיפה קיבלת את הדעות הא-- האלו, אה, דובי. בוא תכניס אותי רגע לעולם הישיבות, זה נורא מרתק אותי. אתה יודע שפעם היה לי חלום...

08:02 דובר 2 להיות חזנית.

08:02 דובר 1 להיות בישיבה, להיות חזנית, להיות בישיבה, כאילו מרגישה פספוס על החוויה הזו.

08:08 דובר 2 שלהיות בישיבה?

08:09 דובר 1 כן.

08:10 דובר 2 זה פנימייה בפועל. אין יותר כיף מזה.

08:11 דובר 1 נכון, לא הייתי בפנימייה.

08:13 דובר 2 אין יותר כיף מזה. יש המון, נגיד אני רואה, אני אגיד לך פה דוגמה, יש פה את הישיבה שקרובה נורא, ורוב החבר'ה שנגיד בחבר'ה אצלי בכיתה הלכו לשמה, נטו בגלל שזה קרוב לבית. ואני כאילו בהתחלה גם הלכתי לשם נטו בגלל שזה קרוב לבית. אבל אחרי שהגעתי לישיבה, כאילו פנימייה, הבנתי כאילו את ה...

08:29 דובר 1 פספוס?

08:29 דובר 2 הווי. כן. פספוס.

08:31 דובר 1 וואו.

08:32 דובר 2 א-אין מה לעשות, זה עולם אחר. הרבה יותר כיף. בחורים צריכים ליהנות. בואי נתחיל מזה.

08:37 דובר 1 אבל הם נהנים שם?

08:38 דובר 2 זה האידיאל.

08:38 דובר 1 זה... כי, כי יש כאילו רושם שבישיבה זה, לא יודעת, הורים מ-מפחדים לשלוח את הילדים לישיבה.

08:44 דובר 2 דקה, דקה. יש שתי ישי-- יש שני קווים. יש את הישיבות הקלאסיות שמה שהייתי בהן בהתחלה, ויש אחר כך שהלכתי ליהנות. בואי נשים את הדברים על השולחן.

08:54 דובר 1 אוקיי, ומה, מה דעתך האובייקטיבית, כמה שאפשר לומר, על שני סוגי הישיבות?

09:00 דובר 2 יש בחורים שזה-- המצב של הישיבות בארץ זוועה פשוט. מינוס עשר. באמת.

09:04 דובר 1 אנחנו יודעים את זה-

09:05 דובר 2 זה המצב.

09:05 דובר 1 ואנחנו לא ניתן ביקורת כרגע. בוא ניתן את דעתך האישית.

09:08 דובר 2 יש את שני הסוגים. יש את, אה, כמו שאני הייתי, יש את הקלאסיות, שזה לוד, קריית גת, בני ברק.

09:15 דובר 1 אתה מדבר על ישיבות חב"ד כרגע-

09:16 דובר 2 כן.

09:16 דובר 1 אז זה לא משנה. קלאסיות ברמת ה, אה, ששמים דגש-

09:20 דובר 2 על הלימוד.

09:20 דובר 1 על הלימוד. בדיוק.

09:21 דובר 2 רק על הלימוד בלבד. עכשיו אני דוגמה, הייתי בישיבה, ברוך השם, יש לי זיכרון טוב, ו...

09:28 דובר 1 אף פעם לא שמעתי עליך תלונה ורבע.

09:30 דובר 2 כן.

09:31 דובר 1 זאת אומרת אתה... מהילדים ש... לא יודעת, היה ל-- היה לי נחת. אני לא יודעת מה, מה אתה חווית שם באמת בתוך כל הלימוד הזה מבוקר עד ערב.

09:45 דובר 2 לא שסבלתי או איזה משהו. עכשיו לא באמת למדתי מבוקר עד ערב. בוא, היה לי חברותא שאנחנו היינו קובעים, היינו עושים בינינו, אה, קובעים שבשיעור הראשון הוא ישן, בשיעור השני אני ישן. וככה היינו עושים. ואז ככה, לא, ככה, ככה כאילו היינו יכולים להחזיר את החומר.

10:00 דובר 1 וואו.

10:01 דובר 2 מה שקרה בפועל, בשיעור הראשון אני והוא היינו ישנים, ובשיעור השני אני והוא גם היינו ישנים.

10:05 דובר 1 אז, אז מהו, אז איך השלמתם?

10:07 דובר 2 אנחנו היינו ככה מחברים מחברות והכול. הוא היה איזה גאון שיגעון כזה. אה, אם אתה צופה בזה, סתם. אז, אמ, ומה שעשינו בעצם, אה, איך קוראים לזה? אה, היינו לוקחים מחברות מאנשים, מבחורים אחרים והכול, והיינו משלימים את החומר ב-- הוא היה מתקשר אליי. לפעמים אני הייתי בבית, לפעמים לא הייתי מגיע בגלל שזה קרוב. הוא היה מתקשר אליי, דובי, מה קורה עם המצב? יש עוד שלושה ימים מבחן. אנחנו חייבים לשבת ללמוד. אם זה היה מבחן נגיד כללי, אז כבר שבוע וחצי לפני זה היינו לומדים, אבל מבחן רגיל שלושה ימים לפני, ואז היינו יושבים מסודרים כמו שצריך, יושבים, לומדים, באמת מבוקר עד ליל, והיינו מוציאים, מוציאים ציונים יפים. כי מה שקורה שם בישיבה, נגיד דוגמה כמו הישיבה שהייתי, שהיא ממש גדולה, ש-שם היו כבר מאות ומשהו תלמידים, כשאני הייתי היה שלוש מאות. מה שקורה שם בעצם, הדרך לעקוב, אין דרך לעקוב. אין הרבה אנשי צוות. יש משגיח אחד על מאה תלמידים. מאיפה הוא עוקב? על פי הציונים.

10:55 דובר 1 מממ.

10:55 דובר 2 מי שיש לו ציונים נמוכים אז כנראה הוא מבריז. זו ההסתכלות. היום יש להם כבר טאבלטים, מחשבים והם יודעים באמת לאמוד את זה. אבל אז לא היה, הכול היה בדף. כאילו הייתי מגיע, הייתי מבקש מחבר, הוא היה עושה לי וי שאני הייתי שמה. ולא באמת הייתי מגיע.

11:08 דובר 1 זאת אומרת, מי שהיה לו שכל, אה, ועבר את המבחנים כמו שצריך, אז הוא יכול גם לא להיות נוכח ולא...

11:15 דובר 2 בדיוק. עכשיו חבר'ה שנגיד היו להם פחות ציונים טובים, אז היו עוקבים אחריהם אם הם נוכחים. ואם הם היו נוכחים הכול טוב, אבל היו מסתכלים עליהם, על החבר'ה שיש להם ציונים נמוכים. היה לי עוד חבר גם כן טוב שהיינו לומדים אז בגירסא יחד תקופה, והוא גם כן בן של איזה רב מפורסם, אה, לא זה, רב ממש מפורסם, ונדיר שהיית רואה אותו בזאל. הוא כל היום נמצא באוצר, דברים כאלו, אבל הוא בחיים לא היה מגיע. היינו מגיעים גם כן עם ציונים, מוציאים ציונים טובים ועושים מה שבא לכם. כאילו מה שבא ל-- לי היה קרוב לבית, אז הייתי כל היום בבית. הם היו בפנימייה, אז הם היו בפנימייה. זה היה ההבדל פשוט.

11:46 דובר 1 אוקיי, ורגע, ובפנימיות ה...

11:49 דובר 2 שם אני לא-

11:49 דובר 1 ברמה נמוכה שהיית.

11:50 דובר 2 לא למדתי. הרמה באמת הייתה ממש נמוכה בשבילי, אבל נהניתי וקיבלתי דברים. ההסתכלות שם הייתה כזאת: זה לא משנה אם אתה לומד, קל לך, הלימוד הוא לא דגש. הדגש שם דברים אחרים. יש שיעור, אתה צריך להיות נוכח. זה לא דגש אם אתה זה. יש מסגרת השפעות, צריך להיות נוכח. הסתכלו על דברים אחרים. ההסתכלות הייתה עליי, לא על הציונים שלי, וזה היה את ההסתכלות. הסתכלו, סוף סוף הסתכלו עליי.

12:12 דובר 1 אני זוכרת שהיה לך נורא מוזר שהרבנים אומרים לך בוקר טוב עם חיוך, והיה כאילו קצת—

12:18 דובר 2 נכון.

12:18 דובר 1 אווירה כזאת.

12:19 דובר 2 מגיעים לשמה, דבר ראשון בבוקר, אה, בוקר טוב לרב וחיבוק.

12:23 דובר 1 חיבוק.

12:24 דובר 2 וחיבוק. כן, זה ההתחלה. הרב עומד, כולם נכנסים. בוקר טוב ומחבקים את הרב.

12:28 דובר 1 מה, מה זה עשה לך?

12:30 דובר 2 אני נורא נהניתי מזה. כאילו בוא ניקח את זה בחשבון שבערך ארבע שנים בערך לא למדתי כמעט כלום. כאילו למדתי כן הרבה. אני אסתכל, בסוף יש לי תעודות, יש לי דברים, הוצאתי דברים. הוצאתי גם תעודת בגרות. כאילו—

12:42 דובר 1 זאת אומרת, ליכולות שלך יכלת יותר.

12:45 דובר 2 יכלתי, יכלתי לסיים את התואר.

12:46 דובר 1 בסדר, כי זה אתה.

12:46 דובר 2 כן.

12:47 דובר 1 אוקיי, נכון. אבל היה לך שווה להישאר שם כי?

12:51 דובר 2 לאהבה, מה שאני קיבלתי לאהבה, לעצמי, לבנייה. יש שם כל כך הרבה דברים שמוסיפים לאישיות. מה, מה קשור כמה אדם לומד? אישיות, דברים שאתה חווה, חבר'ה שאתה פוגש, אנשים אחרים.

13:01 דובר 1 להיות מענטש.

13:02 דובר 2 כן.

13:02 דובר 1 להיות מענטש. ילד—

13:03 דובר 2 זה דברים אחרים לגמרי. זה לא ספר, זה דברים שיותר שווים בסופו של יום. אם אני מסתכל על זה, אם אני רואה חבר'ה גם כל היום בספר, כאילו אני לא מזלזל, אבל בסופו של יום אני לדוגמה לא יכול לשבת בוקר עד ליל. כאילו טכנית אני, יש לי יכולת למידה, אבל בוקר עד לילה אני לא יכול. זה לא משנה מה יעשו, אני לא, לא אתעניין בוקר עד ליל.

13:25 דובר 1 אפשר רגע להחזיר אותך לימים האלה של ספק התלבטות שלך, ספק נפגעת אולי ממני שהצעתי לך ללכת לשם, לישיבה הזאת?

13:38 דובר 2 לא נפגעתי שם אף פעם. לא נפגע.

13:41 דובר 1 אני זוכרת ש—

13:41 דובר 2 את יודעת למי היה פגיע?

13:43 דובר 1 למי?

13:43 דובר 2 לאבא.

13:44 דובר 1 כן?

13:45 דובר 2 אבא. לאבא אני זוכר שמה שקרה, לי הציעו. אני בתחילה כביכול זה ברור. לוד והכל, בחור טוב.

13:51 דובר 1 מה זה לי הציעו? זה—

13:52 דובר 2 לא, כשאת הצעת לי אנחנו עברנו.

13:53 דובר 1 אני הצעתי לך את זה.

13:54 דובר 2 לא, לא, לא, אבל הצעת לי את זה שנה קודם.

13:56 דובר 1 נכון.

13:57 דובר 2 ואז אני זוכר, עברנו ליד בית אריה, בית הכנסת המרכזי, עברנו ושם בדיוק עברנו, ואבא אמר: מה, מה פתאום הבן שלי ילך לשמה? מה הוא כזה, מה הוא כזה, מה הוא כזה, שילך לשמה? אין שום סיכוי. מבחינת העיקרון, כנסו לתעודות של כיתה א' עד כיתה ח'. נדיר. תעודות משעממות.

14:12 דובר 1 ממש. נכון.

14:13 דובר 2 אין, לא, לא קיים באמת ציונים נמוכים שם. תעודות מש— כאילו חוץ מכתב, כי באמת צריך גם לקחת שיעורים פרטיים. זה אבא ואמא. אין מה לעשות. אבל חוץ מכתב, מהמם.

14:23 דובר 1 בסדר, כי נולדת לכתב של רופא. רגע, אבל באמת אתה שנה קודם—

14:30 דובר 2 אני לא— הייתי בעד הרעיון.

14:32 דובר 1 באמת?

14:32 דובר 2 כן, אבל פשוט ראיתי את אבא, את הפרצוף של אבא על הדבר הזה.

14:36 דובר 1 אני אעשה על זה איתו פודקאסט.

14:37 דובר 2 תעשי איתו פודקאסט. אני פשוט זוכר את הפרצוף שלו שעושה וזה, והוא כביכול ממש נבהל. מה, שהוא הולך לשמה? זה לא מתאים, זה לא זה ומה— כאילו כל הסיפור הזה.

14:47 דובר 1 נכון, נכון.

14:47 דובר 2 אני זוכר את זה פשוט ממש חזק. אז כאילו אז היה לי פרצוף כזה מוזר כזה, שאת אומרת לי מה? את רצינית שאת מציעה לי את זה? ואני הייתי בעד. אני כאילו ישר, יאללה סבבה, איפה הולכים?

14:58 דובר 1 וואו. וואו, וואו.

14:59 דובר 2 לא, כאילו לא היה אכפת לי כל כך מהישיבה שמה, לא עניין אותי. הייתי מגיע לשם פעם ב— הייתי מוציא ציונים. לאף אחד לא היה אכפת. הייתי יושב בבית, רואה סרטים או משהו כזה בסגנון. לא באמת היה לי איזה רגש סימפטי. אמרתי יאללה בסדר, עוברים.

15:12 דובר 1 מה הערך הכי באמת חזק שקיבלת דווקא מהישיבה שלכאורה היא פתוחה יותר, והיא חנוך לנער נחשב, לא, בזמנו זה כאילו היה למה אבא נבהל?

15:25 דובר 2 יש שם המון דברים, השמועות, שאין מה לעשות, הם עושים טובות עם המון בחורים, בחורים שבאמת צריכים את זה. בחורים שגם באים ממשפחות לא טובות וזה, והם לא יכולים להשאיר אותם בחוץ. הם יודעים שאם לא מכניסים אותם לקורת גג הם הולכים לרחוב, הם יכולים להידרדר. אם רואים בחור כזה הם לא יכולים להגיד— ישיבה רגילה תגיד מה אכפת לי? שתעוף. לא מעניין אותי. ישיבה שם, אנשים שם עם לב. הם לא יכולים להגיד, אני לא יכול להגיד לו תעוף. אני כאילו עכשיו, אין שם שום מקל עם הבחורים האלו. אין שום דבר. אם הוא לא מתאים, לא מסתדר עם המסגרת, לא יודע להתאים את עצמו, הוא לא יהיה שם. אבל הם נותנים להם את הפוטנציאל.

16:01 דובר 1 וואו.

16:01 דובר 2 עכשיו פעם היה יותר—

16:02 דובר 1 ואתה נכנסת ואתה ילד מבית טוב, מגיע מישיבה מובחרת. מה הדבר הראשון ש—

16:08 דובר 2 דבר ראשון היה שוק לכל אנשי הצוות שהגעתי לשמה.

16:11 דובר 1 נכון, כי הם—

16:11 דובר 2 הם היו יותר מופתעים ממני, נראה לי.

16:12 דובר 1 כאילו מה אתה עושה שם? מגיע בן אדם עם תעודות משעממות, אה, חסידי, אה, מ־מישיבה שכאילו שאף אחד לא הוציא אותך, אתה פשוט לקחת את עצמך משם.

16:22 דובר 2 נכון.

16:22 דובר 1 מה אתה מרגיש?

16:25 דובר 2 לגבי העובדה שעזבתי כאילו? או לגבי העובדה ש—

16:28 דובר 1 שנחתת בפלנטה אחרת.

16:30 דובר 2 חד משמעית. הגעתי לפלנטה אחרת של החיים. דרך אגב, מבחינת העיקרון, בגלל שאני הייתי ממש עוף מוזר שם. אני זוכר שדוגמה בלוד הייתי נחשב יחסית בישיבה שהייתי בה אחד הכי מו-- אחד, הייתי בערך אחד החבר'ה הכי חזקים בשיעור מבחינה חברתית. היה שם איזה שלוש מאות בחורים כל הישיבה. אני הכרתי בערך את כולם, כולם הכירו אותי. עם המילה כביכול הייתי מרים את כל הדברים. הייתי אחד החבר'ה הכי חזקים שם. בחנוך, עכשיו בוא ניקח לפרופורציות. כיתה שתיים הייתה שלושים ושבע חבר'ה, משהו כזה. בחנוך, אם ב-- כשאני הגעתי בתחילת שיעור ב', הממוצע זה חמש חבר'ה, כאילו לא היו רשומים שתים עשרה. הכיתה, הכיתות היו שתים עשרה. אז היום הם טיפה יותר גדול, יש יותר ביקוש. אבל במקרה הטוב אנחנו חמש, שש חבר'ה בכיתה. זה דבר ראשון. ואז אין, זה לא כבר אופציות כמו שיש לך, זה חבר'ה שנגיד לא הייתי איתם בקשר בלוד. אז כאילו בסדר, יש את החברים שלי. אין את המרחב הזה. זה גם חייב אותי ליצור קשר עם חבר'ה שכביכול הפוכים ממני בצד השני, וגם בגלל זה שהגעתי כביכול. אז היה איזה תקופה כזה כאילו אמרו כאילו בוא'נה איזה מוזר, למה הוא הגיע? וזה ואז איזו סלידה ממני. כביכול זה היה מוזר, כביכול לא הייתי הכי מקובל, לא הייתי הכי זה. ופתאום הבדיחות שלי לא היו הכי מצחיקות כי הן היו בסגנון שכולם אותו סגנון פחות או יותר בלוד. ופתאום מה זה? מה זה הבדיחות האלו? מה? מה אתה מספר? כאילו מה, מה היציאות? כאילו מה הפאנץ'. כאילו הכול היה הפוך. אני זוכר שהצבתי לעצמי איזה מטרה, כאילו אמרתי מה, אבל שם כביכול יכולתי להיות

17:48 דובר 2 קולר יותר טוב. אמרתי בוא ניקח את זה בתור מטרה. אתגרתי את עצמי עד סוף שנה. עכשיו תבינו, כל בחור שם זה עולם ומלואו. באמת. בן אדם בא מ-מקום אחר, כיוון אחר. אין אחד דומה ל-לשני. לא קיים. אין סיטואציות כזאת. היינו בערך היינו עשרים ושמונה חבר'ה בשיעור. אני לא יכול להביא שני חבר'ה שהם דומים אחד לשני, כל אחד אחרת. אה, וזה גם מה שהיה יפה. ואמרתי לעצמי אני צריך אפשרות לייצר עם כל אחד שיחת עומק עד סוף שנה, עד כאילו עד סוף שיעור ג'.

18:14 דובר 1 וואו.

18:14 דובר 2 להצליח עם כל אחד ליצור שיחת עומק, ליצור באמת שאני יכול לדבר איתו בכיף. ושלושה ימים לפני הסיום של שיעור ג' אני הצלחתי במשימה. כאילו לפני שסיימנו. והיה איזה בחור אחד שגם כן שנה ומשהו כאילו לא היה מוכן לדבר איתי, פתאום הצלחתי.

18:28 דובר 1 וואו. וואו. מה, מה גרם לך לרצות ל-

18:31 דובר 2 אמרתי, אתגרתי את עצמי. אמרתי אני ובא לי. אני חושב שאני יכול ליצור קשר עם כולם. אין משהו שאמור למנוע את זה ממני. יש לי יכולות. עכשיו תעצמי את העיניים ברחוב, תצביעי על כל בן אדם שאת רוצה. אני יכול לתפוס איתו שיחה עכשיו עשרים דקות בלי למצמץ. מה שבא לי. כאילו אמרתי אני, אני רוצה ת-- אני רוצה את היכולת הזאת. אמרתי יש לי פה מולי אתגר, חבר'ה שאני לא מצליח לתקשר איתם. בוא, בוא אני אנסה. נראה, זה גוז-- גוזל קשר עם פצוע. אני אצליח להתגבר על זה.

18:55 דובר 1 וואו. וואו.

18:57 דובר 2 זה גם אחד הכלים שנתנו לי, שקיבלתי.

18:59 דובר 1 מה אתה ממליץ להורים שבאמת, אמ, עומדים כרגע מול החלטה, אה, לישיבה עבור הבן שלהם?

19:08 דובר 2 ההמלצה שלי אם הם יודעים שהבן שלהם מתאים לו ישיבה שהיא יותר פתוחה והכול, אז תתחיל בישיבה רגילה.

19:17 דובר 1 או, או, או. בוא, בוא נדייק את הדבר הזה.

19:19 דובר 2 אני אסביר.

19:20 דובר 1 מה אתה מתכוון?

19:21 דובר 2 בחורים, מהטבע שלנו זה להגיד לא טוב לנו, רע לנו. להגיד המוסד הוא לא טוב. זה הטבע להתלונן. בחורים נולדו בשביל להתלונן. זה פחות או יותר מגיל שלוש עשרה עד גיל, אם האישה לא מסדרת את זה, אז עד המוות. אבל מבחינת העיקרון, מבחינת העיקרון הבחור הטבע שלו זה להתלונן. גם בני אדם, קורבנות, במיוחד בגיל הזה שהכול הורמונים עולים והכול, הטבע של בחור זה להתלונן. אז אם בחור שיגיע למקום כזה טוב שבא לחבק אותו, לאהוב אותו, יחשוב שזה ישיבה רגילה, אז זהו, הוא יתלונן. הוא יגיד אמ, אה, לא יודע. הם אוהבים אותי? לא נראה לי. כאילו לא, הוא לא, הוא לא מבין מה זה באמת. הוא לא יצליח להעריך את המקום שהוא צריך להיות בו. אז בשביל באמת לתת לבחור את האפשרות באמת ליהנות ולהוציא את הדברים, אפשר לראות את זה באמת, אפשר לפתוח את זה על אח שלנו הקטן, כאילו אח שלי הקטן.

20:09 דובר 1 נכון.

20:09 דובר 2 שהוא מלכתחילה הלך לחנוך.

20:10 דובר 1 נכון.

20:11 דובר 2 והוא כל הזמן היה לו פיצוצים ודברים. אני אומר לו גטרס, כאילו-

20:15 דובר 1 אתה לא מכיר מה זה ישיבה רגילה?

20:16 דובר 2 "לא, אתה לא יודע מה זה ישיבה רגילה?" והוא התלונן. אני יודע מה זה ישיבה רגילה, וכאילו אני אומר לו, "על מה אתם מתלוננים? אתה לא מבין מה נותנים לך פה? נותנים לך פה מגע של זהב." אמרתי, "קח מה שאתה רוצה, רק, רק תחגוג, תיהנה. ניתן לך כל כלי שאתה רוצה." והוא לא הבין את זה כי ישר הסלידה שלו הייתה לא. אם הוא היה נכנס חודשיים לישיבה רגילה לפני, הוא היה כל כך מעריך ונהנה ממה שנותנים לו שם.

20:37 דובר 1 וואו. נתת פה, אה, טיפ זהב. טיפ זהב. אה, בוא נדבר עוד קצת, עוד קצת על גיל ההתבגרות. אמ, מה באמת גורם ל- לפיצוצים? הורים וילדים.

20:55 דובר 2 פיצוצים? איזה קו של פיצוצים? סתם צעקות? סתם צעקות תמיד יכול לקרות. מה, מה מתחיל מזה, אה...?

21:01 דובר 1 בסדר. אוקיי, אני מדברת על פיצוצים. זאת אומרת, אה, שמתחיל כבר שיח לא נעים וכבר... או אתה יודע מה? אין שיח. בום, טריקת דלת, אין שיח. אני יודעת שזה פחות נפוץ אצלנו-

21:15 דובר 2 כן.

21:16 דובר 1 ... בבית, אבל זה קורה. זה קורה ב- ב...

21:19 דובר 2 מה הסיבה שאני חושב כאילו שזה קורה? אני, אני אמרתי את זה, כאילו זה בעיקרון, אה, אמרנו את זה בקודם.

21:28 דובר 1 נכון, עשינו איזשהו-

21:30 דובר 2 כן, התחלה-

21:30 דובר 1 ... פודקאסט וזה, כן.

21:32 דובר 2 כן.

21:32 דובר 1 היה קצת בעייתי, אבל, אה-

21:33 דובר 2 נחזור לזה.

21:34 דובר 1 כן.

21:35 דובר 2 אה, בעיקרון מה שבעצם קורה בכזה מצב, אה, זה על שיח. בסופו של יום, אם יש מצב שלהורה יש לו שיפוטיות, והוא יודע שהילד שאם הוא יפתח מול ההורה, הוא יודע שהוא ישר יקבל שיפוטיות, או שגם אפילו ישתמש במידע הזה נגדו. יש המון מקרים כאלו.

21:53 דובר 1 וואו.

21:53 דובר 2 במקרה שההורה משתמש במידע הזה נגדו. ה-הילד פתח איתו איזה משהו, אמר לו נושא שקשה לו, ואז הוא פתאום זורק לו את זה באיזו יציאה כזה מהצד. כי בדיוק על זה קשה, וזה בדיוק הקטע, כי הוא רוצה שיעשה איזה משהו. מה זה קו-- ודרך אגב, גם חטאתם בזה גם פעם פעמיים. אתם חטאתם בזה, דרך אגב, וזה דבר שקורה.

22:12 דובר 1 כן, נכון.

22:14 דובר 2 כזה, כזה דבר, כשאין פתיחות וכשאתה לא מרגיש מספיק פתוח. אם יש מצב שבסופו של יום אנחנו אמרנו שיש המון ציפייה מההורים שהילדים יצאו איזה משהו מסוים.

22:25 דובר 1 נכון.

22:25 דובר 2 ואז, ואז אמרתי ש-

22:26 דובר 1 ציפייה להורים מהילד.

22:28 דובר 2 לא, ההורים מהילד. בדיוק.

22:29 דובר 1 כן. ואז אם הילד לא יוצא בדיוק כמו שהם רוצים, אז הם מרגישים אשמה וכישלון.

22:33 דובר 2 בסופו של יום, כשילד מגיע לעולם, יש להורים את הזכות להיות חלק. עכשיו, יש את הגוף, יש את זה, ברוך השם, נולד בריא, אמ, יש את האצבעות, יש את הפרצוף הדומה להורים, לאבא ואימא, אבל הנשמה לא. כל ילד מגיע עם נשמה אחרת לעולם, ולכל נשמה יש את המסע שלה. אם המסע שלו זה לעצבן, לעבור בין ישיבות, לעזוב את הדת, לחזור, לעשות את הסיבוב, יש לה... אין מה לעשות, יש לו תיקון לעשות בעולם, ואת התיקון אין מה לעשות. עכשיו, הדבר היחיד שהורה יכול לתת לילד זה את הדוגמה ולהראות לו את הדרך איך הוא רואה את העולם בצורה הטובה ביותר, איך לחיות, אבל לא יותר מזה. בסופו של יום, לילד יש את המסע שהוא צריך לעבור. ההורה לא יעבור את זה. ל-לילד יש לו את החיים שלו. זה לא קשור שיש לו את ההורים שלו והם גרים באותו בית והכול. לפעמים זה מרגיש תחושה לילד שהוא כביכול החיים שלו תלויים בהורים שלו. יכולה להיווצר תחושה כזאת כאילו... אבל בסופו של יום יש לו חיים שלו, את התיקון שלו, את הדברים שהוא צריך לעשות, את אותו הילד. עכשיו, אי אפשר לצפות מהילד שהוא יעשה את הדברים האלו, ואז פתאום מתנגש כאן. יש את הציפייה של ההורים מול הרגשות והדברים שהילד חווה. בכזה מצב שיש את ההתנגשות הזאת, פתאום שם מתווספים הפיצוצים. עכשיו, אם אין מקום, הבנה שהילד רק ברוך השם, ש-- להורים יש את הזכות שהוא דם מדמם, שהם זכו ל-להיות חלק בהבאה שלו לעולם, להביא את האור של אותו ילד. כל ילד בסופו של יום הוא אור. כל בן אדם הוא בן. כל בן אדם שעולה בראש

23:55 דובר 2 הוא בן של מישהו, ויש לו אבא.

23:57 דובר 1 ובן של מלך, אז אה-

24:00 דובר 2 נכון.

24:00 דובר 1 ... וואו. היה מתאים פה איזה שיר, "יש לי אבא לה לה לה". אמ, דובי, אה, אתה, אתה נחת, אתה יודע את זה, כל אחד מילדינו. אה, וכיף לי לשוחח איתך. אנחנו יכולים להמשיך לשוחח איתך עוד שעות.

24:13 דובר 2 את יכולה להמשיך.

24:15 דובר 1 אה, סבבה, אנחנו נמשיך. אמ, תן לי עוד משהו לגבי המתבגרים. אם עכשיו יש פה אמא ששומעת או מתבגר ששומע, מה-- מ-מי-- מה יכול להיות מילת מפתח בשביל להחזיר יחסים, אה, טובים?

24:34 דובר 2 כאילו בשביל אם היחסים שלו ממש גרועים?

24:36 דובר 1 כן.

24:38 דובר 2 אה, בסופו של יום כולם בני אדם ולפעמים, לפעמים יש איזה ילד שיכול להיות שלא רואה את זה בסופו של יום.

24:45 דובר 1 שמה? שהוא בן אדם?

24:47 דובר 2 בסופו של יום את אמא פעם ראשונה ואני ילד פעם ראשונה.

24:50 דובר 1 נכון.

24:50 דובר 2 עכשיו, היתרון היחיד שלך שגם את היית ילדה לפני.

24:52 דובר 1 אהה.

24:53 דובר 2 זה היתרון היחיד שלך.

24:54 דובר 1 חזק.

24:55 דובר 2 זה היתרון היחיד שאת עומדת מולי. את עמדת במקום שאני עמדתי בו. אז דבר ראשון אפשר לחשוב איך אני הייתי רוצה לחשוב, בן אדם יחשוב, איך הייתי רוצה שיפנו אליי בתור ילד? כי לפעמים יש פתאום שח-- אה, לשכוח שגם בסופו של-

25:06 דובר 1 הורים יכולים לשכוח שהם היו ילדים-

25:08 דובר 2 היו ילדים.

25:08 דובר 1 ואיך הם רצו שההורים שלהם ידברו אליהם.

25:10 דובר 2 אז דבר ראשון תחשוב-

25:11 דובר 1 וואו.

25:11 דובר 2 איך אתה היית רוצה שיפנו אליך בכזה מצב, כזאת סיטואציה, אם אתה היית ילד במקום, בנעליים שלו. כי לפעמים אני שומע כל מיני פיצוצים בין אנשים. הוא אמר לי ככה ועשה לי ככה ואני כאילו, כאילו חבר'ה, תעצרו שנייה. למה הוא עשה ככה? אני רואה את זה גם בדברים בהפקות או דברים שמסתובבים אצלכם בעולם. אני אומר, אבל הוא החליף שחקנית פה והוא החליף שחקן פה. דקה, היא ברחה לו. למה היא בוגדת בשחקנית הזאת? היא צריכה מישהו שימלא את הכיסא הזה. היא לא בוגדת באף אחד. יש כאן בסופו של יום הסתכלות שהכול כאילו גדול, לנפח. אין מה לנפח. בסופו של יום כל אחד... לא שהבן אדם רוצה לגרום למישהו אחר. הוא דואג לעצמו יותר. יש כאן את ההסתכלות הזאת. אין-

25:43 דובר 1 זאת אומרת אנחנו לא נגד אף אחד, אנחנו בעד עצמנו.

25:46 דובר 2 כן.

25:47 דובר 1 אוקיי, זה כל מה שרצית ב...

25:49 דובר 2 לא, זה בסיבוב הזה כן.

25:51 דובר 1 בנמשל. אוקיי.

25:53 דובר 2 אבל כשמגיע הילד-

25:54 דובר 1 ואיך אנחנו מתרגמים את זה ל...

25:56 דובר 2 הודאה. כמו כל בן אדם. אתה בא כשאומרים לחבר, שני חברים רבים, אז מה אומרים? תגיד לו סליחה שפגעתי. זה נגע בי ככה, זה נגע בי ככה ונגע בי ככה. אז ההורה צריך לבוא לילד, "אני יודעת שאתה מרגיש X Y Z. זו הטעות שלי. אני טעיתי. זו הטעות שלי. אני גם בן אדם. אותי זה עצבן בגלל ככה, ככה וככה."

26:15 דובר 1 ילד אוהב לשמוע את זה?

26:17 דובר 2 אם ילד אוהב, אני-- אם ילד אוהב לשמוע את זה, ילד מרגיש נחמה בזה.

26:21 דובר 1 יפה.

26:21 דובר 2 בהבנה. אם הוא אוהב אני לא יודע. אף אחד לא אוהב לראות את ההורים שלו כועסים.

26:25 דובר 1 לא, כי גם אני, שוב במועדון-

26:27 דובר 2 כן.

26:27 דובר 1 אני מלמדת איך לבוא ולהתנצל לילד, ואתה יודע שזה משהו-

26:31 דובר 2 כן.

26:31 דובר 1 שאנחנו, אה, עושים גם בבית.

26:35 דובר 2 יפה.

26:35 דובר 1 אתה יכול לספור לעצמך עוד כמה פעמים התנצלתי אליך. אמ, כן. אז, אז שוב...

26:41 דובר 2 ודרך אגב, הכי חשוב, יש כמה פעמים שהתנצלויות וזה דברים כאלו, יש גם מקום עם כבוד, גם לבוא, אם לילד מתאים, ברגע שהוא רואה שיש שיח. אני גם כמה פעמים עשיתי את זה. אמרתי לאמא, "תקשיבי, מה שקרה X Y Z לא התאים לי. אני חושב שכאילו זה לא היה נכון", ואפשר לפתוח על זה שיח. יכול להיות שגם הילד טועה.

26:58 דובר 1 נכון.

26:58 דובר 2 ויכול להיות שגם הילד צודק.

26:59 דובר 1 נכון.

27:00 דובר 2 וצריך לשים את זה במקום. א-אין מקום-- בסופו של יום ההורה, התפקיד שלו זה לחנך את הילד. אבל נגיד שעכשיו הילד צריך את ההורה. עכשיו, יש כאלו אם ההורה הוא מעל הילד, זו שאלה שצריך לשאול.

27:12 דובר 1 מה זאת אומרת?

27:13 דובר 2 כי יש הסתכלות, בסדר? אני הורה, מותר לי. עכשיו, בסופו של יום יש יחסים של כבוד בכל מקום. אבל את בן אדם, אני בן אדם. עכשיו לי יש הכרת תודה שבזכותך, שאת לקחת חלק ואני בזכותך. עכשיו אין מקום של להגיד, אה, "מבחינתי את הכי שווה", בסדר? אבל בפועל אין פה מקום שיכול להתיר דברים בגלל שאת מעליי.

27:38 דובר 1 לא, להתיר לא. זאת אומרת לא להתיר התנהגויות בלתי רצויות, ברור שלא. אבל תמיד ההורה-

27:45 דובר 2 לא, נכון.

27:45 דובר 1 יהיה מעל הילד.

27:46 דובר 2 נכון, אבל יש הסתכלות ש-- אני הכי לא אומר שאני מעל הילד. יש מקום של להגיד, אה, בואי ניקח דוגמה, בעבודה. יכול להיות בוס, יעשה שינויים מה שבא לו והכול טוב ולעובד פשוט אין לו מה לעשות לגבי זה, כי הבוס הוא מעליו. כאן, למרות שיש את הכבוד וכל המעליי ויש את הכרת התודה וכל הדברים שאת נתת לי כל החיים, ויש לזה מקום, אבל בסופו של יום את לא בוסית שלי. הבנת את הנקודה? זה האימא. אז אין פה-- גם המעל שאנחנו מדברים עליו הוא לא באמת מעל של מקום שלי לשאול את השאלות.

28:20 דובר 1 לא.

28:20 דובר 2 זה מקום, מקום שכל מה שאני עושה הוא קדוש ואין מה לעשות.

28:23 דובר 1 זה כאילו, אני חושבת שזה כמו שאתה יודע, אומרים שכאילו אה אה הורים זה צריך לתת להם יראה וכבוד כמו שאתה נותן לאלוקים. להבדיל, אבל אלוקים זה לא ממקום של בוס ושל פחד. ממקום של שותף, ממקום של אהבה, ממקום של יראה מתוך אהבה ולא מתוך פחד. אז...

28:49 דובר 2 לא, מה שאני אומר כאן בעצם, שיש מקום שכאילו אומרים, אני אסביר את זה טיפה יותר, אדייק את זה, לגבי המקום של הטעויות. אז כשאומרים שההורה אומר, אז כאילו אפשר להבליג, יש איזה מקום שכאילו בסדר, זה הורה, אפשר להבליג. עכשיו יש נקודות שבאמת אין להבלגה, אין מה לעשות. זה ההורה, זה המצב, זה הקיום. זה מי שזה הבן אדם. אין מה לעשות, מבליגים. במצבים יותר אה זה-

29:10 דובר 1 אתה מתכוון ל-- הילדים מבליגים.

29:12 דובר 2 כן, מבליגים.

29:12 דובר 1 אוקיי.

29:13 דובר 2 אבל בהמון מקומות לא בהכרח יש מקום כאילו להבליג. עכשיו צריך לדעת איך לפנות נכון, ואיך לפנות נכון זה רק כשיוצרים שיח. ההורה לא יכול לבוא-- ילד לא יכול לבוא בשום מקום להתפוצץ על ההורה שלו וזה. א-אין מקום כזה של להגיד בגלל שזה ככה וזה, זה לא קיים. אבל האם הורה הוא מ-- כאילו הכוונה, האם הורה יש לו איזה מקום שכל הטעויות שלו מתכפרות? לא קיים. וזה בדיוק היפה, גם לילד אין מקום כזה. זה-- אנחנו בני אדם, כולם אבריוואן דו מיסטייקס. זה לא משנה מה עושים ופשוט צריך להכיר בזה. בסופו של יום, גם כששני בני הזוג יושבים יחד ומדברים, יש המון מקרים שנפרדים ודברים כאלו בגלל אגו. הכול נוצר מחוסר תק-תקשורת, שיח. אם יש שיח משני הצדדים, שני אנשים שהחליטו להתחתן יחד או-או הילד והורה, יש להם מטרה משותפת. כל אחד רוצה את ההצלחה של השני. זה אותו דבר בדיוק. זה מערכת יחסים. זה הכול אותו דבר ו-

30:03 דובר 1 בשורה התחתונה.

30:06 דובר 2 דיברתי יותר. לא, אבל כאילו הכול אותו דבר. שנייה, אני מגיע פה לאיזה פוינט. שנייה, הכול אותו דבר. אז כשיש שיח ויש הכול, שום דבר לא אמור לעצור. לא אמור להיות אגו, לא אמור להיות "הוא אמר לי", לא אמור להיות, כי בסופו של יום לכולם יש מטרה משותפת. ההורה רוצה שהילד יצליח כמו שהילד רוצה בעצמו.

30:21 דובר 1 נכון.

30:22 דובר 2 בסדר? זה אותו דבר. זה הכול, הכול חוזר אותו דבר. ברגע שיודעים, יש את הדיבור ואת השיח. זה משרת בכל מקום בחיים, בכל דבר.

30:34 דובר 1 חיים לחיים.

30:34 דובר 2 חיים לחיים. סיימנו?

30:38 דובר 3 לא, צריך, יש עוד את הביטחון העצמי.

30:42 דובר 2 אה, יש פה שאלה לגבי הביטחון העצמי.

30:43 דובר 1 אוקיי, אה דובי, מאיפה הגיע הביטחון הע-- מה זה?

30:49 דובר 3 שאלות מהקהל.

30:49 דובר 2 שאלות מהקהל. יש פה פינה, שאלות, שאלות מהקהל.

30:50 דובר 1 שאלות מהקהל. איך, איך הגיע הביטחון העצמי שלך?

30:54 דובר 2 המון חיות בסרט. סתם, סתם.

30:56 דובר 1 מה?

30:57 דובר 2 מאיפה הגיע הביטחון העצמי שלי?

30:58 דובר 1 בוא נשאל את זה שוב, כי לא הבנתי מה שאמרת. אה דובי.

31:03 דובר 2 כן.

31:03 דובר 1 מאיפה הגיע הביטחון העצמי שלך?

31:05 דובר 2 הביטחון העצמי שלי? אה, זה התחיל מחי בסרט. כאילו תכלס ההורים, זה ההורים בנו את זה. מה, בוא נהיה כנים, מה?

31:15 דובר 1 איך, איך, איך? בוא-בוא תגיד לי. לא שאני מחפשת מחמאות, אבל מה? איך אתה יכול לשים את זה ב-בכלים? במה היה?

31:22 דובר 2 היא מחפשת.

31:23 דובר 1 נכון. אז איך? איך? מה?

31:27 דובר 2 בוא-בוא ניקח את הדוגמה. אחי, זה אנחנו הולכים לסרטונים שהם מין זוועה. באמת, פדיחת הדורות. דברים ש-- היו, אם משחררים את הסרטונים האלו, היו ימים יותר טובים לעם ישראל.

31:36 דובר 1 מה, הסרטונים שצילמת אותי?

31:38 דובר 2 לא, שאת צילמת אותי.

31:39 דובר 1 אה, שאני צילמתי אותך. אוקיי.

31:40 דובר 2 כשהיינו ילדים היה, היינו עושים כל מוצ"ש תחרות שירה.

31:44 דובר 1 נכוןןן.

31:46 דובר 2 עכשיו אני, ביני, הקשר ביני לבין שירה, תקשיבו, אולי אני-

31:50 דובר 1 מקרי בהחלט.

31:51 דובר 2 מקרי בהחלט. אולי אני מוזיקאי. אני לא יודע אם אתם רואים בסטטוסים. אני מנגן בגיטרה.

31:54 דובר 1 דובי מנגן ולימדת את עצמך, שזה...

31:56 דובר 2 נכון, לימדתי את עצמי לנגן בגיטרה, פסנתר.

31:59 דובר 1 אבל יכולת נגינה ויכולת שירה זה שתי יכולות שונות.

32:01 דובר 2 נכון, בדיוק. אולי אוזן מוזיקלית והכול, אבל לא יצא לו מזה.

32:06 דובר 1 אולי ניתן להם הדגמה אחת, תשיר איזה?

32:09 דובר 2 זה אני שם צנזורה, אני עורך. זה לא משנה. אני גם אם מדגים לך, את היחידה שתסבלי.

32:12 דובר 1 אוקיי.

32:14 דובר 2 הסבל מגיע רק אלייך. אני עורך בסוף את הפרק.

32:16 דובר 1 נכון. אז אוקיי. ו...?

32:18 דובר 2 ואני באמת שר זוועה והרבה פעמים היו נותנים לי אפילו מקומות גבוהים. אני זוכר פעם שני, אפילו פעם אחת נדמה לי ראשון. בלי כאילו, אה, זה-

32:26 דובר 1 בלי פרופ-, בלי-

32:27 דובר 2 בלי פרופורציות. אין פרופורציה.

32:29 דובר 1 אין קשר בין המצגות לבין הכנתה.

32:30 דובר 2 ונתנו לי, ונתנו לי שיר, וכל אחד היה בוחר שיר, והיו נותנים לי את הזמן של הבמה וכפיים אחר כך. ולמרות ששרתי זוועה, עכשיו יכול להיות שזה רצף משטח מסוים חוסם אוטו תדמית, אבל יצא. אבל בסופו של יום תמיד נתנו את הבמה לדברים. תמיד עמדתי על הכפיים, לא משנה מה עשיתי, כמה החתתתי, כמה גרוע הייתי. כאילו אמרו לי, עכשיו אם היה משהו, עכשיו זה היה בשלב מסוים קלטו כאילו את האומן, משהו פה מתפתח טיפה מפחיד. אז אמרו, שמע, תקשיב, אתה לא-- והתחילו לאט לאט. כאילו כל הדברים התחילו טיפטיפה לאזן את הסיטואציה. אבל מבחינת, אבל מבחינת העיקרון, כאילו גם לנסות דברים היום והכול, דברים והכול, מקבל את הבמה, מקבל את המקום, ויש מקום להערות בסופו של יום. כאילו בגיל יותר מבוגר כבר היה טיפה יותר מקום להערות. תהיה קצת, טיפה. אני מאמין שזה היה טיפה יותר קשה.

33:17 דובר 1 כבר אחרי חצי שעה.

33:18 דובר 2 לא, אבל פה זה פתוח. אני פתחתי את זה אחר כך עוד.

33:20 דובר 1 אה, מעולה.

33:22 דובר 2 אה.

33:22 דובר 1 אוקיי. כן.

33:24 דובר 2 אמ, פתחתי. איך קוראים לזה? ואז כל פעם פשוט קיבלתי במה לדברים שעשיתי. אם הייתי עומד לשיר, אם הייתי עומד לספר בדיחה, אם הייתי מספר סיפור, היה במה. לא היו אומרים, זה משעמם. היו אומרים לי, כל הכבוד. טוב, צ'פר פה, צ'פר שם, יפה. היה במה לשטויות. זה...

33:41 דובר 1 נותרתי ספיצ'לס.

33:43 דובר 2 כן.

33:43 דובר 4 דבר אחרון. מה, מה הסיפור שלך עם המועדון? איך אתה רואה את המועדון?

33:48 דובר 1 טוב, דובי, מה, מה הסיפור שלך עם המועדון? איך דחפת אותי לדבר הזה ומה, מה אתה רואה שהולך להיות?

33:55 דובר 2 אה, אם אני אשמע איך אני דחפתי את הדבר הזה, כאילו מה אני-- תקשיבו, יש את המה היה בהתחלה. אני ראיתי איזה ביקוש מסוים. ראיתי שהקהל, היינו באיזה מצב שניסינו להבין איזה עוד פריצה לעשות, כי ראינו שיש דברים שמתקדמים, ההופעות מתקדמות והכול, והיינו צריכים איזה משהו ש-- להביא עוד איזה משהו. כאילו גם מבחינת הצורך למלא זמן וגם מקום להביא עוד יותר ערך חוץ מההופעות. בהתחלה התחלנו לעבוד על, בעזרת השם מקווים שייצא בקרוב. הקהל שלה כבר שנים, כבר חי וקיים, והמון שנים היא לא פותחת כרטיסים, וזה אומר שמי שיכול לראות אותה זה רק מ-- אה, חבר-- חברים שמזמינים אירועים, אבל אין אפשרות לקהל באמת להגיע. אז התחלנו לעבו-- אמרנו נתחיל לעבוד עם זה, ואז איך ראיתי שקיים ביקוש מאוד גדול, שמחפשים עוד ערך בעולם הזה, מהעוקבות שלה, שעל, על הגידול שלה, כי כל פעם יש כזה כל הזמן השתוקקות לאיזה משהו. עכשיו לקח לי-

34:43 דובר 1 גידול הילדים.

34:45 דובר 2 כן. ולקח לי איזה חודש ומשהו. באמת נראה לי איזה חודש וחצי היינו אוכלים צ'אטים יום אחרי יום. אה, אני מה, מה נעשה עם זה? אמרתי, לא, לא בטוחה בזה. יום אחרי יום. אמרה, פשוט תפתחי, תעלי סקר אצלך בסטטוס. מי רוצה? יום אחרי יום ויום אחרי יום, ושם סיימתי, אמרתי, שחרר כבר, בסדר, אני אעשה את זה, הכול טוב. כאילו בסדר, אני כבר מכיפר.

35:06 דובר 1 באמת להגיד לך תודה על זה. באמת ישבת לי על ה-

35:11 דובר 2 זה מהעבודה איתך. אני עם ההיכרות, אני מכיר את זה.

35:14 דובר 1 שאתה צריך.

35:15 דובר 2 כן, זה צריך לשבת. אם לא, זה לא זה. עכשיו היא יושבים, היא כאילו זה, ואז היא כתבה, בום טראח, אלפיים נשים אה, נ-נכנסו לקבוצות רק בשביל לשמוע על זה פרטים. באותו רגע כבר כאילו פתאום, אה-

35:29 דובר 1 קלטתי את ה...

35:30 דובר 2 היא קלטה את מה ראיתי בעצם, את ההסתכלות. נו בסדר, לא נורא.

35:35 דובר 1 כן.

35:36 דובר 2 עכשיו היא רואה אותי פחות יפה. בסדר, אבל הכול טוב. אני כמו שאני, אני יפה, הכול טוב. לא צריך תמונת רקע, הכול טוב. אמ...

35:44 דובר 1 איך אתה רואה את זה בעוד חצי שנה, שנה?

35:49 דובר 2 איך אני רואה את זה? כאילו לאן זה מתקדם?

35:51 דובר 1 לאן זה מתקדם?

35:52 דובר 2 האידיאל שכל אישה-- תקשיבי, יש שם המון-- עכשיו נשים הרבה פעמים כשהן באמת יש להן שנה, שתיים, שלוש. יש שם המון כלים שבסופו של יום יכולים לעזור להמון נשים בהסתכלות בדרך. אני בטוח שאם עכשיו המון נשים שומעות את השיח ביני לבינך, יש כאלו שיתפוצץ להם המוח, יכול להיות אפילו. יש כאלו, הכול בסדר, רגיל, אצלם בבית. אלו שאצלם בבית יכול להיות שהן לא צריכות את זה. אבל דרך ההסתכלות היא של להכניס את הצחוק, את ההומור בתוך הבית. מס-- להיות הורה זה לא אמור להיות משימה קשה. כאילו, אם אני הייתי ח-חווה שההורים שלי היה להם משימה קשה, יכול להיות שהייתי רוצה שיהיה לי להיות הורה גם כן. כאילו זה לא אמור ל-- אמור להיות כיף. אני שומע כל הזמן, הם יוצאים כל הזמן, טסים על ימין ועל שמאל, לא אכפת להם באמת מהילדים, על ימין ועל שמאל הם טסים. תקשיבו-

36:36 דובר 5 איך אתה מרגיש עם זה שאנחנו באמת אה יוצאים הרבה, אני ואבא?

36:40 דובר 2 מפרגן לכם, תיהנו.

36:41 דובר 5 כן?

36:42 דובר 2 כן.

36:42 דובר 5 יפה.

36:43 דובר 2 שתיהנו. מה? הם עובדים קשה, שייהנו, שיהיה להם בכיף, שייקחו כמה ימים ויחגגו. הכול ברגוע.

36:52 דובר 5 כן.

36:53 דובר 2 עכשיו אני-

36:53 דובר 5 יפה לראות שאתם מפרגנים באמת.

36:55 דובר 2 אני בכלל הבייביסיטר הרשמי. כמה פעמים החזירו אותי מהישיבה בשביל זה, דרך אגב.

36:59 דובר 5 לא חייבים לגלות פה הכול. נכון, אבל.

37:05 דובר 2 אה לא, מדיה, לא לימודים, כאילו זה, היה לא בדיוק על הלימודים, על הזה. הוא היה מוכרח לצאת.

37:10 דובר 5 היה לו מבחנים.

37:10 דובר 2 כן.

37:10 דובר 5 נכון.

37:11 דובר 2 אני כבר סיימתי בתחילת השנה את המבחנים. לא, היה לו שנה מעליי, היה לו חומר יותר קשה. אבל שנייה-

37:18 דובר 5 איזה חמוד אתה שאתה מלמד עליו זכות, אבל גם אותו הוצאנו כמה פעמים. אל תדאג, זה התאזן בסוף.

37:25 דובר 2 זה התאזן בסוף. לא, אבל מבחינת העיקרון זה אמור ליהנות. כאילו לא אמור להיות משהו רע בזה. כאילו אם זה רע, הקדוש ברוך הוא לא מתכנן רע, כאילו הוא לא אמור להביא דברים רעים. הוא לאאא-

37:36 דובר 5 לא, אני לא חושבת שאנשים חושבים שהורות זה משהו אה-

37:39 דובר 2 סאפר, סבל, סאפר.

37:40 דובר 5 הם חושבים שזה איזשהו מסע.

37:42 דובר 2 זה נוט שוד בי.

37:44 דובר 5 יפה.

37:44 דובר 2 כאילו זה לא אמור-- עכשיו, דרך אגב, יש מסעות ויש מסעות. לדוגמה, אנחנו בישיבה שהייתי, אנחנו עושים מסעות חמישה ימים במדבר, ארבעים קילו על הגב, אוכל מינימום. באמת כאילו יש לכל אחד אולי חצי כוס אורז ביום.

37:56 דובר 5 כן, אני זוכרת שחזרתם מורעבים.

37:58 דובר 2 עכשיו, אה לא, באמת כאילו א-את צריכה בעצם לבוקר, יש לך טחינה ולחם או קוואקר. אחלה דבר גם הקוואקר, כי זה מגעיל, כי אין חלב, זה עם מים. ובשנה האחרונה הוסיפו סוכר, וזה לחם פשוט, גוש של כאילו לחם, זה מים ובצק, תכיני מזה פיתה, שיהיה לך.

38:13 דובר 5 מה עשו לך מסעות ההישרדות האלו, ארבע ימים ב-במדבר?

38:17 דובר 2 The feel אני, I can do everything. כאילו זה היה feel. כאילו אני חזרתי הביתה עכשיו, בן אדם אמור לחזור הביתה אחרי מסע כזה, אמור להיות עייף גמור. אבא, קח אותי מתחנת אוטובוס. עכשיו אני קמתי עכשיו לתחנת אוטובוס, הייתה בערך חצי שעה מקודם. אמרתי מה, קטנה, הלכתי. כאילו לא התקשרתי לאבא. הגעתי הביתה, ראיתי את המזגן, שמתי את הקיטבג בצד, לקחתי את התיק, עשיתי כלים, תקתקתי למטה, הלכתי לישון. ישר הלכתי לישון. כאילו זה תכף פשוט כל הקול. כל יום הולכים איזה שלושים ארבעים, באמת כאילו כל היום הולכים איזה עשרים שלושים קילומטר, עליות, ירידות, ועכשיו המסע שמה אין איפה שהוא ת-- יישבר. כאילו הוא מסתכל עליך, הזה, המנהל פנימייה, כי הוא כאילו הוא מפקד במגלן בזמנו הפנוי, אז הוא מסתכל עליך, הוא הולך עם הג'יפ. אתה רואה אותו ככה, רק יוצאות לך העיניים ואתה גמור. והוא בשמש והוא במזגן שלו, הכל כיף לו.

39:03 דובר 5 ואתם מדדים מהחום.

39:03 דובר 2 וזה, ואז אני אומר לו, תקשיב, שמוליק, תקשיב, שיהיה ברור, אני עוזב, אני נשאר פה. שהעורבים יאכלו אותי, בסדר? אני אזמין מסוק, אני אשבור רגל. תעיף אותי מפה. הוא אומר לך, בסדר חמוד, הכל טוב, נראה אותך. דחוק אתה ת-- שום דבר, אין סיטואציה. צריך לדעת שצריך ללכת. עכשיו במסע הזה חוליות. תוקעים אותך עם חמש חבר'ה שאתה לא אוהב. זה בכל זאת יותר אידיאלי.

39:22 דובר 5 וואו.

39:23 דובר 2 ואסור להיפרד. ויש ציוד קבוצתי וצריכים להיות יחד. צריך להכין אוכל בערב לכל החוליה יחד. פיצוצים. היה לי חבר שכאילו רבתי איתו, היינו במסע שלושה ימים לא דיברנו.

39:32 דובר 5 ממ.

39:33 דובר 2 חבר טוב שלי מאוד. אנחנו לא דיברנו במסע וגם איזה שבועיים אחר כך, כאילו מבחינת העיקרון. מעצמים על פיצוץ כאילו מה שהזה. וזה היה המטרה. אתה צריך להתמודד עם עונשים, מצבי קיצון. זה המטרה. כאילו משאירים אותך במצב קיצון ותתמודד. דרך אגב, אני גם בעד הדברים האלו. אני גם, יש המון דברים שעושים אנשים רכים. רכות. אין עניין להיות רך, כאילו אין עניין לפגוע, אבל אין עניין להגן, לשמור שלא ייפגע, שילטף. מה היה לך עם גיסך בבב-

40:01 דובר 5 שבת.

40:01 דובר 2 בשבת.

40:02 דובר 5 נכון.

40:02 דובר 2 על זה, על הילדים, על ההורים. אני בעד, דוגמה, שימצאו את זה החינוך. הורים שלא זורמים עם המורים, לא מקשיבים. מסכנים, בקושי מקבל כסף מורה על שלושים תלמידים וכל הורה עם השיגעון שלו. הוא למד, אתה לא למדת, עם כל הכבוד. בסדר? אם לא זורמים איתו, לא יודעים להקשיב לילד, הילד לא חוזר הביתה עד שההורה עובר-- הורה עובר סדנת חינוך. צריך להיות רישיון. מה-- ככה צריך להיות.

40:25 דובר 5 לא, תקשיב. קודם כל, הורה שנבחר להיות הורה הוא נבחר מהקדוש ברוך הוא וכולי. לגבי המערכת-

40:31 דובר 2 מערכת, כן.

40:31 דובר 5 אין ספק שצריך להיות איתם בשיתוף פעולה.

40:34 דובר 2 כן, הורים שלא יודעים-

40:35 דובר 5 זאת אומרת, אתה, אתה שמעת מה אני אמרתי בסוף לגיסי היקר שהוא מנהל בית הספר. אמרתי לו כזה דבר, שאני מאמינה שהבית ספר, אמ, הוא מוסד, אמ, שצריך לקחת ממנו, הילדים-- אני מלמדת את הילדים שלי, בכל אופן, לקחת משם את הטוב, לקחת את הטוב. מה שלא טוב, שלא ייגע בכם. אני מתפלאת שבאמת שהמערכת החינוך שהיום בעיניי, מה שאני רואה אותה, צריך להשמיט ולבנות מחדש. אבל מכיוון שזה לא יקרה בזמן הקרוב ואני לא מתכוונת לעשות, אה, שינוי בעצמי כרגע, לבנות מוסד משל עצמי, כי אם היה לי עכשיו כרגע את הספונסרים ואת הכול, הייתי בונה, אמ, משרד חינוך חדש. אבל מכיוון שזה לא קיים כרגע, יש הרבה דברים טובים שאפשר לקחת. בסדר, גם אני לא מצחן בין ה... לא יודעת מה, התחבורה הציבורית. אני לא יודעת מה זה. אז מה? אז אני לא... מה שאני, מה שטוב לי אני לוקחת. אז גם הילדים צריכים לדעת להגיע לבית הספר ולקחת משם את הטוב, את החברתי, את הערכים, את הימי גיבוש, את המקצועות שהם אוהבים, אה, להשקיע בהם במה שהם אוהבים, אה, וכל השאר-

41:43 דובר 2 זה עוד משהו. אה, מורים פרטיים לא אמורים להיות לילד שהוא לא טוב במשהו. היום, אם ילד טוב במתמטיקה, מצמידים לו מורה טוב במתמטיקה. טעות. אז הילד לא יהיה מתמטיקאי. הילד טוב באנגלית, תצמידו לו מורה טוב באנגלית. הוא יהיה הכי טוב בעולם, ירצה הרצאות בכל העולם באנגלית.

41:56 דובר 5 בדיוק.

41:58 דובר 2 י-י-יש-

41:58 דובר 5 לחנוך את הנער על פי דרכו. זאת אומרת, מה, מה הוא, א-

42:01 דובר 2 ילדים לא צריכים-

42:01 דובר 5 למה הוא נמשך, למה הוא, במה הוא חזק-

42:03 דובר 2 נכון.

42:03 דובר 5 בזה להשקיע.

42:04 דובר 2 נכון. לא צריך לקבל מורה פרטי לגבי ילדים, דברים-

42:07 דובר 5 חלשים בדברים מסוימים.

42:08 דובר 2 אז הילד לא מ-- אז הילד, הילד לא ידע פועל ונושא נשוא בעברית. יאללה. אני זוכר שזה בעברית. עכשיו, מה השורש של איזו מילה מסוימת, זה מגיע מאיזה משפט בתנ"ך, כאילו.

42:20 דובר 5 תראה, אבל יש גם מקצועות, אה, שחשוב, שלא משנה-

42:23 דובר 2 אוקיי, ילד, חשוב שידע לכתוב ושידע לדבר. המורה לרישום מדבר, בסדר.

42:28 דובר 5 לא, צריך לדעת-

42:28 דובר 2 את תנ"ך, זה שונה. יש מקצועות-

42:30 דובר 5 צריך לדעת לכתוב-

42:31 דובר 2 היסטוריה, את תנ"ך.

42:31 דובר 5 צריך לדעת לקרוא, צריך את היסטוריה, צריך, בדיוק, צריך את ה-

42:34 דובר 2 אני מדבר על המדעים, על גאוגרפיה, כל הדברים שהם מעבר.

42:37 דובר 5 על כמה שווה משולש שווה שוקיים פלוס פרבולה בלא יודעת מה.

42:42 דובר 2 כן.

42:42 דובר 5 זה באמת, אה-

42:43 דובר 2 או עוד כל-- יש כל מיני מקצועות, דברים כאלו שהם לא כאלו רלוונטיים.

42:47 דובר 5 דובי, אמ, נראה לי שאנחנו יכולים לפתוח יחד ממועדון האימהות לאיזה מוסד לימודי, אה-

42:56 דובר 2 מוסד לימודי, כן.

42:58 דובר 5 חדש.

42:59 דובר 2 כן. אז את בעתיד עוד תחלקי תעודות, את תלמדי.

43:02 דובר 5 ברור.

43:03 דובר 2 כן.

43:05 דובר 5 שומחת עלייך. דובי לויטין.

43:07 דובר 2 נו, יאללה.

43:08 דובר 5 בני היקר, היה לי לעונג. היה כיף.

43:12 דובר 2 גם לי.

43:13 דובר 5 אה, איזה ילד הבא נראה לך שאנחנו נביא לפה?

43:16 דובר 2 שירה'לה.

43:20 דובר 5 אוי, זה יהיה מעניין.

43:21 דובר 2 זה יהיה מעניין. כנראה התיעוד יסתיים על התקוף פיג' או משהו, אבל.

43:27 דובר 5 תודה רבה, דובי לויטין.

43:28 דובר 2 תודה.