שומחת עלייך - פרק 06 - חראאם על החרם

00:00 דובר 1 שומחת עלייך, מיכל לויטין, שלום.

00:01 דובר 2 שומחת עלייך, חני מרזל, שלום וברכה.

00:04 דובר 1 פרק נוסף.

00:05 דובר 2 פרק נוסף.

00:06 דובר 1 נראה לי שכיף לנו ביחד.

00:08 דובר 2 כן.

00:09 דובר 1 אז בואי נמשיך.

00:10 דובר 2 יאללה.

00:11 דובר 1 יש פידבקים טובים, אז אה-

00:13 דובר 2 תודה לשם.

00:13 דובר 1 תמשיכו לפדבק, וזה חשוב. זה חשוב.

00:16 דובר 2 כן, כן, התגובות זה בהחלט-

00:17 דובר 1 להעביר הלאה.

00:18 דובר 2 נכון.

00:19 דובר 1 אם הפרק נוגע בכם והכל.

00:20 דובר 2 נכון.

00:21 דובר 1 יש פה, יש פה דברים מעניינים. אה, אז דיברנו על ביטחון בהשם וזה, זה לקחת את זה, כאילו לקח-- זה עבודה, אבל אה-

00:32 דובר 2 זה אישי.

00:32 דובר 1 אני חושבת שנתת פה, נתת פה זוויות שאפשר אה אה ללמוד מזה.

00:38 דובר 2 כן.

00:39 דובר 1 אה, על הדרך גם הראית כיבוד הורים. דיברת על אמא שלך, שזה גם חשוב.

00:43 דובר 2 כן.

00:43 דובר 1 נראה לי נעשה גם על זה פרק. הקב"ה יכול לפתוח עוד פרקים.

00:46 דובר 2 נכון.

00:47 דובר 1 אה, פתחנו בפעם קודמת איזשהו עניין ואני רוצה שנדבר עליו.

00:52 דובר 2 אהמ.

00:52 דובר 1 אמ, על הנושא של חרמות.

00:55 דובר 2 וואו.

00:56 דובר 1 מוכנה?

00:57 דובר 2 המ.

00:58 דובר 1 שנייה, תשתה.

01:00 דובר 2 היית צריכה להכין אותי לזה. כן. טוב. אוקיי, יאללה.

01:04 דובר 1 אני אגיד לך-

01:05 דובר 2 זה חשוב.

01:05 דובר 1 אני אגיד לך למה אני רוצה לפתוח את זה. כי אני חושבת שאת מביאה אליי-- לנושא הזה אה זווית, כמו כל דבר, שהזווית שלך היא אחרת, אה, שהיא חשובה, שחשוב לדבר על זה.

01:18 דובר 2 יאללה.

01:18 דובר 1 אה, בגילוי נאות, אה, אנחנו בנות אותה כיתה, חברות כיתה.

01:25 דובר 2 נכון.

01:25 דובר 1 לא יודעת כמה היינו בכיתה, אבל אנחנו, אנחנו אותו גיל, חברות כיתה, ובאמת הגעת אלינו אמ בכיתה ח'.

01:34 דובר 2 נכון.

01:34 דובר 1 בחופש של כיתה ז'.

01:36 דובר 2 נכון, הייתי בקייטנה.

01:37 דובר 1 היית בקייטנה. עכשיו אני זוכרת על עצמי שאני באותו חופש עברתי ניתוח. עברתי ניתוח אפנדיציט.

01:43 דובר 2 אה, וואו.

01:44 דובר 1 אה, ואז באתי אחר כך גם עוד לקייטנה והכל, ופתאום יש מישהי חדשה. אה, לא ידענו לאכול.

01:51 דובר 2 כן.

01:52 דובר 1 היה לך, היה לך נוכחות, שאת לא הצלחת לדעתי לקרוא את המפה שלנו. אנחנו לא הצלחנו לקרוא את המפה. היינו צריכים להביא איזה אסטרולוג או משהו. אני לא יודעת מה היה שם.

02:02 דובר 2 כן. וואי, זה היה קשוח.

02:05 דובר 1 כן.

02:05 דובר 2 כן.

02:06 דובר 1 וזה גיל שכנראה המשבצת היא מאוד מאוד משמעותית לכל צד.

02:11 דובר 2 ממש.

02:12 דובר 1 אהמ, ו... לא יודעת, אולי נפתח את זה קצת ונדבר, אבל אני חושבת שהיה, היה פה משהו שלאף אחד לא היו כלים.

02:21 דובר 2 נכון.

02:22 דובר 1 והיום מדברים על זה הרבה ואני חושבת שעדיין לא נותנים כלים.

02:26 דובר 2 נכון.

02:26 דובר 1 כי בסוף הרבה מדברים על הפוגעים ועל המחרימים, שאין להם מודעות ואנחנו לא יודעים מה הם עוברים ב-- ואני רוצה שמהפרק הזה, זו התפילה שלי לקדוש ברוך הוא, ש-שאנשים יצאו עם כוח. זאת אומרת שגם אם נערה שומעת את זה, גם אנשים, היום אנחנו בבדידות וחרמות, כאילו במקום הזה גם המבוגרים חווים את זה.

02:49 דובר 2 נכון, נכון.

02:51 דובר 1 אז זה ה, זה ה-- לשם אני רוצה לכוון.

02:53 דובר 2 טוב, אוקיי, אז וואו. אמ.

02:59 דובר 1 מה היה שם?

03:00 דובר 2 מה היה שם? בעצם-

03:01 דובר 1 מה היה לפני כן? מה היה לך כשהיית בקריית מלאכי?

03:05 דובר 2 קריית מלאכי כבר היה לי, אמ, היה לי את המקום שלי. היה את החברות. אה, אני אף פעם לא הייתי במקום של אה למצוא איזושהי חברה מאוד מאוד טובה ולהיות רק, רק איתה. אני מאוד הייתי טובה עם כולם.

03:20 דובר 1 חברותית מאוד.

03:21 דובר 2 חברותית, ואהבתי דווקא את השקטות ואת ה-- אלה שפחות. אה, תמיד דווקא הייתי אל-- הייתי מקבלת גם פרוייק-- פרויקטים מה, מההנהלה. זאת אומרת-

03:32 דובר 1 זרקו עלייך את-

03:33 דובר 2 מיכל, זאת צריכה, תביאי אותה, תהיי איתה. אז אני הייתי-

03:39 דובר 1 תקשיבי, אין כזה.

03:39 דובר 2 כן?

03:39 דובר 1 אין כזה שכל הזמן מקבלים כאלה הצטיינות.

03:41 דובר 2 וואו. אז אני הייתי שם. זאת אומרת, אה-

03:44 דובר 1 זה עושה לך-

03:45 דובר 2 מאוד, מאוד.

03:46 דובר 1 זה עושה לך משמעות.

03:47 דובר 2 תראי, אני הייתי מביאה אליי הביתה אחרי הצהריים-

03:49 דובר 1 את מתייחסת אל זה ממקום ל-- יפה.

03:52 דובר 2 ממקומ-- מקום יפה, מקום גם של שליחות. זאת אומרת, הרגשתי-

03:55 דובר 1 בשליחות אנחנו יכולים גם להתנשא.

03:57 דובר 2 לא. אז לא. לא, ממש לא.

03:59 דובר 1 לכן בחרו אותך.

04:00 דובר 2 אה.

04:01 דובר 1 אוקיי.

04:02 דובר 2 ממקום שבאמת נורא נהניתי מהזכות. זאת אומרת, אמ, שסומכים עליי, ש-שאני יכולה להיות בעמדת השפעה. שוב, זה משהו שאני-

04:12 דובר 1 אז את בעצם בעמדת השפעה מגיל מאוד קטן. אם לא היה לך בעצם לחפש את החברה הטובה והכל, אז בסוף בסוף גם יכולת להיות בודדה.

04:21 דובר 2 אמ, אבל לא הייתי בודדה, כי הייתי מאוד, מאוד אהובה. מאוד. ברמה שהייתי מגיעה ל-- בבוקר לכיתה, אני יכולה לקבל על-- לשולחן ממתק מזו, פתק מזו-

04:31 דובר 1 אה, וואו.

04:31 דובר 2 אה, מכתב מזו.

04:33 דובר 1 זה אהובה או מקובלת? או גם-

04:34 דובר 2 אהובה, כי אני לא הייתי מלכת הכיתה. זאת אומרת, גם לא, לא, זה לא משהו ש...

04:39 דובר 1 אהמ.

04:39 דובר 2 "היום עושים..." לא, לא, לא, לא. אני לא הייתי זאת. הייתה את זאת שהייתה-- החליטה עם מה משחקים היום. לא הייתי-- בכלל לא הייתי שם. מה שהיא החליטה, זורם לי אני מצטרפת, לא זורם לי, אני יושבת לדבר עם בנות. זאת אומרת, בכלל לא הייתי ה-

04:53 דובר 1 זה היה את ה-- IQ, ה-IQ הגבוה היה לך. של רגישות.

04:58 דובר 2 יפ-- כן.

04:59 דובר 1 מהמם.

04:59 דובר 2 כן. אמ, וזה מילא אותי. זאת אומרת, הבוקר טוב של החברות ו-וה-- והייתי מביאה אליי הביתה-- עכשיו שתביני, אה, הבית ספר חב"ד של קריית מלאכי דאז, הוא היה בית ספר, אני חושבת שזה גם היום, שמקבל את כולם.

05:16 דובר 1 אוקיי.

05:17 דובר 2 אה, זאת אומרת שגם, אה, ילדות שהן הולכות עם, אה, מכנסיים ביום יום יכלו להגיע לבית ספר חב"ד, כי הן רוצות את הערכים, כי זה בית ספר קרוב לבית, כי כל מיני סיבות. ואנחנו היינו גרעין של כמה בנות, בואי נגיד מתוך כיתה של שלושים אז היינו איזה שבע בנות מ-מ-מחב"ד.

05:36 דובר 1 רק שבע?

05:37 דובר 2 משהו כזה, כן.

05:38 דובר 1 אבל אני חושבת שהיום הקהילה גדלה ו-

05:39 דובר 2 היום הקהילה-- היום זה אחרת, אבל אני אומרת לך אז הרוב היו מכל מיני בתים ועליות ו-ואת יודעת, כזה. ו... ואני הבאתי אליי הביתה בנות עם מכנסיים. עכשיו אף אחד לא ראה את זה כמשהו מוזר, כמשהו, אה... זה היה כאילו, "איזה יופי!" וקיבלו אותם יפה. ו-ושתביני שכל מי שנכנסה אליי הביתה, היו כמה וכמה, יש להם היום בתים חרדיים.

06:05 דובר 1 מטורף.

06:06 דובר 2 זה מטורף. כאילו, זה מטורף. ו-ו-וחזרו אליי ברבות השנים בנות שאמרו לי, "תקשיבי, בזכות זה שהייתי אצלך בצהריים בבית, ראיתי איך מתנהל בית, ראיתי איך זה, א-אני רציתי כזה."

06:17 דובר 1 נו, עשינו פודקאסט בכפר חב"ד.

06:20 דובר 2 נכון? נכון, נכון. ה-הגיעה אחת שהייתה אצלי בבית.

06:25 דובר 1 בבית, כן.

06:26 דובר 2 זה מטורף. זה היה אז הפתעה, אמאל'ה, לא ראיתי אותה מאז ה-- אבל-- היא מספרת שאני על המדרגות של ה, של ה, של הבניין, לימדתי אותה תניא.

06:35 דובר 1 בגיל עשר.

06:36 דובר 2 בגיל עשר.

06:37 דובר 1 כן.

06:38 דובר 2 זה מטורף. את מבינה? זה היה לי שם איזשהו סוג של, אה, השפעה ושליחות.

06:42 דובר 1 את בהשפעה.

06:43 דובר 2 אמ, עוד שם.

06:45 דובר 1 אוקיי.

06:45 דובר 2 והיה לי את המקום והיה לי את ה-- והיה לי מאוד רגוע שם.

06:48 דובר 1 יפה.

06:48 דובר 2 נכון שעם בית הספר, שוב, אף פעם לא הבינו את ההומור ותמיד הייתי יותר אצל המנהל מהכיתה, אבל עדיין הייתי מאוד, מאוד אהובה.

06:56 דובר 1 באת בשמחה לבית הספר.

06:58 דובר 2 באתי, כן. כן.

06:59 דובר 1 מתי מספרים לכם שאתם עוברים לכפר חב"ד?

07:01 דובר 2 אז תמיד ברקע, כל הזמן ברקע. אימא שלי, זה החלום שלה לחזור לכפר ילדותה.

07:06 דובר 1 אהמ.

07:06 דובר 2 כל הזמן. עכשיו, היא נורא נהנתה בקריית מלאכי, היה לה מעמד, היה לה מקום, היא הייתה בין אנשי חב"ד. היא הייתה גם מציגה שמה, היה שמה הופעות, אה, פעם בחודש לקהילה וגם הצגתי איתה שם.

07:17 דובר 1 היה לה את המקום.

07:17 דובר 2 היה לה מקום, היא הייתה משדרת. אגב, היא הייתה שדרנית, אימא שלי. היה רדיו קהילתי בקריית מלאכי. כן, כן. היא הייתה עושה חמש שירים, שירים שהיא הייתה מפרסמת ב-- היה לה באמת המון מקום, אבל כל החברות שלה, חברות ילדות שלה גרו בכפר חב"ד. זה כאילו כל הזמן זה, ושההורים ביקשו ממנה-- ואמרו לה, "תבואי לגור איתנו. אחרי מאה ועשרים תקבלי את הבית." את יודעת, כל מיני הבטחות וכזה. וזה משך אותה לחזור לשם, לבית ילדותה, ואנחנו לא היה לנו שום סיי בזה. זאת אומרת, אה, בחוסר רצון מוחלט של כולם.

07:59 דובר 1 וואו.

08:00 דובר 2 של כולם. זה היה-

08:01 דובר 1 אני חושבת שאת בגיל מאוד קריטי.

08:02 דובר 2 כיתה שש. זה היה כיתה שש, כן.

08:04 דובר 1 את בגיל מאוד קריטי.

08:05 דובר 2 אז בואי נגיד שכולם עוד איכשהו היה להם בסדר, כי אחת כבר התחתנה, אה, דקה לפני שעברנו והשנייה שתי דקות אחרי שעברנו והשלישית בדיוק זה היה כיתה י"ב וה, אמ, והבנים לישיבות.

08:19 דובר 1 את, את, כאילו, ממש, אה-

08:21 דובר 2 אני חטפתי את זה הכי קשה כי הייתי ממש בגיל הקריטי.

08:23 דובר 1 את מתחילה להיות קורבן.

08:25 דובר 2 כן, בסדר, אני יש לי את זה. בואי, אני לא חפה מקורבנות.

08:30 דובר 1 אוקיי.

08:31 דובר 2 אמ, אבל אני, אני היחידה מכל המשפחה שגם הרוויחה מזה בסופו של דבר.

08:38 דובר 1 שמה?

08:38 דובר 2 כי כולם זה נגע בהם, לא נגע בהם המעבר הזה. אני בגלל התהליך הקשה שעברתי שם הגעתי לאן שהגעתי.

08:45 דובר 1 אה, הבנתי. תראי מה זה.

08:48 דובר 2 אז את מבינה?

08:48 דובר 1 דרך אגב, רק זה משפט כזה הוא משפט של כוח.

08:51 דובר 2 זהו. כי זה-

08:52 דובר 1 כי כשאתה מתמודד במשהו זה מחשל אותך.

08:55 דובר 2 כן, לגמרי. אני עברתי את כל החישול שאפשר לסוגי קהל, לסוגי תגובות. זאת אומרת, גם אתם שנגיד החרמתם אותי, אני קיבלתי פה, אה, מראה לפרצוף וזה שיכולים לא לאהוב אותי וזה משהו שהוא מאוד מאוד חשוב למי שהולך לעלות על במה.

09:14 דובר 1 שעוד לא ידעת שהולכת לעלות על במה.

09:16 דובר 2 לא ידעתי-

09:16 דובר 1 אבל זה בעצם-

09:17 דובר 2 אבל אני-

09:17 דובר 1 חישול גם לכל מערכת יחסים.

09:20 דובר 2 ודאי.

09:20 דובר 1 וזה גם מסתדר לי שאת היום עם מועדון אימהות.

09:23 דובר 2 תראי איזה מטורף.

09:24 דובר 1 לא, את מבינה, זה, זה אנחנו לא יודעים. פתאום את אומרת לי, נו, אני אומרת אני רוצה שיהיה פה כוח כי אנחנו עכשיו עוברים איזשהו קושי. תנסה לפתוח, להיות באיזה אופק. תנסי לראות שיש לזה-

09:35 דובר 2 יש לזה המשך.

09:36 דובר 1 יש לזה המשך-

09:36 דובר 2 יש איזה משהו טוב.

09:37 דובר 1 יש לזה גם סיבה.

09:38 דובר 2 יש לזה סיבה וזה, זה חייב להיות סיבה טובה.

09:40 דובר 1 אבל-- ואז אני חוזרת לפרק הקודם. אני צריכה לעשות שם עבודה.

09:44 דובר 2 נכון.

09:44 דובר 1 אוקיי, ואז את עוברת לכפר חב"ד.

09:47 דובר 2 ואז אני עוברת לכפר חב"ד ומתחיל לי כאילו, זה, סרט אימה.

09:53 דובר 1 ממש.

09:54 דובר 2 סרט אימה מכל דבר. עכשיו אני, אני נורא אהבתי לנסוע על רולרבליידס. אז זה היה, אני חושבת שהייתי הראשונה בקריית מלאכי, כי אבא שלי הגיע מחו"ל ותמיד הביא לנו דברים חדשים ומה שהולך ואז יצא עם ארבע גלגלים, זה נקרא גלגיליות, זה היה נקרא. אז אני קיבלתי את הגלגיליות הראשונות-

10:11 דובר 1 של שורה.

10:11 דובר 2 של-- לא, לא שורה, זה המתקדם. ארבע.

10:14 דובר 1 אה, וואו.

10:15 דובר 2 ארבע שזה בכלל כסנדל שעולה על נעל אמיתית שלך.

10:18 דובר 1 אה, אוקיי.

10:18 דובר 2 זה היה הראשון-

10:20 דובר 1 נכון.

10:20 דובר 2 שיצא ואני קיבלתי את הזוג הראשון.

10:23 דובר 1 כן.

10:23 דובר 2 והתחלתי לנסוע עם זה והשתכללתי ואני אלופה בזה ואני נוסעת לבד ואמרתי לאבא שלי, "תקשיב, אתה לא יכול, אין, אין את זה עוד לקנות בארץ. אתה חייב לקנות לי עוד זוג בשביל שיהיה לי חברה שתיסע איתי." בסופו של דבר אני אוספת שלושה עשר זוגות כי יש לי הרבה חברות שרוצות לנסוע איתי, אז אבא שלי מביא לי וקונה לי וקונה לי. יש לי שלושה עשר זוגות.

10:44 דובר 1 אין בעיה, אבא שלי חוזר עוד חודש.

10:46 דובר 2 הוא קונה. כן, כן.

10:47 דובר 1 אוקיי.

10:48 דובר 2 אז אני נוסעת עם חבורה של בנות. עכשיו אני גרה מול קניון, זה אז היה לב העיר, או לא יודעת קראו לזה, שהיה לזה חניה שתמיד ריקה כי הקניון לא היה מצליח ולא היה מאוד. אז שם בחניה הזאת אני מאמנת בנות לנסוע על, על גלגיליות. כיף של החיים. כיף של החיים. אני-- עכשיו זה משהו שמשחרר אותי. זה משהו שהוא-- אני מגיעה לכפר חב"ד ואני רגילה, את יודעת, אני שמה את הרולרבליידס ויש כבישים בכפר חב"ד ריקים מאדם ואז אני מקבלת טלפון.

11:17 דובר 1 אסור?

11:18 דובר 2 אסור. מה זה? מה זה ילדה בכפר חב"ד נוסעת על רולרבליידס?

11:22 דובר 1 אוקיי.

11:23 דובר 2 וזה הכאפה הראשונה שאני מקבלת, כי זה אני חושבת היה היום השני שהגענו לכפר חב"ד.

11:28 דובר 1 נושמת.

11:28 דובר 2 וואו. מה אני עושה עכשיו? אין לי חניה, אין, זה כפר. אין לך לאן לברוח. כאילו אני לא יכולה לצאת מחוץ ל-- אין, אין, אין, אין, איפה תעשי את זה? יש לי איזה מרפסת קטנה של ה-- של סבא וסבתא-

11:38 דובר 1 מה את עושה עם שלושה עשר גלגיליות?

11:39 דובר 2 קודם כול חילקתי אותם.

11:40 דובר 1 אה, הבנתי.

11:40 דובר 2 לא, לא הגעתי לכפר איתם. השארתי אותם לחברות שלי.

11:44 דובר 1 אה, יפה.

11:44 דובר 2 השארתי מלא מתנות. הילדים שלי כועסים עליי היום. היה לי ברביות הכי יקרות שיש בעולם שהגיעו מכל העולם, אוסף מטורף, והשארתי אותם לחברה שהיא מספרת לי שהילדים שלה משחקים עם זה היום.

11:59 דובר 1 את מבינה למה הילדים שלך כועסים?

12:02 דובר 2 מי חשב על זה? אני נתתי את כל-- את יודעת, אני, קחו. ו-

12:07 דובר 1 ואז מה קורה עם החברה?

12:08 דובר 2 ואז, זאת אומרת, אז אין לי את הרולרבליידס, אני לא יכולה זה, ואז אני מגיעה לבית הספר ומה שאני עוברת שם, חני, זה היה, זה היה מטורף. אני זוכרת סיפור אחד שממש כאילו זה עשה לי, בוא'נה, לא, יש פה התעללות. זאת אומרת, יש פה משהו שהוא קצת מעבר. זה היה. אני לא זוכרת אם את זוכרת את היום הזה שהמורה איחרה ואז כל הבנות החליטו לעשות עונש למורה ולכתוב לה לא יודעת איזה משהו על הלוח ופשוט לצאת מהכיתה.

12:37 דובר 1 אוקיי.

12:38 דובר 2 זה היה שנה.

12:40 דובר 1 לא, לא, זה קודם כול היה שנה שטוב.

12:42 דובר 2 אני לא ראיתי ג'ונגל כזה. ג'ונגל, ג'ונגל. נכנסתי לג'ונגל.

12:46 דובר 1 מפה ההורים היו אבל בסדר.

12:48 דובר 2 היה שם משהו. אני לא יודעת, לא זוכרת משהו. היה שם משהו. לא יודעת. אני חדשה, מגיעה לג'ונגל, ואז כולם יצאו לחצר. עכשיו את זוכרת שהיה שם מדרגות, חצר, יש ספסל וספסל. נכון? זוכרת את זה? יפה. עכשיו כולם על הספסלים ואחת יושבת על השנייה. אחת יושבת, את זוכרת את הגיל הזה שכולן יושבות אחת על השנייה, ואני עומדת על גרם המדרגות הגבוה ואני אומרת לעצמי: מי יקבל אותי? את יודעת, אני בעמדה של לאן אני אלך?

13:14 דובר 1 וואו.

13:15 דובר 2 כאילו כזה חוסר אונים. אף אחד לא רואה אותי. ואז מגיעה מורה שלא לימדה אותי. אני לא זוכרת. לא יודעת מי היא בכלל. לא יודעת, לא יודעת. אולי היא נכנסה פעם לשיעור, אולי מכירה אותי, אולי שמעה עליי. אני לא מכירה אותה אישית. נעמדת לידי, "בנות, מיכל רוצה מחיאות כפיים." ואז כולם מוחאים לי כפיים. אני חשבתי שאני הולכת למות באותו רגע. למות.

13:38 דובר 1 לא מאמינה.

13:39 דובר 2 כאילו למה להשפיל אותי? מה עשיתי? אני רק עומדת.

13:42 דובר 1 אבל מה המורה רצתה? אה, כי כאילו את עמדת.

13:44 דובר 2 כלום, כי עמדתי.

13:46 דובר 1 אבל תראי, היה לך כנראה נוכחות בלי.

13:48 דובר 2 עכשיו אני עמדתי בשביל ל-ל-לאן, אנה פניי.

13:50 דובר 1 אבל אף אחד לא יודע.

13:52 דובר 2 והיא, "מיכל רוצה מחיאות כפיים", ואני בלב שלי אמרתי: יום אחד אני אשלם כסף לכפיים האלה.

13:58 דובר 1 היה לך את המחשבה אז?

13:59 דובר 2 כן.

14:00 דובר 1 וואו.

14:01 דובר 2 כן.

14:02 דובר 1 איך היה לך? איך יכול להיות שאת בהשפלה מאוד מאוד גדולה היה ל-להרגיש את זה?

14:07 דובר 2 לא יודעת. בא לי, בא לי בטבעי לחשוב את זה.

14:10 דובר 1 זה מתנה.

14:11 דובר 2 כן.

14:11 דובר 1 כאילו זה.

14:12 דובר 2 כן, כן.

14:13 דובר 1 זה חסד השם.

14:14 דובר 2 ממש ממש. אני זוכרת שאני הגעתי באותו יום הביתה. מה? למה? למה עשית את זה? מה, כאילו מה?

14:22 דובר 1 זה הסיפור של המורה והחברות שגם עוד פעם. אבל מה היה ב-באינטראקציה עם החברות? כי את מאוד תקשורתית ואת מאוד אהובה.

14:31 דובר 2 אני שוב, אני-

14:32 דובר 1 ממה שאת מכירה.

14:35 דובר 2 באינטראקציה עם חברות אני ניסיתי שם. את זוכרת? אני ניסיתי להצחיק, ואז היה גיחי גיחי, צחוק של פסיכי, אחרי כל בדיחה שאמרתי. זאת אומרת, הן לא אפשרו לעצמן ליהנות ממני.

14:47 דובר 1 ממש.

14:48 דובר 2 פשוט לא אפשרו.

14:49 דובר 1 הן גם משלמות היום.

14:51 דובר 2 כן. נכון, כל אחת, יש בית חב"ד, שילמו לי יפה. תקשיבי, אבל שוב אני ראיתי שהן ממש פחדו על עצמן.

15:00 דובר 1 זהו, זה ממש היה מלחמה על המשבצת.

15:02 דובר 2 כן, ממש. ערערתי דברים, ומי שהעזה להתקרב אליי חטפה חרמות גם.

15:11 דובר 1 וואו.

15:13 דובר 2 זאת אומרת, בסוף כן לקחתי איתי מישהי וכן זה, וגם אז זאת היא אומרת, את יודעת שאני איתך. זאת עזבה אותי, זאת לא מדברת איתי, זאת לא. כאילו זה היה.

15:21 דובר 1 עכשיו אני לא זוכרת שזה היה במוצה.

15:24 דובר 2 לא היה במוצה. גם לא נתתי לזה מקום. זאת אומרת, לא, לא אמרתי את זה לאף אחד ולא נתתי לזה מקום ולא.

15:30 דובר 1 עכשיו אנחנו רוצים לחזור אל המקום שלך ומה את עשית שם כדי לתת כוח.

15:37 דובר 2 אני קודם כול מאוד ריחמתי על כולם. זאת אומרת, היה לי-

15:40 דובר 1 לא היה לך כעס?

15:41 דובר 2 היה בי כעס ורחמים ביחד.

15:43 דובר 1 איך יכולת לרחם?

15:44 דובר 2 כי אמרתי, בוא'נה, הן ממש מסכנות, הן לא נותנות לעצמן ליהנות. אני באה לפה לטוב. אני באה לתת טוב.

15:50 דובר 1 אוקיי, אז את היית במקום עם דימוי עצמי גבוה.

15:52 דובר 2 כן. כן.

15:54 דובר 1 תראי מה זה דימוי עצמי גבוה והיא עברה חרם. אבל, אבל בואי תנסי להיכנס למישהו שהדימוי העצמי שלו הוא לא גבוה והוא חווה את החוויה הזאת.

16:02 דובר 2 תשמעי, זה משהו שאני חושבת אולי גם גדלתי איתו. אז גם זה אולי פנייה גם להורים: שאני טובה בכל מצב, שאני אהובה בכל מצב. הערך שלי לא תלוי בסביבה, הערך שלי לא תלוי. זאת אומרת, זה יכול להגיד לך ככה, זה יכול להגיד ככה, כל הזמן. זה משהו שאני חושבת שהוא י-הוא נבנה מגיל אפס.

16:23 דובר 1 אוקיי.

16:23 דובר 2 כן, כן. אז אני פשוט ריחמתי עליהם. זאת אומרת, אף פעם לא אמרתי לעצמי אני לא טובה. זאת אומרת, אני ידעתי שהבדיחה שלי מצחיקה. זאת אומרת-

16:33 דובר 1 כרגע עדיין לא מבינים.

16:34 דובר 2 הם לא מבינים את זה.

16:35 דובר 1 שיגדלו יבינו.

16:35 דובר 2 נכון.

16:36 דובר 1 זה קרה.

16:37 דובר 2 כן, אז זאת אומרת, אמרתי לעצמי אוקיי, אני נהניתי מזה ו-וזה בעיה שלהם. כאילו מפסידות, בעיה שלהם. נכון, זה כואב ופוגע.

16:46 דובר 1 חוויה שאת עוברת חרם? כי היום מאוד, היום-

16:50 דובר 2 היא הייתה חוויה קשה. אני לא ידעתי לקרוא לזה חרם, אבל-

16:54 דובר 1 עכשיו, היום שאת שומעת בכל מקום חרם, חרם, מה-- איפה זה פוגש אותך?

16:58 דובר 2 זה פוגש אותי בקטע שמאשימים את החברה ומאשימים את ההורים ומאשימים את ההנהלה, ולא נותנים לילד שעובר חרם כלים וכוח להתמודד עם הדבר הזה.

17:12 דובר 1 אוקיי, יש לך עכשיו במה.

17:14 דובר 2 אז-

17:14 דובר 1 מה? דברי.

17:15 דובר 2 אז אני חושבת שכל ילד צריך לעבור איזושהי סדנה הורית בית ספרית, להוריד את התלות, מ-מ-את האחריות ואת האשמה מהסביבה. אף אחד לא אשם בזה שלא אכלת הבוקר. אף אחד לא אשם בזה שקמת בצד שמאל הבוקר. אף אחד לא אשם שלא מבינים אותך. תדבר.

17:38 דובר 1 אוקיי.

17:39 דובר 2 עכשיו שוב, אני לא אומרת, יש אחריות-

17:41 דובר 1 כשאת אומרת את זה, אני שומעת קצת קול אשמה אליו. אז איך אנחנו מלמדים ילד לקחת אחריות?

17:48 דובר 2 קודם כול, אמ, מלמדים אותו מגיל אפס-

17:51 דובר 1 לתת את הכוח הזה ובעוצמה וכוח.

17:54 דובר 2 בואי אני אתן לך איפה ההורים טועים מגיל אפס בגידול של הילדים שלהם. אולי, אולי זה ייתן לך קצת הבהרה. ילד מקבל מכה. מה האינסטינקט של ההורים? או להגיד "לא קרה כלום. לא קרה כלום." קודם כול קרה. תן לזה שם, תן לזה כאב, תן, תן מקום לכאב. להעלים את הדבר הזה ולטשטש כאב, זה משהו שילד לא יודע לשים את הרגש שלו מגיל אפס.

18:16 דובר 1 אהמ.

18:17 דובר 2 מה הרגש שלו? דבר שני שהורים עושים, ילד מקבל מכה. "נו, נו, נו, ל-ל-לרצפה. כ-- פוי על הזה."

18:25 דובר 1 כן.

18:26 דובר 2 מחפשים את האשם. ילד גדל, מחפש מי אשם במצב שלו, כי ככה הוא גדל. אז כבר-

18:33 דובר 1 מה את אומרת שצריך לעשות כשילד קורה לו?

18:35 דובר 2 ילד קורה לו? קודם כול ל-- מה קרה? לטפל נקודתית במה שקרה. קיבלת מכה מה-מה-מהשולחן.

18:42 דובר 1 ואז ללמוד איך לא-לא לקבל שוב מכה מהשולחן.

18:44 דובר 2 בדיוק. הילד גם לומד-

18:45 דובר 1 את מחזירה את האחריות אליו.

18:46 דובר 2 נכון, הילד גם לומד. הילד לומד לבד. מ-מי עשה? מ-מ-איך זה קרה? כי היה רטוב הרצפה, כי היה רטוב הרצפה. הילד מבין שהיה רטוב הרצפה. אז מה צריך לעשות פעם הבאה? שלא יהיה רטוב הרצפה. לא, לא להשאיר את ה-- את ה-- את האשמה על מה שהיה-- זאת אומרת-

19:04 דובר 1 על מישהו-- על משהו שהוא מחוץ אליי.

19:06 דובר 2 יפה. לקחת, כאילו לתת מקום לכאב ולקחת אחריות, לא לתת מקום להאשים אחרים. עכשיו שוב אני לא אומרת, יש גם עבודה מול הפוגעים וכולי וילדים שהם לא רגישים.

19:21 דובר 1 לדבר, אבל בסוף בסוף ל-להיות במקום של אכלו לי, שתו לי ואחרים אשמים, לא מתקדמים מזה.

19:29 דובר 2 יפה.

19:30 דובר 1 כאילו אפשר להיות שמה-

19:30 דובר 2 כשחס וחלילה נער, אה, התאבד והאשימו את כל המערכת ואת כל ה-- זה כואב לי לראות את זה.

19:39 דובר 1 כן.

19:40 דובר 2 כי קודם כל לא תמיד אפשר לזהות ילד שנמצא במקום כל כך-

19:48 דובר 1 לא, ויש מצוקות. יש

19:49 דובר 2 יש מצוקות, לא-

19:51 דובר 1 כי בסוף כשאתה מאשים אז אתה לא יודע איזה מצוקות אתה מעביר. כאילו זה בסוף גם נהיה שלשול.

19:56 דובר 2 המסר הוא כשאתה תולה את זה ב"כולנו אשמים" וזה הקמפיין, זה מסר למתאבד הבא. זאת אומרת, אם כואב לי-

20:06 דובר 1 בעניין של אובדנות-

20:07 דובר 2 כולם ישלמו את זה.

20:08 דובר 1 בעניין של אובדנות אני חושבת שהסיפור צריך להיות ויהי לא-- ויהי מה לא עושים. זאת אומרת, תמיד אפשר לקבל עזרה.

20:16 דובר 2 בדיוק, בדיוק.

20:17 דובר 1 המקום הזה של ה-

20:18 דובר 2 אבל זה שמאשימים-

20:19 דובר 1 ללכת לקחת אחריות. פשוט-

20:20 דובר 2 בזה שמאשימים את ה...

20:23 דובר 1 את הסביבה.

20:23 דובר 2 את הסביבה זה, זה, זה יותר מפחיד מהכל.

20:30 דובר 1 מה מיכל לויטין של היום, שהיא ברוך השם במקום טוב ובמקום אהוב ובמקום מקובל ומוחאים לה כפיים ומשלמים לה כסף, ברוך השם, אומרת ל-ל-לבת, לנערה, לאישה, לא משנה, כל מי שיכול להיות ששומעת או תוכל להעביר, אה, שמתמודדת היום.

20:50 דובר 2 אם את נמצאת במקום שאת מרגישה שלא רואים אותך ולא שומעים אותך מספיק, אז זה באמת כי כנראה יש לך משהו מאוד מאוד טוב בתוכך.

20:59 דובר 1 וואו.

21:00 דובר 2 והסביבה-

21:01 דובר 1 מה היא צריכה לעשות?

21:05 דובר 2 קודם כל לדעת את זה, להכיר בזה, לגלות את זה, להבין את זה שיש לך משהו מאוד, מאוד, מאוד, מאוד טוב. אנחנו צריכים לזכור, יצר האדם רע מנעוריו. זאת אומרת, הסביבה שלנו, ה-- בגילאים האלה, הנפש הבהמית היא מאוד מאוד חזקה. זה לא הם, זה לא הילדים. יש להם גם נפש אלוקית.

21:28 דובר 1 ההתמודדות שלהם ב-ב-

21:29 דובר 2 זה כל אחת מתמודדת עם, עם הקושי שלה.

21:33 דובר 1 לא כל אחד מתמודד.

21:34 דובר 2 בדיוק.

21:34 דובר 1 זה עוד, עוד דבר.

21:36 דובר 2 וה, ה-- לקיחת אחריות, זאת אומרת, יכול להיות שאת עוברת כרגע חרא מאוד, מאוד קשה, קחי אחריות על לגלות את עצמך. אל, אל תחפשי כרגע שיגלו אותך.

21:49 דובר 1 וואו. ובאמת ללכת לדבר, כי היום אפשר ו-

21:53 דובר 2 חייב לדבר.

21:54 דובר 1 יש אנשים-

21:55 דובר 2 חייב לדבר. אם מתמודדים עם זה לבד, זה, זה לא טוב.

21:59 דובר 1 כמו שאמרתי, ייסורים, ייסורי-

22:01 דובר 2 ייסורי המצפון. לגמרי, לגמרי, לגמרי. תדברי, תשתפי. אגב, אני כל הזמן שיתפתי גם את ההורים שלי, כל הזמן. אמרתי להם, "תקשיבו, הם לא צוחקים על הבדיחות שלי, בואי". אז הם אומרים, "בואי ספרי לנו, אנחנו נצחק". כאילו זה היה...

22:17 דובר 1 אחיות שלך ראו את זה?

22:19 דובר 2 אממם

22:19 דובר 1 גיבו אותך או שכל אחת גם הייתה ב-

22:21 דובר 2 כל אחת הייתה בהתמודדות שלה. אה, אבל שוב, היה לי את הבמה בבית וזה מילא אותי וזה מילא אותי.

22:29 דובר 1 אותי ריגשת-

22:30 דובר 2 ממש

22:31 דובר 1 לא, את מהממת וזה אני חושבת שזה פרק באמת, באמת ונושא-- תראי, אפשר עוד לדבר עליו שעות, אבל הואוו הוא נושא חשוב.

22:40 דובר 2 כן.

22:40 דובר 1 שכל אחד ייקח את זה לעצמו.

22:42 דובר 2 ממש ו-

22:42 דובר 1 לילדה קטנה, לילדה קטנה שבי

22:44 דובר 2 נכון.

22:45 דובר 1 וגם לילד הקטן שלי.

22:46 דובר 2 נכון. והורים, זה התפקיד שלכם בבית להגיד לילדים שהדבר הכי חשוב זה שיש להם אותם.

22:52 דובר 1 תודה מיכל.

22:53 דובר 2 תודה חני מרזל.

22:54 דובר 1 נראה לי שניפגש בפרק הבא.

22:56 דובר 2 בעזרת השם, נעשה ונצליח.