הרב שמואל יזהר, ורנאסי, הודו - פרק 1

00:18 דובר 1 טוב, שלום שמואל. שמואל, אה, יזהר. שמואל יזהר-

00:23 דובר 2 שלום וברכה.

00:24 דובר 1 שליח של הרבי שליט"א מלך המשיח בוורנאסי. אני אומר את זה נכון, אה, שמואל?

00:30 דובר 2 כן, כן, ורנאסי.

00:31 דובר 1 ורנאסי בהודו. אתה אולי יכול לתאר לנו באיזה אזור של הודו זה נמצא? כי הודו היא לא מדינה כמו ישראל, היא קצת יותר גדולה.

00:40 דובר 2 ורנאסי נמצאת במזרח הודו, אה, קרוב לגבול של בנגלדש וקצת מתחת לנפאל. מתחת לגבול בין נפאל. זה בעצם צפון מזרח. זה האזור היותר עני של הודו. כמה שהולכים מזרחה בהודו זה נהיה יותר ויותר עני. כמה שהולכים מערבה לכיוון בומביי וכל אלה, זה יותר עשיר. אז אנחנו מדברים על אזור שהוא די פרימיטיבי. אה, מאוד, מאוד עני ודי, די-

01:12 דובר 1 אז מה, מה הביא, מה הביא אתכם דווקא לשם? למה דווקא ורנאסי? הרי יכולת בהודו לבחור, וואלה, יבשת שלמה.

01:21 דובר 2 כן, נכון, אבל אתה יודע, כמו שאנחנו יודעים, אנחנו לא בוחרים. אנחנו, אה, מה' מצעדי גבר כוננו. הקדוש ברוך הוא, הוא, הוא מחליט לכל אחד לאן ללכת ומה לעשות. ו... אז ככה גם, אה, אצלנו. אז שלחו אותי לשם ללמוד מוזיקה. העיר הזאת זה העיר של, אה, שם מתרכזים כל המוזיקאים שבאים ללמוד מוזיקה הודית. זה המרכז הכי חזק בהודו למוזיקה.

01:50 דובר 1 אה.

01:51 דובר 2 ואני בתור מוזיקאי הגעתי לשם, אה, לפני קצת יותר משלושים שנה וגרתי שם המון המון שנים בשביל ללמוד מוזיקה.

02:01 דובר 1 כשאתה הגעת לשם, סליחה שאני מפריע לך שמואל. כשאתה הגעת לשם היית כבר חב"דניק בפעם הראשונה?

02:08 דובר 2 לא, לא הייתי חב"דניק. לא הייתי. לא הייתי קרוב לזה.

02:12 דובר 1 הבנתי. אז, אה, ספר על המפגש הראשון הזה שמה עם המוזיקה הזו ואחר כך ננסה משם להמשיך הלאה.

02:19 דובר 2 אז אני הגעתי, אני הגעתי לוורנאסי בעקבות, אה, דיסק ששמעתי אצל חבר ושמה שמעו את אחד הנגנים היותר גדולים ב-בכלי שנקרא טבלה, שזה תוף הודי. זה תוף מאוד, מאוד מורכב ואני שמעתי את זה ומאוד אהבתי ושאלתי אותו, אמר לי, אה, שאלתי אותו איפה לומדים את זה? הוא אמר לי בוורנאסי. היינו בהודו, בדרום הודו, באזור גואה. אז, אה, ארזתי את המזוודה ונסעתי ללמוד טבלה ומאז ככה הגעתי לשם בדרך כלל כל שנה לכמה חודשים של לימודים. ו... ב-באחת הפעמים שחזרתי שם התחיל להתעורר בי כל ה-העניין של התשובה. זה התחיל ממש שם. התחיל טיפה לפני זה, זה התחזק מאוד, מאוד שם. ו... ואחרי ש... ברוך השם הצלחתי, אה, להתקרב וללמוד תורה, אז החלטתי שיהיה נכון לחזור ולפתוח שם מקום, מאחר שאני את כל התשובה, את כל עיקר התשובה ש-- ההתחלה של התשובה הייתה ממש שם ולא היה לי עם מי לדבר. אף אחד לא הבין מה אני רוצה. אף אחד לא הבין מה עובר עליי. לא היה לי עם מי לשתף כאילו את, את החוויות שאני חווה. אז זה מה ש-- כשהתחתנתי אז אמרתי לאשתי אני חושב שמן הנכון שנלך לשם, שהיהודי הבא שיקרה לו דבר כמו שקרה לי, לפחות יהיה לו עם מי לשתף את החוויה, עם מי לדבר. ומאז ברוך השם עברו הרבה חבר'ה שהיה להם מה לשתף ועד שהגענו למצב שאנחנו בעצם מעוררים את החוויה הזו שוב ושוב.

04:06 דובר 1 זה דבר נשמע דבר סופר מופלא. עוד נחזור לזה. אני רוצה לשאול אותך שמואל, אתה כפי שאמרת נולדת למשפחה ירושלמית ואני מבין שלא משפחה דתית במיוחד אם זה נכון.

04:21 דובר 2 לא, לא, לא, לא משפחה דתית בכלל.

04:25 דובר 1 מאיפה ההורים שלך באים?

04:28 דובר 2 אז אמא שלי דור ד' בארץ ירושלמים ואבא שלי הוא עולה מרוסיה, ניצול שואה שברח, הצליח לברוח מרוסיה מפני הנאצים ובסופו של דבר הוא גם הגיע להודו בבריחה הזאת. הוא היה בן חמש, ברח, הגיע לבוכרה, טשקנט, סמרקנד. אחרי זה הוא המשיך הלאה. הם לא היו דתיים, המשיכו הלאה עד שהם הגיעו להודו ומהודו הוא חזר דרך פולין לארץ. הכל ברגל. ו... הכל ברגל.

05:06 דובר 1 שמע.

05:06 דובר 2 בגיל חמש.

05:07 דובר 1 זה לא מסע של מאה עשרים.

05:09 דובר 2 אנחנו, אנחנו לא... אנחנו לא מבינים את הדור הזה שאנחנו חיים בו. כשאנחנו מסתכלים על הדור הקודם אז אצלהם זה היה זה, זה על ישיבות, זה היה מסירות נפש, העצם, החיים. על זה הם מסרו את הנפש, לא על דברים. זה היה עיקר העניין שלהם.

05:30 דובר 1 אז אבא שלך, אתה אומר הגיע לארץ והוא הגיע לירושלים.

05:35 דובר 2 לא, הוא הגיע לרחובות ואיכשהו לא יודע בדיוק איך הם הכירו, אבל כנראה חבר שלו שהכיר את המשפחה וכך הם התחתנו ואחרי זה הם עברו לרחובות שהייתי בגיל פחות משנה.

05:52 דובר 1 אה. אז ספר קצת על הילדות שלך שמואל. מה? איזה ילד היית? שובב? שקט? למדן?

06:00 דובר 2 הייתי ילד מאוד, מאוד שובב, מאוד. הייתי, הייתי ספורטאי הרבה שנים. כדור יד, כדורגל, ריצה והייתי ילד שובב. הייתי מאוד למדן. מאוד אהבתי ללמוד אבל לא... אף פעם לא הרגשתי שאני צריך לעשות משהו עם זה. במיוחד את החומר שלומדים בבית ספר לא כל כך יש מה לעשות איתו.

06:30 דובר 1 מי רוצה להיות בבית ספר טוב?

06:34 דובר 2 טוב, הבית ספר של הלא דתי, אז לא כל כך יש מה לעשות עם החומר הזה באמת. אלא אם כן אתה רוצה ללכת לאיזה עולם כזה. ומאוד, מאוד. הייתי מאוד רוחני גם כשהייתי ילד. כשסיימתי את הבר מצווה אז כל יום הייתי מניח תפילין וכל יום הייתי מתפלל ו...

06:55 דובר 1 איך הגעת לזה? אתה בא ממשפחה לא דתית, אז איך זה הגעת לדבר כזה?

07:00 דובר 2 כי מאוד, מאוד התחברתי לזה ומאוד הייתי קשור לתפילה וכל הזמן צחקו עליי בבית. רודי מה נהיית דתי? הרב, כבוד הרב. כל מיני כאלה. עד שבסוף באמת עזבתי עם הלחץ החברתי ובכל זאת הייתי ילד בן שלושה עשר. אבל מאוד, מאוד הרגשתי מאוד חיבור חזק לתורה וליהדות. מאוד אהבתי תורה. הייתי הייתי לומד משלי וקהלת לבד וכל הזמן מעיין בכתבי קודש, אבל אף פעם לא, זה לא. זה לא התחבר לי לכלים מעשיים כ... במיוחד שהמשפחה שלי מאוד לא אהבו אנשים דתיים וזה הקווי מאוד, מאוד חזק בבית. אני לדעתי זה מה שזה לדעתי כבר. לדעתי ירושלמים שהם לא דתיים הם מאוד, מאוד נגד יהדות. מאוד, מאוד. זה לא כמו תל אביבי שהוא לא דתי, שהוא לא מפריע לו. ירושלמים שהם לא דתיים, הדתיים מפריעים להם. זה כאילו ה, ה, ה-- חס ושלום להגיד אבל זה כמו הלאום הזה. אני גדלתי בבית שמאוד מאוד לא אהבו דתיים ומאוד מאוד דיברו בצורה לא, לא יפה נגד יהודים דתיים. וככה גדלתי. אז מכוח הדברים זה היה מה ששומעים בבית. אבל אף על פי כן. אגב, כשהתחלתי להתקרב והייתי בישיבה אז הבאתי את ההורים שלי לשמוע קריאת מגילה בישיבה.

08:43 דובר 3 באיזו ישיבה היית?

08:45 דובר 2 איך?

08:46 דובר 3 באיזה ישיבה היית?

08:48 דובר 2 בישיבת דעת אצל הרב ארז. ושהם באו לישיבה אז אחד החבר'ה מגיע אלינו. נו, מה עדיף שהוא דתי או מסומם בהודו? מה? אז אמא שלי בלי להתבלבל אמרה לו, "מסומם בהודו."

09:05 דובר 3 אז קרו גם כל הדברים ביחד אתה אומר.

09:08 דובר 2 כן. אז היא חשבה שמסומם בהודו זה עדיף. האמת ש-- האמת שזה לקח המון המון המון זמן עד שהם הצליחו לעכל את זה. כל המשפחה היו נגד זה, לא הצליחו לתפוס את זה. והפעם הראשונה שראיתי נקודה ש-ש-שנפל להם האסימון זה אמא שלי הייתה פה ב-- כשהייתי בארץ בקרית מלאכי. זה היה בקורונה אז לא נסענו להודו. אז היא הייתה פה באיזה כנס. אז אספתי אותה והבאתי אותה לראות את הילדים, את הנכדים וזה. אז היא באה אליי הביתה. עשינו סופגניות וזה. ואז היה תהלוכה של שיירת האור. אז הילדים מאוד רצו לצאת. אז עלינו לאוטו ולקחנו בוקסה כזאת גדולה של מוזיקה ונסענו בשיירת האור בכל היישובים ובכל הזה עם מוזיקה וחנוכייה על הרכב. והיא ישבה במשך שעתיים באוטו.

10:06 דובר 3 וואו.

10:07 דובר 2 עם המוזיקה. הייתי צריך גם להקפיץ אותה בסוף הביתה. אז כאילו בעל כורחה ישבה את השעתיים האלה. ו... ואחרי זה הורדתי אותה אחרי שעתיים של טיול ביישובים הורדתי אותה בבית, ואחרי חודש היא התקשרה אליי ואמרה לי, "תדע לך שראיתי את האור הגדול שיש לכם, את הילדים, את השמחה שלהם, את השמחה שעשיתם לאנשים." היא אמרה לי, "אני כל כך שמחה שנהיית דתי." זה אחרי... מדובר אחרי כמעט שמונה עשרה שנה. לקח לה חודש מהרגע שהיא ראתה עד הרגע שהיא התקשרה וכל הכבוד שהיא התקשרה. זה הרבה אומץ צריך בשביל זה. והיא התקשרה והיא אמרה שהיא מורידה את הכובע.

10:56 דובר 3 נשמע, זה סיפור מרגש.

10:59 דובר 2 כן, ברוך השם. ברוך השם שהגענו ליום הזה. אז אני גדלתי ככה. גדלתי בתוך מקום כזה שדתיים זה לא היה המוטו ה... אפילו, אפילו הייתי, הייתי בעצמי כזה. מרוב ששוטפים את המוח אז הייתי נגד הדתיים. לא נגד היהדות, נגד הדתיים.

11:19 דובר 3 כן. זאת אומרת הדתי-- היהדות תפסה אותך, אבל הדתיים הם דברים מסוימים.

11:28 דובר 2 הדתיים בשכונה והדתיים בכלל שהם כאילו מנצלים וזה. כאילו כמו הסיפורים הידועים על בתים לא דתיים. אז, אז מהם היינו כאילו היינו מאוד נגדם. וגדלתי בשכונה ש-- לאחר מכן הבנתי שגדלתי ממש ב-- מול בית הכנסת של הרב גלוכובסקי[?] ברחובות. ממש ממול. וכל היום היינו והשכונה הזאת הלכה והתחרדה והתחרדה והתחרדה עד שהיום זה ממש שכונה חרדית לגמרי, ושם אמא שלי עדיין גרה.

12:07 דובר 3 נו, אז יכול להיות שזה ישפיע עליה לטובה. תדע.

12:11 דובר 2 כן, זה כבר השפיע. זה הכול עובד. כל פעם שבאים לחלק לה איזה משהו החבר'ה מחב"ד אז היא כל פעם מתרגשת. "וואי איזה נחמדים חב"ד האלה."

12:23 דובר 3 זה ממש מעניין איך ש-איך שהתדמית בתוך הראש לא נותנת לבן אדם ל-להבין את האמת, מה שנקרא.

12:31 דובר 2 כן, זה-זה, זה, זה שטיפות מוח. זה פשוט שטיפות מוח. אתה מבין היום שבאמת רוב היהודים בארץ הם באמת שטופי מוח. זה אחד ה-- זה אחד ה-ה-הדוגמאות הכי קלאסיות שבדוגמה אתה-- שהיה לי דיונים בבית אז הייתי אומר לאמא שלי, "אבל תראי זה ככה וזה ככה וזה מאוד טוב." היא אמרה לי "כן, כן, אבל..." אני אומר מה אבל? למה אבל? זה טוב. להיות אותי זה דבר טוב, זה דבר-- זה חינוך טוב, זה ערכים טובים, זה חיים בריאים וחיים... "כן, כן, אבל..." מה אבל? כל הזמן נכנס האבל הזה. האבל זה חלק משטיפת מוח שהם עוברים מהיום שהם מכניסים את הסטיגמות האלה לראש, אף על פי שהם מבינים שבאמת יהדות זה הדבר הנכון. פעם אחת אני אספר הסיפור. פעם אחת כשהייתי אברך צעיר בצפת אז הייתי יוצא עם, אה, עם החבר'ה של קובי בן ארי, הרב קובי בן ארי, שהולך לקיבוצים.

13:36 דובר 3 כן.

13:36 דובר 2 אז נסענו אני ועוד אברך צעיר, שנינו. הגענו לאיזה קיבוץ לעשות יום הולדת למישהו והוא לא היה בבית. אז נכנסנו, דפקנו למישהו אחר בדלת. תיפסו, נכנסנו לתוך חדר. זה היה חדר חשוך ואפל, דירה חשוכה ואפלה, מלאה בעשן של סיגריות ובקבוקי בירה על השולחן ונכנסנו לתוך הבית. פתחנו לו את הכיסא, התחלנו לעשות לו שמח וזה. חשבנו שהם יהודים בין חמישים ושתיים או שלוש. וישב שם ועישן סיגריות ושתה בירות. התחלנו לדבר על החיים שלו. אז הוא סיפר שהבן שלו הוא מואשם עכשיו, הבן הצעיר שלו מואשם בהתנהגות מינית בבית ספר עם ילדים אחרים וכל מיני בעיות מפה עד הודעה חדשה. ואז הוא אמר לי, "תראו אתם הדתיים, יש לכם הילדים שלכם כל כך מחונכים, יש לכם ערכים טובים, אתם מגדלים את הילדים שלכם בצורה בריאה. זה החיים שלכם. זה חיים כאלה טובים. אני ממש מקנא בכם." אז אמרנו לו, "אז אם אתה מקנא בוא, בוא איתנו. בוא נעזור לך תהיה גם אתה כזה. בוא." אומר לי, "אההה. לא מתאים לי." וזה, זה ה-- זו הנקודה של שטיפת מוח, שאתה מבין שזה טוב, אבל אתה לא מבין שאתה שייך לטוב.

15:00 דובר 3 כן, ה-הנתק הזה כן. בכל אופן-

15:03 דובר 2 צד אחד

15:04 דובר 3 בכל אופן, אז אתה גדל שם בבית ספר הזה ברחובות. באיזשהו שלב אתה מתגייס לצבא, אני מניח.

15:11 דובר 2 כן, הייתי בצבא. לא הייתי קרבי, אבל הייתי בצבא.

15:15 דובר 3 אז בוא ספר טיפה איך יצאת, מה עשית, מה...

15:20 דובר 2 מה עשיתי? הייתי בצ-- הייתי בצבא ביחידת קישור ביפו, במקום שנקרא בית האנטל[?]. אה, מתעסק עם חיילים נלווים וכולי. לא, לא משהו מיוחד. ממש לא אהבתי את הצבא. וארבעה ימים אחרי השחרור טסתי להודו. ממש כך.

15:41 דובר 3 ארבעה ימים אחרי השחרור טסת להודו.

15:43 דובר 2 ארבעה ימים אחרי השחרור טסתי ל-לתאילנד, לא להודו.

15:47 דובר 3 אה לתאילנד.

15:49 דובר 2 תאילנד, משם ל... ואז התחלתי להסתובב ושבע עשרה שנה.

15:54 דובר 3 מה בעצם רצית להשיג?

15:58 דובר 2 אה, אתה יודע, כשהיהודי מתחיל לחפש אז זה בגלל שיש לו איזה חוסר רוחני. ואם הוא לא מצא אותו בסביבה הטבעית שלו, אז הוא ילך לחפש אותו בכל מקום אחר. וזה כזה פשוט. כלומר, אדם שמסתובב ועוזב את הסביבה הטבעית שלו זה תמיד, תמיד, תמיד בגלל חוסר רוחני. עכשיו, כשהוא לא מבין, אז הוא יכול לתרץ את זה שהוא אוהב לטפס הרים והוא אוהב לראות נופים והוא אוהב לגלוש על גלים. והוא יכול ל-ל-לספר סיפורים לכל העולם שהוא ככה וככה וככה, אבל הסיבה היחידה שהוא עזב את הסביבה הטבעית שלו והתחיל לחפש זה בגלל שהוא לא מצא מענה רוחני לנפש שלו שצועקת וזועקת לקשר שלה עם הקדוש ברוך הוא. לכן היהודים היום בארץ במיוחד, מסתובבים כל... אז פעם אחת בא אליי הודי. הוא אומר לי: "תגיד, כמה יהודים יש ב... כמה ישראלים יש בישראל?" אז אמרתי לו בערך שש מיליון. אומר לי: "לא פה. בישראל כמה?" למה? למה? כי הוא רואה, הוא רואה נגיד אמריקאי. אז נגיד אתה, אתה מסתובב, אה, באזורים שעמוסים ישראלים. רואה שני אמריקאים, שלוש צרפתים, שש גרמנים. אני יודע, שלוש אוסטרים. ואז אתה רואה שבע מאות ישראלים. אז מה הוא חושב לעצמו, ההודי? הוא אומר תראה, אמריקאים יש נגיד מאתיים חמישים מיליון. אתה רואה פה שניים, שלוש, שניים פה, שניים שם. ישראלים אתה רואה פה איזה שבע מאות או אלף או אלפיים או חמשת אלפים. יש מקומות עם חמשת אלפים ישראלים, ישראלים ברגע נתון. אז כמה ישראלים יש בישראל? אז אתה רואה שכל ה-- כל כך הרבה ישראלים מסתובבים ומחפשים, וזה בגלל שהם לא מוצאים את המענה הרוחני שהם צריכים לקבל בתור יהודי פה בארץ,

18:09 דובר 2 כי פה בארץ זה המקום שהוא הכי נגד יהדות בכל העולם. זה מה שאני גיליתי לנכון. לכן הם, הם בורחים. הם עוזבים. הם עוזבים את הסביבה הטבעית שלהם, הולכים לישון במלונות. אני יכול להגיד לך שבארץ, אם היית נותן לו מזרון כזה, אפילו עם מקל הוא לא היה נוגע במזרון הזה. ושם הוא ישן בחדרים עם יתושים ועם מחלות ועם מים מזוהמים ועם כל מיני... והם בכמויות אדירות מסתובבים וזה כל זה בשביל למצוא את המענה הרוחני שהם לא מקבלים בסביבה הטבעית שלהם. וזו הסיבה גם זאת שאני חיפשתי. זו הסיבה שטסתי לכל העולם, הסתובבתי. כל פעם זה היה תירוץ אחר למה לכאן ולמה לשם ולמה דווקא לפה ומה פתאום ללמוד מוזיקה בהודו ומה זה וזה. אבל באמת זה היה-

19:08 דובר 4 אז אתה מגיע ותחנה ראשונה לתאילנד. מה אתה פוגש שמה?

19:14 דובר 2 תראה, תאילנד זה מקום של כיף. זה מקום של להירגע לכמה שבועות, חודשים. אחרי זה נסענו לאוסטרליה לעשות כסף קצת, כי צריך כסף. זה לא... הארץ שלנו לא משופעת בכסף.

19:29 דובר 4 אה, נסעת-

19:30 דובר 2 ומשם כז-

19:31 דובר 4 מתאילנד נסעת לאוסטרליה.

19:33 דובר 2 כן, לעבוד.

19:35 דובר 4 אוקיי.

19:36 דובר 2 אחרי זה לאירופה, לעבוד גם. אחרי זה לברזיל, אחרי זה לגאנה, אחרי זה לשם, אחרי זה לאפריקה. וגם יום אחד הגעתי להודו.

19:48 דובר 4 יום אחד הגעת ל...? להודו.

19:50 דובר 2 להודו. הגעתי להודו אחרי שנתיים. ו-

19:55 דובר 4 לאן נסעת בתחילת הדרך?

19:58 דובר 2 בתחילת הדרך, אז הכי מצחיק, הגעתי, אה, אני לא ידעתי לאן... אני אף פעם לא יודע לאן אני טס. אני טס למקום, אני לא יודע לאן אני, לאן אני אלך, לאיפה אני אהיה. אז טסתי ככה-

20:14 דובר 4 אתה זורק באוויר ואתה אומר איפה שיהיה יהיה בסדר.

20:17 דובר 2 נוחתים בהודו ומסתדר, השם יעזור. אז הגעתי, נחתי בבומביי. היו כמה חבר'ה ישראלים במטוס. אני שאלתי אותם לאן אתם נוסעים? אז אמרו לי לגואה. אמרתי מה יש בגואה? אמרו לי מסיבות, ים זה. בואו אני אסע אתכם. אחרי זה הם הגיעו למונית, התחילו לדבר עוד פעם. אמרו לי לא, אנחנו נוסעים לפונה. מה יש בפונה? פונה.

20:41 דובר 4 אה לפונה.

20:43 דובר 2 פונה זה איפה שבצד.

20:45 דובר 4 כן.

20:46 דובר 2 ואמרתי מה יש שם? אמרו לי יש שם אשראם וזה וכיף. אמרתי טוב, ניסע אתכם לשם. אז נסעתי לפונה והגעתי לאשראם ורציתי לראות מה זה וזה וזה. משום מה לא, לא הצליח, לא הצלחתי להתחבר לדבר הזה. ראיתי וידאוים של הגורו שם ולא הצלחתי להתחבר לזה. אז כולם היו בהתלהבות מאוד גדולה מזה. אני זוכר, אני לא אשכח. ישבתי שם באיזה, אמ, אמ, מאפייה כזאת שאוכלים שם, וישבה מולי איזו ישראלית בת שלושים וארבע שנראתה כמו בת שישים. ואני יושב ואני אומר לה מה מצאת פה? היא עונה לי, "מאז שהגעתי לפה החיים שלי השתנו." והיא נראתה לי כל כך אומללה. ואמרתי-- אז אמרתי לעצמי, ככה זה נראה כשזה כאילו הכל השתנה לי והגעתי לאור כזה גדול. אמרתי ככה זה נראה כשיש אור כזה גדול. בקיצור, חזרתי לחבר'ה האלה שהייתי איתם בדירה שבאתי ואמרתי להם איפה אמרתם פה המסיבות וזה? אמרו לי בגואה. אז נסעתי לגואה ומשם, ומשם הגעתי לעיר שלי אחרי כמה זמן. ואז הלכתי ללמוד מוזיקה.