הרב מוטי גרמך, קיוטו, יפן - פרק 2- חלק א

00:21 דובר 1 מה אתם עושים שם? יש לך שבוע? ספר לי קצת.

00:24 דובר 2 אה, יש כל הזמן, אה, יהודים שבאים, אה, לשאול שאלות, שבעיקר בתחום המזון. יפן היא מדינה שהיא מאוד, אה, קשה ל-ל-לשומרי כשרות כי בכל דבר, אה, מוסיפים פה, אה, שומן חזיר. זה משהו שהם, אה... ואת אפשר למצוא מקומות טבעוניים אולי, אבל זה קשה למצוא את האיך מזה-- הכל מעורבב. אז, אה, אז תמיד ה-התחום המזון זה משהו. כאילו אנשים שבאים לאכול באים לשאול שאלות על, אה, מה אפשר, איך להסתדר וכולי.

01:03 דובר 1 תגיד לי, קיוטו-

01:04 דובר 2 כי אנשים באים זמן קצר.

01:05 דובר 1 איך אני מוצא את קיוטו ב-בגאוגרפיה הכללית של יפן?

01:09 דובר 2 אה, אנחנו... יפן היא בננה כזאת.

01:17 דובר 1 מיל-- כן, זה איים, נכון? זה בעצם איים כאלה.

01:21 דובר 2 אז זהו, זה שלושה, שלושה איים, שלושה איים או יותר, כאילו בגדול. אז האי המרכזי זה טוקיו וקיוטו הוא בצורה, אה... טוקיו זה יותר ב... נגיד פה וקיוטו, טוקיו. איך אני אסביר את זה? זה שניים בדרום.

01:42 דובר 1 בקצה התחתון של הבננה.

01:45 דובר 2 לא, לא בקצה. זהו, בקצה התחתון של מרכז הבננה. אה...

01:51 דובר 1 אוקיי. מה, מה מאפיין אותה? מה? מה היא חשובה?

01:55 דובר 2 היא חשובה מאוד כי בעצם כל יפן זה קיוטו. להבדיל, להבדיל, להבדיל, אם טוקיו זה תל אביב, אז, אה, קיוטו זה ירושלים.

02:08 דובר 1 אה.

02:09 דובר 2 כל ההיסטוריה, כל ה, כל, אה, לפני מאה שישים שנה לא היה, לא היה ערים ב-ביפן, היה רק כפרים. כולם היו, אה, איכרים, שבטים.

02:25 דובר 1 עובדי אדמה.

02:27 דובר 2 כן. ו... היחידים שהיו להם, אה, שהיו במעמד זה אנשים, אנשים שגרו ב-בקיוטו. קיוטו זה ה, כל המעמד הגבוה, הבירוקרטים, האצילים וכולי.

02:43 דובר 1 אז מה עושים שם יהודים או ישראלים? מה, מה, למה הם באים לשם?

02:48 דובר 2 אה, לראות יפנים זה באמת. התרבות היא כל כך, אה, שונה מ-ממה שאנחנו מכירים. זה כאילו משהו ש... עולם, עולם אחר, עולם אחר, מציאות אחרת, אה...

03:02 דובר 1 באיזה מוב-- באיזה מובן? מה, בתפיסה של העולם?

03:07 דובר 2 לכל, לכל כיוון. זה מתבטא ב-בזמנים, מתבטא במידות, מתבטא באמינות, מתבטא ב-ב-בלכלוך, ב-בשקט, ב... אין טלפון של שומר מצלצל ברחוב.

03:21 דובר 1 אין דבר כזה.

03:22 דובר 2 אין דבר כזה, אין צעקות. אין, אה...

03:24 דובר 1 אם אתה נמצא בפגישה לא, לא יצלצל טלפון?

03:28 דובר 2 אני לא מדבר על פגישה. פגישה אמרתי לך ש... אני מדבר על פגישה. פגישה זה, זה, זה אפילו לא לחשוב על פגישה שיצלצל. אני מדבר על נסיעה באוטובוס. בנסיעה באוטובוס לא מצלצל טלפון ואנשים לא מ-- קוראים לזה צלצול בושה. כאילו תמיד לעשות טלפון על שקט. מי שקונה טלפון ביפן, ביפן ה-ה מוכרים אותם בצורה כזאת שכשאתה מצלם זה עושה צליל של תמונה, כי הפרטיות פה זה משהו כל כך, כל כך, אה, אה, חשוב. ו-ו-ואיך אני אגדיר את זה? זה משהו שהוא מאוד... כל אחד יש לו את ה... כן. כל אחד יש לו את המטר שלו, את ה-- לא, לא מסתכלים איינע, בעיניים של אחד של השני. אה, כל אחד חי, אה, אפשר להגיד בדידות. יש לזה את המקו-- יש להם את המקום שהם כן יחד, אבל, אה, העבודה זה דבר הכי חשוב וחיים בשביל העבודה. העבודה זה הכול. כן. בוחרים, בוחרים, אה, את הגן לפי הבית ספר, לפי התיכון, לפי האוניברסיטה וכבר משמה מתחילים להת-להתכוונן לשמה, ל-לאיזה אוניברסיטה, בשביל התואר, בשביל הג'וב, בשביל התפקיד שאקבל. אז, אה, ועבודה-- זה, זה... איך אומרים? יש שקט פנים-- יש שקט חיצוני מאוד חזק. כאילו כל אחד נראה מאוד רגוע ומאוד, אה, שליו. אה, גם אם עוברים דברים יש להם איך להחליף את זה. איך... בחור אמר לי בשבת, אה, אחד שהוא נ-נשוי ליפנית. אז מהברגע שהיא- יפנית, יפנית, יפנית לא יהודייה. כן, כן, כן, לא יהודייה. ברגע שנודע לה שהיא, אה, מעוברת, היא הפסיקה באותו י-- באותו יום, באותה שעה, הפסיק-- לא נגעה יותר בסיגריות, ב-בשתייה והייתה, אה, אה, כן, הם הכירו ממקום, אה, מתוך הטיול, מתוך מקומות של, אה,

05:38 דובר 2 כן מגיעים לעישונים ושתייה, אבל ברגע, ברגע שזהו, מחליפה דיסק, זהו, זה... גם מה, חמש עשרה שנה כבר לא נוגעת בזה. זאת אומרת, זה- איך היה המשפחה שם? איך זה נראה? אה, אז זהו, זה גם לא נראה. אלה שמתחתנים, זה, איך אומרים, זה מפריע לעבודה. אז אלה שמתחתנים לא כולם רוצים משפחה, רוצים ילדים, כי ילדים זה, זה גם יתרה, זה גם קצת בושה. הרעש שהם עושים, ה... אה, המחויבות. אז, אה, אז, אז אין ה-- אז זה כבר שלב. אה, זה לא, זה לא שאין ילדים. יש, אפשר, אפשר לראות ברחוב תמיד, אה, בבתי ספר, אבל ב-במספר הכללי יפן במצב, אה, מאוד מסוכן. כבר ראש הממשלה הכריז על זה כבעיה לאומית. לגמרי, וזה המדינה עם הכי הרבה זקנים כי מאריכים פה ימים. אנשים אוכלים פה מאוד בריא ובעצם אין, אה, אין מי שיתחזק אותם. אז עוברים לכמה שיותר רובוטים בכל תחום שאפשר. אבל, אה, אבל המצב כן, נו. ל-לתחילה, אה, אחוז גדול מ-מהמקומיים, הבעל ואישה ישנים בחדרים שונים. מה הם עושים? ישנים בחדרים שונים. מיותר ביטחון. כי לא, כי כל אחד, כי כל אחד הולך לעבודה וחוזר לעבודה בשעות אחרות. ועוד פעם הפרטיות ולא להפריע לשני וכל אחד יש לו את האיך שהוא, אה, מארגן את עצמו וכולי. אז, אה... זאת אומרת שבעצם יפן לא מבוססת על חיי משפחה. ככה אתה אומר? אה, אין זמן. אין זמן. אנשים עובדים כל הזמן. אנשים מאוד עייפים כל הזמן. זאת אומרת, כל-- אנשים בעצם כל הזמן, כל הזמן בעבודה. הם חיילים ומה שצריך לעשות עושים ועושים אותו הכי טוב ועד הסוף. ולא מקבלים שעות נוספות ונשארים, אה, חדר מורות. אם אחד

07:50 דובר 2 המורות עוד לא סיימה לעשות, אה, לתקן את המבחנים, אז שאר המורות לא ילכו הביתה, כי אם לא יתנו לה הרגשה לחברה שהיא צריכה להישאר יותר מאוחר ואנחנו נלך. אז כולם נשארים עד מאוחר. וזה בכל מקצוע. כל אחד יש את ה-- כל הזמן את החשיבה על השני ואיך השני ירגיש וסליחה שאני נושם לידך. סליחה שאני מסתכל. סליחה שאני-- כאילו כל הזמן יש פה את ה, את ה, לשני במרחב של השני. כל הזמן חשיבה זה. ואנחנו אף פעם לא נבין אותם כי אנחנו זרים חושבים אחרת ולא, לא מבינים את התמונה ולכן אנחנו איך אומרים. יש ליפנים שפה, שפה ביניהם של הבעות של עיניים, של שמבינים אחד את השני בלי מילים.

08:40 דובר 3 זאת אומרת אתה למדת יפנית קצת?

08:43 דובר 2 קצת. לא הרבה, כי עוד פעם אנחנו פה ומקדימים את זה מאוחר. אנחנו פה עכשיו מתחילים שנה חמישית שמתוכם זה שלוש וחצי שנים של קורונה. אז לא, אנחנו לא כזה מתערבבים בחוץ. ועוד פעם גם ליפנים אין הרבה זמן לדבר איתך וגם אין מי שיתחיל כאילו יפני בתוך הלהיות הכי טוב או לא להיות הכי טוב. לחשוש לא להיות במקום לא נעים או לא נוח. אז כשאני לא יודע אנגלית מאה אחוז אז אני לא מנסה לדבר אותו. אני אומר אני לא יודע אנגלית, אבל כל תלמיד בבית ספר סיים בהצלחה לימוד אנגלית. תיתן להם ספר קשה באנגלית, הם יקראו ויבינו מה הם קוראים מילים, אבל הם לא יודעים לדבר כי הם לא. גם מי שלימד אותם לא לימד אותם, לא ידע לדבר וגם אין את ההתנסות הזאת. וזה מתבטא גם במוזיקה. הרבה מוזיקאים, מוזיקאים שלומדים כל החיים מוזיקה, לנגן וכולי, אבל אף פעם לא ינגנו לפני אחרים. כי. כי אני לא קיבלתי. אני לא בתואר הזה. אני לא. אני לא מספיק בטוח שאני יכול לעשות את זה לפני אחרים. וגם איפה יכולים להתאמן על מוזיקה בגלל החשש מלעשות רעש ולהפריע לשני. אז אתה צריך להשכיר אולם קריוקי ששם אתה הולך להתאמן על נגינה או בימי ראשון באיזה באוניברסיטה איפה שאין אף אחד ואתה לא מפריע לאף אחד או ליד הנהר. כאילו בבית אתה לא תפריע כי הבתים פה לא הכל מעץ, אז זה לא מבודד טוב.

10:29 דובר 3 הבתים, הבתים מעץ בגלל הבעיה של רעידות אדמה שהבתים לא יפלו על מישהו.

10:36 דובר 2 לא, כי הכל היום, הכל היום בנוי. היום משוכללים גם בטון, גם ברזל. הם למדו את הטכניקות על כל הטכניקות נגד רעידות אדמה שלא צריך עץ בשביל זה. ההפך נראה לי היום עץ פחות טוב ובתים חדשים לא בונים מעץ, אבל כל הישן גם כשעברו המעבר מעץ לבית רגיל בית אחר. אז כאילו לקח דור עד שהבינו שצריך גם לעשות. איך קוראים לזה בידוד כמו שצריך. אז הרבה בתים לא מבודדים. כל הבתים שלא החדשים. בתים ש. כאילו שעברו למערביות לשיטה מערבית. אבל לא, לא הסבירו את הלומדות כנראה. כאילו ככה שמעתי מפה. בקיצור יפני באמת מאוד מאוד מרתק. שמעתי שאחד הנשיאים לא זוכר נשיא של ארצות. נשיא מדינה בא ונפגש פה והראש הממשלה של יפן שואל אותו מה? מה הזרים כל כך מתלהבים שמגיעים ליפן בכמויות כאלה? הרי יש פה כמויות של זרים תיירות בצורה לא לא ברורה. לא אם עכשיו בסין דיברתי עם יהודי שהגיע משם מבייג'ינג. אין מניינים, אין מניין לשבת בזמן שלפני הקורונה היה בסדר, היה בעלי עסקים, אבל תמיד היה מאה איש. אבל התיירות בטח שלא חזרה לשם. אבל ליפן תמיד תיירות זה יעד. יעד מתויר. עכשיו עוד יותר מתויר כי הין מאוד נחלש ו... לפני הקורונה היית מקבל בדולר, היית מקבל מאה, מאה ותשע ין. עכשיו זה כמעט מאה ארבעים. אז זה כמעט ארבעים אחוז אתה מרוויח על אותו דולר, אז הטיול הוא יותר קל ויותר זול. אז אנשים-

12:32 דובר 4 אבל אמרת שאיזה ראש מדינה התלהב מהעניין.

12:36 דובר 2 זהו. אז הוא שאל, סליחה, אז הוא שאל אותו מה, מה קרה שכל התיירים מגיעים ליפן? מה? אז אותו ראש מדינה, מה ענה לו? אם הייתי מספר לך שיש מקום שיש שמה חיצוניים, חייזרים, היית מגיע לבקר? אומר זה מה שאנחנו מגיעים לפה. באמת. לא, כל ה, כל החשיבה, כל המנגנון, הכל, הכל הוא לא, לא מה שאנחנו מכירים. זה כאילו עוד, עוד פלנטה.

13:05 דובר 4 אז הנה אתה רואה ש-ש-שיהודי התחתן שם עם יפנית. לכאורה שני עולמות מאוד מאוד רחוקים כפי שאתה מתאר.

13:13 דובר 2 כן, ה, הסיפור שהם עכשיו התגרשו. אה, התגרשו או נפרדו. זה לא, זה לא עובד כזה טוב. לא ב, כאילו כמובן כי יהודי ו... מה שהרבי מסביר שהנשמה, הנשמה של יהודי יש לו פלוס ויהיה פלוס ופלוס לא עובד. יש לכל אחד אנרגיות שונות ויש אנרגיות שלא מתחברות אחד עם השני וזה לא טוב ליהודי ולא טוב ללא יהודיה. אבל בפרט שאנחנו רוצים להגדיל את עם ישראל עוד לא חזרנו למספר של לפני השואה. אם היינו שש עשרה מיליון יהודים לפני-

13:50 דובר 4 על זה אני בכלל לא מדבר. אני שואל, יש לנו משפחות-

13:53 דובר 2 אבל מנטליות איך, איך, איך זה מסתדר? זה, זה הרבה פעמים זה מתחיל טוב או נראה טוב, אבל זה לא... זה מאוד קשה כי זה המנטליות כל כך שונה. ה-החשיבה, אה, כל דבר מה חשוב, מה לא חשוב. הכל כל כך לא...

14:15 דובר 4 מה אתם עושים-

14:17 דובר 2 הקוצות שלי עכשיו על בחוץ.

14:19 דובר 4 דבר.

14:19 דובר 2 לא, אני שומע עכשיו רעמים. אמור להגיע טייפון ב... הזמן השיא שלו בקיוטו זה מחר, מחר בערב בזמן הזה.

14:30 דובר 4 ואז מה יהיה?

14:32 דובר 2 אה, אז זהו לא, התיירים עולים ועולים כמו שאמרנו ובשבתות כבר הבית לא מכיל את הכמות. אז היינו שמים בחוץ אבל היה חם מאוד בחוץ, אז השכרנו אוהל עכשיו לתקופה. אוהל עם מזגן וכולי. אבל אוהל וטייפון זה, זה אתה יכול למצוא אותו אצל השכנים. אז התחלנו לפרק אותו ולא סיימנו. אז אנחנו צריכים, צריכים לערב לסיים לפרק את האוהל הזה.

15:02 דובר 4 אז אתה בכלל אתה על סיכות עכשיו, זה מה שאתה מתכוון?

15:06 דובר 2 לא, זה ה-ה-אין הסערה אמורה לבוא מחר, אבל יש שמה כיסאות, לא יתחיל הגשם.

15:15 דובר 4 יש לכם, יש לכם עוזרים בבית חוץ ממך ומשפחה?

15:19 דובר 2 אה, אז זהו, יש לנו לשעות בימים מסוימים. זה גם עוד פעם זה, זה כמו שאמרנו, יפן זה מדינה אחרת. אנחנו עוד מעט נגיע לזה שהיינו לפני זה בהודו בשליחות, ו... אנחנו חווינו, איך אומרים, עברנו מ-מ-מכף מ-מ-מאה שמונים מעלות ב-ב-במנטליות. כאילו המקום הכי קיצוני בעולם לכיוון מסוים שזה הודו. אולי באפריקה יש גם מקומות יותר כאלה, אבל לא פגשתי. אבל, אה, ויפן זה הצד ההפוך לגמרי בכל, בכל נושא, וכאן גם בן אדם שמגיע לעבוד הרבה פעמים הוא לא מגיע בשביל המשכורת. הוא מגיע בשביל התעסוקה, בשביל העבודה, בשביל העניין, אה, להכיר זרים, להתאמן על האנגלית, אה, להכיר יהודים. כל אחד יש לו את הסיבה שלו הוא. אבל זה לא בא, זה לא אחד ש... זאת אומרת קפה נשפך פה והוא אחד שבא על תקן של מלצרית ולעזור בניקיון, ושמבקשים את העזרה לנקות את הקפה שחור שנשפך על השטיח, על רצפה, שטיח. זאת אומרת הבחור צריך לקחת אחריות. הוא הבחור ששפך. המטייל הישראלי.

16:36 דובר 5 מה זה? אתה יודע מה זה אמירה? אמירה שהייתי קונה אותה.

16:42 דובר 2 זה נכון, אבל צריך צריך לגדול ככה, וכשאתה לא גודל ככה אז אתה לא. אין את ה... אין את התיאום ציפיות. הנכון. זאת אומרת, אם אתה לא התחנכת ככה אתה רואה שזה קורה הרבה בצורה... כן, לקום מהשולחן ולא לפנות אחריך כי מישהו אחר מפנה. זה הרגל מסוים שמגיעים. בסדר, זה הכל תלוי בחינוך, אבל פה זה, פה זה, פה זה. זה כל כך מושרש. בבתי ספר אין, אין עובדי ניקיון.

17:18 דובר 5 אה.

17:19 דובר 2 בתי ספר הילדים אחראים על הניקיון. זה מתחלק לפי כיתות, לפי תורנויות לפי. אבל אין, אין עובדי ניקיון. כל אחד מכל הילדים עושים ספונג'ה ועושים טאטוא ועושים. הם כאילו בית הספר הוא סוג של צבא. גם בספורט, בכמות ספורט שעושים ובסוגי ספורט. זוחלים פה על הרצפה בכמעט מינוס מעלות עם מכנסיים קצרות וחולצה קצרה כחלק מהספורט. תיכון. היית אומר את זה למישהו בתיכון בארץ היה מזמין את אני יודע מה, את מבקר המדינה ועושים סקנדל שלם. פה זה חלק מהנורמה. אז יש כאלה.

18:05 דובר 5 בוא נחזור לשורשים. אתה בפעם שעברה הסברת וסיפרת סיפור מאוד מדהים על ההורים וקצת על עצמכם. ועכשיו בוא, בוא נחזור קצת. אתם ילדים קטנים, אתם גדלים עם אבא שכל היום זה נמצאים אתם בעצמכם נכנסים לעניין הזה, ועכשיו אתה תספר לי קצת על הילדות, על התלמוד תורה, על הישיבה, איזה ישיבה הראשונה הייתה, לאן עברת אחרי זה והניצנים של של העניין של הרצון לשליחות.

18:38 דובר 2 זהו. אז אנחנו.

18:39 דובר 5 כמה שיותר פרטים.

18:42 דובר 2 אז זהו, כמה שזה מה שיזכר תוך כדי. אנחנו גדלנו בכפר חב"ד, כמו הזכרנו את זה פעם שעברה. אני לא זוכר.

18:52 דובר 5 דיברנו על זה פעם שעברה שאתם גדלתם בכפר חב"ד.

18:55 דובר 2 ביקש מהרבי, ביקש שהמשפחה, ההורים רצו לגור בבית דגן במקום השליחות. כשאתה גר במקום כל ההשפעה היא אחרת. הרבי ענה להתייעץ עם ההנהלה. זאת אומרת וההנהלה החליטה לגור בכפר חב"ד. אז כפר חב"ד זה כפר של מאה אחוז חב"דניקים ואווירה ממש בחממה חסידית. זאת אומרת כולם יהודים חרדים שומרים תורה ומצוות וזה האווירה. כאילו כולם מסביב לרבי. אבל איך אומרים בחממה כולם. האווירה היא מאוד משפחתית ועשייה של רגע, שנייה, אני. אמא, את רוצה לבדוק על הגשם? יכול להיות שנצטרך לעצור אם יתחיל גשם כי כל הכיסאות מבד בחוץ. אז אנחנו.

19:48 דובר 5 הבנתי. אז נעשה. אפשר לעשות עצירה קצרה.

19:51 דובר 2 כן.

19:54 דובר 5 אפשר. מוטי, אפשר לעשות עצירה קצרה.

19:57 דובר 2 כן.

19:58 דובר 5 ולהמשיך. אתה רוצה שנעשה עצירה של כמה דקות?

20:01 דובר 2 כן, כן. אז אני אבדוק רק.

20:03 דובר 5 בסדר גמור. אנחנו עושים. בסדר מוטי, אז אתם אספתם את הכיסאות מה, ממעמד הציטוט.

20:11 דובר 2 כן. לא, לא. ישנו אוהל לאוהל רציני שהתקנו עם מזגן הכל. אז אה זה עכשיו רק התחיל התחילת הגשם. מחר אמור להיות סערה.

20:24 דובר 5 הטייפון אצלכם זה כמו ההוריקן בארצות הברית, נכון?

20:29 דובר 2 כן, כן, כן. ועכשיו זה כל התקופה. חום, קור. הכיוונים של האוויר מגיע. כל שנה יש. עכשיו יפן מוכנה. מוכנה לכל אסונות טבע. האויב האמיתי של יפן זה הטבע. רעידות אדמה שזה גורם לצונמי, הרי געש, אש, סערות מרוחות, אבל זה ה-- זה המטרה.

21:01 דובר 5 איפה יש שם ?

21:04 דובר 2 איך? וואו. מה?

21:09 דובר 5 איפה הרי הגעש נמצאים?

21:13 דובר 2 גם פוג'י הוא הר געש.

21:15 דובר 5 איזה הוא אומר גדול. הוא רחוק מכם. קרוב אליכם.

21:18 דובר 2 לא קרוב לטוקיו יותר אבל. אבל זה הר אדום. יש אבל היה. היה כמה. היו כמה סיפורים. אתה לא מכיר מספיק. אבל.

21:33 דובר 5 אנחנו. טוב, אני מקווה שאת הדברים האלה לא צריך להכיר. חלילה וחס. אני לא. לא, לא בדיוק מברך אותך שתוכל להכיר את הר געש מקרוב.

21:41 דובר 2 פעם, הפעם הקודמת שהיינו פה ביפן, כאילו הפעם הראשונה זה היה אחרי הצונמי. לפני עשר שנים. חצי שנה. שאז רעידת אדמה שגרמה למאות מאות אלפים הרוגים. עשרות אלפי הרוגים. ומה שזה פגע, מה שהכי חשש זה היה לתחנה האטומית. איך קוראים?

22:11 דובר 5 לתחנת החשמל הגרעינית.

22:16 דובר 2 כן, הגרעינית. נכון. וזהו. אנחנו הגענו אז עם הרב בנימין זרעי[?] לתת לתמוך ולעזור ללא יהודים. טוב, בוא בוא לא נקדים.

22:28 דובר 5 כן, לא נקדים את המאוחר. בוא בוא נחזור חזרה בשנים אחורה. אתם ילדים, אתם בכפר חב"ד.

22:35 דובר 2 נכון, כפר חב"ד.

22:36 דובר 5 ועד של הוועד של של המוטט של אבא אומר שהם צריכים לגור בכפר, שאתם צריכים לגור בכפר חב"ד ולמעשה אתם גדלים בכפר חב"ד, וזה כמו שאתה אומר זה חממה. זה מקום שבו אנשים אין להם בדיוק את החשק להרים את החלקים האלה של הגוף שצריכים להוביל את האדם, והם די ישנוניים בנושא של מקצועים.

23:02 דובר 2 כן. יש איזה אפשר להעצים את זה. יש בדיחה כזאת שהיה קהילה שהיה עשרה יהודים והמניין התחיל בדיוק בזמן. שבע בבוקר שחרית חמש מנחה תמיד היה. אין, אין פספוסים. יום אחד הגיע יהודי חדש לקהילה. הוא שואל מתי השחרית, מתי התפילות? שחרית מחר בשבע. אוקיי. הוא מגיע בשבע. מחכה, מחכה, מחכה. שבע ורבע. שבע עשרים הוא בסוף מתפלל לבד. הוא אומר אולי, אולי הקהילה הזאת לא תמיד מקפידה. אחרי זה הוא הולך למכולת, פוגש את אחד החבר'ה, הוא שואל אותו מה קורה פה? כאילו אמרתם בשבע יש תמיד מניין? הוא אומר תמיד יש. מה? הוא אומר. אומר מה קרה? לא הגיעו אנשים. אז מה, בלעדיי לא היה מניין? כל אחד עכשיו כשיש עשרה אז כולם. כל אחד יש לו אחריות. כשיש אחד עשרה אז כל אחד הוא העשירי. אז יסתדרו בלעדיי. אז מהן? מהן זה שכולם חב"דניקים באותו מקום? אז כל אחד מישהו אחר יעשה את העבודה. כשיוצאים החוצה זה כל אחד. מישהו גם נתן על זה בדיחה. חידה.

24:11 דובר 5 אני חושב שיחזקאל, יחזקאל, איך קוראים לו? יחזקאל סופר הגדיר את זה יפה. כשאנחנו ביחד, חב"דניקים ביחד זה כמו זבל שהוא ערימת זבל.

24:25 דובר 2 נגזל.

24:25 דובר 5 אין לה שימוש. רק כשמפזרים אותה בשטח מתחיל להיות השימוש.

24:31 דובר 2 זה מצמיח.

24:33 דובר 5 ומצמיח. כן.

24:35 דובר 2 כשזה יחד זה מסריח.

24:36 דובר 5 בדיוק.

24:39 דובר 2 אז לא, זה לא. זה באמת מקום-

24:41 דובר 5 לא הרגשתם שזה מסריח? לא הרגשתם שיש-

24:44 דובר 2 לא, מה פתאום? מה פתאום?

24:45 דובר 5 איזה בעיה?

24:47 דובר 2 מקום שכיף, מקום של כל הילדים ישי יחד יוצאים ל-- אין, אין שבת זה שבת. אם יש רכב בשבת זה משהו. משהו קרה, משהו לא... זאת אומרת, אין דברים כאלה. וזה היה כפר שהיה בו גם רפת, רפתות והיה זאת אומרת הוא בנוי כפר עובדים. זאת אומרת, כשאני הייתי ילד היה עדיין הרבה שדות של חקלאות שהיינו אחרי אחרי החיידר. הולכים דרך הרפת ו או לעזור או לשחק או לראות או מתעניינות לעבור דרך, להריח את הריח של הפרות, העזים, הכבשים שהיה אצל ברטובסקי והפרות אצל ריבקין. קיצר זה היה חיים, חיים מעניינים. קווי התוועדות. יש כל הזמן אווירה חסידית, אה מצד שני אתה כל הזמן בבית שכל הזמן הדאגה היא החוצה. מה, מה קורה? מה עכשיו? איזה חג מתקרב? מה צריך לעשות? מה לתכנן? אה, יושבים יחד לתכנן יחד את ה, את הפעילות. זאת אומרת אבא והילדים חושבים מה, איך אנחנו עושים, איזה אטרקציה חדשה אפשר לעשות ל"ג בעומר. איך מביאים עוד ילדים לקייטנה. זאת אומרת, כל הזמן עשייה מסביב ל אחד יעשה את העיצוב, השני יעשה את זה. כולם יחד היינו.

26:20 דובר 5 כמה אמרת שיש לך? שמונה אחים?

26:22 דובר 2 שמונה. שמונה אחים. אז כולם היו. כן, ארבע אחים, ארבע אחיות וכולם היו. זהו. באיזה שלב פתחו-- בית דגן הוא במקור נראה לי הזכרנו את זה. זה תשעים אחוז, שישים אחוז היו תימנים וארבעים אחוז מרוקאים. וזה הגרעין של בית דגן. ובתוך זה אבי עם המבטא האוסטרלי וה באמת השתלב מאוד טוב. דאגה לכל אחד וכל מה שצריך כל, כל ובית כנסת לא צריך. כן, יש כל כך הרבה בתי כנסת. אתה מגיע מדי פעם בשבתות. היינו עושים, עשינו פעם שבת בבית דגן. כאילו זה קרה. אבל-

27:11 דובר 5 כמה תושבים לדעתך היו בבית דגן באותו זמן שאבא שלך התחיל שם את הפעילות?

27:16 דובר 2 זה כבר היה מועצה מקומית, אז יותר מאלף.

27:20 דובר 5 שמונת אלפים איש בערך.

27:22 דובר 2 אין לי, אין לי מושג אריה. לא, מאמין משהו כזה. לא יודע כמה היום יש. מאז בנו עוד כמה שכונות. לא, לא הרבה, כי בית דגן הוא מאוד מוגבל. בית דגן יש לו כביש מספר אחד ירושלים תל אביב בצד אחד, כביש שני רמלה תל אביב או ירושלים תל אביב הישנה, כביש ארבעים וארבע לטרון תל אביב. אז בעצם מוגבל בין שני הכביש, כביש ראשי ועוד שלושה צדדים.

27:53 דובר 5 מצד מזרח.

27:54 דובר 2 וכפר חב"ד. בדיוק. אז כפר חב"ד ובית דגן בתחרות מי יתפוס את כל השטח ביניהם. אבל זה באמת השטח מצטמצם ומצטמצם. כפר חב"ד הגדיל השכונות ובית דגן זה כמעט. זאת אומרת, יש שכונה עכשיו שבנו צמוד לתחנת דלק שם וכבר יש איזה עשרה משפחות חב"דניקיות שמגיעות. זה כל כך קרוב עם אופניים אתה עושה את זה.

28:21 דובר 5 עשר משפחות חב"דניק גרות בבית דגן.

28:24 דובר 2 כן, במטרה יש מה.

28:27 דובר 5 לאבא שלך יש עכשיו עזרה שמה.

28:30 דובר 2 כן, אבל זה עוד פעם. זה אנשים שבאו מכפר חב"ד במטרה עובדים בכפר. זאת אומרת אין להם את רק בשבת באמת נמצאים. אז זה גם איזו שכונה קצת מרוחקת מהיישוב, אז יש שמה עוד מניין. אז הם עושים עוד... זה גם זה גם האווירה של החממה. זה זאת אומרת זה זה היום. זאת אומרת כל בית חב"ד אתה לא צריך להיות באמת עם תג ושלט. כל בניין בארץ אתה יכול להיות שיש לך עשרים משפחות שאתה יכול לעשות כל כך הרבה פעילות ולהזמין לקידוש ולהזמין. ואנחנו זאת אומרת מקדימים את הקפיצה קדימה, אבל היום כשגרים בבית דגן אז בדרך חזרה הביתה אתה פוגש מישהו ברחוב. נו, אז שמעת קידוש? בוא בוא איתי הביתה עכשיו שמע קידוש שתוכל משהו ותמשיך הלאה. זאת אומרת המקום הזה של כל הזמן להיות עם עין פקוחה ואוזן למי שמסביבך ולראות מה לא צריך. לא כל דבר צריך להיות אירוע עם עם חנה[?] ופשוט.

29:36 דובר 5 עשר נוכחות של בן אדם במקום. ואתה פוגש בן אדם ברחוב ואתה אומר לו שבת שלום או מה שלומך או, או.

29:44 דובר 2 זה ודאי.

29:45 דובר 5 איך הבריאות וכדומה. זה כבר יוצר את המציאות של שליחות.

29:50 דובר 2 היום יש אחד, אחד הקרובים החב"דניק היום גר בבית דגן. כאילו כבר הילדים שלו גם קשורים. ו... זאת אומרת, זאת אומרת עוד סיפור על עוד מישהו שהוא סיפר שהרב, הרב שמוליק אבא שלו הציל לו את החיים. עכשיו מה הציל לך את החיים? כאילו מה? סיפר שבאלפיים ושמונה עם כל הנפילה היה לו הרבה עסקים והכל קרס.

30:22 דובר 5 רגע, רגע, תסביר את העניין, כי אנשים לא תמיד מבינים על מה מדובר כאן. מה היה באלפיים ושמונה?

30:29 דובר 2 אלפיים ושמונה, הנפילה הכלכלית בארצות הברית. כל הקריסה, קריסה עולמית.

30:34 דובר 5 אתה מדבר על משהו שבא מארצות הברית?

30:37 דובר 2 לא, לא, לא קשור. זה השפיע על כל כל מיני עסקים. היה לו מנויות הרבה, אז הכל. הוא הפסיד הרבה ונהיה בעל חוב ומתוך המקום האישי הזה הוא היה איזה מקום שקשה להתמודד עם כל החובות וכל זה, והוא חשב לשים יד בנפשו.

30:55 דובר 5 בשם השם.

30:56 דובר 2 בשם השם, והוא יוצא ככה מהבית, כולו סגור עם עצמו. ואז אבא עובר שמה ברחוב להחליט על איזו מודעה. הוא הולך עובר בערב, אומר לו ערב טוב, מה נשמע? ונותן לו. הוא לא מכיר הרבה כי זה לא מישהו שהוא מכיר אותו טוב, רק זרק לו כמה מילים ש... שאלוהים שם לו בפה. אבל המילים האלה תקעו לו. אתה אומר לו אין דבר כזה. אני עוצר את עצמי ואומר לו, מספר לו מה הפריע. אבא שלי אפילו לא מחבר אותו מתי זה היה. אבל זה כשאתה על הדרך כל הזמן בתמיד, תמיד מכוון מטרה כשאתה כל הזמן. את האמת, יש כאלה שהם כל הזמן עם שלט מול העיניים. איך אני כל הזמן בפעולה? ויש כאלה שהם בפעולה בלי להיות שאני איך הרימי[?] נכנס לפעולה, אלא הוא צופה וממד להטפיח[?]. הוא בעצמו כל כך חי את הנושא. אומרים הסנדלר הולך ברחוב אז הוא רואה נעליים. מי שרואה את המשקפיים של כולם לא כי הוא מחפש את זה, כי זה כל כך נוגע. זה מה שהוא חי אותו. אז. אז גם ככה כשאתה אבא הוא חי את המפצועים וכשאתה רואה כל לראות כל יהודי לראות מה אני, א-איך אני עכשיו, אה, נותן עוד, עוד מילה, עוד מצווה, עוד מצוות שמחברות אל הקדוש ברוך הוא.