הרב יעקב בן ארי - פרק 1: שליח הקיבוצים ויוזם דגל חב"ד

00:19 דובר 1 אנחנו רוצים מאוד ש-- שגם השלוחים בכל העולם ירגישו שהם חלק ממכלול ענק, מכלול אדיר שהרבי מלך המשיח הקים כדי לקדם את ענייני הגאולה. זה מצד אחד. מצד שני, אנחנו רוצים שהקהל הכלל עולמי יבין מה השלוחים רוצים מהם. הלוא כל שליח יושב בבית חב"ד שלו, במקרה שלך זה בית חב"ד ענקי, אולי הכי גדול בעולם, כי הוא משתרע למעשה כמעט על כל השטח של ארץ ישראל.

00:56 דובר 2 כן, אבל כמו יעקב אבינו שהוא לוקח את הקצוות. אז אני ראיתי שהקצוות הם מעניינות, אז הלכתי עליהם.

01:03 דובר 1 שהבית חב"ד שלך.

01:05 דובר 2 כן.

01:06 דובר 1 הוא למעשה הגדול ביותר בעולם.

01:08 דובר 2 נכון, אני באמת לקחתי על עצמי איזשהו, אה, אה, יומרה כזאת. בכלל לא היה לי יומרה, לא היו לי כוונות יומרתיות.

01:16 דובר 1 יעקב בן ארי.

01:18 דובר 2 כן.

01:18 דובר 1 בית חב"ד הוא פרויקט[?] שבעצם אחראי על כלל הקיבוצים בארץ.

01:23 דובר 2 מאה שמונים קיבוץ.

01:24 דובר 1 מאה שמונים קיבוצים, כן, בערך.

01:26 דובר 2 כן.

01:26 דובר 1 ו-ו-איפה התחילה הדרך שלך? קודם כל תספר על עצמך, על החיים שלך. נולדת נדמה לי עד כמה שאני זוכר בקיבוץ. אז קיבוץ מעיין צבי.

01:37 דובר 2 כן.

01:38 דובר 1 הקיבוצים הנודעים בארץ. ספר קצת. ספר מאיפה זה התחיל, איך אתה, איך, איך.

01:42 דובר 2 הכל התחיל.

01:43 דובר 1 איך הייתה ההתחלה?

01:44 דובר 2 כן. בעצם, אה, נולדתי בקיבוץ מעיין צבי ואני גם קרוי על שם מעיין צבי. זה קיבוץ שיושב למרגלות ההר מתחת לזכרון יעקב. אה, ההורים עלו מתוניס לקיבוץ לאולפן בחמישים ושש. אה, בערך שמונה שנים קודם בא אח של אבי, קראו לו יעקב אנדריי[?], אבל גירשו אותו לקפריסין ובכל זאת, בכל זאת הוא עלה, ומטוס מצרי שהטיל פצצה על התחנה המרכזית בתל אביב, אה, תפס אותו יושב הוא והכלה הטריה שלו שהחליטו אחרי שהיו בקפריסין הכירו שם, החליטו ללכת להתחתן. המטוס הטיל פצצה בתחנה המרכזית. לרוע המזל הם ישבו באוטובוס וכל האוטובוס עלה לשמיים. ואני קרוי, בעצם ההורים עלו שמונה שנים אחרי זה, והם עלו למעיין צבי וכשאני נולדתי, שנה אחרי שהם עלו, היו באולפן וכולי וכולי. אה, הם החליטו לקרוא לי יעקב על שמו ו.

02:57 דובר 1 על שמו של מי זה? זה סבא?

02:58 דובר 2 על שמו של, לא אח, אח של אבי.

03:00 דובר 1 אח של אבי.

03:01 דובר 2 שנהרג בהפצצה בתל אביב. פיגוע הטרור הזה. אה, קראו ליעקב על שמו והוסיפו צבי על שם מעיין צבי. אז קראו לי יעקב צבי. אני בכלל לא ידעתי מה זה הצבי הזה, לא נחשפתי אליו. בצבא הקריאו את הפנקס, את ה, את המספר האישי שלי ואמרו יעקב צדיק, ראו שם אות צדיק. באתי הביתה, אמרתי לאמא אמא, מה זה הצדיק הזה? אז אמרו זה יעקב צבי. ואז סיפרה לי על שם מעיין צבי והדוד שלך והכל. אז הסתדר לי. וככה הייתי בקיבוץ עד נינו עד גיל בערך חמש, ואז אני הייתי בן חמש, ואז לצערי הרב מאוד אהבתי את חיי הקיבוץ אפילו בתור ילד. אה, אמ, מצאתי את עצמי בעצם בעיר באר שבע, שההורים עברו לבאר שבע. אז הבית, השפה בבית הייתה בעצם שפה צרפתית ושפת האם שלי צרפתית. ההורים לא כל כך ידעו עברית, אז דיברו יותר צרפתית בבית. שפת האם צרפתית. אחרי זה הצטרפה גם השפה האנגלית, כך שאני יודע לדבר בשתיהן וזה טוב ונוח לי במסעות שלי וכל העולם בפעילות שלי ממש מוסיף הרבה. חבל שאני לא יודע גם יידיש וספרדית ורוסית וכל השפות, אבל בינתיים זהו זה. גדלתי-- בגיל חמש עשרה נחשפתי לביאליק והתחלתי לכתוב שירים ברוח ביאליק ו-ו-וחיברתי קרוב למאתיים שלוש מאות שירים, וווהייתי משורר בעצם, כמו עכשיו, כשאני מתבונן בדברים מסוימים שעות על שעות בהפקות שאני עושה כל מיני הפקות, אספר עליהם בהמשך. אה זה לוקח לי מהזמן שלי ומהכוחות שלי, ואז אני כל יום שרוי בחיים, בהפקות ובפעילות נון סטופ. אה בגיל עשרים ואחת סיימתי את הצבא והלכתי ל-ל-לחו"ל, לאנגליה. אז לא היה מפותח כל כך הנושא של המזרח הרחוק וווהחבר'ה אמרו לי לך

05:16 דובר 2 לסקוטלנד, שם יפה, אנשים טובים, חמים, לא כמו האנגלים הקרים. ועליתי לסקוטלנד. אמ באמת נחשפתי ליופי הארץ הסקוטית והייתי במסעדה של זוג גויים שבאו להפעיל אותה מ-מ-מדרום אפריקה, ווהם הפעילו את המסעדה ועבדתי שם כמה חודשים טובים. הבאתי כסף, חזרתי ארצה ועם המעט כסף הזה שחסכתי, אמא של חבר אמרה לי אני אלמד אותך איך להיות המו"ל של הספר שלך. אספתי, בררתי מבין כל המאות שירים שישים ומשהו שירים שאהבתי ועליהם החלטתי להוציא ספר לאור מתוכם איתם. וושרטתי בבית דפוס, דפוס שבע קראו לו אמ בבאר שבע ואז לא היה מיילים. ובבית דפוס הזה הגיע הרב יחזקאל סופר, שליח הרבי מליובאוויטש מלך המשיח לאוניברסיטה בקמפוס. הוא הגיע להוציא פרשת-

06:35 דובר 4 אה אתה למדת ב-ב-באוניברסיטה?

06:37 דובר 2 לא, לא, לא, לא, לא התחלתי ללמוד.

06:39 דובר 4 אה הוא היה באוניברסיטה, אבל בלי קשר לזה.

06:41 דובר 2 כן, הוא היה שליח. הוא עזב את קריית מלאכי, הוא חזר בתשובה, התקרב ל-- זאת אומרת הוא היה בריסקר, עבר לחב"ד, מחב"ד עבר לשליחות ב-- הרבי אמר לו ללכת לקריית מלאכי כמדומני, ושמה הרבי לקח אותו להיות שליח בקמפוס. הוא היה מגדולי הדוברים של חב"ד, המדברים והמרצים וממש פה מפיק מרגליות, והוא היה רב הקמפוס. הוא-- אז לא היה מיילים, אז הוא בא פיזית להוציא את פרשת שבוע והוא הוציא את ה-

07:14 דובר 4 אה הוא בעל הדפוס שלכם, דפוס שבע.

07:16 דובר 2 הוא בעל הדפוס.

07:17 דובר 4 הבנתי.

07:17 דובר 2 והוא הציג את פרשת שבוע שלו. כל שבוע היה מביא. אז לא היה מיילים, אז הוא היה צריך להביא את זה פיזית. פגש אותי יושב שם. "מה אתה עושה פה?" אמרתי לו, "כתבתי ספר ואני..." "אפשר לראות?" "כן". הסתכל, התחיל להעיר הערות. פעם ראשונה בחיים שלי שדיברתי עם דתי, עם מזוקן, אבדקן ועם כיפה שחורה וכ-

07:42 דובר 4 לא מתאמן בחדר כושר.

07:43 דובר 2 וקרחת וכל איך שהוא נראה דתיים איך שנראים ומדבר על שירה ומדבר על, על פרוזה ומדבר על העולם ועל החיים ועל פילוסופיה ועל מדע. ו-וואו, זה היה באמת חשיפה, חשיפה. אה הוא מצא חן בעיניי. הוא הזמין אותי אליו הביתה. באתי בשבת אחרי זה. דיברנו, באתי לשעה, הפך, הפכה לארבע שעות ומצאתי את עצמי מאוד, מאוד אה מתעניין בדברים מהסוג שהוא מדבר איתם. ו... הדפסתי את הספר. הגיע שבוע הספר ופרסמתי את הספר בשבוע הספר ו... ו...

08:28 דובר 4 הוא מספר לי.

08:30 דובר 2 כן, הרגשתי שאני רוצה לחזור שוב לחו"ל, להמשיך את המסע שלי והוא אומר לי אוקיי, תשמע מה נעשה. אתה תיסע לחו"ל, נשמור על קשר, תכתוב מחוץ לארץ לרבי מליובאוויטש מכתב. ואז לא אמרו הרבי מלך המשיח וזה לא היה, לא היה, לא היה במודעה, לא במודעה ו... ולא במודעה ולא במודעה. ו... ואז אמרתי לו נחמד. ואז הוא אומר לי תשמע, קח על עצמך מצווה אחת, לך איתה כל החיים. אמרתי לו זה נשמע טוב. איזה מצווה? אני לא מכיר מצוות. אז הוא אומר לי תיקח תפילין. אמרתי לו אבל אמרתי לך אני לא דתי, אני לא יודע מה זה תפילין. לא. מה זאת אומרת? מה לא עשית בר מצווה? עשיתי אבל לא, לא נחשפתי לתפילין. לא. מה? אני גם לא זוכר אם שמתי או לא שמתי תפילין. קנו לי תפילין, אני יודע, אבל אם שמתי אותם ואיך לשים לא יודע. אני אגיד לך את האמת. תלך לאמא שלך ותראה אם יש תפילין. תביא אותם. אני אסביר לך איך מניח ותצא לחו"ל. תניח תפילין. אמרתי לו אני לא, זה גדול עליי. הוא אומר לא, זה שתי דקות. כמה זמן לוקח לשים להגיד שמע ישראל ולהוריד? אמרתי לו באמת לא נשמע הרבה, אבל תביא אני אסביר לך. אם אין לך תפילין אני אתן לך. תצא לחוץ לארץ עם תפילין. אמרתי לו וואלה הולך. למה לא? מצאתי תפילין כזה, לא יגיד מצ'וקמקות אבל קטנות מהפורמייקה הזאת שעולות לירה והבאתי אותם. הוא הסביר לי איך להניח אותם. אמרתי לו בסדר, והוא אומר לי תשמע, אתה יודע בבית המקדש למה אני אומר לך לעשות מצווה קטנה כזאת? כי בבית המקדש הייתה מצווה מאוד מיוחדת

10:30 דובר 2 שקראו לה קורבן התמיד. את המצווה הזאת עשו כל יום בבוקר ובערב. כבש קטן. והכבש הזה היה כנגד כל עם ישראל. אתה יודע כמה עם ישראל מנה, כמה אנשים היו? אמרתי לו לא. הוא אומר לפי הגמרא ולפי המניין שם את הקורבנות שעשו בפסח מדובר במיליוני יהודים, מיליונים על מיליונים, עשרות מיליונים. הגמרא אומרת שמה שהרגו אותם הרומאים, אז הנהר התמלא בדם. זה מיליונים. מיליונים. מאות. המון. הוא אומר לי אם אתה לוקח קורבן של כמה קילוגרמים, אתה מחלק אותו למיליונים. כמה החלק של כל אחד בקורבן הזה? אמרתי לו לא, לא יודע. קצת. אתה מחלק שלושים ארבעים קילו במיליון אחד זה כבר ובמיליונים אפילו לא ראש הסיכה. אז מה דעתך? אז למה לא כמה כבשים? כמה פרים? משהו כזה שיש לכל אחד. כן, שיש לכל אחד את ה כמו המעלה משהו שיש לכל אחד איזה גרם משהו. אמרתי אני לא יודע. איזה ערך יש לזה? אמרתי לו באמת לא יודע איזה ערך. אני אגיד לך. הערך הוא שזה קורבן תמיד. התמידות שלו זה זה זה זה האופי, זה המיוחד שבו. בוקר ערב, בוקר ערב כמו איזה שעון שווייצרי. התמידות שלו זה הכוח שלו. קח לך מצווה אחת. לא אגיד לך תהיה דתי, קח מצווה, לך איתה כל החיים. תפילין. אמרתי שמע, נשמע מעניין. נשמע נחמד, בסדר, הולך על זה. נחתתי בחו"ל. לא יודע אם זה ביום הראשון השני הנחתי ביום השני הנחתי. אחרי זה הוא לא אמר לי בבוקר בערב, אז יכול להיות שהנחתי גם בלילות ובשבתות וחגים. מסתבך. הנחתי כל הזמן. הרגשתי טוב עם זה. יום אחד כתבתי לו אז הוא אומר לי הוא מהשיחה הוא הבין

12:52 דובר 2 שאני לא יודע מתי להניח, אז הוא העביר לי שזה פעם ביום בבוקר. להשתדל בבוקר. אז השעה השלישית מהזריחה הוא אומר לי ותכתוב לרבי מליובאוויטש הנה הכתובת שלו. הכתיב לי את הכתובת. תכתוב ותראה איזה ניסים ונפלאות הרבי יעשה לך וישמור עליך. יברך אותך ויגן עליך. הוא יהיה איתך. אמרתי לו על הכיפאק, נהדר. הלכתי, קניתי עט מזהב ארבע עשרה קראט וכתבתי לו מכתב לרבי. זה עט עיפרון כזה ושלחתי לכתובת. מיד כמה ימים אחרי זה הגויה שקיבלה אותי לעבודה ובגלל טעות שהיא לא ידעה כמה משלמים והיא אמרה איזה סכום והבעל שלה אמר לא, מה זה הסכום הזה? אבל הוא התחייב לתת מה שאשתו אמרה. אז הגויה נכנסה ואמרה לי יום אחד אחרי המכתב, כמה ימים אחרי זה אמרה Jacob what are you eating? אמרתי לה מה זאת אומרת? אני אוכל מה שכולם אוכלים. לא, אבל הבשר הזה זה אסור לכם לאכול. תאכל ביף, תאכל בקר, תאכל פרה, תאכל chicken, תאכל תרנגולת, אבל אל תיגע בזה. יהודים לא אוכלים. You are holy man from the Holy Land. תמיד היא הייתה משוויצה. אתה Holy, אתה איש קדוש מארץ הקודש. You not supposed to eat this. אתה לא אמור לאכול את זה. אמרתי לה אוקיי, בסדר. בואן קרא לשף [?] מהיום תדאג, הוא לא יאכל את זה תמיד. אם אין תכין לו.

14:40 דובר 5 מה אתה אומר?

14:41 דובר 2 כן. מאותו יום הפסקתי לאכול את הבשר הזה, המיוחד הזה, הנמוך, הנמוך הזה. טוב, יום אחד שבת אחת היא מגיעה שבת אחרי זה או משהו. ג'ייקוב, מה אתה עושה פה במסעדה? אמרתי אני עובד. מה זאת אומרת אתה עובד? This is Saturday. It's a Holy day. You not supposed to work in this day. אתה לא אמור לעבוד ביום הזה. מה זה הדבר הזה? אמרתי לך שאתה איש קדוש. בואן קרא לשף [?]. מהיום הוא לא עובד בשבת את היום שלו. החופשי הוא לוקח בשבת.

15:23 דובר 5 איזה מדהים.

15:25 דובר 2 הגויה אומרת אנחנו עושים. טוב, עוברים כמה ימים. היא נכנסת אלי עם רצייה חדשה. Jacob, next week שבוע הבא, יום שני שלישי לאחר זה It is Kippur day is coming. אמרתי לה מה? Kippur day? אמרתי לה מה זה Kippur day? וואלה לא יודע. אומרת לי It's the holiest day. זה היום הכי קדוש. You not supposed to eat, drink. You know, to nothing, just pray. זה יום שאתם לא אמורים לאכול ולשתות. Kippur day. אמרתי לה אה יום כיפור. כיפור תגידי. יום הזה alright כיפור כיפור alright alright. אל תדאג, בוא נקרא לשף, בוא תכין לו מה אתה אוהב לאכול? תכין לו את זה ואת זה. תגור איתנו, תבלה, תתפלל, תכתוב שירים. הכל בסדר עלינו. הגויה אומרת שומרים כיפור. זה אולי הפעם השלישית ששמרתי. בצבא פעם אחת בצחוקים מגיל שתיים עשרה, אולי פעם. זהו, שמרתי כיפור. אחרי זה המשכתי לטייל בחו"ל, חזרתי ארצה והתחלתי ללמוד באוניברסיטה. לא ידעתי בדיוק לאן אני נכנס, אז למדתי כל מיני לימודים פה שם, פה שם. דרך אגב, הכרתי את... בכניסה לידי גר היה כניסה בקומה האחרונה היה דירה של סטודנטים לרפואה ושם היה, היום הוא דוקטור. אז הוא היה סטודנט. דוקטור טל ניר. הוא למד רפואה ו

17:07 דובר 6 איפה? באנגליה?

17:08 דובר 2 לא, לא בישראל.

17:10 דובר 6 אה, חזרת לארץ.

17:11 דובר 2 כן, חזרתי ארצה וההורים גרו בכניסה הזאת. הוא גר כניסה ליד קומה רביעית ואמרתי לו טל, תשמע, אה שכחתי להגיד. התחלתי ללמוד באוניברסיטה ויום אחד נזכרתי ברב סופר והוא אמר לי בוא יש לי שיעורים שאני נותן בחדר הזה, בקומה הזאת, בקמפוס הזה. יום שני תבוא שמונה ורבע שיעור. כמובן שלא באתי. מאוד פחדתי ממנו. אבל יום אחד ככה השתעממתי ולא היה מה לעשות וקבעתי פגישה והבן אדם לא היה. עליתי לשיעור, התיישבתי, שמעתי מה שבחיים שלי לא שמעתי. וואו, איזה שיעורים, איזה פילוסופיה יהודית, איזה חוכמה, איזה פה, איזה זה. טוב, אחרי כמה סדרות של שיעורים ושבתונים איתו גררתי את טל. אמרתי לו בוא תשמע משהו בחיים שלך לא שמעת. כן, אני גם אוהב את זה וזה. הוא בא, גם נדלק, שנינו נדלקנו ויום אחד אחרי השבתונים שהוא עשה במניין למטה בבית הכנסת שהתחלק לשתיים, חצי-

18:21 דובר 6 זאת אומרת שאתה וטל ניר בעצם, בעצם שמה...

18:23 דובר 2 כן, אני משכתי אותו פנימה והוא כן, הוא נכנס פה לעניינים קצת אחרי אבל הוא נכנס. ואז חצקל אומר לי יום אחד תשמעו, מה דעתכם לבוא לכפר חב"ד לראות מה זה, מה, מה קורה? אמרתי לו נשמע מעניין, למה לא? טל מה אתה אומר? כן, כן. אוקיי, נלך. הגיע איזה יום שלישי משהו. י"ח שבט, אם אני לא טועה, זה היה. ותשמ"א, אני חושב. והלכנו לכפר חב"ד. עצרנו בנחליאל, הנחנו תפילין. אני כבר הייתי מניח, אבל טל התחיל להניח. הוא לא היה מניח אז, הניח והמשכנו לכפר חב"ד. הגענו לכפר חב"ד, ישבנו ו... אני נדלקתי. כולם התנפלו עלינו מנדיבות ואלה ואלה וכל השלוחים הגדולים של היום וניסו לקרב את הזוג הצעיר. אז זה לא היה במודה כל כך לחזור בתשובה וניסו לקרב, לחזק. ביום הראשון אחרי צהריים כבר טל נכנס ללחץ קצת, חיפש סיבה, הלך הביתה. מה זאת אומרת הלך? הלך. צריך ללמוד רפואה. זה לא כל יום לומדים המון וצריך להספיק. אי אפשר לאחר. אז הוא הלך. אני נשארתי. מה יש לי להפסיד? פילוסופיה, שטויות. אה בכלל קראתי לבורא עולם פילוסופיה שלי והוא שמע את חצקל סופר ואחרי דקה חיפש תירוץ וברח. אז אני ראיתי שזהו זה. אני אחרי השיעורים של חצקל אני הרגשתי שזהו אני. האוניברסיטה הזאת לא מתאימה לי, אבל אני אצא החוצה. נשארתי וביום הראשון ראיתי את כולם זורמים לאיזה כיוון. לא הבנתי מה. אמרו לי לא, לא, תשב תלמד. לא, לא, תגיד לי לאן זורמים. שב, שב תלמד. לאן זורמים? אני גם רוצה. מקווה, אבל היא לא נקיה ולא זה. עזוב, שב תלמד. אמרתי הם הולכים, אני לא אלך? יאללה. הלכתי, ראיתי בור

20:23 דובר 2 כזה שחור וטבלו. בור קטנצ'יק, מטר על מטר. כולם טובלים מאתיים חבר'ה. הבור מים שחורים וזה. הבנתי למה הם לא רצו שאני אבוא, אבל אני טבלתי. יצאתי. מעניין. אחרי הטבילה הזאת כנראה עשיתי לעצמי משהו בביטול הזה, בהתבטלות הזאת, בקבלת עול הזאת. ואז לימדו מסכת גיטין מחמשי פינאו[?] אם אינני טועה, ופתאום נפתח לי המוח. הבנתי את רש"י, הבנתי מה זה תוספות, הבנתי את הסברות, הבנתי זה. התלהבתי. אמרתי וואו, תראה, טבלתי במקווה נפתח לי המוח ונשארתי ביום השני גם כן ביום השלישי ויצאתי הביתה. וכשיצאתי הביתה החלטתי שאני, אני לא מוריד את הכיפה. מוצא חן בעיניי. אני הולך על זה. הגעתי הביתה. ההורים שלי ראו אותי, התחילו לזה, התאבלו לגמרי והתחילו לשדר את המצוקה. כן. טוב. ואמרתי להם שאני גם לא אוכל אצלהם ולא זה ולא זה. וניגשתי לטלוויזיה וכיביתי לאבא שלי אותה. אבא שלי אמר מה זה? אמרתי לו מה אתה רואה דברים כאלה? איזה שטויות. ככה? הלכו אצל הרב סופר. תיקח את הילד הזה, תן לו חינוך, תרביץ לו טוב. מה זה הדבר הזה? איזה התנהגות. אז חצקל אומר לי מיד לביתו. תבוא אליי. נתן לי שטיפה. איך אני מתנהג, איך זה, איך זה, איך זה. וככה התחלתי להיות אצלו יותר בבית וגררתי את טל גם כן. התחלנו לבוא אצלו לשבתות וזה. ואת הטלית שלי העברתי, קניתי חדשה, העברתי אותה לטל. אה התחלתי להניח לו תפילין ואמרתי לו טלצ'יק תשמע, אם אתה לא מניח תפילין כל יום אני אשגע אותך. אני אבוא לך ל האוניברסיטה ופה ואתה לא תצא ממני אתה. אנחנו באותו קטע ואנחנו נמשיך וזהו זה. וכיפה אל תתבייש עם אותה. אל תפחד מאף

22:25 דובר 2 אחד. כלום. מה יש בעיות? תביא את חצקל שידבר איתם. בקיצור, שנינו התחזקנו ואיך אומרים התחלנו את זה. ואז חצקל אחרי כמה חודשים אמר ישיבת צפת. עליתי לצפת, התחלתי ללמוד, נדלקתי על הישיבה, נדלקתי על זה. היה איזה משברון. רציתי לחזור הביתה וקופצ'ק[?] אמר לי מה לך, לך, לך לסידור של אמא שלך.

22:48 דובר 7 מי זה היה? אה, רמי ענטיין[?]?

22:51 דובר 2 אז היה רמי ענטיין[?]. הוא היה מנהל הישיבה. ונשארתי בישיבה וברוך השם נדלקתי ונשארתי ונהניתי. אה גמרא לא, לא, אף אחד לא לקח אותי תחת כנפיו וחסותו. אבל חסידות, אה שולחן ערוך וזה התחלתי ללמוד. וחסידות באמת הפליאה אותי והקסימה אותי והרגשתי שאני... למדתי בישיבה מהר מאוד שמעתי הרבי, הרבי, הרבי - הו, פלא! הגעתי, הגעתי בסיוון. אז בתשרי כבר באלול, סוף אלול נסעתי לרבי בפעם הראשונה והייתי אצל הרבי עד ל, עד לכסלו כמדומני. חזרתי, למדתי בישיבה שנה שלמה ואחרי זה שוב פעם נסעתי לרבי ואחרי זה חזרתי.

23:35 דובר 7 איזה שנים מדובר?

23:37 דובר 2 תשמ, תשרי מ"ב נסעתי פעם ראשונה. תשרי כן. ואחרי זה הייתי ב... חזרתי, החלטתי ללכת לנסות קצת ב, בכפר חב"ד, לראות איך זה. למדתי כמה חודשים מכסלו, שחזרתי בפעם השנייה מהרבי. למדתי עד סיוון. ואז יש איתי סיפור איך התחתנתי וגם כן פלאי פלאות. ראיתי את הרבי בחלום וביקשתי ממנו שיעזור לי למצוא שידוכים. אני מקצר את כל זה. איזה סיפור בפני עצמו. ואז ניסיתי להגיע לרבי בחלום. לא הלך לי. הגעתי לפמליה שלו ואמרתי שיבקשו שאני אתחתן. ואז אחד ביקש מהרבי. הרבי אמר לך לאבוחצירא. לא ידעתי למה, אבל קבלת כל. הלכתי לאבוחצירא. אומר לי בקרוב ממש אמרתי וואו, זה מילים של הרבי זה. וחזרתי והכרתי את אשתי ואמרתי לה את הנוסחה. את מאמינה ברבי? בטח. את מאמינה שהוא רואה את הנשמות? בטח. אז למה לדבר הרבה? לא היה הרבה שיחה עם האישה. נדבר קצת. הרבי רוצה שלוש פגישות. אז עשינו שלוש פעמים רבע שעה, עשר דקות, יום אחרי יום אחרי יום. נכנסנו, אמרתי אני לא מכיר אותך. מכיר. הקופצ'קים[?] מכירים אותי. קופצ'קי[?] בסדר. מאה אחוז. תוך שלושה שבועות היינו כבר נשואים. בקושי דיברנו. הכל האמנו. מה שהרבי אומר ואחרי זה יצאתי לשליחות מיוחדת. אתם קראתם לי נהג חב"ד.

25:20 דובר 8 אה.

25:21 דובר 2 אמרתם לי זה כבר היה בתשמ"ה. אה, בתשמ"ד התחתנו בסיוון בדיוק בכ"ח סיוון, היום שהרבי בא לאמריקה. ואז יצאתי לשליחות באשדוד שנה. חזרתי מאשדוד, הלכתי שוב פעם לצפת ובצפת. אמר לי יענקלה, בוא אתה יודע לדבר עם קיבוצניקים, אתה קיבוצניק, בוא ניתן לך אוטו, תסתובב בקיבוצים, תעשה שיעורי תורה, תעשה. ועבדתי במשך ארבע שנים.

25:50 דובר 8 ספר, ספר, ספר את הדברים. היית בא עם עם הקטנוע שלך.

25:54 דובר 2 הייתי בא עם הווספה שלי.

25:56 דובר 8 כן.

25:56 דובר 2 לוקח.

25:57 דובר 8 כי היום.

25:57 דובר 2 לא, לא, לא. פעמיים בשבוע.

25:59 דובר 8 פעמיים בשבוע.

25:59 דובר 2 הייתי מחנה את הרכב, את האופנוע ואת הווספה.

26:03 דובר 8 ולוקח את הדייצו[?].

26:04 דובר 2 ולוקח את הדייצו[?] הקטנה והולך לקיבוצים פה בסביבה. מנסה ליצור איזה שהם שיעורי תורה והיה ביקורי בית וקצת שיעורי תורה וזה בצפון. וככה במשך ארבע שנים, פעמיים בשבוע. והייתי עובד גם עם אהרן לייזר צייטלין בגנים בחב"ד ז"ל ובמחניימה[?] מלמד בנות שרק התחילו להתחזק. אז יומיים פה יומיים נהריה[?], יומיים צפת. ובמשך ארבע שנים. אחרי זה אמרתי לדוד דחן שאני רוצה לעשות פעילות בקיבוצים יותר אינטנסיבית. אומר לי תשמע, אני שיעורי תורה, אני מוכן לממן הכל, כל היתר. תעשה מה שאתה. תפתח בית חב"ד. זהו, זרקתי את הכפפה. לא עשיתי עם זה כלום. ואז ארגנתי לאהרן לייזר צייטלין קבוצה לרבי מליובאוויטש. יצאנו שנינו, הבאנו קבוצה לראשונה גדולה של איזה כמעט שמונים, מאה איש והרבי בירך את הקבוצה וכולי. וכשאני עובר עם הרבי לסיום ה... בחגים ב... בחג בכסלו נר שני בחנוכה עם הקבוצה הייתי האחרון או מהאחרונים. עברתי אצל הרבי ואמרתי לו רבי מבקש ברכה להצלחה והפצת היהדות בקיבוצים בארץ ישראל באופן של ניסי ניסים. זה היה תש"ן. הרבי דיבר כל הזמן שזאת תהיה שנת ניסים. תש"ן זה שנת ניסי ניסים.

27:33 דובר 8 נסים ונפלאות.

27:34 דובר 2 כן. אז אמרתי זה מה שהרבי אומר. עורכים על זה. מבקש ברכה על הפצת היהדות בקיבוצים. התווכחתי עם עצמי אם זה בדיוק מה שאני רוצה, כל האריכות הזאת או או משהו קצר יותר. זהו. כשעברתי הרבי לקח דולר, נתן לי, אמר לי אמן והוסיף עוד דולר. הצלחה רבה בכל העניינים שם. וואי ברכה כזאת זה יותר מזה.

28:02 דובר 8 לא יכולת.

28:03 דובר 2 לא. זה היה בתש"ן. בתשנ"ד אה, התחלתי, אה, לקחתי רכב, קניתי רכב והתחלתי לעבוד בקיבוצים ומפסח הבאתי שלוש מצות שמורות לכל קיבוץ קיבוץ. עזבתי את הניידות, הקמתי מן ניידות קטנצ'יק שלי ויצירת קשרים עם אנשים, אה, כמה שיותר רבים וכאילו התפללתי לה' שייתן לי את הנוסחה כמו שיחזקאל אמר קצת, אבל לכל החיים. אז אמרתי מה שאני אעשה אני אעשה עם הקיבוצניקים קטן עם כל קיבוץ, אבל לכל החיים אני לא יוצא להם מהראש כל החיים. זה השפעה כמו טיפת מים טפטפת על הסלע עם רבי עקיבא, שזה הסיפור של קרבן התמיד. זה הפרינציפ. אני הולך על כולם. והכולם הזה טיפה לכולם. לפתח את הנוסחה הזאת. זו ההתנהלות שלי. זה גם התאים לי באופן. אני אוהב לגוון, אוהב זה, אוהב את זה. אז לפחות שהטיפה הזאת תהיה ככה. איך אומרים מתומצת וחריפה שתספיק ל-- בפסח ואחרי זה בראש השנה עם כל המצות וכו'. הייתי בא למזכירות קופסת מצות של שלוש מצות עם מכירת חמץ, טופס מכירת חמץ למזכירות של כל קיבוץ. דופק בדלת, כולם מחייכים. מה הדוס הזה נכנס? מה הוא רוצה?

29:30 דובר 8 גם כן, כמה קיבוצים היו אז?

29:32 דובר 2 לא. תמיד יש שלוש מאות קיבוצים.

29:34 דובר 8 יש שלוש מאות.

29:35 דובר 2 אבל אני שרטטתי לי מפה. יצרתי לי מסלול של מאה ארבעים קיבוץ פלוס ארבעים, מאה שמונים קיבוץ מתאים לי. ניקח את הצפון ואת הדרום ופה ניסע שבוע שלם, נעשה אותם ופה נעבוד כל הזמן. אז יש לי את המאה שמונים קיבוצים מתוך שלוש מאות קיבוצים, שלוש מאות קיבוץ מתוכם שלושים קיבוצים דתיים מזרחניקים. אז יש מאתיים שבעים קיבוץ בכללות, מתוכם אני לוקח מאה שמונים. לדתיים הם יודעים להסתדר לבד. אני לא מתאים ל-ל-לחבר'ה האלה. אה, וככה התרכזתי. הייתי מביא מצות שמורות ולאט לאט גדלו. כל מזכיר שהחייך אליי יותר מדי ישר אמרתי לו בוא קח גם קופסה לך למשפחה שלך, כי מי שקיבל את זה בשמחה והתחלתי לבנות רשימה ממסלול כזה של שלושה שבועות עולים בערך בין עשרים לשלושים חדשים כל פעם. זה לא הרבה, אבל זה. והרשימה גדלה גם בראש השנה עם תפוח ודבש ולוח שנה.

30:38 דובר 8 כל יום עברת קיבוץ, קיבוץ, קיבוץ, קיבוץ?

30:41 דובר 2 לא. בפסח כן ולא. פסח אני עשיתי את כל הקיבוצים, יצרתי את הקשרים, יצרתי רשימה וגם בראש השנה וזה גדל בעוד עשרים וחמש. זה חמישים בשנה נכנסו עוד פעם לרשימה. ביום יום שלי כן נסעתי. היו לי כל מיני ענייני בירוקרטיה במשרד להכניס רשומות והכל הכל. יצרתי לעצמי בעצם פעילות כן של ביקורי בית. זה.

31:10 דובר 8 שאתה בזמנו נתת לי את המכתב יום הולדת המפורסם.

31:12 דובר 2 הו.

31:13 דובר 8 מכתב שאני משתמש בו עד היום בנוסח שלו.

31:15 דובר 2 יפה. אז מה שעשיתי זה ככה. כל מי שנכנס לרשימה חוץ מהטלפון שלו והמייל שלו, אז לא היה מיילים, אבל אחרי זה הצטרף המיילים. חקרתי אותו. מה התאריך לידה שלו ושל אשתו? כמובן שאחרי זה שאלתי אותו אם זה אחרי השקיעה, אחרי שהוא גמר להגיד לי אם זה אחרי שקיעה, לפני שקיעה ותיקנתי. המחשב הפך לי את זה לעברי. בתוכנה של תאריך הוא הפך לי לעברי, כך שהמחשב אז מוזן בתאריכים שהפכו לעבריים ואיש מחשבים שהפיק לי את זה כל חודש, וככה בעצם ידעתי מי יש לו יום הולדת כל יום. לא שהלכתי אליו, אבל מדי פעם הייתי הולך גם לפי זה. אהבתי ללכת ספונטנית למי שבא לי, מי שצריך וכולי, שזה לא יעכב אותי ולא אבל שאני אדע מי יש לו יום הולדת. וככה הייתי הולך לפי הימי הולדת ולפי הלב ולפי הצורך. והייתי יושב בבתים, שם מזוזה, משוחח עם אנשים, יוצר איתם קש-קשרי קירוב קלים. לא הולך להחזיר בתשובה, אבל, אה, קשרי קירוב על מנת א', להוריד את ה-- זה המזכירים, רכז התרבות, מרכז הקיבוץ, אנשים המכירים החשובים של הקיבוץ. אז על ידי הקשר איתם רציתי בעצם בזה לאהב את הדתיים ולמתן את ה, את ה, את ה, את הקיטוב, את השנאה ואת כל מה שהיה בין חילונים לדתיים המכונים חילונים. ל-ל-למתן את זה וזה היה התרומה שלי בעצם. להוריד את השפיצים. כאילו אני הולך עם כל העפרונות מחודדים טאק, טאק, טאק, שובר להם את השפיצים שלהם. מה אני אעשה? לא יכול יותר, אבל לפחות שפיצים לא יהיו פה. והיות שאני מדבר בשפיץ של הקיבוץ, בחשובים של הקיבוץ, אז הם השפיץ. אני אוריד את השפיץ של השפיץ, לא

33:04 דובר 2 יהיה שנאה ואז אם יהיו החלטות מסוימות ותמיד הם יהיו בעד דתיים או הם יגידו אה לא כולם ככה וזה שכריי וזה, זה, זה הפעילות שלי תהיה. חוץ מזה גם קירוב ואנשים, אה, אמ, אה, יפסי-- יתחילו לאכול קצת מצה שמורה. אנשים, אה, אם ירצו מזוזה אז יהיה מזוזה. עצם זה שאני מדבר איתם לא מיידית, אבל אחרי שיחה סלונית כזאתי על דא ועל הא אני זורק עניין יהודי פה, עניין יהודי שם, הם שואלים, מקבלים תשובות. מה אתה אומר על זה וזה? וואלה. לא, לא ידעתי שזה ככה. לא ידעתי ככה. אז בעצם זה מין שיעורי תורה. אז אני צובר לכל בן אדם כמה שיעורי תורה. כאילו יצאת ולא היה כלום. אין לא היה כלום. יצרת הרבה דברים רוחניים ויצאת בעצם תלמוד תורה כנגד כולם. הם למדו, היה להם איזה שיעור תורה ואני אהבתי מאוד לתמצת דברים ולהביא דברים, אז הם אהבו את הסגנון וכולי ותוך חצי שעה ביקור של חצי שעה, אפילו רבע שעה, חצי שעה, ארבעים דקות, חמש שעה הם יוצאים עם בשורה. הם יוצאים עם איזושהי הבנה בעניין מסוים ביהדות.

34:09 דובר 9 אני אשאל שאלה עכשיו, בשביל כל הדברים כאלה צריך מימון. הרי אתה צריך גם לחיות ממשהו. אשתך צריכה ללכת למכולת.

34:17 דובר 2 בהתחלה היינו חיים על האוויר.

34:18 דובר 9 על האוויר. הבנתי.

34:20 דובר 2 זאת אומרת, אחרי זה אשתי קצת עבדה בכל מיני דברים. גננת מחליפה כל מיני כאלה דברים. אני אפילו לא זוכר מה היא עבדה, אז היה כמה גרושים ממנה ואז התחלתי בעצם גם ללמוד לשנוער. אז באתי למנהל הישיבה, אמרתי לו יום אחד שנסעתי לרבי, אה, אין לי כסף, אין לי זה. אז בוא ת-תעזור לישיבה, ת-ת-תאסוף כסף והתחלתי לעשות את זה. אז למדתי גם כן. בניתי מסלולים והייתי ממש הולך דולר, דולר עד שהתרומות גדלו וגדלו וגדלו ואז הייתי מוציא את כל הקטנים, משאיר את הבינוניים, מחפש את הגדולים, חי מבינוניים לגדולים והכמויות גדלו וככה התאפשרה יותר ויותר ה-הפעילות. אבל בגדול זה נס. עכשיו בתשנ"ד, ארבע שנים אחרי הברכה שביקשתי מהרבי לקיבוצים, נכנס מימד חדש לעבודה. הלוא אמרתי לרבי והרבי מימש את זה שאני רוצה ברכה להצלחה בעולם של ניסי ניסים. במילים יש פשט, רמז, דרש וסוד ומה שביקשתי היה פשט. מה הפשט? שאני רוצה ניסים ונפלאות בבקשה. שבתשעים וחמש אוקטן שלי יהיה תוסף שיקרו לי ניסים. למה? כי מה זה דבר הזה? מאה שמונים קיבוץ. מה אה אני רוצה נס שאני אצליח להיכנס לקיבוץ ואני אמצא חן בעיני אנשים, אה, וש-ש-ש-לא שלא יגרשו אותי. שיהיה איזה פרי, איזה משהו שכשאני אביא משהו אני אביא משהו בדיוק מה שהבן אדם רצה. אני אגיד את הדברים שצריך להגיד אותם. הלוא אני בא לבן אדם איזה חצי שעה פעם בכמה-- בהרבה זמן. לא כל יום פורים. אז יכול להיות בן אדם רואה אותי פעם בשנה, שנתיים, שלוש. אז שאני אגיד את הדברים הנכונים. השם תן לי את המילים הנכונות, תן לי רעיונות. זה, זה נס. צריך בשביל להצליח על כל הקיבוצים. חוץ

36:11 דובר 2 מזה גם עוד הפקות שאני עושה שהכל יפגע בלי בלבול במעט שיש לי, שהמעט הזה יכיל את המרובה. זה נס.

36:19 דובר 9 ואתה מדבר כרגע על זה שאתה נכנס לתוך העניין הזה של, של העבודה שהיא בעצם שליחות של הרבי.

36:27 דובר 2 כן.

36:28 דובר 9 אתה באיזשהו שלב עצרת את עצמך ואמרת רגע, רגע, אני כרגע מתחיל להיות שליח של הרבי. הרי.

36:34 דובר 2 לא. מהרגע שהרבי ענה לי את המילים האלה "אמן. הצלחה רבה בכל העניינים שם" קיבלתי שתי חותמות. אחת הבנתי, אחת עוד עדיין לא הבנתי. שתי חותמות על הבקשה. על בקשה אחת שיהיה לי ניסים ונפלאות. לא הבנתי מה הדבר השני. הצלחה בכל העניינים שם. לא ידעתי מה זה הכל. הכל. מה שיכול להתפתח. ארבע שנים אחרי זה הלכתי להפגנה שהייתה אם כל ההפגנות. מיליון איש כמעט היו שם ואנשים הלכו עם דגלים. אמרתי מה זה? למה לחב"ד אין מה להגיד? גם לי צריך דגל. כל חברה מכובדת, כל דבר יש לו את הדגל שלו, את הלוגו שלו. מה? למה לחב"ד אין? ועלה לי רעיון לעשות דגל לחב"ד. ואז היה לי את הכתר הזה באיזה מקום במגירה שמרתי אותו. קראתי אותו באיזה מקום, הוצאתי אותו מהמגזין, שמתי אותו, הלכתי ליצרן דגלים, אמרתי לו תעשה לי דגלים ועשינו את הדגל הצהוב של חב"ד. ה... אני רוב ה... אין לי דגל. כשיבוא משיח באמת תחפשו איפה דגל. אז כן. ופתאום הבנתי אחרי ש... זה, הוא נחטף הדגל. הוא, הוא, הוא ממש הוא היה כמו מים על בטון יבש. הוא היה מין פקק לבקבוק. הוא באמת בא לעזור לאנשים להגיד הנה הרבי פה, משיח פה, העניינים פה, הנה חב"ד פה. לא היה לי אמירות כאלה, אבל לפחות העניין של משיח. כולם מאוד אהבו אותו, אבל אף אחד לא העז ללכת ו-ולנפנף אותו וכל זה. והייתי צריך לעבוד קשה, קשה מאוד להחדיר אותו. אבל זה הלך. ציבורים לאט לאט עוד מאה דגלים, מאה דגלים, עוד מאה דגלים, מאות דגלים ומאות דגלים ואלפי דגלים. אחרי זה אשתו של אבי טאוב, שיהיה בריא בגן עדן הוא, אמרה

38:26 דובר 2 לי תגיד לי, יש לך משהו לעובדים שלי, ליהלומים? משהו קטן לחליפה? אמרתי לא, אין לי. תיקחי, תגזרי, תעשי. לא יפה. חזרתי ליצרן שלי. אני אומר לו מה. הוא אומר לי מה אתה... תסתכל על הקיר פה וראיתי את כל החילות ואת הכל. אמרתי נעשה ככה? הוא אומר לי למה לא? בוא נעשה. עשינו וזה נחטף. וואו. אבל נחטף. אף אחד לא העז לשים אותו על החליפה. מ-ס'. ארבע שנים אנשים לקחו אותו בודדים, שמו אותו על החליפה. כולם אהבו את זה. שמו את זה בפנים, שמו את זה פה על התיקים שלהם. אף אחד לא העז לשים. אמרו זה לא יפה, זה, זה, זה בנות ואנחנו בנות שמים את זה על החליפה. כשנפלו התאומים ארבע שנים אחרי זה ובוש עם ה... התחיל לשים דגל אמריקה וכולם בתור פן של סולידריות רצו גם ללכת עם דגל אמריקה בשביל לעזור לו ש-ש... לעזור לאמריקה שהיא מסכנה חטפה בוקס בפנים מהאל-קאעידה הזה. אז התחילו לשים דגלים וזה נכנס למודה. אז התחילו לשים את זה. אז בחורי ישיבה התחילו לשים ואז הופלה. ואז התחילו להיות עשרות אלפים של, של דגלים, אולי מיליונים עברנו, לא יודע כמה, אבל אז התחילה ההשפעה והיום כל אחד שהוא באמת רוצה לפרסם גאולה ומשיח בלי לדבר הרבה אז הוא שם את זה וזה. אבל גם אני בהתחלה הייתי הולך לאסוף כסף ועשיתי חשבון. לא יתנו לך כסף אם תלך עם דגלון. יגידו שאתה מהקוקויים[?]. אבל אז אחרי כמה שנים טובות שהייתי מוריד, מחזיר, מוריד, מחזיר לפי הכספים ולפי האזורים, זה, אמרתי, אמרתי יענקלה תהיה אמיתי ותלך עם זה. לא יהיה כסף, לא יהיה כסף, אבל אתה תלך על

40:17 דובר 2 האמת. וכששמתי אותו משהו אצלי השתנה בשפת הגוף כנראה. ולא רק שלא נתנו לי, התחילו להיות נתינות אחרות לגמרי אחרות לגמרי. אלפי דולרים, נתינות, דברים כאלה. אפילו מישהו פעם נתן לי איזה צ'ק גדול מאוד וראיתי שאוקיי, אז אתה איך אומרים אתה סובל, אבל בסוף נפגשים בצומת ובצומת מישהו בא, משלים לך את כל הפער. אז כן ללכת עם דגל ולא להתבייש. ואיך אמר פעם דוניש[?] היה קונה ממני מאות כאלה ומחלק או אמר לאנשים תשמעו, אם לא בא לכם לדבר הרבה, תשימו את הדיגלון והוא ידבר בשבילכם והוא יעשה את העבודה בשבילכם וזה יתפרסם מה שיחזק. אל תבלבלו את המוח. אז זה מה שאני אומר היום. אחרי זה ראיתי בזה עוד השגחה פרטית. הלוא הדגל הוא מלהיב ומי נגד התלהבות? יש לנו כמה ידידים. זה ידיד שאומר מה עם כבוד? השני אומר מה עם הכסף? השני מה עם תאבס[?]? מה עם זה? מה עם זה? כל מיני סוגים של ידידים. אנחנו מוקפים במירכאות. יש אחד שהידידות שלו אומר לך מה אתה מתלהב? בסדר, מסכימים איתך והכל תירגע, לא צריך להתלהב. אז מה הקשר לדגל הזה? הדגל הוא מלהיב. איך נרגיע את זה שרוצה שלא להתלהב? שזה עמלק עם הדגל עצמו? איך הוא צהוב? ופתאום מישהו אמר לי במנצ'סטר פעם מה אתה כיוונת את זה? אמרתי לו לא, על מה אתה מדבר? צהוב זה ראשי תיבות צא הילחם בעמלק. אמרתי וואלה, אתה יודע מה הברכה של הרבי? אז בעצם רגע, אני מבין. הרבי אמר לי שיהיה לי אמן. הצלחה רבה בכל העניינים. הוא הכניס בפנים הרבה עניינים. הוא הכניס לא רק את הנסים ונפלאות בעבודה, בקיבוצים ובכלל והכסף והכל הוא

42:10 דובר 2 הכניס ניסי ניסים. זה גם דגלי דגלים כי נס הדגל הרי ניסי על ההרים. אז הרבי נתן לך כך גם דגל שזה נס וגם כך צהוב שזה יילחם בעמלק. כל מה שכלול בדגל הרבי הכניס אינסוף בתוך העניין הזה. אז בעצם קיבלתי בברכה שביקשתי את הכל הצלחה של ניסי ניסים. דגלים מה שאתה רוצה בתוך המילים של של הרבי.

42:38 דובר 10 עכשיו אני אספר קצת.

42:39 דובר 2 כן.

42:39 דובר 10 תספר קצת על העבודה הספציפית. מה? מי עובד איתך? מה עושים? מה? מה? מה קורה לפני? מי האנשים שאתה נפגש?

42:47 דובר 2 כן, לפני חמש עשרה שנה ראיתי שלבד זה קשה ושיתפתי חבר'ה. אמרתי להם בואו תצאו לביקורי בית. אני אמנם מכיר את האנשים, אבל איך אומרים פנים חדשות זה תמיד טוב. אני כבר סחטתי את הלימון. בואו תסחטו אותו אתם פנים חדשות מוציאים מהאנשים מה שאני לא הוצאתי. והתחילו לצאת זוגות שני אברכים לביקורי בית ויום הולדת והיה קיטוב. היה עוד זוג, עוד זוג ובדרך כלל מוצא היה.

43:17 דובר 10 לספר קצת מה.

43:18 דובר 2 יום הולדת בתאריך העברי. דופקים בדלת אז הם באים לביקור בית. יום אחד הבן זוג של מישהו. היו הולכים זוגות של אברכים, אמר לי נשואים, כמובן. אמר לי תשמע, אני לא יכול. הבן זוג שלי לא יכול להגיע, אבל אני יכול לקחת את אשתי. אמרתי לו תשמע, זה מעניין ואני זורם עם זה. אף פעם לא ניסיתי. נבדוק. הוא חזר עם אורות בעיניים. תשמע, אשתי ואשתו של ההוא ישבו, התחבקו, התנשקו, רקדו. מה? אל תשאל. איזה יופי הביקור בית. וואו. אמרתי ככה מהיום אין יותר. איש ואיש יולד בה[?]. אין איש ואיש, איש וביתו. כל אחד יוצא רק עם האישה. אין יותר איש ואיש. ואז מאז הם יוצאים עם אנשים. זה גם עושה להם פעולה, מגבש את הזוגות וכו'. ועושה יופי לזוגות עצמם שיוצאים והקירוב הוא נפלא. מארגן את האנשים, מוליך ומביא אותם, אה, מכניס ומוציא. הוא זה שסוגר שילכו לקיבוצים, לאן ללכת וכולי וכולי. בהתחלה הייתי מתערב. תלך להוא, תלך להוא. אחרי זה ראיתי, תן להשגחה. אחרי זה ראיתי שהם מתבלבלים בקיבוץ, לא מוצאים את הבית. תן להשגחה. למה? דופקים להוא בקיבוץ. איפה גר ההוא? בינתיים מצטרפת עוד משפחה לפעמים וכולי. אז כל הטעות-- הרבי עובד עם כל הדברים. עם הדברים שתכננת ועם הטעויות ועם הכל. הרבי מערבב את הכל ומוציא מה שהוא רוצה ומה שנדמה לך כטעות זה לא טעות. לשם הלכת, לטעות הזאת הלכת. אז יושבים בבתים, מקרבים את המשפחה שזה אתגר לזוגות שיוצאים וגם מגבש בין בני הזוג בעצמם. זה בונוס, אבל מגבש את המשפחה וכולי והרבה דברים טובים יצאו מזה. הרבה דברים. אנשים, הרבה נשים, חבר'ה עם עניין חוד תפילין[?] והרבה חבר'ה התחילו להיות

45:12 דובר 2 דתיים. אפילו קרה בלי כיפה אבל דתיים, שומרים על הרבה דברים, שומרים על מסורת, שומרים על החגים, מתפללים. אה, מודה אני. כל מיני גילויים. עכשיו אני אין לי רשת שאני הולך, אני אוסף את כל ההצלחות של שלח לחמך על פני המים. בדרך כלל שולחים את הלחם ואחרי זה זורקים חכה או רשת ודגים את הדגים יחד עם הלחם שזרקנו. אני אף פעם לא יודע, אין לי רשת. אני אף פעם לא מתעניין מה קרה. אני יוצא מהרבה הנחות יסוד שקרה משהו טוב ואין לי את האנרגיה ואת הזמן בתור חייל לבד. אתה היית במטכ"ל, אתה בשטח, אין לך. אתה לא יכול לבזבז אנרגיה, לא יכול לבזבז כלום. להתחיל לספור, לרשום בדרך. הנה אני בתוך השטח. אתה רוצה תעשה את זה אחר כך, אבל עכשיו אני הצלחתי. לא הייתי אפילו מצלם ביקורי בית. אמרתי אולי אנשים לא ירצו את החשיפה הזאת.

46:07 דובר 11 אה.

46:07 דובר 2 אולי לא יאהבו את זה שאני עוצר, פתאום חושף אותם. הם בעצמם לא מבינים מה קורה לעצמם, ל-להם, שהם נסחפים לשיחה עם דוס. זה מבהיל אותם. הם לא ירצו לתעד את האירוע הזה. אז מה אתה מצלם? מה אתה מביך את האנשים? הם גם לא יגידו לך אל תצלם. זה לא יפה. אתה כאילו בוגד בחברות, באינטימיות של החברות שלך. זה כמו שאתה הולך, אה, אה, עם אשתך ליום נישואים, יושב בבית קפה, מביא טלוויזיה ומצלם את האירוע. דחילק, מה אנחנו באים לאירוע, למסעדה? אתה צריך לצלם את האירוע? מילא מצלמה נסתרת, אבל זה לא מתאים. לא, לא, לא, לא מתאים.

46:42 דובר 11 סליחה, כן תגיד לי דבר.

46:43 דובר 2 כן.

46:45 דובר 11 ב-כ"ח ניסן בשנת תשנ"א הרבי אמר שיחה מאוד מאוד דרמטית לחסידים. הוא אמר לחסידים שבעצם כל מה שהוא השתדל לעשות במשך עשרות שנים, למעשה הרבי אומר זה לא הלך איתכם, חבר'ה, זה לא הצליח. אז אני נותן לכם מתכון חדש. קודם כל אתם מקבלים את האחריות. דבר שני תפעלו ב-באופן של, אה-

47:11 דובר 2 אורות וכלים

47:12 דובר 11 בכלים לתיקון. מה אתה חושב? מה אתה חושב שהרבי רוצה כאן? מה הרבי רוצה מאיתנו?

47:19 דובר 2 אני זוכר, אני אחזור לזה. יום אחד הייתי בהתוועדות של הרבי. אני לא מבין יידיש. נעמדתי בפירמידה, נתנו לי מקום קטן ואחרי רבע שעה נמאס להם, העיפו אותי. מה, גם לא מבין. אמרתי להם אני לא מבין. אז אמרו לי... העיפו אותי. ישבתי על הכיסא ואמרתי, "רבי, תראה, אין לי כלום, אין לי תורה, אני לא יודע כלום. אני דתי, אבל בלב. מה, מה יש לי? רצון עד השמיים. מה, מה יהיה איתי? כלום? מה אני לא אעשה בשבילך שום דבר? אני לא יודע יידיש. אני לא מבין מה אתה אומר, אבל אני מבין. אחרי זה אני קורא מה אתה אומר, אבל מה יהיה? אני רוצה לעשות בשבילך". כנראה ששמעו אותי בשמיים ואז בעצם נתנו לי. פעם הייתי משורר, כותב שירים. אחרי זה ראיתי שזה לוקח לי המון זמן. עזבתי את זה. זאת אומרת, אין לי זמן לכתוב. אני אוהב הגהות והכל. זה לוקח לי המון זמן. אז ראיתי שבקיבוצים אני יכול לפעול ולעשות כל מיני דברים שכאילו אמרתי לקדוש ברוך הוא תן לי רעיונות, תן לי רעיונות שאני אעשה דברים. ואז בעצם התחלתי לייצר את הפעילות הזאת, שזה ביקורי בית ומצות וסטיקרים והפקות ודגלים. והרגשתי-- עכשיו באו אנשים ואמרו רגע, רגע, מה אתה עושה? מה אתה? מי שלח לך? אנחנו חב"ד. אנחנו יודעים מה מותר, מה אסור, מה זה, מה שאתה עושה זה מבהיל אנשים. צהוב, דגלים, זה נכנס לנו לחתונות, נכנס לנו לחיים, לווריד. כל דבר צריך להיות עכשיו עם ה-- אתה מביא את התבלין שלך, הצהוב הזה, הכורכום הזה, ואתה מציע לנו אותו. צא אבת[?]. מה זה? אז אמרתי להם חבר'ה, מה אתם מדברים? התפרץ לי המשורר.

49:11 דובר 2 שירים כבר לא, אז מתפרצים לי הפקות. זה מה שהרבי רוצה. אז בעצם אני ראיתי במה שהרבי אמר נתן אור ירוק להפקות בכל תחום בשליחות ואהבתי אותה באופן המתקבל. הרבי כאילו אתגר אותנו. חבר'ה תראו, מדובר באורות דתוהו, בדברים שהם מזעזעים ומפחידים, מפחידים אנשים נורמליים. זה מחוץ לקובייה ואתה מזמין את כולם. בוא, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא תקפוץ מעבר לקובייה, תקפוץ לרחובות הכלל והרבה אנשים לא-- מפחדים לעשות את המהלך הזה. אבל ראיתי שיש לי את ה-- השם נתן לי לא, לא תורה לא זה לא זה. השם נתן לי. מה אני הספקתי? לא הספקתי ללמוד, אבל השם נתן לי לדעת איך, אה, איך להשתגע בצורה יפה. והיות ואני אמן, כותב שירים וכולי, אז גם כל עולם האומנות והאסתטיקה גייסתי אותו לעשות הפקות שיהיו מושלמות ב-ב-במתקבלות שלהם, שיהיו מתקבלים ביופי, באסתטיקה, בדיוק שלהם וכולי. אז זה שמה שהרבי אמר עשו ככל אשר ביכולתכם. זה נתן לי כאילו שדה, שדה הפקות, שדה יצירה ליצור, ליצור דברים במרחב האנושי שאני איתו במגע.

50:39 דובר 3 אז אנחנו רואים. בסדר, אז עשית את הדגלים ועשית את הסטיקרים.

50:44 דובר 2 המכוניות שלי נכנס לקיבוצים, מכוניות עם דגל, הכל. כל החומר שאני מוציא הוא חומר שיש בו את התבלין הזה של משיח. אין, אין אצלי חומר, גם אם הוא פרווה.

50:57 דובר 3 ביקרתי אצל אמא שלי.

50:58 דובר 2 אז אני משלב אותו ומשלב אותו עם משיח.

51:00 דובר 3 ביקרתי אצל אמא שלי בקיבוץ שריד.

51:02 דובר 2 כן. שריד?

51:04 דובר 3 כן. אני יוצא ממגרש החניה. אני רואה מכונית לבנה עם דגל של משיח. אמרתי יש פה איזה בעל תשובה. מתקשר לשניאור זלמן, הבן שלי, ואני אומר לו תשמע, יש פה בשריד איזה בעל תשובה. אומר לי לא, זה יעקב בן ארי. מה זה? מה עושה יעקב בן ארי בקיבוץ שריד? הוא אומר לי הוא מדפיס שם את התניא.

51:27 דובר 2 נכון.

51:28 דובר 3 נו, אז מה היה שם?

51:29 דובר 2 לפני בערך שלוש שנים, משהו אני כבר לא זוכר. הזמן טס. הגיע מי שמדפיס את התניות ואומר לי, יענק'לה, יש לי פה כמה תרומות ויש לו נציגה פה בקריית מלאכי ויש מי שמדפיס. הוא אומר לי תראה, יש לי אפשרות להדפיס איזה חמישים תניות. זה אתגר. יש לך איפה להדפיס אותם? אז אמרתי לו בטח. מה זאת אומרת? אבל אתם משלמים? כן, אתה רק תארגן לנו. וככה במשך איזה כמה שבועות, שלוש הדפסות ביום, גמרנו חמישים הדפסות תניא. סיפור בפני עצמו. כל קיבוץ וקיבוץ. איזה נס, ברור, היה ברור לנו ש-

52:16 דובר 3 הקיבוץ עצמו ידע שאתם מדפיסים?

52:18 דובר 2 לא תמיד, אבל המקורב שלנו בתוך הקיבוץ שהוא איש חשוב, הוא הביא אותנו למקום המסוים שהוא חיבר אותנו לשקע בקיר, לחבר את המכונה ולהדפיס.

52:29 דובר 3 זאת אומרת שהוא בעצם, הוא ההסכמה של הקיבוץ.

52:32 דובר 2 כן. היה לי אפילו קיבוץ בערבה. אני זוכר קונפליקט כזה. אמרתי לעזר, "שמע, בקיבוץ הזה גירשו אותי. זה הקיבוץ אולי השני מכל הקיבוצים שאמרו לי עזוב אותנו בחיים, אנחנו לא..." לא משנה איזה, בערבה, קיבוץ כזה רפורמי. "עזוב, תחפש לך חברים, מקום אחר. עזוב אותנו." עשר שנים לא באתי אליו. אחרי עשר שנים אמרתי, "תגיד, אתה בסדר? מה אתה? אתה שליח של הרבי. תלך כל מקום, יזרקו אותך, נקום תקום, תלך, תחזור, תלך, תחזור עד שייתפס." חזרתי לקיבוץ, הכרתי איזה איש אחד ובאתי להדפיס. אמרתי לעזר, "בוא תשמע, זה קיבוץ. אין לי מה לקבל הסכמה מאף אחד. אני אכנס, אני-- למקורב שלי, אני אגיד לו שאני פה ואני צריך שקע חשמלי להתחבר וזה הכל." אז ההוא עונה לי, "שמע, אני לא יודע, אבל מה להגיד לך? תתחבר, תעשה מה שאתה רוצה." אז אמרתי לעזר, "בוא נפנה ימינה בקיבוץ." בג'ונגל ממש היה, ערבה שלמה, קיבוץ במרחבים שלו. "נלך לכיוון שמה התמרים. נמצא איזה סככה שיש בה חשמל, נתחבר, נדפיס שעה וחצי ונצא." הדפסנו על הקרקע של הקיבוץ את התניא, הפעלנו פעולה רוחנית על הקיבוץ כולו במקיף. אתה יודע מה? מקיף דמקיף של הקיבוץ. זה בטח יעשה משהו. יותר מזה, מה אנחנו יכולים לבקש? באנו להתחבר, לקחתי את השקע חשמל, באתי לחבר לקיר, הסתובבתי לעזר ואמרתי לו, "עזר, לא נראה לי שזה מה שהרבי רוצה. מקיף דמקיף וזה... הרבי רוצה שיהיה באופן המתקבל. צריך שהם ירצו בזה."

54:17 דובר 3 אתה יודע שהרבי נתן לנו בזמן מאורע ככה את ה...

54:20 דובר 2 לא.

54:20 דובר 3 בצנקים[?]. בצנקים[?].

54:22 דובר 2 אני מתאר לעצמי שהרבה אנשים קיבלו.

54:24 דובר 3 שזה יהיה על הסכמה של הקיבוץ וגם שתהיה השתתפות מסוימת מהמקום.

54:30 דובר 2 אוקיי, אז אני השתתפות, אה, באו איזה איש אחד או שניים לפעמים. בן אדם בא, הראה לנו איפה להדפיס והלך. אמרתי לו, "עזר, אנחנו הולכים לבקש רשות. בוא." הוא אומר לי, "כן." אמרתי לו, "ככה, ככה זה יהיה פה. זה קיבוץ-

54:47 דובר 3 זה היה שעה וארבע וחצי שעות.

54:49 דובר 2 לא, עשינו קיבוץ קיבוץ. זה היה הקיבוץ השלישי. אמרתי, "אני לא מוותר על הקיבוץ הזה. אם יזרקו אותי יזרקו, אבל אני לא עושה את זה בגניבה. אני רוצה שאלוקות תחדור ומלכותו ברצון קיבלו עליהם." הם צריכים לרצות אפילו טיפה, אבל משהו צריך להיות. המרחק בין טיפה ל-לכלום הוא אינסוף. אני רוצה פה להכניס את האינסוף. הלכתי למזכירות, נכנסתי, השגחה פרטית. היה כבר ערב ו... שמעתי את כולם יושבים באסיפה. ממש קיבוץ נורא פשוט כזה, אנשים פשוטים וזה. ונכנסתי ואמרתי "שלום, ערב טוב." הם ישבו במעגל ודיברו על איזה ישיבת מועצה של הקיבוץ. החכ-- האנשים החכמים של הקיבוץ.

55:37 דובר 3 מועצת החכמים של הקיבוץ.

55:38 דובר 2 כן.

55:39 דובר 3 כן.

55:39 דובר 2 אמרתי להם, "ערב טוב, מה שלומכם? באתי לברך אתכם לקראת, אה, הראש השנה", אני חושב שזה היה, "בקרוב מגיע ולברך את כל הקיבוץ וכל הברכות הטובות ולהביא לכם משהו שהוא סגולה לפרנסה, לבריאות, לזה, לזה, לכל הדברים הטובים שאתם רוצים." כולם היו בהלם. מה? מאיפה?

56:03 דובר 3 מאיפה נחת לנו הרבוכוצ'י[?]?

56:04 דובר 2 ומה הוא מדבר ומה הוא רוצה ומה זה? אמרתי להם, "הבאתי לכם את ספר התניא. אני רוצה רק לחשמל באיזה נקודה למשך שעה וקצת וללכת. זה טוב, זה כבר שולם, זה כבר הכל. אין בעיה, רק זו פעולה גשמית, אבל היא תוריד לכם ברכה לכל החיים ולכל הקיבוץ. אפשר? התחילו לחייך. למה לא? אחד התחיל לצחוק, אמרו לו מה? אה לא יודע איך קראו לו רנאלדו או ריטונדו[?]. קח אותו למועדון שיתחבר, שידפיס את התניא. למה לא? מה? אין בעיה. מזכיר הקיבוץ בעצמו זה המזכירות, הוא בעצמו קם עם קוקו, הלך למועדון והראה לנו איפה להתחבר וחזר לישיבה. זהו, ניצחנו. הרבי ניצח. במה הוא ניצח? בזה שהוא שכנע אותי, נתן לי כוחות נפש לא לעשות את העבירה הזאת, שזה לא יהיה באופן שיתקבל באיזה חור בקיבוץ, אלא להביא אותנו באופן המקובל על כולם וככה עם כל מה שאני עושה בקיבוצים זה תמיד לא בגניבה ותמיד אני מאמין בזה. הקדושה חייבת הסכמה. העליון, אתערותא דלעילא חייב אתערותא דלתתא חייב שזה יהיה מלכותו ברצון. קיבלו עליהם זה פועל, זה פועל. צריך מתן תורה לא ניתן עד שבני ישראל היו כלי, עד שבא יתרו ואמר ברוך השם והכיר באלוקים. אז ניתנה תורה לישראל לכל אורך ההיסטוריה היהודית. השם רוצה שיהיה הסכמה והמקום יהיה כלי לדבר. אם זה בא למעלה מהכלי זה לא נתפס כמו שאומרים על יעקב אבינו שהוא אברהם יצחק ויעקב ישבו להם במדבר. זה לא זה היה צריך שיוסף בתוך מצרים, וגם זה לא זה. למה? כי הוא מעל מצרים. הילדים שלו, מנשה ואפרים, הכניסו את זה לתוך המצרים. עכשיו זה בסדר. אפרים יה השם בארצוני, עכשיו יש פירות. זה אני רוצה

58:22 דובר 2 שזה נכנס בתוך התרבות. זה השאיפה שלי. תן חיים לחיים.

58:26 דובר 3 חיים וחיים. יחי אדוננו מורנו ורבנו

58:29 דובר 2 מלך המשיח לעולם ועד.