פרק 65: הסוד שהפך לשליחות | והפעם עם- מושקי אלפרין, שליחה בז'יטומיר, מלמדת חסידות ומאמנת מדיה

00:03 דובר 1 מה קורה כשילדה שליחה באוקראינה מוצאת את עצמה הנציגה היחידה של היהדות בכיתה שלמה? מה קורה כשבעקבות כך היא מגיעה ללמוד בארץ בגיל שתיים עשרה לבד ומוצאת את עצמה עוברת דירות שוב ושוב ובמשך תקופות ארוכות נמצאת בבדידות? מושקי לא דמיינה שנפילה מתמשכת בתחום הכי אישי תיהפך למנוע של שליחות. אבל דווקא ההתמודדות שלה עם תכנים ברשת, עם רגשות אשמה ועם בדידות הובילו אותה להקים מיזם שמלווה נערות בדיוק בנקודות האלה. אז מה הקשר בין בית ספר שדה בנס הרים למלחמה באוקראינה ולמאמר חסידות שנאמר לפני מאתיים שנה? כמו תמיד, יש קשר. עמוק, מפתיע ונוגע. בואי להקשיב ללב של מושקי ולגלות תוך כדי גם את הלב שלך עצמך. הפודקאסט הוקלט בחסות ספיקולו, החוג המקוון שמלמד את הילד שלך פשוט לדבר באמת אנגלית בשטף. לפרטים כתבו לאפס חמש חמש חמש שש ארבע שבע שמונה שתיים תשע. אני מזכירה לך שאם אהבת את הפרק אל תשמרי אותו לעצמך, פשוט תשתפי אותו. לאחותך, לאימא, לשכנה, לחברה, לכל מי שחשובה לך. למעקב באינסטגרם חפשי חני מוסקוביץ'. להזמנת סדנאות והרצאות על כלים משני חיים בחסידות, חסידות לחיים בדיגיטל ומעקב בתכנים בסטטוס, הכול אצלי בטלפון אפס חמש אפס שמונה חמש אפס חמש שבע מאות שבעים. פתיח ומיד נתחיל. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה, וכעת ממשיכה את השליחות בכרמי גת, ישראל. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים, ודרכן יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים ממש עכשיו. ברוכות הבאות לפרק נוסף בפודקאסט שליחות כדרך

02:03 דובר 1 חיים, והיום אנחנו עם אורחת מאוקראינה. מושקי, ברוכה הבאה.

02:08 דובר 2 ברוכה הנמצאת.

02:09 דובר 1 מה נשמע?

02:10 דובר 2 איזה כיף להיות פה.

02:11 דובר 1 זה יפה שהגעת מאוקראינה במיוחד לפודקאסט.

02:13 דובר 2 כמעט, כמעט.

02:15 דובר 1 אז, אה, בואי תכירי את עצמך לכולן, לכל מי שמאזינה. המיקרופון שלך.

02:20 דובר 2 אז אני, אה, מושקי אלפרין, אימא לשלושה ילדים, ברוך השם. שליחה באוקראינה מילדות. גדלתי בשליחות שם. זכיתי לחזור לשם-

02:30 דובר 1 נולדת בשליחות? גם.

02:32 דובר 2 לא נולדתי באוקראינה, אבל נולדתי כשההורים שלי כבר היו בשליחות שם. אמ, וגם אחרי החתונה זכיתי לחזור לשם לשליחות, לעזוב כשהתחילה המלחמה ושנה וחצי אחר כך לחזור עוד פעם. אמ, אני אספר על זה בהמשך נראה לי.

02:53 דובר 1 קחי אותנו, קחי אותנו לאוקראינה של, אה... רגע, מתי נולדת? תני לי לנחש, כזה תש"נ, נ"ה, נ"ו כזה?

03:01 דובר 2 עשרים.

03:01 דובר 1 אה, אוקיי, אוקיי. יש לך כזה ניסיון חיים. אני כמעט לקחתי אותך לגיל שלי, אבל אני מדי זקנה כבר.

03:09 דובר 2 אז כן, אז אני גדלתי בשליחות שם, כמו שאמרתי. אמ, כשהתחלתי כיתה א' נכנסתי לבית ספר שההורים שלי הקימו, שזה בית ספר, אמ, לילדי הקהילה. משפחות, אה, ממשפחות שלא שומרות תורה ומצוות. אבא גוי לרובם, אה, וכך נכנסתי לבית ספר. הייתי שליחה יחידה. זה התחיל, אמ, כשאת קטנה את פחות-- לוקח זמן להבין את הניואנסים, את ההבדלים, אבל תמיד הייתי בתור הבת של הרב. זה היה, אה, תדמית כזאת שנולדתי אליה לא בבחירתי. וכש-כשחלפו השנים זה הלך ונהיה יותר מאתגר. אבל באמת בהתחלה, אה, עצם זה שאת נמצאת בבית ספר, אתה יודע, תמיד מדברים על, אה, ילדי השלוחים. אני חושבת שאף פעם לא חושבים באמת על ה-, על ההתמודדות הזאת. שמ-מגיל קטן את שונה מכולם. עכשיו מצד אחד זה באמת זכות מאוד גדולה ואת כל החיים, מה-מהלידה בעצם גדלה עם הזכות הזאת ועם האחריות ויש לך תפקיד וזה מדהים. זה מדהים וזה, זה באמת נותן משמעות, אה, לכל המשך החיים. ונראה לי אני אחזור לזה גם בהמשך, אה, שבסוף זה ה-האחריות הזאת נותנת איזשהו חוסן לאתגרים שלך אחר כך. בוא'נה, יפה. כן, אבל זה גם מאתגר. אני זוכרת את עצמי כילדה מאוד קטנה, אמ, שאם זה בתפילה שאני הייתי היחידה שמתפללת שמונה עשרה והולכת להתפלל מול הקיר וחברות שלי, אה, מחקות אותי וצוחקות עליי. יואו. אה, זה לא היה נעים. זה היה גם- נשמע קצת כמו מחזה אנטישמי. לגמרי. יואו. אז זהו. אז מצד אחד זה יכול להישמע כמו מחזה אנטישמי, מצד שני בראש שלך את אומרת לעצמך "אוקיי, אני דוגמה, אני שליחה" ויחד עם זה את ילדה קטנה שכן רוצה להיות כמו כולם. אז זה כל הזמן ה-הקונפליקט הזה

05:05 דובר 2 שנראה לי כולנו מכירות. כן. בסופו של דבר. מעבר לזה, את בעצם כ-כביכול מפסידה חיים של-- את, את יודעת מה את מפסידה? היה לך זמן להשוות? כן ולא. אה- הייתם באים לארץ או...? אז כן, דווקא זה משהו נורא חכם שההורים שלי עשו. מכיתה א' הייתי כל שנה בחודש האחרון של שנת לימודים בארץ, שבאוקראינה זה כבר חופש, הייתי מגיעה ל-ללמוד בארץ. אז הכרתי, ידעתי- בחודש הבלאגן של סוף שנה. נכון, אה, אבל עדיין חוויתי קצת כיתה של, אה, למ-- הלכתי לבית ספר קטן בארץ אז לא כיתה של שלושים בנות- איפה? בבני ברק, בית חיה. אה, יפה. אז כיתה של חמש עשרה בנות. אבל, אה- הדרגה. אבל עדיין זה היה, אה, זה כן נתן לי הזדמנות להיות בחברה של, אה, שומרות מצוות של חב"דניקיות ב-באווירה. אמ, זה גם מאוד הכין אותי בסופו של דבר ל-להמשך החיים. זה היה מאוד טוב. אז אפשר לומר שידעתי מה אני מפסידה ובאיזשהו מקום גם נורא, נורא חיכיתי כבר לבוא ללמוד בארץ. מאוד חיכיתי לזה. בפועל, עד איזה גיל למדת בז'יטומיר? אז עד כיתה ו' למדתי שם. ובאמת כמו שאמרתי, שככל שהתבגרתי הפערים ביני לבין הבנות בכיתה לבין הילדים בבית ספר, אה, הלכו וגדלו וזה ה-- הלך ונהיה עוד יותר מאתגר. אז באמת בכיתה ו' כבר היה לי ממש קשה מבחינה חברתית, מבחינת, אה, הבלבול שזה יוצר, שאת נמצאת בחברה שלא שומרת מצוות, אה, וזה אתגר אותי. והיה ל-לקראת הבת מצווה, כינוס השלוחות. טסתי עם, אה-- טסתי לרבי ואני זוכרת ש, אה, אני זוכרת שהייתי שם ו-ופשוט אמרתי לעצמי א-אני חייבת ל-לעשות איזשהו שינוי. אני חייבת לעשות משהו עם עצמי, כי, כי הייתי נורא

06:58 דובר 2 מבולבלת. את יודעת, זה גם גיל כזה, זה כבר, אה, גיל שתים עשרה זה כבר גיל ההתבגרות איטסלף. זה חד גיל. זה גם הרבה מעבר ללא שומרים תורה ומצוות. זה מנטליות אחרת, זה, זה לא אוקיי, את דתייה, הם לא, בואי נגשר על הפערים. זה תרבות אחרת. נכון. זה חיים אחרים. זה... נכון. וגם התדמית שהייתה לי. אני אספר מקרה ש-שאני זוכרת שיום אחד הלכ-- אה, איזה רגע שהלכתי לשירותים ואז כשאני באה לצאת חברה מהכיתה מעכבת אותי, לא נותנת לי לצאת. אה, אני כזה לא מבינה מה הסיפור. אני עומדת בפתח, רוצה לצאת והיא איכשהו מנסה לעכב אותי ואז אני רואה מזווית העין מישהי אחרת מהכיתה יוצאת עם מכנסיים ככה מהר, מהר שאני לא אראה. אה. עכשיו לי זה היה כאילו, אני חברה שלכם, אני לא מחפשת להלשין או משהו, אבל הם ראו בי בתור הבת של הרב. סגרירה כזאת. כן, שבגללה אנחנו לא יכולים לעשות מה שבא לנו. וזה היה-- ז-זאת הייתה החוויה שלי. אז לא היה להם גם פתיחות איתך וכאילו היית נפרדת כזאת כל הזמן. כן. וואי, זה באמת קשה, כי כאילו יש לך חברה אבל אין לך חברה. נכון. אה, אז באמת אני זוכרת שאחרי שהיינו אצל הרבי וככה משהו שם נפתח בי. אמרתי אני לא יכולה להמשיך ככה. חזרנו הביתה, כתבתי להורים שלי מכתב, פירטתי את הקשיים שלי, את הבלבול ואז בעקבות זה באמת הגענו למסקנה שאני לקראת כיתה ז' הולכת ללמוד בארץ. כמו שאמרתי, מבחינתי זה היה חלום לבוא ללמוד בארץ עם בנות חב"דיות בעברית. אמ, אני זוכרת שגם נורא ריגש אותי שיהיה לי מלא ממתקים זמינים בהישג יד והייתה לי סבתא

08:42 דובר 2 שיכולתי לצאת לבקר אותה ושמחות משפחתיות. זאת אומרת, ידעתי מה אני מפסידה כשאני לא שם ומבחינתי זה היה חלום, אמ, להגיע לשם, להגיע ללמוד בארץ, כאן, וככה התחלתי את ה-- פרק ב' של החיים שלי. בגיל שתים עשרה וחצי הגעתי ללמוד בארץ. באמת בהתחלה זה היה נורא חווייתי, אבל, אה, כשחוויה נעשית לשגרה אז מתחילים לצוץ הקשיים ו... לא יודעת, געגועים למשפחה. גרתי אצל משפחה שהיו, אמ, חברה מהכיתה, השתכנתי אצלם. הם היו משפחה מקסימה, פתחה את הדלת. כל משפחה שפתחה את הדלת בפניי זה אני מעריכה את זה, אה, אבל זה, זה היה מאתגר. זה היה מאתגר וככה עברו שנים. כיתה ז', כיתה ח', כיתה ט'. אה, כל פעם מסיבה אחרת נאלצתי גם לעבור לדודים, לעוד חברה, לעוד דודים. וואו, ממש חייל בודד כזה. כן, ההורים שלי מאוד, חשוב לציין, ההורים שלי מאוד דאגו ומרחוק השתדלו לעשות מה שהם יכולים, אבל הקדוש ברוך הוא התווה לי איזשהו מסלול ששום דבר כנראה לא יכול היה למנוע את זה, ובאמת מצאתי את עצמי נודדת הרבה. גם לא הייתי משתפת הרבה, אז גם אם היה לי קשה באיזה מקום, לאו דווקא שסיפרתי. אז, לאו דווקא שמישהו ידע. אז כאילו נשארתי, אה- עם הכל בבטן. וואי. כן. יש גם משהו עם זה שההורים נמצאים מרחוק. הם שואלים מה נשמע ואם תגידי להם שהכל בסדר, שיש בעיות וזה, אז מה הם יעשו? נכון. אז זה כ- את לא רוצה לצער אותם גם. בדיוק. סתם להדאיג. זה בסדר, הכל טוב, הכל זה. בדיוק. להשתיק את ה-- וואי זה קשוח ממש. כן. באיזה גיל זה כבר? את באת. אה, אז ככה במהלך השנים מכיתה ז' עד,

10:33 דובר 2 עד י"ב. אה, אני לא אפרט הכל, את כל ה, כל המעברים שעברתי. אני יכולה להגיד שבשש השנים האלה עברתי מקומות שינה חמש עשרה פעמים. וואי, מלא. אה, ובאמת הייתי מוקפת בהרבה ב-- גם ההורים שלי מרחוק וגם דודים שלי, אה, שכן דאגו לי ועזרו לי. ושבת תמיד הייתה לי כתובת, אה, דודים קבועים שבאתי אליהם וכל הדודים שראו אותי אמרו לי תבואי אלינו, תבואי. הייתי מאוד מוקפת בדאגה ואכפתיות, אבל בסופו של דבר ב-בחוויה הנפשית שלי כן, אה, הייתה איזושהי בדידות. ובאיזשהו שלב מצאתי את עצמי, אמ, פורקת את הבדידות הזאת מול, מול מחשב, מול מחשב, מול אינטרנט בלי הגנה. אמ, מה שבסופו של דבר, אמ, מצד אחד זה נתן לי איזשהו מרחב לבריחה מההתמודדויות היומיומיות. מצד שני זה רק בלבל אותי יותר כי כלפי חוץ נשארתי, הייתי נחשבת למאוד מאוד חסידית. מושקי השליחה. כן, ומצד שני אני, אני עם עצמי הייתי נורא מבולבלת כי כלפי חוץ הנה אני הכי טובה ואני נורא שומרת על עצמי. אה, ומצד שני כשאף אחד לא יודע אני עושה, עושה, רואה דברים נורא גרועים. אמ, מה שחשוב לי להגיד שאמרתי מקודם שבאמת התחושה של השליחות. אמא שלי, מאז שאני זוכרת את עצמי, כל פעם לפני שהייתי יוצאת מהבית לקעמפ, לכינוס השלוחות, לחודש הזה בארץ, הייתה עושה איתי שיחה קבועה. באיזשהו שלב כבר היה לי כזה אני יודעת בעל פה את הולכת להגיד לי, אבל באמת אני מודה לה על זה. יום יום היא הייתה קוראת לי לחדר ואומרת לי אמ אני רוצה שתזכרי שאת שליחה בכל מקום, גם אם את נוסעת לקעמפ שכולם שם שליחות, לכינוס השלוחות, שנוסעת לארץ, כולם חב"דניקיות, אבל את

12:31 דובר 2 שליחה. את צריכה לזכור שאת שליחה וזה מאוד מאוד עזר לי. זה מאוד. זה באמת התחושה של המשמעות שאת כאן בתפקיד. את מבולבלת, את עושה שטויות, את רוצה או לא רוצה. בסוף את בתפקיד ומסתכלים עלייך, בין אם את יודעת, בין אם את לא יודעת ואת צריכה לקחת אחריות גם אם לא אכפת לך מעצמך, מהמצב הרוחני שלך. את לא יכולה לקחת אחריות על מה שהסביבה תיקח מזה. ואני, זה מאוד מאוד החזיק אותי. זה מאוד החזיק אותי במשבר.

13:01 דובר 3 כאילו החזיק את החיצוניות שלך בעצם להיות מושקי השליחה.

13:04 דובר 2 כן.

13:04 דובר 3 ואז זה בעצם החזיק אותך למעלה, כי בסוף אה כאילו צריך להיות איזשהו דמיון בין הפנימיות לחיצוניות אז אה.

13:12 דובר 2 נכון. בסופו של דבר גם בפנימיות שלי אני ידעתי מה אני רוצה. תמיד ידעתי מה האמת. אה, יחד עם זאת, יש שוב אמרנו גיל ההתבגרות ויש הרהורים ויש מחשבות וזה מבלבל כי אף אחד.

13:27 דובר 3 לא, כי מה שיכול לקרות מכזה דבר זה בעצם מיד להידרדר מאוד מאוד מהר ל-ל... אני לא אגיד לעזוב הכל, אבל.

13:35 דובר 2 כן.

13:36 דובר 3 משהו כאילו שמר עלייך. אני מושקי השליחה ואני צריכה.

13:40 דובר 2 כן.

13:40 דובר 3 בואי נגיד שעשית את זה עם הרבה נקיפות מצפון כנראה.

13:44 דובר 2 את מה?

13:45 דובר 3 את הבריחה הזאת למדיה.

13:47 דובר 2 כן.

13:47 דובר 3 זאת אומרת לא היית כזה, טוב יאללה אני... שזה עוד יותר קשה.

13:51 דובר 2 מצד שני, כמה שזה יכול להישמע לא אמין, אני כן אומרת שזה שנשארתי מי שאני זה נס. מבחינתי זה הרבי, כי אני מרגישה שהייתי מאוד קרובה ל...

14:03 דובר 3 וואו.

14:04 דובר 2 לא להיות שם.

14:05 דובר 3 תארי לנו כזה יום שלך, של כאילו את הולכת לבית ספר. את חוזרת לאן בעצם?

14:12 דובר 2 אמ, אז...

14:14 דובר 3 טוב, זה כל פעם מקום אחר.

14:16 דובר 2 תלוי מתי. אבל הייתה תקופה שהייתי שוב כל בוקר הולכת לבית ספר. הכל כרגיל. אמ, כן, היה לי מאוד קשה בבית ספר, ש... הרגשתי שהייתי עוד אחת. הייתי עוד אחת בכיתה, ואת יודעת, לפעמים אני מרגישה שיש לי מה לתת ואני יכולה להיות הרבה יותר. גם הגעתי ממקום כזה, במקום של השליחות. בז'יטומיר הייתי הכוכב גם. גם מצד השליחות. אם היה צריך איזו פעילות הייתי עושה כל שנה קייטנה לילדי השלוחים. אני הייתי השליחה הראשונה בבית ספר, אבל מתחתיי היו הרבה. היו עוד הרבה משפחות, גם אחים שלי וגם משפחות אחרות, ואני הייתי המובילה. וגם בגלל שהייתי הבת של הרב אז נתנו לי הרבה יחס וכבוד, שאני הכי חכמה והכי מוצלחת והכי טובה. ופתאום את באה לארץ ואני עוד אחת מ...

15:11 דובר 3 עוד מספר.

15:12 דובר 2 כן, זה היה מאוד קשה, המעבר הזה, וזה גם נורא מבלבל. רגע, אז מה אני באמת? אז איפה יש מקום לי?

15:21 דובר 3 זהות כזה? כן.

15:22 דובר 2 כן.

15:23 דובר 3 וואו. את לומדת בכפר, נכון?

15:25 דובר 2 בתיכון, כן.

15:26 דובר 3 בתיכון זה תיכון ענק.

15:27 דובר 2 נכון.

15:27 דובר 3 כאילו עוד גם ככה כל כיתה שם נראה לי מרגישה עוד כיתה, עוד שכבה, עוד זה כאילו.

15:32 דובר 2 אני חייבת לציין, אני סתם, כי יוצא לי לדבר עם בנות מהשכבה. אני באופן אישי היום כשאני מסתכלת אחורה יש לי זיכרונות טובים מהתיכון. היה לי כיף, נהניתי שם. היה לי את ההתמודדות שלי עם עצמי, שאני לא מורידה מערכה, אבל בסופו של דבר נהניתי בתיכון. אה, כן, הייתי רוצה שיראו אותי יותר, שייתנו תפקידים לא רק למי שיודעים שהאחיות שלה מוכשרות או לזאת שרודפת אחרי הרכזת החברתית. תני לי תפקיד, שבאמת לנסות לתת לכל אחת, כי לכל אחת יש מה לתת.

16:08 דובר 3 וואי, ממש. וזה שנים כל כך משמעותיות שאת מעצבת את הדימוי העצמי שלך וזה.

16:15 דובר 2 אני יכולה להגיד שראיתי את זה ממש במוחש, כי בכיתה י"ב כן הייתי אחראית, בין האחראיות על המופע השנתי וזה. אני הרגשתי כמה זה פותח אותי. אני... אני הייתי נורא מודעת למה שעובר עליי. לא כמו שאני היום, במבט לאחור.

16:31 דובר 3 היה לך מלא זמן לחשוב.

16:32 דובר 2 כן.

16:33 דובר 3 כאילו באמת את חוזרת בעצם מהבית ספר ויש לך זמן עם עצמך עד למחרת בעצם. היו תקופות שהיית ממש לבד, נכון?

16:43 דובר 2 כן, כשהייתי אצל דודים ואז לא היה, כאילו אין ילדים קטנים בבית, אין שום דבר.

16:48 דובר 3 מטורף, זה מטריף את הדעת.

16:51 דובר 2 כן, ואז באמת הייתי יושבת שעות על המחשב.

16:55 דובר 3 וואי.

16:56 דובר 2 בגדול.

16:56 דובר 3 אז באיזה רגע את בעצם מבינה שמשהו פה צריך להשתנות, או שזה לא קרה ככה? כמו איזה...

17:03 דובר 2 לא, זה לא היה איזה רגע מכונן כזה. זה כל הזמן עלה וירד, כל הזמן עלה וירד, כל הזמן בתקופות. הייתה תקופה שהייתי במקום שגרתי אצל משפחה שממש קיבלה אותי יפה, וכולם קיבלו אותי יפה שוב. אבל המשפחה שממש הצליחה לתת לי הרגשה באמת נוחה שאני חלק מהמשפחה, ואנחנו בדיוק השבת היינו אצלם. התארחנו אצלם שבת.

17:31 דובר 3 יואו, ממש אה...

17:32 דובר 2 ממש אה, משפחה.

17:34 דובר 3 משפחה מאמצת כזאת.

17:35 דובר 2 כן, מאוד. לגמרי. אז זאת הייתה תקופה שהיה קצת יותר קל, אבל עדיין לפעמים פה ושם יש טריגר שבא לך לברוח. אז הייתי בורחת שוב, איפה שהיה לי מחשב פתוח. אז זה כל הזמן היה שם. זה כל הזמן היה שם ברקע ושוב בא והולך, בא והולך. את כל הזמן במאבק. את לא באמת רוצה את זה. את מבינה שזה לא עושה לך טוב, שזה לא באמת את. שוב, זה הנס שלי שידעתי שזה לא באמת אני, כי יש הרבה שמתבלבלות.

18:10 דובר 3 למה את חושבת שידעת את זה? בגלל, בגלל מה שאימא שלך הייתה...

18:14 דובר 2 אני מאמינה שזה החינוך של ההורים. בסופו של דבר, בטח. בבית קיבלתי, מתקבלת עדיין המון המון אמת.

18:23 דובר 3 אפרופו למצוא את הצלע האומם עכשיו זה.

18:25 דובר 2 נכון. זהו. אז לכן זה עדיין כל פעם שבאים לארץ ממשיכים לינוק. שהתורה והחסידות היא אמת ופשוט לא שייך אחרת. אז כאילו, אז ידעתי שבסופו של דבר לא שייך אחרת.

18:42 דובר 3 שגם כשאת שם את יודעת שזה לא נכון ואני מתישהו חוזרת. אני רק לא יודעת איך לעשות את זה, כי זה כמו בוץ כזה שנכנסים אליו ולא יודעים איך לצאת. רגע, וכשהיית חוזרת הביתה לז'יטומיר היה לך כאילו...

18:56 דובר 2 אז גם, גם היו תקופות. גם היו בריחות. כי הצורך הזה בבריחה הוא צורך שכולנו חוות אותו פחות או יותר. לא צריך לעבור...

19:08 דובר 3 להגיע למצבי קיצון.

19:09 דובר 2 להגיע למצבי קיצון כדי לחפש את זה. יכול להיות הדבר הכי הכי קטן. אמ, לא יודעת. בת שנכשלת במבחן וקשה לה להתמודד מול זה, אז היא תחפש לברוח.

19:22 דובר 3 כן.

19:23 דובר 2 אז זה כל הזמן היה שם. זה כל הזמן היה שם ברקע. אמ, בסופו של דבר המשכתי, סיימתי תיכון, הלכתי לסמינר, למדתי בצפת. אז קצת תמו הנדודים חוץ משבתות שהייתי צריכה כזה למצוא איפה להתארח. אבל אה...

19:43 דובר 3 את היית עסוקה כבר, לא? בסמינר וכזה.

19:47 דובר 2 בוא נגיד שגם שם, אמ, הייתה לי בריחה מסוג אחר, שזה היה העיסוק. הייתי שורצת בחדר מדריכות, כמה שהיה להתעסק.

19:58 דובר 3 אה, אוקיי, בקטע הטוב אבל.

20:01 דובר 2 שזה בקטע טוב, אבל בסופו של דבר את עדיין לא מתמודדת עם מה שבאמת צריך. את עדיין בורחת מעצמך. גם בתחילת שנה א' נולד לי אח שלי הקטן, שהוא תסמונת דאון.

20:14 דובר 3 יוסי.

20:14 דובר 2 כן, יוסי המתוק. זה היה לי מאוד מאוד קשה. לקח לי המון זמן. היום הוא באמת האח האהוב.

20:23 דובר 3 כוכב.

20:23 דובר 2 אבל כן, מאוד. אבל לקח זמן וכשהוא נולד ברחתי מזה.

20:31 דובר 3 זה קטע שהוא נולד, אבל את בעצם לא שם.

20:34 דובר 2 הוא נולד בארץ.

20:35 דובר 3 כן, אבל אחר כך.

20:37 דובר 2 ואחר כך, נכון, אני...

20:38 דובר 3 כאילו יש לך אח כזה ואת אפילו לא מכירה אותו.

20:40 דובר 2 יש לי קטע שכתבתי לפני שההורים שלי חזרו אחרי הלידה שלו, שלא מזמן ראיתי את זה. פתאום ראיתי את זה, מה שכתבתי אז, שאני לא יודעת אם זה טוב או לא טוב, כי מצד אחד אני רוצה לעקוב אחרי ההתפתחות שלו. מצד שני אני מעדיפה לא לדעת, לא לראות, לברוח מזה.

20:58 דובר 3 וואי, איזה חתיכת אתגר. אז תספרי לנו רגע איך את בעצם מהמקום הזה פתאום מגיעה. אני אעשה ספוילר קטן שהיום את בעצם מפרסמת בסטטוס תכנים. הסטטוס זה רק דרך ביטוי, אבל את בעצם עוזרת לבנות שמתמודדות עם הבעיה הזאת שאת חווית במשך שנים. כמו שאת אומרת, פחדתי לפגוש את עצמי באמת. איך? איך פתאום זה קרה?

21:22 דובר 2 אני אגיע לזה. אמ, הייתי בסמינר, התחתנתי, סיימתי לימודים, חזרנו לשליחות באוקראינה ואז ההתמודדות קצת נחלשה. את כבר נשואה, את אמא לילד, את בשליחות, באמת עסוקה. אז פה ושם היו מעידות, אבל זה די הודחק, הקושי הזה מול האינטרנט. ואז פרצה המלחמה. שנה וחצי אחרי, שנה וחצי שהיינו שם בשליחות, פרצה המלחמה.

21:56 דובר 3 המלחמה באוקראינה, יש לציין.

21:57 דובר 2 כן.

21:59 דובר 3 יש הרבה מלחמות. צריך למקד.

22:03 דובר 2 זה התחיל, המלחמה באוקראינה, ואז מצאנו את עצמנו בארץ כמו כל שלוחי אוקראינה.

22:10 דובר 3 מאיפשהו.

22:11 דובר 2 כן, את יכולה להזדהות. נודדים, מחפשים את עצמנו.

22:16 דובר 3 אתם הייתם גם בנס הרים?

22:17 דובר 2 כן.

22:18 דובר 3 וואי, זה פרק בפני עצמו. תעשי סוגריים.

22:23 דובר 2 אז כן, אנחנו האמת, בגלל שהייתי בשליחות, שליחות של הרבי, אבל גם מטעם משרד החינוך, אז פינו אותנו שבועיים לפני שהמלחמה התחילה, כשרק היה חשש.

22:33 דובר 3 אה נכון. היו אצלנו זוגות שבאמצע השבת שלחו מסר.

22:37 דובר 2 כן.

22:38 דובר 3 גם לכם זה היה באמצע השבת?

22:39 דובר 2 ראיתי את זה במוצאי שבת. אלינו לא הגיעו. יש-

22:41 דובר 3 הם שלחו מישהו לבתי כנסת עם פתק.

22:43 דובר 2 כן, אז אלינו לא הגיעו.

22:45 דובר 3 יואו.

22:45 דובר 2 ז'יטומיר זה כפר ביחס לערים אחרות באוקראינה. אז לא, לא הגיעו לי עד מוצאי שבת. ראינו מלא מלא הודעות. מחר יש לכם טיסה. די צחקנו מהעניין. אמרנו, מה, הרי אף אחד לא יכול להבטיח משהו.

23:04 דובר 3 זה היה ברור ש... איך אומרים? ניצ'בו ני בודט, כאילו הכל.

23:07 דובר 2 ממש.

23:08 דובר 3 אין, לא יקרה כלום, לא יקרה כלום.

23:10 דובר 2 אמרנו, טוב, נטוס, נטוס לארץ. שבועיים יראו שאין כלום, יחזירו אותנו. כן.

23:15 דובר 3 גרתם אגב בז'יטומיר או בזריצ'ני?

23:18 דובר 2 בז'יטומיר.

23:19 דובר 3 עם ההורים שלך?

23:20 דובר 2 כן.

23:22 דובר 3 איזה קטע. לא, הייתי בזריצ'ני, זה... אוקיי, זה גם לפודקאסט אחר.

23:27 דובר 2 זה סיפור.

23:29 דובר 3 קצת כמו נס הרים כזה. וואי.

23:33 דובר 2 אמ, אז הגענו לארץ. שבועיים כזה, היה לנו נורא נחמד.

23:41 דובר 3 תכף חוזרים.

23:42 דובר 2 כן.

23:42 דובר 3 הנה, הם יראו שאין כלום.

23:44 דובר 2 בול שבועיים אחרי שטסנו, כאילו טסנו יום ראשון, כמעט שבועיים אחרי-

23:50 דובר 3 חמישה ימים.

23:50 דובר 2 חמישי. אני מתעוררת בבוקר. אני רואה מלא מלא הודעות בקול שליחות אוקראינה. אמא שלי הייתה אז בדרך ליום השלושים של אבא שלה בבלגיה, והיא הייתה כבר בשדה התעופה, כבר הכי קל לעלות למטוס, ואז פתאום שמעו פיצוץ ו-

24:08 דובר 3 הפציצו את שדות התעופה בעצם.

24:11 דובר 2 כן.

24:11 דובר 3 וואו.

24:13 דובר 2 לא הבנתי. שאלתי את אמא שלי, מה קורה? היא אומרת לי, מסתבר שהתחילה מלחמה. זהו, אני אז נכנסתי ללחץ. אז לא הייתי שם. לא חוויתי את הלחץ שם, אבל מרחוק. מה קורה עם המשפחה שם? מה קורה עם הקהילה? אמממ, ממש היינו נורא נורא לחוצים. בסופו של דבר זה היה יום חמישי, יום ראשון. וואי, זה מרגיש לי כאילו זה היה הרבה יותר זמן, אבל בפועל-

24:37 דובר 3 היה כמו נצח.

24:38 דובר 2 יום ראשון שאחרי זה. אבא שלי, הדבר הראשון שהוא עשה, אממ, יש לנו את בית הילדים. היה לנו בית ילדים בז'יטומיר. היום הם-

24:47 דובר 3 אולי לספר קצת שז'יטומיר זאת עיר וצמוד אליה יש נהר שמפריד בינה לבין זריצ'ני, שזה סוג של, אה-

24:54 דובר 2 כפר.

24:55 דובר 3 כפר, ממש כפר. אני פשוט הייתי שם. היינו שם שבת.

24:59 דובר 2 זריצ'ני זה כפר ליד ז'יטומיר, שחלק מהכפר יש בעצם שטח סגור.

25:05 דובר 3 של בית יתומים.

25:06 דובר 2 ששם היה בית ילדים. הם היו יתומים.

25:09 דובר 3 כן.

25:10 דובר 2 אה, בית ילדים, והיה שם גם בית הארחה ומסעדה ו-

25:13 דובר 3 מקום חלומי.

25:14 דובר 2 הרבה אנשים גרו שם.

25:16 דובר 3 כן, ומשפחות של שליחים נוספים שגרים שם.

25:19 דובר 2 נכון.

25:20 דובר 3 אז בעצם כמה ילדים היה אז בבית ילדים?

25:23 דובר 2 אה, סביבות החמישים.

25:25 דובר 3 כולם באחריות ההורים שלך.

25:28 דובר 2 כן, אז יש עוד שלוחים שניהלו בשטח. אבל כן. אמ, אז אבא ש-- אז הדבר הראשון שאבא שלי אמר, צריך לדאוג לילדים האלה. אז באמת התחילו לחפש אוטובוסים. זה גם היה סיפור שלם. צריך לשמוע מאמא שלי את הסיפור הזה, אבל ארגנו אוטובוסים, לקחו אותם, אמרו להם נוסעים לשבת, נוסעים לשבתון, להרים הקרפטים, נהיה שם שבת, נחזור. הם גם שמעו פיצוץ. היה פיצוץ ממש קרוב לשטח שם. אממ, אז באמת הם נסעו. בית הילדים והשלוחים שהיו אחראים עליהם נסעו. ההורים ש-- אמא שלי הצטרפה אחר כך, אממ, באוטובוס נפרד. אבא שלי נשאר. הוא אמר, אני לא עוזב עד שהתקשר הרב קוטלרסקי.

26:22 דובר 3 כן.

26:23 דובר 2 שאמר לכל השלוחים לעזוב. אממ, ואז אבא שלי הצטרף גם כן, ויום ראשון בטיסת ספיישל הם נחתו כולם בארץ. ההורים שלי עם כל השלוחים, עם כל הילדים של בית הילדים ועוד משפחות שהצטרפו, הגיעו לארץ כקבוצה אחת ונסעו למקום שנקרא נס הרים. מי שלא מכיר, זה בין בית שמש לביתר. יש שם שטח של קק"ל שפשוט קיבלו אותנו בצורה מדהימה.

26:53 דובר 3 בעצם בית ספר שדה כזה.

26:55 דובר 2 אמ, כן.

26:57 דובר 3 כאילו יש מקומות ש... זאת אומרת בתי ספר מגיעים לשם, ישנים לילה, קמים בבוקר, עושים סיור במקום וממשיכים.

27:03 דובר 2 נכון. אז אנחנו היינו שם חצי שנה.

27:06 דובר 3 זה מטורף.

27:06 דובר 2 חיים משותפים, חדר אוכל, חדר כביסה עם תורנויות. מי מכבס, מתי? זה נחמד ליום, יומיים, חודש. חצי שנה זה היה באמת אה-

27:18 דובר 3 וואו וואו וואו.

27:20 דובר 2 קשוח. ובכל הזמן הזה, אה, אני אישית ב-- הקדוש ברוך הוא עשה חסד עם הקהילה שלנו ספציפית, שבאמת הם הגיעו עם השלוחים, המשיכו את השליחות בארץ. אמ, אני באופן אישי זה נורא טלטל אותי. את כולם זה טלטל כמובן, אבל זאת אומרת, אני חושבת שזה גם מאוד הציף לי את המעברים שהיו לי בשנות התיכון, אה, וזה היה כזה כי כשבאתי לז'יטומיר אמרתי, הנה, זהו, עכשיו אני כאן עד ביאת משיח, נגמרו הסיפורים.

27:53 דובר 3 גם תמיד הבית, הבית בז'יטומיר היה איזשהו עוגן יציב כזה ש-

27:56 דובר 2 נכון.

27:57 דובר 3 שם בטוח יש לך מיטה.

27:59 דובר 2 כן, אני, אני גם מאוד הייתי מחוברת. זה לא רק הבית והמשפחה. אני מאוד הייתי מחוברת לשליחות שם. כל הזמן שהייתי בארץ כל הזמן ביקשתי שיעדכנו אותי מה קורה. חגים, אה, אירועים. מאוד, מאוד הייתי מחוברת. כאילו הייתה תקופה שקראתי לעצמי בוואטסאפ מושקי ז'יטומיר. כאילו זה היה-

28:17 דובר 3 כן, כן.

28:18 דובר 2 הזהות שלי.

28:18 דובר 3 זה עוד שם משפחה כזה.

28:19 דובר 2 כן. אמ, אז כן. אז כאילו זה תמיד היה חלום ובאמת חזרתי לשם וזהו, ה-הכול בסדר. ואז פתאום הקדוש ברוך הוא מטלטל אותי שוב. אה, זה כזה אוקיי, אז מה עכשיו? אז, אז הקדוש ברוך הוא מה אתה רוצה ממני עכשיו? אמ, וזה באמת נורא, נורא הציף גם את ההתמודדות מול המדיה, שהבנתי שצריך לעשות משהו. יש משהו, משהו שדורש טיפול יותר רציני ואז הלכתי לטיפול. הלכתי לטיפול רגשי שבאמת עזר לי, אה, לפגוש את עצמי, להפסיק לברוח מעצמי. זה פתח, אה, פתח בי מלא מקומות חדשים שבאמת לא הכרתי.

28:58 דובר 3 וואי.

28:59 דובר 2 שאיפשהו תמיד ידעתי ש-שזה נמצא שם, אבל, אמ, אבל לא ידעתי איך, איך להוציא את זה החוצה. אה, אם זה רגשות, אם זה כישרונות, אם זה דברים שאני-- יש לי מה לתת לעולם. הקדוש ברוך הוא נתן לי כלים, אבל אין לי מושג מה אני עושה עם זה. אז במקום זה אני בורחת. שזה דרך אגב משהו ש-שאני ממש חשוב לי להגיד, שאני, אה, כל הגבוה יותר נופל מטה יותר. כשיש איזשהו קושי, איזשהו בריחה, זה במקביל זה מראה על איזשהו פוטנציאל. זה אומר שאת מסוגלת לעשות כאן משהו. את לא יודעת איך לעשות את זה. את לא מוצאת במה ל-לבטא את זה, אז את בורחת. אבל כל פעם שאת בורחת בעצם יכולה להגיד לעצמך, שנייה, למה אני בורחת? כנראה שיש משהו שאני-

29:43 דובר 3 איזשהו כוח לא ממומש כזה.

29:45 דובר 2 בדיוק.

29:46 דובר 3 וואו. ואגב, זה שאת, את מספרת על הטיפול הרגשי ב-ב-בהתרגשות כזאת ואני אומרת, זה כל כך לא מובן מאליו ש-- אוקיי, את החלטת ללכת לטיפול, זה שלב אחד, אבל זה שמצאת את האדם הנכון ושזה באמת הלך כמו שצריך-

29:59 דובר 2 כן.

29:59 דובר 3 זה גם לא.

30:00 דובר 2 כן, זה השגחה פרטית.

30:02 דובר 3 וואו.

30:03 דובר 2 אה, אין ספק. ואז באמת כשהייתי במ-- אז הייתי ב-- אז במקביל לטיפול הרגשי הייתי נוסעת מ-מ-מנשרים ואז הבנתי שאני צריכה לעשות משהו, משהו עם עצמי. אז, אמ, אז אני אספר על משהו אחר לפני ה-הסטטוסים על המדיה. אמ, ואז הציעו כבר-- הציעו לי לכתוב בעיתון. עיתון, אה, לבנות, שזה מוסף של, אה, עיתון כפר חב"ד פעם בחודש.

30:33 דובר 3 מוסף ל-ל... לנוער בעצם.

30:35 דובר 2 לנוער, נכון, לבנות. אמ, אז הציעו לי לכתוב שם ואני קפצתי על המציאה. אמרתי, אני רק מחפשת לעשות משהו. אה, מאוד אהבתי-- אוהבת לכתוב. אז, אמ, התחלנו לחשוב, אוקיי, מה, מה תכתבי? ואז, אה, העורכת הציעה, היו כל מיני הצעות, ואז היא אמרה-- אמרו ש-- היא אמרה שבמערכת אומרים שחסר קצת יותר תוכן חסידי אותנטי. ואז היא זרקה כזה, אולי את רוצה לכתוב נקודות ממאמרים או משהו כזה? עכשיו אני חייבת להגיד שעד אז לא למדתי מאמרים.

31:09 דובר 3 אז תסבירי, במאמר מוס-- במאמר מוסגר, מה זה מאמרים?

31:14 דובר 2 אז, אה, מאמרים זה בעצם, אה, דברי אלוקים חיים. זה, זה, אמ, מילים שהרבי אמר, גם הרביים הקודמים והרבי, אה, שזה ממש-- אולי תסבירי כי אני לא יכולה להסביר את זה.

31:29 דובר 3 אני חושבת שזה בדרגה הכי גבוהה בעצם. זאת אומרת, אוקיי, יש לנו את התניא שהיה בסיס ואחרי התניא היה בעצם פירושים על התניא והסתעפויות של החסידות שנאמרו בכל מיני, אה, דרכים. אז היה את השיחות, שזה שיחות שהרבי מדבר עם החסידים והתוועדויות, שזה עוד משהו כאילו קצת יותר חופשי משיחה.

31:49 דובר 2 השיחות זה יותר על, אה, על, על הנגלה, על ה-על התורה.

31:53 דובר 3 בהקשר ל-לנגלה, כן.

31:55 דובר 2 בהקשר לנגלה. ושיחות זה יות-- אה, מאמרים זה יותר, אה, יש בהם יותר מושגים מהקבלה, יותר, אה-

32:02 דובר 3 יותר גבוה וזה לכן זה גם לא נאמר בכל-- זאת אומרת, זה נאמר בהזדמנויות מיוחדות.

32:06 דובר 2 נכון.

32:07 דובר 3 ורק רבי יכול להגיד מאמר.

32:09 דובר 2 נכון.

32:09 דובר 3 לכן בעצם כשה-כשהרבי לא רצה לקבל על עצמו את הנשיאות, ובסוף כשהוא התחיל להגיד מאמר זה היה הסימן שהוא מקבל על עצמו את הנשיאות. אז מאמר זה בעצם משהו שהוא יותר גם קשה להבנה, יותר גבוה. צריך להבין את השפה שהוא מדבר אותה וזה בעצם מבוסס תמיד על איזשהו פסוק.

32:31 דובר 2 נכון.

32:31 דובר 3 מהתנ"ך.

32:31 דובר 2 נכון, זה תמיד מתחיל מאיזשהו פסוק ואז מבאר את זה בעצם בפנימיות.

32:35 דובר 3 שזה מטורף.

32:36 דובר 2 שזה מדהים.

32:36 דובר 3 בדיוק.

32:37 דובר 2 כן.

32:38 דובר 3 את, את כאילו פסוק שאת יודעת אותו בעל פה מתהילים ובחיים לא התבוננת במילים שלו ופתאום בנו עליו תלי תילים של, של רעיונות ושל-- זה מדהים. זה פשוט מדהים.

32:50 דובר 2 כן, ואת רואה איך שבעצם-

32:52 דובר 3 הם זרקו את הרעיון של המאמרים?

32:54 דובר 2 כן, אני, אני אז התחלתי להגיד. אני עד אז בגלל שזה באמת משהו נורא עמוק. במאמרים יש המון המון עומק ומושגים קבליים, ספירות, עולמות. אני, אני זה גם משהו שתמיד ברחתי ממנו ממש. שיחות הייתי לומדת. מאמרים אה זה לא, זה לא היה-

33:16 דובר 3 זה צריך תיווך, כן.

33:17 דובר 2 היום בנות אומרות לי, בנות בסמינר, בתיכון, וואי איך אני אוהבת ללמוד מאמרים. אני כזה ווא-- כשאני הייתי בגילך זה לא היה לי את זה. לא למדתי.

33:25 דובר 3 גם אני. אני למדתי מאמרים רק ב-- נגיד היה לנו פעם איזה מבצע הכנה ל... לא יודעת, י"ט כסלו אולי, והגיע איזה שיעור, רב כל בוקר לימד מאמר בתהליכיות כזאת במשך שבוע, או נגיד בנסיעה לכ"ב שבט, אבל גם עם רב שמלמד.

33:41 דובר 2 כן, אז אני גם רבנים הייתי-- כאילו אפילו בשיעורים אה בסמינר שהיה לנו, שזה היה חלק מהמערכת והיה על זה מבחן. אני די הייתי מתנתקת כאילו כל כך היה לי בראש שזה לא בשבילי.

33:52 דובר 3 כן. מראש כבר אה-

33:54 דובר 2 ממש הייתי מרחפת בשיעור כאלה כאילו. אה ואז כשהציעה את זה מצד אחד אמרתי כאילו זה לא-- אני מאמרים מה הקשר? אבל דווקא מתוך זה שהייתי במקום של חיפוש, של מ-- של חיפוש משמעות, של אני חייבת לעשות משהו עם עצמי. אז, אז דווקא זה דחף אותי לקחת את האתגר. אמרתי, את יודעת מה? אני אנסה. אני לא כל כך טובה במאמרים, אבל אני אנסה. ואז באמת אה-

34:21 דובר 3 קפצת למים.

34:22 דובר 2 קפצתי למים. מה אכפת לי? אני לא מתחייבת לאף אחד. אני מנסה. אז ניסיתי. המאמר הראשון היה ל-- אני לדודי. זה היה חודש אלול. אה לקחתי, לא למדתי מאמר שלם. רפרפתי ככה, לקחתי, הבנתי את הנקודה, כתבתי אותו במילים פשוטות ככה לנערות. אה קיבלתי פידבקים. ממש נהנו. אמרתי אוקיי, כנראה שמצליח לי. ניסיתי עוד חודש. כל חודש מבחינתי היה ניסיון.

34:48 דובר 3 זה היה בעצם כמו כתבה.

34:50 דובר 2 כן.

34:50 דובר 3 טור כזה של אה-

34:51 דובר 2 כן, לקחתי נקודה ממאמר אה ופשוט כתבתי את זה במילים שמחברות את זה לחיי היומיום. איך זה רלוונטי? היה חשוב לי. עד היום ממש חשוב לי לקחת את המסר איך, איך זה קשור אליי לחיים, שזה גם מ-מקום שהייתי בטוחה שמאמרים זה משהו נורא עמוק ומנותק, כאילו. אמ אז דווקא הפוך, להראות כמה שלא, זה מדבר אלינו. הרבי אמר את זה לנו. זה מדבר אלינו, לחיים שלנו. זה נורא פרקטי ואפשר ללמוד מאמרים בלי להבין את כל המילים והכל בסדר. ואת מבינה את הנקודה, שזה אחד הדברים שמדהימים בכלל בחסידות ובלימוד מאמר, שיש, יש שם כל כך הרבה נקודות וכל כך הרבה זוויות שכל אחת יכולה להתחבר לזה ממקום אחר. אה ובסוף כל אחת אה-

35:38 דובר 3 לוקחת מזה.

35:38 דובר 2 לוקחת מזה כוח. כן.

35:40 דובר 3 בכלל כשאת לומדת משהו, יש לפעמים הרגשה כזאת. מה זה הרגשה כזאת? תפיסה מעוותת שאומרת לך הכל או כלום. אם את לא מבינה את כל המאמר אז עזבי, זה לא בשבילך. גם בתניא אגב, את כל הפרקים לפעמים כתוב, אמ, ליודעי ח"ן. את כזה, אני לא מהחבר'ה כאילו.

35:59 דובר 2 לא, זה נכון נורא להבהיל.

36:01 דובר 3 עם דברים שאת-- בסדר, אז אפשר ללמוד תניא ברובד הפשוט. אפשר ללמוד יותר לעומק, אפשר. זה, זה נועד לכולם. השאלה באיזה רמה, באיזה תיווך וזה.

36:12 דובר 2 זה יכול נורא להבהיל. פתאום את רואה מילים שאת לא מבינה. אוקיי, אז אני לא מבינה כלום, כאילו ביי.

36:16 דובר 3 בדיוק, אבל לגשת לזה בצורה כזאת, וזה שאת גם היית מוכנה לגשת לזה למרות שאת לא עשית דוקטורט במאמרים, שזה גם מדהים, וזה אני חושבת חתיכת מסר למי ששומעת, שלפעמים מציעים לך לעשות איזה משהו וזה סוג של יצר הרע שאומר לך לא, עזבי, את לא טובה. אבל עצם זה שהציעו לך את זה, זה הזמנה מהקדוש ברוך הוא. לפעמים אנחנו מחפשים מה נעשה, מה נעשה, ומחכים שהקדוש ברוך הוא יפיל עלינו מהשמיים, ופונים אלינו. כמו הבדיחה על ההוא שבא לטבוע בים, ביקש מהקדוש ברוך הוא שיציל אותו, והגיע הליקופטר והציע לו לבוא. אז הוא אמר לו לא, הקדוש ברוך הוא יציל אותי.

36:48 דובר 2 כן.

36:49 דובר 3 כאילו זה בא לפתחי. אז יש לי פה מה לתת, וגם אם אני לא מספיק טובה, בסדר, משתפשפים תוך כדי. זה ה...

36:55 דובר 2 נכון.

36:56 דובר 3 ככה מתקדמים בחיים. וואי, זה מהמם, כי זה באמת כאילו מקורי כזה. לא יודעת. מאמרים.

37:03 דובר 2 זהו. אז, אז באמת ניסיתי עוד חודש ועוד חודש וממש התחלתי לאהוב את זה, ובאמת לראות שלפעמים, באמת, לרוב לא למדתי אפילו את כל המאמר. הייתי קולטת איזה נקודה, עוד פה עוד שם, מרפרפת, לוקחת נקודה וכותבת אותו. אמ, ואז אני זוכרת, אני חושבת שזה היה חודש סיוון שכתבתי כתבה. שלחתי אותו ואז אמרתי לעצמי רגע, תמוז, אב, אני תכף מסיימת שנה. שנה שאני לומדת מאמר כל חודש. איזה מטורף. והייתי כל כך ב-בהתרגשות מזה שאמרתי אני חייבת להעביר את זה בעוד איזשהו, איזושהי פלטפורמה. כאילו עוד אנשים חייבים להכיר את זה. כי כמה שגדלתי, נולדתי לבית חסידי, והמון המון תוכן והמון המון, אמ, ערך וחסידות והכל. אבל עד שלא התחלתי ללמוד מאמרים מעצמי, להתייגע על זה, כנראה שלא באמת הרגשתי שזה... זה היה שלי, זה היה החיים שלי. אבל, אבל אף פעם לא הבנתי באמת מה זה נותן לי.

38:07 דובר 3 זה היה לך במקום של המובן מאליו כזה.

38:08 דובר 2 כן.

38:09 דובר 3 אז זה עובר ליד האוזן.

38:10 דובר 2 בדיוק. אה, ופתאום הרגשתי וואו, כאילו אני חייבת להעביר את זה הלאה.

38:15 דובר 3 כולם חייבות לדעת.

38:17 דובר 2 ממש, ממש יש לי בשורה לעולם.

38:19 דובר 3 כן, לא, אבל את גם ממילא עושה את העבודה, אז פשוט אלפיים עשרים ו... אנחנו מדברים על אלפיים עשרים וארבע. לא, לפני.

38:28 דובר 2 אלפיים עשרים וש-

38:29 דובר 3 אלפיים עשרים ושלוש, שנה אחרי. כאילו די, זה כבר תקופה שאפשר להפיץ דברים ביותר מעותק אחד של עיתון מודפס.

38:36 דובר 2 כן. זהו. ואז באמת עלה לי הרעיון לפתוח קבוצה בוואטסאפ. הזמנתי, הזמנתי חברות ואז הן הזמינו חברות וככה ביקשתי להפיץ את זה. אמ, שאני פעם בחודש שולחת קישור, מעדכנת איזה מאמר הולכים ללמוד. אני כותבת את, כותבת את הנקודה ככה בצורה שתסקרן. איזה מאמר הולכים ללמוד, מתי, והשנה כאילו תכף בחודש אב אני מסיימת שנה שנייה של לימוד מאמר בזום כבר.

39:10 דובר 3 פעם בחודש בזום.

39:11 דובר 2 פעם בחודש בזום. שעה אחת אני במשך, אני מאוד משתדלת תוך שעה לסיים מאמר. לפעמים זה אפילו יותר קצר כשזה מאמרים קצרים, אה, וזה מדהים.

39:21 דובר 3 יש לך כאילו קהילת המאמרים.

39:22 דובר 2 כן, קהילה של-

39:23 דובר 3 אני פעם הצטרפתי. אני לא זוכרת אם זה היה השנה או שנה שעברה. נראה לי שנה שעברה. זה היה "וקיבל היהודים". שנה שעברה, נכון? באדר?

39:33 דובר 2 כן.

39:34 דובר 3 וזה היה פשוט כזה כיפי וחמוד, וגם באמת כאילו יחסית מתומצת. את לא צריכה עכשיו... את סוג של מביאה את זה על מגש של כסף כזה.

39:43 דובר 2 זאת המטרה שלי. דווקא כי אני מגיעה ממקום של שתמיד חשבתי שזה לא בשבילי. אם אני לא מבינה אז אני מנסה. המטרה שלי זה להנגיש את זה כמה שיותר. שבואו תלמדו. אפשר ללמוד ואפשר להבין גם אם לא הכל. אני גם אומרת את זה הרבה פעמים בזום. עכשיו אני קוראת אות שיש שם הרבה מושגים שאני לא מבינה והכל בסדר. הנש-- את זה הנשמה תבין. העיקר שאנחנו נבין את המסר ב-בסוף. אמ, ואחר כך גם התחלתי לעשות חוברות. אה, חוברות של מאמרים מבוארים.

40:16 דובר 3 וואו, מה זה חתיכת, אה, משרד יועצת הלכה.

40:20 דובר 2 כן, אה, כמעט.

40:23 דובר 3 לא, זה עבודה.

40:24 דובר 2 זה עבודה, אבל, אה, בואי נגיד שעכשיו ז-זאת הבריחה שלי. אם פעם הייתי בורחת, אה, למסך, לשטויות-

40:30 דובר 3 עכשיו לבריחה.

40:32 דובר 2 היום, אה, כשאני צריכה קצת אסקפיזם

40:35 דובר 3 וואי, איזה כיף לך.

40:35 דובר 2 אני הולכת ל-למאמרים, לעשות את החוברות או להכין מצגת לזום הבא. אה, וזה, זה מדהים. זה פשוט, אה, באמת כאילו מבחינתי זה הקדוש ברוך הוא שלח לי את זה. כמו שאמרת, נתנו לי הזדמנות.

40:49 דובר 3 קפצת עליה.

40:49 דובר 2 אז זה התחיל בכתיבה ואחר כך הרגשתי שאני חייבת להפיץ את זה עוד. אז פתחתי את הזום החודשי.

40:55 דובר 3 זה מה שמ-מיוחד בהזדמנויות גם, שאנחנו לא יודעים מה זה יביא איתו אחר כך.

40:58 דובר 2 נכון.

40:59 דובר 3 בסדר, את מתחילה משהו קטן, אבל, אה, זה יכול להתגלגל למקומות הרבה יותר שלא חלמת עליהם אפילו.

41:05 דובר 2 כן, כן. מישהי לא מזמן שאלה אותי, אה, היא שאלה אותי אם בתקופה שהיה לי יותר מאתגר, אם חשבתי שאני אבוא, אה, לאן שאני היום, או, או מישהי אחרת שאלה אותי "כבר הגעת לשלב ש-שאת מרגישה שכאילו וואי, לזה חלמתי?" אמרתי וואי, האמת שלא חלמתי אפילו. כאילו זה הקדוש ברוך הוא הוביל אותי-

41:32 דובר 3 וואו.

41:33 דובר 2 למקום ש...

41:36 דובר 3 כן. וגם עכשיו את לא יודעת לאן תגיעי. זה בסוף, אנחנו באמצע המסע עדיין כולנו.

41:41 דובר 2 כל החיים. אה, זהו, אה, אז, אז התחלתי לעשות את המאמרים. אה, בהמשך עברנו כל הקהילה מנס-- כן, זה התחיל כשהיינו בנס הרים. עברנו כל הקהילה לאשקלון. אה, ככה הילדים השתלבו שם במוסדות חב"ד. אה, אני התחלתי לחנך בבית ספר מקוון של בנות, של בנות השלוחים, כיתה ט'. אה, עד היום אני מחנכת שם. ו... כאילו זה בגדול הייתה, הייתה השליחות שלי. אז היה לי את המאמרים והיה לי את, את החינוך. אה, וכן, עדיין, אה-

42:21 דובר 3 וגרת באשקלון עדיין.

42:23 דובר 2 גרנו באשקלון. עברנו עם כל הקהילה, ככה זרמנו, אה, אבל כל הזמן אנחנו רוצים להישאר פה, אנחנו לא רוצים, אנחנו רוצים משהו אחר. השליחות, מה?

42:32 דובר 3 מה קורה באוקראינה?

42:33 דובר 2 כן. אה, די היה מופרך לחזור לאוקראינה. אמ, ממש לא, לא חשבנו בכיוון. עכשיו ב-במהלך השנים האלה, מאז, התחלתי-- אז כמו שאמרתי התחלתי לחנך כיתה ט' וגם, אה, צצו לי מכל מיני כיוונים קשרים עם, עם, עם בנות והתחלתי להתווד... להתוודע?

42:55 דובר 3 להתוודע.

42:55 דובר 2 להתוודע.

42:56 דובר 3 יאללה.

42:56 דובר 2 התחלתי להתוודע לעוד, לעוד ועוד בנות, אה, טובות מבתים טובים, חסי-- ש-- חסידיות שמתמודדות עם ה... אתגר הזה מול המדיה. ו-וכל-- וכולן מרגישות לבד. מלא בנות שמתמודדות עם זה.

43:13 דובר 3 וואו.

43:14 דובר 2 וכולן בטוחות שהן הכי גרועות והן הכי לבד. ובנות כותבות, אה, "אם תראי אותי ברחוב את לא תחלמי בכלל שזאת אני" ו... הייתה איזושהי תקופה שבאמת קיבלתי המון המון שאלות בנושא הזה, שזה נורא הציף אותי מתוך החוויה האישית שלי. אמרתי ז-זה לא יכול להיות שכל כך הרבה בנות מתמודדות עם אותו דבר וכולן מרגישות לבד, ובעיניי הבדידות הזאת היא חלק נורא נורא משמעותי בהתמודדות, כי את מרגישה לבד ואת רוצה לברוח מתחושת הלבד, אז את ממשיכה לברוח למסך.

43:46 דובר 3 כדור כזה.

43:47 דובר 2 מין לופ כזה, כן. אה, ואמרתי חייבים לעשות עם זה משהו. זה, זה לא נורמלי. כל כך הרבה בנות מתמודדות עם אותו דבר ואין לזה מענה. ניסיתי לחשוב מ-מה אני יכולה לעשות ואז צץ לי הרעיון של לפתוח סטטוס ב-- לא על המספר הרגיל שלי, מספר אחר, לפתוח סטטוס שידבר על הנושא. לא היה לי מושג מה יהיה שם, אבל אמרתי אני צריכה להציף את הנושא. פשוט לתת מקום. בואו נדבר על זה. בואו נפסיק לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח. הם כאן. אז בואו נדבר על זה או ניתן לזה כלים. ו-ובאמת כשהמטרה העיקרית זה באמת שאף אחת לא תרגיש לבד. מבחינתי שלא יהיו פה כלים, שלא יהיו פתרונות, אבל בואו לפחות נדבר על זה, כי בעיניי זה, זה, זה פת-- זה אחד הפתרונות.

44:32 דובר 4 סוג של, אה, כן, כמו שיוצרים קבוצת תמיכה.

44:34 דובר 2 בדיוק.

44:34 דובר 4 אבל, אה, פה זה כאילו קבוצת תמיכה שהיא רק משדרת. כאילו את מרגישה לא לבד, אבל את, אה...

44:40 דובר 2 אז אני אגיד לך שנוצרה, אה, סוג של קהילה, שהיא אומנם אנונימית-

44:45 דובר 4 זהו, אז קבוצת תמיכה אנונימית.

44:46 דובר 2 אבל כולן שותפות, כולן כותבות. כולן, הרבה. אני מקבלת הרבה תגובות ואני הכל מעלה ואז מגיבים על מה שהעליתי. זאת אומרת, יש המון המון שיח בסטטוס, הכל עובר דרכי והכל באנונימיות. אבל בסוף, אה, בסוף זה... נוצר כאן איזשהו שיח שלא רק אני מנהלת אותו. בעיקר לא. זה בעיקר מבוסס על תגובות. אה, אני חייבת להגיד שמאוד, מאוד חששתי, כאילו, באמת לעשות את זה. זה משהו חד משמעית-

45:12 דובר 4 מלא אומץ.

45:14 דובר 2 גם, גם לפעמים את יודעת דברים ואת בטוחה שכולם כבר יודעים את זה. זאת אומרת, כאילו מה, גם יש כל כך הרבה הרצאות בנושא, כל כך הרבה סדנאות, מדברים על זה. זה לא שלא מדברים על זה. אז כאילו מה כבר יש לי לחדש? אבל הרגשתי שאני, אני פשוט משהו בא ו... לא, לא הייתי רגועה. אמרתי אני חייבת לעשות משהו, אני חייבת לעשות משהו. אמרתי אוקיי, לא אכפת לי, אני קופצת למים, אני עושה מה שאני עושה. אם זה לא ילך-- כאילו אמרתי לעצמי, הכנתי את עצמי מראש. אם זה לא ילך, אוקיי, אז סימן שזאת לא השליחות שלי. לא קרה כלום. אני לפחות אדע שעשיתי מה שאני יכולה. ואז באמת, אה, פרסמתי את זה בין בנות שהיו איתי בקשר והן פרסמו לחברות ולאט לאט הקבוצה גדלה. היום יש מאות, אה, צופות-

45:57 דובר 4 קבוצה?

45:58 דובר 2 אה, צופות.

45:59 דובר 4 סטטוס, כן.

46:01 דובר 2 אה, מספר צופות. היום יש גם בנות וגם אמהות וגם הורים ומכולן אני מקבלת, אה, משובים של כמה זה עוזר וכמה זה... אמ, בסופו של דבר גם אני משתדלת לתת כלים.

46:18 דובר 4 זהו, מאיפה את בעצם שואבת את ה... ידע המקצועי שאת נותנת שם?

46:23 דובר 2 מלכתחילה הגעתי באמת עם ניסיון החיים שלי ומהטיפול. זאת אומרת, כשאני עברתי את הטיפול אז קיבלתי המון המון כלים. המטפלת גם נתנה לי הרבה, אה, ידע. אני לא י-- אני לא רוצה לקרוא לזה תאורטי כי זה לא תאורטי, אבל כאילו הרבה רקע, הרבה הסברים מעבר לתכל'ס. אה, אז באמת קיבלתי משם המון שאני יכולה להעביר הלאה ולא רק לחיים שלי. אה, גם פה ושם יש לי קשר עם נשים מקצועיות, אז אני לפעמים מתייעצת וממילא מתישהו זה כבר נכנס ל-לידע שלי. אמ, ממש לפני מספר חודשים, אמ, גם כשהבנתי שאני צריכה להתמקצע בזה קצת יותר, אבל לא היה לי מושג מה אני עושה עם זה, ממש איזה יומיים אחר כך ראיתי פרסום של ארגון לוקחים אחריות, שהשיקו משהו חדש, קורס למאמני מדיה.

47:19 דובר 4 וואו, כבר יש כזה מקצוע.

47:21 דובר 2 כן, אז, אה, זה-- כאילו הם המציאו את, הם המציאו את המקצוע הזה, אמ, מבחינתי-

47:27 דובר 4 כנראה בשטח, אה, השטח זועק לזה פשוט.

47:30 דובר 2 לגמרי.

47:32 דובר 4 כל זה עניין של היצע וביקוש. וואו.

47:34 דובר 2 ואני הרגשתי שפשוט נפל לי משמיים. ממש.

47:36 דובר 4 יואו.

47:36 דובר 2 זה היה איזה יומיים אחרי שקיבלתי החלטה. אמרתי אוקיי, אני צריכה לקבל עוד כלים, לעשות עם זה משהו יותר רציני, אה, ואז פתאום זה פורסם. אז נרשמתי ולמדתי ובאמת, אה, קיבלתי, אה, עוד כלים מקצועיים. זה אני משתדלת להביא ב-בסטטוס, שקודם כל, כמו שאמרתי, המטרה העיקרית שלי ואני לא מפסיקה לכתוב את זה גם, שאף אחת לא תרגיש לבד. זאת אומרת, אני לא באה בתור איש מקצוע מלכתחילה. היום אולי אני כבר כן, אבל מלכתחילה לא באתי בתור איש מקצוע.

48:04 דובר 4 אבל עדיין עשית סדנה.

48:06 דובר 2 נכון. אז בניתי גם, אה, לקראת הסוף של שנת לימודים עכשיו, בניתי גם סדנה. ידעתי שאני הולכת לבוא לארץ, אז אמרתי-

48:14 דובר 4 ואז הייתה המלחמה.

48:15 דובר 2 משהו

48:16 דובר 4 מלחמה בתוך מלחמה בתוך מלחמה.

48:18 דובר 2 כן. אז כן, אז יש לי גם, אה, סדנה והרצאות ב-בנושא. כולנו בעצם נורמליות.

48:25 דובר 4 כן.

48:25 דובר 2 וזה זה מה שאני רוצה להגיד לבנות. לא רק לבנות אגב, יש, יש לי גם נשים שמשתתפות באתגרים ואומרות לי, "היום הצלחתי להיות עם הילדים במקום להיות במסך". כאילו וואו, איזו אלופה. אמ, כולנו בסוף זה-- כל אחת מתמודדת עם זה פחות או יותר.

48:44 דובר 4 את מדברת רק על תכנים או גם על נגיד הזמן ששואב את המדיה? כל ה-

48:49 דובר 2 הכול.

48:50 דובר 4 אספקטים של זה.

48:50 דובר 2 האמת שבסוף הסטטוס לפעמים גם גולש לנושאים אחרים, אה, חסידיים, לא חסידיים.

48:58 דובר 4 הכול מחובר להכול בסוף.

48:59 דובר 2 כן, אה, ובסוף זה, זה נהיה גם מקום של כזה שבנות פורקות, אה, כל קושי כמעט.

49:08 דובר 4 הן יודעות שזאת את. את לא אנונימית.

49:10 דובר 2 הן יודעות. בהתחלה הייתי אנונימית. אחת הסיבות שהייתי אנונימית כי חששתי שבגלל התדמית החיצונית שלי יגידו: מה הקשר לה? היא בטוח לא תבין אותנו.

49:21 דובר 4 אמ.

49:23 דובר 2 שאגב, כאילו כי-

49:24 דובר 4 זה בעצם אחד הדברים שהכי... זאת אומרת, ברגע שאת נחשפת זה הכי בעצם משכנע, כי הנה אני לא כל כך גרועה. גם מושקי הייתה שם.

49:33 דובר 2 הייתה, הייתה פעם אחת ש-

49:34 דובר 4 עם שומת על הלכת.

49:36 דובר 2 מישהי שאלה אותי פעם וכל כך נהניתי מהשאלה הזאת, כי, כי זה באמת נושא שאני נהנית לדב-- מה זה נהנית? זה כואב שזה המצב. אבל תכלס זה המצב. גם בת, אמ, הכי טובה והכי חסידית יכולה ליפול. יצר הרע יש לכולנו. ומה שחשוב לי ש-- להבין, מה שלי מאוד, מאוד עזר להבין שההתמודדות הזאת והנפילות בהתמודדות הזאת זה לא כי אני פחות טובה. יש לזה-- יש סיבה שעומדת מאחורי זה. הבריחה למסך היא, היא סימפטום, היא לא באמת הבעיה. לכן חסימה זה לא תמיד הפתרון. חסימה זה ד-- זה חשוב וזה מוכרח וזה חובה.

50:20 דובר 4 כן.

50:21 דובר 2 הכרחי, אבל זה לא מספיק. חייב שיהיה. אם זה ההורים ששמים חסימה לילדים, אז שיהיה שיח על זה. למה אנחנו שמים את זה? למה זה חשוב? מה אתה חושב? האם לדעתך זה חשוב?

50:34 דובר 4 או שאמרת כביכול כל הידע תאורטי, אבל זה באמת ה...

50:38 דובר 2 כן, וגם, וגם נערות בינן לבין עצמן. אל תשימי חסימה כי אמרו לי, כי אני חייבת. רגע, תשבי לחשוב עם עצמך רגע, אבל מה את רוצה? את שמה חסימה רק כי ההורים אמרו או כי חייבים בבית ספר? מה-- או שאת באמת רוצה את זה גם בעצמך? אם תשבי רגע עם עצמך ותחשבי, את לא רוצה את השמירה הזאת? ולמה? ומה גורם לך ללכת למסך? אה, זה, זה מדהים לראות איך שגם כשהלכתי לטיפול ובמקביל למדתי, התחלתי ללמוד מאמרים, מלא מלא דברים הסתדרו לי. איך ש-- וואי, בסוף הפסיכולוגיה והחסידות, להבדיל, זה אותו דבר.

51:14 דובר 4 כשנופלים על הפסיכולוגיה הנכונה.

51:16 דובר 2 נכון. כן.

51:17 דובר 4 כי יש כאלה שסותרים את ה-

51:19 דובר 2 נכון, נכון. אמ, אבל כן, אני נפלתי על הפסיכולוגיה הנכונה.

51:25 דובר 4 וואו.

51:25 דובר 2 וזה, וזה היה מדהים לראות את זה. זאת אומרת כשהיא אמרה לי, זה באמת היה באותה תקופה, כשהמטפלת אמרה לי כמה חשוב לא לברוח מעצמך ולתת מקום גם לקשיים שלך ולרגשות הפחות נעימים, אז למדתי מאמר. אז זה היה חודש כסלו ולמדתי מאמר פדה בשלום שמדבר על זה שצריך לתת מקום לנפש הבהמית, לא לברוח ממנה אלא לעבוד איתו ביחד.

51:50 דובר 4 עם הכוח המתאווה. כן. וואו.

51:53 דובר 2 ש-

51:54 דובר 4 הכול מתחבר, הכול מתחבר.

51:55 דובר 2 ממש. וזה, וזה מה שאני אומרת. זה מה שקורה מול המסך. יש, אה, בקורס למדתי שיש, אה, שני קולות. יש קול שרוצה וקול שלא רוצה, קול שרוצה לראות את הסרטים, קול שלא רוצה. אמרתי אוקיי, זה נפש אלוקית ונפש בהמית. מה זה נפש בהמית? אנחנו מאוד רגילות להתעצבן עליו. יאללה, תמע, תעצבן, כאילו הוא מציק לי בחיים, אבל בסוף נפש בהמית זה הנפש החיונית. היא, היא דורשת את הדברים שחיוניים לי, וככה גם מול המסך. כשאני רוצה ללכת למסך זה לא שאני באמת רוצה ללכת למסך. אני רוצה לקבל משם משהו. צרכים חיוניים שיש לכל אחת. כל אחד נולדנו עם צורך באהבה, הערכה, שייכות, משמעות, תחושת הצלחה. מלא מלא דברים שהמסך מ-מספק לנו כביכול. יוצר לנו איזושהי אשליה שאני מקבלת את זה כשאני במסך, אה, ואז ברגע שאני יוצאת מהמסך זה כזה מתפוצץ. אה, אבל ההבנה הזאת שאני הולכת לשם לא כי אני לא טובה, לא כי אני לא מצליחה לשלוט בעצמי, אלא כי יש לי צורך באמת חשוב והמסך מספק לי את זה בצורה קלה. וברגע שאני מבינה למה אני הולכת למסך, אני רגע עוצרת. אני אומרת פתאום זה, זה גם, אה, מדגים לי מה זה שאפשר לחזור בתשובה ברגע אחד, כי לפעמים זה באמת שנייה אחת שאת מתאפסת על עצמך ואומרת רגע, למה אני הולכת למסך? חסר-- מה חסר לי עכשיו? חסר לי, אה, תחושת הצלחה? אז אני אלך לעשות משהו שבאמת ייתן לי תחושת הצלחה ויישאר לי לאורך זמן ולא עכשיו אלך לשחק באיזה משחק ו... אני אצליח עוד שלב שזה נורא כיף וזה נורא נורא נותן תחושת, אה, הצלחה. אני אומרת שאני הייתי מכורה לסנייק ב-בבקשים

53:35 דובר 2 כאילו זה באמת נותן משהו. זה, זה גם זה איזושהי בריחה ונותן מענה לאיזשהו צורך.

53:40 דובר 5 משפץ משהו.

53:41 דובר 2 כן.

53:41 דובר 5 בשפה החסידית זה נקרא בעצם, אמ, למצוא את הניצוץ. בכל דבר יש ניצוץ כלשהו, ולא יכול להיות שגם בדבר כזה לא קיים איזשהו ניצוץ. ואת בעצם מאתרת אותו, ואז את מבינה שאת יכולה לעבוד איתו בצורה מתוקנת.

53:57 דובר 2 כן.

53:58 דובר 5 לעשות בירור כזה של האם זאת הדרך הנכונה לגאול את הניצוץ הזה מה...

54:03 דובר 2 נכון, זה מצד אחד. מצד שני, בסופו של דבר, אה, הטלפון הוא באמת כלי, שזה גם חשוב מאוד לדעת, כי הרבה פעמים מתג-- מקטלגים את המסך אם זה מחשב, אם זה טלפון, אה, כמשהו שהוא לא טוב, ואז ברגע שהוא מקוטלג אצלי כמשהו לא טוב, אז כבר לא משנה מה אני אעשה בו ואז הרבה יותר קל לגלוש. כשאני מבינה שהמסך הוא בעצם כלי שאני יכולה לעשות בו גם דברים טובים. היה פעם אחת עשיתי שאלון. אני מאוד אוהבת לעשות שאלונים לעוקבות.

54:32 דובר 5 מה, בפורמס כזה?

54:34 דובר 2 כן, עשיתי שאלון בפורמס ואחת השאלות הייתה: מה הדברים הטובים שאת עושה במסך?

54:38 דובר 5 וואו.

54:38 דובר 2 והיו כמה בנות שכתבו שום דבר. עכשיו מה זה שום דבר? את מתקשרת עם אנשים, את לומדת דברים חדשים, אמ, את מעצבת אולי? כאילו יש כל מ-

54:49 דובר 5 את עוקבת אחרי הסטטוס של מושקי למשל.

54:52 דובר 2 למשל.

54:52 דובר 5 תכנים טובים שצורכים.

54:53 דובר 2 כן, יש המון דברים טובים שאפשר לעשות בטלפון. עכשיו למה? למה בנות אומרות שום דבר? אני לא עושה כלום. כי הטלפון מקוטלג כבר ב-בראש כמשהו שלילי, אז כל מה שאני אעשה בו הוא שלילי. ואם כל-- ואם עצם השימוש בו שלילי, אז מה זה משנה מה אני עושה? זה הרבה יותר קל באמת.

55:10 דובר 5 וואו.

55:11 דובר 2 ברגע שאני מבינה שזה כלי וזה כלי עוצמתי והוא כלי מדהים ואפשר לעשות בו מלא דברים טובים, אז יהיה לי הרבה יותר קל לבחור. אני מאוד אוהבת להגיד, אה, אמ, שהגיע הזמן, אה, להפסיק ל-- להפסיק לברוח ולהתחיל לבחור.

55:28 דובר 5 זה מאוד חיובי, נכון.

55:29 דובר 2 כן. ברגע שאני, אמ, משתמשת בטלפון מתוך בחירה ולא מתוך בריחה, זה בסדר להשתמש בטלפון, אבל כשאת בוחרת בזה את לא בורחת כי אין לך כוח וספונטניות. את רגע עוצרת ואומרת, רגע, אני באמת רוצה עכשיו ללכת לטלפון? כן, היה לי יום עמוס, היה לי יום קשה. אני עצבנית, אני רוצה קצת לשחרר. בסדר, מותר. ואם את עולה-- וברגע שאת עושה את זה מתוך בחירה, אז גם התכנים שאת תראי יהיו-- יהיה לך יותר קל לבחור כי את לא בורחת, וגם הזמן תוכלי יותר להגדיר לעצמך. אוקיי, אז לכמה זמן אני צריכה עכשיו את השקט הזה בטלפון? בסדר.

56:05 דובר 5 וואו, איזה מדהים. תקשיבי, זה באמת. אני חושבת שאפשר לומר בדור, בדור שלנו זה נשמע קצת יומרני, אבל בתקופה הזאת שהטלפון זה שיא של קליפת נוגה, כי אפשר לקחת את זה לגבהים מטורפים כמו הדברים האלה למשל שאת עושה, ואפשר להוריד את זה לשלוש קליפות הטמאות בקלות, אה, בקלות. מה זה בקלות? פעם היו אומרים בלחיצת כפתור, אבל היום זה כבר בנגיעת מסך. אפילו לא צריך להתאמץ ללחוץ. זה פשוט.

56:36 דובר 2 לגמרי.

56:36 דובר 5 זה פשוט זה. וזה להבין את המקום הזה של אני בוחרת. אני יכולה לבחור. זה בעצם המהות של החסידות, של כל רגע. אתה יכול לבחור וגם לבחור מחדש.

56:48 דובר 2 נכון.

56:48 דובר 5 נראה לי אחד הקשיים זה כאילו נפלתי ומה יהיה איתי ואיזה טיפוס אני. ולהבין שהדימוי העצמי שהיה לך עכשיו, זאת אומרת ברגע הבא את יכולה להיות בן אדם חדש, שזה מהפכני וזה מטורף.

57:01 דובר 2 נכון. זה גם, זה משהו שהרבה בנות... אני אומרת בנות כי אני בעיקר מתעסקת עם בנות, אבל זה בהחלט יכול לקרות גם לנשים. שזה באמת ה, ה, תחושות אשמה האלה. וואי איזה גרועה אני. איזה לא טובה אני. קודם כל, כמו שכבר אמרתי, ה, כמו הבריחה מהבדידות, אז גם הבריחה מהרגשות האלה. אני מרגישה גרועה אז אני, לא נעים לי להרגיש את הרגשות האלה, אז אני אמשיך לברוח למסך. ואם אני רוצה לעצור אני חייבת לשים דגש על, על הטוב שיש בי. כל דבר, כל פעם שאני מתחילה איזשהו אתגר, לפעמים אני עושה כל מיני אתגרים ומשימות.

57:34 דובר 5 איזה חמוד, זה ממש סטטוס מפיל כזה.

57:36 דובר 2 כן? אז, אז אני תמיד מתחילה: שלוש דברים טובים על עצמך, כי בלי זה אי אפשר לעשות שינוי. בלי חשיבה חיובית על עצמך את לא יכולה לעשות שינוי. ולפעמים החשיבה החיובית יכולה להיות דברים הכי בנאליים. אם את לא מצליחה למצוא טוב על עצמך, אוקיי, יש בך נפש אלוקית, זה מספיק. יש, אמ, מאמר שאני מאוד אוהבת לצטט. לא לצטט מילה במילה, אבל את התוכן.

58:01 דובר 5 תגידי בעל פה.

58:04 דובר 2 שאני יכולה להגיד "אדם עולה ויורד", זה מילים מהמאמר, שהרבי אומר שאדם עולה ויורד, וכשהוא נופל הוא נמצא בעצבות בגלל המצב הרוחני שלו. אז הרבי אומר ה, ה, התחושה הזאת של העצבות היא גם מגיעה, כן, גם זה גם בתניא. זה גם מגיע מהיצר הרע. זה גם מגי, מגיע מהנפש הבהמית, והתפקיד שלי זה כשמגיע, כש-- אחרי נפילה, כשאני נמצאת בנפילה, התפקיד שלי זה לא להתפעל מתחושת העצבות הזאת, אלא לשים דגש, דגש על הנפש האלוקית. אני אומרת, זה כמו יש שני קולות. יש נפש בהמית, נפש אלוקית, והנפש הבהמית אומרת לי, "וואי, הנה את גרועה, שוב נפלת, שוב ראית שטויות, את לא בסדר", והנפש האלוקית עומדת מהצד ואומרת, "הלו, גם אני כאן. תשימי לב אליי." כי הרבה אומרות וואי, אחרי שראיתי מה שראיתי אני לא, לא נעים לי להתפלל. רגע, מה זה לא נעים לך להתפלל? הנפש האלוקית משתוקקת, מתחננת אלייך, תתייחסי אליי, כי אם את לא מתפללת אז את ממשיכה להתייחס לנפש הבהמית. אז זה מרגיש כאילו מה לא נעים לי בגלל מה שראיתי? אז זה כאילו קשה לאבחן מאיפה זה מגיע. אז לא.

59:11 דובר 5 כן.

59:11 דובר 2 הרבי אומר במאמר הזה ה, ה, החוכמה הכי גדולה זה כשאנחנו נמצאים בתוך הקושי, בתוך הניסיון, בתוך ההתמודדות. אבל אני אומרת ליצר הרע שלי, אמ, "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי, כי נפלתי קמתי". כאילו אל ת-- אל ת-- כאילו אומרים לסטרא אחרא אל תתרגש מזה שנפלתי, כי גם בנפילה יש לי תקומה. בסוף אני דווקא בתוך החושך כשאני מאיר שם, כשלמרות שראיתי שטויות אני הולכת ומתפללת, זה האור הכי גדול. זה יתרון האור מן החושך.

59:43 דובר 5 זה מהמם. אני חושבת שזו נקודה מאוד חזקה שמובאת בעצם, מחודשת בתניא. אחרי זה המאמרים מעמיקים בזה והכול, שאדמו"ר הזקן קודם כל בא ונרמל. הוא בא ואמר לנו יש בכם שתי נפשות וזה שאתם מרגישים או, או עושים כל מיני דברים, שנייה, אתם בסדר. עכשיו, היום כל העולם מנרמל כל מיני דברים. זה בסדר שאת ככה וזה בסדר שאת ככה וכל אחד היום בא ואומר-

1:00:08 דובר 2 אתה הכול.

1:00:09 דובר 5 כן, כי אם כולם עושים את זה אז זה אומר שזה נורמלי. ובזה זה נשאר. ואדמו"ר הזקן לא נשאר שם. הוא מנרמל, אבל אז הוא אומר רגע, זה נורמלי שאת מרגישה ככה, אבל את יכולה למרות שאת מרגישה ככה, לפעול אחרת ולבחור. כי יש משהו בנפש הבהמית שהוא נורא. אנחנו מזדהים איתה, היא חלק מאיתנו. היא הנפש הראשונה נקראת כי היא עולה ראשונה וצועקת ראשונה. ואז את אומרת לעצמך אוקיי, אני מרגישה ככה, אז זהו אבוד לי. ואז אדמו"ר הזקן בא ואומר לא. את יכולה לבחור כל רגע מחדש. קרוב אלייך בעצם כל הסיפור הזה.

1:00:41 דובר 2 נכון.

1:00:41 דובר 5 ואת הפכת את זה לקרוב עוד יותר לכל הבנות ש... איזה מהמם מושקי, אנחנו צריכים לצרף קישורים של ה-- של הסטטוס של הקבוצה של המספר שלך, מי שצריכה הרצאות וזה.

1:00:51 דובר 2 כן.

1:00:52 דובר 5 וואו.

1:00:53 דובר 2 אה, באמת אני מקבלת המון תגובות מבנות. קודם כל שבנות שפשוט כותבות תודה ושזה המקום היחיד שמדברות על ההתמודדות הזאת, ובאמת זה שאני מבינה ש-

1:01:02 דובר 5 נראה לי זה הדבר אולי הכי גדול שאת עושה.

1:01:04 דובר 2 זה שאני מבינה שאני לא היחידה, אה, זה באמת עזר לי. מלא בנות שכתבו את זה במילים כאלה ואחרות וגם מעשה בפועל בנות ששמו חסימה בזכות הסטטוס.

1:01:16 דובר 5 וואי.

1:01:16 דובר 2 שבנות שכתבו שהכלים שנתתי באמת עזרו להן להיות יותר מודעות למה אני עושה בטלפון ולמה אני הולכת לשם. וזה, זה, זה האמת באמת זה סייעתא דשמיא ענקית. זה פשוט, אה, לפעמים אני לא מבינה איך, איך הגעתי לזה.

1:01:32 דובר 5 איך זכית בזה. זה-

1:01:33 דובר 2 ממש.

1:01:33 דובר 5 כאילו כשמסתכלים על זה מהצד זה ממש מסע כזה ש-

1:01:37 דובר 2 כן.

1:01:37 דובר 5 עברת כאילו בשביל זה.

1:01:39 דובר 2 כן.

1:01:39 דובר 5 אי אפשר להגיד כי, כי עברת בעצם חוויה שלילית, אבל בסוף אנחנו לא יודעים מה הקדוש ברוך הוא מתכנן לנו.

1:01:46 דובר 2 כן, אני אחזור רגע באמת למסע שלי ש... אמ, אחרי תקופה שהיינו בארץ, אה, ואז ההורים שלי בעצם טסו לחגים לז'יטומיר, ואחרי שנה וחצי שאנחנו לא היינו שם בכלל, גם כשההורים שלי טסו אנחנו נשארנו בארץ. ואז באיזה רגע יום כיפור תשפ-

1:02:12 דובר 5 פ'.

1:02:14 דובר 2 אה, תשפ-

1:02:16 דובר 5 ד'.

1:02:16 דובר 2 ד'. אה, כן, המלחמה התחילה-

1:02:20 דובר 5 כן, לפני שנה וחצי.

1:02:21 דובר 2 אה, זהו. אז יום כיפור תשפ"ד-

1:02:24 דובר 5 במשך שנתיים כבר.

1:02:26 דובר 2 בעלי מגיע הביתה, אומר לי מה את אומרת, אולי סוכות נטוס לז'יטומיר? כאילו אתה בטוח? כי כאילו די חששנו כזה מהמלחמה. לא יודעים מה קורה שם. זה היה כזה תקופה שעדיין האמת לא יודעים מה יהיה ליום. כל יום יכול-

1:02:39 דובר 5 כן.

1:02:40 דובר 2 השם ישמור, כאילו מקווים לטוב. אמ, הוא אומר כן, ואולי גם נישאר שם. כאילו צחקתי כזה אוקיי. אה, והאמת שבשבילי זה היה נורא מטלטל, כי מצד אחד אני כל הזמן רציתי כן לחזור. כאילו הרגשתי שזה המקום שלי. מצד שני, ברגע שהוא ש-שעלתה המחשבה הזאת בפועל אמרתי רגע, אבל התחלתי לעשות מלא דברים כאן. אני, אני ההתעסקות שלי עכשיו זה בעיקר עם בנות שנמצאות בארץ. יש לי כאילו יש מכל העולם, אבל בעיקר הקהל יעד זה בנות מהארץ. אמרתי אני, אני התחלתי כבר למצוא את עצמי פה. אחרי חיפוש התחלתי למצוא את עצמי כאן. אז כאילו כן, לא, כן לא. טוב, טסנו לסוכות. אמ, אחרי התייעצויות והתלבטויות טסנו לסוכות מתוך כוונה שאנחנו באים להיפרד באופן סופי. אנחנו לא נשארים שם לשליחות. היינו שם סוכות ואז שמחת תורה. מתחילים להגיע חדשות מהארץ ואנחנו באשקלון, כאילו הבית שלנו, הקהילה שלנו. אמ, ואז הבנו שלא כל כך מהר תחזור לכאן שגרה. חזרנו לארץ, הייתה חתונה של אחותי, אז חזרנו לארץ. אמ, אבל בגלל המצב של המלחמה כאן אמרנו אוקיי, גם ככה לילדים אין גנים באשקלון.

1:04:00 דובר 5 בוא נבחר מלחמה.

1:04:01 דובר 2 כן, וגם כשהיינו שם, כשהיינו שם ב-בסוכות אז ראינו את הצימאון של הקהילה שם שיבואו לשם שלוחים. הם ממש התחננו אלינו.

1:04:15 דובר 5 הם בעצם נשארו ממש לבד.

1:04:16 דובר 2 הם היו ממש לבד במשך שנתיים וחצי וזה היה להם חסר. הם-- כל פעם שההורים שלי באים ואורחים היו בוכים להם, מתחננים להם. ההורים שלי בעצם לא חזרו בגלל אח שלי הקטן, אה, יוסי, שהזכרנו אותו, שהוא צריך מסגרת מיוחדת. תמיד אמא שלי אמרה אני לא יודעת מה אני אעשה איתו כשהוא יגדל. בסוף הקדוש ברוך הוא הביא אותם לארץ, אז הם הבינו שהשליחות שלהם עכשיו זה להישאר. אז ממש ביקשו מאיתנו. הם, הם נורא היו צמאים ש, שיהיו שם-- מישהו שינהיג את הקהילה. אז גם הצימאון שלהם, שנורא שכנע אותנו, וביחד עם המצב בארץ, אז החלטנו שאנחנו באמת חוזרים לשם. ובשביל-- אמרנו שאנחנו לא חוזרים, אנחנו יוצאים מחדש. אנחנו אף פעם לא חוזרים אחורה, תמיד הולכים קדימה. אז בשבילי זה היה ממש-- הרגע הזה שהחלטנו שאנחנו יוצאים מחדש לשליחות, זה היה בשבילי כזה סגירת מעגל של כל החיים שלי, כי, כאילו, פתאום כזה הסתכלתי אחורה, אמרתי הקדוש ברוך הוא ממש הוביל אותי בכל הטלטלות שלי והקדוש ברוך הוא היה איתי והוביל אותי מבית לבית, ממקום למקום, והוא כבר הביא אותי לז'יטומיר ואז הוא אמר רגע, לא, את, את עדיין לא ב-- את עדיין צריכה עוד להשתפשף. אז הוא הביא אותי לארץ, הלכתי לטיפול-

1:05:28 דובר 5 זה היה התקופה הכי משמעותית שלך.

1:05:30 דובר 2 ואז יכולתי לחזור באמת בגרסה מחודשת.

1:05:34 דובר 5 וואו.

1:05:35 דובר 2 אה, ש-שזה פשוט היה, אה, מרגש להבין את זה, שבסוף באמת יש מי שמנהל את העולם. ואז כשאחר כך היו-- כל הזמן יש אתגרים, אבל היום אני אומרת, כל פעם שיש איזשהו אתגר, אני אומרת, מושקי, את, את כבר יודעת שכל האתגרים האלה שהקדוש ברוך הוא איתך וזה הכול כאילו, זה הכול בסדר.

1:05:55 דובר 5 את גם לומדת מאמרים, אז איך שלא-- מה שלא יהיה, יעברו כמה ימים ואת תקבלי את המסר מאיפשהו. זה...

1:06:01 דובר 2 כן.

1:06:02 דובר 5 זה, זה-- כשלומדים ועסוקים בלימוד של חסידות זה כל כך עוזר כי זה עונה על כל השאלות בסופו של דבר וזה נותן מענה לכל האתגרים. אז יש כאילו איזשהו עוגן כזה שמחזיק כל הזמן. זה מדהים. את בעצם הגעת לשם עכשיו כמו שההורים שלך הגיעו אז. לבד.

1:06:21 דובר 2 כן, לבד. כאילו, לפני המלחמה היו שם, אה, כמעט עשר משפחות של שלוחים, אה, והיום אנחנו לבד שם. ת-- האמת שזה לא נעים אולי להגיד את זה, אבל כשהגעתי לשם, אחרי תקופה שהיינו שם אמרתי וואי. פתאום התחלתי להעריך את כל השלוחים שהם לבד. אף פעם לא ידעתי להעריך את זה. תמיד מעריכים, וואי הם לבד, אבל פתאום כשאת חווה את זה, את אומרת מה, הילדים בלי חברה. את רואה את כל ה-- את רואה את-- אני רואה את האחיינים שלי אצל אמא שלי בבית ואני אומרת וואי, ל-לילדים שלי לא יהיה את החוויה הזאת ככה בכזאת תדירות. וזה פתאום להעריך.

1:06:57 דובר 5 סוג אחר של שליחות.

1:06:58 דובר 2 כן, כן, מאוד שונה.

1:07:00 דובר 5 ובסופו של דבר כל מה שהתחלת בארץ זה וירטואלי. אז את יכולה במקביל.

1:07:06 דובר 2 נכון. רק ה-- כאילו נגיד הרצאות כן הייתי רוצה יותר. אה, אז אני מנסה לשלב. כשאני באה לארץ אני מעדכנת מי שזה רלוונטי. אני נמצאת בארץ. אמ, כן, בסוף לזכור שהקדוש ברוך הוא באמת מוביל אותנו ל-לשליחות שלנו.

1:07:26 דובר 5 כן.

1:07:27 דובר 2 איפה שאנחנו צריכים להיות.

1:07:28 דובר 5 וואו. מושקי, מסר לסיום. למרות שהיה לך הרבה מסרים, אבל קחי את ההייליט, את ה-- מה שהיית רוצה שכל אחד ששמע אותך לא תשכח, תיקח איתו על הדרך.

1:07:40 דובר 2 אני רוצה שכל אחד ידע שכל קושי באמת יש לו מטרה. ומה ש-- אמרתי את זה מקודם ואני רוצה להגיד את זה שוב, שאם יש לך איזושהי התמד-- התמודדות, איזשהו ניסיון שאת מתמודדת איתו, זה סימן שאיפשהו יש בך פוטנציאל לא ממומש, וזה רק מראה כמה כוח יש לך. וברגע שאנחנו מתרגלים לחשוב ככה, זאת אומרת, ברגע שיש לי קושי, אוקיי, אז איך אני יכולה לגדול ממנו? זה מתחיל ברמה השכלית. להגיד אוקיי, אני, אני אמורה לצמוח מזה. אין לי מושג עדיין איך, אבל זה כבר מקל משמעותית. ובאמת לזכור שאף אחת לא מיותרת כאן בעולם. וואו. הקדוש ברוך הוא שם אותך, אז יש לך כאן שליחות, ואת יכולה להפוך את העולם. יש משהו שאת יכולה לעשות שאף אחד אחר לא. אז גם אם יש לך קושי וגם אם יש לך התמודדויות, לא משנה מאיזה סוג, את-- צריכים אותך פה. ואולי אפילו ההתמודדויות האלה הם חלק מהדרך שלך להביא את עצמך לעולם. נכון. כמו שהרבה פעמים רואים ב... בדיעבד, אבל כשיודעים את זה תוך כדי זה כבר, אה, נורא נורא מחזק. כן. מושקי אלפרין. אלפרין או הלפרין? אלפרין. אלפרין. עם אלף. אלפרין עם אלף. טוב. אלפרין, תודה רבה רבה. היית מה זה מרגשת. תודה. ואני באמת מאחלת לכל אחת לקחת את זה איתה לדרך קצת. לפעמים שומעים איזה הרצאה, איזה פודקאסט וזה ומתלהבים, וברגע השני אנחנו חוזרים לחיים. באמת לקחת את המקום הזה של מה שאמרת אחרון. יש לך מה לתת לעולם. את לא מיותרת כאן. והקדוש ברוך הוא לא סתם הביא אותך לעולם. הוא ברא אותך כל יום מחדש וכל רגע מחדש. אז, אה, תוכיחי לו שאת, אה, מעריכה את

1:09:19 דובר 2 העניין הזה ומביאה את עצמך על מלא. ותודה רבה. שיהיה-- המשך שהייה נעימה פה. אמן. וחזרה לשליחות בעזרת השם שיהיה בשעה טובה ומוצלחת. אמן. תודה מושקי. תודה.