פרק 63: מטיפול נמרץ לשליחות נמרצת | עם שרי לנג- אמא מיוחדת, שליחה במרכז הרפואי 'זיו' ודולה

00:00 דובר 1 איך נקלעת נערה מכפר חב"ד שחלמה לצאת לשליחות בקצה העולם לישיבה ממושכת של כמה חודשים בטיפול נמרץ על יד בתה הבכורה שרק נולדה? מה קורה כשמגיע פסח וצריך לחגוג ליל הסדר בטיפול נמרץ? ואיך מתוך כל זה מגיעים לשליחות מרתקת בבית רפואה ומקצוע של שליחות שגם הוא בתוכו בית רפואה? הסתבכת? בואי לשמוע את הפרק. רצף של השגחות פרטיות. סיפור שעוד אין לו הפי אנד אבל יש בו הרבה הפי. מסע של צמיחה והגדרת חלומות מחדש בדרך הכי לא שגרתית שיש עם שרי לנג, שליחת חב"ד בבית הרפואה זיו, דולה ואמא מיוחדת. אני מזכירה לך שאם אהבת את הפרק אל תשמרי אותו לעצמך ופשוט תעבירי הלאה. לאחותך, לאמא, לשכנה או לחברה. לכל מי שחשובה לך. למעקב באינסטגרם חפשי חני מוסקוביץ' להזמנת סדנאות הרצאות על כלים משני חיים בחסידות וחסידות לחיים בדיגיטל, הכל במספר הטלפון אפס חמש אפס שמונה חמש אפס חמש שבע מאות שבעים. פתיח ומיד מיד מתחילים. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ' שליחה בעיר חרקוב אוקראינה וכעת ממשיכה את השליחות בכרמי גת ישראל. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים ממש עכשיו. ברוכות הבאות לפרק נוסף בפודקאסט שליחות כדרך חיים והיום יש לנו אורחת שהגיעה שלוש שעות נסיעה.

01:40 דובר 2 כן, שלום חני.

01:41 דובר 1 מה נשמע?

01:41 דובר 2 איזה התרגשות, איזה כיף.

01:42 דובר 1 שלום שרי. עכשיו צריך לנחש אם את מצפת או מאילת.

01:47 דובר 2 כן.

01:48 דובר 1 עיר הקודש.

01:49 דובר 2 אבל מסתבר שזה הרבה פחות מפחיד ממה שזה נשמע. שלוש שעות נסיעה וזה גם כמו ימות המשיח. כאילו להגיע מצפת לקריית גת. כביש שש, שמה פודקאסט אחד, את כבר בסוף ה-

02:00 דובר 1 מסוק.

02:01 דובר 2 בסוף הדרך אההה וכיף גדול להיות פה. וכשאמרת לי טוב, צריך להגיע לקריית גת לפודקאסט, אז חשבתי כמה זה חשוב. אמרתי רק בשביל לידה הייתי נוסעת. אני דולה אז בשביל ללוות לידה. פעם אחת נסעתי לאסותא, פעם אחת ויחידה.

02:21 דובר 1 וואו.

02:22 דובר 2 וזה קצת כמו ללוות לידה. הפודקאסט הזה.

02:25 דובר 1 היא האמיצה שסחבה אותך מצפת לאסותא והייתה מוכנה לקחת את הסיכון שעד שאת מגיעה היא יולדת.

02:29 דובר 2 הסיבה היחידה זה שהיא אמרה לי מראש שהיא רוצה ללדת בלניאדו. אז נסענו ללניאדו, שזה אני עוד עושה. ובדרך היא אמרה לי אה אה אמא שלה גרה ליד אסותא. אז היא אמרה לי בואי כבר נמשיך לאסותא, זה רק עוד עשרים דקות.

02:44 דובר 1 מה עשרים דקות? מלניאדו לאסותא?

02:45 דובר 2 אה כן.

02:46 דובר 1 לא לא.

02:46 דובר 2 ככה היא אמרה.

02:47 דובר 1 אבל בסדר, לפחות שעה. נתניה ואשדוד.

02:51 דובר 2 אמרתי בסדר, בסדר, נמשיך. היא ככה הייתה במצב.

02:54 דובר 1 שימו לב מהפעם האחרונה לדבר על זה.

02:57 דובר 2 אז זה זה הפעם הזאת שעשיתי את הנסיעה ועוד עם יולדת.

03:01 דובר 1 אני כבר באה לשאול אותך מה נאבד לך בצפת?

03:04 דובר 2 וואה. שאלה טובה.

03:05 דובר 1 אבל זה כנראה יגיע בהמשך, אה? אני מקווה.

03:07 דובר 2 שאלה טובה. זה יגיע די מהר.

03:09 דובר 1 רגע, במקור את מכפר חב"ד.

03:10 דובר 2 אז במקור אני מכפר חב"ד, אמ, ואני אומרת שהפודקאסט זה ממש מרגיש כמו עוד איזשהו ליווי לידה, כמו חלק מה... יש, אמ, איזה שהוא פאשן כזה ל-להוציא את האור לעולם, והפודקאסט הזה זה ממש פלטפורמה. ואיזה כיף! אז זה היה מספיק חשוב כדי להגיע מצפת עד קריית גת.

03:35 דובר 1 איזה כיף! איזה מזל.

03:36 דובר 2 ונסיעה ישירה ואני שמחה להיות פה. וכן, אני, אה, במקור גדלתי בכפר חב"ד. ובדרך לכאן חשבתי איזה מצחיק שאני באה לספר סיפור שהוא כל כך מטורף. כשב-במקור אני כזה גדלתי בכפר חב"ד וכל החיים חשבתי אני זוכרת שהייתי שומעת בהתוועדויות סיפורים אישיים ואומרת לעצמי אה לי אין סיפור אישי, אני-

04:00 דובר 1 אני קצת רגילה.

04:01 דובר 2 אני רגילה, משעממת. כפר חב"ד, יסודי, תיכון. בטח אני גם אתחתן בכפר חב"ד. יגור בכפר חב"ד, ימות. כאילו אם רק היה בית קברות בכפר חב"ד לא היינו צריכים לצאת.

04:12 דובר 1 אני זוכרת שנסענו למכללה. הייתי אומרת כאילו נסענו לקריית מלאכי. הייתי אומרת כאילו בוא'נה, הבנות כפר חב"ד עד החתונה הן לא, הן לא יוצאות משם ואז ג--

04:19 דובר 2 עד לחתונה.

04:20 דובר 1 עשו את הזה, כן, את ה-

04:21 דובר 2 אולם.

04:22 דובר 1 בבית רבקה וזהו.

04:23 דובר 2 את באה גם להתחתן ליד המכללה. אה, איזה, נורא נורא קלאסי ורגיל. היום אני יכולה להגיד ברוך השם, ברוך השם שגדלנו ושגדלתי במקום, אה, בריא ו-

04:38 דובר 1 חממה.

04:38 דובר 2 וקלאסי. וכמו שיש הריונות משעממים ואת אומרת ברוך השם שיהיה הריון משעמם, אז ילדות משעממת, נדלג על זה.

04:47 דובר 1 אין, אין יותר מדי.

04:48 דובר 2 מה שמעניין הוא שכבר בתיכון וכבר כשאת מתחילה לחפש, את יודעת, להתבגר ולחפש משמעות ואמרתי החיים שלי קלאסיים. אז מה יהיה לי העניין בחיים? מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה? והתשובה היחידה שכאילו דבקתי בה, אני אהיה איזה שליחה באיזה מקום אקזוטי בהודו. הייתה לנו איזו מדריכה שחזרה, הייתה בקיץ בבית חב"ד בהודו או משהו, והיא חזרה והיא סיפרה בכזה אור בעיניים על הודו, והיא סיפרה שיש להם ספר אורחים כזה בבית חב"ד, ואת רואה איך אנשים כתבו, איך זה שינה להם את החיים, ואמרתי אני אהיה שליחה בהודו. זה היה כאילו הדבר היחיד ש-- וברמה שאפילו כשמסיימים י"ב וחושבים כן למכללה אולי ללכת ל-- במה אני אעסוק, אני אהיה מורה. אמרתי לי זה לא רלוונטי. אני אהיה שליחה בחו"ל. אני מתכוונת שזה גם אפילו לכיוון התעסוקתי. אמ, זו לא הייתה לי שאלה, כי ואז כי זה קלאסי. אמרתי אפילו שאני לא רוצה להיות מורה, אני אלך למכללה כי אני אהיה.

05:52 דובר 1 מה למדת? באיזה?

05:53 דובר 2 למדתי חינוך מיוחד. ככה אמרתי אם כבר מכללה נעשה משהו שהוא יותר מעניין, יותר משמעותי. חיפשתי את הככה עניין.

06:02 דובר 1 כן, אני מזדהה. אני גם הייתי שם.

06:04 דובר 2 זה מעניין החשיבה הזו של להגיד אם כבר אני עושה אז אני אעשה את זה מעניין.

06:09 דובר 1 אני חשבתי על זה שזה ידע שהוא טוב שיהיה לי. גם אם אני לא אהיה מורה. כן, זה משהו שטוב לדעת. טוב להכיר. טוב ש-

06:16 דובר 2 האמת אמרו לנו את זה. כן, זה יעזור לך גם עם הילדים. גם אם תלמידים רגילים זה יעזור לך. גם אם כי היום בואי כולם חינוך מיוחד.

06:22 דובר 1 אחרי זה נחליף חוויות מה-מהמגמה. כן.

06:26 דובר 2 אז ככה, כל הזמן חשבתי, טוב, אני אסיים את המכללה. אני אסע לשליחות בהודו, כאילו עוד לפני החתונה, ונורא נורא נורא רציתי. זה היה מין בעירה כזאת, או איזה, אפשר לקרוא לזה איזה חסך כזה, שאת יודעת, אין לנו את הטיול הגדול אחרי צבא ואין לנו ו-

06:41 דובר 1 רגע, אבל יש את השליחות של המכללה. זה לא זה, זה יצא לך בסוף.

06:44 דובר 2 ואז כשהגענו לשליחות למכללה אז חשב-- אני מאוד רציתי לעשות גם משהו כמו תאילנד או זה, ורגע לפני שסגרנו אז התקשרו אליי מהפנימייה של צפת, של בית חנה, ושם התחיל המסע שלי עם צפת. אה, אנחנו רוצים שתבואי להיות מדריכה וככה פה ושם, וכתבתי לרבי וזה, והלכתי להיות מדריכה. אמרתי, טוב, השליחות בהודו נדחית לשנה. היא לא-

07:07 דובר 1 איזה קטע.

07:08 דובר 2 כן. אחרי זה, אחרי החתונה.

07:10 דובר 1 תראי, לקחו אותך יחסית רחוק, אבל...

07:12 דובר 2 בדיוק. וגם יש משהו בצפת שהוא קצת הודו בישראל.

07:16 דובר 1 כן, כן, כן, זה, אוי, זה-

07:17 דובר 2 לא, האווירה.

07:18 דובר 1 איך אומרים, זה כמו רקיע אחד מעל, כאילו.

07:22 דובר 2 כן, כן, ממש.

07:23 דובר 1 רוחני שם, רוחני.

07:24 דובר 2 תביני שכשהגעתי לפה בדרך אז את נוסעת ממש מהצפון לדרום כאילו, וגם בנופים הם מתחלפים. את רואה את הצפון ואז את המרכז ואז את הדרום. זה מעניין. ו-ואז אני חושבת לעצמי, תני לי את צפת, לא מרכז, לא דרום.

07:38 דובר 1 כן, כן, כן. יש שם משהו קסום.

07:39 דובר 2 משהו קסום, ואמ, משהו שבאמת קצת מזכיר את הודו. כאילו ב-ב-

07:45 דובר 1 לא, זה גם קצת מנותק כזה.

07:47 דובר 2 כן.

07:48 דובר 1 את מטפסת על ההר ואת שם. זה...

07:50 דובר 2 נכון, אבל למה? למה בסוף באמת לא יצאנו לשליחות בהודו? כי כשנפגשתי עם בעלי והתחתנו, והוא היה לפני החתונה בשליחות בהודו.

08:02 דובר 1 הופה.

08:03 דובר 2 תראי כמה זה מלווה.

08:04 דובר 1 הלכת לזה.

08:04 דובר 2 שבבירורים אמרו לי הוא היה בשליחות חצי שנה בהודו. אמרתי, תביאו.

08:09 דובר 1 הוא מותאם ל-

08:12 דובר 2 כן, כי היו כמה הצעות לפני, ובאמת נפגשנו והוא דיבר כל כך ב-ב-באור על שליחות ועל הודו ועל, אה, אמ, אז בלי קשר לעתים, אבל גם זה היה שיקול לככה, ומאוד מאוד רצינו. אמרנו אחרי החתונה בעזרת השם, אה, הריון ראשון וזה, ואמרנו לאחר הריון, אחרי הלידה, שליחות. התחלנו לברר. התחלנו לבדוק ממש מקומות. איזשהו מקום בסרי לנקה היה ככה ממש ממש על הפרק. אמ, ואז הגענו ללידה ראשונה, ולידה ראשונה מדהימה, תקינה, ככה הכל ביי דה בוק, ממש עד שעתיים אחרי הלידה. פתאום, אה, הילדה שלנו קרה לה משהו מאוד מאוד מאוד מאוד נדיר. חני, ילדה מתוקה מתוקה מתוקה. ספוילר, היום היא בת ארבע. זה היה לפני ארבע שנים. אה, שעתיים אחרי הלידה פתאום היא הפסיקה לנשום. כאילו פתאום היא הכחילה ממש, ו-ורצו איתה להחייאה, לטיפול נמרץ. ואמ, קודם כל זה הלם אה מוחלט, ואת בטוחה שזה כלום. כאילו זה ממש ממש כלום. זאת אומרת, אה, אני גם לא-

09:30 דובר 1 כל כך הרבה רפואה יש פה.

09:31 דובר 2 כן, כן, כן, הכל פה כאילו הכל בסדר. אז, אז את יודעת, זה כמו ילד שמשתעל בבית ואת אומרת הנה הכל בסדר, הוא זה, אבל לא, כאילו, אבל לא. זאת אומרת, חזרו אלינו ואמרו לנו, תקשיבו, זה נורא נורא נורא נדיר מה שקרה, אבל הילדה, אמ, היא הייתה צריכה החייאה. זאת אומרת, זה היה ממש, לא יודעים להגיד אם זה היה כאילו משהו כמו דום לב או איזושהי השתנקות נשימתית. ככל הנראה משהו נשימתי. לא, לא נרחיב כאילו בפן הרפואי, אבל בבת אחת נכנסנו לסחרחרה הזאת של טיפול נמרץ, טיפול נמרץ והחייאות, והנשימו אותה והרדימו אותה, ופתאום ילד, אמ, זה אפילו עוד לא. זה אפילו עוד לא ילד חולה. זה כאילו באמת כל ההלם ה-הראשוני-

10:16 דובר 1 אחרי לידה ראשונה.

10:17 דובר 2 ואני אחרי לידה ואני הייתי באופוריה כי הייתה לידה נורא טובה. אז זה היה באמת הלם והיסטריה, ואני חושבת המון המון הכחשה. כאילו לא, שום דבר לא קרה, כלום. ומגיע אלינו הרופא ואומר לנו, תקשיבו, עשינו לה החייאה נורא נורא ממושכת. אנחנו לא. אנחנו לא אופטימיים. כאילו חשוב שתדעו, אנחנו, הילדה בסכנת חיים עדיין. כאילו כבר הגיע הלילה ואז אמרו לנו, אנחנו רוצים לראות שהיא עוברת את הלילה. רמה כזאת, גם פתאומית וגם באמת הלם מוחלט. אה, כלומר זה היה כל כך דיסוננס בין אחרי הלידה לבין הטירוף הזה, שעוד תוך כדי שאומרים לי, אה, על המצב, אז אני עוד מקבלת הודעות של מזל טוב. כאילו, שרי, מזל טוב, איזה כיף לשמוע, ותוך כדי הודעות כאלה של מה קרה? שמענו שקרה משהו. תפילות. פתאום הריצו כבר את הקישור לתפילות בכל הוואטסאפים וכל זה, ואני אומרת, מה קישור לתפילות? עוד היה לי איזה רגע להגיד אל תשלחו, שלא יידעו, ופשוט כאילו.

11:26 דובר 1 שלא יהיה לזה ממשות.

11:28 דובר 2 כן.

11:28 דובר 1 גם כזה.

11:28 דובר 2 וגם את יודעת, ועכשיו זה צריך להתפרסם לכולם. ו-ו-ומשהו מאוד מעניין, מאוד מהר הגיע אלינו הרב סטריצקי של צפת, כאילו הרב של הקהילה, והוא מאוד חכם. הוא כאילו, אני לא יודעת אם זה משפט שהייתי אומרת למישהו על ההתחלה, אבל זה ממש היה משפט חזק. הוא אמר לנו, תזכרו שלא עשיתם שום דבר רע ואתם לא צריכים לא להסתיר, לא להתבייש. תנו לאנשים, אם עכשיו להתפלל אז להתפלל, ואם לעזור אז לעזור. הוא אמר לנו, אני יודע, אנשים בקהילה שמסתירים מקרים רפואיים או דברים כאלה, והמון המון אנרגיות הולכות על זה, על הסתרה. וכשהוא אמר את זה אמרתי, יאללה, תפיצו קישורים, תעשו מה שאתם רוצים. תשתחררו. גם ככה זה לא בידיים שלי. כי בהתחלה אמרתי להם תמחקו, וזה השתחרר, אה, וזה מדהים. היום אני יכולה להגיד באמת תודה גדולה על זה. בהתחלה הגיעה אליי כזה עובדת סוציאלית והיא אמרה לי, את רוצה ללכת לראות את הילדה? ואמרתי, ממש בשעות הראשונות, ואמרתי לה, לא, אני, אני לא. אמרתי לה, תקשיבי, אם, אם היא לא, אם היא לא תעבור את הלילה, למה אני צריכה? למה אני צריכה? כאילו עזבי את זה. כי. שאלה קשה. זה פנטזיה של, של אם אני לא אראה או לא אתחבר אז, אז, אז זה לא קרה. אז זה לא קרה. כל הלידה וכל הלידה אמרתי, אם היא, אם היא לא תחיה, אני, זה ברמה שאת לוקחת את זה בחשבון. אם היא לא תחיה אני, אני, זה לא יקרה. כן, זה לא, זה לא כל האירוע אז. אז היא אמרה לי גם, גם אותה אני זוכרת מאוד, ותכף נגיע לסוף. היום אנחנו בקשר מאוד מאוד קרוב וטוב, ואני לפעמים

13:17 דובר 2 מזכירה לה את זה ואני אומרת לה, רוני, אז את הסתכלת לי בעיניים ואת אמרת, בדיוק דיברנו על זה לאחרונה, את אמרת לי: שרי, תקשיבי, הילדה הזאת, שעוד מעט גם יהיה לה שם, בין אם היא תחיה ובין אם היא תמות, היא לא נתיה. וכזה אמרה את זה כל כך ישיר, והיום גם אני יכולה להגיד לה כל כך תודה על המשפט הזה. היא אמרה לי: הילדה הזאת תהיה הילדה שלך כי את ילדת אותה, והיא הבת הבכורה שלך והיא תהיה האחות הגדולה לאחים הקטנים שלה. עכשיו, להגיד לאישה אחרי לידה אחים קטנים זה כבר... כבר גמרת אותה. תני לי רגע לנשום. אבל היא ממש אמרה לי: זאת הילדה. את לא חייבת ללכת לראות אותה עכשיו. את יכולה לקחת את הזמן ולהתחבר, אבל זאת הבת שלך וזה משהו שקרה לך. זה אירוע שקרה עכשיו. היום אני יודעת להגיד שנגיד לאנשים, היום אני חובשת באיחוד הצלה, ולאנשים שהם, בשביל למנוע את הטראומה, למנוע את הפוסט טראומה וכל זה, בזמן האירוע צריך להגיד להם מה קורה. לא להגיד להם: הכל בסדר, הכל בסדר. אם יש עכשיו שריפה והוציאו את כולם מהבית ומישהו נכנס לאיזשהו התקף חרדה, תגידו לו: עכשיו יש שריפה. הוצאנו את כולם מהבית. עוד עניין זה גם לתת לו איזושהי משימה. וואי, זה מעניין. בוא תביא לי את המסמכים, בוא תביא לי את מה שאפשר כמובן. לתפעל אותו כזה. לתפעל, אבל גם ממש להגיד לו בסדר כרונולוגי מה קרה. כי הרבה פעמים, או כשיש תאונת דרכים אז הכל בסדר, לא קרה כלום, ומזיזים את כל אחד. אם זה ילדים אז לפי הזה שלהם. אבל היא פשוט אמרה לי שזה

15:02 דובר 2 קרה. הילדה שלך ככה וככה. המצב לא אופטימי, היא לא שיקרה, אבל זו הילדה וזה קרה וזה. למה אני אומרת לה המון תודה? כי גם אחרי שראיתי את הילדה וגם אחרי זה, והיום, עד היום כשהיא בת ארבע, עדיין אני יכולה להגיד שלקח לי תהליך ולוקח מאוד מאוד מאוד מאוד ארוך להתחבר, להתחבר אליה, להתחבר לסיפור שלה ושלנו ושלי כאימא שלה ושל הבת שלי. אז עצם זה שאת אומרת: זאת הילדה שלך, זה הסיפור שלכם. זה קרה. זה קורה. וחשוב לי כאילו להגיד משהו שאולי צריכה להגיד אותו בהתחלה. הרבה פעמים, את יודעת, יושבים בסיפורים אישיים, זה בהתוועדויות ובפודקאסטים וזה, ומאוד מצפים לשמוע איזה האפי אנד, איזה ברוך השם היום הכל בסדר והיא בריאה ושלמה והברכות של הרבי שוב עם לאן כל אחת. פתחנו אגרות קודש. בכל שאלה. כתבתי שתהיה בריאה ואחרי שבוע. וכל ההצלחה והכל לא קרה כלום וזה, וכאילו בסיפור שלנו, היום אני יושבת פה ארבע שנים אחרי, ואומנם אפשר להגיד שעדיין אין האפי אנד. אנחנו עדיין בתוך מסע ואני חושבת שגם המסע הזה הוא, הוא... אניוויי, יש מסע כל החיים. כן, רציתי להגיד, זה לא רק ההאפי, זה ה־אנד אנד. אז יש לנו פה, אנחנו עדיין בסיפור. אז אנד אנד, אבל יש הרבה האפי, שזה יפה, כי באמת יש המון המון המון המון האפי בדרך ובמה שאין סוף עדיין. אבל יש המון, אמ, המון דברים שקרו, המון דברים טובים המון. אה, אני מאוד מאוד מאוד אוהבת, זה אולי גם איזשהו, אני חושבת, מסר לצאת איתו, אני מאוד אוהבת לעצור ולהסתכל אחורה מאוד. הרבה פעמים אני אומרת לבעלי: אתה קולט איפה היינו לפני שנה? אתה קולט

17:04 דובר 2 איפה היינו לפני ארבע שנים? בכל אירוע שהוא כזה ציון דרך. אפילו היום בפודקאסט אני חושבת, וואו, זאת ממש הזדמנות לעצור, לספר את כל הסיפור, לשמוע אותו אפילו בעצמי. למרות שאני כבר היום, אני כבר יוצאת איתו בהרצאות. זאת אומרת הוא כבר עולה על התוועדויות ולבמות. כן, הראית אותו כבר כרצף. כן, היום כבר אפשר להגיד איזושהי ש... אמ, אבל עדיין בכל ציון דרך אני נורא נורא אוהבת לעצור ולהגיד: וואו, את מוזמנת לפודקאסט לספר את הסיפור. זאת אומרת, אה, קודם כל את כבר לא בתוך, בתוך ה... את יכולה לדבר על זה, הדבר. את יכולה לדבר על זה. את יכולה ליהנות מזה. כן, בדיוק. ונעשה ככה, נחזור ל... לטיפול נמרץ ולטירוף, והטירוף הזה נמשך ונמשך. ו... בימים הראשונים אמרנו להם, טוב, תגידו לנו, ההורים שלי גרים בכפר חב"ד, אז אמרנו להם, תגידו לי... בצפת. בזיו... בצפת. אה, אמרנו להם, טוב, זה, ההורים שלי חשבו כאילו אם לבוא לשבת ואז לחזור או להישאר, כאילו להביא דברים לכמה זמן, ל... מנסים להיערך. אמרנו להם, שנייה, זה עניין של כמה ימים, כאילו שהם יישארו כבר. ואז הם כזה הסתכלו והם אמרו לנו: אה, תקשיבו, זה הרבה זמן. וואי. או שתגידו להם להישאר או שתגידו להם לחזור. כאילו מה שתחליטו. איפה אפשר לגור. אבל ממש. אבל תבינו שזה, זה עכשיו זמן. אני אריץ אותך קדימה. היינו בטיפול נמרץ בהתחלה בזיו ואחרי זה בשניידר תשעה חודשים. וואו. ממש כמעט שנה. עוד הריון. אפשר להספיק, זה היה ממש, כן. זה היה תשעה חודשים... וואו. את יודעת, להגיע ל... להביא אותה לעולם ועוד תשעה חודשים להביא אותה הביתה. אמ, ואפילו שהם אמרו לנו שזה הרבה זמן.

18:52 דובר 2 מה זה בטיפול נמרץ? אתם יושבים לידה בלי הפסקה בעצם. כן, כן, על זה עכשיו, על זה עכשיו נדבר. כי הם אמנם אמרו לנו ש-- שזה ייקח זמן, אבל הם לא אמרו לנו שזה יהיה תשעה חודשים. הם גם לא אמרו שזה יהיה- אני מבינה שהם גם לא ידעו באמת. הם גם לא ידעו וגם לא אמרו שזה יהיה חודש ולא שבוע. הם אמרו זה ייקח זמן אבל, אה, לא ידעו כמה בכלל. אז, אז עם הזמן כל הזמן הבנו שזה עוד ועוד ועוד. בהתחלה רוצים לראות שהילדה מתייצבת נשימתית ואחרי שהיא התייצבה נשימתית אז היו השלכות מהאירוע. הייתה ממש פגיעה מוחית והם-- ואנחנו שם בטיפול נמרץ. אמ, ואני חושבת שב-בכל התמודדות בחיים, אבל בטח בהתמודדות רפואית שהיא ממושכת. אמ, יש כל מיני סגנונות של התמודדויות. כן, כל אחת תתמודד עם זה אחרת, אבל אז לא הכרתי את זה וההתמודדות שלי הייתה נראית לי הכי חריגה בעולם ושרק אני בטח מתמודדת ככה ושכל אה... כי אז אני לא, זה אפילו לא בחרתי זה. היום אני יודעת להגיד שזה המנגנון הגנה בחר בשבילי או הנפש שלי בחרה בשבילי שבשביל לתפקד ולהחזיק אני נכנסתי לאיזושהי אפתיות, אמ, או ניתוק מסוים. זאת אומרת כן, תפקדתי. באתי יום יום לטיפול נמרץ. הם אמרו לנו המחלקה שם נורא נורא קטנה. הם אמרו לנו, אה, "אנחנו שומרים על הילדה עשרים וארבע שעות. מתי שאתם..." הם אמרו לנו זה אשפוז ממושך. אתם לא צריכים להיות פה עשרים וארבע שעות. תלכו לישון בבית, בפרט שאנחנו גרים בצפת זה קרוב. אז תלכו לישון בבית, תבואו בבוקר. אתם צריכים לנהל איזושהי שגרה. בוא נגיד אחרי שבוע שבועיים שהיינו שם

20:36 דובר 2 עשרים וארבע שעות וכל הטירוף וקלטו שזה ממושך, אמרו לנו באשפוזים ממושכים אנחנו, אה, המשפחה של הילדה, אפשר לקרוא לזה, אה, ת-תלכו הביתה, תחזרו, אמ, בבוקר, תשמרו על שגרה, תשמרו על חיים. בעלי באיזשהו שלב חזר לעבודה אפילו ו... אבל אני כן הגעתי, כאילו הייתי בטבע הדברים הגעתי יום יום ובאמת הצוות של הטיפול נמרץ, אה, נהיה המשפחה שלנו וסוג של אפשר להגיד גרנו שם. כאילו את שם כל היום. את מכירה את הצוות, את מכירה את האנשים, את המאושפזים לידך כזה מתחלפים וזה ממש שגרה של, של טיפול נמרץ ויש שם שגרה. זאת אומרת, אמ, חני כזה גדלה. היא בעצם נהיית בת חודש, בת חודשיים, בת שלוש והיא עדיין הייתה אמנם נורא קטנטונת ועדיין המון מכשירים. זאת אומרת, אני זוכרת כל ההתחלה, המון מכשירים והנשמה תקופה ארוכה וצפצופים ו... ויש שם סדר יום כזה של, אה, הם לא אומרים נגיד היא רעבה. הם אומרים טוב, זה זמן האכלה, זה זמן הזנה או, אה, תחברי-

21:40 דובר 3 מושגים של, אה...

21:41 דובר 2 זה מושגים שגם כשחזרנו הביתה כאילו היינו, היא עוד הייתה צריכה הזנה דרך מכשיר והיינו כאילו תחברי אות-- תחברי, תחבר אותה לאוכל. כאילו זה לא הילדה צריכה לאכול. בטח אם אני מדבר על הנקה. אז בהתחלה עוד הייתי שואבת לה. זה היה נורא נורא, כאילו, קשה בגלל שהייתי כל כך מנותקת. אני זוכרת שכאילו בעלי אמר לי, "שרי", כי הרופאים אמרו עדיף שהיא תאכל כן חלב אם בדרך המכשיר, אבל שיהיה לה שם חלב אם. ובעלי אמר לי, "שרי, בואי ננסה לחשוב מה יכול לעזור לך לשאוב", כי הוא כזה היה מאוד, אה, מה שהרופאים אומרים נעשה הכל. ובאמת הייתה לנו איזו שיחה על זה שהוא אמר לי כאילו אני כזה חיפפתי בשאיבות והוא אמר לי, אמ, אה, כאילו לקח אותי במירכאות לשיחה וישבנו ודיברנו על קפה וזה בנעימות והוא אמר לי, "בואי נחשוב איך אנחנו יכולים יותר להשקיע בשאיבות, שיהיה לחני חלב אם." ואני הסתכלתי עליו ויותר מהכאב על ה, על המצב הרפואי שלה, יותר מהכאב על ה-- איזה מין אמא אני שבעלי צריך להגיד לי לשאוב חלב אם לילדה. הוא כאילו הסביר לי למה זה משמעותי וזה נורא. זה נורא. זאת אומרת למה זה לא הרצון הטבעי שלי כאילו שלהילדה יהיה הכי טוב? למה זה לא הרצון הטבעי שלי לש-לשאוב לה חלב? וזו הרגשה נוראית וזה בעצם משהו שהוא, הוא ליווה אותנו, אותי כל ההתחלה. כאילו איזה מין אמא אני? זוכרת שבאתי פעם אחת לטיפול נמרץ והאחות אמרה לי, "טוב, את רוצה להרים אותה?" כי להרים אותה זה היה ביחד עם אחות. האחות מרימה ואני כמו איזה דודה.

23:28 דובר 3 לא, לא סומכים עלייך.

23:29 דובר 2 כן, אני מרימה ואני יושבת והיא מביאה לי אותה בגלל שהיא מונשמת אז שהמנשם לא יזוז. אז מחזיקה אותה ואז אני גם כאילו לא יכולה לקום ללכת איתה וזה. אני כאילו צריכה לשבת עכשיו כמה שאני בעצם לא יודעת יכולה ולא יודעת לדבר איתה, לשיר לה, להגיד לה פסוקים. אז ניסיתי כזה ושאלו אותי, "את רוצה לקחת אותה?" וכאילו בלב התשובה הייתה כאילו לא.

23:50 דובר 3 קשה.

23:51 דובר 2 ובפה אמרתי כן, בטח אני, אני אמא שלה, אני לא אגיד לא.

23:54 דובר 3 קשוח.

23:55 דובר 2 ואת לא, לא רוצה או לא בא לך או לא או גם כמה, כמה זמן את יכולה להחזיק? כאילו כמו זה אפילו לא כמו בייביסיטר, זה יותר מזה.

24:04 דובר 3 תקשיבי, זה גם ילדה ראשונה. אני חושבת שלא יודעת. לא יודעת להיכנס לנעליים שלך או זה, אבל אני חושבת שבכלל יכול להיות תחושה כזאת של מי זה הילד הזה. זה לא הילד שילדתי. זה לא הילד שחשבתי ודמיינתי ו-

24:19 דובר 2 גם-

24:19 דובר 3 והוא מוסתר עם כל כך הרבה מכשירים. זה, זה וואי, זה כל כך מורכב.

24:24 דובר 2 מאוד, מאוד, מאוד, מאוד, מאוד וגם אפילו לא רק זה לא הילדה שילדתי. אני אגיד משפט שהוא קצת קשה לשמיעה, אבל זה אפילו עוד לא ילדה. זאת אומרת תחשבי שהיא לא בוכה, היא לא, אמ, לא צוחקת, היא לא... את יודעת מה, מה יוצר את החיבור? כשאת מיניקה אותו וילד צוחק ומסתכל עליך ועושה לך פרצופים ואת נמסה. ש-שאפילו לילד רגיל יש אימהות שכזאת לוקח זמן להתחבר. אז פה אין את הפידבק, אין את התגובתיות, אין את כל המושגים אמרתי על זה תחברי ל-- תחבר לאוכל. ו-ו-ואז תביני שעשו לה מקלחת במיטה. זאת אומרת לימדו אותי לקלח אותה עכשיו כאילו כן, כל אמא, כל יולדת אחרי הלידה נגיד הולכת לאמא והאמא מלמדת אותה לקלח ואמבטיה וזה. אז פה קודם כל אחות ראשית לימדה אותי לקלח וכזה זה היה מקלחת כזאת עם הנשמה.

25:17 דובר 3 לא באמת מקלחת.

25:19 דובר 2 כן ואת ו-וגם יותר מזה שגם אם לא תבואי לטיפול נמרץ הם יקלחו ויאכילו והילדה תטופל.

25:28 דובר 3 כאילו התנאים מאפשרים לך להתנתק.

25:31 דובר 2 כן, כן, כן. גם אם יום אחד, אמ, לא היה לי כוח וקמתי בשתים עשרה ו-ו-ובאתי, וכזה את רואה שעשו את הרוטינה היומית של, של המקלחת והאוכל וזה, אז זה גם אולי באיזשהו מקום של מה, מה צריך אותי, כאילו, ומה-

25:49 דובר 3 נכון.

25:49 דובר 2 ושוב איזה, איזה מין אמא אני במקרה הזה? וזו הייתה תקופה מאוד, מאוד, מאוד ארוכה. אז קודם כול באמת היה, אמ, ניתוק, אפתיות נקרא לזה, די גדולה, ואני לא יודעת אם להגיד שזה פועל יוצא או גם איזושהי התמודדות. אבל תשמעי, יש משהו בטיפול נמרץ או באשפוז או במסע רפואי שמהסביבה זה נשמע שאנחנו נורא נורא נורא עסוקים כל היום. וואי, אתם באשפוז ומה קורה ובטח אתם ב-ביחידות, אבל באמת-

26:20 דובר 3 נמרץ.

26:21 דובר 2 כן, טיפול נמרץ זה בטח טירוף. תקשיבי, שזה כמה חודשים בסוף את מגיעה. אוקיי, באתי, דיברתי עם הילדה, שרתי לה קצת וזה, ואז אני פשוט כאילו אני פשוט צריכה להיות שם, כי כאילו אני אומרת לעצמי אני לא, לא אהיה פה, לא אתן לכך. אז אני שם. אז אני יושבת בכורסה ליד והילדה במיטה או מורדמת או נורא מטושטשת מתרופות. כאילו לא-

26:45 דובר 3 לא איתך.

26:46 דובר 2 לא איתנו. אז מה אני עושה? פשוט שעות על גבי שעות של אין לך מה לעשות. את לא יכולה לחזור לעבודה, את לא יכולה לפתח... אני לא אגיד לא יכולה, אבל מה שלי קרה, כאילו לא הצלחתי לפתח שום דבר. בטח לא לחזור לעבודה. מין ואקום כזה וחוסר משמעות כל כך, כל כך, כל כך, כל כך גדול שפשוט הייתי יכולה לשבת באמת ימים שלמים. אני אומרת לך שזה ברמה של-

27:14 דובר 3 וואו.

27:15 דובר 2 שמונה עד ארבע, כאילו, ולהיות לא יודעת בטלפון, במחשב נייד, וואטסאפ, סטטוסים, תקופות שהטלפון כן חסום, לא חסום, כל מיני, אז...

27:24 דובר 3 מבחינת המשפחה שלך את מטפלת בילדה-

27:26 דובר 2 כן.

27:26 דובר 3 ומטופלת ב...

27:28 דובר 2 הם באים לבקר. הם, הם כן, אבל את בטיפול נמרץ. זה כרגע השגרה, העיסוק. אבל זה לא עיסוק, אז, אז המון, המון, המון, המון שעות של שאיבה ל-לכלום. אבל יש משהו בפלאפון שהוא יכול למלא את הכלום הזה במשך שבועות, ימים על גבי ימים, למרות שאת מרגישה שזה כלום. ופתאום אמרתי מה? אני ילדה בתיכון? כאילו אפילו בתיכון יש יותר עיסוקים, אבל יש לפעמים איזושהי תחושה בתיכון, תקופות כאלה שאת לילות בפלאפון וכאילו סוג של איזה גיל התבגרות כזה, וזו הרגשה נוראית, כאילו אם לא יותר נוראית מה-מה-מה-

28:15 דובר 3 הייתי אמורה להיות עכשיו אמא בבית עם הילדה.

28:18 דובר 2 באיזושהי עבודה, ככל הנראה מפתחת.

28:20 דובר 3 ישנה בכל שעה פנויה ו...

28:24 דובר 2 לא הייתי אמורה להיות עכשיו אמא בבית. הייתי אמורה להיות עכשיו שליחה בחו"ל.

28:28 דובר 3 וואו, זה עוד יותר כבר אה...

28:30 דובר 2 יפה שזה היה הדבר. ה, ה, אני חושבת ה...

28:33 דובר 3 בעצם נמצאת בחלום.

28:34 דובר 2 האובדן השני.

28:35 דובר 3 באיזשהו מקום.

28:36 דובר 2 דבר אחד, אני בטיפול נמרץ יום אחרי יום עם ילדה. לא ברור מה קורה, מה זה. גם הצוות הרפואי כאילו דאג, שיש בזה משהו גם טוב, אבל הוא דאג כל הזמן לטפטף לנו שזה לא מחלה, מחלה שמטפלים בה והיא תעבור. עכשיו אנחנו מטפלים בה, אבל גם כשבמירכאות נסיים לטפל, יש לכם ילדה מיוחדת.

29:02 דובר 3 למתחלה אוז'ה נשארה.

29:03 דובר 2 בהתחלה גם כשתשתחררו הביתה זה לא שאנחנו עכשיו מבריאים את הילדה. אז גם כשאתם תשתחררו תהיה לכם התמודדות עם ילדה שהיא עם צרכים מיוחדים.

29:15 דובר 3 אין לזה שם עדיין, לא.

29:16 דובר 2 בדיוק, והרבה מאוד זמן עוד לא היה לזה שם. בהמשך זה כבר נהיה פגיעה מוחית, סי פי, אה, קצת נכנסים פתאום למעגלים של הורים לילדים מיוחדים, אבל לקח לזה זמן. אז גם יש לנו ילדה מיוחדת. עכשיו זה נורא נורא נורא נורא נורא לא מעודד, כי את אומרת גם כשנשתחרר. זאת אומרת את אפילו לא רוצה את להשתחרר. את אפילו לא רוצה ש-- אין לך מושג מה זה יביא איתו. כן, מה זה יביא איתו? מה זה אומר עכשיו עוד מטפלים בה, עכשיו האחריות עליהם, בפרט שאני כזה עוד כזה מנותקת. אז מה? והאובדן השני הוא בעצם באמת השליחות. אני חושבת שהיום אני יכולה להגיד שזה ממש היה אובדן, אה, לא רק אובדן שליחות או, או עיסוק, אלא אובדן משמעות. כי גם את יודעת, אם היינו עכשיו אחרי לידה חודש, חודשיים והיינו נוסעים וזה, גם איזושהי אולי פנטזיה מסוימת. שאת יודעת, כשאני אהיה שליחה בחו"ל זה משהו שאף פעם לא עשיתי ואני נורא רוצה. אה, יש כאלה שאומרות כשיהיה לי עסק או כשיהיה לי לא יודעת מה. יש כאלה חלומות. בפודקאסט שעכשיו שמעתי מישהי אומרת החלום שלי היה להיות מורה. כאילו, ואני בדיוק הפוך. לא רציתי. כשיש איזה חלום את גם תולה בו הרבה מאוד. זה ייתן לי משמעות. זה ייתן לי.

30:30 דובר 3 שם את רואה את עצמך.

30:32 דובר 2 עיסוק. אני רוצה להיות שם ופתאום כל זה מתנפץ. אז פתאום את אומרת איזה משמעות יש לי, איזה.

30:40 דובר 3 מי אני?

30:40 דובר 2 ולא למדתי שום דבר אחר לעשות אם אני לא רוצה להיות מורה, וזה הדבר היחיד שלמדתי, ואני גם עכשיו לא, יש לי חו"ל. אז, אז מה אני? מי אני? אני אומרת לך שזה היה משבר כוללני.

30:55 דובר 3 קיומי.

30:56 דובר 2 ממש קיומי, גם מהות, גם משמעות, אפילו, אפילו ברמה תעסוקתית. אם לא, אם לא, אני לא רוצה הוראה. אז מה כן? זה לא, מה זה-

31:10 דובר 3 בכלל זה שנים כאלה של בניית המי אני ומה אני. אז פה זה כאילו ערבב את ה-- טרף את כל הקלפים מה שנקרא. וואו.

31:21 דובר 2 ועוד בתוך איזושהי טראומה מתמשכת. כן, וגם היה, אני חושבת שהיה איזשהו משבר או משברון אמונה די רציני, שגם כן על זה המון המון שאלות. זה מצחיק להגיד, אבל כשיש למישהי חב"דניקית התמודדות, בטח רפואית, יש שדר מאוד מאוד ברור מהסביבה. כאילו תביני שכשאנחנו בימים הראשונים הדבר היחיד ששמענו מסביבנו: הכול יהיה טוב, הכול יהיה בסדר. באה מישהי לבקר אותי והביאה לי כזה חיטה בקופסת צדקה ואמרה לי גם לבן שלי זה קרה, והיא חמודה, מכוונה טובה. כאילו גם זה לא למדתי שזה כוונות טובות.

32:02 דובר 3 אני חושבת שגם כשאנשים לא מבינים את עומק העניין, מה קרה, אז מנסים, כאילו הם לא באמת הבינו מה קרה וגם אתם לא ידעתם מה קרה. אז מנסים לתלות תקוות ו-

32:15 דובר 2 לעודד. זה טבעי וגם-

32:16 דובר 3 כן.

32:17 דובר 2 בואי, בסוף זה טוב. אני שמחה שלא אמרו לנו אוי מסכנים, מסכנים, איזה באסה.

32:20 דובר 3 לא, יש גם איזושהי אמפתיה נורמלית.

32:22 דובר 2 נכון, אבל ממש אני חושבת שהדבר הכמעט יחיד ששמענו זה כאילו באמת יהיה בסדר וגם לנו זה קרה ו-ו-והבן שלי, אה-

32:29 דובר 3 בואי נתפלל עליכם.

32:30 דובר 2 היא אומרת לי, אני זוכרת שהיא אמרה לי בשבוע הראשון, היא אמרה לי: גם לנו זה קרה, וברוך השם רואים ניסים. אז אמרתי לה: אוקיי, ומה עם הבן שלך היום? כי קרה לו אותו דבר. והיא אומרת לי: הוא בכיסא גלגלים, הוא לא, אמ, כ-- הוא ילד מיוחד. אבל, אבל יש ניסים, יש ניסים. עכשיו אני באה: איזה ניסים? כ-- זה הניסים שאני כבר רוצה.

32:51 דובר 3 וואו.

32:52 דובר 2 כאילו את אומרת שגם אפילו כשהילד שלה לא הבריא לגמרי, כאילו יש, בואי, יש לה ילד כאילו נכה ביום ו-

32:59 דובר 3 ככה היא מעודדת אותך עם זה.

33:00 דובר 2 ועדיין היא אומרת לי: ויש ניסים, והכול יהיה בסדר, ואת תראי את האור, ואת-- את כבר לא יודעת באמת מה, מה לחשוב.

33:08 דובר 3 וואו.

33:08 דובר 2 להתעודד, בדיוק מה האור. אה, אני מאוד התחברתי ש-כששמעתי עלייך שאתם, אה, כן הגעתם מאוקראינה והיה לכם גם איזשהו באמת מפץ. כאילו אני חושבת שאתם כבר בניתם שם והגעתם לארץ, ואני לא יודעת, אולי שמעתי את זה באיזה פודקאסט שאמרת שכאילו ממש היית צריכה להמציא את עצמך מחדש. אמ, אז, אז הייתי במפץ, לא-- עוד לא היה לי את ה-

33:32 דובר 3 אה וואו, כל מה עבר כבר.

33:34 דובר 2 לא, לא. אני באה להגיד שאז עוד לא יכולתי להגיד: טוב, אני אמציא את עצמי מחדש.

33:39 דובר 3 שכן, אני רואה את הדברים.

33:39 דובר 2 כשאת בתוך זה, את בתוך מאה אחוז היום. אה, זה ממש השראה בעיניי לשמוע שכאילו את מוצאת את עצמך מחדש. היום אני יכולה להגיד לך-- היום אני יכולה להגיד: כן, המצאנו את עצמנו מחדש.

33:51 דובר 3 אני אגיד לך עוד יותר. אני חושבת שאחרי תקופה, כשאת עוברת ואת אומרת: אנחנו ארבע שנים אחרי. ארבע שנים זה תקופה, אבל עוד עשר שנים זה ייראה לך קצת וכולי. אבל יש משהו בזה שאת, אמ, את לא רק אומרת: הייתי במשבר וקמתי ממנו. את מבינה איך המשבר הזה היה חלק מה-מהמסלול שלך. באיזשהו שלב, אולי את עוד לא שם, אולי את כן כבר שם, אבל את פתאום רואה את כל החיים שלך. ו-ואולי זה מדובר רק על שנתיים, פרק זמן מסוים, ואת אומרת: הנה, זה חלק מהמסלול שלי. אני חשבתי שאני אהיה בהודו. הקדוש ברוך הוא גלגל אותי למקום אחר. הוא עשה את זה ככה. וזאת אומרת, לא נפלתי, קמתי, אלא, אה-

34:37 דובר 2 כאילו מישהו כתב לך סיפור.

34:38 דובר 3 כן, בדיוק.

34:39 דובר 2 כאילו מישהו כתב סיפור.

34:40 דובר 3 וכאילו פתאום רואה את זה מהצד. את אומרת: רגע, זה היה חלק מאיזשהו מסע מסוים שלי. לא נפילה ולקום. זה כן, זה כן משבר וקמים. אבל הקימה מהמשבר וההמשך אחריו. ה-המשבר הוא חלק בלתי נפרד מזה, הוא ממשיך איתך.

34:57 דובר 2 נכון.

34:58 דובר 3 והדברים שיוצאים מזה, דברים טובים, דברים פחות טובים.

35:01 דובר 2 גם רוב האירועים, אני חושבת, הם לא משהו שכאילו... טוב, אולי באמת בסיפורים של הפי אנד כן, אבל הרבה מהאירועים בחיים הם, הם מתמשכים.

35:10 דובר 3 נכון.

35:10 דובר 2 הם איזשהו אירוע ויש לו השלכות. יש לו המשך. אם זה-- גם אם זה אירוע שלכאורה הסתיים, הוא, הוא אירוע בחיים שלך. הוא קרה, הוא, הוא ישפיע, הוא משפיע, וזה, וזה בסדר. אז זאת אומרת, איך היא אמרה לי: זו הילדה שלך, זה מה שקרה לך. אה, אז, אז הדבר הזה קרה לנו. לא הייתי כותבת אותו בסיפור שלי בשום צורה. ואז התחלתי ב-בדברים קטנים, בדברים קטנים. לפני שאספר את הדברים הגדולים, אבל התחלתי עם הדברים הקטנים האלה ש... אפילו זה לא היה באיזושהי החלטה דרמטית של: אני אקום ואעמוד על רגליי ואמשיך לחיות. את יודעת, לפעמים יש, אה, כאלה ש, אמ, חלילה מישהו, אמ, כן נפטר או מאבדים ילד או זה. ו-ו-וממש בסיפורים את שומעת את הצעדים הדרמטיים של-

35:59 דובר 3 נקודת המפנה.

35:59 דובר 2 החלטתי שאני, אה, לא אישבר, אני אק-- לא החלטתי. לא היה שום, אה-- וזה נ-- כאילו אני רוצה לתת תקווה גם לנשים שנמצאות באיזה כאילו אירוע קשה. זה לא צריך להיות איזושהי החלטה דרמטית, אה, וחד-משמעית, כי גם אם לא, אה, אין לך את הכוחות להחלטה הגדולה, אמ, את יודעת, אני אקום ואני אפתח, אה, עמותה. אה, אז גם אם לא, אחרי זמן את תעצרי ואת תסתכלי אחורה, או גם היום את בטח יכולה לעצור, אני אומרת למי ששומעת, שאת יכולה בטח לעצור, לא משנה באיזה שלב את בחיים, להסתכל אחורה ולהגיד: וואו, גם אם לא הייתה שם איזושהי החלטה דרמטית ולא יצאתי מהמשבר, אפילו יש כאלה שחושבות שהן נש-- לא, ב-במירכאות נכשלו במשבר, כן? לא קמו וסיפורי המופתים. בטוח היו נקודות בדרך של דברים, אפילו קטנים, שעשית בין מבחירה ובין, את יודעת מה, מהישרדות. אוקיי? אני יכולה להגיד שאת הדברים האלה עשיתי מהישרדות, כדי לא להיות מנותקת, כדי לא להיות, אה, אה, בהרגשה הנוראית הזאת של כל המצב. להסתכל על הדברים האלה. הם גם, הם גם נכתבו בסיפור. הם גם, את עשית אותם, את קיבלת כוחות אליהם. זאת אומרת, אז באמת אני לא יודעת מאיפה הכוחות, אבל התחלתי לעשות דברים קטנים כאלה. למשל, שיגע אותי שכאילו יום-יום אני באה לחדר שלה וצפצופים והכול נראה אותו דבר וזה. אז אמרתי: יאללה, אני רוצה להתחיל לעצב לה את החדר. ואת גם מבינה שאת שם, זה הבית. לפחות לעצב לה את החדר. בואי, בסוף זו תינוקת. כאילו, הנה ההבנה הזאת שזה כן תינוקת, זה כן חני, זה כן ילדה. אני כן אימא. אני חושבת שזה כן, הנה, זה ניצנים כאלה.

37:45 דובר 2 ואז התחלתי לקנות לה סדינים ורודים, ויום אחד קניתי וילון לחלון שם. עכשיו, זה ח-- זה... ממש, זה חדר קטן כזה של-- אפילו לא חדר, זה מין כל הטיפול נמרץ הוא חדר אחד, אבל את הפינה שלה בין הפרגודים. אה, ו-ו-וסתם הלכתי למקסטוק יום אחד. פשוט, את יודעת, אני אומרת לך, זה משעמום ומהישרדות שהלכתי למקסטוק ו-ו-ותחשבי שאין לך חדר בבית לעצב לה. אז, אמ, קניתי לה כזה, אה, שעון כזה ורוד לתלות שם. יש שעון, אבל כאילו, קצת שעון ורוד. ויום אחד הלכתי וקניתי, אה, שני עציצים של פרחים כזה אמיתיים ושמתי שם כזה בחלון מבחוץ, ב-ב-באדנית. ו... איך, ראיתי, נכון יש שלטים כאלה של משפטים, אה, לנשום, להאמין, לצמוח.

38:35 דובר 4 כן, כן, כל ה-

38:35 דובר 2 משפטי העצמה.

38:37 דובר 4 רוגע, שלווה.

38:38 דובר 2 בדיוק. עכשיו איזה רוגע ואיזה שלווה, אבל לא משנה, אמרתי נתלה את זה, אולי זה ייתן איזה-

38:42 דובר 4 איזה רוגע ושלווה?

38:43 דובר 2 הייתה קצת נרגעת.

38:43 דובר 4 שמחה.

38:44 דובר 2 בדיוק. לא משנה, אבל ש-- היינו כמו החדרים האלה בפינטרסט שאת רואה את המשפטי זה, ואמרתי יאללה, נעשה לה, נעצב לה. ואז הגיע חנוכה, וכזה אחיינים שלי פשוט ציירו ציורים ותלינו אותם ב... ואני זוכרת ממש את הצוות, תלינו את זה כזה מסביב הזה שלה. אני זוכרת את הצוות, אה, ממש מתלהב וממש אומר לנו: "וואו, איזה הורים מיוחדים אתם, איזה השראה אתם". היא עלתה על כל האור. כאילו, את יודעת, לא חושבים, אבל שהרבה הורים זה יכול לתת-- שאנחנו רואים פה, זה יכול לתת להם כוח. ואני כזה חשבתי: איזה הורים, איזה השראה. אני כולי, אמרתי לך, ימים שלמים בטלפון. יופי, אז פעם אחת קניתי איזה עציץ. היום אני יכולה להגיד כן. אז בואי, בסוף ה-החדר שלה היה ורוד, היה יותר נעים להיכנס. אה, ואז הגיע נגיד היום הולדת של בעלי ואנחנו בטיפול נמרץ. עכשיו, יום הולדת זה בערך היום הולדת אולי השני שלו, כאילו, שאנחנו חוגגים. אמ, ואמרתי-

39:37 דובר 4 כל הזוגיות עוד בחיתולים.

39:38 דובר 2 הזוגיות בחיתולים, הכול כאוס באמת. אמ, ואז אמרתי טוב, אני, כאילו, אני חושבת שזה-- היום אני יכולה להגיד שזה איזושהי, אמ, החלטה לא מודעת, היא לא בפה, היא לא זה, אבל אני אמשיך לחיות. אני אמשיך לחיות. בואי, אנחנו זוג צעיר, אנחנו סך הכול ילדים. אז חכי, עוד לא דברים גדולים ועוד לא זה, אבל אל תהיי-- כאילו, כ-כן, כן הדברים אפילו הקטנים. אז, אמ, אז הלכתי, קניתי לו כזה מתנה ובלונים וזה, וגם אמרתי, פתאום עלה לי זה היום. אולי ראיתי את זה ב-- את יודעת, את רואה, אוף, כמה סטטוסים הייתי רואה בסטורי.

40:18 דובר 4 את יודעת מה, את יודעת מאיפה.

40:20 דובר 2 שאת-- לא, שאת גם רואה את כולם חוגגים. ואת יודעת איך זה, נו, היום כל ה-- שהכול נראה שכולם חוגגים וכולם מצליחים וכולם בעלי משמעות ובעלי עסקים, ואת תקועה בטיפול נמרץ עם הטלפון, רק רואה את הכול. ואז ראיתי מישהי עשתה לילדים חולצות עם התמונות של אבא ליום הולדת. ו... יאללה, אמרתי אולי אני אעשה לה חולצה עם תמונה שלו. אז שאלתי את האחות והיא אמרה לי: "תקשיבי, אי אפשר כי, כי יש מנשם. אי אפשר לעשות לה חולצה רגילה." אני שמה לה רק, את יודעת, את הבגדים של המעטפת כזאת. ובהתחלה נורא התבאסתי ואז אמרתי טוב, אולי נקנה אוברול כזה ואני אגזור אותו. איזה הזיה.

40:58 דובר 4 וואו.

40:58 דובר 2 אגזור אותו מאחורה וכאילו התעקשתי. אני לא יודעת אפילו מאיפה, אבל-

41:03 דובר 4 אני חושבת שנאחזת בזה.

41:04 דובר 2 נאחזתי. זה ממש הישרדות. זה אני אומרת לך שזה לא... כל, כל אחת שעברה משהו יכולה להגיד: וואי, הנה, זה היה ההישרדות להמשיך לחיות.

41:13 דובר 4 החזיק אותי.

41:14 דובר 2 כן. אז, אה, קניתי חולצה וגזרתי אותה מאחורה ועשיתי את התמונה וממש עטפנו אותה כזה בחולצה בלי שזה יפריע למנשם. ואז הוא כזה הגיע.

41:27 דובר 4 איזה חמוד.

41:28 דובר 2 ממש. כאילו, היום אנחנו יכולים להיות כזה חמודים, כאילו, היינו באמת צעירים וחמודים.

41:33 דובר 4 אתם גם כבר משפחה. את כאילו חגגת את היום הולדת עם הילדה.

41:37 דובר 2 נכון.

41:37 דובר 4 עשיתם אירוע משפחתי.

41:38 דובר 2 נכון.

41:38 דובר 4 וזה אפשרי רק שם.

41:40 דובר 2 נכון. נכון. אין לנו, אה... כן.

41:42 דובר 4 וואו.

41:43 דובר 2 היא עוד לא הייתה בבית. זאת אומרת, בבית היה לישון. זהו, זה היה באמת דברים קטנים כאלה. ובשבת, תחשבי, היינו עושים שם שבת אחרי שבת. היה שם מלונית קטנה ש-של כמה חדרים, אז היינו לוקחים שם חדרים, חדר בשבת. אפילו שבת אין בבית. כאילו, עכשיו אני משחזרת שאפילו שבת, כל שבת, את יודעת, ל-- להכין כזה את האוכל, אה, ואת עושה סעודה כאילו בחדר הקטנה של הטיפול הנמרץ. כמה, כמה בא לך להשקיע ולהכין אוכל מפנק, אה, אבל כן, אמרתי כאילו אחרי שבת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש של כזה, של על גלגלים, פתאום את מבינה שאין גלגלים. זה הרבה זמן פה. אז התחלתי להביא לשבת, אה, כלים אמיתיים.

42:24 דובר 4 וואו.

42:24 דובר 2 פשוט כן, כלים אמיתיים ופלייסמטים. אמרתי כאילו, לא יודעת, דווקא. לא יודעת איך להסביר את זה. הבאתי פלייסמטים, אוקיי? אמרתי אנחנו נעשה פה כאילו אווירה של שבת. שיהיה, שיהיה לנו, שיהיה לנו כיף.

42:35 דובר 4 אם אנחנו כבר פה אז נעשה את זה כמו שצריך.

42:37 דובר 2 אני חושבת שגם אמרתי-- זה כמו החינוך המיוחד. אם אני כבר לומדת אני אלמד כמו שצריך, ואם אני כבר פה אז בוא נעשה לנו כיף. איך-- כאילו היה לי איזו הבנה, את לא צריכה לסבול יותר ממה שאת סובלת. יש איזושהי, כאילו, לפעמים אני רואה הורים בטיפול נמרץ שהם, אמ... לא, יש הרגשה כזאת שאסור. אסור ליהנות, אסור לשמוח, אסור... לפעמים אני אומרת לאיזו אמא: "אולי תצאי עם איזו חברה לקפה?" כאילו באמת היא שם ימים על גבי ימים. יש מי שיחליף אותה. והיא כזה: "לא, אני לא יכולה, אני צריכה להיות פה." עכשיו, הלהיות פה הוא נכון, הוא הרגשה נכונה, אבל זה לא שהיא כאילו פיזית צריכה להיות שם כי היא עושה משהו. זה באמת רק להיות. אני אומרת לה: "תצאי לשעה, רק שעה אחת. כאילו תצאי, תשתי קפה, תנשמי." ת-- אני אומרת, אוו, כנראה לא על כולם כאילו יש את ההבנה הזו של כן להמשיך לחיות, כן להמשיך ל-ל-ליהנות, זה. אמ, אני אומרת לה: מותר, מותר. את לא צריכה להתנצל. כאילו נגיד היא חוזרת והיא אומרת איזה כיף היה, ואז-- והילד שלה עכשיו בטיפול נמרץ. אסור להגיד איזה כיף היה. אני אומרת מותר. אני אומרת לה: "מותר לך להגיד, הכול טוב." אמ, אז מותר ליהנות. מותר גם אם עברנו משהו קשה וגם אם עברנו, אה, באמת אובדני-- זה ברמת האובד-אובדנים. כאילו זה ברמת ה... אה-

44:00 דובר 4 לא, רק שמותר. צריך.

44:02 דובר 2 צריך, כן, אבל קודם כול שמותר, כי-

44:04 דובר 4 כן.

44:05 דובר 2 לנו לא היה אובדן. זאת אומרת לא היה פטירה, אבל זה-

44:08 דובר 4 זה אובדן.

44:09 דובר 2 זה אובדן.

44:09 דובר 4 ברמה מסוימת.

44:10 דובר 2 כן. אה, אבל אני אומרת גם אחרי אובדן וגם אחרי זה מותר, מותר. הכול בסדר, לא צריך להתנצל. וחשבתי לעצמי, אני כאילו, אני פוגשת נגיד חברות. מה, אני כאילו צריכה להתנצל שכאילו תראי, שרואה אותך חברה, יודעת שאת בטיפול נמרץ וכל הסיפור, ואז היא כאילו אוטומטית, השאלה היא כזה: מה שלומך? אין כאילו היי, מה קורה? מה, מה איתך? והמגע הזה בכתף, ומה נשמע? ועכשיו יש מצב שהיום כאילו סבבה לך, דווקא קמת בטוב בבוקר, אמרת יאללה, היום אני לא יודעת אם נלך לבריכה, אוקיי? כי כאילו די, אני חודשים בטיפול נמרץ, והלכת לבריכה והיית בבריכה, ואז זה כאילו: אבל מה נשמע?

44:50 דובר 4 למרות שלמלחמה וה.

44:53 דובר 2 ואת לא, לא נעים לך להגיד כאילו, תקשיבי, הייתי בבריכה, היה מושלם.

44:56 דובר 4 איזה קטע.

44:58 דובר 2 אז את כזה, בסדר, אנחנו לא. ובאיזשהו שלב אמרתי כאילו, בסדר, אין חדש, אבל ברוך השם אנחנו כאילו. בקיצור, זה גם כן התמודדות.

45:09 דובר 4 כאילו צריכה ללמוד מחדש את החיים כאמא, להורות שלא ראית בשום מקום, במקום שאת לא אמורה לחיות בו. וכמו שאת אומרת, זה כאילו גם חברתית ומשפחתית, את צריכה ללמוד לתקשר מחדש עם כולם בתפקיד הזה, ב... לא בתפקיד.

45:30 דובר 2 בסיטואציה.

45:31 דובר 4 במציאות הזאת.

45:32 דובר 2 כן, ממש ככה.

45:34 דובר 4 את כאילו צריכה לספר לעצמך את הסיפור ואז להבין איך את מספרת אותו לכולם.

45:38 דובר 2 כן.

45:39 דובר 4 קודם כול לעצמך.

45:41 דובר 2 נכון, גם לעצמך.

45:41 דובר 4 המון המון שלבים של... של בתודעה שלך. כאילו להבין איפה את נמצאת, מה את עוברת, איך את מספרת לעצמך את הסיפור. זה מטורף. זה באמת מטורף. לא חשבתי בכלל על לפגוש אנשים ואיך את.

45:55 דובר 2 כן, כן, כן, תהליכים. עכשיו, אנחנו היינו בטיפול נמרץ, שזה משהו שהוא מאוד נוכח. זאת אומרת, אנשים כזה יודעים ורוצים, רוצים לעזור. ואגב רוצים לעזור, עוד משהו מאוד חזק שכבר בהתחלה אמא שלי, באמת שתהיה בריאה, שתשמע את הפודקאסט הזה, תרווה נחת. היא, יש לה, היא, אנחנו אשכנזים, אבל יש לה משהו מרוקאי בנשמה. היא אמרה לי, שרי, תקשיבי לי טוב מאוד, ככה על ההתחלה, תקשיבי טוב, שני דברים. דבר ראשון, אם מישהו רוצה להציע לך עזרה, אני כולי יולדת אחרי לידה. עכשיו, זה נכון לכל יולדת. בינינו, זה נכון לכל יולדת ולכל מתמודדת. אם מישהו רוצה להציע לך עזרה, תגידי כן. אנשים רוצים לעזור, אנשים רוצים להביא. את רוצה ארוחת צהריים? כן. לא אומרים לא. זה האינסטינקט שלנו להגיד, לא, אני בסדר.

46:51 דובר 4 אני בסדר. הכול טוב.

46:53 דובר 2 כן. תגידי כן. הדבר השני, אם רוצים להציע לך עזרה וזה לא מתאים עכשיו, תגידי לא.

47:00 דובר 4 וואו. מעניין.

47:00 דובר 2 זאת אומרת, אפשר לבוא לבקר, אפשר להביא ארוחת צהריים, ולא מתאים לך היום. כמה אנשים רוצים לבקר אותנו ולא בא לנו. תגידי, וואי, תודה על הרצון, אבל תבוא ביום שלישי, תביא ארוחת ערב, או לא ארוחת צהריים, כי לא, לא מתאים עכשיו, לא בא לך עכשיו. את יודעת מה? כל מיני. לא להוציא אנרגיות על להגיד אני בסדר, ולא תקבלי עזרה. יאללה, שיפוצצו לך בעוגות ותגידי תודה שזאת הקהילה שלך, שזאת, שזאת המשפחה שלך.

47:30 דובר 4 גם לדעת להגיד לא זה.

47:31 דובר 2 יפה, והדבר השני זה באמת, אם לא מתאים, תגידי לא. כי אם בן אדם רוצה לעזור וזה לך לא מתאים, אז את יודעת, יצא שכרו בהפסדו וכולם מרגישים לא נעים. וגם באו לבקר, גם מרגישים לא נעים. אז לדעת להגיד כן ולדעת להגיד לא ולדעת להגיד תודה על כל, על כל עזרה שרוצים להציע. ואיזה קהילה בצפת ואיזה תמיכה ואיזה משפחה ואיזה, באמת, זה, זה, זה הצלה, זה הצלה, וזה מחזיק וזה נותן חוסן עצום עצום. תמיכה קהילתית ומשפחתית.

48:04 דובר 4 אין לך שם משפחה.

48:05 דובר 2 נכון, אז המשפחה במרכז, אבל הקהילה הייתה משפחתית. אני חושבת שזה קשה להגיד, אבל הרבה בזכות גם שידענו לקבל את העזרה ולא להתבייש. ואפילו רצו לעשות איזה ערב בקהילה כזה לזכותנו, כאילו לרפואת הילדה, ואת יודעת, אינסטינקט טוב, את לא רוצה להיות.

48:25 דובר 4 אל תטריחו את הציבור.

48:25 דובר 2 אל תטריחו, ואת לא רוצה להיות במקום המסכן. אבל במחשבה שנייה את אומרת, הפוך. אם היינו במקום המסכן, לא היו, לא היו מעיזים להציע לנו את זה. דווקא כי אוהבים אותנו, דווקא כי, כי רואים בנו כאילו חזקים ורואים בנו שאפשר כאילו, את יודעת, להציע לנו ולהתפלל בשבילנו. אני לא יודעת איך להסביר, אבל זה כאילו, אני אמרתי, תגידי תודה, תגידי תודה שככה רוצים לעזור וככה רוצים. אז, אז זה ככה כלפי כל העזרה. ואז קרו שני דברים מדהימים. אז לקח להם זמן, לקח כמה חודשים. תחשבי שחני נולדה בחודש חשוון, ומה שאני מספרת עליו הוא בחודש, בפסח, בניסן. זאת אומרת, תחשבי, אני חושבת, כסלו, טבת, שבט, אדר, פורים, כאילו חגים. ואז הגיע ליל הסדר והבנו, עוד היה איזה דיבור, אולי נשתחרר, אולי זה. בקיצור, הבנו שאנחנו שם, וזה היה כמו השנה שליל הסדר במוצאי שבת. אז זה שבת וליל הסדר, אז יום עם חג. אז, אז לנסוע, בהתחלה חשבנו לנסוע להורים, וכשהבנו שזה מוצאי שבת אז אמרנו, די, זה יותר מדי זמן לעזוב אותה לשלושה ימים. אז הבנתי שאנחנו ליל הסדר בטיפול נמרץ, שזה חתיכת דבר וחתיכת אכזבה והבנה, כי אפילו שאנחנו שם חודשים. אבל ליל הסדר כאילו זה, זה החג, את יודעת, הכי משפחתי, הכי. כולם בקבוצות וואטסאפ כאילו מי לאיזה הורים ומי אצל. אמא שלי עושה סקר כזה לפני כל חג, מי מגיע אלינו? מי מגיע לאן? אני מה אני עונה לה? כאילו איפה אנחנו? בזיו? רגע, ומה זה, אני אנקה את הבית? אני עוד לא עשיתי פסח בבית, ואני עושה פסח בבית בשביל להיות בטיפול נמרץ. כאילו אני אנקה את כל הבית ו...

50:19 דובר 4 מכשירה את המטבח של הקופסאות.

50:21 דובר 2 בדיוק, כאילו איזה, אז קייטרינג כאילו מה, אפילו להתארגן לזה פיזית זה מבאס. זה מבאס. לא בא לך לנקות את הבית בשביל להיות ככה, כמו שאת אומרת, לקחת קופסאות לטיפול נמרץ לשלושה ימים. חג ושבת כאילו עם עצמנו. אף אחד הרי לא יבוא כאילו לבקר. ישבתי עם בעלי, הוא ראה איך אני כאילו באמת בכיתי והתאכזבתי. אז הוא אמר לי, יאללה, בואי נצא לקפה, כאילו בואי נצא שנייה מטיפול נמרץ. הלכנו לאיזו מסעדה, אני זוכרת איפה ישבנו, ופתאום אמרתי לו, קוראים לו ינון, אמרתי לו, ינון, בוא נעשה ליל הסדר מרכזי בזיו. בוא נעשה. בוא. חלמנו כאילו על בית חב"ד בחו"ל. מה היינו עושים עכשיו? ליל הסדר? את יודעת, למאות אנשים וזה וזה. מה, מה בעצם קורה בזיו? ופתאום התחלנו לברר. התקשרנו להנהלה. עכשיו, אמרנו להם, אנחנו מאושפזים. זה לא היה מישהו מבחוץ, איזה שלוחים.

51:16 דובר 4 אנחנו החבר'ה.

51:17 דובר 2 כן, אנחנו בטיפול נמרץ. ממש, יש כאן איזה משהו, איזה ליל הסדר? וזה השבוע לפני החג. תביני ששבוע לפני החג, אולי קצת יותר, אבל.

51:29 דובר 4 את עוד לא.

51:30 דובר 2 עוד לא הסכמתי לקבל החלטה אם נוסעים, אם נשארים. לא ניקיתי את הבית. כאילו תביני כמה, כמה ניתוק, שאמרתי בסדר, נגיד אם אני אשאר אז כאילו תוך שבוע אני אתקתק את כל הבית ונסתדר. או לא יודעת, נמכור את הבית ונגור במלון. כאילו. טוב, התחלנו לברר על ליל הסדר מרכזי בזיו ואמרו לנו בהנהלה מאז הקורונה כבר אין משהו. יש רב של בית הרפואה. יש רב בתקן, כאילו איזה רב שהוא שם קערת ליל הסדר בכל חדר אוכל. מי שרוצה שייקח. מי שלא, רובם לא. אין.

52:09 דובר 4 טוב, עוד שבוע חג, ליל הסדר מרכזי. עכשיו, אחרי שאת חושבת על שליחות בהודו, פתאום דברים כאלה זה לא מופרך.

52:16 דובר 2 נדלק.

52:17 דובר 4 ממש.

52:18 דובר 2 זה היה, אני חושבת, הפעם הראשונה שנדלק באמת איזשהו, לא רק מהישרדות. פתאום יוזמה, פתאום פיתוח. פתאום, את יודעת, ניצנים כמו שיש לך רעיון לעסק. לא יודעת. כמו שיש לך רעיון פתאום לייעוד, כמו שיש לך משהו נדלק. ממש ניצוץ.

52:36 דובר 4 לא, זה לא סתם. זה אחרי חודשים של-

52:38 דובר 2 חודשים-

52:39 דובר 4 של התמודדות מטורפת, של תחושת ואקום, של אובדן חלומות, של אובדן המון המון המון דברים. ופתאום את אומרת, אני רוצה. יש לי רעיון של להיות משמעותית, להיות בעשייה, להגשים סוג של משהו שמאוד דומה לחלום שלי. ב-ב-באומנם בתנאים אחרים וב... אני יודעת. זה נראה אחרת ממה שדמיינתי, אבל זה, זה אותו דבר.

53:02 דובר 2 נכון.

53:03 דובר 4 אוקיי, אני איתך.

53:04 דובר 2 זה באמת גם מחבר. כמו שאת אומרת, מחבר כל כך הרבה אספקטים של, כמו שאמרת, משמעות ופתאום תעסוקה, פתאום אפילו הכמה ימים של להתארגן על זה. אמרתי וואו, כמה שעות לא הייתי בטלפון. אפילו וואו-

53:18 דובר 4 העסיק אותך.

53:19 דובר 2 פתאום יש לך תעסוקה.

53:20 דובר 4 ברמה של משמעות גם.

53:21 דובר 2 כן, גם משמעות. אבל את יודעת, אפילו לפני המשמעות, טכנית רצת, קנית, עשית זה. וממש התחלנו כמו, כמו שני ילדים, כאילו פשוט לייצר את זה. הלכנו ל-- מה שמצחיק, שהלכנו לעובדת סוציאלית שהיא כל הזמן עוזרת לנו ודואגת לנו וכזה, שואלת זה, ופתאום באנו אליה כזה מה זה בערב הבא ואמרנו לה, תקשיבי, אנחנו צריכים את המחשב שלך להדפיס. אנחנו רוצים להדפיס מודעות ליל הסדר עם חב"ד. ועכשיו היא הייתה בשוק. זה היה מודעות, אני אומרת לך, שחור לבן אפילו. זה שלב שכבר אפילו אין לך גרפיקאים, אין לך הדפסות, אין לך כלום. שבוע לפני ליל הסדר כל בתי ישראל כבר-

53:58 דובר 4 הכול מאולתר בעצם.

53:59 דובר 2 כן, כל בתי ישראל כבר עם נייר כסף על המטבח ואת כזה, בוא נעשה ליל הסדר בזיו, וזה נתן כל כך פתאום לנקות את הבית. היה שטויות, כי כאילו זה באמת אמצעי. ופתאום אמרתי אוקיי, אני אכשיר את המטבח כי כאילו איפשהו את קולטת שאפשר לעשות את המינימום והבית נקי וכשר לפסח. הכול טוב, לא צריך אבק וזה. ואז קרה משהו מעניין, שאמרנו טוב, לכמה אנשים ניערך? אין לנו מושג. אז פשוט שבוע לפני, כמה ימים לפני, הלכנו, התחלנו לעלות במחלקות. אמרנו לצוות של הטיפול המקצועי-

54:32 דובר 4 הכול התחיל שבוע לפני.

54:33 דובר 2 כן, בדיוק. אז זה כבר ארבעה ימים לפני. תחשבי, ארבעה ימים לפני פסח. אוקיי, אנחנו עולים למחלקות להזמין את האנשים, לתלות את המודעות שלנו ממש כמו קייטנה, כמו ילדים.

54:44 דובר 4 כמו ילדה שפתאום אומרת, וואי איזה קטע, אני אבלה חמישים שקל כזה.

54:48 דובר 2 אבל מה הקטע? שאני חושבת שלכל השלוחים יש את ה-- כל שליח שיוצא לשליחות בהתחלה יש את ה-

54:53 דובר 4 נכון.

54:54 דובר 2 פעולות האלה שאתה אומר, אמאל'ה, זה לא רשמי, זה לא, את יודעת, עסקי, פעולות. לא יודעת, אפילו ה-

55:04 דובר 4 זה חייב להתחיל ככה.

55:05 דובר 2 למצוא בית שאתה שם לה איזה חור.

55:07 דובר 4 הרפתקני כזה.

55:08 דובר 2 הרפתקני ומדליק, ופתאום זה, זה מגניב, נכון? את אומרת, אמאל'ה, אנחנו ילדים כאילו.

55:14 דובר 4 כן, כשאת זוכרת זה יכול להיות מצחיק. מצד שני זה, זה מרגש ובראשיתי כזה מאוד.

55:22 דובר 2 ואיזה כיף שכאילו היה את השלב הזה ולא הכול עוד נתנו לי על מגש של כסף וכאילו מגש זה. אז ממש תלינו את המודעות עם סלוטייפ. היום אני אומרת, מי תולה בבית רפואה מודעות עם סלוטייפ? כאילו יש, יש מקומות לתלות מודעות בצורה רשמית. אין, אין. בקיצור, וזה מדהים שזה ככה התחיל. אבל ממש תלינו מודעות ואז עלינו למחלקות ואנחנו נכנסים נגיד למחלקת יולדות. אז בעלי כזה חיכה בחוץ ואני נכנסתי חדר חדר ואמרתי להם, תקשיבו, אנחנו עושים פה במוצאי שבת ליל הסדר, והיולדות אומרות, לא, אני כבר לא אהיה פה. ליל הסדר אני משתחררת כאילו היום, מחר, מחרתיים גג כאילו. ועוד יותר מזה היא אומרת כאילו חס ושלום ליל הסדר, ליל הסדר אני בבית, כולם רוצים להיות בליל הסדר בבית. אז אמרנו אוקיי, זה יולדות. ואז את אומרת רגע, אבל אבל תחשבי על זה שבליל הסדר יבואו יולדות חדשות, אז הן כן יצטרפו. אבל כמה? אין לי מושג. ירדנו, אה, עוד מחלקה וגם האנשים, אף אחד לא רוצה להיות שם. פתאום קולטת שבית רפואה זה מקום שאף אחד לא רוצה להיות ב-בליל הסדר שלך. את כל כך מתלהבת ואנשים מנסים להתחמק מהאירוע. ממש לך זה נותן כוחות על והם כזה, חס ושלום שלא נהיה פה. וגם מי שכבר אמר נגיד אוקיי, אני אחרי ניתוח אני אהיה פה, אז אמ, אמרנו לו אוקיי, אולי יהיה מהמש-- הוא אמר, לא, לא יבואו מהמשפחה כי כולם בליל הסדר בבית. אז גם אם נגיד בשבת רגילה אנשים באים לבקר, יש להם מלווים ביום יום, יש משפחות מאושפזים, בליל הסדר אמ... רק מי שחייב. רק מי שחייב, ואז מי שחייב חלקם גם לא יכולים

57:02 דובר 2 לרדת. רצינו לעשות את זה ב-- אמרו לנו, תעשו בבית כנסת. יש בית כנסת, תפתחו שם שולחן. אז מי שחולה לא יכול לרדת. ואז הם אמרו לנו, וואי, אז אולי תביאו אלינו כאילו מצות, יין, משהו שיהיה לנו, כי אנשים אפילו לא יכולים לקום מהמיטה. תחשבי, אחרי ניתוח, מבוגרים, ו-וזה ארבעה ימים לפני החג, ואנחנו אומרים, טוב, אז בוא נעשה למי שלא יכול לבוא, בוא נכין להם ערכות. וואי וואי, זה סופר אקטיב. ממש של מצות, יין וזה, וממש הכנו כאלה ערכות, שקיות, אפילו לא שקיות ממותגות. זה היה כאילו שקית עם מצות, יין, וממש לא ידענו כמה אנשים יבואו. מי יבוא? אמרנו, טוב, בוא נערך לעשרה אנשים, ואני אומרת ל-לבעלי, מקסימום אם נשב שנינו כאילו לא נורא. זו הייתה התוכנית המקורית, כאילו שנשב שנינו. כן, לחזור ל... כן, לפחות ניסינו. אז ערכנו כזה שולחן לעשרה אנשים ואמרנו לקייטרינג להביא עשר מנות, והמודעות, ואז הערכות. וזה מדהים שפתאום פעם ראשונה עליתי לאיזו מחלקה למישהי שרצ-- שביקשה ערכה, והיא אומרת לי, מישהי רוסייה, לא כאילו כמובן לא, לא, לא נראית שומרת מצוות, והיא אומרת לי: "וואי, כמה שנים לא אכלתי מצה". ואני אומרת, מה? מצה? בארץ ישראל את בטוחה שכולם אוכלים מצה? והיא אומרת: "לא, אנחנו גרים בקיבוץ, אין לנו כלום". היא אומרת: "אבל מה, אני מה זה מתגעגעת לחרוסת. יש לך חרוסת?" אה. עכשיו הבחורה לא אכלה מצה, והיא וחרוסת. זה מה ש... הבאתי לה חרוסת ויין, ופתאום את אומרת, אמאל'ה, איזו שליחות. האישה לא אכ-- לא אכלה, וגם אם היא לא הייתה פה עכשיו בליל הסדר בבית רפואה, לא הייתה גם אוכלת בבית מצה. מצה כאילו

58:46 דובר 2 את יודעת, קודש קודשים. בשבילך זה בסיסי. בשבילי וואו וואו, אם לא הייתי כאילו, זה אפילו לא בלקסיקון, לול. פתאום להבין את המשמעות של השליחות. כן. ואם את אומרת זה שליחות כדרך חיים, אז היום אני יכולה להגיד, שליחות זה החיים. שליחות זה, זה נותן חיים, ואני צמרמורת להגיד את זה, כי גם למשפט הזה לקח לי זמן להגיע, עם כל האור ש-של הרגעים הראשונים האלה, של הלצאת לשליחות. משם היה תהליך להיות באמת שליחה ול-ולקבל ולרצות ולכל העולם הזה. להזדהות עם זה גם. להזדהות. לפעמים אני לא יודעת אם הרבה שליחות הזדהו עם זה, אבל מי שכן, שאני מאמינה שיש את הצד של לצאת לשליחות, להחליט אוקיי, זה המקום שלנו, ואז יש תהליך להיכנס לשליחות, להיות בשליחות, ל-להיות שליחה, לרצות את זה, בכלל ליהנות מזה, לאהוב את זה. כל מיני. להתחבר לזה. כמו, כמו ללדת. אוקיי, את אמא, אבל יכול להיות שגם רצית ובחרת להיות אמא, אבל פתאום את צריכה באמת להיות אמא. כן. אז ואת להגיע למצב של להגיד וואו, אימהות זה החיים או זה נותן חיים וזה נותן כוח. לוקח זמן. כן. אז היה ליל הסדר, ו-וככה באותו, עוד באותו יום בשבת עשינו עוד סיבוב ואמרנו לאנשים, כמה אנשים יגיעו לליל הסדר? בדיוק עשרה. הופה. ממש. ישבו איתנו עשרה אנשים סביב השולחן. מניין. מניין. ואת לא מבינה איזה מעניין ומיוחד ליל הסדר בבית רפואה. תחשבי שהגיעו שלושה אנש-- שלושה אנשים, שני אנשים ואישה, שהם אחים, והאמא שלהם. הם באו להיות עם האבא בשבת ובחג. בעצם ה-הם היו כאילו כל אחד נ-נשוי בפני עצמו, השאירו משפחה בבית ובאו ביחד עם האמא להיות באשפוז

1:00:46 דובר 2 עם האבא, ובבוקר שבת אב-- האבא נפטר. אממ, ממש בעצם הבוקר של ליל הסדר. בדיוק. בוקר שבת לפני החג, החג במוצ"ש, אבא נפטר. אז הם צריכים להישאר בבית חולים כי הם לא יכולים לנסוע. וואו. וגם אין להם אפילו חדר אשפוז. אין להם מה לעשות בבית רפואה, וגם עוד לא הייתה לוויה. הוא נפטר ועוד לא הייתה לוויה, והוא בעצם פה כאילו מחכה לק-לקבורה. נורא נורא נורא נורא נורא, ופתאום פגשנו אותם, וממש זה היה כאילו מ-- כמה שעות אחרי הפטירה, הם עוד היו בשוק. מה עושים מבחינה הלכתית? את יודעת, אין להם פטירה והם לא יכולים להודיע לאף אחד. אף אחד לא יודע מהמשפחות. אנחנו הראשונים שהם אמרו לנו: אבא נפטר. כאילו ברמה כזאת. פתאום בעלי אמר להם, תקשיבו, אנחנו עושים ליל הסדר למטה, בואו נעשה את זה לעילוי נשמתו. בוא נעשה את זה. כאילו אפילו היה קשה להגיד לעילוי נשמתו, אבל לזכותו, בשבילו, בשבילכם. ואז כשהם שמעו את זה שזה יהיה לעילוי נשמתו, אז הם אמרו אוקיי. ואז הם באו, הם, הם, הם, הם הביאו את כל האוכל איתם. כאילו הם הביאו את הכל מהבית והם פשוט לא הפסיקו לבכות. עכשיו תדמייני בכי כאילו כמו, כמו שבעה. זה הרגיש קצת כמו שבעה. אנחנו יושבים ואנחנו מדברים איתם ומנחמים אותם. ואיך תתחילי עכשיו ליל הסדר? כאילו קדש, מרור, סדר חגיגי. יואו. אני אומרת לך, בוכים כאילו. ועד שהם מצליחים כזה שנייה לעצור את הבכי, אפילו לא שבעה. את יודעת, בשבעה עוד יש צחוק. כן, עוד לא הגיעו לשלב הזה. הלוויה, הלוויה לפני, השם ישמור. אבל זה, ואז עד שהם מצליחים כזה לעצור את עצמם, אז האמא פתאום מתחילה

1:02:27 דובר 2 לבכות ואז הם מחבקים אותה ומלאה ו-ו-כל אחד שנכנס משאר האורחים אומר להם מה קרה ואז הם מתחילים לספר עוד פעם ואיך זה התחיל. ופתאום נכנס מישהו. מזל טוב! נולדו לי תאומים. יואו. וכאילו הוא אומר, הוא מתרגש, וכמה שנים חיכינו להם, והוא מספר, ו-וגם לא היה לו למי להתקשר. אז הוא מספר לנו. איזה קטע. ממש. ו-ו-ופתאום את רואה אותם כזה אומרים, פורקים, מתוך כל המחלקות. את רואה איך המקום הזה הוא חיים והוא היפך החיים והוא רפואה והוא מחלה, ועוד לא קלטתי את זה אז. אבל פתאום ראיתי את זה פעם ראשונה. איזה, וואי, איזה מקום יש בו באותו בניין. אני אומרת, פיזית יש הכול כאילו, לידות ופטירה. זה נורא, אבל זה גם מדהים כי זה גם פתאום ראינו את זה בעיניים והם פתאום, אה, אה, התחילו להשתתף איתו בשמחה. הם שכחו מהזה שלהם. הוציאו אותם קצת מה- כן, ומזל טוב וחיבוקים ותספרו לנו. והוא התחיל לספר, ואיך תקראו להם וזה וזה וזה. ואז הם קראו לו על שם הסבא? אני לא יודעת. לא. אולי. אני לא יודעת. זה עוד משהו שהאנשים ממשיכים לדרכם. אנחנו לא יודעים איך, מה ההמשך. שזה מעניין. אמ, ישבנו איתם ליל הסדר וגם כל אחד הביא מהם. הם היו, אמ, אני לא יודעת איזה עדה זה, אבל שהם עושים כזה בבהילו עם ה... יש משהו כזה עם הקערה של ליל הסדר על הראש של המסובים, והם הביאו מהעדה שלהם והם העדה שלהם והוא עם האוכל שלו ועם... פשוט פתאום צחוקים וכיף ומעניין ושירים וכל אחד מספר. והם סיפרו על האבא. ואז הסתיים ליל הסדר וממש הם לא רצו לקום כאילו.

1:04:12 דובר 2 ישבנו שם שעות עד אחת בלילה והיה שם איזה מאושפז שפתאום האחות הגיעה מהמחלקה ואומרת לו, "הלו, מה זה? אמרת שאתה, שאתה, שאתה הולך לשעה. אתה צריך לקבל תרופה", והוא אומר, "יואו, שכחתי שאני באשפוז". כאילו. יואו. נכנסת אליי. ממש. גם בבית כנסת. זה בכלל פלנטה אחרת. ופתאום שולחן חג וכולם יושבים. ו-- אני אומרת לך, זה, זה מדהים. והגיעה, הגיעה, אמ, אה, אחות מחדר ניתוח שגם, אמ, היא, כאילו היא אמרה, "את מבינה איזה באסה זה לעשות משמרת כאילו בליל הסדר? כולם בבית ו-ואני פה". ו-- פגשנו אותה אז ב-- ממש במסדרון. אני לא יודעת אפילו אם היא ראתה את המודעה, אבל פגשנו אותה במסדרון והיא אמרה, "אוקיי, אני אקפוץ, כאילו אני אבוא. איזה כיף שיש". אה, ואז היא באה והיא כזה עם הטלפון. את יודעת, זמינה. אמרה לי, "ברגע שיש לי קריאה אני רצה". וכמובן היא לא, היא לא יכלה לשתות מהיין. כאילו, לא יין, לא מיץ ענבים, כלום. היא אמרה, "אני צריכה להיות חדה לניתוחים" ו-- אה, אבל מצה וטיפ טיפות, טיפ טיפה יין. וכאילו את יודעת, והיא הייתה. והיא הייתה איזה עשר דקות אבל ואז היא כאילו התקשרו אליה והיא רצה בחזרה וגם זה היה מדהים. זה גם נתן לנו איזו הבנה שכאילו היי, גם הצוות פה, אה, צריכים. גם הצוות פה צריכים, אה, בית חב"ד בעצם. ואנשים ממש אמרו לנו כאילו, "מה, אין פה? אין את זה כל שנה? כאילו, אין פה בית חב"ד? אין פה, אין משהו כזה? אז מה? מה קורה?" אה, ואני חושבת שהדבר הכי מדהים שקרה זה שבסיום ליל הסדר פתאום חזרנו לטיפול נמרץ בעצם. ואנחנו, אני אומרת לך ממש כמו,

1:05:51 דובר 2 לא יודעת. ירידה מ... מאיגרא רמא. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. אבל בתחושה, הפעם הראשונה שנכנסנו לטיפול נמרץ והתחושה הייתה שונה. פתאום ה-- אני אומרת לך, אפילו הלכנו במסדרונות של זיו זקופים. ואנחנו שלוחים. אוקיי? לא, שלוחים. אף אחד לא אמר לנו, אף אחד לא קרא לנו. אף אחד לא דיבר איתנו. הרגשתם אור כזה יוצא מכם. פתאום אני מסתכלת על בעלי וכאילו יש לו איזה משהו, את יודעת, עם השרטוט הזה. פתאום שליח. פתאום איך הוא דיבר עם האנשים, איך אני פתאום דיברתי, איך... וואו, פתאום את מגיעה לטיפול נמרץ ואת כבר-- אני לא, לא אגזים אם אני אגיד שאת לא ש-- הצפצופים, הצפצופים נשמעים אחרת וה, והמצב של חמי פתאום כאילו... זה נשמע אופורי. כאילו כן, בואי, יום למחרת חזרתי לטלפון, חזרתי למחשב, חזרתי לטיפול נמרץ. כאילו, זה לא שביום אחד הכול נפתר והכול השתנה. אבל פתאום ה-- פעם ראשונה הרגשנו שם איזושהי תחושה שונה, תחושה יותר כאילו מרוממת, כיפית. משהו חווייתי קרה. זאת אומרת שהרגשתי שהשליחות יותר משהיא תרמה לאנשים, היא, היא, היא תרמה לנו ממש. ופתאום, אה, אה, אנחנו הולכים בזיו ואנחנו לא רק מאושפזים, לא מסכנים. אנחנו... ואז התחלנו לברר ופתאום הבנו שיש לב חב"ד בכל הארץ. אלא-- כ-- מה-- אז- זה מה שאני כל הזמן מתאפקת לא לשאול. כן. אין, לא היה שם סניף? לא, לא. לא, לא יודעת. חיכה. בעליות של ראש פינה דברים נתקעים. בדרך לצפת. לא הצליח להמשיך. לצפת לוקח זמן לדברים להגיע וכנראה לקח זמן וחיכה, לא יודעת, לנו או אולי למישהו שהם- את באמת אומרת לא יודעת. ברור שחיכה לכם. כן, אבל אני לא יודעת למה לא היה עד אז. כי

1:07:35 דובר 2 יש קהילה גדולה של חב"ד והכול, אבל את יודעת, זה גם השנים שלב חב"ד התחיל להתפתח והתחיל להיכנס לעוד ועוד סניפים. אה, היום יש כמעט בכל בית רפואה בארץ. כן. אבל, אמ, אז ב-- אז, אז הנושא של כל בתי חב"ד בבתי רפואה. ופתאום גיליתי שיש ברמב"ם ויש פה ויש שם וזה. אמ, ו-- נו, ואין בזיו. אז אמרנו טוב, חייבים להביא לפה שלוחים. כאילו, בהתחלה את חושבת צריך להביא לפה שלוחים. שיראה את זה. שימשיך פה את הפעילות. הרי אנחנו, כאילו תכף נלך הביתה וניסע לשליחות. וה, וה-- כאילו האסימון השני זה רגע, אולי זה אנחנו? אולי זה אנחנו השלוחים האלה? ודיברנו ככה עם ההנהלה של לב חב"ד וההנהלה של יצחק[?] בצפת וזה וזה. וכתבנו לרבי ופתאום הייתה ברכה ממש כאילו גדולה על שליחות ו-- אוקיי, ממש חתמ-- ואנחנו תוך כדי אשפוז. הילדה שלנו בטיפול נמרץ. חתמנו ממש. אני זוכרת שחתמנו והלכנו לעשות לחיים וחתימה עם, עם הרב ליפ[?] שהוא השליח הראשי בצפת. וישבנו עם המנהל, הרב מנדלזון, המנהל של לב חב"ד. הוא בא אלינו לזיו כאילו לראות ולהכיר ו... ואז הוא אמר לנו "רגע, אבל מה תעשו אחרי שתשתחררו הביתה? כאילו אתם תרצו להמשיך פה את השליחות? הרי אתם עכשיו באשפוז, זה, זה שונה". אמ, ואז אמרתי לו, זה היה מעניין. אמרתי לו, "תשמע, אנחנו חשבנו על שליחות בחו"ל באמת, ויכול להיות שאם היינו משתחררים עכשיו עם ילדה רגילה אז היינו חוזרים לחלום המקורי, אבל אנחנו ככל הנראה", זה כבר היה באמת לקראת שחרור אחרי הרבה חודשים. אמרנו "אנחנו ככל הנראה לא נשתחרר עם ילדה רגילה. אנחנו נשתחרר עם ילדה עם צרכים מיוחדים. אנחנו נצטרך להישאר בארץ." אמ,

1:09:25 דובר 2 בא לנו טוב. מתאים לנו-

1:09:27 דובר 5 ממש.

1:09:28 דובר 2 השליחות הזאת. למפרע, כאילו אני אומרת עוד אחרי זה היינו לפעמים חוזרים לאשפוז כאילו מהבית. זאת אומרת ילד שהוא עם צרכים מיוחדים ברמה קשה, עוד יש אשפוזים אחר כך עוד יש זה-- והיינו מתאשפזים ועושים את השליחות. כאילו זה תאמין לי-

1:09:41 דובר 5 זה הבית השני שלכם לגמרי.

1:09:44 דובר 2 אני באה להגיד זה היה הבית השני שלנו, גם אם לא היינו רוצים.

1:09:47 דובר 5 כן.

1:09:47 דובר 2 ולא היינו רוצים והיינו מתבאסים מכל אשפוז והיינו שונאים את זיו. והיום אנחנו, היום אנחנו משליחי חב"ד במרכז הרפואי זיו.

1:09:57 דובר 5 שנייה, אבל שנייה, את גם דולה.

1:09:59 דובר 2 או.

1:10:01 דובר 5 בואי, בואי נשאל שאלה כזאת, לפעמים בבית או שאת יוצאת לשם?

1:10:04 דובר 2 אני המון בזיו. אני המון המון בזיו. היום אנחנו כל שבת בזיו אנחנו ממש אפשר להגיד כמעט גרים בזיו.

1:10:09 דובר 5 איך הגעת להיות דולה?

1:10:10 דובר 2 או. זה דבר שני, אבל אני רק רגע אגיד שהיום, אמ, זה מדהים, כי היום אנחנו מגיעים נגיד לשבת בזיו. אנחנו מגיעים כל שבת וכל יום חול אנחנו שם. אנחנו זה השליחות שלנו. זה בית החב"ד שלנו. אנחנו שם. בעלי שליח במשרה מלאה. הוא שם יום יום. אנחנו מתפעלים היום שם כאילו, היום זה כבר הפך להיות אימפריה כאילו. אמנם רק ארבע שנים אחרי, אבל יש כאילו מערך של המון מתנדבות לנהל אותם ויש לנו-- המלונית שאנחנו ישנו בה נסגרה ואז התחלנו לקבל פניות על "אתם מכירים מקום לשבת?" ובהתחלה התחלנו לשלוח לכל מיני צימרים ואז פתחנו דירת אירוח. לקחנו דירה בבניין הכי קרוב, עשינו ממש מייקאובר כזה. עשינו גם כזה, זה היה פרויקט כזה, את יודעת גיוס המונים, ואז פתחנו דירה וגם זה היה ממש מדהים. ואחרי שנה עוד דירה, כי הדירה הזאת מלאה כל שבת. אז היום יש שתי דירות אירוח ויש עמדת תפילין. זה לא דוכן, זה ממש כמו סוג של מקום לבית חב"ד. הוא רק לא חדר פיזי, אלא עמדה כזאת גדולה מאוד של תפילין ושאנשים באים לשם ויש שם כיבוד וקפה וכאילו ממש המון פעילים מקהילת חב"ד בצפת, שאגב זה יתרון, פריווילגיה מדהימה לשלוחים שגרים ליד קהילה. יש לנו המון, המון, ממש עשרות פעילים קבועים בדוכן ומתנדבות. אז הדוכן לא מזמן ציין עשרת אלפים תפילין שהונחו שם-

1:11:41 דובר 5 וואו.

1:11:41 דובר 2 מאז שהוא נפתח.

1:11:42 דובר 5 יפה שסופרים.

1:11:43 דובר 2 נכון, נכון, זה גם משהו-

1:11:44 דובר 5 מי סופר, אבל סופרים.

1:11:47 דובר 2 אז לא יודעת, לבעלי היה איזה ג'וק כזה שהוא כש-כשהוא פתח הוא קנה קאונטר כזה. בהתחלה הוא אמר אני רוצה לספור-

1:11:52 דובר 5 היום זה טרנד. יש לכל ילד את הלחצנים האלה.

1:11:55 דובר 2 בדיוק עם ה... איך קוראים לזה, אבל הוא רצה לספור בשביל לכתוב לרבי בסוף החודש כמה הניחו וגם קצת לדרבן את הפעילים, כאילו כמה כל אחד-

1:12:02 דובר 5 לא, זה רעיון מדהים, כי ואז יש לך נקודות ציון כאלה גם.

1:12:05 דובר 2 נכון, נכון. הוא אומר, תראי, הרבה שלוחים בטח מניחים עשרת אלפים תפילין. זה לא משהו.

1:12:10 דובר 5 נכון, אבל הם לא יודעים על זה.

1:12:11 דובר 2 בדיוק. אז לספור ולדעת וזה גם הנקודות האלה של רגע לעצור ולהסתכל. מה עשינו? מה זה השבוע? השבוע יותר נכון. אתמול ליוויתי לידה ובזכות שבעלי אוהב את הקטע הזה של של לספור ולציין את ההצלחות ואת היעדים וזה וזה וזה. לא מזמן הוא אמר לי תספרי כמה לידות היו לך. ואז אמרתי לו הלידה הבאה זה יהיה לידה חמישים. אני מלווה. אז אתמול ליוויתי את הלידה החמישים. אז באים בלונים ופרחים וכאילו חגגנו את זה. ואני אומרת אם לא הייתי סופרת באמת לא הייתי יכולה.

1:12:45 דובר 5 נכון, אם לא היינו יודעים בני כמה אנחנו לא היינו יודעים לחגוג.

1:12:47 דובר 2 נכון יום הולדת. כן.

1:12:49 דובר 5 סופרים בסוף.

1:12:51 דובר 2 אמרתי לך שאנחנו רואים הרבה סגנונות של התמודדויות, ואני חושבת שזה שהיינו בטיפול נמרץ, זה נותן המון, המון הזדהות עם האנשים. ואת יודעת, עדיין תמיד צריך להיות בהמון המון מודעות. אתה יודע, עדיין מה להגיד ומתי להגיד, אבל הרבה הרבה פעמים אני דווקא רואה כאילו תשחררי עכשיו. עכשיו את לא צריכה לדבר. עכשיו רק תקשיבי. עכשיו אולי אין לה כוח בכלל לחשוב שמישהו ידבר איתה. אז לא. אז כאילו לבוא להגיד, אני כאן אם את צריכה, וללכת. כי אני אומרת, לפעמים ישבתי בטיפול, אמרתי וואלה, לא היה לי כוח לכל שיחות הנפש של העובדות הסוציאליות. המון פעמים כן, והן עשו המון טוב, אבל ככה לדעת מתי כן ומתי לא. וזה הדבר הראשון המדהים שקרה. והדבר השני שקרה זה שאני חושבת שזה גם חלק ממה שאמרנו, שלדעת לקבל עזרה בתוך כל האפתיה הזאת והשעות על גבי שעות, ולא, לא כיוון תעסוקתי ושום דבר. אז ממש ממש בעלי ניסה לעזור לי בתחום הזה. עכשיו אני אומרת, כל אחד בסוף העזרה מגיעה לו. הקדוש ברוך הוא שולח כל מיני אנשים. יש מי שחברה תבוא ותגיד לה אולי ככה ואולי ככה, ויש המשפיע או פסיכולוגית או לא יודעת, כל אחד. אז בעלי ממש ככה רצה ודאג, וממש הוא היה מוציא, היינו קוראים לזה מוציא אותי, כאילו הוא היה מוציא אותי מהטיפול נמרץ לשבת איפשהו ולדבר ולחשוב. והוא ממש אומר לי כאילו, אוקיי שרי, נכון, את לא יכולה עכשיו לחזור לעבודה ואת לא יכולה זה. אבל מה כן? תחשבי מה כן, מה כן הדברים הקטנים. ואז זה באמת הדברים הקטנים, כמו שאמרתי מקודם. אבל גם לחשוב כאילו אוקיי, אז מה כן? ופתאום אני

1:14:35 דובר 2 לא יודעת. זה נראה לי הנס השני או המתנה השנייה. אני קוראת לזה נס, כי לפעמים הנס הוא לא הילדה בריאה. לפעמים הנס זה הקדוש ברוך הוא נתן לי את הרעיון לעשות ליל הסדר בזיו. באותה מידה יכולתי להמשיך את הבאסה והדיכאון, וזה גם עד היום.

1:14:53 דובר 5 כן, כן, הרבה פעמים כשעולה לי איזשהו רעיון, רעיון טוב, כאילו רעיון שאני יודעת שהוא חיובי, ואז אני כזה רגע, אולי. ואז אני אומרת, הקדוש ברוך הוא שתל את זה במוח שלך. איך את מתביישת? זה ממש. אנחנו לפעמים מבקשים שהקדוש ברוך הוא יעזור לנו ויעזור לנו ויעזור לנו, והנה הוא שם.

1:15:10 דובר 2 נכון, נכון, כמו שהוא שולח, כמו שהוא שולח לזה שטבע: שלחתי לך ספינה, שלחתי לך מסוק.

1:15:16 דובר 5 כן, כן.

1:15:16 דובר 2 הוא אומר, לא, אני בסדר. אבל לא, כי לפעמים זה באמת קשה, אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. לפעמים זה באמת מאוד מאוד מאוד קשה. זה לקח זמן. כאילו הרבה פעמים הוא היה אומר לי, אז מה כן, אז מה כן? ואז באמת הנס השני זה הרעיון השני שהקדוש ברוך הוא שתל. ואז אמרתי אולי, הוא אמר לי אולי, כי אמרתי לו אין, אני לא רוצה להיות מורה ואין לי שום רעיון אחר. והוא אמר לי אולי לימודים, אולי תחשבי על איזה לימודים של משהו שאפשר לשלב. את יכולה לנסוע פעם בשבוע. את יכולה זה. אני לא יודעת. אני חושבת, אני כן חושבת שפעם הייתה לי איזו חשיבה שאם אני לא אהיה, כאילו אני לא אהיה מורה, אז אולי מיילדת. לא יודעת, סתם, בתור עוד לפני החתונה אפילו. אבל אמרתי לא, אני לא אלמד מיילדות כי אני, יש לי חו"ל, אז לא, אני לא אהיה מיילדת בהודו. אז אמרתי טוב, מיילדות לא, אבל אולי אלמד להיות דולה? וכבר ילדתי ואני יודעת מה זה לידה, ואני... זה עוד פעם מתחבר למקום שמאוד רציתי להיות במקום משמעותי, שיש לו משמעות, לעזור לנשים בזמנים שהם משמעותיים. לא סתם להיות משהו...

1:16:30 דובר 6 אבל דולה זה גם חתיכת, חתיכת תחום מאוד... כאילו את צריכה להיות, להתחבר לזה, לכל העניין של הלידות וה...

1:16:40 דובר 2 נכון, נכון.

1:16:42 דובר 6 זה לא סתם בוא נעזור למישהו.

1:16:44 דובר 2 נכון, כי גם יש המון סוגים של עזרה. המון... כולם רוצים להיות משמעותיים, וזה שהקדוש ברוך הוא דווקא הכניס לי כאילו את ה... תראי, יש המון נשים שנרתעות מחדר לידה. אז זה שאני אומרת, זה לא סתם בוא, בוא נעזור למישהו, זה משהו שצריכה באמת ל...

1:16:58 דובר 6 ברור.

1:16:59 דובר 2 להתחבר, לאהוב, וזה לא כזה טוב, בואי נהיה דולה. כאילו בואי נגיד אני לא נראה לי אהיה דולה, למרות שאני מאוד אוהבת את כל העניין של הלידות וזה, אבל לא יודעת, לא רואה את עצמי...

1:17:08 דובר 6 ממש לא. עד, עד אליי.

1:17:10 דובר 2 יולדת ויוצאת לחדר לידה.

1:17:12 דובר 6 נכון, נכון, וגם רוצה להיות שם נראה לי כמה שפחות.

1:17:14 דובר 2 לא, זה גם, זה גם להיות עם מישהי אחרת בלידה שלה. את צריכה... יש פה משהו וואו.

1:17:21 דובר 6 לכן כשמישהי אומרת לי, את יודעת, יש לי איזה חלום להיות דולה או חשבתי על זה, אני אומרת לה, תדעי לך שלא להרבה נשים יש את החלום הזה.

1:17:27 דובר 2 בדיוק.

1:17:27 דובר 6 זה לא סתם.

1:17:28 דובר 2 כן, זה לא שכאילו זה רק בואי תהיי דולה. את כזה, יאללה, בואי ננסה.

1:17:31 דובר 6 זה גם לא תגידי בוא נחשוב מה רווחי, אז אני הולכת לעבוד במשהו שעושה כסף.

1:17:36 דובר 2 כן, אני חושבת שאת חייבת שיהיה לך איזה פאשן אליו, שיהיה לך איזה חיבור לתחום הזה מאוד.

1:17:41 דובר 6 ממש, ממש, ואני חושבת שזה נס. כאילו כמו שאת אומרת, לפעמים הקדוש ברוך הוא שותל רעיון. תראי, לפעמים יש גם רעיונות לא טובים, כן, אבל לפעמים ש... וזה גם איזושהי ברכה שהקדוש ברוך הוא, אני יכולה להגיד, באופן יחסי לחיים די מהר כאילו שלח לי את הרעיון של הייעוד שלי, והדבר שאני אוהבת לעשות ויהיה לי את הפאשן אליו ואת הרצון הזה ואת האהבה ואת ה... מישהי אמרה לי, וואי, אני כמה שפחות להיות בחדר לידה, כאילו תני לי, ואני כאילו תני לי כמה שיותר להיות בחדר לידה. אני יכולה, כשאני נכנסת לשם אני כאילו באמת...

1:18:15 דובר 2 הייתי אצלך חודש, לא הבנתי.

1:18:17 דובר 6 כשילדת?

1:18:18 דובר 2 כן.

1:18:18 דובר 6 והיא באמת הייתה איתך.

1:18:20 דובר 2 אולי, לא הייתי. עזבי, סיפור ארוך.

1:18:22 דובר 6 כן. סיפור. לא, לא, אני אעצור כאן.

1:18:24 דובר 2 סיפורי לידות זה לא, לא משהו ככה על הדרך.

1:18:26 דובר 6 אם נתחיל סיפורי לידה, כל מקום שאני הולכת היום זה ה... אבל בלידה שלי...

1:18:32 דובר 2 כן.

1:18:33 דובר 6 מה המזל שזה מעניין אותי.

1:18:35 דובר 2 את חייבת לשמוע ואת...

1:18:35 דובר 6 אבל במקרה שלי זה מעניין אותי, אז אני, אני נורא נהנית מזה.

1:18:39 דובר 2 כן.

1:18:40 דובר 6 ואז די מהר, גם כשדברים כזה יותר טובים קורים, אז די מהר מצאתי מקום לימודים ומקום שזה היה סוף הקורונה. הם עשו לימודים אונליין.

1:18:50 דובר 2 או וואו, דולה אונליין. איך מתאמנים?

1:18:52 דובר 6 בדיוק. אז כמה מ-- סליחה, כמה מפגשים כן, אה, אה, פיזית לדברים באמת הפיזיים, אבל כל החומר התיאורטי והרגשי והמידע והכול אונליין. מסתבר שאפילו זה יכול לעבור להיות אונליין. אז-

1:19:10 דובר 2 אני מקווה שאת לא מיילדת. אני מקווה שאת לא דולה אונליין.

1:19:14 דובר 6 תשמעי, אה, זה לא מופרך. אה, אני חושבת ש-שכאילו אם אין דולה, אז או בחו"ל או מה, אז-

1:19:22 דובר 2 יש דרך לעזור.

1:19:23 דובר 6 יש דרך לעזור, כי הרבה הרבה מהליווי של דולה הוא פיזי, אבל גם הרבה מאוד, לא יודעת אם להגיד חמישים אחוז, אבל הרבה מאוד הוא הכוונה והנוכחות וההרגעה והבכלל ה-- אה, הרבה פעמים זה פשוט ל-להגיד ליולדת. זה מזכיר לי איך היא אמרה לי, זה הילדה שלך וזה האירוע, וזה קרה הרבה פעמים. המון המון מהרוגע של היולדת זה לדעת. תקשיבי, זה שעכשיו, אוקיי, היא בדקה אותה ואמרה לה פתיחה ארבע והיא ב-בצירים. תקשיבי, עכשיו זה פתיחה ארבע. מכאן זה יכול לרוץ, אבל זה גם יכול להיות הרבה שעות. כ-כאילו רגע להסביר מה קורה עכשיו, מה התהליך. שנייה, באמת ברמה הכי בסיסית של את לא לבד. מישהו פה איתך. וגם זה לא "הכול בסדר, תנשמי". זה לא רק תנשמי, זה גם בואי תדעי מה קורה כי-

1:20:14 דובר 2 כן, כן, זה מאוד עוזר.

1:20:15 דובר 6 תורה שלמה.

1:20:16 דובר 2 כן. להבין מה קורה.

1:20:19 דובר 6 אז אני חוזרת לטיפול נמרץ, כי הייתי יושבת בטיפול נמרץ ולומדת להיות דולה. כאילו איזה קצוות. וממש הייתי יושבת שם עם מחשב נייד ונכנסת לשיעור ועם אוזניות ולומדת.

1:20:36 דובר 2 וחני לידך.

1:20:37 דובר 6 ונהנית, וחני כאילו לידי. ברוך השם, תראי, היא התפתחה, היא התפתחה וגדלה וכן התעוררה וכן הייתה כבר יותר איתנו. עדיין הייתה צריכה כאילו השגחה ותמיכה נשימתית בעיקר. אבל כן, ככה גדלה. עוד לא. תחשבי, רק, רק בגיל אולי חצי שנה או אולי יותר היא, היא הוציאה קול פעם ראשונה ועשתה כזה ואו, ולא האמנו שזה ממנה. כאילו אמרתי, מה זה? זה היה הלם. זה היה ממש, אמ, בכלל היה זה פעם ראשונה שהיא כאילו השתעלה גם אחרי כמה חודשים, וכל הצוות של הטיפול הנמרץ אמרו, מה, חני לנג השתעלה? כאילו זה היה, מחאו לה כפיים. אני אומרת לך, כי ילד שמשתעל זה אומר שהוא יכול לנשום לבד, וזה היה שלב כאילו לנסות להוציא לה את ההנשמה כי היא השתעלה. אנחנו לא קולטים מה זה ילד שמשתעל או ילד שבוכה. כן, לא אכנס, לבוא להיכנס לפרופורציות, כי ילד שבוכה צריך להגיד תודה לשם. זה נכון.

1:21:42 דובר 2 יש בטח ארסנל של משפטים כאלה.

1:21:45 דובר 6 אני אומרת, ניתן לכל אמא להבין את זה לבד. אני לא אוהבת את המשפטי. בסדר, גם לי יש מה ללמוד. אבל כן, פתאום כשילד בוכה זה בסוף כן.

1:21:57 דובר 2 נכון.

1:21:58 דובר 6 אז אה-

1:21:59 דובר 2 תרצו או לא תרצו.

1:22:00 דובר 6 אז היא כן התפתחה וכן זה, ואני ככה ישבתי לידה. לפעמים החזקתי אותה, לפעמים זה, והייתי, הייתי לומדת שם בטיפול נמרץ. וזה גם עוד משהו. אפילו עצם הלימודים, כשזה מקצוע שאת מתחברת אליו, ורק מהשיעור את... אם את, אם את יוצאת משיעור בלימודים באורות, זה סימן מאוד מאוד גדול. אני זוכרת לעצמי שאמרתי לעצמי, מה זה, כל התיכון וכל הסמינר לא סיכמתי ככה שיעור כאילו, ומחברות אני מסכמת ואני כותבת ושאלות וקוראת על זה עוד ומחפשת, ופתאום את אומרת, וואו, התחום מעניין אותי. אז היא מדברת עכשיו על ניתוח קיסרי, זה משהו, את יודעת, ואני כזה וואו, בא לי, בא לי לראות את זה בעיניים.

1:22:40 דובר 2 ואת כזה, בואי נרד קומה פשוט.

1:22:43 דובר 6 ממש, בוא נעלה לקומה ארבע. זה היה ממש.

1:22:46 דובר 2 נעלה.

1:22:47 דובר 6 כן, אצלנו זה אה, חדרי לידה, קומה ארבע.

1:22:52 דובר 2 אז זיו לא איתי, בואי נגיד ככה.

1:22:54 דובר 6 שלא תהיה.

1:22:55 דובר 2 לא, את יודעת שדווקא בלידה, בהריון הראשון שלי היא נולדה בראש חודש אלול, וכשהייתי בשבוע שלושים ותשע היינו כל המשפחה בנופש בצפת. אז אמרתי, טוב, אם משהו, אני אלך לזיו. אגב, יש כזו סטיגמה כזאת, לא, עצמי עדיף לא ללכת לזיו. אז לא חיכיתי. אבל אמ.

1:23:14 דובר 6 זה היה המפגש שלך עם זיו.

1:23:17 דובר 2 כן, זה היה כאילו המפגש הפוטנציאלי. כן.

1:23:20 דובר 6 כן.

1:23:21 דובר 2 לא, אז לא, את אמרת אוקיי, להעלות קומה לניתוח קיסרי.

1:23:25 דובר 6 אז.

1:23:25 דובר 2 לא, אבל באמת את באת חיה, חיה באווירת.

1:23:30 דובר 6 כן, בבית רפואה.

1:23:31 דובר 2 כאילו את ממש חיה במקום של המקצוע שלך ואת באווירה.

1:23:36 דובר 6 אבל יש, יש הבדל מאוד גדול בין טיפול נמרץ לחדרי לידה, ובית, יש הרבה אנשים שעוברים.

1:23:43 דובר 2 אפילו ניגודיות מסוימת.

1:23:45 דובר 6 כן, ויש, ואולי דווקא כאילו אמרתי, אוקיי, אני מכירה כבר את הקטע הרפואי במובן מסוים, אז בוא ניקח את זה למקום טוב. כן, היום הרבה פחות. לא מרתיע אותי, כאילו היום הנה הלכתי ללמוד גם להיות חובשת, כאילו שזה מרתיע הרבה אנשים, את הדם או הזריקות.

1:24:01 דובר 2 כן, כן.

1:24:02 דובר 6 אז אה, אז בוא ניקח את זה למקום כזה. וגם אני חושבת שגם, אבל הרבה אנשים שעוברים איזה מסע רפואי או נמצאים בבית רפואה, הם רוצים לזרוק את זה כמה שיותר רחוק. והיום לפעמים אני נגיד עם איזה מישהי שרוצה להתנדב. אה, דיברתי עם מישהי שרצתה לבוא, ואז היא אמרה לי, כאילו פתאום במחשבה שנייה אמרה לי, "רגע, רגע, זה, זה אומר במחלקות?" אמרתי לה, "מה זאת אומרת?" היא אומרת לי, "לא, כי למחלקות אני לא מעיזה להיכנס, כי אבא שלי נפטר וליוויתי אותו." זה מאוד מאוד טבעי והגיוני. יש באמת מתנדבות שלא רוצות להתנדב בבית רפואה, זה מלחיץ אותן. ויש כאלה הפוך, שדווקא רוצות בית רפואה. דווקא תני לי כמה שיותר את המאושפזים, כי יש כל מיני סוגים של התנדבויות. יש הכנת אוכל לשבת, יש קניות, יש תחזוק דירת אירוח, יש... זה מערך שלם. אז הרבה פעמים אני אומרת למתנדבת, אוקיי, יש או במחלקות, שזה עם המאושפזים, ויש גם לוגיסטיקה, ויש כאלה שבוחרות ככה וככה. אז אני אומרת, יש כאלה שהתחום הרפואי מאוד, מאוד, מאוד מרתיע אותם.

1:25:00 דובר 2 מרתיע, כן.

1:25:00 דובר 6 ואני גם חושבת שזו איזושהי ברכה, כי אנחנו שלוחים בבית רפואה והלידה בבית רפואה, וזה שהיום ברוך השם זה לא, אה, לא רק לא מרתיע, זה גם אפילו מסקרן. וכשאני שומעת מושגים רפואיים וזה, זה מסקרן. אז למדתי שם והתחלתי להיות דולה. זה היה כבר... זה הסתיים כבר כשהשתחררנו הביתה.

1:25:21 דובר 2 בעצם הדולה הכי זמינה, כי את עולה קומה.

1:25:24 דובר 6 נכון. היום תחשבי, אנחנו-

1:25:25 דובר 2 רגע, יש עכשיו לידה בזיו. מה את עושה?

1:25:27 דובר 6 אז בדיוק, אה, אמרתי לשים על שקט ואמרתי איזה יופי, כי עד אתמול, שליוויתי את הלידה, זה היה לי כוננות ליולדת הזאת-

1:25:34 דובר 2 אה, ואת כוננת.

1:25:35 דובר 6 אני לא יכולה לשים על שקט, אין אצלי דבר כזה.

1:25:37 דובר 2 אז היא ילדה אתמול.

1:25:37 דובר 6 בדיוק. ואתמול כשהיא ילדה אמרתי לה, כן, אני אפילו לא אומרת את זה להן, אבל תמיד אני אומרת, "וואו, איזה כיף שזה היום." תמיד הטיימינג הוא השגחות פרטיות ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות ו-

1:25:49 דובר 2 הלכה ללדת.

1:25:50 דובר 6 באמת ראיית אלוקות, באמת, באמת אני אומרת לך, זה אפילו לא אפשר להגיד שמימי, זה הכי פיזי בעולם. את רואה אלוקות, את רואה תינוק. את-- אני, אז אם אני אתחיל לדבר על זה עכשיו, את רואה תינוק-

1:26:04 דובר 2 רואה בן אדם נולד, זה נשמה-

1:26:06 דובר 6 יוצא מ-מ-מרחם אימו. כאילו את רואה את כל התהליך, את רואה את כל ההשגחות פרטיות, איך לידה מתחילה, איך היא, כמה לא צפוי זה, כמה, כמה, אה, הדבר הכי, הכי, הכי, אה, חזק ומחזיק בלידה זה כאילו השלך על השם יהבך. ואמ, אני כל הזמן אומרת לעצמי ש-שאני זוכה להרגיש מה שיולדת, כאילו, הרי יולדות שאני עושה הכנה ללידה ואנחנו מדברות על זה המון, כאילו ש-שאם את רוצה לידה הכי טובה את צריכה לשח-- כאילו, אה, אם את רוצה לידה הכי בשליטה, את צריכה להוריד שליטה כמה שיותר.

1:26:44 דובר 2 כמה שיותר משחררים, ככה-

1:26:45 דובר 6 כמה שיותר משחררים, ככה את יותר בנוכחות. אמ, אז, אה, אני זוכה לחוות את זה על עצמי בכל לידה שאני מלווה, כי כאילו אני אומרת לעצמי, כי תחשבי זה... אין לך... תחשבי שאומרים לך, את צריכה לעשות פודקאסט, אבל את לא יודעת מתי. אנחנו נודיע לך, באותו רגע תקומי ותעשי, או לא תעשי כל דבר אחר.

1:27:05 דובר 2 אז אז את תשחררי.

1:27:06 דובר 6 אין לך זמן, אין לך תאריך, אין לך שעה, אה, ללידה של היולדת שלך ואז את, את, רגע, אני אסע, אני לא אסע, אני, אני צריכה להיות זמינה. רגע, ואם זה יקרה עכשיו אז אני, אז מה אני עושה עם הילדה? ואם אני... כאילו, חוסר ודאות ברמה יומיומית, אוקיי?

1:27:24 דובר 2 כאילו עבודה בלי לו"ז.

1:27:26 דובר 6 אין, אין, לא מוגו.

1:27:26 דובר 2 יום, לילה, חגים.

1:27:28 דובר 6 ממש. חגים, שבתות, יום כיפור, לילות. זה העבודה. אבל אני אומרת לעצמי הרבה, שרי, תגידי לעצמך כשאני נכנסת לאיזשהו ניסיון של שליטה שזה גם ככה לא בידיים שלך, אבל איזה ניסיון. אבל רגע, אבל אם היא תתקשר עכשיו אז אני עושה ככה, ואם היא מתקשרת עוד שעה אז ככה. שרי, תגידי לעצמך מה שאת אומרת ליולדות. השלך על השם יהבך. תשח-- צריך להתארגן. עושים את ההשתדלות, עושים מה שצריך, יש סידור לזה ובייביסיטר ומתי היא באה וזה. אבל בנפש תרפי, תשחררי, באמת, את-

1:28:04 דובר 2 תני לו לנהל את הלו"ז.

1:28:05 דובר 6 את לא יכולה, כן, את לא יכול-- כמו שאי אפשר ללדת ככה, גם אי אפשר ללוות ככה.

1:28:09 דובר 2 כן, כן.

1:28:10 דובר 6 את חייבת לשחרר ואת חייבת להיות ב-

1:28:11 דובר 2 לא, זה חלק אינטגרלי מהמקצוע. את לא יכולה להפריד את זה. תגידי טוב, אני אהיה אבל רק הכאלה שיודעות מתי הן יולדות.

1:28:18 דובר 6 אין, אין לך, אין.

1:28:19 דובר 2 ואת באמת הדולה עם הזמינות הכי, אפשר לומר, לא?

1:28:22 דובר 6 כן, אז ברוך השם זה מאוד מאוד מאוד יתרון מאוד גדול. היום אני רואה איך זה משתלב וזה מדהים כי אנחנו נגיד אנחנו שבתות בזיו, אז יולדת שבאה בשבת זה מאוד מאוד נוח כי הרבה דולות כאילו באמת זה סיפור שצריכות להישאר עד צאת שבת בבית רפואה. היום אנחנו כבר כאילו הן באות לסעודת שבת אז זה כאילו נהיה כיף, אה, מעביר להם את הזמן בטוב, אבל אה, מבחינה הלכתית. יש-

1:28:46 דובר 2 דולה הכל כלול.

1:28:48 דובר 6 כן, ממש. אז אה-

1:28:50 דובר 2 קחי דולה לסעודת שבת.

1:28:52 דובר 6 תשמעי, אני לא אגיד שזו פרסומת אבל זה משכנע יולדות כי הן אומרות אה אוקיי, אני אבוא ללדת בזיו גם אפילו אם הן גרות נגיד בסביבה של צפת והן מתלבטות בתי רפואה אחרים. היום אני כבר אומרת להנהלה של זיו תקשיבו, אנחנו מביאים לכם יולדות, זה משתלם.

1:29:07 דובר 2 נוח לזיו.

1:29:07 דובר 6 עם הדירות אירוח ועם ה-

1:29:09 דובר 2 נכון.

1:29:10 דובר 6 כל מיני פרויקטים שאנחנו מנסים רוצים לקדם.

1:29:12 דובר 2 אנשים משלימים לך את הלידה כזה, את ה...

1:29:14 דובר 6 אז היום-

1:29:15 דובר 2 נותן לך קצת ודאות בתוך ה...

1:29:16 דובר 6 אז היום יולדת אומרת יהיה לבעלי דירת אירוח לישון אם זה בשבת ויהיה לנו סעודות שבת. זה בהחלט אה שיקול.

1:29:25 דובר 2 איזה עוד אופציה יש בצפת בעצם?

1:29:27 דובר 6 לא, יש כאילו ליד צפת כל מיני, פוריה, העמק, רמב"ם, יד או כל מיני. אבל אני, אני ממש-

1:29:33 דובר 2 אני כל כך לא מהצפון שאני יכולה להגיד לך כאילו עזבי, אל תשאלי אותי מה המרחק בין נקודה אחת ל...

1:29:42 דובר 6 אה אז זהו. אז היום באמת יש את כל המעטפת וזה גם, גם לי נורא נוח וגם ליולדת. כאילו שאני למשל אומרת לה את יודעת, עכשיו נגיד בשבת הגעתי ל-ליולדת שהגיעה וזה סיוט של כל דולה וגם של כל יולדת. היא הגיעה ואמרו לה עוד לא בלידה ובשבת אז את לא יכולה לחזור הביתה וגם הדולה לא יכולה לחזור. אז אשפזו אותה במחלקה ואז בתור דולה את צריכה וזה נורא נורא הרגיע אותה. כאילו שאמרתי לה הכל טוב, אני פה בדירה ליד זיו. בשבת אנחנו לוקחים דירה ליד זיו. לשבת אני פה בדירה ליד זיו, אני פה בסעודות שבת, אני פה למטה כאילו תקראי לי כשאת צריכה. אז זה היה באמת ברכה מאוד מאוד גדולה ואפילו לא הייתה צריכה להתקשר כי היא פשוט שלחה את בעלה לבית כנסת לקרוא לי ועלינו והייתה לידה ממש יפה. אמ, את רואה? אז אני אומרת היום אני יכולה לשבת פה בפודקאסט ולעצור ולהגיד היום אני דולה, ברוך השם, ושליחה של הרבי במרכז הרפואי זיו ואמא של חני המתוקה מתוקה מתוקה שאני-

1:30:44 דובר 2 את חייבת לספר לי מה איתה היום, כן.

1:30:46 דובר 6 כן, זה שאלת השאלות. אז היום היא בת ארבע. אה

1:30:50 דובר 2 אולי אנחנו נשים ברגע הזה תמונה שלה.

1:30:52 דובר 6 נכון, נכון. בהרצאות שלי אז כן, יש מצגת, יש לך עכשיו תמונות שלה ויש אה-

1:30:58 דובר 2 איך היא מתנהלת ביום יום בעצם?

1:31:00 דובר 6 יפה. אז את זוכרת את זאת שבאה ואמרה לי, תקשיבי, הילד שלי בכיסא גלגלים, אבל ניסים, ניסים זה ככה גם אצלנו, כי חני היא, תקשיבי, היא ילדה של נס, כאילו ברמה שלא ידעו אם היא תחיה ולא ידעו אם היא תנשום וחשבו שהיא תצטרך הנשמה לכל החיים, והיום היא, היא ילדה עם צרכים מיוחדים. היא ילדה עם CP, יושבת בכיסא גלגלים, היא מתוקה מתוקה מתוקה, אבל היא עוד לא מדברת והיא עוד לא אוכלת לבד ועוד לא הולכת. אז זה ממש לבחור על מה להסתכל, כי מצד שני היא גדלה ומבחינתנו נגיד היא הנס שלנו, שהיא כבר נושמת לבד, היא כבר לא צריכה לא הנשמה וגם לא חמצן. זאת אומרת, גם כשהשתחררנו הביתה, תקופה מאוד מאוד ארוכה שהיא הייתה צריכה חמצן, כאילו ממש משקפי חמצן כל הזמן ובלון חמצן לכל מקום שאנחנו הולכים. וזה גם היה נורא מורכב כאילו להמשיך את השליחות, כי בואי נגיד שבתות התחלנו, אם לחשב, אז בעצם התחלנו כשהיא כזה נגמלה מהחמצן, כשאפשר פשוט לבוא איתה לשבת בזיו אז משהו התייצב. עד אז היינו באים לחגים. אז תחשבי שנגיד ליל הסדר, ליל הסדר הראשון עשינו איתה באשפוז. שנה אחר כך כבר היה בית חב"ד רשמי, אז צריך לעשות ליל הסדר. הגענו איתה עם בלון חמצן. כאילו היום אני נזכרת בזה, אני אומרת בואנה איזה משוגעים. לקחנו בלון חמצן, נסענו איתה לזיו, היינו איתה שם, ישנו איתה כזה שם ב-ב-

1:32:26 דובר 2 אז את אומרת איזה משוגעים, אבל לי זה נשמע כאילו הכי הגיוני להגיע לבית רפואה עם אביזרי... את מבינה? כאילו אם לא לשם אז לאן?

1:32:33 דובר 6 אבל אתה לא בא לאשפוז. אתה-

1:32:35 דובר 2 כן, כן.

1:32:37 דובר 6 מה? מה?

1:32:37 דובר 2 זה כבר התנאים של הבית בעצם.

1:32:39 דובר 6 לא, כאילו מה אנחנו עושים? שחררו אותנו מבית החולים. אנחנו כאילו חוזרים לקו האש. אנחנו חוזרים ל-ל... מתעקשים. לא יודעת, זה שיגעון. אני אומרת לך שאם לא השליחות והרבי והמקצוע הזה שהוא שליחות בבית רפואה, כאילו זה מקום שאת בורחת ממנו, זה מקום שאף אחד לא רוצה להיות בו, ואנחנו כאילו-

1:32:57 דובר 2 חוזרים.

1:32:58 דובר 6 אני לא יודעת, מתעקשים לחזור. ואני כל פעם מתרגשת מהרגע הזה שאנחנו כאילו באים לזיו. אני רואה המרכז הרפואי זיו, מיון זה, ואנחנו נכנסים וזה לא לאשפוז. זה לא לצרה ובאסה וחוסר ודאות. זה לשבת שליחות. זה אני באה עם חני שלי כאילו היום לזיו ואני אומרת לה, "הולכים לבית חב"ד, הולכים לשליחות. איזה..." ואנשים נהנים לראות אותה ואנשים מתרגשים ואנחנו מספרים להם כל ש... כל שבת בעלי מספר בסעודה איך אנחנו היינו מאושפזים פה.

1:33:28 דובר 2 וקהל מתחלף.

1:33:29 דובר 6 בדיוק, זה כיף. אפשר לחזור על הבדיחות, לחזור על הסיפורים.

1:33:31 דובר 2 לעבוד קשה על התכנים.

1:33:33 דובר 6 זה מאוד מגניב וזה גם מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מעניין. מאוד חווייתי. כל שבת באמת אנשים חדשים, סיפורים חדשים. את לא יודעת כל שבת, את לא יודעת כמה אנשים יבואו, מי יבוא, מתי זה. אז יש איזושהי הרשמה ויש מתנדבות שמזמינות בערב שבת. אז יש לנו אינדיקציה, אבל אנשים ש... אומרת, "כל המשפחה של חמותי, חמותי וכל המשפחה מתארחים אצלי. הכל על הפלטה. פתאום אחרי הדלקת נרות נפלתי ואני פה ואני איתכם בסעודה. ומה הסיכוי?" ואנשים מכל הארץ שבאים לנופש בצפון והם פתאום אצלנו. אנחנו עושים סיבוב היכרות כזה בסעודת שבת ואת שומעת אנשים מפתח תקווה ומאילת ומזה ומזה שבאו לצפון והם בזיו. את רואה איך המקום הזה מביא כאילו את כל עם ישראל, את כל... כל הסיפורים, עדות ומי שרוצה ומי שלא. וזה אני חושבת שהדבר שמרגישים, וכאילו בזה נסיים. הדבר שמרגישים בבית רפואה ואני שומעת את זה המון מאנשים: איך שנכנסים לבית רפואה, מכל סיבה שהיא, יש איזשהו שחרור שליטה. שוב פעם איזשהו "השלך על ה' יהבך" כאילו. אז יש את הרגע הזה שאת עוד חושבת שאת בשליטה וזה והמיון והקבלה ואת... פתאום נגיד אומרים למישהי, "טוב, תישארי פה כמה ימים או את צריכה ניתוח או את צריכה זה." את אומרת, "איפה כל ה... רגע לפני הייתי בבית, בעבודה. הרגשתי שהכל בידיים שלי, הכל בשליטה, כל התוכניות, כל הארגונים, הכל מאורגן. איפה הילדים, איפה זה, טה טה טה טה", ובשנייה כאילו בלי... רוב האנשים את יודעת מגיעים בפתאומיות. אתה כמו בובה על חוטים. כל השליטה-

1:35:14 דובר 2 מאבד תחושת זמן אפילו.

1:35:15 דובר 6 גם תחושת זמן ממש. גם כל השליטה נעלמת מהידיים. זה אני אומרת לך שזו תחושה, לא יודעת אם היא פיזית או ממש ממשית.

1:35:23 דובר 2 זהו, כל התוכניות בצד. הכל.

1:35:25 דובר 6 כל התוכניות בצד. פתאום הכל מתארגן לדבר הזה. עכשיו לפעמים את רואה את האנשים שמצליחים לקחת את זה לטובה. נגיד מישהי שבאה, זה גם היה בליל הסדר האחרון. היא באה עם כיסא גלגלים כזה ככה עם רגל עם גבס והיא אומרת, זאת שאמרה, "כל המשפחה שלך, כל המשפחה של בעלי אצלנו, כולם, חמותי זה." עכשיו היא אומרת, "תביני שבעלי לא יודע איפה מזלג נמצא במטבח. אני לא נותנת לאף אחד להיכנס למטבח." תחשבי איזה רמות של שליטה. והיא אומרת, "ועוד פסח. הם לא יודעים אפילו איפה הדברים נמצאים. לא יודעים מה חלבי, מה בשרי. אף אחד." מכירה את האנשים האלה שאף אחד לא נכנס למטבח?

1:36:06 דובר 2 דורכם.

1:36:07 דובר 6 היא אומרת, "פתאום אני פה ואני אומרת וואלה, כנראה מסתדרים. כנראה." וכאילו הנה מסתדרים בלעדיי.

1:36:15 דובר 2 שיעור בשליטה. שיעור בשחרור.

1:36:17 דובר 6 שחרור שליטה ברמה הכי גבוהה. והיא אומרת, פתאום אני פה. אני לא יכולה להזיז את הרגל. תכל'ס, אני לא יכולה ללכת. אני עם כיסא גלגלים. אני כל כך במקום של המקבל. היא אומרת, מה הסיכוי שאני יושבת איתכם פה בסעודת שבת ואני כאילו המושפעת? אני הנזקקת? אני עכשיו... אני אוהבת להגיד לאנשים את לא נזקקת, כי אנשים גם מתפדחים. הם באים כזה עם הפיג'מה של הבית רפואה. פיג'מה כאילו עם החלוק של הבית רפואה, ואומרת, לא התלבשתי לשבת. כאילו אני אומרת לה, הפוך, זה בית, פה זה משפחה. יושבים פה גם, תראי, כולם פה.

1:36:45 דובר 2 זה חלק מהשחרור שאתה פתאום במקום קצת חלש.

1:36:47 דובר 6 חלש, מקבל, נזקק. זו מילה קשה, אבל כאילו.

1:36:51 דובר 2 חלש יותר, נצרך. כן.

1:36:53 דובר 6 ואז, ואז אחרי שהיא ככה התחילה לאכול וליהנות, היא אומרת, וואי תקשיבי איזה כיף. פעם ראשונה, ליל הסדר ראשון או שבת ראשונה שאני יושבת.

1:37:04 דובר 2 מגישים לי.

1:37:05 דובר 6 ממש. היא אומרת: תחשבי, אם הייתי עכשיו בבית הייתי צריכה לרוץ מטבח, סלון, מטבח, סלון, מטבח, סלון. להגיש, להגיש, להגיש כמו איזה עבד. היא אומרת: למה אני צריכה להיות עבד? הנה, מסתדרים בלעדיי. הכל בסדר, אני יכולה לבקר. זה היה לה ממש כמו איזה שיעור. מה שאנחנו לקח לנו תשעה חודשים ללמוד.

1:37:23 דובר 2 וואו.

1:37:24 דובר 6 היא פתאום מבינה בפעם אחת, שהיא אמרה: איזה כיף, סעודת שבת ולשבת. סעודת חג ולשבת. אני לא צריכה לרוץ כמו איזה שפחה, וגם כנראה מסתדרים בלעדיי. אז אני יכולה, כשאני גם כשאני חוזרת הביתה, להיעזר. השחרור שליטה, הוא מלמד המון, והוא המון המון. כאילו באמת אנשים כאילו באמת רואים שבאמת אלוקים באמת. לא סתם אומרים שזה נתתי בלידה כיף לאלוקים.

1:37:49 דובר 2 כן, כן, ואת באמת יכולה לשחרר שליטה כשאת, כשאת רואה שהוא לוקח את ה...

1:37:54 דובר 6 זה כאילו יש את הרגע שאומרת: אין לך ברירה. מישהו כתב פה איזה סיפור שלא הייתי רוצה. אני מאוד מרגישה את זה אצלנו. כשאת מסתכלת אחורה, את אומרת: טוב, לא הייתה לנו ברירה. זה לא שכאילו הייתי איזה גיבורה. למפרע, פעם מישהי אמרה לי משפט שאני אוהבת. כאילו שאהבתי, שהיא אומרת: גם אם לא הייתה לך ברירה, עדיין את גיבורה. כאילו עצם זה שזה קרה לך והתמודדת ועברת את זה. אז זה אפילו איך התמודדת. עצם זה שעברת את הדבר הזה, גם אם כי אנשים אומרים גיבור זה מי שאת יודעת קיבלת החלטה שאני אצא לחיים.

1:38:27 דובר 2 בחר בהתמודדות הזו.

1:38:28 דובר 6 בחר בחיים. מה אני אגיד לך? שאני בחרתי בחיים? הנה, דברים, אפשר להגיד, קרו.

1:38:34 דובר 2 התגלגלו.

1:38:34 דובר 6 אבל זה שהתגלגלו. אבל זה שהקדוש ברוך הוא נתן את הרעיונות, וזה שגם לקחנו אותם בסוף, את הרעיונות האלה, בשתי ידיים. וזה ש... אפילו את יודעת מה, אפילו אם רק הדברים קרו, אבל זה הדברים שקרו לך. אז את גיבורה.

1:38:48 דובר 2 עברתי את זה.

1:38:49 דובר 6 אז את גיבורה. אז עברתי את זה. כן. אז לא צריך להיות החלטות דרמטיות. אבל דברים קרו והם קרו לך. אז... אז את גיבורה.

1:38:57 דובר 2 ואת לא תספרי לנו על בעלך, מה שהוא החליט לעשות.

1:39:01 דובר 6 אז התחלתי להגיד.

1:39:02 דובר 2 אחרי שהוא היה בזיו עוד יום ועוד יום ועוד יום. לא, אני פשוט שמעתי את זה ואוקיי.

1:39:08 דובר 6 תשמעי שזה חלק. ונכון אמרת שאתם כבר הייתם במקום מאוד רפואי, וזה מאוד... כן, זה מאוד משפיע. במקרה שלנו זה באמת השפיע על החיבור. ואז בעלי התחיל, במסגרת השליחות, הוא היה הרבה במחלקת דיאליזה. כאילו הוא מבקר ואנחנו מבקרים בכל המחלקות, ובמסגרת זה גם במחלקת דיאליזה. מחלקה נורא נורא קשה, לראות את האנשים ממש. הם באים שלוש פעמים בשבוע, מקבלים טיפול נורא נורא קשה, וממש זה אין חיים, כי כאילו גם בין הטיפולים אתה פשוט נח ומחכה לטיפול הבא ומתאושש. זה נורא נורא קשה. ואז הוא החליט שהוא רוצה לתרום כליה, כי ממש היה שם גם מישהו ספציפי שהוא חשב לתרום לו, וזה בסוף לא הסתדר. אז הוא...

1:39:50 דובר 2 קשה לבחור. מכיר את כולם.

1:39:52 דובר 6 לא, לא, צריך גם התאמה וצריך...

1:39:55 דובר 2 למי ניתן את הכליה שלו?

1:39:58 דובר 6 אני אפילו לא חושבת שהוא אמר לו, אבל כאילו בסוף היה מישהו ספציפי שהוא כזה... ביקר אותו יום יום.

1:40:02 דובר 2 והייתה התאמה.

1:40:03 דובר 6 כן, הוא מכיר את כולם, אבל אבל הוא נתן לו את ה... וגם זה תהליך שככה לקח הרבה זמן להבשיל. אבל אז הגיע ככה יום הולדת שלושים שלו, והוא אמר: זהו, אני... ויש חבר שתרם, אה, גם כן תרם כליה שנה קודם. הוא ממש ישב איתו, דיבר איתו ו... אה, התעניין. וזה לאט, לאט, לאט, לאט לאט, וזה גם תהליך ארוך מאוד. בערך חצי שנה של בדיקות וועדות, וצריכים לראות שאתה מושלם, כאילו מושלם.

1:40:31 דובר 2 לי זה היה איזה הוכחה שאני מושלם.

1:40:33 דובר 6 ממש תעודה נותנים לו.

1:40:35 דובר 2 למה לא נתתם לי את זה לפני החתונה?

1:40:38 דובר 6 בהתחלה אני בחרתי, אחרי זה קיבלתי הוכחה. אבל שגם מבחינה בריאותית וגם מבחינה נפשית, רגשית, כאילו פסיכולוגית ממש.

1:40:45 דובר 2 חתיכת דבר.

1:40:46 דובר 6 כן. אה, אז שאפשר לתרום, וברוך השם, אה, בחנוכה האחרון הוא נכנס, אה...

1:40:52 דובר 2 אז זה ממש טרי.

1:40:54 דובר 6 כן, זה היה חנוכה האחרון. אה, ממש זה היה כל כך מדהים, כי הייתה פעילות. חנוכה זה, זה החג של הפעילות בזיו, כי זה כל יום, כל ערב הדלקת נרות בכל המחלקות. אז, אמ, המון המון המון מתנדבים ומשפחות שמגיעות, אה, להתנדב כאילו למבצעים וממש. טוב, אצל כל השלוחים חנוכה זה החג.

1:41:17 דובר 2 כן, זה שמונה ימים בלי מנוחה.

1:41:19 דובר 6 כן, יש המון המון פעילות. ואז, אה, הציעו לו תאריך לתרומה או ביום האחרון של חנוכה או חודש קדימה. ואז הוא אמר: לא, מתי שנותנים אני לוקח. אבל מה אנחנו עושים? אז עשינו את כל הפעילות עד סוף החג, וביום יומיים האחרונים הבאנו, כי יש אשפוז יום קודם, הבאנו, אה, אמ, זוג שיחליף אותנו, שתמשיך הפעילות. וככה מתוך ה... זה היה ממש סימבולי כזה, מתוך השליחות ומתוך כל הפעילות, הטירוף של חנוכה, פשוט נסענו לבילינסון. התרומה הייתה בבילינסון והוא התאשפז שם. ואז ראינו את הפעילות שם של, של השלוחים. כאילו פתאום הצטרפנו אליהם וגם פתאום בתור של האשפוז.

1:42:01 דובר 2 זה עדיין חנוכה.

1:42:02 דובר 6 וזה עוד חנוכה, והוא עשה שם ממש את ההדלקה המרכזית, כאילו הזמינו אותו להדליק. כאילו כזה, אתה רואה, עם כליה.

1:42:08 דובר 2 ברוך השם, איך עושים את זה פה?

1:42:09 דובר 6 נכון. זה משהו מאוד ניהולי, לבוא ללמוד ממקומות אחרים.

1:42:13 דובר 2 דחף ראש כזה, כן.

1:42:14 דובר 6 זה מעניין שגם כשבאנו לשם אז אנחנו מסתכלים רגע איך עובד פה החב"ד, איך עובד פה עדירת רוח, איך עובד פה זה. אה, במקום כאילו להיות מאושפזים. זה רודף אותנו שאנחנו לא יכולים להיות מאושפזים. אנחנו צריכים, לא יודעת, ללמוד או להיות שלוחים וזה. וזהו. ושם פגשנו את הנתרם. ממש מפגישים אותם קרוב לניתוח. אה, שעתיים קודם כזה, כמה שעות קודם.

1:42:38 דובר 2 אה, רגע, אז זה לא היה מישהו שהוא הכיר מזיו?

1:42:40 דובר 6 לא. בסוף זה לא היה מישהו שהוא הכיר, אבל הוא אמר: אני ממשיך עם התרומה. זאת אומרת, עושים הצלבה, כאילו ה... ה... הוא נותן למישהו רנדומלי ואז התור מתקצר. אז גם ההוא מזיו, התור שלו התקצר. אז הוא אמר: אני תורם, לא משנה למי, רק שיהודי וכמה תנאים, אבל, אמ, פשוט שהתור יתקצר. מבחינתי זה לא משנה למי. ואז, אה, פגשנו את הנתרם. היה נורא נורא נורא נורא מרגש, והמשפחה שלו. ו... האמת שזה, זה מאוד מרגש, אבל זה אירוע כזה שבאמת אין בו מילים. כאילו זה לא להגיד תודה, זה לא להגיד...

1:43:16 דובר 2 לא אומרים.

1:43:16 דובר 6 אין, אין. זה חיבוקים והתרגשויות וברוך השם צ'יק צ'ק. זה מעבר לתודה וזה גם לא כאילו בסוף גם הוא רוצה את התרומה. זאת אומרת הוא רוצה לתת, הוא רוצה לתת, הוא רוצה לתרום כליה. עכשיו זה שגם עוד מישהו מקבל את זה זה עוד דבר. אבל כלומר זה לא רק להגיד לו כאילו גם הוא, גם הוא רוצה להגיד תודה בעצם. כאילו.

1:43:40 דובר 2 כן.

1:43:40 דובר 6 איך להגיד, הוא מאפשר לו לתרום. הוא נותן לו את החוויה הזאת של לתרום כליה. הוא באמת מציל מישהו. אבל זה לא כמו שאתה ככה נותן למישהו משהו ביד. זה באמת הרבה יותר, אה, גדול מזה. ואז הוא נכנס לניתוח. באמת היה מאוד מאוד מאוד עוצמתי, מאוד מרגש והוא קם והם שניהם מתאשפזים אחר כך באותה מחלקה והם נפגשים אחר כך ממש ב-- במסדרון. כאילו.

1:44:06 דובר 2 זה אתה מוכר לי, יש לך.

1:44:07 דובר 6 כן, יש לך כליה שלי. והוא אומר לו אתה מקבל כליה של חב"דניק, תיזהר ו...

1:44:12 דובר 2 מדבק.

1:44:12 דובר 6 אתה פתאום תתחיל, אה, ל-להיות שליח או משהו". אז, אה...

1:44:18 דובר 2 אחרי זה זה כמה ימים של התאוששות ואתה-

1:44:20 דובר 6 בדיוק. אז זה ממש זה מעניין שזה ממש, אמ, מזכיר לידה. כי קודם כל הפרוצדורה היא ממש כמו ניתוח קיסרי, אה, שמוציאים-- פשוט במקום להוציא תינוק מוציאים כליה.

1:44:31 דובר 2 וואו.

1:44:32 דובר 6 אבל זו, זו פרוצדורה דומה, אה, וגם מבחינת ההתאוששות. זאת אומרת, פתאום אני עוד לא יצא לי ללוות יולדת בניתוח קיסרי ופתאום, אה, אה... זאת אומרת, ליוויתי אבל לא אחרי הניתוח.

1:44:43 דובר 2 כן.

1:44:44 דובר 6 וגם לא בניתוח עצמו. ו-ופתאום אמרתי לעצמי "וואו, וואו, נשים שיולדות בניתוח קיסרי, איזו התאוששות, איזו החלמה", איזה פתאום... כאילו ראיתי את העולם הזה, אמ, כי הוא היה ממש, הוא אמר "אני מרגיש יולדת". אמרתי לו.

1:45:02 דובר 2 אולי זה מה שהוא רצה.

1:45:03 דובר 6 כן, אולי קצת להרגיש ואני קצת הרגשתי דולה עוד פעם ו... והוא גם-- אבל הוא אמר "וואו, איך אתן יולדות ואתן אחר כך גם עם תינוק". באמת זה תחשבי שזה ניתוח ואחר כך הוא נח במיטה.

1:45:17 דובר 2 כמו שנשים אומרות "הלוואי ובעלי היה מבין איך אני מרגישה" אז...

1:45:20 דובר 6 כן, אז הוא אומר שיש לו שלושים ושמונה חום אז הוא-

1:45:23 דובר 2 עשה את זה, כן. עשה את זה בי.

1:45:25 דובר 6 כן. בדיוק אז הוא, אז הוא הרגי-- אה יפה. אז את אומרת בלידה הבאה שלי הוא ירגיש.

1:45:29 דובר 2 כן, כן.

1:45:29 דובר 6 הוא יזדהה. כן, בהחלט. אמ, אבל באמת זה ניתוח לא פשוט. זאת אומרת יש אחרי זה התאוששות, אמ, אמ, מורכבת וצריך-- אבל באים לזה באמת עם הרבה, אה, ידע מראש. מתכוננים לזה. גם את יודעת, תמיכה משפחתית.

1:45:46 דובר 2 רוצים את זה ומוכנים לזה גם.

1:45:47 דובר 6 בדיוק, שזה משהו מאוד חזק, כאילו הכאב והכול, אבל הוא סביב משהו מאוד משמח ומאוד מרגש ומאוד... ובאמת הוא פגש את המטופל ב-- את הנתרם במסדרון והוא פתאום רואה, הם ככה מתחילים, מתחילים לצעוד כזה ונורא נורא לאט כמו במסדרון של יולדות. אה, והוא אומר לו, אמ, "תשמע, אני, אה, היום פעם ראשונה, אה, שתיתי כמה שאני רוצה". והוא אומר לו "מה זאת אומרת?" הוא אפילו לא ידע כי הוא אמר לו "תשמע, בדיאליזה אסור לך לשתות. אתה צמא ואסור לך לשתות". תחשבי מה זה?

1:46:21 דובר 2 איזו מצוקה.

1:46:22 דובר 6 תחשבי מה זה שאתה צמא ואתה לא יכול-- אנחנו אפילו לא חושבים על זה. אנחנו צמאים אנחנו שותים. הוא אומר לו "יש הגבלה כמה לשתות, מתי לשתות, כמה כליה יכולה לקבל". פתאום הרופא אמר לי כאילו "תשתה, תשתה, הכול בסדר", כאילו זה אומר שגם הכליה נקלטה וברוך השם זה גם כן בשורה מאוד טובה. וואו אז, אה, אז אני יכול לשתות ויותר מזה כאילו לא נעים להגיד, אבל הוא אמר "אני יכול ללכת לשירותים". גם זה משהו שאי אפשר לעשות בצורה תקינה. ממש כאילו פתאום אני הולך לשירותים, אני שותה, אני-- תחשבי זה חיים חדשים. כאילו זה, זה לא, אי אפשר ל-להבין את זה.

1:46:56 דובר 2 את חושבת שלהארגון, לארגון ש...

1:46:59 דובר 6 מתנת חיים?

1:47:00 דובר 2 כן, זה השם שלו.

1:47:01 דובר 6 נכון, מתנת חיים זה ממש מתנה, חיים במתנה.

1:47:04 דובר 2 ככה.

1:47:05 דובר 6 אמ, אז, אמ, אז זה מדהים ממש, ממש, אה, נורא נורא נורא מרגש.

1:47:14 דובר 2 מה היית אומרת למישהי ששומעת אותך ועובר לה בראש "אולי אני אתרום כליה? אולי בעלי יתרום כליה?" למרות שאת, את אומנם לא בעלך אבל, אה, אשתו כגופו, ככליתו.

1:47:24 דובר 6 אז משהו ששש-שאני חושבת שזה גם מתחבר לזה שתדעי לך שלא להרבה אנשים, אה, נופל הרעיון לתרום כליה ב-- נופל הרעיון לתרום כליה באופן מעשי וממשי. זאת אומרת הרבה אנשים קוראים את העלונים-

1:47:42 דובר 2 אולי בראש.

1:47:42 דובר 6 זה עובר בראש ואולי יום אחד. והרבה אנשים גם הם סביב גיל הפוריות אז זה, אז זה קצת פחות רלוונטי, אבל, אבל גם גברים וגם נשים בגילאים שזה מתאפשר, אה, להמון אנשים זה עובר בראש. לאחוזים מתוכם זה עובר בראש ונשאר. לאחוזים מתוכם זה גם ימשיך לרמה מעשית. אה, ואם הקדוש ברוך הוא הכניס לך את הרעיון הזה, אה, ברמה המעשית, ובטח אם אחר כך הבדיקות הרפואיות גם, אה, אה, מתאימות זה, זה משמיים. זה משמיים שלאחד הקדוש ברוך הוא מביא את הרעיון ל-לתרום בצורה כזאת, ולאחד הקדוש ברוך הוא מביא רעיון להיות שליח בית רפואה, ולאחד הוא מביא את הרעיון ל-לתרום כליה ולאחד... אז כן, זה מאוד מעודד מאוד מעלה את המודעות. אנחנו מאוד נהנים לשמוע עוד ועוד אנשים ששואלים על זה ומתעניינים על זה ו-- אה וגם שואלים אותי נגיד בתור אישה של, כי כאילו מישהי נגיד אמרה לי אני, אה בעלי רוצה וכאילו חשבתי שאין סיכוי. מה אני עם שלושת הקטנים.

1:48:40 דובר 7 אה וואלה אתם כ-- אנחנו בערך עם אותם נתונים.

1:48:42 דובר 6 כן, נכון.

1:48:43 דובר 7 אולי זה אפשרי.

1:48:44 דובר 6 אפשר וגם וגם שנייה, מה זה דורש? מה זה אומר? ואני אומרת לה תקשיבי, אני לא אשקר לך. זה זמן. תראי שלקח איזה כמה שבועות עד שהוא כאילו הצליח אה ללכת לבית כנסת.

1:48:55 דובר 7 וואו.

1:48:55 דובר 6 כאילו לצאת מהבית. אה ממש היינו-- הבאנו-- זה היה ממש להיערך לזה.

1:49:00 דובר 7 נשמע יותר מניתוח קיסרי אפילו.

1:49:02 דובר 6 אמ כן, כן, דומה. אבל ל-לכל אחד גם לוקח את ההחלמה אחרת. זה היה ממש מערך מבחינת אמ תחשבי שהיינו צריכים להביא אה משפחות או איזשהו זוג שיחליף אותנו בשליחות לתקופה הזאת. ש-- בכל שבת היו שם משפחה במקומנו. אה אנשים שיהיו ב-

1:49:22 דובר 7 רגע, הוא היה מאושפז בבלינסון?

1:49:23 דובר 6 אז הוא היה כמה ימים בבלינסון ואז חזרנו הביתה אבל הוא היה בבית. הוא לא יכל ל-ללכת לזיו, ללכת לשליחות. כאילו גם אני כזה הייתי, הייתי איתו וגם הוא אמ לא יכ-- אסור להרים שום דבר, ממש שום דבר ברמה של אה שקית מהסופר לא.

1:49:39 דובר 7 וואו.

1:49:39 דובר 6 כאילו נראה לי שחמש קילו ומעלה, אז הוא לא יכול להרים את הילדה. אז, אז אני אומרת שזה ממש להיערך מבחינה משפחתית, מבחינה תעסוקתית, מבחינה שהכול מסתנכרן, אבל זה אפשרי. זה אפשרי וזה מ-מדהים, וזו חוויה עוצמתית מאוד ומרגשת. וזה קטע להגיד, אבל הוא אומר, כאילו זה לא משפט שאומרים בדרך כלל, אבל הוא אומר כאילו יש איזושהי תחושה, אולי משפט קצת קשה, אבל שכאילו אפילו אם אני א-אלך מהעולם היום... בדיוק עכשיו איזשהו חבר שלו לצערנו, לצערנו נפטר מאוד צעיר בתאונת דרכים, וזה היה אירוע מאוד, מאוד, מאוד כאילו מטלטל את כל החברים, כל הקהילה אצלנו. והוא אמר, "מפחיד לחשוב, אבל נראה לי כל אחד עובר בראש מחשבה: אם אני מת היום".

1:50:30 דובר 7 כן.

1:50:31 דובר 6 יש אנשים שזה מניע אותם כאילו לעשייה, ותחשוב שיש משפט כזה: תחשוב כאילו אתה מת היום או מחר, נפטר, מת היום או מחר.

1:50:38 דובר 7 מחר זה היום האחרון שלך.

1:50:40 דובר 6 בדיוק. אז מאוד להניע. והוא אומר כי יש משהו בתרומת כליה שהוא סוג של, אה, עשיתי משהו בחיים משמעותי ברמה של-

1:50:50 דובר 7 I rest my case. זה כמו הנשמה יורדת לעולם וחיה שבעים, שמונים שנה, לעשות טובה ליהודי בקשרי תורה וגמילות חסדים. זה אומר, טוב, אני בטוח עשיתי את הטובה הזאת.

1:50:58 דובר 6 עכשיו חס ושלום. כן, זה לא אומר שמסתיים התפקיד. יכול להיות שיש... זה נ-נ-נראה לי כאילו לאימהות אחרי לידה, כאילו השארתי משהו בעולם. זאת אומרת, יש לי איזשהו-

1:51:08 דובר 7 וואו, פיזית.

1:51:09 דובר 6 פיזית. קניתי נכס נדל"ן, הבאתי ילד, תרמתי כליה. אה, אני מאמינה שכל בן אדם שמוצא את המשהו המשמעותי שהוא עושה בחיים, אתה אומר, לא עשיתי איזה, אה, אה, את הייעוד, את השליחות. עכשיו זה לא אומר שאוקיי, סיימתי ועכשיו אני אלך.

1:51:28 דובר 7 משהו מספיק משמעותי בשביל, אה.

1:51:30 דובר 6 כן. זאת אומרת, אם ל-- אם ל-- זה על דרך השלילה, אבל דרך החיוב, זאת אומרת משהו שכאילו שווה לחיות בשבילו.

1:51:36 דובר 7 כן, כן.

1:51:37 דובר 6 אמ, אז אמ, זה על תרומת כליה. זהו. וברוך השם, ברוך השם, אה, כיף, כיף לעצור.

1:51:46 דובר 7 מה השלב הבא שלכם?

1:51:48 דובר 6 וואה.

1:51:48 דובר 7 במסגרת, אה, זיו וכל ה...

1:51:52 דובר 6 אז יש, יש הרבה הרבה, יש הרבה פרויקטים על הדרך. עכשיו ממש, אנשים אומרים את זה, אבל עכשיו ממש אנחנו בימי, אה, אה, מכירה סינית וקמפיין גדול של כל לב חב"ד בכל הארץ.

1:52:04 דובר 7 אה, ראיתי.

1:52:05 דובר 6 כן, להתפתחות, אה, של הבית חב"ד.

1:52:07 דובר 7 שייך קישור.

1:52:08 דובר 6 כן. ולבאמת הרבה פרויקטים, אה, חדשים. חלק אפשר לספר, חלק לא, אבל ככה.

1:52:14 דובר 7 תישארו מוכנים.

1:52:16 דובר 6 כן. כי אני חושבת שגם התרומת כליה למשל. אה, לא אמרתי לך שקפצנו להודו. זה היה שבחשוון האחרון פתחנו את דירת האירוח השנייה לכבוד יום הולדת ארבע של חני. לכבוד יום הולדת ארבע של חני אנחנו משיקים דירת אירוח שנייה. זה היה גם אירוע נורא נורא מרגש. זה היה ממש אירוע השקה. ראש העיר וכאילו ממש הייתה הנהלה של זיו. וכמה, כמה זמן לפני שעבדנו ככה נורא נורא קשה על הדירה, בעלי אמר, תקשיבי, פתאום בא עם איזו יציאה. הוא אמר לי, שרי, תקשיבי, בואי, בואי נקבע לנו יעד שאנחנו... זה היה כזה לעשות קמפיין, לעשות דירה, עשינו קמפיין, עשינו דירה, זה היה כאילו טירוף. זה היה באמת, היה נראה לנו בשמיים. אבל בואי נקבע שאם אנחנו עושים את זה, יום למחרת אנחנו טסים להודו.

1:53:10 דובר 7 יואו.

1:53:11 דובר 6 אמרתי, זה היה נראה לנו מופרך. כאילו לי זה היה נראה מופרך. כאילו מה, חני ו...

1:53:17 דובר 7 זהו, איפה השגתם אותה?

1:53:19 דובר 6 יפה. אז יש, יש בדיוק את הרעיון שנופל הרבה פעמים. בהתחלה הוא נראה לך מופרך, אבל אז פתאום את כזה מתחילה לגשש, מתחילה לבדוק, מתחילה איזה... פתאום זרקתי את זה למישהי שהיא...

1:53:30 דובר 7 חוכמה, בינה.

1:53:31 דובר 6 ממש ככה, וזרקתי את זה למישהי שהיא...

1:53:34 דובר 7 הנה, אומרים שהגבר הוא... גברים זה חוכמה, נשים זה בינה.

1:53:38 דובר 6 מביא את הרעיון.

1:53:38 דובר 7 אתן מביאות ומורידות את זה לפועל.

1:53:42 דובר 6 זה קורה הרבה בבית חב"ד שהוא מביא איזה רעיון ואני כזה, אוקיי, אז איך? ומורידים את זה לפועל. אז דיברתי עם מישהי שהייתה מטפלת שלה שנה שעברה, והיא ככה התרגשה ממש, והיא אמרה לי, תקשיבי שרי, את מביאה אותה אליי הביתה. מישהי שאני נורא נורא נורא סומכת עליה, כאילו, וחני מאוד אוהבת אותה. את מביאה אותה אליי הביתה, כמה זמן שאתם צריכים, אתם נוסעים, כאילו שבועיים. חלומה של כל אמא.

1:54:08 דובר 7 כן.

1:54:08 דובר 6 שתהיה את ה...

1:54:10 דובר 7 חצי שנה.

1:54:13 דובר 6 אני כזה, תישארי גם כשאנחנו חוזרים. לא, לא, אבל וזה ככה היה. זה הראשוני להגיד, וואו, אולי זה יכול לקרות. וזה עוד ציון דרך של להסתכל אחורה ולהגיד איפה לפני שנתיים ואפילו שנה זה היה נראה לי הדבר הכי מופרך בעולם. חני עם חמצן. אשפוזים עוד היה לנו כאילו מדי פעם, פשוט הייתה כאילו נהיית חולה, מתאשפזת. זה היה לנו כזה בשגרה, כאילו. ופתאום את אומרת, הנה דברים... עם הזמן, לא הזמן עושה את שלו, דברים עם הזמן מתייצבים, דברים נרגעים. לפעמים באמת אישה אחרי לידה או כל, או כל התמודדות שאת חושבת, את אומרת זה סוף העולם. זהו, אין חיים, אין. וכאילו בואי, בכל התמודדות בסוף אחרי תקופה, הנה דברים התייצבו, דברים נרגעו. פתאום אפשר לשים אותה אצל בייביסיטר לשבועיים, שזה הזוי.

1:55:15 דובר 7 באמת הזוי.

1:55:16 דובר 6 אבל אין, ברגע שזה... אמרנו יאללה.

1:55:17 דובר 7 זה לא הזוי על הקללת במיוחד, כן?

1:55:20 דובר 6 נכון, אבל אני חושבת שכאילו עצם זה ש...

1:55:23 דובר 7 עוד יותר.

1:55:24 דובר 6 עצם זה שכאילו בגלל שזה היה כל כך מופרך, אז אמרנו יאללה, אז כבר שבועיים. את מבינה?

1:55:29 דובר 7 לכי על כל התקופה.

1:55:30 דובר 6 כן, זה לא חושבת יומיים, ופשוט גם באמת המון המון בזכותה. באמת מהלך משמיים. אז, אז נסענו, וסוג של אמרתי לך, הרגשתי את החלום הזה של שליחות בהודו. פתאום ראיתי בתי חב"ד בהודו. פתאום ראיתי גם שזה לא כזה... כאילו זה, זה... אני אגיד לך מה קרה שם. פתאום אמרתי, וואי, תודה להשם שאנחנו בזיו.

1:56:00 דובר 7 סגר לך את הפינה.

1:56:01 דובר 6 אני חושבת שכל שליחה צריכה לעשות איזה פוס ולנסוע כמה ימים לבית חב"ד אחר. לפעמים מרגישים את זה בכינוס השלוחות, שאת מדברת עם נשים. את מכירה את ה... את מכירה את הבדיחה הזאת שאחד אמר, יואו, איזה תיק קיבלתי משמיים. ואז הקדוש ברוך הוא הכניס אותו לחדר, הראה לו את התיקים של כולם. אמר לו, "אין בעיה, תחליף". ובסוף, בסוף הוא מסתכל על איזה תיק. הוא אומר, "או, תיק מעניין", וזה, לוקח את התיק שלו. כי בסוף אתה, אתה אומר, זה לא, לא, לא, זה לא, לא, לא.

1:56:27 דובר 7 אבל זה באמת ככה שהקדוש ברוך הוא נותן לנו ניסיונות ואת הכוח איתם. אז זה תפור כזה. זה.

1:56:34 דובר 6 ממש גם תפור, וגם בסוף השליחות שלי זה: תני לי את השליחות שלי עם הקשיים שלי. תני לי את הילדים שלי עם כל ה...

1:56:43 דובר 7 תני את הזיו שלי עם הבעיות שם, עם האתגרים שם.

1:56:45 דובר 6 את מבינה ששליחה בהודו, כשמגיעה לארץ, היא אומרת לי: תני לי את הבית חב"ד שלי עם המטיילים שלנו.

1:56:50 דובר 7 כן, כן.

1:56:51 דובר 6 אז את קולטת שאת לפעמים מדמיינת משהו עכשיו. אולי אם היינו נוסעים זה היה הדבר הנכון לנו. אבל את מדמיינת משהו, ופתאום גם מדמיינת את זה קצת בתור בחורה, שיש שליחות בהודו. זה כאילו יושבים על הספות עם המטיילים ומתוועדים כל היום. את לא יודעת מה זה להביא...

1:57:07 דובר 7 הרבה דברים, הרבה חלומות. את רואה את הרובד המאוד אולי כיפי וחיצוני, ומה שכולם רואים, ולא רואים את כל המתחת.

1:57:17 דובר 6 שזה עוד משהו שלפעמים יש לנו איזה חלום או איזה, אפילו הייתי אומרת, חסך, שאנחנו תולים בו כל כך הרבה. תדעי לך שאפילו בזמנים שהיה לי קשה להתחבר לשליחות בזיו, מכל מיני סיבות שכל שליחה יש, את יודעת, תהליכים מול השליחות.

1:57:35 דובר 7 השליחות הרי היא לא יחידה אחת. זה מורכב מהמון דברים. אז למשהו אחד את מתחברת, למשהו אחד את...

1:57:40 דובר 6 כן, או כמו שתגידי האימהות. יש תקופות כאלה, יש תקופות כאלה. אז גם השליחות. תקופות כאלה, תקופות שאת יותר בשליחות, יותר פחות. והייתי אומרת לבעלי: לא, זה כי אנחנו לא שליחים בהודו. סתם.

1:57:55 דובר 7 זה היה. עמד שם כל הזמן.

1:57:57 דובר 6 לא, יש לי חסך על שליחות בחו"ל, בגלל זה אני לא מת... סתם, סתם. ואני באה להגיד שלפעמים יש לנו איזה חסך, איזה חלום שהוא נראה לנו, א', הוא נראה לנו בלתי מושג, וב', אנחנו תולים בו דברים שהם גם לא קשורים. כאילו אם היה לי זה אז... ולא, אני לא יודעת. כל החלומות אפשר להגשים, אבל הרבה מהם לפעמים זה: תעשי וי על החלום הזה. תעשי את זה, תעשי את זה. מישהי אמרה לי: לא, החלום שלי זה באמת אי אפשר להגשים אותו. אני אומרת: למה? היא אומרת לי: אני חלמתי לעשות את שביל ישראל. עכשיו אני אומרת לה: אני עשיתי שבועיים בהודו. תעשי את שביל ישראל, קחי תיק על הגב, תביאי בייביסיטר לשלושה ימים. תתחילי אפילו, את יודעת מה, תטעמי. תתחילי את שביל ישראל. פתאום תראי ששביל ישראל זה לא כזה...

1:58:46 דובר 7 מה שדמיינת. הרבה פעמים בכלל הדמיון שלנו...

1:58:50 דובר 6 חיה חיים שלמים, והיא אומרת: אין, אני את שביל ישראל כבר לא אעשה. התחתנתי, ואז את מבינה, זה התחתנתי צעירה, זה כי יש לי ילדים, כי הילדים הם עול בשבילי.

1:58:59 דובר 7 את צריכה לתת קורבן של החיים שלך.

1:59:00 דובר 6 יפה, זה בדיוק הקורבן של הזה. או להגיד: לא, אפשר, אפשר לעשות כמעט הכל. וגם השאלה, אז אולי הנה לא יצאנו לשליחות בהודו, אז נסענו קצת לטעום את זה, לראות את זה. ופתאום אמרתי: זהו, משהו נרגע, וחזרנו לשליחות שלנו. עדיין יש איזה התמודדויות והכל, אבל יש בזה משהו מאוד חזק, בלטעום רגע מהחלום ומהחסך הזה.

1:59:26 דובר 7 כן, ואז מתחברת יותר חזק בחזרה.

1:59:28 דובר 6 למה ששלך. כן. וואי, יש עוד משהו שלא נשארת בזה סימן שאלה, משהו?

1:59:33 דובר 7 יש לי מלא שאלות, שאני נראה לי אשאל אותך אחר כך. מלא מלא, מלא, מלא מלא.

1:59:39 דובר 6 מה עם השומעות? מה עם הצופות?

1:59:41 דובר 7 אז אולי נשאל אותך עכשיו, ואם זה לא מתאים לך אז אחרי זה נוריד את זה.

1:59:46 דובר 6 כן.

1:59:47 דובר 7 אז קודם כל רציתי לשאול אותך אם יש לך עוד ילדים חוץ מחני.

1:59:49 דובר 6 או, שאלה טובה, שבהתחלה אמרת לי, לפני שהתחלנו את הפודקאסט, אמרת לי אם יש שאלות שלא תרצי שאני אשאל. ואז אמרתי: אם יש שאלה כזאת, זה אולי...

2:00:00 דובר 7 לא. זה מרגיש לי נורא חטטני, אבל אני מרגישה שאני חייבת את החתיכה הזאת, את הפאזל.

2:00:04 דובר 6 מצד שני, בדיוק זה חלק מהפאזל. אי אפשר להגיד על זה לא מדברים. אז חני היא הילדה היחידה שלנו בינתיים. כאילו עדיין, בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו עוד. וזה עוד איזה מסע כזה שאנחנו עוברים, בעזרת השם, להרחיב את המשפחה. אמ, שזה מעניין כי הוא לא קשור לחני, אבל הוא גם כזה חלק, אה, מהחיים שלנו. ובעזרת השם שבפודקאסט הבא אני כבר אגיד לך.

2:00:30 דובר 7 זמן, נארח אותך.

2:00:31 דובר 6 אמן. בעזרת השם.

2:00:33 דובר 7 שרה. שטרנא שרה.

2:00:34 דובר 6 שטרנא שרה.

2:00:35 דובר 7 שטרנא שרה.

2:00:36 דובר 6 בת מינדל מרים.

2:00:37 דובר 7 בת מינדל מרים. אמן. שתזכי לזרע של קיימא.

2:00:40 דובר 6 אמן. אמן. בעזרת השם. שגם זה אגב מה שלמדתי, כאילו להגיד אמן ותודה.

2:00:45 דובר 7 נכון? נכון, נכון. כשאת קטנה את אומרת: וואי, איזה מבוגר זה אמן ובקרוב אצלך. ושצריכים ברכות. אנחנו צריכים. בכלל, אני חושבת שאתם גם לומדים בשליחות את כל ה... אתם רואים בעיניים המון התמודדויות והמון זה, וכמה שהכוח של החיבור, כי בסוף אתם מחברים אותם בסעודות שבת, ב... בשיחות שלכם, של האחד על אחד. וכמה שבסוף הקדוש ברוך הוא אומר לנו: אתם אחים כולכם ואתם צריכים להסתדר ביחד. אבל זה לא רק להסתדר, זה גם לקבל כוח אחד מהשני. אתם יכולים, כאילו פתאום את אומרת: וואו, מישהי רנדומלית שלא חשבתי שאני אפגוש אי פעם בכיסא לידי בפרוזדור בזיו, היא נותנת לי כוח.

2:01:29 דובר 6 ממש ככה. לקבל המון המון כוח.

2:01:31 דובר 7 לאפשר לזה לקרות. לאפשר לזה לקרות.

2:01:33 דובר 6 נכון. נכון, להיות במקום, אה, מקבל ומקשיב, ושוב להגיד, להגיד על זה תודה. כאילו להגיד תודה על השליחות. אני חושבת באמת את החיים שלנו בלי השליחות. לא סתם אני אומרת לך היום השליחות זה, זה החיים. זה נותן חיים, כי זה, אני חושבת, אפילו ברמה של עכשיו, מול הציפייה הזאת בעזרת השם להרחיב את המשפחה, ומול ההתמודדות עם חני ומול זה, יכול למלא את כל החיים שלנו, את כל החיים שלנו. זה יכול כאילו, אמ, לתפוס כל כך הרבה נפח, גם טכני וגם רגשי. ואני, אני אומרת לך שזה, יש לזה את המקום. זאת אומרת, ההתמודדויות בחיים נשארות. זה לא שלשליחים...

2:02:16 דובר 7 נכון, נכון.

2:02:17 דובר 6 אין התמודדויות, מתמודדים, אבל העיסוק בשליחות הוא... אני לא יודעת אם זה מגמד את הדברים כמו שזה מרומם אותך.

2:02:26 דובר 7 נכון.

2:02:27 דובר 6 זאת אומרת, בפורים האחרון היינו, אה, בזיו. בפורים יש פעילות ומתנדבים ויש את זה ותמונות. כיף, באמת כיף ממש. ו-ואז היה איזה רגע ש-- ממש, אמ, לחני יש מכשיר של אוכל, זה נמצא איתה בעגלה. כאילו אני כבר לא רואה את זה, כאילו זה כזה, אה, משתלב בנוף. ואז המכשיר כזה צפצף והמכשיר עיצבן. אוקיי, כאילו לא הסתדר וכזה טיפלתי בו רגע וטיפלתי בו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, ומישהי כזה הייתה, הייתה כאילו איתי. הייתה לידי איזו אישה שאני מכירה, ואז היא אומרת לי: "וואו, איזו התמודדות, איזה קשה", כאילו ממש היא אמרה לי: "איך את ככה?" כאילו בסבלנות כלפיי, כי זה באמת היה משהו מעצבן. ואפילו לא שמתי לב לזה כי כאילו הייתי בטירוף של המבצעון, ואז שנייה סידרתי את המכשיר ואז חזרתי לזה של המבצעון וחזרתי למכשיר.

2:03:23 דובר 7 אני חושבת שזה מגמד. זה פשוט ממלא בכל כך הרבה אור וכוח שאת גם יותר בחיות מתמודדת עם האתגרים שלך. את פתאום רואה אותם אחרת.

2:03:30 דובר 6 אמרתי לה: תחשבי, הייתי עכשיו בפורים בבית עם הילדה, עם המכשיר, כל המשפחה שמחים וצוהלים ולכולם יש ילדים רגילים ואני צריכה להתמודד עם המכשיר.

2:03:41 דובר 7 ממש, ממש.

2:03:41 דובר 6 איזו הרגשה שונה זה היה, מאשר שכאן כאילו אין לי. אני לא מגדילה. אין לי אפילו זמן כאילו, את יודעת, להתחפר בזה.

2:03:49 דובר 7 שם אותך במקום אחר ואז את רואה את הדברים אחרת.

2:03:51 דובר 6 וואו וואו, זה היום אני אומרת לך באמת, זה, זה, זה הנס שלנו, כאילו השליחות וה-- גם הדולה והליווי לידה, וכאילו כל לידה שאני הולכת וחוזרת, וברוך השם כאילו בעלי מאוד מאוד מאוד מגבה ושומר על חני כאילו כשאני יוצאת. אבל אני אומרת לך שזה, זה, זה מעסיק, זה ממלא. זה כאילו פתאום ה-החיים שלכם לא רק סביב איזה סיפור רפואי, כי אנחנו עדיין בסיפור רפואי. אני עדיין כל היום כאילו מחברת לאוכל וזה וזה, והיום היא כאילו ב-בגן שיקומי. אז להיות ילד-- הורה לילד בגן שיקומי ומכשיר האכלה זה, זה עדיין התמודדות. זה מורכב, אבל פתאום זה, זה אולי-- זה עוד משהו אפשר להגיד, או זה, זה משהו, זה חלק ממשהו יותר גדול, או זה פשוט באמת יש איזושהי התרוממות כזאת.

2:04:41 דובר 8 כן.

2:04:43 דובר 6 ש...

2:04:43 דובר 8 לוקח אותך למעלה ואת רואה את הדברים מלמעלה, הם יותר קטנים.

2:04:48 דובר 6 כן.

2:04:48 דובר 8 כל ההתמודדויות נהיות... שוב, זה לא מתגמד, זה פשוט הזווית ראייה שלך, אני חושב.

2:04:52 דובר 6 אני חושבת, אבל מה אפשר אממ... כאילו מישהי נגיד אומרת "אני לא בשליחות" או "אני עוד לא זה", אבל אני חושבת שכל-

2:04:59 דובר 8 או, אבל כל אחד בשליחות.

2:05:00 דובר 6 יפה. או, אז בשביל זה אנחנו פה.

2:05:03 דובר 8 פשוט להסתכל על ה, על ה, על מה שאת עושה בצורה של שליחות, ואז זה יהיה שליחות.

2:05:07 דובר 6 נכון. נכון, כל אחד בשליחות שלה, אם זה גם, גם, גם אמא שיש לה כמה ילדים, היא יכולה להגיד על דברים כמו לא יודעת, לשלם ארנונה או לא יודעת מה, כאילו מתגמד. או את יכולה לראות אה, אה בשליחות שלך, אם זה בעסק שלך, בשליחות שלך, ב-ב-בעבודה, בילדים, ב-- ש-- אפילו עצם זה שזה מעסיק אותך. אפילו הייתי אומרת זה ברמה הטכנית. זה שאת מועסקת, זה שאת אמ בעשייה, זה שאת בנתינה, זה שאת בהתנדבות, במבצעים, בשליחות, ב-- כל אחד בשליחות שלה. עצם זה שאת עסוקה. זה אני יודעת להגיד שלהיות עסוקה זה דבר שהוא לא ברור מאליו בשום צורה. כאילו אם את עכשיו אומרת אין לי זמן.

2:05:52 דובר 8 נכון.

2:05:53 דובר 6 תודה להשם שאין לי זמן ואני לא כאילו עכשיו תקועה באיזה בית רפואה ויש לי יותר מדי זמן אה ואין לי מה לעשות בו. אז באמת היום ימים שאין לי זמן זה הימים כאילו הכי מבורכים.

2:06:05 דובר 8 זה ברכה. זה להבין שזה ברכה. זה להבין שאת-

2:06:08 דובר 6 כן.

2:06:08 דובר 8 עוסקת בעשייה ושאת עושה משהו טוב.

2:06:10 דובר 6 כן.

2:06:11 דובר 8 וזה להגיד, להבין שמה שאת עושה זה מה שהקדוש ברוך הוא שלח אותך בשבילו לעולם. לפעמים אנחנו נמצאים באיזושהי עשייה ואנחנו אומרים: טוב, עוד לא הגעתי לשליחות שלי, עוד לא גיליתי את השליחות שלי. את פה, את שם. יכול להיות שאחר כך את ת-תחליפי מקצוע ואת תמשיכי את השליחות שלך בצורה אחרת, אבל כל המסע של החיים שלנו זה מסע של שליחות.

2:06:27 דובר 6 וואו, ממש.

2:06:28 דובר 8 ותודה רבה, שרי. תודה על הסיפור. תודה על ההשראה.

2:06:31 דובר 6 תודה לך.

2:06:32 דובר 8 ואני בטוחה שנתת כוח להמון המון בנות.

2:06:34 דובר 6 איזה כיף.

2:06:35 דובר 8 כל אחת ב-בנקודה ב-- שהיא נמצאת במסע השליחות שלה.

2:06:39 דובר 6 וואי חני, תודה רבה.

2:06:40 דובר 8 תודה ונסיעה טובה.

2:06:42 דובר 6 יואו תודה, נכון, אני יוצאת עכשיו.