פרק 62: תודעה מנצחת לעסק גדול | עם זלדי בלום, בעלת מותג ההפעלות “זלדי- ככה עושים שמח!”

00:00 דובר 1 את הפודקאסט הזה כדאי לשמוע עם דף ועט או עם פתק פתוח בפלאפון כדי לרשום את המסרים, כי הוא שיעור ענק, ענק לחיים. זלדי בלום, בת עשרים ושלוש עם חוכמת חיים שלא מביישת את כל הדורות הקודמים לה. מרקידה ומפעילה אלפי בנות בכל רחבי הארץ ומובילה בתחומה, ולא בכדי. בואי לשמוע איך מצליחים בגיל הזה להקים כזאת אימפריה. כיצד היא הפעילה את הנשים בכלא נווה תרצה בלי אביזר אחד אלא רק עם עצמה? מה היא עשתה כשנשברה לה הקרסול בתחילת עונת ההפעלות העמוסה ביותר? ואיך בעצם הכל הולך כשמבינים ששום דבר כאן הוא לא בכוח שלי? אני מזכירה לך שאם אהבת את הפרק, אל תשמרי אותו לעצמך ופשוט תעבירי אותו הלאה. לאחותך, לאמא, לשכנה או לחברה. לכל מי שחשובה לך. למעקב באינסטגרם חפשי חני מוסקוביץ. לצפייה בסטטוס, הזמנת סדנאות והרצאות על כלים משני חיים בחסידות ותהליך חסידות בכפית, הכל במספר הטלפון: אפס חמש אפס שמונה חמש אפס חמש שבע מאות שבעים. פתיח ומיד מתחילים. איך להפוך את החיים שלנו לחיי שליחות מלאים במשמעות? כאן חני מוסקוביץ, שליחה בעיר חרקוב, אוקראינה, וכעת ממשיכה את השליחות בכרמי גת, ישראל. בפודקאסט הזה אנחנו נפגוש נשים שונות שיביאו את השליחות שלהן במגוון של תחומים, ודרכה יעזרו לכל אחת למצוא ולדייק את השליחות שלה בעולם. כי לחיות את החיים שבשבילם נבראנו זה הכי שיש. שליחות כדרך חיים. מתחילים ממש עכשיו. ברוכות הבאות לפרק נוסף בפודקאסט שליחות כדרך חיים, והיום אנחנו עם זלדי בלום.

01:39 דובר 2 נעים מאוד.

01:40 דובר 1 מה שלומך?

01:41 דובר 2 ברוך השם.

01:43 דובר 1 אה, זלדי, בת כמה את?

01:45 דובר 2 לספר?

01:47 דובר 1 נתחיל מזה. נתחיל מזה.

01:48 דובר 2 אני בת עשרים ושלוש.

01:49 דובר 1 איזה קטעים.

01:50 דובר 2 אמא לשלושה ילדים מתוקים.

01:53 דובר 1 די, נורא.

01:53 דובר 2 ברוך השם. נשואה באושר וזהו. ובעלת עסק, ברוך השם, ומנהלת בית ספר עם מפעילות, וברוך השם אני לא יודעת מאיפה...

02:08 דובר 1 מאיפה להתחיל. איפה שאת.

02:09 דובר 2 בדיוק.

02:10 דובר 1 אמרתי לך מקודם שאני הזמנתי אותך כי פנו אליי ואמרו לי, תדברי עם זלדי, תדברי עם זלדי, והרבה פעמים כשאני מדברת עם מישהי שהיא ככה בסטטוסים ובסטוריז ומראה, אז אני אומרת, יש לך הזדמנות להראות יותר מדקה. כי יש משהו בזה שרואים דמות והיא נותנת איזושהי השראה ו-וכוח ומתחברים אליה ואומרים, וואי, אני רוצה לשמוע יותר מדקה רצוף. משהו מהפנימיות יותר, משהו יותר אה...

02:41 דובר 2 מה קורה מעבר.

02:42 דובר 1 כן. אז הנה זו הבמה וזה המקום.

02:45 דובר 2 איזה כיף.

02:46 דובר 1 אה, אז בואי תעשי ככה היכרות עם עצמך. קחי אותנו ככה שנייה אחורה. איפה גדלת? מאיפה הגעת?

02:52 דובר 2 אז נתחיל מההתחלה.

02:53 דובר 1 זה לא כזה מזמן, אבל אה...

02:56 דובר 2 זה כבר נראה מזמן. אני גדלתי בבית שמש, בית ספר מאוד... למדתי בבית ספר מאוד, מאוד שמור. אנחנו היינו תולדות אהרון שנים, שנים, וכשהייתי בערך בגיל שתיים עשרה, שלוש עשרה, אבא שלי התקרב לחב"ד, התחיל ללמוד חסידות יותר. אף... כשהייתי כבר יותר קטנה הוא התחיל ללמוד חסידות, אבל כשגדלתי אז הוא כבר היה ממש חב"דניק. הרבי וה... וכל הבית היה ממש אה, חסידי מאוד, מאוד. ואני אמרתי, אני אהיה תולדות אהרון. ככה גדלתי, ככה למדתי. עכשיו הייתי בערך גיל ארבע עשרה או חמש עשרה. ידעתי שאני צריכה להחליט מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה. אם אני רוצה להיות תולדות אהרון או חב"ד. כי אצלנו בתולדות אהרון ובחברה שגדלתי מתחתנים מוקדם. בגיל שבע עשרה וחצי את נהיית כלה. אז בגיל חמש עשרה את צריכה לדעת מה את רוצה להיות.

03:48 דובר 1 רגע, איפה אמא שלך בתמונה בעצם?

03:51 דובר 2 אבא שלי התקרב ואמא שלי לאט, לאט, לאט, לאט. היום הבית אה, מאוד חב"די של ההורים שלי, אבל אז היה כזה סוג של כל אחד היה יכול לבחור מה הוא רוצה להיות. אח אחד המשיך לברסלב ואח אחד אה, נשאר מאוד חזק תולדות אהרון. אחיות שלי שהתחתנו כן נהיו חב"דניקיות ו-ואני הייתי, אני הייתי בטוחה שאני אהיה תולדות אהרון. כאילו, זה מה שאת יודעת שהכי טוב, הכי שמור, הכי טהור כזה והכי, אה, סגור וככה את גדלה, אה, מאז שאת קטנה. הלכתי לטישים, היה לי חברה טובה, הייתי ממש, אה... היו לי מלא חברות והכול היה כאילו ככה אני אהיה. ויום אחד, אחד הדברים שהיה מאוד, מאוד אסור אצלנו בבית ספר היה לנסוע לשבת מחנה עם חברות. אז כל דבר שאסור זה באמת הדבר, אה, שהכי רציתי, חלמתי. זה החלום הכי גדול שלי, לנסוע לשבת מחנה עם חברות. והיו הרבה דברים שהיו אסורים. אצלנו אמרו, "הכול אס... הכול אסור חוץ ממה שמותר". זאת אומרת, היה אסור לדבר עברית. אה, סיימנו לימודים בשעה אחת.

04:58 דובר 3 אסור לדבר עברית, זאת אומרת שכל הלימודים הם בעצם ביידיש?

05:00 דובר 2 ביידיש. למדנו על טהרת הקודש. כאילו, ללא תקציבים מהמדינה, ללא לימודי חול. רק, אה, גיאוגרפיה היה, חשבון, אה, חומש, נביא, תהילים, אה, והכול, כל מה שבסגנון. לא היה... לא למדנו, אה, מאו ולא היה חול, לא היה בגרויות. אה, גם בכיתה ט', י', י"א, י"ב סיימנו בשעה אחת ודווקא מאוד, מאוד נהניתי.

05:27 דובר 3 זה לא רע.

05:29 דובר 2 אבל, אה, גם היה אסור לנסוע לבריכה, היה אסור לנסוע לים. אני זוכרת שפעם אחת נסעתי עם בנות דודות שלי לים, העיפו אותי לשבועיים מהבית ספר, כאילו, כי הם גילו שנשרפתי בפנים.

05:42 דובר 3 אז זה באמת משהו שהוא יותר סגור מהחברה החרדית הקלאסי.

05:46 דובר 2 כן, כן. זה היה, זה היה קצת...

05:49 דובר 3 כי פה בקהילה החרדית אני כל היום רואה בקיץ, אה, נסיעה לים ולמועדון.

05:54 דובר 2 הם היו המודרניים בשבילנו. הם היו ממש מודרניים, היו נקראים. בית יעקב רגיל זה כבר היה כאילו, אמ, ממש רחוק מאיתנו. אנחנו היינו באמת... זה היה בית ספר הכי שמור והכי סגור בארץ. ממה ש...

06:08 דובר 3 אה, וואו.

06:08 דובר 2 ממה שאני יודעת. ובגלל שאחד... למשל, בכל בתי הספר יש מלא מחנות עם חברות ומלא טיולים. אצלנו זה היה אסור, לא היה כזה מושג ובגלל זה זה היה חלום כזה גדול.

06:21 דובר 3 משהו שקוראים לו בתיה, לא?

06:23 דובר 2 בתיה זה ארגון אחר הצהריים ומחנות זה בעצם, אה, מס... טיול ליומיים, שלושה עם כולם, עם כל הבית ספר, עם כל התיכון ואצלנו זה לא היה. אצלנו היה טיול שנתי ב... פעם בשנתיים.

06:39 דובר 3 דו-שנתי.

06:40 דובר 2 בדיוק. אז, אה, אז, אה, זה משהו שמאוד, מאוד חלמתי. ולמה אני מספרת? כי יום אחד אני מגלה שחברות שלי מתולדות אהרן נסעו לשבת מחנה, החברות הכי טובות, והן לא קראו לי. ומאוד, מאוד כאב לי ומאוד נפגעתי וניסיתי לברר למה הן לא קראו לי ומה קרה. כאילו, אני זאת שהייתי אמורה לארגן את זה, אז אותי לא יקראו? כאילו, זה, זה היה ממש מוזר. כאילו, לא הייתי שקטה או בחורה ש-ש-שלא קוראים לה בגלל המצב החברתי, אלא א-- חייבת להיות פה סיבה. אז ניסיתי לשאול חברות ככה ואז הן אמרו, "זלדי כבר לא תולדות אהרן, זלדי כבר חב"דניקית ואנחנו כבר לא מעניינות אותה, אז בגלל זה לא קראנו לה". עכשיו אני הייתי בשלב שאמרתי, "אני כן תולדות אהרן, אני אהיה תולדות אהרן, אני אתחתן עם מישהו מתולדות אהרן." אמ, וכנראה שהבית והחסידות בבית חלחלו בלי שידעתי ובלי שהרגשתי והתנהגתי כמו או דיברתי כמו חב"דניקית, לא יודעת.

07:42 דובר 3 איזה קטע.

07:43 דובר 2 והן אמרו, "זלדי כבר לא תולדות אהרן, זלדי חב"דניקית." ואמרתי, "הן אומרות ככה? עכשיו אני אעשה להן דווקא ועכשיו אני אהיה דווקא חב"דניקית. כאילו, עד הסוף." עכשיו, בתולדות אהרן וחב"ד יש הרבה דברים שדומים, כי אחרי הכול זה גם חסידות, יש רבי, כאילו יש אדמו"ר, יש את ההנהגות החסידיות, יש את המנהגים שזה מאוד דומה. למשל כשרות וטהרת המשפחה והקפדות למשל על נעגל וואסער ועל פסח. אותו דבר, כמו שלא אכלנו בתולדות אהרן אנחנו לא אוכלים עכשיו. זה ממש אותו דבר.

08:18 דובר 3 זה יותר טכני בעצם.

08:19 דובר 2 אבל יש משהו, למשל בתולדות אהרן, אה, איך אני-- איך רואים עליי שאני-- יש משהו חיצוני שאפשר לזהות שאני תולדות אהרן. למשל, יש את הלבוש. אם אני הולכת עם מטפחת שחורה וגרביים שחורות, סימן שאני תולדות אהרן. ואם אני לא הולכת עם מטפחת שחורה וגרביים שחורות, סימן שאני לא תולדות אהרן. אז מאוד קל לא להיות תולדות אהרן, אה, במובן הזה. תחליפי גרביים וזהו. וכשרציתי להראות לכולם שאני חב"דניקית, כי אני הרי עושה להם דווקא, זה עוד לא הגיע ממקום פנימי יותר. אז הייתי אבודה. כי איך אני נהיית חב"דניקית? זה לא שאני אשים נגיד פאה וגרביים צבע רגל ואז יראו עליי שאני חב"דניקית, כי יש מלא נשים עם פאות שהן לא חב"דניקיות ויש נשים-- יש מלא בנות עם גרבי רגל שהן לא חב"דניקיות. אז לא זה מה שיגדיר אותי. וככה חיפשתי. ואגב הבנות, אה, היה לי בדיוק שבוע אחר כך נסענו עם, אה, עם, אה, אה, שמעתי את עצמי, אה.

09:20 דובר 3 אולי טיפה כזה. כן, בדיוק.

09:23 דובר 2 יופי. נסענו שבת אחר כך עם-- את מכירה את הקהילה מעיין ישראל? שזה מלא חסידויות שלומדים, אה, חסידות. ו-ונסענו לשבת ואמרתי יופי. הגיעו לשם מלא בנות מקריית גת חב"דניקיות להיות בייביסיטריות על הילדים. אז אמרתי אני אשב איתן עם כל הבנות האלה כל השבת. אני הולכת להסתכל עליהן. איך שהן מתנהגות ככה מתנהגות בנות חב"דניקיות. אז אני הולכת לראות איך נראית בת חב"דית.

09:49 דובר 3 יואו.

09:50 דובר 2 ואז אני יושבת איתן בחדר בשמרטפייה ועוד שעה ועוד שעה ועוד שעה ועוד שעה, וזה מה שעשיתי כל השבת, מתחילת שבת עד סוף שבת. ובמוצאי שבת גיליתי שחב"ד זה לא גרביים ולא מטפחת ו-ולא, אה, פאה ולא סירטוק ולא כובע ולא קנייטש ולא גרטל. שחב"ד זה משהו הרבה יותר עמוק והרבה יותר פנימי והרבה יותר אמיתי ממשהו חיצוני. בעצם, במילים אחרות זה חב"ד דורש פנימיות. עכשיו את לא יכולה להוכיח לכל העולם שאת חב"דניקית, כי אף אחד לא ידע. את יכולה להיראות חב"דניקית, אבל את צריכה להיות באמת. ומאותה שבת יצאתי עם חברותא, אה, חברותא ללימוד חסידות. אמ, התחלתי עם כל הבנות האלה, התחילו למשוך אותי ל-להתוועדויות והתחלתי ללכת לעוד התוועדות ועוד התוועדות ומהתוועדות להתוועדות. התחלתי להיות עוד יותר חב"דניקית ועוד יותר חב"דניקית. וככה, אה, אה, לאט לאט אמרתי, אמ, לאט לאט התחלתי לגלות מה זה חב"ד ופשוט, אה, כל המבט לחיים וכל ה-- העולם הפנימי השתנה. אני זוכרת שישבתי בבית ספר בכיתה י"ב ו-ו-ודיברתי חסידות ודיברתי מה זה חסידות בעצם. התחלתי ל-- כל מה שלמדתי, שיחות של הרבי או תניא. אחר כך הגעתי לכיתה וסיפרתי לכל החברות, אבל עם מילים אחרות. התחלתי להגיד מה זה השגחה פרטית, אבל הייתי צריכה לשנות את כל הסיפור עם כל הדברים, כי אני לא יכולה לספר על הריי"צ או על הרבי או על בעל התניא או על רבי מברדיצ'ב או, או על הבעל שם טוב, אלא כל הזמן אמרתי גדול הדור, גדול ישראל, גדול הדור-

11:29 דובר 3 אבל מה זה אומר על הבעל שם טוב למשל? כי בסוף תולדות אהרן זה מאיפשהו משם.

11:34 דובר 2 אבל לא, לא למדתי בבית ספר של תולדות אהרן. אין להם בית ספר, אין להם, אין להם בית ספר מתוך החסידות. יש, יש כמה בתי ספר מאוד שמורים. באחד הבתי ספר אני למדתי, בית ספר ענק, אה, סגנון כן יותר, אה, ירושלמי ליטאי.

11:50 דובר 3 אה, זה לא חסידי.

11:51 דובר 2 לא חסידי. אה, לא נגד החסידות. אבל, אבל הם התחילו מאוד לפחד ממני. אז כל מילה שאמרתי הם מאוד, מאוד בדקו ומאוד, מאוד נזהרו ממני שאני לא, אה, איך אומרים, אחב"ד את הבנות. כאילו עם חב"ד.

12:08 דובר 3 הדתה, מה זה?

12:09 דובר 2 ממש, ממש. אז, אז זה היה-- ככה התחלתי לאט לאט להיות חב"דניקית. ואז, אמ, בכיתה י"ב, אמ, אני אמרתי כל הזמן, כשכבר גיליתי שחב"ד זה משהו יותר עמוק ממשהו חיצוני, אבל עדיין היה לי מאוד, מאוד חזק הרצון להשתייך, להיות שייכת, להיות כמו כל החב"דניקיות. אז כל הזמן רציתי להוכיח שאני לא כמוכם. אני לא כל-- כמו כל הבנות שהתחתנו בגיל שבע עשרה וחצי, כמו כל הבנות בכיתה. אני אהיה כמו חב"דניקיות שמתחתנות בגיל עשרים. אה, אני לא אתחתן עם מישהו שהוא, אה, אמ, תולדות אהרן או, או חסידות אחרת. אני אתחתן עם חב"דניק שנולד חב"דניק, גדל חב"דניק, למד בחסידות חב"ד, למד בתומכי תמימים. כלומר, ממש הכול, הכול לפי מה ש-- שיראו שאני חב"דניקית, כי סוף סוף אני אוכל להראות את זה. עד היום אני חב"דניקית, אה, בפנימיות, כי אין לי איך להראות את זה. אז סוף סוף תהיה לי דרך. ובגיל שבע עשרה וחצי כתבתי לרבי. אה, לא, בגיל שבע עשרה כתבתי לרבי באגרות קודש, אה, שיש לי יום הולדת. ופתחתי באגרות קודש, אז היה מכתב ש-- אמ, שמישהו שואל את הרבי אם להתחיל לשמוע לבת שלו שידוכים, שהיא בגיל שבע עשרה, והרבי אומר שאפשר להתחיל לשמוע שידוכים. ואבא שלי הוא כזה חסיד ממש. הוא אמר, "הרבי אומר, אז אנחנו עושים." כאילו, "עכשיו מתחילים לשמוע לך שידוכים", ואני אמרתי, "מה פתאום? אני רוצה להתחתן בגיל עשרים. אני רוצה להראות-- אני רוצה עוד ללמוד בחב"ד. אני רוצה עוד להראות לכולם." זה היה ממקום של להראות. ו... בסוף בגיל שבע עשרה וחצי אבא שלי אמר, "תשמעי, רק תראי את, את החתן. זה מישהו-- זה באמת משפחה שאנחנו מאוד, מאוד,

14:00 דובר 2 מאוד מתאימים." גם הם, כולם היו תולדות אהרן, כל הבנים, וכולם נהיו חב"דניקים. אז המשפחה סגנון מאוד מתאים והכול מאוד, מאוד מתאים. ואבא שלי ממש אהב אותו, את הבחור. אז הוא אמר, "תבואי, תיפגשי, מקסימום תגידי לא", ועל המילה הזאת אני נדלקתי, כי אצלנו, אה, בחברה שאני מגיעה זה הולך בדרך כלל פגישה אחת וסוגרים. אז אמרתי, אני אפגש ואני אגיד לא. אז פה אני אהיה שונה מכולם.

14:29 דובר 3 הכי חב"דניקית.

14:30 דובר 2 כן. בדיוק.

14:31 דובר 3 בן כמה הוא היה?

14:32 דובר 2 הוא היה בחור מבוגר, הוא היה בן עשרים ושלוש.

14:37 דובר 3 יואו.

14:38 דובר 2 וזה היה באמת וגם, וגם, אה, גם-

14:41 דובר 3 גם שבט.

14:41 דובר 2 פה קצת, אה, אמרתי, זה אהיה שונה מכולם, כי אני אתחתן עם מישהו שהוא לא בגיל שמונה עשרה, תשע עשרה, אלא מישהו יותר מבוגר. אז אמרתי, אני אפגש, אני אגיד לא וככה אני אהיה-- אצא הכי חב"דניקית. ונפגשתי ואמרתי כן. אחרי שבוע, אמ, נהייתי כלה ואחרי ארבעה חודשים התחתנו והייתי הכי מאושרת. באמצע כיתה י"ב כבר התחתנתי. ופה נתקלתי ממש ב-- לא הייתה לי עבודה. כי אצלנו בבית ספר אני רציתי מאוד להיות מורה. מאוד, מאוד. זה היה החלום שלי. אבל, אמ, אבל בגלל שנהייתי חב"דניקית אז עשו בב-- בבית ספר מ-מ-- איפה אפשר לעבוד? איפה את יכולה להיות מורה? אין לך תעודה, לא עושים בגרויות, לא עושים חוצים, שזה כאילו הכנה ל-ל-ללמוד אחר כך, אה, תעודה או כל מיני סמינרים או מכללות. אצלנו זה היה אסור, לא היה כזה דבר. אז בכיתה י"ב כל אחת מתחתנת ועובדת במה שלא צריך תעודה, או במעונות או ב-- או מוכרות או כל מיני עבודות כאלה. ואני רציתי מאוד ל-- או שהן מורות או גננות, אבל אותי לא קיבלו כי נהייתי חב"דניקית ומאוד, מאוד פחדו והם הבינו את ההשפעה שיש למורה, אז הם פחדו ממני, אז הם לא רצו לקבל אותי להיות מורה. וב-- בחב"ד לא קיבלו אותי להיות מורה, כי אין לך תעודה. אמ, אז הסתובבתי מאוד ממורמרת ומאוד כועסת, בלי עבודה, וחיפשתי מלא.

16:12 דובר 3 ממש כאילו נפלת בין הכיסאות.

16:14 דובר 2 כן, והייתי באמת, אה, הרגשתי שזה לא פייר. כל הזמן הייתי, אה-- כעסתי ממש. זה לא ש-- זה, זה לא פייר. למה למדתי שם? למה לא? כאילו, מ-ממש הייתי אבודה. וככה הסתובבתי במשך שנה ואחרי שנה אמרתי, אמ, "אני הולכת לנסוע לרבי ואני רוצה להתפלל שתהיה לי עבודה." ובשנה הזאת, מיד, אה, מ-מיד אחרי החתונה, אה, עשרה חודשים אחרי החתונה ילדתי את הבכורה שלי ובשבילי זה היה ממש מתנה. ממש שמחתי. אבל הייתה לי כבר תינוקת וכנראה הייתי קצת מפונקת, אז לא רציתי לעבוד, לא כמוכרת ולא כ-- ממש רציתי כמו החלום שלי להיות מורה ואין לך עבודה. אז, אמ, יום לפני שנסעתי לרבי, אז, אה, גיסתי הייתה לה בת מצווה. בגלל שהיא הבת הכי קטנה במשפחה, אז עשו לה בת מצווה ממש על רמה, מפוארת. הביאו מפעילה, משהו שמעולם לא ראיתי. לא ידעתי שיש כזה מקצוע. לא ידעתי ש-ש-- לא ידעתי מה זה בכלל. אצלנו זה, זה-- בחברה שלנו זה לא היה. זה לא היה מקובל בכלל, אבל בגלל שהיא הכי קטנה בבית אז ממש השקיעו. וראיתי מפעילה איך שהיא מפעילה והרגשתי שאני רוצה להיות במקומה. אני רוצה להפעיל. ויצאתי משם וממש יום למחרת נסעתי, טסנו לרבי ואמרתי, "אני יודעת מה אני רוצה להתפלל. אני רוצה להיות מפעילה. אני רוצה להיות מפעילה." כל הזמן הסתובבתי ככה בראש. "אני רוצה לחזור מפה מפעילה." ונסענו לאוהל. אני נכנסת. אני זוכרת שלא בכיתי, לא היו דמעות, לא היה, אה, אבל היה ממש רצון חזק. אמרתי, "רבי, אני רוצה לצאת מפה עם עבודה. לא עוד שבועיים, לא כשאני אחזור לארץ, לא עוד תקופה. אני רוצה לצאת מפה מפעילה." אני יוצאת מהאוהל, ומהאוהל אצלנו, יושבת

18:09 דובר 2 אני בנסיעה איזה חצי שעה. אני מתיישבת ליד מישהי בטנדר ושאלה אותי, "מה את עובדת?" אמרתי לה, "אני לא עובדת עכשיו", ואני שואלת אותה חזרה, "מה את עושה?" היא אומרת לי, שולחת לי לינק לטלפון, אומרת לי, "תיכנסי." אני רואה, אני רואה. אני נכנסת. אני רואה שהיא מפעילה בסדר גודל.

18:29 דובר 3 יואו.

18:29 דובר 2 יש לה חברת הפעלות. קוראים לה חיה מרן[?]. היא גרה בצפת. אה, יש לה חוגים, יש לה קייטנות, הפעלות, דברים. ואני אומרת, "וואו, אני רוצה לעבוד איתך." היא אומרת לי, "בכיף." עכשיו אני הייתי בשוק כי הייתי בטוחה שהיא תגיד לא, אני לא צריכה. וככה דיברנו. אני גרה בבית שמש, מדברת יידיש. היא גרה בצפת, מדברת עברית. נעשה סניף, נפתח סניף מההפעלות שלה בבית שמש ביידיש ונראה איך זה ילך. ואז בחזור מהרבי מניו יורק, אז בטיסה עשר שעות ממש דיברנו איך זה יהיה, איך זה ילך.

19:06 דובר 3 אה, הייתם-

19:07 דובר 2 כאילו, את-- כן.

19:07 דובר 3 גם בטיסה, אז לא עברנו עליו.

19:09 דובר 2 פגישה עסקית של עשר שעות. כאילו, ממש איך זה יעבוד. והיא הביאה לי את כל ה-- הביאה לי ציוד, אה, וככה עזרה לי אפילו בשיווק בהתחלה. ואמרנו נעשה ניסיון של כמה חודשים, נראה איך זה יעבוד. והתחלתי לשווק. התחלתי להיכנס לזה וזה תפס. אנשים אהבו, אנשים נהנו. ה-ה-הייתי בבתי ספר. אה, בהתחלה לקחתי חמישים שקל ב-- להפעלה ואז זה עלה עוד יותר ועוד יותר. ובית ספר אחד המליץ לשני ולאט לאט ראינו שאנחנו פחות מתאימים, כאילו, להיות סניף ממנה. אז פתחתי סניף בבית שמש ו-- לא, פתחתי, כאילו, עסק משלי והתחלתי להתקדם עוד ועוד ועוד. וככה-

19:53 דובר 3 איזה סוג של הפעלות בעצם? עם מה התחלת?

19:56 דובר 2 אז היא הביאה לי בהתחלה אוזניות וקליקרים ועם זה התחלתי. ולמה ראינו שפחות מתאים? כי אני מיד רציתי מאוד לגדול ואז היא אמרה לי, "אם את רוצה, אז בכיף. אמ, תעשי אבל משל עצמך." אז הבאתי תופים והתחלתי, והתחלתי לשווק עוד יותר ועוד יותר, וזה היה מהר מאוד וגדול מאוד וב-בגדול מאוד. ממש רציתי לתפוס את, את ה-- לא יודעת איך לקרוא לזה, כאילו, אמ, לכבוש את העולם ממש.

20:25 דובר 3 המון אורות והיית צריכה לייצר כלים.

20:27 דובר 2 כן. ואז נפרדנו ואמרנו אני אעשה את זה חזק בעצמי, כאילו בקצב שלי. זה היה קצב מהיר. ואחרי תקופה אמרתי-- דודה שלי אמרה לי, "תשמעי", היא, היא הייתה גרה בארצות הברית, "יש שמה נעלי קנגו, נעליים, קפיץ כזה, זה נראה לי שזה יכול ללכת טוב. זה יכול להיות ממש, אה, אה, הברקה וזה יכול-- תביאי את זה לארץ." ואני אמרתי וואו, זה נשמע טוב, אבל זו השקעה מטורפת, מטורפת. זה, זה-- היינו אחרי הכל, כנראה, אני חושבת זה היה שנה וחצי אחרי החתונה. אה, משכורת של זוג צעיר. איך את רוצה להביא עכשיו משהו בסדר גודל שצריך משכנתא? כמעט. אמ, אז אמרתי, הרי התחלתי עם הברכה של הרבי וממש הרגשתי את הברכה. את מרגישה שמה שאת עושה זה מבורך. זה לא את עושה. זה, זה, זה לא אני. זה-- יש פה משהו יותר גדול, יותר, אמ, מיוחד. אז אמרתי אני אכתוב לרבי. זה התחיל מהאוהל. אז נראה מה, מה, מה-- ו-כתבנו באגרות קודש, ופתחתי ואני רואה הרבי כותב למישהו בעל עסק ששואל אם להשקיע במשהו. עכשיו הוא אומר זה מצד אחד השקעה גדולה, סיכון גדול. מצד שני זה סיכוי גדול שזה יצליח. מה לעשות? אז הרבי אומר לו השיטה שלנו זה "והלכת ברחבה", לעשות כלים רחבים לשפע שיגיע, ממש במילים האלה. אמרתי וואו, אני הולכת לעשות כלים רחבים, ומאז זה מלווה אותי. כל דבר אני אומרת, "אני הולכת לעשות כלים רחבים", כאילו לעשות כלי לשפע. זה הולך להיות טוב. והשקענו. ו-והבאתי לארץ את הנעליים וזה פשוט היה טירוף. כל בתי הספר היותר נחשבים, התיכונים שמאוד קשה להיכנס אליהם. אני לא אגיד שמות, אבל זה מקומות שבאמת לוקח שנים עד שהם

22:22 דובר 2 בונים אמון ונותנים אמון במישהי כדי להכניס אותה לעשות אצלם הפעלות. רצו את הנעליים, זה אטרקציה. זה משהו שלא היה בארץ. זה היה לפני איזה חמש עשרה שנה, אבל עכשיו כולם נדלקו. היה טירוף טלפונים אחד אחרי השני, אחד אחרי השני, והיה סוג של נהייתה תחרות מי כבר הביא את זה ראשון. אז בהתחלה הביאו את זלדי בגלל הנעליים שלה. יש נעלי קפיצה, נביא את הנעליים קפיצה, אבל לאט, לא לאט לאט, מהר, מהר הם גילו שיש את הנעלי קפיצה ויש את המפעילה זלדי. אז הם גם מאוד נהנו מההפעלה. סוג של מאוד הייתי להם מתאימה. אה, הסגנון שלי. אני מס-מספיק שמורה בשבילם, אפילו מדברת יידיש, אה, ויש מלא-

23:03 דובר 3 אבל מספיק פתוחה בשביל להביא את כל זה.

23:05 דובר 2 כן, היה חדשנות מאוד, מאוד גדולה והיו מלא אנרגיות, ברוך השם. באמת, אמ, עוצמה מאוד, מאוד גדולה והם נהנו. ואז התחילו להביא אותי בגללי ולא רק בגלל הנעליים. וברוך השם היום אנחנו, עכשיו כבר נהיה כמעט ארבע שנים, אבל אחרי שנתיים וחצי מאז שפתחתי את העסק נהיינו החברה הכי גדולה של ההפעלות במגזר החרדי ואחר כך גם במגזר הכללי. אמ, כל המוסדות, כל העיריות. ואת אומרת, זה ברכה מטורפת, מטורפת, מטורפת. ועכשיו אחר כך הבאנו עוד דברים ועוד. כאילו היום יש גם מקפצות גדולות. באמת כל מה שחדשני. אז החברה שלנו, יש פה כמה דברים. יש פה גם את ההפעלה עצמה שזה מאוד, מאוד מיוחדת, אבל גם, אה, חדשנות מאוד גדולה שהמוסדות החרדיים מאוד, מאוד משקיעים בזה. הם מאוד, מאוד מחפשים לרגש את הבנות ו-ולהלהיב אותם ולהביא משהו שלא היה. ממש. אז, אז כל הדברים האלה, דברים חדשניים, מאוד מדבר אליהם. וככה הבאתי עוד דברים ועוד דברים ועוד דברים. זה כבר לא נשאר רק בנעליים. ברוך השם.

24:14 דובר 3 הנעליים היו הצע-- תרתי משמע, הצעד הראשון.

24:17 דובר 2 אופס. כן, הקפיצה הראשונה.

24:20 דובר 3 וואו! תקשיבי. את נוסעת-

24:22 דובר 2 אז ככה פתחתי את העסק.

24:23 דובר 3 את יודעת, זה כמו אודיטוריום, אבל את בת עשרים ושלוש, זה פשוט מדהים.

24:27 דובר 2 ברוך השם.

24:28 דובר 3 איך קוראים בעצם לעסק? השם הרשמי.

24:29 דובר 2 זלדי, ככה עושים שמח.

24:31 דובר 3 יפה.

24:32 דובר 2 מהרגע הראשון, אה, אמ, אני חושבת המטרה שלי בעסק זה פשוט לעשות שמח. כאילו לפני ה-הפעלה ולפני כל דבר אני אומרת: אני באה פה בשליחות לעשות שמח, לשמח, לשמח. כאילו עשיתי הפעלות בכל מיני מקומות, אה, כאילו כשאת עושה, כשאת על במות ומרקידה והיום ברוך השם, כשאת אומרת זלדי זה לא אני, זה כבר, זה, זה כבר סוג של כמו, אה, מותג כזה. אז, אמ, כשאת על במה ואת רואה עוצמה של מאות בנות, את אומרת: וואו, איך נפל לי הזכות להרקיד פה כמה מאות בנות, ארבע מאות, חמש מאות, שש מאות בנות בעוצמה כזאת, וזה לא אני. כאילו אני מרגישה תודה להשם על השליחות של לשמח, להרקיד אותן. הייתי ב-- עשיתי הפעלה ב-- פעם אחת בכלא לנשים, בבית הסוהר. עכשיו היה אסור להכניס כלום. זאת אומרת לא אביזרים, לא רמקול, לא בוקסה, כלום, כלום, כלום. יכולתי להביא און קי עם שירים שהם בדקו את האון קי לפני כן, שאין שמה עוד דברים חוץ משירים. זה היה ב-ב-בסוכות שנה שעברה, ממש לפני שמחת תורה, שביעי לאוקטובר, ו-ו-וממש היה-- רק יכולתי להכניס און קי ולבוא להפעיל אותן, לשמח אותן, אה, שמחת בית השואבה. הם הביאו לי מחשב, איזה רמקול קטן, ב-בוקסה קטנה והתחלתי להפעיל. תשמעי, אז את רואה שלא צריך אביזרים, לא צריך כלום, לא צריך אורות, לא צריך תפאורה, לא צריך נצנצים, לא צריך כלום. צריך רק שמחה. רק להביא את ה-- לבוא ממקום של יאללה בואו נשמח, בואו נ-- בואו לרקוד, בואו. אני באה לשמח פה וככה נכנסתי. זה היה ממש מפחיד בהתחלה. מי יודעת את מי אני אפגוש? וראיתי מבחורה בת שמונה עשרה עד אישה בת תשעים. כל הסגנונות. היו שם

26:36 דובר 2 אפילו חרדיות, דתיות, ממש כל הסגנונות, כל הסוגים וכולם יצאו עם דמעות בעיניים ואמרו לרב הכלא אחר כך תביאי אותה כל יום שישי, תביאי אותה כל שבוע. את אומרת, את באה ב-ב-במקום של אני באה לשמח, אז את לא צריכה יותר מזה. את לא צריכה יותר מזה. כל הדברים האחרים זה תפאורה רק להוסיף על החוויה, אבל באמת באמת כל אחת רוצה רק לשמוח. ושם-- למה אני מספרת את זה? כי שם את ראית איך שמתוך-- כשהם בשמחה, כשהם רקדו, הם לא היו בכלא, הם לא היו במיצרים.

27:10 דובר 3 וואו.

27:10 דובר 2 הם לא היו שם, הם היו במקום אחר לגמרי. הם פשוט לא-- ומס-מסביב יש אפילו, אה, גדר תיל ואת בכלא, אבל את לא בכלא, את במקום אחר. וזהו. ומשם אני רואה את זה בכל מקום. כשאת בשמחה ואת באה בגישה של יאללה בואו נשמח אז, אז, אז את לא בכלא. ממש.

27:31 דובר 3 וואי, איזה מרגש, את תקשיבי. קודם כל השמחה זה באמת לצאת מהמיצרים.

27:35 דובר 2 ממש.

27:36 דובר 3 יש את הסיפור הידוע על, אמ, שני האחים שהיו בכלא ורקדו סביב הדלי. את מכירה? אני יכולה לספר את הפרטים.

27:45 דובר 2 ורבי זושא.

27:46 דובר 3 הם רקדו כי, כי אם זה מה שיש לנו פה והכלא והכלא זה כל כך מתחבר. אני חושבת שגם יש איזשהו כוח חזק של כששמחים באמת ואת מביאה את הנשמה שלך, אז יש פה משהו של נשמות אלוקיות שמתחברות ביחד בעצם ומתרוממות ביחד. ואז באמת לכי תגבילי את זה. מי יכול להגביל כזה דבר? זה יואו, זה פשוט מרגש ו-

28:13 דובר 2 אני חושבת שזה באמת העוצמה שמרגישים בהרקדה בריקודים, בשמחה.

28:19 דובר 3 עכשיו את לא צריכה להסביר, העסק שלך מצליח, הכל ברור. זה, זה-

28:22 דובר 2 ברוך השם.

28:23 דובר 3 את כאילו שמה את הנשמה שלך בפרונט.

28:27 דובר 2 נכון.

28:27 דובר 3 והיא זאת שמרקידה.

28:28 דובר 2 נכון.

28:29 דובר 3 זה מדהים.

28:30 דובר 2 ואני אגיד לך עוד יותר מזה. עכשיו לפני, לפני שבעה שבועות, זאת אומרת בשיא העומס של ההרקדות, בשיא, כאילו אצלנו זה הולך ככה. יש מחנות חורף, זה מתחיל בסוף חודש טבת ואז חודש שבט מפוצץ בהפעלות. זאת אומרת ביום ובלילה, בעיקר בלילה, כי כל המחנות זה בעצם סמינרים עם נושאים והם רוצים שהבנות, אה, ישנו כמה שפחות, אז אי אפשר להביא בלילה סרט או הרצאה או זה כי הבנות ירדמו. אז, אה, מביאים להם הרקדה.

29:03 דובר 3 אוהבות את ה-

29:03 דובר 2 ואיזה הרקדה. אז, אה, אז זה בחודש סוף טבת שבט. ואז יש חודש אדר שזה כמובן חודש השמחה. אז יש בכל בתי ספר. אז שיא העומס של ההפעלות של כל השנה זה מתרכז בכזה חודש, חוד-- חודשיים כזה. מסוף טבת עד פורים.

29:22 דובר 3 אגב, אבל מה עם הקיץ?

29:24 דובר 2 ובקיץ יש גם מאחרי שבועות עד שבעה עשר בתמוז. עוד, עוד חודש וחצי, אבל בחורף יש עוד יותר חזק. ובתחילת העומס, זאת אומרת תחילת חודש שבט, אמ, היה לי הפעלה שמאוד מאוד התרגשתי ומאוד התכוננתי. זה היה לאושיות שמאוד רציתי להיות שם. עשו שם, עשו להם איזה כנס וזה היה בשבילי סוג של מקום חדש. עד היום אני הרבה בסמינרים והרבה במוסדות ורציתי להיות שם עם ה, עם האנרגיה הזאת והכל. לעשות להם הרקדה. אני רציתי לעשות להם הרקדה עם נעלי קפיצה. הזמינו אותי ואני מתקשרת לבעלי לשאול איפה נמצא הנעלי קפיצה. אני צריכה עוד שתי זוגות. הבאתי את הכל ברכב. יש לנו ארבע מאות זוגות, אבל רציתי להביא את הטובים.

30:20 דובר 3 וואו.

30:21 דובר 2 את המתאימים בדיוק. אז שאלתי אותו איפה יש עוד שתי זוגות? הוא אמר לי זה נמצא. יש לנו ארבע נגררות, זה נמצא בנגררת מחוץ, מחוץ לחניה. אבל הוא אומר לי ככה: "אבל אל תפתחי את זה כי זה בשיפוע, אה, ואם תפתחי את הדלת אז הכל, אה, הכל יתגלגל החוצה. זה ירד כזה וזה מסוכן." ואז אמרתי לו "בסדר" ואבל נורא רציתי להביא את שתי הזוגות האלה שנמצאים דווקא בנגררת הזאת. אחת מהארבע. אז, אז אני יוצאת מהחניה, הולכת לנגררת ואני אומרת אני רק אציץ. אם אני אראה שלא קורה כלום אז, אז אני אוציא את הנעליים וזהו. ואם, ואם אני אראה שקורה משהו אז אני מיד אסגור את הדלת. ואני איך אומרים, אה, הציץ ונפגע. אז אני רק מציצה ועוד לפני שהספקתי ל-לקלוט מה קורה, כל העגלות, ארבע מאות זוגות נעליים התגלגלו עליי ואני ברגע האחרון זזתי אבל זה הספיק ליפול על הרגל שלי עם הדלת. קיבלתי זעז-- ראיתי כוכבים ומסתבר שקיבלתי שבר בקרסול.

31:27 דובר 3 וואו.

31:28 דובר 2 ולאותו אירוע שלחתי אחת המפעילות שלי והיה לי עוד אירוע בערב ששלחתי עוד מפעילה. אבל אני מסתכלת על עצמי. דבר ראשון פחדתי להתקשר לבעלי. הוא יגיד לי מה? מה הוא יגיד לי דבר ראשון? אמרתי לך.

31:42 דובר 3 יואו. בתכלס הפוך. האישה אומרת לבעל.

31:45 דובר 2 כן, אבל, אמ, לא הקשבתי. ו-ואני אומרת: צריך ללכת לעשות צילום. הרגל מתנפחת והכל. ואנחנו נוסעים לטרם, עושים צילום, ומסתבר שיש לי שבר בקרסול. עכשיו, ברגע הראשון השמיים נופלות, כי מרקידה עם שבר ברגל. איך את מרקידה? אה, מה תעשי? כל היומן כבר מלא. הייתי כבר ברוך השם בשלב שכולם כבר סגרו הפעלות, והיה חשש מאוד גדול שמהחו-- מהשלושה חוד-- מהחודשיים האלה אני מתפרנסת למשך חצי שנה. אז כולם, אם הם יבטלו עכשיו, אז מה יהיה? וברגע הראשון כאילו היה לי חשש כזה. ואז אמרתי: דקה, דקה, תנשמי. אם את מאמינה שהכל בהשגחה פרטית ושפע ופרנסה זה משמיים, אז הכל כבר כתוב לך, הכל כבר קבוע, הכל. כאילו, ו-ו-ואמרת את זה באותו רגע. את יכולה לדאוג על מלא דברים, אבל על פרנסה אין לך מה לדאוג, כי זה כבר, כמה ש-- אי-- כאילו אני אגיד את זה אחרת. אם אני מאמינה שהכל בהשגחה פרטית, וכמה שמגיע לך, כמה כסף וכמה שפע וכמה פרנסה שמגיע לך יגיע אלייך, ואת רק צריכה לעשות כלי, את רק צריכה לעשות השתדלות. אז כשאת עושה הפעלות את עושה השתדלות, רק השתדלות, לא מעבר. זה ככה. לא, בכלל לא קשור להפעלה שעשית, להשתדלות שעשית. הקדוש ברוך הוא שולח לך פרנסה כי את רק צריכה לעשות השתדלות. אבל הפרנסה יכולה להגיע גם ממקום אחר, לא דווקא על ידי ההפעלות שעשית. אז אם את מאמינה בזה ואת אומרת את זה כל הזמן, ואת חושבת על זה כל הזמן, ואת, אה, וכ-כך את, את, אה, בדעה הזאת את הולכת כל הזמן, אז למה את דואגת על פרנסה עכשיו? אז אם עכשיו לא תוכלי לעשות את ההשתדלות בצורה הזאת, במרכאות,

33:38 דובר 2 אם זה, אם לא קשור לזה, כאילו השפע יגיע לא קשור להשתדלות, אז זה יגיע גם ככה. ועל פרנסה את לא צריכה לדאוג. על שפע את לא צריכה לדאוג. את יכולה ל-לחשוב מה להגיד ללקוחות, איך לסדר את זה, איך לגרום שיהיה כמה שפחות עוגמת נפש בדרך. אבל על הפרנסה את לא צריכה לד-לדאוג. ובא-- באותו רגע ירד לי הלחץ. כאילו, כי באותו ערב כולם שאלו אותי גם, אה, "מה תעשי? את הולכת, כאילו, קיבלת ברקס. את הולכת-- מה את הולכת לעשות?" אז אמרתי, "אני לא יודעת מה, מה אני הולכת לעשות, אבל אני לא דואגת. אני אחשוב על זה. אני אחשוב בשיקול דעת, ביישוב הדעת". ו-ומה שהיה באמת, חשבתי לעצמי באותו יום, אני כל הזמן טוענת שמרקידה זאת לא מי ש-- יש הבדל בין מרקידה לרקדנית. רקדנית זאת מישהי שרוקדת לעצמה, רוקדת למראה, אוהבת לרקוד והכל. מרקידה זה משהו הרבה יותר עוצמתי. זה בעצם את לא רוקדת לעצמך, את משתמשת עם הפה שלך, את מרקידה. את, אמ, זה לא כל כך הגוף. זה לא כל כך התנועות שאת עושה, אלא איך את אומרת, איך את מנחה את זה. ואני אומרת את זה הרבה לתלמידות שלי, והרבה טוענת את זה והרבה חו-חווה את זה, כי אני יכולה לעמוד על כיסא בלי לזוז, וארבע מאות בנות ירקדו כי אני אומרת להן איך לרקוד. ואמרתי: יופי, עכשיו תתאמני על זה יותר.

35:06 דובר 4 וואו.

35:06 דובר 2 תהיי עם, אה, עם גבס ותצטרכי להרקיד. אז דבר ראשון, כל הלקוחות אחת אחרי השנייה, אמרתי להן שאני, אה, ש-שנפצעתי ברגל, אבל הן לא צריכות לדאוג, ההרקדה תהיה בסדר גמור. ובאמת ברוך השם, אחת אחרי השנייה, היה מטורף. היה-- הכל היה בסדר. אף לקוחה לא ביטלה. הן, הן כל כך סמכו עליי, ברוך השם, שהן אמרו: "בסדר, אם את אומרת שזה יהיה בסדר, אז אנחנו סומכות עלייך". ואני אמרתי: "ריבונו של עולם, תעזור שיהיה בסדר, כי אני לא סומכת, אני לא סומכת על עצמי, אני סומכת עליך". כאילו, הן אולי סומכות עליי כי זה מה שצריך, אה, לשדר. תסמכו, הכל יהיה בסדר, אבל אני אומרת: תסמכו על הקדוש ברוך הוא והכל יהיה בסדר.

35:49 דובר 4 יא.

35:51 דובר 2 וברמה כזאת שבאמצע התקשרו אליי, אה, אמ, באמצע התקופה הזאת, השישה שבועות האלה, התקשרו אליי להזמין אותי לעשות הרקדה בווינה לדינר לנשים, ביידיש, וזה היה בשבילי מצד אחד הגשמת חלום מטורפת. כי יופי, את כבר לא מרקידה רק בארץ, קוראים אותך-- קו-קוראים לך גם לחו"ל. ואמרתי: אבל אני, אם עד עכשיו בכל מוסדות החינוך והכל זה עובר, זה עובר להם בגרון שאני מרקידה על המקום עם שבר ברגל, כאילו מרקידה על רגל אחת, אז, אז מה יהיה שם? והן אמרו: בסדר, בכל זאת תבואי. אמ, אם את אומרת שאת יכולה להרקיד כמו שצריך והכל יהיה בסדר, אנחנו סומכות עלייך. והגעתי ונסעתי לווינה והיה פשוט כיף ו-ו-ומרגש ומשמח והכל היה בסדר. אז, אמ, ואני חושבת ש-

36:44 דובר 5 רגע, איפה הגבס?

36:45 דובר 2 הורדתי את זה. את יודעת מתי? לפני שבוע. נגמר פורים, נגמרה התקופה.

36:49 דובר 5 יואו.

36:49 דובר 2 אפשר להוריד את הגבס. עשית את השליחות שלך, עכשיו יאללה.

36:52 דובר 5 וואי.

36:54 דובר 2 עכשיו-

36:54 דובר 5 איזה שיעור מ-מ-מדהים, מדהים, מדהים לחיים.

36:59 דובר 2 זה היה, אה, בשבילי דבר ראשון זה היה טלטלה מאוד גדולה, אבל אני אז גיליתי שכל הזמן שאת אומרת שהכל בהשגחה פרטית ואת כל הזמן חיה באמונה, כשאת צריכה את זה אז את-- אז זה מגיע לך לידי שימוש. זאת אומרת, כשאת עם שבר ברגל והכל קורס, פתאום את מגלה: וואו, איזו מנוחת הנפש יש לי שכל הזמן האמנתי שהכל בהשגחה פרטית, כי עכשיו אני יכולה להתאמן על זה. כאילו הכל מגיע לידי שימוש, כל מה שחשבת וכל מה שהאמנת. אמרת: וואו, בואי נראה אותך תכלס, את מאמינה בזה? אז, אז יאללה, תהיי רגועה. כאילו ואנחנו באמת יכולות להיות רגועות. אנחנו באמת יכולות לשלוט על זה. ומקודם אמרת ש... אמרת לי שהשגחה פרטית זה לא רק, אה, אה, לא זוכרת את הדימוי שנתת, אבל אפילו ב-ב-במה שלא הולך ובמה ש-

37:53 דובר 5 דיברנו פה על הציוד הטכני, אז אמרתי כשאת מגלה שהפודקאסט לא הקליט בעצם.

37:57 דובר 2 זה גם בהשגחה פרטית.

37:59 דובר 5 נכון. אני חושבת שדווקא, גם אומרת את זה לבנות בחסידות בכפית, שאנחנו לפעמים מדברים על טרגדיות ועל משברים, והנה קרה משהו מטורף. אז בואי נאמין בהשגחה פרטית שהכל בסדר. אבל אם אני באמת אתאמן להאמין בהשגחה פרטית גם כשקורה הדבר הכי, הכי טריוויאלי, אני נוסעת לאנשהו ויש פקק. ואת יודעת מה? אני אפילו לא מאחרת. אבל איך אנחנו ישר-

38:25 דובר 2 לא.

38:25 דובר 5 כשיש פקק? כן. ולשחרר, כל הזמן לשחרר ולהגיד: ז-ז-זה הכל הוא. זה הכל ממנו. וכמו שהבעל שם טוב אומר-

38:35 דובר 2 נכון.

38:35 דובר 5 שכל עלה שנושר זאת השגחה פרטית, וקל וחומר שאנחנו, אנחנו, מה, מה אנחנו, י- כל העולם נברא בשבילנו, בשביל הייעוד שלנו פה. אז כל דבר סובב אותנו השגחה פרטית, כל התנהגות שמתנהגים כלפינו השגחה פרטית, וכשמתרגלים להתאמן על זה, אז כשקורה דבר כזה שאת מספרת את זה-

38:56 דובר 2 שזה משהו גדול, כאילו.

38:58 דובר 5 כן, במבט ראשון את אומרת: מה זה, לקחו לך את המקצוע?

39:02 דובר 2 כן.

39:02 דובר 5 אין. את, זה הרגליים שלך, וזה גם מאפשר ה-ה-האמונה בהשגחה פרטית. שימי לב איך זה נתן לך אפשרות לחשוב יצירתי. פתאום להגיד: רגע, מה זה בכלל מרקידה?

39:12 דובר 2 כן, את העלה. כשאת מאמינה שהכל בהשגחה פרטית, את חוסכת המון עוגמת נפש, המון נקיפות מצפון והמון בהלה. אני אגיד לך-

39:20 דובר 5 נכון.

39:20 דובר 2 אני בהפעלות, במקצוע, זה באמת אפשר להגיד מקצוע שחייבים ניסים כל הזמן. חייבים השגחה פרטית גם. זה מקצוע מאוד, מאוד לחוץ. אם זה את כל היום בדרכים ואת צריכה להגיע לכל מקום מוקדם ואין לך שליטה. הייתה תקופה שאמרתי: על הכל אני רגועה, הכל יהיה בסדר. זאת אומרת, יש לי שליטה על הכל. אני יודעת איך להרקיד, אני יודעת איך להפעיל, אני יודעת איך להתנהל מול רקדניות ומול לקוחות. אני יודעת איך לדבר לבנות, איך להלהיב אותן, איך להדליק, להגיד עשר, תשע, שמונה וכולם על הרגליים. אבל יש משהו שאין לי שליטה על זה, שזה הפקקים בדרכים.

39:56 דובר 5 הפגנות.

39:57 דובר 2 אין לי, אין, אין לי שליטה על... אני יכולה לצאת שעתיים לפני הזמן ולהגיע מאוחר. אין לי שליטה וזה נורא מבהיל וזה נורא מפחיד, כי אם תגיעי מאוחר מה תעשי? אמ, ואז, אה, אני מתאמנת. באמת, הדוגמה הזאת של הפקקים זה באמת להתאמן על, על המקום הזה. תהיי ב-- כאילו הכל בסדר, הכל בשליטה של השם, הכל מדויק, הכל בהשגחה פרטית. וזה לא רק זה. זה אם לא עובד לך כבל ולא עובד לך המחשב ולא... את עובדת עם דברים. אין לך במה, אין-- הבנות מתפזרות, לא יודעת. כל מיני דברים שזה יכול להיות מצד אחד מאוד מאוד מאוד מאוד מפחיד ומצער. אבל כשאת מאו-- מאמינה ובטוחה שהכל בהשגחה פרטית, אז את אומרת, "ההפעלה הזאת לא הצליח-- שלא הצליחה זה לא בטעות, זה מדויק. זה היה מדויק. ככה זה היה אמור לא להצליח."

40:56 דובר 6 ממש.

40:56 דובר 2 את עשית את ההשתדלות, הבאת את עצמך במקסימום וזה לא הצליח. כאילו, זה לא אשמתך, סוג של. זה, זה מוריד מאוד מאוד הרבה נקיפות מצפון, הרבה כאב לב, הרבה... כי את אומרת, "זה מדויק. זה לא קרה בטעות. הקדוש ברוך הוא רצה שככה יהיה." ומצד שני, אם זה באמת-- אנחנו בדרך כלל, אה, ס-ס-- הצלחות. יש הצלחה אחת, שתיים, שלוש, ארבע, מאה הצלחות, כולם בסדר, הכל טוב ויפה ושמח ומוצלח וכולן נהנות והכל. והפעלה אחת שלא הצליחה יושבת לך ככה בגרון ו-ומוריד לך את מצב הרוח לשבועיים ואת מרגישה מאכזבת את הלקוחות, את הבנות שהשתתפו. את מרגישה כישלון, את מרגישה... אם אין לך את האמונה הזאת שכמו שהצלחות זה בהשגחה פרטית ואת עומדת על במה ואת אומרת, "זה לא אני, זה הקדוש ברוך הוא. איזו עוצמה יש פה שאני לא עושה פה כלום. אני פשוט רק צינור. ברוך השם שזכיתי וזה הכל מדויק והכל בהשגחה פרטית. איזו עוצמה שיש פה." אותו דבר, גם כישלון זה לא את. לא את אשמה ולא את. נכון, את לומדת לקחים, את לומדת מהטעויות. אם, אם, אה, יש כזה מושג שאפשר לעשות טעות, אבל אסור לחזור על טעות פעמיים. משהו לא הצליח, משהו-- שכחת להביא משהו, לא יודעת מה. הייתה איזו טעות שעשית, את לומדת מזה. פעם הבאה לא תעשי. אבל גם הטעות הזאת שעשית זה גם בהשגחה פרטית.

42:24 דובר 6 נכון.

42:24 דובר 2 זה גם לא את אשמתך. כשאני פתחתי את ה-- את הנגררת והבת שלי שאלה אותי, "למה עשית את זה?" אז אמרתי לה דבר ראשון, אמרתי לה-

42:37 דובר 6 בת ארבע?

42:37 דובר 2 היא בת ארבע. אה, יש לי ילדה בת ארבע, בת שנתיים ובן כמעט שנה. אז היא אומרת לי ככה: "למה פתחת את הנגררת?" אמרתי לה, "עשיתי שטות, נכנסה בי רוח שטות." ככה אמרתי. אז היא אומרת לי, "מי הכניס לך את רוח השטות?" אמרתי לה, "השם אמר לי לפתוח את הנגררת." היא אומרת לי, "איך הוא אמר לך?" אבל אני, כדי שלא יהיו לי עכשיו שישה שבועות נקיפות מצפון כל הזמן שאני... למה פתחתי את הנגררת? מה, אני טיפשה? מה חשבתי לעצמי? בעלי הרי אמר לי לא לפתוח. הוא הזהיר אותי. לא שהוא לא אמר לי. זה היה יכול ל-לקרות. מה היה קורה אם הבאתי-- אם הייתי מביאה ל-ל-לאושיות שתי נעליים אחרות ולא מהנגררת הזאת? כאילו, מה חשבת לעצמך שאת פותחת נגררת ו-ו-ואת יכולה לקבל שבר? איזו טיפשה אני. והייתי יכולה להסתובב ככה כל התקופה ממורמרת, עצבנית ו-ו-ועם מלא נקיפות מצפון. כי זה באמת ק-- שבר ברגל זה קשה. זה-- בעלי היה צריך לעבוד מאוד מאוד קשה בבית. כ-- הכל משתנה. זה קשה פיזית, זה קשה גם נפשית. כשאת נופלת זה, זה, זה הרגשה לא טובה. ו-ומה חשבתי? מה הבאתי לעצמי? אבל באותו רגע כל הזמן אמרתי, "זה לא אני." היה, כאילו, בהשגחה פרטית. זה מדויק. הייתי צריכה לקבל שבר אם הייתי פותחת את הנגררת או לא הייתי פותחת את הנגררת. הייתי צריכה לקבל שבר בכל מקרה. לצערי, הקדוש ברוך הוא עשה לי ככה, איזה, כאילו, "לא תראי, לא תחשבי, אל תעשי. פשוט תפתחי את הנגררת בלי לחשוב, וזה מה שקרה לך בהשגחה פרטית." אז זה לא אני עשיתי. כאילו, נכנסה בי רוח שטות, זה הכל. לא אני הטיפשה ולא

44:16 דובר 2 אני זה. וכל כך שידרתי את זה, שגם, אה, שזה יצא כזה שגם בעלי כבר לא היה יכול להגיד לי "אמרתי לך". כי, כי הרי לא את עש-- לא את פתחת נגררת. פתחת, השם רצה.

44:30 דובר 7 זה חשוב כי הוא שילם על זה מחיר כבד עם כל ה-

44:32 דובר 2 הוא שילם מחיר. מחיר מחיר. ממש.

44:35 דובר 7 וואו, זה כל כך... יש פה כמה דברים. קודם כל באמת ההבנה שהשגחה פרטית זה לא "וואו, ניצלתי מפיגוע, השגחה פרטית", אלא השגחה פרטית זה פשוט כל מה שקורה, כל מה שמתרחש.

44:46 דובר 2 ממש.

44:47 דובר 7 כל-

44:47 דובר 2 כל דבר.

44:49 דובר 7 כל דבר. הכל זה השגחה פרטית.

44:50 דובר 2 אם את מאחרת, אם את מאחרת, זה גם השגחה פרטית. ואם את לא מאחרת זה גם בהשגחה פרטית.

44:55 דובר 7 נכון.

44:56 דובר 2 אני חושבת שהמילים של השגחה פרטית, במילים אחרות שאני אומרת לעצמי, הכול מדויק. זאת אומרת, זה לא בטעות. כשאני מאמינה שזה לא בטעות, אז, אז, אז אני יכולה להירגע. לא בטעות קרה זה וזה וזה. זה ככה היה אמור להיות. אם היית רוצה, אולי היית רוצה. את רק משהו פה באמצע, ב... את צריכה לעשות כל מיני פעולות, אבל באמת זה כבר מדויק, כבר כתוב ממזמן.

45:23 דובר 7 תירגעי, לא הכול זה את.

45:24 דובר 2 ממש.

45:24 דובר 7 לא הכול זה, זה-

45:25 דובר 2 ממש.

45:26 דובר 7 "אני עשיתי, אני אם הייתי עושה, אם לא הייתי עושה." תירגעי.

45:29 דובר 2 ממש ככה.

45:30 דובר 7 את משהו קטן בתוך כל הדבר הזה.

45:32 דובר 2 ובאמת ראיתי שהרבי כותב, הוא כתב באגרות קודש. אני הרבה פותחת, אה, כשאני רוצה להתחזק. זה באמת עסק שממש, אמ, דורש הרבה התחזקויות בדרך ומה יהיה ואיך יהיה. ופתחתי אגרות קודש, והרבי כתב שגם הרעיונות שלנו זה גם לא שלנו. זה גם בהשגחה פרטית. כאילו, לפעמים אני אומרת, למשל, השקעתי ב, ב... רצ-- השקעתי במוצר, אה, מקפצות אישיות שמתנפחות, משהו שהיה יכול לעוף ולהיות מטורף והכול, והבאתי את זה לארץ וזה היה עלויות מטורפות ועד שזה הגיע ופרסמתי והיו לי מלא לקוחות שרצו את זה. אני מתחילה לעשות עם זה הפעלה ואני מגלה שזה מתהפך. כאילו, הבאתי מדי גדול, מדי גבוה ומדי, מדי, אה-

46:21 דובר 7 צר.

46:21 דובר 2 צר, וזה פשוט לא בטיחותי, זה מתהפך. אז יש לי במחסן כמה מאות מקפצות אישיות ש-ש-שזה במחסן. עשית, עשית כביכול השקעה שלא הצליחה, ועכשיו תאכלי את זה. ו, ולא היה לי לרגע נקיפות מצפון. מה חשבת? למה לא בדקת מספיק מקודם לפני שעשית את ההשקעה? או הרעיון, אוף, זה לא יצליח, אז עכשיו אני לא אשקיע. לא. כי גם הרעיון הזה של להביא את המקפצות הקטנות האלה זה גם בהשגחה פרטית. זה לא את חשבת. ובעסק הזה את ממש מרגישה את זה, כאילו, השם שולח לך רעיון. אני רוצה רעיון. הקדוש ברוך הוא, תשלח לי משהו טוב, אני צריכה רעיון, אני חייבת. וגם הרעיון הזה שנכשל זה גם בהשגחה פרטית. לאחר מעשה, עכשיו זה... אז באותו זמן בעלי אמר, "אנחנו מביאים מקפצות קטנות, בואי נביא גם אחת ענקית". אמרתי, "מה? מה צריך מקפצה ענקית? כאילו בשביל מה?" אבל, אבל הוא רצה מאוד, והבאנו את זה. ובסוף המקפצה הענקית הזאת כל כך הולכת וכל כך הצליחה, פי עשר ממה שציפיתי שהמקפצות הקטנות יצליחו וילכו. אז המקפצות באמת במחסן. אולי אני עוד אעשה עם זה משהו, אני לא יודעת, אם השם ישלח לי רעיון, אבל מצד שני משהו אחר הצליח בענק בלי שבכלל חשבתי שזה ילך.

47:44 דובר 7 וואו. זה מדהים. אני חוזרת רגע לזה, זה, זה גם פה וגם בסיפור על השבר. יש את הרעיון הזה של, אה, זה לשאת איזושהי מורכבות כזאת של מצד אחד אני לא לוקחת הכול על עצמי וזה לא באשמתי וזה היה אמור לקרות, ומצד שני כל הזמן בעצם היכולת להתקדם כי אנחנו לומדים מטעויות.

48:05 דובר 2 כאילו תיקחי אחריות גם.

48:07 דובר 7 כל הזמן ככה. כן, משהו בהפעלה לא עבד, היה חסר איזה כבל. אז מצד אחד זה לא שלי, זה בדיוק מה שהיה צריך לקרות לך בתחילה. מצד שני, איך אני נערכת להפעלות הבאות עם גיבוי לתקלה הזאת? כי אני חושבת שהמורכבות הזאת היא זאת שמפילה. כי אם אני צריכה ללמוד מזה משהו הלאה, אז כנראה עשיתי טעות.

48:27 דובר 2 אז סימן שזה היה בסדר.

48:28 דובר 7 כן, כן. וזה כל כך לשחרר את זה ולהגיד לא, התפקיד שלנו זה כל הזמן עם הפנים קדימה, בלי... זה הכול יצר הרע, כל ההאשמה ותראי איך את לא טובה. ואנחנו צריכים אנרגיות טובות בשביל להתקדם. זה כל הזמן אוקיי, היה, היה צריך לקרות. מה הלאה? איך עושים יותר טוב?

48:47 דובר 2 ממש ככה. ממש ככה.

48:49 דובר 7 מדהים.

48:50 דובר 2 הייתי בדיוק לפני כמה ימים, שמעתי את בת שבע דרגן שהיא מדברת הרבה על ביטחון ועל ביטחון בהשם, על מנוחת הנפש. אמ, אז היא דיברה ככה. היא גם אמרה שהכול בהשגחה פרטית, אבל היא הוסיפה לי משהו ש-ש-שכחתי, כאילו שלא חשבתי עד היום. עד היום אמרתי הכול בהשגחה פרטית. את סוג של את משוחררת מאשמה. את משוחררת מ-מ-מדאגה. את לא צריכה לדאוג כי הכול, הרי הכול כבר מדויק לך, הכול, הכול יהיה בסדר, הכול יהיה טוב. אמ, את לא צריכה להיות עם נקיפות מצפון על משהו שנכשלת כי לא נכשלת. זה מדויק. כך-- זה בהשגחה פרטית. ככה היה אמור להיות מלכתחילה. את חושבת שנכשלת, אבל ככה היה אמור להיות מלכתחילה. אז ככה חשבתי עד היום. אבל היא אמרה נכון שהכול בהשגחה פרטית, אבל למה השם עשה לך את זה? למה הוא? למה הוא הביא לך את הסיטואציה הזאת כדי שת-- בהשגחה פרטית הוא הביא לך את הסיטואציה הזאת כדי שתלמדי מזה משהו. אז בכל הפעלה לפעמים זה דברים טכניים שאני יכולה ללמוד. זאת אומרת, היה משהו לא טוב, זה בהשגחה פרטית, אבל מזה אני לומדת להבא לשנות משהו, שהכול יהיה טוב, שהכול, שזה לא יקרה שוב. אבל לפעמים הלימוד זה הרבה יותר קשה. זה כאילו זה, זה תעבדי על עצמך. את צריכה עכשיו ללמוד מהסיטואציה הזאת לעבוד על הרגש של האכזבה, לעבוד על הרגש של הכעס, לעבוד על ה, לעבוד על המידות שלך. כאילו זה לא סתם קרה. נכון שזה בהשגחה פרטית, אבל למה זה קרה? תחשבי גם טיפה מעבר ל-- נכון, זה מדויק, אבל-

50:29 דובר 7 איך זה חלק מהמסלול שלי?

50:31 דובר 2 בדיוק.

50:32 דובר 7 וואו.

50:32 דובר 2 בדיוק, בדיוק.

50:34 דובר 7 זלדי, יש כל הזמן שאלה שעולה לי ואני חייבת לשאול אותך. את לא, לא חייבת להיות לך תשובה מלאה מההתחלה ועד הסוף, אבל אולי קצת. יש לך קטנטנים.

50:43 דובר 2 כן.

50:44 דובר 7 ואת יוצאת בערב ועוד ערב ונגררות ונוסעת לווינה וחוזרת. איך?

50:51 דובר 2 איך זה עובד? אז האמת, אמ, טכנית אני אגיד לך איך זה עובד. אני עובדת או בבוקר, בבוקרים והילדים בגן עד ארבע ובלילות. אז בלילות הם עם בעלי בבית. בעלי הוא שכיר, הוא עובד בישיבה ובלילות הוא בבית. עכשיו, אם אני נוסעת, אבא שלי עובד איתנו.

51:14 דובר 7 וואו.

51:14 דובר 2 איתי ואיתי עם בעלי, כאילו.

51:16 דובר 7 איזה חמוד.

51:17 דובר 2 הוא כאילו הוא, הוא, הוא, הוא הנהג. הוא מביא אותי לכל המקומות, מרכיב ציוד, מקפל ציוד. הוא מנהל העבודה בעיקר. אז, אז וככה התחלתי לעבוד איתו כי הייתי צריכה מישהו לנסוע איתו בלילה שלא יהיה ייחוד ושלא יהיה בעיות. וככה זה התחיל ואנחנו כבר שנתיים עובדים ביחד וזה פשוט הברכה הכי גדולה שיכול להיות.

51:43 דובר 7 מ-מ-מם.

51:43 דובר 2 זה כזה כיף.

51:44 דובר 7 זמן איכות מלא.

51:45 דובר 2 כן. כי אני אגיד את זה ככה. פעם הייתה לי יראת כבוד מאוד, מאוד גדולה מאבא שלי. הסגנון הירושלמי, ה-- לא יודעת אם החינוך או המנטליות, זה היה משהו יותר מרוחק ויותר... כאילו אבא שלי בשבילי הוא, הוא היה, הוא גם היום, השראה מטורפת. והבן אדם, כאילו, איך אמרתי בטוב ורע? אני רוצה שבעלי יהיה כמו אבא שלי, שהחתן שלי יהיה כמו אבא שלי.

52:12 דובר 7 זה המודל.

52:13 דובר 2 כן, ומשהו שזה היה קצת, אה, יראת כבוד מאוד גדולה, יותר ריחוק כזה. ומאז שהתחלנו לעבוד ביחד פשוט קיבלתי מתנה. שיחות נפש ארוכות, התוועדויות, שעתיים שלמות בדרכים, אה, תובנות מטורפות, אה, זה, זה פשוט-- והוא איש שמח ואנרגטי ו-ו-ופשוט קיבלתי, חוץ מזה שהוא עובד איתי ושהוא מסתדר עם כל הרכזות והמנהלות והוא מגיע ויודע הכל איך לשים והכל. ממש חברמן כזה. אז קיבלתי גם קשר מאוד, מאוד מיוחד עם אבא שלי, שזה בשבילי המתנה הכי גדולה. כאילו רק בשביל זה היה שווה כל העסק וכל זה כדי...

52:57 דובר 7 וואו. לזה לא ציפיתי, לכזאת תשובה.

53:00 דובר 2 אז זה טכנית. עכשיו אני חושבת, את אומרת עם הקטנטנים והכל. אני-- אם את עושה משהו שאת אוהבת, ולא רק זה, בוער בי, זה ה-ה-אני, אני מרגישה, זה נותן לי הרבה כוח. ההפעלות נות-- לא לוקחות ממני כוח ואנרגיות. זה נותן מלא כוח וזה נותן מלא אנרגיות. זה, זה את, את מגיעה למקום ואת מרגישה שאת כמו מציירת חיוך על הפנים של בנות. זה, זה, זה הפידבקים. זה ממש כיף. אז זה בעצמו נותן הרבה כוח ויש לי מלא, מלא, מלא. אני מאוד... לא יודעת אם לקרוא לזה עקשנית, כי אני כן קצת נכנעת כשצריך, אבל אני מאוד מתמידה. אז יש הרבה קשיים. או לפני לידה, אחרי לידה, בית עם ילדים שמוציאים שיניים, אה, התינוק או, או לא יודעת. מלא, מלא, מלא דברים שיש.

53:56 דובר 7 מן הסתם יש לך הפעלות שאת מגלה שלא ישנת בלילה לפני, נגיד, וכזה.

54:00 דובר 2 בדיוק. או שזה באמצע הלילה שאת ברכב. נגיד זה קורה הרבה שאת ישנה כל הדרך להפעלה ואת מתעוררת ואת צריכה עכשיו לעלות על הבמה עם שיא אנרגיות, כי הבנות לא ישנו והן מחכות לך כבר מההפעלה הקודמת שהייתה חצי שנה, ואת צריכה להפעיל עם כל הכוח. אז זה סתם. זה אחד הדברים שאת נכנסת כאילו את כמו, לא יודעת אם לקרוא לזה שחקנית, אבל את יוצאת מעצמך. את פשוט לא, לא זלדי העייפה שעכשיו הכי בא לי לישון, אבל באמת את ישנה עמוק. את רוצה את זה, את יוצאת מעצמך. עכשיו את עולה על הבמה עם כל האנרגיות, אחר כך חוזרת לישון גמורה. אבל אני מתכוונת, יש הרבה אתגרים בעסק, אם זה שיווק ומכירות והפעלה שלא מצליחה או כן מצליחה להביא עוד הפעלה, לא להביא עוד הפעלה. מלא שאלות, מלא דברים שאת לא יודעת אם יצליחו, אם, אם יתקדמו והרבה, הרבה מאמץ של כוח, של לחשוב, של... זה עסק גדול ברוך השם והיום יש גם קורסים, שהיום אני עושה קורסים. עכשיו זה כבר כמעט המחזור החמישי למפעילות, אז זה, זה דורש הרבה, אבל אני ממש, ממש מתמידה. כאילו לא נופלת מקשיים, לא חוזרת אחורה. היה לי ב-- לפני המחזור השני שפתחתי של בית ספר למפעילות. יומיים לפני היו לי רק ארבע נרשמות, כשבמחזור הראשון היו שתים עשרה. מלא, קבוצה מלאה. ויומיים לפני הקורס, כולם יודעים, שיווק טוב, מכר טוב, ורק ארבע נרשמות. מה את עושה עם זה? את לא יכולה ללכת אחורה. את לא רוצה ללכת קדימה. את לא רוצה לפתוח קורס עם ארבע נרשמות. לא בא לך, את רוצה אולי-- כאילו הייתה לי כזאת מחשבה של יאללה, אני סוגרת.

55:44 דובר 2 מי אומר שצריך לעשות, אה, קורס? זה מדי קשה, זה מדי קשה ה-ה-המכירות ו-ו-ואחר כך להתמיד בזה במשך שלוש עשרה שבועות, כל, כל, כל שבוע ערב שלם. זה, זה, זה דורש הרבה כוחות, הרבה, הרבה מאמץ ולא אומר שזה שווה. ותראי, רק ארבע נרשמו. אבל אז דיברתי אז עם המלווים העסקיים, שהם אמרו לי: אל תסתכלי על עכשיו, תסתכלי על הטווח הרחוק. לטווח הרחוק, אמ, תראי שזה נס שלא ויתרת. ואז מה שעשיתי, אז עשיתי מבוא לקורס. הגיעו הרבה. בסוף הייתה קבוצה מלאה מלאה. יומיים אחר כך, כאילו.

56:26 דובר 7 וואו.

56:27 דובר 2 כל מי שהגיעה למבוא נרשמה ברוך השם והן כל כך נהנו. אבל איך התחלתי? איך? איך? איך החלטתי כן להתקדם עם זה? כי אמרתי: בשביל מה פתחת את הקורס? איך זה התחיל? בואי ניזכר למה את עושה את זה בכלל. ואז תראי אם יש לך כוח או אין לך כוח. אם יש לך את, אם יש לך את, לא יודעת איך להגיד את זה, את ההזדמנות. אם יש לך את האפשרות בכלל לסגור או אין לך, כאילו אם מותר לך ללכת אחורה או לא מותר לך.

56:55 דובר 7 זו הנקודה של ה...

56:57 דובר 2 ואז נזכרתי למה פתחתי את הקורס. אמ, אני פשוט, היה, היו לי. התחלתי לגדול ולגדול, לגדול והייתי צריכה להכניס עוד מפעילות והייתי צריכה להכשיר אותן. אז הכשרתי פה אחת, פה אחת וקיבלתי מלא, מלא, מלא שאלות של תלמידות, של בנות שרצו להיות מפעילות, מה לעשות, איפה לקנות והכל. ועזרתי להן עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. ואז אמרתי: וואו, יש לך שליחות. יש כל כך הרבה בנות עם כל כך הרבה אנרגיות, עם כל כך הרבה עוצמה. הן רוצות. כשמישהי רוצה להיות מפעילה והיא לא מפעילה זה פשוט חבל על כל יום. משהו בוער בה והיא רוצה להשפיע. היא רוצה להוביל, היא רוצה לשמח. יש כל כך הרבה בנות שרוצות לעשות את זה ואין להן. הן צריכות דרך, הן צריכות מפה. הן צריכות לדעת איך ליצור. אז עכשיו אני התחלתי. למדתי הדרכת ריקוד, למדתי הפקת אירועים, למדתי משחק, למדתי עריכת מצגות, למדתי שיווק, למדתי מכירות, למדתי מלא, מלא, מלא דברים כדי להיות המפעילה הכי טובה. זאת אומרת מלא סוגי קורסים כדי להיות בזה. ואמרתי, כל הבנות האלה שכל כך הרבה שואלות, וזה היה כל יום לפחות כמה ששאלו. הרבה. גיליתי שיש מלא מפעילות. מלא בנות שרוצות להיות מפעילות. כל אלה יצטרכו לעשות את הדרך שאת עשית ולנסות ולטעות עוד פעם ולנסות שוב וללמוד כל כך הרבה קורסים וכל כך הרבה כסף להשקיע. בואי תעשי את זה מסודר. תפתחי קורס אחד שיכניס את הכל ביחד, תעשי להן מפה, תעשי להן דרך שגם הן יוכלו להיות מפעילות כי זה משהו שבוער. זה זה. ואז לפני הקורס, לפני המחזור השני אני מגלה שיש ארבע בנות ואני רוצה ללכת אחורה. אז נזכרתי בזה ואמרתי

58:43 דובר 2 וואו, אם את עושה את זה בגלל כסף או בגלל, לא יודעת, אינטרסים אחרים, אז באמת זה לא שווה. כי אולי זה לא מספיק שווה כספית. אולי, אה, זה לא שווה את האינטרסים שיש לך. אם זה פרסום או אם זה שם טוב. לא יודעת. כי אם תפתחי קורס של ארבע נשים או תיאבקי ותתאמצי כל כך חזק, אולי זה לא יהיה שווה את זה, אה, בשביל הדברים האחרים. אבל אם את עושה את זה מתוך שליחות של לעזור לנשים להגשים את עצמן, לעזור לנשים, לשמח, להפעיל, אז אין לך זכות ללכת אחורה. את חייבת להמשיך. ואז עשיתי מבוא ואמרתי את המילים האלה לבנות. איך פתחתי את הקורס בכלל ולמה אני עושה את זה? והבנות נרשמו. והיום, ברוך השם, היום זה שנה וחצי מאז שפתחתי את הבית ספר. סיימנו ארבעה מחזורים, יש מעל שישים תלמידות. רוב הבנות עובדות בזה, מצליחות בזה, נהנות, מברכות כל יום על השם, על, על, על ההזדמנות הזאת, על השליחות הזאת. זה גם להיות מפעילה. מצד אחד זה גם, זה הרבה הרבה מאמץ והרבה כוח רצון, אבל גם מאוד מאוד מתגמל, כי זה לא חמישים שקל לשעה. זה לא מאה שקל לשעה. מדובר באלפים. ונכון שזה מאמץ של לבוא ללמוד כל שבוע ולבוא ולהשקיע הרבה כוחות והרבה בציוד והרבה אנרגיות וזמן ולהיות הכי מקצועי ולהביא את עצמך הכי טוב. אבל הסיפוק של זה וה-ה- כשאת יורדת מהבמה ואת רואה מה עשית, לא את עשית, מה השם הביא לך, כאילו גרם לך לעשות.

1:00:29 דובר 7 כן.

1:00:30 דובר 2 אז, אז, אז זה שווה את הכל. את כל המאמץ ואת כל ההשקעה. ו-ו-וזה סיפוק מטורף, ברוך השם. ואני אומרת תודה להשם על, על, על הזכות הזאת של לפתוח בית ספר ש-ש-שזה גם, אני חושבת שאם לא היה לי את ההתמדה והאמונה שאני לא, לא אני עושה את זה, אני עושה את זה מתוך שליחות, אז לא בטוח ש-שזה היה היום איפה שזה היום, וזה גם עכשיו.

1:00:55 דובר 7 טופ שלוש.

1:00:57 דובר 2 יותר חזק, כאילו זה גם עכשיו כל יום מחדש לבחור להמשיך, כי להחזיק עסק. יש כזה דבר של לקפוץ מהר מאוד, יופי. כל הכבוד. ברוך השם הצליח והייתה לך הצלחה גדולה ונהיית מפעילה גדולה ו-ו-ומעבר לזה. אבל להחזיק את זה איפה שזה היום, זאת אומרת להחזיק את הלקוחות, להחזיק את השם. אה, אומרים שם טוב הולך רחוק, שם רע הולך רחוק עוד יותר. אז להחזיק שיהיה לך שם טוב ולהשקיע בזה ו-ובלהשקיע בלקוחות ובלהשקיע בהכל. להחזיק את ה-- את האיפה שזה היום זה הרבה יותר קשה מלגדול. וזה יומיומי. כאילו כל יום לרצות לקום עם הכוחות ולבקש הלקוחות כדי להמשיך עם זה.

1:01:42 דובר 7 וואו.

1:01:43 דובר 2 ובגלל זה אנחנו צריכים לעבוד מתוך שליחות כדי שיהיה לנו כוח.

1:01:46 דובר 7 ממש. ואת הגעת לכל זה מהשאלה שלי על הילדים.

1:01:50 דובר 2 כן.

1:01:50 דובר 7 ואני עכשיו מבינה שאת בעצם באה ואומרת: אני האימא שאני בזכות כל הדבר הזה שאני עושה.

1:01:57 דובר 2 נכון.

1:01:58 דובר 7 כי אני, זלדי שמחה וזלדי מוטענת ומישהי שהיא חיה את השליחות שלה. אז היא אמא עם אנרגיות אחרות.

1:02:07 דובר 2 לגמרי. ואני אגיד, כן. יש תקופות שזה כזה חודש וחצי בחורף ועוד חודש בקיץ שאני פחות האימא המושלמת. בהחלט. אני לא רואה הרבה את הילדים. בעלי רוב הזמן איתם או עם בייביסיטר קבועה, אמ, שזה באמת אפשר להגיד אם ה-- אם הייתי רוצה שהיו לי נקיפות מצפון אז היו לי מלא. אפילו אם אני לא הייתי רוצה אז היו לי מלא. כאילו את לא הרבה איתם ולא-- ורואה אותם פה ושם. אבל רוב השנה, שזה מאחרי פורים עד סוף ספירת העומר, אני האימא הכי מושלמת. כאילו אני כל הזמן איתם ומשחקת וכאילו אה, לא מפצה אותם אבל מכינה אותם לתקופה אחר כך שהיא קצת פחות. ואני הרבה הרבה איתם. ואז בחגים ואז כאילו כל, כל, זה עבודה מאוד תקופתית. אז יש תקופות שאני פחות איתם ויש תקופות שאני איתם הרבה מאוד. אז זה בסדר וזה עבודה שהשם שלח לי ו-ואני שמחה מאוד מאוד בעבודה הזאת. ואני רואה שהילדים לא מסכנים והילדים מאוד טוב להם ובעלי הוא אבא מדהים ובגלל זה אני גם יכולה לעשות הפעלות, כי באמת אי אפשר לעשות אה, לא יודעת, דווקא הפעלות אלא עסק עצמאי.

1:03:27 דובר 7 נכון.

1:03:28 דובר 2 או לעבוד הרבה במשהו שאת אוהבת. אם אין לך את-- אם אין לך את התמיכה או את הסביבה, אם זה לא בעל אז זה אמא או הורים או אחיות או לא יודעת. סביבה שמותאמת, שעוזרת, שתומכת, ש-שבזה. כי אם לא אז, אז באמת אנחנו, מה אנחנו? אנחנו נשים שיש לנו ילדים ויש לנו... זה צריך לדעת.

1:03:53 דובר 7 אני חושבת גם שתכל'ס כל עבודה שעובדים יש מחיר מסוים.

1:03:58 דובר 2 כן.

1:03:58 דובר 7 משפחתי. הרי אנחנו כל הזמן בג'ינגול הזה של מה יותר, איפה יותר, איך לאזן.

1:04:04 דובר 2 ממש.

1:04:05 דובר 7 ואני זוכרת שכשהגענו לארץ עשיתי המון הרצאות, ממש. זה היה איזה שלוש בשבוע.

1:04:12 דובר 2 וואי.

1:04:12 דובר 7 זה היה כאילו עושים הרצאה ואז קונים גרביים.

1:04:14 דובר 2 וואו, יפה.

1:04:15 דובר 7 זה היה ברמה הזאת של הצורך גם הכלכלי. ואחר כך זה קצת ככה התאזן. ואני זוכרת ששאלתי את עצמי האם זה נכון? אני יוצאת מהבית בשבע, נגיד, לפעמים לפני.

1:04:28 דובר 2 וואי.

1:04:29 דובר 7 ואני משאירה את הילדים ואני לא משכיבה אותם לישון. אז או שבעלי משכיב אותם לישון או לפעמים-

1:04:33 דובר 2 ואז מגיע כל הלילות שלך.

1:04:34 דובר 7 נרדמים ביחד. כן. ואז אני זוכרת שאחד הילדים שלי יום אחד הגיע אליי ואמר לי: "אמא, מה סיפרת אתמול בהתוועדות?" ואז אמרתי, וואו, איזה-- מכיוון אחר פתאום. הילד רואה מה את עושה. הילד מבין מה את עושה. הוא סופג ערכים בכלל בלי שאמרת לו כלום, רק כי הוא ראה שאמא יוצאת ל-לדבר והוא יודע פחות או יותר שהיא מדברת דברים טובים, דברים חשובים, דברים גבוהים. הילדים רואים מה אנחנו עושים. מחיר בכל מקרה, כל אחד משלם איזשהו מחיר בעבודה שלו, אם זה לשבת לבדוק מבחנים עד אמצע הלילה ולהיות עייפה מחר או כל עבודה שיש לה את המחירים שלה. אבל באמת כשאת יודעת שאת עושה את הדבר הנכון ובזמן שאת עם הילדים את במקסימום איתם, את נוכחת איתם והראש שלך איתם, אז אני חושבת זה מוכיח את עצמו. ממש.

1:05:28 דובר 2 ואם אנחנו דיברנו על השגחה פרטית, אני חושבת, אני בטוחה שגם זה בהשגחה פרטית. כל עבודה שיש למישהי זה מדויק, וזה מדויק לילדים שלה. ו-וכל אחד יש לו את השביל, את המסע שהוא צריך לעבור, וגם הילדים צריכים לעבור את המסע שלהם עם האמא ועם העבודה המדויקת שלה. והקדוש ברוך הוא, כמו שהוא נותן לנו כוחות, הוא נותן להם כוחות. ו-ולא יעזור. כאילו אם זה המסע שלהם, אז עם העבודה או בלי העבודה הם היו צריכים לעבור את זה. אנחנו מנסים כמה שיותר להיות האימהות הכי טובות, ההורים הכי טובים, אבל זה מדויק גם זה. אה, זהו.

1:06:10 דובר 7 ממש. כמו שאמרת מקודם, לעשות את המורכבות הזאת של מצד אחד כן לעשות את הכי טוב שלי, וכן להיות עם יד על הדופק, וכן לשים לב ש-

1:06:17 דובר 2 ממש.

1:06:17 דובר 7 שהילדים הם מקום ראשון, ומצד שני-

1:06:20 דובר 2 נכון.

1:06:20 דובר 7 לא הכל בידיים שלנו. לילד שלי יש מסע כמו שיש לי.

1:06:24 דובר 2 ממש.

1:06:24 דובר 7 וואו. נסיים כאן. אני-- יש לי עוד מלא דברים שאני יכולה לשאול אותך, אבל נראה לי שהתשובה האמיתית לכל השאלות זה, זה באמת לראות אותך ולהגיד: וואו, זלדי, איך? איך את עושה את זה? אני בטוחה שהרבה בנות אומרות לך את זה, שואלות אותך את זה. איך? איך את גם כל כך מצליחה, ו-איך את גדלה כל כך מהר, וכמו שאמרת, ושומרת על זה, שזה ה-- ועם הילדים, עם העבודה, האנרגיות והכל. ונראה לי שהתשובה להכל זה באמת כל הבק שיש בך בפנים, האמונה האמיתית הזאת וה-

1:06:54 דובר 2 אמונה מאוד עוזרת בדרך. אני רק אגיד שזה עוד משהו. אני חושבת על ה-- שיש לי את היכולת לחלום בגדול, את הרצון לחלום. לפעמים יש לנו-- אם אני אגיד לך, אה, אני אגיד למישהי: "על מה את חולמת?" והיא מפחדת לחלום. ואז הקדוש ברוך הוא יגיד: "אני רוצה להגשים לה את כל החלומות שלה", אבל הוא יתגלה-- הוא יגלה שזה חלומות כאלה קטנים. אז כאילו כשאנחנו מאמינים שהכל בהשגחה פרטית, שיש שפע גדול, אנחנו גם מרשים לעצמנו לחלום בגדול. ואחרי שאת חולמת בגדול, את מנסה לחשוב איך אני מ-מיישמת את זה. ובעיקר אחרי הלחלום ואחרי ה-הרצון ואחרי, אה, הצעדים שאת עושה, זה לא להתייאש באמצע הדרך. זה הכושר התמדה של נכון, עכשיו קצת קשה, אבל בואי נתקדם עוד טיפה. עוד צעד. הקדוש ברוך הוא יעזור גם-- הוא עזר עד עכשיו, הוא יעזור גם הלאה. כאילו לא להתיישב-- להתייאש, כאילו לא להגיע ל"לא, אני מרימה ידיים". זה ההתמדה הזאת, כי היו הרבה ויש הרבה הרבה הרבה התמודדויות ואתגרים וקשיים והתייאשויות, שאת רוצה להתייאש ולהגיד: מה הקשר? רציתי לפתוח עוד סוג של קורס ולא הצליח וזה לא הלך, לא היה הרשמה בכלל וסגרתי. אה, לא יודעת אם אנשים בכלל זוכרים, ו-ו-וכמה שנאבקתי והכל, וזה לא הלך. ולא התייאשתי, אבל אחר כך אמרתי: לא הלך, בסדר, לפחות ניסיתי. עכשיו אני אמשיך עם הדברים האחרים. כאילו ההתמדה הזאת של לא להתייאש ולא ל-ל-לתת לנו דב-- לא לתת לדברים להפיל אותנו.

1:08:32 דובר 8 נכון, אם הכל הולך חלק אז כנראה משהו לא בסדר.

1:08:34 דובר 2 אין כזה דבר.

1:08:35 דובר 8 שעושים אההה

1:08:35 דובר 2 רואים את ההצלחות של אחרים. צריך לזכור שיש הרבה דרך מאחורה.

1:08:40 דובר 8 ממש.

1:08:40 דובר 2 אין כזה דבר.

1:08:41 דובר 8 ממש. וואו, זה כל כך נכון עם החלומות. להגדיל את ה-- לתת לקדוש ברוך הוא בכלל להכניס את הברכה איפשהו.

1:08:48 דובר 2 נכון.

1:08:49 דובר 8 זה מדהים.

1:08:49 דובר 2 סוג של לעשות כביש רחב.

1:08:51 דובר 8 מדהים. תני לנו איזה שני טיפים ככה ל-ל-הגשמת חלומות. מישהי שכבר יש לה איזשהו חלום, יש לה איזה ויז'ן, קמה בבוקר והיא אומרת: וואי, הלוואי והייתי משהו מסוים.

1:09:03 דובר 2 דבר ראשון, אם יש חלום צריך לרצות להגשים את זה. זאת אומרת, לא להגיד: וואי, זה נראה לי חלום רחוק מדי. זה לא יתגשם, זה לא יכול להיות. בואי תריד-תורידי את זה על דף. תכתבי את זה. תדייקי את החלום. זה דבר ראשון. לדייק כמה ש-- כמה שיותר. יש לי חלום לפתוח איזו חנות. איך זה ייראה? מה אני רוצה שיהיה בדיוק? מה אני רוצה להביא? מה יהיה ממש? ואז תתחילי לראות איך את יכולה לנסות להגשים את זה צעד צעד. יש לנו רצון לפעמים להיות מיד מאפס למאה, לקפוץ מיד ל-הגשמת חלום כבר. אין לנו את הכוח או את הסבלנות לדרך, למה שזה יגרום. אני רוצה כבר להיות שם, ולפעמים בגלל הרצון ל-להיות כבר במאה הזה, במטרה, ביעד, אז זה מייאש אותנו מבכלל להתחיל לצעוד כי זו דרך כל כך ארוכה. ואיך אני אגיע? אני אף פעם לא אגיע, וזהו, כי אני כל כך רוצה כבר להיות שם. אבל אם אנחנו זוכרות שאנחנו נעשה צעד ואז עוד צעד ועוד צעד, אחרי תקופה ארוכה נראה: וואו, הגשמתי את החלום. וואו, אני כבר ממש בחצי דרך לחלום. וואו. לפני שנתיים, אה, בדיוק השבוע אני פותחת מחברת שאני רואה שכתבתי שאני רוצה לעשות בית ספר למפעילות. זה היה אז חלום רחוק, אבל כתבתי את הכל מדויק. איזה שיעורים אני רוצה להעביר, מה אני רוצה לעשות. היום אחרי שנתיים אני רואה, יש לי שישים בוגרות ברוך השם, אבל זה התחיל מצעד צעד. עושה יעד ואז מפרקת למשימות ואז באה, אה, לנסות לעשות משימה אחת ואז עוד משימה. זה בגדול.

1:10:38 דובר 8 מדהים. מדהים. וואו.

1:10:39 דובר 2 בעזרת השם, עם הרבה סייעתא דשמיא.

1:10:41 דובר 8 זלדי, לשחרר אותך לנקות לפסח?

1:10:44 דובר 2 כן, אה? עכשיו עם כל האנרגיות של הפודקאסט.

1:10:47 דובר 8 כן, אני אומרת, אנחנו בקצה של אדר, אז ניקח את השמחה של אדר וככה...

1:10:52 דובר 2 בעזרת השם.

1:10:52 דובר 8 נצא איתה לחירות. בעזרת השם. תודה רבה, זלדי בלום.

1:10:56 דובר 2 תודה לך על ההזדמנות.

1:10:57 דובר 8 מדהים.

1:10:58 דובר 2 וואי וואי.

1:10:59 דובר 8 למדתי ממך המון, המון, המון. ומת-- באתי להגיד "ומתלמידיי יותר מכולן". איך אני מרגישה זקנה לעומתך. תביני.

1:11:06 דובר 2 בטח.

1:11:06 דובר 8 אבל באמת אני חושבת שמשהו בחוכמת חיים שלך וביישום של החוכמת חיים שלך הוא...

1:11:12 דובר 2 בעזרת השם.

1:11:14 דובר 8 בואי נד-- בואי נעשה עוד פרק עוד כמה שנים ואני בטוחה שיהיה גם...

1:11:17 דובר 2 יאללה, וואי, זה יהיה מעניין, את יודעת.

1:11:20 דובר 8 ממש.

1:11:20 דובר 2 וואי, היה כל כך כיף. ממש.

1:11:22 דובר 8 נעשה את התחנה הנוספת בחיים שלך, ככה לראות לאן נתקדם.

1:11:26 דובר 2 נראה איפה נהיה. בעזרת השם.

1:11:27 דובר 8 יופי, והצלחה רבה רבה. תודה, זלדי.

1:11:30 דובר 2 בעזרת השם.

1:11:48 דובר 8 נהנית? קיבלת השראה? שתפי עכשיו את הפרק עם כל מי שחשובה לך.